סיפור מרתק ושיר על הפסוק: "אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ"
- - - לא מוגה! - - -
הוא שופט. עכשיו, ברשות הרב.
אפשר לקחת עוד שתי דקות. -זה שלהם, לא שלי. -כן.
עם שיר קטן על מה שהרב דיבר,
וסיפור קטן. אפשר? -אני אוהב שירים, אם זה מותר. -נו, מקבלים?
אני זמר קשר, הרב? -בוא נראה, נראה.
-הבאת תזמורת או בלי? -דקה אחת. מיכאל, מוכן?
אבל אחרי זה תקיימו מה שהרב אמר. -נעשה בנוסח תימני? -נעשה בנוסח תימני.
אל תירא כי אשר איש כי יר בכבוד ביתו.
אל תירא כי אשר איש כי יר בכבוד ביתו.
או, רגע, אנשים,
הרב אמר, הרב הזכיר, בחלק השלישי של הדרשה, בחלק האחרון, על זה שאנשים מסתכלים על החיצוניות, על הגשמיות.
אנשים מתפעלים מבן אדם שהוא מגיע עם לימוזינה, גם אני מתפעל,
אבל אל תירא.
למה?
כי לא במותו ייקח הכולו כך.
אחריו אחריו או אחריו? אחריו.
נו, אני למדתי אצל אשכנזים. -לא ייקח ולא אחריו.
אני לא מלמד אצל הרב, זה הבעיה. -כך, אחריו.
לא ירד אחריו כבודו,
כי לא במותו ייקח הכולו. לא ירד אחריו, רגע, כבודו.
היה יהודי... -הם מוחאים לך כפיים על האומץ. -כן. -כן. בינתיים אני...
טוב, עכשיו היה יהודי עשיר גדול,
היה יהודי עשיר גדול,
שהוא
שהוא השאיר שתי מכתבים, צוואה מאוד מעניינת. -שני.
שני...
הרב כבר לא ייקח אותי למלמד, חבל על הזמן.
שני מכתבים,
זו טעות שגם הרב טעם. -אני טועה תמיד.
שני מכתבים. מכתב אחד,
פתחו הילדים, עשיר מופלג,
קבוצה של ילדים בהלוויה.
מכתב אחד הם פותחים, האבא מבקש לקבור אותו עם גרב.
גרב!
זה הצבא שהוא מבקש.
ואחרי זה, המכתב השני,
הם היו צריכים לפתוח אותו אחרי ההלוויה,
עשו השתדלות גדולה, הולכים לרבנים,
חברה קדישא. אף אחד לא מוכן לשמוע על גרב,
לקבור עם גרב?
אחרי זה,
אחרי ההלוויה, שלא הקשיבו להם ולא הכול,
הפעילו את כל הקשרים של העשירים,
כן?
אחרי זה,
אחרי ההלוויה, הם פותחים את המכתב השני. האבא אומר לילדים,
כתוב שם במכתב,
ילדים, אל תריבו על כלום.
לא השאירו אותי אפילו להיכנס לבית החיים, לקבר, לאדמה, אפילו עם גרב אחת.
גרב אחת לא נתנו לי.
אל תריבו על כסף.
ועל זה נאמר בשיר, כי לא במותו היא ככה הכול,
לא ירד אחריו כבודו.
כי לא במותו היא ככה הכול, לא ירד אחריו כבודו.
מי כאן?
עכשיו, מי שנותן,
מי שיתרום,
לא הזמינו אותי לזה, כמובן,
אבל מי שייתן קודם כול תרומה בפועל, בידיים, מי ששומע בכל מקום,
וזה חשוב מאוד, ואני חושב אפילו חובה.
חובה.
גם אני אישית נותן מה שרואים ומה שלא.
אני גם אישית, ברוך השם, משתדל,
אבל כולם לתת, להירתם. כשפותחים, כשמתחילים, פותחים תלמוד תורה,
בעזרת השם, אני מאמין שיפתחו גם בית חינוך,
פותחים סמינר, פותחים ישיבה לבעלי תשובה,
לתת, לשפוע, לא לצמצם. בלאו הכי אתם נותנים, בלאו הכי נכנס מה שנכנס, ויוצא מה שיוצא, השאלה היא לאן יוצא. תפנו הצידה, שיכתבו על המצבה, מה שכותבים על המצבה.
על המצבה כותבים לא את הכבוד שמקבלים,
כלום. נכון שגם רוטשילד מפורסם,
אבל התורות שלו בכלל לא מפורסמים. אם מישהו יש לו פה תורה, איך נהיים רוטשילד? שיגיד לי, תלמיד חכם, פותחים ספרים,
יש שפע.
אנחנו פותחים פה גרעין,
ולהתקדם, להתקדם ולתת כל אחד. עכשיו אפילו אפשר לתת. אם לא עכשיו, אימתי? -ברוך תהיה. -הרב, ברוכים תהיו על הכול.