האם מותר להסתכל בקריקטורות או לקרוא בלוח מודעות בשבת?
- - - לא מוגה! - - -
ודיוקנה עצמה אף בכל אסור להסתכל עליה.
אנשים
אוהבים לצייר קריקטורות
על גבי עקירות.
יש מקומות שמציירים את זה אומנים,
את הקריקטורות הללו, יש מקומות שמציירים את זה בעלי לשון הרע,
כגון בעיתונים,
ויש מקומות שמציירים את זה אפילו אלו שסליחה מכבודכם, משתמשים בחומרים אחרים,
נגדיר את זה ככה בלשון עדינה,
והם מציירים דברים שבן אדם מתפלא, איזה יופי, איך הבן אדם הזה, הוא מזריק כל מיני חומרים, משתמשים בכל מיני דברים,
יכול להיות יותר מאיך קוראים לגויים האלה,
פיקסוש, מיקסון, אני לא יודע מה, יכול להיות יותר מהצייר הזה, תראה איזה יפה הוא מצייר.
אם הציור שלו היה עומד באיזה מוזיאון, אני יודע, הוא היה מקבל כמה מאות
אלפי דולרים,
ואתה מוצא אותו זרוק ברחוב.
איך סיפר לנו אורן בשבת, שלפעמים הולכים למקומות כאלה כדי להביא להם קצת דברי מאכל ומשקה,
לתת להם, למה הם נמצאים שם זרוקים בכל מיני מקומות, בר מינן,
השם ישמור.
אז אם יש ציור כזה, ואני רוצה לקרוא מה מציירים שם, בשבת מותר לי לקרוא, אסור לי לקרוא,
או לחלופין,
יש לוח מודעות, כל השבוע אין זמן.
יש לוח מודעות נייד,
אה?
אז מסתכלים ככה, מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.
זה יורד למטה.
אז הוא עכשיו רוצה להסתכל ביום, ביום שבת הוא עבור בדרך לבית הכנסת.
הבית שלו בדרך, יש שניים, שלושה לוחות של מודעות, בואו נראה מה חדש. עכשיו לא בחירות, מה שמים?
מה יכולים לשים?
עכשיו קיץ, שמים בריכות, שמים קייטנות,
אז הוא מסתכל בשבת כדי לדעת ביום חול.
אולי הוא ישתמש בזה.
זה לצורך שבת הדבר הזה? זה לא לצורך שבת.
גזרו חזל, היות וזה לא לצורך שבת,
עונג שבת ודאי אין לי פה.
מה כן יש לי פה?
יש לי פה, חס ושלום, חס וחלילה,
הכנה לקראת קריאה של דברים אחרים. זאת אומרת,
השבת שלנו צריכה להיות מושלמת.
השבת שלנו צריכה להיות בהרגשה מיוחדת,
מהיום חול.
יום חול אדם טורח, עמל,
מתייגע, רץ, אין לו זמן לאכול, אין לו זמן לשתות. שבת,
איך אנחנו מגדירים אותה?
הצמד המילים הכי מיוחד זה קודם כל שבת, מנוחה.
השבת היא קודם כל מנוחה. למי? לעם ישראל.
אומות העולם בשבילם זה לא מנוחה, אין הבדל ביניהם.
אז באו חז״ל וגזרו,
אסור לעשות את הדבר הזה של הקריאה הזו. מה אני עושה? אני כולו מסתכל, איזה חילול שבת זה?
שמא יקרא שטרי הדיוטות. ומה זה נקרא שטרי הדיוטות?
יש לאדם חוזה שכירות.
יש לאדם חשבון חשמל ומים.
של הדירה הנוספת, כן? לא של הדירה שלו.
שהדירה הזאת, פתאום הגיע לו חשבון גדול,
עכשיו הוא יכול להגיע לידי צער בשבת או לא?
הוא רואה שם שהגיע אלף שקלים.
והבית שלו יש לו עוד שלוש אלף, זה כבר ארבע אלף, חצי משכורת הלכה.
הוא לא מצטער על זה בשבת?
באו חז״ל וגזרו, תיזהר.
אתה עכשיו בשבת צריך לשמוח, צריך לנוח,
צריך לשבות מכל מלאכה.
ועכשיו אתה תגיע לך לשלום לידי צער, איזה שבת תיראה אליך?
איזה שבת תהיה לך? כל השבת תיהרס לך.
הוא ילך ממורמר כל השבת, יבוא למנחה על חברת החשמל האלה,
מתי יפריטו אותם?
כל הזמן הם לוקחים כפול, כל הזמן הם, זה עד שהם עונים בטלפון של המוקד שלהם.
מה עם המים האלה? עושים ככה, כל מיני קומבינות, ומה עם ככה? מה עם העיריות? הכול.
אז זה גזירה, אותו דבר תחת הדיוקנה.
דהיינו ציור מיוחד שציירו שם,
אפילו אם הציור הזה הוא ציור תורני.