מי הם הנפגעים מעין הרע?
- - - לא מוגה! - - -
והנה פשוט
שהעין רעה לאו דווקא.
אדם רע,
לאו דווקא בעין הרעה שלו הוא ממית.
אדם רע, כשהוא עובר אפילו,
כל המקום מתמלא רע.
המציאות שלו הוא רע,
היא ממלאה את כל החלל.
יש רגל של צדיק נכנסת לבית, מביאה ברכה,
ויברך אותך לרגלי.
יש רגל נכנסת לבית, מביאה רעה.
בלי עין עוד.
אדם שהוא רע,
הוא מארס,
מלשון ערס, מארס את כל הסביבה.
מביא מיתה לעולם,
עד שתשעים ותשעה בעין רעה.
סוד מוות כזה הוא הרע.
ואם כן, פשוט ומובן,
מי החלל הראשון
שנופל
מסיבת הרע של האדם?
מי החלל הראשון?
זה בעל עין הרע בעצמו.
הנפגע הראשון
זה בעל העין הרעה הזאת.
הוא בעצמו הנפגע הראשון.
שהרי אמרו לנו חכמים זיכרונם בברכה.
אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין.
כל זמן שדבר הוא סמוי,
והעין לא שולטת בו, יכולה לשרות בו ברכה.
מרגע שעין הדם תהיה עליו,
ניטל את הברכה.
אתה רואה אנשים שכשהם סופרים כסף מסתובבים, שלא יראו כמה הם סופרים.
מפני שאחרי כל,
איי, איי, איי, איי, כל הטוב שיכול להיות לבן אדם, בעין שלו הוא הורג אותה.
אין הברכה מצויה אליו, דבר הסמוי מן העין.
לכן אמרו חכמים,
מישהו הולך למוד את גורנו,
הוא הולך לגורן, למוד את החיטים שיש לו.
אז אמרו חכמים, ההולך
למוד, עוד לא מדד,
למוד את גורנו,
אומר יהי רצון שתשלח ברכה בקרי הזה.
הוא מתפלל לפני שהוא הולך לספור כמה יהיה.
לפני שהוא הולך למדוד,
הוא אומר, יהי רצון שתשרה ברכה.
והאדם שואל, מה זה מועיל?
מה שהוא עשה ויש פה לא ישתנה אם אתה תגיד יהי רצון.
אם תגיד יהי רצון, מה זה יהיה מרובה יותר?
אומרים חכמים, כן.
אתה, לפני שתספור, תגיד יהי רצון
שתשרה ברכה בקרי הזה.
מדד,
ואחר כך ברך.
יהי רצון.
תפילת שווא.
תפילת שווא, לא יועיל.
גמרנו.
למה אין הברכה מצויה אלא בדבר סמוי מן העין?
כל זמן שעוד לא מדדת,
לא שקול ולא מנוי ולא מדוד,
יכולה לשרות ברכה.
אחרי שעשית את הפעולה,
נגמר, לא תועיל ברכה.
מה לומדים מפה?
אדם הולך לעמוד את גורנו.
ודאי הוא מאחל לעצמו שיהיה לו ברכה וטובה עד בלי די.
באדם ודאי שהוא טוב לעצמו.
הוא יכול להיות רע לאחרים,
אבל אף אחד לא רוצה להזיק את עצמו.
אדם הוא טוב לעצמו.
מכל מקום.
הרי לנו שהבטת עין של בעל הגורן על גורן של עצמו מעכבת את הברכה.
למה?
מפני שאחרי כל הטוב שמכיל האדם לגבי עצמו,
אבל כלפי סוד הברכה עדיין זה רע עין ממש.
ואין הברכה מצויה.
למה? הוא בעצמו מעכב את הברכה שהיא לא תחול בגורנו.
זאת אומרת, אם הוא מדד, אז הוא כבר שלט בעין שלו, זה כבר לא סמוי. הוא כבר יודע מה המספר.
הוא מדד, אם זה משקל או משהו. אז הוא דפק את הסעורה כמו שהוא.
יש כאלה,
ממשמש בכיסוי בכל שעה.
בודק מה עם הכסף, זה נפל לארנק, לא נפל, מסתכל כל הזמן.
אין ברכה.
תשים את הכסף, אל תספור אף פעם, תמיד יהיה לך.
תושיט את היד, תוציא, תמיד יש.
תנסו.
אז זאת אומרת, אפילו עין רעה של עצמו פוגעת בעצמו,
שהיה אפשרות שיתרבה לו.
ומה קרה?
בעצם זה שהוא מדד.
העין שלו שלטה בזה,
ממילא
הכניס בזה כבר מהרה קללה.
וזה אומר עד כמה נוראים הדברים האלה,
ועד לכן הם מגיעים. כמה רע יש באדם שאפילו שהוא רוצה להיטיב לעצמו,
יש כוח ברע שמופנם בו לפגוע בעצמו.