ביאורי תפילה - חלק כ - משנת אלו דברים וכו' | ר' משה כהן

- - - לא מוגה! - - - 

ואומרי תפילה, חלק כ',

משנת

אלו דברים,

שאין להם שעות.

אז כתב בעולת תמיד ובעיץ חיים,

שאמרו חכמים לשלש.

שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד.

אז כבר בסדר התפילה הכניסו לנו

למקרא, משנה ותלמוד.

המשנה,

יש את המשנה הזאת שאנחנו לומדים,

פרק ראשון במסכת פאה, משנה ראשונה.

הוא הביא בשם קטרי יוסף

בגלל שזו משנה של הלכה פסוקה,

וזה עוסק במצוות שנוהגים בהן

בכל עת ובכל שעה ובכל זמן,

בכל אדם.

לכן, בחורות במשנה הזאת.

התקנה לשלש

את העימוד הזה,

שמקרא ושנה ותלמוד, כי לא כל העולם לומדים,

ורובם לא בני תורה.

לכן, תקנו לשלוש.

נתחיל בביאור המשנה בעיקר על פי רבינו עובדיה וכמה תוספות.

אלו דברים שאין להם שיעור.

אז עיקר המשנה מדברת על שיעור מדאורייתא,

שאין שיעור מהתורה.

אבל מדרבנן,

יש מהם שיש בהם שיעור, כמו פאה.

מדרבנן יש שיעור שלא פחותים

משישים.

כמו שהמשנה ב' אומרת,

שאין פחותים, שישים הכוונה, אחד משישים.

אז מה זה פאה?

עכשיו נסביר. הפאה,

שאדם

מחויב להניח בסוף סודו, כשהוא קוצר.

הוא חייב להניח לעניים.

כמו שכתוב,

לא תכלה פאה צדך בקוצרך.

אז זה מצווה מדאורייתא.

ואין שיעור מדאורייתא.

מדרבנן, כמו שאמרנו, יש שיעור אחד משישים.

לא לפחות מזה.

והביקורים,

לפורות הראשונים, ולראשון בכור.

בכורות.

בפורות הראשונים בעצר משבעת המינים,

הוא מחויב

להביא לבית המקדש, כמו שכתוב.

ראשית, ביקורת מתיכה תביא בעת אדוני אלוהיך.

ואין שיעור בתורה לזה, כמה יביא?

וגם כאן,

וגם בפאה,

כתב העולה תמיד לכוון, אדם שקורא למשנה ולומד, לכוון,

כאילו יש לו שדה ומניח פאה.

כאילו יש לו שדה אילן ומביא ביקורים, לכוון.

זה אדם לקיים מצווה בכוח.

אפילו שלא בפועל.

הוא מכוון לקיים, אם היה לו.

ממש הוא מכוון לתת.

והרעיון שחייב אדם להיראות בעזרה של בית המקדש,

בשלושת הרגלים,

פסח שבועות לסוכות,

כמו שכתוב, שלוש פעמים בשנה.

תראה איכול זכורך.

ואין בזה שיעור.

אם הוא רוצה, נכנס, יוצא, אין בזה שיעור בדיוק, כמה צריך להיות.

ויש אומרים שהכוונה על עולת ראייה

וטורבן חגיגה.

בבזלי יש מדרבנן שיעור. מדרבנן לא, אבל במדרבנן יש שיעור.

לטורבן עולה 100 כסף ולחגיגה שתי כסף.

ועוד פעם, מדרבנן בכל מקרה אין שיעור.

לכן הם מפרשים את זה על זה, מדרבנן שאין בהם שיעור.

כן?

השיעור הזה הוא לפחות, כן? לפחות

100 כסף

לעולה ושתי כסף לחגיגים.

ומדרבנן הייתה אין שיעור. לכן הם מפרשים את זה גם

בהרעיון

של קורבן ראייה. עולת ראייה וקורבן חגיגה.

וגמילות חסדים,

שבגופו, כמו ריקום חולים,

שכבר מתים,

וכו יוצא כל טובה,

שעושה בגופו לחברו, שבזה אין שיעור.

בן עשיר,

בן עני.

כתב מעריץ בעץ חיים, שאפילו בן יהודי, בן גוי.

אבל בעולת תמיד, פה הוא כותב,

לישראל, הוא לא אמר מפורש שלא לגוי,

הוא דיבר על ישראל דווקא.

ואפשר לפרש, בגלל שהוא דיבר שם על בן

בממונו, בן בחפצה, בן לגופו,

לא נזכיר דווקא ישראל, כי לגוי יש לו את החונן, אם הוא עובד עבודה זרה,

אני לא יכול לתת לו ממון.

אז יכול להיות שבגופו הוא מודה גם שיש לגוי.

אבל בכל אופן מעריץ מביא בשם כתב יד,

שבן יהודי ובן גוי.

זה בגופו, אין בדשאור בכלל, אין שום שיעור.

לא רק בכמות,

אלא גם לסוגי אבני אדם אין שווה לשיעור.

אבל חסד שבממון יש שיעור.

כמו להלבש ערומים, להאכיל את הרעבים.

לגומה, אדם שתודה שהיה לו מספיק בגדים.

יש מצווה,

לצדקה שיהיה לו בגדים.

להאכיל את הרעבים.

וכיוצא לצדקה בממונו.

כל זה,

יש שיעור.

בסדר, כמה השיעור?

עד חומש מהרווח שלו הוא מרוויח.

יש שאומרים שהשיעור הזה הוא מדרבנה ומדוראות אין שיעור.

ויש שאומרים שאסור לעבור את השיעור הזה, כמו שאמרו החכמים.

שלא אחר כך להסתם את הבריאות.

בכל אופן, ודאי שבממונו יש שיעור,

שלא אם זה מדוראות או מדרבנה.

ובכל פעם שיש רווח מן חסר,

צריך להפריש

חומש.

עד חומש.

אז לכן, מלכתחילה, כשיש לו רווחים,

לא יחכה למצווה, ישר הוא מפריש

חומש מן חסר.

עד שיבוא המצווה לידו, שיוכל לקיים את המצווה כראוי. יש לו כבר בצד

מופרש, מוכן,

שתבוא מצווה כזו לידו של צדקה,

אפשר יוכל

לקיים אותה כראוי.

ועד בזה הוא יוצא ידי חובה.

בתלמוד תורה אין השיעור.

שלפעמים,

כשעסוק במצווה ותיבה,

לפעמים, כשהוא עוסק במצווה,

אפילו כל היום,

מספיק תיבה אחת אפילו שהוא יוצא ידי חובה תלמוד תורה. ככה אומר הגורם לווינא,

אז הוא אומר שאפילו תיבה אחת

הוא יוצא ידי חובה.

כמו שאמרו החכמים.

אבל זה שהוא עוסק במצווה.

אבל לגבול אין סוף.

לחיובה, לכתיב ואגית בו ימם ולילה.

ובעת חיים כתב,

זה מהריץ, הוא כתב, שם כתב יד

ולמה כך חיובה

שתלמוד נביא לידי מעשה ועד נזכה לכל.

למה אמרו חכמים?

למה אמרה תורה בכל עת?

יומם ולילה.

כי בזה הם הביאו אותו לכל.

ולכן המצווה הזאת מיוחדת מכל המצוות שאין לה שום זמן, בכל עת ובכל זמן.

כמו שאמר גאון,

מווילנה כמה אדם צריך לחבב איתו.

מצווה, תלמוד תורה,

כל תיבה הוא תיבה מקיים מצווה. מצווה,

צריך לעשות אותה בשלמות, שיהיה מצווה.

בתלמוד תורה, כל תיבה יש לה מצווה שלמה.

אבל אתה מלמד דף,

גמרא, דף,

בהלכה,

כמה מצוות יש לו.

איך אדם להכניס אהבתה בליבו של תלמוד תורה?

אלו דברים שאדם עושה אותם

ויוכל מפירותיהם בעולם הזה.

ועל פי הרמב״ם,

יש שתי מיני מצוות.

מיני מצוות שבין אדם למקום,

אז יש שכרה בעולם הבא.

אבל סוגי המצוות שבין אדם לחברו,

סוג המצווה הזה, היטיב בעולם הזה.

ולכן גם פירותיו,

הפירות בעולם הזה.

והקרן קיימת לו על העולם הבא.

מה זה הקרן?

והרמב״ם מסביר,

בגלל שהכוח בקרניים קראו לקרן מצווה, לגוף המצווה, קרן, קרנו.

מה זה העולם הבא? קיימת לו על העולם הבא? אז זו מחלוקת כבר גדולה

בין הרמב״ם

לרמב״ם, אם זה עולם הנשמות אחר המיתה,

או עולם הבא אחר התחייה.

אחר התחיית אמיתית.

כי חייבים בעץ חיים ומעריץ, והוא מוסיף לדעת הזוהר כנראה מדבריו,

שעולם הנשמות אחר המיתה זה עולם הבא שכתוב פה.

שהקרן קיימת לו לעולם הבא.

ואלו הן כיבוד אב ואם.

דכתיב,

למען יערכוני עמך ולמען יטב לך שאחד לעולם הזה ואחד לעולם הבא.

כתב בעול התמיד, ויכבדם את תכלית הכבוד והרוממות,

שהוגשו לכבוד המקום ברוך הוא.

למדנו עם הרב שלי טאהא, שאפילו במחשבה,

כתוב בספרים, אפילו במחשבה,

הוא צריך לכבד את הוריו.

ורואים כמה חיוב גדול.

וגמילות חסדיים,

וכתיב,

אוהדות צדקה וחסד נמצא חי עם צדקה וכבוד.

אומרים שהפירות גם בעולם הזה הן צדקה וחסד.

ויש מוסיפים כאן

תוספת חוץ מן המשנה, ואומרים, וביקור חולים.

זה לא מן המשנה.

כמו שאמרנו שכתב הרמב״ם,

דמיות חסדים כתב הרמב״ם, שכל המצוות של בן אדם לחברו כלולים בדמיות חסדים.

וזה כבר בדמיות חסדים.

ויש מפרטים פה גם את זה.

ועל המקור של זה, של פרותם בועל המאזן,

כמו שאמרנו, מדמיות חסדים.

כשהוא רודף את דמיות חסד נמצא חיים

דקה וכבוד,

אז גם בביקור חולים אותו דבר.

וכן הכנסת אורחים אותו דבר.

יש מוסיפים כאן בהכנסת אורחים,

גם זה לא מן המשנה, והוסיפו את זה.

זה כלול בגמיות חסדים.

והשכמת בית הכנסת,

גם פה הוסיפו,

וזה לא מן המשנה.

כמו שרצינו בגמרא, שבזכות זה זכו לאריכות ימים בבבל.

ברית המסכת של...

שזכו לאריכות ימים.

אה, מה שהוסיפו.

אה, הוספות מברית המסכת של...

ברית האחת זה שזה מפוזר.

יש נסחות של אשכנזים שהוסיפו עוד כל מיני דברים.

בנוסח של הספרדים לא הביאו רק את זה.

חסדים, ביקור חולים והכנסת אורחים.

בהשכמת בית הכנסת,

זה בנוסח של הספרדים.

בנוסח של אשכנזים כתוב השכמת בית המדרש.

אז הם מפרשים את זה,

אשכנזים הביאו את הפירוש שלהם על פה.

זה לא שייך.

שמה

זה בית המדרש.

פה זה בית הכנסת.

זו הכוונה, הזכות של השכמת בית הכנסת,

כמו שאמרה הגמרא,

שזה רב ימים בזכות זה.

לבבל.

בהבאת שלום בן אדם לחברו כתוב בקש שלום ורודפהו.

ולמדים רדיפה, קל מרדיפה של הצדקה,

כמו שלמדנו, שזה גם פירותיו בעולם הזה.

ובן יש לי אשתו

הוא הדין, שזה כלול בזה, וגם זה לא מן המשנה,

וגם בברייתא ובן יש לי אשתו,

וזה בברייתא שבן יש לי אשתו.

בכל אופן,

גם זה לא מן המשנה פה,

והוסיפו את זה, וזה כלול בהבאת שלום, שלומדים

בקש שלום ורודפהו, רדיפה, רדיפה, מצדקה,

של פירות בעולם הזה.

ותלמוד תורה כנגד כולם,

היינו ששקול כנגד כולם,

גם פה הביא מעריץ את הרמב״ם,

שמהפעם שאמרנו לעיל, הוא כותב הכוונה,

כמו שאמר הרמב״ם,

בתלמוד

הוא מביא לידי מעשה,

אם כן, על ידי שהוא לומד תורה,

הוא מביא לידי כל הדברים האלו שלמדנו, שפירותיהם בעולם הזה.

עבודת חסדים,

עבודו בהם,

ועד שלום הבן אדם לחברו, כל זה יבוא לו מן התורה.

ואפשר לומר,

יותר מזה,

שעצם, כתוב שתלמידי חכם מרבים שלום בעולם, עצם זה שאתה לומד,

לפני שאתה עושה, כבר אתה מרבה שלום בעולם.

זה כבר שייך אצלו, ואהבת שלום הבן אדם לחברו,

עוד בעצם זה שהוא לומד.

בגמילות חסדית,

בזכותו ובזכויות החכמים, מתפרנסים כולם.

ועצם הלימוד כבר שייך בו את הדברים האלה, לפני שהוא בא לידי מעשה.

וסתם תלמוד תורה,

בכוח הנקרא שהוא מקיים את כל המצוות,

וגם הוא מביא לידי מעשה בפועל ובסעור.

ולכן, תלמוד תורה כנגד כולם,

גם בעניין הזה של פרותיהם,

של הפרות של תלמוד תורה בעולם הזה.

וכן נאמר, כי הוא חייך ואורך ימיך.

וכתוב בירושלמי שכמו ששכר תלמוד תורה כנגד כולם,

כך עונש ביטולה כנגד כולם.

ולכן צריך להיזהר

ולראות יתרה בביטול תורה.

כמו שאמרו חכמינו זוכרו לברכה, אפילו כדי בליעת ארוך,

הזמן הזה של בליעת ארוך, אדם נטבע.

ולכן צריך להיזהר, כמו שיותר להרבות בלמוד תורה,

שנזכה להגדיל תורה ולהדירה,

עד ביד גול צדק במהרה בימינו אמן.

בבקשה.