הסבתא מצטערת ובוכה גם כשחייל נהרג!!
- - - לא מוגה! - - -
הם היו ממשיכים בחייהם
ומתעלמים מהמציאות
כדי לדרג את סדר העדיפויות כהוגן
ולתפוס את המציאות כהווייתה שכולנו נשמה אחת יחידה,
ועלינו להרגיש את הכאב של אחינו לדאוג באמת לשלומם גם פיזי וגם רוחני.
זה סוד מנהיגות ציבורית
של כל גדולי הדורות מאז ומעולם,
והם הרחיבו את העני שלהם לכלל ישראל,
עד כדי כך שהם בכו,
אם הרגישו ברגע מסוים,
שהם אוהבים את הבנים שלהם יותר מיהודי אחר.
המשמעות מבחינתם הייתה שלא הגיעו לשיא שלמות של אהבת ישראל.
אני זוכר,
בהיותי ילד, אימא שלי,
מנוחתה עדן, כשהייתה שומעת שנהרג חייל או משהו,
ישר הייתה פורצת בבכי.
ולא רק היא.
כל הדור הקודם, שני דורות אחורה,
ככה שומעים שמישהו מהיהודים נפגע או משהו,
כולם בצער אמיתי והכול.
היום, מי מתייחס?
חבילות חבילות של יהודים מתים בגיא ההריגה של החיסונים,
ואף אחד לא אכפת לו שום דבר.
שום דבר לא אכפת לו.