הסבתא – הכרת הטוב לדומם!
- - - לא מוגה! - - -
הכרת הטוב יותר משהיא מידה
בין אדם לחברו,
זו מידה בין אדם לעצמו.
הזולת לא זקוק כל כך לתודה שלי, הוא יסתדר גם בלי התודה.
אבל אני זקוק להודות.
אני צריך להיות מודה, אחרת אני עם בעיה.
אין לי מידת הכרת הטוב, וזה חמור מאוד.
זאת אומרת, מי שזקוק יותר להודאה להודות
זה מי שקיבל את הטובה יותר ממי שנתן אותה,
שהוא יקבל את התודה.
זאת אומרת,
כמו שאמרנו, שאם אתה בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן. מה קרה? ואם תזרוק בו אבן, הוא יכעס, יכאב, ייפגע.
מה יקרה?
לא, זה בעיה אצלך. אם אתה מסוגל
לעשות כזה דבר למי שהטיב לך ואפילו הוא דומם, אתה בבעיה.
ההודאה בהערכה,
בהכרת הטוב,
בהחזקה טובה,
כל הדברים האלה זה צורך שלך,
שלך אתה.
אם נאמץ את הגישה הזו,
נמצא שזה לא משנה למי עלינו להודות.
חובת הכרת הטוב היא גם
שהמטיב עמנו
הוא חי,
צומח או דומם.
לא משנה.
שלום בית.
אמא שלי המנוחה, סיפרתי לכם?
היינו חוזרים מאיזשהו מקום, מגיעים לבית, פותחים את הבית, נכנסים, היא אומרת שלום בית.
צריך להכיר טובה, בית, בית. בכל אופן, נותן לך מקום, אתה
יכול להתרווח, יש לך את כל האמצעים שם, לא מגיע לו.
זה לא שהבית שומע.
אתה, אתה.
הכרת הטוב לכל דבר שמסייע לך, שעוזר לך, שנותן לך.