ביאורי תפילה - חלק ט | ר' משה כהן

- - - לא מוגה! - - - 

ואורי תפילה, חלק ט',

המשך ברכות השער,

מדרכת עוזר ישראל בדבורה.

אבל נשלים קצת

על איפה שעשרנו אתמול,

בברכה שעשה לי כל צורכי.

נחזור לפתיחה של הברכה שוב פעם.

ברוך מקור הברכות.

כאן

להבין שאתה מול השם.

השם,

כתיבתו וקריאתו, אדון הכול,

היה, עובב ויהיה.

אלוהינו,

תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם, ועם כל זה משגיח עלינו בפרט.

אז נמשיך להוסיף לסדר הברכות, כמו שאמרנו, נחזור קצת.

כמו שעצרנו אתמול,

בברכה שעשה לי כל צורכי.

אז מה זה לי כל צורכי?

תפילת ערבית.

רבי בן ציון ברוק,

מנוברדוק,

כשהוא נפל למשכב הוא אמר,

מכוון

שעשה לי כל צורכי.

לי,

לי עזרה מאחרים.

כשאדון רופאים בשכב, פתאום הוא נזקק לאחרים, הוא רואה את המעלה,

איך שהוא יכול

לנוע באיבריו, לעשות הכול לבד.

זה לכוון שעשה לי, בלי עזרה מאחרים.

כמו שאמרנו, במנהלים יש כל צורכיינו.

זה עוד ביאור,

שפה רואים את כל צורכיינו של האדם,

וכל צורכו יכול להשתמש בבריאה לכל צורכו.

והוא שולט בבריאה.

אפילו לדרוס בהמה בשביל להכין מזעור למנעלים,

בשביל לקחת מזעור למנעלים.

פה רואים כמה אשם

נותן לאדם בבריאה.

כל צורכו.

ועל פי זה מסביר רבי שלמה זמן מנויורבך,

אמרת צדיק לברכה.

ולכן,

במקום קדוש,

או ביום הכיפורים, או בתשעה באר, או באבן,

אסור במנעלים.

כי, המראה על השליטה שהשם נתן לנו בבריאה,

צריך לא להראות את זה עכשיו,

צריך להראות הכנעה,

במקום קדוש,

או בשעת אבל,

צריך להראות הכנעה. לכן, דווקא מנעלים של עור,

יש עניין בהם.

אבל מנעלים אפילו שהם נוחים מאוד, וגומי וכולי, אין בעיה.

כל העניין שלא ללבוש דברים שמראים על שליטה וכוח.

והמנוח רבחיים קניאבסקי, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא, אומר צורכי, מה זה צורכי?

למה אומרים בלשון יחיד?

אז העניין הוא שאדם צריך להסתכל על עצמו שלא חסר לו כלום.

להיות שמחה בחלק פה, לא חסר לו כלום.

על אחרים צריך להסתכל שחסר להם. לכן, אני אומר על עצמי שעשה לי כל צורכי.

אבל אצל אחרים אני צריך לדאוג במחסורם כאילו חסרים.

וגם להראות שיש לכל יחיד צורך בפני עצמו.

כל אחד ואחד השם עושה לו לפי צורכו של עצמו ביחידות, בפרטות.

וגם שמנעלים לא לובשים אחרי המיטה של האדם,

אחרים לא לובשים, כך כתב ספר חסידים.

ולכן, ברשות יחיד, שמנעלים זה רק לאדם עצמו.

ולאחר שלא נפטר,

אחרים לא נועלים את מנעליו של הנפטר.

וגם יש בברכה הזאת

עשר תיבות,

כנגד עשר שליטים שבאדם, שזה שתי עיניים,

שתי אוזניים, שתי ידיים, שתי רגליים,

ופה וראש הגבייה, שזה עשרה שליטים שבאדם.

ועכשיו, פה בברכות השחר, בברכה הזאת, אנחנו סיימנו בשבח

כל האיברים ופעולתם

בברכות השחר.

אז פה אנחנו מזכירים רמוז לעניין הזה של עשר שליטים שבאדם.

וגם,

יוצא לי כל צורכי, שזה הולך על המנעלים,

כשאדם בהם הולך לכל צורכיו, כמו שאמרנו אתמול,

וכנגד

עשרה פעמים משה רבנו

טבע לישראל ללכת בדרך התור.

פעם אחת בחומש שמות, ועוד

שעה פעמים

במשנה תורה בחומש דברים.

עוזר ישראל בגבורה,

ומלשון חוגר, דרך הגיבורים,

חגור כדי להתגבר,

וגם באזור שבחגורה, שם תלוי כלי מלחמתם.

וכאן הכוונה שאנחנו חוגרים,

שלהפסיק בין ליבנו לערווה.

בשביל תורה ותפילה חייבים לחגור,

להפסיק בין ליבו לערווה.

וממילא באה הגבורה.

כן, ממילא באה הגבורה,

בעצם זה שזה בחגורה נעשה,

בחגורה נאמר לשון גבורה, לכן נאמר פה לשון גבורה.

גם פה נאמר, להתגבר עלי צערה, עוזר ישראל בגבורה.

כשבגבורה הזאת מתגבר עלי צערה, שצריך גבורה גדולה, איזה הוא גיבור

הכובש את יצרו.

ועוזר ישראל בגבורה, כשעם ישראל מתגבר בתורה ובמצוות,

בתגובה ומעשים טובים,

אז ככה שמדביקנו אליו כמו האזור.

וכשהוא מדביק את ישראל אליו כמו האזור, שהאדם מדביק לעצמו,

בגבורה, כשעם ישראל מתגבר במצוות ובתורה.

וזה השם

שם אותנו כאזור,

דבוק אצלנו.

אז ככה אדם מתחזק,

וייזהר שלא יקשה לשום דמות של חטא,

של להפסיק בדיבוק שלנו לקבל ברוך הוא.

כי בשמירה הזאת אנחנו, שאנחנו שומעים על התורה והמצוות, השם ידביק אותנו אליו.

וגם שהשם בגבורה הזאת, צריך לציין בגבורה,

בגבורה הזאת שאנחנו

עושים תורה ומצוות, השם יתגבר כנגד אויבינו.

ועוד,

בגבורה של תורה,

כי לגויים אינם את המצווה ללמוד את התורה, לנו יש את הגבורה הזאת של התורה.

ובגבורה של האמונה,

כמו שכתוב בישעיה יא ה'

והאמונה היא אזור חלצה.

היא ה' להסתיר לי באמונה.

והשם עוזר אותנו

בגבורה שזה באמונה.

ונאמר לשון גבורה כדי,

אם יש לנו אזור שזה בגבורה,

אז לכן נאמר לשון גבורה.

ויש אומרים שאדם שרוצה ללכת,

כמו שאמרו חכמים,

או תנחם חגורים,

אז אמרו במחילתא,

מכאן ליוצאי דרכים שיהיו זריזים.

זה מזרז את האדם, בעצם הזריזות ללך.

הרי שעשה לי כל צורקיש,

אדם ככה עושה לכל צרכיו בחוץ.

אז הוא עוזר לישראל בגבורה שגם יוצא לחוץ בזריזות

על ידי שהוא עוזר חלצה.

ונאמר לשון גבורה, כי אם משתמשים באזור,

אז באזור נאמר לשון גבורה, לכן פה כתוב בי גבורה.

וגם שה' מתפאר בישראל,

וכביכול חוגר אותם על מותנם.

אז הגבורה,

זה שעכשיו מתפאר בנו, זה הגבורה.

ויש בברכה הזאת תשע תיבות,

כנגד תשע תיבות של אנוכי,

גדולה אלוהיך,

ושה' עוז לעמו ייתן, בשלב הפסוקים האלה יש תשע תיבות,

שזה על התורה והאמונה, כמו שאמרנו, שיש בגבורה על התורה והאמונה.

עותר ישראל בתפארה.

אז מלשון קושר,

וגם עטרה שבמצנפת,

נראה כמו עטרה,

וגם כפי שה' ציבא אותנו, הוא בכובע ובמצנפת.

הוא עשה את זה בשביל לעטר אותנו, בשביל שיבחנו, בשביל לשבחנו ולעוטרנו, לא בשביל סתם ציבות.

אז פה אנחנו משבחים על זה ששם ציבא אותנו במצנפת ובכובע,

שזה יירת שמיים, כי השנן שורה על ישראל,

הוא צריך יירת שמיים, וזה מה וירת שמיים.

ונשבח לישראל,

שהקדוש ברוך הוא מתפאר בהם.

הוא לא צריך את התפארת שלנו,

אבל השקדוש ברוך הוא מתפאר בנו.

ונשבח לישראל.

וגם,

כשאנחנו נעטוב את ראשנו ולא נזקוף את קומתנו,

כי אסור ללכת בקומה זקופה,

וגם הכוונה על התפילין, שנאמר בהם פאר, אותה ישראל, בית תפארה,

ונאמר על התפילין,

שנאמר בהם פאר.

וגם במאיר, אם משמע, השם הירושלמי יישאר,

שיש בזה את העניין של להראות חירות,

שהעבדים לא שמים,

לא עושים את המצנפת.

וזה מראה חירות, שאנחנו אומרים שאנחנו בני חורים.

ושתי ברירות אלו, עוזר ישראל בגבורה, ועוזר ישראל בתפארה, נאמר פה ישראל. למה ישראל?

שעם ישראל בזה מיוחד משאר אומות, באותו מעשה, אבל עם כוונה אחרת.

הכוונה היא להפסיק בין ניבונם לערווה, לדבר על הצער.

כובע בשביל ליראת שמיים, לא כמו שהם עושים את זה סתם בשביל הצורך שלהם.

וכשאם הצרכים הם לא שמים.

לכן פה נאמר ישראל.

ובנטילת ידיים, אפילו שזה עם כוונה אחרת, גם הם שוקפים ידיים בבוקר.

אבל אנחנו, רשינו לנו את העניין,

נטילת ידיים בשביל עצמנו, בשביל הכוונה המיוחדת שלנו.

אבל זה אנחנו אומרים, אשר קידושנו במצוותיו וציוונו. ודאי שזה ישראל, אשר קידושנו. לכן לא צריך לומר,

ישראל.

שלא עשה אני גוי.

שהוא חייב רק בשבע מצוות?

והיה לו בתרייג מצוות.

והגויים לא חשובים אפילו כלום.

לא מודים לה' על מה שנותן להם

להשמחים בחלקם.

ועל זה אנחנו מודים ומשבחים

למקום ברוך הוא,

שבחר בנו וקירבנו לעבודתו.

ובכוונות ההרי כתוב,

לכוון שלא נתחלף נשמתנו ונשמת גוי.

והרבך כותב

על זה שלא נתן למלאך

להוריד את נשמתו לתוך גוי.

או אישה, או עבד,

זה נכוון גם בברכות הבאות.

אבל מוכח בכמה, שתי ספרים, מוכח בכמה מקומות

שנשמות חלוקים.

הגוף, הפרגוד, שזה גוף של הנשמות, שם נמצא הנשמות, מחולק בין הגויים,

לעבדים, לאישה

בישראל.

אז מה העניין פה?

אז ברכסם מסביר שאנחנו יודעים על עצם החלוקה, שעכשיו נדאג שאת החלוקה הזאת,

שלא

יהיה את הערבוב ונשמותנו לנשמות גויים.

שלא עשני עוול,

שהוא מחויב במצוות כאישה,

ויותר

יורו עם אישה, שהוא חשוד על הגזל,

הוא באמונה, הוא חשוד על הגזל.

אין לו ייחוש.

אין לו זכות עבוד של העם דור טוב על הר סיני.

הוא לא בא בקהל.

בעצם השעבוד מעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו.

ולכוון, כשהוציאנו השם אלוהינו ממצרים,

כשאילו לא הוציאנו הקבוש ברוך הוא במצרים, היינו עד עכשיו עבדים לפרעה על מצרים.

זה מה שאמר הרמב״ם.

אדם חייב, בכל דור ודור, כל אדם חייב.

לזכור את זה,

שהוציאנו, ולהודות השם הזה שהוציאנו מארץ מצרים.

כי הוא הוציא את כל אחד ואחד מאיתנו.

שלא עשני אישה,

שהיא

לא חייבת בכל המצוות. וגם אם היא תעשה, זה בגדר אינו מצווה ועושה.

בגדול המצווה ועושה.

והן מברכות

ברוך שעשני כרצונו ולא שיהיו מלכות.

ויש פירוש אחד שמצדיקה את הדין עליה.

ושם עשו אותה כרצונו.

והמהר״ם מפרק מסביר

שלא חסר בשכרה.

היא פשוט מגיעה לכאן מוכנה לייעוד.

יותר מן האיש. לכן אני לא צריכה לעבוד הרבה בשביל להגיע לייעוד שלה.

עצם הסיוע שלה לתורה זה כבר מביא אותה

לזכות

לייעוד של השלם.

ושכרה גדול מאוד, אומר המהר״ם.

מה זה שעשני כרצונו? זה לא הצדקת הדין.

אלא אני מודה לקדוש ברוך הוא שעשה אותה כרצונו.

היא

מוכנה כבר כרצונו.

והיא עושה הרבה עבודה להגיע לייעוד שלה.

זה פה לפי מהר״ם, אבל מפרק זה הודאה.

זה לא הצדקת הדין.

ולמה הברכות האלה נאמרו בשלילה שלא עשני גוי,

שלא עשני עבד, שלא עשני אישה?

כי אדם,

נוח לא שלא נברא.

אנחנו מודים, אם כבר נברא לנו, אז זה שלא עשני גוי,

שלא עשני עבד, שלא עשני אישה.

כי אדם, נוח לא שלא נברא.

ואם היינו פותחים שעשני ישראל,

יש גרסאות כאלה,

לא מברכים.

ואם היינו אומרים שעשני ישראל,

אולי כבר אפשר להודות.

עבד ואישה, ידרי ישראל.

ולרבות בשבחים,

אומרים בלשון הזאת שנוכל לשבח עוד בפרט.

שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אישה.

וגם,

איך אנחנו נהיים ממש ישראל? ועל ידי הברית,

וזה אביו עשה לו.

אז אנחנו לא אומרים שעשני ישראל, רק שלא עשני גוי.

ועל ידי הברית

הוא נהיה מישראל ממש.

וגם ישראל, זה נאמר על הצדיקים.

מי שמוציא את עצמו בכלל, צדיקות לא שאנחנו ברושים ישראל ממש.

אז איך אפשר לתקן שכולם יגידו ישראל? כולם ממש

שלמים וצדיקים.

אי אפשר כי יש הרבה שלא שלמים וצדיקים ולא יוכלו לומר את זה ממש.

לכן לא נאמר בלשון ישראל, אלא שלא עשני גוי.

כן, עד כאן

הברכות הקצרות של ברכות השחר.

בעזרת השם, פעם הבאה נמשיך

בברכת המעלות שלה.

רבי חנניו בנגה שעורר.

סבבו יש ברוכו לזיכות מצפון.