הכרת הטוב של כבוד הרב לרבו הרב יהודה שפירא זצ"ל
היה יהודי יקר! בשם גבריאל (יוסף ז"ל)
והוא היה גמד 70 ס"מ
והוא היה אוהב אותי מאוד! חזר בתשובה דרכי,
והיה בא אלי בכל פורים ומביא לי את הסלסלה הכי גדולה שיכולה להיות! בגדול כזה... מלאה בכל מיני דברים - יותר מהגודל שלו, פי שתים!
היו מרימים לו את זה, הוא לא יכול להרים, היו לו ידים קטנות כאלה קטנות.
ואני כ"כ הערכתי את המאמצים שלו, וההשתדלות להביע את אהבתו וזה פה ושם,
כשהוא נפטר, אז קניתי חלקת קבר, איפה שהוא נמצא בחלקה התימנית בירושלים של שומרי שבת,
ושנה שלימה תרמתי לו מהזכויות של מה שאני מדבר בדרשות!
- ואני מקוה: שיצאתי ידי חובה!
כי לפי היכולת שלו זה מעבר... גם אמצעים... לא היו לו אמצעים, הוא היה חי ממה שנותנים לבעל מוגבלות... ואין! הוא לא פעם אחת פחות, תמיד בגדול! ו
לא רק זה, תמיד רואים אותו בסרטונים ישנים שהוא מלווה אותי מחכה לי תמיד בכניסה להרצאות וכו' - משהו משהו,
הוא היה אמיתי- אמיתי!
יש כאלה שזה אינטרסנטיים, ברגע שהם יפגעו ממשהו או זה - הם יהפכו את העורם! ויהיו זה... אצלו הרגשתי: ש'זה אמיתי!'.
אז אם אני כבר מספר לכם את זה, אגיד לכם עוד משהו:
כמה אני צריך להחזיר טובה לרב שלי! הרב (יהודה) שפירא זצ"ל?
שהוא עמד לימיני,
ותמך בי!
ובלם את כל המשטינים והמקטרגים שהיו עולים אליו כל היום בשביל לדבר בי סרה!! ע
ד שהוא הוצרך לכתוב את המכתב המפורסם (ח' כסלו תשס') שהוא כתב לי, עם חתימתו של הרב קניבסקי וחתמו על זה גם הרב (שמואל) אויערבאך וגם הרב מיכל יהודה ליפקוביץ - ארבעתם חתמו על אותו המכתב.
אז ב'ציון' שלו ביום הפטירה,
אמרתי לו: 'שמהיום הוא ממשיך להיות איתי שותף 50% בכל הזכויות שלי!
לא על העבר – מכאן ולהבא!!'
מה, צריך לדעת: להעריך!