סיפור חייו של ר' חיים נגר ז"ל מפי יבדלחט"א הרב אמנון יצחק שליט"א
הרב: ידוע שחיים סבל עשרות שנים, ממה לא? מהגב, מפצעים בכל הגוף, מיסורים, ניתוח מעקפים, צנתור, מה לא? מה שהוא לא עבר רח"ל! אנשים רבים ביחד לא עוברים. וזה יהודי שעבר הכל לבד ובשקט! על מה הוא הצטער? אתם יודעים על מה הוא הצטער? כאב לו על דבר אחד, לא מהמחלות ולא מהצרות ולא מהיסורים. כשהתחילו לו כימותרפיה, אז הסימונים (פאות) שלו התחילו לנשור. והיה בוכה על זה וכואב שכל החיים שלו, מאז שהוא חזר בתשובה,
הוא הצטער: "למה הסימונים, למה הולכים הסימונים? תראה: לא נשאר לי שום דבר!" לא התלונן על היסורים, רק על הסימונים.
מאז שהוא חלה, היה מחכה תמיד שאליהו יאריך ימים יגיע לשבתות אלינו, כדי שיוכל לקחת אותו להתפלל, והיה מדדה כל הדרך עד לבית כנסת, במאמץ פיזי! והיה מזיע בכל הגוף, כמובן שהוא הלך לאט לאט לאט לאט - וזה היה האושר שלו! להתפלל בציבור כמו שצריך.
היה מהדר במצוות; היה קורא 'חוק לישראל' כל יום! אבל לא הסתפק בזה שהוא קורא חוק לישראל, הוא חיפש שיהיה לו בהידור, חוק לישראל בכריכה מעור. עור אמיתי. ולא מצא. אין חוק לישראל מעור. שילם לבן אדם שיכרוך לו את זה מעור, 400 שקל על כל ספר כדי שיוכל להתפלל מחוק לישראל מהודר, מעור. סידור - מעור. הכל שיהיה מהודר.
כל המצוות; 'ארבעת המינים' היה קונה מאצלנו, הכי מהודר. מגילת אסתר - הכי מהודר. מצות - הכי מהודר.
היה מקפיד להתפלל כל התפילות מאל'ף עד תי'ו; שחרית, מתפלל מ'פתח אליהו' עד סוף כל המזמורים ללא יוצא מן הכלל! כולל בזמן המחלה.
היה סובל תקופה מפצעים, בגירודים בידים, ורגיש, בכלאופן מניח תפילין מההתחלה ועד סוף, ולא חיפש שום היתרים.
בשנים האחרונות, באה אליו קבוצה של אנשים כל שבת בבוקר, פותח שולחן למרות הסבל והיסורים, מראה להם שהכל בסדר, משמח את כולם, קונה ג'ריקנים של ערק כדי שישמחו, והוא בכלל לא יכול לשתות, ומקפיד בעיקר שיאמרו דברי תורה בישיבות הללו.
צדקות: היה שולח מדי חודש תרומות לאברכים, לתלמוד תורה, ל'שופר', לכל מבצע שהיו מציעים - הוא הראשון. מעבר לזה, היה תורם לאנשים ולבחורים מהשכונה, ומלווה הלוואות, והיה 'ערב' לאנשים על הלוואות, ומחל לאנשים על חובות של 30,000-40,000 שקל!!
תמיד לפני תפילה היה מקפיד לשים כסף בצדקה.
היה שולח כל שבת 'רַיְחַן' לברכות לכל מתפללי בית הכנסת. זאת אומרת, האדם הזה שנראה בעיני מספר אנשים אולי קצת דארוויש... היה בן אדם משכמו ומעלה, בלי שאף אחד ידע מה הוא עושה. היה מכסה את זה בצחוקים, אבל אף אחד לא יודע בעצם מה יש לו בתוך הלב. היה לו לב גדול-גדול גדול מאוד!
היה מקפיד לתת את הצדקות דרך אליהו, כל חודש היה נותן לאחד שנמצא כאן 500 שקלים, ויום לאחר הפטירה הוא יורד מהבית ומישהו לא מוכר ניגש אליו ונותן לו 500 שקלים
ואומר לו: 'לעילוי נשמת חיים בן ברכה!'
זאת אומרת, הוא הלך כבר ומן השמים ממשיכים לתת את אותם 500 לאותו בן אדם, על ידי אדם זר, בדיוק באותו יום שהוא צריך היה לקבל אם היה חי חיים.
כל אדם שביקש ממנו את הדירה שיש לו בטבריה, היה נותן לו ללא תמורה ובשמחה רבה!
מקפיד היה על המצוות; מעולם לא ראו אותו בלי ציצית על הגוף, היה מתעסק בעבודות שיש בהם לכלוך, או מאמץ, שטיפה, בניית סוכה, לא מוריד את הציצית.
מקפיד לישון עם כיפה גדולה, שלא תפול תוך כדי השינה. כשהיה אליהו במרוקו, ביקש ממנו: 'שיקנה לו כיפה גדולה כמו של הערבים, שנצמדת לראש, שלא תיפול לו בשינה!'
לא התעסק בכלום לפני התפילה; לא טלפונים, לא תיקונים, לא שום דבר. רק כשהיה מסיים, היה מתחיל את עיסוקיו.
בימים האחרונים, בגלל חוסר חמצן, היה חושב באמצע הלילה שהגיע זמן תפילה, דבר ראשון היה מסמן את הסידור, הוא רוצה את הסידור להתחיל את התפילה. לא אוכל, לא שתיה, רק תפילה היה חשוב לו.
זכה לסיים את הש"ס (תלמוד בבלי) בגירסא! והיה מאושר ושמח על זה שזכה, שילמדו אותו בעולם האמת את כל הש"ס (עם כל הפירושים, הביאורים והסודות).
היה חותם כמו שאמרנו, ערבויות בגמ"חים שונים, בשקט, בלי שאף אחד ידע.
בכל הזדמנות שהיו מזכירים לו אותי (כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א) - היה מתמוגג ומאושר וידע להכיר טובה!
ולומר תמיד: 'שהוא ומשפחתו זכו בתשובה בזכות מורי אמנון'.
כל מי שניסה להניא אותו, לומר לו: 'לעזוב את הדרך!' היה מוחה בהם בכל תוקף.
הכרת הטוב, זה דבר שלא מצוי כמעט אצל אף אחד! אנשים לא יודעים מה זה 'הכרת הטוב' הוא ידע מה זה הכרת הטוב. ידע מאוד מאוד מאוד והעריך עד מאוד.
ההלכה אומרת: שכשם שחייב בכיבוד אב, במורא אב ואם, חייב ברבו יותר מהוריו! ככה פוסק הרמב"ם. למה? 'אבידת רבו ואבידת אביו – אבידת רבו קודמת. פדיון אביו ופדיון רבו – פדיון רבו קודם'. אז זאת אומרת, יש אנשים ששכחו כנראה, איפה הם נוצרו, ופרשו... אין להם הכרת הטוב, ועליהם יש פסוק חמור בתהילים!
מכל מקום, היה מזכיר כל פעם: 'שהוא מאושר שחזר בתשובה!' ושאליהו יראה את יוצא חלציו, וכל אלה שהכיר שחזרו בתשובה, איזה זכויות עצומות!! ואיך אנשים מעיזים לכפור בטובה ולדבר נגד...?!
דבר נוסף, מסירות הנפש של אשתו שתאריך ימים, צילה. היתה מסורה כל חייו ובפרט בחולי האחרון, לא עזבה אותו לרגע אחד.
ורבי דוד כאן בהספד שלו הזכיר עד כמה זה קשה! שלילה אחד הם רק החליפו אותה וראו מה היא עוברת, שהיא כמעט לא ישנה כלל וכלל.
הוא העריך אותה מאוד, אהב אותה מאוד, וידע: שבזכותה, הוא בעצם מצליח לעשות את כל מה שהוא רוצה.
רבי חיים בן ברכה הכיר טובה, ומן השמים בעזרת השי"ת, יחמלו עליו.
וכמובן שבזכות כל הדברים שאמרנו, יועיל לו, להעמידו, לחיים ולאושר בעולם האמת, בחיקם של הצדיקים, אמן ואמן.
עוד דבר, כהכרת הטוב לו, על הצדקות והתרומות הרבות שנתן, החלטנו בעזרת ה': 'לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתו!' ומי שרוצה להשתתף כמובן ולזכות, אם יש לו הכרת הטוב לחיים במשהו, הנה, דבר שישאר לנצח;
עמוד – 530 ₪,
פרשה שלמה – 2,500 ₪,
וברוך ה' כבר חלק, רבע מהספר כבר אנשים תרמו צ'יק-צ'אק, בתוך ה'שבעה'. עוד קצת מאמץ, והספר יהיה מוכן במהרה, לעילוי נשמתו הטהורה, אמן.