תקוות אנוש רימה
- - - לא מוגה! - - -
וזה לעומת מה שאני חייב לו.
לדוגמה,
על כל נשימה ונשימה אני צריך להודות לו,
וזה אני ודאי לא עושה.
אז איך אני יכול להגיד שאני חי בזכות עצמי?
אז תמות האף שלוש דקות,
ותראו אם אתם יכולים להמשיך לחיות.
אם אתם חיים בזכות עצמכם,
אז נראה.
בלי נשימה, נראה שתחיו.
מי נותן לכם אותה?
הבורא.
אז זאת אומרת,
אם אנחנו לא מרגישים ככה, אנחנו בעלי גאווה, ואחר כך אנחנו מתפלאים.
אני מתפלל לשם, הוא לא עונה לי.
אני מתפלל, איך יענה לך? אם אתה בעל גאווה,
הוא גם מתעב אותך.
אתה חייב לברוח מזה מהגאווה.
הקנאה והתאווה והגאווה מעבירות את האדם מן העולם.
אתה חייב לצאת מזה, אם לא תלמד לעבוד על מידת הענווה.
בשביל להגיע לענווה, אומר הרמב״ם,
צריך ללכת לקצה השני,
להיות שפל ממש,
ממש, ממש,
ואז במשך הזמן תתמצע בחזרה ותגיע לענווה.
אבל אם לא תעשה כך,
אז אתה תישאר בעל גאווה.
הוא מביא מעשה שמייחסים אותו אליו.
בפירוש המשניות על המשנה,
רבי לויטס,
איש יבנה אומר,
מאוד מאוד הביא שפל רוח,
לפני כל אדם,
שתקוות אנוש רימה.
אדם צריך להרגיש שפל רוח קמה מאוד מאוד.
למה?
מה התקווה שלך שיאכלו אותך תולעים?
ראיתם פעם גופה?
ראיתם פעם גופה? לא של בן אדם, נגיד. ראיתם פעם גופה
של בעל חי?
איך אחרי כמה זמן
באים
טולחים ואוכלים?
ככה זה נעשה באדם, בתוך הקבר.
חוץ מצדיקים גמורים.
אבל זה הסוף, זו התקווה.
אז במה אתה מתגאה בבקשה? במה?
כל הזמן עומד במראה,
כמו טווס וזה, מסדר וזה.
כאילו,
צייר, צייר, תולעים. צייר, צייר, תולעים. צייר.
תקוות אינו שרימה.
אז מה מסביר הרמב״ם? הרמב״ם מסביר
שפעם אחת היה יהודי באונייה,
והוא ישב בירכתי האונייה,
ועל הסיפון למעלה עמד גוי שניגש,
ראה אותו,
חוץ מכבודכם,
עשה עליו קטנים על הראש.
והוא לא זע
ולא נע
עד שהגוי סיים,
ואחרי שהוא סיים,
הוא עמד ורקד.
למה?
שהוא הגיע להשתוות המידות.
מה זה השתוות המידות?
נגיד עכשיו,
אתה במצב נורמלי, רגיל,
אז המידות שלך שוקטות,
אבל אם מישהו יקלל אותך,
מה נראה פתאום?
הכעס עולה.
אתה לא יכול להיות
שווה רוח.
עכשיו עושים על בן אדם דבר כזה.
הוא הרגיש השתוות כאילו עכשיו ביום
קיץ
וממש חם,
ומישהו שופך עליו מים קרים בחוף הים,
והוא מבסוט, אהה תמשיך תמשיך
תמשיך תמשיך תמשיך תמשיך, תמשיך תמשיך תמשיך. זה נקרא, אומר הרמב״ם,
מאוד מאוד הביא שפל רוח עד כדי כך,
כי תקוות אנוש רימה.
אתם ראיתם פעם גופה שבאים אליה תולעים, אז היא עושה ככה?
גופה לא זזה.
אז גם הוא הגיע למצב שכמו שגופה לא זזה,
ככה הוא לא זז.
זה נקרא שהוא הגיע למדרגה של שפלות למטה,
למטה, למטה, שהוא לא חש
לכל מה שקורה עליו ונגדו.
זה לא המדרגה הנורמלית,
אבל זה המדרגה שאם תגיע אליה,
בזכותה תגיע לענבה.
אבל בלי זה כולם בעלי גאווה.
זה המסוכן,
כי השם מתאחד בעלי גאווה לא שמתרברבים ואומרים,
לא, אפילו גבה לב בפנים בלבד.
זהו.
ואת דקה ושפל רוח,
איתו אני אשכון.
ועם בעל גאווה, אני והוא לא יכולים לדור בעולם.
שמעתם?