חיקוי חיקוי חיקוי ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מה סימני חוכמה בברואים אשר נוכל לבחון בהם?

נאמר כי פינות החוכמה המקוימות בברואים לרוב מיניהם ואישיהם שבע.

אחת מהינם

סימן החוכמה הנראה בשורשי העולם ויסודותיו.

מסימני החוכמה שאנחנו רואים בבריאה ובברואים

אנחנו יכולים ללמוד על מציאות הבורא יתברך והשגחתו על עולמו.

וכל שער הבחינה זה כדי שנוכל לבחון

בשכלנו ולהכיר שיש בורא לעולם.

אז אחת מהן,

סימן החוכמה הנראה בשורשי העולם ויסודותיו,

בראותנו עמידת הארץ באמצע,

במים סמוכים לה למעלה ממנה,

באוויר סמוך להם,

באש למעלה מכולם,

על משקל ושיעור,

לא ישתנה ממנו דבר,

כל אחד מהם שוקד על מקומו המתייחד בו והמוגבל לו.

אז אנחנו רואים שעמידת הארץ באמצע.

זה שכדור הארץ עומד

ותלוי באוויר

ונשאר על מקומו.

וזה איפה שאתה לא עומד.

אתה נמצא באמצע, כיוון שהעולם כדור.

אליפסה קצת.

מכל מקום,

כשאנחנו רואים את עמידת הארץ באמצע,

במים סמוכים לה,

מעליה, מעל הארץ,

למעלה ממנה,

בעצם זה שזה כדור

ויש מים,

איך המים לא נשפכים?

קוראים לזה כוח הגרביטציה,

כוח המשיכה.

מי עשה את הכוח הזה?

פיצוצים?

פיצוצים מייצרים כוחות?

פיצוצים יכולים לפוצץ חומרים.

אבל כוח שנקרא גרביטציה, מה לובל פיצוצים?

מהמים סמוכים לה, למעלה ממנה,

וזה קבוע.

והאוויר סמוך להם.

מעל המים, אוויר.

והאש למעלה מכולם.

אז יש לנו עפר,

מים,

אוויר,

אש.

והם על משקל ושיעור,

לא ישתנה ממנו דבר.

אין מצב שיתחלף מקומם,

אלא תמיד הם במתכונת הזאת,

ויש להם שיעור ומשקל קבוע.

לא ישתנה ממנו דבר. כל אחד מהם שוקד על מקומו המתייחד בו והמוגבל לו.

זאת אומרת, גם אם נסיט אחד מן הכוחות האלה,

הוא יחזור אל מקומו.

כל הנחלים זורמים הימה.

בים איננו מלא.

והים עומד,

והמים האסורים בתוכו,

לא יעברו את גבולו.

ואם יהמו גליו, יסתערו רוחותיו,

למעט גזירות שהקדוש ברוך הוא מחליט

לשטוף חלק מן העולם,

כמו שעשה בדור אנוש ששטף שליש העולם,

או כמו בדור המבול שהחליט לשטוף את כל העולם,

או בדור הפלגה,

חציו של העולם.

או בצונאמי מדי פעם.

אבל באופן הקבוע,

הקדוש ברוך הוא נתן חוק,

שהמים לא יכבשו את היבשה.

ומה בולם אותם?

חול.

אפשר להבין את זה?

הים שואף כל הזמן

עם גליו לבוא ולשטוף,

ומגיע עד לחוף,

עושה קצת קצף,

וחוזר בחזרה.

ננסה עוד פעם,

מגיע לחוף,

החול עוצר,

חוזר בחזרה.

שנאמר בתהילים,

ואומר עד פה תבוא,

ולא תוסיף.

ופה ישית בגאון גליך.

השם גזר, שעד פה תבוא,

ולא תוסיף.

לא תעבור ולא תגלוש.

ופה ישית בגאון גליך.

גאון הגלים,

יעצרו שם.

מי ישראה את הסרט השרפה הגדולה באתר שופר,

יראה שאמרנו שם, עד פה תבוא,

ולא תוסיף.

הייתה אש.

והאש כילתה את הכול,

וכשהיא הגיעה לבית כנסת,

עד פה תבוא ולא תוסיף.

והאש לחכה מסביב,

ולא נגעה אפילו כתם קטן של פיה על הבית כנסת,

ולא הראה בו כלום.

בעוד שהגלריה נשרפה לחלוטין.

זה לא יאומן כי סופר.

ואמר בה עמידת השמיים בארץ,

מעולם אדוני דברך נצא בשמיים.

השם אמר לשמיים לעמוד במצבם,

ומאז, מאז דברו הם עונים.

תארו לכם שהכדורים היו מתחילים, והכוכבים ניפול לכיוון שלנו.

על כל מטאוריט קטן

יש לחץ בעולם שאולי הוא יתפול פה, ואוי ואוי, מה הוא יכול לעשות?

על זה מטאוריט.

נעניך ארטה בארטה, איזה חתיכת סלע, סלעון קטן.

יש לחץ אדיר.

תארו לכם, אם כוכב היה בא ומתנגש איתנו,

השם שומר כל הזמן על היחס בין הכוכבים,

שכל אחד יישאר על מתכוננו.

מכוח מאזן פיצוצים.

הם לא יודעים שפיצוץ,

הוא מחליט להעמיד משהו באוויר, זה עומד?

אז לעולם השם דברך נצא בשמיים.

לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד.

גם גזר הקדוש ברוך הוא על הארץ

שתעמוד במקומה.

למשפטיך עמדו היום

כי הכל עבדיך.

אתה גזרת עליהם על השמיים והארץ שלא ישנו מתפקידם

כי הכל עבדיך.

הם עבדים ששומעים לך, מה שאתה אומר זה מה שהם עושים.

לא משנים את תפקידם.

כמו שזכר דוד המלך על השלום העניין הזה במזמור,

ברכי נפשי את ה' כל המזמור קד'

מראה שכל מאמר השם מתקיים מאז הבריאה עד עתה.

אז זה דבר ראשון שאנחנו צריכים להתבונן

מסימני החוכמה בשורשי העולם ויסודותיו.

הפינה השנית

זה שעלינו להתבונן בסימני החוכמה הנראים במין האדם,

אשר הוא העולם הקטן.

כל מה שיש בעולם הגדול,

יש בעולם הקטן.

אשר בו השלמת סדרי העולם,

יופיו,

וזיונו ותמימותו,

ואליו רמז דוד המלך על השלום באומרו,

אדוני אדוננו,

מה אדיר שמך מכל הארץ?

אז כל העולם הזה הגדול, עם כל הנפלאות שיש בו,

ועמדנו על חלק מהם אתמול,

כולם יושלמו במציאות האדם שנמצא בעולם

ובאופיו שהוא נברא בצלם אלוקים,

וזיונו או זיוו לפי לשון מסוימת,

דהיינו המזון שהוא מתפרנס ממנו,

או זיו כלסתר פניו,

או כלי זין,

מכל מקום

ותמימותו.

דהיינו, הוא המשלים,

האדם הוא המשלים את העולם,

כי בלו האדם עדיין העולם היה חסר

ולא נשלם.

לכן הוא מתמים את העולם, משלים את העולם.

ואליו רמז דוד המלך על השלום,

באומרו, אדוני אדוננו,

מה אדיר שמך בכל הארץ.

דבר שלישי,

סימן החוכמה הנראה בהרכבת האדם,

בחיבור גופו,

בכוחות נפשו,

באור השכל שייחד אותו בו הבורא,

ושם לו בו יתרון על שאר החיים שאינם מדברים.

והוא דומה לעולם הגדול

בנמשל אליו,

בשורשיו,

ביסודותיו.

אז אם אדם מסתכל בהרכבה של האדם, כמה הוא מורכב

מבליונים, בליונים, בליונים של פרטי פרטים,

טועמים שהכול בהרמוניה.

ואם חלילה משהו יחרוג מתפקידו,

משתבש האדם ויכול למות.

אפילו אם מזג גופו ישתנה,

אם יהיה בו קרה יותר או חימום יותר, הוא ימות.

שכל שינוי וסת תחילת חולי.

אם הוויסות המתאים משתנה בגופו,

הוא מת.

לכן, הרמב״ם אומר שצריך לאכול מאכלים חמים בחורף,

מאכלים קרים בקיץ.

שהוויסות תהיה תמיד

כראוי.

בכל החיבור של עור ובשר וגידים,

ושהעור מתחדש

ומתחלף

ומגליד,

דברים מדהימים.

ומשאבות, ומנופים,

ועורקים.

וזה נפתח, וזה נסתם.

והמוח,

סליל המוח

שאורקו עד הירח הלוך חזור

שלוש פעמים.

איך זה נסלל?

פיצוצים.

אם יש באוזן התיכונה נוזל קטן קצת,

שהוא שומר על האיזון שלנו,

שאתה יכול לעשות ככה ולחזור,

ואתה לא כמו סק קמח.

מי דאג שזה יתמקם, הנוזל שם בדיוק, ומי המציא את הנוזל המדויק הזה

שיחזיק את האיזון של האדם? פיצוצים.

הכל פיצוצים.

זו מילת הקסם ללא יודע כלום.

פיצוצים.

מה השאלה? אני לא מבין. פיצוצים.

ואי אפשר אפילו להרחיב בזה, כי לא נגמור. כל ימי חיינו רק להסביר את האיברים שיש באדם, לא נגמור.

מכל מקום,

יש גם כוחות נפש באדם,

מה שאמרנו אתמול,

מאיפה זה בא השכל, החוכמה וכולי.

יש הנפש המרגשת

שממנה חמישה חושים.

יש כוח המדמה.

איך זה שיש לי דמיון?

בחומר יש כוח מדמה?

נגיד,

השולחן יכול לדמות לעצמו, היוו...

לו הייתי כיסא,

יכול להיות,

לו הייתי מעופף.

יש כוח מדמה לאדם, אם לא, הוא לא היה מייצר כלום,

אלא הוא קודם כל מדמה.

מי שעשה מסור,

הוא קודם כל התבונן בעץ

והוא רצה לחתוך אותו,

ולא היה מסור.

אז הוא היה צריך לצייר קודם, לדמות,

מה יכול לעשות פה אפשרות של חיתוך?

ואם לא היה לו את הדמיון המוקדם,

הוא לא היה יכול לעשות דבר כזה.

אז יש כוח מדמה,

זה לא שייך לחומר,

זה לא נמצא בחומר.

יש כוח המתעורר.

ושאר כוחות גופניים.

יש אור השכל.

זה הנשמה.

בשום חומר לא תמצא נשמה.

אין חומר עם נשמה.

אז איך מפיצוצים?

איך מפיצוצים נוצרה נשמה?

סתם פיצוצים מפרקים דברים, לא מחברים דברים.

מפיצוץ יכול להיות כיסא?

כוס חד פחמי יכול להיות.

זה אנשים חכמים באקדמיה, מקבלים הרבה כסף בשביל להגיד פיצוצים.

לא יאומן כי יסופר.

בשביל לעשות אנשים.

לוקחים כסף מתאים אנשים.

לא, זה לא משנה מה עושים, העיקר לוקחים כסף.

והקדוש ברוך הוא שם לו לאדם יתרון על שאר החיים שאינם מדברים.

והוא דומה לעולם הגדול ונמשל אליו בשורשיו ויסודותיו. ואליו רמז איוב באומרו

הלוא כחלב תתיחני וכגבינה תקפיאני

עור ובשר

תלבישני ובעצמות וגידים תשוחחני

חיים בחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי

הלא כחלב תתיחני כשאדם מתחבר מאיברים מתחלפים

והתחלת יצירת האדם זה מן הטיפה

מטיפה סרוחה

והטיפה היא הנבחרת מן הדם

ועליה אמר הלוא כחלב תתיחני שהטיפה היא לבנה כחלב

ואחר זה בבואה ברחם

היא נקפית שם מחום הרחם

ועל זה אמר וכגבינה תקפיאני

ואחר זה אמר עור ובשר תלבישני

מי אומר עור ובשר תלבישני?

הנשמה

שהבשר הוא כמו לבוש לנפש

שעיקר משכנה ומושבה

בלב

במוח

ובכבד

ובכלל האיברים הפנימיים

ואחר זה אמר ובעצמות וגידים

תשוחחני

כמו סככה

שהעצמות והגידים נבראים לשמור

ולחלק את הרכבת האדם

שבלעדם הייתה קומת האדם

נקפלת ונקמטת לשעתו

אם לא היו לנו עצמות

היינו מתקפלים ככה כמו סמיכה

לכן אמר תשוחחני

לשון משוכה של לשון הגנה

שהיא מסוכת חדק

עשויה לכרם לשמור מה שבתוכו

כך אומר ישעיה הסר מסוכתו

והיה לבער

ואחר זה חלה בו הנפש החיונית

ועדי המר חיים והחסד

עשית עימדי

שניתנה בו רוח חיים בתורת חסד

ועל קיום רוח החיים במשך זמן יקלעו בבטן

שזה דבר מפליא בטבע

אמר ופקודתך הכוונה גזירתך והשגחתך שמרה רוחי

כי הנשמה היא רוחנית

והיא נמצאת בגוף מלא חורים

והיא לא יוצאת

מי שומר עליה פקודתך

בידך הפקיד רוחי

הקדוש ברוך הוא פוקד על הנשמה להישאר אז היא נשארת

אז רואים פלאי פלאות איך נוצר האדם

מטיפס רוחה

הולך ומתפתח

איך מנוזל

נהיה עצמות

בגידים

בגולגולת בלב

ומערכות משתנות

מה זה?

מה זה?

אם מישהו ימציא אפשרות שהוא ייקח טיפה

וישים אותה על השולחן

יכול לצאת מזה בקבוק קולה בעוד תשעה חודשים?

אם יהיה אחד שיעשה ככה השקעה מינימלית כזאת ויצא ככה

הוא יהיה עשיר אדיר

אם מישהו ימציא מיקסר

שיכניסו לתוך המיקסר

תפוחי אדמה

ויצא בצד השני חלב

הוא יהיה עשיר אדיר

אם יכניסו לו בפנים עשבים

וייצא חלב

הוא יהיה עשיר

הקב'ה לקח פרה

אחלה מיקסר

כל מה שהיא אוכלת יוצא חלב

מי יכול לעשות דבר כזה?

כל מה שהאדם אוכל

נוצר דם

לא משנה מה אתה אוכל, נוצר דם

שזה חיותו של האדם

מי עשה את זה?

פיצוצים

אז אם אנחנו מתבוננים ומוכנים את גוף האדם

ישר אנחנו רואים את הקדוש ברוך הוא

מבשרי אחזי אלוה

אם אני רק מסתכל על עצמי

אני כבר רואה את האלוקים

דבר רביעי

סימן החוכמה נראה

במיני שאר החיים

מקטנם ועד גדולם

מהם המעופף

והסוחה

והזוחל

והולך על ארבעה

לפי התחלקות צורותם,

מידותם,

שימושם

והנאתם

בתועלתם בעולם

כמו שנזכר במחנה שהוכיח בו הבורא את איוב

כדי להעיר אותו

אמר לו מי יכין לעורב צידו

כי ילדיו אל אל ישבעו

יטעו לבלי אוכל

ושאר מה שסיפר בו ממיני החיות המדבריות והימיות

העורב הוא אכזר על בניו

וביום הראשון

הוא עוזב את הגוזלים שלו והולך

אז מי יכין לעורב צידו?

העורב הקטן

שרק נולד מאיפה

הוא יכול לאכול?

מי מכין לו אם ההורים שלו עזבו אותו?

הקדוש ברוך הוא נותן לו

יתושים שבאים אליו

כדי שיוכל לאכול להתקיים

עד שיגדל.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא דואג לכל.

יש חיה שנקראת אדני השדה,

שהיא צומח וחי.

צומח וחי.

זה כמין קוף

עם טבור

שיוצא ומחובר לאדמה

והוא לא זז ממקומו.

וכדי שהוא יאכל,

אז צומחים לו על הטבור עשבי ומזה הוא חי.

על בני השדה.

ואם תולשים אותו,

הוא צועק צעקה גדולה לפני שהוא מת,

ומי שנמצא בטווח קילומטרים

מת מהצעקה.

יש תמונה של החיי הזו.

אדני השדה.

יש תיאור שלו.

אבל איפה למצוא אותו? בג'ונגלים.

יש עוד דבר כזה.

שזה ציפור שצומחת בעץ

והיא מחוברת

לעלים

והיא ניזונה מהם.

יש שאלה אם היא חייבת בשחיטה.

היא צומח חי,

אבל היא לא פורשת מן העץ.

אז יש כל מיני בריאות מדהימות בעולם.

שמזה רואים את החוכמה האלוקית.

אבל כמובן שאנחנו מייחסים את הכול,

חס ושלום, לפיצוצים.

לכל פיצוצים.

אם היה מאמר זה מתבטל לרגע.

מעולם הוא נכתוב אמור.

לעולם הוא חדש בשבועו בכל איום דמי.

אז המאמר הזה נכון?

זה מה שאמרתי פה.

אני חוזר ללעולם.

החמישית,

סימן החוכמה הנראה בצמחים ובמוצאים

המוכנים לתקנת האדם

באופניה טוענת בהם

על התחלקות טבעיהם ומזגיהם וכוחותם.

יש צמחים לאכילה,

יש צמחים לרפואה,

יש צמחים לאכילת בעלי חיים.

וכל אחד מהם,

יש לו טבע ומזג וכוח שונה.

אתם יודעים שיש צמח

שקוראים לו אל תיגע בי?

אם אתה בא לגעת בו, הוא סוגר את עצמו ככה.

יש כל מיני דברים, פלאי פלאון.

עוד ארבע דקות התענית מתחילה.

שלוק אחרון.

יש לך שלוש דקות.

שתי מים עדיף.

לך בריצה.

מים, לא תספיק תה.

אה, יאללה, עזרת.

מה, מים חמים או איבם?

הרב יוחנן אמסלם אמר שהוא עוזר לדבר על עצמו בשידור היום. הוא יכול לדבר על עצמו בשידור היום. תבין.

אנחנו כבר אוחזים ב-180, מתענים 40 יום.

הנה עכשיו 181.

הלו.

הלו.

כן.

אה, שלום עליכם.

מעל בניכם עוד מעט.

רגע, יש לי פה דילגל. רגע, אני באינטרנט גם.

רציתי להגיד שאני גם אקבל על עצמי.

מה אתה מקבל?

גם אקבל על עצמי את התענית.

מה תענית? יום אחד?

למה יום אחד? כל ארבע דברים.

אה, לא יודעים אנשים.

הבנתי שהם עכשיו ידעו.

בסדר גמור. זה יוחנן הצלם שלנו.

שמצלם בערבים.

גם מקבל על עצמו.

אשריך תבורך.

זיווג הגון מהרה.

אמן. עלייה בתורה בעברת ה'. בעלייה בתורה ושמחת חיים.

אמן, אמן. ובעזרת ה' עושה השתדלות להפיץ את זה בבתי כנסיות של בת ים. שנגיע מהר לאלף.

אמן, אמן. כל טוב.

תודה, אדוני.

כן.

זה גם מנפלאות הבורא.

יש אפשרות לאכול ואנשים צמים.

זה מנפלאות הבורא. רוצים להתקרב אליו.

עכשיו אנחנו אומרים

וכבר הזכירו הקדמונים בספריהם מן העניין כפי השגתם וכמו שכתוב

בידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר יוצא בקיר.

שלמה המלך היה בקיא

בכל אלה.

אתם יודעים שהרמב״ם היה יודע

סוג של עשב

שמוציא את כל הרעלים מן הגוף.

ופעם אחת

החכמים המצריים תמיד התנכלו לו וחיפשו עצות איך הוא ימות.

אז הם באו למלך ואמרו שהוא לא רופא כל כך מומחה.

אז המלך נתן להם

שלושה ימים.

ושכל אחד ייצר רעל

וייתן לצד השני לשתות אותו.

ומי שהוא רופא מומחה

יוכל להציל את עצמו מן הרעל.

אז הרמב״ם אמר להם

אין לי בעיה, תתחילו אתם הראשונים, תדעו לי איזה רעל שאתם רוצים

ואני ארפא ממנו.

והכין את נערו

ואמר לו איזה עשבים לקחת.

ובשעה שהוא ישתה,

שיעטוף אותו בעשבים האלה.

בעשבים האלה כוחם נמשוך ממנו,

למוץ ממנו

את כל הרעלים מהגוף החוצה.

והוא שתה את הרעל,

וכך עשה נערו,

וחיה מן הרעל.

ובא לה, אז מי עשה את זה, הוא?

הוא יכול לעטוף את עצמו לגמרי?

זה משפיע מיד הרעג.

הוא עטוף את הרמב״ם.

הרמב״ם.

ואז

הוא בא לפני המלך, הנה אני חי.

והם התחילו לרעוד.

כי עכשיו זה הוא.

והוא הביא להם

תמצית קלה.

אמר להם לשתות.

איך שהם שתו,

מתו על המקום.

אז המלך התפעל מחוזק הרעל.

אז אמר לו,

איך ייצרת כזה רעל ממית

על הרגע?

אמר לו, אדוני המלך ישתה.

אתה אומר לי לשתות?

אמר לו, אדוני המלך,

זה בכלל לא רעל.

זה מים.

שתה הרמב״ם.

אמר לו, זה מים, מהברז.

אמר לו, אז מה הרג אותם?

אמר לו, הפחד.

זה הרעל הכי גדול.

הוא היה חכם לא רק בטבע, אלא בכוחות הנפש.

הם לקחו את זה נגד זה.

הם ידעו שהוא נותן לו רעה, אז הם לקחו נגד הרעש.

אז זה הרג אותם, כי הם לא קיבלו את זה.

בקיצור,

דבר שישי,

סימן החוכמה נראה בחוכמות ובמלאכות ובפעולות.

אשר חינן הבורא יתברך לאדם להשלמת תקנתו בסיבות

טרף חוקו ושאר תועלותיו הכוללות והמתבודדות.

ועל זה רמז הכתוב

באומרו מישת בטוחות חכמה

ומי נתן לסכבי בינה ואמר כי אדוני יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.

אז רואים סימני החוכמה הנראית

בחוכמות

ובמלאכות ובפעולות שהכין הבורא יתברך לאדם להשלמת תקנתו וסיבות טרף חוקו

ושאר התועלות הכוללות והמתבודדות.

זאת אומרת, יש מלאכות כבדות

שאדם משתמש בהן,

כמו חרישה וזריעה, יש פעולות, מלאכות קלות כמו תפירה וכו'.

ושאר הדברים, שאר הכלים שאדם משתמש בהם,

אז זאת אומרת,

מי שם?

מי שת בטוחות חכמה. מה זה טוחות?

בטוחות זה הכליות.

הכליות יועצות.

אז מי שת בטוחות חכמה?

או מי נתן לה שכבי בינה?

שכבי

זה הלב הסוחב והצופה את הנולדות.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא נתן באדם חכמה כזאת

שהוא יכול לייצר

כל דבר שישמש אותו לצורכו.

היום בכלל אנחנו רואים

לאן ההתפתחות הגיעה

של השכל האנושי,

לייצר מטוסים ואוניות וצוללות ואייפונים ובייפונים וסמארטפונים וחרטונים,

הכל.

כמעט כל מה שאדם שואף ורוצה נמצא בהישג יד.

אז רואים מזה מי נתן.

תראו בעלי חיים,

חסרי השכל,

לא התפתחו,

לא ייצרו להם כלי הגנה נוספים, עוד דברים.

נשארים בטבע אותו דבר. מאז הבריאה עד עכשיו נשארו אותו דבר.

אבל האדם משתכלל ומתפתח ועובר ממקום למקום

ומאיץ את הדברים ומסדר ומזרז אותם והכול נהיה קצר ומהיר.

למה?

כיוון שהקדוש ברוך הוא נתן בטוחות חוכמה ונתן ללב הסכבי בינה.

אז רואים רק את החוכמה הזאת כבר מבינים

שיש פה מי

שמנהיג את העולם, כיוון שהאדם

הוא נזר הבריאה

והוא דומה לאלוקיו.

וכמו שאלוקים יצר את העולם יש מאין,

נתן הקדוש ברוך הוא כוח באדם לעשות יש מיש.

ואז האדם לוקח

ממה שכבר ברא העולם, מהחומרים הקיימים,

ומייצר עוד דברים נוספים, משכלל את העולם.

דבר שביעי,

זה סימן החוכמה הנראה בקביעות התורה והחוקים לעבוד בהם את הבורא יתעלם,

להגיע בהם השוקד עליהם להנאות העולם הזה מיד

ולגמול העולם הבא באחרית.

אז החוכמה הכי גדולה

זה מה שאנחנו רואים,

אלה שקובעים עיתים לתורה,

יש פה שיעור, אתם יודעים, מיד אחרי זה, דף היומי,

אז כדאי להישאר.

אז אלה שקובעים עיתים לתורה ומקיימים את החוקים לעבוד בהם את הבורא יתעלם,

שעל ידי זה מי ששוקד על התורה מגיע להנאות העולם הזה מיד,

וגם זוכה לגמול העולם הבא באחרית.

כמו שאמר הכתוב,

שמעו שמוע אליי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם.

אם תשמעו לי, אומר הקדוש ברוך הוא,

אני אכיל אתכם רק טוב ואענג את הנפש שלכם בדשן.

ואמר,

הטו אוזניכם

ולכו אליי,

שמעו וטחי נפשכם.

תדעו לכם שהאוזן

חשובה יותר מן העין.

שבעו

וטחי נפשכם.

כל חיות הנפש

תלוי בשמיעה.

ראייה זה חשוב,

אבל שמיעה עוד יותר.

חרשו נותן לו דמי כולו.

אם אדם חירש את חברו,

צריך לתת לו את ערך דמי כולו.

אז לכן צריך לדעת

שהכל תלוי בלימוד התורה ובקיום מצוותיה.

ותלויים בזה ענייני המנהגים אשר בהם סדר הנהגת שאר האומות ותועלותם,

והם עומדים להן במקום התורה בענייני העולם בלבד.

זאת אומרת, כל אומה אחרת שאין להם תורה,

יש להם הנהגות.

בסדר, וחוק ומשפט,

איך להנהיג את האומה לתועלתם,

אבל זה מועיל להם רק לענייני העולם הזה.

החוקים שלהם,

זה רק טוב לפה,

אבל זה לא משפיע לעולם הבא.

אצלנו חוקי התורה לא רק שמשפיעים על יישוב הארץ בדרך הנאותה ביותר,

אלא גם מעניק לנו חיים לחיי העולם הבא.

וכבר נאמר

כי מדרגת הטבע מן התורה כמדרגת העבד מאדוניו.

מה היחס של הטבע לתורה?

אנשים מתפעלים מהטבע.

כל מה שאמרנו

זה חוכמות נפלאות,

national-gographic,

אבל הטבע הזה עם כל נפלאותיו,

ביחס לתורה,

עם כל חוכמתה,

שכל הטבע טמון בה ויוצא ממנה.

כי הקדוש ברוך הוא יסתכל בתורה ובראת העולם.

אז מה שיש בעולם זה מה שיוצא מן התורה.

זה כמו בחינת העבד מאדוניו.

הטבע הוא עבד ושפחה

אצל התורה הקדושה.

כי כוחות הטבע הם נוהגים בהנהגת העולם

כפי מה שיאות לתורה.

כמו שאמר, ועבדתם את אדוני אלוהיכם,

וברך את לחמך ואת מימך,

מאסירותי מחלה מקרבך.

אומר הקדוש ברוך הוא,

אם אתה תעבוד אותי,

אז אני אברך לך את הלחם.

אז הטבע יודע להוציא מה שהוא יודע,

אבל אני יכול לברך שהוא יוציא פי כמה וכמה,

ובשבח הרבה יותר גדול.

ואני מברך גם את מימך,

ובזה אסירותי מחלה מקרבך.

סיפרתי בשיעור

הראשון שהתחלנו פה, שער הביטחון,

שהפסוק הזה, כשלמדתי אותו פעם,

כתוב ועבדתם את אדוני אלוהיכם,

וברך את לחמך ואת מימך.

מאסירותי מחלה מקרבך.

זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא,

הוא מברך את הלחם ואת המים,

ועל ידי זה יסורו המחלות בקרבך.

פעם אחת ביקשתי מאימא שלי שתחיה בתאריך ימים תמיד.

ביקשתי ממנה

שיתברך

בתחילת התשובה שלי.

והיא אמרה שהיא לא רגילה מתימן, לא למדו שם לברך. היו אומרים ככה

מילים באופן חופשי.

כמו שכתוב בגמרא, שהנשים היו אומרות

כל מיני משפטים.

לא ברכות סדורות.

ולא הקפידו עליהם שיברכו, כאילו, כסדר.

אז היא אמרה לי שהיא לא יודעת.

אז התעקשתי איתה קצת ככה.

היא אמרה לי אבל אני לא יודעת. אמרתי, מה הבעיה? תגידי מה שאני אומר.

עכשיו היא הייתה משתעלת

במשך שנים.

והיה לה שיעול יבש.

לא סירופ ולא שום דבר לא עוזר.

שום דבר לא עוזר.

יבש וזה כואב.

אמרתי לה, אם את רוצה להיות בריאה,

תברכי.

אני בדיוק למדתי את הפסוק הזה.

ואמרתי לה, כתוב, ועבדתם את אדוני אלוהיכם

וברך את לחמך ואת מימיך,

ואסיר אותי מחלה מקרבך.

אל תקרא וברך

וברך

את לחמך ואת זממיך,

ואז אני אסיר מחלה מקרבך.

אם תברכי,

הכל ילך.

היא ברכה. אמרתי לה איך לברך, היא ברכה.

עמד שם על השולחן,

בקבוק קולה.

ואמא שלי לא שותה תוסס ולא מתוק

אף פעם.

אף פעם.

אמרה לי, יא בני, תן לי לשתות טיפה מזה.

נתתי לה לשתות טיפה.

וראה זה פלא, אין שעון.

נגמר השעון.

זה היה בקצב קבוע.

אין שעון.

היא התחילה לשמור בקבוקים כמו תרופות.

עבר.

הרב, אתה רוצה לתת בלילה חדש?

אולי זה רק בגלל שאתה אומר, זה לא בגלל זה, כי אחרת היינו עושים את זה והיינו עושים את זה. לא, זה בגלל וברך את לחמך ואת מימך,

מאסירותי מחלה מקרבך.

הם לא מתכוונים בברכות כלום.

הם אומרים אותם כמו טקסט,

כעוף המצפצף

ואינו יודע מה מצפצף.

איך יכול להיות שברכה של צדיק מועילה?

זה בסך הכל מילים.

לא, למילים יש כוח גדול מאוד.

תלוי מאיפה זה יוצא.

אם זה יוצא מן הלב,

אז זה עובד.

זאת אומרת,

כל הסודות

נמצאים בתורה הקדושה.

הכל בכל מקול קול.

והטבע

הוא כעבד

בפני התורה.

מה זה אומר שהטבע כמו עבד בפני התורה?

כמו שעבד שומע לאדוניו,

ככה הטבע שומע לתורה.

מה שהתורה אומרת לטבע,

הטבע עושה.

אז לכן הצדיקים, אצלם הטבע

זה שום דבר.

הם יכולים לפקוד על הפקודות,

והוא נשמע להם.

לכן

רבי פנחס בן יאיר

אומר לטבע, לנהר גינאי,

חלוק ממך.

יש לו ברירה?

חייב לחלוק. כן, ודאי, אם לא גוזר.

ודאי,

ככה צריך.

כי אצל הצדיקים,

בדרגה שלהם,

הטבע זה עבד שחייב להישמע.

אסור לטבע להפריע להם.

אז לכן, אם אתם רוצים, הנה יש לכם אפשרות להתגבר על הטבע.

על ידי שלומדים את התורה והמצוות ומקיימים אותם באמת,

הופכים להיות צדיקים,

והטבע מסור בידכם.

ויאמר,

אם שמוע תשמע לקול אדוני אלוהיך,

וישר בעיניו תעשה,

ואזנת למצוותיו,

ושמרת כל חוקיו,

כל ה...

המחלה אשר שמתי במצרים

לא אשים עליך

כי אני אדוני רופאיך

אז רואים

שכל החולאים שנמצאים בטבע

הקדוש ברוך הוא אומר אתה רוצה להסיר אותם?

תשמע למה שאני אומר

קיים את המצוות שלי

אם שמע תשמע

לכל השם אלוקיך

וישר בעיניו תעשה לו ישר בעיני החברה

ואזנת למצוותיו

ולא לכל בעורמה

ושמרת כל חוקיו

כל ולא חלק

אז כל המחלה אשר שמתי במצרים

מי שם מחלות?

אני לא אשים עליך

כי אני אשם רופאיך, אני אומר לך

אני בתור רופא פרטי שלך

אומר לך כיצד להיזהר מכל המחלות

ואני מבטיח לך שאני לא אשים עליך

ואם כבר שמתי עליך

אתה חוזר בתשובה

והסיר השם ממך כל חולי

בדרך כלל גם אדם שמתרפא מחולי

נשאר בו רושם המחלה

נגיד בן אדם

עשו לו פלטינות ברגליים

אז הוא מרגיש כאבים בחורף

אבל אם הוא יהיה צדיק ממש

אז הקדוש ברוך הוא יסיר ממנו

גם את רושם החולי

זאת אומרת

הכל תלוי בעד כמה אתה מתקרב לקדוש ברוך הוא

הכל תלוי עד כמה אתה מתקרב לקדוש ברוך הוא

אז זאת אומרת רואים פה

שמדרגת הטבע מן התורה כמדרגת העבד לאדוניו

ואנחנו נתחבר כמה שיותר לתורה

ובפרט עכשיו שאנחנו כבר חצי מלאכים כמו שאומר חיים

כי אנחנו כבר מתענים ארבעים יום ביום, לא בלילה

אבל אם נגיע שגם בלילה נתענה אז נהיה כמו משה רבנו

כן אבל אנחנו לאט לאט נתרגל

בסוף נוכל גם לעופף

כמו שאליהו עלה בסערה השמימה

אצלי במשרד מי שרוצה מנחה ערבית

אנחנו מתחילים ברבע לחמש בדיוק

ויש ופלים אחרי זה

אנחנו רוצים אתכם לא את הוופלים, בעזרת השם, ברוך תהיה השם ישמור עליך בראש הממשלה

אבל אתה מחזיק מעמד נכון, איזה שאלה, קטן עליך, לא קטן, ברוך השם יש לך, לא קטן אבל בסדר

יש מי שסובר, הכל בגללו התחיל, שתדעו הכל בגללו, מוצאי שבת הכל הוא אשם, אמרתי, הכל הוא אשם, הכל בגללו

במוצאי שבת נתתי דרשה על הרמב״ם שהוא מסביר כל מיני דברים על האבות הקדושים

ו... הוא עוד עלייך בסובי, תגיד לו, אם בסובי ימלך אותי אלא עוד שום יום, כן, אז שאלתי אותו, נו, אתה יכול, אתה זהו, אמר רוצים, רוצים

אמרתי לו, רוצים, רוצים, בבקשה, בוא נראה אותך, אתה מוכן לטענות ארבעים יום?

הוא מסתכל עלייך, מאיפה נפלת עליי?

כן, אז אמרתי לו, רוצים, רוצים, והתעקשתי

הבן אדם לא ידע מה לעשות עם עצמו,

לאן אני אלך עכשיו?

אמר רוצים, רוצים,

אפשר להיות מלאך, אמרתי לו, אתה רוצה להיות מלאך?

רוצים, רוצים או לא?

וככה לאט, לאט, לאט, לאט, לאט, מה אתה אומר? אבל איך, אבל איך אני אאזיק? איך אני אהיה?

אמרתי לו, אל תפחד, לא יקרה לך שום דבר.

אמרתי, מי?

ואז התחילו לקחת,

ואז הוא לקח, קודם אחרים לקחו,

ואחר כך,

מה?

החיים, החיים היה השני.

לא החיים השני.

מי זה?

מי זה היה השני?

הראשון מי?

מי זה הוא?

שירים את היד.

כן, אשריך.

אז הוא היה הראשון, וככה זה התחיל.

ואמרתי, אם תגיעו לעשרה, יהיה פה הפתעה.

הגענו לעשרה, אמרתי להם, עכשיו גם אני לוקח.

ואז זה דרבן עוד את השאר,

והגענו לשלושים.

היום אנחנו במאה שמונים ואחת.

יפה.

אז זהו, ככה אפשר לעלות במעלות.

למעלה למעלה.

ויש מי שסובר

במאמר החכם

חכמות בנתה ואתה חצבה עמודי שבעה,

שכיוון

שלמה המלך, על אלה שבע הפינות שזכרנו.

אז הנה ראינו שבע פינות

של חכמה בבריאה,

באדם וכו',

שמהבחינה בהם נוכל להכיר שיש בורא לעולם.

אך איזה מין קרוב אלינו ואנו חייבים לבחון בו יותר מכל המינים שאמרנו?

מה המין שאנחנו צריכים וחייבים לבחון בו יותר?

נאמר כי הבחינה בכל אחד מהם,

ואם הצורך אליו גדול ואנו חייבים לבחון בו יותר,

זה הקרוב אלינו יותר וגלוי לנו,

הוא סימן החוכמה הנראה במין האדם, שהוא העולם הקטן

והוא הסיבה הקרובה להוויית העולם הגדול הזה.

אז אנחנו יכולים וצריכים לבחון דווקא את האדם,

כיוון שהאדם הוא העולם הקטן

והוא הסיבה הקרובה להוויית כל העולם כולו. אם לא היה מין האדם בעולם, לא היה עולם.

לא היה אדם,

לא היה עולם.

מחייבים אנו לעיין בהתחלת האדם ומולדתו,

בחיבור חלקיו,

בהרכבת איבריו ותועלותיו בכל אחד מהם,

והצורך המביא לעשותו על הצלם אשר הוא לו.

ואחר כך נעיין

בתועלותיו

ובכל מידה ומידותיו,

בכוחות נפשו ואור שכלו,

בדברים העצמיים,

במקרים אשר בו,

בתאוותיו

ובתכלית עניינם.

ובעומדנו על מה שזכרנו מן האדם, התבאר לנו מסוד העולם הזה הרבה,

מפני שהוא דומה אליו.

אחרי שנלמד טוב-טוב את גוף האדם,

נוכל ממנו ללמוד על העולם,

כיוון שהעולם הוא עולם קטן.

וכבר אמרו קצת החכמים שהפילוסופיה היא ידיעת האדם את עצמו.

רוצה לומר,

ידיעת מה שזכרנו מעניין האדם,

כדי שיכיר הבורא יתעלם מסימן החוכמה בו.

אז אדם, מזה שיש בו חוכמה,

הוא יכיר את הבורא יתברך,

כמו שכתוב, מבשרי אחזה אלוה.

ומבשרי אחזה אלוה.

מכיוון שזה כך,

ראוי לנו להזכיר מכל מה שזכרנו מענייני האדם מעט מזער מכל עניין.

כדי להעיר את המתעלם, רוב העולם מתעלמים.

לא בוחנים את הדברים ולא רוצים לדעת.

רוצים לחיות

כמו עייר פרה,

או כמו סוס דוהר במלחמה,

שלא מתבונן

לא על ימין ולא על שמאל.

הוא רק רודף למלא את אהבותיו.

אז כדי להעיר את המתעלם על מה שהוא חייב לזכור תמיד,

ואז יביא אותו לחקור על מה שזכרנו,

ואז ייכנע לבורא על רוב חסדו וטובו עליו,

ותתגדל הודאתו

לקדוש ברוך הוא.

כמו שאמר דוד עליו השלום,

עודך על כי נוראות נפלאתי,

נפלאים מעשיך,

ונפשי יודעת מאוד.

לא נכחד עצמי ממכה

אשר עשיתי וסתר,

רוקמתי בתחתיות ארץ.

גולמי ראו עיניך ועל ספריך כולם יכתבו,

ימים יוצרו,

ולא אחד בהם.

זאת אומרת,

נפשי יודעת מאוד,

כלומר, מנפש האדם ותיקונו

מתבהרים פליאות מעשי השם.

לא נכחד עצמי ממכה,

הכוונה,

העצם האדם,

אשר עשיתי,

מלשון סחיטה,

שנסחט הזרע בשעת תשמיש,

רוקמתי

בתחתיות ארץ, כמו רקמה,

שנוצר האדם בגידים, ורידים, עורקים,

כמעשה רוקם.

והארץ,

רוקמתי בתחתיות ארץ, הכוונה והכינוי למדור התחתון

שברחם האישה.

גולמי ראו עיניך,

בתחילת היצירה האדם הוא כמו גולם,

בלי היכר איברים,

עד שהוא מתפתח, מתפתח.

ודבר שהוא לא נגמר במלאכתו נקרא גולם, חומר גולמי

שהוא עדיין לא מעובד.

אז בהתחלה מהטיפה זה גולם.

ועל ספריך כולם ייכתבו.

ספריך זה כינוי לגרמי השמיים,

השמימיים וכוכביהם המשפיעים על כל חי.

אוכדר, איך שאמרו החכמים, זיכרונם לברכה,

בני חיה ומזונה,

בנים, חיים ומזון,

לאו בזכות הטליה מלתה, דבר לא תלוי בזכויות,

אלא במזל.

זאת אומרת, אם יהיו לך בנים וכמה,

אם יהיו לך חיים וכמה,

ואם יהיו לך מזון וכמה,

כל זה לא בזכות הטליה,

אלא במזלה.

דהיינו במזלו של האדם.

אבל בספרים כתוב שגם את זה אפשר לשנות.

אלא בתחילת ההוויה נקבע שכך וכך יהיה לאדם.

ולאחר מכן,

אם בן אדם לא יעשה כלום, זה יישאר על מתכונתו.

אבל אם הוא יעשה מעשים טובים,

בזכויות מרובות, יכול גם לשנות.

כלומר שאף על פי כן הקדוש ברוך הוא פוקד על כל נוצר

את יצירתו וצופה ויודע מקרה הוא כל ימי חייו.

לפי מה שנתחייב לו מרגע יצירתו במחי עמו,

כמו שנודע לחכמי ההצטגנינות.

ימים יוצרו, כלומר, עם רגע יצירתו נוצר עמו מקרה זמניו,

בעת אשר יגיע אליו.

כמו שכתוב שמביאים את הטיפה לפני הקדוש ברוך הוא,

והקדוש ברוך הוא אומר על טיפה זו, אם יהיה חכם או טיפש,

אם יהיה עשיר או עני,

אם יהיה בריא או חולה,

אם יהיה כך או כך,

הכל נאמר כבר על הטיפה.

זאת אומרת,

הכל נקבע למעשה מתחילת היצירה,

אבל כמו שאמרנו,

לאחר מכן, אחרי שזה נקבע, שזה הסטארט,

יש ביד האדם אפשרות לשנות

את הדברים.

אני קראתי מלכון דעות של הרמב״ם, שהרמב״ם אומר שהאדם נוצר פלט,

עם נטיות לפה ולשם, אבל הוא נוצר כאילו באמצע.

יש לו נטייה, נגיד, לקמצנות או לזה, אבל בעיקרון,

לא רק באמצע.

אפשר לשמור למה שכבוד הרב אומר? לא קראת טוב.

הרמב״ם אמר,

שנכון שיש לאדם מתחילת בריאתו טבעים,

ויש טבעים מולדים בו,

ויש טבעים שהוא נוטה עליהם,

וזה תלוי באיזה חברה הוא יהיה,

והאדם צריך לשאוף להגיע למיצוע, לאמצע.

הוא לא נולד באמצע.

כן, אבל אם כבוד הרב אומר,

כמו שאני הבנתי עכשיו,

על הטיפה נקבע כבר שהיא תהיה א' ב' ג',

אז איך זה... זה הסטארט.

אבל הסטארט,

מה שאני מבין זה...

אני לא מבין.

בדיוק.

בדיוק, זה מה שאמרת טוב בסוף, אתה לא מבין.

אדם נולד בתל אביב

במשפחה כזאת או אחרת,

בחברה כזאת ואחרת. זה הסטארט שלו, ככה הוא נולד.

והוא נולד מבין או לא מבין, והוא נולד גבוה או נמוך, הוא נולד אתה מן שמן או זה, עצמות כבדות או קלות, לא משנה.

אבל כל זה זה הסטארט.

עכשיו הוא יוצא לשוק העולם,

ועכשיו הוא יכול לשדרג את עצמו

או להנחית את עצמו.

תלוי.

אז הכל בידי שמיים,

חוץ מיראת שמיים.

אז הדברים נקבעים מראש,

חוץ מיראת שמיים.

וביראת שמיים שלך אתה יכול לשנות הכול.

בפוטנציאל זה נכון.

עשיו היה יכול להיות יותר מיעכב,

אבל הוא נשאר על הנטיות שלו,

ולא תיקן, למרות שהיה לו אבא גדול מאוד,

יצחק אבינו,

שהדריך אותו והסביר לו והכול, אבל זה לא עזר,

כי הוא לא ניסה לעבוד על מידותיו.

ואנחנו רואים שיש אנשים

שהפכו להיות גדולי ישראל,

ובתחילתם הם היו

לא כישרוניים בכלל.

אבל העקשנות שלהם וההתמדה והשקידה

הביאו אותם למה שהם הגיעו.

זאת אומרת, אם בן אדם מתעקש

ורק העקשן מנצח,

ורק העקשן מצליח,

עקשנות לטובה כמובן.

העקשנות של עם ישראל היא חשובה מאוד,

כי כשמתעקשים על האמת,

אז הם גם לא משתחווים לעבודה זרה,

ולא מתפתים לאבלי העולם.

זה טוב העקשנות.

אבל אם בן אדם מוותר ומשלים

עם המצב,

אז הוא דועך.

לכן, אדם צריך להתמודד בכל מצב,

ואם הוא סימן מטרה,

לא יעזור, הוא יגיע אליה.

העקשן יגיע.

אבל אם באמצע הוא מתייאש, הוא לא יגיע.

אז לכן, אדם צריך להצטייד בעקשנות בעבודת הבורא.

אתה חייב להיות מצויד במידת העקשנות.

אם לא תתעקש

להשיג משהו, לא תשיג שום דבר בחיים שלך.

שום דבר.

רק עקשנות.

יצחק אבינו היה מידת תדין.

היה לו שתי ילדים.

כדוגמה אישית, ודאי הוא היה בגלל שלו.

האם לא בגלל התכונות של אדם יש שר,

הוא לא יכול להגיע, להתקרב ליהדות?

אמרנו, לא? שכחת מה אמרתי קודם?

שאם היה עובד על עצמו, היה יכול להיות יותר מיעקב אבינו.

אבל יעקב אבינו לא נולד עם תכונות כאלה, אז הוא לא היה, היה לו יותר קל להתקרב לקדוש ברוך הוא מאשר עשיו. עשיו כתוב מהרגע שהוא נולד, הוא נולד אדום, הוא נולד צעיר.

כן, אבל סביבה משפיעה.

אבל היה לו סביבה הכי טובה בעולם.

יש סביבה יותר טובה מיצחק אבינו?

אבל היה לו עשיו, אח לידו.

הוא יכול לקלקל אותו, אחד מספיק לקלקל.

אמרתי שסביבה יכולה לקלקל.

אמרת שיעקב היה לו נטיות טובות.

וכאילו היה לו בסביבה טובה של יצחק אבינו, אבל היה לו גם עשיו.

אחד יכול לקלקל.

זה הבנתי. אז יעקב אבינו עוד לא על עצמו, אבל היה לו כלים נכונים איך שהוא נולד.

ולעשיו היה כלים.

אבל היה לו כלים לרע, הוא נולד אדום, נולד צעיר, כל הדברים האלה. זה נורא.

זה לא מפריע, זה רק מראה

שכמו שהוא השתמש עם הכוחות האלה לצוד ציד,

היה יכול להשתמש עם הכוחות האלה לצוד אנשים לעבודת הבורא.

כן, אבל זה יותר קשה מאשר יעקב אבינו.

יעקב אבינו נולד עם תכונות טובות,

אז הוא יכול לצוד אנשים לעבודת הבורא.

ועשיו זה הרבה יותר קשה לו.

זאת אומרת, הכלים שהיה לו להתחיל את הדרך הם כלים הרבה יותר קשים.

באמת שאם עשיו היה חוזר בתשובה, אז הוא היה בדרגה הרבה יותר מיעקב.

למה שיעקב אבינו לא נולד עם מילה? שמעתי.

ועשיו נולד עם תכונות זוהר, אז הוא הפך אותם לטובה.

אבל האם אפשר לבוא אליו בטענות? שמעתי.

ואני אומר לך שלעשיו הייתה יכולת להיות יותר מיעקב אבינו.

מדוע? בגלל שהתכונות שלו היו מצוינות של עשיו.

הוא היה מהפכן,

הוא לא היה שוקט על שמריו,

הוא היה חייב לצאת,

הוא היה הופך את העולם.

אבל אם הוא היה לוקח את זה לא לשלילה

אלא לטובה,

הוא היה מהפכן,

הופך את כל העולם לטובה כמו אברהם אבינו.

אבל הכל הוא ניכס לעצמו.

הכל הוא היה לטובתו, להנאתו,

למלא את רצונו ותאוותו.

אם הוא היה פועל עם כל זה החוצה,

כמו שאברהם אבינו פעל החוצה, לא לעצמו,

לשנות את העולם,

הוא השקיע מעצמו לטובת הכלל,

עשיו היה ההיפוך.

את כל העולם הוא שימש לעצמו.

צד נשים של בעלים,

רצח אנשים שלא התאים לו,

צד ציד בשביל לאכול,

בעל תאוות, הלחיטני נא, הכל לעצמו.

אבל אותו כוח

יכול להיות בדיוק הפוך.

אז כל בן אדם, בכל הנתונים שהוא מגיע לפה,

הוא יכול לשנות.

ואדרבה, כמה שאדם

הוא יותר כזה שונה

מהסטנדרט,

הוא יכול להגיע להישגים יותר גדולים מאחרים,

כי הוא לא שוקט על שבריו.

ואחרים נשארים בסטנדרטים.

הבנת?

אז כישלום בחינוך שלו אי אפשר לבוא לאבא שלו, לטענן.

כן באו לאבא שלו בזה, בגלל שויהאב יצחק את עשיו.

הוא נקט איתו בשיטת האהבה,

ואצלו זה לא היה מועיל.

אם הוא היה הולך איתו בדרך קשה, מרדה אותו,

הוא היה יכול לתקן אותו.

אבל יצחק פחד שהוא יצא לתרבות רעה עוד יותר,

אז לכן הוא הלך איתו בשיטה הזאת, והיא לא צלחה.

ועל כן אמרו חכמים,

שבגלל שהוא לא רידה את בנו, הוא יצא לתרבות רעה.

אז כל אבא יאשים אותו בחינוך הילדים שלו?

כל אבא שעשה עד תכלית ידיעתו והבנתו, לא יאשימו אותו.

אבל אם הוא לא עשה די והותר, אז כן.

אבל הוא לא יודע.

מתייעצים.

לפעמים צריך להתייעץ.

לא יודע, מישהו אמר לי שצריך ללמוד את זה.

זו תורה מיוחדת.

כן, אבל היא לא כתובה.

תורת החינוך, לא יודע.

היא לא כתובה, וצריך אדם...

לכן צריך כל הזמן להשתדל.

זה ניסיון ותהייה

כל הזמן.

אין מה לעשות, זו העבודה שלנו.

כמו שאתה משתדל תמיד בענייני הפרנסה,

וכשלא הולך משהו, אז אתה מנסה משהו אחר, או שיטה אחרת,

או ניסיון אחר וכו', ואתה לא מתייאש,

ואתה ממשיך לנסות ולנסות ולנסות. אותו דבר גם בחינוך.

כן, אבל אי אפשר לנסות על חינוך ועל נפשות של אנשים.

גם בפרנסה,

כמו שאתה מבין, זה... אדם אומר מילה אחת, הוא לא יכול לקחת את המילה הזאת בחזרה. נכון, כמו שאתה אומר לעשיר, מילה אחת לא במקום, אתה מפסיד את הצ'ק.

בסדר, זה קצת אי-צ'ק, אבל פה אתה מפסיד ילד.

נכון. אם אתה אמרת מילה לא נכונה במקום. אז תהיה זהיר, במילים.

דבר איתו, פנטומימה.

ובכן,

בתחילת מה שראוי לך שתעלה במחשבתך זה אל תחילת האדם ואל ראשית הווייתו.

אם נתבונן איך האדם נוצר מתחילת הווייתו,

ואז תראה כי חסד האלוהים עליו

הוא המציאו אחר אפסו.

האדם היה אפס גמור, לא היה במציאות בכלל.

הקדוש ברוך הוא המציא אותו מן האפס

והוא צאתו מתכונת היסודות

אל תכונת הצומח

ואחר כך יעתק מתכונת הצומח

אל תכונת המזון

וממנו יעתק אל תכונת הזרע והדם

וממנו יעתק אל תכונת החיים

ואחרי כן יעתק ממנו אל תכונת האדם

והוא החי המדבר המת

והוא הולך בשינויים וגלגולים

וסיבות מתחלפות ומצוחים מתמידים ומחוברים במחשבה נכונה וחיבור מתוקן.

זאת אומרת,

האדם יוצא מתחילת הווייתו מהיסודות

שהוא נברא מהזרע של האיש ודם האישה.

והזרע והדם התהוו מהמזון שניזון האדם מהם.

והמזון הוא הצומח.

והצומח נתהווה מארבעה יסודות

שמכולם נתהווה הצומח.

ואם כן תחילה היה לו צורה ותכונה של ארבעה יסודות,

ומצורה זו נהפך לצורת הצומח והמזון,

ואחר כך לצורת הזרע והדם,

ואחר כך לתכונת החי שניתנה בו חיות התנועה שם במעי אמו,

ואחר כך ניתנה לו צורת האדם,

והוא האדם שהגדר שלו חי, מדבר, מת.

שבגדר חי

הוא נבדל מכל הברואים,

ובמיטה

הוא נבדל מהעליונים.

וזה גם כן תקנתו שהבחירה נובעת מהמיטה.

כי ברגע שאדם יודע שהוא ימות,

אז הוא צריך לבחור

אם הוא עושה את רצון הבורא או לא.

אבל אם הוא לא היה מת,

אז לא היה בוחר כלום, היה עושה מה שבא לו,

ואי אפשר להעניש אותו.

ואם לא הייתה המיטה, לא הייתה הבחירה,

והיינו כמלאכים שהם עומדים.

באדם היה מהלך ממדרגה למדרגה, כידוע.

ועוד שאין כוונת הבריאה שהכול יהיו מלאכים,

אז לכן

הוא ההולך הבלתי מדבר,

ובמילת

המת שללו אותו מן המלאך שהוא חי ולא מת.

ואז האדם עובר שינויים וגלגולים,

וזה השתנות מזג האדם בחודשי ההיריון,

ואחר זה מטבע היותו ברחם

הוא עובר לטבע שאחר היוולדו,

שאז יש לו טבע אחר,

והגלגולים שהוא עובר

זה עניינים חוזרים,

כמו גלגל חוזר,

וכמו מילוי הגוף

בחסרונו

וכן חוזק האצטומכה

עקבה בימי הקור,

בחלישותה בימי החום, כידוע לרופאים.

ויש סיבות מתחלפות

ומצועים

שהסיבות גורמים שינוי במזג האדם ומתחלפים באיכותן לארבע המרות,

שהן סיבות פנימיות שגורמות שינוי

מצד התגברותן זו על זו, כידוע.

יש מרה שחורה, לבנה, ירוקה, אדומה,

ויש סיבות חיצוניות,

כמו קור וחום,

מלאכות ויובש,

ובין המתחלפות

יש ממוצעים עומדים בתווך, נוטים לזה ולזה,

כדרך כל שני ההפכים שיימצא ביניהם ממוצע.

וכל אלה הסיבות,

אם הן המתחלפות ואם הממוצעות,

הן מתמידים מחוברים במחשבה נכונה וחיבור מתוקן.

כשהקדוש ברוך הוא חושב מחשבות לתקנת עולמו,

הוא מסבב את אלה הסיבות בהמשך הזמן,

כפי הנכון והנאות למזג האדם,

שעל ידי חילוף הסיבות

יתמזג ויעמוד בקו הבריאות.

וזה במחשבה נכונה.

ויש חיבור מתוקן שחיבר סיבות זה בזה בחיבור מתוקן שהוא ממוצע ביניהם,

ואם לא יהיה כך,

אז זה יזיק לגוף האדם.

אז אם כן, אנחנו רואים איך בן אדם נברא מתחילת הווייתו,

איך השם לוקח

תהליכים על תהליכים על תהליכים

עד שמביא את האדם אל בוריו.

אם כן, מה אנחנו רואים?

שמסתכלות רק בבריאה,

ומסתכלות בפרט באדם,

אנחנו רואים שזה לא פיצוצים.

אני ממש,

קשה לי לאכזב את המדענים והפרופסורים והדוקטורים,

שלפי מה שלמדנו עד עכשיו,

אין שום סיכוי שמפיצוצים כל זה יהיה.

ובעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך לראות את סימני הטובה והחוכמה והיכולת בכול,

בהסתכלות והחשיבה בשורשי החיבור הנראים בנפש ובגוף,

בגוף האדם שמורכב מיסודות חלוקים וטבעים שאינם דומים,

שחיבר הבורא התעלה בגבורתו וקשר אותם בחוכמתו,

והתחבר מהם גוף עומד, מתאחד במראיתו ומתחלק בטבעיו,

וחיבר אליו עצם רוחני אווירי,

דומה לרוחניות האישים העליונים המלאכים,

וזה העצם הוא נפשו אשר קשר אותה באמצעים ראויים לשני הקצוות,

וזה רוח החיים והחום הטבעי,

והדם,

בגידים,

והעצמים והעצבים, בעורקים,

ושם להם סיבות

לשמור ולהגן עליהם מהפגעים,

וזה בשר, ועצמות, ומיתרים, ועור, ושיער, וציפורניים,

וכולם מגינים ומכסים להגן על האדם מן הפגעים,

וכמובן שהכול לא נעשה מהפיצוצים.

להתראות מחר,

בעזרת השם.

רבי חנניה בן הקשי אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזעוקות ישראל,

לפיכך אין בעליהם תורה ומצוות.