אנחנו קרובים מאוד מאוד ב

- - - לא מוגה! - - - 

תגיד במעשה, שמע ישראל השם, אלוקינו רלך הרד אבינו אין המיוחד

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמם וירוויח

הדברים שנאמר יהיו להצלחת

ישיבת תיבת נוח

והרב הגאון הרב זריפי,

שיצליח להעמיד תלמידים הרבה בבריאות שלמה ואיתנה ובשפע רב לאין ערוך

ויקים מגדל אור בירושלים.

אמן.

השם אלוקי אברהם,

אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, שלחני עליכם

זה שמי לעולם

וזה זכרי לדור דור.

הרמב״ם, זיכרונו לברכה,

מחדש

שכל מהותו של שכל הוא חיבור ודיבוק.

מה זה שכל?

שכל

זה הממוצע בינינו לבין האלוקים,

וכל המהות שלו

זה ליצור חיבור ודיבוק עם האלוקים.

ומונה הרמב״ם

כמה בחינות ודרגות בחיבור.

אז יש דרגות ובחינות בחיבור, כמה כל אחד זוכה

להיות מחובר ודבוק באלוקם.

יש מי שמחובר

רק בפסוק ראשון של קריאת שמע,

בשעה שהוא אומר, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד,

אז כשהוא מייחד את השם,

רק בפסוק הזה הוא מסוגל להתחבר ולדבק

את שכלו לאלוקים.

ויש

מי שמחובר יותר

ומהם

שרק במעשי העבודה הם מחוברים,

אבל בעת

עסקם עם בני האדם

כבר נפסק החיבור.

זאת אומרת, יש כאלה, רק בשעה שהם עובדים את הבורא באמצע עבודת הבורא,

אם זה בלימוד התורה או בקיום מצוותיה,

אז הם מחוברים להשם יתברך.

אבל בשעה שהם עוסקים עם בני האדם,

נפסק החיבור.

יצאו לשוק החיים,

עוסקים במשא ומתן,

נפסק החיבור, אין דיבוק.

עד הדרגה הכי גדולה

שמדבר עם בני האדם

ועוסק בענייני הממון

וליבו ומחשבתו

לא יסור מלפני השם.

אז אפילו שהוא עוסק בכל העניינים הגשמיים לכאורה,

ליבו לא יסור מלפני השם.

זאת אומרת, הוא רואה את השם לנכחו,

שהבאתי השם לנגדי תמיד,

בכל מצב,

בכל עניין,

גם כשעוסק במשא ומתן

ממון וכו'.

וכתב הרמב״ם

שזוהי דרגת הנביאים,

ולא כל הנביאים,

אלא רק

משה רבנו והאבות הקדושים,

שהם לבדם זכו לדרגה הזו,

ואחרים כולם דרגתם פחותה מזו.

הרמב״ם מונה ואומר,

מהות השכל זה דיבוק וחיבור,

ויש דרגות, ויש בחינות שונות.

מהמינימום

שבן אדם

יכול לדבק עצמו ולהתחבר

אל השם בפסוק ראשון

של שמע ישראל,

כשהוא מכוון

לייחד את השם באמת ויודע מה עושים,

זה המינימום.

ויש אחרים שזה עולה בדרגה, דרגה, דרגה,

עד שזה מגיע לדרגה המקסימלית,

שאין ניתוק ואין הפסק לעולם כל ימי חייו,

ואפילו בשעה שהוא עוסק בממון,

בגשמיות, משא ומתן עם בני האדם,

תמיד הוא נוכח פני השם

ועוסק לפניו,

ואין לו התנתקות כלום, כלום, כלום, מהשם יתברך.

לפני כן,

יש אנשים שבשעת העבודה שעובדים את השם יתברך בתורה ומצוות הם מחוברים בלשמה,

אבל הם יוצאים החוצה להתעסק בענייני העולם הזה,

נוצר הפסק וניתוק.

מי הארבעה שזכו למדרגה המקסימלית?

משה רבנו ושלושת האבות.

זהו.

כך קובע הרמב״ם.

אנחנו לומדים ומשתוממים

מדברי איש קרב

ובעל מלחמה,

ומתפעלים איך הוא מדבר בדייקנות ובזהירות נוראה,

ואיך ערך את הדרגות

ביודעו היטב את צורתן ומהותן של הדברים.

הרי צריך להיות מי שמבין בזה, לא?

איך אפשר להגיד את זה ולעשות חילוקים

אם אתה לא מבין בזה?

כשאומרים לי לפעמים שהמדענים אמרו,

אז אני שואל שאלה, המדענים אמרו?

מאיפה אתה יודע שמה שהם אמרו זה נכון?

זאת אומרת, הם אמרו.

ואם הם אמרו, מאיפה אתה יודע?

בשביל לדעת

אתה צריך לפחות להיות מדען כמותם

ולבחון את עבודתם,

ואז אתה יכול לאשר אם זה נכון או לא נכון.

אבל אם לא, אין לך הבנה.

אם הרופא אומר משהו,

אז אם אתה מאמין, אתה אומר הוא צודק.

מאיפה אתה יודע שהוא צודק? אתה מאמין שהוא צודק. אתה יודע שהוא צודק.

אתה דוקטור כמוהו?

אתה פרופסור?

לא.

אז מה אתה אומר שהוא צודק?

אין לך הבנה בזה, אתה מאמין.

הרמב״ם כשאומר,

הוא צריך לדעת על מה הוא מדבר.

פה זה לא שאיך להאמין, אני מאמין.

אתה קובע דרגות,

ואתה אומר מי הגיע בכל דרגה,

ואתה קובע מי הגיע, ורק כי הוא הגיע,

ואחרים לא הגיעו.

אתם יודעים איזה אחריות זאת?

זה לא מדברים מדוקטור ופרופסור, זה מדברים מהרמב״ם.

והוא לא הפריז

במעלות

וייחס אותם אך ורק לחידי סגולה.

ואפילו לישעיה הנביא

הוא לא ייחס זאת.

ואנחנו, לעומתו,

בדרגה של הגאון מווילנה,

כבר תכלה השגתנו,

לפני 250 שנה.

אנחנו כבר לא מסוגלים להבין למעלה מזה.

ומה גם בדורות ראשונים של אמוראים ותנאים?

האם נוכל ליתן ערך לדרגתו של רבנו הקדוש

לומר שעוד חסר משהו?

הגאון מווילנה בגיל חמש

ידע את כל השס.

בגיל עשר הוא ידע ספר יצירה.

בגיל שלוש עשרה לא היה לו כבר מה להוסיף.

אנחנו יכולים להבין דבר כזה?

בגיל שלוש עשרה הוא הגיף את התריסים ולא רצה לראות את הרחוב.

והיה לומד לאור הנר,

ולא רצה להיענות מהעולם.

והיה שולק

לחם בתוך מים,

ושותה את זה כמו יונים,

ששמים להם מים ולחם,

ככה הוא עושה.

זראט, זה בפנים,

בשביל לא להיענות.

שחרית וערבית.

ומלאכים היו רוצים לבוא ללמוד איתו,

בתנאים קדושים.

והוא לא הסכים.

הוא רצה להשיג הכול בכוח עצמי.

והוא אמר על עצמו

שאת כל התורה

הוא ידע חוץ משלושה דברים.

ואחד מהם זה היה פרה אדומה.

ועוד שניים.

כל השאר הוא ידע.

הוא אמר אם אין קמח

אין תורה.

מה זה אם אין קמח אין תורה?

אם התורה אצלך לא כמו קמח, כל גרגיר בנפרד,

שאתה יודע כל דבר בפני עצמו,

זה עדיין לא תורה.

אם יש לך דברים מדובקים שאתה לא מפלונטר, מה שנקרא, אצלנו,

זה עוד לא תורה.

זה מלאך אלוקים.

אנחנו משיגים למעלה מזה?

אנחנו יכולים להבין את הארי הקדוש?

את מרן הבית יוסף

בלמעלה בקודש,

להגיע לרבנו הקדוש, מה נגיד?

אז הרמב״ם מגיע עד

משה רבנו

והאבות הקדושים ואומר, זהו.

רק הם הגיעו

לדרגה

של שיב�יתי השם לנגדי תמיד, בכל עסקם,

אפילו בגשמיות,

דיבוק וחיבור לשם יתברך ללא הפסק פעם אחת.

אברהם בא

לפני השם זקן, בא בימים.

אם זקן, למה בא בימים?

זקן בין 175 ובא בימים מלאים ושלמים לפני הבורא.

רגע אחד לא חסר ב-175.

זאת אומרת, הדיבוק שלהם

זה משהו שבלתי נתפס אצלנו.

לכן כתוב שהאבות

הן הן הן המרכבה.

מה זה המרכבה?

יש מרכבה

ויש רוכב,

ורוכב יושב על המרכבה.

אין לך דיבוק וחיבור יותר מזה.

אין הפסק ביניהם.

כי על מה יושב הרוכב?

על המרכבה.

מי זה רוכב?

השם יתברך, השכינה הקדושה.

על מי יושב?

על המרכבה. מיהם המרכבה?

האבות הקדושים.

אין הפסק.

הרמב״ם, זיכרונו לברכה,

ידע היטב מהותו של חיבור.

הוא ידע וערך כל אחד ואחד לפי מעלתו ובחינתו,

וייחס לכל אחד ואחד אך ורק את המעלה שלו,

שהגיע עדיה.

מאין ידע הרמב״ם

שלדרגה זו זכר רק משה רבנו לבדו?

מניין הוא ידע?

משום שדרגה זו

מכיוון שהיא סוף כל הדרגות,

מוכרח.

שזוהי דרגת משה רבנו, עליו השלום.

למה מוכרח?

כיוון שהכתוב אמר לא קם כמשה.

אז מי היחידי?

משה

וכמוהו אין.

למה?

ולא קם כמשה.

אז רק משה הגיע למדרגה הזאת.

וישעיה הנביא לא הגיע למדרגה הזאת.

מכיוון שאמר הכתוב לא קם כמשה, הרי שכל הנביאים לא הגיעו לדרגה זו.

מהרי גם אנו,

בלי שנדע מהותן של דברים,

מוסכם לנו שרק משה רבנו, עליו השלום,

עלה בגופו השמיימה.

שאלו רק בואו נאמר זאת,

כי זיכוך גופו של משה רבנו

היה ביטול הגוף לגמרי,

מכל וכול,

עד כדי לעלות לשמיים ארבעים יום וארבעים לילה,

ללא אכילה ושתייה שלוש פעמים.

סך הכל, מאה עשרים יום.

וזו הייתה אך ורק מדרגת משה רבנו,

וכל הנביאים לא הגיעו לדרגה זו.

חוץ מאליהו,

שהצליח פעם אחת ארבעים יום גם הוא, לא לאכול ולא לשתות רצוף.

רצוף.

עד שהביאו לו העורבים לאכול.

הדרגה הזו שמזכיר הרמב״ם,

להיות מדבר עם בני אדם במשא ומתן והכול,

ולהיות מחובר בדיבוק גמור עם הקדוש ברוך הוא,

הרי זו דרגה של ביטול הגוף

והתפשטותו מכל וכול. אין גוף פה, יש רק נשמה.

אין גוף. הגוף זה כמו פיג'מה.

זה לא מושך את משה רבנו, הוא לא יכול לסחוב אותו,

אין לו תאוות,

אין לו שום דבר.

הגוף לא פועל בכלל.

הוא נגרר אחרי הנשמה.

לא כמו אצלנו, הנשמה נגררת אחרי הגוף.

הגוף אפילו לא משמיע סריטה.

אתם יודעים כמה אנחנו חומריים?

אם יפול כוס עכשיו, כולם יסתכלו.

למה?

למה אתה לא יכול להיות מחובר ומדובק

והיו עיניך רואות את מוריך בלי הפסקה?

כי הגוף מושך אותך.

כל דבר קטן, מישהו עובר, כולם מסתכלים עליו עד שהוא יושב.

למה זה?

אין.

אתה לא יכול להתנתק.

אתה לא יכול להתחבר

ולהיות מנוטרל מכל הסביבה.

כאילו, אם יפול משהו, יהיה רעש.

אתה נשאר דבוק. אין דבר כזה.

קשה לאנשים.

להיות עסוק עם בני אדם

ובכל זאת שלא ישמיע גוף שריקה וקול כלשהו,

על כן באמת ייחס הרמב״ם

אך ורק למשה רבנו

וכן לעבוד

שעליהם נאמר האבות

הן הן הן המרכבה.

ועיין בא הרמב״ם

שביאר את עניין המרכבה שהוא חיבור ודיבוק תמידי.

אז גם הרמב״ם מסביר

שהעניין של המרכבה זה חיבור ודיבוק תמידי.

כמו שאמר הרמב״ם שהשכל זה הדיבוק והחיבור

התמידי

שלא תתפרד מחשבתם ממנו

גם בעת התעסקם בדברים הגשמיים

עד שיהיה דבריו עם בני אדם

בפיו ולשונו

וליבו איננו עימהם

אבל הוא לפני ה'.

מדבר עם אנשים ואיפה הלב שלו?

אצל הקדוש ברוך הוא.

אצלנו זה בדיוק הפוך

בפיו ובשפתיו כיבדוני

וליבו

רחק ממני

בדיוק הפוך

אצל הצדיקים האלה הלשון והפה מדברים עם בני אדם והלב בל עימם

מחוברים למעלה

אבל אנחנו לצערנו הרב הכל הפוך

וכיוון שנאמר זה רק באלו ארבעה

במשה רבנו

ולא קם עוד נביא כמשה

ובאבות שאינן המרכבה

שזה הדיבוק והחיבור התמידי

אז רק ארבעה אלה אמר הרמב״ם

וכל השאר לא זכו לזה

אם רוצים להשיג את המהות של חיבור

נתבונן בדברי הרמב״ם

זו הדרגה

שייחס הרמב״ם אך ורק למשה רבנו והאבות

ואחרים

חוץ מהם

העמיד הרמב״ם תחת הדרגה של

היו מדובקים בו יתברך

רק בעת התעסקם בעבודתו

אבל בעת עסקם בענייני גופם

כבר נפסק החיבור

נתבונן ונרד לתוכן ועומק הדברים

ואל נביט עליהם בעין של בעל חי

האם הפירוש של נפסק החיבור שלהם

הוא לפי מושג

של יילוד אישה?

על רב אמרו

כדניים ושכיב רב

אמר לה שמעת

כשרב היה מנמנם

ושוכב

אמר שמעת הלכה

ושמעת בעצלותא

בשביל להגיד הלכה צריך צלילותא דעת

ורב

בשעה שהיה נעים ושכיב

אמר לה שמעת

זאת אומרת

דבר ברור כהלכה

היו שומעים אצל רב כשהיה שוכב ומתנמנם

אז מה אצל התנאים

ומה אצל הנביאים

אבל עדיין הם לא הגיעו למדרגה

של משה בשלושתיו

אלא כיוון

שחלוקה נבואת משה רבנו מנבואת שאר הנביאים

כמו שכתוב שמשה ראה באספקלריה מהירה

ושאר הנביאים באספקלריה שאינה מאירה

בחילוק זה ומצד דרגת החיבור שלהם

שלא היה אצלם ביטול הגוף כל כך

כמו משה רבנו עליו השלום

ומזה היה להם אספקלריה שאינה מאירה

שדרגת החיבור שלהם

הייתה בדרגת נפסק

שהייתה נפסקת אצלהם במדרגה של החיבור

אם כן תתבונן בזה מהי המהות של חיבור

ומהי הדרגה של אלה שזכו לחיבור השלם

אני אסביר רגע מה זה אספקלריה מהירה

משאינה מאירה

אספקלריה זה מראה

יש מראה שקופה

ומראה שהיא נקייה ושקופה

רואים את מהות הדברים שמעבר

בבירור גמור

חד וחלק

אבל אם יש אספקלריה מראה

שיש עליה אבק

כבר לא רואים חד וברור

ואם יש טביעות אצבעות או כתמי שומן קטנים

כבר מתחילים לראות בנקודות האלה מטושטש

ואם יש טיפות מים על זה

אז כבר לא רואים ברור צריך קצת לחש קצת

מה גורם

משה רבנו

לא היה לו הפרעה מצד הגוף

כיוון שהוא היה נוטרל מכל המידות הרעות

לא היה לו מידות רעות

איך אנחנו יודעים?

כיוון שהוא היה ענו שלם

בענווה

אז אין מידות אחרות שיכולות לבצבץ

והוא היה ענו מכל האדם

אשר על פני האדמה

ממילא

הוא רבן של כל הנביאים

והוא רואה באספקלריה המאירה הנקייה והזכה

אבל אתם מבינים כשיש מראה שיש עליה טיפה אבק

אז היא כבר לא מאירה מצד לצד

ויש כבר השתקפות שלך במראה

כי כשיש טיפה לכלוך על המראה היא הופכת להיות זכוכית

היא הופכת להיות כבר שאתה רואה את עצמך בגלל הלכלוך שיש

זאת אומרת יש פה כבר חלק שלך בתוך המראה

אז הצד של המידות

הוא גורם לזה, הוא מפריע

כתוב ואיש משה ענו מכל האדם אשר על פני האדמה

ואיש משה ענו

מאוד

מכל האדם אשר על פני האדמה

לא מספיק להגיד מכל, למה צריך להגיד מאוד?

מאוד זה ראשי תיבות

משה

אברהם

דוד

מה אמר משה

ואנחנו מה?

מה?

הוא לא ידע למה לייחס את עצמו בכלל

מה?

מה אמר אברהם

ואנוכי

עפר ואפר

אז יש קצת משהו ממשות

עפר ואפר זה משהו

דוד אמר ואנוכי תולעת

ולא איש אבל זה יש פה משהו

אז הענווה שלהם לא הייתה כמו של משה

אז אצל משה לא היה שום הפרעה

מראה צלולה וזכה

שהוא רואה מעבר

אבל אף אחד לא הגיע לדרגה שלו

לכן שום נביא באברהם לא היה בדרגה של הנביאות של משה אף אחד לא הגיע לדרגה שלו

הוא היה רואה באספקלריה מאירה

וכולם בשעינה מאירה

אז כמה שאדם מזכך את החומר שלו יותר

הוא זוכה יותר לפחות הפרעות ויותר חיבור ודיבוק

מי שמבין קצת בנגרות

יודע שאם רוצים להדביק משטח

עם פורמייקה

ורוצים שלא יהיו בועות

שזה לא יתנפח

ואחר כך זה אפשר יהיה להיטלש

צריך לדאוג שלא יהיה אפילו גרגיר חול אחד

אם יהיה גרגיר חול אחד על המשטח

ואתה תדביק

יהיה לך בועה קטנה שאחר כך תתנפח

כשאתה רוצה להידבק לשם

אסור שיהיה משהו אפילו גרגיר של משהו

כדי שלא יהיה

נפסק בחיבור.

ואתם הדבקים בשם אלוקיכם,

חיים כוליכם היום.

דיבוק גמור.

והנה,

כשנתבונן ונעמיד מערכה מול מערכה,

דרגתם הם בחיבור כל כך חזק,

עד ששום דבר בעולם

לא היה בכוחו להפסיק.

ואחר כך, דרגה אחר דרגה,

עד שבאנו לידי דרגה כזו של שריטה בכותל

כבר מפריעה ומפסיקה את המחשבות.

כשרואים לנו מצד אחד חיבור כל כך חזק ועצום,

ומצד שני הפסק שכזה,

לומדים אנחנו מזה איזה נרגן מפריד אלוף,

איך היצר הרע

יודע להפריד אותנו מאלופו של עולם הקדוש ברוך הוא,

שעם שריטה קטנה הוא יכול להסיח את דעתנו.

לומדים מזה שהעולם הזה הוא סכין

חד ומלוטש,

ובכוחו לעשות פירוט כל כך נורא בחיבור עצום כזה.

האדם הראשון,

קודם החטא,

היה מחובר ודבוק

בשם בלי שום פירודים.

בחטא הפריד והפסיק את הדבק.

חטא אחד.

מזה לומדים מהותו של חטא,

שזה אבק מפוצץ

שבכוחו להפריד.

מהותו של העולם הזה וכל ענייניו

הן סכינים

שמפרידים ומפסיקים.

כל הניסיונות שאנחנו עוברים,

המהות שלהם זה קרדומות

וגרזינים

המנתקים ומפסיקים את החיבור.

ואין בעולם הזה מכונה מחבלת

יותר מהחטא

שיש בכוחו לנתק

ולהפסיק את החיבור

מהשם יתברך.

עוונותיכם היו מבדילים

ביניכם

ובין השם אלוקיכם.

מהו המבדיל הגדול שגורם?

זה העוונות.

אין דבר יותר גרוע מזה.

הגדלות של הראשונים הייתה

ששום דבר לא היה בכוחו להפריד

ולהפסיק את החיבור.

שום סכין

לא היה בכוחו לנתק

את הקשר ולהפסיק

את הדבקות.

על האבות הקדושים כתב הרמב״ם

ששום דבר לא היה יכול להזיז אותם ממקומם.

סכין כל כך לטוש

כעולם הזה לא היה בכוחו להחליש את חיבורם.

בחיבור כל כך חזק

היו האבות הקדושים.

בואו תראו, כתוב שאברהם אבינו בא בימים

שלמים

לפני הקדוש ברוך הוא.

אתם יודעים מה הסוד אם אדם רוצה להיות בא בימים?

זה שאדם ידע לחיות את ההווה כל רגע ורגע בהווה ולמלא אותו.

מה זה חיים?

ימי שנותינו בהם 70 שנה.

מה זה בהם?

אדם חושב שהוא חי סך 70 שנה?

לא.

בהם 70 שנה.

מה זה בהם?

אדם חי רגע.

מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הרגע הבא?

עוד לא בא.

אז כמה אתה חי?

רגע.

אם יהיה לך עוד רגע

מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הבא?

עוד לא בא.

כמה אתה חי?

רגע.

אם יהיה לך עוד רגע

מה עם הקודם?

מת.

מה עם הבא?

עוד לא בא.

כמה אתה חי?

רגע.

אז איך אתה אומר לחבר שלך, חכה לי עוד רגע?

מאיפה יש לך עוד רגע?

אתה חי רק רגע.

אם מילאת את הרגע,

הרגע קיים לנצח.

אם לא מילאת את הרגע,

הרגע מת.

לא יחזור.

לא תמלא אותו.

אבוד.

התאבדת.

איבדת עצמך לדעת.

אברהם אבינו,

175 שנים מלא פול.

לא איבד רגע.

כי הוא חייק כל רגע.

כל רגע.

כל רגע.

מה הטעות שלנו?

הרגע?

אנחנו מתכננים את העתיד.

כיוון שאני חושב, מה יהיה מחר?

אני לא חי את הרגע.

אני חי את המחר.

המחר עוד לא הגיע.

מחר,

אני מתכנן את המחר.

מגיע המחר,

אני מתכנן את המחר.

ואין לי את הרגע.

וככה אנחנו חיים עם תוכניות לעתיד,

ולא חיים את ההווה.

אז איך נבוא בימים מלאים?

עכשיו בואו תראו.

אברהם אבינו,

אמר לו הקדוש ברוך הוא לעקוד את בנו.

אז הוא הולך לעקוד את בנו.

באיזשהו שעה הוא קם,

וישכם אברהם בבוקר.

זריזין מקדימין למצוות.

אתה יכול בסוף היום ללכת.

בינתיים תרוויח את יצחק אבינו עוד קצת.

לאן אתה הולך?

לשחוט.

אז למה לא להשאיר אותו עוד קצת?

למה להשכים בבוקר?

זריזין מקדימין.

רגע,

מזה שכתוב הישכם,

מה זה אומר?

שהוא ישן בלילה.

ישן בלילה?

אבא שהולך מחר לעקוד את בנו ישן בלילה?

לילה אחרון.

שב,

דבר,

חוויות,

משהו, תוכניות,

צבאות,

משהו,

כלום,

ישן.

למה?

לילה?

זמן שינה.

בוקר?

זמן השכמה.

אחר כך? זמן עקדה.

כל דבר בזמנו בהווה.

הוא חי את ההווה,

לכן הוא בא בימים מלאים.

איך אנחנו חיים?

עם תוכניות.

שבוע הבא, אתה יודע מה יש לי?

בעוד שבועיים אני זה, בעוד שלוש אני טס, בעוד זה אני חוזר,

בעוד זה את זה. במשך השנה יש לך שבעה אירועים?

פשש, מבסוט.

מה עם כל רגע?

לא, זה רק בדרך לאירועים.

לא יודעים לחיות,

לא יודעים מה המתנה,

לא יודעים איך לזכות.

לא יודעים איך להעביר רגע לנצח.

רגע נצח.

רגע נצח.

רגע נצח.

לא השתמשת, מת, מת,

מת,

מת, מת, הולך עצמן.

באי מקץ שנתיים ימים.

למה באי?

לשון צער.

באי.

מקץ, כשתמות,

תגיע לעולם האמת,

ויגידו לך שחיית רק

שנתיים ימים.

איך זה יכול להיות?

אני חייתי, מה זה?

אני הייתי שבעים שנה.

שבעים שנה אני חי.

אמרו לו, הלו, כמה למדת?

דף היומי.

כמה זמן?

13 שעה.

תכפיל, תראה כמה יצא?

שנתיים ימים.

אתה בן שנתיים.

אדם צריך להתלבש בחלוקה דרבנן.

כל התורה והמצוות שהוא עשה בימי חייו,

זה החלוקה דרבנן,

שמנבישים אותו,

ועם זה הוא התהלך בארצות החיים.

כשהוא מגיע אל בית דין של מעלה, אומרים לו, בבקשה,

תיכנס למלתחה,

תלבש את בגדיך אשר החינות הלך.

מחכים, הבן אדם לא יוצא.

גלינג, גלינג, גלינג,

נו, לא יוצא.

מה קרה? פדיחות.

איך הוא יצא?

הוא הלך למלתחה, יש לו רק גרביים.

זה מה שהוא עשה כל החיים, גרביים עם פפיון,

כמו התינוקים.

מה יצא? לאן יצא?

אז אם בן אדם לא רוצה את הפדיחות,

צריך להתחיל למלא זמן.

רגע ועוד רגע ועוד רגע, למה שיגיע לשם אין מאיפה להביא, אין.

רק מה שעשית קיים, מה שלא עשית לא קיים.

אין.

כי הם חיינו ואורך ימינו.

רק עם זה אתה בא, אין משהו אחר.

סיפורים אין, לוקשים אין, כלום.

אתה בא, יש מציאות מה אתה עברת.

מה שעברת קיים, מה שלא עבר נשאר פה, אין.

אין.

נמשיך.

גדלותם של הראשונים.

ששום דבר לא היה בכוחו להפריד ולהפסיק את חיבורם.

שום סכין לא היה בכוחו לנתק את הקשר, להפסיק את הדבקות.

על האבות הקדושים כתב הרמב״ם.

שום דבר לא יכול להזיזם ממקומם.

העולם הזה הוא סכין נטוש.

ולא היה בכוחו להחליש את החיבור שלהם.

חיבור כל כך חזק

היו האבות הקדושים.

והרמב״ם שם.

וזאת גם כן מדרגת האבות

אשר הגיעה קרבתם אל השם יתברך

עד אשר נודע שמו בהם לעולם.

אני הולך להגיד לכם סוד גדול בחיים שלכם.

לא זכיתם לדעת את הסוד הזה עד עתה.

הכל בזכות הרב זריפי.

שליטא.

תשמעו דבר מדהים.

אתם מתפללים כל יום?

לא יודעים מה מתפללים.

זה מבהיל מה שאני הולך להגיד. מבהיל.

היה כדאי לרדת לעולם לחיות,

לשמוע את החידוש הזה,

מאחרי זה להתראות.

תשמעו מה שהולך להיות פה.

אומר הרמב״ם

וזאת גם כן מדרגת האבות

אשר הגיעה קרבתם אל השם יתברך

עד אשר נודע שמו בהם בעולם.

עד שנודע שמו בהם בעולם.

עד שהם הפכו להיות מציאות אלוקית

שנודע שמו בהם לעולם.

מה אנחנו אומרים?

אלוהי אברהם.

אלוהי יצחק.

ואלוהי יעקב.

זה שמי לעולם.

זה שמי לעולם.

אלוהי יצחק. אלוהי יצחק. זה הולך ביחד.

זה לא שני דברים.

זה אחד.

זה שמי לעולם.

הדבקות שלהם בשם יתברך.

שזה שמי.

השם הוא שמו אחד.

ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.

אז הוא ושמו אחד. נכון?

הוא ושמו אחד.

והוא אומר אלוהי אברהם. אלוהי יצחק.

זה שמי לעולם.

מהות אלוקית בעולם. שמעתם פעם דבר כזה בימי אחיכם?

אנחנו מבינים מי זה אבות הקדושים?

זה חיבור ודיבוק אין נפרד.

אין נפסל.

כל הסכין של העולם הזה, עם כל החטאים בעולם,

לא הצליחו ליצור סדק קטן, הפסק קטן

בין השם לאבות הקדושים.

שמעתם פעם דבר כזה?

התבונן כמה מתוקים דבריו

ומתפרשים כמין חומר.

הוא קיים

ושמו קיים.

בין הקדוש ברוך הוא ושמו כביכול אין חילוקים.

השם אחד

ושמו אחד.

כן, האבות הקדושים

היו כל כך מחוברים בבורא יתברך,

ומחיבור זה זכו להיות נצח לעד ולעולמי עולמים,

זה שמי לעולם.

לא יאומן כי יסופר מה זה מדרגה של האבות.

כתוב בתורה

זה אלי ואנווהו.

אמרו חכמים,

הביא דומה לו.

זה אלי ואנווהו,

והלכת בדרכיו.

מהו אף אתה?

מהו אף אתה?

מהו אף אתה?

זה אלי ואנווהו,

ואני הוא.

אנחנו צריכים להגיע למדרגה שאני הוא.

מהו אף אתה?

כמו אמרת קדושים.

זה שמי?

אלוהי אברהם.

זהו.

אחדות ודיבוק

וחיבור

לא נפרד.

יש לכם עבודה.

תכף אני אראה לכם איך מתחברים,

בעזרת השם.

תיבת נוח,

עכשיו יצופו מעל הבריאה.

תראו איך קדוש עליון,

הרמב״ם, זכר צדיק וברכה, עשה פסוק זה

כי לא רין לעיניים.

תרופה.

ורפואה לעיניים.

מי לא יודע את הפסוק הזה?

והאם מישהו עמד על ביאור הפסוק הזה פעם?

הלא עוברים עליו כמעט בהבלעה.

ורואים איך שגילה הרמב״ם בו סודות כל כך נוראים.

ורזין דה רזין,

שמעלתם של האבות הקדושים למד הוא מזה, דכתיב לעולם,

לעולם מורה על החיבור שלהם

שהיה חיבור נצחי.

הקדוש ברוך הוא נקרא

אלוהי ישראל.

אלוהי ישראל, אנחנו ישראל.

השאלה אם אנחנו זוכים להיות בחיבור כזה כמו שראוי.

יש.

אלוהי עולם.

יש. אלוהי ישראל.

השם מתייחד בשמו על ישראל בייחוד גמור.

ומה זה ישראל עם שם האל?

ושרית עם אלוהים ותוכל.

להשתומם איך צריכים לדקדק בדברי תורה.

וזה היה סוד האבות.

והם הגיעו בהתאחד דעותם בהשגתו,

עד שקראת עם כל אחד מהם ברית קיימת.

כי אלו ארבעה,

האבות הקדושים.

ומשה רבנו,

התבאר בהם מן ההתאחדות בשם.

זאת אומרת, השגתו ואהבתו.

הם השיגו את השגת הבורא ואהבתו, מה שהעיד עליו הכתוב.

וכן השגחת השם בהם

ובזרעם אחריהם גדולה.

והיו עם זה מתעסקים

בהנהגת בני אדם להרבות ממון,

ומשתדלים במקנה ובכבוד.

והוא אצלי ראייה שהם, כשהיו עושים המעשים ההם,

לא היו עושים אותם רק באיברים לבד,

וליבותם ודעותם לא יסור מלפני השם.

למה?

שאפילו בעת התעסקם להרבות ממון.

רוצה לומר בעת המרעה,

בעבודת האדמה,

בהנהגת הבית?

זה היה מפני שתכלית כוונתם הייתה בעת המעשים ההם

להתקרב אל השם יתברך קרבה גדולה,

כי תכלית כוונתם כל ימי חייהם

זה להמציא אומה שתדע את השם ואת העובדהו.

כי ידעתי למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו.

התבהר לנו

כי כוונת כל השתדלותם הייתה לפרסם את ייחוד השם בעולם

ולהשאיר בני אדם לאהבתו,

ומפני זה זכו לזאת הדרגה,

כי העסקים ההם היו עבודה גדולה גמורה.

כל פרט ופרט

היה מכוון לקרב לעבודת הבורת.

צריך להתעסק בממון?

אז אין הכוונה הממון,

אלא הממון זה איך תמצא להיפגש עם אנשים

ולעשות להם הנחות,

ולעשות קידוש השם בממון,

ולעשות ככה וככה.

צריך מקנה.

אחר כך סוחרים מוכרים עדרים,

אחר כך עושים ככה וככה, עושים שחיטה,

עושים פה ושם, שואלים שאלות,

מה זה? למה אתה עושה ככה?

ואז מסבירים, ואז ככה.

כל פעולה ופעולה הייתה מכוונת

להישיר את כל העולם

להקמת אומה מאמינה באלוקים,

ולקרוא בשם השם בכל אתר ואתר.

ממילא,

כל חפציהם ועסקם בעולם הזה,

זה חטימצא לאותה כוונה.

גם אנחנו צריכים לעשות ככה.

ואני רוצה להגיד לכם תכף דברים שיחייבו אתכם מאוד.

האבות הקדושים, אם היו עוסקים במשא ומתן,

זה לא היה שייך לענייני הגוף.

משאם ומתנם היה לשם עבודה גמורה.

עסקם במקנה בהנהגת הבית היה אותה עבודה כמו הנחת תפילין.

עושים ספונג'ה?

זה כמו הנחת תפילין.

שלא יאכלו לשם, יבואו בית ככה מלוכלך, ולא זה,

ואין הטהרה שורה אליו מקום שנקי,

ואין הטומאה שורה אליו מקום מלוכלך.

אז הכל זה היה פיניתי הבית בשביל שהכל יהיה, הכל עבודת השם.

הכל זה תפילין.

כל עבודתם זה תפילין.

ייחוד קודשא בריך ושכינתם.

כל מה שמעשהם.

שלא היה אצלם שום מעשה שיש לך לגוף.

כל מה שעשו אך ורק לשם השם.

וממילא כל מה שעשו הייתה עבודה גדולה גמורה.

וזה סודם

של האבות הקדושים.

וכל מה שזכו הוא אך ורק מזה

שכל מעשיהם היו רק לשם שמיים.

וזה מה שאנחנו אומרים.

אלוהי אברהם.

אלוהי יצחק.

ואלוהי יעקב.

הן הן המרכבה.

כמו שנפרד בין המרכבה לרוכב.

ברוכב הוא על המרכבה.

ויש דיבוק וחיבור בלתי ייפסק.

כך הם.

אלוהי אברהם.

אלוהי יצחק.

אלוהי יעקב.

חיבור ודיבוק.

זה שמי לעולם.

יאבא ביי.

יפה או לא יפה?

מדהים.

עכשיו אני אומר לכם

דבר חשוב.

אם אתם רוצים אני אקריא לכם את זה מתוך הכתובים שנייה.

מי למד פה פעם אחרונה שער הביטחון ברבנו בחייה?

אה?

כל הישיבה?

ברוך השם.

מי יכול להגיד לי מי זוכה לחיי העולם הבא?

מי זוכה לחיי העולם הבא?

אחרי שלמדתם

שער הביטחון,

תגידו לי,

מי זוכה לחיי העולם הבא?

זה לא הכי מי.

מה?

זה לא הכימיקאי.

האלכימאי.

כן, זה נכון, אבל מי כן זוכה?

מי, מי, מי זוכה?

מי זוכה?

יאבא ביי.

מי זוכה?

יאבא ביי.

נו, מי זוכה?

אתם לא זוכרים.

לא זוכרים.

לא זוכרים?

מי זוכר?

לא זוכרים?

זוכרים או לא?

אלה, נו, תגידו לי.

תעזרו לי.

אחד שיעמוד בשבע תנאים שהוא שם את גיחונו רק בראשון.

כן.

גם לא.

גם לא.

גם לא.

גם לא.

נו, מי זוכה?

מי?

טה טה טה טה טה טה טה טה

מי זוכה?

מי זוכר?

אתם לא זוכרים?

אתם זוכרים משהו?

והוא שיגביר בעבודת הבורא ולא יפת באבלי העולם?

ולא ייטה אל השלווה?

ולא יבעט במנוחה? זוכרים משהו כזה?

מה זוכרים?

בואו תשמעו יהודים יקרים.

קודם כל

יש גזירה שנקראת גזירת ההשתדלות. כולם מכירים? השתדלות, השתדלות. מי שרוצה לעבוד אומר יש השתדלות.

צריך לעשות השתדלות, השתדלות. כולם אוהבים את ההשתדלות.

אמרתי, הרבה אנשים באים אליי ומבקשים ברכות.

תברך אותנו שיהיה לנו פרנסה טובה בשפע, שנמצא עבודה טובה שזה.

אף אחד לא מבקש ברכה שאני לא אצטרך לעבוד.

רוצים שיהיה עבודה.

עבודה טובה ופרנסה טובה. למה אתה צריך לעבוד?

תבקש ברכה שאתה לא אצטרך לעבוד.

אבל לפני שאני אומר לכם מי בן העולם הבא,

יש שתי סיבות למה בכלל

אנשים

צריכים לעבוד.

אחד,

כיוון

שיש מבחן,

כשאדם יוצא לעבודה או למלאכה

או לעסק,

יש לו מבחן.

האם הוא יעבוד את הבורא במלאכתו, בעבודתו או בעסקו

או ימרה את פיו?

זאת אומרת, בענייני עבודה אפשר לעשות דברים שהם נגד הבורא,

אפשר לעשות את מה שהבורא.

זאת אומרת,

גם בעבודה עצמה, אם הוא יונה את הלקוחות או לא יהיה ישר או לא משקולות וכולי, כל מיני דברים.

ויש גם אפשרות שהוא יעבוד

במקום שאין לו בעיות כאלה,

אבל הוא נמצא בסביבה לא טובה, מקולקלת,

מראות אסורים, כל מיני דברים. הוא ימרה את פי השם בשביל פרנסיו, זה לא התירו לו.

אז יש מבחן, כשאדם יוצא לשוק החיים,

האם הוא יעבוד את הבורא או ימרה את פיו?

זה דבר אחד.

זו סיבה שבה בוחנים אותו איך הוא.

סיבה שנייה למה הוא צריך לעבוד,

כי אם בן אדם יקבל הכל מזומן לביתו

ולא יצטרך לטרוח כלל,

אז הוא יכול לבעוט

וישמן ישרון ויבעט,

ורם לבבך ושכרת את השם אלוקיך, יש לו זמן, יש לו כסף, יש לו הכל,

ילך לטייל, לאכול ולשתות ולענות,

אכול ושתו

כל היום.

אז לכן

תכבד המלאכה על האנשים ועל אשעו בדברי שקר.

נרפים אתם נרפים, מטילים עליהם עבודה.

ותורה

ודרך ארץ

הגיעת שניהם השקעת עוון.

אז כדי להשקיע את האדם בעוון, מטילים עליהם עבודה וכו'.

אבל כתוב כל המקבל עליו עול תורה,

מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ,

וכל מי שמעביר ממנו מביאים עליו.

אז יש שתי סיבות

שבן אדם צריך לעבוד.

ואם הוא לא רוצה לעבוד

והוא רוצה להיות בטוח שיגיע אליו המזון עד הדלת,

עד הדלת,

יש ספר גן השכלים

שנקרא בוסתן אל-עגול

של רבנו סעדיה גאון,

ששם שואל אחד את החכם ואומר לו, כבוד הרב,

אם אני אהיה בחדר סגור

ואני אנעל אותו,

האם יגיע אליי תרפי?

אמר לו כן, אמר לו כיצד?

הכל סגור.

אמר לו, כשם שישיגך מלאך המוות בחדר סגור,

ככה מלאך של מזון ישיגך בחדר סגור.

מי ששולח את זה,

שולח את זה.

עכשיו,

תשמעו מה רבנו בחי שלמדתם אומר,

אומר, איך

זוכים

לא לעבוד

ולא צריך להיבחן

ואין חשש

שאתה גם

תבעט.

אומר רבנו בחי,

ואם הוא מגביר עבודת האלוקים,

בן אדם שכל הזמן מגביר, לא נח,

עוד, עוד, עוד, עוד, מעמיס, כל הזמן מעמיס,

ואם הוא מגביר עבודת האלוקים

ובוחר ביראתו,

הוא ירא את השם ושר מרע.

בוחר ביראה.

הוא בוטח בו, בקדוש ברוך הוא, בענייני תורתו ועולמו,

כל ביטחונו זה אשליך על השם יעבך והוא יכלכל לך בכל הבחינות,

ושר מן הדברים המגונים,

וכוסף למידות הטובות,

כל הזמן הוא רוצה רק להשתפר,

להשתפר במידות טובות,

ובורח מן המגונות.

לא יבעט במנוחה,

פירושו אם תהיה לו מנוחה,

אז הוא לא יבעט.

פן שבעתי וכי חשתי,

הוא לא יבעט כשתהיה לו מנוחה,

והוא לא יטה אל השלווה.

אם השם החניק לו שלווה,

הוא לא יחפש.

לא דיין של הצדיקים,

מה שמזומן להם לחיי העולם הבא,

הם עוד רוצים לשבת בעולם הזה בשלווה.

לא.

הוא לא יטה אל השלווה, הוא לא מחפש שלווה, הוא רוצה עבודת הבורא כל הזמן.

לא ישיעהו יצר הרע

ולא יפת בכשפי העולם.

לא מתפתה. העולם הזה זה מכשף גדול, יש לו אורות וצבעים

וכל מיני צורות שמטיילות ברחוב וכל מיני עניינים.

הוא אומר, והבן אדם לא יתפתה.

יצר הרע לא יצליח עליו.

אחד כזה, זה תשעה דברים שכתובים פה,

יסתלק מעליו

טורח הגלגול והסיבוב בהבאת תרפו,

לא יצטרך להתגלגל בסיבות הטרף, להביא טרף לביתו.

יסתלק מעליו טורח הגלגול והסיבוב בהבאת תרפו,

מפני הסתלקות שני הפנים מעליו.

הבחינה, הוא לא צריך להיבחן,

כי אחד כזה שהוא כבר מגביר לבד וכוסף למידות טובות,

מסתלק מראות, לא מתפתה,

לא נוטה אל השוואה, לא זה,

לא זה,

אדם כזה לא צריך למכון אותו, הוא מצוין לבד,

לבד, הוא בטמפו כל הזמן, קדימה, קדימה, קדימה.

אז לא צריך למכון אותו.

ודבר שני,

הוא גם לא יבעט בטובה,

כי הוא לא נוטה אל השלווה,

והוא לא בועט במנוחה.

זה יבואהו תרפו בלי טורח ובלי גאה,

כפי סיפוקו ומזונו.

כמו שאומר השם, לא ירעיב השם, נפש צדיק.

אז הנה יש לכם את הסיסטם

איך לא לעבוד.

לא צריך השתדלות.

תשתדל בזה,

ואז לא תצטרך להשתדל לעולם.

הכל יגיע אליך.

הכל בכל מכל כול.

טוב, זה עוד לא עונה

איך זוכים לחיי העולם הבא.

איך זוכים לחיי העולם הבא.

זוכרים איך זוכים לעולם הבא?

טוסטוסטוס.

רק שנייה.

איך זוכים לחיי העולם הבא.

מוציא.

לא מספיק, מותיק, לא.

לא מספיק.

לא מספיק.

לא מספיק.

היי מומנטו.

לא מספיק.

לא מספיק.

לא מספיק.

לא מספיק.

לא מספיק.

לא מספיק.

לא מספיק.

לא מספיק.

לא מספיק.

לא מספיק.

איך התרגלתם למוזיקה.

איך התרגלתם למוזיקה.

איך התרגלתם למוזיקה.

איך התרגלתם למוזיקה.

איך התרגלתם למוזיקה.

איך התרגלתם למוזיקה.

כן, הנה.

איך התרגלתם למוזיקה.

דברים שגורמים שאדם יזכה לחיי העולם הבא.

אחרי שהוא עושה את המעשה הטוב.

אחרי שהוא צדיק.

אחרי שהוא צדיק.

כדי לזכות לחיי העולם הבא.

אחד משני הדברים.

האחד,

שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב.

כמו שאמר דניאל ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

ואמר ולמוכיחי מנעם ועליהם תבוא ברכת טוב.

וכאשר התקבץ למשתדל

גמול הצדקתו את האחרים

עם גמול צדקתו שלו,

רק בהצטרף ובהתקבץ יחדיו,

מה שהוא הצדיק אחרים

ומה שהוא היה צדיק בעצמו.

וגמול אמונת ליבו וסבלו,

שהיה מאמין גדול בשם והיה מוכן לסבול כל מה שעבר עליו בעולמו,

יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא.

זה אחד שזוכה.

מה שני,

חסד מאלוהים בנדבה וטובה.

זהו.

יוצא

שהיחידי שבטוח שיש לו עולם הבא,

אפילו אם הוא צדיק ומקיים את כל התרייג והוא עושה מצוות ככל הים,

זה עדיין לא מקנה לו עולם הבא.

רק

אם הוא יורה בני אדם,

עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב.

שמעתם?

אם כל אחד ידאג לעצמו, אני,

אני ורק אני,

לא יהיה לעולם הבא, אלא אם כן השם ייתן לו נדבה וחסד.

חכה בתור.

אבל אם אתה רוצה להיות בטוח,

זה רק אם תעשה מה שכתוב.

שיורה בני האדם עבודת הבורא, כמו אבותינו הקדושים, אברהם צביעם יעקב.

וינהיגם לעשות הטוב.

וכל שכן, אם הוא מחזיר בתשובה.

וכל שכן.

רגע.

שנאמר, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם בעד.

והשני זה רק חסד מאלוקים ונדבה וטובה.

כמו שכתוב, הולכה אדוני חסד

כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.

זה רק חסד.

למה זה?

והעילה, מה ההסבר? והעילה, למה זה ככה?

והעילה בזה,

כי אם היה מעשה האדם

כחול הים במספר,

לא יהיה שקול בטובה אחת מן הטובות של הבורא יתברך עליו בעולם הזה.

כל שכן, אם יהיה לו חטא, אוי ואבוי.

ואם ידקדק הבורא עם האדם

בתביעת הודאת הטובה שהוא חייב לו,

יהיה כל מעשהו, כל מה שעשה,

נכחד ונשקע בקטנה.

איך אומרים החבר'ה?

בקטנה,

שבטובות של הבורא עליו

ומה שיהיה מגמול הבורא לו על מעשהו,

הוא רק מחסד הבורא עליו.

אז אתה יכול לבוא ולהגיד, תודה, מה אני עשיתי?

בא, בא, בא, בא. אומר הלא.

הורית אנשים לעבוד את הבורא?

הנהגת אותם לזה?

לא עשית כך?

לא מגיע לך.

חסד וטובה נראה, תעמוד בתור.

מפחיד.

מפחיד.

רבי עקיבא,

בשעה שקבר את בנו,

אמר בהספד בבית הקברות,

מובטח אני שבני זה בן העולם הבא,

שזיכה את הרבים.

למה אתה צריך להגיע לזה? הוא היה תנא קדוש.

למד תורה בעל מידות רומיות.

למה צריך להגיע לזיקת הרבים?

מה אם הוא למד תורה הרבה,

זה לא מספיק?

אם היה בעל מידות טובות והגונות, לא מספיק? מה עוד?

אומר לא.

זיקת הרבים זה אני יודע שהוא בן העולם הבא.

למה?

כי תורה,

יכול להיות זה משום כבוד,

מעמד,

ממון, תפקיד,

שררה,

אני יודע מה יש בליבו של אדם.

למה הוא?

זיקת הרבים,

אומר רבי עקיבא,

ראויים היו ישראל לגאל ממצרים לולא משה ואהרון.

גם אם לא היו משה ואהרון, היו נגאלים ישראל ממצרים,

שנאמר,

ואחרי כן יצאו.

אז הייתה הבטחה לאברהם אבינו

שבני ישראל יצאו ממצרים, ואחרי כן יצאו.

מי הוציא אותם? הגואלים.

מי היו הגואלים? משה ואהרון.

למה היו הם דווקא?

כי הם מגלגלים זכות על ידי זכאי.

מי היו הכי זכאים בדור?

משה ואהרון.

ומן השמיים מגלגלים זכות

על ידי זכאי.

מי קובע שהוא זכאי?

השמיים קובעים.

איך הם קובעים? הם יודעים מי זכאי.

ואיך נדע אנחנו שהוא זכאי?

שגלגלו זכות על ידו.

כי מן השמיים מגלגלים.

אז זה סימן שהוא זכאי.

זכאי הוא בן העולם הבא.

אז אומר רבי עקיבא מובטח, אני שבני זה בן העולם הבא,

שזיקת הרבים דווקא כי מגלגלים זכות על ידי זכאי, משמע שבשמיים הוא זכאי ובן העולם הבא.

אז עכשיו, חבר'ה,

אתם, יש לכם פחות בעיות.

למה?

הרב זריפי הוא מזכה הרבים.

כל דבר שארגון שופר צריך,

הרב בישיבת תיבת נוח עומדים לימין,

למסעד,

ועושים, גם אם צריך להוציא ממון.

עיין כל ערך המבצעים והחלוקות

וכל מה שנעשה בטמבלוויזיות,

הכל, הכל, הכל, כהרף עין.

אם תתמידו בדרך הזאת

ותזכו את הרבים,

תצא הכרזה מן השמיים, זכאים.

ואם מגלגלים זכות ועוד זכות ועוד זכות על ידי ישיבה,

משמע שיש פה זכאים.

מה שנשאר זה רק להיות בטוח שהזכויות יהיו גם מן הסוג

שנורא את האנשים מדרך השם.

ומה שאתם מחלקים,

דיסקים וחומרים כאלה ואחרים, ולפנינו המשימה הגדולה,

אצטדיון רמת גן, 40-50 אלף יהודים,

במעמד של חיבור עולם התורה ועולם התשובה יחדיו,

שזה יעשה רעש בשמיים שאין כמוהו,

שעל זה נאמר הפסוק,

שלום שלום לרחוק זה בעל תשובה, ולקרוב

זה מי שחרד מימי עולם.

שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר השם עורפתיו.

זה הרפואה של עם ישראל.

לכן לך כנוס את כל היהודים.

בפתח מלחמה

היה צריך להיות תרגיל עכשיו גדול בין ארצות הברית וישראל

להגנה אווירית

כנגד טילים.

בוטל.

כי ישראל רוצה לתקוף יותר מהר ממה שהאמריקאים.

מעכשיו יש סכסוך בין גורמי הביטחון.

וביבי ממהר

לקראת הפעולה, כי הוא אומר שאין מספיק זמן והפצצה בדרך,

למרות שאנחנו אמרנו שכבר יש להם,

ויש מומחים שאומרים שיש להם.

אבל אם הם כבר מעשירים מ-20 ל-90,

אורניום

אנחנו נמצאים בברוך

אז הוא רוצה למהר

ואנחנו רוצים להספיק

אז לך כנוס את כל היהודים

מה עשה מרדכי ומה עשתה אסתר?

כינסו את כולם

לפני שתצא גזירת המאנה המה דניג'אד לפועל

לפני

ואז בעזרת השם יתברך

יש לנו סיכוי שהכול יבוא על ראשיהם של אויבי ישראל

כמו שאנחנו רואים כעת

מצרים הורגים מצרים

לובים הרגו לובים

כורדים הורגים טורקים

סורים הורגים סורים

עיראקים הורגים עיראקים

תימנים הורגים תימנים

כולם הורגים את כולם

ואנחנו באמצע

והם הורגים את כולם מסביב

אבל כל זה איתות

זה יכול שהאביב הערבי יהפוך לחורף ישראלי.

אז צריך להיזהר.

זה איתותים אחרונים.

לכן אנחנו צריכים להיות בחיבור ובאחדות יחדיו.

אז אני ביקשתי מהחבר'ה שלי, אחרי שלמדנו את המאמר הזה,

שאלו אותי, תגיד, האם אנחנו שייכים גם כן במדרגות כאלה?

אמרתי להם, ודאי.

כתוב, והייתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, בלי חילוק.

כל ישראל

הם ממלכת כהנים וגוי קדוש.

בנים אתם לשם אלוקיכם, בלי חילוק.

עם סגולה, בלי חילוק.

כולנו שווים.

והרמב״ם פוסק.

יכול אדם להטות את עצמו להיות כמשה רבנו.

יכול אדם להטות את עצמו להיות כי רבעם בן נבט.

תחליט מה אתה רוצה.

אמרתי לה, חבר'ה, חבר'ה,

משה רבנו התפשט מהחומר,

עלה למדרגה של מלאך,

לא אכל ולא שתה ארבעים יום וארבעים לילה.

אמרתי להם, בואו אנחנו נתחיל ארבעים יום תענית.

שלושים חבר'ה קיבלו על עצמם.

היום זה היה היום הראשון

מתוך הארבעים.

מה אתם אומרים, זה קשה או לא קשה?

תענית ארבעים יום.

בלילה אוכלים,

חרץ את הכוכבים עד עמוד השחר.

ביום לא אוכלים שתיים עשרה שעות.

קשה או לא קשה?

חרית ברית.

לא קשה.

אם רוצים,

לא קשה.

ארבעים יום תענית

בשביל הצלת עם ישראל?

בשביל אחדות עם ישראל?

בשביל לבטל גזרות מעם ישראל?

שווה או לא שווה?

ולהתיש את החומר.

להתיש את היצר הרע.

אל תגיד לי לפתוח את המקרר.

שמעת?

אל תציע לי לנשנש.

הבנת?

אל תגיד לי תעשה תה. שמעת?

שתים עשרה שעות אני איבש אותך.

אל תדבר איתי בכלל.

לא מעוניין.

כל ההצעות נדחו.

דבר איתי בעוד ארבעים יום. ביי.

מדהים זה.

סוף סוף את הגבר יכול להגיד לו.

לא כמו זה שבא לבית דין.

והדיין קלט.

סליחה, לפני חודש אני לא קידשתי אתכם?

אז הוא אמר, כן.

מה אתה עושה פה? הוא אומר, באנו להתגרש.

והוא ראה אותו מפוחד.

אז קראנו בצד, תגיד, מה, מה קורה?

מה, מה, היא מרביצה לך?

מה קרה?

הוא אומר לו, כן, כבוד הרב, היא מרביצה לי.

היא רודפת אחריי בנעליים.

מאז שהתחתנו אני לא מקבל מכות.

אמר לו, ואתה אף פעם לא הצלחת להחזיר?

הוא אומר, איזה חזיר.

אתה יודע מה זה אכזרית?

ואף פעם לא הצלחת כלום.

אמר לו, פעם אחת הצלחתי.

פעם אחת.

היא רדפה אחריי לחדר,

ואני התחבאתי מתחת למטן,

והיא אמרה לי, תצא החוצה!

ואני אמרתי לה, לא יוצא!

זה היה הפעם היחידה.

ומשמה ברחתי לבית הדין.

אז להגיד פעם אחת לאישה, לא,

זה גבורה.

אנחנו יכולים להגיד לייצר ארבעים יום, לא, אל תדבר איתי ביום,

תדבר איתי בלילה.

בלילה אין בעיה, תציע לי סטייקים, צ'יפסים, מה שאתה רוצה.

ביום,

12 שעות אני מבקש שקט,

לא לדבר איתי.

כמה חבר'ה לוקחים עליהם? ארבעים יום תענית.

הנה הראשון.

הנה השני, זה נהג משאית, זה קשה לו,

אבל הוא לוקח.

שניים יש, אחד מפה ואחד מבני ברק.

מי עוד לוקח על עצמו? הנה, כבוד הרב זריף, אשריך ואשריחלקך.

אם ראש הישיבה לוקח, מי לא לוקח?

הנה השני, תבורך מפי עליון.

הנה השלישי, בעזרת השם יתברך.

מי עוד לוקח יהודים יקרים?

אתה לא יכול.

מי עוד לוקח?

רבותיי, אני צריך להגיע לארבעים לפחות,

שעושים ארבעים יום.

הנה עוד יהודי.

כמה זה כבר?

חמישי, נכון?

אתה גם?

מה, אתה מפחד? לא מתים מזה,

אני מפתיע לך.

אתה תהיה צעיר וחזק,

ואתה תראה שאתה גבר. כשאתה מחליט משהו,

כל דבר שתרצה בחיים זה,

שכחתי להגיד לכם משהו,

שבתום הארבעים אנחנו נעשה תפילה ביחד,

וכתוב בספרים הקדושים,

שאחרי תענית ארבעים, מה שמבקשים מן השמיים, מקבלים.

אז כדאי.

ועוד בתפילת רבים,

בשביל עם ישראל,

אני בטוח במאה אחוז שהקדוש ברוך הוא יענה לתפילותינו.

מי עוד? יש לנו שישה.

הנה שביעי תבורך מפי עליון.

שביעי שלוקח פה בתיבת נוח. מי עוד?

אתם יודעים איזה מניין קדוש יהיה לכם? ממחר, יא חביבי.

אריות.

מי עוד? שבעה כבר יש.

הנה עוד יהודי יקר, אשריך ואשריך חלקך.

שמונה יהודים

שלקחו על עצמם

תענית ארבעים יום.

מי חלם שהוא יכול להעיס דבר כזה?

וזה כל כך קל.

קל.

קל.

הבבא סאלי היה בגיל שלוש עשרה מתענת תענית הפסקה ממוצאי שבת

עד יום שישי,

בלי אוכל ובלי שתייה כלל, ביום ובלילה.

בלי שבת.

בלי שבת,

בלי ראש חודש,

בלי טו בשבט,

בלי שבת.

רק בימות השבוע, ראשון, שישי,

וחוזר,

בלי שני ימי ראש חודש, ראש חודש וטו בשבט.

בעזרת השם, ארבעים יום

מעמוד השחר

עד צאת הכוכבים.

אחרי זה אפשר לאכול מה שרוצים.

יום שישי צמים.

שישי צמים.

עד אחרי התפילה יש לך דלתיאבון יואו, יואו, יואו.

איך זה טעים.

אתה לוקח ופל,

אפילו מלפני חודש,

זה טרי.

אתם לא יודעים מה הטעם שיש אחרי זה.

תענוג, לאט-לאט אתה אוכל. יש לך את כל הזמן בעולם.

זה מדהים.

זה מדהים.

מדהים. מדהים. אתה לא תלוי בכלום. אין לך שום טרדה.

אתה פנוי לשבת וללמוד.

אף אחד לא יכול לבלבל אותך.

כלום.

כמה יש לנו? שמונה?

הנה תשיעי. אשריך לחיי העולם הבא.

אשריך התשיעי. מי העשירי קודש?

עשירי קודש. הנה, 11. השתבח הבורא אשריכם. אני הייתי 11

במוצאי שבת.

אמרתי, אם יש עשרה, אני אפתיע אתכם.

היו עשרה, אמרתי, גם אני נכנס.

ולי קצת קשה. לא בגלל שקשה לי לצום.

אתם יודעים, הנה, אני בא לתת הרצאות ולנסוע מקצה הארץ, לקצה הארץ.

צריך לטפל בהרבה עניינים, אבל לא קשה בכלל.

לא קשה.

לא קשה, אני אומר לכם.

מה שאלו את הבבא סאלי?

איך זה לצום שבוע ימים ככה?

אמר להם שלושה ימים ראשונים.

קשה,

קשה,

קשה.

אחרונים,

קל,

קל, קל.

שמעתם?

כשבן אדם מתרגל,

קל,

קל, קל, והוא בלי אכילה ושתייה כלל.

תענית הפסקה, שנים הוא עשה.

מגיל 13. ובירושלים,

בדור הקודם, רבים היו עושים.

אפילו נשים.

נשים היו עושות.

ואנחנו מפחדים 12 שעות לא לאכול.

אז לא תעשה גרפסין ביום.

מה קרה?

מה קרה?

אשריך ה-12.

זה גם מומלץ לשמנים.

זה כבר הזדמנות.

12 יהודים אשריכם ואשרי חלקכם.

זה נקרא ללמוד למייסה.

צריך לצאת מהשיעור למייסה.

נו, אני רואה שאתה רוצה, מתחבא. אתה לא תתמוטט.

אתה תחיה.

תחשוב על זה.

12 יש.

אם יש אנשים בשידור שרוצים שישלחו לי באימייל

מכל העולם,

אלה שמעוניינים, או ב-SMS,

נשלוח ל-050-6,500 שיש שיש שיש.

מי שרוצה לקבל על עצמו תענית 40 יום, כמו שאמרנו,

יכול לצלצל. אני בסוף אברך את כל אלה שקיבלו על עצמם פה הערב

לברכה שהתמלאו כל משאלות ליבם לטובה.

אז מי שמעוניין,

בבקשה.

מי עוד כאן?

יש לנו 12, נכון?

מתי מה?

כן, מהבוקר.

במחר במנחה,

אתם אומרים לפני יהיו לרצון השני,

לפני עושה שלום במרומיו יש יהיו לרצון?

שם יש נוסח, תסתכלו.

הנה יש יהודי בשם ניסים עטיה, מאיפה הוא?

מעמנואל.

מקבל על עצמו תענית 40, אשריו ואשרי חלקו.

אז אומרים מחר,

שהרי אני מקבל על עצמי בלי נדר תענית

40 יום למעט שבתות וימים שאסור בהם להתענות,

ולמעט אונס, אם חס ושלום יהיה אונס.

וכתוב שם,

שאם אתה רוצה להפסיק את זה מסיבת אונס או משהו כזה,

אומר מזמור לדוד השם רועי וכולי,

כתוב לכם בסידורים הספרדיים,

ושם אומרים את זה,

ובעזרת השם יתברך,

אין לכם מושג אפילו כמה צילותה בלימוד יהיה לכם.

יום ראשון שני יש חששות, כאילו פוחדים.

שלישי והלאה לא זוכרים בכלל שמטענים.

יש אצלי יהודי שהוא שוטף,

בתים, בניינים, כל היום.

עבודה סיזיפית קשה.

הוא בתחנית 40, הוא כבר שמונה ימים.

הבן אדם, שאלתי אותו, תגיד, איך אתה מחזיק מעמד?

הוא אומר, בכלל לא מרגיש שום דבר. קל.

עכשיו אתם רוצים שאני אענה לכם כמה זה קל?

זו דוגמה לא טובה, אבל מה לעשות, חייבים לתת.

איך המוסלמים 30 יום רמדאן ועובדים בבניין, בשמש,

ואיך זה?

לא, יש כאלה נכון.

יש כאלה נכון. פעם תפסו אחד ערבי מעשה, זאת אומרת,

שוטה ברמדאן,

אז אמרו לו, איך זה רמדאן וזה? אמר, אני מזרחי.

מי יהיה 13 בעזרת השם יתברך?

אחד, אהבה.

אבל אתם כבר התחלתם את ה...

אנחנו התחלנו, אל תדאג, נחכה לכם.

אנחנו נחכה לכם, אין בעיה.

אז מחר רק נקבל את זה בנפרד. וגם אם אני צריך להתפלל אתכם בנפרד,

אני אתפלל עוד פעם בנפרד, אין שום בעיה.

אני, מה שאני מבטיח, מקיים. אנחנו נעשה אחדות ביחד, אל תפחד.

אני אקבל את זה רק מחר במלחה ליום של יום ראשון. לא, אתם תתחילו, כמו שאנחנו התחלנו יום לפני, וזה יחזיק לכם רטרואקטיבית גם יום אחד.

אל תפחד. ואם צריך שנוסיף אנחנו עוד יום אחד לכבודכם,

נוסיף פה, לא בעיה, התרגלנו.

שלוש עשרה, מי יהיה השלוש עשרה בעזרת השם יתברך?

יש אחד שמסתפק בינתיים באתר, אל תסתפק עיוני,

תהיה עם החבר'ה.

כדאי,

זכות גדולה, אני אומר לכם.

אתם לא יודעים כמה ישועות מקבלים מזה.

אתם יודעים, בספרי המוסר כתוב שאם מישהו ניצח את יצרו בדבר קטן,

צריך להיות מאושר על דבר קטן.

לנצח בן אדם בתענית, אתם יודעים מה זה? מה גודל השכר?

40 יום תענית? זה רק הצדיקים של פעם, קראנו עליהם בספרים,

ופתאום אתם רואים שכל אחד יכול להיות.

למה להרחיק את זה ולהגיד שרק הם יכלו?

למה אנחנו לא יכולים?

מה, אנחנו לא אותו חומר?

אותו חומר.

בדורות קודמים לא ידעו לעשות תשובה כמו שאנחנו עשינו.

והדור הזה צריך להעמיד מיליון וחצי בעלי תשובה.

אז יש לנו כוחות או לא?

אם אתה יכול להפקיר את הכול, את המשפחה,

קרובים, ידידים, עבודה,

הכול,

ולהתחיל מחדש, א', ב', ג', ד', ללמוד מחדש.

זה הצלחת.

לסתום את הפה 12 שעות, קטן עליך.

קטן עליך.

להיות בעל תאווה,

זה לא עושה אותך יותר בן אדם, יותר מעולה.

כל בעל חי אוכל כל הזמן.

החוכמה,

עד שאתה מכניס תורה לתוך מעיך,

תבדוק מה אתה מכניס לתוך מעיך

באכילה ושתייה.

13, מי יהיה?

אשריך אסף, יא באביי, יא באביי, יא באביי.

אתה תהיה בחור צעיר וצנור ועוד ארבעים יום.

חזק וברוך.

אסף עוזר לנו באצטדיון עכשיו, בעזרת השם,

שנרים את הפרויקט הזה.

הוא סייע לנו להרים את כל הטמבלוויזיות

לבפנים חבל על הזמן.

אתם לא הייתם שם.

אני לא יודע אם ראיתם את הסרט,

אבל זה משהו מדהים.

אתה ראית?

אשריך.

מדהים.

לא שמתם פה מסך?

אין.

מי עוד? יש עוד מי שרוצה להיות היד החזקה?

14?

מה עם המסתפק שלנו? מאיפה הוא המסתפק?

מבאר יעקב.

מבאר יעקב? מה שמו?

באנגלית. באנגלית? תן לו לקרוא.

14, מי יהיה?

14. עוד יהודי אחד שלוקח על עצמו 40?

40 יום.

שחר דדה שווא, אל תדשדש.

קדימה.

מי עוד?

14. מי פה עוד גבר יכול להילחם נגד יצרו?

אתה ישן לו והוא ער לך.

אמרנו,

אתה ישן והוא ער לך.

אז ביידיש אומרים, הער לי חייד.

אתה ישן והוא הער לך, ער לי. הוא משחק אותה, אתה מבין?

הער לי חייד לידך, כזה,

בשביל להפיל אותך.

אתה ישן

והוא ער.

למה הוא ער? שתמשיך לישון.

יחי יברח על הכח, רק מושב בכוח על הכח.

הנה, ממושב בכוח,

יחי יברח. יחי יברח, קיבל על עצמו 40 יום תענית אשרה ואשרי חלקו.

אז יש לנו 15. עוד חמישה אנשים מחוץ לארץ.

עוד חמישה אנשים צלצלו לטלפון שנתנו מחוץ לארץ.

אז יש לנו 20 כבר הערב בזכות ישיבת תיבת נוח.

רגע.

מה קשה לו?

עם הנס של הבוקר. קשה לו עם הנס של הבוקר.

עליו לשתות לפני עמוד השחר

שלוש כוסות.

ובעזרת השם הוא יעבור.

הנה, גם שלמה חלק קיבל על עצמו 21 אשרה ואשרי חלקו.

סוכן נסיעות, תיירות.

חביבי יקבל את התיירים בתענית 40 יום.

חזק וברוך, 21. אתם רואים מה זה?

איזה זכויות יש לכם? מגלגלים זכות

על ידי זכאי.

עוזיאל בן לאה. עוד אחד, עוזיאל בן לאה.

22 שקיבלו עליהם

40 יום תענית. אני צריך 40 כנגד 40. יא חביבי,

תזדרזו.

22. הברכה שלי, ככל שמתרבים מהאנשים, תהיה יותר חזקה.

לא חוזרת רקם.

לא חוזרת רקם.

עם זכויות כאלה לא חוזרת. 23. אשריך על חיי העולם הבא.

פה בתוך הישיבה 23 יהודים.

רגע, עוד יש גם אותכם, אז כמה זה דיון?

אל תערבב, בני ברק לחוד, ירושלים לחוד.

יש זכויות, זה ברית אחיות תאומות.

אל תדאג.

כמה שיהיה לנו יותר, רק נרוויח.

23 יש לנו בינתיים. 24. אשריך.

ישיבה שלמה, כולם בתחנית 40 יום.

השתבח הבורא, מה זה?

הישיבה הראשונה בעולם, אני חושב, שיש לה כל כך הרבה שמטענים 40 יום ביחד.

24.

24 יהודים יש לו. הנה עוד אחד.

25 תבורך מפעילות.

הנה מאיפה? מאיפה?

מרחובות. 26. איפה בחיאות כפיים?

שם הוויה.

תראו, מי היה מאמין?

זה אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, אלוקי יעקב, אלוקי שלמה,

אלוקי יוסף,

אלוקי כל השמות.

זה שמיד העולם.

להיות דבק בקדוש ברוך הוא צריך להוריד מהחומר.

כשמורידים מהחומר,

הנשמה עולה וקל לה להידבק בשם מדבריו.

פחות תאוות,

יותר חיבור ודיבוק.

כל קוקה קולה מפריד אלוף.

אז כל היום עבודת הבורא.

בלילה,

זה שעת החיצונים.

26 יש לנו.

השתבח הבורא והתעלה שמו מלך מלכי מלכים.

אני בטוח שהקדוש ברוך הוא קורא לפמלייה של מעלה ואומר, ראו בני חביביי,

תראו כמה הם מוכנים.

יש להם תאוות, יש להם רצונות,

והם מוותרים.

רוצים להתחבר ולהידבק.

ואבינו שמשומיים. מאיפה?

פרדס חנה, 27.

אשריהם ישראלים. הנה 28 פה בישיבה.

אשריך.

השם ייתן לך כוח. 28. וסיפוג הגוד מהירות.

מי עוד?

עוד 12. אנחנו צריכים ל-40.

28. חבר'ה, לא יפה. יש כמה רק שלא, מה, כולם יצאו ואתם תאכלו? לא נעים.

תצטרכו לצאת בישיבה לאכול. לא יפה לאכול.

לכלי אנשים.

28. מי עוד?

עוד 12 יהודים.

מהארץ? מחו״ל? מהישיבה?

עוד 12. זריזות יהודים עיקריים זה אושר, אושר, אושר.

מעמוד השחר, עד צאת הכוכבים, שזה חמש וחצי בערך, חמש ועשרים, תלוי בכל מקום.

לא אוכלים, לא שותים.

אחרי זה אפשר לאכול מה שרוצים בשפע.

40 יום חוץ משבת,

ראש חודש,

בטו בשבט.

קטן עלינו.

מהבוקר הזה.

כן, מהבוקר הזה. הנה, יש עוד אחד.

זה פטנט.

אם זה בשביל ההתחלה,

כאילו לנסות, ואם כן ממשיכים, זה כדאי.

זה בלי נדר.

כולם זה בלי נדר.

אם חלילה יהיה אונס, בן אדם,

לא מבקשים ממנו להסתכן.

אם מרגיש סכנה,

מה שלא מצוי, רק אם חלילה יחלה ואני לא יודע מה.

אבל

אם זה כהתחלה,

להתחיל ככה, זה טוב.

אבל 40 זה יסוד גדול.

זה לא דבר פשוט 40 יום.

לא בכדי, תדעו לכם, 40 יום זה כנגד יצירת הוולד.

מה ששהה משה רבנו בשמיים 40 יום ו-40 לילה,

כדי להתיש את כוח החומר שלו שהוולד נוצר ל-40 יום.

אז זה לביטול כל ההוויה הגשמית

ולהיות רק רוחני נבדל לגמרי.

צריך ארבעים יום

אנחנו אומנם לא עושים יום ולילה

אבל אנחנו מתחילים להתאמן

אנחנו מתחילים להתאמן

לך תדע

לאן נגיע?

אולי נזכה לעשות תענית הפסקה יבא ביי, יבא ביי, יבא ביי

תאמינו בעצמכם יש לנו כוחות של מלאכים המלאכים נבראו לשרת אותנו

המלאכים

כמלאכה וצווה לך לשמורך מכל דרכיך

אנחנו גדולים מן המלאכים שתדעו לכם

רק אנחנו תקועים בחומר בינתיים,

תקועים קצת בחומר

אבל אפשר להשתחרר, 28 יש לנו

מי עוד?

מי בעוד אחד אשריך, 29 תימני, זה לא צחוק

29 זה לוותר על הג'הנון ולוותר על הקובאנה

29

טלפונים 050-6500-666 אפשר לראות את זה,

כן, אפשר לצלצל מחוץ לארץ ומהארץ 29 אנחנו עוד

11 איש טבח הבורא, הנה

40 יום, לא עשרה ימים, אשריך,

מספר 30, עוד עשרה,

עשרת הנבחרים האחרונים

שזוכים הערב, להיות מחוברים, הנה אחד נוסף,

31, השבח לאל בורא עולם,

אחרי זה נעשה ריקוד ביחד, יא הבמה.

32 יש לנו בישיבה,

השלום הלכי עולם החדש. בושה גם בכל העם, מספר 33, אישה באחד,

מירושלים, ירושלמית,

33 השתבח הבורא בתעמי שמו,

שותפים בשביל עם ישראל,

שיתבטלו כל גזירות רעות מעלינו.

33. עוד שבעה יהודים יקרים וחשובים.

עוד שבעה יהודים יקרים וחשובים.

מי עוד? הנה עוד אחד, השתבח המולך.

34. 34, עוד שבעה יום.

עוד שישה יהודים.

אין לנו מלך, אלא אתה.

יש משהו מחוץ לארץ? שם אוכלים מקדונלדס.

עוד שישה יהודים.

הערב אתם יכולים לאכול בלי שום בעיה, בלי שום בעיה.

רק מעמוד השחר עד מחר ב-17.30 אפשר להיות בתענית,

אחרי זה אפשר לאכול חופשי.

לא, לא, לא, לא, לא.

לא, לא, לא, לא.

זה ההיא או שזה לא?

זה נוספת.

שמעתם אפילו אישה שמניקה

מוכנה איתה. תארו לכם מה זה.

אתם, מה אתם? מה אתם? עגלים אתם?

מה קרה לכם?

מה, אתם רק יונקים?

המנהיגות מוכנות.

36, 34, נשאר לנו שישה.

שישה יהודים.

שישה יהודים, חבר'ה.

הישיבה הכי חשובה עכשיו בשמיים.

כתיבת נוח, יא חביבי.

כתיבת נוח.

נו, עוד שישה יהודים.

מהעולם.

מהארץ.

ומהישיבה.

עוד שישה.

ברך בניך חזקים וקרב אין לבבך.

אין שום בעיה.

נשאל אותו אם אפשר להתיר את הנדל.

עוד שישה יהודים, חבר'ה.

איפה החבר'ה שלך?

תשכנע אותם. נו, צ'יק צ'אק.

מה הבעיה?

לא יאונה להם כל רע.

זו הבטחה.

לא יאונה כל רע.

רק טובות יצאו.

יש עוד אחד.

35 מהישיבה.

השנייה עם ישראל.

עוד חמישה כנגד חופשי תורה.

יא חביבי.

עוד חמישה יהודים.

אתה גם?

36 כנגדו צדיקים.

עוד ארבעה יהודים.

דדון, מה קורה, דדון?

אין לו לקח.

דרשד לקח, שניים.

עוד ארבעה, חבר'ה.

עוד ארבעה יש לנו כוח אדיר. כוח אדיר בשמיים.

כוח אדיר.

עוד ארבעה.

עוד ארבעה יהודים.

מותר לעשן.

מותר לעשן.

את הארבעים יש. אנחנו צריכים עוד שלושה.

עוד שלושה אנחנו צריכים. יש לנו את הארבעים.

את מי שסוגר יש לנו כבר.

עוד שלושה כנגד האבות.

אלוהי אברהם,

אלוהי יצחק

ולא יעקב.

זה שמי לעולם, הנה עוד אחד.

יש לנו עוד אחד.

עוד שניים.

עוד שני יהודים.

עוד שני יהודים. הנה עוד אחד.

יש לנו שלושים ותשעה.

עוד אחד ועוד אחד.

ארבעים ואחת.

ארבעים ושתיים.

ארבעים ושתיים.

אלוקינו מלך הרב, צדיק השם בכל זרכיו, תפסח, תפסח. תפסח. איזה הגנה יש עכשיו על ירושלים!

אלוקינו מלך הרב,

יש עוד מי שרוצה או שאני מדרך?

ארבעים ושלוש!

השבח לאל בורא עולם!

החבר'ה, ברכה שעוד לא הייתה כמוה.

ארבעים וארבע.

לאלמיה,

ואיש הבא בבית פעם,

להתנחש.

לכבוד השבח.

כבוד השבוע,

אני שומח.

זה עובד.

עוד או שאני מתחיל?

אל תפסיקו אותי. רק 46!

נזכה לבנים זכרים, בעזרת השם.

46. אני מתחיל?

מתחיל?

מתחיל.

46, מה עוד?

ממקסיקו, מה אומרים?

47 ממקסיקו!

יא חביבי!

יא חביבי! 47. אנחנו חייבים 50. עוברים 50. הכול, הכול, הכול.

47. 50 שערי בידה שיפתחו לנו בעזרת השם.

עוד שלושה יהודים מהעולם.

עוד שלושה יהודים זה שיא.

שיא!

שיא!

אנשים, איפה נשמע דבר כזה שבדרשה אפשר ש-50 יהודים יקבלו 40 יום תענית?

אתם מבינים בכלל מה מדברים?

מה מדברים פה?

אתם לא יודעים מה זה עושה בשמיים.

עוד שלושה יהודים, בעזרת השם.

ברכה שיוצאת לי נטו מלא מלא מהלב.

מלא מלא.

חודרת, עוברת, עוקפת,

מגיעה לפני כיסא הכבוד.

מה שמקשים בעזרת השם.

עוד שלושה יהודים.

שיהיה 50 נחת רוח לאבינו שבשמיים.

על ההר הזה תעבדון

את האלוקים.

עוד שלושה

מהעולם

מהארץ

ומהישיבה.

יאללה, אחד לפחות מהישיבה,

אחד מהארץ ואחד מהעולם.

מי עוד?

עוד אחד יהודים יקרים פה,

48, נראה מי שיש לו מוח.

מי הראשון שיש לו מוח להיות 48?

48, אני מאמין באמונה שלמה.

בביאת המשיח.

בביאת המשיח. הטלפון 050-650-6666. זריז, עוד שלושה יהודים.

אני מאמין באמונה שלמה.

48! יבא ביי!

ואף על פי!

שיתמהמה עם כל זה!

אחר כאילו!

ואף על פי!

שיתמהמה עם כל זה!

אחר כאילו!

בכל יום שימו! בכל יום שימו! בכל יום שימו! בכל יום שימו!

אני מאמין בכל יום שימו! 49! עוד יהודי מאבני חשק.

אשרבס לחלקו.

מי סוגר 50?

יש!

יש! יש!

אני מאמין.

סיבוב הגון. מהרעש שלום.

בית שמש א', עוד 1.51!

52 זה אליהו הנמיג.

לך תדע מה יהיה פה!

יש עוד 52 אליהו! הנה אליהו!

הסבטה!

הופ!

שיתמהמה!

מטבריה! 53!

שלום!

אף על פי! שיתמהמה! עם כל זה!

אחר כאילו!

בכל יום שיבוא!

בכל יום שיבוא! בכל יום שיבוא! בכל יום שיבוא! בכל יום שיבוא! בכל יום שיבוא! בכל יום שיבוא!

אליהו ברכה מירושלים חמישים בארבע עוד אחד מירושלים חמישים וחמש עוד אחד מראש העין חמישים ושש עייבים שישים שישים

מהפיה עם כל זה

פרסמה חמישים ושבע

אני לא יודע מי יאכל מחר

בתל אביב חמישים ושמונה

אני מאמין יא ביי יא ביי חמישים ושמונה עכשיו

אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו וריחו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו וריחו אישה מחיפה חמישים ותשע

עבדו דקודשו וריחו אנו אנו אנו

עבדו דקדושו הריחו

ענו ענו ענו עבדו דקדושו הריחו ענו ענו ענו ענו עבדו דקדושו הריחו ענו ענו ענו

עבדו דקודשו בריחו אני אתה בהו

עבדים של הקדוש ברוך הוא אני אתה בהו

שלמה חלק תורם אלף שקל מניה לאצטדיון אשריו אצלך על כהו אני אתה בהו

עבדים של הקדוש ברוך הוא

אני אתה בהו עבדים של הקדוש ברוך אני אתה בהו פתח תקווה

אלירן רווה, שישים ושתיים

איי איי איי איי מי היה מאמין בכלל שיכול להיות דבר כזה עוד אחד מירושלים, שישים ושלוש

השתבח הבורא והתעלה לשמוע ערב יש לך זכויות בלי הגבלה בלי הגבלה

זה לא יאומץ

מאשקלון 64 רק תראו מאיפה מסתכלים עלינו עכשיו מכל העולם ממשיכים

תשמעו עכשיו

נחשון יהונתן

לכפר סבא 65 מירושלים 66 חבר'ה לשיר אני מאמין עוד פעם

אני מאמין אני אומר לך שאני מאמין

אני מאמין שנגיע למאה אנחנו נגיע למאה אנחנו נהפוך את העולם אנחנו נעצור את המלחמה אנחנו נחזיר את הטילים על הראש שלהם

יש לנו כוח 40 יום עכשיו אנחנו נראה להם מה זה

כמה אנחנו? 63 נכון?

66 66 קדימה אני מאמין

איפה אני מאמין של ארז יחיאל יאבא ביי

יאבא ביי חבר'ה אבל עם כל ההתלהבות יש לכם כוח אדיר

הרסתם את המדינה

כולם יחד

אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח אני מאמין

אני מאמין באמונה שלמה באמונה שלמה בביאת המשיח אני מאמין ועברתי נתנאל בלב ירושלים 67 מי תצליח במשפט זה בחורה

עם כל זה עם כל יום שעקלו בכל יום שיבוא בכל יום שיבוא בכל יום שיבוא בכל יום שיבוא אני מאמין

איפה עוד?

בית מהמאשר?

בביאת המשיח אני מאמין

אני מאמין בבית השלמה בבית משיח אני מאמין לאבו על פי שהתמהמה

168 רמלה!

אהקלו

עוד אישה מנהריה, שישים ותשע!

אהקלו

כל יום שיבוא,

כל יום שיבוא,

כל יום שיבוא,

אני מאמין,

כל יום שיבוא,

כל יום שיבוא,

ובכל יום שיבוא אני מאמין

הופ! מי היה מאמין?

רק אני מאמין

פנו את הכיסאות, אני נכנס לריקודים, פנו את הכיסאות, פנו את הכיסאות

כיסא על כיסא, כיסא על כיסא, כיסא על כיסא

בראש העין, 70, 70 מראש העין

אני מאמין

אתם מוכנים?

תשים לנו עבדו דקוד שבריכו

ואנחנו נקבל בינתיים שיחות מבחוץ

ובתום הריקוד מי שיספיק לצלצל יהיה שותף לברכה הגדולה שאני אתן פה הערב.

אז אנחנו נרקוד בינתיים, הצופים יצפו,

אלה שיחליטו יצטרפו, והברכה תכלול את כולם,

כולל היהודי שנתן לי את הפתק כשאני אברך אותו עוד פעם.

תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת

תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

‫‫‫‫‫

‫‫‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫הקדושים אברהם, יצחק ויעקב,

‫וכל הקהילות

הקדושות והטהורות.

‫הוא יברך

את כל הקהל הקדוש הזה,

‫בכל הצופים בנו,

‫בכל המשתתפים,

‫בכל אלה שקיבלו על עצמם 40 יום תעניד

‫להצלת עם ישראל מגזרות רעות.

‫השם יזכה את כולכם

‫שיתמלאו משאלות לבכם לטובה מהרה. ‫אמן.

‫-תחשבו מה אתם רוצים בלב מהר,

‫תחשבו.

‫השם ימלא משאלות לבכם

לטובה מהרה. ‫-אמן.

‫תחשבו עוד פעם.

‫השם ימלא משאלות לבכם לטובה מהרה,

וישלח לנו משיח צדקנו בחיינו ונזכה להגביל פני משיח מהרה ונזכה לישועה ולגאולה ואל מרוק עוונות ותיקון הנפשות הרוחות והנשמות ויתמלאו כל משאלות עמו בית ישראל לטובה מהרה והשם ישמח בנו שמחה גדולה

גדולה גדולה שיחמול וירחם עלינו ויעזרנו למען כבוד שמו אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן

אמן אמן

עכשיו אני רוצה שבני הישיבה יברכו את הרב זריפי

מי שבירך אבותינו קדושים ותארים עברה מיצחק יעקו רוספו של דוד אהרון ואוספו שלומו יברך את הרבי אהרון בן

מה קולה?

מה קולה?

בכל ברכות התורה שיזכה להגדיר תורה ולהגדירה

להגדיל תורה ולהדירה, אמן, שיזכה

למלא לו את כל החוסרים

וכל ברכות התורה, ויהיה בו שפע

ונחת מהילדים

ונחת מהשכנים,

שיזכה לחבור דירה,

ויזכה לגור בפית המקדש עם כל עם ישראל ועם רבנו בעזרת השם.

יש בו השם עשירות, השם עשירות גדולה גדולה כמו

ברוחניות ובגשמיות, בעזרת השם, ונאמר אמן!

קרא, שם השם עליך רבנו, אמן!

שבעים וחמישה יהודים, הייתם מאמינים?

כשהתחלנו אחד, הסתכלתם עליי ככה לא נורמלי.

שבעים וחמישה יהודים, תראו מה זה, נשים ביניהם.

השתבח עמורי, עם ישראל קדושים, רק צריך להוציא מהם את הטוב,

ואפשר להראות עם זה למעלה, למעלה, להיות מלאכים. מלאכים.

זה הפוטנציאל שלנו.

תהיו בריאים, נתראה.

באצטדיון רמת גן, מלא, פול, פול, פול.

תודה רבה.