אנחנו קרובים מאוד מאוד א

- - - לא מוגה! - - - 

הוא יסתדר לבד.

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמו וירוויח.

17 תנאים לקיים מצווה לשמה.

התנאי הראשון,

יש לעשות את המצווה בכוונת הלב.

למשל,

מצוות שופר יש לקיים בכוונה,

לקיים מצוות השם יתברך, שציוונו לשמוע קול שופר.

כשיושב בסוכה צריך שיתכוון לקיים מצוות סוכה.

קורא קריאת שמע יקרא בכוונת הלב,

וכן על זה הדרך בשאר המצוות.

יש הרבה שלא יודעים

שצריך להתכוון

בקדושה

לקיים מצוות עשה של ונקדשתי בתוך בני ישראל.

אומרים קדוש, קדוש, קדוש.

צריך לכוון ונקדשתי בתוך בני ישראל.

לא, זו עוד לא חוות הלבות. זה עכשיו 17 תנאים לקיום מצווה לשמה. אחר כך,

אחרי הצ'ון, תהיה חוות הלבות.

אז התנאי הראשון זה כוונת הלב.

כוונת הלב זה מה שהאדם מכוון כשהוא מקיים את המצווה לשם קיום המצווה שהבורא ציווה.

או כמו שנפסק להלכה, מצוות צריכות כוונה.

התנאי השני שיעשה המצווה ביראת השם יתברך ובאהבת השם יתברך.

ובלב שלם.

ואם עושה כן, הרי זה מודה באלוהותו יתברך.

בשלו נברא הרי האדם אלא לעשות את רצון קונאו.

זה מה שאומר קהלת בסוף ספרו.

סוף דבר הכל נשמע את האלוקים יירה ואת מצוותיו שמור, כי זה קול האדם.

זה, בקיצור ולעניין, זה כל האדם. את האלוקים יירה ואת מצוותיו שמור.

זאת אומרת, מצוות לא תעשה ומצוות עשה.

זה כל האדם.

אז צריך לירוא את השם.

אז כשעושה את המצוות צריך לעשות אותן ביראה,

באהבה ובלב שלם.

זה הדבר השני. הראשון, כוונת הלב.

השני, ייראה ואהבה בלב שלם.

אז בהתחלה,

שלמה המלך אומר, הבל הבלים. אמר קהלת, הבל הבלים. הכל הבל.

פירושו תביל את ההבלים.

הבל את ההבלים.

לא כפל לשון הבל הבלים.

הבל, לשון ציווי,

הבל הבלים.

כי הכל הבל.

ואחר כך הוא פורט, זה ניסיתי, וזה עשיתי, וזה וזה, והיה לי, והיה לי.

הוא אומר, בסוף, בסוף, בסוף, אחרי הכל ניסיתי הכל בעולם.

את האלוקים יירא ואת מצוותיו לשמור, כי זה כל האדם.

תנאי שלישי,

לקיים מצווה לשמה.

שבשעה שעושה אדם מצווה, יעשינה בשמחה גדולה.

שאם מזדמרת מצווה לאדם לקיימא,

הרי זו מתנה יקרה ששולח לו הקדוש ברוך הוא,

שיהיה לו טוב בעולם הזה וטוב לעולם הבא.

או כמו לשון הזוהר,

היה דורונה דשדר לקודשה בריחו.

הקדוש ברוך הוא שולח לאדם דורון

מן השמיים שיזכה בו.

וכשיעור השמחה ששמח במצווה,

כך ישלם לו הקדוש ברוך הוא שכר טוב בעולם הבא.

שכר מצווה מצווה,

אומר הברטנורה,

שכר מצווה מצווה זה כשיעשינה בשמחה זה עוד מצווה.

אז כל מצווה שעושים, כשעושים במצווה בשמחה זה עוד מצווה.

אז אם כן,

התנאי השלישי שעושה אדם מצווה יעשינה בשמחה גדולה.

וכששאלו את הארי הקדוש

איך הוא זכה למה שהוא זכה,

אז הוא אמר שהסוד של הדברים זה שהוא קיים את כל המצוות בשמחה.

אתם שומעים?

מה אפשר להגיע אם אדם עושה את כל המצוות בשמחה?

אם היית מוצא יהלום, היית שמח?

ואם אתה הולך עוד כמה מטרים, אם אתה מוצא עוד אחד, היית שמח?

ואם אתה הולך עוד קצת, אתה מוצא פנינה, אתה שמח?

ואם אתה יוצא אלף דולר, אתה שמח?

ואם אתה מוצא תכשיט זהב, אתה שמח?

יש מישהו שיגיד, נמאס לי כבר להתכופף להרים?

אם אנחנו יודעים שהמצוות זה יותר מיהלומים,

יקריים מפנינים וכל חפצים ליישובה,

איך אנחנו לא שמחים על המציאה הזאת?

אין הכרה בכלל.

חיים בלי הכרה.

מצוות, מצוות, מצוות.

או כמו שאתם עונים אומרים, מצוות, מצוות.

מה תפסיד? מצוות.

אז זה התנאי השלישי,

שיעשה בשמחה.

וכמה שיש שיעור השמחה, תזכרו, כמה שאתה שמח יותר במצווה,

ככה השם ישלם לך שכר טוב בעולם הבא.

תזכור.

אז כדאי לשמוח.

תאר לך שהם משלמים לך משכורת לפי החיוכים שלך.

כמו בארצות הברית.

בארצות הברית,

אתה נכנס לחנות, yes, sir, yes, sir, הכל חרית, הכל חיוכי.

אבל זה מה שמוכר.

אז אם אדם מביא לקוחות כי נהנים הלקוחות לבוא לאדם שמחייך להם וזה,

והם מקבלים בונוס כמה שבאו יותר ומכרו יותר, הם מקבלים שכר יותר.

התנאי הרביעי,

שאם באה מצווה לידו יעשנה בשלמות,

ואל יניח לאחר להשלימה.

כן? כיוון שאין המצווה נקראת אלא על שם גומרה.

כמו שאנחנו אומרים במלאכות בשבת, גמר מלאכי.

זאת אומרת, צריך לעשות גמר מלאכי.

במכי, בפטיש.

אז צריך לגמור את המצווה בעצמו, ולא יניחנה לאחר.

כמו שמצינו שמשה רבנו העלה את עצמו יוסף ארבעים שנה, ולא נקראה מצווה על שמו,

למרות שהוא סחב את יוסף.

והכתוב העלה כאילו בני ישראל הוציאו אותו ממצרים,

כיוון שהם השלימו את המצווה וקברו אותו בשכם.

כמו שנאמר, ואת עצמו יוסף אשר העלו בני ישראל קברו בשכם. איך אפשר להגיד כזה? ארבעים שנה הוא סוחב את זה,

ואומרים שהם העלו.

כי המצווה נקראת על שם גומרה.

כל שיש בידו להשלים המצווה

ואינו משלימה יורד מגדולתו.

והגמרא אומרת גם שקובר את אשתו ואת בניו.

וממי לומדים? מיהודה.

וכתוב, וירד

יהודה מאת אחיו.

גם יורד מגדולתו,

גם מאת אשתו,

וגם מאת עוכר ועונן.

כל זה בגלל שהוא לא השלים את המצווה

להציל את יוסף ולהחזירו אל אביו.

הוא רק עשה חסי מצווה.

ולכן הזהירה אותנו התורה בזה, כל המצווה תשמרון לעשות.

כל המצווה.

והיקפה.

ולא להניח חלק ממנה שיבוא אחר וישלים.

התנאי החמישי הוא עשה עד מקום שהוא נפטר, הוא לא יכול יותר מזה.

אבל אף על פי שהוא לא אשם,

שהוא לא גמר,

בכל אופן נקראת על שם גומרה.

אבל אצלך הוא קיבל, כן?

בטח שהוא קיבל.

התנאי החמישי

זה שיעשה המצווה בשלמות

בכל פרטיה ודקדוקיה.

אז מצוות צריך לעשות אותן לא רק מתחילה ועד סוף,

אלא צריך לעשות אותן על כל הפרטים והדקדוקים גם.

להיות מדקדק במצוות.

התנאי השישי שתהיה מצווה לשמה,

זה שאדם יחזר אחרי המצוות ולא ימתין עד שתבוא לידו מצווה,

ויקיימנה.

אחרי מצוותיך תרדוף נפשי.

אתה יוזם, אתה מחפש לעשות מצוות.

אתה לא מחכה אם באה המצווה אליך, לא.

אתה קם ומחפש איך אני עושה מצוות.

כמו שכתוב,

שהאדם צריך להיות

אוהב חסד,

לא עושה חסד.

עושה חסד זה טוב מאוד,

אבל אוהב חסד זה אחד שכל הזמן מחפש איך לעשות.

לא שבא לידו מצווה הוא עושה,

אלא הוא אוהב חסד.

מי שאוהב משהו,

הוא לא ממתין שזה יבוא אליו, הוא קם אליו.

ועל זה נאמר דרך מצוותיך ארוץ.

ודוד המלך אמר, כשמזדמנת מצווה אני רץ לקיימא.

ויש אפשרות ליזום וליצור ולחפש ולהמציא ולעשות

סטארט-אפים במצוות.

מה שאפשר יותר.

התשקורת

בהלם

לאיזה ממדים ארגון שופר הצליח להגיע, לשלוט ברשת ולעקוף

אפילו אתרי חדשות.

אתם יודעים שאתר שופר,

יש לו מיליונים דקות צפייה בחודש,

מיליונים דקות צפייה בשידורים,

בשידורים, בווידאו.

מיליונים דקות צפייה, אבל של שידורים.

לא קריאה,

שידורים.

היום היו אצלי החבר'ה של אחינו,

וראיתי להם דוגמאות.

כמה אנשים נכנסים לסרטים,

כמה צפו בדפים שיש לסרטים,

מיליון וחצי איש,

תחת השם הרמב״ם ניצחק ביוטיוב.

וכמה צפו בכל סרט,

אז יש סרטים זה אלפים,

ויש סרטים מאות אלפים,

ויש סרטים מיליון וחצי ראו סרט.

מה אפשר להספיק בעולם הזה לעשות? ואנשים ישנים רגועים,

לא בוער להם כלום,

ואם באים למצווה גם שוקלים אם כדאי או לא,

יש להם משהו יותר טוב,

וכו' וכו' וכו'.

אז לכן אדם צריך לא להמתין עד שתבוא מצווה,

אלא לרוץ לקראתה.

התנאי השביעי,

שישתדל לעשות את המצווה בידו ולא על ידי שליח.

יש כאלה שבה עני דופק בדלת,

אז הם נותנים את המטבעות שהם רוצים לתת לשליח,

לעוזרת או למישהו או לאחד הילדים, תן לו, תן לו וזה.

ולא עושים את המצווה, מצווה בו יותר מבשלוחו.

כן, זה פטנט טוב להגיד, לזכות גם את הילד. אפשר לזכות את הילד בזה שמלמדים אותו איך עושים את המצווה בשלמות.

אומרים לו, בוא תראה, בוא.

ואם זה היה נעים, האם היית מסכים?

אז זאת אומרת,

לעשות את המצווה בידו ולא על ידי שליח?

החכמים השתדלו לעשות הכנות לשבת הם בעצמם,

בידיהם. אחד מבקע עצים, אחד מסיק את התנור,

אחד מחתך בשר,

ואף על פי שהיו להם הרבה משרתים.

התנאי השמיני,

שמצווה שבאה אל ידו ראשונה, יעשנה ראשונה,

ולא יניח אחת ויקיים אחרת.

זאת אומרת, אין מעבירין על המצוות.

ולא יאמר, זו מצווה קלה ושכרה מועט.

אניח מצווה זו במקומה, ואעשה אחרת ששכרה מרובה.

שאין אדם יודע מתן שכרן של המצוות,

והוא לא יודע איזו היא קלה ששכרה מועט, ואיזו חמורה ששכרה מרובה.

ולמדנו ברבנו בחייה בשער הביטחון שהקדוש ברוך הוא לא גילה את שכר המצוות בעולם הזה.

את העבירות הוא פרט כל עבירה, מה עונשה.

אבל שכר המצוות,

לא פרט.

ולכן לא גילה הקדוש ברוך הוא שלא נניח את המצוות

ששכרן מועט,

ונחפש רק את המרובות.

והקדוש ברוך הוא גילה שלוש מצוות את הטעם שלהן,

והחכם באדם נכשל בהן, בגלל הטעם.

שה' אמר לא ירבה לו נשים, לא ירבה לו סוסים ולא ירבה לו כסף וזהב,

והוא אמר אני אערבה ולא אסור.

אם הטעם הוא זה אני אערבה ואני לא אסור, לא אסור מדברי השם.

והוא נפל בשלושתם.

בשביל זה סילקו אותו מכיסאו שלוש שנים עונש,

והוא היה מסתובב עני מחזר על הפתחים.

משל למה הדבר דומה? למלך ששכר לו פועלים,

ואמר להם שיטפלו בגינה שלו בעצים,

ולא גילה מה השכר על כל פעולה ופעולה.

ובסוף היום כשכל אחד גמר, אמר לו איפה אתה היית?

אומר לו בחצה פלפל.

אומר לו אתה תקבל מטבע זהב.

ואתה מה?

גויאבות.

אומר לו אתה חצי מטבע.

ואתה איפה?

אומר לו אני בתאנים.

הוא אומר לו אתה תקבל שתי מטבעות.

וכל אחד אמר לו, סליחה, למה לא אמרת לנו מההתחלה? אז הייתי עובד שם.

הוא אומר, אבל אם הייתי אומר לך

על מה אתה תקבל שכר מרובה,

הייתם עוסקים לי רק בעצים מסוימים.

והגינה שלי הייתה קרחת.

אז השם, כיוון שהוא רוצה שיעשו את כל המצוות,

אז הוא לא מגלה את שכרם.

תלמוד תורה כרגע נגד כולם. עכשיו, מה קורה?

מה קורה?

אבל הקדוש ברוך הוא גילה שתי מצוות.

שכר שלהם.

הקלה שבקלות

זה שילוח הקן.

שילוח הקן, מה צריך? שום מאמץ.

אתה בסך הכל

מעיף את היונה, שלום על ישראל.

אתה זוכל דירה, זוכל לעשות מעקה, זוכל להרבה דברים.

ועוד מה כתוב?

שמאריך ימים.

בסכר המצווה הקלה.

במצווה החמורה שבחמורות,

מצווה כיבוד אביהם, חמורה שבחמורות,

שכמעט אין בן אנוש יכול לקיים אותה כראוי.

מה כתוב בסכרה? אריכות ימים.

אז אם הקלה אריכות ימים,

והחמורה אריכות ימים, כל המצוות שביניהן אריכות ימים.

ואין לך מצווה,

שאין בה מתחיית המתים.

אז זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא אומר, רק רגע, יש מצוות שמניחים אותן,

שלא אוהבים כל כך להתעסק בהן. אה, זה לא מצווה כל כך, אוהבים את המצוות האלה הבומבסטיות, שיש כבוד, יש פרסום,

רצים אחרי דברים כאלה.

אבל תדעו לכם, מצוות שמזניחים,

יש להם דין של מת מצווה.

המצווה הזאת כמו מת מצווה.

מצווה מתה אצל אחרים.

ומת מצווה,

סכרה גדול מאוד.

מת מצווה, אפילו כהן גדול ביום הכיפורים,

מטמא למת מצווה.

אז אל תזלזלו, כי אתה לא יודע ערכן של המצוות.

ולכן אין מעביר הנה למצוות. אם בא לידו מצווה, אפילו כלה בעיניו, יעשנה.

אין מעביר הנה למצוות.

מה? לא נעשה איזה מצווה שצריך אוכלוסים, אבל יש עכשיו איזה שיעור שרוצים ללכת.

אין מתבטלים מתלמוד תורה,

אלא למצווה שהיא עוברת,

כגון תפילה, קריאת שמע וכו' וכו',

או שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים.

אבל אם זה מצווה שיכולה להיעשות על ידי אחרים,

אתה לומד תורה,

אז אתה לא מפסיק בתורה בשביל לעשות מצווה שאחרים

יכולים לעשות.

או מצווה שהיא עוברת, שאתה מחויב בה.

כי התורה ניתנה בשביל כאלה מצוות.

אז הגיע זמן המצוות, תעשה את המצוות.

אבל סתם ככה לא מבטלים מן התורה.

וגם אם עשה מצווה, קם מהספר,

ועשה מצווה שמותר לו לעשותה או צריך לעשותה,

מסיים וחוזר לספר.

אנחנו צריכים להיות מחוברים לקדוש ברוך הוא מקסימום.

תורה ומצוות, כל הזמן תורה ומצוות. אין מצב של הפסק, אין הפסק.

כל הזמן תורה ומצוות, תורה ומצוות. אין הפסק, אין הפסק.

אין סיבה להפסיק.

זה התכלית.

את האלוקים מיראה ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם, אין משהו אחר.

ובכן,

משהו לא גילה את ה... מתן שכרן של המצווה.

אבל הוא אמר מה המצווה הכי טובה לעשות.

הוא כן אמר מה לעשות.

הכי טוב. מה הוא אמר?

מה הוא אמר?

זה לא הוא אמר, זה החכמים אמרו.

השם אמר והגית בו יומם ולילה.

הוא גילה שהמצווה הכי טובה זה הוא לא אמר מה שכרה עכשיו. אתה ראית מה שכרה?

מגית בו יומם ולילה. אם אני רואה שכר של דברים אחרים שזה... איפה אתה רואה שכר?

איפה? עמד אבהם?

כן.

אז זה מה ש... לא, זה חכמים אומרו.

הקדוש... בסדר גמור.

אז הם אומרים לך.

איפה מקבלים שכר? איפה מקבלים קרן? איפה מקבלים פירות? איפה מקבלים זה?

בסדר.

אבל זה גם עדיין לא כלום.

אם אתה עכשיו עושה את אותה מצווה עם גאווה,

אתה מפסיד את הכול.

אם אתה עושה אותה בצער, אתה מקבל פי מאה.

אם אתה מתייגע,

זה אחרת. אם אתה שמח בקיום המצווה, זה אחרת.

אם אתה לומד בשבת, זה דין אחר כבר.

אם אתה מלמד לאחרים, זה משהו אחר. אתה יכול מצווה אחת והאיכויות שלה שונות

לאין שיעור.

יש שם מינימום של מצווה כשעושים אותה כראוי,

ומפה יש עוד ועוד אפשר ממנה להניב עוד פירי פירות ושכר לאין שיעור.

לאין שיעור.

נגיד עכשיו אני מפרסם מצווה אחת מסוימת,

וברגע שפרסמתי אותה,

המצווה הזאת עכשיו, המונה שלה לא יפסיק

לתת לי שכר.

הנה, אני מלמד עכשיו 17 תנאים לקיום מצווה לשמה.

אם יקיימו כמה אנשים את מה שאני אומר,

יתחילו לעבוד לפי זה,

השכר שלי לא נגמר בזה שאמרתי.

הוא רק מתחיל עכשיו.

יש פה עכשיו עשרות אנשים,

אז כל אחד שומע,

אז אני מקבל כנגד כל אחד.

כשיתחילו לקיים,

אני אקבל כנגד המקיימים.

אלה שצופים, אני אקבל כנגדם.

אלה שייראו בשידור חוזר, אני אקבל כנגדם.

אלה שיקחו דיסקים, אני אקבל כנגדם.

אלה שילמדו את בניהם, אני אקבל כנגדם.

אלה שישלחו באס.אם.אס ובאים אל החברים, אני אקבל כנגדם.

בקיצור, אני לא מפסיק.

למה יש פה מצלמה?

זאת אומרת,

כל דבר יש לו את המינימום.

קשורים עם הרב.

אה?

קשורים עם הרב. קשורים, כן. בשביל זה אתה בפראג, בלוס אנג'לס וזה. קשורים, איזה קשורים? גם משם אני רואה אותך. בסדר.

שלחתי לכם אס.אם.אס. ראיתי.

הלאה, תנאי התשיעי.

אם באו...

אם באו...

סיפרו לי שבהונגריה נסעו לקברות צדיקים שלוש שעות, אז שמו שם דיסק שלי.

אז אחרי איזה שעה שהם נוסעים הם הרגישו לא נעים שהנהג ההונגרי

הוא שומע צליל שהוא לא מכיר, כאילו, עברית. מה, מה... כמה הוא יכול לשמוע את זה? כאילו, זה מפריע.

אז אמרו לו, סליחה, אם זה מפריע,

המפסיק אומר לו, כל טיול באים עם זה אותו דבר.

זה נהג הונגרי.

התנאי התשיעי.

אם באו לידו שתי מצוות בבת אחת,

דרך אגב,

היום ישבנו בשעה 12 בלילה

עם החבר'ה של אחינו,

וקיבל שם הרב,

קיבל טלפון מחוץ לארץ, מארצות הברית,

ואישה אומרת,

אני בעוד חודש מגיעה לארץ,

ואני מבקשת שתרשמו אותי ל...

בשבת,

לישיבה איפה שהרב אמנון יצחק נותן את השיעורים בשבת, שמונה שיעורים בשבת.

למה?

היא שמעה שאני אומר בהרצאה,

מי רוצה להירשם? בצפת הודעתי, מי רוצה להירשם?

מי האזין על שידור ישיר?

מי שמעה? אז היא צלצלה שהיא גם רוצה להירשם עוד חודש שתהיה בארץ.

היא רוצה לבוא.

התנאי 90, באו לידו שתי מצוות בבת אחת,

אל יעשה שתיהן יחד,

כי לא יוכל לקיים אותן בפרטיהן ובדקדוקיהן,

אלא יעשה תחילה אחת,

ואחר כך יעשה השנייה.

התנאי העשירי,

כדי שתחשב קיום מצווה בשלמות,

אל יתרשל בה כשתבוא לידו,

ולא יאמר למחר יחסנה.

זאת אומרת, אל תניח מצווה ליום מחר,

אלא יזדרז ויקיים שעה אחת קודם.

אני, הפטנט שלי, איך זכיתי לכל כך הרבה?

הפטנט שלי זה איכשהו עולה לי רעיון.

טוב,

מייד אני מכריז עליו ברבים שאני הולך לעשות כך וכך.

אז אני כבר לא יכול לחזור בי.

כבר אמרתי, זה מוקלט, שמעו ושואלים אותי, נו, מה, מה עם הזה, מה עם הזה?

כשאמרתי שאני אשבור את הטלוויזיות,

אז חייבתי את עצמי.

לקח טיפה זמן, כי זה לא תלוי בי, גם המשטרה עד שהיא עיכלה בכלל מה אני מבקש, הפגנה, לשבור וזה,

אז לקח להם זמן.

אז הם אמרו לי שמוכנים שאני אשבור את הטלוויזיה אחת

בתוך צפרדע עירונית.

והם לא ידעו שאני מתכוון להביא אלף.

אז טוב, צפרדע, בצפרדע עירונית? אז הבאתי צפרדעים שלי.

ואני לא צריך לשבור לפי ההסכם בצפרדע עירונית אחת.

אני יכול לשבור כמה שאני רוצה בצפרדעים שלי.

אז הבאתי צפרדעים שלי.

אבל לקח לי טיפה זמן,

ובסופו של דבר זה יוצא לפועל.

החוכמה להתחייב.

אם התחייבת,

אז תקעת את יצר הרע.

מה הוא רוצה? דחייה.

ולהשקיח אותך,

ואחר כך אתה זה, וזהו, וזה הולך, וזהו.

מה הוא עושה לך בשינה?

עוד חמש דקות, אתה חוזר,

הוא אומר לך, תרועות, עוד שעתיים.

עירב, דיברנו מאוד טוב. ברגע, ואתמול

סיפר לי רב פינחס,

שכשדיברתי פה איך קמים מהשינה בשביל שהיצר לא יצליח,

תופסים את השמיכה, והופ! ישר פותחים את זה וקמים.

אם עושים ככה,

אז הוא לא אומר עוד חמש דקות.

הוא אומר, זה מציל אותי.

כל פעם שאתה עורר, צ'יק, אני עושה ככה,

ואני כאן.

הרב, בדרך כלל פה דיברנו על זה שבן אדם אומר, אני,

אין לי כסף לתתן את הבת שלי.

אני אישי, אני מתחתן.

אם בנאדם מתחייב עכשיו, לעוד חצי שנה חתונה,

בחצי שנה הזאת מה שהוא יעשה, הוא לא יעשה כל החמש שנים כשהוא יהיה רבן.

כי הוא קשר את עצמו להתחתן,

והראש שלו עכשיו רק לחתונה.

יש כאן מלימד שאלה לכסף שלא התחתן.

רק שבגיל שלושים הוא יישאר רבן, ובסוף בגיל שלושים הוא עוד לא כלום. הוא עוד חייב כסף.

תעשה לו חשבון.

אם תרצה להתחתן עוד שנה,

כמה תקבל משכורת? ארבע וחצי?

נו,

בשתיים עשרה חודש עד שאתה תתחתן. אז כמה יהיה לך?

ארבעים וחמש ועוד תשע. כמה זה? חמישים וארבע. אם חמישים וארבע אתה קונה דירה?

אז מה אתה מבלבל את המוח?

אז מה אתה מבלבל את המוח?

שטויות.

ומתוך זה כמה הוא יאכל פלאפל לפחות?

וכמה ילך לו דלק מנסיעות? וכמה הוא יקנה סיגריות? וכמה קשקושים?

מה הבלבולים האלה?

זה הכל עצת היצר.

התנאי העשירי,

כדי שתחשב קיום מצווה בשלמות,

לא יתרשל ולא יאמר למחר יעשינה,

אלא יזדרז ויקיימנה

שעה אחת קודם.

ואין צריך לומר,

אם מוציא מפיו שהוא יעשה, שזה נחשב נדר,

והוא עלול לבוא לידי שכחה ולעבור על הנדר, חס ושלום.

והוא עלול למות

ולהישאר בלי המצווה.

יש לו מלאך שנברא מהנדר, שיקטרג עליו.

לכן,

אם הוא חושב, הוא צריך לעזור.

אם הוא מדבר, על אחת כמה וכמה.

ואמרו לנו חכמים זיכרונו לברכה,

שכל המקיים מצווה אחת לפני מיתתו,

כאילו קיים כל התורה ולא הייתה חסרה לו, אלא מצווה זו.

ולהפך,

העושה עבירה לפני מותו,

עכשיו כאילו עבר את כל העבירות שבתורה.

לכן רבי אליעזר שנפטר ואמר טהור,

כל חייו בטהרה. תלוי עם מה האדם נפטר בפיו,

או באיזה מצווה או מתוך איזה מצווה.

אז זאת אומרת, אדם שרגיל כל ימיו לעשות מצוות,

לא רק זה, הוא גם מכריע את כל העולם לכף זכות.

הרי כתוב שלעולם אדם צריך לשקול, שהעולם חציו חייו,

חציו זכאי.

מי יש לו את הסיכוי להכריע את כל העולם לחיים?

מי שמזכה את הרבים.

למה?

כי הוא מייצר כל הזמן מצוות,

בין על ידו בין על ידי אחרים.

נמצא שאם המצב של העולם נמצא בשיקול,

הרי מי שיקדם עכשיו,

יגרום או להטות את העולם לחורבן או לקיום.

אז מי משחרר כל עצמו למצוות, מצוות, מצוות,

מצוות, שתמיד הם יוכלו להיכנס במצב כזה ולהטות?

מי שמזכה את הרבים.

אז לעולם אדם יזכה את הרבים,

ואז, אם יגיע העולם למצב כזה, נמצא שכל העולם קיים בזכותו.

אז לכן,

כדי שתחשב בשלמות, לא יתרשל כשבעל ידו ולא יאמר למחר אעשינה, לא לטעות.

כי אם כילה את הדבר,

כמו בועז, אם בועז היה מתעכב יום אחד

לקיים מצוות ייבום, היה מת ולא מקיים ולא היה דוד המלך.

והוא מיהר לקלות

את העניין במהירות,

סיים את העניין ומייד נפטר אחריו.

כמו הסיפור שהיה עם זה שנפטר עכשיו בצפת.

תיק על המקום.

זאת אומרת,

ועוד דבר צריך לדעת,

כשהבא לידו מצווה, אל יחמיצנה.

באה כבר לידך מצווה, אל תחמיץ אותה.

אל תחמיץ, אל תתעכב.

דבר שני,

אל תחמיצנה, שהיא לא תהיה כמו חמץ

שמשהים אותה יותר מחי רגעים.

אל תחמיץ אותה, שהיא לא תהיה חמץ.

תזדרז.

תמיד להיות עסוק עם מפת כל הזמן בשביל שהיא לא תחמיץ.

ואל תחמיץנה,

גם אל תעשה פרצוף חמוץ כשאתה עושה מצווה.

יש אנשים שאומרים, טוב, בסדר, טוב, בסדר.

או שעונים לקדיש, אמן,

אמן,

אמן, אמן. גם תאמן מלא הם לא אומרים, אמן,

אמן,

אמן, אמן, אמן. עוד מעט יגידו, מנץ'.

אנשים,

יש כאלה אומרים את זה יותר מדי מוקדם, רוצים להתפטר כבר, נו, תמשיך, נו.

צריך להגיד, אמן, עם חותמת.

אתה רוצה חמשת אלפים דולר? כן!

הוא לא אמן, כן, כן.

אתה רוצה עוד חמש? טוב.

ובכן,

אמרו חכמים זכרון ולא רק כל יום קיים מצווה אחת לפני מיטתו, אמרנו.

התנאי ה-11, שימתין ויצפה ויאמר,

מתי תזדמן ידי מצווה ואקיימנה?

כמו שרבי עקיבא כל ימיו היה אומר, מתי אגיע לידי

ואקיימנו?

התנאי ה-12, להדר את המצווה בכל יכולתו.

קונה אתרוג מהודר, טלית מהודר, תפילין מהודר, מזוזה מהודרת,

ספר תורה מהודר.

להדר במצוות, לעשות את כל המצוות בהידור.

התנאי ה-13,

שיזדרז ויקדים מעשיית המצווה,

שאם מצוותה כל היום,

יקדים ויקיימנה בבוקר.

ממי לומדים? וישכם אברהם בבוקר.

זריזין, מקדימין למצוות.

לאיזה מצווה הוא הקדים?

לשחוט את הבן שלו.

אבל השם

לא חייב אותו בבוקר,

מחר, מחר זה בין הערביים גם.

אז תרוויח עוד יום.

לא.

וישכם אברהם בבוקר זריזין,

מקדימין למצוות. למה?

לשחוט את הבן.

אתם מבינים איפה אנחנו מדברים?

לשחוט את הבן.

גם זה צריכים להיות זריזים.

התנאי ה-14, שלא יעשה את המצווה בחינם,

אלא יפזר עליה ממון,

ולא יהיה אכפת לו כל ממון שיפזר.

אנשים בדרך כלל מתעצלים,

לא רוצים לפזר ממון. אם אפשר בחינם, איפה, איפה משיגים בחינם? אתה יודע איפה משיגים בחינם?

מחפשים לקנות מצוות בחינם. לקנות בחינם.

אדם צריך לשחרר מצוות, צריך להיות שמח בהן, שהוא יכול לשלם עבור מצווה.

זה נותן ערך למצווה.

התנאי ה-15,

ישתדל לעשות המצווה ברבים שלכולם יהיה חלק בה.

אם יש לך אפשרות לעשות אצטדיון

ולהביא כסף מעשיר אחת גדול,

יש אפשרות לתת 1,500 מניות

שיזכו 1,500 איש.

מה עדיף?

מצווה לשמה שיעשה אותה ברבים ולא יעשה לבד.

גם אם יש לך כסף אתה בעצמך לעשות,

תחלק אותה ברבים.

כמו שסיפרנו מרבי יונתן אייבשיץ שכתב ספר תורה ולא רצה לשתף, החזירו לו את הכסף מן השמיים.

עד שאמרו לו,

מן השמיים בגלל שהוא לא רצה לשתף את בני הקהילה.

ואז הוא עשה עוד פעם ושיתף את כולם.

התנאי ה-16,

שהממון שהוא מקיים איתו את המצווה יהיה של היתר ולא איסור.

מה ששאלו אותי פה אתמול.

של היתר ולא של איסור.

ואם הרוויח את הכסף ביגיעה,

הרי שהמצווה הזו משובחת בעיני הקדוש ברוך הוא.

וסיפרתי לכם

שהרבה מאלה שתורמים לשופר

זה אנשים שהכסף שלהם טהור וקדוש.

בא אלינו בחור

לפני כמה שנים

לעבדוך העמים והביא 300 שקלים.

שאלתי אותו, תגיד, מאיפה יש לך כסף?

הוא אומר, אני קיבלתי מלגה.

אמרתי לו, על מה המלגה?

אמר לי, המלגה,

אני למדתי 300 דפי גמרא ונבחנתי עליהם.

וקיבלתי 300 שקל.

ואני נותן את הכול לשופר.

היה אחד, כתב ספר תורה,

ואת כל הכסף של הספר תורה נתן.

הייתה אישה אחת שקיבלה פיצויים על 22 שנה, 140,000 שקל,

נתנה את זה בלי לבקש ברכה.

הייתה אישה זקנה שהלכה לעבוד בספונג'ה,

והביאה את הכסף במטבעות ושטרות מקומתיים,

שכמה חודשים היא עבדה בשביל להשיג מניה של 4,000 שקל.

זה נקרא שמחה גדולה אצל הקדוש ברוך הוא, שאם אדם יגע בשביל להשיג את הממון וקנה בזה מצווה,

הרי זו משובחת לפניו יתברך מאוד.

התנאי השבע עשרה, שישתדל לעשות המצווה בכבוד גדול ולא בזלזול.

אלא יראה אותה כעבודת השם יתברך ובירה גדולה.

אז לעשות בכבוד גדול ולא בזלזול.

מה זה זלזול?

יש שבעה פנים של זלזול.

אדם שוחט חיה ועוף,

מחויב לכסות אדם בעפר.

אז לא יכסה את אדם ברגלו,

אלא יתכופה ויכסה אותו בידו.

למה? אם לא זה זלזול במצווה,

אלא יכסה בדרך של כבוד.

הכהן הגדול שהיה עובד ביום הכיפורים היה עובד

בשמונה בגדים,

ולמרות זאת

את הדשן,

שזה כל מה שנשאר מהקורבנות והכול, הוא היה צריך להרים את זה ביד.

והרים את הדשן.

למה?

אל תתהדר לפני מלך.

אל תתהדר לפני מרקו של עולם. כשאתה עומד לפני מרקו של עולם, אל תתהדר.

תתכופף ותעשה.

אל תעשה ברגל, לכסות את הדם.

תתכופף, ביד תכסה.

אם לא, אתה מזלזל במצווה.

וכן, אם נותן לו לאו בידו,

לא יתלנו עם כפפות או עם מטפחת,

אף על פי שיוצא חובת המצווה, אלא יחזיק בידו.

דבר שני,

לא ישתמש בדבר של מצווה,

כי זה נקרא זלזול במצווה,

כגון נרות חנוכה,

שלא יבדוק לאורם מעות.

אז זאת אומרת, לא ישתמש במצווה לשימוש אחר.

דבר שלישי,

מחמת גאווה,

יש בו שאומר,

לא נאה לי לקיים את המצווה בעצמי.

אדם כל כך בעל גאווה, שלא מתאים לו לעשות מצווה.

לא מתאים לו לעשות מצווה. נגיד עכשיו,

שמים פה את הקופה,

אז אנשים קמים, וכל אחד שם מטבע, יש כאלה מתעצלים עד שיבואו.

אם מישהו יעבור דרכו, הוא ייתן, אבל אם לא, הוא לא יקום במקומו.

ובא בן אדם חכם,

לוקח את הקופה,

ומסתובב בין כולם ומזכה את הרבים.

צדקה תציל ממוות.

אז לא רק שלא, כל הצדקות של כולם,

שלא.

וכל מה שתרמו פה, זה מה שהוא תרם.

אבל יש אחד שאומר, לא מתאים לי. מה, אני אלך עכשיו, אני אעשה ככה, ככה?

אז הוא שם, וזהו, מספיק.

מצוין.

מצוין. מקבל שכר כנגד כל המתפללים.

כל פעולה שאתה עושה, והשני עושה בגינך,

אתה מקבל גם את שכרו,

שנאמר,

גדול המעשה יותר מן העושה.

מי שגורם לאחרים לעשות, הוא יותר מן העושה.

ואיפה מצינו דוגמה של אחת שמזלזל במצווה בגלל גאווה?

כמו שמצינו

ביששכר איש כפר ברכי,

שנתן

כפפות על ידיו,

שלא ללכלך ידיו בדם הקורבן

כשהוא בא לשחוט.

מה נענש?

שחתכו את ידיו.

אלא יותר נוי יש בדבר אם אדם מתבזה כדי לקיים מצוות השם את מלאך.

אם אדם מוכן לתבזות לחוות השם את מלאך,

זה דבר גדול מאוד, ויש בו יותר נוי. כמו שמצהירים, חזקיהו מלך,

שהיה נוהג זלזול בעצמו,

חזקיהו מלך, מלך,

ולוקח את בנו ומרכיבו על כתבו לתלמוד תורה.

הוא יכול לקחת אותו בעגלה של זהב.

הוא לוקח אותו על כתפו.

למה הוא לוקח את הילד לתלמוד תורה?

וכן היה נוהג אקריפס לקחת מצוות ביכורים וטוען סל הפירות על כתפו והביאו לבית המקדש.

רבי שמעון בן גמליאל,

אף על פי שהיה נשיא ישראל,

כשעשו בבית המקדש שמחת בית השואבה,

הוא בעצמו נטל שמונה אבוקות והיה זורק כלפי מעלה ותופסן אחת-אחת.

כמו להטוטן בקרקס.

זה מתאים לנשיא ישראל?

זה לכבוד השם.

לכבוד השם.

כמה שאדם יזלזל בעצמו בגופו,

לכבוד השם,

כדי לשמוח.

לכבוד השם יתברך, ולא אכפת לו כבודו.

מרב שמואל,

כשהיה רואה חתן וכלה,

לא הקפיד על כבודו, והיה רוקד כנגדם כדי לשמח את עתן וכלה,

והיו חכמים מתביישים לראות אותו.

והיו אומרים שיש ביזיון בדבר.

וכשהוא נפטר,

היה עמוד אש בינו ובין האנשים כשהובילו את הארון.

והדבר מקובל בידינו, שאש, עמוד אש שמופיע,

זה רק ליחיד או לשניים בדרא.

כן, מרב שמואל,

כשהיה רואה חתן וכלה,

ככה היה רוקד. זה הפריד העמוד

של אש

בינו לבין האנשים האחרים.

וככה היה עושה דוד המלך,

כשהביאו את ארון הקודש מידי הפלישתים,

אף על פי שהיה מלך ישראל, היה מכרכר ומפזז לכבוד התורה, ואמר למיכל,

און כלותי עוד מזאת.

אם אני יכול להקל בעצמי ובגופי יותר,

עוד יותר אני אעשה.

והיה אומר לה,

אביך ובית אביך היו דואגים לכבודם,

ואני דואג לכבוד שמיים.

ככה דוד ענה לה.

וכל המכבד את המצוות,

כאילו מכבד לקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

והשם אומר עליו,

כי מכבדי אכבד,

האופן הרביעי בזלזול מצווה,

שאם בעל ידו מצווה אינו נזהר ועושה קודם ענייניו.

יש אנשים,

הוא קם בבוקר,

הוא לא הולך לבית הכנסת להתפלל ישר,

יש לו סידורים קודם, מסדר פה, מסדר שם, נכנס לאינטרנט, עושה פוסט, שולח אימיילים, עונה תשובות,

עושה ככה, מרים טלפונים, קובע פגישות, מסתת הכול,

תשע, הולך להתפלל.

אדם, אם בא לידו מצווה, ייזהר לו לעשות קודם ענייניו, קודם כל לעשות את המצווה.

אם לא, זה נקרא מזלזל במצוות.

האופן החמישי,

שהמצווה מזולזלת בעיניו ואינה עושה אותה כראוי.

למשל, בא ליטול ידיו לאכילה,

אינו נוטל כראוי.

יש הרבה אנשים, גם חרדים,

שנוטלים ידיים ולא יודעים את הדינים אפילו של נטילת ידיים.

ואם הם יודעים, מזלזלים.

לוקחים את הנטלה,

ואני לא מדבר על הסדר, כן,

שצריך למסור

מיד שמאל ולשפוך

ימין שמאל, ימין שמאל, ימין שמאל.

אם זה בנטילה של הבוקר, אם זה בנטילה של האוכל,

אז אם זה רביעית ורביעית, ואם זה שלוש פעמים על כל יד וכו',

אבל

הם לא מקפידים שהיד תהיה יבשה.

הם לא מקפידים שיגיע עד לפה, בדרך כלל כשהם שופכים,

אז פה למטה נשאר יבש.

והם לא נוטלים עד הסוף.

וכתוב, כל שאינו מקפיד בנטילת ידיים נעקר מן העולם.

למה עד כדי כך נעקר מן העולם?

כיוון שזו מצווה קלה והוא מזלזל בה.

אז אנשים נוטלים ידיים ולא מקפידים, מזלזלים.

והזלזול הזה הוא חמור ביותר.

או שמברך ברכת המזון אינה אינו אומרה בכוונה.

כמה אנשים אומרים ברכת המזון בכוונה ממש?

או מתוך הכתוב.

ולאט לאט.

היא יותר חמורה משמונה עשרה.

שמונה עשרה דרבנן

לרוב הפוסקים.

ברכת המזון דאורייתא.

ואם בשמונה עשרה אסור לו לזוז ולהסיח דעתו, כל שכן ברכת המזון.

ואיך אנשים אומרים ברכת המזון?

ורומזים.

וככה.

כמה פעמים יצא לך לעשות ככה?

אז ברכת המזון זה זלזול.

זלזול במצוות.

וזה בא בגלל שהוא מזלזל בכבוד השם יתברך.

הוא לא מזלזל רק במצווה.

הוא מזלזל בכבודו של השם יתברך. הוא מאחל שעה עברית בדקה.

כן.

שאפילו מצווה זו,

קל, קל לקיים אותה.

והוא אינו מקיים אותה כראוי.

האופן השישי,

שהמזלזל במצוות ואומר,

מה יגיע לי אם אני אקיים את המצווה?

וגם מה אפסיד אם אני לא אקיים את המצווה?

מה קרה?

יש עוד מצוות.

יש עוד מצוות.

ורוצה להבין בשכלו את התועלת של המצווה וסדק שלא מקיימה.

ולא אומר בדעתו, אם הקבוצה ציווה לי לעשות מצווה זו, בוודאי יש בה תועלת גדולה.

כדי שאני אקיים אותה.

בהפסד גדול אם אני לא אקיים.

וכשאני לא מבין על שכר וההפסד, אז הוא לא מקיים.

לא מבין.

והרי זה מזלזל במצווה.

לכן הזיר שלמה המלך ואמר,

אל תהיה חכם בעיניך,

ירא את השם וסור מרע.

אל תאמר בלבבך, כיוון שאני לא מבין את התועלת של המצווה, לא אקיים.

או שלא אזהר,

אם לא אבין את ההפסד שיגע אני מכך, אלא ירא את השם וסור מרע.

וצריך למסור את הנפש

לקיום המצווה, מפני שכך ציווה הקדוש ברוך הוא,

אף על פי שהשכל לא מבין את השכר וההפסד.

בוודאי לטובתנו הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו במצוות, כמו שכתוב בפסוק, ויצווינו השם לעשות כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים.

גם בעולם הזה, גם לעולם הבא.

וצריך להישען על הקדוש ברוך הוא, לסמוך ולבטוח ממה שהוא אמר,

ולא לחשב שום חשבונות.

זה הבעיה, שאנשים מחשבים כל מיני חשבונות, כדאי, לא כדאי, משתלם, לא משתלם,

אין לי זמן, יש לי זמן, וכו' וכו' וכו'. אם אדם היה מדקדק במצוות, חבל על הזמן.

אמרתי לכם פעם שאני למדתי עם חברותה בשם הרב בירנבוים.

היה צדיק גדול, תלמיד חכם עצום.

אבל זה לא רק בלימוד.

כל המצוות שהוא היה עושה, זה היה בהידור שאין כדוגמתו. היה יוצא,

חוץ מכבודכם, כבוד המקום, היה יוצא מהשירותים.

היה מברך אשר יצר מילה-מילה בדבקות.

לראות אותו, אם אנחנו נתפלל ונגיד ברכה אחת משמונה עשרה, כמו שהוא אומר, אשר יצר,

אנחנו מסודרים.

בפרט אם זו הראשונה.

אשר יוצר

אשר או אדום.

וככה.

כל דבר עם תנועה.

היה לומד.

מוסר היה נהיה אדום. אדום, אדום, אדום.

מרוב שהדברים נכנסים והוא רואה אותם, הוא חי אותם.

חי אותם.

כמו שכתוב, רבי ינאי הגיעה להייה פסוקה,

קבחי.

היה בוכה.

מאוד תלמיד חכם, מאוד תלמיד חכם, מאוד תלמיד חכם, מגיע לפסוק בוכה.

למה? הפסוק מדבר אליו.

לא קורה פסוק.

הפסוק זה כאילו השם דיבר איתו עכשיו, הוא אומר לו כך וכך וכך וכך.

בוכה.

אם רופא אומר לנו מה לעשות,

מה זה עושים? אפילו הוא אומר שהוא הולך לחתוך אותך לחתיכות.

הוא אומר לך, זה לא בטוח שתצא מזה.

והוא גם אומר לך, לפני שהם יתחיל, תחתום.

ולפני שתחתום קודם תשלם.

ואחרי כל זה הוא אומר לך, גם תחתום על אדי.

שנוכל לפרק לך את האיברים ולחלק אותם לאחרים.

כן.

ואתה, אין לך ברירה. אתה אומר לו, מה אני אעשה?

מה חותם?

ועל מה שאומר השם אתה לא חותם?

והוא לא אומר לך, אני אחתוך אותך. הוא אומר לך, אני אתן לך גן עדן,

אתן לך שכר בעולם הזה,

אתן לך עולם הבא.

מה אני לא אתן לך? הכל אני אתן לך.

ואל תחתום, רק תעשה.

לא עכשיו, הוא אומר. לא עכשיו. עכשיו יעשו.

איזה טמבלון הוא.

מה זה?

בוא, בוא תלמד. שלוש בלילה, מתחילים ללמוד. הוא אומר, מה קרה לך? מה קרה לך? תן נישון.

תן נישון.

ומה השכר שאתה מקבל?

מה השכר שאתה מקבל?

אי אפשר לשער אפילו. אתם לא יכולים לקלוט אפילו מה השכר שמגיע לכם.

אתם לא יכולים לקלוט.

אי אפשר להסביר את זה.

מה אתה רוצה לדעת? מה אתה רוצה לדעת? אז זה לא על שם, זה לא על שם...

זה לא לשם המצווה, זה לשם שכר.

לא, זה כבר מצווה. כתוב במצוותיו חפץ מאוד, ולא בשכר מצוותיו.

אבל אני אגלה לא לך, למישהו אחר.

מספיק שהקדוש ברוך הוא בשעה זו קורא לפמליה של מעלה ואומר להם,

בואו וראו בניי חביביי,

במקום לישון על מיטתם, להתכסות בשמיכות,

להניח את הראש על הכריות,

תראו מה זה קמים, מתכנסים,

עדה קדושה ושומעים דברי אלוקים חיים.

רק כשהקדוש ברוך הוא אומר בואו תראו את אלה, ויושב במלאכים ומתענג על זה שאנחנו יושבים פה ולומדים.

שווה או לא שווה לקום?

לעשות רק נחת רוח לקדוש ברוך הוא, אין שכר, זה הכול.

לשמח אותו.

אה?

שווה.

ואתה יודע, מי שמשמח את הקדוש ברוך הוא אמר שעשוי להיות כפוי טובה.

הוא אמר שצריך הכרת הטוב.

והוא מקיים את מה שהוא אומר.

אז הוא יחזיר לך או לא יחזיר לך?

אם שימחת אותו, ישמח אותך?

אם הרשעים,

כשעשו להם טובה צדיקים מהעולם הזה,

באו בחלום ואמרו, כשם ששימחת אותי, השם ישמח אותך.

כשם שהרגעת אותי, השם הרגיע אותך, וכן הלאה.

כמו המעשה של רבי עקיבא,

שהציל את ההוא מגיהנו,

אז הקדוש ברוך הוא איך ישמח אותנו?

אם קמת לכבודו של הקדוש ברוך הוא,

הקדוש ברוך הוא יקום לכבודך לפני שתבוא אליך רעה וישמור עליך.

זה מספיק טוב.

חוט של חסד

משוך עליו כל היום.

שמירה מהקדוש ברוך הוא,

כוח

להחזיק מעמד במשך היום,

וסיעתא דשמיא במעשיו.

שווה או לא שווה?

ואין מבשרים אותו בשורות רעות.

שווה או לא שווה?

כתוב, שומר מצווה לא ידע דבר רע.

מי ששומר אפילו מצווה לעשותה,

עוד לא עשה, שומר לעשותה,

לא ידע כבר דבר רע. אין מבשרים אותו בשורות רעות.

לכן, תמיד אני מכניס את עצמי לעוד חיובים ועוד חיובים ועוד חיובים.

כי שומר מצווה לא ידע דבר רע.

עוד חיובים ועוד חיובים ועוד חיובים.

וזה גם סיבה להאריך ימים.

כי אם בן אדם גמר את התפקיד, לוקחים אותו. כל הכבוד. יפה. סיימת בזמן.

ביי.

אבל טרם סיום משימה, הוא כבר מכניס את עצמו להתחייבות נוספת.

בין מבצע למבצע, הוא עושה עוד מבצע.

כמו בבני ברק. בין בניין לבניין, עוד בניין.

אז זאת אומרת,

כל זמן שאתה עסוק בתורה ומצוות,

יש לך שמירה מעולה.

הקדוש ברוך הוא שומר עליך.

לא יאונה לך כל רע.

שווה ומשתנה. ועוד לא אמרתי לך כלום.

יש ספר שלם לאלה שקמים ומחברים יום ולילה.

זה ספר שלם.

יותר מ-70 מעלות יש למי שקם

ומה הוא זוכה.

הוא ובניו וכל זרעו וכו' וכו'.

לאין שיעור.

יכול ללמוד אותך את כל התורה, בעזרת השם.

אבל אתה בפראג, ואתה בלוס אנג'לס, ואתה זה.

אמרתי להרב שאני איחר כל הזמן,

לא ישנתי שם על זה עוד שעה לפני זה.

כל יום קמתי בשלום.

יפה מאוד, אשריך, אבל זה לא כמו להיות פה.

זה נכון.

ובשביל מה אנחנו לומדים ביטחון? שלא תצא.

אתה ביקש את הברכה לא לצאת,

ונתתי לך, ומייד יצאת.

לא, הוא הלך להתפלל בקברות צדיקים בשביל לא לצאת.

אני יודע.

נראה פעם הבאה לאן תצא ועם איזה סיפור.

אז כל שבעת הדברים שביארנו,

כל העושה, אחד מהם נקרא שמזלזל במצווה.

ואם מקיים מצווה, שימו לב.

בשבע עשרה התנאים שלמדנו,

המצווה הזאת שלמה וראויה לפני הקדוש ברוך הוא.

והקדוש ברוך הוא רואה בו כמי שמודה שלא נברא אדם בעולם הזה אלא לעשות רצון קונו.

ומלבד כל זה,

מלבד זכות המצווה, תקשיבו טוב,

זוכה לעשר מעלות.

אם אדם עושה מצווה אחת לשמה,

זוכה לעשר מעלות, מעלה ראשונה,

גורם לשכינה שתשרה בארץ,

וכל העולם שרוי בשמחה,

שהברכה מצויה בכל דבר.

ממצווה אחת לשמה.

אדם משרה שכינה בארץ,

וכל העולם בשמחה, בברוכה, שרויה,

בכל דבר.

ואפילו כשיש רשעים בעולם,

גם הם מתברכים בזכות הצדיקים ששומרים את המצוות.

כמו שלמדנו על האפיקורוס,

שהאפיקורוס

הוא לא נהנה מהמצוות של הצדיקים, כי הוא אומר, מה ייהנו לנו בנן?

ממילא הוא אוכל בשכר מצוותיו את האוכל שלו.

אבל אם היה מאמין בהם,

היה ניזון כמו שניזונים מהשביל של חנידה בן דוסה.

וברקיע יש מלאכים

שהם מזוינים בכל מיני זין להגן על ישראל,

ולא תהיה לאומות העולם שליטה על ישראל, בזכות מי שמקיים מצווה לשמה.

ואם חלילה

עם ישראל מזלזלים במצוות,

יש מלאכים

כנגד ישראל שעומדים ומוכנים לפורענות.

ואם לא מקיימים את המצוות כראוי, יש חינה מסתלקת מישראל,

הארץ מתכללת

וכל דבר מתכלל,

ומשרה מזיק בארץ שהולך ומזיק כל דבר, והשמחה מסתלקת מן העולם.

אז זה מעלה של מי שעושה מצווה לשמה.

מעלה שנייה,

תקשיבו טוב מה אתם יכולים לעשות.

אפילו אם הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה רעה,

מבטל אותה בזכות מצווה לשמה.

יש כוח ביד הצדיק לבטל את הגזירה בכוח המצוות שהוא עושה.

מה כתוב, הוא אומר,

באשר דבר מלך שלטון,

ומי יאמר לי מה תעשה?

כביכול הקדוש ברוך הוא אומר,

כשאני אומר דבר זה שלטון,

אין מי שיכול להגיד לי מה תעשה.

אבל מייד אחרי זה בפסוקים כתוב שומר מצווה לא ידע דבר רע.

רוצה לומר, מי יכול לומר לקדוש ברוך הוא מה תעשה?

מי יכול לבטל גזירה?

מי זה?

זה השומר מצווה.

כי שומר מצווה לא ידע דבר רע.

ועוד כתוב אומר,

אלוהי ישראל,

לי דיבר

צור ישראל,

מושל

באדם.

צור ישראל,

הקדוש ברוך הוא, מושל באדם.

אבל ההמשך אומר,

צדיק מושל יראת אלוקים.

דוד המלך אומר,

אלוקים דיבר אליי ואמר לי, אני צור ישראל,

והחוזק שלי שאני מושל באדם לעשות בו ככל אשר אני רוצה.

והשם גילה לי, אומר דוד המלך,

מי מושל בי?

צדיק מושל ביראת אלוקים.

ביראת שמיים,

בקיום המצוות של הירא שמיים הצדיק,

הוא מושל בי.

אתם שומעים?

יכול לבטל גזירות של הקדוש ברוך הוא.

זה מי שעושה מצווה לשמה.

המעלה השלישית,

שאין מבשרים לו מן השמיים בשורות רעות.

אלא מודיעים לו רק בשורות טובות.

כדאי או לא כדאי?

לעשות מצווה לשמה,

לא מבשרים לו בשורות רעות,

רק בשורות טובות.

כמו שכתוב, שומר מצווה לא ידע דבר רע.

מה זה שומר מצווה? מצפה מתי תבוא לידו ויקיימנה. הוא כבר לא ידע, לא אפילו עשה.

רק שומר.

מעלה רביעית.

יחיה ויאריך ימים, שווה או לא שווה?

מצווה לשמה.

משל לאדם טובע בים, בא אדם, זורק לו חבל, אומר לו אחוז בחבל

ולא תפחד משום דבר.

ככה מקיים מצוות.

הוא דומה לאותו אדם שמחזיק בחבל, שאינו חושש ממיתה.

מה כתוב אומר? ואתם הדבקים בשם אלוקיכם?

חיים כולכם היום.

אבל יש בעיה, אתם יודעים?

יש אנשים

שהם נמצאים בים טומעים.

ויש אחת בעיה עם סירה להציל אותם.

הוא אומר, תן את היד.

תן את היד.

תן את היד.

והוא לא נותן.

והוא שוקע.

הוא אומר לו, תן את היד.

והוא לא נותן.

והבן אדם טבע.

מגיע לחוב, מצטער.

אומר לו, אחד, מה היה שם? למה הוא לא מושיט את היד?

הוא אומר, לא יודע, אמרתי לו, תן את היד. תן את היד. לא נתן את היד, טבע.

אמר לו איזה שכל, היית צריך להגיד לו, קח את היד, קח את היד.

אז הוא היה מושיט את היד והיה עולה למעלה.

ואני אומר, אתה אומר לו, תן, הוא לא מוכן.

קח, הוא מוכן.

כשאומרים לאדם מה הוא לוקח, הוא מוכן לעשות.

וואלים, אומרים לו, תן, הוא לא מוכן.

אז המעלה הרביעית זה שיחיה ויאריך ימים.

אבל האדם אומר, תגיד, מה יצא לי שאני אעשה עם מצוות עכשיו? אני עשיתי כל כך הרבה עבירות,

כל כך הרבה עבירות, שזה לא יעזור.

אמר לי פעם אחת בהרצאה,

אני החלטתי לחזור בתשובה.

אבל למה אני חוזר בתשובה?

כל מה שאתה מספר, שהכדוש מוכן וזה וזה וזה,

עזוב, זה לא בשבילי, זה תמכור למישהו אחר. אני יודע שהעבירות שאני עשיתי, לא שייך לסלוח עליהן. לא שייך.

אז למה אתה חוזר בתשובה?

הוא אומר, בגלל שאני הכעסתי אותו כל כך, אז לפחות בסוף ימיים אני רוצה לעשות לו קצת נעת רוח.

אבל אני לא מאמין שעולם הבא, גן עדן,

חבל על הזמן. רק אני יודע מה אני אעשה.

אז אני לא חוזר בשביל שכר, לא כפרה ולא בטיח ולא שום דבר. אני עושה את זה נטו

רק בגלל שכל כך, כל כך הכעסתי אותו, שקצת יהיה לו נעת רוח.

אמרתי לו, אין תשובה יותר מעולם מה שאתה עושה.

זו תשובה שלא על מנת לקבל שכר.

והמעלה הכי גדולה שיכול אדם.

אז אדם אומר, אני עשיתי הרבה הרבה עבירות, מה, מה, מה,

אין טעם, אין טעם שאני אעשה מצוות. אני כבר עבוד גמור, גמור, גמור.

אז הוא אומר, לא, לא.

כנגד העבירות אתה יכול לעשות מצוות.

כנגד העבירות אתה יכול לעשות מצוות.

אם אדם חטא בעיניו ונהנה מראיית איסור,

מה יעשה?

יניח תפילין מהודרות בין העיניו.

אם חטא בפיו בלשונו ודיבר לשון הרע ונבלו את הפה, מה יעשה?

יעשה מצוות התלויות בפה.

ילמד תורה וישמיע בקולו ויתפלל בכוונה ויאמר קדיש כמו שצריך ויגיד אמן.

ואם חדה בידו

יעשה מצוות תלויות בידיים, אם חטא ברגליו

ירוץ לעשות מצוות

ובכך יוכל לעשות תשובה טובה לקדוש ברוך הוא ויאמר עשיתי עבירות עשיתי כנגדם מצוות.

ככה אומר המדרש.

אדם עשה חבילות חבילות של חבילות

יעשה החבילות חבילות של מצוות.

ומפני החיבה של הקדוש ברוך הוא לישראל הקיף אותם במצוות הרבה כדי שיוכלו לעשות מצווה אחת לפחות לשמה.

מעלה חמישית.

אם אדם יקיים מצווה לשם שמיים בלי שום פניות

השכינה תשרה על פניו.

בדבריו יהיו נשמעין.

וכל מי שיסתכל בפניו יתמלא אימה ויראה.

אין לו שום פניות.

אני מתחיל להסביר, אתה אומר לי עוד פעם מה זה.

כשאדם עושה מצווה צריך לעשות אותה לשמה.

אם יש אדם שעושה אותה לשם פנייה, מה זה פנייה?

לשם כבוד.

שופון ינס.

לקבל שכר.

תנו לו תפקיד.

יעשו אותו ככה.

יאמרו עליו ככה.

זה פניות. הוא לא עושה את המצווה נטו לשם ידבריו.

הוא עושה אותה בכוונה עם עוד צדדים.

כדי שירוויח ממנה.

זה נקרא פניות.

אז אם בן אדם עושה בלי פניות, שכינה שורה על פניו.

דבריו נשמעים

מי שמסתכל בפניו, מתמלא עם אווירה.

חיות השדה אפילו יפחדו ולא ייגשו אליו.

לכן מצינו בדניאל איש חמודות,

שהטילו אותו לגובה האריות

ולא ניגשו אליו לתור בו.

אבל אם האדם מושרש בחטאים, פורח ממנו צלם אלוקים,

וכיוון שהשכינה מסתלקת מעליו,

אף אחד לא מפחד ממנו.

ודבריו שהוא מדבר לייסר אנשים, להשפיע עליהם, לייסר אותם, שילכו בדרך טובה,

לא מתקבלים בכלל.

ואפילו החיות והעופות לא פוחדים ממנו.

אפילו היהונה יכולה לעמוד לו על הראש.

או לעשות עליו גדולים.

בצורת פניו

דומה לבהמה,

יכולים לשלוט בו ולהרוג אותו.

מעלה שישית,

זכות המצווה שהוא מקיים מגינה עליו להצילו מכל רע,

שאם גזרו עליו בשמים גזרה רעה,

יש כוח במצווה להגר עליו,

בין שעוסק בה בין שלא עוסק בה.

והרי היא כתריס

בפני הפורענות.

לכן אדם

צריך לפתוח בשם יתברך,

שזכות המצוות תגן עליו.

והזכות הזאת גם עומדת לו ולבניו אחריו.

מעלה שביעית,

זה שמקיים את המצוות חביב כל כך בעיני הקדוש ברוך הוא,

שאומר שלא נברא העולם כולו, אלא בזכותו.

שכל בריאת העולם שיהיה צדיק,

שיקיים את העולם.

ואפילו המלאכים נבראים בזכותו של הצדיק.

והצדיקים חשובים יותר מהמלאכים.

מאיפה אנחנו לומדים?

פסוק.

דניאל,

חנניה משער ועזריה, שהטיל אותם נבוכדנצר לכבשן האש,

מה הוא אמר כשהוא ראה אותם בתוך האש?

שימו לב.

בריך אלוה ההון דישדרך משך ועבד נגו דישלח מלאכה

ושעזב לעבדו אי דיתרחצו עלו אי.

הוא אומר, ברוך האלוקים

של חנניה, מישאל ועזריה,

ששלח מלאך, מזכיר את המלאך רביעי אחריהם,

שהם יותר חשובים ממנו.

ששלח המלאך להציל אותם כיוון שהם בטחו בו.

ומנה אותו רביעי,

סימן שצדיק הוא עיקר והמלאך פחות ממנו.

ואמר רבי אבא בר כהנא שהכזוג מחזיק את הצדיק בכף אחת,

את כל העולם בכף אחרת.

ובן עזאי אמר,

כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, צוות, צוותא.

כל העולם לא נברא,

אלא שיהיו צוותא לצדיק יסוד העולם.

יש אחד בעולם שהוא צדיק יסוד העולם,

וכל העולם, כולל הסינים, כולל האירופאים, האמריקאים, האפריקאים, כולם נבראו להיות צוותא שלו,

כדי שהם יכינו לו כל צרכיו.

והוא בעצמו, בן זומה,

היה אומר, כשהיה רואה הרבה אוכלוסין מישראל, שישים ריבו,

שעולים להר הבית,

היה אומר, ברוך שברא את כל אלה כדי לשמשני.

שהיה יודע בעצמו שהוא צדיק יסוד עולם,

כדי שהוא אוכל לקיים את מצוות הבורא.

למה?

שהרי האדם הראשון, אדם הראשון,

כמה יגיעות יגע כדי למצוא לחם?

היה צריך לחרוש, לזרוע, לקצור, לזרות, להביא הלומות, לטחון, ללוש, לאפות,

ואחר כך היה יכול לאכול. היה רוצה בגין?

צריך לעשות טרחות, לאגוז את הכבשים, ללבן את הצמן, לסרוק אותו, לצבוע, לאפות.

תפירה

ואילו אני משכים בבוקר,

מוצא הכל מוכן ומזומן ונמצא שכל הבריות עושים ממלכות לשם שני.

מעלה שמינית

מכל מצווה שאדם עושה נוצר מלאך

שממליץ טוב בעדו ואומר אני שייך לפלוני ונבראתי מצווה פלונית ביום פלוני בשעה פלונית.

והקדוש ברוך הוא מחזיק אותו לפניו ומסתכל בו

כדי לעשות טובה לאותו אדם.

ואתם יודעים, כתוב שאם אדם נפל למשכב,

אם יש לו מלאך אחד מניעה לעף פדעהו מרדת שחר.

אם יש לו 999 עבירות,

מלאכים שחורים,

אבל יש לו רק מלאך אחד לבן.

זה כבר מספיק להצילו מרדת שחר.

שהקדוש ברוך הוא משתמש במלאך הזה להריץ עליו טומחה.

ויש אומרים

שבתוך המצווה שהוא עשה 999 חלקים שבה היו עם פניות,

ורק חלקיק אחד מתוך הזה היה בסדר, גם זה יכול לעזור לו.

לכן כתוב שרשעים מלאים מצוות כרימון.

לכן כתוב שרשעים מלאים מצוות כרימון.

אבל פעם בא אליי חב'דניק

בחוץ לארץ, אני דיברתי דברי תוכחה לציבור באמריקה,

ופתאום קפץ חב'דניק אחד ואמר לי,

מה אתה אומר להם דברים כאלה וזה?

אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון.

אמרתי לו נכון,

אבל תבין מה כתוב פה.

שאתה יכול להיות מלא מצוות כרימון ולהיות מרשעי ישראל גם.

פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון.

מה זה אומר? שאתה יכול להיות מלא מצוות כרימון ולהיות פושע ישראל.

מה זה אומר?

מה אתה לא יודע שיש רשעים שעושים מצוות?

יש לזה עשר שקל כדקה.

מה?

לא. עשה כצדקה, עשה חסד, עשה פה, אפילו התפלל.

אפילו פה, אפילו שם.

אבל הוא כמו עסו,

קופץ מפה לשם, הולך לנישואן, הולך ככה, עושה ככה, עושה ככה.

מצווה לומך, עבירה לומך את המצווה.

לא, לא, זה לא הולך ככה.

יש מצוות ויש עבירות, שכר מצווה, מצווה, שכר עבירה, עבירה.

אתה צריך לדעת, אדם מקיים מצוות,

זה עדיין לא חסינות שהוא לא רשע.

אני אתן לך דוגמה, יש בן אדם,

הוא מקיים מצוות,

אבל הוא כופר בתחילת המתים.

יש כאלה, אני מכיר כמה שדיברתי איתם, הוא אומר, עזוב אותך, אתה מאמין שאפשר... שבן אדם מת, קברו אותו, הוא עוד יקום?

לא שמעת אף פעם ככה? מלא. מלא. בכל יום, אתה מבין?

אז מה הוא אומר?

אז זה חלק לעולם הבא.

אם אדם לא מאמין באחד מהעיקרים,

שום דבר אין לו, כלום, גורנישט.

מה?

אדם שאומר שאין חטא מתים מאמין בו.

למה הוא לא יקום?

כן, בסדר,

אבל הוא יקום.

הוא לא יקום.

אז זאת אומרת, יש אנשים שיש להם אפיקורסות בראש. דוגמה,

אדם שעובד

ואומר אני, אם אני לא אלך לעבוד לא יהיה לי כסף,

הוא אפיקורוס.

אז כמה יש כאלה שמאמינים רק בכוח הזרוע, כוחי ועוצם ידים, אני לא אעבוד לא יהיה לי מה לאכול?

אם הוא תולה בהשתדלות?

כן. אז זה בעיה.

בעיה, אבל מה הפירוש?

הפירוש זה גם כן צד של אפיקורסות.

אז חבר'ה,

אם הוא מאמין שאם הוא ישתדל יותר, אז זה לא יותר בפירוש?

ודאי. כוחי ועוצם ידי, עשה לי את החייל הזה.

שהכל מאיתו יתברך ואין עוד מלבדו.

והקדוש ברוך הוא מזמן לאדם את כל צרכיו,

והאדם צריך להשתדל בדבר אחד,

זה בעבודת הבורא, עומם בלילה.

אם אין לו כרגע, עכשיו, ביטחון מספיק,

אז הוא יכול להשתדל בינתיים.

אבל גם כשהוא משתדל,

הוא צריך לומר ולשנן לעצמו שאין בפעולותיי ובמעשיי ובהשתדלותי כדי להוסיף או להמעיט

הכול בגזירת הבורא.

ומה שאני עושה בעצם זה הקללה בזיעת הפך תאכל לחם.

לא מעלה ולא מוריד.

ומי שחושב שריבוי ההשתדלות והתוספת בזה מביאים לו יותר,

הבן אדם הזה הוא אפיקורס.

כבוד הרב ללמוד מקצוע זה אפיקורס?

לא, זה חוסר ביטחון.

אם יש לי עסק ואני משתדל איתו יותר שעה עוד. יותר?

אז אתה יותר... זה משגיח, בוא נגיד, זה עסק שלא אוכל,

לא משנה, אם המטרה היא לעבוד יותר בשביל להרוויח יותר,

אז זה נקרא חובלי.

למה?

משום שזה לא מוסיף כלום, אז מה אתה נשאר עוד?

ושם בשביל לא להביא עובד לחסוך עובד.

נגיד אתה, נגיד יש לך עשרה שקלים,

ונגיד שחלה עולה עשרה שקלים,

ואתה נותן לו עשרה שקלים, לוקח את החלה.

ואתה ממשיך להישאר עומד.

הוא אומר לך, מה אתה מחכה?

אתה אומר, אולי יהיה עוד חלה.

יש לך עוד כסף? הוא שואל.

אתה אומר, אין לי. אז מה אתה מחכה? הוא אומר, לך תדע, אולי יהיה עוד חלה.

נו, זה יש לו שכל או אין לו זה?

מה אתה עומד עוד? מה אתה עובד עוד? מאיפה יבוא עוד?

אם השם גזרתם זונות שלך לכל השנה כך וכך, מאיפה יבוא עוד?

אם הוא גזר, זה מה שיבוא, אין משהו אחר.

רגע, אלה שמתחילים מרשתו. אתה מכניס עכשיו לכספומט

את הכרטיס שלך,

ואתה מורשה למשוך עד 5,000 שקל נגיד,

אבל בהוצאה אחת אתה יכול להוציא נגיד עד 1,000 שקל,

ואתה מוציא 1,000 שקל.

אם תעשה כל היום עכשיו ככה, ככה, ככה, לא יצא.

ובן אדם אומר לך, תגיד לי, מה אתה עושה?

הוא אומר, לא, אני צריך עוד.

הוא אומר, אבל אתה הוצאתה כבר?

הוא אומר, כן. אז הוא אומר, אם תמשיך כל היום, לא יצא.

אתה אומר לו, לא, לך תדע, אולי כן יצא.

זה טיפש,

כי יש מסגרת.

יש מסגרת, זהו.

יש מזונות קצובים, יש מסגרת, לא תקבל יותר.

הבנת?

יותר מזה אני אגיד לך.

אפילו הצ'ונד שאתה הולך לאכול עכשיו,

יש מסגרת.

יצאו לך צלחת,

שני סירים, מה שיספיק, יספיק.

אז עכשיו גומו לאכול בשביל שיספיק.

השם יזכה אותך, ימציא לך, מהרה.

צריך לחזור על זה, אבל.

ספר דברים, בהקדמה, מעם לאוהז.

תאכלו, אני רוצה לראות שאתם נהנים.

הרב הראשי לשעבר, הרב וייס, הוא היה פיק רוס גדול.

מי?

הרב הראשי של צה״ל,

שהוא היה פיק רוס גדול,

לפי ספר, רשם שם דברים נגד האב עורדיה.

אמר, אלה רבנים, סנדלרים.

מה קרה, נגיד הרב הראשי? אמר, סתם מנים אותם, יש להם כל מיני קשרים.

והוא אמר, אפילו אם לא יודעים כלום, תביא אותם לתשבר,

הם יודעים,

התשבר יותר יודעתם.

איפה השרה? אני סובל כאן פחות.

באנו שישה.

זה שהיה צהרור הזקן לא זמן, זה גיסי, אמר לי, בוא נזכור לזמן הזמן.

אבל זה הגיס של אחי סבי.

יש, יש לך זמן.

זה הגיס של אחי סבי. מה, שעה, שעה?

כמה זמן?

יש לך 20 דקות.

הרב, זה הגיס של אחי סבי.

זה הגיס של אחי סבי.

יום ראי משלה את יום השתייה של אחי סבי.

הייתי קבע פעמיים בקל הצבאי, אני לא רוצה משחרר,

אני רוצה אימון בישיבה. ביום ראשון יש להם משמעווה. אחריו יכולים לברך אותי. אתם יכולים לעשות כמו שהרב יגיד.

אתם יכולים לעשות כמו שהרב יגיד.

שמיכים לסביונרים, ינקו לכם כל הרוח.

יאללה, תאכלו, נו.

סובב את המצלמה, שיראו שם מה קורה.

כבוד הרב,

הייתי אצל,

אני קיבלתי שיגעון לסעם מפראג, לשח. סובב לשם.

מה? סופטי כהן.

לאט לאט לאט לאט.

סופטי כהן. נו.

אשך.

יש איזה סיפור עם הבת שלה.

כן. לא?

נו. לא יודע, סתם אני אומר, אבו אולי יספר לנו אותה.

אבל זה 400 קילומטר מפראג.

אתה לא אוכל?

לא, אני אוכל קצת. קצת.

בטוח אני נראה.

רציתי לשאול את הרב.

מזמנותיו של בן אדם קצובים לו מראש שנה לראש שנה.

אבל מי שנגזר יקבל, יקבל, לא יתרום.

האם קצובים לו? זה יותר מדי חבל. תביא לי טיפונן, ככה טיפונן, ככה קצת.

האם קצובים לו לפי הכלים שהוא הכין?

אה? לפי הכלים שהוא הכין?

למי?

לאדם. הרי במציאות אנחנו רואים

שבן אדם שדוגמה צריך שיהיה לו הרבה כסף,

אז יקדוש ברוך הוא הוא מכניס לו בראש, שיפתח יותר חנויות,

שיעשה יותר עסקים,

ואז בתכלס רואים שהמזונות שלו שקוצבים לו בראש שנה זה 5 מיליון דולר, דוגמה.

לעומת זאת, אחד שעובד בתור פועל,

לא ראינו שקצבו לו בשמיים 5 מיליון דולר.

למה אתה לא שומע את זה שמרוויחים בפיס?

אז הוא רק מרוויח בפיס. אני מדבר על המציאות ה...

בירושלים. היום יומי.

אבל אני מדבר על המציאות היום יומי.

שמה?

במציאות. אז אלה דברים חריגים, אלה דברים לא דברים אסתנדרטים. למי שצריך להגיע, מגיע ככה.

בדרך כלל לא הרבה אנשים ראויים מקבל כל כך הרבה כסף. אבל אנשים מקבלים, זאת אומרת, הוא פותח חנויות. אבל לא הרבה ראויים, אבל זה לרעתם.

מה זה לרעתם?

אלה שמתעשרים עושר שמור לרעתו, לא כל מי שמתעשן זה לטובתו.

בסדר, אבל רוב העולם, רוב העולם,

שרוצה להתעשר,

אז אנחנו רואים שהוא לא הולך לחפש להיות פועל ולעבוד ארבע שעות.

מה הוא עושה? הוא פותח חנויות.

מחנויות הוא פותח חברה.

למה? כי הוא רוצה להתעשר.

והמציאות מראה שכמה שהוא יותר כאילו גודל, בסדר, יכול להיות שהוא בגיל 60 יפסיד את כל הכסף שלו. יש לי סיפור לספר לכם עוד כמה ימים. אני אספר לכם, אתם תאמינו עד כמה אתם טועים בזה. בסדר, אבל אני רוצה להבין איך זה עובד, הדבר הזה.

בעוד כמה ימים תמיד.

רק בעוד כמה ימים? כן.

טוב.

כי לפי מה שהרב אומר,

אדם שרוצה להתעשר צריך רק ללמוד, לעבוד רק ארבע שעות,

והשאר, ללכת וללמוד.

קודם כל זה עושר האמיתי.

אוקיי.

ודבר שני,

אתה רואה שכל הצדיקים האמיתיים הם העשירים הכי גדולים.

כל עשירי העולם באים אצלנו.

הם מוכנים לתת להם כל כסף שבעולם שיגידו מה לעשות איתו, ייקחו אותו, יעשו אותו. בסדר. איך זה?

איך זה?

אבל הרי לא כל אחד זוכר להיות אשר.

תמשיך ללמוד עד שתגיע לזה.

כמו שהוא משקיע בשביל להתעשר שנים על גבי שנים,

בשביל להתעשר,

אתה תשקיע בלימוד תורה, ובסוף כל העשירים יבואו אליך.

זה טוב, אבל זה לא...

זה בגלל שאתה לא אוהב ללמוד.

יכול להיות, אבל זה לא...

המציאות העולמית לא נראית ככה. לא יישאר לך אחר כך, תעשה השתדלות. לא, תכחינו לי.

מזונותיו של בן אדם קצובים, לא, שמו לי...

אני אומרת להם שאני לא יכול לעמוד שם בתור, אני מרגיש כמו בשואה.

מה השם שלו?

יפאל בן מרים, השם שלנו, תפואה שלמה, טוב שעה.

עוד המדינה השתחרר מאלה.

אפילו מה אתה אומר?

הוא התחיל לעבוד איתנו.

עבוד לשם.

אבא שלך איתנו.

יפה מאוד.

אנחנו באמת פה.

הוא ירד לדף, הוא אמר לי בזכותך.

הוא לקח כביל את עצמי.

מה הוא חושב?

כן.

עזוב,

כשאמרת לי אבוא שלישי יום רצו, זה חשוב חובת עברות, נכון?

שיעור רשתים לא צופים לסוף.

יש אפשרות.

יש אפשרות.

איפה אותך, כבוד הרב? הוא בא עם סירוב כזה, והוא היה כאן כל הלילה.

לא, שום כבר, שתבין.

אני אומר לאישה,

אני אהיה פלשיץ לי, אין דומה אישה, ואני הולך.

מה אתה אומר, כבוד הרב? אני אגיע לגן גן יבנר, בוא.

אני אומר לגדרה, אני לא יודע מה לעשות.

זה טוב לי. יש לי חמור.

אתה יודע,

גילה נביא להביא להביא.

אבל יאמין לי שהשיעור הזה משפיע על גויים.

במלון שהייתי זר בכוכבים צריך לתת 5 שיעורים לא יודע מה בשביל לפתוח את האינטרנט.

באתי אליו, אמרתי לו, קח 10 דולר,

צריך לי את האינטרנט.

הוא אומר לי, לא, אני לא יכול לפתוח לך אותו, כי אני יכול לפתוח אותו, בסוף שהגעתי אותו, פותחתי את האינטרנט.

פתחתי את האינטרנט, אין קול.

אין קול, יש קול, הבאתי טלפון כזה.

ראיתי הרי עם זה אז, טלפון כזה. בקיצור, פתחתי אותו.

עכשיו, כל יום במשחק 5 שיעורים.

למחרת ירדתי, אמרתי, אדוני היושב-ראש,

מה זה השפיעות עליו?

הלוואי שהוא לא יהיה אותו גוי הזה.

באתי איתה איזה גוי אחת,

והיא אומרת לי, אתה רוצה לראות רב? אמרתי לה, כן.

היי, אתה. זה שם. זה שחזרת המחול, אתה לא צריך להכניע. עזוב אותה.

עזוב אותו, עזוב אותו.

נו.

בקיצור זה הזאתי.

עומד לי, אתה רוצה לראות רב?

בוא, אני אבטח את האינטרנט בחינם.

בוא, אני אגיד לך איפה, אתה יכול לראות אותו עם רם כל אימא.

היא פתחה לי,

עמדה, ורוצה שאני אסביר לה מה רב מדבר.

היא אומרת לי, אני שמעתי על רבנים,

אבל לא ראיתי כזה רב, התפלא מהצורה.

כי מגיעים שם למלון אנשים מהארץ וזה,

יש להם איזשהו הסדר עם אילן למלון הזה.

חשבתי, דיברתי להם.

כמה יהודים, כמה יהודים, איזה עיירות שלמות שהיו.

חשבתי, חשבתי, כמה יהודים.

ככה

יש עניין שגם אצל חדים כאלה חייבים? בואי נראה שתהיה בריא, תעביר את המצב לאט-לאט, אתה מוכן לראות

לאט? זהו, זה חיים, כן. זה חיים, שעת שלום לכל אלה שרואים את זה.

כאשר הוא חיבר דין לבוקר, כן, כן.

איפה הדיסק של זה, אבל זה לא שווה ככה בלי דיסק. בבקשה?

זה לא שווה בלי דיסק, איפה הדיסק. בשביל להכניס את זה לאתר צריך את הדיסק.

עמדתי קצת, טוב.

אז תביא, תוריד את החומה לדיסק.

זה בדיסק קונקי ל-20-20-20. כן.

קודם.

טוב מאוד.

קודם שגם שאלתי לך את זה באמילים. זהו, בגלל זה האמילים נכנסו.

אבל בנייר...

זה שכונה עולמו בשעה אחת, אבל אני לא יודע שיש שכונה עולמו בשעה אחת.

מה?

חיים גשמר, תדלגו עם השיגעון שלך, שרצית לעשות שוב.

אבל תגני יפה, לא חמש כחות. עכשיו תמיד... מה אני אעשה? חיים עד שאתם עלה.

חיים, יש תוכנית מגירה? אני לא תוכל לתת לי לראות. יש פה שיעור, יש שיעור. מאוד חשוב.

מה יש שיעור? די, נו. שנייה. אני שמח.

יש שלוש?

תבינו את זה.

זה עפור.

זה עפור.

אני מקווה לתת את בידיים כשאמרת שאתם מתעצבים.

מה חמורית ושאר גידולים.

ברוכה שמוזמנים תערפו שמיעם.

חיים זמומי אף פעם תחיל אותם בחנות.

שתיים. רגע, מוישה.

רגע, מוישה.

יום מלאך.

עם כפפות אתה לא מקיים את המצווה.

מה שגזור עובד, מה שלא לו.

תודה רגע, אדוני היושב-ראש. תודה רגע, אדוני היושב-ראש. תודה רגע. לא עובד, לא יעבור. לא, לא, עובד, עובד.

קרק קטנה,

מי שיש לוויה שנוסע יושרים,

אין אפשר? לאוטובוס? נוסע יושרים? סתם, לא לוויה.

להרוויח הכסף שלו, של הנסיעה.

לא רציתי מה שאלה.

יש אוטובוסים שנוסעים לעזיתים,

אפשר לעלות?

כן, ללך, יושרים ולחסף את זה.

אם האוטובוס מיועד ללוויה, אתה צריך לבקש רשות מאלה שהזמינו את האוטובוס.

אני חושב שזה חזן? אתה אמרת שאתה תביא. לא, אני, אתה מתבלבל יותר, אבל יראו, יחזור לבחור הזאת. יראו להודיע אני.

נו, אז ארון כהן יבוא?

מה?

לא, לא הזמנתי אותו. טוב.

אני יכול להזמין אותו.

זה לא יקרה לוודאי.

תראה איפה יניל, איפה יניל גרוויץ'. הנה, הבאת חזן.

לא, לא הודעת לי כלום. חשבתי שאתה מביא.

לא הודעתי לו.

אתה בריא היום.

אתה בריא היום.

אל תעשה לי, נו. אני מזמין אותו. אם הוא לא עונה לי.

אם הוא לא עונה לי.

תגיד, מה אתה רוצה שאנחנו נצטער?

די, היית בריא. עכשיו אתה בריא, חלאס.

שני השם נתן לך כלום. אין לי קול יפה.

אני קובע, אני קובע.

הוא יחוס על הקהל, אתה תסבטל לקהל. תמיד, תן לי שום דבר. יש לי מירטה גם בקהל. אל תצטרך להסתכל עליך ותתן לך כוחות, תתן לך כוחות.

הלו, אני מנסה. אם לא ילך, זה נגזר עליכם.

אין מה לעשות, חייבים.

אבל ככה, אתה יודע, מסכסום.

אני לא רוצה שיקר לברר, הוא רוצה שישאר פה אנשים עם שערות.

אני לפחות אשם. אתה מבלבל את דיני לבין מישהו אחר?

לא, לא.

שתי צחקת רלתיים.

לא, לא, לא.

יש שם עוד קהל?

כן, יאללה.

אם הוא יענה.

בבקשה.

אני רוצה שבתי שאתה תוכל לבוא להערכות ושיש סימשויות, נדבר. לא, אבל אני... דיברתי מליאה.

אני בשמחה שלו.

רוצים גם שתגיד להם שאלה, הוא אמור על יאו.

אני בשמחה שלו, יש לו בר מצווה.

מליאה. מליאה.

היה נחם? כן, חלות הם במוזיאות.

חלות חלות. מה, נשאר משהו?

כלום, תלותה. מה אתה רוצה? הנה, תראה. לא, לא יהיה מליאה.

יש שם בצות שוב?

שם. מה? אתם רוצים להבין להבין.

לא, לא, הם שונים, שאני ידעתי.

מה המשט בתות שאמרו יחסו לנו פושה בתות, להראות את הריח?

כן. כן. אתה יכול להבין. אבל למה סבכות? כן.

ברוך השם.

אני מדבר.

יניב, זה שעבר פה עכשיו. יריב, מה זה יריב?

לא יודע.

בצד אין במקסיקו? כן, כן.

אתה יכול להבין את הטיפון שלי?

במשרד. בסדר.

זו אותה תפילה, אותו זמן.

אה? זה אותו זמן. טוב, בסדר.

נץ זה נץ, הוא נץ.

מה פתאום?

מה פתאום?

אני, אני ביקשתי ממך.

אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה להבין את זה. נא לצאת.

בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

חברי הכנסת, חבר הכנסת מולה, חבר הכנסת מולה.

בבקשה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כולנו שואלים על הסיפור שאמרת שתספר לנו שאי אפשר לספר, אז תוכל להגיד את זה כמשל?

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

סליחה

זה עומד נראה שזה טוב, אה?

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חברות וחברות וחברות וחברות הכנסת,

שומעים למה שומעים?

טוב, אנחנו ממשיכים.

אנחנו נמצאים בשער הביטחון, פרק שישי.

כרגע, רבנו באההההההההההההההההההה

ואני אגלה את גודל טעותה.

וגם אם יערכו הדברים, הוא אומר,

כדי שיהיה יותר ביוש בתוכה אחת לבעלי הדעה הזאת.

מה זה בעלי המשכונות?

כמו סוחר שהוא מוכר באשראי,

דהיינו הוא נותן בהקפה למי שאינו מאמינו,

וימשכן אותו בעת המכר. הוא רוצה משכון.

אני נותן לך משהו, אתה תיתן לי משכון אם אין לך מה לשלם.

למה? כי הוא ירא,

כי הוא לא מאמין לו כל כך.

אולי לא תמצא ידו לפרוח,

אז הוא רוצה שיהיה לו משכון,

שיהיה לו עירבון.

אז דבר ראשון, כשאנחנו נענה לאחד כזה,

נאמר לו, תגיד לי,

אתה האיש המסתפק בגזירת הבורא,

ושאיננו מאמין בגודל עוצמתו,

אשר חשך אור שכלו וחווה נר תבונתו.

בגבור אפלת תאוותו עליו,

הטוב לך לבקש משכון ולקחתו אלא מרעך וחברך,

אשר אין לו רשות עליך,

ולא מצוותו עוברת עליך.

אז התשובה שלנו ככה,

אתה האיש שמסתפק

בגזירת הבורא.

יש לך ספק?

אם הבורא ייתן לך מה שאתה רוצה שיגיע אליך,

ואתה לא בטוח שהשם גוזר את הכול,

ואתה תקבל כל דבר, מה שמגיע אליך.

אתה לא מאמין בגודל עוצמתו של הקדוש ברוך הוא.

זאת למה?

כי חשך אור השכל שלך וקבע נר התאונה שלך,

וזה בגלל שיש לך אפלה של התאוות שלך. מרוב שאתה תאהב להשיג הרבה,

אז אתה ממי יכול לבקש משכון?

לקחת מהרע שלך, מהחבר שלך.

אבל השכיר,

כשהוא משתכר אצל בני אדם,

אין טוב למשכן שכרו בשכרו קודם עבודתו.

לא יכול לבוא בן אדם

שהוא עובד שכיר אצל אחד ששוכר אותו,

ויאמר לו, תשמע, אתה רוצה שאני אעבוד?

כמה אני מקבל לחודש?

הוא אומר לו, נגיד, 5,000 שקלים.

אז הוא אומר לו, אין בעיה, אתה רוצה שאני אתחיל ממתי?

הוא אומר לו, מיום ראשון.

הוא אומר לו, אין בעיה, תן את ה-5,000,

אני אתחיל מיום ראשון.

יש דבר כזה?

שמישהו מקדים את המעות לפני שהתחיל לעבוד?

בכל שכן שהעבד

לא ימשכן את האדון שלו קודם העבודה לו בפרנסתו.

יגיד לו, תשמע,

תן לי קודם כל משכון, אחר כך אני אעבוד איתך.

אז אם זה ככה,

קל וחומר הנוצר, אנחנו בני האדם שנוצרנו על ידי הקדוש ברוך הוא,

שלא ימשכן את היוצר קודם מהעבודה.

והוא אומר לו, אתה רוצה שאני אהיה צדיק?

אין בעיה.

קודם כל תן לי כסף,

תביא לי לילדים,

דירות לכל הילדים,

משכורת לכל הילדים,

עד סוף הימים,

שאני אהיה רגוע ובטוח שיש לכולם,

ואז אני אתפנה לעבוד איתך, אין שום בעיה.

זה נקרא מבעלי המשכונות, הוא רוצה משכון מראש.

ממי?

מהבורא יתברך.

רק על השטות הזאת שהוא חושב או אומר בפיו

היה יכול הקדוש ברוך הוא לשבש את שכלו.

לשבש את שכלו.

כמו שהיה פעם מעשה ברבי יעקב אבו חצירא,

שהוא פעם אחת היה באיזשהו מקום,

והאישה בעלת האכסניה,

היא ראתה אותו שהוא נבוש ככה בגדים פשוטים והכול,

ואוכל, וזה ככה, לא מצאה חן בעיניה.

היא ראתה את בעלה, מכבד אותו מאוד מאוד מאוד.

והיא לא ידעה מה מעלתו של האיש.

אז היא זלזלה בו ואמרה שהוא אוכל כמו אכילת הכלב.

היא לא גמרה לדבר, תחילה לנבוח כמו כלב, בלי הפסקה.

בלי הפסקה.

עד שבעל הבית בא וביקש רחמים עליה,

ורבי יעקב אבו חצירא ככה ויתר לה.

אז יש בעיה לקדוש ברוך הוא שהמשובשים האלה, שטוענים טענות על הקדוש ברוך הוא ישבש אותם?

אין לו שום בעיה.

ובא בן אדם,

לא מתבייש,

רוצה למשכן את הבורא, אומר לו, תשמע, קודם תשלם מראש,

ואז אני אעבוד אותך.

והרי כתוב,

אל תהיו כעבדים המשמשים את הרעב

על מנת לקבל פרס, אלא הם עבדים המשמשים את הרעב שלא על מנת לקבל פרס.

אז כל שכן,

כשאתה מעז לבוא ולבקש משכון בפרנסה קודם מהעבודה,

גם כשאתה עובד,

אתה צריך לעבוד שלא על מנת לקבל פרס.

גם כשאתה עובד את הבורא,

זה לא על מנת לקבל שכר.

אז עוד יש לך חוצפה לבוא ולהגיד, לא רק שאני רוצה שכר,

אני רוצה אותו מראש.

ועל זה נאמר על השם,

תגמלו זאת

עם נבל ולא חכם.

הלא הוא אביך קניך, הוא עשך ויכון עיניך, הוא ברא אותך, אתה היצירה שלא ברגע יכול לשבש אותך, לעצור אותך, לתת לך

כריש דם אחד וגמרנו.

ואתה עוד מתאמר, מתפלצף על הקב' ברוך הוא, אומר לו, תשמע, תשמע,

יוצא, תפילין, זה, זה, זה, קודם כל תביא, תביא.

אחר כך.

איזה חוצפה, איזה עזות.

זה בעלי המשכונות.

דבר שני,

כל המקבל משכון מחברו,

יש לו קצבה,

ולבקשה שלו יש תכלה. מה פירוש?

נגיד,

אתה מוכר למישהו משהו,

הוא אומר, אין לי כסף שלם עכשיו.

הוא אומר, לא, אין בעיה.

תביא לי איזה תכשיט,

שווה כסף,

ואני אשבור אותו פיקדון.

אם אתה תשלם, אני מאזין לך אותו. אם לא,

אז אני אשתמש בו.

אז כשהוא לוקח משכון, יש קצבה למה שהוא מבקש.

הוא לא אומר, תביא לי את כל הכסף בעולם.

הוא אומר, שווה כסף למה שהוא לקח.

אבל בעל דעת המשכונות,

אלה הם הקץ של המשכונות, הטיפשים האלה,

אין קץ לבקשתו. למה?

כי הוא לא יודע כמה יספיק לו ולפרנסת ביתו,

וכמה ייוותר לו עד יום מותו,

וגם אם יהיה לו כפלי כפליים כסף

ממה שיספיק לו,

לא תנוח דעתו.

למה? משום שהוא לא יודע כמה יחיו כל אחד,

ומה מידת ימיהם.

והוא שחל במה שביקש,

מפני שאין תכלית אצלו ואין שיעור. כמה אתה רוצה, נגיד, עכשיו הקדוש ברוך הוא מדסקס איתו, כמה אתה רוצה,

מראש,

אתה יכול להגיד כמה אתה תחייה,

והילדים שלך כמה יחיו,

ומה הצרכים שלהם,

ומה המצב הכלכלי בעולם?

מה אתה רוצה?

זאת אומרת, אתה רוצה מיליארד קודם כל, שים מיליארד, שיהיה בטוח, ואחר כך נדבר.

מה אתה רוצה?

אז רואים כמה הוא שחל. כי אפילו בעל משכון אמיתי שלוקח,

לוקח שווה ערך כנגד מה שלקחו ממנו.

וזה בא ואומר לקדוש ברוך הוא, אתה רוצה שאני אעבוד אותך?

אין בעיה. לא רק שאני רוצה מראש,

אני רוצה עד סוף.

החיים שלי ושל ילדיי, כולם,

שיהיה להם כל מה שצריך, שיוכלו להיות תנועים לעבוד אותך.

הדבר השלישי, למה הם טיפשים שכלים מהאנשים האלה?

מי שממשכן את החבר שלו,

לא ממשכן אותו רק אם לא קדם לו חוב שהוא חייב בו,

והוא לא חייב לו שום הלוואה, והדין עמו.

אז הוא יכול לבקש משכון.

אבל אם קדם לו לחברו חובות שהוא חייב בהן,

נגיד, אני רוצה לקחת ממישהו עכשיו משהו,

ואני אחייב לו,

אני אחייב לו מקודם,

אני רוצה לקחת אותו עוד משהו,

אז אני יכול להגיד לו, תשמע, תן לי משכון.

הוא רוצה עכשיו לקחת ממני משהו,

ואני רוצה ממנו משכון.

אני אומר לו, תן לי משהו,

משכון.

מה החוצפה הזאת?

הרי אתה בעצמך חייב לי כסף.

אז אם חייב לו כסף...

אז יש לך כבר ביד.

איך אתה מבקש עוד?

עוד פעם אני חוזר.

נגיד אני רוצה לקחת,

לא אני רוצה לקחת, סליחה, רוצה לקחת ממני מישהו משהו,

אבל אני חייב לו, נגיד אני חייב לו מאה אלף שקל,

הוא רוצה לקחת ממני בעשרת אלפים שקל משהו.

ואז אני בא ואומר לו, תשמע,

אתה רוצה בעשרת אלפים?

תביא לי משכון בעשרת אלפים.

זו חוצפה שאין כדוגמתה.

אני צריך לתת לך משכון?

אתה חייב לי מאה אלף.

יש לך ביד פי כמה וכמה הרבה יותר ממה שאני מבקש ממך.

אז איך אתה מבקש ממני כזה דבר?

זו חוצפה שאין כדוגמתה.

ואפילו,

אם הוא ירצה לתת לי משכון,

אני צריך לסרב. אני אומר לו, על מה אני אקח משכון?

הרי הכסף שלך אצלי.

ואם אתה לא תחזיר,

יש לי מאיפה לפרוח, אני אוריד מהחשבון שאני חייב לך.

כל שכן הבורא,

שיש לו על האדם מן החובות הראויים,

שאם תקבץ את כל המעשים של כל בני אדם

בכל ימות עולם לאיש אחד מהם,

קח את כל הזכויות שלך,

של שפתך,

של העיר שלך, של המדינה שלך, של כל העולם כולו, במשך כל הדורות,

מהאדם הראשון עד היום. תיתן לאדם אחד את כל הזכויות האלה,

לא יהיה לו מספיק לגמול על טובה אחת מטובות הבורא שנתן לו.

ברוב רבי רבות הפעמים הטובות שעשית עימנו ועימדנו.

זאת אומרת,

תקבץ את כל הזכויות של כולם ולא תוכל לשלם על טובה אחת של הבורא, אין ברח.

וגם אם תשלם,

אתה משלם משלם, מהארנק שלו,

מהכיס שלו, מאיפה אתה משלם?

אז איך אתה בא ומעיז

לבקש מהקדוש ברוך הוא משכון? איך אתה מעיז?

אז לא רק שהוא רוצה

את השכר מראש,

הוא גם רוצה עד סוף ימי חייו וימי חיי משפחתו.

ולא רק זה, אלא שהוא בעל חובות גדולים לקדוש ברוך הוא,

שאם יאסוף את כל הזכויות של כולם,

לא יוכל לכסות על טובה אחת.

אז איך אתה עוד מבקש מהשם משכון קודם?

תן לי.

ואיך הוא לא מתבייש אז פנים זה לבקש מהבורא שיקדים לו טובות גדולות?

על מה שקדם לו אצלו.

ונכבד עוד החוב עליו.

מאוד יכול להיות שלא יהיה לו גם לשלם לבעל החובות לאדם, לאקו, לבורא יתברך.

כי אולי לא יהיה לו הרבה זמן אפילו להחזיר.

אז איך אתה מבקש בכלל משכון?

ואחד מן החסידים

שאל בני אדם,

הייתכן שיתבע אתכם הבורא יתברך בחובות המחר ביום זה?

הקדוש ברוך הוא יכול לבקש מאיתנו עכשיו שאנחנו נשלם

ונעשה כרגע את מה שאנחנו צריכים לעשות בעוד יום, בעוד יומיים, בעוד שבוע. כבר עכשיו הוא רוצה.

אפשר להניח את התפילין של מחרתיים היום גם?

אפשר לשמור את השבת הבאה עוד לפני שהגיענו?

אפשר משהו להגדיל היום?

אי אפשר.

אפשר לבקש מה שאנחנו עוד עתידים לעשות בעוד שנתיים, אבל כבר היום.

השם אומר, אני רוצה היום שתגמור לי

את כל המצוות שיש לך בשנתיים הקרובות לעשות.

היום אני רוצה שתעשה כיפור ופסח,

בית צום ויום טוב ומועד והלל והכל. עכשיו אני רוצה שתגמור. ואת כל ברכות המזון. עכשיו, עכשיו תגמור את הכל. עכשיו,

עכשיו, הכל ביחד עכשיו.

יכול להיות דבר כזה?

אז הוא שואל אותם, תגידו, אז איך אתם מבקשים מהקדוש ברוך הוא? היום, היום, היום את כל השכר

של כל החיים של כל הילדים עכשיו, היום, היום, היום, היום.

איך אתם עושים את זה?

אם הוא לא יכול, והוא הבורא,

לבקש ככה, איך אתם עזי פנים ויכולים לבקש ממנו היום,

היום, היום,

את כל מה שעתיד להיות שמגיע לנו שכר ויגיע לנו שכר, תן לנו הכל היום.

איך אפשר?

דבר רביעי,

מי שממשכן את החבר שלו, הוא ממשכן אותו לשלוש סיבות.

למה הוא צריך בכלל משכון?

אחת,

הוא אומר, לך תדע, אני נותן לו משהו, אם אני לא אקח ממנו משכון,

יכול להיות שהוא יהיה עני, לא יהיה לו מאיפה להזיר.

כמו שאלה מטרונה אחת רבי עקיבא.

כתוב שהקדוש ברוך הוא יהיה עם חוכמה לחכימין.

הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לחכמים. למה הוא נותן חוכמה לחכמים?

צריך לתת חוכמה לטיפשים.

אז הוא אמר לה, אני אשאל אותך שאלה.

אם באים אצלך עני ועשיר ללוות,

אם הם באים ללוות,

למי את מלווה?

אמרה לה, עשיר.

אז הוא אמר לה, סליחה, אבל עני צריך.

העשיר יש לו. אומר, כן, אבל העני לא יהיה לו מאיפה להזיר.

העשיר יהיה לו מאיפה להזיר.

ולכן הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לחכמים.

למה?

אם הוא ייתן חוכמה לטיפשים,

יבזבזו את זה בברים,

בדיסקוטקים,

באבלה, בכדורגל, שטויות.

אז הוא לא נותן להם חוכמה,

נותן להם נעליים, רגליים,

ברכיים,

גרביים גם.

אביונים.

אבל,

הקב'ה נותן חוכמה לחכמים,

למה הוא יודע שהם ינצלו את החוכמה לדברים טובים?

אז יש במי להשקיע.

אז אחד שלוקח משכון, למה? הסיבה הראשונה, בגלל שהוא פוחד שהשני יהיה עני.

אז הוא אומר, אני חייב שיהיה לי גרנטי.

כן?

סיבה שנייה,

שמא יקפוץ ידו על מה שיש אצלו, ולא יוכל להיפרע ממנו.

איתו אומר, לא חייב לך.

לא חייב לך.

אין לי כרגע.

לא יכול כרגע להחזיר.

הסתבכתי בחוות. אל תשאל מה קרה.

הוא אומר, אני לא שואל כלום, הוא רוצה את הכסף. הוא אומר לו, לא, אבל אל תשאל. אל תשאל מה קרה. אל תשאל מה קרה. מה אל תשאל מה קרה? תן את הכסף.

פוחד שהוא לא יחזיר.

לא שהוא יהיה עני,

שיש לו ולא יחזיר.

סיבה שלישית,

שאולי הוא ימות.

יכול בן אדם למות, והוא לא ימצא אותו.

אז המשכון זה הרפואה של כל המדווים האלה בין בני אדם.

כדי לא לחשוש.

שמא יעני,

שמא יקפוץ ידו ולא ישלם, שמא ימות,

בשביל להתגבר על שלושת המכשולות האלה, לוקחים משכון.

מה, אז יעני יקפוץ ידו, ימות,

יש לך כנגד מה שנתת.

אבל אם היו בני אדם בטוחים

שהוא לא יעני,

ושהוא לא יקפוץ ידו,

שהוא גם לא ימות.

אם היו בטוחים מזה, היו מבקשים משכון.

בשביל מה צריך משכון?

אם אתה יודע שהוא עשיר,

והוא לא קמצן,

והוא לא ימות כי הוא צעיר וחזק ובריא,

אז למה שאתה צריך לחשוש?

אם יבקשו גם מאחד כזה משכון, זה גנאי.

זה גנאי.

והבורא יתברך,

אין לו את המידות האלה, הוא אף פעם לא היה עני.

הוא אף פעם לא יגזול,

הוא אף פעם לא ימות.

אז איך אתה, החוצפן,

מבקש ממנו, תן לי מראש את כל מה שאתה צריך לתת לי?

איך אתה, חוצפן, מבקש דבר כזה?

הרי כתוב לי הכסף ולי הזהב,

והעושר והכבוד מלפניך.

דבר חמישי,

הממשקר את חברו, תנוח נפשו במשכון

מפני שהוא מקווה להיפרע ממנו ולענות בו או בתמורתו.

כשהוא לוקח משכון,

אז הוא סמוך ובטוח.

או שהוא יקבל את הכסף, או שהוא ישתמש במשכון.

אבל מי שיחשוב כי כאשר יקדים לו הבורא די סיפוקו,

תנוח נפשו מצד העולם, טעותו שקר.

אם אתה חושב שתבקש מהבורא ידברך משכון כאילו קודם כל את השכר שלך לפני שתתחיל לעבוד אותו ואתה תגיע לסיפוקך ואתה לא תצטרך יותר לענייני העולם הזה,

זה טעות שכולה שקר.

מפני שהוא לא בטוח שיישאר בכלל הממון אצלו.

גם אם השם ייתן לך,

יש לך הבטחה שהממון יישאר אצלך?

יכולים לשדוד אותך, אתה יכול להפסיד אותו, יכול להצטרף, יכול להלאים אותו וכו'.

ולכן כתוב, בחצי ימיו יעזבנו, או שהוא יעזוב את הממון או שהממון יעזוב אותו.

וממש שטענו ממנוחת נפשם בגיעם אל חפצם מהון העולם.

זאת אומרת, כשאדם אומר, תשמע, אם תיתן לי כך וכך וכך וכך,

אני אהיה רגוע ותהיה לי מנוחת הנפש, זה כזב וסכלות

בבקשה הזאת.

כי אפשר שמה שיהיה לך הרבה כסף,

זה יגרום לך לטרדת הלב ולצער נפש.

כמו שאמרו חכמים, הרבה נכסים, הרבה דאגה.

אז גם אם תקבל,

תישאר חי.

מי אמר שלא תסבול מהכסף?

מה, אנשים קנאים ינסו לפגוע בך ולשדוד אותך ולעשות לך צרות?

והתלבשו עליך שלטונות וכל מיני דברים?

מי אמר לך?

דבר שישי,

אם מי שקיבל משכון מחברו היה בטוח שהוא יפרע לו קודם הזמן,

נגיד כמוהו, ב-30 לחודש הוא מחזיר,

והוא בטוח שהוא יחזיר לו ב-15 לחודש.

וגם יגמול אותו על המתנה שהוא נתן לו כפול.

בגלל שהוא עשה לו חסד.

ודאי שאדם כזה לא היה ממשכן אותו.

נגיד, אתה יודע שאתה מלווה עכשיו לפלוני משהו.

אתה יודע שיש לו כסף,

וברגע שיהיה לו הוא יקדים את הזמן שהוא ביקש.

אם תבקש ממנו משכון,

אז ברור

שהוא ייתן לך בדיוק בזמן,

והוא לא ייתן לך כפל אף פעם,

כי לא סמכת עליו.

אבל אם סמכת עליו,

ואתה בטוח שהוא ייתן לך לפני,

אז הוא גם יכול לתת לך פי שתיים,

בגלל הטובה שעשית לו.

ואצל הקדוש ברוך הוא,

עין לא ראתה אלוהים זולתך יעשה למחק אלו.

הקדוש ברוך הוא

גומר על מעשי הצדקה והעבודה שאנחנו עושים לו במה שלא עולה על הדעת.

שכר בלי הגבלה, בלי הגבלה, בלי הגבלה.

אז כיוון שהקדוש ברוך הוא יש לו לתת לנו בלי

הגבלה אתה עוד אומר לו תן לי משכון?

אתה לא מתבייש.

כשהוא מתכוון נשלם לך שכר על פעולות קטנות,

בעולמות אין סוף,

אתה אומר לא תן לי משכון?

איזה חצוף.

דבר שביעי,

הממשקל את חברו

זה לאחר שהוא אינו יכול למלות מה שמשכנו בעבורו מהון העולם.

הוא אינו ממשכנו לאחר שהוא יכול למלות מה שמשכנו בעבורו מהון העולם.

אבל הממשכנתא בורא יתברך בהקדמת הטובות אליו, אין לו יכולת לשלם עבודה עליהן

ולא מובטח לפרוע מה שיש עליו מן החובות הישנות,

כל שכן החדשות.

שהאדם הצדיק אינו פורח חובות טובות האלוקים עליו, אלא בעזר אלוקים.

כשאתה לוקח משכון מהחבר שלך,

אז אתה ממשכן אותו בגלל שאתה יודע שהוא יכול למלות על ידי המשכון הזה

ולתת לך מהון העולם.

המשכון הזה שווה כסף,

ואז אם אתה רוצה לפרוע אתה הולך לאיזשהו מקום, אומר לו קח את המשכון, תן לי כסף בתמורה ויש לך מאיפה לפרוע.

אבל מי שרוצה לקחת את המשכון מהקדוש ברוך הוא מראש,

אז אתה כנגד הטובות שהקדוש ברוך הוא נותן לך בחייך.

על הישנות שאתה חייב לו אתה לא יוכל לשלם כל ימי חייך אם אתה עושה את כל המצוות של כל העולם.

ועל החדשות של כל יום,

מאיפה תביא לו?

אז איך תוכל להחזיר לו

כנגד משהו משכן?

לא יהיה מאיפה לגבות ממך בכלל.

לא יהיה.

כמו שאמר אחד החסידים בתשבחותיו,

ואף המשכיל היודע אותך לא במעשה הוא יתהלל,

כי אם בשמך וברחמך אשר הכינות את לבבו

לדעת אותך,

כי בך יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל.

לאמור, באלוהים הילנו כל היום,

שימך לעולם נודה סלע.

אז החסיד אומר ככה,

אומר,

גם אם המשכיל אותך,

לא במעשים שלו הוא מתהלל.

למה? רק בשם השם אנחנו צריכים להלל,

וברחמים שלו,

שהוא הכין לנו את הלב לדעת את השם, בלי שהוא הכין לנו את הלב לא נדע אותו.

ובך יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל.

אלה שבע הטענות שיש על הטיפשים, ויש כאלה רבים

שאומרים אם הקדוש ברוך הוא יביא לי כך וכך,

אז אני אעשה כך וכך.

ואם יביא לי כך וכך, אני אהיה פנוי לעשות כך וכך.

אלה נקראים כת בעלי המשכונות,

שהם בזויים,

חוצפנים,

שאין כדוגמתם.

ומדברים דברי הבל בריא.

פרק שביעי.

מה מפסיד את הביטחון באלוקים?

מה גורם שאדם לא יהיה לו ביטחון באלוקים?

מה?

המפסידים

זה הסיכלות

בעניין הבורא ובמידותו הטובות.

אדם שכל לא מבין

את ענייני הבורא ואת המידות הטובות שלו.

כי מי שאינו מבין את רחמי הבורא על הברואים

ואת ההנהגה שלו עליהם,

וזה שהוא משגיח על כל אחד,

שהוא מושל בהם,

ושהם קשורים באסוריו, לא יכולים לזוז ממה שהוא לא מתיר,

לא ינוח ליבו ולא יסמוך עליו.

מי לא סומך על השם?

מי לא בטוח?

מי שלא מכיר את הבורא,

את המידות הטובות שלו,

את הרחמים שלו,

את ההנהגה שלו,

את ההשגחה שלו,

את הממשל שלו,

ושקשורים באסוריו. אחד כזה,

שלא מבין את זה,

הוא המסכן שלא ינוח ליבו ולא יסמוך על השם.

אבל זה נובע מהסיכלות שלו,

שהוא לא מכיר את הבורא.

ומהם הסיכלות במצוות הבורא יתברך. יש אנשים טיפשים.

למה אין להם ביטחון? כי הם לא מבינים את מצוות הבורא.

זאת אומרת, התורה אומרת, הוא מזהירה לסמוך על הקדוש ברוך הוא ולבטוח בו.

כמו שאמר, ובחנוני נא בזאת.

ואמר, ביטחו באדוני עדי עד.

הבן אדם טיפש במצוות הבורא יתברך.

והוא לא מאמין שהפסוקים מעידים שאפשר לסמוך על הבורא במאה אחוז.

במי אנחנו מדברים?

במי אנחנו מדברים?

אלה שאינם ביטחון, מי זה אלה שאינם ביטחון?

אלה שאינם ביטחון, מי אלה?

מי אלה?

אלה שעובדים.

אלה שעובדים.

שימו לב שהם לא מכירים את מידות הבורא, כמה הוא טוב, כמה הוא מרחם, כמה הוא משגיח,

כמה הוא מנהיג.

ושאי אפשר לצאת מאסוריו עם קשורים.

אנשים כאלה לא בוטחים ולא סומכים עליו. לא, הוא אומר, אני לא יכול, אני מצטער, לא יכול, אין לי ביטחון,

אין לי ביטחון, לא יכול.

לא יכול.

ויש שבגלל שהם לא מבינים את התורה ואת המצוות, והמצוות מעידות

שהכל תלוי בשם יתברך, וחייבים לבטוח בו, ביטחו בשם עדי עד,

כי ביה השם צור עולמים,

ובכנוני נא בזאת.

ויש עוד אנשים,

למה אין להם ביטחון?

הם נוטים פשוט אל הסיבות הקרובות,

הם רואים עכשיו אני עובד,

אני מרוויח,

אני כותב,

אני מרוויח,

אני מרצף,

אני מרוויח.

אבל הם לא יודעים שכל העילות הן מתחילות למעלה, למעלה, למעלה.

וכל מה שהסיבות יותר רחוקות ממנו,

יש בהם את היכולת והכוח להועיל ולהזיק

יותר חזק ונראה ממה שהסיבה הקרובה.

יש מבצע בסופר.

אז אתה רואה כתוב מבצע 50% אתה יכול לקנות.

פתאום הפקידה

מסירה את המילה מבצע ומחזירה את המחיר המלא.

ואחד עמד בתור,

זה שלפניו הספיק

והוא לא הספיק, היא הורידה, החליפה.

אז הוא מתחנן אליה,

תעשי טובה אני, מה אני?

חצי סנטים ממנו.

תמתיני, תורידי אחריי.

תביא לי 50% הנחה.

היא אומרת לו, אני מצטערת, אני לא יכולה. מה זה את לא יכולה?

את בעצמך סובבת את זה עכשיו, מה זה את לא יכולה? תחזירי את זה עוד פעם.

היא אומרת לו, אני לא יכולה.

למה את לא יכולה?

קיבלתי עכשיו טלפון מהמנהל.

הוא אמר לי, לא. מה המנהל? מה, את עומדת עליי מנהל? איזה מנהל? אני ראיתי שאת עשית את זה.

מה אתה מבלבל את המוח? מה, את עומדת עליי?

אמרתי לו, אדוני,

אני רק סבירה פה.

אני לא הסיבה, לא למבצע ולא להפסקה שלו.

יש מנהל.

אז הוא הולך למנהל, אומר לו, תשמע,

תשמע, מה קורה פה? זה לא פייר.

אני עומד בתור, חיכיתי, זה בדיוק כשאני הגעתי, מחליפים.

מה, הנה, ייגמר כל התור, תחליפו.

אני מבקש ממך להחזיר את המבצע.

הוא אומר לו, אני מצטער, אני לא קובע.

מה זה אתה לא קובע?

הוא אומר, אני לא, אני מנהל הסניף, יש מנהל הרשת.

זה לא אני, יש מנהל הרשת, הוא קובע.

אנחנו טיפשים, אנחנו מסתכלים בסיבה הקרובה, חושבים שהיא הגורמת.

אנחנו מאמינים שהעבודה שאנחנו עובדים היא הגורמת. אני כותב, אני סופר סתם, זה מביא את הכסף.

אני בנדלן, התיווך, זה מביא את הכסף.

אני שיפוצניק, השיפוץ שעשיתי, זה מביא את הכסף.

אנחנו מסתכלים בסיבה הקרובה.

אבל מי עומד מעל זה?

מי סידר את העבודה?

מי גרם להזמנה?

מי שלח את ההוא שיזמין מזוזות?

מי שלח את ההוא שיבקש ממך לשפץ?

מי שלח את כל זה?

אז זה לא, לא הוא.

זה מישהו מעליו.

ואם אתה לא בוטח בשם ואתה סומך על הסיבה,

אין בעיה.

לא, פתאום הוא אומר לו, אל תשלם לו.

אל תשלם.

נו, מה עם הכסף? הוא אומר, אל תשאל מה קרה.

וככה זה מתגלגל בקטטות ומריבות והכול. אם היה סומך על הקדוש ברוך הוא,

הכל היה בא, הכל היה מסתדר,

לא דואג, לא מוטרד,

לא צועק, לא מתפוצץ, לא שומנם.

אבל זה אין ביטחון, אין ביטחון.

טיפשות. מה זה איך מגיעים?

יש לך יותר ברור.

היית תינוק?

היית עובר?

דאגת לאוכל?

מי דאג לך?

אבא ואמא.

אבא ואמא?

מה אתה אומר?

כאילו הוא נתן להם. לא הבנתי.

אמא הכניסה אוכל בפנים.

אה, כשהיא בבטן? כשאתה היית בבטן. לא, כשהיא בבטן.

כשהיא היית תינוק, איך התפתחת?

השם אמרנו לפני דקות, כתוב. איך, איך התפתחת?

האפרו, אבא... כתוב, אין האישה והילדים נשואות לאהבה, והאב אדם נשואות לשנוי.

אז אתה אומר בדיוק כמוני,

שהוא הסיבה לכל הסיבות.

לא האמא.

אז לא האמא ולא האבא. אז איפה האמא והילדים שעיניהם נשואות לאבא?

לאבא עיניו לאן?

אז מי בסוף מפרנס?

אז מה אתה רוצה? מה אני אומר?

ומי נותן לפרוח בתוך הבצע לאכול?

אז מי מכניס לאוכל?

אה?

נעזב הביטחון שלך?

כל יום אתה אוכל ביצים,

ואתה לא זוכר.

איך אתה אוכל ביצים?

אני לא בעבודה, אבל...

אה?

אתה סתם עומד אותה.

לא סתם עומד, אתה. כן, היית, איך קוראים לו?

בשופר היית הופך את העולם.

מה אתה הופך היום? חרית? ברזלים?

אם כבר לעבוד, לעבוד במצווה, לעבוד בזיכוי הרבים,

להפיץ את התורה.

פשיעי זה אושר זה.

אם כבר, אם כבר, אם כבר.

אז כל הזמן מצוות, מצוות, מצוות, מצוות, מצוות, מצוות, מצוות.

אבל אין שכל, אין שכל, אין שכל, אין דאגות.

נשתו, כן?

אז עכשיו,

כללו של דבר בעניין הביטחון.

כי יתרון הביטחון מהבוטחים באלוהים,

כפי יתרון ידיעתם אותו,

ואמונתם בהגנתו עליהם,

ורוב השגחתו על טובתם.

תקשיבו טוב למה שאני אומר עכשיו.

הנה אנחנו פה כולם.

איך נדע מיהו בעל ביטחון יותר גדול מחברו?

הלו?

הלו?

איך נדע?

כללו של דבר בעניין הביטחון.

היתרון

של הביטחון מהבוטחים באלוהים, יש בוטח ויש בוטח ויש בוטח. מה היתרון ביניהם? בין הבוטחים אני מדבר.

לא אחת בוטח ואחת לא בוטח.

נגיד שכולנו פה בוטחים בשם.

מה יהיה היתרון של אחד מחברו? במה? במה?

אומר רבנו בחייה, כפי יתרון ידיעתם אותו,

מי שיודע את השם יותר מחברו,

הוא בוטח בשם יותר ממנו.

אז זה תלוי כמה אתה יודע את השם.

וכמה שאתה מאמין יותר שהוא מגן עליך.

כמה שאתה מאמין יותר,

אתה בוטח בו יותר מחברך.

וכמה שאתה יודע את ההשגחה המרובה שלו עליך,

לתת לך טובות,

ככה אתה בוטח בו יותר.

יוצא שמי שבוטח פחות

בגלל שהוא לא יודע את השם כמו שצריך,

הוא לא בטוח שהוא מגן עליו,

וגם

הוא לא מרגיש כל כך את ההשגחה שלו לטובתו.

ומילא,

הוא לא בוטח.

והנה אנחנו רואים ילד

שהוא במעיים של אימא לא דואג,

כשהוא קטן יוצא הוא יונק,

הוא לא דואג,

יש לו אבא ואימא כשהוא תינוק, הוא לא דואג,

כשהוא ילד הוא לא דואג,

כשהוא נער

הוא מתחיל לדאוג.

ועכשיו הוא כבר לא סומך עליהם,

הוא רוצה להשיג הכול לבד.

מה השתנה?

מה השתנה? מי שזן ופרנס אותך עד היום,

מי שנתן לך הורים,

מי שנתן לך הכול, רק הייתה אומר, תקנו לי, תקנו לי, תביא לי, תביא לי, תקנו לי, תקנו לי.

מה השתנה?

למה אתה צריך עכשיו להשתנות?

מי שדאג שיהיה לך הורים,

מי שדאג שתהיה בבטן, מי שדאג לכול, הוא יכול לדאוג לכל דבר בשביל שיהיה לך הכול.

לא צריך הורים, לא צריך בטן,

אתה לא צריך כלום. הוא יכול לדאוג לך גם אם אתה יתום.

אין לו בעיה.

למה אתה לא בוטח? למה הפסקת לבטוח?

גיל הטיפש עשרה.

סיכלות.

טיפשות.

זאת אומרת,

היה אחד מן החסידים שהיה לו שכן סופר מהיר. סופר.

הוא היה מתפרנס מהסופרות.

אמר לו, יום אחד תגיד איך העניינים.

אמר לו, ברוך השם, כל זמן שהיד שלי היא שלמה ובסדר,

ברוך השם, ברוך השם.

לערב היום נגדעה ידו

ולא כתב בה בשאר ימיו.

והיה זה עונשו מהשם יתברך שבטח בידו.

לא, הוא אמר, ברוך השם, כל עוד היד כותבת.

הוא אמר, ברוך השם.

כשאתה שואל את בן אדם מה שלומך,

ברוך השם, יום כל עוד אני נושה, תודה לאל.

אם אתה אומר שהכל תלוי ביד שלך,

והקדוש ברוך הוא מביא את הפרנסה דרך היד שלך,

אז הקדוש ברוך הוא הוריד לו את היד.

ועד סוף ימיו הוא נשאר בלי יד.

זה ברור, נכון?

אבל הוא אכל?

כן. כי אם אמרו שהוא עד סוף ימיו הוא נשאר בלי היד, אז הוא אכל.

בלי יד.

אז זאת אומרת, מי מפרנס השם, עם יד ובלי יד.

אז אם היית סומך עליו, היית נשאר עם היד.

לא סמכת עליו, הוא הראה לך שאפשר לחיות בלי יד.

אז זה טיפשות, סיכלות.

עכשיו,

אם אחד רואה שלא ייתכן שיהיה לו טרף ומזון רק אם הוא יעבוד אצל השני,

בסדר?

אז הוא בוטה עכשיו בזה שמעסיק אותו.

אבל אם יתחזק בהכרה,

מה הוא יראה?

כן. שבעצם גם הבעל הבית שלו

זקוק לקדוש ברוך הוא.

אז ממילא אם הוא רואה את זה והכרה שלו כבר חזקה,

אז למה אני צריך לסמוך על בעל הבית שלי אם הוא בעצמו סומך על הקדוש ברוך הוא?

למה אני לא אסמוך ישר על הקדוש ברוך הוא?

למה אני צריך לסמוך בבעל הבית?

אם הוא בעצמו סומך עליו, למה אני צריך ככה?

בירידת גשמים אנחנו יכולים לפעול משהו?

לא יכולים.

על הזריעה אנחנו שולטים?

על השייט אנחנו יכולים לסמוך.

עכשיו הייתה מכלית מלאה.

שוויות נפט ונפקעה לשתיים מהגליל.

אפשר לבטוח.

ללכת במדברות כשאין מים, אפשר לבטוח על משהו?

כשבא שטף או צונאמי, אפשר לסמוך על מישהו?

כשנופל דבר או חיידק טורף, אפשר לסמוך על מישהו?

אז אין לנו שום תחבולה בשום פנים בעניינים האלה, נכון?

מה הזמן נעשה?

ובעת רעתם יאמרו,

קומה מושיענו.

ממחכים עד שמגיעה צרה.

כשמקבלים את המחלה נזכרים באלוקים.

למה לפני כן אתה לא מקדים תפילה לצרה?

למה אתה לא בוטח באלוקים מההתחלה?

למה צריך לחכות לבעיות, צרות, אסונות וכו', בשביל להכיר את הבורא דבריו והספונים עיניו? למה?

אין ביטחון כי אתה תולה בסיבה האחרונה,

ולא בסיבת הסיבות.

אתה רואה מי נותן לך את המשכורת, את הצ'ק בסוף.

זה הבעיה.

אבל אם תתחזק ההכרה באלוקים עוד,

יכול לבטוח האדם גם במה שייתכן לו בו קצת תחבולה,

כמו להביא את הטרף בסיבות מסוכנות

ובמלאכות שמייגעות את הגוף,

ויניח אותם לביטחונם באלוקים,

שיטריף אותו במה שיקל להתעסק בו יותר מהם.

והאדם יגיד, ריבונו של עולם,

תן לי מלאכה קלה שאני אוכל להתפרנס ממנה.

ואם תתחזק ההכרה שלו באלוקים יותר,

ישיב ביטחונו אליו בכל הסיבות, בין קשה, בין קלה,

ויכוון להתעסק בהם לעבודת האלוקים, לשמור מצוותיו.

לא מעניין אותי, תן לי איזה עבודה, לא משנה.

ואם יתחזק עוד יותר מזה,

בחמלת הבורא על רעיו,

הוא רוצה בגזירת הבורא שגוזר לו, בליבו, בחושיו,

בנראה ובנסתר,

ושמח, שימו לב, בכל מה שאשם עושה איתו.

מוות,

חיים,

אם ימית לו משפחה, שמח,

ייתן לו חיים או ייתן לו ילדים, שמח,

ייתן לו רש ועושר, עניות, עושר, שמח,

בריאות וחולי, שמח,

ולא כוסף לשום דבר זולת מה שבחר לו הבורא,

ולא ירצה אלא מה שרצה לו הבורא,

ונמסר אל האלוקים במסירות נפש,

ומשליך את נפשו וגופו על דינו,

ולא יגביר עניין על עניין בשבילו כל אותו דבר,

ולא יבחר זולת משהו מענייני עולמו,

כמו שאמר אחד הבוטחים, לא הסכמתי מעולם בעניין ותעוותי לזולתו.

לא מסכים לשום דבר

ולא מתעוות לשום דבר.

מה שהשם נותן,

ברוך יהיה, השמח מחלקו.

אז זה כבר דרגה גבוהה מאוד.

אבל יש מי שעוד יותר חזקה כרתו,

וידע העניין המכוון אליו בבריאתו ויציאתו אל העולם הזה הכלה,

הוא מבין למה הוא בא לעולם והעולם הזה הכלה,

והוא יכיר מעלת העולם האחר הקיים, יודע שיש עולם הבא,

וימאס בעולם הזה ובסיבותיו,

ויימסר במחשבה, בנפש,

בגוף,

אל האלוקים יתברך,

מי ישתעשע בזכרו בבדידות.

יכול להיות לבד בעולם, לא מעניין אותו מכל העולם, לא מאנשים, לא אף אחד.

מי יכול להשתעשע בשם בבדידות?

מי ישתומם מבלתי המחשבה בגדולתו.

לא חושב בשום דבר על גדולת השם יתברך.

דים יהיה במקהלות, נגיד הוא בתוך קהל, בתוך זה, בתוך מסיבה, סעודת מצווה וכו',

לא יתאבק כי אם לרצונו.

לא אכפת לו אם יהיה מוזיקה,

לא יהיה מוזיקה,

לא יהיה אוכל, לא יאכל, ירקדו, לא ירקדו, יהיו אנשים, לא מעניין אותו בכלל.

לא מתאבק כי אם לרצונו,

ולא יחשוף כי אם לפגיעתו.

להיפגש עם השם, בית כנסת, בית מדרש, זה המקום הכי טוב בעולם.

אחת שאלתם את השם, אותה אבקש, הבטיחו את השם.

ותדרידהו שמחתו באהבתו משמחת אנשי העולם בעולם.

לא מעניין אותו, מעניין אותו שמחה לשמוע בשם, לאהוב את השם,

מכל השמחות של העולם והאהבות שלהם. לא מעניין אותו בכלל.

וזאת העליונה שבמדרגות הבוטחים מהנביאים והחסידים,

בסגולת,

האלוהים הזכים,

והוא מה שאמר הכתוב,

אף אורח משפטיך אדוני כי בינוך לשמך וזרעך תאוות נפש.

זאת אומרת,

האדם הזה הגיע לשיא הדרגה,

וצמאה נפשי לאלוהים ללכה.

זהו.

זהו.

הדרגה האחרונה המקסימלית, אני חוזר עליה.

ההכרה כבר תהיה כזאת חזקה,

הוא יודע למה הוא בא לעולם,

מה התכלית, הוא בז לעולם הזה.

כל העניינים שלו זה העולם הבא.

משתעשע בשם אפילו שהוא בודד.

משתומם מכל מחשבה ומתעסק רק בגדולת השם יתברך.

אפילו אם יהיה במקהלות עם,

לא מתאבק אם לרצון השם יתברך,

ולא כוסף אלא לפגיעתו דהינו שהקדוש ברוך הוא נמצא במחיצתו בבתי מדרש, בתי כנסת,

בלימוד התורה וכו'.

ותטרידהו שמחתו באהבתו ובשמחת אנשי העולם בעולם ובשמחת אנשי העולם הבא. בעולם הבא לא מעניין אותו שום דבר, רק לשמוח ולאהוב את השם יתברך,

תדיר.

זאת המעלה העליונה במדרגות הבוטחים הנביאים

והחסידים בסגולת האלוהים הזכים, המלאכים.

זה מה שכתוב,

צמאה נפשי לאלוהים,

לאלוהים, כמו אדם, לא שתה, לא שתה, לא שתה.

איך הוא צמא להרבות את צמאונות.

אז אותו דבר, צמאה נפשי לאלוהים. כל הזמן יש לו צמאון לאלוהים.

אלה עשר מדרגות הביטחון שלא ימלט בוטח מאחת מהנה.

ומצאנו עניין הביטחון בלשון הקודש,

מליצים עליו בעשר מילות

כנגד עשר המדרגות האלה, והן מבטח,

משען,

תקווה,

מחסה,

תוחלת,

חיקוי,

צמיחה,

סבר,

מסעד בחסל.

אלה עשר לשונות

כנגד עשר המדרגות של ביטחון.

והאלוהים ישימנו

מן הבוטחים עליו,

בנמסרים לדינו,

בנראה ובנסתר,

ברחמיו אמן ואמן. רגע, אלה ששמחים ואמן. סיימנו

את רבנו בחיי שער הביטחון פעם שנייה.

השתבח הבורש שזכותו של הצדיק

תעמוד לנו

לאורך ימים ישנים. אמן. מי שלא יודע,

הקדוש ברוך הוא ציווה

ללמוד

את הספר חובת הלבבות של רבנו בחי.

מנהלן

המגיד משרים,

המלאך הדובר בפיו

של מרן הבית יוסף,

כידוע לאלה שלא יודעים,

מרן הבית יוסף היה יודע את המשנה בעל פה.

כל המשנה,

כל השס,

בעל פה.

ומי שעושה מצווה בשלמות, כמו שלמדנו היום,

נברא לו מלאך שלם.

אז נברא לו מלאך שנקרא המשנה.

והמלאך הזה, המשנה היה מדבר מתוך פיו.

והרב שלמה אלקווץ ועוד עשרה.

חכמים היו עדים ששמעו את המלאך הדובר בו מפיו.

והוא אומר,

אני המלאך המשנה,

אומר לך כך וכך לעשות.

וה' אמר לי להגיד לך כך וכך.

ובין הדברים שציווה המלאך המגיד,

שעל זה יש את הספר מגיד מישרים.

אמר

שאתה צריך ללמוד ספר חובת הלבבות כל יום.

אז אם מרן הבית יוסף

צריך ללמוד כל יום

חובת הלבבות, מה אנחנו?

והאבא של החוזה מלובלין

למד את הספר הזה אלף פעם!

את הספר לא תשער,

את כל הספר.

ולכן זכה למה שזכה,

שיצא לו הבן החוזה מלובלין.

זה ספר קדוש שדיברו בו כל גדולי העולם.

כל גדולי העולם.

תביא לי ספר שלך יותר רגע, יש בה הקדמה,

תן לי רגע, לא ידוע.

רבנו ארי הקדוש

ציווה

והטיל

על התלמידים שלו

ללמוד בספר הזה מדי יום ביומו לעורר לבבות לאל נורא ואיום.

הארי הקדוש.

הבן של הראש.

ציווה, תרגילו עצמכם ללמוד בספר חובת הלבבות.

ובספר הישר הוא ביקר את התשובה לרבנו יונה.

רבנו אלימלך מליז'ינסק כותב, יעסוק באימה ויראה באיזה ספר מספרי מוסר בכל יום, בראשית חוכמה והשלב, חובת הלבבות.

הגאון בעל הנודע ביהודה ציווה לבעל תשובה אחת לעסוק בספרי מוסר,

חובת הלבבות

מאחרי שער הייחוד עד הסוף.

רבנו אחידה.

אומר רבנו בחייה חיבר ספר הקדוש חובת הלבבות,

והקורא בספרו ובהקדמתו יראה תוקף קדושתו ודבריו חיים וקיימים והיו למאורות.

הגאון מווילנה

היה מחבב ספר מנורת המאור וספר חובת הלבבות.

הרב הוזנר שליטא אמר שהגאון הקדוש דבי פרחס קריצר, זכר צדיק וברכה, למד אלף פעמים

ספר חובת הלבבות ורק אז זכה למה שזכה.

הגאון

רבי אברהם דוד

מבוטשטש

האש של אברהם

מעיד על עצמו שבנערותו ספר חובת הלבבות שגור על לשונו בעל פה.

החתם סופר, זכר צדיק וברכה.

הוא אומר, היה לומד לפני התלמידים כל יום, שיעור רבע שעה, מספר חובת הלבבות,

להלהיב את ליבם ביראת ה'.

בכל המוסרים שלו והנהגות

היו מדברי הספר הקדוש הזה.

וכן חפץ שתלמידיו יעסקו בו בימי בחרותם,

כשיקבעו להם דרך אחת בעבודת ה'.

רבי מאיר שפירא,

מייסד ישיבת חכמי לובלין,

ריתק את תלמידיו בקטע מחובת הלבבות שלמד איתו בפני כל שיעור,

לפי פקודת ריבו האדמו״ר מצ'ורטקוב,

וכן הלאה.

אז אם כן,

צריך לדעת שמה שאנחנו זכינו פה ללמוד את חובת הלבבות, לא דבר פשוט.

עכשיו מה שאני מבקש פה מהציבור,

כל מי שישתתף פה בשיעורים האלה,

שירים את היד ויגיד, אחרי שהוא למד את השיעורים האלה,

מה זה עשה לו, מה הוא השתנה,

מה השפיע עליו.

בבקשה, הנה הראשון.

שמך יניב עדרי. מה זה טובה?

באמת, בעבודה אני מרגיש, ברוך השם.

לא מעניין את זה, מה שיהיה, יהיה.

באמת, טוב, טוב לי בחיים, גם מצפי, אני לא יודע כל פעם, תעזרי, כל פעם, מה יהיה, מה יהיה, מה להתעזרי.

הכול ינחת, ברוך השם, באמת, יהיו גם את זה, לאט לאט ולאט ולחזק, זה יעלה.

זה נשאר חזק מאוד לך.

אני נגיע מנהדות העבודה, ובינתיים לא שיהיה חזק בעבודה.

זאת אומרת, אתה שוקל גם לעזוב את העבודה, רק כרגע אתה מתאים שהאישה תהיה לה ביטחון.

מרחק נגיעה, זה הצלחה. מרחק נגיעה, הנה רונן, שאולו, כן.

אין לי, אין לי, אין לי, אני שמעתי הרבה דברי תורה,

הרבה שיעורים, מהרבה, אני כותב את זה כל יום לרב.

דברי אלוקים חיים, וזה משהו מדהים, וכל שיעור מחדש שאני כותב לרב, או שאני יוצא מדהים,

אני נוסע עם פרויקטורים עד הבית, אני לא יכול להירדם, אני בא ביתה, אני משגע את הילדים, את האישה,

את כולם, וכשלב שלי במשך היום,

אני רוצה לעבודה, אני הולך לאתרים שאני עובד,

אני נמצא שתיים, שלוש דקות, מדבר או מדבר עם האוויר, אני לא נמצא שם.

אני לא מעניין אותי, אני יודע, שלי, מה שמונח לי מונח לי, שלי, שלי, לא של, לא שלי. סיפרתי לרב,

קיבלתי הצעת מחיר של 30,000 ויותר מקבלן אחר,

וקיבלתי את העבודה.

ואמר לי את זה, קיבלתי את העבודה.

זה דברים שפעם הייתי מסתכל על זה כמובן מאליו, או שמגיע לי, אני שווה את זה, ידיי, כאילו,

אני זה אני, ואני לא, אי אפשר לתאר את זה. זה פשוט, כל מה שקורה במהלך כל היום,

ביטחון מלא, זה, זה,

זה מלווה אותך כל היום, כל שנייה, כל דבר, הכל מאיתו יתברך, כל,

גם כשאני עושה טעות, אני אומר, טעיתי, מאיתו יתברך בשביל, הכל, הכל,

היה לי פאנצ'ר בדרך לפה.

יצאתי מאולגה בשעה 2.35, היו צריכים לעשות פה עוד שתי בחורים,

ואמרתי, אני חייב להגיע 3,000, אני 3, ואגיע לפה.

פאנצ'ר בדרך, הם מדברים איתי, אני שומע פה,

אני אומר, תקשיבו, הכל טוב, חייך, אני פעם הייתי מתעצבן,

בא הפאנצ'ר עכשיו, אני עושה שיעור תורה וזה קורה לי,

הפכתי את זה למצב שהנה, זה היה צער רע,

ואני בחיים, אני בן 30 והחלפתי פאנצ'ר,

יצאתי כמו טווס, גלגל, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, שלוש דקות, חזרתי לאוטו.

שם מדיח על שלוש דקות,

שלוש דקות חזרנו לרכב ולא נשאר לנו לנזול.

באהבה, הכל באהבה, גם העצבים שיש, אני אדם, אני

מטבעי, אני קמקזי, אני אדם, אני קצת חולה קצת, אז אני,

אני הייתי בריא, לא כדורים ולא רגיון ולא מים חמים ודוש חם,

אני רגוע, אני מבסוד, אני,

אני הרב יודע, אני משגע, אני מבסוד, אני ברוך השם, הכל עצמי,

אנשים מדברים איתי, אני אומר להם זה, אנשים מסתגרו, אני אומר להם מה זה גם על רמה,

אין כלום, אין אני, הכל, הכל, הכל, זה לא מעניין אותי כלום.

מי עוד?

אני, אני, כן, אני, כן?

היום צלחתי לכולם להשתמש בגבי ה... תודה רבה, למה אי אפשר להזמין את זה? תשמע, תשמע, שומעים, שומעים.

הסריטו אותך אוכל זה בסדר

ותמצואה.

אתה לא מבין מאיפה להתחיל אחרי זה. אז אני יושב ככה ואני אומר, אה, כשאני שולח את זה ב... אני פחות נקרא את זה. אני קראתי את זה בזינות,

ותוך שלוש דקות, היה כלא היה.

עכשיו אני, המנכ״ל שלי והאוהדת שלנו, גם כן עבדו על משהו אחר, גם כן מסובך. וגם הסתבכו, הסתבכו, אמרו, אמרו, אתם רוצים פתרון?

עזוב אותנו, סלאס, עושים את זה עם המציאות שלהם במציאות דתיות כזה. די, די, עשרה, איפה עובדים?

עכשיו, תשמע כתוב.

תלוי לסרוך דירה, תלוי לסרוך דירה.

חיכי, תראה, בשעה עדיין עלה להם עשן וזה, ולא מספיק. אם אתם רוצים, אני אתן לכם פתרון?

נו, מה אתה רוצה?

אז תלוי אחריי.

ואז אני אומר, אמרתי, זה ססה, ססה. כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקדוש ברוך הוא, ואפילו מעשי קשבים.

אתה רק אסתבכו את זה. אמרתי את זה, וברצינות,

ותוך עשר דקות,

המנכ״ל והבחורה שהייתה איתה איתו, סופסת בבית הזה, גמרו את הכול, ויצאו החוצה,

וגם כשהם רצו שאני שם, הם יסמס את המשפטים.

יפה מאוד.

אבל רגע, אבל איך אתה מרגיש אחרי לימוד שער הביטחון, חוץ מהמקרה של היום?

מה, זה עולם אחר לגמרי. תסביר איך הגעת ואיך אתה היום.

הגעתי,

תשמע, החיים היום מתתפקילים.

אתה עושה משהו,

ואתה בטוח שאתה מתעתקן.

אתה לא עשית בסדר, אתה כל הזמן לא בסדר.

יכולת תמיד לעשות יותר טוב.

והנה, היום אחרי שהוא ביטוחו על אחד ושניים,

אתה מבין שזה לא אותך.

יש משהו שזה מחזיר את הכול ברמת החברה הקטנה.

אז אתה מקבל את הכול בעבר, מטרת קדימה, ואתה מבין שזה הכול. דווקא היום, דווקא היום, הולך לי הרבה דברים, דברים הרבה תשכנה כמו שאתה בעברית.

גם בבחינת ההבנה וגם בבחינת החיים בכלל. הכול רץ, הכול של עצמד.

אנחנו לא יודעים את יעקב אצלנו.

יפה מאוד.

כן, מה אתה רוצה להגיד? תקום רגע.

תקום, תקום. תודה רבה, אנחנו חייבים לרב את החיים שלנו.

מה זה מה זה עשה השיעור הזה? זה זכיית המתים.

איך אנשים קמים בשעה כזאת, אין דבר כזה בעולם.

שיחות אנשים בקושי קמים, ואין עניין שיחות בבתי כנסת בעולם.

אני אומר לאנשים,

באמת, אני מסתובב בעולם, אומר לאנשים שיש שיעור שיבוא ללימוד.

הם אומרים, זה לא יכול להיות. אני אומר להם, תראו, תראו.

במה הוא סוחף את האנשים? לא יודע במה. סבור, תשמעו.

וזה מצולם.

זה את חיית המתים, אני אומר.

וזה לא חודש ימים ספיחות.

זה ממשיך, ממשיך, ועליו עוד עכשיו אני שומע שיש משהו,

תוכנית מגירה להתחיל בחצות. אוי ואבוי.

חצי המתים.

אבל שיוצא מקום בפועל, שזה מתחיל באותה שעה.

יש איזה מקום.

כן.

יהודה משט.

אני רוצה להגיד למהות מעשה אליהו. אני הרבה לומד, הרבה לומד, גם בתבואה וגם במה שעות. לא שומעים, לא שומעים. אני הרבה לומד,

אני כל יום לומד תורה, והרבה שיעורים, אני עשר שנים במסגוש חזרה בתשובה.

ותמיד ידעתי שהכול זה מהשם,

והכל השם פה, והכל.

אבל תמיד היה לך מועקה, תמיד היה לי גם תמוך, גם שידעתי שהכל מהשם והכל מקומטיב.

אבל תמיד היה לך מועקה. אני אעבור את החודש זה ולא יעבור את זה,

לפני פגישה, הכול.

פה המועקה הייתה נשארת. פעם יותר חזקה, פעם לא.

השיעורים האלה, כמו פינצנצה, רוצים אחד, שתיים, שלוש, הוצאת את כל המועקות.

זאת אומרת, המסלול אותו הדבר. אותו לחצים, אותו דבר, אותו דבר לא השתנה כלום. באמת, אותו דבר.

אבל הם יותר וקבל פחות, אבל לך כבר מועקעת רגוע

ככה שמחה, אתה רגוע, אתה רגוע, אתה יודע שזהו, זה רצון השם

אין משהו, מה שאתה צריך להתעסק על חשוב בלעולם הבא, לעשות מטוות, לעשות מטורף עם התורה ולגנוב מטורף בדרך. זה מה שכחית לך.

בדרך הצלחת לעשות עוד פחות, אבל אין לך את המועקע,

וזה דבר נפלא, זה פשוט דבר נפלא, אבל צריכים כל הזמן, כל הזמן,

אנחנו ממשיכים,

כל הזמן, למה? כי זה, אתה יודע, בחוץ, בחוץ ככה, פה אתה יודע, היא צריכה חופצת עוד פעם טקטה. צונאמי. צונאמי זה וזה, אבל זה ממש... ואני עכשיו נפגש עם... אני יודע מה נפגש עם ראש הממשלה? הוא עם ברי, בחור מדהים.

איש מלאות ברכים.

ואתה רואה אותו עם טונה מועקות, זאת אומרת, אתה יכול לחזור אותו בתשובה ככה. הוא רוצה, הוא עשיר, והכול מו טונה מועקות.

אתה אומר, יש לך מועקות, אתה חושב שאתה לא יכול לשנות כלום.

תודה. רגע, עכשיו אנחנו רוצים לשמוע את אריאל בלד.

תעמוד רגע, אני לא שומע.

יש שם אנשים.

הוא לא מצלם אותך, הוא מצלם את הקהל.

הרב עמנו יצחק, אין לו קול יפה.

הוא

הוא צרוד. היה לו קול יפה, זמר, אתה אומר לו קול יום.

זמר ידיע, הייתי שאתם מתאורבים כל בוקר בקול שלו.

אתה לא מבין שהוא אומר את הגנאי בהתחלה בשביל להגיד את השבח?

זה כמו עבדים היינו במצרים, ואחר כך, כן?

הרב עמוניץ, חכה לו קודם, הוא צרוד.

ובאמת באמת אין ספק שהוא גם לא אומר דברים מיוחדים. כל מה שהוא אומר גם רבנים אחרים אומרים.

אבל הרב עמנו יצחק, יש לו אירף שמיים והמסירות נפש שהוא עשה בצעירותו היא נדירה מאוד.

הסיפור של החיים של הרב עמנו יצחק,

שהוא חזר בתשובה מתוך התבוננות, כמו אברהם אבינו. גם אברהם אבינו הסתכל לשמיים,

רענת חייך שמש, אמר זה בורא עולם, אחר כך הוא ראה תהיה רח, אמר זה בורא עולם.

ועבד את הבורא להחזיר בתשובה לתוך מסירות נפש.

גם הרב עמנו יצחק מסר נפשו,

הוא מספר שאם קוקו הוא החזיר בתשובה.

אין ספק ששכינה שורה עליו,

וקודש קודשים הוא, וצריך לירוא מפניו,

כי לא רק שהוא,

הוא איש חכם, מאוד חכם. גם אם הוא היה חילוני,

אז אני מניח שהיה מדען או משהו כזה.

אבל העובדה שהוא מוותר על הלימוד של עצמו, שיכול היה להיות אולי גדול הדור ותמיד חכם כמו הרב עובדיה,

והוא בחר לא לשבת וללמוד,

והוא לא הופך ללמוד את כל התורה כמו שהוא יכול היה,

והוא בקושי לומד,

אז הוא הקדיש את עצמו בשבילכם,

בשבילנו.

וכנראה שהיה חסר לו העניין הזה של לשבת וללמוד תורה.

אז הוא קם והוא מזכה את הרבים גם בלילה.

הרב עמנו יצחק הוא ממש

בשבילי.

אין אור יותר גדול מזה,

כי אני רציתי לחזור, אני מאוד רציתי לחזור בתשובה מזמן,

ובאמת לא היה לי לאן לבנות.

ונפגשתי עם הרב באיזה מקרה, והוא אמר לי, תבוא, תבוא לשיעור.

בשמחה גדולה.

ולא רק שזה שינה לי את החיים לגמרי, לגמרי,

זה גם שינה את החיים של החברים שלי, כי אני מביא לפה חברים.

וזה נורא קל להביא לכם חברים, תלמדו תורה.

חילונים גם.

ואתה אומר להם בשלוש עשרות בוקר, אני הולך ללמוד תורה עם הרמב״ם בניצחה.

אז מה הם עושים?

אז הם חושבים שאני הולך ללמוד איתו תורה, כי בשלוש דקות הם לא קמים שוב בעל אבו.

חרשו עשרות אנשים.

אז הם באים, רואים בת כנסת, אבל הם חוזרים.

ואחד קיבל על עצמו שבת, הבחור הזה שהיה פה הגבוה כל הזמן,

עכשיו התחיל לשמור שבת מספיקה.

ואני חזרתי לפלל צביעת שחרית עכשיו.

תהיה בריא, מי עוד?

יש עוד מישהו ש...

הרב, אני עוסק במילה אחת, אפשר להגיד משהו? בבקשה, תן. אמרתי לי קודם הרבה. תן לו, תן. רגע, רגע, רגע. לא, לא, לא. רגע, רגע, רגע. חייבים, חייבים.

במילה אחת, אני מקודם דיברתי באמת הרבה.

אמרתי הרבה הרבה דברים,

אבל במילה אחת,

אם לפני שבאתי לפה שאלתי עוד למה,

אין לי יום שבע.

אין לי למה.

הבחור אמר את מה שאמר,

אני לוקח את זה, כמו שהוא אמר, רק מוסיפול זה הרבה יותר.

הרבה יותר. הקול שלך יפה.

זה היה עזוב.

הקול שלך יפה.

אני אוהב לשמוע את הקול שלך.

הילדים שלי קיימים בבוקר עם הצעקות של הרב,

והם ישר רצים לטלוויזיה והרב יודע,

יש לי מסך רק בשביל לראות את ההרצאות.

הקול שלך יפה.

התורה שלך הכי יפה.

ויותר מזה, יותר מזה, אחי, הרב עובדיה והרבה רבנים, הרבה הרבה רבנים גדולים,

שלמדו ושקדו, גדולי דור.

מה שהרב עושה,

אני אמרתי את זה לרב באחד השיעורים שהייתי עצבני,

מה שהרב עושה,

אף אחד לא עשה.

אף אחד לא עשה טרום.

בלי עין הרב אין פורט עושה.

יש רבנים, יש רבנים טובים, ורבנים מצוינים אוהבי תורה, כף זכות, כף זרוג, הכל פיקס.

אבל האמת שיש לרב,

אין אמת כזאת לאף אחד בכל העולם,

ומה שהרב נמצא בו היום, זה זכות. אוהבים את הרב.

אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו

ענות ענות עבדו לקודשו בריחו ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענות ענ

אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבדקו נשברנו, אבד

איזה כדור שלך מועילה יובל?

עמו איזה כדור?

עמו איזה כדור?

ענו, ענו, אבי תרדקו לשם ולכו

אנו, אדוני קודש הבריחו, אנו, אנו, אנו, אדוני קודש הבריחו, אנו, אנו, אנו, אנו, אדוני קודש הבריחו, אנו, אנו, אנו, אדוני קודש הבריחו, אנו, אנו, אנו, אנו, אדוני קודש הבריחו, אנו, אנו, אנו,

אבי דדי קודש אבי ריבו אנו אנו אנו אנו אבי דדי קודש אבי ריבו אנו אנו אנו אנו אנו אבי דדי קודש אבי ריבו אנו אנו אנו אנו

המדרדי קודש המרכו ששעזור שעזר חמי וחזור

עם פניך תראה שעזור שעזר חמי ואין מצור

עם פניך תראה שעזור שעזר חמי ואין מצור

מלפניך תראה שעזור שעזר חמי ואין מצור

מלפניך תראה שעזור שעזר חמי ואין מצור

לפי חדניה ברגשי אומר, צהר הקדוש ברוך הוא זכות ישראל,

ובעיקר חמי ואין מצורך וכן נאמר אדוני חפץ ומעצת כה את דין תורם יעדים

יתגדל ויתקדש שמר הבא,

ימליך מלכותיה ויעצמך בוא קנה ויקרב משיחך,

יום יום יום יום יום יום יום ובכן יום בית ישראל באה גלה ובזמן קריא וימרו אמר

אדוני היום יום המקום

בהכר ליטת שמר הבא מברך לאליה עם ולאל מלמיה יתבר וישתבר ויפר ויתרומה מתנשא

ויתאטר ויתרונן ויתעלל שמדק ותשרבר איחור, אמן, ופעיל מכל ברכתה שירתה ונושפכתה ולחמתה לעמירם ועלמה ואם הוא אומר, אמן, כן, כן, על ישראל ועל רב הנעם ועל תלמידון ועל כל תלמידי תלמידון

תעסקין בורא תא קדישתא די באתריה דמי די בכל אתר ואתר

יהיה לנה ולונו לכל חנאה וחסדה ויחמא מנקודה מראה שמאיה והרב אם הוא אמן יהיה שלמה רבה מן שמאיה חיים וסביה וישועה ונחמה ושזבה ופורה וגאולה וסליחה וחפרה ורבר והרצלה לנו ולכל עמו ישראל ואמרו אמן

וששלום ברומם וברחמם יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן

אני מזכיר לכולם, מוצאי שבת, אונמי הדגל, אירוע של הרב חיים טובי, כל הקבוצה תהיה שם והרב,

אנחנו נעשה שם ריקודים עם הרב, אנחנו נאכל,

עברות טעים מאוד,

ואנחנו נקריא את הסרט של טיול הג'יפים שהיינו בו