אני אוהב גם את הקהל וגם את הזמרים א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בעזר השם יתברך. שלום וברכה לכולם, ערב טוב.

אנחנו נגיד איזה רעיון מסתעף מהפרשה שנקרא בעזר השם בשבת ולשמונות בני ישראל לבאי מצריימה

את יעקב איש ובטובהו.

הרבה פשטים נאמרו בזה, הרבה דברים יפים,

אבל אני אגרח ככה איזה נקודה אחת

שנשתדל שיהיה בזה גם חיזוק בעזר השם יתברך לעבודת השם.

כי ידעו על השם יש בריאות מפורסמת בעולם התורה בכלל ובכל ההנהגה

איך בן אדם צריך להתנהג כאדם שלומד תורה?

האם כל הזמן ללמוד תורה, לשבת ולהתמיד ללא הפסקה? אני לא מדבר עם ללמוד או לעבוד, זו גמרא ברכות מפורסמת, כג עמוד ב',

ל'י עמוד ב', שם הגמרא רשבי ורבי ישמעאל,

ששם זו גמרא מפורסמת,

האם ללמוד כל היום או ללמוד ולעבוד ביחד? לא על זה אני מדבר.

אדבר על אדם שבאמת תורתו אומנותו כל הזמן,

ובאמת הוא לומד, השאלה כמה זמן יזקות הרבים,

כמה זמן להשקיע בכלל וכמה זמן להשקיע בפרט.

אז דיברנו בשבוע שעבר מעין זה,

לגבי איזו הייתה רחוקת מפורסמת של יהודה,

של יוסף ושל יעקב אבינו,

האם אין אשר או תהיה עוד נשמה,

שהאדם צריך לדאוג לנשמה שלו,

או אפרים,

אפרני אלוקים,

דהיינו שהאדם צריך לדאוג שיהיו לו תלמידים ואדרבא להשקיע בילדים.

אז גם פרשת השבוע אצלנו,

ישנו אמילי מלך מבהיל על רעיון,

שגם שם למעשה הוא רומז להנהגה הזאת הקדושה שאיך האדם באמת ידע אם עבודת השם היא הכי צרופה והכי בטוחה,

האם יותר לשקוט,

כמובן תמיד צריך לשקוט וכמה שיותר ללמוד זה ברור,

אבל השאלה להשקיע גם בכלל, להשקיע גם בתכלס, ההשפעה, או תשפיע את עצמך.

אל תתעסק עכשיו בלתקן את העולם,

תתעסק בלתקן את עצמך, שם בשקט, תתקן את עצמך, כמו שאומרת הגמרא, יכול הגמרא מסר פצחים,

יכול בצל וישב בבצל.

תתפל בעצמך, תעשה תיקונים לעצמך,

אלא עכשיו תבוא לנסות להשפיע על אחרים.

או שלא, מה פתאום, שמה באנו לעולם?

כל מה שבאנו לעולם זה לא בשבילנו, בשביל האחרים, כמו שאמר חפץ חיים,

לימודי אחד ששאלת על חפץ חיים ושאלנו אותו, כבוד הרב,

אתה צריך סוהר רחוק מאוד,

להיות חזן באיזה מקום,

אבל אני מפסיד, אמר לך, חפץ חיים,

תעשה מה שאתה חושב,

אבל אני אומר לך, אדם כל כולו נברא בשביל השני, לא בשביל עצמו.

אבל בכל אופן, לפעמים זה פוגע בכאן, פוגע בכאן.

לכן, להביא איזו מסקנה ברורה,

איזה יס,

דהיינו,

אתה חשב באמת על הנושא הזה, לפרט אותו, לפתוח אותו,

אפשר לפתוח אותו כאן,

גם האנו עמי למלך הזה כאן אצלנו בפרשה, ממש דיבור ראשון או השני בפרשה אצלנו.

הוא מביא שיש שתי בחינות צדיקים, יש צדיק שהוא דואג רק להנשמה שלו,

לוקח את ההנשמה שלו, מפתח הודעה, הכל יום יושב בכל אלו, לומד,

תפילות, בדבקות, אני מדבר על אדם באמת, מה שהוא רוצה לעבוד באמת, הכל בדבקות, בעבודת השם ידברך.

מחובר,

רצוף אהבה, בעבודה ישגיא תמיד,

לומד עם כל הרעי.

ויש אחד שלא, הוא משקיע המון בזיכוי הרבים, הוא לומד המון גם, אבל משקיע בזיכוי הרבים.

והרעיון הקדוש, יש גמרא עם עשרת ברכות.

הגמרא אומרת

שכל מי שקורא לאברהם, אברהם, עובר ועשה.

השם ידברך אמר לאברהם אבינו,

לא יקרש עמך עוד אברהם כי אם אברהם יקרש עמך.

דהי נו, הקדוש ברוך אמר לאברהם די לך, עד עכשיו היית נקרא אברהם.

אבל מעכשיו די, נגמר. לא יקרש עמך אברהם כי אם אברהם הוסיף לו הי.

ואומרת הגמרא שכל מי שקורא לאברהם אחרי שקראו לו, במקום שקורא לאברהם,

לאברהם אברהם, אחרי שקראו לו אברהם,

אומרת הגמרא עובר ועשה. עכשיו בגמרא יש שתי צדדים, זה עשה או לא תעשה.

אבל היוצא מהאמור שאחרי שהקדוש ברוך הוא הוסיף לו היי

ואתה הבא וקורא לו אברהם עובר בעשה כך אומרת הגמרא אז כמובן במפרשים

וגם בפוסקים כתוב שאם זה דרך לימוד וכולי וכולי אין בעיה

אלא הכוונה בתור קריאת שם אמיתית

דהיינו אסור לא תעשה או עשה לפי הצד

שאלה שואלת הגמרא למה ביעקב לא כתוב ככה כי גם אצל יעקב

קדוש ברוך אמר לו

לא יגרש עמך יותר יעקב כי אם ישראל יגרש עמך

כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל

זאת אומרת גם אצל יעקב

יש דין מיוחד שהקדוש ברוך הוא אמר ליעקב לא יכיר את ראש ממך יעקב

יעקב עד עכשיו באמת מה קראו לך? די, מעכשיו נגמר

עכשיו ישראל יגרש עמך יותר לא יעקב

שם למה באמת אין לנו איסור? למה הגמרא לא אומרת כל מי שקורא ליעקב יעקב

ולא ישראל כמו שהקדוש ברוך הוא קרא לו

לא יהיה לנו באמת את המצווה הזאת שלא תעשה ועשה תחיור

אז הגמרא אומרת שאני אדם דאד ריכה שאני אדם אצל יעקב הגמרא אומרת

שבגלל שהפסוק בעצמו, אחרי שהקדוש ברוך הוא אמר ליעקב, לא יקרש ממך יעקב,

בא הפסוק בעצמו וחזר. ומה אמר? יעקב.

ואחרי זה כבר אמרה פעם אחת יעקב ואחר פעם ישראל, דיברנו בזה.

אבל הגמרא אומרת, יעקב, מותר לקרוא לו גם היום יעקב.

למה?

כי עד רקרא.

זאת אומרת, מה הקדוש ברוך הוא בעצמו, בתורה הקראת לו עוד פעם יעקב, ולכן אפשר לקרוא לו עוד פעם יעקב.

אז הנועם בן מלך שואל,

אבל תכלס,

יש באמת מה לשאול כאן?

באמת, למה אדריקרא?

אם הפסוק בעצמו אומר, לא יקרה את רשוחי יעקב,

אז למה באמת הפסוק חזר על עצמו אדריקרא עוד פעם?

הרי אם הפסוק אמר, די, לא יקרה שמונה יעקב, אז למה,

הוא בעצמו, הגושב-ברוך-הוא אמר, לא יותר,

אז למה התורה לא קורה ליעקב ויעקב?

יש בזה כמה הסברים, אבל ההסבר שלי ייקח אצלנו, זה קודם כל השאלה הראשונה שיש כאן.

השאלה הראשונה, נזכור,

שאלה ראשונה שיש כאן אצלנו, שימו ראש טוב,

שאלה ראשונה שיש אצלנו,

למה בכל אופן, על פי הגמרא הזאת,

למה הגמרא, למה התורה חזרה על השם יעקב, אחרי שהקדוש ברוך הוא אמר, לא יכיר יותר שמך יעקב, זו שאלה ראשונה.

יש כן, זו שאלה גם

במסכת ברכות,

הגמרא אומרת, מסכת הענית, סליחה, אומרת הגמרא, מסכת הענית, תפנה עמוד ב', אומרת הגמרא,

יעקב אבינו לא מת. הגמרא מפורסמת, אומרת הגמרא, יעקב אבינו לא מת,

וכי בכילם,

סמדו סמדניה, חדו חנטיה,

מה, סתם היה תכריכים, גבורה, הספדים, איך יעקב אביו לא מת?

אומרת הגמרא, לא, מה פתאום גמרא ויהיה את הפסוק, וצרחה באמת שבים וכו' וכו'.

מה עשה מקיש הוא לזרעו? מה זרעו בחיים? אף הוא בחיים.

זאת אומרת, אומרת הגמרא, למעשה יעקב אביו לא מת,

אלא מה הפשט?

מה זרעו בחיים? גם הוא בחיים.

הפשט הפשוט של הגמרא, מי שלומד את הגמרא,

היא אומרת, שמע, אז כנראה הכל פה דרש, הכל פה רוחני.

אפשר לדבר של הגמרא שיעקב אבינו במת בית, ברור, יעקב חנדו וסמדו.

אבל הגמרא לא ממש ממנה שזה דרש.

בגמרא משהו שכבשותו הוא לא מת. כמו שזרעו הוא לא מת,

ועד היום אנחנו רואים וקיימים בני יעקב ובני ישראל,

אותו דבר יעקב אבינו גם לא מת, כבשותו.

ועוד פעם, חוזרת השאלה, הרי תכלס כן קבעו אותה.

תכלס היה במערת המכפלה,

הוא ביקש מיוסף לקבור את הפרשה שאמרה.

אז למה באמת בלשון הגמרא, אפילו שאנחנו יודעים שהכוונה זה רוחני לומד,

אבל בגמרא לא משהו שזה דרש, בגמרא משהו שזה רעש,

יעקב אבינו לא מת?

זו השאלה.

אז שתי שאלות יצאו לנו. שאלה ראשונה,

למה הפסוק חזר וקרא עוד פעם יעקב?

שאלה שנייה גם על הגמרא בסרטנית, שהגמרא אומרת, יעקב אבינו לא מת.

הרי באמת צריך הסבר שמה, הרי תכלס בסוף הוא בית.

תשובה למוריי ורבותיי, איך שהתחלנו, יש צדיק שדואג רק לנשמה שלו.

לתקן את הנשמה כמה שיותר, כמה שיותר דבקות, כמה שיותר עלייה בתורה,

כמה שיותר התבודדות, די, הוא סוגר את עצמו בחדר ונגמר.

הרב עבוד על שיעור? לא. קודם כל רוצה לתקן את עצמי.

הרב יש פה כנס התעוררות, כמה מילים? לא. קודם כל הוא מתקן את עצמי.

רוצה להתעורר? לא. אני יושב בפינה שלי.

הוא מלאר, הוא עושה דברים יפים והוא דואג לנשמה שלו.

מבחינת ישראל.

הצדיק הזה שדואג לעצמו ובאמת רוצה להתעלות, זה נקרא מבחינת ישראל.

כי שרית עם אלוהים ועם אנשים התוכל,

דהיינו בדרגה של שר, מעלה גבוהה.

אבל אדם שהוא צדיק אמיתי,

גם השני צדיק אמיתי, אבל יש צדיק אמיתי מבחינה אחרת,

שאצלו מעניין, תכלס, כמה זיכוי הרבים אני מוציא,

כמה נשמות אני מוציא מהטומאה, מכניס אותם לקדושה.

כמה נשמות.

רבותיי ורבותיי, הצדיק הזה נקרא בשם יעקב. עקב, יורד הנשמות העכובות,

הנשמות הנידחות, ומשם הרימו אותם בגבעים.

אומרת הגמרא, תדע לך,

את זה יעקב אבינו עד רקרא.

למה?

שאפילו אם אתה כזה גדול כמו ישראל ומתקן עכשיו את הנשמה שלך,

אבל אל תשכח את האחים שלך.

לכן עד רקרא, לכן חזר הבסיס וקרא עוד פעם יעקב.

כי מבחינת יעקב וזיכויי הרבים, תהיי צריך להחזיר אותם בחזרה.

אי אפשר להישאר תמיד ישראל. זהו, אני בקדושה, הנשמה גבוהה ונגמר הסיפור.

אדם חייב להשריש בתוכו גם את הבחינה של יעקב. איפה האחים שלי בתמונה?

איפה אני יכול לזכות? איפה אני יכול להרים עוד יותר?

מוריי ורבותיי, זה היסוד, איזה גמרא הזו כבר צורצה לנו.

למה באמת הפסוק חזר על יעקב, להגיד לך שאפילו שאתה בגדר ישראל ויש לך נשמה גבוהה,

אל תשכח את הוויעקבני, את העקב, תרד כמה נשמרות לדחות.

זה אחד. ובא יהיה בגמרא שאמרנו למסכת תענית,

מהו בחיים, אף זרו בחיים, מה זרו בחיים, עפו בחיים.

שבא יהיה בגמרא בשבת כפי ניסיון, הגמרא פורסמת,

שהקדוש ברוך הוא רצה ללמד זכות על עם ישראל. בא לאברהם, אמר לאברהם, בניך חתור.

הוא רצה להוציא מאברהם, אבינו זכות על עם ישראל.

אמר לאברהם, בניך חתור? אין בעיה.

אדם עשה חט.

יש מידת הדין. מידת הדין אומרת, ולאדם עשה עבירה? נגמר.

איך אומרת הגמרא במסרות בלט קטן?

ואני בגתיך בתנור עבר מינן, אם אדם עושה עבירה, השם ישבור ויציל.

אומרת הגמרא, כמו שתנור,

כתוב בפסוק שהוא יוטץ, כמו שהביאה הגמרא במסרות ה-4-5 עמוד ב',

כמו שהתנור יוטץ, צריך לשבור את התנור הזה,

ככה האדם שעושה עבירה צריך לשבור אותו.

נשמה שעשתה עבירה, הנמש החוטאת היא תמות. נגמר.

עם החוק הזאת שבא. ככה אמר אברהם.

אברהם רבותי אברהם, הוא לא רצה עכשיו לשמוע דין, צריך לשמוע חסד.

דילג על יצחק, כי יצחק זה גבורה,

אז הוא פחד גם מהדין.

קפץ ליעקב. אומרת הגמרא, למה?

יעקב אבינו אבי לצער גידול בנים.

היה לו צער גידול בנים, הוא הולך ליעקב.

זאת אומרת, ליעקב היה לו צער גידול בנים.

אם מסתכלים על אברהם, על יצחק, לא היה להם צער גידול בנים.

למה? כן, יצחק היה לו קצת צער מעשיו ואברהם היה לו גם קצת צער משבל. אברהם זה שתי ילדים בבית, לא כזה מורה.

אצל יעקב זה 12 ילדים בבית.

זה בלאגן שלם, זה לא נגמר.

לא נגמר. אמר לי איזה יהודי אחד, יש לו 11 ילדים.

והם משתגעים, בלאגן.

הוא אמר שהוא הגיע למצב כבר שהוא אומר להם בליל שבת, רק תודיעו לי איפה הפיגוע הבא.

בחדר, בסלון.

תודיעו לי איפה הפיגוע, כמו שתהיה איזה פיגוע קטן אתה. תודיעו לי בבית, אשר איפה הפיגוע הבא. ברוב הלחץ, בבית, נחוץ מאוד.

יעקב אבינו ראה את כל הסבל וקיבל על עצמו את ההבל.

יעקב אבינו קיבל על עצמו את הסבל הזה ואמר, אני מוכן שיהיה לי שבטייה,

צער גידול בנים, העיקר להביא נשמות קדושות לעולם. אני אסבול?

אני ארך לדרגה של החינוך, להביא אינטורציה על משה,

אבל אני יכול להתעלות, אני יכול להיות קדוש ומהקדושה שלי ומהכוונות שלי יחזור את כל העולם בתשובה, נכון.

אבל יש עניין לרדת להר ולרוצים משם דברים טובים.

מוריי ורבותיי, לכן עובדת הגמרא,

מה זרעו בחיים, הפכו בחיים, החיים האמיתיים של התורה, זה היסוד.

כשם שאתה באמת רוצה לגדל ילדים צריך לרדת עד הילד.

ילד לא מסביר עכשיו, יש מהרשעה שמדייק כאן בתוספות,

יש חזוני שמסביר גם לך בקיבי גר. ילד לא מבין.

ילד צריך להבין קודם כל לאט לאט, זה בורא בריא אדמה,

זה בורא בריא עץ. ילד צריך ברשות,

תפריש לו את התורה כמו שצריך.

אהבתי פעם.

איזה אב אחד שהוא באמת כזה, אני יודע שהוא חי את התורה, לא סתם חי.

אז הילדים שלו,

אם זה פרשיות שבוע או דברים שהם ככה לפני פסח או לפני פורים, הם יודעים את הכול.

הוא תופס את הפרשת שלו כל שבת ומאמת להם את הכול, את כל ימי הפרשה,

את כל ימי החג, מחדיר בהם טוב.

אז פעם אחת ראינו את הבן שלו,

שאלתי אותו, תגיד לי, אני יודע שאבא שלך אומר לך יפה,

תגיד לי, מה בא אחרי קינים?

הוא אמר לי, דוד, אחרי קינים מגרדים.

אחרי קינים מגרדים.

מה, למה הוא ככה אמר?

אחי, זה לא בא אחרי קינים,

כן?

אז זה לא בא אחרי המכה הזאת, אז למה הוא אמר אחרי מגרדים?

כי אמא שלו תיאל לו, אבל איך היה קינים?

הוא יושב איתו בשבת בפרשה,

הוא אומר לו,

היה להם קינים,

הם התגרדו, עשו ככה, הם עשו ככה,

לכן הוא נחרט לו, עד כדי כך, אמר אחרי כילים, מגדים, נכת ונחרטנו, עד כדי כך.

כשהאדם צריך לרדת עד כדי כך, לרדת עוד לא. חשבו, יש לך רב אחד, הייתה פעם אחת

שאלה גדולה בהלכה.

הגיעו לרבי בריסק, נאומר,

לא, הרבי בריסק סיפר על זה לאחד הרבנים שלו.

אז הגיעו לרבי בריסק, והוא סיפר שפעם אחת הוא גם היה צריך איזה שאלה קשה מהרב שלו.

ונכנסו לבית,

נכנסו לבית של הרב,

והרב היה עסוק באיזה ארוחת ערב שהייתה בדיוק וכולי

והרבנית נתן לעדות

אז הוא היה קשה היום לקום, לא הרגיש טוב באותו יום, אמר לרבנית

תראו לה בבקשה, הוא היה צריך שולחן ערוך

תביא לי בבקשה את הסידור הגדול מלמעלה,

את הסידור הגדול,

תחשב לי על שולחן ערוך או שמשפט הסידור חלק ג', הסידור חלק א',

הסידור גדול את זה, את רואה? לא, תביא לי את זה ככה, זה נקרא לרדת לעם,

הוא יורד ומציע כמו עומד,

היא תדאך גוצה גחין ולאחי שיש לך אשתה גמדה נמוכה תוריד את האוזן ותשמוע אותה, היי למה בואי תעלי, אני אעלה ברמות, לא.

אדם צריך לדעת לרדת ולעלות,

לרדת את הדרגה ולעלות.

מוריי ורבותיי,

וזה יסוד אדיר שכל אחד ואחד מאיתנו צריך לקחת.

יעקב אבינו לא מת, למה הוא לא מת?

למה הבחינה של יעקב בחיים לא תמות, למה?

כי אם אז ארו בחיים אף הוא בחיים.

אם אדם לוקח את המוסר הגדול הזה של ההשפעה,

זה לא מורמלי להיות לבד, חוכמה היא לזכות הלאה.

וכל אחד ואחד יכול לזכות הרבים בגדר שלו,

מי יכול לדבר דברי תורה אשרה מאשר חלקו.

יש אחד שאין לו באמת כושר דיבור שיכול לדבר דברי תורה,

אז יכול לתת דיסקים לאנשים אחרים,

יכול לפרסם כל מיני דברים באמת שהרבנים כן באמת כותבים,

הוא יכול באמת מה לכתוב ושכאלה רק כישרון דיבור. אני זוכר שעשו לנו בישיבה,

היה לנו בחור שמגמגם מאוד, ממש ברמות שהן כבדות מאוד,

הוא תמיד היה נשבר.

ויום אחד הגיע ל... אמרתי לו, תשמע, מה אתה מגמגם, מה אתה פוחד,

אהיה בסדר, אתה יכול לדבר עם חכם גדול. הוא אומר את זה, תן לי את החכם עם הבעיה שיש לי.

אמרתי לו, תשמע, אתה יכול לכתוב ספרים.

הוא ככה לא קיבל את הדברים שלי. מהשמיים, יומיים אחרי זה הביאו לנו איזה רב אחד לדרוש בישיבה.

הרב הזה גם היה קצת כבת פה,

אבל מצליח לדבר פחות או יותר.

ואמר לנו הרב הזה, רב אחד מהגדולים,

אמר לנו, אותו רב, תנו לכם, אמנם אני בא בדיבור קשה לי מאוד,

וכשהייתי ילד היו לי הרבה ניסיונות גדולות,

אבל בא אליי רב חיים שמואלביץ, ככה הוא אמר,

ואמר לי רב חיים שמואלביץ, תדע לך,

מי שקשה לו בדיבור,

יש לו את הכתיבה,

ואם באמת יתפעל השם,

גם איך שאתה מדבר יקראו אותך. משה רבנו לא היה דבר לעם,

היה דבר לעם, היה לנו את אהרון, אבל גם הוא היה מדבר דברי תורה.

עכשיו הבן אומר את כל ההלכות,

עד כדי כך שהגמרא מסוצרים, הגמרא שואלת,

הגמרא שם מדף מ״ו, מ״ז, שהגמרא שם שואלת מה קרה פתאום באמת מה שאלעזר,

ואומר אלעזר בנארון הכהן זו תוקעת התורה,

והגמרא אומרת שבגלל שמשה כעס, אז יש כוחו מן ההלכות שלמר וכסוף משל פקודי החייל,

ירדים כל נקבה,

ואז אומרת הגמרא, ואומר אלעזר בנארון הכהן, זו תוקעת התורה.

שואלת הגמרא, למה אלעזר מדבר דבר משה?

דבר משה, למה אלעזר?

זאת אומרת, הקבר שכעס, השתקחו ההלכות. יש שם כפר פעולה וזה סדיר, אבל לא אז מלא עכשיו.

דהיינו, הגמרא שואלת, למה הוא לא משה? משה מדבר. משה, מגמגם, ומדבר.

כבת פה, כבת לשון, זה בלבולים, זה סתם, זה עצלות.

זה הכל עצלות, קום תעשה עם מה שיש לך. מה שיש לך תן, תראה איזה שפע.

מה שיש לך תיתן, יהיה לך שפע גדול מזה. אמרי ורבותיי, זה היסוד שלנו בפרשה שלמדנו.

לומדים עכשיו כאן את היסוד ומתחילים לבנות את הרעיון הזה הלאה הלאה.

מה שאתה יכול לתת לאחרים בקדושה תיתן, זה נשאר לך לנצח נצחים, תן לך.

ההשפעות הן השפעות קדושות, לנצח נצחים זה נשאר כמה שיותר.

זה רמוז אומר לנו המילימלך.

ואלה שמות, שם זה נשומם.

ידעו, רבנו אריזל כותב,

כשההורים קוראים שם לילד, זה מבחינת רוח הקודש שנזרקת בהם.

לפעמים אתה שומע איזה הורה קורא לילד שלו כפתור פרח לוויתן כל מיני שמות שצצו היום ואדם אומר, שמע, אבא זה צריך איזון מוחלט מה זה השמות האלה שהוא זורק לבנות? נכון, או לבנים,

צודק, אין הכי נעמים אבל צריכים לדעת שרבנו אריזל כותב שזה מבחינת רוח הקודש.

הגמרא אומרת, אומרת הגמרא, לכוך הזו, על הפסוק

לכוך הזו מפעלות אלוהים אשר שם שמות בארץ, שמות הגמרא כשמות על השמות.

השמות זה מפעלות אלוקים, זה חזו, זה חיסיון, זה נבואה. כל חזן זה גם של נבואה. רבי נחמן ברסלב כותב את תורה בתנאי מוהרני.

שחזן זה בשלושון חזון, נבואה, חזון עבדיה, חזון ישעיה.

כל זה אדם שהוא חזן, ולכן צריך להיזהר מאוד.

אומר רבי נחמן ברסלב לא לשמוע חזנים שהם לא כשירים.

למה? כי היום, לצערנו הרב, אומר רבי נחמן ברסלב,

אמר את זה אלדורוד שידוע שהחזנות היא מעורבבת מאוד כי הציפורים של השכינה כביכול הם בקליפה, הם שבויים בידי הקליפה.

לכן העולם של הנגינה הוא לא עולם שיש בו הרבה יראת שמיים, אפילו שיש בזה הרבה השפעות, ניגונים עתיקים וכולי.

אבל אומר רבי נחמן ברסלב צריך להיזהר מאוד מעולם הנגינה,

שלא לשמוע שהוא לא כשר. אומר רבי נחמן ברסלב, מי שהוא לא לומד גמרא בלילה

לא יכול להינצל מהעניין הזה שהוא שומע חזון לא כשר. בן אדם בא לתפילה, שומע חזון לא כשר?

אומר רבי נחמן ברסלב, מישהו שומע את הניגונים האלה באוזניים שלו, אם אתה לומד תורה בלילה אתה יכול עוד להינצל מהנזק הזה שקיבלת מאותו חזון לא כשר.

אבל אם אתה לא לומד גמרא בלילה אז תלמד לפחות ביום.

אבל ביום לא מועיל, צריך ללמוד לשמה.

כך אומר רבי נחמן ברסלב, יש לו תורה ארוכה על זה?

הוא אומר אם אדם לומד לימוד תורה לשמה, גם ביום,

גמרא דווקא, אומר גמרא לשמה, הוא יכול להינצל מהנזקים, מה שהוא שמע.

אבל אם אדם, לאו דווקא חילונים, כן? גם אדם באמת מה ששומע כביכול על מוזיקה של רקע של חרדים והכול, אם החזן בעצמו הוא לא כשר זה יכול להזיק הנשמה מאוד, זה ידוע מה שכתב בספר חסידים

שחזן ששר שירי אגבים, ויש אומרים שאפילו שהמילים קודש, אבל שיר אגבים אומר בספר חסידים זה אסור, בביום חלק ו' ועוד שזה בעיה עיקרית, עקרונית, זה פוגע בנשמה,

חזוניש פעם שאלו את החזוניש

אמרו לרב, ואישה אחת באה ושאלה אותה כבוד הרב, אני רוצה לשמוע מוזיקה טורקית של ילדים משנים,

הבאס

נותן לי רוגע בנשמה,

הבאס של הטורקים, יש להם באס כזה בום,

נותן לך כזה רוגע, כאילו גם אם תרצה לקום לא תאכל, הרדמה מלאה,

כן, זה נקרא, בלי זריקה הרדמה, טורקית, אתה שומע את הזו עם הגרון, יש לו גרון של פיל,

לא צועק, הרבי אלו תגרה, והיא גרה בעולמות,

שלחה את החזוניש, שלחה מכתב לחזוניש,

הוא שלח לה, זה אסור ומותר, מותר מגרע דין, לא מבינת המילים,

אבל זה אסור,

כי כשאדם שומע מוזיקה לא כשרה, הנשמה שלו נדבקת באותו משורר, ואם המשורר הזה יש לו בעיה של קליפות וטומאה,

וכל מיני פגיעים ביראת שמיים,

זה בר מילה נדבק בו, אלא אם כן אומר רבי מנחם ברסלב, אתה כזה צדיק, שאתה לומד גמרא ביום לשמה,

או שאתה לומד גמרא בלילה אפילו שלא נשמה, אבל הרבה,

תלמוד בבלי אומר את הגמרא במחשקים מושיבני, זה תלמוד בבלי,

אם אדם באמת לומד תלמוד בבלי במחשקים,

שזה חושך,

שהוא לומד את זה,

אז במחשקים מושיבני, גם כשאני באמת במחשקים,

יכול להיות מיישוב הדעת,

ואני יכול לנצל

ברמידן מהמנגינות הלא-קשרות,

אבל אמרו אברהם, בוא נחזור לעניין שלנו,

אז ידוע כמו שאמרתי הנשמה,

השם של האדם זה הנשום שלנו,

הקודש שנזרקת באדם לפני שהוא קורא לילד שלו שם, הוא הקודש,

ואלה שמות, אומר נועם בנימלך,

אדם שדואג לשם שלו, לנשמה שלו,

הוא נקרא ישראל, צדיק משם ישראל,

שוי רב אשר ילדך,

אתה נקרא משם ישראל, מצוין,

אבל אביי מצרימה,

יש צדיקים.

ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם,

שהכול נהיה בדברו.

אבל אביי מצרימה,

שזו דרגה יותר גבוהה, לרדת את הנשמות הנידחות ולהוציא משם, אה,

עולמות על גבי עולמות.

אין יעקב מישהו בטוב ארץ, צדיק שתקרא יעקב.

הצדיק הזה, מה זרוע בחיים, עפו בחיים, שיודע לרדת על הנשמות הקטנות ולעלות משם דברים ולעשות שם דברים גבוהים?

מוריי ורבותיי, זה היסוד של כל כולנו.

מה זרוע בחיים זה אנחנו צריכים לקחת את המידע עד רקרה, שכבדו, החזיר את יעקב אבינו הלאה.

ללמד אותנו שלשרוד את הדור האחרון, לשרוד את הדור הזה,

זה אך ורק על ידי ברינת יעקב, ויגבל לזה פעמיים.

קבל השם, ברינת וקבל השם עוד פעם.

לא להתייאש משום נשמה. איפה שאתה יכול לזכות, תזכה. איפה שאתה יכול להשפיע הלאה, תשפיע. אין ערך.

לא יסולא בפז ערכו של אדם שיש לו כוח של זיכוי רבים בכל פרט שהוא.

יש אחד מחלק ברכות משוחד נותן כאן, עד כדי ככה אמר לזה מישהו

שהוא שמע באיזה מקום,

בבוקר לקח אותי לכולל,

אז הוא אמר לי שהוא שמע שפעם אחת יהודי אחד בא לזה, יהודי אחד אמר שבאת אתה צלת לי את החיים.

הוא אומר ואני צלת לך את החיים, מה עשיתי?

הוא אומר, לא הייתי בשום דבר שקשור לזיכוי הרבים.

אמר לו, על האוטו שלך יש סטיקר.

מי שאתה ואיך שאתה, הקב' ברוך הוא אוהב אותך. סטיקר.

הוא אומר לך, הייתי באותו יום ממש על הפנים,

ואתה החיית אותי, מאותו יום הפכת מרוח חיים. אשריך, אני מודה לך מאוד. מי שאתה ואיך שאתה, אני אשמור לך, אני מודה לך.

אתה אוהב אותך, עדיין הוא.

אדם לא יכול לדעת מה הוא עושה.

אתה זורק, אתה יכול לדעת.

ידוע ש...

רבי רוח אמיר פעם אחת סיפר

שפעם פגש איזה אחד הבחורים,

אחרי 30 שנה שהוא היה בישיבה,

פגש בחור אחר, יותר גדול ממנו באיזה שנתיים.

פגש אותו באיזה כנס, נשיקות, חיבוקים.

הוא אמר לו, שמע,

אני מאוד שמח שיש לך אהבת ישראל ואתה מכבד ומנשק אותי, אבל לא כזה מכיר אותך.

אומר, היינו באותה ישיבה ביחד.

אומר לו, איזה ישיבה? אמרו לו, לא, אני לא זוכר, הייתי שם, לא זוכר אותך. אומר, אתה לא זוכר אותי, אני זוכר אותך.

אמרו לו, נשמע טוב.

אני יום אחד הגיע לי משבר,

וידוע שהבחורים הצעירים יש להם הרבה משברים.

הם צריכים לדעת, הרב חיים רבי תמיד היה אומר לי, מורי ורבי,

היה אומר שבחור ישיבה צריך לדעת, עם כל הבעיות והקשיים,

הרכבת של הקדושה צריכה להמשיך הלאה.

אל תיתן לשום דבר להפריע לך בעבודת השם.

קשה, עם חשק, בלי חשק, יש כוח ללמוד, אין כוח ללמוד.

הרכבת של אלימות צריכה להמשיך הלאה, וזה לא רק לבחורי ישיבה, זה לכל החיים, לכולנו.

צריכים לדעת, החיים לא מחכים לאף אחד.

צריכים להמשיך הלאה, החיים לא מחכים לאף אחד. קדימה, רכבת החיים עושה, תנצל כמה שאתה יכול,

חטוף ואכול, שיננה, כמו שאומרת הגמרא במסכת דרומים, ד' עמוד א',

שיננה, חטוף ואכול, כי מחר נמוד בבית הגמרא. הרב חיסדה רצה ללמוד כל הלילה, באה אליו, הבת שלו, אמרה לו, אבא, תנוח, אתה לא ישן הרבה.

אמר לה, ביתי, יגיעו ימים שנישן הרבה כבר.

פה, בעולם הזה, אין זמן לישון.

בעולם הזה רק צריכים כמה שיותר לנצל,

כמה שיותר לא לנצל.

מוריי ורבותיי,

אז אם אדם לוקח את הדברים האלה לתשומת ליבו

ואת הנשמות האלה הוא מחזיר. אומר, רבי רוחם ימיר, אותו בחור אמר לאותו אחד, תשמע אתה הצלת אותי. אומר לו, מה עשיתי?

הוא אומר, אני נשברתי, רציתי לעזוב את הישיבה.

ואותו יום חיכיתי שכל המשגיחים לא יהיו באזור.

אני פעם אחת זוכר שאחד מהמחורמים מצא אצלנו לברח מהישיבה על ידי משגיח.

אז המשגיח, היה לנו אחד משגיח עצבני ואחד רגוע.

זה היה מתעצבן, זה מרגיע אותו.

זה היה עצבים, זה מרגיע.

אז אחד היה מעוקר אחד עשקינתי מישהו קשר לידות. הוא היה אש. נו, תרגע. הוא אומר, מדבר עם הבחור.

מה אתה בלחץ?

מדבר, נו, אני אעיצוב אותו וארו וארו וארו וארו. וואו, תרגע.

אה, אה, רבה, לא, לא, עם שעשע מאוד.

בקיצור, יום אחד עשה המשגיח ככה העדין,

אמר למשגיח היותר תקיף.

הוא אמר לו, תראה, יש איזה בחור, שמעתי שהוא רוצה,

עברו זה מברז.

הוא רוצה להבריז בקיצור.

הוא רוצה להבריז עכשיו, הוא רוצה לעשות בישיבה.

טוב, אז פתאום מסתכלים ורואים בבחור לא נמצא בישיבה, הצליח, עשו לו מארח, שתי המשגיחים, אבל הוא ברח

אז המשגיח, הדין, אומר להם, נו,

מה, לא ראית איך הוא יצא?

הוא אומר לו, כמו חתול, כמו חתול הוא ברח לי, כמו חתול, היה חיסוי להצליח להתחבק מהם עד כדי כך, אז הבחור הזה גם,

כשמדברים על הבן, זה לפני 30 שנה,

שהוא סיפר את הסיפור במרחבימיר,

רצה לרוח בישיבה, למה?

כי אף אחד לא התייחס אליו בישיבה.

לא היו מתייחסים, וזה חשוב מאוד,

שאדם יקבל איזה בחור ישיבה הלאה.

אז ממש, אצלנו יש לנו כולל, אצלנו,

שזה באמת ייאמר לשבחו של הכולל, אצלנו, שכל מי שנכנס אצלנו לכולל, מרגיש כאילו כבר 20 שנה פה בכולל.

זה פלא פלאים.

כל מי שבא מבחור, זה איזה פעם איזה סודת מצווה או סיום מסכת, אצלנו, הוא מרגיש את האווירה.

יש איזה ברכה, אצלנו בכולל פרנדס כץ,

שכל מי שנכנס, כאילו עכשיו 20 שנה בכולל, ממש כבר הכול, כאילו אחד מבני החבורה.

וזה חשוב מאוד גם בישיבות, להרים הלאה, אי אפשר לדעת מה עובר על בן אדם עם כל הקשיים שיש היום בדור.

הוא אמר, אז אף אחד לא התייחס אליו, רציתי לברוח, באתי לברוח.

אתה היית אז בחור, שנתיים מעליי.

אמרתי לו, היי בחורצ'יק, תיזהר שאתה הולך,

פשוט הצווארון שלך בחליפה עלה כאן למעלה. מכירים את אלף האלף כמו הטלף?

הלך כלמעלה, תשחרר את האטלף, תוריד לו את הכלפיים, תשחרר אותו.

הוא אומר, תודה לך. אמרתי, תראה איזה יופי, גם הוא סידר לי את החליפה,

הוא סידר אותי, אה, איזה צדיק זה.

אמרתי, תשמע, אם יש כאלה אנשים,

כזאת ישיבה,

זו מתנה משמיים, אסור לו לעזור, ולכן עליתי הלאה, עד כדי כך.

היה עוד סיפור, גם דומה לזה,

היה בחור גם רצה לעזוב את הישיבה,

ולכן אותו סיפור גם ראה אותו אחרי עשרים שנה באיזה מקום, נשיקות, חיבוקים, מה קרה, מה היה?

הוא אומר, תגיד לי, הקול שלך עשה הכל. אמרתי, איזה קול? הוא אומר, רצה לברוח בשבת,

הוא רצה לברוח בישיבה,

ומהחלום הוא שמע את אחד הבחורים צועק בשיר...

בשבת, הוא צועק, בסרודה שלישית, צעקות, בכל הלב.

הוא אמר, הדבקות הזאת אני לא אמצא בכל הלב, בכל מקום, בשום מקום לא יצא כזאת דבקות.

כזאת דבקות אני לא אמצא.

הוא אומר, הקול שלך מהחלון בקע, בקע לי מהחלון, הכל שלך מהחלון.

אמרתי, תשמע, אני לא יכול לעמוד עם זה. עליתי לישיבה בחזרה, שדתי את השירים ונשמעתי כבר כל החיים בישיבה, ברוך השם, הקמתי בית של תורה.

אז יש אחד, מוציא את הגרון, בסרודה שלישית,

וצורח להשם יתברך, אמרת ואני בחסדך פתחתי, צועק להשם את כל השירים של ידיד נפש,

והוא לא יודע בכלל שיהודי הקים בית וחזר מתשובה בזכותו.

זה נקרא לחזור מתשובה, וזה יותר גרוע, כי ידוע ששנה ופירה שעומדת הגמרא בחקיקה, דף ט עמוד א',

שנה ופירה זה יותר גרוע מאשר עד שברמיני נאי בחוץ. אתה מגיע לחילונים לדורש, אתה כמו אדמו״ר, בוא נראה אותך דורש לנושרים,

אם לא ינשארו לך הפונים, ינשארו לך מעטבים, מה אתה מדבר? כבר היינו בקטע,

כמו עוד הלאה, תגיד סהלה.

אבל האדם הזה שנתן את כל הלב שלו בתפילה,

ואת כל הלב, ואמר לו, תשמע, שלושים שנה אחרי זה אני זוכר לך את זה, בזכותך הקמתי בית בסופו של דבר. אי אפשר להבין, מוריי ורבותיי,

מה הכוח של אדם שקם ומזכה, אי אפשר להבין את זה.

קם ועושה, קם ועושה, קם ועושה.

כשנשמות אני עשיתי אומרת הגמרא בסרטין יד ג' עמוד ב' רוח מלפניי יעטוף ונשמות אני עשיתי, הגמרא דורשת את זה על משהו אחר שמה.

אבל ברבותינו בעלי המוסר על הגמרא שם יד ג' עמוד ב'

כי רוח מלפניי יעטוף ונשמות אני עשיתי.

אם אדם רוצה לזכות לבחינת רוח הקודש, הוא לא צריך להגיע לדרגות גבוהות.

אומרים רבותינו בעלי החסידות, רוח מלפניי יעטוף, אתה מוצא רוח הקודש שתעטוף אותך ונשמות אני עשיתי.

אם אדם יעשה נשמות,

אם אדם יעשה נשמות בקדושה, זוכה לבד, אורך הקודש. ולא פלא,

שראים שיש בצדקי הרבים, גוזר והקודש אוכל מקיים, כמו שאומרת הגמרא החגיאת, לא רק העמוד קטן, כפה לפעות ב', למטה.

צדיק גוזר והקודש אוכל מקיים, איך זה יכול להיות?

יוציא יקר, מוציא יקר מזולל, כפי תהיה.

שאתה מתמיד בזיכוי הרבים.

אתה דואג לבנים שלי, אני דואג לבנים שלך.

הזיכוי הרבים אין כדוגמתו. כל דבר ודבר שאדם עושה,

צריך לעשות את זה לא רדוד, צריך לעשות את זה בקולות,

צריך לעשות מזה עסק.

מי שנמצא עכשיו בדרשות יודע שלאחרונה קצת שיניתי קצת כיוון.

אחרונה, דרך ככה, תקיף כזה קצת, וזה, כל מיני דרשות.

שאל אותי מישהו,

מה קרה לך?

מה יש? היית חביב?

אז אתם יודעים, קוראים לך הרב החמוד.

זורם עם כולם, צוחק עם כולם,

ככה היה גורם ליבם, הרב החמוד. זורם, כאילו,

יאללה, משעשע, נחמד, יופי, דברי תורה, בכיף, באים ועוד כאן ועוד שם.

בשמונה חודשים אנחנו עולים הרב,

מפחיד להתקרב אליך.

בפרק פנים לשבוע שיחה.

והוא אומר, תשמע, יש כאלה שרצו להתאבד,

אמרתי לו, כן, שומע, הלאה.

אמרתי לו, למה הרב? למה ככה?

אמרתי לו, תשמע, תומע.

פעם באמת, הטומעה,

הצלחתי להבין את זה אז.

פעם שהטומעה, הוא אומר לי, פעם ראית גדול ישראל ככה תוקף?

חוץ מנאומים מיוחדים שהרב שר צעק אז על החזירים ועל השפנים ועל הזה,

וואו, זה נאום, בסדר.

אבל פעם, שמעת את הדרשה של גדול ישראל תוקף, אתם תמותו בגיהיני גיהינם, תצטרפו, תנוף 17, משם מתקות לקח הקלע.

שמעת פעם איזה גדול הדור ככה אומר? שמעת פעם?

מה, הוא שמע את הכסף הזה?

אמרתי לו, לא, אני לא יודע אם גדול הדור יודע מה זה מתקות, כי הם אפילו גלידה,

פעם שאלו אותו, כבוד הרב מה מבחינת השניצל?

אמר לא יודע, הרבנית אמרה לו, זה מה שאכלת אתמול,

שאמר אה זה שהכול, פעם שאלו אותו על גלידה.

הוא אמר לא מבין מה אתם מתקנים, מה הלאה?

על גלידה? לא מבין מה זה גלידה בכלל, הם בכלל לא יודעים מה המושגים האלה.

רב חיים, פעם יהודי אחד או אחד בחורי ישיבות.

בישיבות לא מסכימים ללכת עם נהלי ספורט,

נהלי ספורט בכלל עם כל מיני קשקושים,

ובייחוד לא לבנות.

לא לעלי כמות לבנות, לא מסכימים.

אז שמעתי אשלה גם על הרב חיים וגם על הרב משה לוי זצל,

שבאו לשאול אותם, הרב, בישיבה לא משאירים לעלי ספורט.

לשים להעליים או לא מהרב, אומרת, יש בעיה או אין בעיה?

הרב חיים, אתם יודעים, עונה קצר, היה לנו אברך אחד בכולל

שהוא היה מגיע לכולל עם אופניים.

עכשיו, היו לו כל מיני בעיות...

היו לו כל מיני בעיות שהוא מאחר. אמר, תשמע, אני אקח אופניים.

והתחיל לשלוח על אופניים. גם רבי שמור לו תשמע על השקפיים וגם הסטייפלר מדבר על זה,

שזה לא כזה כבוד התיירי שאדם נוסע על אופניים.

כן, אתה לוקח את זה.

הוא אמר, תשמע, וזה חוסר לי הרבה זמן וברוך השם, אין לי וזה הרבה ביטול תורה,

אני אגיב הזמן, הוא כזה צדיק כזה, שומר את העיניים,

מוריד את המשקפיים והוא לא רואה מארבע מטר, ארבע מטר,

ועל האופניים. היה מגיע זגוגיות מנופצות, בקיצור זה היה כוכב.

בקיצור, לא משנה,

נוסע על אופניים בלי לראות, נוסע,

הרי אני משליך את כל התנועות שלי עליך ואת הגלגלים לכבישך.

היה הולך ככה בכביש, ושם נגמר הסיפור.

טוב, אבל היה מגיע, מצליח להגיע לכולל, ובזמן,

טוב, שלחנו כתב לרבחיים, כן, יש לי, כבוד הרב, שמענו שקופה חיים, שסטייפלר, אין לזה, רבחיים. שסטייפלר, שאולי לא כדאי, לא מתאים לבן תורה, אופניים וכולי,

אז רבחיים שלח לו, זה כמו לרכב על חמור, אז יש בזה כמה הבנות, מה אפשר?

כמו לרכב על חמור, חכמי הגמרא יחו על חמור,

כבר לא יום על חמור, יום המקסימום,

כן, מתחיל במאזדה, מתחיל, זה לא חמור, מתחיל רק מה זה,

אבל לא משנה,

שזה ככה, רבחיים עולה קצר,

אז ההוא גם רצה איזה תשובה קצרה, נעלי ספורט מותר או לא?

אבל הוא לא יודע מה אתה מתכוון, מה זה נעלי ספורט, מה זה ספורט,

לא יודע מה זה נהלי ספורט, גם רבי שלמי אמר לו, לא יודע מה זה, גם רבי שלמי גם

הם לא ידעו מה זה נהלי ספורט,

הרב עובדיה, אמר הרב יצחק יוסף

שהרבדיה בחיים לא היה בחנות נעליים,

בחיים לא היה בחנות נעליים, בחיים.

אתם יודעים, אנשים הולכים לחנות נעליים,

אתה יכול לתקוע שם ארבע שעות בחנות נעליים.

כן, אני פעם אחת הלכתי לחנות נעליים.

תפסתי את הרגל אצל המוכר,

אבל אני אשמע דוד,

זה לוחץ לי עם איזה נעל קשה, אין לך איזה משהו יותר רך?

מסתכל עלי ככה, אומר לי, ששש, מה פתאום?

מה פתאום?

אתה לא מרגיש טוב. אמרתי לו, מה?

ותשמע, קשה לי בנעל. אומר לו, אתה מציני את הנעל, תפסתי אותה. אומר, אתה רואה?

כמו חמאה. אתה רואה איזה כמו חמאה?

עכשיו נתווכח איתו, חמאה, לא חמאה.

למה נתווכח?

כן, פעם רציתי ללכת איזה חולצה.

הלכתי גם שם, נווה שאנן. שם נווה שאנן יש להם כלל, מי שנכנס ראשון,

טוב, בחור, עושים, הולכים בשביל איזה כמה חולצות.

מי שנכנס ראשון, אתה חייב לצאת עם משהו.

הוא מתחיל איתך מ-300 שקל, זה יכול לגמר ב-5 שקל. העיקר תצא, שקנית.

שולי יהיה בלאגן.

אה, שוב, תחליטי להיות בעשרה ראשונים בחנות.

תחליטי להיות.

קיים את המרן הזה בקו-י'.

הגעתי לשם,

אומר לי, שמע,

החולצה לא מתאימה לי.

הוא נוגע לי בחולצה, הוא אמר, תשמע, ידידי היקר, אתה לא קורא לו חולצה.

זה לא חולצה, זה חליפה, ברור שהיא טובה.

החולצה שאתה קולט זה כבר חליפה.

כמה זמן עוסקים הולכים? אמר, יצחק מסוים,

שהרב עובדיה אפילו לא הלך בחיים שלו עם חלוט נעליים.

מה עושים? מביאים לו את זה מתחת לזה, והיה מודד. טוב, טוב, כן, טוב, זה בסדר גמור, רק כדי כך.

רבותיי, הזמן האנשים האלה כבר, כל כך שקיעות בתורה, כל כך שקיעות בתורה,

אבל תראה שזה מגיע לזיכוי הרבים, פתאום הבן אדם הופך ואומרו, קדימה, מה שאני יכול לעשות כדי לזכות.

הרב יעקב אדלס בירושלים,

הוא אמר פעם למישהו שהוא תמיד סיפה וחיכה שהוא ייפטר מהעולם בתור הומלס. שיגידו, נפטר יעקב ההומלס.

יעקב, בזה שאין לו בית, רצה שיגידו, נפטר.

אז שאלו אותו, אז איך כאלה נחשפת? לאחרונה הוא נחשף, עושה תיקונים עכשיו, יוצא משהו מבין,

ודרשות בכל העולם ובכל הארץ.

ואמר להם, כשראיתי בספרים גודל זיכוי הרבים, אמרתי, אם בן אדם מתבודד אלף שנה בתור חדר,

לא יעשה מה שבן אדם בשבוע עושה בזיכוי הרבים.

לכן יצאתי החוצה. הוא חלם כל החיים שלו.

הוא קרא בהתחלה, הכול עניין של הפרישות ועל הקדושה וכו',

ושאדם צריך להיות מבודד ולהסתיר את עצמו ולהסתיר את מעשיו,

אבל ברגע שאי אפשר וחייב לזכות את הרבים, אין מה להסתיר.

אין מה להסתיר, מריי ורבותיי.

אומר רבי אהרון רטא, נגמר דור ההסתרה. אין הסתרה יותר.

נגמר.

יש לנו צדיקים קדושים, קדושי עליון, הוא אמר, שיכולו לגנות את עצמם ולא גילו את עצמם.

למה? מענווה פסולה.

אומר בן אדם שמרגיש שהוא יכול לתת משהו קדימה, צא החוצה עם כל הגנות.

צא החוצה עם ביטחון עצמי. אם אין לבן אדם ביטחון עצמי, נגמר הסיפור.

ביטחון עצמי, וזה מתחיל בישיבה.

בישיבה עצמה ידוע הרב חבר הכנסת עמיר תלמיד היה אומר שבישיבה זה החסד הכי גדול שיש, הסיכוי הערבים הכי גדול שיש. אתה מסביר לאיזה בחור תוספות,

אתה מסביר באמת איזה הבנה בראשונים,

אתה מסביר את המהלך לסוגיה,

כל שיעור חוזר עליו, מרצה את השיעור הללו לבחורים, בחדר האוכל, זיכוי ערבים, יכול לעשות בטח ראש איזה מצוות.

רבי יצא שתי הלכות לשון הרע, בואו נעשה סדר כאן.

מדבר עם איזה תורם סדר מוסר, 100 שקל, הכל בחור. יכול לזכות, יכול לעשות נשמות,

אבל מה אתה יושב? רגוע, הכל ברגוע, הכל רגוע.

אני מכיר בחור שפתח גמ״ח לגמרא,

יש לו דוד שיש לו הרבה כסף.

אמר לדוד, דוד, אתה רוצה באמת זכות אמיתית?

תפסיק עם כל השטויות שלך, מה שאתה קונה.

בוא, תראה עכשיו קרן לחיים. בסדר, הוא בחור בחולון שהיה,

והבחור הזה לא היה כזה מעצמית בעצמו, לא כזה מעצמית.

אבל לדוד שלו היה לו כסף, אמר לו, תשמע, דוד, בוא נעשה עסקה.

תן לי כל חודש 500 שקל, אתה גם נותן לו מעשרות, נכון? תן לי.

500 השקל האלה, אני מכיר גם בחורי ישיבה, יעשו בין הסדרים סדר על השס.

סדר על השס.

אני מכיר בחור שאחסה 19,000 שקל מהמבצע הזה. 19,000 שקל הגיעו לו מהמבצע.

אז תביאו כמה מסכתות מסויים אז.

אותו בחור רק הייתה לו הצעה, הצעה קטנה,

ו-19,000 שקל קודם כל לבחור הזה שמר את זה לחתונה שלו.

ודבר שני, כמה דפים. תמיר את זה בדפים, כמה זה יוצא.

הרי הוא מעניין 500 שקל בחודש לכל הבחורים, זה מעט כסף, אבל תבין כמה דפים הוא למד

בשביל לקבל את הסלומים שכיום נפתרו עד כדי כך.

לא, ומה זה היה? רעיון קטן.

רעיון קטן, קטנצ'יק. זיגוי הרבים, הלאה, תעלה הלאה.

פעם הגיע איזה יהודי אחד פשוט לבית הבית ראש על החפציים.

החפציים קם, קופץ.

שואל אותו בן הרב, מה אתה קופץ? זה יהודי פשוט.

אמר להם, זה יהודי לא פשוט בכלל.

היהודי הזה יש לו כוללים,

סמינרים, תלמודי תורה, בית יעקב לבנות. יש לו הכול, שלום.

אתם יודעים כמה משפחות רוצים בתשובה?

אתם יודעים כמה דעת עומדת עליו?

הם מסתכלים עליו איזה דעת.

יש דעת למה?

למה?

מה יש עליו? פרצוף עשר אגורות, הבן אדם, הרב, המארץ גמור. הוא אמור לעבור לנו המארץ, אמת.

אבל הבחור הזה, ככה הוא אמר,

הציע לגדולי הדור, הוא ראה שיש השכלה נוראה ואיומה.

והוא הציע לגדולי הדור, בגלל השכלה נוראה ואיומה,

תפתחו בית יעקב לבנות,

שלפחות תהיו בבית יעקב,

ולא בר-מילה ניצאו לרחובות ולכו להשכלה.

ואז את שרה שנירר בהתחלה היא הייתה עושה בבתים,

מלמדת תפירה בתוך בית, התחילה עם כמה נערות,

ואז כולם גימשו את הרעיון שאם באמת תקים את בית יעקב, וככה זה.

והרב יצחיים זולד אותו אחד שהוא הציע את ההצעה רק להקים בית יעקב,

זה כמה, הרי מה היה? בית יעקב,

הבנות גדלו,

עכשיו הן צריכו להיות בני תורה, כי הן גדלו על בני התורה,

כדי שיהיו בני תורה צריך ישיבות,

בשביל ישיבות צריך תלמודי תורה,

אז פתחו גם תלמודי תורה, גם ישיבות,

ואחרי זה גם צריך כולל,

של הכולל צריך משכורות,

ואחרי זה גם יש ילדים, גם להם צריך לתמודות רעה. וככה התפתח כל העסק. אז הבחור הזה בהצעה קטנה של זיכוי הרבים זכה שאו העולם הכהן הגדול מראדין, החבץ חיים הקדוש קם לכבודו. אתם יודעים מה זה החבץ חיים קם לכבודו. למה? זיכוי הרבים.

זיכוי הרבים. של מה? של איזה דרשה? של איזה וורט?

אתה יכול לדעת, אני אומר לכם, לפעמים יש דיסקים שמחלקים

מהשיעורים שלנו. אני רק שומע לפעמים טלפון עם הרב, הכרית אותי הרב, הצלת אותי הרב, הבאת כאן.

וזה לא רק, זה לא שיש משהו במיוחד אצלי בדרשות דווקא.

אתה לא יכול לדעת. יש יהודי מתחבר, כל אחד אוהב את הדרשות שלו.

יש אנשים שאוהבים דרשות עדינות כאלה. רבנו יוסף חיים עליו השלום אומר,

יש עניין גדול להביע, כל מיני דברים יפים.

יש כאלה אוהבים את הרבנים שצועקים,

יש כאלה אוהבים את הרבנים יותר ככה על קבלה מדברים סודות. כל אחד משהו נמשך, אי אפשר להבין את זה.

זה חן, כל אחד, כל רב יש לו את הזה שלו.

כן, יש אנשים שאוהבים, זה כמו מוזיקה להבדיל.

מוזיקה, יש אחד, שומע, אמר לי איזה אחד,

אני יכול לשמוע מרוקאי עם חמש דקות.

חמש דקות, לא יותר, אחרי חמש דקות קופץ לי הפתיל. לא יכול. מה קרה?

הוא אומר, תשמע איזה טונים, יפה, אבל חמש דקות אחרי זה אתה שומע כאילו אתה במלחמה, מלחמת שברים. לא יכול.

ויש אחד יכול לשבת שעות, ערופה יש קונה במדבר עלינה, בלי ללכת למדבר לשמוע איזה משהו

תענו, יש אחד, תן לו עוד פעם שקט, רגוע,

תן לו בכינור, לאט לאט, הוא שומע בכינור.

יש אחד, בעל כינור, אחרי חמש דקות הוא רואה אותו נרדל עם הכינור ביחד.

והוא אומר לו, תשמע, בואנה, זה פרופסור נגינה, אומר פרופסור, פרופסור חביבי.

הרדיל את השיניים, איזה פרופסור, הרדמה כללית, איזה פרופסור.

למה?

מחובר, עולמות, מה זה עולמות, כן?

לפעמים כשאתה רואה את האנשים, בסוף הם מתלהבים. כשהרבה אנשים הולכים לשמוע או ללכת, יצא עכשיו איזה משהו, אני לא יודע מה, איזה משהו חדש, כולם רצים.

זה לא באמת שהבן אדם אוהב את זה, אלא כולם מתלהבים מזה,

אז ככה מראים התלהבות, פשש, וואו, חזק, איזה יופי, פשש, חזק, אה, חזק.

אבל האמת האמיתית, כל בן אדם יש לו את החיבור שלו.

ואתה יכול לדעת איך עוררת רדקציה, אני זוכר פעם היינו באיזה כנס,

דיברו שלושה רבנים,

ואמרו לי, כשאתה בא לדבר בכנס הזה, אתה חייב גם להישאר לשמוע את הרב שמדבר, הרב האמצעי.

טוב, באתי, דיברתי, אני 20 דקות,

בא הרב האמצעי, דיבר גם איזה 40 דקות, דיבר דברים,

והוא היה כביכול הדוברדויות שבערב אותו רב,

והגיע עוד איזה אברך,

קשור למשפחה,

שהאברך הזה דיבר חמש דקות,

אבל מה זה בבולבל?

לא ידע הימין ולא יתרגש, היה שם הרבה בני תורה והמון רבנים, מה זה יתרגש?

תפסת מקום ככה.

הייתי בתור בסוכות, בהשפעה של סוכות.

מכירים את אלה שבסוכות מההתחלה עדיין לא...

לא שומעים,

מסתכל על החזליך.

הורס את האנשים במתקפה, עדיין לא אחת, איפה עלוליו?

אחרי שבעי ימים הוא כבר עושה את עצמו כבר פסודר,

כאילו כבר חביבי חייל בקרב,

הוא גם מסוגל, לוקח את הנשק, כאילו, אצלו ביחד,

כשאנחנו כבר מסוגל על בית חד עמוד א' למטה,

רב חיס דה אמלנה.

בקיצור,

אז הוא היה, מה זה הדין?

והתחיל להגיד, יש,

חפץ חיים, נועם, אלימלך, אלימלך, אלימלך, אבידרמן, לא יודע, על מי מדובר.

הכל מבולבל, אני אומר לכם, אמרתי, בואו, תשמע, חסד לשמוע.

חסד לשמוע.

אז אני למדתי את זה מהרב חיים רבי.

הרב חיים רבי,

זה אני זוכר בכנסים, בישיבות, אני מגיע, כל מי שמדבר הכי זוטר שיש, הוא מסתכל עליו ככה.

פשש, וואו,

פשש, וואו, וואי, אח, חזק, פשש, וואו, ככה.

אמרתי את זה ממנו. אני גם, לא משנה בלי לידר, בלי לידר, חסדי שמיים, תלוי לפי המצב רוח שקמתי אותו יום, אבל בלי לידר,

שומע איזה דרשן, משתדל, תסתכל עליו, תסתכל עליו, תסתכל.

אני אומר לכם, בתור אחד שמדבר,

אתה לא יכול לדעת כמה זה מפריע שבדיוק הוא לא מסתכל, זאת אומרת, אדם נרדם לך,

יש כאלה חמודים, פותחים לך ספר מול הפנים.

דבר עליו, אני שואל משהו מה, דבר.

אני פה, אני איתך, אני, דוד המלך, איתך, תהילים קצת, קוראים, אני איתך, דבר.

זה אסור לעשות ככה, מה זה שאתה פוגע? קודם כל זה מוריד את כל, את כל האפקט שלו, של למה?

מה אתה אומר לרב?

תשמע, כבוד הלב,

בינינו,

תפסיק לבלבל את המוח, יאללה, שחרר רוצה, אני רוצה פה לקרוא.

באתה, נתקעת לי בבית מדרש. אה, אבל משתבר, כותב שהיה מסיבת מקום בעת שאין מקומות, אין מה לעשות, אין מה לעשות.

באתה, נתקעת, אני חייב פה ללמוד.

בקיצר, רבי ישראל, בעיה גדולה,

אבל הרמחאי רבי תמיד היה, שומע, יפה, שומע.

אני זוכר שפעם אחת הגיע אצלנו איזה כישרון אחד לדרוש, סגנו.

איזה כישרון? הביאו אותו מקריאת ספר.

אומרים שהבן אדם הזה, אתה יכול לדבר איתו חמש דקות. למה? אחרי חמש דקות הוא כבר נעלם.

מתחיל משולחן ערוך, ואז, בשיטה ברורה, ביאו הלכה, טאק, ובעצם זה מחוקת ראשונים.

מחוקת ראשונים בעצם זה מחוקת תנאים.

מחוקת תנאים, מחוקת אמוראים.

מחוקת אמוראים, מחוקת אמוראים. אחרי התנאים, יאללה, בתורה.

האבות הקדושים זה מחלוקת בן אדם הראשונה במספר טלפון של נוח.

בלאגן עולה לך ומקשר לה את הכול ביחד.

מה זה גאון? אני אומר לכם, גאון, תפסתי חמש דקות הראש,

אחרי זה ברח לי כמה ורידים, וכבר איבדתי אותו. טאק, טאק, טאק, טאק, טאק, טאק, טאק.

טוב.

כולם איבדו את הראש,

התחילו לצייר ציורים,

שרה שרה עשיר שמח, ונעביר את הזמן בשיעור עד שיגמור, שיהיה בריא.

והוא טאק, טאק, טאק, טאק, טאק, טאק, טאק, טאק, בלי עין רע.

אני רואה בחור מאחוריי, שידוע, הוא לא גדל כישרוני.

הוא מסתכל עליו, פשש, חזק, וואו, פשש, מה, פשש.

עכשיו, כל פשש שלו יורד לי הלב, למה, בואנה, הוא מבין, אני לא מבין מה אני אטפל, אם זה מבין מה קורה.

אם זה מבין, צריך לעשות בדיקה רפואית, לראות בדיקות דם, אולי חסר לי ברזל במוח. אתה יודע מה קורה?

זה עושה פשש, ואתה, חביבי, משייט.

אני אומר לכם, קיבלתי חדשות לדעת. אחרי השיעור תפסתי אותו, אמרתי לו, או שאתה תשאיר לי את המשהו, או שאני אמרתי, אכלתי איזה עכבר, כמו אומר שמהאוריות, שמישהו אוכל משכח,

או שאכלתי שם איזה משהו.

אמר לי, לא הבנתי כלום!

קודם כל אמרתי לו, סיבכת אותי, יישר כוח.

תודה רבה, חיים טובים וארוכים. אבל סתם שאלה, דרך אגב, קודם כל סיבכת אותי, אבל דרך אגב,

אז למה, פשש, פשש, וואו, מה זה?

אמר לו,

בדיוק יום לפני קראתי איזה משהו, שיש עניין לעשות חסד עם הדרשן,

לעשות לו פשש,

פשש, וואו,

אמרתי לו, חזק, גם החסד עם הדרשן, ואתה חייב להכרין, הרגת אותנו, לא משנה אבל, אני חושב שהכל בסדר גבוה.

אחרי זה אמרתי לו, פשש, וואו, חזק, איזה יופי, תהלו.

בקיצור, קרע, אפילו, אתה יודע,

למדנו, כלל גדול, קטן.

אתה שמעת איזה מישהו,

הסתכלת עליו,

הוא נהנה, בואנה, שומעים אותי,

ואתה לא יכול לדעת מי שומע, וזה מה שהיה באותה עצרת.

הבאתי איתי כמה חבר'ה צעירים שבאו איתי ביחד לעצרת.

עכשיו,

כולם דיברו על הדרשה של הרב האמצעי שדיבר, פגץ, עולמות.

ואחד מאחוריו אמר, חבר'ה, לא יודע מה קורה, אני הכי הרבה התחזקתי מהאברך הזה. ראיתם איזה ירעת שמיים?

ראיתם איזה עדינות?

ראיתם איזה כבוד התורה היה לו?

ואני אומר לכם, האברך הזה, לא הצלחתי להבין מילה אחרונה.

רעדה, חסדתי.

אבל הוא התחזק ממנו.

אותו אברך הולך הביתה לאשתו, פרצוף לימון סחוט. מה קרה? עשיתי בושות. מה קרה? רעדתי.

מה קרה? רטטתי. מצב שקט.

הוא לא יודע שיש איזה יהודי אחד שנסע איתנו מקריית הרצוג,

והוא התחזק ממנו והתחיל לאהוב את התלמידי החכמים בזכות זה,

הענווה, הקדושה, הטהורה.

אתה יכול לדעת?

אז יש מישהו שפטור מזיכוי הרבים?

אין מצב כזה בעולם?

רבותיי ורבותיי, זה גם כתוב אצלנו בהמשך הפרשה, אותו רעיון בדיוק.

אשר רב בן נורא,

ויבא יקום החור וירא כי אין איש. שימו ראש טוב עכשיו.

ויבא יקום החור, תסתכל, וירא כי אין איש.

טוב, מסתכל, רואה, אין אף אחד.

מה הולך? אומר רשי במקום,

מסתכל בדורות.

אשר רבינו מסתכל בדורות,

לראות אם יש איזה צדיק שיצא מהם,

אם אין שום דבר, יאללה, אני מוריד אותו.

רבותיי,

שאלה גדולה.

שאלה מארחור את רבנו אריזם.

והמהלך הזה כתוב בספר של הסנדלר הקדוש הרב רבי קוב. ספר יפה מאוד, הביא אותו אחד הידידים הטובים שלי, הרב קובי דאזון, שיבריא.

ספר ממש יצא במהדורה מהירה, וחטפנו ממש את הספר. אומרים לכם, רגליות, אוצרות, יש שם אוצרות.

אז הוא שואל,

מה, משה רבנו אז לא היה לו מטל תורה. הרב חיים הקדוש מפורסם,

שאומר שגם הוא נהר גינאי, הגמרא וחולין דף ז עוד א', גם נהר גינאי נפתח, אז מה קרה בים סוף? מה כולם מתפעלים?

משה רבנו קרא לנו את הים. מה העניין גדול?

חיים הקדוש מפורסם.

משה רבנו היה לו כוח לקרוע את הים גם בלי זכות התורה.

זה שפנרס בנאיר קרא זה לא גדול, זה זכות התורה, חיים הקדוש מפורסם.

דהיינו, לפני מתן תורה צריך כוח.

צריך כוח!

וזה היה הכוח של משה רבנו לבקוע את הים.

בסדר, סייעת דשמעי גדולה.

שלמשה רבנו היה אורך הקודש לדעת בשורשים את הבעיה, את הבעיה בשורש

לדעת בשורשים.

ואם כן,

צריך לשאול ולהבין

איך משה רבנו זכה לאורך הקודש לראות בדורות בלי דעת תורה.

צריך לשאול, צריך לחקור.

איך הוא זכה לקרוא את זה בלי דעת תורה?

תשמעו, מורי ורבותיי,

מה ענה רבנו העריסה על המערכו, מה הוא ענה לו?

הוא ענה לו על פי ביור שבכלל ידוע,

הפסוק שופר דם האדם באדם,

דמו יישפך,

כי בצלם אל מלכים עשה את האדם.

כל אדם ואדם יש לו צלם,

אז לכן אסור להרוג.

וגם יש את השאלה המפורסמת, אדם שהורג בן אדם, מה צריך לעשות לו?

ועמיתם אותו, צריך להרוג אותו, תן איתו לעץ,

לא תן איתו לטון לעץ,

קריאת ה' תלוי, קריאת אלוקים תלוי.

דהיינו, בן אדם ה' הרג מישהו, תהרוג עולם.

מי תראה לו להרוג מי שהרג? מי תראה לו?

תשמעו, מורי ורבותיי,

אומר רבנו המערכו בשם רבנו העריסה, שככה הוא ענה לו,

שכל בן אדם לכאורה יש לו צלם, זה אנחנו יודעים.

אבל הפסט הפשוט זה שכל אדם יש לו צלם,

אבל על פי הסוד זה לא הביור, הביור הוא כזה.

למה כתוב שופך דם האדם, באדם דמו יישפך?

למה לעזור? דם האדם, באדם, בסדר?

מה קרה עם הדם?

די נגמר. דם, שופך דם, שופך אדם, נגמר.

מה קרה על הפסוק? שופך דם האדם, באדם?

התשובה היא ככה.

ייתכן שהבן אדם הזה אין לו צלם,

אבל מהצורשים שלו, מהתולדות שלו, יהיה לו צלם.

ולכן,

שופך דם האדם באדם, דמו יישפך. יכול להיות שהיהודי הזה ישב שבא ממנה לבן אדם הזה, הרג אותו,

הוא רשע גמור ומגיע לו למות כמו שאומרת הגמר בסנדרין.

אבל דם האדם באדם, יכול להיות שיצא ממנו מישהו אחר.

דם האדם באדם, אתה יכול לדעת איזה שורשים? אולי יצא ממנו איזה מישהו שיש לו צלם.

אז איך אפשר לדעת מי יש לו צלם ומי לא צלם?

אומר שם התרגום,

תראה סעדה, ככה אומר התרגום.

ושם הגמרא לומדת שיש רמז לעדים.

אומר רבנו אריזה,

שמי שבר מינן הוא רשע כזה,

אבל יש לו בתולדות איזה מישהו יצא ממנו עם צלם.

יש לו איזה כוח של השפעה עליו בדורות.

מהשמיים ידאגו שיש שם עדים.

והעדים האלה הראו שהבן אדם הזה רוצח את אותו פלוני, שלאותו פלוני יש לו המשכה של צלם.

ובגלל שראו העדים, אז הבן אדם הזה נענש.

הרי מה הייתה השאלה?

מה, אתה רוצח צלם בגלל צלם?

התשובה היא לא.

אני לא רוצח את הבן אדם הזה, אסור לרצוח צלם.

אבל אם הבן אדם הזה בעצמו הוא כן רצח צלם, די משום השורשים והתולדות איתי איזה מישהו צדיק,

אז הרגת איזה צלם אלוקים, אדם שיכול להיות קדוש.

אז מהשמיים מגלגלים שתי עדים שהם כביכול עדות לצלם,

והם מגלגלים, עשית עוול גדול, הרסת צלם,

בצלם אלוקים ברא, אתה צריך למות.

ומה קורה אם הבן אדם הזה רשע וגם אין לו אף אחד שחדיק שיצא ממנו?

פשוט אין עדים.

אם אין עדים, אין צלם, אין צלם, אין שופר דם האדם.

ואין בין כה וחור,

אומר רבנו אריזה, משה הסתכל, אם יש עדים או אין עדים.

כי אם אין עדים,

אז זאת אומרת שמה, שגם הוא אין לו צלם, וגם לא עתיד לצאת מלא אף אחד. זה לא אורך הקודש.

אומר רבנו אריזה, זה לא אורך הקודש, אלא הוא מסתכל בימינה ושמאלה.

אין עדים, כנראה שהבן אדם הזה ראש המושחת.

כי אם הוא היה רשע,

עכשיו, אבל יש עוד איזה מישהו שרצה את בנו צדיק?

היו עדים מזה שאין עדים. כה וכה אין אף אחד. כנראה הבן אדם טמא גם הוא גר הוא וגם זרועו.

ככה אומר רבנו על אריזלם.

אבל על פי דרכנו שהתחלנו היום, אפשר ללמוד,

בשעת אחרת באריזלם.

אין משה רבנו זכה

לדרגה

של רוח הקודש לפני מתן תורה?

התשובה היא,

זיכוי הרבים.

זכה, זכה וזיכה את ישראל, משה רבנו בחיר האומה,

ויצא לכב!

אדם שיש לו זיכוי רבים לא צריך תורה בשורך הקודש.

זה לבד כבר ברוח הקודש.

לא צריך להגיע, כמובן, הסודות נפלאים ועצומים ורב,

אבל על פי פשוטו,

וזיכה רבים כסוהר רכי, אתה יכול לדעת מה יצא. אז הוא ממשיך הלאה, נכון, אותו לא יצא, אבל משהו טוב ודאי יצא. הרבי מצנץ פעם אמר

שתופעת הבעלי תשובה לא ברורה,

והתאחרנו מהרב בצנץ, ואני בטוח אוסיף הרב בצנץ,

שכנראה איזה סבא או סבא של סבא

עשו מסירות נפש כזאת גדולה,

שהנין או הנין והבן של הנין פתאום התעוררו לתשובה. מה הסבא של עשו?

אתה יכול לדעת?

אנשים מסרו נפשם על קדושת השם,

על מדורות, בצאצאים, בשורש הנשמה.

לא נתייאש מאף אחד.

כמה שאתה יכול צריכות לצעקים אומר הבעל שם טוב על הגמרא, שהגמרא המפורסמת והגמרא אומרת,

קודם אומר הקדוש ברוך הוא וטרן, יוותרו מאב ושומרים חייו,

אומר הבעל שם טוב כל מי שאומר שהקדוש ברוך הוא וטרן מוותר על נשמה יהודית, יוותרו מאב.

אז הוא לא מוותר על שום נשמה.

תמשיך הלאה, תמשיך לזכות, תגיד.

אתה תגיד, אתה לא יכול לדעת, אתה תגיד לשכה.

תן דברי תורה ונגמר.

הרב פיגוס פעם אמר

שאדם רק שומע באוזן דברי תורה, והסטייפלר הערבי, שהסטייפלר אומר לתפוס תינוק בין יומו,

לקחת אותו ללמוד אותו מסילת ישרים.

היה אחד שקראו לו היאבץ.

היאבץ מספרים עליו שהיה לוקח את הנכד שלו, בן שלוש, אומר לו בכלל, בואו נלמד ביחד.

אומר לו, סבא מה נלמד? אומר לו, עץ חיים, לרבינו, יאללה, בדאר.

בדאר אין לו קבלה!

לומד, נרנחה, נרנגן, עלה מכאן, בא והביע, באצילות, העולמות, דניה,

דקליפה, דשורש, דזה, יוט, דקוס, דיוט. והילד שומע, וואו, וואו, לא מבין כלום.

אמר לו, הבן,

סבא מה זה השבוע?

כפר השעשועים?

קפץ לספירות, הוא עכשיו סובר את האצבעות, כן?

זאת אומרת, עשר אצבעות לי יש, אתה אומר לו עשר סבירות, הוא סובר עשר אצבעות.

איזה עשר אצבעות לי יש.

אמר לו שהוא יגדל והוא יגיע לזה ויירד לו כבר, זה כבר נמצא בנשמה.

כשהוא יגיע לזה כבר הכל יירד פשוט.

הסטייפלר אמר שאדם לומד מסילת ישרים מילד שהוא קטן ולא מבין.

התינוק, כל יום תעשה איתו כמה שהוא רוצה מסילת ישרים.

אומר הסטייפלר, שהוא יהיה גדול!

הוא ידע מה זה יסוד החסידות ושורש העבודה עד ממה שהתברר ויתאם אצל אדם בחרפתו בעולמו.

כי דברי תורה זה בומבה! זה בומבה, זה עוצמות שאי אפשר להבין אותן. כל דבר תורה אי אפשר להבין כמה נחה התורה, יש לה קדוש ברוך הוא מכל מילה של תורה. אתה יכול לדעת זרק, שלח לחמך, לחם זה התורה לחוי לחמו מלחמיה, לחם זה התורה הקדושה. לך, כמה יש לנו מלחמה.

לא בדור הזה, בדור הבא, אי אפשר לדעת שום דבר.

נסיים בסיפור בלי נדר.

נסיים בלי נדר.

סיפור.

הייתה חתונה מפוארת.

והחתונה המפוארת הזו

היו רבנים גדולים.

אתם יודעים, בדרך כלל כשיש רבנים בחתונות

קשה מאוד לאכול.

למה?

זה דורש, זה יושב. זה דורש, זה יושב. כמו דומינות. זה קם, זה עומד, זה ערב טוב, זה נגיד דבר תורה, נגיד רעיון, נגיד דבר תורה.

הלך הערב, אתה רוצה לאכול מהם, איך אני לא רוצה לאדם, כן?

קורה עכשיו שאתה מהעם לועס, כל הזמן לועס, כן?

בקיצור,

מלא רבנים, חתונה גדולה, רב קם, רב יושב. רב קם, זה קם, זה נופל.

את זה גם.

ובאמצע כל הרשימה, אדמויים, רבנים, היה שם שטריימלים של שועלים, של שפנים, היה משהו אדיר.

וכל טובי עולם התורה ועולם החסידות ירדה, ושוב, השולחן של המזרח.

ובאמצע

ישב שם יהודי

בסביבות גיל חמישים,

עם קרחת נוצצת, יפיפיה,

עברה הברקה בבישר על תחנת דלק, משהו,

זרקו אותה שם בשתי הדלקים,

נוצץ, מבריק,

ועם כיפה קטנה מקופלת שכתוב עליה מזל טוב כחול לבן,

לשוט.

וככה יושב שם באמצע החמוד כזה.

עכשיו, כל מי שמגיע לזה, ואתם יודעים,

ברוך השם, אצלנו הרי תמיד צריכים לברר, אבל אצלנו בציבור שלנו הרי הם מבררים. מי זה שם יושב? מה הוא עושה במזרח?

מה יש לו שם?

קרוב משפחה של מישהו? אה, זה אחד שפרה קול אולי.

אה, יש להם במשפחה חיליינים, אה, בוא נראה.

מי זה שם יושב?

מי זה שם יושב במזרח? מי?

קודם כל מי שנכנס הייתה לו קושייה עצומה. מה זה קושייה? בומבה.

מי זה יושב? ועכשיו שואלים. יש אנשים שהם מודיעין, מקורות מודיעין,

יודעים את הכול. יש אחד שאחראי על ירושלים, יש אחד שאחראי על בלמרק, יש אחד שאחראי על תוך בלמרק, יש אחד זה.

יש הרבה אנשים שמודיעים, יודע הכול.

בקיצור, אתה יודע, יש למשרד החינוך, משרד ה... הם יודעים הכול, זה בלי זה. שים אותו כאן, שים אותו במקווה. חביבי יודע את כל החדשות שיש מבריאת העולם ועד היום.

אנשים יושבים עם המקווה ביום שישי שעתיים שלמות, חביבי, כל אחד, הוא מסמדרו ואפרודתו שלו, מסמדר שם במים, יושב שם ויצא ציטווה, כמו שקדים, בן אדם, חביבי יושב שעות,

יודע את כל החדשות של העולם, הכל. עד כדי כך פעם מספרים

שהיה פעם איזה מלך אחד, גוי,

רצה להתלבש על עם ישראל,

להפקיע אותם,

רצה להרוג את כל היהודים.

אמר אבל תראה, אולי יש שם איזה שרדות צבאיים,

אני חייב לדעת שלא יעשו לי טריק, שלא יעשו לי תרגיל.

אה, אם עכשיו יעשו לי איזה רגיל כמו שעשו במלחמות הללו, מה אני אעשה?

אמר לאחד היציעים, כבוד המלך, תשמע טוב.

אני יודע, ליהודים יש מודיעין הכי חזק שיש בעולם,

מודיעין מתחת למים.

הם, יש להם מקווה בימי שישי בדרך כלל, יושבים שם אנשים ברדורים, כל היום על המקווה,

גלגול של אווז, יושב שם, כותה, שוחט, טובל, קופץ גלגלון באוויר, אשקלונה.

בן אדם שעושה, מבלה שאשתו מסכנה בבית עם הילדים, זה בספוטג'ה, והוא שמה במים.

טוב,

שמה כל הנייס שיש בעולם,

הכול, יודעים הכול על כולם, הכול.

לך לשם. אמר לו המלך, לך המקווה. הוא אומר, כמובן, נתחפש לחרדים, לך המקווה.

טוב, המלך גידל זקן,

רק יצא לו זקן כמו של הבן איש חי, שיפה כזה מסודר, יפה, להבדיל, וגם האור העוזר שלו גידל כאלה פאות וזה, עכשיו,

הייתה לו כאלה מוסר כזה מכורזל,

אז הוא היה נראה ממש כמו איזה אחד שככה

חזר בתשובה לפני שנתיים והתחבר חזק, מה שנקרא, מחובל חזק.

והוא נכנס,

ושתיהם באים למקווה אחרי חודשיים שהם גדלים את כל הרעמה,

ונכנסים למקווה.

הם רוצים למקווה להיכנס בשביל לדעת מה הסודות של עם ישראל.

בקיצור,

בא למכונה להכניס את השקלים למכונה, יש גזל, אין גזל, כל הכול על הגן, זה שואלים.

מגיע למכונה במקווה,

ו...

בא להכניס את הכסף, לא יוצא לו, לא זה.

אז הוא אמר להם, חבר'ה, מישהו כאן יכול לעזור לי עם המכונה?

אמרו לו, כדאי לך להזדרז מהר,

כי יש שמועות שמלך אחד גוי צריך להגיע אליו למקווה.

כדאי לך להזדרז מהר מאוד,

יש שמועות, להזדרז, כדאי תכניס, עזוב, כנס בלי, תשלם מחר, יופי, זה מלך צריך להיכנס עד כדי... זאת אומרת, אנשים יודעים הכול, הכול יודע, עבודי יודע הכול.

אז גם בחזונה שאני מספר עליה,

אנשים יצאו לדעת מי יושב שם במזרח, מי זה יושב?

לא ידעו.

טוב,

התחיל העסק,

ולאט-לאט התחיימו העניינים,

והתברר למפרע שאותו זה שיושב

זה אבא של החתן.

החתן בעצמו התחתן עם בת של אחד מגדולי הדור.

לא איזה... אחד מגדולי הדור.

ואבא הזה זכה לחתן את הבן שלו עם בת של אחד מגדולי הדור. ועכשיו התמיהה קפצה ורבתה עוד יותר.

טוב,

כולם יושבים שם דברי תורה. זה עולה, זה יורד, זה עולה, זה יורד, זה עולה, זה יורד.

הגיע עכשיו תורו לדבר,

גדול הדור, אחד מגדולי הדור,

לא רצה שיהיה פדיחות מהציבור. אמר, חבר'ה,

איך אומרת נגמר במגילה? כ״ג עוד א'? דלוג יא מדלג, דלג עליו.

תעביר אותו כלא היה,

כי האבק בורח, כי הציץ נובל, כי רומך לו שבת, ויאללה, תשב מאחוריו ותעביר את המיקרופון הרב השני.

ככה עשו לו, העבירו את המיקרופון, נגמר.

כל הסבב של הרבנים נגמר, ואז הוא תפס, אמר,

כנראה שהרבנים לא שמו לב ודילגו עליי,

אבל לחיבת הקודש אני אציע כמה מילים.

אמרו מסכן, גדול הדור,

תפס את הראש המדולה, רצמס אבידי, נפילת אפיים,

שבע ברכות אפילו שלא אומרים, כמו שכותב הרב מס' ח' באבנייזר.

אבל אמרו, תשמע, פה זה מקרה פיקוח נפש, כמו שאומרת הגמרא במסכת ברכות ונפסק על אחת משכונה בסימן אשפי ח'

שיש צרה גם בשבת צועקים, צרה, הוא יוריד את הראש, צריך לצעוק עם הראש העולם, אנא ברא העולם, עשר פתיחות מהמנו,

עשר גרושות ממשפחתנו, ריבונו של עולם, חיילים לפחות אחרי ריבונו של עולם, אנא,

אנא.

אפשר רק את פיו האטום והעקום, שיגיד איזה דבר תורה סתום וחתום, שלפחות יש שתי צדדים בסדבר הזה, וככה שלא יהיה בושות.

מתפלל, והוא התחיל.

אמר להם בהתחלה איזה וורד שהוא הכין שנתיים, לא הלך לו.

הכין שנתיים את הוורד, קריב תל אביב שנתיים וורד.

כל היום יושב, צריך לדבר באיזו אסכרה, כל היום, חמישים ספרים בזה, בזה,

ובסוף הוא אומר, שמע, מישהו אחר דיבר.

כל היום שלו, תגיד, מה שלא מתבאסת אם מישהו אחר דיבר.

ולכן ככה ספרים.

בקיצר, זה הכין איזה משהו יפה, ודיבר מה שדיבר, אף אחד לא הקשיב מהשמיים,

לא שמעו את שטויותיו אשר בארץ צמא,

ודיבר.

אחר כך אמר, רבי ישראל, זה פעם סיפור, ובזה אני מסיים.

עכשיו, זה פחד, איזה סיפורים הוא יודע?

לא, הוא גדל אצל הרבי בריסק,

הוא היה חסם באלפונים, מה הוא יודע? איזה סיפורים הוא יודע?

הוא אמר, איזה סיפורים הוא יודע?

מאוד שובבו, עושה בלאגן,

ימין יפמות יפרוצי,

ואת המורה אל תעריצי, בקיצור, כל מיני בלאגן, מה הוא עושה?

נועל את המורה בכיתה, פותח, זורק על הרבל, הוא הגירים,

אדם שהוא מאוד מאוד פעיל,

מאוד מאוד פעיל, ברוך השם, מראה נוכחות.

תמות דבריו בא המנהל, אמר לה, אבא, תשמע, הבן שלך זה מית, אתה לא שכיח,

לא גזרו ברבנן, אנחנו גוזרים אותו ברשימה.

אמר לה, תשמע, בכל אופן, איש שעזוק את הנשמה, אמר לו, תשמע, נשמה, לא נראה לי שיש לו נשמה.

יש לו נשמה שפרה, נראה לי, הבן אדם הזה חייב בכל יום, מומה,

מומה, כל הזמן, בלאגן.

אמר לו, טוב, אני אעשה לך תלמוד תורה אחרת, הלכתם בתורה אחרת, גם זה אחרי יומיים שלוש, העיפו.

בקיצור, הבן אדם מסכן.

איך אומרים? למד בכל התלמודי תורה, בכל הזה, אמרו ראשי מילא את העולם התלמודי תורה,

כולם נהנו מזיוורו.

תלמוד תורה אחרון, זהו! שבועיים מתנהג יפה, אבל אחרי שבועיים קפץ לו הבטיל,

ושמה הוא עשה מעשה שלא ייעשה.

מה היה המעשה?

שני וחמישי התלמודים מוציאים ספר תורה,

אצל היהודים, ידוע.

זה בספר תורה.

והרחוץ'י כזה אמר, הפעם אני אבוא בשש בבוקר,

והכיתה היה כזה כמו ארון קודש של ספרי תורה.

ובדרך כלל, הבר-מצוות היו אלה שיש להם בר-מצוות,

הם רוצים את הספר תורה.

הוא עשה מעשה קונדס,

לקח מהמושב כבשה.

הוא הוציא את הספר תורה על החדר של המורים, וזה ארון החפיא אותו.

שם בארון קודש את הכבשה.

יושב בשש בבוקר, בדבקות,

תמים, חמוד כזה קטן, שייקח... מי בכלל חולל? מי חולל בכלל?

מה אותו אחד עשה? מי חולל? יושב ככה בתפימות, בשיא הדינות.

יושב שם בישיבה.

טוב, פתאום הרבי רואה אותו, שש וחצי מגיע הרבי רואה אותו,

ואומר לו, מתי אתה פה?

קודם כבוד הרב אני משש, היום אני עושה תשובה.

היום כקורבן אני. קורבן. בסדר, קורבן אחד תהיה קורבן על הפליטקה, בטח. אבל חכה, חכה.

וקיצר,

נכנס רבי זית, וכל התפילה הוא מתפלל, במיוחד הוא כיוון בקורבנות, כמו שאמרתי, כבש אחד תעשה בבוקר,

כבש השני שיקפה שלום לעיל השני ולא ארבעים.

תן, תן לכם.

דקה מידי דקה תעשה אותם, אתה יודע.

אתה רואה?

וככה, מלא דבקות, הגיע לתפילה עם ראשי שפתי תפטר, פי גדיעתך, אנא השם, אל תבייש אותי.

עבדך, אני מתבייש להגיד לך, אם לא של עולם, אנא, שתרחם עליי, תדע קצת.

חיים של חילוץ עצמות, יש להם להשתחרר,

נכנס להם מסרט העצמות, שיהיה טוב, תפילה בכל הלב. היא הגיעה סוף-סוף,

לא היה וידוי מהשמיים,

כן, למה לא היה וידוי? כנראה זה כאלה שלוהגים שברגע שיש איזה יורצייט של איזה מישהו,

לא אמרו וידוי. היה איזה קבוצה של חסידים שהתפעלו באיזה שטיבלך,

ואז אחד התפעל איתם,

והיה לה, איש עם,

אתגעד על-תגעד על-תגעד.

אז זה הצדיק הזה שאל אותם, חבר'ה, מה,

מחקתם את הדפים האלה בסידור? מה, אין וידוי בכלל?

מה, אין וידוי בכלל?

הוא אומר לו, תשמע, יש איור צד של זה, יורצייט של זה, יורצייט של זה, יורצייט של זה.

טוב, והנה מיליון מימים החזן סיים, אומר לך תבוא יוצא בשלום,

בא, פותח את הלוח שנה, אין שום צדיק נפטר באותו יום.

עכשיו, לא היה לו עכשיו כל כך לעשות וידוי.

תפסת אקדח, תפסת אדמו, בום, ירה בו. חבר'ה, האדמור הלך, יאללה, איש עם, איש עם, כמובן, בצחוק.

תמשיך הלאה.

בקינצר, רבי ישראל, ככה.

האורי חיכה, סוף-סוף הגיע עכשיו

זמן קריאת התורה. כמובן שכל מנהגי ישראל, על פי קודש הם,

ולא שואלים שאלות על אף אחד, כל אחד ואחד,

יש לו את המורה שלו וההוראה שלו וכל אחד יעסק כפי הרב שלו. כמובן זה היה אך ורק על הצד.

תמשיך הלאה. וחוץ מזה שהחסידים לא שואלים שאלות, הם גם לא התימנים. יש להם את ההנהגות שלהם, את המנהגים שלהם.

אמר לי פעם מישהו, למה לא אומרים בתפילה על החסידים ועל הצדיקים?

למה אתה אומר על הצדיקים החסידים?

תשמעו, החסידים לא מתחילים.

למה?

החסידים, אל תחיל... יש להם את הרב, את האדמו״ר, אני מאוד מחובר לחסידות.

שאל שאלות, רבי מנחם פרסלו, שואלים עליו הרבה שאלות, ים שאלות.

אמרו לו, כבוד הרב, זה שאלו אליך ואתה מתפלל כך וכך. אמר, טוב, עוד קושייה.

ואיך אתה ככה נוהג בלחם? הוא אמר, עוד קושייה.

תרשמו את הקושיות, אני בינתיים אדמו״ר, מה בינתיים יש להם?

תרשמו את הקושיות, אני בינתיים אדמו״ר, תראה כמה חסידים, תראה איזה דבקות וקדושה.

שיום יקשו משטרות, אני בינתיים אמשיך הלאה בקדושה וטהורה. בקיצור, נמשיך הלאה.

בקיצור, רבי זי, הבן אדם מרכז סוף סוף פתיחת ההיכל. רוממו ה' אלוקינו שתחוו לדרום רגליו.

הוא אומר שהכבש יכין את רגליו, לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה.

המנהל התחבט בפתיחת ההיכל, איך שהמנהל פתח, הכבשה כנראה מסכנה, הייתה שם החוצה,

היה לה הרבה אנרגיות. לא, קהל המנהל!

והמנהל הזה,

שנייה אחת רגע נוציא פה את הכבשה. שנייה אחת רגע, אחת.

והמנהל הזה לא הבין מה עולה פה.

תגיד, הצבעו את עצמו, אני עדיין לא קמתי, אולי, אולי, אולי דימדתי שהתפללתי בכלל.

הוא בא לבדוק אם הרב פה, שזה חלום, נתן לו סטירה, אמרו לו, היי, מה אתה, רגע, אתה, אני פה?

וקיצור, סיפור!

והכבשה רודפת אחרי הרב הזה, כאילו מהשמיים,

לעשות רצון צדיק חפץ לי.

היא רדפה בדיוק אחרי שמישהו ביקש.

תפילת,

כי הטוב עצבה את כולם, ראית איזה יופי.

בקיצור, כמובן, לא הייתה כתובת אחרת מלבד אותו כתובת, ככה מספר להם אותו אחד עם הכיפה של המזל טוב, עד שקראו אותו.

לא הייתה כתובת מלבד אותה כתובת,

וכמובן שבאו אליו, ומיד אחרי זה גם קראו לאבא שלו,

קראו לאבא שלו, תשמע, כלו כל הקיצים, נגמר.

אבא שלו מגיע, במעמד אבא שלו, אומרים לו, תשמע, אתה אף פעם תלמוד תורה.

אמר, סליחה, רגע, רגע, רגע, סליחה, סליחה, כבוד הרב, אני מדבר עם הרב שלו.

אתה מעיף אותי עכשיו בישיבה.

אתה התייעצת עם דעת תורה?

לא, לא, מה זה, אני דעת תורה.

אומר לו, מה זה, אתה דעת תורה?

מה, אני לא דעת תורה?

הוא אומר, אתה מתעצבן, כל העבודה כועס, עבודה זרה, אתה אומר,

יהיה בעינייך כעובד עבודה זרה, תמר!

לא כועס, אני לא עצבני, לא עצבני.

תשמע, אחר כך לא קיבל, אפשר דעת תורה.

קראו להם לאל,

בא המנהל, אמרו לו, תשמע, כן, על פי דעת תורה צריך לעוף.

אמרו לו, רגע, רגע, אתה שאלת על דעת תורה?

אמרו לו, לי דעת תורה. מה, אתה יודע תורה?

אמרו לו, אתה כבר משל זה, אם אתה כועס, עבודה זרה, תראה את הנראה.

תסתכל, אתה נראה, כל מיני גיהינם שולטים בוא, בוא, בוא, וגם בוא.

בקיצור, עשה להם בית ספר, מה שנקרא מלעז.

מה הדוד השני? אומרת שאל דעת תורה.

התקשרו לרב של העיר.

טוב, הרב של העיר היה באמצע העיסוקים,

כן, בדיוק מתי עכשיו איזה מקווה,

כבר איזה מת, לא יודע מה עשה שם. בקיצור,

מתקשרים אליו,

אתה יכול להגיע? מה פתאום?

יש פה איזה ילד,

אתה חייב להגיע, בריאה בפני עצמה, כמו שאומרת הגמרא שם בחגיגה, בריאה בפני עצמה.

אמר, אני לא יכול, אמר, תשמע, אם אתה לא בא עכשיו,

מפטרים אותי ואותו ואת האבא, והילדתי שם, בוא!

אמר, אני בא.

הגיע הבא, שמע את שתי הצדדים, אמר, חבר'ה, כמובן, דעת התורה היא הפסק האחרון, צריך לעוף,

ולא לקנות מכאן, אם אפשר שיעוף מהגלגול הזה בכלל, שולט באותו גלגול שלנו, אם אפשר.

אמרו לו, זה רק מודרשתי, שואל אותך, אתה התייעצת?

חצוף, עם איזה התייעצת?

אתה קורא לי חצוף, אתה יודע.

רבינו יונה כותב, מי שמגנת חברות אבו, כותב רבינו יונה.

לפי רבינו יונה ורבנו בכלל, אתה קליפה, אתה חביבי.

הוא אומר, איזה קליפה, תבוז, איזה קליפה, תגיד לי שאני יודע איך להכין את עצמי, כי אני מאוד אוהב את התבלינים עם הקליפות.

אמר לו, תשמע, אתה התייעצת או לא התייעצת? אמר, אם יהיה נתייעץ, מי אתה שילם אלך? משה רבינו, לא ידבקו גבורתו.

גם מי נביא?

אמר, התייעצת עם הילדים שלי.

התייעצת עם הנכדים שלי.

אתה עכשיו אותי זורק, אותי אתה מעיב,

אבל עם הילדים שלי, אני עשיתי קצת מעשה קונדס.

אבל הרי ביום אלה, ימי אני התחתן ויהיו לי ילדים.

אם תשאירו אותי כאן בישיבה, אולי אני אצליח לשמור על הצביון היהודי לפחות, אז אני לא יודע לתת אוכלכם, אבל לפחות אני אהיה איזה בעל בית טוב.

התייעצת עם הנכדים, אולי יצא שם איזה נכד טוב,

איתם התייעצת?

אז הוא צעק,

התפוח לא נופל הרוג מהעץ.

אתה טמא, גם אם טמאים, אתה טמא, ושמך טמא כל, ובטחת בכל שלך טמא.

אמר לו הרב הראשי, לא, עד כאן, פה כבר לא, זה לא קשור, הוא עשה על זה, אבל אי אפשר להחשיב את צבאו.

ונתנו לו הזדמנות אחרונה.

לחזור לחתונה, אמר אותו אחד עם הכיפה של המזל טוב,

הילד הזה זה אני.

אז אני שמעתי על צביון שלו בבית, שאומר תורה, שאומר,

לפחות גדלתי בתלמוד תורה, קיבלתי ערכים של תורה, וידעתי שאת הבנים שלי שולח רק תלמוד תורה.

תראו איזה פרח יצא מהבן שלי,

שהתחתן עם אחת מבנותיו של גדולתו.

לא להתייאש באף אחד.

לתת כמה שאתה יכול,

כל אחד ואחד במקום שלא הוא.

נזכה בזרשי ולזכות הרבים, לטענות תורה ולשמיים,

ללמוד ללמד, לשמור לעשות לכן יהי רצון ולומר אמן.