אני מצלצל ליניב ב

- - - לא מוגה! - - - 

בכל יום שיבוא, אני מאמין, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא אני מאמין

ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויאמן ויא�

בכל יום שיבוא, בכל יום שינוע אני מאמין בכל יום שיבוא, בכל יום שינוע אני מאמין

תודה רבה ותודה רבה.

תודה רבה ותודה רבה.

תודה רבה ותודה רבה.

תודה רבה ותודה רבה.

ים מימי חודש היא בטח תשקיח ותראה עמדן אשר גלה חלוש ונכבה.

תודה רבה ותודה רבה.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

הערב הזה יהיה לרפואת איתי חיים בן אסתר, רפואה שלמה.

אמן.

ולרפואת

הרב נסים פרץ בן סוליקה,

אורלי בת בלה,

שרה רסיה בת מרים, אמי הורתירומה בן טרומיה,

משה בן שולמית,

בועז דוד חי בן רחל,

זרע חי וקיים לשמשון מאיר בן אסתר, ושרה שינדל בת מלכה,

ואל עילוי נשמת, גיתי בן גשא, מנוחתו עדן.

תודה לכם.

היום אני אתן לכם יותר לשאול ממה שאני אגיד,

כי אני רואה שיש פה ציבור רב,

ואני מאמין שגם חדש.

מי שלא שמע מעולם הרצאה שלי בשום דרך שהיא, לא בקלטות, לא בדיסקים, לא בווידאו, לא ביוטיוב,

לא ממש,

שירים את היד.

ברוך השם, יפה, יש עם מי לעבוד הערב.

ובכן, יהודים יקרים,

אנחנו נמצאים כרגע במצב לחוץ מאוד, מבית ומחוץ.

בבית רודפים אותנו

ומבחוץ רודפים את כולנו.

וזה מביא אותנו למצב שאנחנו קרובים מאוד לפיצוץ,

שאולי לאחריו כולם יתעשתו ויבינו שהמשחק

צריך להסתיים במקווים, בצורה טובה לטובת כולנו.

בפרשת השבוע אני אביא כמה נקודות,

ואחר כך אני אחבר אותן.

כתוב, ותמלא הארץ אותם.

עם ישראל היו במצרים בגלות,

והפסוק אומר, ותמלא הארץ אותם.

הילקוט שמעוני אומר שנתמלאו בתי התיאטרון

ובתי הקרקס

מעם ישראל.

עם ישראל הלכו להופעות,

תיאטרונים, קרקסאות.

ואז מה זה גרם?

שמייד גזרו עליהם שיפרשו מהם.

כמה שיהודים חותרים יותר לחדור לעולם התרבות של הגויים,

כך מתגברת יותר השנאה של הגויים כלפיהם,

והם ממציאים חוקים שונים לבודד את היהודי

ולהתרחק ממנו.

לפני שהיהודי מתקרב,

אומרים שהיהודים מובדלים ונבדלים,

כביכול בגטאות שלהם,

לא רוצים להתערב,

וקוראים להם להתערב.

כשהם מתערבבים,

אז רוצים להקיא אותם שוב פעם החוצה.

זאת אומרת, הקרבה שמתקרבות לאומות העולם

לא מביאה לקרבה המיוחלת.

עיין ערך גרמניה,

שהמשכילים חשבו שאם יתקרבו לתרבות הגויים אז יקרבו אותם, ייתנו להם שררה ותפקידים מהכול,

וזה מה שגרם, בסופו של דבר,

שאמרו שיש פרוטוקולים של זקנים שרוצים להשתלט על העולם,

דהיינו היהודים.

וזה מה שהביא לשואה הנוראה.

משה רבנו,

מירא איש מצרי,

מכה איש עברי מאחיו,

ואיף ענקו וכה,

מירא כי אין איש ויך את המצרי,

ויתמנהו בחול.

יש פידבק לכל מה שאני מדבר.

במה הרגו,

רבי אביתר אומר, היכהו באגרוף.

יש אומרים, במגרפה של טית.

נטל את המגרפה והוציא לו את המוח.

בחכמים אומרים, הזכיר עליו את השם,

והרגו.

מה זה אומר?

יש סבורים שכדי לנצח את האויבים שלנו אנחנו צריכים כוח, אגרופים.

יש סבורים

שעם כלי העבודה

בעזרת מכשירים כאלה ואחרים ניתן לנצח.

אבל האמת, חכמים אומרים,

גם אגרופים,

גם כלי עבודה,

גם טנקים,

גם מטוסים,

צריך את השם המפורש.

צריך סייעתא דשמיא בשביל לנצח גם במלחמה, כשיש לך את כל הכלים.

נקודה נוספת.

ביאמר לרשע למה תכה רעך.

ריש לקיש אומר, המגביה ידו על חברו,

אף על פי שלא הכהו,

נקרא רשע.

אחד עושה לחבר שלו, הופ,

נקרא רשע.

הוא לא הכה אותו,

רק הרים את היד עליו, נקרא רשע.

אותו דבר לטובה.

מעשה שהיה,

פעם נתכנסו בלובלין

כמה מראשי הקהילה

עם רבני העיר,

יש פידבק.

ועדיין

דנו בעניין חשוב שהיה בו משום הצלת נפשות רבות מישראל.

אמרו אנשי המעשה שנאספו שם,

העניין הזה שאנחנו דנים בו בפיקוח נפשות כבד מאיתנו,

ולא נוכל לבצע אותנו בכוחות הדלים.

התערב הגאון

רבי מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין, בימים ההם,

וקרא בהתרגשות.

רבותינו,

כידוע, דרשו על הכתוב

בתשלח את אמתה.

כתוב שבתיה ירדה

ליאור והראתה את הטבע,

והיא שלחה את אמתה.

אז יש שני פירושים.

אחד שהיא שלחה את האמה שלה, את השפחה,

בשביל להביא את הטבע.

בפירוש שדרשו חכמים שהיא שלחה את האמה שלה.

אז הוא אומר, רבותינו דרשו, כידוע,

ותשלח את המטה, זה את ידה,

את היד שלה, את האמה.

ועוד אמרו שידה של בת פרעה הייתה קצרה מלהגיע לתיבה באורח טבעי,

אבל כיוון שהיא הושיטה את ידה, נעשה לה נס,

ונתארכה ידה אמות הרבה.

בניסיון ההצלה הצליח בידה.

אז הוא אומר, יש מקום לשאול

מה הייתה סבורה בת פרעה

כשהיא הושיטה את היד, אם היא יודעת שהמרחק, לדוגמה, אני רוצה להגיע

עד השורות האחרונות עם היד, ליטול משם חפץ,

מה שייך בכלל שאני אושיט את היד מכאן עד לשם?

מה היא חשבה בשעה שעשתה את זה?

אלא אומר רבי מאיר שפירא,

מהפרשה הזאת יש לימוד

של מוסר השכל.

אדם צריך לחתור אל המטרה באמונה וביטחון בקדוש ברוך הוא,

ואפילו שהמטרה נראית רחוקה מלהשיג,

באופן טבעי

אסור להתייאש ולהוריד את ידיו מחוסר אונים ובאפס מעשה.

וצריך להאמין

שעלינו רק להתחיל את ההתחלה ולהשתדל

ואת השאר השם יסייע להשלים.

זאת אומרת,

כמו שאומרים על הרשע,

ממתי הוא נהיה רשע?

מרגע שהוא הורים את היד להכות.

אפילו שהוא לא היכה הוא כבר נקרא רשע.

וממתי נקרא אדם מציל

או צדיק?

ממתי שהוא רק הושיט את היד לבצע פעולה.

מאותו רגע

מה שנשאר זה רק שהשם ישלים את המעשה ויגמור אותו.

אבל כבר האדם נבחן

לפי הבחירה שלו והרצון שלו לקיים את הדבר.

והנה רואים אנחנו אצל משה רבנו שוב.

כתוב, אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה.

מה פירוש?

יש סנה בוער באש.

ומשה רבנו קולט את הדבר ואומר, אסור הנא ואראה את המראה הגדול הזה.

רבי יוחנן אומר,

חמש פסיעות פסע משה באותה שעה

לכיוון הסנה, להתבונן.

רבי שמעון בן לקיש אומר, הפך פניו והביט.

בסך הכול,

סובב את פניו להביט.

ואז אירע הכול.

הבורא יתברך הטיל עליו את השליחות

ללכת לגאול את ישראל,

וכך התחילה הגאולה של עם ישראל ממצרים.

אם לא היה מסובב

את פניו או לא פוסע את הפסיעות,

לא הייתה גאולה לישראל.

רק כשהוא אמר, אסור נא ואראה

את המראה הגדול הזה,

זה מה שהביא לגאולתם של ישראל.

עכשיו, תארו לכם

כמה אנשים לא מסובבים את הראש

להתבונן

ולהבין

דברים שנמצאים בהישג יד

ובאמתחתם,

במי יודע איזה גאולת נפש הם מפסידים.

הציבור היקר שהגיע לפה,

ובפרט אלה שעוד לא שמעו ולא ראו,

אמרו מה שאמר משה,

אסור הנא ואראה.

אנחנו רוצים לראות, רוצים לשמוע.

אם כל עם ישראל

היה משכיל לשמוע,

לשאול ולברר,

היינו באחדות גמורה,

לא היו מחלוקות,

והיינו מביאים את הגאולה.

הבעיה שיש התנכרות

ויש היפרדות

ויש בידור,

זאת הבעיה.

אבל כשיושבים כולם,

אפילו שלא כולם שווים בדעתם,

וכל אחד חושב משהו אחר וזכותו לחשוב,

יש מקום ללבן דברים ולהגיע למסקנות.

אבל כשלא באים למצב זה,

אז נשאר ניכור ואף אחד בעצם לא יודע על מה ולמה יש כיתוב בחברה הישראלית.

זאת אומרת, הגאולה מתחילה בזה שאסור הנא ואראה.

תתקרב,

תבדוק,

תברר,

תשאל,

תבין.

זה יסוד גדול.

יסוד שני שאנחנו רואים

משה רבנו מחזיק מטה

ומשליך אותו לפני פרעה,

ויהי לנחש.

היה בזה אות לטובה גם למשה רבנו,

שהאיש היה מתיירא ממנו, פרעה,

שהוא נקרא נחש.

הוא היה רק מטה זעם ביד השם, לייסר את בני ישראל

ולהתיך אותם בכור הברזל.

מה שהקדוש ברוך הוא שולח עלינו, גזירות,

זה רק בשביל לעורר אותנו שנתאחד.

כי בשעה שיש צרה משותפת לכולנו,

בשעה שהטילים יישלחו ויתחילו לפגוע באוכלוסייה,

אז לא יהיו חילונים ולא יהיו חרדים

ולא יהיה שמאל ולא יהיה ימין,

וכולם יהיו ביחד.

רק חבל שצריך לחכות לטילים

בשביל להתאחד.

היה יותר חשוב להתאחד לפני כן,

ונסביר גם למה.

ברגע שהעם מאמין

ביכולות שלו,

באמונה שלו, באחדות שלו,

יכולה לבוא גאולה לישראל.

קודם נשלח משה אל זקני העם,

אחרי זה ויאמן העם,

ואחרי זה הוא הלך אל פרעה.

כשהעם מאמין ביכולת שלו ובשליחות האמיתית

ובדברים הנכונים,

יכולים להביא גאולה, להיכנס אל פרעה

בלי להגיד בוקר טוב, בלי שלום, בלי להתנצל ולומר שלח את עמי ויעבדוני.

ואם לא,

תקבל עשר מכות אחת אחרי השנייה סדרת חינוך.

אבל זה כשיש כוח של העם

שהולך ביחד עם המנהיגים.

אם לא,

אין כוח לעם לנצח את האויבים.

לפיכך

מראה לו הקדוש ברוך הוא את המטה כנחש,

אבל מה אומר לו למשה?

אחוז בזנבו,

והוא אוחז בזנב,

ואז זה נהפך שוב פעם למטה.

כשזה נמצא בתוך כפו של משה רבנו,

הוא יכול להטות אותו לכל אשר ירצה כמו עץ יבש.

זאת אומרת,

אם הכול תחת שליטה ואנחנו מחזיקים את הכול בקונטרול,

אי אפשר. אבל אם אנחנו משליכים מתחת ליד,

אז הכול הופך להיות נחש.

ובואו נראה.

משה רבנו בעצמו הסתפק בהתחלה ואמר לקדוש ברוך הוא

שהוא ערל פה וערל שפתיי,

והוא לא מתאים ללכת

לדבר לפני פרעה.

צריך לבוא אדם שיודע לדבר,

אדם שיודע לדרוש,

או כמו שהיום קוראים דמגוג,

אבל הוא עילג בלשונו.

מה אומר לו הקדוש ברוך הוא?

ועתה לך

ואנוכי אהיה עם פיך.

הפה שלך לא מדבר.

אתה צריך רק ללכת. ועתה לך, תעשה את ההתחלה,

תלך,

ואני אדאג. אנוכי אהיה עם פיך.

אתם שומעים?

כל הדברים מראים שאי אפשר להשפיע,

שלא ייתכן שתשכנע,

מה שאתה מתבקש לעשות בסך הכול,

ואתה לך,

מיידית, ללכת לבצע את רצון הבורא,

ומייד אתה משיג את מה שהבורא רוצה,

כי הוא משלים את כל העניינים.

עוד דבר שאנחנו רואים אצל משה רבנו.

כתוב,

ויקום משה ויושיען בנות מדיין הושלכו לבאר על ידי הרועים,

ונאמר, ויקום משה ויושיען. למה צריך להגיד, ויקום משה ויושיען? מה, הוא היה יושב?

הוא לא ישב.

תגיד,

ויושיען משה?

אלא מה זה ויקום?

משה רבנו

כבר הסתבך כמה פעמים.

כשהוא ראה איש מצרי,

מכה איש עברי,

אז הוא הרג אותו

וטמן אותו בחול.

אחר כך הוא ראה שני עברים ניצים ביניהם,

אז הוא אמר לרשע, למה תכה רעיך?

משה רבנו היה איש צדק,

איש אמת, לא יכול לראות עוול ולשתוק.

אז מה הוא עושה?

קם ומשליט סדר,

ומעמיד את הצדק על כנו.

הוא בורח ממצרים כי פרעה גוזר עליו מיתה,

והוא בורח למדיין. איך שהוא מגיע למדיין

הוא נתקל עוד פעם בעוול.

רועים,

מדירים

את הבנות

של יתרו לתוך הבאר.

לא לאחורי האוטובוס,

ישר לתוך הבאר.

הדרה מדיינית.

מה עושה משה רבנו?

מושיען,

מושיע אותם ונלחם נגד הרועים

ומציל אותם מידם.

ולמה כתוב ויקום?

להתערב או לא להתערב?

הרי כבר סבלתי פעמיים,

או כמו שאומרים בלשוננו, אכלתי אותה פעמיים,

והייתי צריך לברוח בגלל ההתערבות.

אולי הפעם לא להתערב,

אבל מתוך הספק הזה,

ויקום משה,

קם מתוך הספק ומחליט שהאמת והצדק צריכים להיות בכל מחיר ביושיען.

ויקום

זה גם לשון התקוממות.

כשהוא רואה עוול,

הוא מתקומם כנגד

ומושיע את החלש

מפני החזק.

אז אם ככה רואים

שלמעשה אדם לא יכול להיות אדיש ושאנן

למתרחש,

וצריך לא לשתוק על עוולות שהוא רואה ושומע,

וצריך להגיד

ולהשפיע וליישר קו מה שנאמר,

בשביל שיכירו וידעו את האמת

כמות שהיא.

והנה עוד דוגמה אחת.

האוויר יעקב אבוחצירא, זכר צדיק לברכה, בספרו פיתוחי חותם אומר,

משה רבנו חשש שבני ישראל לא יאמינו לו ולא ישמעו לקולו,

כיוון שהם היו שקועים במ״ט שערי טומאה, בשיא הטומאה.

והקדוש ברוך הוא השיב לו, תדע לך שהם מאמינים

בני מאמינים.

מה שאתה רואה,

שחרחורת

עני ונבע,

ששזפתני השמש.

אני לא שחורה,

אני נבע,

אבל מה,

כשאני נמצאת בשמש,

אז השתזפתי.

למעשה מה שאתה רואה,

את עם ישראל במ״ט שערי טומאה זה בגלל החיצוניות של המצרים והתרבות שלהם שהשפיעה עליהם

אבל בתוך תוכם הם מאמינים בני מאמינים

גם בדור שלנו

כשאנחנו רואים אנשים שלכאורה רחוקים מתורה ומצוות

מאמינים בני מאמינים

אז נותן הקדוש ברוך הוא למשה רבנו דוגמאות

הוא אומר ככה

מה זה בידיך?

אומר לו מטה

כשהשליך אותו לארץ מה הוא נהפך?

נהפך להיות נחש

מה גרם לו?

כשהמטה היה ביד הוא מטה

כשמניחים את המטה

מה הופך להיות? נחש

כשהילדים נמצאים בבית תחת פיקוח של ההורים והם מחזיקים אותם ביד

הם מטה, אפשר לעטות אותם לכל דרך טובה

כשמניחים אותם והם יוצאים לרחוב יכולים להפוך לנחשים

אחר כך הוא אומר לו, תיקח את היד שלך

תשים אותה בחיק

שם אותה בחיק

נשארת יד

תוציא אותה,

מצטרעת

תחזיר אותה,

חוזרת יד

מה זה אומר?

כל זמן שהיד במקומה

היא נשארת כמו שהיא יד

אתה מוציא אותה ממקומה

היא הופכת להיות מצורעת

כשמסלקים אדם ממקומו ומשורשו, מרחיקים אותו מלימודו,

ממה שהוא היה צריך לדעת

הוא מתהפך למצורע

דוגמה נוספת, במים

משה רבנו לוקח מים מהיור,

משליך אותם ליבשה והם הופכים לדם

כשהמים נמצאים ביהור הם מים

כשמוציאים אותם ליבשה, מעתיקים אותם, הופכים לדם

יוצא לנו יסוד

שכל מה שמעתיקים אותו ממקומו ומזיזים אותו,

הוא מתהפך מצורתו המקורית

מה צריך לעשות?

להחזיר אותו לשורשו וממילא הוא חוזר להיות במתכונתו,

בטיבו הראשוני

עם ישראל, לצערנו הרב, במשך הדורות האחרונים

סטה מן הדרך בגדול.

אומנם יש חזרה בתשובה גדולה מאוד,

שלא הייתה כבר אלפיים שנה,

מיליון וחצי בעלי תשובה בארץ-ישראל בלבד,

אבל,

לצערנו הרב, יש הרבה שעדיין לא משלימים עם זה,

כולל אחד הכתבים שכתב כתבה פה בצפת

עם תמונות זוועה

על ההיכל הזה,

שמזמינים לפה רבנים שנקראים בעיניו מטיפים,

הוא היה רוצה לראות פה בהיכל

דברים מטונפים מהסוג של חיות ולא בני אדם.

למה?

כי מי שנדבק לתרבות הגויים הופך להיות כמו גוי,

שכל של גוי, הבנה של גוי,

חשק של גוי.

אין לו חיבור לרוחניות, לקדושה, ליהדות,

לשורשים המקוריים שלו.

ממילא,

אנשים כאלה עומדים ומסיתים את הציבור כנגד ציבור אחר.

איזה ציבור?

כמו מי שהיה סבא שלו,

מבלי לחשוב, מבלי להבין.

אני רוצה לעמוד על כמה נקודות שדיברתי עליהן לאחרונה, וחשוב שידעו את זה כאן, בפרט שציבור חדש

נמצא כאן.

בתקופה האחרונה איבדו את הפרופורציות ועוד לא גמרו.

יש תוכנית

יזומה

של מפלגות

להשניא את החרדים ושומרי התורה והמצוות

לקראת הבחירות.

והפעם

לא רק יאיר לפיד,

ליברמן,

פיצי,

כל החבר'ה,

כולם

עליהום על החרדים

כדי לנכס להם קולות.

כדי לנכס להם קולות.

אז מה קורה?

זה מתחיל עם זה ששניים-שלושה חיילים החליטו שהם לא רוצים לשמוע

שירה של חיילות.

אז הם יוצאים.

בן יהיה שערורייה.

מה זה שערורייה?

הדרת,

הדרת נשים.

איזה הדרה?

אמרו לחיילות

תרדו מהבמה?

אמרו לחיילות

תפסיקו לשיר?

לא.

הם פשוט לקחו את עצמם ויצאו החוצה.

זה נגד

האמונה שלהם,

נגד המצפון שלהם,

והם לא רוצים להישאר.

אם בן אדם היה שומע גידופים וחרפות

שאומרים שהוא חייב להישאר,

אם היו עושים דברים שהם בניגוד לאמונתו, מצפונו, הוא חייב להישאר,

הוא החליט שהוא מוכן לקחת אחריות על מעשיו,

וגם אם יענישו אותו, הוא מוכן.

הוא לא עשה פרופגנדה,

הוא לא יצא נגד, הוא לא צעק, הוא לא הפריע,

הוא קם בהלכה.

לא!

אתה תישאר כפייה חילונית,

אתה תישאר ותשמע בעל כורחך.

רגע,

היה סטטוס קוו,

שלא פוגעים בדתיים, בדת,

נותנים להם חופש, דת ומצפון,

מתחשבים.

אתם רוצים שהם יבואו לצבא?

הם באים.

אז מה אתם כופים עליהם נגד מצפונם?

אין הסבר.

למה?

החליטו על מסכת

של עליהום.

מקרה שני,

יזום,

מתוכנן,

טניה רוזנבליט

עולה לאוטובוס כביכול באקראי.

אף אחד בחדשות לא מודיע שמדובר בעיתונאית שמאלנית.

אף אחד.

סתיו, טניה רוזנבליט אחת.

והיא מחליטה שהיא עוברת בקו מהדרין,

שכבר עשר שנים נושאים קווי מהדרין בהסכמה של חברת אגד,

במכתב

שחתום על ידי פיצי,

על ידי בגץ באישור בית המשפט, קווי מהדרין עובדים.

והיא רוצה לעבור דווקא כדי ליצור מצב פרובוקטיבי.

והיא משיגה את מה שהיא רוצה.

ואז עושים טררם,

הדרת נשים, איום ונורא.

מה זה?

ביבי מפסיק ישיבת ממשלה ומתחיל להגיד שזה לא ייתכן במדינתנו.

וגנץ אומר דברים כעין זה ואומר שאצלנו בצה״ל אין הדרה,

ופרס אומר כל מיני דברים שתכף נעמוד עליהם, כולם על איהום.

מה קרה?

מיד לוקחים את הבן אדם

ומגישים נגדו תביעה,

ואומרים, חביבי,

אתה ביצעת הטרדה מינית.

איך נהיה מצב כזה שאומרים לאישה,

תלכי אחורה,

ואפילו אם אומרים לה איזה מילה מעליבה, זה הופך להיות הטרדה?

כמו שאני מבין,

אני מבין שגם אתם,

הטרדה

זה מישהו שניגש אל הנשים ומטריד אותן.

אבל אם אישה ניגשת לגברים, אז היא מטרידה.

אז מי צריך לקבל עונש?

אז ההטרדה בוצעה על ידה, לא על ידו.

הוא לא אמר לה בואי, הוא אמר לה תלכי.

אז איך זה נהיה הטרדה?

את מי זה מעניין?

כשהחליטו שהולכים על החרדים,

אין בעיה.

פתאום התברר,

אחרי 66 שנים,

שחרדי בבית שמש

לכאורה ירק על ילדה בת שמונה,

אחרי 66 שנים תפסו חרדי שירק

על ילדה בת שמונה.

אם זה נכון,

זה לא היה באותו זמן בכלל,

זה היה חודשיים לפני.

אבל בשביל לעשות סימס,

ויאיר לפיד לקראת הבחירות שלו,

הוא רוצה לעשות, אז באולפן שישי הוא מביא.

הכול מבוים.

אבל מה זה משנה?

העיקר הלאום על החרדים.

מה זה משנה?

ירק.

כל יום

חילונים רוצחים נשים,

את הנשים שלהם.

או שרנקו רוצח שש נפשות, מזוויע.

ביבי לא מפסיק את הישיבה,

פרס לא אומר לעשות הפגנה בבית שמש.

שום דבר.

חיים כרגיל.

רציחות, זורקים ילדים בפח,

זורקים מהחלון,

מטביעים בירקון,

אין שום בעיה.

זה חיים נורמליים, רגילים.

אבל אחרי 66 שנה לתפוס חרדי קיצוני שאף אחד לא מסכים איתו,

יורק עד ילדה.

וואו, וואו, וואו.

איפה הפרופורציה?

עכשיו, ליברמן אומר שהוא הולך לחוקק חוק,

תקשיבו טוב,

שכל מי שלא שירת בצבא וכל מי שלא עשה שירות לאומי,

לא יוכל להבחר להיות חבר כנסת.

אז יש לי הודעה בשבילו שחלק מאלה שקיימים שם,

צריך לפטר אותם מייד.

כי לא עשו לא זה ולא זה, כולל פרס, הנשיא,

לא שירת בצבא.

אז צריך מייד להוציא אותו מהנשיאות.

ועוד כמוהו רבים

שלא שירתו.

ומה עם החברי כנסת הערבים?

מייד הביתה.

והוא שירת בכלל?

צריך לבדוק.

אבל בסך הכללי,

מה קורה פה?

רואים שהם פוחדים,

פוחדים פחד מוות מהחרדים.

ואני רוצה להגיד לכם, יהודים יקרים,

שבשאלה שאני שאלתי גדולי ישראל,

מה עושים בעת הזאת,

אמרו לי

שיש מצווה להציל,

ויש אפשרות

שאנחנו נציע מפלגה, תנועה,

שתלך לבחירות

בשביל להפסיק את הסקנדל הזה במדינה של קיפוח של חלק מהעם לחלוטין,

וליצור אחדות בעם ישראל.

אנשים צריכים להבין,

המצב הזה לא יכול להימשך,

ואין מי שיענה להם כהוגן.

זה ממש הפקרות.

אז לכן צריך לדעת.

כל אחד צריך להיות ערוך ומוכן

להכין את עצמו לדעת מה להשיב

לאלה שבונים פלטפורמות על גבי החרדים.

אם יצריכו אותנו,

אנחנו נתגבש

כגוש אחד ונעמוד מול הקמים עלינו,

ואנחנו נראה להם באמת

את האמת בפנים כמו שאף פעם לא הראו להם.

אז זה צריך לדעת

ולהיות ערוכים ומוכנים.

אני רוצה להראות לכם קטע שהופיע בערוץ 10. בערוץ 10,

בתוכנית צינור לילה

של גיא לרר,

שהגיע לאחת ההרצאות

בשביל לשאול כמה שאלות.

נראה מה מעניין אותו לדעת

ומה התשובות שהוא קיבל.

ואחר כך נשאל את הציבור, מה הציבור אומר?

לוקח לכם טיפה זמן?

אז תכינו גם את הטמבלוויזיות.

תודה.

מכל מקום,

אי אפשר יותר להמשיך את המשחק כמות שהוא.

אנחנו לא מוכנים להיות השעיר לעזאזל.

יש סיפור

שאומר

שפעם השועל

הלך עם האריה וראה אותו עצוב.

שאל אותו, אדוני המלך, למה אתה עצוב?

אמר לו,

תראה,

יש בעיות בג'ונגל, לא הכול מסתדר כמו שאני רוצה.

אז השועל אמר לו,

בוא, בוא איתי, נלך לארנבת.

הלך לארנבת,

שלום ארנבת,

הנה המלך פה,

תכבדי את המלך.

אז היא התכופפה.

אמר לה, תגידי לי,

איפה הכובע שלך?

היא אומרת לו, איזה כובע?

אה, איזה כובע? את מתחצפת?

טרוח! נתן לה סטירה.

הארייה צחק.

הוא הוציא אותו מהעצבות,

הלכו לדרכם.

אחרי כמה זמן,

עוד פעם,

ראה את הארייה עצוב. מה קורה?

הוא אומר דברים עוד לא מסתדרים.

אמר לו, בוא נלך לארנבת.

הלכו לארנבת,

שוב פעם,

שואל אותה איזה שאלה, עונה לו,

תשתחווי למלך, משתחווה.

אחרי זה שואל, נו, ואיפה הכובע?

לא מבינה על מה הוא מדבר.

עד שהיא חושבת, טרח! עוד סטירה.

הארייה צוחק, הולכים.

אחרי כמה ימים, פוגש אותו עוד פעם.

מה קורה?

אל תשאל, יש בעיות בג'ונגל,

יש מרידה,

בעיה, אני פוחד לקראת הבחירות,

לא יודע מה יהיה, רוצים להחליף אותי.

אומר לו, בוא, בוא, נלך לארנבת.

הולכים לארנבת,

הוא אומר לו, תיקח סיגריה, תחזיק ביד.

תחזיק ביד.

ארנבת, תרועת המלך, תשתחווה.

הוא אומר, תביא למלך, לאריה,

אש.

עכשיו, הארנבת חושבת. אם היא תביא גברור,

הוא יגיד, למה לא אוהבת מצית?

אם היא תביא מצית,

הוא יגיד, למה לא אוהבת גברור?

אז היא אמרה לו,

אין לי אש.

אין לך אש?

איפה הכובע?

עוד פעם מלך כובע?

טראח.

מה הולכים?

ככה עושים לציבור החרדי.

כל פעם.

לא מסתדר לקראת הבחירות? בוא, בוא נלך לארנבת.

ומתחילים עליהום על הארנבת.

אז אני מודיע מראש עכשיו,

אנחנו לא מתכוונים להמשיך להיות ארנבת.

אנחנו יכולים להיות גם אריה.

גם אריה.

כן, אתם מוכנים?

עוד לא מוכנים? שאלות לקהל, למי שיש. בבקשה.

לא, קודם שאלות.

תן לבחור פה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

שאלה קטנה.

תשובה גדולה.

בעזרת השם.

הרב דיבר על הסוגיה שמתעסקים בה בזמן האחרון,

סוגיית הדרת נשים.

אני מתגורר בבני-ברק

בשנים האחרונות.

יצא לי להיות לא אחד, לא אחת,

בעין הסערה בכמה מקרים שעסקני הציבור החרדי הובילו.

בסיפור של הדרת נשים,

לצערנו, החתימו פה ציבור שלם

בגלל קבוצה ספציפית שנמצאת במאה-שערים, שקוראים להם סיכריקים,

שנמצאת ברמת בית-שמש, שקוראים להם משמר השכונה,

הוועד הצניעות,

או כל מיני שמות שנקראים, הקבוצות המיעוט האלה בכל מקום, והם מחתימים.

הם מוציאים שם רע לציבור החרדי ולציבור הדתי בכללותו, וחבל שכך.

מה שאני לא מבין זה שלפני כמה שנים,

כשרצו להוסיף חדר מיון

בבית-חולים ברזילאי באשקלון,

קמו ויצאו כל החרדים והפגינו,

ואת כל הארץ הפכו,

וכשרוצים לפתוח את בר-אילן בשבת למכוניות,

הופכים את כל הארץ, וכשמשרד התועבה רוצה לעבור בירושלים,

הופכים,

מדליקים פחים,

והרבנים יוצאים, ופשקווילים, ושמחה וששון ליהודים בכל הרחובות.

דבר אחד אני לא מבין.

אם הרבנים של הציבור החרדי מתנגדים לאותו קומץ שיורק על ילדות בנות שמונה, כמו שהרב אומר,

ומבזה נשים, ועושה חילול השם,

שהרב אומר,

המון פעמים כששמעתי את הרב אומר, שאין עבירה גדולה מזאת,

וממש מכפישים את שמו של ריבונו של עולם בעולם הזה, ומוציאים כתם לכל הציבור החרדי שעוסק בחסדים,

והציבור החרדי, באמת אפשר להגיד עליו שהוא מקים עמותות,

ואיחוד הצלה, וזק״א, ועמותות ויד שרה, ובאמת כל מקום, וגמ״חים,

אפשר למנות את החסדים של הציבור החרדי ולא לסיים.

אבל אם באמת מכתימים את הציבור החרדי, איפה הרבנים?

איפה הרבנים שיגידו, הם לא האנשים שלנו? לא שומעים את הרבנים, כבוד הרב, הפשקווילים בבני-ברק צועקים על ניופראם, על סופר-פאם וכל מיני חנויות שפתוחות בשבת.

איפה הרבנים שיגידו,

אלו לא האנשים שלנו? למה הרבנים לא מגנים אותם? תודה רבה,

אדוני. קודם כול,

הרבנים גינו.

הרב שטיינמן יצא במכתב על זה,

הרב אלישיב,

וזה כבר מספיק. אבל מה?

התשקורת לא מפרסמת מה שאומרים הרבנים,

כי הם רוצים להכליל את כולם.

אז הרבנים, כשכותבים מכתב, זה מתפרסם בעיתונות החרדית.

אבל אתם בפלוויזיה לא מביאים את זה.

נעים, ברוך השם, כבוד הרב, בפלוויזיה אין לי בבית.

את העיתונות החרדית דווקא יש לי.

המכתב של הרב שטיינמן התפרסם. ולפני שבוע אחי הגדול נכנס לרב אלישיב.

וכשהוא שאל אותו, הרב אלישיב, למה הרב לא מפרסם מכתבים, הרב אלישיב אמר לו,

אני לא מתעסק בנושאים האלה. שהעסקנים החרדים יתעסקו בנושאים האלה.

ולא רב חיים ואף אחד מה... הרב שטיינמן. אני לא שמעתי. אני לא יודע. רק שנייה. הרב שטיינמן הוציא מכתב והתפרסם.

הרב אלישיב אמר לעניין קווי המהדרין שאין לכפות על הנשים וכו'. זה גם היה מכתב שיצא מביתו, לא?

הרב אפרתי כתב בשמו, לא משנה.

אבל אלה שני מכתבים שיצאו באחרונה בעניין המהדרין

ובעניין הדרת נשים.

עכשיו, ביטוי לזה לא מקבלים בכוונה,

לא בתשקורת הכתובה,

לא במדברת,

לא בוויזואלית.

אין דבר כזה. למה רוצים להכליל את כולם ואז ככה מובן שבעצם כולם שותקים כאילו מסכימים למה שנעשה? בוודאי, אבל הרב, אני שוב חוזר, אני מדגיש. אני גר בבני ברק. הפסקווילים לא ראינו אותם, וגם לא בעיתנות החרדית. אבל שנייה.

אני אומר כל ערב, כולל הערב, והערב אמרתי בקצרה,

אבל אני אומר כל ערב,

יש ביוטיוב כבר סרטים שלי על ההדרה וכו' וכו' וכו',

אבל אף אחד מהתשקורת לא יביא את זה כמענה.

למה? כי זה יפיל את כל מה שהם עושים.

הם רוצים שעליהם יימשך. אתה יודע כמה חרדים קיבלו מכות בחודש האחרון?

אתה יודע כמה ירקו על אנשים עם צילומים,

תמונות ועדויות,

עם בתי חולים ועם מסמכים רפואיים?

לא נשמע שאחד נעצר.

אבל מלכודות לחרדים שעוברים ליד נשים, כמו שתראה ביוטיוב,

שיש שם סרט שעצרו אחד שהאשים אותו כאילו הוא קילל ואמר מילה וגם בעט בשוטר,

ורואים בסרטון שאין דבר כזה.

והשופט אומר שאין בסרט אבל הוא יישאר במעצר.

עליהום

של כל

אנשי העקיפה.

ממש. בוודאי שהכול עליהום על כל הציבור החרדי הוא לא מוצדק והוא שקרי.

כבוד הרב, אבל אי אפשר להתעלם מן המעשים החמורים שנעשו.

ושגם אני בתוך בני ברק, מה אתה רוצה ש... חסר לנו הגינוי, כבוד הרב. אז יכול להיות שהרב אומר, ואת הסרטונים של הרב יש, מה אתה רוצה שיגידו? הרי כתוב... שהרבנים החרדים רוצים להגיד משהו,

אנחנו נשמע אותם ושומעים אותם! תקשיב, תקשיב. זה בני ברק, לא בעיתונות, לא בטלוויזיה. תקשיב, תקשיב.

בכל העיר בני ברק. תקשיב.

יש לך טעות.

דברים שכתובים בתורה לא צריך לפרסם.

אם יש רצח,

אז זה ברור שלא תרצח כתוב בתורה.

אם אני מקריא לך עכשיו,

למה תכה רעיך המרים יד על חברו ולא הרגו ולא הכהו ולא כלום,

נקרא רשע בתורה,

צריך להסביר את זה עוד פעם?

לא. ועוד בפרט, למי?

לבן אדם שהוא אמון על התורה?

לא. לא.

אלימות בבית מותר?

צריך לדבר על אלימות בבית כל הזמן ולהגיד אסור,

בעל נתן סטירה לאשתו, נגיד ברמת אל-חנן, סתם דוגמה.

אז צריכים הרבנים להוציא פשקווילים בכל העיר?

למה הוא נתן סטירה לאשתו? זה דבר הגיוני. פשקווילים על שבת הם מוציאים. גם שבת רשום, זכור את יום השבת לקודשו, אבל פשקווילים על שבת הם מוציאים. אני אסביר מה ההבדל.

כשרבנים יוצאים, יוצאים בדרך כלל נגד תקלות שהציבור לא מודע להן.

הם יוצאים נגד חברות שלא מודע להן מה עושות החברות, חילול שבת וכו'.

הם יוצאים נגד דברים שהציבור עלול לטעות ולא.

על דברים מהמפורסמות לא צריך לצאת.

באופן חריג יצאו שני הרבנים שציינתי במקרים האלה למרות שזה מיותר כי זה ברור לכל בר דעת לא צריך להיות רב גדול.

סתם בן אדם מבין שלא יורקים על אף אחד כולל על זה הרי חכמים אמרו שאם אכלת מצלחת אל תירק בה אז על צלחת אמרו לא לירוק אז על ילדה בת שמונה צריך להגיד שאסור לירוק.

תשמע מה הוא אומר הוא מצטט רבנים הוא אומר הרבנים שלנו בבית שמש ככה אמרו לנו לעשות הוא בא לשם התורה מה אכפת לי מה הוא אומר הוא מבזה את התורה הוא מבזה את התורה שאני לומד ושהרב לומד ושהרב מלמד מה אכפת לי מה הוא אומר

חסר אנשים שעוברים על התורה עם זקן ובלי זקן אז מה אם הוא אומר

אם התורה אומרת לא והוא אומר בשם התורה כן אז מה אם אחד נוסע באדום ואומר לשוטר אדוני

הרב שלי אמר שמותר לנסוע באדום.

אז מה אם הוא אומר?

לא צריך להגזים שעכשיו צריכים כל הרבנים להכחיש שהם לא אמרו ושזה אסור לנסוע באדום.

הרי זה טיפשות.

זה מה שמנסים לגרור,

כאילו אנחנו מחנכים לירוק על אנשים,

ואחר כך צריכים להתנצל.

אנחנו לא אומרים.

אתה מבין מה עושים?

זה כמו שנגיד לשופטים.

למה אתם, השופטים החילונים,

לא יוצאים בפצ'קווינים להודיע שאסור לרצוח ילדים ולזרוק אותם מהחלון?

לא ראיתי את ברק,

הנשיא של בית המשפט העליון,

שאומר שאסור לרצוח אנשים.

אתה ראית פעם הפצ'קוויץ שלו?

הוא לא יוצא בפצ'קווינים על שום דבר, כבוד הרב. תודה רבה.

השופטים החרדים יוצאים בפשקווילים. לא הבנת, הם יוצאים על דברים שלא יודעים כמו שהוא יוצא,

על תקנות חדשות,

על חופש הדיבור,

על יסוד חוק האדם וחירותו, דברים כאלה.

יש דברים שהם חריגים, שעוד לא נודעו בציבור, מפרסמים.

הידועות והמושכלות לא צריך לשנן עוד פעם מחדש.

זה דבילי להגיד שאסור לירוק על אנשים.

למה? מי התיר?

אבל זה מה שעשו לך כבר,

שהביאו אותך למצב שצריכים החרדים, בפרט גדולי ישראל,

להתלונן על כל יריקה בכל עיר.

איזה מין דבר זה?

אבינותה?

אבינותי.

תודה.

שאלה נוספת.

אתה מוכן?

בבקשה.

תקפיץ את החלק הראשון, אם אתה יכול טיפה.

תוכנית מיוחדת ועורכים מיוחדים. כן, בין השאר, לרר הסתנן ללשכת שר הביטחון וחדר לו לאייפון. וגם שאלנו אותו האם, כמו הרמטכ״ל, הוא מוכן להתנצל על התקרית הזאת.

וגם ראיון ראשון אי פעם,

נו.

נהיה עם כמה מהתופעות שעשו את השנה.

שזה היה רק תירוץ בשבילך כדי לחדור ללשכת שר הביטחון לראיון מיוחד בניחוח טכנולוגי. מי שהוא שר ביטחון, אבל הוא בשקט, על פי מה שראינו, היה יכול להיות גם שר המדע והטכנולוגיה.

את יודעת מה? אולי אפילו השר לעניין תרבות רשת, תראי.

לא, אלוץ בטח.

הוא השר הייתה להיט, והיית ידוע, בית, בית, דר, דר, זנגה, זנגה. זה גדול, זה קלאסיקה. ולא רק ללשכת השר הסתננת, אלא גם להרתעה של הרב אמנון יצחק, זה היה ברשות, כמובן, צריך להגיד.

וכפרט זכית בריאיון בלעדי, וחשוב מזה, בברכה אישית, לא לך, אלא למישהו אפילו יותר מסכן ממך.

חשבתי, מכיוון שערוץ 10 גם בצרה צרורה,

אולי ברכה קטנה להצלת ערוץ 10. טוב, בר, תודה רבה לך. נעקוב כמובן.

ועכשיו, לסוג של רעיון מיוחד עם אדם שלא התראיין מעולם לאף כלי תקשורת ישראלי כדי לספר את סיפורו,

כדאי אולי להתחיל משם.

כן, לפני יותר מעשר שנים הרב אמנון יצחק הצליח למלא בפעם הראשונה את אצטדיון טדי,

כמובן גם לנחות עם מסוק,

עד כדי כך שהיה צריך להוסיף שם טריבונה נוספת. אז הוא ניסה על הילת הקלטות המפורסמת,

והיום הוא זוכר.

תוחלת עדנה מחודשת בעזרת אימפריית יוטיוב של אין-ספור סרטונים, מאות אלפי צפיות, ממש חמל אינטרנטי.

בחודש מרס, בעקבות התהילה המחודשת הזאת, הוא אפילו עומד לקיים,

לטענתו גם למלא,

את אצטדיון רמת-גן, לא פחות.

הרב והתקשורת החילונית זה לא סיפור אהבה גדול, זה ידוע,

אבל אחרי ששמענו שהרב פיתח חיבה באמת בלתי מוסברת לתוכנית שלנו,

אנחנו ביקשנו לקיים אתו רעיון שינסה לפענח

את הרומן בין הרב לאינטרנט, שהרי האינטרנט אמור להיות בכלל מקום משוקץ,

אז רעיון בשום פנים ואופן לא הסכימו לתת לנו,

אבל לבוא להרצאה, כמו כל חוזר בתשובה מתחיל, ולשאול שם שאלות,

זה כן.

תיאטרון חיפה, ערב שלישי.

הרב ממלא את התיאטרון של המעוז האדום במאות חוזרים בתשובה,

ואחד שמא דווקא עם שאלה. שלום, כבוד הרב. שלום וברכה. אני גיא לרר, מצינור לילה, ואתם בלוויזיה.

אני אמנון יצחק מבני ברק עם האנטנה.

התוכנית שלנו מתעסקת באינטרנט,

לא יודע אם יצא לך לצפות בה.

מדי פעם החבר'ה נותנים לי לראות צינור לילה כשגיא לרר מפרסם כמה קטעים, ואני נהנה דווקא מהעבודה. א', אני שמח שהסכמתם שנבוא לכאן עם מצלמה.

זה מפתיע במיוחד, כי אתה לא ראית...

אני רואה אותך מתראיין לתשקורת.

למה אני מתנזר מרעיונות?

אני סבלתי מרורות מאלה שראו בי סיכון לחברה הישראלית.

אז לכן האמון שלי קטן מאוד לחבר'ה האלה.

אבל הרב אף פעם לא חיכה שהתקשורת המסורתית תחבב אותו.

בשנות התשעים הוא בנה אימפריית קלטות ודיסקים,

זו הביאה אותו בשיאו להרצאות מול עשרות אלפי...

מאזינים לפעמים אפילו באירוע אחד. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

עידן, האינטרנט הביא לי פריחה מחודשת של האימפריה האלקטרונית.

בבני ברק יושבים האולפנים שבהם מצולמים מאות סרטוני יוטיוב מתויגים היטב,

שזוכים למאות אלפי צפיות,

שלא לדבר על פורטל ענק וקרוב אפילו רשת חברתית חדשה, גלת כושר.

ואחראי הטכנולוגי לכל זה הוא הרב עצמו שהתחום לא עוזר לו.

איך שיצאתי מהצבא אז הקמתי סלון אלקטרוניקה ברחוב בן-יהודה 59' בתל-אביב, שתי קומות.

ואני הייתי מוכר את הטבלוויזיות עוד כשהיו מראים רק תמונה של פרחים.

והיה הערוץ המצרי, וירדן. וירדן, אתה זוכר.

זכיתי להיות מן הראשונים שנכנסו לרשת,

ואני הייתי, אם אתה לא יודע,

בין אלה שעשה אתר אינטרנט עם תמונות בצד שהעתיקו אותי אחרי זה, ynet ואחרים, אבל האם האינטרנט הוא לא גם מקום של תועבה? פשוט מאוד, אפשר להשתמש באותו כלי למטרות טובות.

ואני אגיד לך גם על הדרך, את החילוק בין טמבלוויזיה לאינטרנט.

הטמבלוויזיה היא פטרון שאומר מה שהוא רוצה בלי אפשרות להתגונן.

ולהגיע לשם אי-אפשר אף פעם,

רק בתנאים שהם מכתיבים.

באינטרנט יש אפשרות ביטוי לכל אחד.

הוא יכול לומר את דעתו איך שהוא רוצה בלי הגבלה.

זה נקרא הפסקת עיקרון. ובכל מקום. והרב אכן אמר את דברו לפעמים באופן בלתי צפוי.

רפי, אתה תכיר אותי מתוק,

אני עשיתי תחקיר על התחקיר שלך ואני פתחתי תוכנית חדשה שנקראת Call

בו בלק. בוא נדבר על התוכניות שלך.

רפי, רפי.

או, רפי, רפי.

החבר'ה האלה התעללו בי בלי אפשרות מתן תגובה הולמת.

הפסקת עיכול.

בונה איזה ארץ נהדרת משלו באינטרנט ונוקם.

התיקון הוא בנקמה.

אני מתגונן, לא נוקם.

וסאטירה זה דבר חשוב מאוד, כי ההומור זה דבר שיש לו מכנה משותף אצל כל בני-האדם.

גם סינים צוחקים.

אני מקווה שאני לא אכנס לרשימה אחרת.

בעזרת השם, אני מקווה שלא אצטרף.

עוד שאלה או שתיים, אני מקווה שלא תופס את הזמן, השיחה התחפשת.

פשוט נורא מעניינת לי ומרגישה לי ככה שאין הרבה הזדמנויות.

החבר'ה מסכימים, מסכימים? אתה רואה? יש רייטינג לצינור לילה.

אבל בניגוד לצינור לילה, לרב באמת יש רייטינג, ההערכות הן שלאורך השנים החזיר מאות אלפים בתשובה,

ולמרות זאת במגרש הפוליטי רגלו לא דרכה.

למה שהרב לא ירוץ לפוליטיקה?

קודם כול,

זה לא מן הנמנע.

יש לי כותרת פה.

נכון.

יש אישור מגדולי ישראל בעת הזאת ללכת על

מהלך כזה בגלל הסכנה הגדולה מההקצנה והעליהום שיש בהכללה כנגד היהדות ושומרי התורה ללא הצדקה. הזמננו סקר.

התוצאה,

תשעה מנדטים מינימום ועוד 17 בספק תלוי במצב.

איך יראו, סליחה שאני ממשיך בתפקיד הכתב הפוליטי, מפלגות אחרות, העובדה שאתה מקים מפלגה?

בקנאה.

תודה על הסבלנות.

אחד נשאר,

מכיוון שהרב מחלק ברכות לעשרות מאמינים,

חשבנו למה לא לנצל את המעמד.

אז חשבתי, מכיוון שערוץ-10, גם בצרה צרורה,

אולי ברכה קטנה להצלת ערוץ-10.

אתה, אני מבין, מערוץ-10, לא?

אתה חייב להישאר שם?

בטח, זה הבית, מה זאת אומרת? אבל אני יכול לגייס אותך אלי, אני לא, אז אני אברך אותך. מה השם שלך?

גיא בן? גיא לרר, בן ערוץ-10.

לא, אל תגזים, אל תגזים. גיא בן רות,

השם יזכה אותך להכיר את האמת, לשוב בתשובה בשמחה,

ושמשאלות לבך הטובות

זה פעם אחרונה, לא נורא.

התקיימו, בעזרת השם יתברך.

אבד!

תודה רבה.

בגלל הערוץ אי-אפשר שהוא יישאר בחיים. אני מודה לערוץ-10 בחלק של צינור לילה שהציג אותי באופן חיובי מדי פעם.

בקיצור, הערוץ ייסגר, זה מה שאתה אומר. לא. אתה יודע מה? יש לי הפתעות בשבילך,

הוא לא ייסגר.

תודה.

כן, תודה.

אז יהודים יקרים.

טוב, ועכשיו ארגע את האמת.

יהודים יקרים,

אני רוצה לתת אפשרות לקהל הקדוש שיושב כאן, בפרט לצעירים,

כדי שדברים לא יהיו ככה באוויר,

ולצערי הרב לא כולם יודעים ומודעים ולא זכו להכיר מקרוב.

אני מזמין אתכם, שימו לב, מי שמעוניין, יש פה אברכים שבאו איתי מבני ברק,

בנסיעה מיוחדת לכאן,

כל מי שרוצה מהציבור לעשות שבת הקרובה בבני ברק,

להתארח

בישיבה שנקראת ברכי יוסף,

עשינו את זה בבאר שבע, הגיעו,

עם באר שבע וקצת מהארץ, 100 בחורים צעירים,

50 מטר מהבית כנסת שבו אני נותן שמונה דרשות בשבת.

זה מתחיל מ-4.30 בבוקר

עד מוצאי שבת, ומליל שבת,

כמובן,

עד חצות לילה.

מכל מקום, אלה שרוצים לראות

ישיבה מקרוב.

חיים בבני ברק, איך חיים אנשים בשמירת שבת, שאולי בצפת,

בכיפור, יש מצב כזה.

עולם של תורה שלם,

160,000 תושבים

במתחם קטן יחסית, הכי צפוף בארץ,

ולראות את האווירה מקרוב,

לטעום טעם של תורה,

להיות במקום שיש בעלי תשובה,

ולהכיר את זה מקרוב, ולשאול את כל השאלות שרוצים.

מי שרוצה לחוות חוויה כזאת,

או מי שרוצה ללמוד בחברותא,

או מי שרוצה שרב ילמד אותו,

או מי שרוצה לפתוח שיעור בביתו,

כולל נשים,

האברכים היקרים האלה יעברו פה בין הקהל לתנות הטפסים,

ימלאו אלה שמעוניינים,

אלה שיגיעו לשבת, לישיבה, בעזרת השם יתברך,

אני אארח אותם בעצמי בבית הכנסת שאני מופיע שם בסביבה 50 מטר בלבד,

ואני אתן להם ברכה לכל מה שיחפצו אחרי השבת הזאת,

ובעזרת השם בדרך כלל זה מתקיים.

אז מי שמעוניין

שירים את ידו יקבל טופס.

ובינתיים אני רוצה להעביר את המיקרופון לאישה שארגנה את הערב.

חשוב מאוד שתשמעו אותם.

כן, בינתיים נעבור בזריזות האברכים. אם אפשר להעביר את הטפסים, לא אחד-אחד,

לתת לכל שורה והם יעבירו.

זריז, כבוד הרב, אני לא רואה מספיק אברכים. איפה האברכים?

אז תסתייע עם בחורים, שיעזרו לך.

תסתייע עם בחורים.

כן, שאלתך.

אני אימא של איתי חיים.

כן, שהערב לרפואתו.

הערב, בעזרת השם, יהיה לרפואתו.

מקווה שכבר נתחיל לראות את הישועה. מה יש לו?

איתי חולה.

מצבו די הידרדר.

הוא כרגע במצב

של סיעודי לגמרי,

לא מתפקד כלל,

לא מצליח לאכול.

מה החולי שלו?

חולה במחלה, אנחנו מקווים שלא, כי הוא עשה טיפול.

בן כמה הוא?

הוא בן 25. כן.

הוא בן 25, הוא נשוי כהרבעה חודשים. מי שמכיר, יש פה אנשים, הרבה אנשים שמכירים.

כמה זמן מאז שהתברר שהוא חולה?

הוא חולה כשנה.

מה אומרים הרופאים?

הרופאים לא נותנים סיכוי,

ועל פי המציאות שאנחנו רואים, אין לו סיכוי. אם אנחנו נאחזים במציאות,

אין לו סיכוי.

היום הוא בהכרה?

הוא בהכרה? הוא רוצה לחיות? רגע. הוא שומר תורה ומצוות?

הוא התחיל. הוא התחיל מהלך שלו. התחיל זה לא מספיק. הוא צריך לקבל על עצמו להיות חרדי אמיתי גמור.

גמור אבל.

כבוד הרב. תכין לי בבקשה את ניסים הטותח.

כן, אני אסביר לך מה שאני אומר ותקשיבי טוב.

בשביל לבטל את הגזירה אסור שיהיה עליו קטרוג.

אם יש עליו קטרוג,

זו הסיבה שכרגע הוא נמצא במצב.

אם נמחק את תעודת הזהות שלו ואת השם שלו,

אנחנו מחליפים את האיש.

אם מחליפים את האיש,

אין את מי לכלוא, אין את מי לעצור, אין את מי להעניש.

תיק שנמצא במשטרה, אם ישנו את הזהות,

אין עם מי לדבר.

אם הוא ישנה את הזהות שלו, דהיינו, הוא היה חילוני,

עכשיו הוא יהיה חרדי, חוזר בתשובה אמיתי,

זה לא אותו בן אדם.

זה כמו תינוק שנולד מחדש,

ממילא הגזירה אין לה על מי לחול.

זה תנאי ראשון.

תנאי שני זה שהמשפחה תקבל על עצמה לשוב בתשובה,

כיוון שהמשפחה בעצמה

היא בגזירה.

כי הוא חולה ואתם סובלים.

ואף אחד מכם לא רוצה שהוא ייפגע.

אבל זה פוגע בכם גם.

אז זה גם חל עליכם.

דבר שלישי,

אנחנו צריכים להעביר את המחלה למישהו אחר.

למה? כי מידת הדין לא שותקת.

אם היא כבר קיבלה את מה שהיא קיבלה,

היא לא תוותר.

אם תעשו את שני החלקים הראשונים,

אני אטפל בחלק השלישי.

כבוד הרב,

הוא קיבל על עצמו קבלות?

לא. כולן וכל המשפחה?

לא. תשובה שלמה,

גמורה,

חרדי,

צדיק.

לא לעכשיו רק, עד שהוא יתרפא כל החיים.

כבוד הרב,

אני חושבת שכרגע לא ניתן לצפות מתי חיים.

הוא בקושי מדבר. לא משנה, אבל אם הוא מבין וקולט, זה מספיק.

אם הרופאים אומרים לו, אתה צריך להיכנס לטיפול כימותרפי,

יש לו את היכולת להתנגד ולהגיד לא?

אתם יכולים למנוע מהם?

אתם חפצי חיים ורוצים שהוא יחיה.

אתם מבינים שהוא סובל ומתייסר,

לא רק המחלה, גם הטיפול.

אבל אין ברירה, זה הסיכוי, אומרים הרופאים.

זה מה שהם מבינים.

עכשיו אני אומר לך מה התורה אומרת.

התורה אומרת,

כשאדם רחוק הוא עלול להיפגע.

כשהוא מתקרב,

מסירים מעליו את הפגע.

כששולחים התראה מחברת חשמל לפני ניתוק,

לא רוצים לנתק,

רוצים שישלמו.

שילמו,

תראה את ההודעה בטלה.

שלחו לכם התראה.

תשלמו מה שצריך לשם

מההודעה בטלה.

שווה או לא שווה?

שווה

על זה. זה מה שצריך לעשות.

קבלו על עצמכם

ואני אעביר את המחלה למישהו.

בעזרת השם, אנחנו בתשובה.

שלמה.

שלמה זה כיסוי ראש מלא, צניעות מלאה,

קיום תורה ומצוות, טהרה, שבת, כשרות, תפילות,

כל מה שצריך.

בעזרת השם.

כבוד הרב, אני הייתי בשיעור הקודם שלך,

הצגתי את השאלה, גם סיפרתי את הסיפור,

ואתה אמרת שאיתי חיים זקוק לזכויות הרבים. נכון, בשביל זה אנחנו עושים את ההרצאה.

ובשביל זה גם אנחנו עושים הרבה ערבים לרפואתו.

מצוין.

אבל את העיקר העיקרים

זה הקבלה שלו.

אני אדם אחר, ריבונו של עולם.

עד עכשיו הבנתי, טעיתי, לא הייתי בסדר, ניצלתי את החיים

לא למטרות שאתה התכוונת.

חוזר בי, מתחרט, מודה ועוזב,

ירוחם.

הקדוש ברוך הוא רחמן.

הוא לא רוצה במיתת בניו.

הוא רוצה וחי בהם, ולא שימות בהם.

אבל בן אדם לא צריך להתעקש, צריך להבין, זהו.

הגעת לנקודת אל-חזור,

אין הרבה ברירות.

ואי אפשר לשתות, חס ושלום, בקדוש ברוך הוא.

הוא יודע בדיוק מה אדם מתכוון.

הוא חופש חדרי בטן, והוא רואה כליות בלב,

ואין נסתר מנגד עיניו.

עכשיו, אם ההחלטה היא אמיתית, כמו שאני אראה לך בסרט הזה עכשיו,

ניסים התותח,

את תביני שאפשר להציל את החיים של הילד,

וזה כדאי.

וניסים התותח בא אליי שבוע לפני שהוא מת.

הוא הגיע אליי מ-110 קילו,

47 קילו,

שהוא לא אכל שלושה חודשים. לא יכול. הגוף

עם המחלה לא יכול לאכול.

הוא הצטמק, והרופאים אמרו,

שבוע ימים.

אמרתי לו, שיקבל על עצמו להיות צדיק גמור פלוס, זה הסיכוי.

אמר לי, אני חילוני גמור,

אני לא יודע כלום,

איך אני אעשה תוך שבוע?

אמרתי לו, אתה תקבל על עצמך מיידית מה שאמרתי,

אני אסדר לך רב שידריך אותך,

ומרגע שקיבלת על עצמך,

ואתה תעשה כל מה ש...

שיגידו לך,

אתה תצא מזה.

הוא הלך על זה.

היום הוא כבר עשר שנים אחרי,

חי בריא נושם אברך כל אל,

והיום נותן שיעורים לרבים.

זה האיש.

תסתכלי, בינתיים צלצילי לבן,

תקבלי ממנו הסכמה ונמשיך.

עכשיו לאלוקים חיי.

זה לא מתכוון להפסיק כל כמה הרגעים כמו שהיה קודם.

תודה רבה.

את מנסה לדבר איתו?

בשעות כאלה הוא כמעט ולא מתפקד ולא מגיב. תנסי, אם יש מישהו לידו, שישאל אותו.

אוקיי, בסדר.

טוב, בינתיים שאלה נוספת. למי?

שאלה נוספת, הנה, לבחור שם.

עכשיו, עכשיו, הנה.

תן לו מיקרופון.

יש פה רמקול שלא עובד, אומר.

נכון אמרת

שכדי שייצא מהמחלה הוא צריך לעזור להיות חרדי.

כן, תצמיא את המיקרופון. למה הוא צריך להיות חרדי ולא דתי רגיל?

כאילו, מה הדרך של ההבדל?

האם הוא יחזור בתשובה רגיל? מה ההבדל בין חרדי לדתי רגיל? כאילו,

בשבילך שאם הוא יחזור להיות דתי רגיל זה משהו שלא טוב.

חרדי זה אדם שחרד על המצוות והתורה

התורה במאה אחוז ודתי לפי ההגדרה שאנחנו רגילים

זה אדם שלא חרד לגמרי.

זה לא קשור לחרדי שהוא הולך שחור-לבן ודתי שהוא הולך צבעוני.

זה מדובר על רמת הדתיות שלו,

לא על השיוך.

לא על השיוך.

אז להיות דתי, לקיים את כל המצוות.

לא חייב להיות דתי. המושג דתי נתפס כאחד שהוא פרווה קצת.

לא שמקיים את הכול. זו הבעיה.

לכן כשאני אומר חרדי, פירושו מישהו שחרד על דבר השם

על כלכלה כבחמורה לעשותה.

לא שיוך לפי בגדים

או לפי קהילה.

אה, זה שיוך לפי בן אדם, לא לפי... לפי התורה.

לפי התורה. התורה אומרת שצריך להיות חרד על דבר השם.

טוב הרב, תודה. תהיה בריא.

שאלה נוספת.

תן לגברת שם למעלה, תרימי את היד גבוה.

כבוד הרב,

כבוד הרב, כן?

הבת של השכנה שלי כבר שנה, יש לה את המחלה הידועה, בת חמש עשרה, משפחה חרדית.

השם שלה זה שרה נעמי בת נענה, אם אפשר לברך אותה.

אם הציבור מוכן לקבל קבלות מרפואתה, שרה נעמי בת נענה. בת כמה היא? חמש עשרה.

חמש עשרה.

תכף אני אגיד לכם מה לעשות קודם, נשמע מה קורה פה עם הבחור שלנו.

אפשר להתחיל?

אני הייתי בכל עברי 25 שנה מדריך חדר כושר.

הייתי קרוב ל-100-110 קילו.

הייתי מעל ישראל בשעבר של ה-86-85 והייתי בן אדם, שפחדו ממני מכל ירושלים, חצי ירושלים מכירה אותי.

הייתי בן אדם מפלצת מהלכת,

הוא גדול מאוד מבחינה פיזית וגם גדול מאוד מבחינה גאוותנית,

אף למעלה, הרבה גאווה הייתה לי.

הייתי נשוי לפני זה עם ארבעה ילדים,

התגרשתי,

התחתנתי עם בחורה צעירה, אישה נפלאה,

ואחרי שנתיים שהייתי נשוי לה,

הרגשתי שכואב לי משהו בגוף, ולא ידעתי מה כואב לי.

התחתנתי עם מדריך כושר מפורסם מאוד בירושלים.

אין אדם שמתעסק בתחום הזה ולא מכיר אותו, שום דבר פה.

ובאמת, היינו, חיינו שנתיים, כמו,

היה נהדר והכול היה טוב ויפה.

ניסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל, והוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון,

בעצם הזנב בגב,

והוא טען שיש לו כל מיני, הוא חשב בהתחלה שזה דחורים,

והוא חשב שזה פיסורה, והשגנו כל מיני משחות מבתי-אמריקה אחת, וכל הזמן הייתי מטפלת לו במסירות נפש בנושא.

ואני רואה שבן-אדם,

את כל המשחות כבר קניתי, וכבר עוברת חצי שנה כמעט.

ואני אומרת לניסים, בוא נלך לרופא, יש לך דמנומים,

בוא נלך לרופא.

בן-אדם כואבת ללשן, הולך לרופא. כואב הראש, הולכים לרופא.

הוא לא היה מוכן בשום אופן. אני מדברת על בן-אדם 100 קילו שרירים,

גופיות, טייצים, האגו שלו בשמים. בן-אדם שאני ורופא. ועוד להראות את האזור הזה לרופא. כאילו, אין מצב, תשכחי מזה.

זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהיריון.

חודש אישי.

הריון מתקדם.

וזה כבר היה בלתי נסבל. הוא פשוט היה נוהג עם חצי גוף למעלה, כי הוא לא אכל כבר לשבת.

הוא לא אכל לאכול.

הוא היה נראה רע מאוד. הצלע שלו הפך צהבהב.

מי שלא ראה את זה לא יבין. זה היה פשוט קטסטרוף.

אז זה היה גווייה.

פשוט גווייה מהלכת.

אני קמתי ב-4 לפני הבוקר.

הוא פשוט הלך 20,000 פעם לשירותים,

הולך וחוזר, הולך וחוזר, מכאבים.

בפעם ה-30 אני פשוט החלטתי שבאותו לילה לא משתפתי אתו פעולה,

שאני לא עוזרת לו ולא מטפלת בו ולא נותנת לו לא כדורים ולא נרות.

קמתי ב-4 לפני הבוקר ואמרתי לו, תקשיב,

אני אוהבת אותך ואתה יקר לי,

אבל לא רופא, אז יש רבנות.

אחד מהשתיים, תחליט. אני ככה לראות אותך לא מסוימת. בסופו של דבר הלכתי,

גילו לי מחלה, שהרופא היה בהלם. הוא אמר לי, אני לא יודע איך אתה חי,

יש לך סרטן בגודל 15 סנטימטר במעי,

ארבע גרולות בכבד,

אתה צריך למות,

אתה גבר,

וזה לא כן, ואתה יכול לקבל את מה שאני הולך להגיד לך, אבל כן.

אתה לא תחיה הרבה זמן, שבוע, שבועיים, יש לך אפס סיכויים.

אמרתי, סליחה, התמוטטתי. האשה שלי התמוטטה, כל המשפחה התאספה ובאנו הביתה.

באתי הביתה, התחלתי למות לא להקל את זה, התחלתי לבכות.

ומאותו רגע

חרב על היום.

זה אמר לי, תשמעי לבעלך גידול סרטני.

וכששמעתי את המלה הזאת לא יכולתי.

אני מגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת, זה משהו ש...

לא יודעת, זה משהו שאי-אפשר,

אני לא יכולה לתאר אותו במילים, את הפחד מהם, פחד, זה פשוט פחד.

אמרתי לו, אבל אתה לא יודע, אתה לקחת ביופסיה לפני יומיים, וביופסיה זה אמר לי, תשמעי, אני עובד הרבה, אני מכיר את הריח, את הצבע, יש לו גידול סרטני.

ולא רק שיש לו גידול סרטני, יש לו 15 סנטימטר גידול.

אני לא יודעת איפה הוא יחזיק.

ואשתו התקשרה אליי, במקרה הייתי חולה,

וסיפרה לי מה שיש לו, שגילו לו גידול.

אני הייתי בהיסטריה, רצתי לשטראוס,

לראות מה מצבו.

כמובן שהזקתי גם את אימא שלי,

וסבא שלי, ודודות שלי.

הזקתי ככה את כולם כדי להיות איתו.

הוא היה מטושטש לגמרי.

לא מבין מה נפל עליו, מאיפה הנחיתו עליו מחלה כזאת.

אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי,

כמו שאתם רואים בתמונות,

אבא חזק,

שמאוד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו,

ופתאום ראיתי שבר כלי.

לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי.

תוך משקל של 100 קילו שרירים הראתי תוך חודשיים וחצי ל-47 קילו, תת-משקל.

הראתי 53 קילו.

הגוף התמוטט לי.

לא יכלתי לאכול, לא שסירבתי לאכול, לא יכולתי לאכול.

זו מחלה קשה, וערבה אני לא מאחל אותה לאף אדם עלי אדמות. לאף אדם.

הסתכלתי על השמן, והיא אמרת לי, כאילו, למה?

למה?

כאילו, כל כך חיכיתי להיריון וללידה, ו...

למה?

כאילו, זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים, עושים את הבדיקה,

גומרים עם הסיפור, וזהו.

ופתאום המחלה הרעועה הזאת,

נכנסת אליך הביתה.

היא שלחה אותנו הביתה ואמרה לנו, תשמע, ניסים, אני נותנת לך שלושה שבועות לעלות במשקל,

כדי לחשוב אם אפשר להתחיל לתת לך איזה טיפול,

בשביל להאריך את החיים שלך, משהו כמו כמה חודשים.

אין מה לדבר על ניתוח, אין אפשרות בכלל לנתח את המקום.

הגידול מאוד גדול, הוא דבוק לאיברים פנימיים, הוא יכול ליצור דימומים במהלך ניתוח.

אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום.

הייתי במצב אנוש.

אני שכבתי במיטה, אנשים המבקרים שהיו באים, יושבים שתי דקות, לא יכולים לנות אותי, ונעלמים מאות חברים מירושלים, כי אני הייתי מדריך כושר בחילוניות שלי,

ומאות חברים, אלפים, הייתה פה עלייה לרגל, היו רואים, היו בוכים,

כי אמרו שאמרו, צריך למות, והמשפחה הכינה קבר, אמרו, זהו, זה גמור.

רופאים לא נתנו לי סיכוי, אמרו, אפס סיכויים.

ולא התחלתי עם שום טיפול ועם שום דבר, כי לא הסכימו לתת לי טיפולים. אמרו שאני חצי בן-אדם, אי-אפשר לתת לי כל חצי בן-אדם אם הוא לא יעלה במשקל.

ובכו לי המשפחה, ואשתי בכתה לי, והילדים בחו, וכולם אמרו,

אני אוכל. והיא אומרת, אני לא יכול לאכול.

אין לך תיאבון, אתה לא יכול לאכול, אתה במצב שזה חוסר עליהם, אתה לא יכול לאכול, אתה רוצה להשמיד שתהיו לך טיפולים ממש.

אתה לא יכול, אתה לא עומד בזה. פשוט ישבתי ודיברתי עם בורא העולם ואמרתי,

אתה לא יכול לעשות לי את זה, אני בחורה צעירה,

עוד לא התחלתי את החיים שלי,

יש לי תינוקת,

אפשר לפחות רק לראות אותה, משהו.

באמת, אני פשוט הייתי יושבת וזהו, זהו, כאילו מקבלת את זה, מקבלת את זה שזהו, ככה זה המצב,

והבעל שלי פשוט הולך לי.

הייתי רואה אותו, נגמר לי בין הידיים.

הוא היה יושב, הוא לא היה מדבר איתי, הוא לא היה אוכל,

היו לי מלחמות איתו על האוכל, תאכל, תשתה.

את התרופות שלו הוא בכלל לא רצה לקחת,

ולטיפולים הוא לא רצה בהתחלה בכלל ללכת.

והכל היה במלחמות, והייתי פשוט נלחמת בו.

וראיתי שאין לי מי לדבר בכלל.

וכל יום, כל יום, כל בוקר כשהייתי קמה ורואה אותו לידי, הייתי אומרת, תודה לחלום, תודה שהוא הייתי, תודה שהוא חי, תודה, פשוט תודה.

תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה, הנה, כל בוקר הייתי, הייתי, מי היה ישן בכלל? הייתי כל חמש דקות מקשיבה לראות אם הוא נושם, אם הוא בסדר.

דבר ראשון שעלה לי בראש זה, וואו, עוד לא סיפרתי לאבא בכלל שאני רוצה להתחתן?

איך אני עכשיו בכלל יכולה לחשוב על חתונה?

עוד שלושה חודשים החתונה, ולא יודעת אם אני אצטרך לבטל את הכול ולחכות עוד שנה, וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן איך הוא הולך

ואז באתי לנשיא ואומרתי לו נסיב תשמע,

לא נותנים לך סיכוי,

אין לך הרבה, אין לחיות.

אני אוהבת אותך, אתה אבא של הילדה שלי, אתה אפילו לא ראית אותה.

תעשה משהו. אמרה לי האישה שלי, תראה כל הרופאים, נותנים לך סיכוי ואני רוצה ללכת לסיכוי לכיוון של הקדוש ברוך הוא, דרך רבנים מסוימים.

אמרתי לו אני לא מעוניין בזה, אני אדם מאוד חילוני.

אני לא מאמין בדברים האלה.

היא אמרה לי, מה זה אתה לא מאמין? אנחנו יהודים, בוא נלך ל...

זה, איך אומרים,

הציפורליים, הצ'אנס האחרון שלנו, בוא נלך.

אמרתי להם לי מסכים טוב, הסכמתי.

התשלפתי את אחת הקלטות של אמנון יצחק מהספרייה הקדושה של הקלטות שלו,

והתקשרתי, פשוט התקשרתי לארגון שופר,

סיפרתי את הסיפור, הוא נורא נסערת, הייתי ממש היסטרית.

הגעתי לכבוד עליו אמנון יצחק,

כבוד עליו ארטור נבהל, הוא חשב שאני נקומן או משהו כזה, הוא מסתכל עליו במבט,

שהוא לא הבין מה זה, עד חצי אדם בא מולו, מה הוא רוצה ממני.

וכבוד העולם הזה הוא דבר,

הוא נושא רבנו של ימינו, חבל על הזמן של כולם.

ובזכותו אני חזרתי בתשובה מלאה,

כי הוא בא ובירך אותי ואמר לי, כלה כקשר אני דולה שלך,

ותתחבר לקדוש-ברוך-הוא כמה שאתה יכול.

מאז שהתחברתי לקדוש-ברוך-הוא, כל אינפוזיה ששמו לי, כל מחץ ששמו לי, לא קיבלתי את זה.

התחברתי אליו עם אינפוזיה אחת, ואני כל כך שמח ומאושר,

מאין כמוני,

מהמשפחה, כולם,

חברים, לא האמינו איך שאני קם על נקריים.

כולם לאור שימות, הכינו כבר קבר. לא האמינו.

ופתאום אני בעצמי.

היא אומרת, תראה, מה זה מגדולה של הקדוש-ברוך-הוא.

יומיים אחרי זה ביקשתי משהו שלי לאכול, היא לא האמינה.

היא קיבלה הלם, לאכול?

אתה רוצה לאכול, אמרתי, כן.

ביקשתי פתאום צורך לאכול, זה לא סירוב לעזור, פתאום ביקשתי צורך לאכול, רוצה בשר, רוצה לאכול.

וכך שאני מתחיל לחיות עם כל המחלה הכבדה עלי. בשבוע ראשון ראיתי ארבע קילו, בשבוע אחד ארבע קילו,

אחרי זה עוד שבוע עוד ארבע קילו.

הרופאים היו בהלם, כשאני מתחיל לעלות, איך קרה שהוא מתחיל לעלות וזה?

אפשר לתת אולי טיפול או שתיים,

להתחיל לראות איך זה עובד,

ואז תתו לי כימותרפיה בהתחלה. הוא קיבל סדרה של אקרנות, 25 אקרנות רצופות,

עשרה טיפולים כימותרפיים.

מדובר על שלושה ימים כל טיפול.

שלושה ימים רצופים שבהם הוא מושבת לחיותין, לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול שבוע כזה מאוד מטורף. שבוע אחרי זה הוא מתחיל להתאושש, שוב טיפול.

עד שהוא כבר ככה מגיע לשבת, שוב טיפול.

אבל, סליחה, אני אפריע לך, מאז התשובה שלי הכול השתנה.

שום כאב, שום מטחון. אנשים היו עמומים.

קודם כול אמר הקדוש-ברוך-הוא יום אחד קצת מהדסות ואמר,

אתה יודע מה אבא שבשמים? אין לו קח זקן.

אמר לי, אכפת לך? אמרתי לו, אשרי לך.

הלך את הזקן ואמר, אני לא אכפת לי להיות קרח שלא תהיה לי שערה בגוף, שאת הזקן תשאיר.

וכך היה. ואמרו לי הרופאים מהכימותרפיה. והרופאים היו עמומים.

כאילו, כל פעם שהוא היה מגיע, היה מגיע עם יותר שיער, וזה, זה, זה, ירד לי הכול. זה בדיוק נוגד את התופעות של הטיפולים הכימותרפיים. טיפולים כימותרפיים ידוע ששערות הן נושות.

והרופאה שלו אמרת, במקום להקריח אתה מסעיר, זה מצחיק.

והוא לא הקיא, והוא לא שלשל,

וזה הפך להיות יותר ויותר נוח.

זה טיפול.

וזהו, כאילו, מקבל את הטיפולים שלו. ארבעה חודשים חגגתי, איזה אושר, שמחה, מרגיש טוב, הולך ומתחיל לתפקד, כמה ממיתת חולים.

ופתאום, בום, גילו לי פתאום שיש משהו נוסף. בהתחלה אמרו שזה נקי, פסיתי,

ושמחתי,

וכנראה היה לי מקטרג שבדק אותי,

ורצה לבדוק ניסיון העמיד אותי קדוש ברוך הוא ליציאו, הוא אמר לו, תן לו קצת רע, בוא נראה.

הוא חזר עכשיו בתשובה,

נתן לו, טוב, טוב, טוב,

בוא ניתן לו קצת משהו, לראות איך הוא יגיב.

ואני קצת כעסתי,

כשבבית-חולים בישרו לי שקיבלתי,

שפתאום הם גילו משהו בברקטום,

משהו נוסף, שורש סרטני קטן.

אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, הוא אמר לי, מה אני עושה? מה אני אעשה? לא יכול פתאום, כמעט, כמעט, התאכזבתי, כמעט.

אשתי צעקה עלי ואמרה לי, ניסיון, תיזהר.

הנה, אם יש לך ניסיון, תעמוד בו.

ואז אמרתי,

עד יום מותי אני עם הקדוש-ברוך-הוא, הוא לא מוותר,

לא עושה שום דבר נגד וממשיך להיות בדת.

המשכתי,

קיבלתי את הבשורה, אמרתי, אני אקבל אותה בשמחה, באהבה.

אני סולא עם הקדוש-ברוך-הוא, זה רק באהבה.

כשהגעתי לרופאה,

היא הכניסה אותי לחדר ואמרה לי, קרן, תשמעי,

אני רוצה לדעת שוחחת אתך לבד.

ניסי מגיע לנו עם 0% סיכוי, היום הוא ב-20% סיכוי לעבור את הניתוח, 80% שאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה, ושאין מה לעשות, אני נותנת לו מאותו יום שנתיים לחיות.

היא אמרה שיש גם סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח, היא לא יודעת להעריך,

אבל יש סיכוי כזה,

כמו בכל ניתוח, ואצלו קצת יותר, כי הגידול הוא באתי.

זה היה שלושה שניות מטורפים.

לא היה רע ואני חושבת שלא דיברתי איתו מהרבנים הגדולים של דורן. באמת, אני דיברתי והתייעצתי. ואני דיברתי גם עם הקדוש ברוך הוא. מחיתי לו יום ולילה עם כל התפילות שלי שאני אעבור את הניתוח בשלום. זה היה שמונה שעות ניתוח.

שמונה שעות הכי ארוכות בחיים.

אני חושבת שזה שמונה שעות כמו שמונה שנים.

אנחנו יושבנו בחוץ והתפללנו לגורא העולם ועשינו שיעור בחוץ לרפואתו,

ואחרי זה קראנו כולנו תהילים.

ואין, את רואה את הקשר עם בורא העולם, ואת מדברת אתו ואת אומרת לו, אבא שבשמים, ואת מדברת אתו כמו בן-אדם רגיל.

פשוט, את יודעת שהוא אבא שלך,

ויש לך יראה ממנו, והוא מלך, מלך כל העולם, ושיש פה בידת הכוח לעשות הכול. ואם תהיי קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו, באמת,

באמת,

נצור ניריו יעשה ועד שהוא אדם ישמע, כי ככה, ויושיעם.

ואת מדברת איתו ואת אומרת לו, אבא שבשמים, בבקשה ממך.

אנחנו לא זכאים.

לא לזכויות שלנו אנחנו מבקשים.

מהטחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך,

תרחם עלינו, תעזור לנו. אין לנו זכאות.

זכויות אין לנו. אנחנו כאלה קטנים.

כל כך הרבה עבירות עשינו. אני יודעת שזה אב רחמן.

אני יודעת שרק אתה יכול.

לא, רופאים בפנים, ואתה מכוון להם את הידיים, ואתה מזיז להם את זה, לאיזה כיוון שרק תרצה בניהם.

בבקשה ממך, תן לי סימן.

הרופא של המנתח עבר בחוץ,

באמצע ניתוח, בן-אדם באמצע ניתוח, מה אתה עושה בחוץ?

פשוט הסתערתי, קפצתי ואמרתי למנתח, מה אתה עושה בחוץ?

כאילו, דוקטור פיקרסקי, מה?

הוא אמר, אל תדאגי, הכול בסדר, אנחנו רוצים להגיד עליו.

אני,

ושלחו את הביופסים ואמרו שם, לא חושב שהיה בן-אדם מאושר להסיר את הקדוש-ברוך-הוא ממני באותו יום, זה היה פשוט מדהים.

הוא פרגיש את תחושה יאית, קרובה, שהנה הוא ענה לי, גם הפעם הוא ענה לי, הוא פשוט ענה לי.

ואני חייבת לו, אני חייבת את הקדוש ברוך-הוא,

הכול, אני חייבת לו את החיים שלי, הוא יחזיר לי את הבעל שלי למתנה.

הוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש.

ופתאום עוד לא,

עוד לא עיכלתי את המחלה שלו,

וכבר מודיעים לי שזהו, שהוא כבר לא חולה,

שקרה נס.

תודה לאל.

אני בריא ושלם, אין לי כלום לכל מה שהם ציפו שחור, אז זה נהיה ורוד, והקדוש-ברוך-הוא.

כי הוא נותן חיים והוא לוקח חיים.

לא רופאה צלבות, תגיד לי,

אתה צריך למות תוך שנה, אין לך סיכויים למות.

וברוך השם, הנה השנה נגמרה, ואני מאושר, ואני בן-אדם בריא,

ואני, החיים שלי, מקדיש רק לקדוש-ברוך-הוא.

בשבוע שהיינו אצל הרופאה והיא אמרה לנו, אני רוצה להגיד לכם שמדובר פה בנס רפואי.

אז הוא אמר, אבל זה לא נס רפואי, זה נס אלוהי. והם אמרו, אתה יודע מה נסים?

נס אלוהי. כנראה שהתפילות עזרו. לופאים עמומים מכל הסיפור שלנו. עמומים. אם אני מגיעה למצב שאני מגיעה לרופא ואני אומרת לו, אני לא מהקלט, והוא אמר לי, גם אני רופא וגם אני לא.

לא, אבל הוא גם מגיע למסקנה, והוא אמר לזה מלמעלה.

הוא אמר, כבר הם רק משמיים.

אני רק רוצה באמת להגיד תודה,

כל לבי, לרב אמנון מצחק. בשביל הבדל לחיים אלוק עם הערב הזה,

כבוד הרב הזה, מאז ועד היום אני מאושר מאין כמוני.

אנשים לא מבינים את זה. אני כחילוני 48 שנה לא האמנתי בזה.

ובסוף אתה מוצא איזו תרופה שזה קוראים לו אבא של השמים. זו התרופה הכי גדולה לכל עם ישראל,

שעם ישראל צריך להבין את זה, במיוחד אנשים חילוניים כמוני וכל החילונים שנמצאים,

שהם חושבים שהכול מובן מאליו.

ריבונו של עולם, תסתכלו לשמים, תראו שיש לנו אבא.

תנו לו טיפה, תקבלו הרבה.

אז זה הקטע הכי קשה שהיה לי שעברתי אותו, והיום אני אדם מאושר מאין כמוני.

עצם חזרתי בתשובה, ואני גאה שאשתי,

ואני שמח שתיבדל לחיים ארוכים,

שדחפה אותי לכיוון הדת,

והיום אני שיא האושר.

ואני מאחל לכל עם ישראל, ולכל החילונים במיוחד, שיבינו, שלא יחכו למכה כמו שאני קיבלתי, שהייתי על סף מוות.

שמעכשיו יחזרו לאב השמים, שלא רק יבקשו, יבקשו, יבקשו, שייתנו לו קצת.

קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת.

וזה הפתגם הכי הרבה שאני אוהב אותו, ושאולי להתקרב אליו,

וזהו.

זה מה שאני מספר על עצמי. והיום אני גבר חדש,

אין לי מחלה יותר,

אני גאה, אני שמח,

וכל חיי עד יום מותי וזקנתי,

רק הקדוש ברוך הוא. אין עוד מי לבדו.

כן, אז מה אומר הבן?

זה עובד, עובד.

נותנים מכה למעלה.

עובד, עובד.

כבוד הרב.

כן.

דיברתי עם איתי, עם איתי חיים.

והוא רוצה.

ברוך השם!

ברוך השם!

אז את השלב הראשון עברנו, עכשיו השלב של ההורים.

מה ההורים אומרים? מוכנים ללכת על כל הקופה?

על כל הקופה.

אשריכם!

עכשיו נשאר החלק שלי ושל הציבור כולו.

אנחנו, עם ישראל, ערבים זה לזה.

והכוח שלנו אדיר בשמיים.

ואנחנו יכולים לגזור שהקדוש ברוך הוא, בעזרת השם, ייתן חיים לאיתי חיים בן אסתר. אמן.

שייצא מן המחלה בריא ושלם. אמן. ויחלים ממנה מהרה. אמן.

והמחלה תועתק ממנו לאסד, נשיא סוריה.

אמן. ויהיה כפרה עליו מהרה. אמן.

בשורות טובות, בעזרת השם.

שייצא מן המחלה בריא ושייצא מן המחלה בריא ושייצא מן המחלה. עכשיו רק רגע.

אני רוצה גם באופן מעשי לצבור לו זכויות נוספות,

וגם למי שביקשו שם,

שימו לב.

אני מחלק לכם הפציציות למי שרוצה, כיסויי ראש לנשים וכיפות.

רגע.

ואני רוצה לדעת מי מהחבר'ה פה מוכן ללמוד לרפואה

במשך חודש כל יום

שתי הלכות

לטובת רפואתם.

שתי הלכות למשך חודש בלבד.

אם תרצו יותר, עדיף.

להרים את היד מי ש...

להתפלל על חברו נענת חילה שלא תחלו בעזרת השם

מי שרוצה ירים את היד

אשריכם ישראל רק רגע אני קם לכבודכם שנייה

נמנה הישג אוהלה מה תור ומה עיניים הואף בחמלה

ים ממחלשי ותר תשגיח ותראה עמדיו אשר גלה חלוש ונכנע

ים ממחלשי ותר תשגיח ותראה עמדיו אשר גלה חלוש ונכנע

למלא עוד תשגיח, למלא עוד חולקה

חיים, לפני עשר גלולה, מתוק ומעניים, בורח בחם כלל

מה השם של החולה השנייה?

איך?

שרה נעמי בת?

נאנה.

השם ישלח לה רפואה שלמה מהרה ויעתיק את המחלה ממנה לאחמדינג'אד ושתזכה להחלמה מהירה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה אלה שעוד לא מילאו תפסים להעביר לאברכים פריצה

השם יברך את כל הקהל הקדוש שיזכה לאחדות,

לחיבור,

לאהבת הבריות,

לשלום בינינו ושנתגבר על כל אויבינו מהרה.

אמן ואמן.

חתנים חתנים מחופתם ונערים ממשתה ממשתה מגינתם כל ניצלות חתנים חתנים חתנים

מעופתם ונערים ממשתה ממשתה מגינתם

ונערים ונערים ממשתה מגינתם כל ניצלות חתנים חתנים מחופתם

ונערים ממשתה ממשתה מגינתם

תודה רבה.