אני מצלצל ליניב א

- - - לא מוגה! - - - 

אמרנו שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד

אבל יהיה ראוי לו בשני דברים

וכל זאת אחרי המעשה הטוב שהוא יעשה

האחד שיורה בני אדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות את הטוב

כמו שכתוב מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד

אז יורה בני אדם על עבודת הבורא וינהיגם לעשות הטוב דהיינו לעשות

את מעשה עבודת האלוקים במעשים טובים בהנהגה תהיה במידות טובות

שינהיג אותם

ואז הוא נקרא ממצדיקי הרבים

ככוכבים לעולם ועד

והפסוק אומר ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב

ואדם כזה שמתקבץ אצלו

אצל זה שהוא משתדל

אז יהיה לו גמול של ההצדקה שלו את האחרים

בתוספת הגמול של ההצדקות שהוא עושה בעצמו, מקיים את התורה והמצוות

והגמול של אמונת ליבו וסבלו

יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא.

אז אמרנו זה הבן אדם שבזכות מקבל עולם הבא.

השני זה רק חסד ונדבה מאלוהים

חסד מאלוהים ונדבה וטובה כמו שכתוב ולך אדוני חסד

כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.

ומה הסיבה לזה?

שאם היה מעשה האדם כחול הים במספר

לא יהיה שקול בטובה אחת מטובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה וכל שכן אם יהיה לו חטא.

גם אם אדם ירבה מצוות כחול הים עדיין אינו

יכול להביא במשקל כנגד טובה אחת

מהטובות שהבורא יתברך

עושה לו בעולם הזה.

וזה אם הוא מלא כולו רק במצוות.

ואם היה לו גם חטא,

אז בכלל, מה מגיע לו?

ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודעת הטובה כמה חייב האדם להודות לו,

יהיה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו.

ומה שיהיה מגמול הבורא לו אינו מגיע לו על מעשהו אלא מחסד הבורא עליו.

אז מה, מאיפה הקדוש ברוך הוא משלם לאדם אם לא מגיע לו?

אז זה רק חסד של הבורא עליו.

זה בעניין השכר, בעניין עולם הבא.

אך העונש בשני העולמים הוא באמת בדין.

העונש הולך לפי

עמת הצדק והיושר, באמת ובדין. מה שמגיע לאדם, הוא צריך לקבל, וזה חוב

שחייב בו האדם.

אדם עשה עבירות, יצטרך לשלם עליהן.

אלא שחסד הבורא יתגבר עלינו בשני העולמים,

כמו שכתוב, הולך אדוני חסד.

אז הקדוש ברוך הוא יכול להתחסד גם עם אלה שעוברים על רצונו בתנאים מסוימים.

וגם נאמר, והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית

וירבע להשיב אפו ולא יאיר כל חמתו.

אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מצד החסד יכול גם לא לשלם ולא להעניש

באופן מיידי,

אלא לדחות את הדברים,

לתת צ'אנס ועוד צ'אנס עד שיעשו תשובה.

ומהם כי המעשה עדו מתחלק לשני חלקים.

עכשיו אנחנו לומדים הרי למה התורה לא פרסמה ובערה בדיוק

את שכר העולם הבא,

ואת השכר על המצוות בעולם הזה.

אמרנו שבעונשים יש לנו בדיוק על כל דבר ודבר מי שעובר עבירה, מה העונש שלו.

בעל מה מקבלים?

אבל במצוות

אמרנו שהתורה לא פרסמה ואמרנו כמה נימוקים.

עכשיו אנחנו ממשיכים עוד.

ומהם,

כי מעשה הטוב מתחלק לשני חלקים.

ממנו נסתר,

אין משקיף עליו זולת הבורא כחובות הלבבות ודומה להם.

וממנו נראה על האיברים,

עינינו נסתרים לברואים, והם המצוות הנראות על האיברים.

זאת אומרת,

מעשה הטוב שאדם עושה מתחלק לשני החלקים. אחד נסתר ואחד נגלה.

את הנסתר לא רואה ולא יכול להשקיף עליו שום אדם,

כמו החובות

של הלבבות.

לא תשנא את אחיך בלבביך, ואהבת רעך כמוך,

לא תקום ולא תטור.

יש רעש של מישהו שעישן בדרך לפה?

אתה עישנת בדרך, מישהו עישן פה בדרך?

אתה רע חריף, תשטוף ידיים בבקשה ו...

לא, לא, זה סיגריה, רעש זה סיגריה.

אז הוא אומר,

מעשה הטוב מתחלק לשני חלקים. הנסתר זה רק השם רואה,

כגון חובות

שהן חובות שמוטלות על האדם והן בלבבות.

ויש נגלות,

שזה על האיברים.

זה לא נסתר מן הברואים.

ברואים אם בן אדם מקיים מצוות או לא.

מתפלל, לא מתפלל. מניע תפילין, לא מניע. שם ציצית, עטף ציצית, לא מתעטף.

עושה סוכה, לא עושה סוכה, רואים?

והבורא יתברך גומר על המעשה הנראה על האיברים

בגמול נראה בעולם הזה.

וגומר על המעשה הצפון והנסתר בגמול נסתר וגמול העולם הבא.

ועל כן זכר דוד, עליו השלום,

במילה שמורה על העניין, כמו שאמר מרב טובך, אשר צפנת ליראיך,

פעלת לחוסים בך

נגד בני אדם.

וכן דרך העונש הנראה והנסתר

כדרך הגמול.

אז זאת אומרת,

דברים שאנחנו עושים פה בגלוי, מקבלים שכר עליהם פה בגלוי.

דברים שנעשים בסתר, מקבלים עליהם לחיי העולם הבא.

זאת אומרת,

הוא מביא פה פסוק, מרב טובך, שצפנת ליראיך,

שזה צפון לאלה שיראים. יראים זה בלב.

אנחנו לא יודעים מי ירא שמיים ומי לא.

אנחנו יכולים להקיש במעשים הנראים והנגלים שפלוני הוא ירא שמיים או לא ירא שמיים.

אבל יש בזה הרבה מן התרמית,

כי רואים שתופסים כל מיני אנשים שהם לכאורה יראי שמיים במעשים מגונים ודברים כאלה, שהשם ירחם.

זאת אומרת,

יראת שמיים זה דבר שמסור להשם יתברך.

אז לכן בדברים כאלה השכר והגמול משתלמים לחיי העולם הבא.

לכן כתוב, מרב טובך, אשר צפנת,

הטוב צפון בעולם העליון ליראיך.

מי שירא שמיים.

פעלת שכר מקבלים לחוסים בך נגד בני אדם. מה שרואים בני אדם

וזה נגלה.

אז הקב' ברוך הוא משלם פה בעולם הזה.

למה זה קל? קל לפרוט את זה פה?

כל דקה לפרוט.

לקב' ברוך הוא אפשר לפרוט בכל מקום. הוא יכול לפרוט מה שרוצה.

אי אפשר לפרוט את זה פה, כמה שאני יודע.

אתה מתכוון לגודל עשרה. בטח, על מה אני מתכוון.

אז איך הקב' ברוך הוא משלם בעולם הזה? אמרתי, גם מי שעושה דברים שלא בכוונה פה, אז פורט לו. זה דברים קלים, פורט לו בעולם הזה.

אבל דבר אחד זה עולם הבא. העיקר זה עולם הבא, לא עולם הזה. זה נכון.

אבל הקב' ברוך הוא נותן לאדם פה בעולם הזה

פירות.

והקרן קיימת לו לעולם הבא.

מכל מקום על הנגלות

מקבלים פה,

ועל הנסתרות

מקבלים שם,

לא רק בשכר,

אלא גם בעונש.

מה הראייה על זה?

מה טוב?

אתה עושה בסדר, בסדר, אבל כאילו הרוב זה גלוי.

לה עזרה לאנשים, לאט לאט, הוא עושה גלוי, כאילו אתה לא מתחבא.

כן, אבל

כמה פעולות אתה עושה ביום?

מאות. מאה? מאות. מאות.

מה מאות? בוא תגיד לי מאות.

מה? בסופו של דבר זה פעולות. פעולות כן, אבל מה זה מאות? מאות מצוות אתה עושה?

כן. תגיד לי איך.

זה אחד.

מה זה שווה זה משהו אחר, כמה מצוות נגלות אתה עושה?

אני בעיה, כל הילדים שאתה מטפל בבית שלי, כל רגע אחר מזול לאשתך, אתה עושה חטט עם חבר. אז זה כרגע, אתה עושה חסד, נו, אז עשית חסד, בסדר, מה עוד?

אז זה 20. אתה מדבר על משך הזמן, אבל זה מצווה אחת.

בסדר, אבל... אני יושב בסוכה, אז מה? אז אני יושב בסוכה וזה מקיים מצווה אחת בסוכה.

וכל הזמן מקיים מצווה אחת בסוכה, אבל אחת בסוכה.

בסדר. בסדר. כל היום יש לך להעצב עם אנשים,

ערים, אתה מדבר, אתה לא שומר ראשון לרע, אתה... הרבה הרבה דברים אתה עושה. זה תמוה בכלל כבר. עכשיו, מה יותר אתה חושב?

מה שאתה חושב בלב, או מה שאתה עושה בידיים,

בפועל?

הלב פועל כל הזמן, והמחשבות עובדות כל הזמן.

אבל איך יכול לקלקל לך עוד דברים?

זה אפילו בנגלות הוא יכול לקלקל.

כל שכן בלי נגלות, בלי עשייה בכלל.

נגיד, אדם צריך לירות את השם. אם הוא לא יראה את השם,

אז הוא עובר על יראת השם כל הזמן. אין על זה לפחד?

כן, גם.

ומה זה פחד וכבוד כאילו? פחד וכבוד? כן, ירד.

רוממות וכספיס, כאילו, ירד זה...

אז אם אדם

צריך לאהוב את השם,

אז אתה יכול בכל רגע לקיים מצוות אהבת השם, כל רגע בלב.

יראת השם.

אהבת הבריות,

או להבדיל, שנאת הבריות.

והנה, תורת תשקורת עכשיו עשתה שנאת הבריות שאין כדוגמתה.

אז מה קורה? אז נהיה מה?

נהיה שנאה באופן קבוע.

כל החרדי שרואים ברחוב,

שונאים אותו.

אז הוא לא עשה שום דבר באיברים, אבל בלב הוא שונא.

כתוב לו, תצנע את אחיך בלבביך.

איזה מי יכול לדעת? השם.

אז הוא אומר עברה אחת.

בלי הפסקה.

גם סוציאת זה בלי הפסקה, מצווה. מאה אחוז.

אבל אלה נמנות

כמצווה אחת שנמשכת,

וזו השנאה שלו, אתה מבין? מלאה בליבו כל הזמן.

זה דבר מחדשי.

כן. כל מי שהוא רואה,

לא כללי.

כל חרדי מי שהוא רואה. זה בפני עצמו.

תגיד, אדם,

נגיד אישה שהולכת שלא בצניעות,

אז המעשה אחד,

אבל היא מחטיאה רבים.

אז כל מי שנתקל בה, חוטא.

מי החטיא אותו?

היא.

אז במעשה אחד

היא עושה לכאורה הרבה מעשים.

אתה מבין?

דוגמה,

אדם עומד במרפסת,

מחזיק צינור מים ומשפריץ על אנשים.

המעשה אחד,

אבל הפגיעה ברבים.

אדם יכול לעשות מעשה אחד

ולזכות את הרבים.

אדם קנה הרבה רוגלח,

הוא הביא צ'ונט,

הוא מחלק לאנשים.

אז המעשה של הצ'ונט

בהכנה היה נגיד מעשה אחד.

והנהנים הם רבים.

לא מקבלים את מלוא השכר,

אבל מקבלים את הפירות בעולם הזה.

ולמדו משהו אחרון שטיפול אברהם, השכמת רב, השכמת הכנסת,

מחובטים, זה לא אותו עולם בו.

נכון.

אומר רבנו בחייה שעל המצוות הנראות בעולם הזה מקבלים.

והרמב״ם מביא את זה

בעלקות תשובה, כבר הקראתי את זה בשיעור הקודם, זאת אומרת, בנגלה הראשונה שאמרנו, בשער הביטחון,

שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם פה פירות מכל המצוות

כדי שיוכל

לקיים את המצוות ולהמשיך אותן.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא נותן לו כלים

שיהיה בשקט, בשלווה, לא יהיו לו מלחמות,

לא צרות והכול, כדי שיוכל להגביר.

חיילים לתורה.

אז מן השמיים נותנים לו על הנגלות, רואים שהוא עושה ופועל והכול, ופה ושם.

בשביל זה צריך כלים.

בשביל הלב

לא צריך כלים.

בשביל הלב,

זהו. אתה חושב, לא חושב,

אוהב, לא אוהב, שונא, לא שונא, נוקם, לא נוקם, נותר, לא נותר.

כל הדברים האלה לא צריך בשביל זה להביא לך פירות, בשביל זה. יש לך כבר את הלב, נגמר, הוא עובד.

אבל בשאר שאר הדברים שאתה עושה באיברים,

צריך להביא לך אפשרויות,

אמצעים,

כלים שתוכל לעשותם, אז אתה מקבל כבר בעולם הזה עוד.

מרבים לך עוד אפשרויות.

אתה נותן צדקה,

רואים שאתה מביא צדקה,

אז נותנים לך עוד אפשרות לתת צדקה, וכן הלאה.

רואים שאתה רוצה את חסד הבריות,

נותנים לך עוד אפשרויות.

דבר נוסף, אני חושב שהלימוד

בהרב הסביר שמילאיך לומדים שזה מי שירה בלב.

אני חושב שהפצת פה זה שאמר הפיכה של צפנתא דווקא.

הוא אמר,

המעשה הצפון והנסתר בדמול נספר.

אתה לומד את זה מהמילה צפנתא,

לא מהמילה מילאיך, אני חושב שאתה יודע.

כן, אבל מי זה, איפה זה צפון?

את הצפנתא למי הוא צופן?

בגלל שבירה הוא צופן.

בוודאי. ואיפה היראה נמצאת?

בלב.

והראיה על זה, כי האל יתעלה ערב לעמו על העבודה הנראית על האיברים גמול נראה מהר בעולם הזה,

והוא המפורש בפרשת יום בחוקותיי.

איפה אנחנו רואים שאם אנחנו עושים מצוות אנחנו מקבלים פה בעולם הזה?

הנה מה שכתוב בפרשת בחוקותיי.

זאת אומרת, שם כתוב מה אנחנו נקבל.

אם בחוקותיי תלכו,

אז יש שם הבטחות.

להשיג לכם דיש את בציר, ובציר להשיג לכם זרע.

ושכבתם ואין מחריד, וחרב לא תעמור בארציכם.

כל ההבטחות האלה, לא יהיו מלחמות,

ויהיה לכם אוכל, ויהיה לכם פירות, ויהיה לכם גשם, ויהיה לכם זה, ויהיה לכם זה.

כל הדברים האלה, אם תעשו את המצוות, אם בחוקותיי תלכו,

אם רואים בעיניים,

אתם הולכים לקיים את המצוות,

אז תקבלו שכר הנגלה,

והנראה לעיניים מהר.

וכן ערב להם על העבירות הנראות הגלויות,

עונש נראה מהר.

גם כן,

אם אומרים עבירות

שהן בגלוי,

אז מקבלים עונש נראה מהר בעולם הזה,

לפי שאין להמון העם אלא מה שנראה מהמעשים,

לא מה שנסתר.

אנשים מבינים,

עשו עבירות, מקבלים עונש.

אבל הם לא רואים מה אדם חושב בליבו,

אז ממילא איך הוא ידע על מה הוא מקבל עונש או לא מקבל עונש?

זה צריך ללכת

כנגד מה שנראה.

אדם פועל פעולה,

לא אליי, לא אליי.

איך נאם הוא עושה דברים בסתר,

בליבו, בסתר, אתה לא מקבל זור לשמור על אדם זר? על זה נאמר,

הנסתרות לאדוני אלוהינו והנגלות לנו לבנינו עד עולם.

זאת אומרת, הנסתרות, הקדוש ברוך הוא מטפל בהן.

אתה לא תדע שעל הנסתרות האלה הוא מטפל,

אבל הנגלות,

אנחנו נוכל לראות אנו ובנינו.

נוכל לראות מה הקדוש ברוך הוא משלם.

גם עניין העונש?

כן.

כמה עונש לא מקבל זאת בעולם הזה, המסתרות?

אמרנו שלא.

מאמר הכתוב.

למעלה אין לו מלא עוד אנשים מעלבבות,

אם לא תיקרא אותם פה. נכון, אם הוא לא עושה תשובה.

מה, זה סופר אבל את הגמרא שצדיק שאינו גמור,

וצדיק ורע לו, ורשע שאינו גמור, ורשע וטוב.

שמה?

יש את הגמרא ברוכות,

שצדיק ורע לו, רשע וטוב לו, ורשע וטוב לו, וצדיק וטוב. נו.

הצדיק שאינו גמור זה צדיק ורע לו. עכשיו, רשע שאינו... פה, בעולם הזה.

כן. נו, מה אתה רוצה?

נו, אז אם הוא רשע...

אם הוא לא צדיק גמור, פירוש ברוך הוא עושה כמה מעשים שהם לא בסדר.

ועל זה הוא מקבל פה, בעולם הזה, כביכול בעיני הרואים רע לו.

אבל זה לא רע לו.

הקדוש ברוך הוא מתקן אותו בדרך הזאת.

לכן רואים שרע לו. למה הוא מקבל פה עונש?

למה הוא חולה? למה הוא מתייסר?

בגלל שהוא צדיק שאינו גמור. אז מה הוא עשה?

למה הוא לא גמור?

כי הוא עשה כמה עבירות.

ואם הוא עשה כמה עבירות, מגיע לו שיהיה לו רע לו, פה, בעולם הזה, בנגלה.

ואמר הכתוב, אם עליהם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא,

ושמתי אני את פניי באיש ההוא ובמשפחתו.

זאת אומרת, אנחנו, הציבור,

רואים שמישהו עבר עבירות

ומעלימים עין.

מה זה מעלימים?

ראינו ומעלימים.

אם לא ראינו, לא ראינו. אז מה זה מעלימים?

אז לא מעלימים.

אבל אם כתוב שמעלימים, פירושו יודעים ומעלימים.

אז הוא אומר, אז זה גלוי לכם מה שהוא עשה.

רק אתם מעלימים עין.

אז הוא אומר, ואם מעלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא,

ושמתי אני את פניי באיש ההוא ובמשפחתו, אז אני אתן את העונש בגלוי שכולם יראו.

מה שהייתם צריכים אתם לעשות, את דינו,

אני אעשה את דינו בגלוי.

אך העבודות והעבירות הצפונות בלב,

העבודות זה קיום המצוות.

תסגרו, תסגרו פה, משהו מוציא עשן, אחד מאלה מוציא עשן.

יש שם אחד עומד?

יש עוד אחד אני שומע באיזשהו מקום.

לכבוד, לכבוד.

אבל העבודות והעבירות הצפונות בלב,

דהיינו, העבודות זה הקיום של התורה והמצוות,

והעבירות זה עבירות

נגד המצוות.

אלה שהן צפונות בלב.

דין גמולן על הבורא יתברך בעולם הזה ובעולם הבא.

על זה הקב' ברוך הוא יכול להחליט איפה הוא משלם לבן אדם.

על כן הניח הספר פירוש גמול לעולם הבא. לכן התורה לא פרסמה

את הגמול לעולם הבא.

כי אין כלל קבוע

איך ומה.

כי זה תלוי באנשים.

אם האנשים, דוגמא, מוציאים את הדין,

אז הקב' ברוך הוא לא מוציא את הדין.

אם האנשים האלימים, אז הקב' ברוך הוא כן עושה.

אם הוא עושה עבירות שהן גלויות,

או שהוא עושה עבירות נסתרות.

אז אי אפשר לדעת בדיוק מה העולם הבא שמגיע לכל בן אדם, כי זה הכל מורכב, צריך שקלל כל דבר ודבר.

אז אי אפשר לתת בזה כללים, כי זה בהצטבר.

זה לא רק בהצטבר, אלא זה גם מתחשב.

כמה עבירות יש לך, כמה מצוות יש לך,

מה המשקל של כל אחד, מה האיכות של כל אחד.

בשביל לדעת.

אז אי אפשר לתת כללים.

בעונש אפשר להגיד,

אדם עשה עבירה כזאת, העונש כך וכך.

נסעתם במהירות כזאת,

אתה מקבל קנס 750 שקל.

עברתם באור אדום,

שלילת רישיון מיידית וכו'.

אפשר להגדיר דברים כאלה.

אבל אדם שעושה

מצווה,

אז אם זה מצווה גלויה, מצווה לא גלויה,

מה הייתה כוונתו בשעת עשיית המצווה?

מה לא היה בזמן המצווה?

מה האיכות?

כל הדברים האלה זה דברים שלא ניתן.

אבל מה?

על הגלויות בעולם הזה כבר הקדוש ברוך הוא נותן.

על הנסתרות

לא נותן.

ומשאיר הכול לחיי העולם הבא. פעמים הוא יכול גם לתת בעולם הזה,

לפי העניין.

אז אי אפשר לכתוב בדיוק

על מה האדם יקבל

בעולם הבא, ואי אפשר להניח את זה בספר.

כי מה שכתוב בספר מחייב

אבל אי אפשר להגיד בדיוק, כיוון שאנשים משתנים בכל מעשיהם.

או אנשים אוהבים בגלוי,

אחרת הוא לא נותן, הוא לא בגלוי.

מטאטינו ממנו, תפרסם אותי שנתתי, תפרסם לי שלט פה, אחרת הוא לא נותן.

הוא רוצה, הוא לא עומד במזגל. אם אתה עובד עליי, הוא אומר לו, מה, אתה נותן לי וצאצו, לוקח ממני?

חיים אלוקים.

אמן. הוא רוצה את זה בגלוי, מה עושים?

אלה שרוצים שכר מהאנשים בגלוי.

אז הם קיבלו כבר את השכר שלהם, מה הם...

רוצים עוד.

אז אין לך חלק מהמבעיה.

לא אמרנו שאין לך חלק מהמבעיה.

יש גם דברים הנסתרים בלבבות.

נכון, אבל לא על הכל מקבלים הכל פה.

לא על הכל מקבלים הכל פה. אם אדם מעריך

את המצוות שלו, אתה מבין, בפרסום בכבוד,

אז כבר למדנו

שמי שמחפש את השבח, מחפץ.

בהודעה שהגידו לו, שכבדו אותו והכל, מפסיד את שכרו

ולא ישתלם לו לעולם הבא.

אז אם הבן אדם עושה ככה...

מי? אדם שעושה את המצוות לשמן.

עושה את המצוות, אבל הוא לא יודע מה לשמן.

שילמד.

אבל הוא לא מתייחס לזה שאומרים לו צדיק או צדיק לזה. הוא לא מתייחס.

הם אומרים, לא, זה לא אכפת לו. כל הכבוד, כל הכבוד. אז מה?

אז זה נחשב שהוא לא,

כאילו שהוא לא מקבל שכר בעולם הזה, כאילו שאומרים לו, צדיק, יופי,

דא, וואו, מה עשית? לא מפריע, לא מבין. מה שאומרים אנשים זה לא קובע בשמיים.

זאת אומרת, הוא לא מתגאה מזה, לא בגלל זה הוא עושה עבר. אמרנו, הוא לא מתגאה, אין שום בעיה.

אז יש עוד הסתובבה, ולא ביזיזו לו?

זה לא אומר שיש לו שכר, תלוי איך הוא עשה את המצווה גם.

אם הוא אומר, אני לא עשיתי לשמה, לא יודע מה זה לשמה, אני עושה, אני יודע מה, תבש. לא, הוא עושה לשם לשם, אבל הוא לא יודע לייחד או דברים כאלה. אז בבקשה. הוא משמח לשם, לא משמח לדרך אותם, וזה מה שהוא רוצה. נפלא מאוד. הוא אומר, זה מה שהשם לא שמח. נפלא מאוד. זה כמו אדם שלוקח יהלום, ומשייף אותו, אני יודע מה פה פאזה, שם פאזה, זה.

מה שיצא, בסדר, הנה העיקר יש יהלום, הם פאזות.

אבל מי שיודע איך לעשות את הפאזות כמו שצריך, הוא...

מה זה לשמה? לומדים לשמה.

בהקדמה לספר דברים של מעם לועז הוא כותב 17 תנאים לקיום לשמה.

ספר דברים, מעם לועז, הקדמה.

ויש מרן אחידם מ-22 תנאים.

הקדוש ברוך הוא נותן לאדם כלים בשביל שיוכל להמשיך ולהתמיד בעבודת הבורא יתברך.

זה מה שהוא נותן.

אף פעם לא מקבלים לא את הגמול המלא ולא את השכר המלא בעולם הזה,

חוץ מהרשעים,

שהרשעים מקבלים את כל שכרם בעולם הזה.

משלמים להם פה את הכול.

ואיך אפשר לשלם להם? הרי שכר ומצווה הם בעיה עלמא ליקא,

אלא כיוון שהם מעריכים את המצוות בחומר,

זאת אומרת מספיק להם אם יהיה להם עושר ויהיה להם יאכתה ובוכתה ושחתה וחרטה,

אז זה מספיק להם.

אז משלמים להם לפי הקנה מידה שלהם.

הם קובעים שזה מה ששווה להם.

תגיד לו יש עולם הבא, הוא אומר עזוב אותי שם, תן לי פה, תן לי פה.

הוא רוצה עכשיו.

אומרים לו אין בעיה, אתה רוצה פה. הוא רוצה מזומנים. אין בעיה, כמה מזומנים.

כמה זומרים? קח, כמה אתה רוצה? 10 מיליארד?

קח.

תשמור עליהם טוב טוב עד שתמות ותשאיר את זה לאחרים.

בסדר גמור, קח.

תשמור, תהיה בנק.

ומהם? הבעיה שלו היא יכול להיות בנק, יכול להיות בנק, כל אחד יכול להיות בנק, הוא רוצה, הוא רוצה. מי יכול להיות בנק?

רק את הפרנדה שלו יש לו בקושי, יהיה בנק? איפה יהיה בנק?

אם בן אדם רשע, ומגיע לו שכר, ונותנים לו את זה במזומנים

אז הוא יהיה בנק

אין לו זמנים? אני חושב שהוא לא...

בעולם הבא הוא לא פוגע

אני לא יודע מה אתם מתלהבים מכסף,

מבנק,

מכספומט, מה אתם מתלהבים? לא מבין

אני הייתי עני שבע שנים, לא היה חסר לי שום דבר. לא, פה לא מיוחד, לא כל אחד פה מיוחד. מה זה שייך מיוחד? יש לחם ויש מרגרינה, נגמר הסיפור.

מילאת את הבטן, נגמר, מה אתה רוצה? סע.

אה, עוד 17 תנועים להגיע לשמם?

כן. זה קשה?

שום דבר לא קשה.

שום דבר לא קשה.

נגיד אתה צריך לעשות את המצווה ביראת השם, באהבת השם, בשמחה, בזריזות.

יש כל מיני תנאים.

לא לשמה אתה עושה ככה, אתה מבין, בא ככה, זה ככה.

עושה בזריזות. אם אתה יודע שאתה מתעסק במצוות,

נגיד שאתה הולך להרוויח כסף, אתה מבין. אתה לא מתעצל לאט-לאט,

לוקח את הזה, נותן עודף לאט, בינתיים ישתור

משתרך, ובינתיים בורחים אנשים מהקופה.

אתה מזדרז. נו, נו, גברת, נו, נו, אדון.

נו, נו, נו, נו, נו, אתה רוצה להסביר?

כן, כן. למה אתה ממהר? כי אתה יודע מה אתה מקבל.

אז אם בן אדם מעריך את המצוות, הוא מזדרז, מזדרז, מזדרז.

הכל בזריזות.

הוא עושה את זה בשמחה.

מישהו מרוויח כסף עצוב, שמח.

אז אם אתה עושה מצוות שהם לנצח אנצחים, אתה לא שמח?

אז אם אתה לא שמח, סימן שזה לא נשמע. כאילו זה עול.

כאילו זה עונש.

לא, אני יודע מה, צריך לקום ב-4.5, אני יודע מה.

מה צריך לקום ב-4.5, בחייאת? למה צריך לקום ב-4.5?

אי אפשר להתחיל ב-8?

4.5 זה טוב, זה 3.5 אנחנו בשביל הגילה הזאת. אנחנו בסדר, אנחנו כבר רגילים.

אנחנו רגילים לדבר על אלה שישנים עכשיו.

הם אומרים, מה 4.5? מה קרה לכם?

אחר כך שסימו את מליאבו, אני מסתכל את הדבר שלהם, לקחת 8.10 מיליון בלוטו.

כן.

ממש הוא שילם בטראבי,

ביום קורטור 1,800 שקל, והוא נכון כמובן שהוא קיבל.

עם ה-4.10 ה-1,800 שקל. יפה מאוד.

התחלת איתך על הפרמטה.

כאילו, אתה אומר בדיוק.

צריך להגיד לו שסטטיסטית,

הרבה מהחבר'ה שזכו בהרבה פרסים כאלה, הם התאבדו,

וגם

כמעט כולם הענו,

נהיו עניים.

כמעט כולם נהיו עניים. בגלל זה לא מגיע להם, כי הם לא עניים. לא משנה למה, אבל

זו המציאות.

כולם השתדלו לעשות עם זה טוב. כולם השתדלו. זה אחרי מה שהשתדלו.

זה התוצאות.

כן.

נכון. בפרט שהתרגלה להרבה כסף,

ופתאום נגמר לה.

היה מעשה כזה, כבוד הרב. היה מעשה כזה. מה?

אנשים מתלהבים פה, אתה לא שומע, הרוויח, לא הרוויח.

חושבים שמי שהרוויח הוא עשיר. זה עני.

איזה עשיר, השמח בחלקו.

מה אתה צריך יותר מחלקך?

האם יש לך עוד מיליונים בצד

ואתה לא...

מה נחמד? תפסיקו. זה כשאין לכם, אתם סוברים ככה.

אתם סוברים כשאין לכם.

כשיש לבן אדם.

מה זה מביא לו?

תהיה לו שלווה לגנותו. איזה שלווה!

איזה שלווה! באים אצלו, כולם דופקים בדלת.

כולם באים אליו, לא מניחים לו.

שמענו שזכית, שמענו שככה.

אתה אומר ככה.

טוב, אתה חייב. בטח, אחרי זה קמצן, יאזל, למה אתה לא נותן? הרווחת, זה פה, שם, תחלק.

פה, פ' וזה, ופה, לא מניחים לו.

אין לו חיים.

עזוב את העין הרעה הזה בחבילות.

מדובר אבל בן אדם

לא מבין.

יש לך מה לאכול,

יש לך פינה לשים את הראש,

יש לך ספר ללמוד.

יש לך אישה, יש לך לדלגות. אז מה אם יש לך?

אז האישה רוצה יותר מזה. אז מה אם היא רוצה?

אתה רוצה שלום בית.

אז מה הבעיה?

זה לא עובד ככה. תגיד לה, את התחתנת עם כספומט או עם בן אדם?

אז היא אומרת, לא, היא כן.

עם מי התחתנת?

עם מי התחתנת?

עם מי התחתנת?

עם מי התחתנת?

מה זה אם היא התחתנת? היא התחתנה, אבל זה לא... את רוצה כסף? אני יודע להביא X. את רוצה Y? תצאי לעבוד.

במקום זה, אתה יודע מה? תטען הפוך.

תגיד לה, מה זה? לא מספיק מה שאני מביא. תצאי החוצה, תלכי לעבוד.

תביא כסף, אני לא יכול לחיות ככה.

מה אתה עושה?

תלמדי משהו.

זה לא עליי. תהפוך עניה.

הגברים כל הזמן במגננה, כל הזמן במגננה.

הוא אומר, אדוני יקר, לא בשבילך.

עוד פעם בא, עוד פעם. הוא עוד פעם אותו הציבור.

הוא אמר טוב, הוא אמר טוב, השם אתן לך.

באמת הרוויח.

הרוויח.

עתק.

בזמן קצר, לא יודע מה קרה. כל הכסף עבד לו.

למה? אתה יודע למה? אלף גצח חיים. אבל אתה יודע למה. הוא בירך אותי, אני הרווחתי.

הוא אומר, מה שהרווחתי, אמרתי לו עליו, מה אי אפשר לעשות?

חפץ חיים נאנח,

הוא אומר לו, אתה באת אליי.

אמרתי, לא מגיע לך. בכל אופן נתנו לך,

כבר נתן לה 50 שנה, מה עשית עם זה?

ישבת ללמוד? אם היית לומד, אתה נהנה מזה.

לא למדת, לא מגיע, לקחו את זה בחזרה.

למה לא למדת אל ההגשיר בחדינות בחמלה הזאת?

למה לא למדת אל עז?

שינתנו לך את הכסף. נתנו לך למפרע 50 שנה שתוכל ללמוד ככה, ושוב היא. מה עשית?

ישבת ללמוד? לא. אז לכל החיים זה לא מגיע לך. זה בעיה של האדם.

מה שמגיע לו הוא יקבל, מה שלא מבין הוא יקבל.

הוא קיבל. אם נתנו לו, הוא צריך לשבת ללמוד. זה הנקודה. אם לא הוא לומד, גמרנו. אין כסף. הרב זה לא האיש אדם. קיבל כסף עתק.

למה זה נקרא עתק? מעתיקים לו את זה אחר כך.

מעתיקים לו את זה ממקום למקום.

אבל זה לא אותה אישה, זה כל הסביבה שאתה חי בה. מה? מה יש לה? מה יש לה סביבה?

לא, לא שהיה סביבה לבנות דעה, כאילו ברוך השם אותה.

אתה חי ברמה של אחרת מאשר על... אני לא חי, אני כבר בכמה רמות. אתה ב... כן. אני התחלתי מאפס,

ואני ברמה גבוהה עכשיו.

ברוך השם, לא ברוך השם. ואני אומר לך,

ואני אומר לך שההבדל

הוא לא ממשי.

ההבדל הממשי

זה האם בכל מצב אתה עובד את השם. זו השאלה.

יש, יש, יש. מה יש לך זה לא משנה.

עם ישראל יצאו למדבר.

מה עשו?

נו, הנה, מה עשו?

אתה סוחב 90 חמורים מפוצצים כסף.

מה עשית עם זה?

מה עשית?

איפה ישנת? בסוכות.

ומה קנית?

שום דבר. אמן יורד,

ואם רצית סלאב, אז הסלאב בא. נו, מה עוד?

מה תדחף עוד? מה, מה?

צנון, צנון, מה? מה?

מלפפונים, מה?

מה אתה רוצה?

מה?

אין לכם ביטחון, לכן אתם צריכים תרמילים מלאים כסף וזהב. אין לכם ביטחון, אתם פוחדים מה יהיה מחר.

מה יהיה מחר? כל הסיפור זה שאין לכם ביטחון.

אבל אם אתה לא עומד ביטחון,

אז אתה גם לא צריך כלום.

בן אדם אומרים לו, אתה רוצה לשמור על עצמך? אתה נמצא במערב הפרוע.

במערב הפרוע כולם הולכים עם נשק, כל אחד יכול לשלוף, יכול לירות בך.

אז כולם מפחדים. במערב הפרוע כולם לומדים,

בשביל לשרוד.

אבל יש אחד מלמדים אותו הגנה עצמית

בלי בכלל נשק.

ובן אדם לא פוחד,

הולך בכל מקום, אין לו נשק, אין לו סכינים,

אין לו שום דבר.

תנסה להתחיל איתו.

פתאום תקבל סטירה ברגל.

אז זאת אומרת,

תלוי, מי שיש לו ביטחון גם לא צריך את זה בכלל.

יכול לייבש בן אדם.

הרב מרדכי שרעבי פעם אחת הלך בשוק

ביום שישי,

ובא תשש,

גנב לו מהגלימה שלו את הארנק.

אז הוא צעק לו לעצור, הוא לא עצר,

אמר שם, ייבש אותו,

נתקע.

לא זז.

בא אליו, לקח ממנו את הארנק,

השאיר אותו ככה.

ההוא צועק, צועק, צועק, אתה מבין, רוצה להשתחרר.

אמר לו, תפתיע לי שאתה לא תעשה ככה.

הבטיח לא לשחרר אותך.

נו, מה צריך, אקדחים, נשק ובושה?

אפשר להגיע בדרגות למעלה, למעלה, למעלה, למעלה, לאין שעור.

לאין שעור.

אבל מה לעשות?

אנשים לא לומדים.

יושבים אנשים, לומדים רפואה שנים על גבי שנים, מחקרים על מחקרים, עושים ובואו ושם, וניתוחים ובואו ושם.

מגיעים למצב,

מרימים ידיים, אומרים, אדוני, מה שנשאר,

ואז מחפשים את הרבנים.

והם מתחילים להגיע להרצאות, ובוכים,

ואומרים להם מה לעשות, כמה מצוות,

איזה פלא, הכל מסתדר,

מתרפא,

אישה יולדת,

בוא.

איך זה?

זה היה בכסף?

לא.

מה זה היה עם לימוד?

למדו רפואה הרבנים?

לא.

אומרים, אדוני, מצווה פלונית פועלת ככה,

זה פועל ככה, תעשה ככה וככה, שלום.

אז מה רואים?

מה שאמר הרמב״ן,

כמו שכתוב בחוקותיי,

שהמצוות

הנגלות בעולם הזה על המעשים הנגלים.

אתמול הייתה אישה במרצאה בדימונה,

יש לה בת חולה קשה וזה פה ושם,

אז אמרתי לה שתכסה את הראש לגמרי,

ותלך בצניעות.

אז היא לא רוצה,

בוכה.

בוכה.

אמרתי לה, מה יותר טוב, הילדה

או הסערות?

מה יותר טוב, שייראו את הרגליים או שתכסי אותה?

מה את מחפשת? לא מבין.

יש ילדה במצב כזה וכזה וכזה.

לקח לה איזה חצי שעה ככה להתארגן נפשית והשפיעו עליה שם אנשים, בינתיים אני עברתי את זה,

בסוף היא הסכימה.

ולשכאלה לא מסכימים.

הייתה אישה אחת ש...

היה לה סרטן והיא אמרה שלא נשאר לה הרבה זמן לפי הרופאים.

והיא באה לבקש ברכה. אמרתי לה, אין לי שום בעיה, תכסי את הראש.

שעה

בעשר או עשרים דקות אני מנסה לשכנע אותה,

לא מסכימה.

והיא אומרת לי

שבלאו הכי תמות עוד שנה.

מאיפה את יודעת?

אז היא אמרת, היא הלכה לשאול אחת שהיא מסתכלת בקפה.

היא אמרה לה שבגיל 42 היא תמות,

והיא בת 41. אמרתי לה, את יודעת מה זה קפה?

קפה היא מסתכלת, שתית,

היא מסתכלת ומחרטטת.

למה היא מחרטטת?

תעשה עוד קפה חדש,

למטה יסתדר הקפה אותו דבר.

לא.

אז מה, השתנה הכול?

אז יכול להיות שעכשיו תחייה עד 98. זה איזה חרטוט, אנשים טיפשים.

הולכים, עומדים בתור, מאמינים, שואלים, זה.

לא יאומן כי יסופר.

אז בקיצורו של דבר,

היא לא הסכימה.

רדפו אחרי אנשים, רחמו עליה, רדפו אחרי אנשים מההרצאה, באמצע ההרצאה יצאו איתה ביחד.

אל תעשי את זה. זה לא, שום דבר.

מה?

מה יש לך עוד קפה? כן.

הייתה אישה אחת גם כן שהגיעה להרצאה

ולא הסכימה.

מזרחניקית.

למה היא גישה רוחה לרפואה?

מה?

למה היא עיקרה אם היא גישה רוחה לרפואה בעצם?

היא מאמינה, אבל לא מוכנה לשלם הכול.

יש הרבה אנשים מאמינים שיש עולם הבא ויש שכר ועונש,

אבל לא מקיימים את כל המצוות.

לא, היא רצתה ברכה לרפואה כשהיא חושבת שתמות בלאו הכבלה רפי בעוד שנה.

נספר לך את השאלה.

יכול להיות שאני אצליח, אתה מבין, להמשיך את חייה. ברכה תשפיע שתבטל הגזרה,

אבל היא לא מוכנה לשלם הכול.

כמה שנה?

תגיד, אתה חושב שאני עוקב אחרי טיפשים? מה אתה,

חסן לי מה לעשות.

בטח, הייתה אישה מזרחניקית.

אז היא באה, והיא מכסה את הראש, רק לא מכסה אותו מלא.

אז אמרתי לה שהתחסה מלא.

יש לו ילדה בת שלוש שנים

עם סרטן בדם.

אז אמרתי לה שהתחסה, לא הסכימה. בכתה, בכתה, תן לי משהו אחר. אמרתי לה, אין משהו אחר. זה.

בוכה, בוכה, בוכה.

זהו.

פתאום אח שלה היה אברך.

פנה אליי, אמרת, עושה טובה, תטיל עליי מה שאתה רוצה, אני אקיים.

אמרתי לו, לא,

זה לא שייך אליך, זה שייך אליה,

ואתה יכול להוסיף אם אתה רוצה, אבל

קודם כל, שהיא תסכים.

לא עזר.

יצאה מהרצאה.

רדף אחריה.

דתייה מדובר, כן? לא מדובר על חילונים.

יצאה אחריה, אחרי כמה דקות,

חזרה, בוכה.

בסדר, אני מסכים בה.

בירכתי אותה, הילדה התרפאת.

לא הייתה שומעת.

שם מרחף.

ניש צייחף.

נכון, לכבוד הרב, לא ככה שמה גם כן. בטח שלא. דוד המלוך אומר, דוד המלוך אומר, הוא אומר בבית הילים שלו, והוציאה ממסגר נפשי.

דוד המלך, הוא מתפלא ואומר לכבוד ברוך הוא, תוציא אותי ממסגר נפשי. מה הכוונה?

הילדה הישר הזו שמספרים עליה,

היא מסכנה, עם עצר רע, הוא קשר אותה בכבלים של ברזל.

אפילו היא רוצה, היא לא יכולה להשתחרר.

היא לא יכולה,

היא לא יכולה.

לא הבינו אותה, גם תבינו אותה.

הוא קשר אותה בכבלים של דוד המלוך. מה אנחנו נגיד?

על מה עושים לזה? את אורך התשובה, נכון. איזה תשובה?

היא צריכה לעבוד על זה. ברוך השם.

זה לא חשוב.

אנחנו רואים בחוץ, זה פשוט. הוא לא יכול להשתחרר, הוא כבול, אבל זה כבול עם ברזלים.

הוא אומר, תוציאו אותי מה זה מקבלת, זה ברזל.

תמיד המלך מבקש.

מה אנחנו נגיד לה?

מי, מי זה מדבר?

יפה מאוד.

זה לימוד סנגרם.

ומהם

כי הגמול והעונש הנזכרים בספר

דיבר הנביא בגמול העולם הזה בעונשו לאנשי העולם.

כי הגמול והעונש הנזכרים בספר,

דיבר הנביא בגמול העולם הזה בעונשו לאנשי עולם. ופני שהיה יהושע בן יהוד צדק

בעולם המלאכים, אמר לו, ונתתי לך מהלאכים בין העומדים האלה,

כי זה דרך הייחול וההפחדה שיהיה לך ראוי לזמן ולמקום.

אז לכן,

מה שנכתב בספר התורה, במתן תורה היו בני ישראל בעולם הזה.

אז היה ראוי להזהיר אותם בגמול ועונש העולם הזה.

כי אין אדם מתיירא מדבר שאינו מתדבק בו ומבין אותו.

אבל יהושע בן יהוצדק היה בעולם המלאכים.

כמו שכתוב, וירנית יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה'.

הוא משמע שם שהכל היה במראה הנבואה.

כמי שעומד בעולם העליון.

ויש דברים שהם על פי חוכמת האמת וחוכמת הקבלה,

ולכן אמר ואתה אמן.

אז מה שהוא צריך לכתב בספר זה בגלל מה שאנחנו דבקים בו ומורגלים בו ורואים.

אבל דברים שאנחנו לא יכולים לראות דהיינו חיי העולם הבא,

אז אי אפשר לכתוב אותם בספר.

ומהם שגמול העולם הבא אין תכליתו אלא להתדבק באלוקים ולהתקרב אל אורו העליון,

כמו שכתוב, הלך לפניך צדקיך,

כבוד אדוני יאספך.

ואמר והמשכילים הזהירו כזוהר הרקיע,

ואמר לאור באור החיים,

ולא יגיע אליו,

אלא מי שרצה הבורא בו.

ורצון הבורא שורש הגמול.

כמו שכתוב, כי רגע באפו חיים ברצונו.

ואמר בפרשת אם בחוקותיי,

רמזים שמורים על הרצון מאלוקים.

והוא מה שאמר, ולא תגעל נפשי אתכם.

ואמר ופניתי אליכם והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם.

אז רואים שגמול העולם הבא, התכלית שלו

זה להיות דבקים בשם יתברך ולהתקרב לאור העליון האין סופי של הקדוש ברוך הוא.

כמו שאמר דוד המלך, אלוהים השלום, קרבת אלוקים לי טוב.

אז לכן כתוב גם, והלך לפניך צדקיך, כבוד השם יאספך.

וכל הפסוקים האלה, והמשכילים הזהירו כזוהר הרקיע וכו' וכו'.

זה עניינים רוחניים גבוהים, שאין אנחנו יכולים להשיגם כאן.

והתכלית היא להתדבק

באלוקים ולהתקרב אל אורו.

ומי זוכה לזה לא יגיע אל זה,

אלא מי שרצה, בורא בו.

אתם יודעים

שאם אדם עושה את רצון הבורא, אז השם רוצה בו.

ואז הוא מקרב אותו,

ואין מחיצות.

כתוב, עוונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין השם אלוקיכם.

אז העוון זה כמו מבדלת.

ויש בן אדם שחזר בתשובה, נגיד היה...

אדם צדיק, ועשה עוונות וחזר בתשובה.

אז הקדוש ברוך הוא יכול למחול לו.

יכול למחול לו,

אבל לא ירצה בו.

זאת אומרת,

שהוא לא יזכה להתקרב לה' יתברך קרבה כמו שהיה לו מההתחלה.

לדוגמה.

היה אחד שהיה דתי נפל וחזר? לדוגמה.

אחד עבד אצלך בעבודה והאמנת בו מאוד,

וקרבת אותו,

וניסית אותו על כל העובדים.

יום אחד ברא לך שהוא גנב סכום הגון ממך וניצל את הנאמנות.

ובסוף

הוא בא, מתנצל, וזה, מחילה, ופה ושם, ואני מחזיר, וזה, וזה, והחזיר.

אז יש אחד שיחזיר אותו על כנו,

ויש אחד שיגיד לו, אדוני,

אתה כבר איבדת את האמון שלך אצלי,

תסתכל, לא נוכל להמשיך ביחד.

מאחל לך הצלחה בכל מקום אחר,

תהיה בריא ואל תעשה טעויות עוד, ביי ביי.

או שישאיר אותו,

אבל לא יחזיר אותו, אתה מבין?

אין שום בעיה, עוזרת בית.

עוזרת בית שגנבה לך את הכספת,

ואחרי זה החזירה, תיתן לה עוד פעם.

הפעם גילית,

בפעם הבאה אם לא תגלה.

לכן אדם

צריך להשתדל אחרי התשובה,

אחרי שהוא עשה תשובה,

לבכות לפני הבורא שירצהו.

שלא יפסיד את הרצון העליון שהקדוש ברוך הוא ירצה אותו.

כי אין אדם זוכה אלא מי שרצה בו הוא הבורא.

זה נקרא הרצון העליון, שהקדוש ברוך הוא רוצה בו.

איזה אפשר להגיד אם הוא רוצה והוא לא רוצה בו?

אי אפשר לדעת, צריך לעשות הכל בשביל להגיע לזה.

לא, לא יכול לדעת להגיד אם הוא...

איך אתה יודע אם אתה תהיה בעולם הבא?

אני יודעת. אז מה אתה עושה?

אני אדבר שלום.

השתדלות.

השתדלות.

השתדלות. תגיד, עוד תשתדלויות.

ואם זה עזר או לא עזר, תדע אחר כך.

כן. אז גם זה. לא, אבל אין לך להגיד סימנים,

להגיד אתה הולך מחי אליך, נגיד עוד תניצוח, אתה הולך לומד עוד.

כאילו, אתה רואה שאתה מוסיף תורה כל שנה. זה לא אומר לך סימן שאתה קרוב אליו או שזה טכני?

זה סימן שאתה רוצה להתקרב אליו.

אה, זה לא סימן שזה...

כן, אבל אחר היה יכול להמשיך.

כן, בזל.

אבל בזל שאתה תתחיל, אמר לא חוץ מאחר?

הוא שמע בת-קול. השאלה אם הוא שמע אותה ממש, או שזה היה כאילו הבנה שלו. יש מפרשים שאומרים שככה אוהבים.

שמע מאחורי הפרגוד,

זה שכלו אומר לו שהוא לא ראוי להתקבל.

אחרי מה שהוא עשה.

טוב, גם למאן דאמר שזה נשמע בת-קול, אז זה עזר, לא? זה מה שהרב אמרתי.

אבל גם כן זה לא סופי.

כי כל מה שיאמר לך בעל הבית, עשה חוץ מצא.

אם יאמר לך בעל הבית, הקדוש ברוך הוא.

צא ממחיצתי,

אין אתה שומע לו.

אתה יכול להמשיך לדפוק, כמו שאומרים, בדלת עד שיכניס אותך.

מה זה בסוכות?

תראה,

אם מג'דלה

יש חבר כנסת כזה, קוראים לו מג'דלה.

אז אתמול חברת הכנסת מיכאלי שפכה עליו מים,

מילאה את זה, וטוז אישה לפנים.

אם הוא היה יהודי, הוא היה יוצא,

כי הוא יודע את הדין מסוכות.

אבל הוא לא ידע.

הוא ערבי, אז הוא נשאר במקום.

אתה מבין?

בחייך, אמר, זה לא משפיע עליי.

אתה מבין?

אבל מכל מקום,

הנקודה היא שאם הקדוש ברוך הוא שופך על אדם קיתון,

אז זה לא ראוי לעמוד בשעה ששופכים עליך קיתון. למה?

זה מראה שלא אכפת לך בכלל.

כאילו, אתה לא מבין את המסר.

המסר

זה שהקדוש ברוך הוא לא רוצה כרגע בעבודה שלך.

נגיד, בעל הבית אומר לך,

טוב, תצא מהחדר,

ואתה רוצה להישאר דווקא עכשיו בחדר.

הוא לא סילק אותך סופית, הוא רק אמר, תצא מהחדר,

ואתה מתעקש. זה יביא לסילוק שלך לגמרי.

צריך לדעת

איך ומתי לפעול.

אבל כשאדם רוצה להתדפק

אצל הקדוש ברוך הוא,

אחרי התשובה,

אחרי התשובה,

אז הקדוש ברוך הוא חפץ בזה מאוד.

תשכנע אותי, אדרבה, בוא, תשכנע אותי, שאתה רציני.

אבל אם אתה אומר, שמע, אם הוא רוצה, אז בסדר, אם הוא לא רוצה, לא צריך. מה, מה אני, מה,

לא צריך.

אז אתה לא רוצה באמת.

אם אתה רוצה עטום, אתה לא תוותר על זה.

אתה כל הזמן תדאג

איך אתה מתקרב, איך אתה מחזיר לבורא יתברך.

מה, זה אפשר שקשה מכולם?

שזה קשה לכוונה להתקבל?

לא, קשה לו לחזור, קשה לו לחזור.

גם רגע, רגע, גם במקרה פתרון מוזר, מעניין.

זה קשה מכולם להתקרב.

לא, לא.

לא שמה כיוונו בזה. אמרו רק מה הדרגות בין אלה

שהם רחוקים מן השם ומתרחקים ממנו.

אבל הנקודה היא שאדם כל ימיו צריך להשתדל מאוד מאוד מאוד ולהראות את החפץ הגדול שלו להתקרב לבורא יתברך.

אבל יש איתותים מהקדוש ברוך הוא. מה איתותים?

או ברגע שבן אדם

עושה את רצון הבורא,

הוא מחייך לו.

מה זה החיוכים?

כשהקדוש ברוך הוא מראה לו, הנה מה חפצת?

צ'יק אני נותן לך.

אחר כך עוד משהו, צ'יק נותן לך.

אחר כך צ'יק נותן לך.

מראה לך, הקדוש ברוך הוא,

שתגיע לבחינה,

והיה, תרם יקראו ואני אענה,

עוד הם מדברים ואני אשמע,

אתה במצב טוב.

מצב החיוכים של הקדוש ברוך הוא אליך,

ואם אתה רק חושב על משהו, צ'יק זה כבר בא?

אז הקדוש ברוך הוא מקדים לתת לך דברים הטובים פירושו, אתה רואה שיש מי שמשגיע,

מסתכל עליך וחפץ בעשייתך,

ומקדים לתת לך, לא מעכב אותך רגע.

כשהייתי בא אצל הרב שלי,

המנוח זכר צדיק וברכה,

ואפילו היה תור שם, ואנשים חשובים, רבנים, ראשי ישיבות וכל מיני דברים,

היה אומר,

רבן אמנון

מכניס אותי לפני כולם.

ואם היו כאלה שלא יודעים, אני מדבר מזמן, לא מה עכשיו,

היה מסביר להם מי האיש הזה,

למה הוא הקדים אותו.

הקדוש ברוך הוא

גם ככה מתנהג.

כל מי שעוסק בצורכי רבים,

אז הוא ראשון נכנס, הוא נכנס גם מדין כמו מלך.

בראש השנה נכנס כמו מלך, ראשון.

ומי שנכנס ראשון,

יוצא הכי טוב.

למה?

כי עוד אין כעס למעלה.

עוד לא נכנסו כל העבריינים.

אז זאת אומרת, אדם שמתעסק בצורכי רבים ומשתדל בעבורם,

אז הוא קרוב מאוד לקדוש ברוך הוא.

כי הוא עושה רצונו יתברך.

תתחיל לעשות ככה ותרגיש.

הנה, אחיך התחיל לקנות כמה דברים לקידוש הרבה כל שבת.

אז בהתחלה הוציא מממונו.

מלא.

אחר כך השתצפו איתו.

והוא ראה כבר כמה ניסים מבחינתו.

דברים לא הגיוניים.

שבכסף קטן אפשר להביא מה שאפשר וצריך רק בכסף גדול.

ועכשיו יש לו שותפים נוספים.

ועוד מעט הוא לא יצטרך בכלל.

יישאר לו עודם.

אז רואים שכשאדם רוצה לעשות טוב לרבים,

הקדוש ברוך הוא עוזר.

מי שיודע לבחון את הדברים, הוא רואה.

הוא רואה את החיוכים של הקדוש ברוך הוא.

הלאה.

בביטחון על האלוהים במה שייעד בו הצדיקים מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה שישלמו למי שראוי לו,

וכן ישלם העונש למי שראוי לו.

מן הדין על המאמין וביטחונו על האלוהים בזה מהשלמת האמונה באלוקים,

כמו שכתוב והאמין בשמח שבה היה לו צדקה.

ואמרנו לה, האמנתי לראות בטוב השם בארץ חיים.

אז הביטחון על האלוקים, מה שאנחנו בוטחים באלוקים,

מה שהקדוש ברוך הוא ייחד לצדיקים, לתת להם

גמול לעולם הזה ולעולם הבא על העבודה שהם עובדים את השם בתורה ומצוות,

זה שהקדוש ברוך הוא משלם למי שראוי לו.

אנחנו בוטחים בביטחון מלא שכל מה שייחד הקדוש ברוך הוא,

גמול לצדיקים,

הן בעולם הזה והן בעולם הבא,

על עבודתם לפניו,

ישלם למי שראוי לו.

וכן ישלם את העונש

גם למי שראוי לו.

זה מן הדין

על המאמין.

מי שמאמין זה הדין, ככה הוא צריך להרגיש.

זה מן הדין על המאמין.

זה ודאי על פי הדין.

וביטחונו על האלוקים בזה מהשלמת האמונה באלוקים.

זאת אומרת, הביטחון על האלוקים בזה יהיה בזה שהוא יהיה גם מושלם באמונתו באלוקים.

כמו שכתוב, והאמין

באדוניי

ויחשביה לו צדקה.

ואמר לולא האמנתי לראות בטוב השם בארץ החיים.

זאת אומרת, דוד המלך אומר לולא האמנתי פרש רשי אם לא שהאמנתי בקדוש ברוך הוא כבר קמו בי עדי שקר וחילוני.

ואמר, שיודע אני שאתה נותן שכר לצדיקים לעולם הבא הזה על פי הדין,

אבל איני יודע אם יש לי חלק מהאם אם לאו.

למה? שמא יגרום החטא.

אז זאת אומרת, האמונה היא המשלימה

שאדם יוכל להחזיק בביטחונו באלוקים.

ועל זה הוא יקבל שכר.

ואין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב

ויבטיח נפשו בגמול העולם הזה והעולם הבא על מעשהו.

אדם כבר רוצה לשבת על זרי דפנה ולחשוב,

אני כבר עשיתי די והותר,

מספיק לי.

אין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב.

ויבטיח נפשו בגמול העולם הזה והעולם הבא על מעשהו.

אך יטרח וישתדל

בהודאה לטובות הבורא התמידות עליו.

לא לתקוות גמול עתיד שיתחייב לו במעשהו,

אלא כל הזמן

תהיה לו טרחה

להשתדל להודות לשם על כל הדברים והטובות

שהבורא מתמיד עליו.

אבל לפתח

על האלוקים אחר ההשתדלות

לפרוע הודעת הבורא על גודל טובתו עליו.

כמו שאמרו זכרונם לך, אל תהיו כעבדים משמשים את הרב

על מנת לקבל פרס,

אלא יבואו כעבדים משמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ואימור השמים עליכם.

זאת אומרת,

לא ראוי לבטוח

על המעשים הטובים שבהם יקבל גמול בעולם הזה ובעולם הבא,

אלא צריך להודות, התפקיד שלנו הוא להודות להשם יתברך על כל הטובות התמידיות שהוא מתמיד עלינו.

וזה יהיה

לא לתקווה של גמול עתיד

שיתחייב לו על מעשיהו, כי על

מה שאדם עושה דברים טובים,

מתחייב לו הקדוש ברוך הוא שהוא ישלם שכר טוב.

אבל אתה אל תעשה את זה בשביל זה.

אתה לא תעשה את המצוות לתקווה של גמול.

שאתה עתיד לקבל,

אלא תפתח באלוקים.

מה תפתח?

שאחרי כל ההשתדלות

לפרוע

את ההודעות לבורא על גודל הטובה

שהוא נתן עליך,

שתקבל

מה שראוי לתת לך.

אז ככה תעשה שהעבודה שלך לא תהיה עבודה על מנת לקבל שכר,

אלא כיוון שכך ראוי.

ואתה תעשה את העבודה שלך,

עבודת האלוקים.

אבל תרבה ותטרח ותשתדל להודות לבורא יתברך על כל הטובות

התמידיות שהוא מתמיד עליך.

וגם אם אתה לא רואה שהוא מתמיד עליך טובות כפי רצונך,

כבר למדנו שהקדוש ברוך הוא יודע מה לתת לך בדיוק

שיתאים לך.

משל, כן?

רק תבינו כמה אנחנו לא...

אנחנו כמו ילדים קטנים.

ילדים קטנים.

ילד אחד נדים לו סוכריה קטנה וילד אחד נדים לו סוכריה גדולה.

למה הוא גדול?

למה אני לא?

ישר.

אחד שבא,

לומד עכשיו חשמלאות.

אז עכשיו זה שמלמד אותם נותן לאחד מברג,

מברג קטן, פיליפס,

והשני נותן מברג עבה וארוך, פיליפס,

איזה גדול.

אז הוא אומר, למה אתה נותן לי קטן? מה, אתה חושב שאני לא יודע לעשות עם הגדול גם?

זהו נתן לו להבריג בורג קטן.

זה מה שצריך.

בשביל לחבר את החשמל,

צריך את הבורג הקטן הזה להבריג.

אם הוא ייתן לך אחת כזה,

אתה תשבור את השלטר, תשבור את הכול.

שום דבר לא יעבוד.

כי הוא לא עובד.

השם נותן לכל אחד את הכלים המדויקים שמתאימים לעבודה שהוא דורש ממנו.

בתנאים האלה אני רוצה שתעבוד.

אל תקבע לי באיזה תנאים אתה רוצה לעבוד.

אחד נותנים לו ארגז כלים קטן,

ואחד נותנים לו מכונית מלאה ארגזי כלים.

נותנים לו גם קונגו, ונותנים לו ככה,

כמה כלים.

אחד אומרים לו, אדוני, אתה עוד לא למדת לחצוב,

אתה לא למדת לחפור, אתה לא למדת...

תירגע.

אתה רק עם ה... איפה שיש ברגים קטנים,

תטפל בהם. כל השאר

תשאיר לזה...

לקונגואי.

תודה רבה. כן.

אם אנחנו נסתכל על התקבלות של אלף וואלה, כן תודה.

כן.

אני, כשאני אסתכל על כל הגדולי תורה שהיו לנו,

לגמרי דוד המלך, למשל, כולם סבלו סבל עתיר.

אני רוצה לזה, להגיד, דוד המלך,

מאיפה נמצא לנו את הכוח,

נהנו להודות לדודות ברוך הוא על כל דבר, זה בא מהשכל, מאיפה זה בא? אני לא מבין את זה. הרי המכות שדוד המלך חטף, חספלנו עלינו, זה דברים שאדם לא עומד בהם.

מאיפה יש את הכוח הזה לאגב? אברהם, יעקב עם כל הצרות שלו. כל אחד, אם אני מסתכל, עבר המון צרות.

אז איך? איפה, מאיפה זה נובע? כאילו, רק באמונה?

רק בביטחון?

אתה רואה ההפך, אתה רואה ההפך הדברים, הבן שלו רודף על זה. זה לא ההפך הדברים.

אחד שהחליט שהוא רוצה להיות בסיירת,

הוא רוצה להילחם לטובת המדינה,

הוא מוכן ללכת מעבר לים,

הוא מוכן לסכן את חייו,

הוא יעבור את קווי האויב,

הוא יעשה תפקידים, חבל, הירואיים.

זה האמון שלו קשה, אתה אומר. מה זה האמון שלו קשה? קורעים אותו.

ולא רק זה, מענים אותו.

אבל זה בשר ודם.

תסבור, הוא לא... שמעת מה אני אומר?

ויש לו תלונות על זה?

לא. הוא מבין שמחשלים אותו? כן. הם מבינים שעושים ממנו מישהו?

כן.

אז עכשיו הקדוש ברוך הוא מחשל את הצדיקים.

הם משמשים דוגמה.

ויש חשבונות.

מה המשימות שהם צריכים לעבור בחיים?

לפי זה הם צריכים להתמודד.

נגיד, אם אתה הולך עכשיו לתקוף באיראן,

ויש שם הרים,

ואתה רוצה להגיע עם מסוקים בשביל להנחית חיילים,

בשביל לחדור לתוך הבונקרים,

מה שעתיד להיות, למשל.

אז לכן הולכים ליוון,

ועושים אימונים על ההרים שם,

ולאיטליה,

שזה דומה.

ועושים מחנות,

שכשיגיע הרגע,

אז הם יוכלו לבוא מסביב להר ולהפתיע עתמין.

פה בארץ אין לנו ערים כאלה.

אתה יכול להתמודד.

אז הולכים לשטח כזה שאפשר לעשות את ההכנות.

אותו דבר, לקראת המשימות

שצריך הצדיק להתמודד, או להנחיל לאחרים,

או למת האחרים,

או שילמדו ממנו וכו',

הוא צריך לעבור תמיד תהליך מסוים.

ואת התהליך הזה הוא עושה בכיף.

רגע, זה נובע מהשכל.

זה נובע מההבנה של דוד המלך שהוא יכול,

שהוא צריך לעשות את הדברים האלה. אין לו רגש כאילו בתוכניות האלה?

הרגש שלו היה שהוא אמר

מזמור

לדוד

בבורחו מפני אבשלום בנו.

מי אומר מזמור כשרודפים אחריו זה אחד?

מי אומר מזמור

כשרודף אחריו הבן שלו קם נגדו?

מי אומר מזמור?

צריך היה להגיד קינה.

קינה לדוד.

והוא אומר מזמור.

למה?

והוא אומר, תשמע,

אם היה עבד רודף אחריי,

אין לו רחמים.

אבל בן אפילו שהוא רודף,

יש לו עוד רחמים, זה אבא.

אז מה הוא רואה?

שעם מידת הדין יש בפנים, אתה מבין, עוד הרבה רחמים.

אבל אני אגיד לכם, אני לא מבין למה אתם מסתבכים כל כך.

יש רק דבר אחד שאתם צריכים לקלוט,

ואחרי זה הכל פשוט.

ועוד דבר אחד,

ואחרי זה הכל פשוט. שני יסודות.

אחד,

שהבורא הוא הכל יכול והיחידי, ואין עוד מלבדו,

והוא יודע בדיוק מה צריך ומה לא צריך.

זה האבא הנאמן והמסור, והאוהב, החומל,

שאין כדוגמתו,

ואנחנו לא מבינים מה שהוא מבין כלפינו, מה טוב לנו.

וכמו שאנחנו מניחים את עצמנו ביד הרופא בלית ברירה,

וסומכים עליו שהוא ינסה לרפא אותנו,

וכמו שאנחנו שמים את ידנו ביד נהג המונית,

שיוביל אותנו לכתובת הנכונה,

וכמו בהרבה עניינים

שאנחנו מניחים את עצמנו בידי האנשים שמבינים יותר מאיתנו,

הקב' ברוך הוא שהוא המבין הגדול, ולא רק המבין הגדול, האוהב הגדול, החומל הגדול,

שלא חייב לנו כלום ואנחנו רק חייבים לו.

אם הוא מחליט לעשות איתנו מה שהוא רוצה, הוא מבין ואנחנו צריכים לשמוח במצב שהוא נתן לנו.

זה הכל.

ברגע שתבין את זה,

אין לך תרעומת,

אין לך תלונות,

אין לך שום דבר.

הוא בחר לך הכי טוב.

אתה לא יכול לבקש יותר טוב בעת הזאת.

העת הזאת יכולה להשתנות,

ככה, ככה,

אבל בעת הזאת

זה מה שהוא נתן לך.

אתה צריך עכשיו להתמודד במצב שהוא נתן לך.

ולהודות לו על כל מצב ומצב.

על כל מצב ומצב.

גם דיין האמת בשמחה.

הדבר השני,

זה שלא תפחד משום דבר,

כי ברור לך שאתה תמות, נכון? כן.

ואי אפשר למנוע את המוות, נכון?

אז למה כל החיים לפחד מהמוות

ולמות כל הזמן עד המוות?

מספיק למות פעם אחת.

ועד שתמות תחיה.

עד אז תחיה.

מתי שזה יבוא, יבוא, לא ישאל אותך.

וגם אם תגיד סטופ, סטופ, סטופ, לא יעזור לך.

אז עד אז בבקשה לחיות.

בלי פחד.

בלי פחד.

כל הזמן. לא ממחלות, לא מצרות, לא מייסורים, לא משודרות.

גם לא מפרנסה.

אל תפחד.

אתה תחיה עד שתמות. תהיה בטוח.

שעד שתמות אתה תחיה.

ממש לא לפחד.

אבל אם תפחד, אתה תמות כל יום.

ואתה תקדים את המוות.

אז בשביל מה לך?

שני דברים.

ביטחון גמור באלוקים,

ואי חשש מהמוות

וכל תהפוכותיו.

זה הכל. והנה אתה חי פנן.

עכשיו אתה יכול לצאת לרחוב.

יש כסף, אין כסף. בריא, חולה, שמח, עצוב.

מכות, לא מכות, מתנות, הכל אותו דבר.

הכל להסתכל עליך, הקדוש ברוך הוא, השתבח שמך לאחד מלכנו,

לברך, להודות,

לשבח או להלל את הקדוש ברוך הוא על הכול.

בצבא,

לא עושים לאנשים אמונים מטרטרים, אחר כך נותנים לו רגילה שבוע.

אז בתוך המכלול יש גם רגילות, יש גם גימלים, יש כל מיני.

יש.

לפעמים הולכים לשקם, לפעמים.

אתה מבין?

יש.

אבל הרוב מה?

אקשן.

כל הזמן פעולה.

למה? כי אם אתה רוצה להיות חייל לוחם,

אז אתה צריך, חביבי, להשקיע.

אתם יותר מדי חוששים מהחיים,

לא נהנים מהם בכלל.

אפשר לענות מכל רגע, מכל רגע, גם ברגע של ניסיונות.

זה סימן שסומכים עליך,

שאתה מסוגל לעבוד.

לעמוד בזה

לא יביאו עליך ניסיון שאתה לא יכול לעמוד

הם הביאו לך את זה, סימן שאתה יכול לעמוד

והיה אחד מן החסידים אומר

לא יגיע האדם אל גמול העולם הבא במעשהו

אם מדקדקים עמו בחשבון

במה שהוא חייב לאלוהים על טובותיו עליו

אבל בחסד האלוהים עליו

על כן אל תבטחו במעשיכם

ודוד המלך סיכם את זה ואמר

מלכה אדוני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו

אז אחד מהחסידים שיודע איך עובדים את השם מדבריו

אמר

שאדם לא יגיע אל גמול העולם הבא במעשים שלו

המעשים שלך לא מקנים לך את העולם הבא כמו שלמדנו קודם

לא מקנים לך

בפרט

אם מדקדקים איתך בחשבון

מה אתה חייב לאלוהים על הטובות עליו

מה אמרתי לכם

שרבנו סעדיה גאון

היה עושה תשובה כל יום

הוא חי לפני כאלף שנה

והוא היה אחד מהגאונים

וכל יום היה עושה תשובה הוא היה דתי, חרדי, קדוש, עליון, על מה הוא עושה תשובה כל יום?

היום הוא הכיר את הבורא כשהוא למד יותר ממה שהכיר אותו אתמול

אז אתמול הוא עבד את הבורא פחות מההכרה הראויה כלפי הבורא

אז הוא המעיט

בהודאה ובטובה שהוא צריך להחזיר לקדוש ברוך הוא

היום כשהוא למד עוד יותר

הוא מבין כמה אתמול הוא מיעט

אז הוא עושה תשובה על זה

למחרת

הוא למד עוד פעם ונפתחו עוד

עולמות ורקיעים בהבנות וידיעות

פשייפ, אל רפום מעשיך השם

וחוזר בתשובה על מה שהיה אתמול, איך הוא עבד את השם אתמול, לפי הידיעה של אתמול,

לפי ההכרה של אתמול

אבל זה לא כמו שהיום

על זה הוא חזר בתשובה

כשאדם יוצא לחוץ לארץ דוגמה ורואה פתאום דברים, נופים או דברים כאלה שלא ראה

כן?

אתה שומע נעתקת מפיו

וואו! וואו!

הוא לא יכול אפילו להגדיר כלום

וואו!

כאילו הנפש שלו יוצאת החוצה

ומה הוא רואה?

איזה חלקת אדמה או איזה אגם או איזה הר

או איזה שלג או איזה משהו

או איזה מראה מרהיב

והוא נפעם וואי וואי וואי וואי וואי

יכול לשבת פה

כל החיים מסתכל רק על הנוף הזה

מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מושך

זה אחת מפינות החמד הקטנטנות בעולמו של הקדוש ברוך הוא

זה אפילו לא חי ולא נושם ולא כלום

טבע, כלום

ציור, ציור, שהקדוש ברוך הוא עשה ציור

אתה רואה פרחים מכל הסוגים ומכל הסוגים ומכל הסוגים ומכל הסוגים ומכל זה

מה רבו מעזר השם? אז כמה אתה קטן מול החוכמה האלוקית הזאת שיצרה ביליונים

של ביליונים של ביליונים של סוגים,

של חרקים, של תולעים, של מעופפים, של מה? של דגים, של חיות, של בהמות.

מה זה? מה זה? מה רבו מעזר? מי אתה בכלל, יהא מטר שבעים עפר? מי אתה בכלל?

שאתה בכלל אומר לקרוא לו, בא לי עכשיו, אחר כך נראה את זה פה.

לא שכנעת אותי.

לא שכנעת, עוד לא שוכנעתי.

אתה מבין? זה צריך להיות אדם סתום, גולם, גוש עפר.

אתה מבין? ככה בקומפלקס כזה דחוס,

שאין סתימות יותר מזה. הרי רק אתה יוצא החוצה, רק אתה עושה

נשימה אחת. מי העניק לך את זה?

פיצוצים?

איך בן אדם, אתה מבין? יכול ללכת בעצימת עיניים כזאת.

רק לראות, אתה מבין? איך אתה בנוי, איך אתה בנוי.

האף שלך,

הנחירים,

הסערות בנחירים,

מישהו מעריך אותם בכלל?

שמו לך מסנן,

בשביל לא ייכנס אבק וגושים ועפר וכל מיני דברים.

מישהו מעריך את זה בכלל?

הרי אם הקדוש ברוך הוא לא היה עושה את זה במדויק,

את מספר הסערות,

ואת העובי, ואת הגודל, ואת האורך,

בדיוק מה שצריך למסנן,

אם היו לך סערות הרבה,

הייתה לך סתימה מעצם הסערות.

ואם היו לך פחות,

אז היו נכנס לך אבנים לבפנים.

תאר לך בן אדם,

צפון תל אביבי,

יש לו סערות של אפריקאי.

אה?

או אפריקאי, עם אף כזה, אתה יודע, ככה פתוח.

שתי סערות. ויש לו שתי סערות של צפון תל אביב.

בשיינקין צריך ללכת לעבוד.

כן.

איך עכשיו אתה מתיישב העניין של לחם עבודה? שמה? לחם עבודה?

מה זה לחם עבודה?

שלא זוכרו בראת העולם הזה, כדי שנעבוד ונקבל שכר ולא נתבייש וללכת כמו לחם כסף.

ואיך עכשיו זה מתחזר?

מה זה לחם עבודה? אני לא אומר, לחם עבודה זה מפלגת העבודה.

לא, יש לחם עבודה.

ואיך הוא ברא את העולם הזה כדי שאדם לא ירגיש שהוא מקבל לחם חסד בעולם הזה, נכון? זה משל.

אז הוא הביא אותנו לעולם הזה כדי לעמול,

והתניעה ולקבל עולם הבא, והוא מגיע לך לעבודה. בזכות, לא, מה פתאום, אז שלום. זה בזכות העמל שלנו, אנחנו נקבל.

אבל הוא אומר שלא.

מי אומר שלא? הרב. למה?

הוא אומר שהמצוות לא, זה חסד.

הוא אומר שעדיין זה חסד, למרות העבודה.

מה שאתה עושה, הוא אומר, אם ידקדקו עמך, תקרא הלאה את ההמשך.

אם השם ידקדק איתך

על מה שאתה חייב לו,

על הטובות שלו,

אז אתה לא יצאת ידי חובה.

אז זה יצא, אז, אז, אני באמת לא מבין.

זה ברור שאתה לא מבין.

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם הזה כדי שאדם יעמול.

אתה תעשה, אתה תעשה את כל ההשתדלות שלך.

ואחרי ההשתדלות שלך,

אז הקדוש ברוך הוא יעניק לך את מה שיעניק לך.

אבל אתה השתדלת לעשות את כל מה שאתה יכול.

האם כל העובדים אצלך בעבודה הם שווים?

אותה רמת אינטליגנציה, אותה זריזות, אותה יכולת, אותן תוצאות? לא.

אבל לכולם אתה משלם משכורת בסוף, נכון?

אבל אתה לא אומר שהוא אוכל חינם, נכון?

כי הוא עשה משהו.

אבל אם תדקדק איתו,

תגיד לו, למה אתה לא כמו הפועל הזה?

זה הדבר.

אבל פירוש החלק השביעי,

והוא בחסד האלוקים על בחיריו וסגולתו בעולם הבא,

ברוב הטובות אשר לא נוכל לסופרן.

הקדוש ברוך הוא יש לו חסד לנבחרים,

לנבחרים, לנבחרת, לבחירים שלו,

לסגולה שלו, מבני אדם,

לאלה שהם בחירים וסגולה.

חסד האלוקים על בחיריו וסגולתו בעולם הבא, ברוב הטובות

שהוא יכול לתת להם,

אי אפשר לספור אפילו.

אין, אין, אין, אין מספר.

מה אופני יושר הביטחון על האלוקים פה בעניין זה?

אדם צריך להתעסק בסיבות המגיעות אותו אל מדרגות החסידים

הראויים לזה מאת האלוקים יתברך בחסדו.

אם אדם רוצה להגיע לדרגות האלה,

אז ככה,

ינהג במידות אנשי הפרישות.

המואסים בעולם הזה,

אי אפשר לחבר אהבת העולם הבאה עם אהבת העולם הזה, זה שני הפכים גמורים, זה כמו אש ומים שלא יכולים לשכון במדור אחד.

ינהג במידות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה ולהוציא אהבתו וחירתו מליבו.

זאת אומרת, אם היה לו עד עכשיו אהבה כלפי העולם הזה, יוציא את האהבה מהעולם הזה.

נגיד, עכשיו אתם הייתם אוהבים לישון.

עכשיו אתם נוהגים מנהג הפרישות.

פרשתם מהמיטה,

ויתרתם על האהבה שלכם למיטה.

מהבחירה שלכם לישון,

והחלטתם לקום לבוא לפה ללמוד.

מה עשיתם בעצם?

ויתרתם על העולם הזה בשביל העולם הבא,

בשביל הרוחניות.

זאת אומרת, אתם מוכנים להפסיד מהנאות הגשמיות

ומהגשמיות

בשביל הרוחניות.

זה מצוין.

זה נקרא מנהג החסידים.

זה מנהג הפורשים, הפרושים,

אלה שפורשים מהבלי העולם.

כי אם בן אדם ימדוד,

אם הייתי ישן עוד שעה-שעתיים,

מה הייתם מקבל בשכר זה?

שום דבר, היית מת עוד שעתיים.

כי מי שישן

הוא כמת.

אין לו שכר לא בעולם הזה ולא לעולם הבא.

לעומת זאת, אם הוא קם ולמד והשקיע, חוץ מהחוכמה,

ממה שהוא לומד להתנהג בעולם.

השכר הסגולי שמגיע לו על עצם זה,

על שכר פציעות,

על הצער של ויתור השינה שהוא מקבל פי מאה

וכל שאר הדברים,

בסגולת התורה שהוא לומד וכולי וכולי וכולי,

אז הוא מקבל שכר אינסופי.

אז מי טיפש

להעדיף

עולם הזה על העולם הבא?

מי טיפש

ללכת לעבוד בשביל 25 שקלים, 30 שקל לשעה,

למכור את החיים שלו,

למכור את החיים שלו בשביל 30 שקל לשעה.

אם אני אבוא ואני אגיד לך, תשמע,

תעשה חשבון כמה אתה מרוויח בשנה,

נגיד 100,000 שקל.

אני נותן לך 100,000 שקל, עכשיו

תמכור לי שנה מהחיים שלך.

ואתה מאמין שאם אתה מוכר לי שנה, אתה תחיה פחות שנה.

אתה תמכור לי שנה.

אז אני אתן לך על 50 שנה מראש, תן לי 50 שנה מראש,

קח עכשיו 5 מיליון,

שלום.

נשאר לך עוד שנה אולי נגיד לחיות,

לבזבז, וכל ה-50 שקלים שלך עברו אליי. אתה מוכן?

למה אתה לא מוכן? הרי זה מה שאתה עושה כל חייך.

רק מה בפריסה?

אתה תמכור את זה לפי שעה 25-30 שקל.

זה מה שאתה תעשה.

אז אדם מפגר.

מפגר.

מוכר חיים בכסף קטן.

ואם הוא מת, הולך למות, אומרים לו, תשמע, לא נשאר לך הרבה,

אבל אם תיתן חצי מיליון שקל,

הניתוח שהפרופסור המיוחד שנביא לך יכול להיות שיציל את חייך.

הוא יוכל להאריך את ימיך בעוד אני לא יודע כמה.

הוא ישים את החצי מיליון.

הוא חסך את זה כל החיים.

אז כל החיים שהוא עבד שווה בשביל עוד כמה שעות לחיות.

אז שיהיה לך מלא חיים, למה לא נצלת אותם?

זה לא עולה כסף.

חיים לא עולה כסף.

אין שכל, אנשים סתומים, גוש עפר,

כלום.

אז אין שכל, אין דאגות.

אנשים הולכים ומחפשים עוד כסף, עוד כסף.

יש לך אפשרות לחיות, יש לך אפשרות לחיות. אתה מבזבז חיים בשביל זה.

מאחר שאתה מקבל את הכסף, מה?

הולך בערב לפאב,

פותח שולחן,

בקמצנות כמובן, כן?

תביא בירה.

נו.

וכמה אתה משלם עליה? פי שבע ממה שעולה במכולת.

תבוא עם בירה בכיס.

הוא יחצה, אני לא יודע, כל המועדונים בתל אביב שלו.

בסדר גמור, הוא יודע ממי הוא מרוויח, מהטיפשים.

אם לא היו טיפשים, לא היה פרנסה.

בקיצורו של דבר, אדם צריך להבין.

חיים זה אוצר בלום.

מה אתה עושה איתו?

אפשר לבזבז חיים,

ואפשר לחסוך חיים.

אפשר לאסוף חיים.

בלי סוף.

בלי סוף.

כל מילה. אתה יודע, כל תיבה שאנחנו לומדים פה, כל אות

אנחנו מקבלים תרי״ג מצוות.

כל אות שאנחנו לומדים פה זה תרי״ג מצוות. תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג. אדם עושה מיליוני, מיליוני, מיליוני מצוות בשעת לימוד אחת.

ואם זה נעשה בצער, כאילו,

לא צער שהוא מצטער על זה שהוא לומד, אלא בצער בקושי.

אם יש לו איזה קושי.

נגיד, קשה לו להחזיק מעמד עכשיו, הוא עייף, לא ישן,

בא מדימונה,

לא הספיק לישון טוב, לא ישן בכלל.

עכשיו הוא יושב

והוא לומד.

מה זכרו? פי מאה.

הוא שמח.

מה זה שמח? מאושר? מה יש יותר מזה?

מחכים כל היום מתי יגיע הלילה שנוכל לקום לעבודת הבורא.

בשביל מה הולכים לישון, אתם יודעים?

בשביל לקום.

אז אם ישנת, אתה יכול כבר לקום.

למה אתה צריך למתוח את זה לשמונה שעות אם אתה יכול לקום לפני כן?

מה העניין?

ישנים,

קמים, קום.

ובפרט אם הוא קם לבד.

אז בשביל מה אתה חוזר?

רק פרעה כתוב, היה חלום שנית.

חזר לישון עוד פעם.

אדם צריך לדעת.

ניתנו לנו חיים, צריך לנצל אותם.

לכן אנחנו תמיד אומרים

שעבודת האלוקים

זה העבודה הכי מרוויחה,

הכי חכמה,

הכי טובה.

אין דבר יותר טוב מזה.

והכי טוב זה להיות העבד של הקדוש ברוך הוא, שנאמר,

אנו אנו אנו אנו אנו אבי דודי קודשו בריכו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו דודי קודשו בריכו אנו אנו אנו אנו אנו

ארדות לקודשו מליך

ארדות לקודשו מלך

ארדות לקודשו