אחרי השאלה תשב א

- - - לא מוגה! - - - 

אז אמרנו, למה לא נתבאר בעצם ולא נכתב בפירוש השכר על המצוות

בעולם הזה ולעולם הבא?

אמרנו, דבר ראשון,

משום שצורת הנפש בלעדי הגוף לא ידועה אצלנו,

כל שקל מה שתתענג בו תצטער בעניין ההוא מגמול ועונש.

אז כיוון שאנחנו לא יודעים את הנפש שלנו, בכלל לא מזהים אותה, לא מרגישים אותה, לא יודעים באיזה אופן צד ההנאה שלה,

אנחנו מרגישים את הבטן, כמו שאומרים, מרגישים את הגוף, מרגישים את החושים,

כל מה ששייך לגשמיות.

אבל את החלק הרוחני,

זה לא ידוע אצלנו, צורת הנפש,

אז בוודאי בעל אחת כמה וכמה שאנחנו לא יודעים מה מענג אותה ומה מצער אותה.

אבל סתם מושג, כן?

אם פוגעים בבן אדם,

אז יש לו צער גדול מאוד.

לא פגעו לו בגוף,

לא התקרבו אליו,

אפילו אם יש רק שמועה עליו.

כבר יש לו צער.

מי מצטער?

הגוף לא מצטער.

מי מצטער? הנפש.

בושה.

דבר שהנפש מרגישה.

אבל אנחנו לא יודעים עד תכלית,

עד תכלית כמה הנפש יכולה להצטער וכמה היא יכולה להיענות.

נגיד, שמוח בכבוד.

זה מרומם את הבן אדם, זה משפיע אפילו על הגוף.

אם אדם שמח,

שמועה טובה תדשן עצם.

העצמות אפילו מתרחבות בגופו של האדם.

אז זאת אומרת, זה קצת מן הקצת בשביל להבין,

אבל זה בכלל לא מה שאנחנו יכולים להשיג בעניין הנפש.

רק מי שזכה

לעלות יהושע הכהן הגדול,

שנאמר עליו, נתתי לך מהלכים בין העומדים האלה,

כאלה יודעים להבין מה גודל השכר או העונש

בעולם העליון.

אבל זה לא בעוד שנפשו קשורה בגופו, אלא כשעולים למעלה.

ואת ההרגשים האלה מרגישים אחרי המוות,

מתי שהנפש חוזרת להיות בצורת המלאכים.

כמובן,

כשהמעשים שלה היו טובים בארץ,

ואז

הנפש

היא פשוטה,

דקה,

והיא לא משתמשת בקוף,

מזדככת ומזהירה.

אז היא תכיר ותרגיש

את מה שיהיה בעולם העליון כשהיא תגיע אליו.

אז זו סיבה אחת למה לא כתוב, כי כל תיאור שיתואר,

אם אין לך בזה לא השוואה ושום הבנה ולא כלום,

אז לא תוכל להעריך בכלל על מה מדברים איתך.

לדוגמה, חכמים אמרו שצדיק.

רעניקים יושבים ועטרותיהם וראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

נו, אתה מבין מה זה?

אתה כבר מתפעל מזה?

אתה כבר אומר, בואנה, בשביל זה כדאי לעבוד הכול?

זה לא אומר לך כלום,

אבל בזה נאמר הכול.

אנחנו לא מבינים מה זה חכמים יושבים ועטרותיהם וראשיהם.

אבל יש מפרשים שזה החוכמה.

העטרה של האדם זו חוכמתו.

בעטרותיהם ברושם,

לא על רושם.

בעטרה שעיטרה לו אמו.

זה החוכמה.

אף חוכמתי עמדה לי באף.

וכשאדם זוכה להכיר בזכות החוכמה שלו והנאה שאין כדוגמתה, אדם שהוא חכם ומשכיל בכל עניין,

זה עושר שאין כדוגמתו.

אז לכן, מי שטורח בעולם הזה לקנות חוכמה,

ככה ירבה עושרו.

לדוגמה, אדם שבעולם הזה הרבה במושגים, בידיעות.

אז כל מקום שהוא נמצא הוא מתמצא בקול, מדברים,

הוא שומע, מבין, נכנס

לתוך העניינים.

אבל אם לא,

הוא כהנלה מסתום פיו.

מה יגיד?

לא מבין כלום. עדיף שלא ידבר. למה?

גם אוויל מחריש לחכם יחשב.

אז שתיקה עדיפה.

זה נכון בעולם הזה.

יוסיף דעת, יוסיף מכאוב,

כיוון שהוא יודע כמה הוא עוד חסר, כמו שלמדנו.

יש עוד מה להוסיף.

כשהוא מוסיף דעת,

הוא מוסיף מכאוב, כי הוא חשב אתמול שהוא ידע הכל, פתאום נדבר שהוא לא ידע כלום.

על החוסר, לא על ה...

על החוסר, לא על עצם הידיעה.

על עצם חוסר הידיעה.

בעצם כשאתה מוסיף, אתה יודע שהיית חסר.

וכן הלאה.

כמה שאדם ילמד,

יראה כמה הוא חסר.

זה לא יאומן כי יסופר כמה אדם ריק.

ריק מתוכן.

ומבסוד.

מבסוד בחיים. מבסוד.

למה?

אומרים אין זכר, אין דאגות.

אנשים הולכים בעולם, מתהלכים, בורים מעמי ארצות, לא יודעים כלום.

יודעים רק מה שיש בגוגל קצת, וזה פה שם.

אם רוצים להבין משהו, שואלים בגוגל, וזה.

אבל למה הם פה?

למה הם פה? מה הם עושים פה? מה התכלית שלהם?

את העיקר הם מפספסים.

הם תמיד מטפלים במקיף ובפנים, בנקודה הפנימית.

אף אחד לא ניגש בכלל.

אלא היכל, אף אחד לא ניגש.

הכל בחוץ, לדעת על ההוא ועל ההוא ועל בעלי חיים,

על חרקים ועל זה, והוא יודע הכול.

national,

גיאוגרפיק,

הוא יודע את כל החיות, מי יתנפל על מי, מי יכל את מי,

מי נגח את מי,

מה המהירות שאריה הרצה וזה. הכל הוא יודע.

מה איתו? לא יודע.

יש פרופסורים, 30 שנה חוקרים חיידק,

בעצמם לא יודעים כלום.

ומהם, שגמול העולם הבא ועונשו היה מקובל אצל עמי הארץ מהנביאים ומושכל אצל החכמים,

והניחו לזכרו וספר, כמו שהניחו לזכור הרבה מפירוש המצוות והחובות,

מפני שסמכו על הקבלה.

זאת אומרת, למה זה לא כתוב?

כי הדברים האלה היו ידועים, ידועים לכולם.

כל העמים מכל הארצות היו יודעים את הדבר הזה, ועד היום יודעים את הדבר הזה.

וממילא אין טעם לשבת ולכתוב את הדברים הידועים והברורים לכל אדם.

כמו שאמרנו שדרך ארץ קדמה לתורה,

אז המושג הזה גם כן.

יש דרך ארץ,

שזה מכנה משותף בכל העולם,

מה נכון לעשות, מה לא נכון לעשות,

זה עובר בכל הדורות.

אז לא כותבים את זה.

אין הליכות דרך ארץ שכתובות אחת לאחת בתורה.

אבל יודעים שדרך ארץ קדמה לתורה, וזה יסודות.

גם מידות, לא כתוב בתורה את המידות.

כל מידה ומידה, כמו שכתוב בספרי המוסר.

כל מידה ומידה.

איך מטפלים בה, מהגנות שלה, מהשבח שלה.

לא כתוב.

זה דברים א', ב', כמו שאומרים.

אז לא כותבים מה שא', ב'.

לא כתוב בתורה לא לטפס על הקירות.

פשוט שלא מטפסים על הקירות.

התורה מתייחסת למה שאדם לא יודע, לא צפוי לדעת.

עוד דברים שהתורה רוצה להראות לך, לדוגמה, לא תרצח, לא תגנוב, שזה דברים פשוטים,

שלא תקיים את זה בגלל שזה לא משתלם, כי אז ירצחו אותך גם אותה, אלא בשביל שתעשה את זה בגלל שה' מצווה.

שגם הדברים הברורים,

תדע,

אתה לא מקיים את זה בגלל שזה משתלם או לא משתלם,

נכון או לא נכון.

אתה מקיים בגלל שה' ציווה.

אני לא רוצח,

בגלל שה' ציווה אני לא גונב,

בגלל שה' ציווה, לא אם זה משתלם או לא משתלם.

בגלל שאני לא רוצה להשתלם מצווה, כי אנחנו מספיקים.

ודאי, מצווה זה מלשון ציווי. אז הביקורת שנותנת צדקה נחשב לו לצדקה?

בצדקה תמיד זה נחשב, כי הצד השני נהנה.

גם אם אין כוונה.

כמובן, זה לא כמוהם כוונה.

לא הבנתי את החינוך, למה במידות לא כתוב ציווי מפורש בגנבה ורציחה, כן?

גנבה ורציחה,

כשהקדוש ברוך הוא אומר עשרת הדיברות,

מה צריך לבזבז שתי דיברות חשובות, להגיד דבר שהוא כל כך פשוט?

אלא באה התורה לומר,

יש מוחמד נשגב,

אתם תקבלו את מה שאני אומר,

במעמד הזה,

ואתם תדעו שכל מה שאתם עושים, מהדבר הכי מושכל שכל אחד מבין, עד הדבר שאדם לא מבין,

כגון שבת, שאף אחד לא מבין, מה זה הציווי הזה שבת? למה צריך ללמתת מלאכות? מה העניין?

אתם צריכים לקיים את זה בגלל שאני המצווה. איך זה מתחיל?

אנוכי השם אנוקיך אשר הוצאתיך מארם מצרים.

ועל כן,

כל מה שאני אומר אתה צריך לקיים.

למה מידות זה כתוב?

מידות זה תשתית בכלל שעליה בנוי המצוות. כל המצוות שלנו הן נובעות מהמידות. אם המידה שלנו מגונה,

גם המצוות שנעשה, אם נעשות במידת הגאווה נגיד,

אז הכל הולך לסטרה אחרי, אין לך מזה שום דבר.

אתה מפסיד הכל, כמו שלמדנו אתמול,

שאם בן אדם ישמח או ימתין,

או יחשוף או יחפוץ,

שיכבדו וישבחו, ואז הוא יגיע לידי גאווה,

יפסיד את המצווה ולא יקבל שכר בכלל.

למה?

כי אתה מקבל כבר שכר. זו מידה מגונה.

אתה צריך לעשות בגלל המצווה.

אז זה דברים שהם ברורים. כאילו, מידות האלה, צריכים לדעת אותן.

ענווה, שזה יותר משובח.

גם אם לא תגיד את המידות, כולם יודעים מה המידות.

כשאתה רואה בן אדם מתגאה, אתה סובל אותו?

אחד אומר, תנו לי כבוד, תנו לי כבוד.

כולם יגחכו, לא?

למה אתה מגחך?

יש לו סיבה, הוא אומר, שמע, אני ואני ואני ואני ואני,

ועוד לא גמרתי.

חכה רגע, ואני ואני ואני.

יש לי עוד מה להגיד, תמתינו רגע, לא להתמזל רגע.

גם אני, אני עשיתי זה, זה.

ומישהו יישאר לשמוע אותו בכלל.

למה? מישהו לימד אותם?

לא לימדו אותם.

ועם אחד החניו, לא מתבלט, ויודעים שהוא בעל מעלה, והוא לא מתבלט,

ולא עושה טררן ולא כלום.

איך אוהבים אותו כולם?

זה על הכיפאק, זה אני אומר לך, משהו, משהו.

מה אתה מתלהב? מה, הוא כלום לא? הוא לא מדבר בכלל, לא עושה כלום.

אה, עזוב אותך, זה חבל על הזמן.

מה חבל על הזמן? ספר לי.

הוא אפילו לא אמר מה הוא עשה.

מה אתה מתלהב ממנו?

אז זה מונח אצלנו בלי שנרצה. זה, מידות, זה דבר.

מה העם אמר שסיפורי האבות, מה שהעם אמר בידי שבת על יעקב אבינו.

כן.

מידות טובות לומדים עם סיפורי האבות.

זה כתוב בתורה, ובדרך כלום של הסיפורים.

זה ברור.

אבל זה לא כתוב כמצווה.

הכל יש בתורה.

ענבה לדוגמה, הרמב״ן אומר שלומדים ממלך,

מלך ישראל.

לבלתי רום לבבו מאחיו.

אז אם במלך שהוא ראוי להרחיג כבוד ומעלה וגאווה כביכול וכו',

כי הוא השיא של השיאים שנמחר על ידי הקדוש ברוך הוא,

אז יש לו במה להתגאות.

מזהירה התורה לבלתי רום לבבו מאחיו.

אז אם הוא לא יכול להתגאות, מי יכול להתגאות?

אז אומר הרמב״ן,

שפה יש מצוות הענבה,

אבל הוא היחידי שאומר את זה, שמפה לומדים ענבה.

מכל מקום, כמצווה זה לא ניתן.

זה דברים פשוטים, לא צריך להגיד את זה כמצוות,

זה דברים פשוטים.

בלי זה כאילו אתה לא אנושי.

זה לא האנושיות זה שיש את המידות האלה, מידות טובות.

אם אין זה, אתה לא אנושי, אתה ברברי.

רק התורה מגלה לנו, כמו שלמדנו מוצאי שבת,

התורה מגלה לנו עד היכן אתה צריך להגיע עם המידות. שאם אתה חושב

שזה המידות הממוצעות שידועות סתם בציבור,

אז תדע שהתורה מבקשת

הרבה יותר מזה.

הרבה יותר מזה.

בשום מקום בעולם אין מצווה כזאת, השבת אבדה.

מצווה להשיב אבדה? מצאתי, חביבי, שלום, לחפש את החברים שלך.

מי יודיע לך? מי יגיד לך?

אם מישהו מחזיר כסף, ואיזה התפעלות.

מה אתה אומר?

זה לא אנושי כמעט.

לחצי אוריב באב.

מה?

לחצי אוריב באב.

כן.

ואמרנו שעוד סיבה למה לא כתוב על העולם הבא,

או לא כתוב את השכר,

כמו העונשים, שהעונשים אמרנו שהם מוגדרים.

כל עונש ועונש.

כי העונש מתראה על הגוף.

אז אדם יודע בדיוק ממה לפחד וממה לא.

אבל לך תסביר לבן אדם על דברים שהם רחוקים ממנו ויבואו לאחר זמן וכו' וכו'.

זה לא משפיע עליו.

לכן תינוק,

נותנים לו את חלה סוכריה וכן הלאה.

זה מה שהוא מבין.

אפילו שהערך של מה שהוא עושה,

הרבה יותר ממה שהוא מקבל.

אבל הוא מסתפק בזה.

תראה לי ילד, יהלום,

אבן קטנה כזאת.

תראה לו סוכריה גדולה, טופי.

הוא הולך על הטופי.

למה? מה הוא מבין?

הוא מבין מה זה יהלום.

אתה אומר לו, יש עולם הבא.

הוא מבין מה זה, עזוב אותי, תן גלידה.

ככה אנשים חיים.

אז לכן הקדוש ברוך הוא לא כתב בתורה את הדברים האלה.

ולכן כשמדברים עם בני אדם,

ואבא שמלמד את בנו, אז הוא מסביר לו מה שאמרנו אתמול, מאכל, משתה,

מכונית, מפתיע לו הבטחות כאלה.

או אומר לו, אם לא, אז אתה תהיה בחירום, ברעב, וזה דברים שמפריעים לו.

ועוד דבר,

למה לא כתוב את הדברים האלה?

שגמול העולם הבא, אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד.

אם אתם חושבים שאדם יזכה לעולם הבא במעשים הטובים שלו,

זה כבר חזרנו הרבה פעמים בשיעורים,

אבל הנה, אנחנו חוזרים על זה שוב פעם במקור.

אם אדם חושב,

שגמול העולם הבא ראוי לו במעשים הטובים שלו בלבד,

שידע שהוא לא ראוי לקבל עולם הבא במעשים הטובים שלו בלבד.

אלא

בשני דברים הוא יכול לזכות לחיי העולם הבא.

פופ עליהם!

זאת אומרת,

ושני דברים אחרי המעשה הטוב.

אחרי שהוא עושה מעשה טוב,

אז הוא צריך

שני דברים.

האחד,

אתה רוצה לזכור בעולם הבא?

שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה.

מה זה להורות? להורות, מה שאני עושה עכשיו. בדיוק.

אני רוצה להגיד לו את זה ביורים.

כן.

רק יהודים. בדרך כלל.

אבל יש מצווה גם כן

להורות את הגויים שבע מצוות בני נוער.

מי שיודע ומודיע.

שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב.

אז זה לא מספיק להורות, צריך גם להנהיג אותם לזה,

להוביל אותם לזה.

להגיעם לזה.

להחזירם בתשובה.

כמו שכתוב,

ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

אז כמו שהכוכבים

קיימים לעולם ועד,

ככה מצדיקי הרבים.

כמו שהכוכבים מאירים לעולם ועד,

ככה מצדיקי הרבים.

כמו שהכוכבים גבוהים,

ככה הם יהיו גבוהים במעמדם.

ואמר עוד פסוק, ולמוכיחים ינעם בעליהם תבוא ברכת טוב.

מי שמוכיח את האחרים, את הרבים,

ללכת בדרכי השם,

אז ינעם לו, הוא יהיה בגן עדן.

ולמוכיחים ינעם בעליהם תבוא ברכתו של הקדוש ברוך הוא שנקרא טוב.

הם לא אוהבים את זה אנשים כאלה.

נכון.

ולכן אנשים מפסידים,

כי הם פוחדים שהם ייפגעו.

ולכן דיני תוכחת

זה אפילו שייכלל אותו וינזוף בו,

עד שיכה אותו.

אם הוא רוצה להכות אותך, אתה פטור מלהוכיח הלאה.

אבל אם הוא יקלל אותך וינזוף בך,

וולקאם,

תהיה בריא.

אתה מקבל גם שכר על זה.

לא לאדם חילולים?

מה?

למדנו, אם אתה לא זוכר,

שאין חיוב להוכיח מחללי שבת בפרהסיה,

כיוון שאין דין ערבות עליהם.

אבל,

יש מצווה חסד, מתחסד.

אין דין ערבות בין מחללי שבת בפרהסיה?

אין.

זאת אומרת שאנחנו לא אמורים לקבל אנשים.

אה, על אלה שמחללים שבת בפרהסיה.

אין דין ערבות. אז כל האנשים שאנחנו מקבלים זה בעבור זה ש... בעבורנו.

בעבור שאנחנו. אלה שחוזרים בתשובה, אלה שקוראים לשם של עוזי בפרהסיה, על זה אנחנו קוראים אנשים?

לא.

אז על מה?

עם ישראל זה משקל.

והמשקל הזה זה מכל ישראל.

מהאפיקורסים, נחמן הנצלן, עד הצדיקים ביותר. זה הכל במשקל. זה ישראל.

אבל גם אם אתה לא מחויב להוכיח אותו,

זה לא אומר שאתה לא יכול להוכיח אותו.

אתה לא מחויב, אתה לא עובר.

אתה לא עובר אם לא הוכחת אותו.

חברים, הוכחת אותו ושיפרת אותו.

אין בזה גנאי, יש בזה שבח.

אברהם אבינו טיפל במי?

בכופרים ביותר, בעובדי עבודה זרה.

והוביא את העולם לאמונה.

ואנחנו צריכים לאחוז מעשי אבותינו,

שפרסמו את השם בכל מקום.

ואנחנו צריכים להיות דוגמה חיובית שמאיתנו רואים ולומדים.

אתה רואה עם הסתה פרועה מה יריקה עושה.

זאת אומרת,

מאז כבר יורקים, זו כבר יריקה מידבקת.

אז החילונים כבר יורקים על החרדים פי כמה וכמה,

אבל אף אחד לא נעצר.

ויש תמונות וצילומים והסרטות ושום דבר.

יש אחד, עכשיו עצרו אותו,

קוראים לו פרנק.

ומראים את הצילום, את ההסרטה,

כשהוא עבר ליד בחורה, במרחק,

שוטרים היו במכונית,

בכלל רחוקים בסגור, רכב סגור.

והוא פלט איזה מילה אליה,

אמר לה פריצס.

פריצות, לא פרוצה, פריצס, כאילו.

והתנפלו עליו ולקחו אותו, ואחר כך אמרו שהוא התנגד למעצר והוא בעט ברגל של השוטר והכל חרטה ברטה.

ורואים את הסרט.

איך הבן אדם עבר

במרחק נגיד איזה שני מטר ממנה,

רואים שהוא רק עשה ככה וזה,

עברו שהוא גם ירק

וגם אמר כאילו שמעו,

וכאילו בעט בשוטר והתנגד לזה, והכל שקר וחזר.

באו, גררו אותו כזה צנום,

הכניסו אותו למכונית, לא עשה שום דבר.

שוטרים גם? והראו לשופט,

והשופט ראה,

ואמר שזה מפריך את הראיות שלהם,

והשאיר אותו במעצר,

ויש לו כתב אישום,

עם כל החרטות.

סדום,

סדום מה אמורה.

אתם יודעים מה היה בסדום?

חוקי סדום שמעתם עליהם?

מה זה סדום?

זה לא חוקי סדום, זה מעשה סדום.

זה היו לוקחים פחות משווה פרוטה, שלא מתחייבים עליו,

וגומרים לו את הסחורה.

נגיד אחד מוכר גרעינים, כל אחד מהם לוקח גרעין, זה פחות משווה פרוטה.

כל אחד לוקח גרעין, גרעין, גרעין, גרעין, גרעין, גרעין, שלום, נגמר לו הסחורה.

מבחר אפונים, אפונה, אפונה, אפונה, אפונה, נגמר לסעורך.

הוא לא גזל, זה פחות משווה פרוטה.

אבל חוקי סדום,

דמשק אל-יעזר נכנס לסדום,

אז זרקו עליו אבן.

אז הוא הלך לטווח,

על זה זרקו עליו אבן, פצעו אותו.

אז השופט אמר לו, מה?

הוא זרק עליו, יצא דם?

אמר לו, כן.

תשלם לו. אמר לו, תשלם לו על הכזה.

מה זה? עושה לך טובה, הקיס לך דם.

לקח לבית זה רק על השופט.

לקח שתי אבנים, זה רק על השופט.

זה רק שתיים על השופט, אמר לו, עם אחד תשלם לו, עם אחד תשלם לי.

חוקי סדום, הכל הפוך.

מי שעושה צדקה, הורגים אותו.

חוקי סדום.

אז אנחנו, ברוך השם, כבר מגיעים לזה.

לא שזה לא היה עד עכשיו, זה היה, רק לא גלוי כל כך.

עכשיו התאווה כל כך, השנאה כל כך,

לעשות רע לחרנים.

שופלן.

זה הם חייבים את הכוס הרבה. כן, הבנתי.

קיבלתי לך הכוס הרבה. אתה בטוח, ניסית את זה בבית, כן?

כן.

אז אמרנו,

וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו אל גמול צדקתו

וגמול אמונת ליבו וסבלו,

יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא.

עכשיו,

אם אתם המשתדלים

יתקבץ אליכם ביחד

בקיבוץ אחד,

הגמול,

מה שמגיע לכם, על הצדקתו את הרבים,

הוא מצדיקי הרבים.

הכוכבים לעולם ועד, אם יהיה לכם גמול

שמגיע לכם על זה שהצדקתם את הרבים,

עם גמול הצדקות שלכם,

מה שאתם עשיתם מצוות,

וגמול האמונה שיש לנו בלב

והסבל שאנחנו מוכנים לסבול

בעבודת הבורא,

אז יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא.

זה אתה מקבל על בטוח. אתה רוצה להיות בטוח שאתה בן העולם הבא?

תדאג להיות צדיק, לעשות מה שצריך.

תהיה באמונה בלב,

ותצדיק את הרבים גם.

אם לא תצדיק, תהיה רק צדיק.

עדיין לא בטוח שתקבל עולם הבא.

מה זה לצדיק את הרבים?

לצדיק את הרבנים?

למה זה לצדיק את הרבים?

לצדיק את הרבים.

יורה בני האדם עבודת הבורא,

יתעלה וינהיגם לעשות הטוב.

אז זה דבר אחד שאיתו קונים את העולם הבא על בטוח. בלי זה אין ביטחון לעולם הבא.

בשני,

חסד מאלוהים

ונדבה וטובה.

כמו שכתוב,

ולך אדוני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.

אז לכן, איך התורה יכולה לכתוב גמול לעולם הבא?

כי לא נודע מי ומי ראוי לזה.

ולא רצתה התורה להודיע כל הפרטים,

לדע ולהודיע כל זה.

והרב רבי נפתלי כתב לאיש כזה,

שהוא מורה את בני האדם, את עבודת השם, כמו שאמרנו,

אין צריך לפרט לו את גמול העולם הבא,

שהוא יודע את כל זה מעצמו.

אז זאת אומרת,

אנחנו צריכים בשביל להיות בטוחים בחיי העולם הבא.

רק דבר אחד שיהיה בטוח,

שיורה בני האדם לעבודת הבורא יתעלה,

ינהיגם לעשות את הטוב.

אבל לא כל בן אדם מוכשר לזה, ככה הם אומרים, זה לא נכון.

אבל ככה אנשים אומרים, אני לא מוכשר לזה.

מה אני, מה אני אגיד? למי אני אגיד? מה אני אגיד?

מה זה מה אני אגיד?

אני התחלתי להוכיח ולהשפיע על אנשים כשעוד היה לי קוקו.

אבל אתה גאון.

מה? אתה גאון. למה?

יש לך גאונות, רואים.

מה זה קשור לגאונות? זה קשור לזה שיש לך לשון חדה, ברוך השם, ויש לך חוכמה, ואתה לא יכול לעבוד אין רשות. מה פתאום, איזה שטויות. אבל יש לך אנשים שאין להם אותו כוח בפרק. מה פתאום? כשאני התחלתי,

הייתי בור ועם הארץ, מדאורייתא ומדרבנן.

אבל היית, היה לך את כושר הביטוי, כושר הביטוי, חוכמה.

שום דבר הייתי, חוכמה בלי ידע היה לך. תשאל בבית ספר שאני למדתי, היה לא ראייה, זה בית ספר. בדיוק, לא ראייה.

לא ראייה.

מתי התחילה הראייה?

כשהתחלתי ללמוד תורה.

התורה עושה אותך.

התורה מחכימה את פתי.

אפילו אם תהיה פתי,

היא מחכימה אותך.

ואתה רואה חוכמה, אתה אומרת לאחרים, אז אומרים שאתה חכם.

זה לא שלי, זה של התורה.

חוכמת התורה. מה שאני אומר לכם, עד עכשיו אני לא מדבר מילה חוץ מתורה.

זו לא חוכמה שלי.

רק אני אומר את זה במילים שלי.

אבל זו חוכמת התורה, מאחורי כל מה שאני מדבר,

יש תורה.

עדיין צריך להבין אותה ולפרש אותה ולהעביר אותה.

אפילו שיחת חולין של תלמידי החכמים צריכה לימוד.

למה אין דבר כזה חולין אצל חכמים?

כיוון שהם למדו תורה, הם יודעים מה מותר להגיד, מה ראוי להגיד, מה לא צריך להגיד, איך אומרים, מה תועלת מה שאומרים,

לאיזה כיוון לסחוב את השיחה,

ממה להתחמק, ממה לא לומר.

אז גם שיחת החולין שלהם צריכה לימוד.

איך עונים? עונים קצר, עונים ארוך, עונים רכה,

עונים קשה,

לפי הזמן, לפי המקום, לפי האדם,

והתורה מלמדת.

לא הבנתי, אתה, אני שואל, אתה לא מבין,

אתה לא מבין שאם אחד יגיד לך קוף באמצע רחוב,

אתה תתנגד?

נגיד אחד יכנה מישהו,

חתיכת קוף,

מה הוא יגיד לו, נכון?

הוא לא יגיד לו נכון,

אפילו שהוא למד,

אז בתור לימוד הוא למד, אבל הוא לא מסכים עם זה.

למה אם יעליבו אותו שהוא קוף,

אז הוא יעלב, מה אתה נעלב?

זה כאילו יגיד לך, יא בן אדם.

אז הוא אומר, בואנה, אל תעליב.

יא בן אדם.

הפוך,

כשאומרים לבן אדם, אתה בן אדם טוב,

הוא צריך להתנגד.

לא שמעתי בן אדם שאומרים לו, אתה בן אדם טוב,

שהוא מתנגד.

אפילו המורה לטבע,

אם תגיד לו, אתה בן אדם טוב,

הוא צריך להתנגד.

כי עכשיו הוא לימד אותנו שהוא קוף.

אז מה הוא צריך להגיד? מה פתאום הבן אדם טוב?

אני קוף טוב.

אתה שמעת פעם מורה שאומר, אני קוף טוב?

אבל עכשיו לימדת אותי שאתה קוף.

בן אדם זה הבן של אדם הראשון.

זה בן אדם.

ואתם אומרים שבאנו מהקופים.

אז צריך להגיד, קוף טוב.

אבל זה דברים פשוטים, זה לא צריך בשביל זה חוכמה.

טענת שאתה קוף, תשאר עד הסוף.

מה זה הדברים האלה? פתאום אתה קופץ להיות בן אדם? מה, שדרגת את עצמך?

מה זה, אבולוציה מהירה זה?

זה לא על פני מיליוני שנות אור.

צ'יק צ'אק, בין משפט למשפט

הפך זהות.

זה סותר גם את תורת האבולוציה.

כל אחד יכול, כל אחד.

ואם הוא לא יכול,

הוא החליט שהוא לא יכול. הוא קוף.

הוא לא יכול.

לא יכול.

אז אתה יכול לתרום

לאלה

שעושים את העבודה הזאת.

ואתה שותף.

למה?

נגיד אנחנו רוצים לחלץ עכשיו

מישהו מהים.

אז אני לא שחיין,

ואני לא יודע להפעיל סירה,

ולא יודע כלום.

אבל אני רוצה להציל את הבן אדם.

מה אומרת ההלכה?

ההלכה אומרת,

הרועה טובע בנהר,

חייב להצילו.

אם לא, הוא עומד

על דם רעו.

ויתבעו

את הדמים מידו.

חייב להצילו, כתוב.

חייב להצילו.

הוא לא יודע לסחוט.

צריך לסקור אנשים שיצילו אותו.

לסקור, לסקור, לשלם כסף.

מה אכפת לי? הוא נכנס, אותו ואמר לי השם.

אני צריך להפסיד את הכסף שלי בשביל להציל אותו?

חייב להצילו.

אז או כתוב, במידה ולא יודע,

סוחר.

אנשים שיצילו אותו.

הלכה.

אתה רואה אנשים טובעים בדיזנגוף,

בים של שקר.

חייב להצילו.

חייב להצילו.

הרי כשאתה הולך להציל בן אדם, אתה לא יודע בדיוק מה מצבו, מחלל שבת, לא מחלל שבת, מצבו ככה, לא ככה,

הוא תינוק שנשבע, לא תינוק שנשבע.

כשאתה רואה אחד שטובע בים, אתה לא יודע מי זה.

אז אתה לא מתחיל לשאול אותו את כל השאלות.

תגיד, איפה אתה גר? מה אתה זה? אתה שומר שבת, אתה לא זה?

הוא בינתיים מטבע.

חייב להצילו.

אז עכשיו,

לא יכול להצילו, מה נעשה?

סוחר.

סוחר אחרים שיצילו אותו.

אז אלה שתורמים לארגוני התשובה,

לכל אלה שפועלים בהצלה של עם ישראל, הם שותפים בהצלה.

ואז ממילא הם זוכים לקיים את מה שכתוב פה, ויהיו בני העולם הבא.

שיורה בני אדם עבודת הבורא יתעלה ויניגם לעשות את הטוב.

אחד, הוא לא רופא,

אבל הוא תורם.

מה הוא תורם?

תורם

לבית חולים.

מאז קונים תרופות בזה ומצילים חיי אדם.

אז הוא שותף בהצלה של האנשים.

נכון?

אחד לומד פה בבית הכנסת,

ונהנה.

יושב פה חודש, חודשיים, שלוש, ארבעה.

ומישהו פה השקיע.

הנה, בנה משהו יפה, ועוד לא סיימו, אבל

משהו לתפארה.

נהנה מהמקום.

תשלם.

100 שקלים לחודש.

50 שקלים לחודש.

30 שקלים לחודש.

נהנית?

תשלם.

אדם נכנס למסעדה. נהנית?

תשלם.

כן, אבל הוא לא נהנה משלם. אפילו קנית תרופה?

תשלם.

יש פה תרופה יותר טובה מזאת?

רפואת הנפש לחיי העולם הבא?

תשלם.

למה אני אומר את זה? כי השאירו לי פה שהרב יגאל ביקש

שיתרמו כל הזה, כיוון שההוצאות גדולות. פה משלמים 10,000 שקל לחודש שכירות,

חוץ מההוצאות הנלוות.

אז כל מי שיוכל אחר כך,

נרצה,

יעשה הוראת קבע או תשלום חד פעמי או אחר למקום.

אה, הנה, השאירו פה.

אז מי שירצה, בעזרת השם לו.

יש מטר מרובע, זה 2,500 שקל למי שרוצה לקנות זכות, שהזכות הזאת קיימת לנצח.

ומי שרוצה לתת מה שיכול לתת בהוראת קבע.

זו מצווה גדולה, עשו לנו חסד גדול. איפה היינו יכולים לכנס אחד את השני?

לא היינו יכולים לשבת בשום מקום. אצלי בבית אי אפשר להכניס את כולם.

היו 2, 3, 4, 5,

ואחר כך השם עזר, שנפתח המקום ואנחנו פה.

צריך להודות לשם יתברך.

היה, אבל בבית.

כן.

חבל שלא ידעת.

חבל שלא ידעת.

לא, לא, אמרתי.

כן.

הוא רק החליט אותי שפה אותם לא החליטו.

מכל מקום, אז רואים... גם חזקה הוא יהודי.

הוא לא צריך לקבל שכר על זה שהוא מזין.

הוא גם חייב בהצלה מפנייה.

תודה על העניין הזה שאם בן אדם מישהו תובע... כן, אבל אתה מביא בן אדם שלא נמצא שם, כי אם הוא נמצא שם אתה לא צריך להזכיר אותו, הוא בעצמו נמצא שם.

אני מביא אותו לאוניברסיטה, הוא לא צריך, אסור לו לקבל שכר. הוא צריך להיות מחויב לדין תורה לארץ, לא גם. כן, ואם זה גוי, נגיד, סתם דוגמא, ואם זה לא גוי, ואם זה בן אדם שלא רוצה, ואם אחד אומר, עזוב אותי, מה, אני אתקרר?

אני לא מעוניין.

מה, אתה לא מכיר אנשים שאפילו להגיד לך מה שעה הוא אומר, תקנה שעון.

תלך בצפון תל אביב, תראה.

בתל ארצחתי.

מה?

בעילה בזה,

כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר,

אם אנחנו נעשה מעשים טובים כחול הים במספר,

לא יהיה שקול כל מה שנעשה.

בטובה אחת מטובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה.

וכל שכן,

אם אדם חוטא,

אם יש לו חטא,

אז על מה מגיע לך העולם הבא?

תעשה מצוות כחול לים.

אתה לא יכול להחזיר על טובה אחת מטובות הבורא יתברך.

טובה אחת.

ועוד אם אתה חוטא.

ואם ידקדק הבורא עם האדם

בתביעת הודעת הטובה,

והוא יתבע מאיתנו

להודות לו על הטובה כמו שצריך,

יהיה כל מעשהו שעשה בימי חייו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו.

ומה שיהיה מגמול הבורא, לא.

אינו מגיע לו על מעשיהו,

אלא חסד מהבורא עליו.

הרי במה אנחנו כביכול מחזירים לקדוש ברוך הוא?

במה שהוא נתן לנו.

הוא נתן לנו את היכולת, נתן לנו את האיברים,

נתן לנו את הכול. הכול הוא נתן.

עכשיו, שמה הוא נתן לך?

בשביל שתעשה.

אני עכשיו נותן לך כלי עבודה,

ואומר לך, תעבוד.

במה אתה עובד?

בכלים שני.

עכשיו אני אתן לך דוגמה.

אתה עובד אצלי בשופל.

שופל, ענק.

סוף היום,

אתה בא ומבקש ממני כסף.

נעשתה עבודה וכו' וכו'.

עכשיו, בשביל להרוויח כסף, אם אתה היית צריך להביא שופל,

כמה היה עולה לך? היה לך כסף לקנות שופל?

לא. לא.

אז אני אביא לך את השופל שלי,

אני מסתן לך מקום לעבוד.

אני אביא לך את השחור על האוויר.

אני עושה את הכל, ואתה בסוף מקבל כסף.

אם אתה היית צריך לעשות הכל לבד,

לא היית עובד בזה.

אבל זה לא דומה, זה עוד יותר מזה.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא נותן לך גם את האיברים לבצע.

זה עם אבשופל לא נותן לך כלום, נותן לך רק את הכלים.

אבל הבורא נותן לך את הכלים, זה את האיברים גם,

את היכולת.

אם הוא לא היה נותן לך.

אז אתה גולם.

אתה לא יכול לעשות מצוות. אז אתה גולם.

אתה לא יכול לדעת. נכון. אז הוא הגן שזה חייבו לתת, כאילו חס ושלום. מה לתת?

חייבו לתת לך כלים. איזה כלים?

לקיים את המצוות. הוא יכול לעשות בן אדם נכה?

שהוא יהיה מוגבל?

כן, אבל אז הוא לא יכול לעשות מצוות.

הוא פטר אותו.

בסדר.

אבל אם הוא נתן לך כלים,

אז אתה צריך לעשות את זה? כן. זהו, אז קיבלת, תעשה.

מה אתה רוצה עכשיו?

שלום. שלום. אז לא מגיע לך כלום.

והוא כן נותן.

אז זה חסד.

זה כמו ביום ההם אמרנו שהאימא נותנת לך כסף לקנות לה פרחים ליום ההם.

והיא מרוצה ושמחה ואומרת לך,

אה, איזה מוצק מספרת לכולם, אתה יודע, הוא קנה לי וזה.

אתה מבין?

אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא עושה איתנו חסד גדול בעצם הבריאה שלנו להיטיב לנו.

ואחר כך לשלם לנו שכר.

ואחר כך עוד עולם הבא, יאבה ביי, כמה הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתנו.

ואתמול סיימנו שיש חמישה עולמות. העולם הזה, עולם הנשמות,

ימות משיח, תחיית המתים ועולם הבא.

זאת אומרת, יש מסלול ארוך, אנחנו רק בראשון.

וכל זה הטבות שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת לנו.

לכל אחד מהעולמות האלה אנחנו עושים את זה במצוות?

לא.

רק בעולם הזה. בעולם הזה עכשיו.

אחרי זה אנחנו קוצרים רק את התוצאות.

בתחיית המתים נהיה עם אברהם, עם יצחק. בסדר, בכלל זה מתים, אבל עד תחיית המתים. מה, זה לא רחוק, אנחנו לא רחוקים.

כן, זה ארבעים שנה אחרי מות משיח.

ארבעים שנה אחרי מות משיח.

ממילא כשיגיעו ימות משיח,

אז כבר יחיו אלף שנה.

אז ארבעים שנה זה כמו ארבעים יום.

לא?

צ'יק צ'אק.

כדור הארץ?

מה שאתה קורא בראשית?

כן.

כדור הארץ? כן.

מה זה כדור הארץ?

כשבראשית בריאות יום את השמיים את הארץ זה מלמעלה עד למטה.

כולל כל העולמות.

כל השאר זה משם, מגן עדן וכו', זה בארץ.

בריאת שמיים וארץ זה בריאת כל העולמות כולה. הוא שואל, בהשקעים מקדם לגן עדן,

מקדם, כשהקדוש מחוברה,

כשמדרך עדן את הגן.

לא. ואז כשהוא סילק אותו, הוא בעצם סילק אותו לעדן.

זאת השאלה שלו.

לא. כאילו עדן זה כדור הארץ? לא, לא, לא, לא.

וגן עדן זה הגן בתוך עדן? לא, לא, לא, לא.

יש עדן, יש גן, יש קדם.

תסתכל במפרשים לאט-לאט, כחמיים לועז, תעבור.

ושם תראה גם את שבעת העולמות, איך נבראו גלידי בצל וכו' וכו'.

ויש עולמות תחתיים במערבי האדמה, יש עוד שבע ארצות.

יש עולמות עליונים.

השאלה למה זה עוד איך נותנים לדגת לאחרונה עולמותית?

אנחנו פה.

מה שמעניין אותך זה החוקים של העיר בני ברק.

מה החוקים באונדורוס?

זה לא מעניין אף אחד.

אתה מבין?

אבל זה לא פשוט ללמוד ספר בראשית.

אנחנו תקועים. בטח, אתם תתקעו עוד הרבה זמן.

אנחנו חצי שנה לומדים, ואנחנו ביום השביעי בלבד.

יש כאלה תקועים כל החיים ועוד לא יוצאים משם.

כל הסודות של כל הבריאה נמצאים בפרשה הזאת.

כל הסודות של כל הבריאה.

והגאון מווילנה אומר שהכל רמוס בבית הראשונה.

כן.

כי כל התחלה יש בה את כל האחרית.

סוף דבר,

סוף מעשה, מחשבה תחילה.

אז מה שנמצא בהתחלה מכיל את הסוף גם.

אז בעצם יש בו את הכול.

מתחילה ועד סוף.

כשאתה שם גרעין אחד,

הראשון,

יש בו כבר את כל הג'ונגלים בעולם.

כי מזה התפתח הכול.

בבראשית,

בבית של הבראשית יש את כל ההתפתחות של כל הבריאה כולה.

כל הסודות בפנים.

פעם כתבתי על זה, כשאני התחלתי לחזור בתשובה הייתי מתבונן

בדברים האלה.

אז הסתכלתי בבית,

אז ראיתי שהיא סגורה.

ואחר כך זה התיישב לי עם מה שאמרו חכמים.

אל תסתכל מה שלמעלה ממך,

מה שלמדת ממך,

מה שלפנים.

רק קדימה אתה יכול להסתכל.

אז הבית סגורה לא נותנת לך תמיד להסתכל, לא למעלה, לא אחורה ולא למטה.

אבל יש מאחורים.

יש, יש את הצ'ופצ'י, כן, יש.

אחר כך שלוש תפילות.

יש שחרית,

יש מנחה,

יש ערבית.

יש תשלומים.

לה קטן

וכל מיני כאלה דברים, חידושים

כשאדם מתבונן זה דברים

כל תרי״ג מצוות אומר

הגאון מוילנה נמצאות

במילה בראשית

המילה בראשית מכילה את כל תרי״ג מצוות, כל תרי״ג מצוות

כל התרי״ג נאמרים בתוך

המילה בראשית

פעם אחת הוא הגיע לפי דיון הבן אז שאלו אותו

איפה זה רמוז פה פדיון הבן

אז הוא אמר להם בן ראשון אחר שלושים יום תפדה

זה המצווה

מה גמר לטורות האלה?

מה?

הגאון מווילנה

זה מלאך אלוקים

יש ספר שקראתי אותו

עליו

אי אפשר להפסיק

אבל חשוב שהוא בחר לפני שהוא באמת, הוא לא רצה עם המזלחת של צמצים בגיל 6 הוא כבר היה נותן דרשות בשני בתי כנסת

בגיל 7 הוא גמר את השס

בגיל 8 הוא ידע כבר קבלה

בגיל 10 הוא ידע קבלה מעשית

בגיל 13 כבר לא היה לו מה להוסיף

זה היה מלאך

רצו מלאכים ללמוד טוב, לא עוסקים

בגיל 13 הוא הגיף את התריסים ולמד לאור הנר, הוא לא רצה לראות את הרחוב

לא לא לראות נשים, הדרת נשים, הדרת אנשים

לא רוצה לראות אף אחד

הוא ואלוקים

ולומד תורה לאור הנר

ומה הוא היה אוכל?

קראיין

שם פת

בתוך מים

כמו ציפור

ושולק את זה שלא להנות מהאכילה

כמו שאומרים בתימנית, אי זרעת

זרעת

לבפנים

זה כאילו שדה מתחמיש. הוא לא יודע איך שהוא השקיע עליו.

זה הנשמה שלו. למעלה משווים.

זה הנשמה שלו ככה.

הנשמה שלו ככה, נכון?

זה שלך של מי?

שלי לא כזאתי. מאיפה אתה יודע? כי לא ניצת.

כי עובדה שאני לא שם. תשמע, אם אני הייתי ממשיך

בכיוון שהייתי ולא השם הראה לי את הספר,

שיכולתי לא לגעת בו,

יכולתי לא לגעת בו, ספר.

היה ספר מספרייה, לא הייתי מסתכל עליו.

לא הייתי עוזר בתשובה.

זה סיפור אמיתי? אמיתי. שבאמת הרב עושה התבוננות פנימית בלי משפיע חיצוני?

כן.

לא התבוננות, קראתי. למרמיץ הקדום חדשי בארץ. לעצמו אמר, זה באמת ככה, באמת ככה היה? מה זה ככה היה? זה סיפור דומה מאוד של אברהם אבינו.

ככה היה אברהם אבינו. הוא מסתכל, אמר, אין. אני מאוד מאוד דומה לו.

כן,

ולא ידעתי שאני דומה לו, עד שלמדתי עליו.

ממש הסיפור דומה.

כן.

הייתי גם בבית ספר תרח.

זאת אומרת,

אני קראתי שיוויתי השם לנגדי תמיד, זה כלל גדול במעונות צדיקים ומחסידים, וזה הכל, זה שכנע אותי.

איך שכנע אותך את זה? פשוט מאוד, כתוב, כתוב שאין הילוכו.

אה, תנור זה לא תנור.

תרע.

לא, שם כולם היו תרע.

בקיצור, אתה יושב,

ואתה אוכל, ואתה מתנהג בבית לא כמו שאתה לפני מלך, נכון?

זה דבר מושכל ברור?

ברור או לא ברור?

לדוגמה, ישיבה כזאת, יושבים לפני מלך, ראית את איזו לקחת את הרגליים מהר?

לא יושבים ככה.

כתוב, כתוב משלחי רגל השור.

כן, זה כתוב.

אדם צריך, לא שמים רגל על רגל.

רגל על רגל זה יוהרה.

אלה ששמים רגל על רגל, ככה ויושבים, ככה וזה וזה, זה יוהרה. כן, לא הולכים עם כובע כמו אלה עם המגבעות שמרימים את זה למעלה.

זה נקרא יוהרה.

אז כשאתה לפני מלך, אתה לא מתנהג ככה. אתה יושב אחרת, ההילוך שלך, הדיבור שלך, הכול אחרת.

אז לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא,

שנאמר, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום השם,

הלוא את כל הארץ אני מלא.

אז פתאום אתה קולט שהוא מסתכל עליך כשאתה קורא.

ואז אתה ישר אוסף את הרגליים ככה ומתיישב, ומתחיל אתה מבין לדבר לעניין.

אז איש אחד יקרא את זה וימשיך.

ואיש אחד עוצר ואומר בואנה, זה נכון.

ופתאום אתה נזכר שיש בורא שמסתכל עליך כל הזמן.

עכשיו, אם אתה מצליח להדביק לך את הידיעה הזאת,

אתה מסודר, גמרת.

לא צריך להחזיר בתשובה, ולא צריך בטיח, ולא כלום, שום דבר.

זה מספיק אם בן אדם מבין.

כמו היום, כמו היום,

כמו היום,

כמו היום שיש מצלמות בכל מקום

ובכל עבודה,

ורואים בדיוק אם אתה עובד או לא עובד,

אם אתה זז או לא זז, אם אתה מרבה בשיחה או לא מרבה בשיחה,

ואז אתה מוגבל.

ואז אתה עושה מה שאומרים לך, כי אם לא, רואים שנעדרת מהמקום.

והיום יש דוחות.

היום יש תוכנות של שיחות

שאומרות כמה שוחחת.

אחרי כמה רינגים אתה ענית.

אם זה עבר משלוחה לשלוחה,

למה לא ענית?

מוציאים פלט,

יודעים כמה שיחות דיברת, מה משך השיחות,

מה הממוצע של השיחות,

ורואים גם את התוצאות.

ואז יודעים לשקלל כמה אתה שווה.

אז אם לא תעבוד באמת,

בסוף החודש יקראו לך ויגידו לך, אדוני, זה מה שאתה שווה.

קישתא.

אתה מבין?

אז זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת,

הוא כל רגע נצפה.

כל פעם רואים.

היום אתה רואה באינטרנט, יש לך כל הקלקה סופרים.

כמה הקליקו.

יודעים

אם החומר הזה נקרא, אם הוא שווה, אם הוא מעניין,

אם הוא לא.

וככה יכולים לשפר.

אז היום כבר העולם,

אונס אותך להבין את זה.

נכון. אונס אותך.

ועוד מעט מדינת ישראל תהיה האח הגדול שלא תוכל לזוז בלי שאתה תהיה מתועד על כל מהלך שלך.

עם מי הלכת, מי נפגשת, הכל מצולם.

המדינה רואה הכול.

לא תהיה לך ברירה, רק להיות צדיק. נגמר הסיפור.

כמו שהג'יפס שלא הבנתי,

כשהוא מסתכל ורואה לך את ה-GPS.

כן?

חפץ חיים התחיל לפני.

מה הוא התחיל?

כשהוציאו טרנזיסטור.

אז אם יבוא בן אדם ויאמר,

אני מדבר פה, אז הקדוש ברוך הוא שומע שם.

אם אני מדבר מתחת לבניין, מישהו שומע אותי בקומה רביעית?

אז איך הוא ישמע אותי?

הוציאו טרנזיסטור ששומע בן אדם מכל התחנות בכל העולם כהרף עין.

הסימן שהכול עובר ממקום למקום,

גלי הקול הם מהירים מאוד ומגיעים, אתה מבין, במהירות בזק,

מקצה העולם עד קצה העולם.

אז אם בן אדם יגיד,

כן, אני מדבר, אבל מה, הוא יזכור כל מה שאני מדבר?

אני לא זוכר.

מה אני דיברתי אתמול?

הוא אומר, אבל טייפ, המצאת בשכל שהוא נתן לך?

אז הוא אין לו שכל איך לקלוט את כל מה שאתה מדבר?

זה יהיה על תיך לכל מיני דברים. כן?

אז אתה תגיד, כן,

אבל אני יכול להכחיש שזה לא אני, אני ואחי זה כל זהה.

זה אומר, כן, אבל נתן לך שכל לעשות וידאו.

אתה מצולם.

היום יש תלת מימד.

רואים אותך ממש.

הכל מתועד.

אז איך תוכל להתחמק?

רק מה, לקבוצה ברוך הוא יש עוד דבר אחד שאין לנו בינתיים.

מה חשבנו גם?

בשעה שאמרנו

מה חשבנו?

יש קצת ככה איזו נגיעה,

קצת נגיעה היום, פוליגרף.

נגיעה קצת.

שאפשר לראות אם אתה אומר אמת, לא אומר אמת, מפחד, חושש, לא.

יש קצת נגיעה, אבל זה לא כלום.

זה לא אומר מה אתה חושב.

אבל הקב' ברוך הוא,

כל זה בשכל האנושי שהוא נתן לנו, אנחנו מגלים את זה באיחור לקראת הסיום, שנדע שחביבי זהו, תהיה מוכן.

ככה הם פני הדברים.

אז בן אדם חושב שהוא חכם.

על זה נאמר,

הנוטה אוזן

הלא ישמע

הנוטה אוזן הלא ישמע,

אם יוצר עין הלא יביט, הוא לא יביט.

השם יודע מחשבות אדם כי הם מהוול.

מי שעשר אוזניים, הוא לא שומע?

מה, הוא לא יודע מה זה אוזן?

הוא עושה איך תשמע,

והוא לא יודע מה זה לשמוע.

הוא יוצר לך עין אז הוא לא מביט.

זה כזה פשוט, הרב קרסטרוקי. הכי פשוט, אין יותר. כאילו מה, אחד עכשיו לא עוזב, תראה. ככה אני הבנתי, קראתי והבנתי, קראתי והבנתי. לא קראתי, כאילו קוראים ספר להתקדם,

התקדם, עוד דף.

קוראים,

ומבינים מה קוראים.

מפנימים,

ומתחילים לחיות לפי זה.

טיק-טק זה הולך, טיק-טק.

טיק-טק אתה מתקדם.

טיק-טק אתה נהיה חכם. טיק-טק.

זה לא לומדים קורסים וקשקושים. זה כתוב, זה הכל חוכמה.

הנה, אתה שומע עכשיו שני פסוקים מתפעל.

פסוקים שאתה אומר אותם כל החיים, לא שם לב אפילו מה אתה אומר.

כעוף המצפצף ואינו יודע מה מצפצף.

אז לכן אדם צריך להבין. אז רגע, השיוויתי לי, השם לי, תביא את זה. אתה רואה, אם בן אדם עובד על זה כל הזמן,

זהו כבר במסלול הנכון. הוא מנהל על זה, רק כשזה יתרכז על זה כל הזמן, וזה הכי חזק. אם תזכור כל הזמן שהשם מביט עליך,

אתה לא תעשה עבירות.

בוודאי שתרצה להוכיח לו שאתה לא מתבטל,

ואתה עושה פעולות כל הזמן.

לא הולך לחברים, אומר, אני רוצה לנוח היום, השבוע,

כן, ושהעולם יקפוץ ויטייל.

אין דבר כזה. כל יום אתה רוצה לעבוד מלא פול טיים ג'וב.

שבת נתנו לנוח.

שבע שיעורים. שמונה שיעורים בשבת. רוצה שבת באיזה שעה? זה נקרא לנוח.

אין יותר שלווה ממנוחה כשאדם לומד תורה.

זה העושר הכי גדול. זה לצאת לחופשה.

אתה עוזב את העולם הזה וממריא לעולמות העליונים.

אתה עוסק בחוכמה, אתה לא פה.

אתה מרחף.

אנשים מסכנים, אתה מבין?

לא יודעים מה לעשות.

מגיע השבת, נוסעים.

לוקחים 300 גרם בשר,

או עפות, או פרגיות,

ונוסעים לאיזה יער, מרחק. ואין שם יער. 200 קילומטר

בשביל לאכול את זה, וחוזרים.

הם ממש מפגרים.

זה עונש.

זה גלות. איזה פקק, וקללות, ואבק,

ואל תשאל, וכסח, ורבים.

ובשארים לטי שמה.

כן.

אין צכל.

אין צכל.

השם נתן מתנה שבת, ואנשים מבזבזים אותה.

כתוב מתנה, גנוזה לי בבית גנזי, ושבת שמע, רצוני ניתנה לישראל, לך ועוד יעם.

מתנה.

אבל צריכים לטום אותה, מי שטוען כבר לא יכול לדעת. מתנה, גנוזה,

בבית גנזי.

אדם, יש לו בבית או לאשתו מקום שהיא מניחה שם את כל התכשיטים.

יש כאלה שיש להם כספת, לא לכולם יש להם.

יש להם כזה, איזה כלי כזה, ששמים את זה, מצניעים אותו מתחת לבגדים.

שזה הגנבים מציעים להם. שזה הגנבים מפרקים את כל האחד.

אז יש כאלה שמים בפריזר, אז לוקחים להם גם הפריזר.

בקיצור, זה שמים פה, והוא בכספת, ובבנקים שמים, ובשוויץ יש מרתפים עם מטילי זהב.

מי שנכנס שם לראות את זה, מסתנוור.

זה בעולם הזה.

אבל הקדוש ברוך הוא,

יש לו בית גנזים.

אתם מבינים מה זה? העולם הזה זה אפילו לא גרגר חול.

בכל העולמות שהקדוש ברוך הוא ברא,

אפילו לא גרגר חול.

וכל האוצרות שיש פה זה אפס, כלום, כלום בכלל, כלום, כלום, כלום, כלום.

אז מה יש לו בעולמות העליונים?

ומכל העולמות כולו יש לו בית גנזים.

ובבית גנזים

שמים את מה שיש, שהוא עיקר ערך, נכון?

ואם בתוך הבית גנזים גונזים עוד משהו,

גם שם עוד יש גנזך.

ומה יש?

בתוך הגנזך שבבית הגנזים,

מתנה שקוראים לה שבת.

אומר הקדוש ברוך הוא למוסר רבנו,

מתנה טובה

יש לי

גנוזה בבית גנזי ושבת שמע.

רצוני ניתנה לישראל,

לך והודיע עם.

כשהנותן מתנה לחברו צריך להודיעו.

משל,

אני בא לעשיר, אני בא לחכם,

והוא לא צריך להסביר, הוא רק רואה אותו בדלת, הוא מבין מה מצבו.

אז הוא מחפש לתת לו מעות, אין לו.

מחפש במגירות, אין לו.

אין כסף בבית.

אבל הוא לא רוצה להשיב אותו ריק, אה?

אז הוא הולך לבית הגנזים של אשתו,

מוציא משם טבעת,

ונותן לו

את הטבעת.

אה...אנשים לא יודעים בכלל מה הם מפסידים.

טועמי החיים זכו.

זה הזמן היחידי שלהם בשבת.

ליהנות, לחלות, לציין. זה העונש נהיה עליהם.

שמי שעובד בשבת זה העונש נהיה עליהם. יש להם ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, מוצאי שבת.

שבת זה של השם.

השם נותן לך מתנה, אתה מבזבז אותה.

זה כמו שייתנו לך שטרות.

ייתנו לך שטר 100 דולר,

ואתה מדליק איתו סיגריה.

אתה רואה אחד עושה כזה דבר, אתה מבין שהוא טיפש.

שבת זה לא 100 דולר, זה גם לא מיליון דולר.

זה אין קץ לשכר. אפשר למחוק עם שבת אחת את כל העוונות של 70 שנה.

אם שומר שבת קלקטה,

מוחלים לו על כל עוונותה, אפילו היה עובד עבודה זרה כדור אנוש.

קלקטה על כל ההלכות שלה.

צריך ללמוד את כל ההלכות, לקיים,

תשמור שבת אחת אפילו. קלקטה פיקס פוקס,

אתה מוחל את כל העוונות.

אדם ימנע מעט כל השבת, יתפלל, יקבל את השעה לפני, יציעו את השלוש שעות אחריהם,

והוא ידע שצריך לעשות משהו מצוין.

מצוין, הוא קיים את כל ההלכות. מצוין.

איזה שטויות, בעיה, נו.

מה אתה מקלקל אתה את הכול?

הכוונה בלשמור את כל הדברים.

למשל, יש לך המון דינים שהם כאלה ככה.

אתה צריך להחזיר את השבת בשבת.

אבל מה עם תיקונים?

צריך לתקן עדיין את הבקנים של פגן, לא?

אתה תדאג שאנשים אחרים ישמרו שבת ותתקן את האחרים, ויהיה לך את השבתות שלך בחזרה.

לא השבתות.

אדם צגה בעין, במוח, באוזן, לא משנה מה.

לכול יש תיקון. לא, ממך לא, למשמירת השבת. השאלה, האם זה כמו האיברים?

אמרתי,

אם אתה עושה תשובה על כל דבר, אתה מתקן גם את האיברים.

כל זמן שהם לא נפגמו, נפגמו טוטלית.

איזה ראש איבדה טוטלית שאי אפשר לתקן? אדם, איבד את העיניים, יצאו לו שתי עיניים.

אבל כל זמן שבן אדם עדיין... זה תשובות המשקל?

אמרתי, צריך לעשות תיקון. תיקון זה תשובת המשקל.

אז השמירת שבת היא מכילה, אבל לא התיקון.

מה אתה רוצה? להבין.

זה ברור, אבל מה אתה רוצה?

חיללת שבת, שמרת שבת. לא, בן אדם עשה איזה עבירות.

אז לא שייך לשבת, בכלל. הוא שמר שבת כהנחתה, כמו שאמרנו, ומחלו לו על כל אבונותם.

אבל עדיין האיברים תגומים, לא? אמרתי, יעשה כנגד.

ידריך אחרים לשמור וכו'.

אני, לדוגמה, לא שמרתי כמה שבתות.

בעיקרון שמרתי.

היו דברים שלא עברתי עליהם אף פעם.

לא נסעתי בשבת אף פעם.

לא הדלקתי אש בשבת אף פעם.

לא עישנתי סיגריות בשבת אף פעם.

אבל לא הבנתי שלהדליקתם בלוויזיה, שחשמל

זה לא אש. לא הבנתי.

לא עשי ממוון.

לא, לא חשבתי ככה, אבל לא הבנתי שזה איך קוראים לו. אף אחד לא אמר לי שזה לא תבערוע, יש בכל מושמעותיכם.

אבל חיללתי שבת לצערי הרב.

אבל היום מה שאני גורם לאנשים לשמור שבת,

אני מכסה על כל השבתות שאני לא עשיתי.

לא הנחתי תפילין מגיל 13 והלאה תמיד.

בהתחלה קצת, ואחרי זה מנוחה.

אבל היום הרבה יהודים מניחים תפילין,

ואני מניח תפילין כל יום, מאות אלפי תפילין.

יש לספיילין.

כן, יכול לתת לך גם.

אם הרב יפתח את התכונות שלו על כל עם ישראל.

כן.

אז מנסה את חיילים עכשיו. הן מגינות גם על כל ישראל, אם אתה לא יודע.

זה ברור לי. זהו, אז מה אתה רוצה?

ואז יהיה תקווה לכל אחד, ומנסה את כל העניינים הטוגנים, וזה עולם ייבדל.

אני משתדל,

אתה רואה, לייצר עוד ועוד ועוד. לא מפסיק.

לא מפסיק.

משתדל עוד לייצר, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד.

ככה צריך לעשות.

אתה מלמד את הלוח ב-20.

הנה, אתה רואה מה אני עושה. מה אני עושה? מלמד את האחרים. איך כל אחד יש לו את הכוח של העולם? כל אחד יש לו.

כל אחד יש לו.

יש רמטכ״ל,

ויש אלוף פיקוד,

ויש מח״טים, ויש מג״דים, ויש ככה,

וכל אחד יש לו השפעה על קבוצה שתחתיו.

כן, עד השומר בשער. מה שאתה יודע היום, אלה שתחתיך לא יודעים. תלמד אותם מה שאתה יודע, תרים אותם אליך. או תביא אותם לפה. ובינתיים תמשיך, תעלה הלאה.

תעלה הלאה, תשפיע יותר,

וכן הלאה.

אבל כל בן אדם יכול.

כל בן אדם יש לו מה לתת לזולת. כל בן אדם.

כל בן אדם.

אבל אנשים לא פותחים את פיהם.

כתוב פתח פיך ועמלהו.

רק תפתח את הפה, אומר השם, אני מלא לך את כל התשובות אני אתן לך.

רק תפתח. אתה מוכן לפתוח את הפה בשבילי?

כן, במקום הנכון

זה עובד.

ניתן לו תשובה?

תשובה.

תודה רבה. אם נגיד נגיע בימות משיח בעולם הזה. כן, מה זה בעולם הזה? בדי בעולם הזה. לא, בחיים אחריים.

כן?

בטח שיהיה.

אם אנחנו נשאר פה. כן, הוא בא. אז אנחנו נהיה פה.

אנחנו נהיה פה.

נמות לחצי שעה.

כן,

בשביל שמעפר באת ולעפר תבוא.

מעפר באת ולעפר תשוב.

וחיים בתחיית המתים.

וחיים את ימות משיח.

ואחר כך עולם הבא.

הוא לא ידע לנו גיהנון?

כשמגיע לו כמעט?

אם מגיע לו, אם לא, הוא יצטרך לחבור את זה בכל מקרה.

המקום שנקרא גיהנון צריך לזכך את הנשמה.

אבל זה גם משיח.

הוא ידע את העולם הזה.

לא משנה. אז הקדוש ברוך הוא ידאג שמי שיהיו ראויים יישארו, ומי שלא יהיו ראויים לא יישארו.

אז לכן,

כמה שאתה מזכך את עצמך ומכין את עצמך,

אתה תהיה מוכשר.

גם המעבר לחיי אגן עדן זה בשביל להכשיר את הנשמה שתהיה מסוגלת

לעונג שיהיה לאחר מכן.

כי העולם הבא זה עולם שאי אפשר להסביר.

עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחקה לא רק.

אפילו הנביאים לא ראו מה שכר העולם הבא.

גן עדן כתוב לנו מה יש. יש מסכת גן עדן.

יש מסכת גהנום.

כתוב, אבל עולם הבא עין לא ראתה.

אז כל הגן עדן זה הכנה והתרגלות והסתגלות לספוג את העונג

כדי שתהיה מוכן, כי אם אתה תתקבל לטוב בת תחת אתה לא יכול לחיות.

רק השם נותן לך כוח לסבול את זה, את העונג.

נגיד האדם, ואם לא עכשיו אתה הרווחת,

ביליונים, הוא מת על המקום.

הוא אומר, איזה כיף, באמת.

הלב שלו לא יכול לסבול עושר בכמות כזאת.

אתה רואה אנשים אומרים להם איזו הפתעה,

אני לא יודע מה, משהו קשקוש.

אתה רואה אנשים, נכנס גול, חילול שבת,

איך הם קופצים.

זאת אומרת, זה כלום.

אדם יכול.

היו כמה שמתו שקיבלו את הגביע.

אתם זוכרים?

כדורסל.

מתו. מתו. קיבל את הגביע ומת. מתרגשות.

בדור הזה, לפני 20 שנה בערך.

לא זוכר אם זה היה צ'כוסלובקיה או משהו.

כן.

אז זאת אומרת,

אדם לא יכול לסבול עושר יותר מדי.

אז הקבוצה צריך להרגיל אותו.

צריך להרגיל אותו.

אז השבת היא מעין עולם הבא, מעין התפשטות החומר.

מישהו באמת שומר שבת, הרי ברגע שמגיע יום שישי,

נכנסת שבת,

אין לו שום מחשבה בראש של עבודה,

של דברים,

סידורים, מה הוא שכח.

כלום.

נתק גמור. נתק גמור. אין עולם. אין עולם.

מכאן עד מוצאי שבת,

נתק גמור. הוא לא צריך לעשות

איזה שינוי.

זה אוטומט עומד.

אדם נכנס לשלוות הנפש, למנוחה,

כאילו זה זמן בלתי מוגבל.

למרות שהוא יודע שמחר זה נפסק.

הוא כאילו נכנס למערכה כזאת אינסופית.

משהו של מה, יואו, כל רגע נצח.

זה אושר שם כדוגמתו, כן. אני יכול להגיד שזה קורה לי רק כשהייתי עובד קשה.

היה לי, בעבר שלי עבדתי קשה, עבדתי פיזית.

הייתי כבר מגיע שבת,

והיה כאילו...

וזה עוד שבת, לא בקדושה, זה שבת רק מעייפות החומר.

אז תאר לך מה זה שבת שהיא רוחנית, שהנשמה שלך כוספת לזה.

אנחנו אצלנו וי נפש. כשהנשמה יתרה עוזבת אותנו במוצאי שבת,

אנחנו מרגישים דאון. אתה יודע מה זה דאון?

דאון.

כאילו פתאום אתה חוזר לשגרה,

מתחיל הלחץ, מתחיל הזה, מתחיל...

דאון. אתה יודע מה זה דאון? זה שבת עצובים. כן.

אתה רואה את האנשים שאחרי שיצא שבת, זה לא אנשים של קביסת שבת. נכון, למה? תסתכל על אנשים בקביסת שבת,

זה פרצוף אחר לגמרי.

הסעודה רביעית מערבמת.

כן.

זה עוד קשר, כן.

מי שלא אוכל סעודה רביעית, כאילו לא אכל שלוש סעודות.

שבת.

עם לחם והכול?

בטח.

עם חלבה גם.

אז זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא אומר לנו, רבותיי,

אם אתם רוצים לזכות לחיי העולם הבא, אתם צריכים להורות את בני האדם, את עבודת הבורא, להתעלם, להנהיג אותם לעשות הטוב, ואז גמול הצדקה שלכם וגמול הצדקה שלכם וגמול אמונת ליבו וסבלו,

אז יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא. ואם לא,

אם אין לו את זה,

אז הוא יצטרך לסמוך על חסד האלוקים ונדבה וטובה, מאיתו יתברך.

אבל אתה צריך באמת להיות ראוי לזה, וזה צריך להיות במדרגות באמת

חשובות וראויות,

שאתה תקבל דבר כזה.

וגם זה חסד גדול, כי ישאל אותך למה לא הורית אנשים ולמה לא הנהגת אותם. למה? למה? למה? נו, תגיד, למה?

למה?

בסדר, אם היה לך מניות, ואם אתה השתתפת ואתה זה, זה בסדר גמור, אז לא תצטרך לתרץ הרבה.

אבל,

אבל בן אדם צריך ללמוד, ללמוד בשביל ללמד. ללמוד הוא ללמד, אתה אומר בתפילה, ללמוד הוא ללמד. טוב, את הילד שלך.

אם אתה יודע את הילד שלך, תלמד גם את הילד של השני.

אם אתה יודע ללמד, למד. מה הבעיה ללמד?

ללמד זה לאו דווקא לשבת כל הזמן וללמד.

על הדרך אתה פוגש אנשים, דבר במקום שיחת חולין ושטויות והבלים,

תשאל אותו איזו שאלה ככה וגורם לו אותה מי להתעניין וגורם אותו לאן שאתה רוצה. אפשר לומר לישראל, אתה מכניס אותו לעניינים, צ'יק צ'אק.

אתה מבין?

תודה רבה, יש פסוק,

אברהם אבינו, ידעתיו הוא ירדיף את כל בסן הזה לבניו אחריו. זאת אומרת, הוא ירדיף אנשים מאוד מאוד מוזמן וגם מראה את ההצלחה שיחתר עליו שהוא יקרב יותר ויותר.

ידעתיו, ידעתיו, זה אהבתיו. הקדוש ברוך הוא אהב את אברהם אבינו, כן. למען אשר יצווה את בניו אחריו ושמרו דרך השם.

זה העניין.

ללמד הלאה והלאה והלאה, שישמרו דרך השם.

אז עכשיו,

אבל העונש בשני העולמים,

כן.

חזרה בתשובה זה המצווה הכי גדולה שם.

אז זה תלוי.

אם זה מצווה חולפת,

שאי אפשר להחזיר את הבן אדם רק עכשיו שהוא נמצא לפניו,

אז הוא יעשה את זה עכשיו, כי הוא מסתלק ממנו.

אבל אם הבן אדם הזה מצוי,

אז אחרי שהוא סיים את הלימוד הקבוע לו, אז הוא ישקיע בו.

אך העונש בשני העולמים

הוא באמת ובדין,

בחוב שחייב בו האדם.

אבל הדינים,

שאדם יקבל עונש בעולם העליון או בעולם הזה,

זה לא חסד של הקדוש ברוך הוא.

זה לא עושים ככה,

כמו שחברת חשמל לוקחת ממך מפרעות או שערוך.

זה בדיוק.

זה חוב על פי אמת ודין מה מגיע לך.

בשכר ראינו שגם מה שלא מגיע לך אתה יכול לקבל,

בין דבה וחסד.

אבל בדין אין דבר כזה שהקדוש ברוך הוא מגזים ונותן לך על הדרך עוד שפחה, כמו שאומרים.

אין דבר כזה.

העונש בשני העולמים הוא באמת ובדין.

זה חוב שחייב בו האדם, זה חוב שהוא חייב בו. אתה לא תקבל מיליגרם אחד יותר ממה שמגיע לך, אין דבר כזה.

ואם אתה מקבל,

זה מה שמגיע לך,

ולא הכול, כי בעולם הזה לא תמיד גומרים את הכול, רק הצדיקים.

רק הצדיקים גומרים איתם את החשבון בעולם הזה, הכול,

בשביל שיצאו נקיים לעולם האמת.

תהיה להם אכזבה וצער גדול אם יעמידו אותם במצב לא נעים.

יגידו להם שהיה להם עוד איזה חטא או שתיים שהם לא תיקנו.

הרי הם רצו לתקן את הכול, רק לא נודע להם שיש להם איזה משהו.

אז הקדוש ברוך הוא עושה חסד איתם ומנקה אותם פה, בעולם הזה.

לכן רוב הצדיקים בסוף ימיהם, בערוב ימיהם,

סובלים סבל,

חוליים, בשביל לנקות אותם לגמרי.

זה המרוק האחרון והזיכוך האחרון,

ואז הם יוצאים נקיים לחלוטין.

בטח שזה חסד.

אם מנקים בן אדם ומשאירים אותו טהור. לא, עדיף פה מאשר שם. בטח שעדיף פה.

פה מה שאדם מקבל עונש זה נסבל.

שם זה בלתי נסבל.

פה זה זמן קצר.

שם השווי זה זמן ארוך.

שאומר הרמב״ן שאם אדם היה רואה

מה העונש על לאו אחד דאורייתא,

הכי קל.

לאו אחד דאורייתא.

דוגמה, אדם משחית את הזקן שלו,

זה חמש לאווים כל יום.

חמש לאווים.

זה 39 מרקות כפול חמש.

זה על כל יום של גילוח שהוא עושה בתער,

זה מה מגיע לו.

עליו אחד אם הוא יראה מה העונש.

היה מעדיף לקבל 70 שנה איסורי איוב,

ולא עליו אחד מה שמגיע לו בעולם העליון.

והגאון מווילנה אמר שזה הרבה יותר מזה,

רק הרמב״ן לא רוצה להפריז.

לא רוצה להגזים.

לא, אני לא מבין את זה כמה.

אתם חושבים שהעולם צחוק, אה? לא, לא. הוא אמר לי אנחנו נפעול. אמרתי לו ממש לא, לא מגיע לרקודת העם. אני רוצה לעבור בסדר. לא, וגם אם הוא היה עושה, הוא יכול לחזור בתשובה.

אני חזר בתשובה. אז אני אומר, רגע, רגע, נקודה היא, צריכים להבין. יש דבר שאנשים לא מבינים.

כשאדם חוטא כלפי חברו,

נגיד אדם פגע בחברו,

אז חברו אומר, זה בלתי נסלח מה שעשית לי.

עכשיו, אם זה בינו לבינו,

אם זה בינו לבינו, אבל היו גם נוכחים,

אז זה הרבה יותר גרוע.

אם זה לפני אנשים חשובים,

זה עוד יותר גרוע.

אם הוא עשה את זה למישהו שהוא יותר גדול ממנו,

רגע, זה עוד יותר גרוע.

אם הוא עושה את זה לשר,

לא כאלה של היום.

שר במלכות

שכוחו להרוג בן אדם.

אוי ואבוי.

ואם זה מלך,

אחת דתו להמית.

זה לא משנה מה הוא עליו את הזה או לא שמע בקולו.

זה לא משנה.

זה נקרא מורד במלכות.

מורד במלכות חייב מיתה.

אז מי שמורד בקדוש ברוך הוא מלכו של עולם שנותן לו חיותו,

מה דינו?

אז מה אנחנו רואים? ככל שהמעלה של מי שאתה חוטא, העונש גובר, נכון?

אם הקדוש ברוך הוא הוא אינסוף,

הוא לא בשר ודם כמוך,

הוא אינסוף,

אז חטא כנגדו, מה היה צריך לקבל עונש?

אינסוף.

חטא אחד היה צריך אדם להתייסר אינסוף.

חטא אחד.

הקדוש ברוך הוא מכווץ את כל העונש ונותן לבן אדם עונש בעולם הזה,

קליל.

ולא סתם קליל, אלא גם נותן לו את זה כהתראה,

שתתעורר.

ואם בן אדם מבין,

הוא חוזר בתשובה שבוחר ומוחק ולא היה.

ואנשים לא מנצלים את זה.

לכן חביבים ניסורים.

כי אם הם באים, ואדם מבין על מה הם באים,

הוא צריך להיות מאושר, כי מנקים אותו.

כמו בן אדם.

אם אתה תהיה בדרגה של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון,

אתה יכול להזמין אותם גם.

אבל הנקודה היא שהקדוש ברוך הוא, כשנותן ניסורים,

זה מתוך אהבה.

כי את אשר יאהב השם יוכיח, או כאהב את בן ירצה,

זה אהבת הבורא אלינו.

ואז כשהקדוש ברוך הוא נותן לנו את האיתותים האלה,

אם אנחנו חכמים, לא נבקש עוד איתותים. למה צריך עוד איתותים?

אפילו אם אנחנו שמים וינקר והוא מתקתק כל הזמן,

אנחנו משתדלים להפסיק אותו מהר.

למה זה מטריד?

ותיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, זה משגע אותנו.

ממכה ועוד מכה ועוד מכה, לא משגע אותך.

וחובות ועוד חובות ועוד חובות ועוד חובות, לא משגע אותך.

וצרות ועוד צרות ועוד צרות, זה לא משגע אותך.

ורדיפות ועוד רדיפות ועוד רדיפות, וביזיונות ועוד ביזיונות ועוד ביזיונות, זה לא משגע אותך.

ולמה אתה צריך את כל זה? תשתחרר מזה, איך משתחררים?

עושה תשובה אמיתית, תראה מה כתוב, תעשה מה שכתוב,

שלום על ישראל יתפטר מהכל.

מחפשים עצות, מה הוא, מה הוא, מה הוא. תקיים מה שכתוב בתורה, תגמור את הכול.

פה יש את הכול.

כל ההצלה, כל הברכות, כל הישועות, הכול נמצא פה.

אם אתה עושה את זה, הרווחת, אתה לא עושה את זה.

לא תוכל להשיג מה שכתוב פה בדרך אחרת.

בלי ה' ומצוותיו לא תשיג שום דבר.

כלום.

רק דמיון.

דמיונות, כן.

דמיון יכול לחיות בדמיונו בלי סוף.

בלי סוף.

אז מה יותר קל?

יש לך ספר הוראות,

אדם לוקח מכונת כביסה, יש הוראות.

ואם הוא מתעקש,

לוחץ על הכפתור הלא נכון,

וזה לא מפעיל, הוא רוצה דווקא מהכפתור הזה.

והטמבל הזה ישבור בסוף את הכפתור והמכונה לא תפעל.

יש הוראות, מתוק.

יש הוראות.

תפתח את ההוראות, תלמד אותן,

ותפעיל לפי ההוראות.

הרב, יש כאלה שחוזרים בתשובה,

ואז חוזרים בתשובה כאלה.

הגוף קולט קדושה, קולט, קולט, קולט,

בסוף הכלים נשבר, והם חוזרים לשאלה למה זה.

יש דבר כזה.

כשאין הדרכה,

אז בן אדם יכול להגיע למצב שאתה מתאר.

זה כמו אדם שיעמיסו לו אוכל, אוכל, אוכל, אוכל, אוכל, אוכל, עד שהוא יפלוט, הוא יקים.

צריך לתת לבן אדם להתקדם בהדרגה לפי היכולת שלו.

זה לא נכון שרצים בתשובה מהר,

נופלים. זה לא נכון.

כשבן אדם לומד מה שלא צריך ללמוד לפעמים,

יש אנשים ישר קופצים, הוא רוצה ישר את הזוהר.

עבר על הזמן, בואו נקצר תהליך, נגיע.

אז הוא חושב שהוא קבליסט, יש עיתונים של קבלה היום, יש מסאג'ים לפי קבלה היום.

הכל, קבלה זה נהיה היום מוצר נמכר בכל התחומים.

בשמים מקבלה, הכל עם קבלה, קבלה, קבלה, קבלה.

זהו, נהיה מסחר, היום קבלה נהיה מסחר.

רדיו עם קבלה, הכל עם קבלה.

מקובלים בכל מקום.

ואנשים משתגעים.

לא מזכירים מלוכלכים פה.

אז אנשים צריכים להבין,

צריך להתקדם עם הדרכה,

עם הדרכה.

צריך להיות מחובר לרב,

שידריך ויסביר מה הקצב, מה יעשה וכן הלאה.

כמו שלוקחים ילד, כיתה א', ב', ג', ד', לפעמים צריך לשאר כיתה,

לפעמים צריך לשאר כיתה, לפעמים הוא בסדר, אפשר לקפיץ כיתה,

אבל לא ישר מזה לתיכון, ישר מתיכון לאוניברסיטה, טטט, טט, טט, טט, יש כאלה שגם יכולים להיות בודדים, שהם חילואים,

שבגיל צעיר הם כבר משהו מיוחד,

אבל יודעים לזהות אותם.

אבל כל בן אדם צריך הדרכה.

חסד הבורא שאדם זוכה לעלות כמו שצריך, לכן יורה חטאים בדרך.

הקב' ברוך הוא יורה חטאים בדרך.

אדם לא ירוץ יותר ממה שהוא יודע ללכת.

קודם כל, תלמד ללכת,

אחר כך לאט-לאט תרוץ.

לא רוצים ישר.

מי שרוצה לרוץ 42 קילומטר,

מרתון,

אם יתחיל ביום הראשון הוא יכול לגמור.

צריך לרוץ 100, 200, אחר כך 500, לאט-לאט, כל כמה ימים,

להוסיף טיפה עד שיגיע ל-42. אי אפשר לרוץ מהיום הראשון ל-42.

אין מה לעשות.

כן, בסיכום.

מה?

קבלת עזרה ליהודים.

מה? קבלת עזרה ליהודים. ודאי.

ולא לכל היהודים. רק לאלה שגמרו את השס והפוסקים והכול,

ועברו גיל 40 ונשואים ומיושב את דעתם והכול, ורק מפי רב,

והוא אומר לו ברמזים,

ואז אם הוא מבין,

מדעתו מבין, ואם לא, לא מסביר לו.

אבל היום זה היה נחלת הכלל.

חרטא, בקיצור, מסכנים אנשים,

נופלים.

נופלים.

למה הם מחפשים קיצורי דרך? למדו את זה מהמחשב.

קיצור דרך.

אני קראתי אותו, לא למדתי כלום.

טוב מאוד.

לא, כאילו מה שאתה עזר לזה. טוב מאוד שלא הבנת.

אי אפשר להבין את זה. מה זמן כבר להבין?

פשט לא מבינים. הנה הם כבר יושבים שבוע, אפילו ב...

והם כבר הגיעו ליום השביעי. אני לא יודע איך הם הגיעו ליום השביעי.

ביום ה... עשרה חודשים לומדים, וכי רק ביום השביעי.

ביום הראשון צריך לתקע כמה שנים.

האמת, דילגנו. היה כמה חשירות, די, מס, להתקדם.

כן.

מכל מקום, רבותיי, לסיכום,

מה שלמדנו,

שהתורה לא אמרה לנו את השכר בעולם הזה בפירוט כמו העונשים,

ולא את השכר לעולם הבא.

ואמרנו כמה הסברים,

וביניהם מה שיצא לנו,

שרק מי שיורה אחרים בתורה ובהנהגה וינהיג אותם לדרך הטובה על פי התורה הקדושה,

הוא הזכאי היחידי לחיי העולם הבא בזכות,

בזכות מעשיו.

כל השאר

זה רק חסד ונדמה מהבורא יתברך.

אני ממליץ

לא לחכות לחסדים וטובות,

אם יש דרך ברורה איך משיגים את זה.

ואמרנו, גם מי שלא יכול בעצמו,

יכול להיות שותף

על ידי מזכאי הרבי,

ובעזרת השם חלקו ונחלתו יהיה עמו.

רבי החנניה ברגשה אומר,

רצה הקדוש ברוך לזכות ישראל,

לפיכך ארבע להם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ ממען צדקו יגדיל תורה ו...