אתה עקום אתה אבטיח ב

- - - לא מוגה! - - - 

נכון, סיימנו.

ויש יימצא בכל זאת בבקשה המון מי שיגיע ממנו על תכלית טענתו

בדרך כלל אשר זכרנו.

זאת אומרת, מי שיגיע אליו בדרך הירושלים והדומה לזה,

יחשוב כי הסיבות איימו לו את זה.

אני חושב שאם הוא ישתדל ועושה כל מיני סיבות להגיע

לדברים או שהסיבות מסוימות הן להיות לו כתפן,

אז הוא יחשוב אולי לא היה מגיע אליו ממנו כלום.

הוא משבח הסיבה וברעד היה מסבב.

האיש הזה אומר, הנה,

הגיע עד בשר מלי הפירות,

הנה עוד חקיקים,

ולא משבח את המסבב.

זאת אומרת, לא הסיבות מי אורן, אלא מסבב בנים.

עכשיו שאלה, אתה רוצה כמה סניבים לקבל אישה?

בסדר.

כשהייתי בקרב התימנים,

ושם חזרו לי תשובה, חבר'ה.

אז היו עוד מעט עומדים בשוק,

בסטו.

מתי עומדים בשוק? משך בבוקר,

עד שיש בערב, זהו, מהערב שהיה מחשיב,

ואז לוקחים משהו בשעת הרצפה כזו, או האורגים האלו.

התחלתי להדגיל אותם שהם צריכים גם ללמוד, הם צריכים גם להתפלל,

ומתחר, ובאמת, משחררים אותם.

ונתמכתי לבן אדם,

והם מוכרים, חסות.

כל היום ברשרש עליהם מים, שיהיו עליהם,

והם אמרו,

תביאו אותו.

זהו,

תראה מה ימייקו, נקליף לו את הכפר העומד,

אתה תוציא, נסתדר אותם, אחת אלפים מהם.

כמו שרואים את זה בשוק, ככה קרה, אבל העיניים.

אמרתי להם, בן אדם, אתה לא צריך לעבוד משש עד שש.

גם אם תעבוד שעתיים, תריח אותו דבר.

אמרתי לו שעתיים, אבל שעה זה לא היה נפלא.

אז אמר לי, איך זה יכול להיות?

אמרתי לך שזה לא עוד.

הקדוש ברוך הוא לא רק גוזר את הפרנסה,

גם את התניעה,

הוא גוזר גם על ממי תרגיע.

הוא רוצה שיבוא ויקנה את חכם.

אם אתה פותח משש עד שש,

זה שם זמן לעבוד.

אם תצמצם את זה לשעתיים, לא תהיה להם ברירה.

אלא לבוא לשעתיים.

אם גזרו עליהם לקנות ממך,

אז הם לא יכולים בשעה אחרת, רק כשאתה נמצא.

ומילא למה אתה צריך לפתוח הרבה זמן?

אתה צמצם.

עכשיו, הם לא יודעים את זה, את כל הדברים.

אבל השאל נותן ללבם,

כמו שסיפרתי פה, כשלא הייתם, לפני זמן.

כשהיה לי שעור לפני 15 שנה בפחושה על הביטחון והיה בן אדם אחד

שקראו לו יוסיפות.

היהודי הזה היה עורך תפשיפים,

היה לו חנות פרטית.

זה היה יום שישי.

וביום שישי הייתי מחזיק אותם עד 11. עד 11. לא כמו פה, נגמר.

הנטו זה מביתה. עד 11. למה לא עד 1-2 כל יום?

בקיצור,

וככה זה היה.

הוא היה גם משהו.

בקיצור, בשעה תשע הוא רצה ללכת.

תשע הוא רצה ללכת.

אמר לי יום שישי,

אני לא יכול לתת לך, תזכור משהו קטן, תראה.

איך הוא ככה טעים, הוא בעצם הוא ככה.

אמר די, כבוד הרב, בבקשה, אני שווה לתת לך, משהו קטן עליו.

ואחד זה עומד לי טוב, אני לא יכול.

אמרתי לו איך הוא שישי, סלחתי.

עוזב לי מישון, ספג לנו, מה זה?

אתה לא יודע מה היה, אתה לא יודע.

מה היה?

הוא אומר, אני מגיע ואחד זה פותח את החנות, ופתאום בא האישה.

איזה מזל, מה הרגע שבאת, הוא אומר לו, כן,

מה אתה אומר?

הייתי מפסידה אותך בזה.

היא אומרת לו, בתשע רציתי לבוא אליה,

הייתי פה בסביבה,

אמרתי לדבר, אני אלך קודם,

ולזה, ואחר כך אני אבוא אליה.

רגע הסתי הוא רציתי, בעשר למדתי לבוא אליך,

ואחר כך אני אבוא.

ועכשיו באתי,

בתשע הוא רצה ללכת

אמרתי לו, שם

מה כאן על יובו עזרא?

תעשי עוד סביבו

בעשר הוא רוצה לנקום

יעני הוא הסביר לו מן השמיים, הסבירו לו, שלחו לו את האישה, הסביר לו, גם הוא לא מצביר לי

עכשיו היא לא יודעת את הסיפור

שהוא רצה לבוא בתשע, היא מתפעלת שבעה ואחת עשרה

והוא מתפעל שהוא לא בא בתשע או בעשר והקדוש ברוך הוא לא נותן לה לבוא עד שהוא יגיע

ובכמה היא קנתה בסוף?

קנתה ענק ב-8,000 דולר

רק מי שזוכן, רואה, מרגיש, חי, נושם, איך הביטחון עובד

אבל מהספר אתה יודע איך הדברים מתרחשים

ואם תעשה בירורים אחר כך הוא יוכל לארץ

מכל מקום חושבים אלה מבקשי הממון

שהם מגיעים לתכלית התאווה שלהם שהם עוניינים ורוצים להשיג

זה לא הספר שלי שונה משלכם, זה פרק ד׳

אז מי שיגיע אליו הם חושבים או בדרך הירושה וכולי שהסיבות חייבו לו את זה

ולולא הן לא יהיה מגיע אליו מבין אוריום

ומשבח את הסיבה הבאה על אדם מסבק

וזה טעות

וכמה הוא דומה בזה לאדם שהוא היה במדבר

והכביד עליו הצמא ומצא מים שאינם מתוקים בבור אחד ושמה מים בשמחה גדולה ורבה מהם

ואשר הלך מעט ומצא מעין ונובע מים מתוקים

דאג על מה שקדם בשתותו המים הראשונים ורובותו מהם

אז אם היה ממתין עוטיפה ואין לו סבלנות והוא לא היה קל בעבודה כמו תומרים

והיה ממתין והיה מגיע

מתוקים גם

בלי תורח, בלי עמד, בלי דאגה, בלי רעד

ולכן בעל הממון

שהגיעה לה מסיבה ידועה

היא לא הייתה נמנעת הסיבה אם ממנו היה משיג אותו מסיבה אחרת

אל תתלה בכלל בסיבה

כי הקב' הוא יכול להביא את מה שמגיע לך מכל סיבה

מכל סיבה

אז אתה לא תולה בסיבה מסוימת

הוא אומר אני אלך לעשות פעולה כזאת, אני אקבל כך ואתה

אני אקצח לב, אבל אתה יכול להגיע עם הסיב הזה

עכשיו אותי הצלחה פחות או יותר, אבל הוא פחות מקפיד

עוד אחד יותר, קח את החשבון הולך

אתן לכם דוגמה

נגדו נלדס

אם הוא לא יעשה את כל הסיבים שיש לו בעולם הוא יכול להרוויח

מסניף אחד כמו שהוא רואה אותו עולם, זה קורה לו, נכון?

יכול להיות שזה נכון

שמסניף אחד לא, אבל את תוספת ההפרש הוא היה מקבל בעוד סיבות

לא מסיבה של מרסומה

לדוגמה ביל גייץ עכשיו החליט לתרום 34 מיליארד לחבר שלו

שהם ביחד עשו איזו תופה והם מחלקים עליו לחלק את זה ולא יחדו, כאילו משהו שלא,

ובין המוגדרים יכול להיות שזה היה מישהו

לא עוני, ארמוני, ארגון, משהו,

אני אמרתי,

אנשים הלכו לישון,

בבוקר פתאום נודע להם שמישהו החליט לחלק כסף,

אני צריך אותו, הוא צריך אותי, מה צריך אותי?

אני יש לישון כזה בבוקר, אני צריך עוד משהו ביד?

זה דבר כזה, אתה יודע מה זה? זה הראש אצלך היום.

מה זה? תה יש.

כל פעם רואה.

אבל כל הדברים האלה זה בגדר של ניסים.

מה ניסים? מה ניסים? מה יש ניסים?

זה מעמד הר סיני כל יום.

זה שאתה נושם בכלל ומדבר. זה גם נס.

לא זה גם.

זה ניסי נסים, כי זה לא מפסיק.

אם דקה אחת תפסיק הדשימה, נגמרו הניסים.

אבל זה נס שאנשים כבר חושבים את זה כטבע.

אה, מעט לביטחון, תתרגש ממה שאתה קורא, הניסים זה טבע.

כמו רבי חנינא בן דוזה, כמו רבי יהודה, כמו כולם.

כן, אבל זו הנהגה ניסית, זה... הכל ניסים, אומר הרמב״ן. אין דבר שהוא טבע.

רק יש גלויים, יש נסתרים.

והנסתרים הם הקבועים.

אלה שכבר התרגלת להם כמו שאתה קורא להם.

הניסים הגלויים, אתה מתפעל מהם.

אבל אין הבדל.

על ניסיך ועל נפלאותיך שבכל יום,

כל יום, כל היום, כל היום.

אבל הקב' ברוך הוא לא נוהג בשיטה של ניסים גלויים כל יום. ודאי שלא, שאם היה נוהג הקב' ברוך הוא כל הזמן בניסים גלויים,

לא היית יודע שיש השגחה.

הקב' ברוך הוא רוצה שיהיה לך השגחה שתראה מדי פעם, ואז אתה תגיד, וואו, וואו, אז אתה מרגיש את האלוקים.

אבל אתה מנשימה לא מרגיש אלוקים.

מתי אתה תרגיש שיש אלוקים?

כשאתה חלילה תצבע במים, בים,

תיכנס למערבולת,

ואז אתה תתבקש חיים,

ואם תצא מזה תקרא לזה נס.

מה נס? נדאו, לא פשוט לנשום יותר, זה הכל.

אם לא, היה נכנס מים, היית גמור.

עכשיו תבין שזו השגחה.

ומה שנשבת בלי מערבולת זה לא טוב?

רק עם מערבולת אתה יכול להבין?

מי צריך את זה? תבין כל רגע שזה ניסים. אבל אני לא רואה אנשים שבאים לפה בבוקר ואומרים, עוד הרב, הרב ידע אמר, התעוררתי היום.

אתה יודע איזה נס קרה לי היום? הוא מתפעם כולו, שהוא התעורר בבוקר.

גם זה שהוא מתעורר בבוקר, אז יש שתי אפשרויות.

או שהוא אמר מודה אני לפניך, או שהוא לא הבין מה הוא אמר. לא, אבל צריכים כל הזמן. אם הוא אמר מודה אני לפניך,

שהחזרת בי, משמע שיצאה.

היא הייתה יכולה לא לחזור.

אם היא חזרת לבחיית המתים.

מה אתה אומר?

מודה אני לפניך, מלך חיים הקיים,

שהחזרת בי נשמתי בחמלה,

למעיל רבה אמונתך. ומה רבה אמונתך?

במבחיית המתים.

שהנה, אם היום אני הקמתי וחזרתי לחיים,

מזה רבה אמונתך.

האמונה שלי התרבטה עכשיו שאני אקום בתחיית המתים.

הרב שמאל,

נעימה חילוב בין היום

למה שעתיד לי.

גם היום יצאה הנשמה,

והיא לא חייבת לחזור.

מי שלקח אותך, שאומר בערב, בידך אבקיא דרוכי,

פדית או תהיה למת.

אז הפקדת את הנשמה אצל הקדוש ברוך הוא יכול להחזיר. יש כאלה לא קמים, נכון?

נכון?

למה? כי הוא לא החזיר.

מאלה שקמים. מה זה?

אם היה מרוויח במפעל הפיס, איך הוא היה בא מתלהב?

לא, כי הוא מפגר.

הוא מפגר, זה הכול.

אז אם הוא עובר במפעל הפיס, הוא לא צריך בכלל להתלהב.

מפגר.

ביג דיל, ירדו שלושה מיליונים. מפגר.

מפגר.

אם היה כבר יושבים גלויים. לא, הוא צריך להתלהב מזה שהוא יתעורר בבוקר. אתה יודע, אני...

אתה מכיר אנשים שמתלהבים שקמו באוכל? אני לא קונה... בטח, בטח.

אני לא קונה...

ברוך הוא יום-יום.

אבל אם הוא מרוויח במפעל הפיס, אתה לא יכול להיות איך הוא יבוא לרבנון, הוא יגיד, ואני, כל הכנס עליי.

אני לא קונה, זו לא הגרנה, זו לא שוקדמה.

אם יגידו שיש עכשיו הגרלה,

100 מיליארד דולר.

צריך להשקיע אפילו שקל, שקל על נושא.

שקל על נושא.

שקל על נושא.

מה הטעם?

כי אני מבין שבשביל לארח סכום כזה,

זה רק אם אני אשתתף בהגרלה הזאת, אם בעבודה רגילה,

או אם אני אשאר פה ואני אלמד.

אז בחיים לא יגיע לי 100 מיליארד דולר.

בחיים לא יגיע לי. נכון? קראנו רק איתך.

ואני, בדיוק. ואז אני מאמין כל כך, אני מאמין כל כך ובוטח,

שאם צריך להגיע לי ה-100 מיליארד דולר,

אני לא אשקיע את השקל, זה שירוויח את ה-100 מיליארד זה לא יוצא לי.

אבל אולי הקדוש ברוך הוא רוצה שזה יהיה יותר. זאת אומרת, אם אין אפשרות להשיג את ה-100 מיליארד דולר, רק בדרך ההגרלה, כי אף בן אדם בעולם לא רואה את ה-100 מיליארד דולר.

ברגע, אין דבר כזה,

וגם אין ירושות כאלה.

יהיה לאנשים שמחזיקים סכום כזה.

ביל גייץ יש לו 70 וכמה, 60 וכמה, לא משנה. ההוא המקסיקני, יש לו נגיד 84. אבל אולי זה ההשתלדות הקטנה. אבל אין 100 מיליארד דולר שמי שאומר, אני אתן לך.

אבל יש הגרלה אחת עכשיו, בדולר.

אני גם ענף מקציב, אבל זה, יש הגדלה אחת גדולה.

וכמה אני צריך להשקיע?

שקל.

ואני אומר, אם אני צריך לזכות,

אני אשים את השקל והשם ייתן לי.

אם אני צריך לזכות, אני אשים את השקל.

אני אומר ככה,

אם אני צריך לזכות, אני גם לא שם שקל.

וזה הגיע אליי במאה אחת.

כמו אחד, שמה עומד, אני בטוח במאה אחוז שזה המספר הזוכה.

בטוח במאה אחוז.

אתם תראו כמה יש, אני המספר הזוכה.

חבר שלו אומר לו, תשמע,

אני לא יודע אם אתה צודק או לא צודק,

לא יודע אם אתה צודק או לא צודק,

אבל אני מוכן לקנות את זה ממך בחצי השחייה.

נגיד, אם הוא שחייה מיליון דולר,

אני אבדוק עכשיו חצי מיליון דולר,

תמכור לי את זה.

הוא מוכר או לא מוכר?

מוכר.

אם הוא מוכר אז הוא לא בטוח.

זה סימן של כל חרטא ברטא.

זה ביטחון. אם אתה בטוח, אז אתה בטוח, אתה לא מוכר בשינג פחות.

בשינג.

אנשים לא מבינים את המושג של ביטחון.

אם היו מבינים את המושג של ביטחון,

אמרתי לכם, מה שיש ביד הבורא, אני אתמול נוכחתי

שמה שאני לימדתי אתכם אתמול, אתמול,

שמה שיש ביד הבורא זה הרבה יותר ממה שיש לי בקיס, אם יש לי 50 אלף גורל בורא, אני אומר,

זה לא בטוח כמו מה שיש ביד הבורא לתת לי, ואני לא יודע כמה הוא ייתן לי,

נכון? שאני לא יודע? הוא הודיע לי?

לא הודיע לי.

הוא אמר לי כמה מזונות יש לי? לא, אמרתי לו.

אבל אני מתהלך בעולם בטוח במאה אחוז ביטחון

שמה שיש ביד הבורא זה הרבה יותר לתן מי

ממה שיש בידי.

בדרך כלל, מתי אתה נרגש יש לו בכיס?

לא בדרך.

זה ביטחון. ואתמול נוכחתי

אם אני מספר לכם, זה לא, הוא כרגע חובר,

אבל אם אני מספר לכם, מה היה, כמו, אתם אומרים, בואו נעשה, אין בעולם.

קרה, כבוד הרב, קרה.

מה? אפשר לשמוע. משהו בכיוון.

משהו בכיוון. משהו בכיוון שזה משהו שאי אפשר להאמין.

תודה רבה, אבל אפילו ההשתדלות הזאת של השקל גם אדם לא צריך לעשות?

מה? גם ההשתדלות של השקל הזאת, נו,

כלום, זה ביטחון, בעל הביטחון.

בעל הביטחון, לא, זרן רוצה שאנחנו נהיה ערב כצדיק.

בדרגה שלו מינימום, אפילו יותר.

אפילו יותר, לא לשאול אפילו זכרתני וזכרתני.

חייבים לעשות.

אם רוצים לשתות, אתה לא חייב, אתה מישהו חייב לעשות.

לא אתה, מישהו חייב לעשות.

אז לא יהיה איש.

מישהו חייב לעשות, אבל לא אתה.

שמע, אתה אומר, אם לא יימדו רפואה,

לא יהיה מי שיטפל בי, נכון?

אבל אתה רובה?

למה לא? אז על מי אתה סומך?

על מישהו אחר, נכון?

למה אתה סומך עליו?

ואם הוא לא יצטרפה אותך,

ואם הוא לא היה בזמן,

ואם לא, לא, לא, לא, לא נענה לך אלף שאלות,

מה אתה עושה?

אם הוא מבקש על ניתוח עכשיו לא יודע כמה, מה אתה עושה?

משה, ברור לך.

אתה לא חייב להיות יחד, אתה לא חייב להיות אינסטרטור,

אתה לא חייב להיות חייל,

אתה לא חייב להיות חובב, אתה לא חייב להיות איתר,

אתה לא חייב להיות בנקאי,

אתה לא חייב להיות את כל הרצון העולם,

כי בלעדיהם לא טובה להסתדר.

ככה אותו דבר, אתה לא חייב גם לעבוד.

לא, הוא לא יכול. לא חייב.

יהיו אחרים שעשו.

מה הבעיה?

מה הבעיה? ככה העולם עובד.

אתה רוצה ככה וככה

ובן אדם מבין אני קם עושה פיליבם, זה אני, אני, היפנים, היפנים הם מאמינים אלוהים, זה הכסף, כסף, כסף, זהו,

זהו,

יש כסף,

וזה הם סופטים, וזה הם עובדים, וזה הם חרוצים,

הם כל הזמן.

יהודי יודע סיפור העולם, העם הזה הוא עם שם עובדים.

אי אפשר, ההיסטוריה של העם היהודי זה לא הגיוני.

זה לא הגיוני.

וזה כל העולם נגדנו להרוג אותנו, כולל הדור הזה, זה לא רק מוסטר מעולמותינו.

היום, איומים, מי לא מאיים עלינו? מי?

אפילו הידידים מאיימים, לא תעשו מה שתגיד, לא ניתן לכם ככה ומעבירים,

כל העם אתה חי איומים,

אתה חי.

כל הזמן, כל הזמן, לכל דבר, לכל עניין, לכל זה,

העם הזה שורץ לתרבית החוכנות כל הזמן בנפי מצרים.

ותמיד זה מעתיר או ימין, מחלשים או חזקים.

ממלכות שלמות נעלמו את הדור ואנחנו קיימים.

אומרים בהיסטוריה, תמיד.

אז אנחנו בסוג, בסוג של פגיעה שאין, אין בגריה. זה סוג של פגיעה עם שכולה.

זה העם שהשם שומר ומשקיע עליהם עיני השם ונוכח הבא מראשית השנה עד אחת השנה בהשלכה כל הזמן. מה אתם רוצים?

זה העם הזה. העם הזה זה לא רק הכלל של העם דמוקרט.

כל פרט זה פרט מופתח.

כל פרט זה פרט מופתח.

בכל רגע, כל פרט זה פרט.

אתמול נצאתי מהניסרן, ביקש אליי בן אדם עם דימי ועם אשתו.

תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה.

הבת שלנו בת 25. בירכת אותה, ביקשת שתלמד שלושה חודשים

שערי טובה של רמינו יונה.

בשלושה חודשים שהיא סיימה,

חצה את הזיבוק שלה.

נו, מה קשור עכשיו, אתה לומד, שערי לא לומד, כן לומד, מה זה קשור למציאת דימוק? מה זה קשור ללידה? מה זה קשור לרפואה? מה זה קשור?

הרמב״ן אומר, עצם זה שהשם מתנה,

תעשה מצוות תקבל ככה, לא תעשה תקבל ככה,

זה לא טבעי.

אם אני עכשיו מקיים מצוות,

אז ירד גשם, זאת אומרת, לא תהיה מצוות, לא ירד גשם.

גשם לגשם.

או שיש עננים, או שיש עננים.

לא קשור עכשיו למעניין קטינים, מזיז את העננים.

אז התורה אומרת, כן, את העננים אתה מזיז,

אתה מזיז למצפינים, כן.

אם לא, וחרף השם בכם,

מעצר את השמיים ולא יהיה מטע.

הכל זה רק תלוי בזה,

אז מה הקשר?

הרי אין קשר בין הרוחני,

לכאורה לגשמי.

אז אם אני מניע את השמיים, את הארץ,

בארץ תיתן יבולה, או לא תיתן יבולה.

אם השמיים יהיו נחושת או לא נחושת, יורידו גשמים.

מה זה קשור לרוחני? אני יושב פה וקורא בספר ככה,

אני מניע את העולם.

אז אם אני יודע להוריד גשמים, ולהביא גשמים על כל הארץ,

בלימוד התורה,

אז כמה זה גשמים?

זה הרבה פעמים אותם, נכון?

אז כמה שקלים שהגיעו אל היעד לפה,

זה הבעיה?

מה הבעיה?

מה הבעיה?

רק אנשים לא חיים, לא חיים כלום,

סתם הם גילו אותם.

לעמודה ולבן הבא,

מי יתנה לו כוס עליו, עמודה ולבן הבא.

איפה עבודה?

אז קריאיינים, אז קריאיינים, מההתחלה נגד העבודה.

אמרו לנו, מפלגת העבודה.

מי עובד שם עבודה ועבודה?

בקיבוצים אמרו, עבודה, עבודה, עבודה.

אז מי עובד?

עולדים, בילדים.

הוא אמר, בעל הביטחון,

גם אם הוא לא שומר את כל התורה כולה, הוא מקבל לפי הביטחון שלו,

הוא קובע את רף הביטחון.

אתה צריך לא להפריע לקדוש ברוך הוא לתת לך.

אמרנו בתחילת שער הביטחון,

תזכרו את זה תמיד ותשמענו בכלל ברזל.

כל התולעי ביטחונו בזולת השם יתברך.

הקדוש ברוך הוא מניחו

ליד מי שבטח עליו.

כל התולעי ביטחונו בזולת השם יתברך.

השם מסיר השגחתו ממנו ומניחו ליד מי שבטח עליו.

זאת תמיד שדיברנו בגללך על פגישה מבעלה?

תכף אנחנו מגיעים לך.

למה?

אם אתה בוטע בשם...

אם אתה אומר אבל, אתה יודע, לך תסמוך, לך תסמוך

אז הוא בוטח גם על ההשתגלות שלו או על חברו, או על דודו, או מקרו

הוא גם סומך עליו

אז כאילו אתה לא סומך על הקדוש ברוך הוא במאה אחוז

תצליח עוד מישהו, אחדפי אתה צריך, השר ודם. מאיפה יש לו?

הקדוש ברוך הוא

אז ישירות מהקדוש אתה לא סומך,

אתה סומך על זה דווקא שהוא בן אדם שמקבל ממנו?

אומר הקדוש ברוך הוא טוב, אז אני יכול לעשות משפחה בפעם הבאה, ויש לך על מי לסמוך.

תסתדרו,

מניחו ביד מי שמטע עליו.

ובאמת למה בן אדם יסמוך על חברו יותר מהקדוש ברוך הוא? למה?

כי אצל חברו יש כבר את הכסף בכיס.

אצל הקדוש ברוך הוא זה עוד לא ירד.

אז הוא אומר, תשמע, אם ייגש אלינו עכשיו, פה מרחק אליך הוא בשעת פטרון.

ואני יודע שיש לו הרבה כסף, אז אני מבקש ממנו, הוא יוכל לקרוא על המקום.

אבל אם אני יושב עכשיו פה ואני רוצה עכשיו כסף, עוד חמש דקות אני רוצה כסף. אז זה ריק יאללה, איך אני אעשה?

צריך עכשיו להחזיר כסף לבן אדם, איך אני אעשה לעשות עכשיו?

בעל ביטחון

זה אחד שצריך לשלם 38,000 שקל.

בעוד יומיים

אני הולך היום עם המוסר,

ואם הוא יצטרכו כסף מול אלף חייבים,

אני לא טועה,

אז גם אם הוא ילך להשתדל,

הביטחון יגרום

שהוא לא יפריע לקדוש ברוך הוא לתת לו.

אמרנו שאם אתה לא מבטיח בשם,

הכל בגזרת הבורא, ביטחון לא מבטיח להתקבל.

תקשיבו,

ביטחון לא מבטיח שתקבל.

אני אסביר לך.

אחד אומר, אני בטוח שתהיה לי אונייה מחר.

אני בטוח שעזריאל יבוא אליי, שואלי את המפתחות,

ויגיד לי, אדוני, מהיום הזה שלך?

אני בטוח שמחרתיים אני רואה את הממשלה.

כל מה שהוא אמר שהוא בטוח זה יהיה.

משפיות ואבלים.

אתה צריך להיות בטוח שמה שנגזר עליך יבוא,

תרצה, לא תרצה, לא ירצו, ימנעו, יגיע.

זה אתה צריך להיות בטוח. מה יגיע? אף אחד לא דיווח לך.

אף אחד דיווח לך.

אבל כללי,

אם אתה רוצה להגיע לאיזשהו מקום

ואתה בטוח שהשם יעזור לך,

אתה לא יודע מי מה הוא יעזור לך.

אם הוא יבוא טרנד, הוא יהיה ככה,

או מכונית כזאת, או משהו, לא יודע מה.

אתה לא יודע.

אבל אתה בטוח שאתה תגיע.

היות ואתה צריך להגיע, כאילו בגזירת הבורים אתה צריך להגיע,

אתה לא תעשה שום השתדלות ואתה תגיע.

יש לנו פה יהודי שכבר פעמיים הוכיח לנו שזה נכון,

שפעם אחת

הוא עמד במציא בישראל וקראתי לי,

והוא קראתי לי,

וכל פעם אתה עובר רכב חלף, אז הוא היה עושה ככה,

והרכב ממשיך.

עושה עצוב גם ככה. בסוף הוא נזכר בעצם, בא ואני עושה ככה, אז אמרתי ביטאון.

בואו ננסה עכשיו את השיעור, האם זה עובד או לא עובד.

אמר, אני עובד עכשיו

ואני לא עושה שום דבר.

אני רק לומד.

תעצור רגע ולא יעצור לכם, רק עצותי.

עוד הם מדברים,

עופרתי, מפואר,

אומר לו, תגיד לי, סליחה,

איפה זה רחוב כך וכך,

ונוסע ישר פה כמול עצה ונגיע?

זהו,

הוא ממשיך להנזיק שותפת,

לא אומר לו, אתה יכול לקחת אותו.

אז הוא שואל אותו, אל תצטרך להגיע?

הוא שואל אותו.

אז הוא אומר לו, לא,

אני רחוב בקצה של אלעד, אני,

זה טרחה בגבורה.

הוא אומר לו, לא, לא, לא, קנה.

הכניס אותו, לקחת אותו לשם, וחזר וחזרה למקום כצריך.

אחרי יומיים-שלושה, כמה יום עבדנו לו שם, אחרי שבועיים,

ניסיון נוסף,

עומד עוד פעם.

הוא אומר, אני לא מרים את היד.

רכב חולף על פניו,

פתאום עוצר, בונן,

עוזר, רוורש,

מסתכל עליו,

אומר, אה, זה לא עצור.

חזר ואומר, רגע, אבל לאן אתה צריך?

אז זה עומד על מקום כך וכך, וכך לוקח.

הרב, אבל זה לא הופך מהזכויות?

הוא יכול להתחבא, להתחבא מאחורי ה... לא להגזים, לא להגזים.

זה כאילו עכשיו אתה רוצה להישאר בבית, יבוא אחד, ידבוק סליחה, אולי תכף לנסוע עליו.

הרב, גם זה יכול להיות, אבל הרב, גם זה יכול להיות. הכל יכול להיות.

אבל זה לא הופך מהזכויות? אבל אני אומר,

אנחנו לא צריכים לחפש, אתה מבין, כבר את הדבר הכי רחוק.

זה גם מספיק רחוק שאם אתה עומד וקורא,

אתה לא מראה שום כוונה שאתה רוצה לנסוע לאנשהו, שפתאום מישהו יעצור לך,

או שיטעה, יחזור ברווי אסעוד,

ויגיד לך סליחה, אה, זה לא אתה.

ופתאום הוא יגיד לך, רגע, אז אני כבר עצרתי איזה רגע, אולי אתה רוצה לאנשהו.

מה, למה שתגיד לי לאן אתה רוצה, אתה קורא?

מה אתה מפריע לך?

כבוד הרב, זה לא בכוח התחילה?

הוא לא התפלל, הוא רק רוצה לבדוק אם זה עומד. לא, אני שואל, לפעמים קורה לאנשי דברים מכוח תחילה או לא?

אני סיפרתי לרב שהייתי מחוץ לארץ בשתיים הלילה. כל זה רגע של הסיפור, יא בביי. לא, בשתיים הלילה. אתה לקחת לנו את השיעור, לא התקדמו, החבר'ה לא אימדו כלום.

רק שאלה אחת, זה אוכל מהזכויות?

מה?

זה אוכל מהזכויות?

לא, לא, לא. ביטחון בהשם לא אוכל מהזכויות?

כי עושים לו משהו כאילו דרך נס אולי, אני יודע. לא, לא, לא.

אם אתה סומך מלכתחילה על נסים,

אתה... כמו להגיד, אני רוצה נס. אני לא אומר אם זה אפילו טעה, נכון? לא יודע שאני רוצה צעה. זה לא נס.

לא נס? לא. למה לא נס? אני עומד, אסור לעמוד. מותר לעמוד, אבל ברצון שיעצרו לך, למרות שזה לא נסת הטבע. לא, אבל כשאני עומד, תקשיב, כשאני עומד,

אני גם רוצה להגיע למקום מסוים,

אני גם רוצה לשלם את הגז,

אז אני גם רוצה, תקשיב רגע, תקשיב, אני גם רוצה לשלם חשמש,

אני גם, יש לי הרבה דברים שהייתי רוצה.

זה שאני עומד כרגע ואני רוצה להגיד לאנשו,

מעבר לזה יש יכול להיות שאחד יעצור וישאל אותי,

סליחה אדוני,

אתה אברך?

הוא אומר לו כן, הוא אומר, תשמע, אני יש לי מעשרות,

אני יכול לתת לך אותם?

הוא אומר, כן, אתה יכול לתת לי אותם.

הוא נותן לו אלף שקל, הוא אומר, תודה.

הוא אומר, ועכשיו הוא יגיד לו,

אתה יכול גם לקחת לו ספרים?

אני אגיד לך, זה לא, ביי, חצוף.

הוא בכלל לא עצר לסיבה הזאת, הוא עצר לסיבה אחרת. מה, לא יכול להיות.

זה שהוא עומד זה יכול להיות לכל סיבה.

הסתם דוגמא, לא?

מה? הסתם דוגמא מה שאמרתי.

מה זה סתם? זה סתם ציון?

מה זה סתם דוגמא?

לא, היו דברים בעולם.

מה, אין לך כסף?

זה היה כאן יהודי באירופה, כך מעטה, לא?

מה זה?

אני סיפרתי לכם פה שבא אליי בן אדם

ונכנס למשרד,

ואמר לי שהוא רוצה לטרום לארגון שופט ב-9 מיליון דולר כל שנה.

אז אני אמרתי לו, מאיפה יש חסכומים כאלה?

הוא אומר כל שנה, לא אחת פעמים,

אז אמרתי לו, מאיפה?

זאת אומרת, יש גרמנים שנותן לי כל שנה 15 מיליון דולר לחלק מיהודים.

מה בחר בו הגוי הזה לתת לו 15 מיליון דולר?

יכול להיות סתם דוגמא שיש, הוא היה רוצח,

רצח יהודים, יש לו איסורי מצפון, ואני לא יודע מה, מוחליט, מוחליט ועושה.

כאילו לעשות משהו בשביל היהודים, הוא לא שואל אותו מה אתה עושה מה שאתה רוצה, ניתן ליהודים, למה שאתה מבין?

אז הוא אומר, אני הגעתי אליך, אני יודע את הפעילות שלך ושלו,

החלטתי לתת לך.

אמרתי לו, אני מצטער מאוד, אם אני לא יכול לקחת.

הוא אומר לי למה, אמרתי לו, זה מגוייל.

בחסד לאומים חצאתי,

ואז הוא לקחת, אסור לאלמןמן גוייל.

אבל יש לו כינון,

אבל יש לו כינון,

מה מילים?

מה מילים?

מה מילים? כבוד הרב, מילים. מה מילים, כבוד הרב?

הוא רק שליח,

הוא שליח לעשות. מה, הוא ידע אריכתא של הגויים?

כן, בוודאי, הוא אמר לו, אתה עושה עם הכסף למטרות שאני אמרתי, אתה רוצה שיהודים, ממה שאתה רוצה.

אבל הוא ממלא שכיחות עכשיו.

הוא לא נותן לו את זה מתנה.

בשבילך, תעשה מה שאתה רוצה.

אתה? אז היית מלמד אותו לקבל את זה מתנה.

ואז היית, למה להיות קשה?

תראה איך הוא נלחץ על הכסף שלי. לא, יאללה, כל שנה. כל שנה. כל שנה, כל שנה.

בקיצור, הבן אדם קיבל הלם, ובסוף איים עליי להם.

אמר לי, אני לא יודע, אתה עושה קדיף לקבוע אותך לשמיים אחר כך שאתה הצטטת לארגון תשע מיליון דולר.

מה, אני דלוק?

אז אמרתי לו, מצור כרגע,

אני לא עושה שום דבר שהוא נגד ההלכה. ככה, הלכה, חסד לאומי מצא. הדבר ראשון, אני לוקח את זה.

רק להתחלק להם.

אני לא לוקח.

אמר לי, רגע, אמרתי, כתוב את הרב לצא. כתוב את הרב לצא. רגע, רגע. אמרתי, אתה לוקח, בנאומים שעושים חסד בחטאת ישראל,

בקיצור, אין שיקולים בזה, זה דבר פשוט.

אמר לי, יש לך רב? אמרתי לו, כן, יש לי רב.

אמרת, מוכן לקעת אותי אליו? אמרתי לו, כן.

הבן אדם עקשה אם נתתי תקציבי.

לקחתי אותו לרב, המנוח, הרב שפירא, הזה, אשר נכנס אליו ומספר לו שהוא רוצה לתת לי פה משהו, אבל אני לא רוצה לקעת אותו.

הוא אומר, הוא צודק.

אמרו לו, למה?

אמרו לו, חסד לאומי מחטאת?

הוא יצא בהלם. למה זה בהלם?

אתה יודע איזה בעל זה בן אדם חוזר עם תשע מיליון הביתה?

אז שימכור לו משהו, כי זה יכול להיות,

יש כל מיני פקטינים, ייתן לו מספיק, יש כל מיני פקטינים, נכון, אבל אנחנו לא עוקבים על הקבוצה, אנחנו יודעים מה הלכה אומרת,

תראה,

אם אני הולך בשבי,

ואני מוצא עכשיו ומציאה,

יאללה, בטוח, אתה יכול לברות בו מתחת לאוזר.

מה? אתה יכול לברות בו מתחת לאוזר.

אני לא עושה שום דבר.

אבל זה הלכה.

יש עצות, עצות.

מה זה, אבל, יש עצות. אבל כבוד הרב, לפי ההלכה, יש עניין שמותר לעשות הערמה על ה... שמעת? בוודאי. זה לא הולך תחילה.

יש עצות.

יש עצות. מה זה עצות? אפשר לקחת בגב, זה עצות.

לטלטל את זה,

ואז אתה לא עושה מלאכה דאורייתא.

אתה מוריד את זה לדרגת רבנן.

לא, אתה לא עבוד רבנן. אבל בשינוי נקצר זה אפילו יותר רבנן. לא, לא שינוי, לא עמד בשינוי.

אבל אתה יכול להוריד ולעשות שניים של עצורות פטורים.

אין לנו דוגמה. אבל עשורים זה אסור. אבל אסור, נכון. אבל לא הבנתי אבל הורדתי את הלכה. יש עצות.

עצות, אדם אומר, לעומת מה שהייתי זה ופה ושם, עצות.

אני לא צריך עצות.

אני רק בלה.

אבל יש לה ערמה שלך.

אבל הערמה זה מותר.

כן, אבל מה זה משנה?

אם אתה חמוד בהשם, חבר'ה, אם הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לכם את זה, אתם כנראה לא מבינים, אתם מחפשים את התוצאה.

אני לא מחפש תוצאה, אני מחפש את ההלכה.

ההלכה בשבילי זה המציאה הכי גדולה שיש בעולם, ההלכה. ההלכה. קיום ההלכה זה היהלום הכי גדול בעולם שיש.

זה שאני מקיים את ההלכה כלשונה,

זה אקבר, אקבר יהלום שאין כדוגמתו בעולם.

היהלום הזה שברצפה יכול לשמש אותי לתקופת מה בעולם הזה.

היהלום שלא הרמתי ישמש אותי לנצח נצחים.

אני מחפש יהלומים כאלה, כאלה.

לא מהסוג הזה של אבני חפץ.

אני מחפש יהלומים

שאני שובר את המידות שלי,

שאני מקיים את ההלכה במסירות נפש.

אתמול הראו לי פמלה והחמאש שהוא זה פרוזנטי. אמרו, כל העולם רוצה, אמרתי, בשביל מי יש גחם? הוא אומר, תמיד טיבי יש.

אמרתי לו, בשביל מי יש גחם ויש? הוא אומר, לא יודע.

לא טעמתי.

זה שלא אכלתי שווה יותר מהטעם הכי טעי.

למה?

שמרתי על רצון הבורא.

אתה מבין? יואו, איזה כזה.

למה זה לא להגיד לעשיר?

לא.

לא רוצה.

כבוד הרב, תבוא אלינו למשרד בניו יורק,

אני אתן לך כך וכך כסף.

תן לי ברכה בעסק.

לא בא, משה.

לא בא.

למה אני לא בא?

אני לא קמיע.

אני לא בא.

אם הוא ייתן כסף, תרומה, בלי התניה,

מגיעה לו הכרת התור, מגיע לו כבוד, מגיע לו כבוד, בטח, תורם.

מי שתורם, מה פתאום?

הזמינו אותי לחוץ לארץ, לחתונה,

ואני אקבל 50,000 דולר. לא נודעתי.

זה לא נכון.

אני בטח אקבל. אבל אם היום הזמינים את הרב לחתונה,

אני עולה להיות סוף. כרטיס על רגלונה, מה?

אני לא רוצה שאני הסנדק.

אמרתי לו, אני לא בא.

אם אתה לא תעשה הרצאה

באותו יום,

אני לא בא. מה, אני אלך, מזביז יום לסנדקאות?

מה שאני עושה פה מצוות ביום אחד,

אני רק אטוס לי, הלוך-חזום, בשביל מצווה אחת. אני יכול לעשות הרבה מצוות ביום, לא צריך לנסוע.

והוא עסק.

היה ברית, ובערב הייתה ארצה.

כמה אנשים?

אז זה חשוב כמה אנשים, מחיית השלום.

כן, אבל לא עכשיו.

אז זאת אומרת,

רק רגע.

אז זאת אומרת,

תזכרו דבר אחד, קיום ההלכה,

זה האוצרות הבלומים שעמדו לנו בחיי העולם הבא.

כשאתה תבוא לעולם האמת, יגידו לך, אתה עמדת בניסיון של אבן טובה ברצפה?

כן.

מה עשית?

אומר לי, עשיתי ככה, ככה.

אמרתי לך, לא.

עשית ככה, ככה. ועל מה חשבת כל השבת?

שלא יגנבו, שלא יקחו, שלא יראו, שלא יפגעו.

עלך השבת! עלך השבת!

אין שבת!

הרב דיאדה גם שם. אבל היה, היה אחת מסופר בגמרא, היה אחת,

היה בא אחת שהחצר שלו פתאום נפרצה,

נפרצה, עכשיו שבת. אז הוא חשב בשבת,

עכשיו בשבת,

אז ביום ראשון אני אסגור את הפריצה.

ואחר כך הוא התחרט, יואו!

חשבתי עכשיו על מלאכה שאני אעשה ביום ראשון.

זה הרהור מותר!

הרהור מותר, מה אסור?

אם אדם הרהר, מותר, מה אסור? מה אתה אסור?

אבל הוא אמר, לא, גם הרהור שבת! הם דיבור אסור. לא רוצים.

והתחרט על זה, ועשה תשובה על זה, והכל והכל והכל והכל, ומה קרה? לא תיכף. הקב' לא תיכף. והקב' הוא צמיח לו עץ צלף,

שסתם בדיוק את כל הפרצה,

ולא עוד,

אלא שהביא לו, זה עץ שמרוויחים ממנו הכל.

גם האביונות, וגם הפרות, וגם הכל.

ומזה, ועוד התפרנס מזה.

שמעת?

אבל היה לו עצה, הוא היה אומר, מה קרה? הראתי, מה קרה? לא עשיתי כלום, לא עשיתי שום דבר.

לא עשיתי כלום, נכון?

אבל הוא אומר, לא!

אבל כתוב, אבל כתוב,

אבל אנחנו מדברים על הרב שפירא, נו, הרב שפירא באותו ילדותו. כן. ואפשר לעשות את העניין המשמעותי. אנחנו לא עושים. תגידו כך,

תמכור לי בתמורה למאסקים.

אתה יודע מה האיסור? ככה אנחנו יהודים, התנהגים. אתה יודע מה האיסור? האיסור שאני לא לקחתי, אם הייתי לוקח,

הייתי עובר על איסור הנאה מן הכול.

זה חסר לא עם חתן. זה איסור, זה איסור, אם אנחנו עושים את זה פה, זה איסור דרבנן, איסור חלש מאוד, כאילו.

כמה גרבנן אנשים עוברים?

ככה, איך אומרים החבר'ה?

מה אתה בא לי עם זה?

קודם כל שאני אעבור על הדאורייסה,

שאני אעמוד ולא אעבור על הדאורייסה שיש לי וזה, אתה מדבר איתי על גרבנן?

אתה איפה הגעת?

הלוואי שזו תהיה הבעיה האחרונה שלי.

תבין, החכומה היא,

אני עכשיו, כל רבנן אצלי כמה שווה.

כמה כל דרבנן מתקבלת ששעה מיליון דולר?

כל דרבנן.

גם רבנן איזה מיליון דולר?

גם מאה מיליון דולר, ברור.

אבל לא. לפי הערכה שלך, לפי הערכה שלך אנחנו מחזירים לך את זה.

אני, השווי של הדרבנן שלי, לא של כל העם.

כמה שאתה מעריך את המצווה, זה חלילה. כי הערכה שלך מעריכים לך. זה לא אינסוף של כסף.

לא הבנת, בן אדם גם עכשיו, באמצע השיעור.

הוא יוצא מעשן סיגריה.

שיעור שלא סגר. אז הלימוד של התורה פחות משישוב סיגריה.

למה? כי אמור לך להפסיד שיעור תורה בדברי תורה

בשביל לעשות את זה.

רגע, הרב.

מה, אתה משוגע?

אנחנו יושבים בקדוש ברוך הוא, לומדים אתו לדעתו, מדברים איתו,

ואין את הפגישה, ובגלילים מחכה רגע ללבשים.

מה זה קשור?

הרב, בבשח שעושים את המכירה הזאת של המזור.

כאילו, אבל בעצם זה נשאר בארון. לא כאילו, זה ממש, אם זה היה כאילו, שנה שעברה הערבי לא רצה להחזיר.

אז אמרו לו, טוב, אין בעיה, תשלם כל מה שהתחייבת.

כמה עכשיו אתה קנית חמץ?

קדימה, תשלם.

אם אתה לא משלם, לא, אז מה, שיקנה.

מה הוא קונה?

מה הוא קונה? קמח.

למה עולה קמח?

לא חמץ קמח, אבל נגיד, אנשים שמו קמח, שמו זה,

שמו פה את המדינה. נגיד, למה זה שווה?

כל מה שקניתם.

מיליארד, תן מיליארד של המידה.

אבל הנה דוגמה טובה, מכירת חמץ קפצח זה סוג של הערמה.

כי, כי, כי איזה, אמרתי לא. אתה אומר לי עכשיו, עכשיו נגבדתי למה לא.

הוא אמר, אדוני, אני לא נותן לכם החזרה. לא, אין לך כלום החזרה.

אמרו לו, אין בעיה, שלם.

בסדר, אז אמרנו, מה?

למה אתה, שלם?

זה מכירה היא מכירה, זה הסימן שזה מכירה. מה הערמה, מה הערמה? לא, אסור להחזיק חמץ בפתח, אז אנחנו מוכרים אותו. מותר? בסדר. אז אסור לקבל, חסד הוא מאוד גולה. חסד לאומי חטאת.

אסור להגיד לו אותו גוי.

תן, אז אסור לנו לקבל את הזה,

כי אם אנחנו ניתן לך אוכל בתמורה, או משהו אחר, שיהיה מי כחומים כמה, ואז אפשר להביא לזה עכשיו פעם.

אבל הרב, גם את זה לא רצה להביא.

חסד הנה, שאנחנו אומרים במפורש,

אין אסור הנאה מזוהי, נקודה. רגע, הרב, הרב, אבל, הרב, אתה לא ראית את הגוי.

הרב, הרב, גם אסור להקבל את הגוי.

נקבל בבוש קצירם כשברנא.

אם היה חם היה לוקח, היה נותן להם זכויות, מחזק אותם. אמרתי להם. גם מחזקים את הגאומנים.

אמרתי להם. בכל ייצור אסור להם. אבל הרב, הרב, מטילה, אתה לא לוקח את זה. החסד שהלאומי מפנים זה חטאת ישראל.

הרב, אני שאלתי רב, ברור, בריא ומפרסם כסף מגוי.

כן. אני התחלתי לכתוב ספר על מסיך ועל נפלאותיך לפני כשש שנים. בסוף? מסיפור, ולא עכשיו הזמן. פרסומת, בסוף, כן. בסוף.

שאם הגוי נותן את הכסף על מנת שיש לו איזה צורך מעצמו,

זאת אומרת, במקרה שלי אשתו הייתה חולה במחלה והתרפא,

אז כן מותר לי לקחת.

כי אני שאלתי, אמרתי, אני לוקח את זה על תנאי,

כי לא רציתי להיכנס בספק הזה של חסד לאומי חטאת, מה לעשות? יש ארגונים היום שנותנים כסף אפילו ממיסיונרים,

בעל המליאה שלי יצא נגד זה. אבל לא משנה איזה נוצרי, מה זה משנה?

הוא נותן גם בגלל אלה המיסיונרים, יש כאלה שהם אוהבי ישראל,

יש וונגליסטים,

כל מיני מחלטיסטים,

כל אחד מספקתו נותן, ידידי ישראל.

ידידי ישראל. הרגיעה שלי יצאה נגד ובראו שזה חילול השם וכו' וכו',

וזה הכל, ויש ארגונים מהחשובים ביותר, וזה לא ימומן, הם ישמעו את השמות,

שמה שהם עושים זה חוסר ביטחון,

זה כלום, זה גורניש,

בעתידים ניתן את הדין.

אין מה לעשות, רבותיי. תזכרו דבר אחר,

ההלכה זה היהלומים הכי גדולים בעולם,

הכי גדולים בעולם.

גם מה שאתה מספיק לקיים את ההלכה על השוד הטוב ביותר, הבטוח ביותר, השמור ביותר,

זה מה שרוצה הקדוש ברוך הוא, הוא רואה.

אם אתה רואה ילד נכנס, נכנס לחדר של ההורים, ביש יקל,

חולץ את הנעליים, חולץ, ועובר ביש יקל, ונופיע להם, ביש יקל, זה בעונש, אין לו ברירה להיכנס.

מה הכול עושה בשקט, בשקט, בשקט, בשקט, בשקט. איך אדם מתפעל מזג שרואה כמה הוא מכבד את ההורים שחלילה לא יתעוררו בשינה בגלל כך וכמה.

יש אחר שיקנס גם בשקט, לא יעלו את הנעליים,

יפתח את הראש והוא יפה,

יפה, יפה, יפה, הוא עשה התקדלות, כאילו מה, מה, מה אתה עושה? מה, נאו את הנעליים?

הוא, אצלו זה, הוא לא מוכן עצמי ככה.

ויש אחר, גם אם זה אונס, יתאפק,

יגיד לו, קרה כלום,

אני לא נכנס לחדר ומאיר את ההורים.

אז יש לי שאלה מההלכה.

לפי ההלכה הזאת,

מותר לעבוד בחברה ששייך להיות בגויים?

כלומר, נגיד אם יש לך שכר פה בארץ. לעבוד, מותר. מותר, מה, אתה מקבל שכר על מה שאתה עומד, מה זה משנה לך?

רגע, במחילה אם הוא פגש את הרב בית הגוי, אז מה הבעיה בין זה?

לא פגשת אותו, ולא ראית אותו. אבל שוב, מה זה שייך?

כסף שלו. קיבלת מיהודי, לא מהבויים, לא פגשת את הגוי. זה לא משנה, הוא משנה עכשיו.

הלאה.

וכן בעל הממון, וכן בעל הממון שהגיע אליו בסיבה ידועה,

וכן בעל הממון שהגיע אליו בסיבה ידועה,

אילו הייתה נמנעת הסיבה ההיא ממנו,

היה משיג אותה בסיבה אחרת, כאשר הקדמנו.

וכמו שאמר שמואל הנביא,

כי אין לאדוני מעצור להושיע ברב או במעל.

הקדוש ברוך הוא,

אל תסתכל אם זה הרבה סליףים,

זה סליף אחד, אל תסתכל אם זה הרבה...

זה כסף, זה מעט כסף, כל דבר יכול להצרחש.

וסיפרתי פה כמה סיפורים מהדעים של ערבי תובעות, שגם דירה של 310 אלף דולר אפשר לקנות אותה ב-130 אלף דולר.

איך כשהקדוש ברוך הוא מחליט שמישהו התפעל מאיזה מעשה שהוא עשה משהו,

אז זה יכול פתאום לא להיות המחיר, כי זה לא הגיוני וכו',

מה המעשה כזה שלנו פה בעריכות?

אבל בכל מקום אין שום בעיה, אתם צריכים להבין,

מה שנגזר עלינו לטובה או מה שנגזר חלילה לרעה.

הכל זה מעיטו לדברת לא ניתן משינוי, למעט מה שנגזר לרעה.

אם זה לא בדם, זה בטיף, ניתן משינוי.

אם זה בדם, אין מה לעשות.

אין, כל העולם יחמוד לעזור או לא לעזור.

כמה שנישאם, שונים מקום, שזה... שום דבר לא יעזור, תעשו את כל מה שצריך ולא תוכל להעזב. למה?

אם זה גזרה בדם, נגמרה. אם גזור על הדרך שזה,

הוא יסתמך מן העולם.

תמיד יש תאריך שצריך להסתמך, ואם גבוהו, זה התאריך, נגמר הסוכות.

אין מה לעשות.

יש רק מקרים מיוחדים של סכנה שאדם פה ושם,

שתפילות וזכויות רבות ומזכי רבים וכל מיני דברים, ואפילו אפשר להוריד נפש חדשה לבן אדם.

יש דברים כאלה, אבל מגירים גרים ואין משכות.

אבל זה חד, תראה בדם.

לא, לא דברים כאלה.

מכל מקום, ממה שראוי לבוטח,

וממה שראוי לבוטח על האלוקים בתרבות,

שיתעכב ממנו עד פרס יום מן הימים,

שיומד בליבו, קורא אחד שנתקע לו תקופה, לא הולך,

הביסוס לא הולך עד עכשיו עוד מצוין,

פתאום לא יודע מה קרה.

אנשים לא באים, והוא שם, אז מתחילים לסלוג,

ההוא פתח, ההוא עשה, ההוא שקח,

העלו עכשיו את החשמל ועושים מעל 8%. הדלק עולה, זה עולה. אנשים מתחילים לצמצם,

9%. אנשים מתחילים לצמצם, אנשים לא קוראים, כי לא יודעים מה יהיה, בגלל זה.

הבן אדם יפגע, לא הולך בעבודה, מה יעשה?

וממה שראוי לבוטח באלוקים, כל זה המדומה בוטח.

שיתעכב ממנו עד פרס יום מן הימים,

יאמר בלבו כי אשר הוציאני אל העולם הזה ושמאני ידוע ועת ידועה ולא הוציאני אליו בפניהם ולא לאחריהם הלידה הייתה בשעה מסוימת ביום תלוני הוא שמעכב ממני בו טרסים עת ידוע ויום ידוע לדעתו משהו טוב לי

כמו שהשם החליט מתי אני אגלה לעולם אם זה ביום שני, שלישי או רביעי אם זה לפני ה-40 או אחרי ה-40 הוא קבע בין שעה ואם השעה הזאת היא בשעה טובה או בשעה לא טובה או בשעת המזל או בשעת המזל אם זה בקיסרי או בגלל הטבעי זה עמדה ועמדה וככה וככה ומשהו קבע את זה

הוא עשה לטומתי דרך אגב בוא תרפיל ויבוא לעת וזמן ידוע וקבוע לטומתי

אז אם לא ציאני מן העולם הוא קבע זמן ידוע שמתאים בדיוק לי ודווקא לבנון מישהו אחר אותו דבר גם תרפיל יגיע עליי לעת וזמן קבוע ששם קבע לא לפני ולא אחרי

אם היית עומד בבטן בלחץ ורוצה לצאת נו זה היה עוזר לך הרי התינוק בועט נכון? הוא אומר שהוא בועט בועט בועט בועט מה הוא רוצה?

צריך לצאת

הוא יוצא? לא יוצא כאלה בועטים גם חודשים מוקדמים

סכסי סכסי סכסי סכסי דופק דופק הלו הלו

אבל זה בדרך כלל לא הצדיקים, זה צדיקים לומדים שמיים מלאך, אין אימה, מה אתה בועט, בין תעלימות, מי מתאים לרקוד בין תעלימות?

אה יכול להיות שכן, שהתירוץ שזה, זה תהיה להשתולל,

אבל מכל מקום,

ממה שראוי לה בוטח על הירקים יותר טוב, כשהתעכב ממנו טרף יום מן הימים,

יאמר בלבו שאשר הוציאני מן העולם,

על זה בזמן ידו ועד ידועה,

ולא הוציאני אליו לפניהם ולא לאחריהם,

הוא-הוא,

הוא שמעכב ממני בו תרפינה עת ידוע ויום ידוע,

לדעתו, כיוון שהוא יודע, משהו טוב לי,

וכן כאשר יבוא אהו, מה יקרה כשיבוא לו טרף מצומצם?

מעט כסף, מעט אוכל, לא שאין לו כמה ימים,

אלא שבא לו, אבל מעט.

מה יקרה עכשיו במצב כזה?

לכן כאשר יבוא אהו, טרפו מצומצם,

לא יותר על מזונו מאומה,

ראוי לו לחשוב בלבו ולומר, זאת אומרת, יש לו בדיוק רגישים של עופר, זה מי שיפנה את המזרח.

ראוי לו לחשוב בלבו ולומר, אז אומרים לנו בתור בעלי ביטחון שמעוניינים לרצוח בשביל מה אנחנו צריכים לחשוב באותה שעה, מה צריכים לומר?

ראוי לו לומר בלבו אשר הכין לי מזוני בשדי אימי בתחילת ענייני כפי צורכי ודי כלכלתי יום-יום עד אשר המיר לי אותו וטוב ממנו ולא הזיק מבואו בצמצום מאומה כן, לא יזיק לי בוא הטרף הזה אשר עתיקו אותי אליו עתה בצמצום כפי צורכי עד תכלית ימיים, מה אמר?

אחד בא לו מעט

והוא מתחיל לדאוג, עד עכשיו הוא היה חי בשפע, פתאום נהיה לו מעט, מעט, מעט, מעט, בקושי שלוש רוחות, בקושי הוא אוכל

הוא כבר הגיע למצב שהוא מדלג הרוחה,

אין לו

מה הוא צריך לומר בלבו?

צריך להגיד, כמו שכנראה הוא מתחילת חיי, אם היה לי יינוק מאמא

אז כמה הייתי יונן, מעט, כמה זה, כמה יכול להכין?

כמה cc

10, 15, 20 c, 20 c, 20 c, זהו,

אז אתה, זה מחזיק אותך,

נהיה לך לחיים ככה, כמו התינוקים, איזה יופי, וזה, ומה?

עד שהשם מימיר את זה,

אתה כבר לא צריך את החלל של אימא,

אתה כבר מתחיל לאכול לחץ,

סוויתי,

גננה, כל מיני דברים.

אז הקדוש ברוך הוא במשך כל אותה תקופה,

מה?

זה גרע לך?

זה צימק אותך?

לא, זה הספיק לך, התפתחת, התפתחת, בלי שום בעיה,

ואחר כך הוא העמיר לך יותר משהו אחר, האם אתה אוכל קצת טקים,

וג'יפסים, וזה, 1,760 קלוריות, עם סנאט, ומה?

נו, ו?

אתה שומר רק על אותו,

שמה עוד התפתח כמה צמצום, התפתח כמה גדלת,

היום אתה אוכל, פוצץ, ומה?

אתה שומר על פיגור הפחות או יותר הקחוק.

שמה זה היה על ידי שוויה. אז זה אומר, לא דאגת, נכון? שמה לא דאגת?

לא דאגת.

זה הזיק לך?

לא הזיק לך.

הוא אומר, תדע לך, עד תכלית ימיך שאתה צר השם,

לא יזיק לך בין אם יהיה לך צמצום רב,

ואני מבין לך שבע רב לגבי תכלית חייך וימיך הכל יישאר אותו דבר, למעט מי שמסכן את חייו ואכילתו.

אדם שאוכל מאכלים רעים, רעים זה לא דווקא רעים,

הוא אוכל שומנים,

הוא אוכל דברים שמזיקים את הבריאות, את הגוף והכל וכו',

אז האדם הזה מקצר את ימיו,

הוא מקצר את ימיו.

אבל אם אדם אוכל אוכל ומזון בריא כמו שהתחלנו אתמול לפתור פרצות דעות, איך צריך לאכול, איך צריך לשתות, מה קודם, מה אחר כך,

קודם הדברים המשלשמים, ואחר כך הדברים הזה,

ולא הפרקות,

כמו מה שאומר הרמב״ם,

אז זה אם אתה תדע ככה הוא מבטיח לך שכל ימיך תהיה בריא. כל ימיך, הבטחה,

מדובר על לא רק חכם ענק ועצום, אלא ברופא גדול ומוגן.

כמלך מצרים הוא היה חי,

זה זכותו.

כבוד הרב, בבית עם אימו הוא היה חי על ידי שליח,

האימא היה שליח.

כשהוא יצא לאוויר העולם, עכשיו הוא צריך לחיות בשפות עצמו.

יש ניחים בלי סוף לתרגוס, זה מה שבמצעת.

מה זה הבוטח בשם חסד מסובבנו?

זאת אומרת, מכל סיבה בעולם הקדוש ברוך הוא יכול להתחסד איתך,

מלתת לך את מה שמגיע ממך,

ותמיד זה חסד, לא חייב.

זה שליחים.

הוא לא חייב בכלל.

כל מה שתיגע ותעמוד בקיום המצוות,

זה כאילו אפס לעומת

מה שאתה נהנה מהבורא.

לא תוכל לשלם לו אחת הטובות שלו.

לא תוכל. כל החיים שלך תעמוד במצוות ותשלם על אחת מהטובות שנתן לך.

אחת.

כתוב, כל עמל אדם לפיו,

כל מה שאדם אמן בתורו הוא מצוות,

הלוואי שיספיק למה שבפיו.

הוא אוכל בפיו.

אז מפה מתורת דבר נפלא,

שכתוב אפיקורוס, אין לו חלק לעולם הבא. חכמים אמרו, אפיקורוס אין לו חלק לעולם הבא. מה זה אפיקורוס?

כגון שאמר תלמידי חכמים,

מה הם מהנים לעולם?

הם לומדים לעצמם, שומעים לעצמם.

מה יענו רבנן?

מה יענו רבנן?

מה תוכל לשמורים?

מה זה מועט?

מה זה מועט?

איפה התעשייה?

איפה התעשייה האווירית?

איפה פטוסים? איפה הייטק? איפה, איפה?

מה זה אימה ביניים?

הוא אומר, מה יענו רבנן?

אבל אלה בהייטק שמגיעים למצב שהשם מלחם אומרים לנו רבנן, והם מחפשים את הרבנים אחרי שהם מתנגדים.

מחפשים עולם.

כן רבנים עוברים להם על העם הכול, אבל מה אתה עושה?

כל מה שלמדנו, הכול זה נעצר פה.

אבל מה יענו רבנן?

זה נקרא את עיקורוס.

זה לוחמת לעולם הבא.

רוצח?

יש לו חלק בעולם הבא.

אחד שאמר משפט כזה, אין לו חלק בעולם הבא.

מה זה?

מה זה? למה הגזמה? מה זה?

מה זה?

מה זה?

מה, בגלל שהנימו את החכמים, אז לא יהיה לו חלק בעולם הבא?

מה הולך פה?

אלא ההסבר הוא כך.

הפסוק אומר, כל עמל אדם לפי.

כל עמל אדם לפי.

אומר הגאון בברימה, הלוואי שכל מה שהאדם עמל בתורה ובצרות יספיק ממה שהוא אוכל דעתי.

כי הזכות לאכול, והאפשרות לאכול, היכולת לאכול,

ההנאה מהטעימה,

חביבי, צריך לשלם על זה.

בשביל לשלם על דבר כזה,

קח אנשים שאין להם חושת טעם, כמה הם מוכנים לשלם על זה?

קח אנשים שלא יכולים לדבר בגלל שיש להם גידול והם צריכים לאכול ברצינות.

קח כל מיני, כמה זה שווה? כמה משלחים כאלה יכולים שאתה בכלל רוצה לעשות?

כמה אתה משנה? מה אתה אצלך, זה עומד עובדים.

אז הוא אומר, כל עמל אדם לפי ואולי שיספיק כל עמל המצוות שלו למשהו אוכל בפי.

אז לפי זה,

כל המצוות שעשינו עכשיו, הנה, למדנו,

ונתפלל בנט,

ונלך לאכול,

הכול עליו עכשיו על רבחן פוטו.

ואחר כך, אם נעשה מצוות ואלכוהול,

זה ילך על רבחן צהריים.

מה, נשאר בלי כלום?

אז איך נזכה לעולם הבא?

איך נזכה לעולם הבא? אם בכל אנחנו השתמשנו, בכל הזכויות פה בעולם הזה הן של פיתות.

אלא מסביר החפש, האם זה חפש כזה, ואחר כך.

ובכל יום בשמאל יוסף, הוא אומר, כל העולם ניזון בשביל חנין אמוני, וחנין אמוני דיינו במקום החרובים, מעל השבת ומעל השבת.

זאת אומרת הגמרא, שכל העולם ניזון בשביל של חנין אמוני, שהוא צדיק יסוד העולם,

והוא מושך שפע לכל העולם כולו דרך הסגנון שלו. הזכויות שלו

הן שמקנות לכל העולם את המזון.

כל העולם ניזון בשביל דענו.

עכשיו, מה קורה?

אם אני ניזון,

אני מאמין בחכמים, אני מעריך את החכמים, אני מוקיר את החכמים.

אם אני ניזון בשביל שלו,

אז ברשות דבר, אני לא אוכל מזון על חשבון הזכויות שלי.

אני אוכל מזון ממה שצדיק יסוד העולם, הוריד לעולם שפע,

ואני נהנה מהשפע הזה.

לא צריך לשלם עליו. נותנים לי את השפע לא משלי,

משלו.

מה יהיה עליו?

אבל,

אבל האפיקורוס מה אומר?

מה מועילים החכמים?

לא מועילים.

אז הוא לא יכול להיענות בשביל צדיק יסוד העולם.

הוא נהנה משלו. הוא נהנה משלו, הוא נשאר בלי כלום, לכן הוא נמחר את העולם הבא.

יאללה. יא וביי, יא וביי, יא וביי, יא וביי.

איך אמרו החבר'ה? שמור מינים, שמור מינים.

עם המינים אתה יכול להפסיד את כל העולם הבא שלך.

וזה, כל התשכורת מרגילה את כל העם שיפסידו את העולם הבא.

ההסתה שלהם נגד החרדים שיושבים ולומדים,

וצריך להוציא אותם משוק העבודה,

וצריך ככה, ואז כולם אומרים כן, נכון, מה פתאום? אז לוקחים את כולם לאפיקורסים ומפסידים את העולם הבא.

זה גדולי מחקיאה רבים בעולם,

התשכורת והפוליטיקאים,

וכל האינטרסנטים,

כל אלה הופכים את עם השם לאפיקורסים כי מספיק שהם אומרים מה מועילים החכמים האלה, או הדתיים האלה, או החרדים האלה והכל הפסידו להם את חיי העולם הבא. אם הם אוחזים ממה שהם אומרים והם מפסידים לחשוב ככה, להגיד ככה, נגמר הסיפור כמו שזה מחלחל להם, הם נותנים להאמין בזה. מה זה מאמין? אתה יודע כמה תקיפות של חרדים היו בימים האחרונים?

זה לא יאומן?

תמידים הכל, יש לי תמונה של חולי, איך חילונית יורקת במחנה יהודה על חרדים. תמונה. אפשר, רואים את התמונה, נראה, עצרו אותה, חרד ברית.

אתה מבין?

אבל היורק הראשון חילל השם, לא?

היורק הראשון החרדי חילל השם.

בסדר גמור, מה זה, חסר לנו?

לפני שעות ברית, חיללו את השם.

לא, זה לא להבין עניין, אין מה להבין פה.

בן אדם שיורק על בן אדם, לא משנה, קטן, גדול,

זה בעל חי, זה כמו בואש.

נו,

אז מה, צריך בשביל זה להגיד חרדי?

ואם זה היה רוסי שיורק, אז היו אומרים, רוסים ירקו.

לא רוסי, רוסים ירקו.

ואומרים, כל החרדים יורקים.

היום הסובה, הן אנטישמיות. הן אנטישמיות. הן תפסו אחת, הן יורקים בספר.

היום הסובה להגיד, הרוצח הוא בשם שיידעו שזה רוצה או זה.

או שרן כבר רצה, מישהו יצא על ההגנה שלו?

זה מספר של בן אדם.

וואוווווווווווווווווווווווו ולא חרדים רק בארץ יורדים גם באנגליה ובאמריקה. זה חרדים

זה מין

חיה כזאת יורקת זה תמיד

אם היא רואה ילדים גיל אחת זה

שוווזה יוצא להם אוטומסט

אם היה דבר כזה שהיינו שומעים

אנחנו, שבאפריקה

יצאו בעל לאום על שבט שלם בגלל שאחד ירק, היינו אומרים, זה אפריקאים. נו, מה אתה מסתכל על זה? זה העולם השלישי.

פה זה העולם החמישי.

אפילו באפריקה עלילה כזאת לא חשוב לעשות. יכולים לאכול בני אדם,

אבל להאשים?

כל האפריקאים בגלל שאחד עשה ככה?

מאיפה בא איץ לעולם?

מאפריקה.

נו, אז מישהו מאשים את האפריקאים שהם הקליצו את האיץ בעולם?

זה באמת הופץ משם. זה באמת עובדה שהופצנו שם. מישהו האשים?

שפעת הרוחות התגלתה באיזה מדינה.

זה התחיל משם, זה התחיל פשוט כולם ומתו מאוד.

מישהו מאשים את המדינה הזאת?

אומר יותר לא לעבוד איתם, לא לסחור, לא לזבוז, לא לזבוז. אגב, מאיפה באתם?

מאיפה באתם?

אבל מה עכשיו?

תפתח תחזירו לישראל.

בואי.

איך תחזירו?

בחור בצ'ילה,

מבדיק נייר טואלט, שרף יערות, שרף הכול,

עכשיו מאשימים אותו בגלל שהוא יהודי.

עכשיו רוצים לצבוע את ממשלת ישראל.

הוא גדל אצלכם, הלו?

חייל לשעברגן.

כן, חייל לשעברגן.

זה מאלה שהורגים פלסטינים.

באותו מטבע מחזירים לנו ישר, מן השמיים מראים לנו.

אתם יוצאים נגד החרדים, העולם יוצא נגדכם. תמיד זה היה ככה.

כל פעם שיצאו נגד החרדים בעליהוים,

העולם בא נגדנו באחת ומלחמות.

ביי רגע. יש ספר של מזון, אי אלקני,

שהוא כותב ספר שלם,

שכל פעם שארצות הברית,

הנשיאים יצאו נגד ישראל,

תוך שבוע,

הוא עשה ממש מחקר על זה, תוך שבוע היה אצלם איזה פיגוח.

נכון. יש גם באינטוננט,

שמו אצלנו באתר גם כמה דברים כאלה,

שרואים שאחרי כל תאריך שארצות הברית יוצאה נגד ישראל במשהו, בהחלטה כזאת או לא צדדה או לא משהו כזה, הם אכלו אותה בגדול.

כמו הנפט שם, שמשפט מהמחמית וכמו זה.

אחת לאחד, אחת לאחד, אחת לאחד, אחת לאחד.

והם יודעים את זה.

מה הם יודעים? הם מפרסמים את זה שם.

הרשת תורן.

אבל זה לא עוזר, אתה מבין? מי שרגיל לצאת על כולם, זה לא משנה.

גם בכל מיליון תאומים הוא היה אמור על ישראל היה צודק.

כן.

בקיצור, ככה הם שני הדברים.

אבל מכל מקום,

הייתי רואה שפעם יראו,

אלה שיצאו על ה... אלה הריצים שיצאו נגד החלבים, דיברנו עליהם אחרי עשר שנים.

איפה הם, אתה יודע, כאילו,

הייתי רואה את זה עם עובדה.

כמו תוכנית הראי, הנה זה יצא ככה, מה אכפת, מה אצח, מה, למה אכפת,

כאילו, עשית את הנפשו של דבר הזה.

מה קורה לך, זה תגובה מסוימת.

אמרתי להבין,

בשביל שלא עשו את זה.

זה לא פשוט, לא קל.

אנשים סתם עולים לרדיו ואומרים שטויות, מה אכפת, חשוב.

בואו נפתר, למה אתה מבחינת עליו עכשיו?

איך אתה יכול לחשוב על זה?

אז אין מילים לרדיו,

אני כותב את זה, מה הייתי?

תן מילים, מה אמרתי,

תדעתי על רדיו, מה אכפת לך, אנחנו יכולים לתקן את זה בכלל.

מה הוא קשור לזה בכלל?

בואו נדבר סתם.

וממה שראוי אמרנו,

שגם אם יבוא המזון בצמצום,

לא תדאג, כמו שבהתחלה,

בילכות שלך היית ניזון מאימא,

ואחר כך המיר השם את זה לאופן יותר בסיסי,

ואחר כך יותר מזה לא היה לך שום נזק אז, גם לא יהיה לך עכשיו עד תחליט יפה.

תהיה נזכר על זה,

כמו שאמר הבורא על אבותינו במדבר,

שאם אתה תהיה עם מרגשה כזאת, ביטחון כזה,

שמה שיש לך מעט הוא בצמצום עכשיו, ואתה עומד בניבך,

אני לא דואג,

אני בטוח שהשם עושה לטובתי,

כמו שעשה לי בתחילת יפותי,

כך עכשיו, כמו שהייתי אז בצמצום,

צמצום,

וזה היה לתועלת,

כי הם היו נותנים לך לאכול בכוח יותר להתאמן.

אז לכן שיש לזה צמצום,

ככה עכשיו השם מתים לי בצמצום,

כי הוא יודע למה אני צריך להיות כרגע בצמצום.

מה השכר שתקבל על זה?

תקבל שכר על הביטחון, על ביטחון.

מה השכר?

נהיה נזכר על זה,

כמו שאמר אבו רארב, שעניינם היה כזה, כי הם חיו בצמצום.

מה זה צמצום?

היה נותן להם עומר, עומר לגולגולת,

כל גולגולת, עומר מן, מן.

זה היה זרעונים,

זרעונים כמו של כוסברה,

ובן אדם היה תואם את זה, הוא אמן היה תואם כל פעם שהיה רוצה,

אבל זה כמות, כמה אתה לא, זה לא ארוחה.

לא לפתוח שולחן.

זה צריך להספיק לכל היום.

זה לא שורחות.

תאמין לי, כאילו אתה אוכל,

כמה, חמש, שש גרגלים של עטב,

של אכונה.

אתה מכניס לזה בפנים, וזהו, שלום.

מה?

אז זה בצמצום של הצמצום, נכון?

ארבעים שנה, אתה יודע מה זה לאכול ככה?

זה כמו אסטרונאוטים שאוכלים גלולות,

וזה מספיק נעים להיממה.

גלולה,

יש בה את כל האורות המזון וטוב הניצוחים, שלום.

אז יהיה נזכר על זה,

כמו שאמר הגורם במדבר, לאבותינו,

ויצא העם מלקטו דבר יום ויומו.

אז מה זה בצמצום?

זה לא כסף אני קונה עכשיו, הולך על שרשניה,

וקונה חביבי לחודש, ממלא את התור, ועוד חודש אני עושה קנייה נוספת.

זה דבר יום ויומו.

אתה יודע מה זה דבר יום ויומו?

אין לך כלום במדבר, כלום, לא נשאר כלום.

כל יום אתה צריך להרים, נגיד היום,

אתה צריך ללכות על המכול ולקנות את כל המצרכים החדש,

גומר את כולם,

ומחר צריך לזה עוד פעם, לקנות, לא נשאר. ואם תשאיר ירום תולעי, ירום תולעי,

לא נשאר כלום, אתה צריך פנות.

כמה שתביא יותר, תפנה יותר.

כי השימוש

הוא רק בעומר כמות קטנה.

אז עם ישראל טף אחת, ארבעים, שנה, כפול שלושה וחמש יום.

בחוק השבתות, תמונות קיבור כפי.

אבל מה אמר עליהם הקטע שברכו?

הלוך וקראת באוזני ירושלים.

זכרתי לך חסד נעורייך.

נכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה.

ארץ זרועה.

אז אם זה רואים אפשר להביא הרבה יבול לתקופה,

למלא את המחסנים.

פה זה ארץ לא זרועה,

אין מאיפה לקחת עומר, אין,

אין, מה שירד מן השמיים נגמר.

לקחת יותר מהעומר לא תענה ממנו,

רק מה שצריך.

אומר הכנסת, אני זוכר לך את החסד שהלכת אחריי במדבר.

מדבר, מקום שאין בו כלום.

מה?

לברוח לאחת המדינות או הערים הסמוכות

ולהשתקע שם כמו שפה בארץ.

אדם מרגיש שהמצב הכלכלי לא כל כך טוב, הוא נוסע לארצות הברית.

הוא לא רוצה את המן שנותנים לו פה, הוא רוצה מקדונלדס.

הוא הולך לחוץ לארץ, שם יש שפע, יש הכול, זה ארץ.

האפשרויות הבלתי מוגבלות.

אז הוא חושב ששם,

הוא יוכל להשיג בלי הקדוש ברוך הוא. פה,

אם הוא סומך על הקדוש ברוך הוא כבר ראה כמה הוא מקבל בנוש.

אז הוא החליט, טוב אני משאיר את הלוק של חירפון הישראלים אחרים יישארו פה ואני הולך לחוץ לארץ.

אז זה נאמר בעינק שיאים. בקצה הארץ.

הוא חושב שבקצה הארץ יש יותר מים.

תראה, יוקר המחיה,

אם זה יגרום שיהיה פחות מפלוויזיה,

זה טוב מאוד.

זאת אומרת, אם אנשים יבזבזו את כל הכסף רק בשביל מזון ולא על מותרות, מה שהם מזבזים היום במועדונים,

בשתייה חריפה וכל מיני דברים,

בחזרות שילוט, לא נוהגים, שיש שיקורים ולא יותר טוב.

כל הבזבזה הזאת, אם זה ילך לדברים הקדושים של ציונים,

זה עדיף, אבל אם יש לדברים מותרות,

יש עדיין מותרות. יש עדיין מותרות. עם כל זה יש עדיין מותרות,

זה גורם לעבירות.

מותרות ובחבירות.

לחם עולה

בשקל, עליו יש גם בשקל וחבלת ממוכחת יותר מדי. נכון.

ועדיין? חיים.

ועדיין יש מותרות.

לא לכולם.

אבל אני, בעזרת השם,

אם אני הולך על מה שאמרתי,

אז אני אדע שכל העם הזה יהיה שבע.

שבע.

העם רגע בטענה,

שהקריאה שלנו בראייה.

כן.

אני חושב שבאמת נגמרו לברכה את זה.

אנחנו חושבים שאנחנו מחליטים את זה,

וגם כאילו נכת עוד בראשית העם ב...

תראה, תראה, את הסיפורים של הכשפורת אני מכיר מאז שאני התחלתי בזה.

כשאני הייתי מחזיר לילדים לתשובה והיו מדברים בסיסיות,

אז היו אומרים שאני מביא להקת חימום,

ואני מעביר את אותם 30 אנשים, 40 אנשים, כל פעם מתים מההרצאה להרצאה, ומרביש אותם מחדש.

אתה מבין?

אתה מבין?

זה בגלל שהם רגילים תרגילים כאלה, ככה הם חיים.

אתה מבין? הם מייצרים הפגנות חרטא, הם עושים הכול, אתה מבין? זה הכול חרטא בר.

ככה זה חי, אתה מבין? שום דבר כמעט לא אמיתי שלהם, הכול זה יזום.

אתה מבין?

יש כרן שתורמת,

כרן ישראל החדשה, שמקבל כספים מכל העולם האירופאי, ממדינות, מכל מיני דברים,

בשביל לעשות את מה שהשמאל עושה נגד עם ישראל.

אז זאת אומרת,

יש דברים חברתיים שצריך לדעת אותם,

אבל בינתיים אני שמח שהם זלזלו ואמרו, זה הכול חרטא,

ואין תשובה, והיו קוראים לזה תופעה,

תופעה של חזרה בתשובה,

תופעה,

כאילו משהו חונה,

התופעה הייתה,

מהתופעה נהיו מיליון וחצי שהופיעו,

שהם בעלי תשובה,

ועכשיו הם בחרדה,

אתה חושב שסתם הם בחרדם החרדים?

הם בחרדם החרדים,

כי הם מטרדים בלא תופעה,

וזה כבר לא מגמה,

זה כבר מציאות,

זה מבטיח,

זה סומן,

אבל בעזרת השם, חזרה, יושב בשמאי משחק, השם ילעג לעמו,

הם עפו את התחבונות והכל, ובקטנה,

צ׳יק,

הוא יסדר את התשובה, צ׳יק, ככה בקטנה.

וכן אם יבואו הטרת בסיבה מבלי סיבה,

ומקום מבלי מקום,

ובעל ידי איש מבלתי איש אחר,

לומר בלבו אשר יצרני על צורה ותבנית כהונה ומידה מבלי שאר אצלו דוטפון ועמידות תקנת ענייני,

הוא בחר לישיבו תרפי על הפנים המשחקים לענייני, מבלי שעל הפנים אשר הוציאני לעולם הזה במקום ידוע, ועל ידי שני אישים ידועים, אדוני אמא,

מבלי שאר אישי העולם, הוא בחר ללבו תרפי בארץ ידועה,

ועל ידי איש ידוע ששם אותו סיבה לתרפי לטוב לי,

כמו שאמר הכתוב,

חבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון וחבר הכנסת דודפון

אתה תקבל דווקא מהדבר, מהסיבה שאתה לא אוהב, מהמקום שאתה לא אוהב, מהאיש שאתה לא אוהב וככה זה, אתה עומד במקום העבודה שאתה לא מבסוט, לא נהנה, לא שום דבר, היית מעדיף, מעדיף, מעדיף מה צריך לעשות אחת כזה שהוא בוטח בשם?

לעזוב

אז הוא אומר לו,

הוא אומר לומר בליבו

מי שברא אותי ככה,

שונה מאחרים, בגובה הזה, בתואר הזה,

במידות האלה,

להורים כאלה, בעיר כזאת,

בתאריך כזה, בתקופה כזאת,

בכל זה, הוא ברא אותי במצב הזה לטובתי,

לטובתי.

היית מעדיף להתברא להורים אחרים, שהם עשירים, שבשכונה אחרת, מקום אחר, בארץ אחרת,

איפה הוא עכשיו? לא, לא, לא.

מה שהוא ברא לך,

זה איך שהוא ברא אותך, זה מה שמתאים לך בדיוק.

אז גם ענייני העמודה והטרס,

הוא מחליט מאיפה אתה תיעלה, מאיפה אתה תקבל, מאיפה פה ושם.

למה? כי הוא היודע מה טוב לך.

צדיק השם בכל דרכיו, כל דרך שהוא מצווה,

כשאתה תגיע לאן שתגיע,

זה הכל מאיתו יתברך בצדק מושלם לגביך.

נכון?

נכון?

צריך אדם להסתפק במה שהשם מגדלגל אותו.

לדוגמה,

כשאני חזרתי בתשובה,

אני תכננתי להיות עזר בתשובה?

לא.

אני חלמתי,

אני חלמתי,

יש לי ארגון שיעזור לכל העולם היהודי?

אני חלמתי באמת?

אני חלמתי שאני אטוס לאוסן הארץ בכלל?

אני חלם בכלל, במציאות שלי שהייתה.

אם אני אסע לערמולה, זה אצלך.

אני חלמתי שישלמו עליי גם כשאני אטוס, אני לא אשלם בכלל,

ויחכו לי עם לימוזילה,

וייקחו אותי לכל מקום, וישים אותי בתי מזון מפוארים.

אני חלמתי בזמן, תכננתי בזמן, ואם הייתי מתכנן,

התכנון גורם?

לא.

עשיתי מה שכתוב,

והשם מחליש.

הוא הוביל אותי. אבל השתדלות הכי טובה.

כל ההשתדלות של לדבר ולשכנע אנשים. זה מה שכתוב בהלכה.

גם אתה תעשה מה שכתוב בהלכה, תגיע לכל מה שאני ביותר.

אין שום בעיה.

זה מה שכתוב.

אם עושים מה שכתוב, יש הבטחות.

כל העולם שלך יהיה בסוף.

מה שאני אומר? לא ידעתי שיש דבר כזה. מה, אני הכרתי שיש מחזיר ותשובה?

אני יודעת בכלל שיש חרדים?

אני בכלל לא ידעתי שיש בני ברק.

לא ראיתי בכלל צורה של חרדי כשזה שחור. לא ראיתי.

גרתי בתל אביב וכבר לא ראיתי בחיים שלי את המזורר.

גם המשפחה של ההורים לא היו כאלה.

גם בתקופה ההיא בכלל, כמה היו חרדים שהסתובבו בערב?

לא היה דבר כזה.

היו בני ברק וגם כן היו מיעוט. כמה, לפני 35' כמה היו אנשים?

וכמה היה בירושלים ואני לא יודע מה. ומאיפה הייתי להסתובב שם חמרן?

לא ראיתי ממש.

כשאני גרתי בני ברק הייתי בהלם, מה זה?

בכל תגיד אחי.

לא יאומן.

אז אתה מניח לקדוש ברוך הוא ומנתב אותך.

והוא נותן לך רעיונות.

אתה צריך להבין רק אם אתה עושה או לא עושה.

הולך על זה או לא עושה. כל אחד יש לו רעיון.

זה נותן לו.

זה לא מה הוא עושה.

איפה זה רעיון בכל אלוקים?

מי שלומד.

יש לו סיעתא דשמיא.

סיעתא דשמיא.

מה זה הקדוש ברוך הוא מוביל אותך?

מה אתה הולך רק? אל תפריע לו.

אל תפריע לו. ותסמוך

שהוא יכול לתת הכל בכל מכל כל. הכל הוא יכול לתת. מה זה בגלל שלא פרעה?

מה? מה זה להפריע?

כשאתה מצמצם את היכולות, אתה אומר, שמע, אני מספיק לי שיעור אחד, אני, ברוך השם, יש לי אישה, יש לי ילדים,

אני קובע את המסגרת.

אני לא קובע את המסגרת.

אין מסגרת. עוד, ועוד, ועוד, ועוד, ועוד, ועוד, ועוד. אין מסגר. אין מסגרת.

אין מסגרת?

אני יוצא עכשיו לגשם,

שם דקות,

תתמלא תוך חמש דקות,

מפסוט, שותה מים, ויוצא עוד פעם.

יש אחד ראה שעול בי גשם, יוצא אמבטיה.

מילה אמבטיה.

ספר לך בחייך?

מילת הכול.

אתה לא רואה עם איזה כלי אתה בא.

יש העם השכל שלו,

שכה, קטנות במוחים, מצומצם,

אני מספיק להיראות את השם, את הפינה שלי.

אתה יודע, כל אחד רואה את האקו שלו,

מתפרנק את עצמו ולא רוצה לתרוע.

במה הוא לא רוצה לתרוע? בעבודה הוא רוצה לתרוע.

בעבודת השם הוא לא רוצה לתרוע.

נצאתי לחובה, מה כתוב, ככה, זה, אתה מבין, אם אפשר להקל,

תומך נפלים, לא צריך זה, יש להם לזמות,

אבל יש אחד, לא,

עוד, עוד, עוד, עוד, עוד.

למה?

פעם אחת אני נכנס, בסלון הייתי, בסלון,

אני זוכר את התמונה, זוכר את עצמו היום.

מדרש תנחומה, כריכה ירוחה.

פתח, כתוב, כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם.

כי לי בני ישראל עבדים, אומר המדרש.

יש עבד למלך?

יש עבד לעבד.

מה עדיף?

עבד למלך. מה שיש למלך, יש לעבדו.

אם אתה עבד לעבד, מה יש לעבד?

מה שיש לעבד.

אז מה עדיף? עבד למלך.

אמרתי לבורא, אמרתי לבורא, אמרתי,

בפה אמרתי, לבורא של העולם,

אני רוצה להיות עבד שלך,

ולא עבד לעבד.

מהיום,

אני העבד שלך.

כל מה שאתה מבקש ממני אני עושה,

ולא עבד לעבד, לא רוצה לעבוד אצל אף אחד,

לשום אדם,

רק אותך.

זהו, החלטתי ויצאתי לדרך.

זהו,

לא עובד.

הוא ענה לי?

הוא לא ענה לי.

הוא אמר, בקשתך התקבלה?

לא.

מה הרגע שענתי ככה?

ככה עשיתי.

וה' התחיל לגלגל סיבי סיבות, נפלאות הבורא, זה לא יאומן.

אלה שחיו אותי שם בקרב התימנים יספרו לכם מה היה שם.

זה לא יאומן כי סופרו.

ומאותו רגע הקדוש ברוך הוא ניהל את הכל, הוא היה מנהל החשבונות שלי, הוא היה על זה הכל,

הוא סידר הכל, לא עד משום דבר.

ומאז ועד היום,

הכל בתהלוכות הבוראים ברח.

מה הבעיה?

זה אותו פסוק בשבילך בשבילו בשבילו בשבילו בשבילו בשבילו בשבילו של כולם.

תחליטו אותה החלטה כמו שלי, לך תדע איפה תגיעו.

מי יודע איפה תגיעו?

עבד של מלך לא חסר כלום, כלום. אתם יודעים, יותר אפילו משר.

שר רוצה להיכנס למלך,

הולך להזמין הזמנה, אני רוצה להיכנס למלך.

זומרים לו, בעוד חודש, תראה כנוכל, שהכנוכל תבוא.

אבל עבד לא שואל אף אחד, נכנס, יוצא,

נכנס, יוצא, אוהב, צפלת,

ומסדר את כל העניינים שהמלך רוצה.

כדאי או לא כדאי?

לכן

אנו אנו אנו אנו אנו משור ברעים רגע, רגע, רגע בחקר,

רבך בתחניים ומשפחתה דבר מאל האצטדיון וספול עלות מארץ ישראל מהרה,

מהירנד.

ראש המועצה הדתית.

רגע.

אה, אתם זוכרים שביום שישי אני סיפרתי לכם סיקור על הבן וגרשום? כן.

אז ככה, קיבלתי אימייל, אימייל. שלחתי לך אוטו רגע.

יש לך אוטו? שלחתי לך אוטו, זה הראשון למדי.

רק רגע, מה?

הראשון למדי. סלחתי לי את הקטוב עצמו? כן, גם את הקובץ, כן. הנה, רק רגע.

יצא לי לאכול ג'י-ג'י.

יש קובץ, לא יש קובץ, יש קובץ, יש קובץ. ג'יבריש. ג'יבריש, אבל יש קובץ.

איפה קובץ?

פד.פד.פד.פ, רק רגע.

עוד ג'יבריש, רק רגע.

או, נהנה.

אתם שומעים?

המועצה דתית מעלה אדומים.

ח' בטבת, דף שע״ב.

וכבוד

מורנו הרב הנאום הנמריט, תקשיטה היקר שופר, שלום רב.

ברצוני להודות לך מקרב לב

על הספות הגדולה מאוד שקיבלנו על ידי השימוש בספר מעשה הגדולים של סבי,

הרב עד אורן חרבן, שמעון אבידני, זה אתם במלאכה.

תלמידי ערב מכל רחמי הארץ,

ירושלים, בני ברק, יבנה, רחובות, כרמיאל וכו',

רכשו את הספר.

תבורכו מפי העליון,

ועם אלוהים טוב ומשורות ומלחמת טובה וברכה, אבידני יצחק,

ראש המועצה הדתית מעלה אדומים.

זאת אומרת,

אחרי שהקראנו פה את הסיפור של אבינו נרשום,

עשרות אנשים צלצלו אליו, רוצים לרכוש את הספר, וזה עוד ממשיך.

אתם רואים מה זה?

צריך להגיד לך, נשלחנו פה כמה קרטונים, נצמיח. על ידי חמישים ושלוש,

לא, יש פה יהודי, יש פה יהודי, הנה ידידנו,

אפשר להגיד מה אמרת לי עד שבת?

בשוחד שבת, במשך שעה ועשר דקות,

עשרים?

שעה ועשרים דקות

הוא חזר על הסיפור, אמרתי לו מה, קנית את הספר? הוא אומר לא בעלפה.

הוא גם

אני, לילדים, לא את צרה. יפה.

הוא אומר אצלנו אוכלים, ואחר כך הם מרק, לא רצו מרק, הוא אומר עכשיו מרק, לא מרק.

תגמור את הסיפור.

שעה ועשרים שעות הסיפור, בעלפה, ואחר כך אני אמשיך לשנת חוק.

מה ההמשך ביום חמישי?

שלוש מאות לאחד עשרה.