באנו לתקן ב

- - - לא מוגה! - - - 

בבקשה

כן, טוב, המשכיל נועד בשלושת הפנים על הדרך הנכונה לתורתו ולעולמו וביטחונו במה שיש ביד האלומים ומתרפו וקניינו יותר חזק בביטחונו במה שיש בידו מאלו.

אמרנו.

כשמי שמסכים לא צחק ומוהג

לשלושת הפנים על הדרך הנכונה, גם לתורה וגם לעולם,

והביטחון שלו, אמרנו, במה שיש ביד האנוקים, מתרפו וקניינו, מה שיש עדיין ביד האנוקים ולא ירד אליו, מתרפו וקניינו,

הביטחון שלו בזה, מה שיש ביד השם עדיין יותר חזק מהביטחון שיש לו ומה שיש כבר בידו.

יש לך עשר מיליון דולר בכיס ואתה בוטח במה שיש ביד השם יותר ממה שיש בידך.

זה ביטחון הזה.

עם מה שיש ביד השם הוא יכול לאבד ברגע, הוא יכול להפסיד ויכול להתגנן, יכול להיות.

הרבה סיבות ילאימו לו את הכסף, יחטטו לו.

ועוד אמר,

ומפני שאינו יודע אם הוא טרף מזון או טרף גמיין,

והוא לא יודע עכשיו מה שיש בידו ומה משמש אותו.

אמרנו שיש טרף שלו,

יש טרף זולתו, יש טרף קניינו.

ויגיע לכבוד העולם הזה ולגמול הטוב בעולם הבא.

אז אחד שבוטח בזה,

שמה שיש ביד השם

זה יותר בטוח,

אפשר לסמוך על זה יותר ממה שיש בידו.

החג כזה הגיע לכבוד העולם הזה ולגמול העולם הבא.

כמו שכתוב במזמור דילים קי״ב הללויה אשרי איש יראה את השם.

ועד סוף המזמור עצמו מדבר בעניינינו.

ויש מבני אדם כיתות שאינם משתדלים לקנות את הממון ולהרבות ממנו,

אלא

לאהבת הכבוד מבני אדם ולעשות להם שם,

ואין מספיק להם ממנו שום דבר, כבוד כיתה מהם לא מספיק להם,

וזה סכלות מהם בסיבת הכבוד בעולם הזה ובעולם הבא.

זה גורם להם מה שרואים מכיבוד עמי הארץ, אנשי הממון,

שמחרכרים סביבם מרצים לבין דומים גמורים.

ולתקוותם מה שיש אצלם,

אלה המחרכרים האלה, החנפים,

מלחכי הפנכה,

אלה יש להם תקווה למשוך משהו מאלה שיש להם ממון.

זה קטע שאמרתי,

ואילו השכילו והבמינו כי אין ביכולתם ולא בכוחם לא לתת

ולא למנוע

אלא למי שגזל לו הבורא אצלם,

לא היה ראוי אצלם בכבוד, אלא מי?

מי שיחדהו הבורא במעלות משובחות

זה מה שהסברתי.

אלא מי שיחדהו הבורא במעלות משובחות

ראוי בעבורן

שכבוד הבורא יתעלה.

כמו שכתוב, כי מכבדי אכבד.

אם הוא לא מכבד את השם בממונו,

עמר יכבד אותו.

ומפני שסכלו עמי הארץ

וכבדם בעלי ממון, בסיבות הכבוד,

וסבלם הבורא סכלות

וסיבות בקשותיו,

ונפלו בהשתדלות גדולה, בגיעה רבה כל ימיהם,

ונוסעים ללוס אנג'לס ולכל העולם,

והניחו מה שהיה חייבים להשתדל בו

ולמהר אליו,

מהשלים חובות הבורא אשר עליהם, שמה זה לרוץ.

לא בהשתדלות אחרי כאלה,

שגזור עליהם מה יתנו.

לכבד אותם ולכבד.

לרוץ אחרי השם, אחרי מצוותיו.

איפה שאתה צריך להשתדל להשלים חובות הבורא,

ולהודות על טובותיו אצלם,

אבל השם נותן לך את כל הטרות שיש לך עד היום.

אתה הולך ומחניף לבשר בדם,

שנותן לך פיס קטן,

יכול לפתור לך את כל הבעיות,

והוא לא מתכוון לכך בכלל,

מתכוון לנער אותך מעליו, כך יהיה בריא.

שלום ותן ברכה, תן ברכה, תן ברכה,

ותיקח פתק ותזכיר אותי בכל מקום,

ותה תה תה, ויה, שוד, שוד,

שוד, בשביל כמה לירות, שוד.

אתם רוצים ללחולות. כן!

דעתם שעבדתי אם נתתי לך כסף,

למדנו, תיקחו אותי כל הזמן.

אתמול דרבח,

אחד בצלצל אמר אני רוצה

עוד עליו לתת ברכה.

גברתי צריכה לעבור טסט היום.

היום.

אני נותן בנייה, שהרב יברך אותה.

אמרתי לו, על טסטים לנשים אין לנו אתן ברכות.

נשים לא צריכות לנהוג בכלל.

ואם כבר מדברים, אתם זוכרים שסיפרתי לכם אתמול,

בן אדם שלא רציתי להגיד לו כמה אני נותן,

תן כמה לתת, מה שתוקח אותי חכם טובי.

ואמר לי, מה זה? תפקש 250,000 דולר.

אבא שלו בקומה.

אז שאני אתן כסף.

זה כמו על אבא שלו פקח עיניים.

כאן.

מיום למעיר הוא בא אליי כשאבא שלו כבר שמונה ימים בקומה.

אבל הוא לא שילם.

הוא רק אמר שהוא ייתן.

אז מחריו הוא כבר מצלצל. נו, אתה מברך?

אמרתי לו, אני כן, אבל אתה משלם?

אז הוא אמר, אני מחר אשלם.

מחר הוא גם לא יכול לשלם.

אפשר אם אני מברך? אמרתי לו, עדיין.

אבל עדיין לא ראיתי שאתה משלם.

אם אתה רוצה שהנדר יחול,

אז למה אתה מצלצל?

דקה פורמה. משהו לא כך.

למה אתה שואל?

ואני ממשיך.

כי אתה מצפה שהוא יקום.

הוא תשלם.

אם אתה לא משלם,

נדר את הנדר,

איים אותו.

אז הוא בא ביום ראשון וחרם,

ואתה תקשיב אחרי הרבעייה.

ולמחרת תאמ אותם.

יום אפשר לשאול גם אנשים על סקוטינות?

מה? אפשר לשאול גם אנשים על סקוטינות?

זה לא צנוע.

זה לא צנוע.

אז יש כאלה שהצהירו לנשים שצריכות את זה וכו', אבל הכולה הזאת הפכה להיות יותר גמור לכל האחרות. וכן, זאת אומרת, אני ואני ואני.

מה ההבדל אם בחורה בתוך האוטו ובתוך האוטו? היא בתוך האוטו. היא הולכת.

יש עניין שאישה לא תנהיל.

אישה חונה, אישה דורסת.

אתה...

אם לדוגמה,

פעם לא היו מכוניות, היו עגלות.

איך היית רואה אישה שהיא מעלת עגלה, קוראים לזה בלבולה.

היא מנהיגה עגלה,

והיא לוקחת סוס ככה ועושה ככה, ומעלה פרנפיסטים בדרך, וגלונית. איך, איך זה נראה?

היא מדברת איזה שמיים בארץ, זה גלם באנגליה הזאת.

לא, זה לא משנה, זה עצם ההנהגה, להנהיג.

אישה לא צריכה להיות נהגת בסוף.

זה לא צריך לנוע. הרב אוזנט עוסק ככה, ועוד הרבה פותקים ככה.

אבל

הדור קובע היום, במקום שדולי הדור יתבעו מה שיתבעו והדור יקבל,

קובעים לדור, למנהיגה הדור,

מה צריכים לקבוע.

יש פה... זה לא הולך.

כמו אחר בן יחיר, ממציאים סיבות.

כמו אדם רוצה לשמוח מוזיקה פסולה, הוא אומר לך, תמוטט. אני אבוא.

אתה חושב שאני אבוא.

הוא ישי עם משפחה.

הוא יגיד להם, עם דיכאון.

אז מה, אז מה, אז מה יגיד לו? תמות.

הוא לא יגיד לו תמות, כמו פעם.

זה שקר, הוא משקר לעצמו. אבל זה מה שאתה דבר.

כבוד הרב, יש פה בתי ספר שלא מקבלים את הילדים

אם האישה נוהגת.

האימא שלו נוהגת. זה לא אחד.

כמה בתי ספר?

גברים.

לצערנו התעמתו.

אני אגיד לרב, כל התאונות שנגלומים בארץ,

הגברים עושים אותן.

אבל סטטיסטיקה, 90% בגלל הנשים.

הם גורמים את התאונות.

לא ידעת לינוק. ממתי אישה ידעת לינוק? אישה לא ידעת לינוק.

אישה לא ידעת לינוק. אישה לא ידעת לינוק. היא ידעת אחרי אישה.

שלא ישמעו אותך, לא מספיק הדרת נשים. אתה רוצה גם להגדיר מכוניות של נשים.

כתוב, עדיף ללכת אחרי הארי ולא אחרי כולם.

אנחנו, כל יום יש לנו את זה.

לא יודעת לי לא.

עכשיו, ולהודות על טובותיו אצל הקדוש ברוך הוא, ותהיינה בקשותיו

יותר קרובות אליהם בדרך הזה בלי ספק. אתה שומע אמורים?

אם תשקיע במילוי חובות הבורא ותודה לו על הכבוד שהוא נותן לך,

כל הבקשות שלך יהיו בלי ספק, מקוימות.

יותר ממה שתתחנן ותשתדל ותיגע אצל העשירים.

מבחינת התר עצמך כרצונו, יעשה רצונות. בלי עוד כל זה, כמו שאמר הכתוב,

אורך ימים בימינה ושמאלה עושר וכבוד.

אז הוא אומר, אורך ימים בימינה,

אורך ימים, מי שלומד תורה, למה הם מימים בה?

יש להם

אורך ימים ועושר וכבוד, ושמאלה רק עושר וכבוד.

אז זאת אומרת, מי שלומד תורה

הוא מימין.

מה זה מימין?

כמו שאדם עושה כל דבר חשוב בימינו.

דוגמה שטפל, הוא עושה בשמאלו.

דוגמה, אני שוטה בימין.

אבל אם קשה לי לשאת את זה, אז אני תומך בשמאל.

אבל העיקר זה בימין.

כל המקיים בתורה מתוך אוניס יכול לקיים מתוך אושר.

בוודאי, אבל עכשיו מדברים עצם זה שאדם בימין עושה דברים, זה החשוב והעיקר.

אז אורך ימין מקבלים,

כי התורה מעריכה עם אמשלה אדם וחטפה.

ואז ממילא בשמאלה זה בימין ודאי הולך.

כי מה שיש בכוח הימין זה ודאי מה שיש בשמאל.

אבל בשמאלה מה יש? זה רק מה שיש בשמאלה, אין לה כוח ימין.

אז לאורך ימין אין.

עושה בשבוע, אז בבקשה.

אבל אתה יכול לבדוק את זה מהימין גם כן.

ואמר הפסוק, והעושר והכבוד מלפניך.

אז מה אתה צריך?

אתה תעסוק בתורה, תמלא את חובות הבורא,

תשלים אותה, תודה לו על מלחומותו.

ואז זה עושר והכבוד מלפניך.

אז אני חוזר על הקטע הזה, כי הוא חשוב מאוד.

חשוב מאוד זה דבר ראשון שהמסליל נוהג.

באחת משלושת הדרכים האלה.

ואמרנו שיפתח במה שיש ביד הבורא ברעש,

ייתנו מה שיש בידו.

ודאי שהוא צריך לפתוח במה שיש ביד הבורא ברעש, ייתנו מה שיש ביד העשיר. כי זה בכלל לא בידו.

אז אם לי יש בכיס

50,000 דולר,

והבוטח האמיתי המשכיל,

הוא בוטח ממה שיש ביד הבורא.

יותר ממה שיש בידו,

כל שכן צריך לפתוח בשמש ביד,

יותר ממה שיש מהציפייה שלך לקבל מהעשיר.

כי זה עדיין לא בידו.

ומה שביד הבורא,

הוא תמיד יכול להשפיע בלי הגבלה.

מה שיש ביד העשיר,

ודאי שלא ייתן לך כפי משאת נפשך.

אז מי כן יכול למלא שאלתך?

הבורא ברעש.

וגם מה שיש בידך,

רק השם יכול להוסיף עליו.

ומי יכול לגרוע? רק השם יכול לגרוע ממך.

גם אם אתה לא רוצה, תעשה כל שני רעש בעולם, לא יעזור לך.

אז ממילא האדם הזה צריך להיות בוטח בשם ברעש, במה שיש בידו, יותר ממה שיש בידו הוא,

כל שכן מיד

זו לתוך.

אבל,

אומר רבנו בחייא, יש בני אדם,

כיתות,

שאינם משתדלים בקרות הממון להרבות ממנו,

כאילו בגלל שזה צורך ממשי. זה לא צורך ממשי.

למה אתה צריך כל כך הרבה?

שב תנוע.

יש לך מספיק עד סוף ימיך, למה אתה ממשיך?

הוא אומר לא, לאהבת הכבוד בבני אדם,

כמה שאתה יותר עשיר הוא מקבל יותר כבוד בבני אדם.

לעשות להם שם הם רוצים.

ולא מספיק להם מהכסף הזהר, שום דבר.

עוד, עוד, עוד, עוד.

וזה סכלול.

מסיבת הכבוד בעולם הזה ובעולם הבא. לא יכמדו אותם לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

הכבוד פה זה רק ניצול מה שעושה.

ברגע שהוא לא יטעה, זה שיוצא מאצלו, אומר רק קמצן הזה.

השאיר אותי מחוץ לדלת, לא פתח.

אז הוא אומר, אני בא, מסביר לו שעה, נותן לי 18 דולר.

עזבתי אישה, עזבתי ילדים, חודש אני מסתובב בגולה,

אז הוא נותן לי 18 דולר? לא מתבייש.

וגורם להם את זה, למה הם מחפשים ממון בלי סוף?

כששם רואים כיבוד עמי הארץ לאנשי הממון. כלומר, אתה ממלכבד.

אתה עושה לי בעיה בין מלכבד.

מי שמכבד זה עמי הארץ לאנשי הממון.

החכמים לא מכבדים את העגלים.

והם ימכבד עשירים בגלל שעשירים עושים לממונם מה שצריך לעשות. על זה יש מלכבד.

זה קשה.

קשה.

אבל עמי הארץ זה לתתובת התועלת הם מכבדים.

לא בגלל שהוא מכבד עשיר.

אם אין לו מאיפה לסחוב, לשאוף, הוא לא יחכן סביבו, מה יש לו לחפש שם?

הוא יהיה נער שמצחיק אותו,

משחק ומלהג לפניו.

מה?

מה המטרה?

בסוף הוא רוצה כסף.

ודאי.

גרוע ביותר.

כשחכם צריך להחליף.

אמרנו החלפה זה בן אדם שעושה לטועל את עצמו, סקוות החנף.

הוא מחליף לסיבה שיקבל.

הכרת הטוב

זה אחרי שהוא קיבל.

צריך להגיד טובה. זאת אומרת שכל מי שלא בעל ביטחון הוא חנפן.

והוא זקוק לאחרים.

והוא שבת את הלאט.

אבל גם יכול להתחנף לאישה,

הוא במלאכם להתחנף כאילו זקוק לאחרים. זה יכול להיות גם אישה.

לא, שמה זה חמדה.

אבל זו גם חנופה.

לא, אבל עכשיו איזה חמדה זה המניע הזאת. החמדה זה הרצון שלו,

אבל ההתנהגות שלו כלפיה זו חנופה.

כשאצל אישה זו חמדה וזו גבר זו חנופה.

חמדה זו חמדת הלב.

החנופה זה המעשה בפועל.

לא, חנופה זה גם גבר זו תקווה.

הרי אם אדם לא, אם היה לו ביטחון, הוא לא היה מחליף לאף אחד. זה מה שהוא לא מבין בוועדה.

בן אדם חמדן לאישה בליבו.

החנופה הוא יכול להיות חיוך, הוא יכול להיות כל דבר אחר שהוא בבחינת מראה חיצוני, משהו בכלים החיצוניים.

עזוב, עזוב, אתה...

נו, חמדה באה מעלה והחנופה באה מעלה והכל במעלה.

כשחנופה אתה שומע אותה בפה,

וחומד גם כן, אתה לא יודע שהוא חומד.

הוא פשוט מאוד אומר כל מיני מילות כאלה, מאחרות, וזה, וזה גם בפה. זו החנופה, שהוא משתמש בפה. לא, חנופה זה חמדה.

מחניף.

זה כמו שתגיד שאדם שהוא תעב למאכל,

אז הוא מחניף למאכל.

מה הוא מחניף למאכל? הוא תעב, הוא רוצה לאכול אותו.

החומד, חומד רוצה להשיג. לא, להתחנף למאכל, אי אפשר להתחנף למאכל,

כי אתה לא, כי אתה יכול לקחת אותו מבלי להתחנף אליו. להתחנף, אתה מנסה להשיג משהו.

חמדה זה כלפי עצם הדבר.

כן.

אבל בלי... חמדה זה כלפי היוצא מן הדבר.

אני לא אחנף את האדם עצמו, את מה שיש לו.

זה לא מייחס לכבון, זה לא החמדה. אני רוצה ממנו את הכסף, זה מה שאני רוצה.

עכשיו, כשאני חומד, אז אני חומד את עצם הדבר.

שניהם דברים שונים לגמרי.

כשאני תאב, אני תאב את המאכל עצמו.

אני לא תאב את התוצאה ממנו הבריאות.

אני רוצה לתאב למאכל.

אני חומד את האישה עצמה, אני חומד.

לא את הכסף שיש לה ולא את... זה שום דבר, את האישה עצמה.

אבל אם אני חנף, אני לא חומד על אותו משקל את הגבר, את העשיר. אני חומד,

אני חנף, מחניף לו.

להוסיף לנו את הכסף שלו בכיס. עושה פעולה כדי לקבל.

אז אם אני חומד אישה... לא, לא, לקבל זה דבר של זולת האדם.

אבל לקבל את האישה זו גם פעולה.

זאת המילים פעולה.

עמדה זה לעצם הדבר,

והחנופה זה להשיג.

מעצם הדבר... בסדר, אבל אם אדם רוצה להשיג אישה באיסור, אז זה אסור לו, אז יש לך את העמדה...

והקשר זה באיסור, לא באיסור.

עכשיו אנחנו מדברים,

זה גוף הדבר וזה היוצא מן הדבר.

למה ניתן לה כבוד, זאת אומרת, זה לא חנופה, זה כבוד.

הוא משתף את המאזינים שלו בבין כבודה,

על מנת שיהיה כבוד כזה אולי אין עניין לבינה.

אבל ניתן לה כבוד במיוחד, זה לא חנופה.

יש מבני אדם כיתות

שאינם משתדלים לקנות אבמון ולהרבות ממנו,

אלא לאהבת הכבוד מבני אדם ולעשות להם שם,

ואין מספיק להם ממנו שום דבר.

וזה סיכויות מהם,

מסיבת הכבוד בעולם הזה ובעולם הבא.

וגורם להם

מה שרואים מכיבוד עמי הארץ לאנשי הממון,

וכיבודם להם.

לתקוותם מה שיש אצלם, ולמשוך אשר בידם.

זאת אומרת,

הרי כל מה שמכרכרים סביבך ומבקשים ממך ומחוטפים לך,

זה לא בגלל שאתה שווה ערך.

אתה לא ראוי בעיניים לכלום.

אתה כספומט.

הם רוצים רק לשאול אותך את הכסף, זה הכול.

מישהו מכבד את המכונה, את הכספומט?

אף אחד לא מכבד אותה.

יש מישהו מלטף אותה אחרי שהוא נתנה לו?

אבל זה אסור לעשות.

מה אסור?

לשאול ממנו כסף בצורה שהיא...

לא הבנתי מה אתה חושב, שאנשים לוקחים כסף מאשרים בגלל שהם אוהבים את החשיר?

אז הם משחררים לו, שתהיה לו כבד?

כאילו, בשביל מה הם באים אליו?

רק צורך של עצמם מלואיזים, מה שהם רוצים לעצמם.

זה הכול.

אוקיי, אז הדרך שלך... ואם זה היה עני שנותינו,

זה מה שהם מתעקשים, אומרים, לא, לא, תעניין, לא לוקח ממך, אני נותן רק מעשירים.

אז הדרך שלך לקחת מעשיר, איך כאילו מובצע שזה לא יתגרם כעוון. אני הדרך שלי לא לקחת מעשיר, שהעשיר ייתן מעצמו.

זה הדרך שלי, שלי.

שלי.

זה בגלל שאני בוטח בשם, שמה שיש ביד השם

זה הרבה יותר ממה שיש לכל העשירים ביעד,

בכל הדורות יחקר.

וגם אם אני אמצא העשיר הכי חכם, שנותן בלי סוף,

אני אעדיף לקבל מיד השם

ממה שאני אקבל ממנו. וזה אתם אומרים בנוסח,

דרכת המזון,

מידך רחבה,

לא צריך את זה על הקמצנית של בן אדם.

אתה מבין?

הבחורים האלה בעצום, איך הוא קיבל את הקטע הזה? מי נתן לו את זה? מה יונה אומרת? כן. שמה?

אז אם היונה מבינה את זה, למה אנחנו לא מבינים את זה?

וזו עוד יונה מתחילה.

תודה רבה.

כן.

היה יהודי בחיינו.

לא, הוא נפטר, מה ברור?

כאילו אפשר להגיד הדור הקודם, למה אני לא יודע אם יש היום, אני, חוץ מהרב אני מדבר, כי הרב לא מהדור שלנו.

בדור הקודם היה הרב פרדו, רבי משה פרדו, זכר צדיק לברכה. אז תרצי הוא ידי שמיים אמיתי כן. אז הוא, אני ניגשתי אליו, אני פעם שאלתי אותו, עצרתי אותו בדרך, אמרתי לו, אני רוצה לדעת, פתחתי ארגון,

איך אתה מצליח לעשות כסף מהעשירים?

והוא היה נכנס לעשירי עולם.

אז הוא אמר לי, אתה יודע שאתה חוצפן?

אמרתי לו, כן, אבל אני הנכד של רבי משה כהן.

אז הוא אמר לי, טוב, לכבודו אני אענה לך. זה הסבא שלי.

הרי הוא היה עובד אצלו.

הוא אומר לי, אני זכיתי להקים את אורחיים, זה שמעתי מפיו, מילה במילה.

זכיתי להקים את אורחיים בגלל שהמילה שלי הייתה American Trust.

ככה הוא אמר לי.

בנק אמריקאי.

כשהוא היה מגיע לארה״ב הוא תמיד היה אומר לכולם,

הרי הוא לא היה הולך לבקש כסף, היו באים אליו.

זה היה כבוד לתרום לאורחיים.

הרי הוא התחיל את זה בזמנו כשלא ידעו איפה אמריקה בכלל, על הבמה.

ממש היה כבוד לתרום לו.

ועד היום אנשים, אני נוסע למיאמי, עד היום אנשים תורמים לאורחיים לכבוד של...

הוא הגיע למצב שבחיים שלו, בחיים,

הוא לא החליף לאף אחד.

לאף אחד.

הוא בחנופה זה מדכר שמה.

אצלו עשיר עני, הוא היה מעריך אברך או בחור ישיבה,

הוא היה קם לכבודו, בפני בחור ישיבה.

הוא אומר, את זה צריך להעריך. אני זוכר, הוא פתח... כל הישיבות פה מבנה, רק אפשר להגיד, התחילו דרכו. הוא היה הכסף הראשון שנותן את האורחיים. כשאני יצאתי לחוק שלנו בפעם הראשונה,

בגזירת מורים ורבייהם שפירא, זכות לברכה,

אני לא רציתי לצאת, החוק כבר מבקש כסף.

בחיים שלי לא מקבלים אף אחד כסף,

אני לא רציתי לצאת.

הוא אמר שאני צריך לצאת, דווקא אני.

יצאתי.

לפני שיצאתי,

השכל שלי, מה זה, אני דופק בדרך ואומר בן אדם, תהיה לי כסף?

מה אני אתן לך כסף? מה קרה?

אז הלכתי אליו לרב ברדו.

אמרתי לו, כבוד הרב, אני יוצא פעם ראשונה.

הרב אמר לי לצאת ופה ומשם,

ואני לא יודע מה לעשות, מה אני אגיד?

אז גם כן, כמו שאתה אומר, פחות או יותר אמר לי, תשמע,

אתה יודע, נאמון

זה היה ראשון חידור.

ונאמון לא צריך לשאול שאלות.

תראה, רבי משה פרדו.

אני הייתי נאמן בשביל העשירים.

מה שאמרתי להם,

הם ראו שאני עושה.

מה שאמרתי זה ראו שאני עושה.

ואז הם נתנו יותר ויותר ויותר.

אתה נאמון.

איש של נאמון

לא צריך לשאול שאלות.

זה מה שהסביר לי. מה הכוונות להיות אמנון?

לא, נאמן, נאמן.

נאמן, נאמן. הוא התכוון.

נאמן, נאמן.

זה כמו בן אדם.

אתה עובד בברינקס,

אז בהתחלה נותנים לך ללוות רק,

אחרי כמה שנים רואים שאתה נאמון,

זה יכול להיות אחראי,

ואז אתה יכול להיות אחראי עוד יותר גדול,

וכמה שאתה אומר אחראי נותן לך יותר.

הקב' ברוך הוא רואה שאתה נאמן,

נותן לך,

אתה מקיים את כל מה שאמרת?

הוא נותן לך עוד.

אתה מקיים את כל מה שאמרת?

הוא נותן לך עוד.

אתה מקיים את כל מה שאמרת?

הוא נותן לך עוד.

למה?

אתה נאמן. מי שנאמן נותן לו הכול.

בסוף נותן לו את כל המפתחות.

כמו אברהם אבינו, הוא קיבל את כל המפתחות של העולם.

ויהיה ברכה.

אתה תהיה הברכה של כל העולם.

אבל אני חושב שהוא אמר על הרב נאמן, נאמן הקב' ברוך הוא.

זה מה שהוא התכוון, הוא לא התכוון משהו אחר, כי עוד לא עשיתי כלום.

אבל הנקודה היא

שאדם צריך להיות בוטח ואלוקיו, הוא לא לימד לי שום תכסיסים, שום דבר, כלום, והוא סיפר לי בעצמו.

הוא אומר שאנשים כועסים עליו אם הוא דילג עליהם.

והיו תורמים לו מינימום, הוא אומר, אני לא תורם לי כסף קטן.

אחי תפרד נותן לי חדר.

אנשים תורמים קומות, בניינים.

הוא היה מקים בניינים, בניינים, בניינים, בניינים, בניינים. הוא מנתק, הוא יעזור,

הוא יעזור.

כל היישוב אצלנו.

אז הוא אומר, כועסים עליהם לא באתי.

מבטלים על הפטוק, על המשהו, למה קרה רבה?

זה השפיע עליו על הגויים. חוליו, גלסיאס, אני לא יודע אם אני אומר אפילו את המילה הנכונה,

הזמין אותו אליו הביתה.

יש לו טירה, זה כמו אי כזה במיאמי.

ואמר לו, אני אביא לך את כל עשירי העולם.

והתחנן לפניו, רדף אחריו.

לא יודע אם הם נסעו או לא, אבל הוא רדף אחריו, וזה סיפור שהתפרסם.

רק שיבוא, רק שיבוא לראות את הפנים שלו.

מי שהכיר אותו, היה לו פנים של מלאך, לא בן אדם.

ואיך הוא התחיל?

של הבנות.

היה לו חנות למשקות.

הוא ראה את ההתרדלות של הבנות ברחוב, שאין להן מסגרת.

הוא היה ערירי. בדרומנו עוד שם היה דרומנו. בדרומנו, כן. היה סוחר. הוא היה סוחר.

מכר את העסק

והלך לבנות את אור החיים, כאילו לוקחת מבנה,

שעושה ממנו סמינר,

כאילו מקום שילמדו בית יעקב לכל מיוחד.

זה היה בהתחלה ברבי עקיבא. זה היה בבית יעקבות.

ואז לאט לאט הוא הוסיף. הצרכים גדלו,

אז התחיל עם הכסף שלו,

ואחר כך המשיך הלאה הלאה הלאה.

גם אנחנו התחלנו את כל שופר בכסף שלנו.

יש משהו שזוכים ככה בעיניו.

אין דבר כזה זכייה בעיניו.

זה לא זכייה בפייס.

ובכן, אז הוא אומר,

ואילו השכילו והבינו

כי אין ביכולתם ולא בכוחם לא לתת ולא למנוע אלא למי שגזר לו הבורא אצלם,

לא היו מקווים בסולתו ולא היו ראויים אצלם לכבוד.

לא ראוי.

מי כן?

אלא מי שיחדהו הבורא במעלות משובחות,

ראוי בעבורן לכבוד הבורא את העליהם.

דהיינו, מי שראוי שבאמת

הקבוצה במעלות,

שהקבוצה ברוך הוא מכבד את האדם בעצמו על מעלותיו האלה,

אותו ראוי לכבד.

כמו שכתוב, אם כבדי אכבד.

עכשיו הוא אומר,

מפני שסכלו עמי ארץ וכבדם בעלי הממון בסיבות הכבוד.

בגלל שהטיפשים מחכרים מסביב

לבעלי הממון או לסלב,

שמחכרים סביבו, סכלו עמינו חלקם בעלי הממון בסיבות הכבוד.

אה, אומר הקבוצה, אה, אומר הקבוצה, אה,

אתה מחבל בעלם למור מסיבות הכבוד,

אההה, אז מוסיף להם המורא סכלות

מסיבות בקשותיהם,

שעשו עוד כל מיני סיבות וסיבי סיבות כדי להשיג את מה שהם רוצים,

ואז מפיל אותם להשתדלות וביגיעה רבה כל ימיהם,

והניחו מה שהיו חייבים להשתדל בו,

ולמהר אינם להשלים חוות הבורא של עניהם,

זמן קצר והמלאכה מרובה,

ומה שהיו צריכים להודות לו, לקדוש ברוך הוא, על כתובותיו אצלם,

ואם היו עושים ככה,

היו משלימים את רצון הבורא ועושים את הכל מודים להשם,

אז היו הבקשות שלהם יותר קרובות עליהם בדרך הזאת, בלי ספק.

זאת אומרת, עזוב את העשירים, עזוב את החרטון שלהם,

עזוב את החנופה,

לך תשלים את אורות הבורא,

תודה לו על כל מה שהוא נותן מהקור,

ותשיג כל בקשותיך בלי ספק,

הרבה יותר מהר,

הרבה יותר בכמות,

הרבה יותר ביפות, בלי תורה, בלי עמד, בלי גאה, בלי הכול.

מה אתה מחניף לבן אדם?

דיברנו כבר כמה פעמים, אל תלך לברז.

תכניסו בברז,

כוח עציחות, שלושת רעי צול,

צול, צול וחצי, אל תלך לברז, יש שיבר,

לך לשיבר,

זהו,

הקדוש ברוך הוא השיבר.

אז כמו שכתוב,

אורך ימים בשלמינה כולל עושים וחמות,

ובשמאלה רק עושים וחמות.

אז תשקיע בימים שלך, כמו שאומרים,

כל חייך בעסק התורה ומצפותיה,

וממילא הקדוש ייתן לך את הדבר הזה,

במקרא עושר וטבעות.

מה נתן הקדוש ברוך הוא שלמה המלך, עומק לזמנו?

חוכמה,

חוכמה, מה נתן לו?

נתן לו עושר וחמות.

ועל הדרך, כאילו,

מה, חוכמה בלי עוש וחמות?

אתה אומר בקהלת שהסיבה שלו.

אפילו משה רבנו,

משה רבנו,

שעזב את כל, הוא עבר לכל עם ישראל,

יש חובה, חובה, יש חובה להיות עשירים. חובה,

חובה, כי השם יודע, ואחריכם יצאו לרכוש גדול.

אז זו חובה לצאת לרכוש גדול.

אז כל אחד יצא עם 90 חמורים מלאים כזה וזהב.

מי גילה להם את זה שהם צודקים לצאת, הם פותחו הרבה עוד, הם עושים הרבה.

ועם כמה הוא יצא?

עם הארון, עזב יוסף.

גלום.

בעולם נאמר חכם להם, נפתח מצוות.

אז זאת אומרת, הוא עזוב, אני שחם חמורים, עכשיו אני הולך לטפל בחמורים בשביל שיש עליהם כסף.

מה שיש ביד הבורא זה הרבה יותר ממה שיש בידי.

אני רוצה לקחת חמורים.

רפורסון היה עשיר גדול, רפורסון גודל היה עשיר גדול.

מתי איך הוא נהיה עשיר גדול?

סולח, הוא זמיע. אמר הקדוש מלכו,

בעל המאה הוא בעל הדעה.

אז החכם שני

יהיה בלי ממון, הרי מה לעשות, בני אדם מכבדים אדם, שודו בו.

אז מה עשה?

הצליח לו בתוך האוהל מחסיו של שקים למנון.

שומר וחצי שקל שהוא לקח מכל המפרד.

מה, פתאום למי לא קבע? פתאום, אני שואל. והחילונים מספרים.

כן, מכל מקום...

אתה יכול לשים את זה הביתה, הרי בלבי. כן, אז אתה יודע מה זה? זה מקרה יעלומי.

בתוך האוהל! מה זה? אבן, אבן. זה מחסר שממנו פסל את הלוחות.

מהפסולת של הלוחות מתעשרים.

הפסולת.

שמה לא פסול לך.

הפסולת נהיה ככה.

מאז הוא עשה את הלוחות ממחסר סנטים. השניעים, כן. השניעים.

כן.

ואז

הוא התעשר.

מה הוא עשה עם העושר? הוא קנה דירה במגבל?

מה הוא עשה?

אבל זה רק בגלל החשבה לבני אדם מה לעשות.

מחשבים.

מי נותן מלחכם? אתה יודע, אתה יודע, עם הסר, וזה הולך לשוק וזה.

היה, אתה רואה, כל מה שלמד והצוות, אותו לרמוס סנטים.

נו, מה עשמת?

אז מה אומרים לו כותבים, הרב? אדם שעושים מצוות,

אבמון נוזב אחריו. בוודאי, מגיע לבית. מגיע לביתה. הוא מגיע לביתה. מגיע לביתה. מביתה, לבאות של כבוד, שאף אחד לא זוכר לזה.

אז מה עשויות?

מה עשויות?

עשירים מתחננים לבוא אצל גדולי הדור בשביל להגיד להם מה לעשות עם הממון,

או מה לעשות עם העסקים, או מה לעשות עם זה.

אז מי הולך אצל מי? מישהו חכם אמיתי, באים אצלו.

מישהו לא הולך אצלנו.

ויש שימצא,

אז זו סוגיה פתורה, כן? עכשיו זה ברור.

זה לא עניין של החלפלות. החלפלות לא הבנתי. זה לא עשויות. אחר כך, בשעות ראשונות.

ויש שימצא בכלל מבקשי הממון,

מי שיגיע ממנו,

הם תחליט לארצו בדרך הסיבות אשר זכתנו,

ומהן מי שיגיע אליו בדרך הילושה ודומה לזה,

לחשוב כי הסיבות חייבו לו את זה,

ולולא הן לא היה מגיע עליו בנו כלום.

הוא משבח את הסיבה מבלתי המסבלת.

עכשיו, יש לאלה שהם בכלל מבקשי הממון. זהו, יש להם מקצוע, מבקשי ממון, כל הזמן.

אלה מבקשי הממון.

ויש כאלה שמגיעים לתכלית שהם רצו להיות עשירים, והם יהיו עשירים.

באיזה דרך? בסיבות.

הם עושים סיבות, עבודה, ועונה עשרה, ועונה עשרה, ועונה עשרה, ועונה עשרה, ועונה עשרה, ועונה עשרה, ועונה עשרה, ועונה עשרה בסיבות.

יש כאלה שזה מגיע אליהם בדרך הילושה.

מה הבעיה עם אלה?

שהם חושבים שהסיבות חייבו את זה שהם יהיו עשירים.

כאילו הוא אומר,

אם קלוני לא היה מת,

אז איך הייתי עשיר?

זאת אומרת, לסכום הזה שקיבלתי בחיים לא הייתי יכול להגיע אם הוא לא היה מת, כי מאיפה הייתה לי הירושה?

אז הוא תולה במה?

בירושה שנגרמה במיטתו של קלוני.

הוא לא מבין

שאפשר היה לקבל את אותו סכום בלי שמישהו ימות.

או בן אדם שאומר, אם לא הייתי עושה ביזנס כזה ונכנס לבורסה ועושה ככה ועושה עסקים ככה וככה וככה וככה, איך הייתי מגיע לכל זה אם הייתי יושב ולומד?

הייתי יושב ולומד?

הוא תולה את זה במה? בסיבות של ההשתדלות שלו.

במה?

ומשבח את הסיבה

מבלעדי המסבל.

היושב יכול לתת כסף בכל צורה.

בכל צורה הוא יכול לתת.

הגיונית, לא הגיונית, טבעית, לא טבעית, הכל הוא יכול לעשות.

בכל צורה שאני לא מברך, לא מברך.

עשה בוקר שבת הרב.

אתם יודעים?

מביא עקיבא התעשר שש פעמים בחייו.

מביא עקיבא

שש פעמים התעשר.

יושב-ראש ברוך הוא היה חייב לאשר אותו.

כי היו לנו עשרים וארבעה אלף תלמידים, זה לא אישיבה קטנה.

אז

סיבות שקשה להבין.

פעם אחת היה אונייה שנטרפה בים ונפלט ממנה ארגז.

אז היה צריך להצביע אונייה שלמה בשביל שהארגז עם הכסף עזב והיהלומים ייפלט לחוב והוא יהיה שם וימצא את הזה ויתעשר.

פעם אחת

ושבאה להתגרות בו

אשתו של טורנוסרופוס.

היא רצתה להכשיל אותו ובסוף היא התחתנה איתו והייתה גלבול של מה שדיברנו עם שיעורים קודמים

והיא הביאה עושר רב איתה

בכל מיני דרכים

שאתה לא יכול לשער אותם בכלל

בלי עבודה, הוא לא עבד.

מעושר הגיע לו שש פעמים מסיבות שונות.

אז אדם שהגיע למשהו, אפילו שהוא טרח ויגע, אוי ואבוי, הוא חושב שהסיבה גרה.

הוא צריך להודות למסבב הסיבות.

אני לא רואה בעבודה דבר רע.

מי לא רואה? אני.

נורא מאוד.

אני רואה בתעשייה,

במשהו כדי להרוויח את פרנסתי,

על אופן שאני רואה, וזה דבר רע.

אני לא חושב שגם אני יכול לשבת ללמוד כל היום בלי לעבוד.

כל מה שאתה אומר זה מה שהייצר שינן לך הרבה שנים,

וקנית.

זה נכון, זו השיטה שלו, ככה הוא מפיץ. יש לו תורה, דרך, סגורה,

והוא יודע למכור אותה לרוב בני העולם.

יש רק כמה שלום משפטים לשיעורים שלו,

ולא שומעים לו, שומעים לקדוש ברוך הוא,

וסומכים על הקדוש ברוך הוא, לא על היתר הרע.

ואחרי כן, מגיע אליהם הכול, אינם הביתה, בלי שום דבר, והם בלי ללמוד.

אבל אני אתן לך דוגמא, אם היו אומרים לך עכשיו שאתה תעבור קורס שנתיים,

ואז אם אתה מרוויח היום, נגיד, 20,000 שקל, תוכל להרוויח 100,000 שקל בעקבות החוק הזה,

ותלמד שעתיים, אז תגיד, אין לי יכולות לשבת ללמוד, אני מצטען.

עברתי תקדיב של בית ספר.

אני חושב על ה-20,000 שקל. אני לא בן אדם של כסף. אתה תקשיב אפילו על העזרים, אתה רואה?

זאת אומרת, אפשר לשבת,

זאת אומרת, אפשר ללמוד. אני לא בן אדם של כסף, כאילו... מי אמר שאתה חושב כסף? לא, כאילו, אתה יודע, זה סוג של... אז אתה לא בשביל כסף הולך לעבוד, אתה הולך בשביל להתאמן נפשית.

אתה עושה ספורט מספיק, אפשר לעשות יותר קצר, תגמור. מדריך כושר.

כן, זה ה...

מאה אחוז.

אבל לא, זה אתה עושה בשביל להתפרנס.

אתה עושה ספורט בשביל לגמור את הסיפור, שעה, מספיק.

אחר כך נשאר תלמד. למה? גם להדריך אנשים זה דבר שהוא... למה לא ללמד אנשים?

גם שיש לך, למה?

מה אתה מדריך אותם? שיהיו עם שרירים?

אתה קורא לזה בריאות.

זה לא בריאות.

זה גם כסף.

באמת, הכל חקובי.

גם להרמונית שעושה, זה לא מידוש.

מה? זה לא מקדש?

כל האיברים פנינים, כל מה... פנינים יפות? נו.

זה ממש שיר השירים על זה.

כן. לא, באמת. אני אמרתי שכאילו, כן, שכל שיר השירים על זה.

אתה נותן ראשם בשבת על זה.

אתה מבחרת ראשם על זה.

שיר השירים, כל השיר השירים.

כל האיברים של גוף האדם משובחים שם למרכות, וכו' וכו'.

זה אומר שצריך לשמור עליו גם. בטח.

אבל זה לשמור עליו בשביל התורה.

לשמור עליו

בשביל המקדש זה כמו בודה.

גם לבודה יש מקדש.

אבל זה לא, יש מקדש בשם.

הרי היה גם מקדש.

אם היו באים ללמוד תורה ולקבל יראה במקדש,

אז אין לזה שום דבר.

גוף האדם זה טוב מאוד לשמור עליו. זה כבר משמצה מאוד למשות אחרת.

אבל המטרה היא בשביל ללמוד תורה.

והרמב״ם אומר שבלי זה אדם לא יוכל ללמוד תורה.

הנה אני אראה לך עכשיו מה אומר הרמב״ם.

הראשון שלו בפרק רביעי

זה

ביסוד דעות.

תראה מה הרמב״ם אומר.

אומר הרמב״ם הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא,

כלומר מדרך השם, שגוף האדם יהיה בריא ושלם.

שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה.

בשביל זה השם ברא את הגוף בריא ושלם ובלי גוף בריא ושלם אי אפשר להאמין ולדעת דבר מידיעת הבורא.

לפיכך צריך להרחיק האדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף

ולהאמין עצמו בדברים המבריאים ומחלימים את הגוף.

כל שנה.

שידע ויבין את הבורא.

אז לכן עובר לעולם לא אוכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא בעלי שעת נקבה ואפילו רגע אחד אלא כל זמן שצריך

כך או כך צריך מיד וכך וכך לא יאכל עד שתתמלק רסון ויפחות מרמיע משובעתו ולא ישתה מים בתוך המזון אלא מעט במזון ביין

שאתה למזון תחכיר במחר שותה משהו צריך לשתות ולא ירבה לשתוב מים

ואפילו כשהוא תעכה על המזון לא אוכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה שלא צריך לקבל לא אוכל אדם שילך קודם אכילה עד שיתחיל לחום גופו כמו שנאמר בזיעת הפה לבניים קודם תזיעה קצת אחר כך תאכל.

מה לגבי השינה?

ליל דבר יענה גופו ויגע כל יום בבוקר עד שיתחיל גופו לחום

וישקוט מעט עד שיישב נפשו ואוכל ואם אחת מחמין אחר שיגע

על רשתות אחר כך שוחד מעט ואוכל לעולם כשאכל אדם ישב במקומו

או יטעק עצמו ולא ילך ולא יכח ולא ייגע ולא יזעג וכו' ולא יטייל עד שיתעכה על המזון במער לא כמו אלה שאחרי האוכל ישר הולכים לטייל זה לא בריא, הוא אומר

עד שיתעכה על המזון במער וכולם טייל אחר אכילתו

כמו שיגע אחר אכילתו הרי זה מביא על עצמו חוליים

רעים מקשים וכולי לעניין השאלה הנה הלכה היום והלילה כד שעון די לו לאדם לישון שלישן

די לו שלישן, שליש, שמונה שעות

שיהיו שמונה שעות יהיו בסוף הלילה כדי שתהיה בתחילת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות

נמצא עומד במיטתו קודם שתעלה השמש וכתוב לפני הנצח אמר

הוא אומר החלישן, הוא אומר הכל הכל הכל, בקיצור מה הוא אומר?

הוא אומר שכל בריאות הגוף בשלמותו

זה רק בשביל שיבין וידע את השם יתברך

אם לא זה בדודה.

היה רובה לישון שמונה שעות?

לא, די לו שיישן שמונה שעות. אבל כמה צריך?

כמה שהגוף שלו יכול לסבול כדי שאדם יעמוד על גוביו כדי שהוא יוכל לעמוד את הבורא את בריו

עבדת? עוד שלוש שעתיים?

עד לא, אני עושה שעתיים?

אז לכן תמיד, מה שאנשים מלמדים את האנשים זה קצת מוגברים, זה התחלה,

מה עושים עם מוגברים, מה עושים?

יש מוגברים, מה עושים?

מה עושים? עושים לנו אח, עושים לנו פחות, אתה מת, אתה צריך להיות תפוח, פה, פה, פה.

זה הבעיה, יש פה אנשים בשכונה הולכים ככה,

הוא לא יכול אפילו לגרד, הוא אומר, גרד, גרד.

וכשיש צמצום במוח,

אז זה מתנפח, אתה מבין את כל הכיוונים.

אדם שיש לו שכל, מבין למה יש לו גוף בכלל?

גוף זה לא עניין בבני עצמו, גוף זה רק

למטרה, זה כמו מכונית.

מכונית.

לא קונים מכונים, זה שיהיה מכונית.

קונים מכונים בשביל לנסוע.

אבל אם אדם כל היום מלטף אותה, עושה ואקס,

ואקס, כל היום עושה ואקס. כן, לטנדה, לטנדה. כן, ג'ילדה. ג'ילדה. עושה ככה. פעם תיארתי לאנשים.

אתה רואה אנשים, יום שישי זה קודש אצלם.

בני שבת, כן, מכירים את המכונים,

מתחללים בעיסבון, טלאים,

לא סומכים אפילו על השוטפים.

הם עצמם, אתה רואה, הם לוקחים את המראה ככה,

צ'יק צ'יק צ'יק צ'יק, מלטפים אותם, וזה, זה.

פעם דיליתי, זה יתאר לך שבראש קודמים היו שוטפים את החמורים,

היו שוטפים אותם לרחובות שבת.

היו מקבצפים אותם, וזה, וכה ושם.

אני יודע, אני יודע. ואחרי זה הולכים לאוזניים שלהם, למראות.

אתה יודע, אנחנו נקים להם שם בפלגנות.

מה הייתה רואה, מה אתה עושה כאן?

איך אתה יודע?

תמיד.

אבל מה לעשות ככה, זה עולם אחר כבר לא זוכרים מה נכון.

מכל מקום

אמרנו

נהיה שימצא בכלל בקשה ממון, מי שיגיע ממנו את

תכלית האמצו ודרך הסיבות אשר זכרנו,

מהם שיגיע ממנו דרך הילושה מהדומה לזה.

יעכשיו,

הסיבות חייבו לו את זה. בנאומיהם לא היה מגיע מציאות, הוא אומר לך, עובדה.

אם לא הייתי מקבל אלושה, כל החיים שלי הלכתי את הפרק.

כל החיים שלי הייתי מנע לבית.

כשבא אלושה, הסתדלתי.

אם לא היה מת, פלוני, מה אתה מדבר?

חיכיתי, הנה חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי, ואפילו עמדתי והשתתלתי והייתי ספרן.

באה ירושה,

עביבי נהייתי מסודר.

אני לא אומר, הסיבה הזאת גרמה שאני עשיתי.

אבל הוא לא יודע שהקב' ברוך הוא אסף לו, אסף לו, אסף לו את מה שהיה צריך לקבל.

אסמת לו פעם אחת.

זה הבעיה בביטחון.

שמי שיש לו ביטחון,

הוא צריך ביטחון גם לאורך זמן, לא ביטחון ביום, הוא אמר את זה, הוא לא שומע.

ישב קוצר לך מזונות לשנה.

אז אם הוא קוצר מזונות לשנה,

הוא לא מתחייב שייתן לך בתשרייהם.

הוא יכול לתת לך באלול את הכסף.

מעל אלול לא היה לך כלום.

הוא מוסתר עם בעלי עסקים. פתאום נתינה,

פתאום אין קונים, פתאום אין שחורות, פתאום אין עבודה.

הוא מתלונן.

כזה שעובד שחיר, יותר מסודר ממנו. למה?

הוא פחות או יותר מקבל את המבנה הקבועה.

אז הוא נתנו לו את השישים אלף של השנה,

או את השמונים אלף או את ה-100 אלף שצריך לקבל בשנה.

נותנים לו את זה בחקיקות כל חודש, שלום. כמה עשה שנתית?

חמשים אלף, שמונים אלף, מאה אלף, 200 אלף.

זה מה שעושה.

יש בן אדם, שמונה חודשים להוראה פרוטה,

פתאום נכנס לו עסקה בן אדם,

200 אלף שקל.

רק מה אחר כך הוא חושב

שכל שבוע זה יהיה מכה כזאת 200 אלף שקל.

אבל אין דבר כזה, זה אמזונות צפויים.

כשאמזונות צפויים,

אז זה מגיע, או בחתיכות פרוסים לאורך זמן,

או שבאים בחתיכות ומגיעים במכה אחת.

אבל בסבלנות.

מה לעשות? הם מגדילים את התקציב,

אני אתן זכויות במשך השנה.

כמה שתעשה יותר,

כשאני רציתי לחלק אלף קלטות בהתחלה, שזה היה בשבילי דבר,

מסעת חיי, מי חלם שאני אוכל לחלק אלף בחינם?

אני מדבר איתך על לפני 30 שנה בערך.

אז מי חלם?

זה היה סכום עדש.

וברוך השם חילקתי בצומת אלף.

ואז אמרתי לו שם שבעזרת השם אני מקווה שהשם ייתן לי בשנה הבאה לחלק עשר אלף.

ובשנה הבאה חילקתי עשר אלף.

ואחר כך נגזמתי לעם של רגעון שלו,

חילקתי מאה אלף.

אחר כך אמרתי לו מיליון.

ואז היה מבצע המיליון הראשון.

ואחר כך אמרתי לו עשר מיליון.

נחלקתי עד היום. יותר מ-20 מיליון.

איך זה?

איך זה?

ביטחון. יש ביטחון בשם?

רק הוא יכול לתת את זה לעלילות.

אתה נאמן, נותן לך עוד. אתה נאמן, נותן לך עוד יותר. נאמן, עד שייתן לך את המחקרות.

לא, אני מדבר על להגדיל את התקציב האישי, לא לדקה. לדקה בוודאי.

בן אדם נגדל והרוויח 4,000 שקל. לא הבנתי. אני אתן לך כל יום 50,000 תקציב אישי.

מה תעשה באישי?

מה תעשה?

50,000 שקל. באישי? כן. תשקיע אותו.

הבנתי.

השקעת עכשיו את החמישי, מביא לך כל יום 250,000. מה תעשה עכשיו?

תשקיע אותו.

באישי אין מה לעשות.

אז מה, מה באישי?

מה תעשה עם מיליון דולר כל יום? אבל הרב הולך על מיליון דולר. יש אנשים שבמקום 4,000 שקל שלא מספיקו לשלם שכירות, הוא רוצה למדרך 10,000 שקל. אין בעיה. אז הוא יאכל זכויות. רק זכויות. מה? רק זכויות. לא, אז איך הוא יגדיל את התקציב? אמרתי, רק זכויות. מה היה עושה?

הוא להשיג בתורה ובצוות. הוא לומד כל היום. מה? הוא לומד כל היום. לא, אז שישפט באיכות.

הוא הופך כל היום. שמעת? מה היה עושה? שמעת מה אמרתי? כן, זה קטע רבי. שמעת מה אמרתי? כן, זה קטע רבי. שמעת מה אמרתי? תשפט באיכות ללימוד.

תשפט באיכות ללמוד בתעלי דיבור.

לא ישיח לדברים בטלים.

ינצל את הזמן. ואז הקב' יגדיל לו את התקציב האישי, את הדבר האישי. עדיין, חוץ מאם תהיה לו גזירה של אבן עזרא.

אם לא, מובטח.

העולם קיים את התורה מעוני.

סובו נקיימם מעושר.

הראיה אני,

חוץ מכמו אבן עזרא.

אז אני יודע שיש במדינה הזאת אברכים שיש להם הרבה את הגזירה של אבן עזרא.

לא, לא, זה לא גזירה קבועה. הוא היה עצוב ימיו.

והם עוד לא, עוד רק התחילו עם צעירים.

לא, אבל יש להם עשרה ילדים קשי יום, פראגן. אם יש להם עשרה ילדים עשירים גדולים,

מי יכול לבוא עשרה ילדים?

אפילו עשירים לא מרשים לעזור בו. בסדר.

נכון? צבא תל אביב לא מרשים לעזור בו. זה מה שאומרים לנו באמריקה.

יש לכם הרבה ילדים, סימן שאתם מיליונרים. למה? טו אישים?

איך אומרים? ללכת לבית ספר עולה מיליונים שם. הנה דוגמה.

כל התברנים בארצות הברית

משלמים אלף דולר ואלפיים דולר על ילד בחינוך בתלמיד מורה.

לחודש.

לחודש.

אז זאת אומרת,

יכול לשלם עשר אלף דולר והוא מרוויח אלפיים דולר.

איך זה מתקיים?

ואין ילד ברחוב.

אז מישהו מסדר את זה איכשהו.

אז זהו, הוא יספר לך שהסיפור שלו זה ככה וככה וככה, ואומרים לך ככה וככה, ובסוף הוא עושה את זה,

מסבל הסיבות,

וכל אחד מסבל סיבה אחרת, כדי שהוא חד-לחיות באופן הזה. הרב ייתן לנו את המילול. אצל המובעים אין בעיה.

הם רואים שיש אישה של שלושה ילדים או שלושה מובעים,

אז הם אומרים דילול עוברים, דילול עוברים.

מיליון יפה.

אבל אצל, כן, לא רציחה.

ואצל הקדוש ברוך הוא,

אנחנו לא רואים אחד יליל עשרה,

הוא לא יכול לעמוד בתקציב,

אז מדללים לו את הילדים.

מה יעשה אדם שעשה הפרה לחברה שלו, מה זה כזה?

צריך להתענות, הוא והיא, באותו יום שמעשו את ההפלה כל ימי חייהם באותו יום.

וצריכים להשתדל להניע אחרים ולעשות דבר כזה.

ואם לא יעשו, כן?

הם יצטרכו לבוא בגילגול של עובר.

יפילו אותם כמה.

זה לא רצח כבוד הרב.

כן, זה לא נעים, אתה יודע להכניס שם ולחתוך את הראש של העובר.

זה רצח מחוות.

אין כזה דוגמתו.

אבל רצח במדינה מקביל 25 שנה. נראה לנו את זה, יש לנו סרט ב...

כן, ראיתי, ראיתי אותך. האמת שנזכרתי, אני שמח כבר... ראיתי את הסרטון הזה והרב אמר לו שיש עניין שאם הוא עושה תענית דיבור,

הוא נחשב כמו אלף תעניות, והרב אמר שהוא עשה 50 תעניות בשבת.

ועוד מאותה הרצאה, זה ראיתי אותה לפני חודש בבית,

קיבלתי על עצמי 50 תעניות בשבת, אני קורא ברביעי אותה.

בזכות לברוך.

כבוד הרב, לא מגיע להם 25 שנה בית סוהר?

למי? לאלה שעושים מפלה?

מגיע להם עוד איש יותר גדול. כן, אבל לפחות 25 שנה בעולם הזה. אם בן אדם רוצח מישהו ברחוב,

אם הוא נחשב רוצח או עדיגת, 25 שנה.

מה כתוב? על דעתיו תתקום מסוג מגוון ומסוג מגוון ומסוג מגוון.

הלל הזקן רב אברהם זוגון להקשרתה בדהר אמר עד שרצח ירצחו אותה ובסוף רוצחי ירצחו.

כי שופך דם האדם באדם דמו יישפר.

זה הדין של רוצח.

ידינו כדין הנרצח.

כמו שהוא עשה לו, קרא יעשה לו.

אז מי שרוצח הוא בריא,

צריך שירצחו אותו פועבר.

אתה מבין?

אבל השם עשה גם חנינה שנתן אפשרות של תשובה,

שאדם עושה תשובה וזה דווקא, מה שאני אמרתי כרגע זה לא החיצה שלי, זה הרב חמינס ששאלו אותם.

מה עושים בעניין זה ששאלתם? זו הייתה תשובתו.

וזה הכפרה שלו?

כן.

כטענות כל שנה ביום שהוא עשה, אם הוא לא יודע את היום,

נבחר לו יום, אבל אם הוא יודע את היום, נעשה מוסר יום מולים.

הוא והאישה הזאת. זאת תענית כמו תענית גדליה מבוקר הדרך או מלילה עד העולם? לא, לא, מהבוקר.

מהבוקר. תענית יום.

ובכן,

אז אמרנו שהאדם בסוף משווה את הסדווה ולא את המסבב.

וכמה הוא דומה בזה לאדם שהוא במדבר.

נשמעות הדוגמה היפה.

כמו האדם שהוא ימצא במדבר,

כביד עליו עצמה ומצא מים שאינם מתוקים

דבור אחד ושמה בהם צמחה גדולה.

כמו שהיינו בציוד ג'יבי. אז ראינו שם איזה שוליות ככה בתוך מיקי סלעים.

שאלתי אם אפשר לשתות את זה.

אז המדריך אמר לנו לא.

אם לא,

הביאו אותך בבית החולים דיזנטריה.

אמרתי לו, והבדואי הזה יכול לשתות את זה? הוא אמר, כן, הוא והחמור שותים אותו דבר.

הוא כבר המעיים שלו רגילות.

אמרתי לו, אם אני רוצה לשתות את זה, עוד פעם צריך לברוח למדבר יהודה.

העמד גודל הוא מבוד.

ככה כתוב.

אני רוצה לדעת, איפה שותים? מה אוכלים פה?

אנחנו נגיע לפה, למה לעשות?

הוא אמר, צריך או לשנא לזה עם קיצון,

או למשל את זה.

אז תוכל לשתות.

אז בן אדם מגיע למדבר ומצא מים שאינם מתוקים בבור אחד ושמא בהם שמחה גדולה, כי מה יש לו?

אין לו משהו אחר.

אין לו. עכשיו לא תשתה דמות,

הוא צמא.

אז איך הוא צמא על זה?

אחרי שרבה מהם,

הלך מעט,

עוד 100 מטר, ומצא מעיין מים חיים צלול ומתוק.

איי, איי, איי, איי, איי.

עכשיו הוא מלא בכל הג'יפה שהוא שתה.

עכשיו אין לו מקום אפילו לשתות את הטעים ואת הזאבל ללוות צמאונו באופן אמיתי.

דאג על מה שקדם, עכשיו נהיה לו דאגה על מה ששתה קודם,

את המים הראשונים ורבה מהם.

אומר ככה בעל הממון.

בעל הממון שהגיע אליו בסיבה ידועה,

כמו הירושה,

כמו על ידי העבודה והביזנס והעסק והעסקה,

אילו הייתה נמנעת הסיבה היא ממנו,

היה משיג אותה בסיבה אחרת,

בלי שום ספק.

רק הייתה יותר סבלנות,

וזה היה מגיע, ולהגיע,

אם השם גזר,

שאתה תצא מהמגבל,

שתחיה עוד 20 שנה, 70 שנה,

אם הוא גזר,

אז אפילו אם אין מים אתה תמצא בסוף, כי אין ברירה.

יאסור עליך שתחיה עוד, ואם תחיה עוד אי-אפשר בלי מים, אי-אפשר בלי מים, אז אתה חייב למצוא.

גם אם כרגע אתה עוד לא מוחא, בוודאי תמצא.

מה זה נסקף? כבר הם פשוטים, כל זה בכלל, אתה מבין, אפילו לא בשחון.

זה אלף-בית.

מה ההיגיון? לא, זה היגיון, זה כל זה ברור.

אם ילד לא דואג שיש לו אבא ואימא ולא שואל מאיפה יש לכם פרנסה, איך היה חודש. זאת אומרת, תקנימי, תאמין לי, תאמין לי, תאמין לי, תאמין לי, זה אבא שלך, לא אבא שלך, לא אבא שעוד מוקצץ, לא אבא ש... אתה מבין? זה אבא שכל העולם שלו הכל יש לו, הוא מטיח לכתוב את האור,

ומה שהוא מטיח הוא קיים, אז על מי אתה צומח?

אז איך אדם ידע אם האבטחה היא בו או בחבר שלו או בדוד שלו? אין שום דבר רבוע, זה רק לך, אישית.

לא, אבל אני באמת רוצה לדעת פעם אחת ולתמיד. אדם מתחיל את החיים שלו ומתחתן.

עכשיו, יכול להיות שנגזר עליו להיות עשיר.

אז איך הוא יהיה עשיר?

או על ידי שהוא ילך איתה חנויות,

הוא יהיה עשיר.

או שמה? מה יעשה? יישב הכולל ויהיה עשיר? כן.

לא, מה לעשות? אמר, כמו רבי עקיבא שמצא אוצר.

אוצרות, ניסים,

מה?

כל העולם חי.

לא, כי אתה רואה אנשים פותחים חנויות ויש להם יותר כסף.

אין להם יותר כסף.

מה זה אין להם יותר כסף?

פותחו שתי ברזים בחבית.

אין להם יותר יחסי. למה? נגזר עליהם שיהיה להם כסף.

למה לא?

נשמע מה שאני עונה.

גם בלי הכנות

יגיע עליהם את אותו כסף, רק ימצאו עוד מעט.

אבל איך הם ידעו?

לא צריך לדעת. הוא פותח עשרים חנויות, יש לו מיליון שקל כל חודש. אתה לא שומע את הכול. החיים שלך מתמקד בסיבות

ולא במסבב. מסבירים לך, תפסיק עם הסיבות. אז מה לעשות?

הסיבות לא מביאות כלום.

המסבב מביא. הוא רוצה כסף, הוא רוצה. אני רוצה לדעת, כבוד הרב, באמת, את מה מחפשת.

יש לי גיס שהיה בכולל.

עזב את הכולל

אחרי שנים,

לא משנה שם, הוא פתח סופר קטן.

הלך לו, פתח עשרים סופרים.

היום, דוגמה, יש לו מיליון שקל כל חודש.

עכשיו, אני צריך לבוא לבן אדם הזה, לתוך שאני בא לפה לשיעור,

ולהגיד לו, תשמע,

חבל לך על הזמן,

סגור את כל החנויות,

תחזור לסופר הקטן,

ואתה תרוויח בדיוק את מה שהקדוש ברוך הוא יראה לך שאתה מרוויח כל חודש?

בדיוק. ככה צריך להגיד לו? בדיוק, ולא עוד.

ולא עוד אלא.

בשיעור הקודם שהיינו,

אתה הכרת את היהודי שקוראים לו טהרני, נכון?

טוב אמיתי. הוא עבד איתי,

משופט,

נכון?

ומהשיעור התחזק וביטחון והכול.

ומה הוא יצא משם?

פתח את הצנחניה הגדולה, טוב אמיתי, טוב אמיתי,

וגינגל ביוני,

ובסוף מה?

נכון? כן.

ופתח מכול קטנה, נכון? נכון. ועבד עבד עבד עבד, נכון?

ובסוף החליט למה אני אעבוד, אעבוד, אעבוד, אני אזכיר.

אזכיר.

מה הוא היום?

אזריך צדיק. אברהם מלמד בישיבה,

בכל, והכסף מגיע לחשבון.

בלי לעבוד. אותו דבר?

יותר!

שם הוא נפל,

ולא רק נפל, היה בעל חובות גדולים.

לא היה לו מה לאכול, הוא רוצה לשלם לאחרים.

והיום, חביבי, משלמים לו, רק תלמד.

אבל עכשיו, אם הוא לא היה נופל,

והיה מתעשר הלאה... אם.

תגיד, אתה לא מבין שהוא עבד על לריק? לא, הוא עבד לריק בגלל שהתכלס שלו היה שיהיה רם בישיבה. בוא תקשיב. אז איך הוא יהיה רם בישיבה? בוא תקשיב. אז בוא תשפיע אותך, תקשיב.

בן אדם עכשיו בסך הכנסת, אני מסתכלים.

חמש שנים הוא עבד. ברור.

אז מה הוא עבד? על פריינו.

שקלן את הכול, בסוף בסוף. למה? כי נגיד הוא עשה עשר מיליון,

והוא הפסיד 12 מיליון. אבל אם הוא לא הפסיד, בסדר? רק תביא דוגמה שהפסיד. לא כולם מפסידים, יש אנשים שמרוויחים. אפשר לדבר? כן. אבל להביא בדוגמה שבן אדם הרוויח, לא בן אדם שהפסיד. אפשר לדבר? כן. אדרבה, ומי שהפסיד זה הרי, לא מי שהרוויח.

למה?

כי רואים שהביזנס לא הביא כלום. בסוף, אם נגדו,

מה היה לו?

הוא אכל במשך השנים,

הוא התקיים עד היום,

ועוד מזה הוא משחק בנדמני, כמו במונופורס.

יושבים, כן, כן, זה, זה, זה, זה, זה, יאללה, משחק חדש, סימוב חדש, שנה חדשה.

יאללה, מחזור זה, זה מאזנים, זה, כן.

המשחק הזה השנה ניצחתי, יאללה, זה, זה, זה,

בסוף פרעד, אפסיד הכל, שלום,

מה היה בסוף?

שש שנים הוא אכל ושיחק מונופול.

בדיוק. זה הכל.

הכל נדמה לי. אבל זה בהפסד.

עכשיו אתה רבע.

גם מי שיש לו רבע זה עדיין בנדמה לי. מה נדמה לי? עשר שנים, עשרים שנים? זה מונופול, יש לו הרבה שטרות, זה מונופול. אני חילוני. לך יש זקן לבן, יש לי הרבה יותר ביטחון ממך. אתה רק צריך לדעת את התשובה, לא משנה כמה תשובות הוא ייתן לך. אין לך שום ביטחון.

לא הבנת אותי, אני רוצה לדעת האם אני צריך לגשת לאותו בן אדם ולהגיד לו תסדור את החניות. לא, אתה צריך לשלוח אותו אליי, אני אטפן בו.

למה הוא עומד להשתגע עוד מעט?

למה הוא משתגע? בגלל שהוא לומד.

אם הוא היה לומד תורה, לא היה משתגע בכלל.

כמה משוגעים עושים מהתורה?

עושים את העבודה, עושים לימוד. עכשיו, עכשיו, כבוד הרב,

עכשיו הוא הרים את הרף שלו,

דוגמה למיליון שקל בחודש. הוא היה מרוויח דוגמה חצי מיליון, עכשיו זה מיליון, למה יש מלא חנויות?

אז עכשיו, אולי כדאי לו לפרוש וללכת לחבות הקטנה,

בגלל שהקדוש ברוך הוא צריך להביא לו מיליון,

כמו שהביא לו עד עכשיו. תן לו עד זול, נראה מה הם עושים. לא יודע, אני שואל.

תן לו עצות, הכי טוב. או שאולי יגדיל את החנויות, ירוויח שתי מיליון, ואז יבוא לרב וירוויח גם שתי מיליון. תן לו עוד עצות.

אתה יודע, פעם היה אחד

שבא אליו

אחד אמר לו, תשמע,

יש לי עדר.

בעדר הזה,

לא יודע, מתחילים לשקר, דהיינו מתים,

ואני לא יודע מה לעשות.

הוא מבטא את להם לאכול,

הוא אומר לו, אתה אומר לו, אתה תוסיף להם סובים.

סוב, תוסיף להם סובים.

אחרי זה,

בא עניו, מתו עוד חמש.

הוא אומר לו, זה לא מועיל.

הוא אומר לו, מה לתת להם סובים?

הוא אומר, כן, אבל

סובים עם מים.

מה לתת להם את היבש?

עם מים.

אמרו, זה את בני המים. בא אגב, מתו שבע.

הוא אומר לו, תגיד, מה, מה זה עושה עכשיו?

הוא אומר, יכול להיות שאצלכם ה...

הבהמות הן לא מהסוג הזה,

אז תנסה עם חיטים.

תן להם חיטים, ואחר כך עובדו 12. תגיד, מה אני עושה?

אין לי כבר עוד הרבה וזה כמו שם.

הוא אומר לו, תשמע, אז העצה האחרונה

שאני יכול לתת לך

למצב הזה, כמו שאתה מתאר אותו,

תיתן להם את החיטים עם חלב.

הוא חוזר אליו

ולא מתו

עוד 17. אומר אותו, מה עכשיו אני עושה?

אומר לו, שמע, יש עוד עצר אחת.

לפעם נתתי אותה למישהו, זה עזר לו.

אתה תיתן להם לאכול תירס.

אחרי זה הוא בא אליי, אומר לו, שמע, מתו כולם, מה אני עושה? הוא אומר, חבל, היו לי עוד עצות.

אתה, גם כן, תן לו עצות, איזה עצות, מחלק עצות אתה, כאילו מי, מה? אני לא מחלק לו עצות, אני לא מחלק לו עצות,

אני רוצה לדעת.

כמו שברכו רבה עצה, רבה עלימיה על בני אדם שנאמר,

אנו,

אנו,

אנו, אנו, אנו, אנו דקדושה מריח,

אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו

אנו אנו אנו אנו אנו אנו דודי קודש הבריחו

אנו אנו אנו אנו אנו