באנו לתקו א

- - - לא מוגה! - - - 

ויש מנהיג הבורא, תרפה רבים ובני אדם על ידי איש אחד מהם

פעמים הבורא

זאת אומרת, היא מתעצרת של רבים,

אולי מהמזונות של רבים צריכים להגיע דרך אדם אחד

כדי לבחון אותו בעבודת האלוקים,

או שימראה את עבודת האלוקים.

אדם שהוא עשיר

ויש לו רווח אורות

אם יש לו מבחן

או שהוא יעבוד את הבורא עם הכסף הזה שהשפיע לו הרבה

הוא השפיע לו הרבה

אז לאדם עצמו שכאילו הוא מבחן לאדם עצמו שהוא יקח או לא ככה

זה לא לא פיתחון פעימיין, זה לא לא פיתחון פעימיין, אחד לא

וישים את זה מן הסיבות החזקות שמסיבות הניסיון מהסתה לא

זאת אומרת, הסיבה הכי חזקה שבן אדם מתעשן

זה שהוא עשיר

המצויון בעטורים הוא קשה מאוד

הם מרגישים שכל הסיבות זה קניין שבהם תעשיר, איזה מעבר חזקה.

אז לכן זה אחת מהסיבות החזקות,

בסיבות הניסיון וההסתה לעשיר

כמו מלך

שהוא מטריף את חילו בעבודהו

ולאין הוא הוזל אותם

וכן הסרים ורועי המלך והסגנים אשר סביבותיהם

ייסוק מעבדיהם

ושמשיהם

ופקידיהם ונשים וקרובים

ומשתדלים בעבורם בחזר על סיבת עוצר ממון

מפנים טובים ורעים

אז זה לא רק מלך וגם שרים שהסתכלים וכן הלאה

הסחר מהם נטען בשלושה פנים

מי שיפול בניסיון הוא נקרא הסחר,

חיפש

והוא יטען בשלושה פנים

אחד מהם

מקבצו את הממון

אז הוא עוסק ועוצר ואוגר ממון

כי הוא לוקח את מה שגזר לו הבורא לתחתו על פנים מגולים ורעים

ואילו היה מבקש אותו על אופניו

היה מגיע על חסצו ורצונו

היה מתקיים בידו עניין תורתו ועולמו

ולא היה חסר לו ממה שגזר הבורא עליו

אז הסחר

מה הוא עושה?

מקבץ ממון

אבל כשהוא לוקח את הממון, מה שגזר לו הבורא

הוא לוקח את זה על פנים מגולים ורעים

כגון גזר, רמאות, עונה, עושק

הוא משיג את הכסף בכל פנים אבל פנים מגולים ורעים זאת אומרת הוא לא בוחר באמצעים להשיג את הממון

ואם הוא היה מבקש אותו להסמיג את אותו כסף, אותה כמות של כסף

על אופניו בדרך הראויה

היה מגיע על חסצו ורצונו, בלי קומבינות

כאילו העבריינים העשירים יכולים להיות אשר גם אם לא היו עושים, לא היו עושים בעבריינות יכולים לאסוף בקבוקים בלי שום בעיה

והיה מתקיים לידו עניין תורתו ועולמו, גם היה מתקיים גם עניין התורה שלו, גם עניין העולם הזה שלו, הכל היה חוסר

ולא היה חסר לו ממה שגזר הבורא מאומה

זאת אומרת גנב

לפרוטקשן

וכל הנוכלים

כל הכסף שהם מסימים

היו יכולים לשים בדרך טובה

היה אחד נוכל שקראו לו אסף חדל

עדיין, עדיין

כן לא היה לעניין מה שעקב סיפורי

הנוכל הזה

היה הולך למקומות

שהוא הולך לבית אבות

ובבית אבות נותן צ'ק, הוא אומר, אני רוצה לתרום לכם

אבל הייתי, יש לי רק צ'ק של שלושת אלפים בנוכח, לתרום לכם

חמש מאות

אז אם יש לכם בפרוטקשן אני אתן לכם, אם לא, לא

צ'ק חרטה בארטה

נותן להם

ועושק אותם אלפיים וחמש מאות שקל

כל מיני נוכלויות, הוא ואחים הצפים

זה נותן את הפרוטקשן שקל

והוא חותם

והוא חותם

אתה לא יודע כבר מי חותם

זה אומר, אני לא יודע מה הוא והוא לא יודע מה איך

אבל אחי ביונתן חדד אף פעם לא אתגונן

על גניבת כבשת צ'קים, על שימוש לא הגון, שום דבר

שולחים

כאילו חתנים

לצ'יינג'

והחתן בא עם צ'ק, מכרת,

מביאים בלוקים של צ'קים בחוץ לארץ,

צ'ק,

חמשת אלפים דולר כאילו קיבל בחתונה

פורטים לו,

ואין אבא לצ'ק

וכאלה זה הדרך

והבן אדם מסתובב כבר שלוש שנים חופשי,

המשטרה יודעת, המשטרתית מוכן, הוא הודה, הוא מוקלט, הוא מוסרק, הוא הכול

ומשטרה, משטרת ישראל

לא מטפלת

בין אוכלים כאלה,

למרות ההבטחות והכול,

אבל יריקה על ילדה.

כל משטרת ישראל מגייסת למשפטי חירום

על המקום של משפט בו ביומות תיתן שכרו.

בושה וחרפה למשטרת ישראל,

מביאים להם תיק סגור, מוכן,

גב תקשורתי,

כי הם אוהבים בדרך כלל מה שיש תקשורת, מה שאין,

אז אין עניין לציבור.

אז איזה תקשורתי, איזה הם עושים.

יש לך אדם, תרשים אותו בקרבותיו,

וראו והודה, והכול מסודר, ואיך נותנים לו לתלך עיניו,

כי הוא חדם שלו עבודה נאמנה.

אבל למה אני מביא את הדוגמה?

משום שהטיפש המשפש הזה היה יכול להשיג את כל חפצו ורצונו,

ודרך נשארה גם אותו סכומים,

למרות שהוא עשה קופות-קופות,

אותם סכומים, וזה רק מראה כמה היה מגיע לו באופן ישר.

הוא לא מדברים כאילו מה עוד יש.

עולם הבא שישכח הוא יצטרך לגלגל פה ועולה לעולם הזה כמה וכמה פעמים.

אולי,

אולי אני חושב, יגלגלו אותו בחתול.

למה בחתול?

כי החתול הוא מלקט חלב,

הוא לא שותה שקית חלב, מלקט.

עד שהוא גומר שקית,

הוא יוצא לו הרבה זמן.

אז זה הביא אותו הרבה זמן ללקט את כל מה שהוא גזל.

אתה יודע איזה בעל זה שבן אדם צריך ללקט כל הזמן?

במקום לשתות את החוס

צריך ללקט את זה?

אם היה רוצה בן אדם שהחלב תלקט אותו.

אתה יודע, זה עזר?

ואחר כך להסתובב בגשם ככה.

לא נעים.

אתה יודע את זה, נכון?

מה?

אם אין להם בן בלך היהודי,

הוא יודע אם הוא יראה בן אדם.

בטח שהוא יודע,

אבל מונעים בן אדם לדבר.

אבל היו מקרים שהם מדברים.

זאת אומרת שהגזלן לא יכול לגזול יותר ממה שנותר עליו,

זה כמו לקבל פרנסה?

הוא יכול לגזול כמה שהוא רוצה, אבל הוא גוזל את הכסף שהיה מגיע לו כראוי. זאת אומרת שהוא לא יכול לגזול יותר ממה שנגזר עליו מעודש שנה.

לא נגזר על אף אחד לגזול. לא, נגזר על הפרנסה, לקחת את הטוב מרמה.

זאת אומרת שהוא יכול לקחת עד סכום ההרמדה שנגזר עליו. הוא יכול לקחת גם לכמה שנים.

כמו מי שמרוויח בבית

או בלוטו וכו',

הוא מרוויח לכמה שנים.

נכון,

אבל איפה הניסיון?

תיכף תשמע למה.

יש שלוש פנים, אושה פנים.

אז זה פן אחד.

כשמה שהוא עושה בתרכים גדולים ורעים,

היה יכול לעשות את זה על אופניו.

שמע את העוט השנייה של הסחל.

הם לא שומעים מופע.

למה לא עובדים?

מי אמר שלא עובדים לו?

והנה הוא גודל שאלות. זה לא היה מגיע לדבר הזה.

אז למה הגיע לו?

כאילו, באמת זה היה מגיע לו בדרך כלל, אם הוא היה עושה את זה.

אז בגלל שהוא רוצה למצוא, אז הוא רוצה שיעשה את המציאות. לא מונעים.

לפעמים לא מונעים. לפעמים כן מונעים.

הדבר השני, כי הוא חושב שכל מה שהגיע לו מן הממון הוא טרף מזונו.

מה הטעות שלו עושה?

הוא חושב שכל הטרף הזה זה של המזון שלו.

הוא לא יבין כי הטרף מתחלק בשלושה חלקים.

חלק אחד זה טרף מזונו, והוא כלכלת גופו בלבד.

מה שהוא צריך לאכול, לאכול, לחיות.

ודבר הזה, שימו לב, אני חושב, פעם שנייה במחזור שני.

זה מופתח מן האלוקים לכל אשר בו רוח חיים עד תכליקיו.

למזון שאתה צריך לאכול, אין לך מה לדאוג.

לכל מי שיש בו רוח חיים,

עד תכלית ימיו יהיה לו טרף מזונו וכלכלת גופו.

מה שאתה רואה רעבים זה מה שמגיע להם.

איזה עושה שמח לחלקו, זה חלקו.

הוא קיים לו מים.

עד כאן שיש לו מלחיות, הוא קיים את גופו.

אז אחד מקיים את גופו

במעדנים ואחד מקפוצות יש עוד.

הוא קיים את גופו.

טוב.

למה זה משתדל? זה אין לך חשבון.

למה זה לא משתדל?

אבל אתה ראש כוח הוא לא מגלגל על ידי התקופה, זאת אומרת, הוא לא עושה את זה בגדר עולה.

הוא אומר לבן אדם, טוב, אני עכשיו מגלגל שאתה תעשי את זה עסקה וזה יהיה לך כסף.

ברור שאתה מכוון מאוד.

אבל הוא מגלגל על ידי הדברים את הדברים.

לא? ככה חתמתי.

לא, הוא שואל.

הקב' ברוך הוא אכן מגלגל על ידי ההסתעות, הסתעות להם,

ואלה שרוצה שייגמר העשק,

אבל אמרנו שיש דרגת ביטחון מקסימלית, יש מתחתיה.

אלה שלא בוטחים לגמרי,

ונצווים עדיין לעמוד במבחנים,

שבוחנים אותם בכסף כמו זה, לדוגמה,

או שלא רוצים לתת להם שיהיו פנויים.

אם הם יהיו פנויים, הם ירשיעו ונשמע נישורון לא יבער.

וכאלה נוסעים להם להתעסק בזה שמיים,

ולא מעידהם את הטרף לביתם.

כמו שאמרנו בזמן אמן, כאלה אמן הצדיקים מפתח ביתם.

לבין אוני, למחנה, ולרשעים חוץ למחנה, חוץ לארץ.

זאת אומרת,

הטרף

של האדם,

למזון שלו, לכלכלה שלו,

של הגוף שלו, אבל בזמן,

זה מובטח מן האלוקים לכל מי שיש בו רוח חיים.

אל תחליט למה, רשע, תזיק, גם הוא.

התמונה שלוקחת את הכסף של האוכל ומתכם יש מזה רכוש בדין,

כי הוא גירה על גבולים אחריים, אבל עוד כזה בשבילו האוכל.

לא.

לכן אומר החפץ חיים,

שלא ירבה בהוצאות, כי הוא לא ידע כמה ניצב לו במזונות.

דבר שני,

זה טרף מזון זולתו,

שבכסף שמה שנותנים לו יש טרף מזון זולתו,

כמו אישה, בנים עבדים, שרפים, הדומה להם.

זה איננו מובטח מן האלוקים לכל הברואים.

אתם זומעים שיש לאלה שהאישה מתגרשת והבעל יאמר תלום בדיוכים.

זה לא מובטח לכל הברואים.

כמו שכל אדם מובטח לעצמו שלא לאכול,

זה לא מובטח לכל הברואים.

עוד פעם, הטרף של המזון

לזולת,

כמו אישה, בנים,

עבדים, משרתים,

עובדים וכו',

איננו מובטח מן האלוקים לכל הגלואים, כמו שאמרנו קודם, שמובטח לכל הבריאות.

אלא

לסגולה מהם

בתנאים מיוחדים.

והוא מקרה מזדמן בעת אחת,

ועת מזדמן בעת אחרת.

זאת אומרת, בזמן ניסויון אתה יכול לקבל,

בזמן אחר אתה יכול לא לקבל.

תקופה כן, תקופה לא.

מעניין כזה כן, מעניין כזה לא.

מי שמחייבות אותה לכרות דיני הבורא,

מן החסד והמשפט.

אז לפעמים הקדוש ברוך הוא מתחסק איתך

בנותן לך,

ולפעמים הוא שופט אותך ודן אותך על מעשיך ולא נותן לך.

ואז צריך לפטר עובדים,

מה צריך לקבל גם אחים,

מה צריך לדאוג להלוואות,

וכן על זה הדרך.

אז הפן השני

זה ממון של זולתו.

זה לא מובטח בכל העתים,

ולא לכל הגרועים.

לעניין שהחיבור שלהם

זה מכלל אחד,

אבל לעניין פרנסה זה שתי כיבות.

כי גם הוא תהג.

ברגע שהוא, אז יתקבל ממקום אחר, מצד עצמה. מצד עצמה.

יתקבל,

או כמו שהוא אומר, מהעבודה שלה, או מאימא שלה שתלך אליה,

או מהביטוח לאומי,

או מתמיכה של אנשים,

וכן למה.

הרי אין חיוב שבן אדם יתפרנס

רק מעבודה.

מכל סיבה, מסיבות העולם, אדם יכול לקבל את רזונו.

מכל סיבה.

אז יש סיבה שאדם מקאים לו,

ויש גם סיבה שלא מקאים לו.

אדם מעדיף לעבוד, כמו שאומרים, להעמיד את הכסף.

ככה הוא מעדיף.

השם מעדיף שלא יהיה לו פרנסה,

ושיצטרך לבריות.

לא רק שאתה מעדיף קובע.

מה שהשם מעדיף,

לפי החשבון שלך אצלו?

יש ולא חוסר מתוקף שמי.

נכון.

דבר שלישי.

כן.

בחלק השני זה מדובר על לא לגוף הביטחון, זאת אומרת,

כבוד גדול יותר טוב.

אתה אומר שכאילו, כביכול,

הוא לא יודע גם לא דיברתי.

זה חשבון בית, זה לא מינימלי, נכון?

אבל עיר בית, לא חשוב, חשובים לגור.

הוא מתחייב על אירושה כזו או אחרת,

ואם נגיד רגוע שאירושה מתחייף,

הוא יצטרך להתערות, על חשבון תורה.

זאת אומרת,

למה אתה רגוע?

זה לא יצטרך לדיון.

צריך לשקול את הדברים, מה הוא הלך לקחת. אם הוא רצה, נגיד,

לקחת דירה, רחבת ידיים, חוקי מיניים.

אם הוא רצה להשיג דירה מינימלית,

לפי אמצעים סבירים,

בתנאים כאלה שהוא סובר שהוא יכול לעמוד בהם, אין בעיה.

אבל מי שיש לו ביטחון גמור זה לא ישנה

את המצב גם אם יהיה לו חוב על הדירה,

הכסף יגיע אליו,

הוא יזכור את החוב בלי שום בעיה.

וכשאין לו ביטחון,

אז הוא יהיה במצוקה.

ואז הוא לא אוכל לשבת על מעמדו,

ולחפש עצות איך להביא את הממות.

ואז מומלץ שהוא ילך לרב,

וישאל אותו מה הוא עושה במצב כזה.

זה מה שיגידו, יעשה.

אם הוא לקח יותר מקווי מידתו,

ובגלל זה איבד את חייו ואת זמנו כדי לשלם,

על זה אמר כבר הרמב״ם שהאדם הזה הוא טיפש.

למה?

יש אנשים שנוצרים מהגליל השני של העולם לגליל השישי של העולם,

לאסוף ממון רב,

כדי לחזור ולחלק אותו לאומנים

שימנו לו בן פירה,

שאין בכדי חייו של האדם הזה לדור בסוכת גומה.

והגומה

התקיים יותר מחייו,

והוא הולך ומשקיע עם פסיקות, אני יודע מה, איך שנראה היום, בתלמיד וכו'.

בעזה הוא לוקח עיבוד שני מיליון, שלוש מיליון,

וזה מבטיח לו שלושים שנה ככה עיבוד סיזיפי וכו'.

אז הרמב״ם כבר פסק את דינו.

אבל אתה רואה שאנשים מסתדרים בסוף,

והם קונים דירות ומסתדרים.

רק הם שכחו שאת התורה הם איבדו בשלושים שנה, הלכו.

אז יש לו בית דירה, והוא השאיר אותו לאחרים,

וזה עלה לו בדמים רבים, תרתי משמע.

בדמים זה ממון, ובדמיו הוא, שהלכו פייפן.

בלונדון

לא קונים דירות,

שוכרים דירות.

זה לא בושה.

חיים ככה בהרבה מדינות,

לא משנה, מקבלים, לא מקבלים, מה שהשם נותן, בכל מקום זה הוא נותן.

אז הוא יכול לתת ככה, שיכול לתת אחרת.

הכל הולך לפי חשבון הזכויות של הבן אדם.

אם זכויותיו של האדם רבות,

אם השמיים יעזרו יותר למעט מגזרה ספציפית דימויים בן עזרא.

אבל אם לא,

תפגוג בטוח.

דבר שלישי,

טרף קניין.

אמרנו אחד זה על עצמו,

טרף של עצמו, מזונו.

אחר כך טרף זולתו,

ועכשיו טרף קניינו.

הוא הממון אשר אין בו תועלת לאדם.

והוא שומר עליו ונוצר אותו.

עד אשר יוריש אותו לזולתו,

זאת אומרת, הוא שומר שכר בחינם.

שומר על השכר בחינם.

הוא שומר עליו עד שיוריש אותו לזולתו, או שיאבד ממנו.

היה אחד ששמר בו 70,000 דולר

מתחת לכיור.

היה דליפה מהצינור,

וכל הכסף נרצה ומתחפש.

מהלך כל הכסף.

כל הכסף נאבד.

והוא יום אחד בא לעצמי, חשב ומחכה לו שמה זולה.

ומה הוא מצא שמה עובש?

הוא היה אחד ששמר את הכסף שלו במחקן

ובאו העכברים ואכלו לו את כסת הרוב.

התימנים לא מאזינים כל כך מהר כי מקרים אותו תדיר.

אני לא מבין למה זה לא לכל אדם, למה זה אפשר להשיב? זו שאלה ראשונה. מה להשיב?

כל מה שהוא מדבר פה הוא מדבר לעם של השאלים או לכל אדם.

הוא מדבר

לכל אדם זה שאלה ראשונה.

שאלה שנייה, קניינו של אדם, אשתו בניו קניינו,

אז למה הוא כאילו מכסים את הלשון?

זו שאלה שלישית ו...

אז אמרנו שמה שנאמר לעשיר זה ניסיון גם לפחות מעשיר.

הבעל העשיר, הוא מרגיש איזו מפרנס, תכף אתה תראה, אמרתי לך סבלנות, אבל אין לך.

רק עניינו, ואשתו, וזולתו,

יש להבדיל.

כל אחד נקרא יחידה,

או שנגדיר לזה יחידת מזון.

אז היחידות, כמה שיש לך יחידות, צריך להאכיל יותר פיות.

אז יש אחד,

כשאתה אחד סינגל,

מובטח לך מה שכתבו לך לחיות, עם אוכל. כמה אוכל? לא אמרו לך.

אבל עם אוכל.

כשאתה אחת ורוצה גם להאכיל אחרים, החלטת להתחתת ולהאכיל, קיבלת על עצמה אחראית בכתובה,

לזון את האישה.

אז אתה קיבלת על עצמך עוד דבר,

אחר כך הבאת ילדים,

אחר כך, לא יודע מה, שכרת פועלים,

הופכו לדברים.

אז יש לך הרבה פיות עכשיו.

זה לא מובטח לך שיעבור דרכך,

שאתה תהיה הצינור שיספיק לכולם. זה לא אומר.

ואם ככה,

יכול אדם לקחת אלף, אלפיים, שלושת אלפים עובדים, חמישים אלף,

כמה שהוא רוצה, הוא יגיד, אני אהיה הצינור.

מי הבעל?

זה שאתה החלטת?

יש לך את השלישי, מה השלישי?

השלישי זה, הרבינו באים לדבר על כל אדם בפועל.

אתה לא מסוים.

מסוים. אתה לא הולך לבד.

נכון. כל הדברים האלה,

איפה החלטה של האישה?

מאיזה בחינה?

הוא לא בא להגן אותי.

יש הרבה גברים היום שסומכים על נשים?

מהנשים זה הצינור.

ברמינן, לא אמרת לו.

מה זה, למה ברמינן?

למה ברמינן? אברכים. הלוואי. הם יושבים ולמדים מהנשים שלהם, זה לא תופע לסוף.

זה לא בעל ביניים. זה לא בעל ביניים. זה מרצון? ככה זה קורה. הוא בחרה ככה. אחר כך גם להפיכת לבעלת הבית.

אה פתאום. זה החשש המרוקאי.

להפיכת, נכון?

מה? לא נכון?

הלוואי והשתיתם מפרנסה. אני נחשב עם הכל איזה בית.

כבוד הרב, אם הניסיון של האושר והעוני, בוקר טוב, זה אותו דבר שהיא ניסיון של האושר.

למה נגמול מהניסיון של העוני?

הרי שניהם אומרים את אותם הניסיונות, שניהם אומרים את אותם הבעיות.

אז שיהיה לו בעיות, אין אושר. זה לא טוב.

אתה יודע, בשביל לאכול עני,

הוא צריך בסך כבר חמישה שקלים, עשרה שקלים, 15 שקלים.

העשיר, אם אין לו תמיד,

בוקטות כל יום, הוא חיבר.

אז מי באמת יש ניסיון כזה, שכל הזמן יהיה לו ספיק עוצר,

אם הוא יכול לחיות במטוחת הנפש?

בסדר, אבל לפי דברי הרב, לפחות שיהיה לו ספק, שותה.

עכשיו תן לך שאני אומר, בואו, תכינו לי פה עוד 50 כוסות.

מה ירס לכלו עלי? מה ירס לכמה על זה?

מה זה?

תכין פה עוד 50 כוסות.

תביא ארגזים של שתייה, שים לי שער ובצד.

תנה לי יקל.

תכניס לי שותף בחברת טמפו.

כמה אתה רוצה לשתות?

אתה יודע, מה זה הבעלה הזאת? מה הבעלה? מה אתה צריך כל כך הרבה? מה הבעלה?

כמה עולה את זה?

כמה עולה פלאפל?

כמה עולה זה? כמה עוצר?

50 שקל אתה עד כמו פסידה.

אין לך מקום להחליט.

אתה אוכל מנה פלאפל עם כל התוספות,

מפוצץ,

חצי יממה.

אתה תשתכנע מזה.

כמה זה עולה?

12 שקל, 15 שקל, שלוש.

מה הסיכון כל כך? מה משתגעים כל העולם?

אם האדם צריך לשתוק ובשלב מסוים הוא לא יכול להתפרנס אותה כי נגמר לו או כי אין לו מספיק זאת אומרת שבדיעבד אם הוא כרנס אותה אז היה מהצינור שלו אז איפה הצינור שלה כשהוא כרנס אותה?

הוא,

מגיזה לו את הכסף.

הצינור שלה בקניון.

הצינור שלה

כרגע בסטימוטה

טוב, יש כרגע סטימה, ברגע שהוא לא יפרנס,

היא תפתח את הצינור שלה,

תתחיל להתפרנס לבת.

אבל יש כאלה שלא סומכים אחד על השני,

שניהם פותחים את הצינורים.

הוא עובד, נהיה עובד,

מחליג.

יש כאלה גם שסומכים את הילדים מגיל קטן לעבוד.

נתראה לי אחד שהוא יושב טוב היום,

שאבא שלו שלח אותו כבר,

הלך איתו, לקח אותו איתו מגיל ארבע כבר לעבוד.

בגיל הבא הוא עובד מוצא, לא?

איזה מוצא, הוא כבר היה צריך כובע, אתה יודע מה זה.

כובע צהוב.

תראה, אפשר חצי מהחיים להיות אשים?

תראה, אדם ששואל כדיחות כמוך,

בטוח שכל החיים שלו יהיה עני.

למה?

צריך להיות אשם כל החיים שלו. למה?

כי כל כמה שיהיה לו,

זה עדיין לא נקרא שהוא עשיר.

אבל כתוב מי שפושט יד לא פושט רגל. הרי הופך.

הפוך.

בשביל לפשוט יד הוא קודם כל פושט רגל.

הוא חושב שהוא פושט את השכל.

לא, איך הוא הגיע עד אמריקה או לוס אנג'לס אם הוא לא פשט את הרגל יותר מדי עד שהוא תהיה לפשוט את היד?

הוא קודם כבר רצה עם הרגליים הרבה קילומטרים, נגיד לך שאתה היה.

זה פשוט שם יישאר בישראל מאוזן.

הנה, עכשיו הוא יגיד לך.

אז עכשיו, טרף קניין זה ממון שאין בו טוענת לאדם, הוא שומר עליו ונוצר אותו עד אשר יוריש אותו לגלתו

או עד שיוגן ממנו.

והשכל יחשוב כל אשר גזל לו הבורא מן הממון

שוטרף מזונו וכלכלת גופו והוא ממהר אליו ומשתדל עליו

ואפשר שיקבצנו לבעל אשתו אחריו ולחורגו ולגדול שבשונאיו.

נהדר דוגמאות

וכל האחים שנפטרו באחרונה

השאירו עשר מיליארד.

אתם זוכרים?

אחים עופק.

ואמרנו שהאח השני

שהאח השני היה בלוויה ובשבעה.

ומה הוא חשב?

הוא מקבל את הכול, אחרי שלושה חודשים גם הוא עשיר את זה. זה באמת.

הוא השאיר

לאחרים.

ומה הם אחרים? הם השאירו לאחרים וכן הלאה.

אבל הנה הוא חכמים, יחלקו את הממון

כדי שיהיה להם אוצרות לעולם העליון,

כמו מונבז המלך.

וכל האוצרות שעשו אבותיו הוא חילק.

הרב גוישה מחלק את העונש שלו. הוא אמר, הם עצרו בעולם הזה

ואני עצרתי לעולם הבא.

מה החוכמה?

אדם יש לו שתי אפשרויות. נותנים לו סכום 50,000 דולר.

אומרים לו שתשקיע את ה-50,000 דולר בצריד,

שתהיה בשבוע ימים.

אתה יכול לעשות שיפוצים, הכול וכו',

משהו משהו שזה יהיה.

סוויטה.

או אתה לוקח את ה-50,000 דולר ומשקיע את זה בווילה.

והווילה הזאת תשאר שלוחה תמיד.

אז 50,000 דולר בצריד בשבוע,

שכירות,

או בווילה שלך לצמיתות.

מה אתם תעדיפו?

מה אתם תעדיפו?

מה פתאום?

סתם, אתם אומרים.

סתם.

כי בני אדם משקיעים ב-70 שנה פה, שזה בסבירות,

את הכול, בשעה שהם הולכים לווילה לצמיתות,

והם לא משקיעים כלום.

זאת אומרת,

יש עולם הזה חולף,

יש עולם הבא.

כל כסף שעשית איתו מצווה קיימת,

היא קיימת לעולם הבא במקומו.

כל סכום שהשפעת והפירות שלו,

והפירי פירות שלו,

הכול זה שלך.

אבל אם שמרת עזוב לו ולא ניצלת, מישהו אחר ייקח אותו.

וגם אם השתמשת בו,

במה נעלית לאותה שעה? ואין איזה קיום.

אפילו מה שאוכלים,

אחרי השעות הולכים להתרוקד.

הולכים עוד פעם.

אז מה החוכמה?

איפה השכל?

אז אם השם נתן לך אפשרויות,

תנצל אותן, מעביר אותן,

שיהיו על שמך לעולם היום.

אין שכל.

כי קודם כל, הרגילו את האדם לפחד, שאם לא יהיה לו לשמור בצד,

מה יקרה לעת צרה?

ולמדנו שעושר שמור לבעליו, לרעתו.

ומצד שני הוא תמך.

הוא גם עושה כבוד, כי כסף עושה כבוד.

אנחנו מכבדים אותו.

עולם הזה.

כן.

כל המשל שכתבת על האור שהולך לעיר,

איך אתה חמישים יותר באיזה דבר?

כן.

אז זאת אומרת, אדם צריך להבין דבר אחד,

שאדם

טרף הקניין זה ממון שאין בו טוען את האדם ושאומר על נושא אותו עוד שיושב בזיבתו או שיאבד ממנו.

והשכר חושב שכזה לא הבורא מן הממון.

הוא טרף מזונו ומחקר את גופו וממהר כל מציאות לכל המשפט בשביל לחיות, לאכול, לאכול, לאכול. לא.

זה הכסף שהוא מיותר.

מותרות.

ולמדנו אתמול

שעל המוצרות הזאת זה לא צריך לצרוח, הם יגיעו. אם מגיע לך מותר יותר מהמזון שלך,

זה יגיע.

מה אתה צריך לדאוג?

אין לך אוכל, נכון?

אוכל אתה לא צריך לדאוג, כי זה מובצע.

מה אתה רוצה? שהמותר?

המותר למה אני מגיע?

לא ההשתדלות גובה.

אז במילא למה אתה טורח בכלל?

כי העולם לא צריך לדאוג.

חשמל, אני לא יודע מה, קופת חולים,

בארץ,

הכל זה בא באותו הקדוש ברוך הוא מיפו 18. בסדר, אבל סבירות, דברים כאלה, זה לא רק אוכל. תגיד מה שאתה רוצה, חובות, משכנתה, לא משכנתה, לא, בן אדם בלי משכנתה.

הכל, מה שאתה רוצה. רגיל, בן אדם הוא רגיל, רוצה לכנות רגיל. הכל זה מהשם.

בוודאי הכל מהשם. אז מה אתה רוצה? גם האוכל שלו מהשם. השם, בבית. הוא עושה השתדלות.

לא צריך. שב, שב. תנוח.

שב, תלמד ביטחון, אמרנו.

תלמד ארבעה חודשים ביטחון,

לא תצטרך לעבוד בכלל.

ארבעה חודשים אתה עובד פה, עובד פה,

רציני,

לומד את הסוגיות טוב-טוב,

לא תצטרך כלום. השם יראה לך שום מנהל בעולם.

אשתו הולכת לעבוד.

אמרתי מה צריך לעשות אם אתה רוצה לא לעבוד.

כלומר, ארבעה חודשים, רצוף,

בלי הפסקה של שער הביטחון,

לא יקרה לך שום דבר.

שום דבר. בוא תמות.

יהיה לך... עדיין שלא.

נאמרנו.

אבל מדובר שאנשים רוצים לעבוד.

למה? הם לא הולכים למותרות.

הוא הולך למינימום שלו.

אני לא יכול לחזור על זה כל פעם, אם אתה עדשן נשאר לדבק בעמדתך.

אנחנו כבר עוד מעט נלמד חצי שנה ואתה נשאר עדיין בפרקודת הבדיחה.

אבל רגע, נחילה, בטלה מביאה... זה כבר בדיחה. למה?

לא מייצרים שאלות כל הזמן אותו דבר. התקדמנו.

מה התקדמנו?

חזרת בחזרה לבן. לא, לא חזרתי לבן.

אדוני, כל מה שיש לך,

וחובות, והכול והכול.

על הבורא אומר, אשליך ימך על השם והוא יכלכל לך.

אתה יודע מתי תדע את זה?

מתי שתעשה ככה תדע את זה. אבל מה הנוסחה?

עוד פעם, מה הנוסחה? אמרנו ארבע חודש... אשליך על השם ימבך והוא יכלכל לך. אמרנו ארבע חודש ללמוד שער הביטחון ללא הפוקה,

עד שדברים יידבקו לך בלב,

ויוגרו למינך, ותתבייש

לעשות משהו אחר, כי כל כך ברור לך שזו האמת לאמיתה,

ואתה תראה שהשם לא יצליח אותך.

אבל הוא צריך שגם אשתו תלמד אותך.

תלמד גם את אשתך, תלמדו חברות דם.

אם בעל יקום בבוקר ויגיד, הלכתי לשיעור של הרב עמלון, מהיום מגמר, אני לא הולך לעבודה.

יש לך כמה פה כבר. תשאיר לבעל הבית, תגיד, כמו שאני לא בא.

יש פה כמה.

יש פה כמה.

יש פה כמה. אתה רואה את הנשארת אותו דבר, ויש פה כמה שעומדים רק שעתיים.

בסדר, גם אני אוכל.

אה, גם אתה אוכל. אבל הורדתי שעות, לא לגמרי.

מהחוץ, תמשיך ככה. תוריד ימין. לאט, לאט, לאט.

חוץ חיים, אותו דבר נשארת. אותו דבר ויותר קל.

מנוחת הנבל היום.

אין דאגה, אין שום דבר.

סלאח המורה.

מה אתה צריך לדאוג? יש לי אבא גדול, אוהב, מרחב,

חומץ.

הוא רוצה להענית לי.

מה אתה משווה? מה, בגלל שאני טוב?

מאמין לו? תומך עליו?

לומד את תורתו? עושה מצוותיו?

אז הוא לא ייתן לי לאכול?

מה זה?

הוא רוצה שאנחנו נעשה את מה שהוא אומר, והוא לא נותן לנו?

וכל אחד מעשי חשמלאי,

הוא אומר לו, תן לי ארגז קלים. הוא אומר לו, מה פתאום אתה ארגז קלים? תקנה ארגז קלים.

אתה רוצה שאני אעבוד בעבורך?

תן לי ארגז קלים.

אני צריך לנסוע, תן לי אוטו.

אתה צריך לדבר בטלפון, אתה רוצה שאלה תן לי פלאפון.

איך אדם אבל יכול ללמוד תורה עם לילדים שלא אין?

אם אמרנו שהצינור יקטע מאבק במקרה של האוכל שלו.

מי שפוטח בשם יתברך הוא גם יהיה צינור של כל הילדים בכל השכונה בכל העם בכל המדינה, אין בעיה.

ברגע שאתה דבק באלוקים אתה לא חסר כלום. מי שנמצא על שולחנו של מלך לא חסר לו כלום. על שולחן מלך יש הכול.

רק מה? תתחבר לשולחן.

אתם הדבקים בשם אלוקיכם.

חיים כולכם היום.

כל הבעיה זה לשנות את הפיוז, זה הכול.

בין הבוטה ללא בוטה זה פיוז.

לשנות אותו,

הכול בסדר.

לדוגמה,

בן אדם אומרים לו בוא,

בוא ניסע לירושלים.

זה לא בא לו.

מה, ירושלים עכשיו, תראה איזה גשם, תראה איזה זה.

אפשר להתקרב, אפשר להחליץ עם האוטו.

יכול להיות שלא יהיה דלק, ייגמר.

יכול להיות שאתה יודע, המשטרה עם מחסומים.

יכול להיות שיחליפו נתין.

אתה תדע מה קורה.

וזה הכול הוא עושה ואומר בשביל לא לצאת כי לא בא לו.

אבל אם בא לו,

אז השני אומר אותן טענות, הוא אומר, מה זה גשם?

מה אכפת למכונים מגשם? מה, אם היא מתפעלת בגשם?

מה קרה?

כן, מה, היא משתעלת?

מה קרה?

אומר לו, תשמע, אבל יכול להיות פאנג'ר. הוא אומר, מה הבעיה?

יש לו דלק כיף.

אומר לו, תשמע, אבל הדלק, אתה יודע, הדלק עלה עכשיו, עוד כמה אגורות.

אז הוא אומר, אז מה הבעיה?

נשלם כמה אגורות.

מה אתה קמצן?

תראה, אבל יש מחסומים.

הוא אמר אז נמתין, מה הבעיה? העיקר נגיע לירושלים

וכן הלאה.

מה הבעיה?

מה עכשיו ההבדל בין שנייהם?

זה סוויץ'.

זה רוצה, זה לא רוצה. החלטה, תחליט, רוצה או לא רוצה.

עכשיו,

גם מי שלא רוצה,

אם הפיצוי יהיה גדול ומשתנה,

הוא יהפוך להיות רוצה.

אם יגידו לו שבנסיעה לירושלים

כל אחד חוזר עם 5,000 דולר, גבייה רוצה.

גם עם אופניים הוא ייסע בגשם, מה הבעיה?

לוקחים מעיל

ולוקחים

כובע

מניילון,

וחביבי זה גם ספורט.

זה גם חוויה להתרוצל בגשם.

מה, כשהיינו ילדים קטנים לא יצאנו לגשם דווקא?

ולהיכנס דווקא לשלולים?

אז תעשה את זה עכשיו בשביל 5,000 דולר.

אין שום בעיה, רק צריך לראות שזה משתנה.

אם נדע שזה משתנה,

נפתוח בשם מדברך

מנוחה, שלווה, אין דאגות, אין בעיות, אין שום דבר.

אתה יודע, השם יודע מתי לבד אותך.

השם יודע מתי לבד אותך.

לא יהיו לך חיים יותר טובים מזה.

אי אפשר לקבל חיים יותר טובים מזה. אתה משתדל, אתה משתדל, השם לומד, אתה משתדל. אתה אפילו לא משתדל הרבה בעבודה, רק אתה יודע שפספסת עסקה,

פספסת פגישה,

פספסת כל מיני פספוסים כאלה, כבר אתה בצער,

כבר אתה לא שולח לעצמך,

כבר אתה אומר, מה עשיתי לעצמי,

איזה צופה יש, למה הסכמתי, למה שמעתי למה, צעקתי, משך אותי, הצטעתי את העסקה, הכל דמיונות.

מה שמגיע לך יגיע עם עסקה, בלי עסקה, מה זה קשור לזה?

דבר שלישי,

כשהקדוש ברוך הוא נותן את הטרף,

שהוא נותן את הטרפים בעליהם כמו שגזר להם הבורא על ידו,

הקדוש ברוך הוא נותן לעשיר הזה, שאמרנו שהוא במבחן ובניסיון,

הוא נותן לכל אלה שתחתיו,

כגון אשתו, בניו, משרתיו, עבדיו וכו',

הוא נותן את הטרפים לבעליהם

כמו שגזר להם הבורא על ידו,

והוא זוכר את טובתו בהם.

מה פירוש?

הוא מרגיש עכשיו שמגיעה לו טובה על מה שהוא פרנס אותם.

כאילו הוא טריפם,

וכאילו הוא חלקל אותם,

וכאילו הוא התחסד עמהם,

והוא רוצה שישבחו אותו, יודו לו,

הרבה מאוד עליהם.

הוא רוצה שיעבדו אותו בעבורם.

והוא מתגאה,

ויגבל לבו וירוק,

יניח הודעתו עליהם שהם חייבים בהודעתו,

הוא חושב

שאם היה מונע מהם,

אז היו נשארים אצלו.

זאת אומרת, כל מה שהוא מטריף אותם, אם הוא לא יטריף אותם,

אז הממון הזה, שאין לו.

וכאילו להוא היו נפסקים תרפאיהם.

והאדם הזה הוא לא עשיר,

האדם הזה הוא העני אשר ייגע לריק

בעולם הזה ויפסיד את שכרו לעולם הבא.

עצם המחשבה שלו, שהוא חושב שהוא מפרנן?

עצם זה כן, שהוא עובד גם בעצמו לריק, הוא חושב שהוא מטריף את האחרים, הוא מטריף את זמנו וכולי וכולי,

הוא חושב שהכל מאיתו ולא מאשים את מלאכותו.

אז זאת אומרת, זאת פשוט מאיוונת שאין כדוגמתה.

השם החליט שהיום אתה תהיה הצינור,

מחר הוא יוסטר את הצינור, יעביר אותו מישהו אחר, אין שום דבר.

אז זו טעות של העשירים שהם חושבים,

שהם עושים והם נותנים.

כמו ששמעתי מכמה אנשים אומרים,

תגיד, אתה חושב שזה פשוט? אתה יודע כמה עובדים אני מחזיק?

אני מחזיק היום 20 משפחות, 30 משפחות.

אתה חושב שאני יכול לא לקום בבוקר ולבוא לעבודה?

מה יהיה איתם?

מה יהיה איתם? אני אפקיר אותם? אתה חושב?

יש לי אחריות.

זה לצד.

זה העני. לא, יראו למה העשירים באים לרבנים.

הם אמרו בגלל שהרב מדבר אלינו כאילו, סוף סוף אנחנו מרגישים כאילו כאחד העם.

זאת אומרת, יש להם רבות מסוימת, אנשים תמיד מדברים אליהם אחרת. תמיד זה למה הולכים לרבנים הרבה ומתייעצים איתם.

כי הרב מדבר איתו כאילו סתם מישהו.

הרב רואה אותו כאילו כמו בן אדם רגיל.

אז הרבה עשירים אמרו, בגלל זה אנחנו הולכים לרב, כאילו, תפסים את ההרגשה הזאת.

לא הבנתי.

אני אומר, ראיתי את סרצ'ובה וכל אלה הולכים לרב ישועב פינטו.

אמרו, בגלל שאנחנו הולכים אליו, הוא רואה אותנו כאילו, כאילו בן אדם רגיל.

לא בגלל שאני אשיר, הוא לא מסתכל עליי,

כאילו בתור אשיר. הוא לא רואה אותנו כאדם רגיל.

אם הוא היה רואה אותנו כאדם רגיל...

הוא היה מקבל אותך. הוא היה מקבל אותך.

כמה זמן משקיעים בעשירים וכמה זמן משקיעים באנשים הפשוטים?

כמה נכנסים בלי תוך?

אני חיכיתי 30 דקות.

אתה מבין?

וכמה עשיר, אם אתה לא עשיר, אתה מחכה בתוך,

ואם אתה עשיר, אתה בלי תוך.

זה לא אנשים פשוטים רגילים.

זאת אומרת,

גם בתורה, שאם לא כבוד זה, אבל

בן אדם שהוא עם כסף, אתה לא יודע איזה טיפה אתה, אין מה לעשות. אני אצלי תשובה חיכה במשרד, בחוץ,

ואמרו לי שהוא מחכה, כי אמרתי לו יש אצלי מישהו כרגע, אז כשאני אסיים,

אז אני אתפנה.

ובינתיים הוא הלך מהגאווה שלו, והוא הפסיד.

זהו.

אין אף אחד בעולם שהיה עושה את זה. מה אכפת לזה?

אני אומר לרב, הרב היחידי בעולם. מה אכפת לזה?

מה אכפת לזה? מה אכפת לזה, אכפת לזה?

לא, אין אף רב בעולם. הוא לא הולך לאף אחד בכלל.

מה אכפת לזה?

אז זה אחד, פרסמו הכתוב.

אנחנו לא בתחרות עם אף אחד.

סדר דנאי כמו סדר דנאי, בלי תחרות. אין תחרות. כבוד הרב, אם יהיה לנו חמש אחוז באמונה שיש לרב, לא מרבנו בחיי, אנחנו מסודרים בחיים.

לא צריך להגיע לרבנו בחיי.

ולמה אתה לא יכול?

אני משתדל.

בוא, תמשיך ככה, אל תגיע.

רגע, רגע, זה סקופ.

אתמול, אתמול השתדלתי.

כבוד הרב, אתמול השתדלתי.

לא, לא.

המנכ״ל שלי בשביל להשתקשיב עכשיו.

כבוד הרב, לא, בסדר, לא. כבוד הרב, אתמול השתדלתי.

עצר אותי שוטר,

ונזכרתי שהרב אמר אתמול, שאם לא מגיע לך,

לא תקשיב לך, בן אדם לא יכול לעשות שום דבר.

אז אמרתי לשוטר, אני בשליחות לחסד.

אז הוא אומר לי, מה זה?

אמרתי, יש פה ילד באוטו, אני לוקח אותו בשליחות של חסד.

אז הוא אומר לי, אבל עמדת על פס לבן. אמרתי לו, התבלבנתי מזה, אני מבקש מחילה.

וזהו.

ונזכרתי מה שהרב אמר, ולא דיברתי יותר. הוא אומר לי, תביא את הרישיון, הבאתי לו את הרישיון.

תבוא, תעמוד לידי, אמרתי לידו.

הוא מחפש בזה, במחשב, אז ההוא עונה לו, ואני לא דיברתי מילה, ותמיד הייתי מדבר עוד, וזה, אמרתי, זהו, נגמר. אז ההוא מחפש במחשב,

הוא אומר לו, לא מוצא את השם הזה. אין, המחשב לא עובד.

הוא מתקשר לאיזה מקום אחר, לא יודע, יש להם כל מיני מחשבים באוטו,

אז ההוא אומר לו, מה זה השם הזה?

הוא אומר לו, מי זה?

הוא אומר, אני לא מוצא את השם הזה, זה שם יותר מדי ארוך.

למה יש לי חיים טוב וגוז ולא גלוטה,

השם רבו.

אז הוא שאל אותי, איך קוראים לך?

אמרתי לו, קוראים לי חיים.

הוא אומר, אבל לא כתוב פה חיים, כתוב פה, איך קוראים את זה? אולי אפילו איך לקרוא את זה.

אז התחלתי לספר לו שאבא שלי, של צוואה, של השם הזה

ו... אז הוא מחייב עוד פעם, הוא אומר לו,

אז העולם אומר לו בצוות, בבקש, עזוב אותה, זה בסדר.

החזיר לי את הזה, אומר לי, כל טוב. אמרתי לו, השם מברך אותך, הכל טוב,

להתראות,

הוא לא רוצה להגיע עד הסבא, הוא לא. אבל זה ראיתי במורחש, זאת אומרת, היה לי כמין שלווה, כל פעם שהייתי אומר שאני שוטר,

הייתי מתחיל לרעוד.

מה זה רעיון טוב, להחזיר את השם אלה שבע שנים,

לעלות לך.

הרב, היה כתוב אחריו, הרב יגיב היה משחק את השם אלה.

כתוב אחריו, היה בן עזרא, מי ששואל שאלה, מי ששואל שאלה.

תודה על שאירות במדינה.

אתה רואה את זה בכל זאת,

כבוד הרב אומר שזה יצוח בשם. תחלק, תחלק, יש דברים שמעשים עליהם.

על פי המצווה,

שמה צריך להשתדל,

ויש דברים שמעשים לצורך עצמו ושמה לא צריך לצלם.

כבוד הרב, אבן עזרא בטוח שעבר את שער הביטחון.

אז למה הוא אמר שאם הוא ימכור תכריכים, לא ימותו על השם? גזירה, גזירה הייתה עליו גזירה.

אולי יש רק כמה אנשים שיש להם גזירה. לא יעזור, מי שיש עליו גזירה, לא יעזור.

אז איך בן אדם ידע אם זה גזירה או שזה חוסר בעבודת השם? בסוף החיים הוא יסתכל אחורה, הוא ידע.

ובכן,

המסכים,

המסכים נוהג בשלוש פנים

על הדרך הנכונה לתורתו ולעולמו.

המסכים נוהג הפוך מס אחת.

הוא נוהג בשלוש פנים על דרך נכונה לתורתו ועולמו.

והיינו גם לתורת לחיי עולם הבא וגם לעולם הזה.

וביטחונו במה שיש ליד האלוהים מקרפו וקניינו יותר חזק מביטחונו במה שיש בידו מהם.

זאת אומרת,

פעם סיפרתי לכם סיפור,

הם שאלו אותי בהרצאה שאלות על פרנסה ופה ושמה. שאלו אותי, ממה אתה מתפרנס?

ואמרתי שיש לי אבא עשיר.

אה, יש לך אבא עשיר?

אמרתי, כן.

אמרו, מי זה אבא שלנו שם סתם לדעת?

אמרתי, אבא שלי מאוד מפורסם, אני מתפלא עליכם ספר, לא יודעים מי זה.

אין ספר שלא מכירים.

מי זה, מי זה, מי זה?

אז אמרתי להם שהאבא שלי זה הקדוש ברוך הוא עברה.

אמרתי להם, למה אתם עושים פרצופים?

זה אבא שלי.

אמרו, אז מה זה קשור אם הוא עשיר?

אבל אתה, אתה מקבל את הכסף.

אמרתי, תשמעו, אבא שלי לא רק עשיר, הוא גם חכם.

עכשיו אני צריך בירה, ארבעה חדרים עם הילדים.

ואבא שלי רוצה לתת לי חדר מלא זהב.

חדר מלא זהב.

אז אם הוא ייתן לי את החדר מלא זהב,

אז זה על חשבון אחד החדרים שלי בדירה.

אז הדירה שלי תצטמצם לשלושה חדרים.

חדר אחד יהיה כוספת.

אז אבא שלי אומר,

יש לך בעיה אם אני אחזיק את החדר אצלי ויהיה לך עוד חדר?

אתה סומך עליי או אתה לא סומך עליי?

אז אני אומר, אבא, בטח סומך עליך, הרי כמו שהחלטת לתת לי עכשיו, אתה יכול לתת לי אחר כך, מה הבעיה?

ואז יהיה לי רווח, אני יכול להזמין אורחים, אני יכול לקרות,

אין שום בעיה.

אז מי שסומך,

הוא יודע שלקב' ברוך הוא יש יותר מחדר לתת, יותר.

אז למה אתה צריך את זה פה ועכשיו,

אם זה נמצא במרחק של פחות

מגהות

כרטיס אשראי?

מה הבעיה?

זה מה שהוא אומר.

ביטחונו.

ומה שיש ביד האלוהים

מתרבו וקניינו,

יותר חזק מביטחונו, ומה שיש בידו מאם פה.

שומע?

אדם צריך לבטוח בשם.

ומה שיש בידו בשבילי יותר ממה שיש לי בכיס עכשיו. אם יש לי בכיס עכשיו 50,000 דולר,

אני צריך להיות בטוח יותר במה שיש בידו,

וזה לא אצלי,

ממה שיש אצלי, בידי.

זה ביטחון.

כי זה ברגע יכול להיאבק,

ברגע יכול להתטפל עליך,

ברגע יכול להיות כל מיני בעיות.

זה לא בטוח בכלל.

זה שבידו זה בטוח.

אף אחד לא יכול לגשת לשם.

ומתי שהוא רוצה הוא יכול לתת לך את זה,

ושישלוח לו לגעת לך גם בזה.

הוא גם שומע.

אנחנו אומרים ברכת טוענים.

יברכך השם וישמריך. מה זה וישמריך?

מה? בממון. בממון.

אז השם גם נותן את הברכה וגם שומר את הממון שלך.

שלא תפסיד אותו,

שלא יציג לך וכן הלאה.

אז אדם בוטח, צריך לבטוח במה שיש ביד השם יותר ממה שיש בידו.

מפני שאינו יודע אם הוא טרף מזון

או טרף קניין.

הוא לא יודע מה יש לו ביד.

הכסף שיש לו, לאיזה מצהרה, אדוני יועז.

ויגיע אדם כזה לכבוד העולם הזה ואל גמול הטוב בעולם הבא.

כמו שאמר במזמור,

הרלויה אשרי אישרה את השם.

זאת אומרת,

האדם צריך לדעת, כבוד הוא גם יקבל.

אם אדם חושב שרק אם יש לו כך וכך כסף, אז הוא יקבל כבוד,

כבוד יקבל משפותיה בשם בכל מקרה.

ובעולם הבא הוא לא יפסיד, ירדיח בגדול כי הוא לא נכשל בממונו.

כי ראינו קודם שהעשיר,

הוא ייגע לריג

ולא יהיה לו שכר לעולם הבא.

בגלל שהוא משתמש עם הכסף כאילו בעל הבית,

כאילו זר, כאילו הוא מפרנס, כאילו אלוהים קטן.

יש בבני אדם כיתות,

כיתות

שאינם משתדלים לקנות את הממון ולהרבות ממנו,

אלא להעבת הכבוד בבני אדם.

הם באמת לא צריכים את זה.

אבל איך הם יקנו כבוד בבני אדם? בעל המאה הוא בעל הדעה.

אז הוא רוצה להיות כזה.

הם רוצים לעשות להם שם.

הוא גם כן בן אדם שנחשב בין העשירים

ובין שועי עולם.

ואין מספיק דעים ממנו, מהכסף, שום דבר.

כמה שיש,

שום דבר לא מספיק.

וזה סיכלות מהם

בסיבת הכבוד בעולם הזה ובעולם הבא.

גם זה סיכלות

בעולם הזה וגם לעולם הבא.

לעולם הבא אתה מפסיד כל ימיך לריץ.

בעולם הזה,

כמה עשית?

עדיין אומרים שיש עשירים יותר ממך.

אז מה אתה קטן שם?

אז מה,

אם חיפשת כבוד כשאתה נכנס עכשיו לתוך אלה,

אז רואים שם עוד יותר ברור כמה אתה רחוק.

כמה עוד אין לך.

כן, כשכותבים נגיד את המאה הראשונית,

אתה מקום 99, כי יותר טוב ממני ונוכח, נכון?

אבל אומרים שהוא 99, אתה יודע איזה פגעה.

אז זאת אומרת,

וגורם להם זה מה?

למה גורם להם שהם אוהבים את הממון בשביל לקבל כבוד וכולי?

משום שהם רואים שעמי הארץ מכבדים את אנשי הממון.

אז הם רוצים גם כן שירצו אחריהם.

ככה הם יפורגנו להם, יגידו להם, וזה וזה וזה, הם מסכנים.

אם הייתה לך חוכמה,

היו רודפים אחריך לכל מקום.

ואם יש לך כסף,

אז בהתחלה מכבדים אותך.

אבל כשאתה לא נותן,

מבזים אותך, מקללים אותך,

אומרים עליך קמצן, יא קמצן, האיש הזה קמצן,

האיש הזה,

מה הרווחת?

רק קללות.

למה בצאת הרבה לכבד עשוי?

צריך לקום לפנה, צריך לראות.

מאיפה הבאת את זה?

יש גמרא אבל,

שרמב״ם, הרבי היה עם חברה עשירים.

גם הוא היה עשיר.

הוא ידע רק מלחמת.

בסדר, אבל יש עניין לכבד.

עשירים שהם באמת לראי שמיים.

כן, כמובן, גם אדם שהוא לא ירא שמיים. ודאי שאסור, אבל אני מדבר על אדם שהוא ירא שמיים ויש לו כסף.

הרמב״ם אומר, הרמב״ם אומר. אני לא מכבד עשירים.

גם עם ירא שמיים?

לא, ירא שמיים מכבד אותו בגלל היראה.

לא בגלל הכסף. אתה מתשכנע ביותר. אני לא מכבד עשירים בכלל.

קריצית.

אבל זה בסגנור.

שיהיו צינור, אבל אני לא צריך את זה. אני נמצא ליד השיבר.

העשירים באים לבקש אצלי ברכה.

שמעת?

יש לו כסף, הוא רוצה ברכה עוד.

אבל יש לך כסף, למה אתה רוצה ברכה?

אצל מי אתה הולך לבקש ברכה? אצל החני.

אז מי יותר עשיר?

אם המפתח של העשירות נמצא אצלי, אז מי יותר עשיר?

עכשיו, מי אומר שהמפתח אצלי?

העשיר בעצמו.

אין ספר.

אומרים שהרב יודע מה חסר לו, אני לא יודע, העשיר לא יודע מה חסר לו. זה כמו אלף באים ורקות פעם, אומרים שם המפשיע.

מה, ואין לך הרבה.

איך שהם דופקים בדלת,

אתה מכיר אותי, אני אומר לך, אתה המשיח. איך ידעת?

כן, אפשר לזהר.

צריך להם זמן, תמיד יש להם שליחות, זה לא עולה את ישראל.

אז אי אפשר להעקים אותה.

אחת שאלתי אותו, תגיד לי, אתה בטוח שאתה עומד בית השם שלו? אני אומר לו, מה אתה מחכה?

הוא אומר לו, באתי לשאול אותך מה לעשות.

זה נקרא משיח האבא.

זה גורם להם.

זה שיעור ראשון, אתה עכשיו שואל שאלות,

על הדף הראשון.

לא, לא חובה.

אין חובה לעבוד.

אין מצווה כזאת גם.

רק אלה שאין ביטחון, מה לעשות? הם הורסים לעבוד.

ברגע שהוא מביא לבטלה ומביא לעבודות, אם אחד לא לומד,

למה אתה אומר שהוא לא לומד? שילמד. מישהו אמר? לא לומד. לא לומד, אז אמרנו שאלה שלא לומדים, השם מטיל עליהם עבודה?

די.

אין להם שם בדרגה של לומדים ומגבירים בעבודת האלוקים, כמו שציינו את זה.

האנשים האלה לא צריכים לעמוד בניסיון הזה,

אז לכן אין בעיה, הם לא צריכים לעמוד.

אבל אלה שהם בטלים,

אז עדיין שצטריך להציל עליהם עבודה.

הרב, אז,

מה נאמר?

התורה של יום המלאכה?

איך?

מה נאמר?

כל יום תורה של יום המלאכה? הסופה זאת תחילה שלא לומד בעבודה. ומי שלא יכול לעמוד, רק בעבודה. זה רק בלימוד התורה.

אם אדם כזה שלא יכול,

ואחר כך הוא, אין לו ביטחון מספיק,

אז בסוף

הוא יכול להתגרר לעוונות.

כמו שאמרנו במשנה אחרת,

שיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שהיא תחילה עם השקעת עוון.

כי המטרה זה להשקיע את העוון.

אז אם אדם לא יכול ללמוד כל הזמן,

אז הוא עסוק בעבודה.

השני מעסיקים אותו שהשקעה מהעוון.

אבל אם הוא בטל,

אז זה יגרור.

האם לימוד תורה מספיק, או שאתה צריך להיות בעל מדרגה עם ועידות טובות מאוד?

התורה צריך לתקן את זה לדעת.

התורה יש בעייתו.

כבוד הרוב.

מה, רק ללמוד תורה?

יש כאלו לומדים תורה סתם.

מה זה סתם?

מה זה סתם?

מה זה סתם?

לומדים?

לומדים? לומדים? לומדים? לומד? עוד לומד, עושה סטודנט?

לומד, זה תעודה.

זהו. מה זה נקרא?

מה זה נקרא?

סתם.

סתם. סתם. ועל סתם גם לומד?

למה הוא לומד?

סתם.

תהיה לו תעודה.

לבסוף מה הוא עומד? משהו אחר.

אבל מה עם בנועם? יש כאלו שלומדים תורה כדי להיות ב... כן, יש כאלו לומדים בדעי הרוח.

הם הולכים ברגל, כן?

יש כאלו שלומדים תורה בסביל החזרה.

אתם לא בסדר, נכון, נכון, האם גם אלו זה למה?

אבל מי ילמד תורה סתם? מה זה סתם?

הוא רוצה להחליט לימוד תורה?

הוא רוצה להחליט לימוד תורה בשביל מה שהיא תורת.

אולי את זה לא.

עוד דבר.

צררה. אני אומר לאנשים,

תלמד שעתיים בין דיבור,

אז בעזרת השם יתקיים מה שזה.

אנחנו מבקשים הערה, אבל לא יודע, אני בכל אופן,

מבקש מהרב,

שאמר לי להגיד שמי שבא חודשיים-שלוש לשיעור הזה,

בעיות של פרנסה, מבטיח לו, אין לו. זה בתעמיד דיבור, זה בתעמיד דיבור. בסדר, לא. רק לא בתעמיד דיבור.

אני אומר לך, תלמד ארבעה חודשים רצו,

שער הביטחון באמת, לא רק קושיות כל הזמן לחפש קושיות בשביל לחזור לעבודה.

לא, הקושיות בשביל שלא ישנו החבר'ה. כמו אחד החליט שהוא רוצה להיות בריון,

הוא הולך למחון.

וכל יום כשהוא אומרים לו, תרים חמש קילו, זה אומר, רגע,

מי אמר שחייבים בכלל להרים?

ומי מבטיח בכלל שאם אני ארים, אני אהיה שרירת?

ומאיפה אתה יודע?

תדידי, למה באת לבוא?

בן אדם נכנס למחון.

אז ברור לו לקראת מה הוא הולך.

הבן אדם נכנס לשער הביטחון,

על מנת שמה? שיהיה לו ביטחון, לא יצטרך לעבוד.

כל הזמן שואל, אבל איך אפשר בלי לעבוד?

לא, מנסים. אתה צריך ללכת לקורס של משרד התעסוקה.

שם הם יסבירו לך הפוך ממני.

הרב ייתן לנו ברכה שמי שבא לפה שלושה חודשים,

בעזרת השם בעיות הפרנסה לא יחולו עליו. ארבעה חודשים.

ארבע? בסדר.

אבל ללמוד, לא להקשיב קושיות בשביל לחזור לעבודה.

היה פסק.

אבל אתה כבר השתפרת, כבר אתה עושה ניסיונות ובודק וזה עומד.

כאילו בשבת האחרונה היה לך כמה ניסיונות.

אז אמרנו שיש כאלה שקונים ממון לעצמם רק בשביל שאין להם שם וכבוד,

ולא מספיק להם איזה שום דבר, כמה שאתה מלא. מה זה קונים ממון?

מה אפשר קונים ממון?

כל הזמן עובדים בשביל לקנות ממון.

וזה גורם להם, בגלל שהם רואים

את הכיבוד של עמי הארץ לאנשי הממון,

וכיבודם להם,

ותקוותם מה שיש אצלם,

כיוון שעמי הארץ כל הזמן יש להם תקווה, הם מכניסים לרשעים,

סליחה, לעשירים,

הם מכניסים כל הזמן שיש להם תקווה למשוך מהם,

מאשר בידם.

תקשיב טוב עכשיו מה כתוב.

ואילו השכילו והבינו כי אין ביכולתם

ולא בכוחם, למי? לעשירים,

לא לתת

ולא למנוע

אלא למי שגזר לו הבורא אצלם. שמעת? עשירים

לא יכולים לתת כלום, אגורה וחצי אגורה,

לשום בן אדם בעולם, אם לא גזר הבורא אצלם. אין ביכולתם

ולא בכוחם

לא לתת

ולא למנוע,

אלא למי שגזר לו הבורא אצלם.

אם היו יודעים את זה בני אדם,

לא היו מקווים לזולתו

ולא היה ראוי אצלם לכבוד, כמו שאני לא מכבד אותם.

לא היה ראוי אצלם לכבוד, כי מה אתה שונה בתור עשיר

מאדם עני

שאם השם גזר שהישועה תבוא ממנו, תבוא מכל מי שהוא רוצה.

מה ההבדל?

בא אצלי אחד שיש לו הרבה כסף ואמר שאבא שלו חולה.

הוא רוצה

שאני

אתפלל, עושה משהו בשביל שאבא שלו יהיה בריא.

אמרתי לו, תשמע, אנחנו עושים אצטדיון כרגע.

אבא שלו לא התעורר כבר כמה ימים בקומה כזאת,

והוא רוצה שהוא יקום. אמרתי לו, תשמע,

יש אצטדיון.

הזכות הזאת היא גדולה לאין שיעור,

וכמה שאתה תקנה יותר זכויות

בשביל אבא שלך,

אז הסיכוי שלו יגדלתי יותר.

אז תיקח כמה שאתה רוצה מניות לשלוש.

כמה אתה רוצה, הוא שואל אותי,

אמרתי לו, אני לא רוצה כלום.

כמה שהלב שלך רוצה בשביל אבא שלך, תמתן.

אז הוא החליף סכום.

לפי הגודל שלו הוא היה יכול לגעת את כל האצטדיון בקלות.

אבל זה רחוק מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מערויות של האצטדיון.

למה הרב לא אומר לו את הסכום?

למה שאני אגיד?

כתוב פה, כתוב פה,

שאין ביכולתם ולא בכוחם לא לתת ולא למנוע, אלא ממה שגזר לו הבורא צו.

מה שהוא יגיד זה מה שהשם גזר.

הבנת?

עכשיו אם אני אגיד לו תיתן איקס,

הוא ייתן איקס,

אני עלול לחשוד שאני גרמתי.

זה גם בעיה בביטחון.

זה בעיה שאני כבר בוטח בהשתדלות שלי! אבל הוא לא יודע, הוא לא יודע כמה לתת. הוא חושב שהוא לא צריך לדעת, השם שם בפיו, אתה לא מבין? כמו הסיפור של אתמול עם החתונה. אין יכולתו ואין מכוחות, אתה לא שומע?

הוא תוכי, תוכי, אתה יודע מה זה תוכי? הוא, סרטור, סרטור, סרטור. מה שלימדו אותו להגיד, הוא אומר זה הכול.

אם השם שם בפיו להגיד ככה, הוא יגיד ככה,

אני אגיד לו שהרגת ככה. כן, אבל זה אפילו לא בגדר השתדלות. הוא לא יודע. שמענו. הוא תינוק שנשבע. הוא לא תינוק שנשבע,

הוא כלום.

הוא אדם רגיל, פשוט, כמו כל אדם,

שתוקעים לו מספר בפה.

זה הכול.

מי תוקע לו את המספר בפה? הקדוש ברוך הוא.

אבל ההשגות שלו, הוא מטומטם. גם מטומטם, אותו דבר.

יש אנשים

כמו שסיפרתי לכם לפני כמה ימים,

שהייתה אישה בשביל להציל את אחיה, מכרה את הדירה ב-130,000 דולר ושרת לקנות עם שמונה ילדים.

מה זה? מאיפה ההשגות שלה? איזה השגות? אין לה השגות.

היא פשוט חשבה שחיי אחיה יותר חשובים מלדון בדירה.

הרי בני אדם תמיד אומרים

שהם מוכנים הכול לעשות, כי זה מגיע לכסף,

רואים כמה, אתה מבין? חוסכים ניצוחים מהאבא, דואגים לשלוח תחכו אותו,

אבל דואגים בעצם לכסף, לא לבזבז.

ואז האבא הולך להתראות.

אדם צריך להבין.

הכול מילים. היה אחת בפני החתונה שאמרה לאשתו,

אני בשמיניה באש ובמים, באש ובמים.

ויום אחד היא אמרה לו, תלך לקנות משהו. אמר לה, איך אני ילד? יש גשם.

אמרה לו, מה עם האש? מה עם המים שלך?

מילים.

אנשים מילים.

הייתה אישה אחת מרוקאית.

לא.

הייתה אומרת לנו, בעלי כפורען, כפורען, כפורען, כפורען.

ועוד דבר כזה, כפורען, כפורען.

יום אחד הגיעו מלאכים מהשמיים.

אמרו לה, תשמעי, את מצטרף אלינו, לוקחים אותך לשמיים. מה קרה, אני צעירה, מה קרה?

אמרו לה, תשמעי, באמת את לא צריכה ללכת. בעליך את צריכה ללכת. רק אתה בא כפורען, כפרען עליו.

אז החלטנו לקחת אותך, כפרען עליו.

אמרה לו, לא, לא, הוא עובד שם, הוא עובד שם.

הכל ביניהם.

אנשים מדברים ביניהם.

אתה צריך להאמין,

אל תעזור לקדוש ברוך הוא.

אתה תגיד,

שלום,

הוא יגיד, נגמר את זה.

מה יגיד? אבל ראינו מושג של צדקה, מה זה?

כשהרב עושה התרמה פה, למשל,

לבנים צוחקות, כשהרב עשה התרמה,

אז הרב אמר, אני לא רוצה צדקה,

אני לא שנורר,

אני רוצה שכל אחד ייקח משפחה.

אבל לפחות הרב אמר.

אז הגור היה להגיע למשפחה. קודם כל זה לא נכון, זה אמר הרב יחיאל מויאל, ולא אני.

טוב, אני מבקש מתחילה.

אז זאת אומרת, הוא קבע כמה.

לא אני.

אני לא קומע כמה.

בוא, לאחד כמה שרוצה לתת, הוא יוצא... הרב לא אומר מניה עולה קו וקו? בוודאי. אז למה?

מה זה למה? הוא צריך להגיד את זה. הוא לא אומר קו וקו, אתה יכול לקחת חצי מניה, אתה יכול לקחת חמש פניות.

אני מעניק

זכויות

ואומר כמה עולה זכות.

שלום, אתה רוצה לרכוש, רכשת, אתה לא רוצה, אל תרכוש. אבל את הסכום הרב אומר, אלף דולר, דוגמה, זה מניה.

אם הרב היה אומר, אם הרב היה אומר, אני עושה אצטדיון, זה כבר זכויות. אני גם אומר שכל אצטדיון עולה מיליון וחצי. בסדר. אז אני אומר לך, תן מיליון וחצי.

לא, אבל הרב אומר את האלף דולר.

אני אומר, כי צריך לדעת כמה זה מניה. אבל לפי דברי הרב גם אם לא צריך להגיד, כמה שהקב' ברוך הוא יתן לו בראש,

שהוא יבין שמניה זה אלף דולר. מה, אתה לא שומע באמת? השם נותן למי שנותן בראש.

והנה אתה רואה

שאנשים פחות ממניה לא נותנים.

למה?

כי הרב אומר להם, תגיעו לפחות למניה. למה?

שיהיה לכם שותפות, וככה עושים מניות. אז עכשיו אותו עשיר שהגיע, שיהיה לו שותפות, שהוא יבין מה זה מניה,

צריך להגיד לו שמניה בשבילו זה 250 אלף דולר.

לא.

אני לא שומע באדם ראי, הוא לא שומע באחיר לינים.

בשבילי בן אדם הכי פשוט,

הכי פשוט, כמו כל הפשוטים שבעולם.

פה בבית כנסת בחרו מטר, 2,500 שקל. למה 2,500 שקל? למה לא 500?

למה לא 100?

זה יכול לתת 500, זה יכול לתת 100. אבל בשביל מניה מטר אחת,

שקללו.

מה זה שקללו?

כמה עולה הכול?

כמה מטרים יש?

כמה זה שווה?

אתה רוצה להיות שותף,

שים את הערכת שלך כנגד, זה השותפות.

עכשיו, יש,

יש.

איצטדיון,

תוך שלושה חודשים צריך לגייס 1,500 מניות,

אז אם אתה תעשה על כל שקל מניה, סתם דוגמה, גם זה אפשרות, נכון?

אז אתה צריך לעשות מיליון וחצי אנשים,

לך תחפש אותם עכשיו.

אבל אם אתה אומר 1,000 שקל,

אתה מאפשר לכולם בקלות להיות שותפים, כי זה לא סכום גדול.

ומצד שני,

זה גם לא מספר כל כך גדול של מניות.

אומנם תוך שלושה חודשים זה קצת ספורט,

אבל אנחנו בוטחים מה שהם אומרים,

ומה שהשם רוצה זה מה שהם רוצים. הנה הקדוש ברוך הוא שלח לכם את הבן אדם, שיש לו את האפשרות לתת.

אם כבר משהו נתן ולא יותר, לא. אבל למה לא, אני לא מבין את הנקודה, למה לא להגיד לו,

אתה צריך לתת 250,000? הסברתי,

כי אני לא רוצה לגנות, אני לא רוצה לגנות,

בהשתדלות שלי אני לא רוצה לתלות, לא להפגות, אבל הרב אומר אלף דולר,

הרב אומר, אני לא רוצה לתלות בהשתדלות שלי, שיבואו מיליון וחצי אנשים, שכל אחד ייתן שקל, לא עושים ככה. תגיד, אתה לא מבין?

אחרי שאני אמרתי שמניית זכות עולה 1,000,

אני לא יכול להגיד שלמישהו אחר היא עולה 5,000,

ואני לא יכול להגיד למישהו אחר זה עולה 250,000. לא, לא להגיד לו שזה, כמה יכולות יש לו לקחת.

יש מניות, אמרתי. אני לא התכוונתי לזה, אבל הוא צריך להבין, הוא לא צריך שוב. כשהאבא שלו התעורר, זה לא 1,000 דולר,

הוא הביא את האנטייה, מה הרב אמר? מניה? הנה מניה. הוא לא צריך להבין, הוא צריך להבין דבר אחר, שנתנו לו את ההזדמנות לעסוק בשביל אבא שלו, הוא העריך את אבא שלו בכמה שהוא נתן, זה הכול.

אבל כבר הראו את אבא שלו, בגלל שכל החיים שלו,

כשאתה ערקת את אבא שלך בכמה שפחות.

אבל הוא כל החיים שלו נותן דוגמא שקל,

ועכשיו הוא נתן בשביל אבא שלו 1,000 דולר. וואו, נתתי המון.

אבל הוא לא מבין את זה. לא אמרתי לו 1,000 דולר.

ככה זה יעמוד בשביל הלמוד.

ב-11,000 בשביל הלמוד. קיצור, פה ברור מה ההבדל בין הביטחון שלך

לביטחון שלי. הרב יכול לשלוח את המילה אחרי זה.

אני יכול לתת לך כתובת, ואני מבטיח לך שתצא מאצלו בביזיון.

אתה רוצה שאני אתן לך?

אתן לך אחר כך, ואחר כך אתה עוד תספר איזה ביזיון בלי להגיד מי האיש.

אתה חי בדמיונות.

אתה חושב שהשתדלו, דוגמא ובהם, והם מדברים את המוח, אז אתה מבין?

שלא ישעמם ביום.

אדוני,

אתה אומר כמה שאתה רוצה תיתן, לא רוצה אל תיתן.

שלום, נגמר הסיפור.

אין יותר טוב מזה.

ככה בן אדם יכול להיות בטוח,

שהשם הוא הנותן

בהודעה על השם

ואחר כך על הנותן

אבל הם בעלי גאווה, אם אתה באתי תחלף אליהם לא ייתנו לך

אבל לא, מה שלמדנו עכשיו אפילו לא יצא לדבר

שום דבר, כלום, אפס. אתה עושה לי טובה וחד שאני לא גאה ממך. נאדה, הוא בא אליי, אתה צריך אותי, אני לא צריך אותך, אני לא באתי אליך

אתה צריך אותי

אני גם לא אומר לך כמה עולה ביקור, כי ביקור לא עולה אצלי

אתה רוצה משהו, אני צריך, מי צריך אותו? לא, אם אני צריך אותו. אני לא צריך אף אחד. לא, הרב לא צריך, כי הרב באים לקבל ברכה, אבל אדם שבא לבקש דקה,

הוא צריך את העשיר.

האם הוא צריך להתחלף אליו או לא? הוא לא צריך גם את העשיר.

הוא לא צריך, אם הוא יישאר עני במקומו, גם כדי להתפנות.

שמענו את זה מאותו אחת שפגש את העם גושי,

ושאל אותו במי אתה מאמין,

אמר לו, באלוקים הוא מחלקל ליחיד ומפרנס לזה,

ופה ופה ופה.

אמר לו, אתה סותר בדבריך את מה שאתה אומר.

למה בפעולותיך אתה סותר את מה שאתה אומר?

אם האלוקים חזל ומפרנס ומחלקל ביחידים לזה,

למה אתה נוסע למדינת הים בשביל להבין? מה, הוא לא יכול לפרנס אותך ולעזור אותך במקומך?

ממה אתה קם מולך?

תישאר במקום, יגיע אליך. לא, אם אתה דווק לעניים אחרים.

עזוב, מה אתה עושה, דואג, לא דואג,

אם אתה בוטח,

אם אני דואג לאחרים,

ולא נוסע לחוץ לארץ וכסף.

אני גם דואג לאחרים.

אז מה? יש לרב דואג מעמד.

מה קשור לזה? הפוך, נצל את המעמד.

אם אני אלך עכשיו לחוץ לארץ, זה עושה טרארץ,

ואני אוכל לחזור כאילו הם חבילות.

ואני לא הולך.

למה?

יש לי חבילות למעלה.

אצל אבינו שבשמיים יש לי חדרים מלאים זהב. אבל זה לקח 15 שנה להגיע לדבר הזה. מה זה בוער לי? אם לה' לא בוער, למה לי בעד?

בקצב שה' רוצה,

מתו אני הולך?

אם הוא נותן לי ילד כל שנה, או כל שנתיים, או כל שנות, זה מה שהוא נותן.

אני לא יכול לדחוף יותר מזה, זה מה שיש.

ה' נותן,

ברוך ה' השם, ה' נתן,

ה' נתן, ה' נתן, ה' שם מורך.

אין שום בעיה.

אתם מאיצים ודוחקים במה שבעצם יגיע בלמה, אחי.

למה פעמים אני אספר על האוטובוס?

אתה עומד בתחנה,

האוטובוס יצא בתחנה מרכזית.

הוא יגיע לתחנה, בין אם תעמוד בתחנה הזאת,

או תעמוד בקודמת,

או בזאת שאחריה.

אתה לא תגיע ליעד שלך בסוף יותר מהר אם אתה תלוי באוטובוס.

איפה שלא תעמוד, שם הוא יאסוף אותך.

זה הכול, אז מה אתה ממהר?

זה שאתה ספידי, זה לא מביא את האוטובוס יותר מהר.

אתה מביא נגד העבודה.

פנים צוחקות, אתה מביא לך את הכסף.

כן.

העניים מחכים. נכון. הרב אומר לתרום, נתנו אלף שקלים. והנה,

לא נותנים יותר כסף, וזה מתקיים.

זה מתקיים, אבל בצמצום.

מה שצריך לאותן משפחות שקיבלו על עצמן,

כולם מקבלים בבשפח. כי הרב ומינוס.

מה זה משנה?

יש לרב תקציב, לעזור. מה זה משנה? אתה יודע שהיה מינוס עד לפני כמה דקות, פתאום בא בן אדם אחד ושם איזה חבילה קטדה. בסדר, אבל היה לרב לקבל את המינוס הזה. אם לא, לא היה למשפחות, כביכול. עזוב את המילים, אתה תפתח בשם, תן לו, ייתן לך ניסיון שאין לך,

תעשה לך דוחק. זה הכול קשקושים, זה רק ניסיונות קלים.

זה הכול קשקושים.

תפסיקו כבר להתייחס לזה כאילו זה צרות וזה בעיות.

זה רק ניסיון קלים, קלים.

זה הכול, אין פה שום דבר.

מה שאתה רוצה לעשות עם האנשים, הכול יצא,

הכול יצליח.

אני הלכתי לפוצץ את המילאויזיות.

אתה יודע איזה הצלחה היה בזה?

כל התשקורת פרסמה את מה שאני אומר

בלי שום בעיה.

באו בהתנדבות,

ולא אמרו מילה רעה,

ולא היה אחד שהיה חסר שם.

אם הייתי רוצה לעשות את זה פרויקט פרסומי למה שאני עושה, היה עולה לי מיליונים,

מיליונים היה עולה לי בחינם.

באו, קפצו על המחולות, צילמו, נפלו, איבדו את העדשה.

שעוד יום היה שם?

אקסל, אקסל. קיבלו אחת, קיבלתם מלוויזיה בראש.

הכול היה שם.

וצילמו, והכול נפלו שם.

הנה, צילר לילה.

עשו תוכנית עליי,

חמש וחצי דקות, יפה היא תהיה. פעם מאוד.

אתה חושב שהם יסתפקו פעם אחת?

מגיע לי עוד פעם, וזראו אותו עוד פעם אתמול. לא, לא. עוד פעם. לא, לא. עוד פעם. לך תדע, אולי עוד פעם. לא, מה שלום. אני עובד? אני לא עובד.

עשה להם ממש פרסומי אחוז.

ואתמול, תראה את ההרצאה של אתמול שהייתי ב...

תראה את ההרצאה שהייתי עכשיו אתמול במסלת ציון.

פטרוזיליה. פטרוזיליה.

פטרוזיליה. ילדיו, קם עליי, בסוף גייסתי אותו עם כל החברה עם הפטרוזיליה.

הוא צביע עליו.

הנה, עכשיו אני עובר לעשות אצטדיון.

גם שניים צלצלו אליי.

אמרו לי, הרב, המסוק עליי.

יפה או לא יפה? אמרתי להם, וואלה פעם, אני לא בא עם מסוף.

בסדר, יש פעמים בדקות. אבל בכל מקום... קיבלו מודיעין, שאנחנו באים מסוף.

בכל מקרה, אדם צריך לבנע.

הביטחון של האדם צריך להיות ככה.

האדם צריך לבטוח באלוקים,

שמה שיש בידו של האלוקים

זה יותר בטוח ממה שיש בידו של האדם.

אם יש לך 50 אלף דולר בכיס,

זה פחות בטוח ממה שיש אצל הקדוש ברוך הוא ועוד לא הגיע אליך.

ככה צריך ללכת הבן אדם.

הביטחון צריך להיות 100 אחוזים לשלושה חודשים, אני צריך לעשות אצטדיון?

עוד אין כסף.

מה, אני כבר מריץ? זה כאילו יש את הכסף. למה?

כי אם אתה בוטח בשלט, אתה עושה את רצונו.

למה שהקדוש ברוך הוא לא ייתן לך להצליח?

ברוך השם, עד היום זכינו לסיעתן דשמיא.

מקווים שזה ימשיך.

הרב יצליח בגדול. ולכן, אנחנו כל בוקר צריכים,

אנו,

אנו, אנו, אנו,

אבא דודק ונשום במייך,

אנו, אנו, אנו, אנו, אבא דודק ונשום במייך,

אנו, אנו, אנו, אבא דודק ונשום במייך, אנו, אנו, אברהם, אבא דודק ונשום במייך, אנו,