אני יכול לירות ?

- - - לא מוגה! - - - 

מעדיף אצלך ראשי מנהיגים שלו לחזור שפה חור מפורגים.

מופני יושר לביטחון הנצוי נגדו ביניהם להם

וישניכם יפשו אמוני מהליכוד הגזר אשר זה זר או הבורא מהם.

מה היא הדרך הישרה,

שאדם ישלחן האלוקים

ואיזה עניינים?

מתעניינים גבוה אדם בלבד,

לא בעניין משפחתו וצורו ואוהביו, אלא בעניינים גבוהו בלבד,

בין חייו ומותו וטרף מגונו ומחירתו ומבושו וגירתו ומחירו ומחירו ומדוציו.

זאת אומרת, כל הדברים מהם,

מה האופן היושר לביטחון הנצוי

ענייני גוף האדם?

חייו.

זה אומר מה זה ענייני גוף האדם?

זה החליש שלו,

המוות,

הטרף, המזון,

המחירה, מלבות,

בירה,

טריות,

חולי, כל זה עניינים שהולכים לגופו. איך לתנאים?

מה האופנים של יושר הביצחון בהם?

אז האופן הוא כזה,

שישמיך את נפשו בהם להליכות הגזר אשר גזל מהבורא נאמר.

שייצח נפשו ולא ידבריו וידע.

שלא ייגמר לו מהם אלא מה שקדם בדעת הבורא,

שהוא הנכון לעניינם בעולם הזה, בעולם הבא, ויותר טוב לאחריתו.

אז כמה יחיה אדם?

עבדה ימות.

למה טרף יהיה לו מזון,

שרונסה, בחייה,

מלבושים כמה יהיה לו? איך יהיה לו? מתי יהיה, בחירה,

בריאות, חולי, כל אלפים האלה?

צריך להשליך את עצמו על גזרת הבורא אם אנחנו לדעת שלא ייגמר לו שום דבר אחר

בלי דעת הבורא.

לא תוכל להשיג דעה,

רק מתי שגזר הבורא יודע שבסוף כתב העולם הזה ולעולם הבא

ולאחריפתא.

לפעמים בן אדם רוצה להרחיב דירה,

לעבור דירה, לעבור דירה, לעבור דברים.

בן אדם עושה עכבות.

נגיד הוא רוצה דירה מסוימת, בסוף מי שתפס לו אותה לפניו.

הוא לא יודע.

אם הוא היה לחצים בו אותה, היה לו שכן כזה רע שהיה ממרמרת חייו והיה עושה אותה ואותה וככה.

הוא לא יודע.

עוד שהוא מסתכל על דירה, אבל הדירה זה לא נגמר לדירה.

זה גם מסובבים אותה.

אז לכן צריך לדעת

שצריך להשליך את נפשו בהליכות הגזר אשר קדם למורה ושצריך נפשו

בשם מדבריו יוזע,

ולא יתמר לו בהיר במה שקדם בדעת הבורא שהוא הנכון,

ולגמר בעולם הזה ובעולם הבא כי

יותר טוב לאחריתו.

כשהנהגת הבורא שווה היא בכולם,

אין לשום בנייה בהם עצה

ולא הנהגה,

אלא ברשותו ובזירתו ובדינה.

אז במילה אחרת ישען,

כי אין בזה עצה ואין בזה הנהגה,

וצריך לדעת שזה הכל ברשות הבורא,

בגזירת הבורא,

בעביבונו.

וכמו,

ואין, שימו לב, יד הברואים חייו ומותו לחוללו ובריאותו,

כן, אין בידיו,

טרף מזונו וסיפוקו ולבושו ושאר ענייני גופו.

שמעתם?

כמו שאתה לא קובע כמה תחייה ומה שהיא תבוא,

כמו שאתה לא קובע אם תהיה בריא או חולה,

אם השם יוצאת לאדם מחלה אפילו אם הוא ישמר,

כי כל משמר לא יעזור לו.

ואם הוא ירצה להבריא בן אדם,

אפילו לא ירצו להזיקו, לא יאכיל להם.

אז כמו שזה ככה בענייני חיים ומוות בריאות וחולים,

ככה זה בדיוק בענייני הטרף והמזון,

הסיפוק והלבוש ושאר ענייני גופו.

שום השתדלות לא תעזור,

שום חוכמה, שום בינה, שום חיסה, שום קומבינה, שום שותפות,

שום דבר,

לא כלום, כלום.

מה?

אמרנו כבר פעם, לרופא לרופא ניתנה רשות.

לרופא לרפות.

לא ניתנה רשות לחולנת לרפות.

אז בגלל שאנחנו התגלגלנו בעת,

ואנחנו כבר לא יכולים בלי הרופאים,

לכן אנחנו הולכים לרופאים.

המזורות קודמים לא הולכים לרופאים,

והם הולכים לנביא.

והנביא אומר,

עד מה הבא החולי?

מה צריך לקרן? איזה עבירות הוא עושה?

ואם לא היה נביא, היה אורים מתומים.

היו יוועים.

אבל,

הזדמנו,

אז נזקקים לרובים.

עד ששלחה שעשו לב דבר בעיר, כן ברוכים.

ואם בירור אמונתו

ועניינו המסור לחזירות הבורא יתעלה,

הרי זה קורה לנו האמונה שהיא צריכה להיות ככה.

שכל העניינים שלנו, של ענייני הגוף שלנו,

חיסורים לחזירות הבורא יתעלה,

ושמחירת הבורא לנו היא הטובה ביותר

ממה שהוא בוחר לנו.

אין יותר טובה, אז תתלונן.

כי אפילו אם אתה חושב כרגע על זה, לא, בדיוק כמו שאתה רואה.

תדע שזו הבחירה הכי טובה.

יושב מחר לך, כרגע,

נסתה אוטובוס,

תדע שזו הבחירה הכי טובה שלושים.

תחייך.

פספסת, תחייך, תגיד תודה, משיבורי עולם.

עכשיו ברור לי, שהאוטובוס הזה לא היה טוב בשבילי לקרוא בו.

למה להפתדה אולי הייתה הדרת נשים שמה?

היו מאשימים אותך כשותף לעבירה,

מחצי זה שנתיים, גם האוטו.

יכול להיות שהיית עצור בתחנה הבאה.

כמו שהאיש עבדה לאוטו, חיילת,

המשטרה כבר חיכתה בתחנה הבאה.

חיכתה.

הכל היה מגוייאם.

נתחככה בה איש,

אדון פוקס.

הוא לא היה בפוקס.

זה היה אדון פוקס.

אנחנו יודעים, מי שקורא אבל באתרים שומע את העדים שלו באוטובוס.

בכל מקום,

אז אם ברור אמונתו, כי עניינו מסור לזמירות הבורא את עליהם,

שבחירת הבורא לא תהיה בחירה טובה.

אם כל זה שאתה יודע כל זה,

הוא חייב להתברגע לסיבות כוחלותיו ולבחור הטוב ומראה לו מן העניין.

והאלוהים יעשה מה שאתה אומר מוציא רתום.

אז אתה לא יכול לשבת

בבית

ולהגיד תשמע, זה ככה ורק מה שהשם גזר,

אני מחכה בבית, ישנה כמה אוטובוס, יעלה לנסות לי בתי אלף, והוא יגיד אני מחכה לך למטה.

זה לא יקרה.

אין אתה צריך לעשות כלום.

תשכח מהמילה הזאת, זה לי.

צריך להתגלגל לסיבותיו.

ככה כתוב, להתגלגל לסיבות התועלת.

אתה רוצה לנסוח, אתה נפרד לתחנה? אתה רוצה לנסוח, אתה נפרד לתחנה בעבודה? אתה רוצה לנסוח, אתה נפרד לתחנה בכסף, אני ארד לעבודה?

לא.

אתה רוצה ללכת לעבודה?

לך לעבודה.

אתה לא חייב, כי למד לו.

אתה לא יכול כל פעם לבוא ולא לבוא.

כי אתה מפסס שיעורים,

אז אתה לא יודע מה לעולם לומדים על זה באדם.

אז אדם יכול להגיע, דרגה שהוא לא צריך כלום, זו הדרגה המקסימלית.

אבל במדרגה שהיא לא מקסימלית,

אם ברור האמונה שהוא לא פועל, כלום בשום עניין.

צריך להתגלגל

בסיבות התועלת.

אתה רוצה לנסוע, תרד, חכה בטענה.

נתפס את האוטובוס, החל אוטובוס, הכל לטובת חייך.

כל זמן אל תהיה מלאכת. אל תהיה מלאכת. הקבוש ברוך הוא בוכר לך את היותר טוב בשמחה.

אני אומר לך, כבוד הרב זה לא פשוט, כבוד קהל, קהל.

הוא לא מסביר את זה, הוא כבוד הרב מחוסן, אנחנו עוד לא מחוסנים לזה.

איך עושים את זה?

איפה עושים את זה? לומדים, לומדים, לומדים כמה שלומדים, זה עוד לא... אם אתה כועס, אתה מקרב את האוטובוס. לא.

אני יודע, עשר עובד עליי כל הזמן.

עבוד עליך. הוא עובד עליי, אני לא יכול לעבוד עליו.

הוא לא יכול לעבוד עליו, זה מדרש, אני לא יכול לעבוד עליו. בחוץ לא יכול לעבוד עליו.

אני עובד על עצמי כל החיים שלי. אני מאוד עובד על עצמי, לא סתם.

אני עובד, עובד.

אני אומר, אולי תקופה קשה, לא יודע איך להסביר את זה.

יש לך

ככה, אז אולי שהוא לא היה בספר שנה שעברה? בדיוק.

מספר הזכויות שלו לא היה מספיק, לפי זה הוא רואה? בדיוק.

ולא יפה אם הוא נגיד, בספר שנה שעברה זה מעבר כאן? נכון. פשוט. לא דווקא רשע. בסדר, לא הוא ארגן. יכול להיות גם צדיק שיקבל עונש.

למדנו הרי,

שהקדוש ברוך הוא יכול להכתיב על דרך התמורה.

נכון גם כן.

אז הקדוש ברוך הוא יכול לעשות עוד איתי.

גם דברים כאלה גם צדיקים.

זה הכל קצור ולמעשה זה משתנה לפי המעשים?

כן, אבל לאו דווקא במיידי.

יש מקרים שיכול להיות במיידי,

ובצורך גדול להביא את המדנציה שרופה לחולקת, עכשיו הם יגידו לו, חכה עד ראש השנה,

נדע בדרך עשר פעמים.

ויש מקום לדברים מסוימים לפחות גם עכשיו.

ויש דברים,

צריך להכין להם הרבה זכויות בקריאות השנה הבאה.

דברים שהם לא תקופים ולא קיומיים,

אז הם יכולים גם לדחות.

אבל תלוי.

אבל אם אדם חכם, מה שברור אני אמרתי, שכל אלה שלומדים היום בשיעור הבוקר,

בשנה הבאה תהיה להם שנה אחרונה על הזמן.

הוא מרגישים את זה יום-יום, כבוד הרב.

לא בשנה הבאה, אתה לא מרגישים את זה.

באמת, מי שתזווג את זה קצת,

מה זה שתזווג?

אבל בשנה הבאה תצאו משהו אחר לגבי.

מצד איזה שמע יהיה, הכל מצד איזה שמע יהיה.

וגם אין הסתם בריא אחרי המלחמה.

ובכן,

והדומה לזה הגיע גם אב אבי שקיצו מידת ימיו קשור עם מגזירת הבורא דבריו.

יש על האדם מתגלגל בסיבות החיים,

במאכל ומשקע ומרגוש ומעון קיצו זו.

אז אב אבי שאמרנו,

שכמו שהתנפסו של האדם לחייו ובריאותו ולחומיו ולמגזירת הבורא כן,

שרפו ומזונו ומחייתו.

אבל למרות כל זה העניין של האדם, למרות זאת,

להתגלגל בסיבות החיים,

במאכל ומשתה במגוש ומעון קיצור פה, ולא יניח את זה עלינו אם יאמר,

אם קדם נגד הסיבות החיים,

אני אשאיר את נפשי בגופי אבל בלי מזון, קורא מחיי.

אני לא אוכל כי בגלל שאני אחרי שבעים שנה, אני לא אוכל ולא יתרה בבקשת הטרף העמלו.

לא יכול.

ידעתי מבחן על פי הדרך שהקדוש ברוך הוא יצא בעולם,

והקדוש ברוך הוא ידאג לו.

או שכן, או שלא, או מעט, או הרבה, איך שהוא יחליט.

אבל הוא צריך לעשות את הפעולות

בשביל להגיע לדברים שהוא צריך.

הסיפור החמור הזה שהוא עשה,

אתה אמרת, בסוף לא נשאר לו חמור ולא שום דבר לא נשאר לו. נכון.

ואין דעוי לאדם להיכנס בסבלנות בביטחונו על גזירת הבורא.

עכשיו, בן אדם רוצה לעלות אתו לעולם,

יודע כמה אני מותח השם? בוא תראה, אני שותה כוס חעל.

הוא אומר, אם השם גזר שאני, יהיה.

אם הוא לא גזר שאני, יהיה.

למצוא מה לענות יש השם גזר שהוא לא יעיל.

שגזר אותו. כן.

הוא גזר עצמו, זה לא הקדוש ברוך הוא גזר.

כי אדם צריך להישאר. זה נקרא כסיל. זה נקרא כסיל, זה לא נקרא. לא, זה נקרא מת.

מה נקרא מת?

הרב סיפר שאדם רצה להתאבד בפנים שהוא לא יכול להצליח אם הוא לא נגזר על הגזרה. נכון.

זהו עם הכוס של הרע, אני חושב.

נכון.

אם הוא לא נגזר עליו באמת, אז הוא לא ישתה את זה. נכון, פחות שהוא ישתה, הוא גם לא יקרא לכל מצילות אותו ברגע האחרון.

אבל אין מסמך על זה, כי בדרך כלל זה לא ימות.

אלא אם כן,

זה ברור של שטות הטבע בשבילו.

אבל מי יכול לשמור עוד איש אשר ישנן את הטבע?

גם אם יעשה לו נס, ינקו לו מזכויותיו.

תיכף נראה.

לכן הוא אומר,

אין לו אולי אדם להיכנס לסכנות ולבחורות זירת הבורא,

להשתה שמי המוות, או שיסתכם בעצמו להילחם עם האריות והחיות הרעות ללא דוחת,

או שישליך עצמו בים או באש ודומה בגללו.

ומה שאין אדם בטוח בהם, מסתכם בראשון.

וכבר כתוב בפסוק,

לא תנסו את אדוני לא יודעם,

ואשר נסכיתם במסע.

יהיה נא נמלט מזה מאחד משני דברים, או שימות.

ויהיה, הוא לא ממית את עצמו והוא נחבע על זה כאילו הוא ממית.

נולדתו מבני אדם,

אדם שבמידת מועדם שרצח את עבירו.

ואף על פי שמותו על דרך גזירת הבורא, הנה השם אפשר לו למות.

אז למרות שהשם אפשר את זה, זה כאילו על פי גזירת הבורא הוא התלווה על ההתאבדות.

כבר הזיר אותנו השם כבר שלא להעמיד שום אדם בשום דבר.

דה אין לנו שום דרך.

ועל זה נאמר לא תרצח.

נקודה.

כל אדם בעולם,

וכל אשר יהיה, הח ומאל.

קרוב אל הממית

יהיה עונש יותר ראוי לבוא עולם.

זה אומר?

כמו שכתוב על רודפו בחרב אחיו

ושיחת רחמם.

אם בן אדם רודף את אחיו,

זהו די גרוע, משהו רודף אדם רחוק ממנו,

שאין לו קרבה.

זה שיחת רחמם.

אין לך רחמים על קרוב.

ואם אדם פוגע בעצמו, זה עוד יותר גרוע.

וכן מי שמית בעצמו יהיה עונשו הגדול בלי ספק.

גם בנפשי, בן אדם במצב נפשי קשה גם כן נדבר? אבל אותו קום בן אדם נורמטיבי?

רואים לי פעמים אנשים שהם חולים, מבטל משוגעים שמתעבדים.

אין להם משהו אחר. כתוב שאדם מתעבד לדעת.

ולעד סלולה, הוא מתאבד על אדם סלולה?

כל הכבוד הוא מתאבד.

כמו בן אדם דוגמא שאתה רואה שלחמים צחיקים

שיהרגו אותם כדי שלא יענו אותם האויבים, יתעגלו בהם,

יעשו בהם כך וכך, וגם לא מודאם נגדם.

זה מסר נפשר.

מה? זה נקרא מסר נפשר כאילו שיש שם את זה. לא, לא.

אבל זה ככה, או

עכשיו,

והמשל כזה

כעבד שציווה לו האדון לשמור מקום מזמן ידוע, אומר לו תשמע,

תהיה במקום פלוני עד שבועיים.

והעביר אותו שלא ייפרד מהמקום ההוא עד שיבוא שנגיע ממנו אליו,

ורק אז הוא יוכל להשתחרר מהתפקיד.

מכיוון שהוא ראה שבו שיש שם יחלבו,

נפרד מן המקום קודם מואבי הזכיר את המקום.

וקצב עליו אדוניו והענישו עונש גדול.

ככה ממיץ את עצמו,

הוא יוצא מעבודת האלוקים

וממלא את פי ה'

בזה שהוא נכנס לסכנת המוות.

ועל כן אתה מוצא את שמואל,

ערב השלום אומר,

איך אלך ושמע שאול בהרגל?

אז שמואל הנביא אומר, איך אלך ושמע שאול בהרגל? ולא נחשב, לא נכנס לנאום. זכונו על האלוהים אך הייתה תשובה בזה שה' אמר לו

שהזריזות הייתה בזה משובחת.

אמר לו חזרת בקר, תיקם לי עדיך ואמרת

לזבוח לה' באתי.

נשאר העניין.

זאת אומרת במקום שיש סכנה והמלך יכול להניף,

אז צריך לזהר אפילו על תביא לא להיכנס בסכנה,

וה' אמר לו שהוא צודק ונתן לו עצה איך הוא עצור.

אמר לו תתעלם בקר ואמר תזבוח לה' באתי וכולי וכולי,

וככה אתה תוכל להימלך מהדבר.

אם זה היה קיצור בביטחון שהוא חושש,

מחשש לא נכון,

התשובה הייתה צריכה להיות,

אני אמיץ

ואחייה,

מחצתי ואני אלפה,

ואין לי מצליחה ופוחנת.

תראה איך אני מנהל את העולם.

אז טוב כמו שעמד למשה עליו השלום, עת שעמד לו תקוות פה כל לשון אנוכי

מענה לה'

מי שם פה לאדם,

ומי יעשו מנהם או חרף על המקום הזה.

אז במקומות כאלה, אלוהים שה' אומר חד משמעית,

אביבי ידעת מה שאני אומר, ולא הזאת.

אז במקומות יש סכנה, שאומרת, אתה צודק, ולא צריך להשקר את זה במקום של סכנה.

ואם שמואל, עם תום צדקתו,

לא הקל להיכנס בסיבה קטנה מסיבות הסכנה,

אף על פי שהיה נכנס בה במצוות הבורא יתברך,

שאמר לו ה' מלא כרמך שמן ולך ושלחך אל אישי בית הלחמיים,

כל שכן שיהיה זה מבונה מזולתו.

אז אם שמואל יודע, צריך להיזהר,

אנחנו נשלח על ידי ה' למשוח את דוד המלך תחת שאול המלך,

ואז אם שאול ישמע, אז הוא יהרוג את שמואל.

אז לכן הוא לא נכנס בסכנה, הוא פחד, איך ילך לשמה שאול מהרגע לי?

אז השם, מה לו, תיקח את הבקר,

תעבור ככה, תעבור ככה ותעבור ככה וכולי? וכל זה עם שלימות שלושים.

אז גם אם שם שלח על ידי ה' לא להיכנס במקום סכנה.

זאת אומרת, שלוחי מצווה אינם מזוהים דווקא שלא נכנסים במקום סכנה.

אבל אם יהודה חושבת ששיח מצווה יכול ללכת במואש,

או בדרך של סכנה, הוא טועה.

בעצם זה שהוא עובר על זה,

נשמטתם מאוד לנפשותיכם,

זה סיבה להסתכן ממש.

תודה רבה. אז לכן כל שכן זולתו של נביא,

ובלי מצוות הבורא.

אז עוד יותר גרוע, אם סתם בן אדם

שהוא לא נביא ולא תרכבל ביטחון,

וגם ה' לא ציווה אותו לעשות שום דבר,

הוא מחליט לקרן מסכנה, יעני גמל,

אין לו הגנה.

רגע.

או שיינצל בעזרת הבוראים ברע,

אבל יש גם אפשרות שה'

יציל אותו,

ויהיה לומד לבן אדם.

אז הוא אומר, אבל אז יאמדו זכויותיו

להפסיד שכרו.

כמו שאמרו לכבוצנו, זוכרנו לך בעניין הזה.

לעולם הלכות לעמוד אדם במקום סכנה,

ויאמר שעושים לו נס.

אחד, שמא אין עושים לו נס.

שתיים,

אם עושים לו נס,

מנקים לו בזכויותיו.

ואמר יעקב אמינו אמר לו שלום, קטונתי מכל החסדים.

גם התרגם אמר בפירוש,

מעירן זכויותיהם מכל חסדי ומכל תרוות.

זאת אומרת, מעטים הזכויות שנשארים לי מכל החסדים וכל הכבוד.

כן, עכשיו מה שאין לך,

אם אולי יש שאלה,

לא אומרים לי כאילו פן יערוגי,

אפשר להערב אותו,

אני שומע את המאמר של השם, לב והוא שחר.

אולי יש לי את השאלה הזאת,

שהילדים חושבים כאילו, והיה מבטל את התוכנית,

אז היום את הגנב לא נגד אלוהים פה, אלא היות מועמד, פן יער,

השם הלך על הרגישה הזאת שלו.

אתה חושב שאתה תרגיש,

דרך הכל זה מפעל וכל מיני כותו.

לא מחייך.

גם אם הוא לא שאל והיה הולך, המציאות לא תשתנה.

לא השאלה קובעת, אלא המציאות כמו אברהם ממה איתה, אם לא יצביעו את הקיר לאדוני.

לא, המצב הזה משתנה אחר.

לא.

לעם ישראל אלה תוכניות בלבן הכי בגלות.

אבל זה נתלה בזה.

מכל מקום השאלה

היא רק קובעת, ויכול להיות שהשם היה עושה לו נס,

אבל היה מקציב לו מה זכויות.

אז זה לא אומר,

אם השם מציל מישהו זה רעש, השם הסכים איתו.

זה לא היה שהשם הסכים לך, זה שהשם הצהיר אותו ולא אומר שהוא לא יקטין לו את הזכויות

אם יעקב חשש

ואמר כתובתי מכל החששים ומכל האמת אשר עשית את עמדך אז אם יעקב יודע שינקו לו מזכויותיו

אז מה הבן אדם שם?

מה שהוא אומר לו?

לא איך משפט, הנפיקה

כל מה שאתה אומר, למרות כל זה, הוא אומר השם מה יגרום החטא

ואם יגרום החטא מה אני אעשה?

כל ההבטחות הם עד שיגרום החטא

כשאני הבטחתי עוד לא יהיה חטא

ואם יבוא אחר כך חטא ויבוא לסכם

לא,

יש לאדם בחירה

אדם פתאום הלך ברחוב והיה פיגוע והוא נמצא באמת, אדם מנהל כאילו הוא מסרק ושלא פה, הוא לא קרקר, הוא לא עשה שום דבר בשביל זה, אז גם אם על זה לא אמורים לו מסרק אם הוא נמצא באמת, לא, הוא לא עשה שום דבר שיגרע המזכירות שלו

אבל אם בן אדם נכנס למקום סכנה

יש לי בעיה?

תופעת שהוא לא מסרק ולא מחויב, אם זה נגיד יותר מלחמה

אתה רוצה להציל את החבר שלך

זה חלק מהמלחמה

שאדם צריך להתגונן על חדרו ולהציל לו ולמשוך אותו מתחת קו האש וכו' וכו'.

אבל אם אדם נכנס למקום סכנה, לכתחילה, במקום שלא ראוי בכל מיני כשר שנה

וצריך לחפש עצות אחרות כדי להגיע

אבל אם בן אדם יודע שחס ושלום היא שרפה ומי שנמצא מפמין

אפשר עוד להציל אותו

והוא נכנס עם כל מה שאפשר כאילו להציל את הנס ולעשות כדי להציל

על זה אי אפשר לבוא לזה בטענה אל תציל

כמו שאדם קופץ לנהר להציל מישהו שטובע

והוא יודע לספור

והוא נכנס

והוא רוצה להציל אותו, זו מצווה רבה

או כמו שאומרים לעניין הסדרת נשים

הפסוק אומר

אל תהיי צדיק הרבה כגון

הרואה אישה טובעת בנהר

הוא אומר גוואל אסור לגעת בנשים

והוא נותן לה לטבוח

אז אומרים לו אל תהיי צדיק הרבה אתה חייב לקחוץ ולהציל

אז הנה ראיין שאין אתה רק נשים

חוץ מזה אמרנו שבאז

יש ראייה בן הפסוק

שאנשים צריכות לשבת

לפנימה אדומות, שנאמר

כל פעודה בת מלך מנהימה

וגם זה דבר לא ברור מה שמחקור מה זה רק נשים השטויות האלה

אמרו שהבחור הזה

כשאמר לאישה ללכת אחורה,

הקורבן הראשון,

שאמר

שתלך אחורה,

אז מאשימים אותו בהטרדה מינית

הטרדה מינית זה נושא שאישה רוצה להידבק באישה

לא כשאתה אומר את האופי מפה

יכול להאשים אותו בהלכה אולי, אבל לא... צריך היה להאשים אותה בהטרדה כי היא באה אליו

היא נדבקה אליו

היא נכנסה לתחום שלו

אז היא הטרידה אותו, לא הוא הטריד אותה

אבל מה זה מעניין את השופטים בכלל? היא הציעה משהו חדש, הם החליטו על נאום

אז זהו, אז זה לא משנה

הרבי אמרה שזו הטרדה בגלל שהוא אמר לה מילולי בגלל עצם מינה

היא הציעה משהו חדש, היות שהוא ידע שהיא אישה

הוא אמר לה מילים כאילו עצם זהותה בגלל המין שלה ולקראת המינים, סתם המטרה החדשה שלך. שמע, כשאתה אומר כמו היא אומר לה תלך אחורה

הוא לא היה פתור, בגלל שהוא נכשל בלשון זכר

אז מהיום לפני השופטת

צריך לדבר לנשים בלשון זכר, ואז אתה פטור מכל העניינים

כל העניין זה בעיה תמיד, תכנה אותה

אבל אני לא מבין מה רמת הזאת

צריך לעצור את כל שחקני הכדורגל ואת כל השופטים, את כולם, הרי הם משחקים בהדרת נשים

למה יש קבוצות כדורגל לגברים לחוד וקבוצות לנשים לחוד?

למה כדורעף לחוד וכדורעף לחוד?

למה כל ענפי הספורט לחוד?

למה השירותים בכנסת, חברות כנסת וחברי כנסת לחוד?

למה?

לא הבנתי,

הרי זה הכל אותו מין,

זה אנדרוטינות,

כל המדינה הזאת זה אנדרוטינות.

אז אין להם שום בעיה על זה.

כל המעונות של הסגל, כל המעונות של הסגל בצבא אסור לקצינים

להיכנס אצל הנשים,

הקצינות,

וכן הפוך.

למה הדרה?

גם עכשיו היית סיפור שעשו להם לישון ביחד באותו אוהל, זה המקרה שקרה עם החיילים.

כן, מה פתאום?

מה פתאום?

מה פתאום? מה זה הדרה הזאת?

זה אותו דבר.

אף כל רמאות במדינה הזאת.

פוליטיקה.

זה לא פוליטיקה, זה רשעות. איזה פוליטיקה? פתאום, פתאום. אבל כמו שרואים שכל העולם צבוע בקשר לסוריה למשל, אז אנחנו רואים אותו דבר בארץ, שכולם חשובים מתלבשים על החרדים ועל הכיבים. ודאי. אז איך זה פרשנו לעולם הזוויר, ודאי. אל תדאי ככה נדרים, גם ה... ודאי. גם הלאבות. גם היהודים.

קצת. למה? הדרת נשים.

כמה מנהלי בנקים יש

במנהלות?

קצת הדרת נשים.

כמה מנכ״לים הם מנכ״לים?

מה פתאום?

מה זה הדרת נשים? מה פתאום?

זה הדרת השכל מה שאמרת.

לפי התורה ניתנה לאישה בינה יתרה.

מתי?

אז ביבי יצטרך מונות מייד את המחקיד ולתת את זה לביבה.

מה פתאום?

הוא היה צריך לתת דוגמה אישית, שהוא לא מדיר נשים.

דוגמה אישית.

כמה יש לו חברות כנסת אצלו במפלגה?

מעט מאוד.

הדרת נשים.

המשכורת שלה אפשר להשתמש.

כן, המשכורת והפנסיה עכשיו, שכמעט הורידו לה.

בקיצור, כל המדינה הזאת זה הגרה אחת של נשים.

קוראים לזה שוביניזם.

רק היהדות דואגת לאישה.

כל כבודת מלך היא אבאי.

היא אבאי. עושים הגברת מלך.

מלכה.

אתם לא כינו את המאקד, מה זה לא כינוי?

מה זה לא כינוי?

אתם לא כינוי.

יחד נשאר ביחד.

אם רוצים, המדינה, שהדברים האלה נשים יהיו אותו דבר.

ביחד.

הכל ביחד.

אז אם אתה הולך לשוק, אתה תחזיק גם את אשתך איתך ושתיכם תחזיקו בסל ביחד.

אם לא, הגדרת את אשתך מה שוק.

תעלו לעצר על זה.

רגע, השוטר יבוא, אישה לך, יבוא, אשתך, בבית. בית. בית. מה אתה מדבר? בוא לך לעשות אתך.

בית.

בוא לבית הסוהר.

גם שופטות אין הרבה.

הכל אין הרבה.

אתה יודע מה גם?

גם בילודה יש יותר קברים ממה שיש נשים.

זה גם בעיה.

יש יותר נשים בעולם אבל. יש ארצלציה של נשים.

עכשיו, כמו שאמרנו,

בחיים ובמערכת

קו הומה לחיות היא עד סיבות הבריאות והמזון והמלבות.

והאדירה והמיטות הטובות.

ובכן,

צריך גם להרחיק שקיע נגדל.

זאת אומרת,

כמו שמחויב האדם לצבוע את סיבות הבריאות, די לחפש להיות בריא וללכת בתהלוכות הבריאות.

וגם בעניין המזון והמלבוש אדירה והמיטות הטובות.

הוא צריך גם להרחיק מי שכנגדל.

זאת אומרת, צריך להיזהר, להתרחק מדברים

שהם נגד הדברים שצריכים להועיל בעניינים אלה.

אבל כל זה עם הבירור של האמונה,

שברור לו באמונה שלמה שהסיבות שהוא עכשיו עוסק בהן לא מועילות אותו בזה כלום,

אלא בגזירת הבורא יברך,

כמו שיש לבעל אדמה לחרוש אותה ולנקות אותה בנקוצים ולזרוע ולהשקות עם הזדמנו מים,

הוא יפתח על הבורא גברה שהוא יפרה את הפירות וצמחים וזרעים

וגם הוא ישמור מן הפגעים הקדוש ברוך הוא.

הוא צריך לבטוח שתרבה הצבועה והוא צריך לבטוח שהשם יברך אותה

אבל אין ראוי לו להניח את האדמה בלי עבודה וזריעה

שהוא בוטח שגזירת הבורא,

שהיא תצמיח האדמה גם בלי זרעים.

אז הוא אומר אם השם רוצה שהאדמה הזאת תניב פירות,

אז אני סומך עליו, הוא יזרע את הכול, הכול בסדר, אין דבר כזה.

אבל אחרי שאתה עושה את הפעולות,

הן נדרשות,

נשאר לך לבטוח בשם שגזירתו תהיה טובה,

שאכן הכול יעלה ויפרע וישגשג ותוכל נהנות מהפירות.

זה לא מחייב שאם תצטרף זה לא יהיה אבל אתה צריך לבטוח שזה רק השם קובע מה יהיה וכמה יהיה

ואיך יהיה

ההשתדלות פה לאלה שהם לא בדרגה, אני חוזר אלף פעם ואחד בשבילך,

ההשתדלות היא רק לאלה שהם לא בדרגה המקסימלית.

בעלי הדרגה המקסימלית הם לא עושים כלום כמו הרב קניאסקי.

ואין טענה לרב קניאסקי למה אתה לא משתדל, למה אתה הולך לעבודה?

פחות אלף שער.

הוא יצעק עליך אם תגידו לך.

מאיפה באת ושאל אותך?

לא קראת רבינו מה יהיה? אז כל אחד יוכל להגיד, אבל גם שאלה אחרת. אמרתי לך פעם 722 שכל אחד כולל אתה.

ואתה כבר ככה חי, אז מה אתה משווה שלנו?

אתה חי גם, אתה לא עובד.

מה אתה לא עובד?

כולם עובדים וכל העבוד.

אני עובד ככה בצד, מה... מהצד, זה מה אתה עושה.

תאכל גם מהצד.

ולכן בעלי המלאכה וסחורה וסחירות.

שימו לב מה אומר אדוני בכלל.

בעלי המלאכה,

בהחלטו להיות בעלי המלאכה.

בעלי המלאכה ובעלי הסחורה והסחירות,

מצווים לחזר על הטרף בהם

עם הביטחון לאלוקים.

אז אם אתה חושב שאתה נשאר שעות ושמים אותו במשרד,

אתה סותם, אתה רק מבזבז את החיים.

למה?

אומנם אתה מצווה בגלל שאתה במדרגה כזו,

אבל תדע לך, עם הביטחון לאלוקים,

כי הטרף בידו ורשותו,

ושהוא ערב בו לאדם,

הוא משלימו לו מאיזו סיבה שירצה.

אם אתה רוצה שהעסקה תמון מפה,

הוא אומר לא מוטי.

אני רוצה שזה יבוא משם.

אני אשלים לך את מה שמגיע לך על פי החשבון אצלי.

אני אשלים לך אבל מאיזו סיבה שאני רוצה,

לא מאיזו סיבה שאתה חושב ורוצה.

ואל יחשוב,

כי הסיבה תועילהו או תזיקהו מאומה.

ולכן אתה יכול לחייך לכל אחד,

אחד אומר לך, תשמע,

אם אתה לא מוריד עם המחיר אני הולך.

ביי,

ביי,

איחדת אותי,

ביי.

אתה לא יכול להועיל לא להחזיק לי, הכל מגזרת הבוראים.

שלום.

דודי כבוד.

שוק הכרמל הם פערי ביטחון.

אומרים לך,

אין מחיר.

ואז הגברת יוצאת, אומרים לו, סליחה, אדוני, זה יקר.

אז אחרי זה הוא יוצא, אחריה הוא אומר, בואי, בואי, גברת, בואי, בואי.

הוא אמר לה להגיד בעשר, בשמונה, בואי, בואי.

אז היא לא רוצה, במשיחה אומרה, בשש, בשש, בשש.

אחרי שהוא רואה שהיא לא אמרה, תגלל אותה.

אז נכלה לו את כבן וגנון.

למה?

הוא מוריד את המחיר,

שיש, שהוא יכול לקלל אותה,

להראות לה שהיא לא התכוונה לגנון.

היא רק באה למשמש לו את ה...

הוא ככה בודק את הכול, ואחר כך יצא לך להנשא וזה. למה הוא אומר ככה, כבוד הרב? הוא רוצה לה בשש, אני בוחר אותה. לא, הוא בחן אותה ולא... הוא משש הבחן אותה, לא בשמונה. אמרתי, הוא גם לא רוצה,

הוא אומר לה בשש.

הוא לא רוצה.

ברוך הוא אמר בשש. אתה בכרמל, עמית.

אתה נכנס, תרצה על דעת לקנות.

אם לא תבוא עם שכפת.

ולכן בעלי המלאכה

והסחורה והסחירות אמרנו מצווים לחזר על הטרף בהם עם הביטחון באלוקים.

כי הטרף בידו ורשותו,

שהוא ערב על האדם ומשלימונו באיזו סיבה שירצה.

בעלי יחשוב האדם כי הסיבה תועילהו תסבירו ותקומה.

תבין שוב פעם ההשתדלות והיגיעה והזה לא מעלים ולא מורידים.

ואם יבואנה תרפו על פנים,

על פני הסיבות אשר תעסק בהן,

ואם קרה מקרה שהבן אדם עשה עסקה

והעסקה הצליחה.

ועדה עוד עסקה והעסקה הצליחה.

ופתאום הוא רואה שבעצם הוא עושה את ההסקה.

ושום עסקה לא נופלת.

ומה שהוא אומר יוצא.

אז מה הוא יצטרכו להתחיל?

או שהסחורה שלו טובה,

או שהוא למד לדבר יפה,

או שהוא כבר מבין את דפש האדם,

הוא מתחיל לדלות בעצמו שכאילו זה הוא מניע את הדברים.

אז הוא אומר,

אם יבוא לו תרפו על פנים מאופני הסיבות אשר תעסק בהן,

דווקא באופנים האלה הוא יתעסק בהן.

ראוי לו,

לא ימתח על הסיבה ההיא.

שלא ימתח על הסיבה ההיא.

וישמח בה, יוסיף להחזיק בה וייתן לבוא אליה.

ויחלש ביטחונו בנוכח.

אם הוא יאמין שסיבה היא הגורמת.

וישמח בסיבה.

ויוסיף להחזיק בסיבה הזאת שהוא פעל דרכה.

וייתן לבוא אליה להגיד, או, עכשיו מצאתי את המוחמד שלווה,

אני יודע איך לעשות כסף.

צריך לזנות באוניברסיטה. הוא אומר, לא יעשה ככה. למה?

כי ייחלש ביטחונו לאלוהים.

אך אין ראוי לו לחשוב,

כי תועילנו הסיבה הזאת

יותר ממה שקדם,

בדעת הבורא.

אם זה לא היה בדעת הבורא שתלוייה,

לא היית מלוייה מהסיבה הזאת.

ואז ישמח מי דברו בה וסיבובו עליה לחפש כל פעם את אותה סיבה.

אך יודע בורא אשר טריפו אחר יגיעתו. מה כן?

אם באמת נתמנעה שאלתו בסיבתו,

אז הוא צריך להודות לבורא יתברך שהטריף אותו אחרי ההגיעה. כי לפעמים אדם יגיע לריק, שלא ניגע לריק.

ופה השם הטריף אותו מיד אחרי ההגיעה.

אז הוא צריך להודות לשם שקוטר לו את התהליכים.

ולא שם את עמלו ואת אורחו לריק.

כמו שכתוב,

הגיע כפיך כי תאכה אשריך וטוב לך.

כולם מאמינים שיגיע כפיך כי תאכל.

הוא צריך להתייגע בכפיים בשביל להריק אוכל.

ופה מה מפרש רבנו בהם?

שהפסוק מולך שהשם נתן לך כי יגיע כפיך מהר.

אז נשלח לך בטוב לך.

שהשם קיצר תהליכים ולא נתן לך ליגה לריק.

אז אם אתה יגע ומקבל, יגיע ומקבל, תודה ותשבח לשם מדבריו.

לא בגלל שאתה חייב ללכת לעבוד.

אבל אם אתה מאלה שעובדים

והשם נותן לך מיד אחרי היגיע כפיים,

אז נשלח לטוב לך, תודה להשם ותשבח לו עוד שתצא לך מתי.

ואמר אחד מן החזידים,

אני תמה ממי שנותן לחברו מה שגזר לו אצלו הבורא.

ואחר כך השכיל לטובתו עליו, בואו אני מבקש להודות אותו עליו.

אדם חזיד.

אדם נותן לחבר שלו,

מה נותן לחבר שלו?

את מה שהבורא גזר עליו,

שייתן לחבר שלו.

ואחר כך הוא פונה לאהוב ואומר לו, תגיד תודה.

תגיד תודה.

הוא מצטיל לו את הטובה, מבקש לו, תודה לי.

למה אתה לא מודה?

זה נכון שאוסף להודות

מצד החינוך ודרך ארץ ועד חודש.

אבל כשאתה מבקש שהוא יודה לך, זה כאילו אתה היית בעלים

לתת לו.

וזו גזירת הבורא שגזר עליך לתת לו.

שמעת?

אז זה אדם שלא נותן לך לתת. גזור,

גזור שהוא לא ייתן לך.

הוא חושב שהוא החליט.

השם גזר שהוא לא ייתן.

למה?

אם הוא ייתן, יהיה לו זכות.

והשם לא רוצה לתת לו זכות, אז הוא לא גוזר.

ואז הוא מעלה כל מיני חשדות ודמיונות ועניינים שכאילו בגלל זה הוא לא נותן לו, לעצמו.

והוא לא יודע שמן השמיים מונעים אותו.

אדם שסומכים לו אמרנו, עני מדלת,

אז זה דורון שהקדוש ברוך הוא שולח לו בשביל להצילו ממוות.

אם הוא גרירת מוות,

צדקה תציל ממוות.

ואז השם שלח לו עד הביתה, בן אדם שלא ייתן לו מוות.

הוא מסתכל בחריר,

רואה שזה בן אדם אחרי צדקה, לא עונה.

אז מה גזר על עצמו ככה?

ואמרו חכמים, בית שלא פתוח לצדקה, פתוח לרפואה.

הוא צריך לשלם לתרופות.

אז זאת אומרת,

אדם גם יגזר על עצמו, ייתן או לא ייתן.

עכשיו שימו לב, יותר אני תמה עומר החסיד ממי שקיבל את הרפואה על ידי האחר,

שמוכרח לתיתו לו,

ויכנע לו,

ויפייסהו וישבחהו.

זאת אומרת, אחד, הוא קיבל מהחבר שלו את מה שהוא ביקש,

והאיש הזה,

הוא ביקש מאלוהו ונתן לו, היה מוכרח לתת לו,

וככה גזר הבורא.

אז הוא אומר, אני תמה, החסיד אומר, אני תמה.

מה אתה נכנע אליו?

מה אתה מבייס אותו?

מה אתה משבח אותו?

גזור עליו.

נכון שצריך להכיר טובה,

אבל אם אתה חושב שהחיוך שלך בגלל מה שהוא נתן,

זה השם גזר עליו.

רק מה?

הוא צינוש

לאוויר.

אבל לא הוא,

לא הוא נתן.

לא הוא נתן.

זה איפה הבחירה במצוות?

אם יש שם גוזל לעשות את המצוות,

מתי אני יכול לעשות את המצוות? בעצמי.

לא.

אז עכשיו, לך יש בסך הכל את האפשרות לבחור.

גמר המעשה לא תלוי בידך משום עניין.

גם בענייני המצוות.

אתה יכול לבחור.

אתה רוצה לעשות, אתה רוצה לא לעשות, אתה בוחר.

אז אתה תקבל שכר על הבחירה הטובה,

על הכוונה שיש לך.

ועל דבר המעשה זה לא שלך.

אז אני רוצה לתת נדמה, נגיד.

אז שיגרו לי בן אדם,

ואז אני מבצע את מה שרציתי.

אז מגלגלים זכות על ידי זכאי.

אבל אני אחד שלא רוצה לתת נדמה,

ושיגרו לי מישהו,

ואני לא רוצה לתת,

אז נמנע ממני לתת, אפילו שהוא מתחנן,

שהוא עושה את כל ההשתלדות בשביל להוציא ממני.

לא יעזור.

יש אנשים אטומים, לא יעזור.

זה נמנע ממנו לא מקבל.

לך, דוגמא, בצפון תל אביב,

ותנסה כמה אנשים ייתנו לך צדקה, דברי כשאתה חרדי.

תגידו לך, לך תעבוד.

לך תעבוד, פרזיט.

תעשה מה שאני אומר, לך תעשה בדיקה.

למה כדי למנוספרים?

אז תראה.

הם הוריצו לו.

מה? הם הוריצו לו. והם צולם לפחות.

בכל מקום,

זה לא בגלל.

הם אטומים בליבם,

והשם עוטף ליבם,

כדי שלא יזכו.

אי אפשר לזכות ברוטה.

מה בטוב שיזכו? הרי הם לא עושים מצוות.

אם הם לא עושים מצוות, מה בטוב שיזכו בכלות?

עכשיו כעס על דניאל שגילה נמוכדנצר שאת החטאים שלו הוא יכול לפרוק לצדקה.

ובאמת על ידי זה הוא נתן שתי מצלחות של היהודים,

העניי היהודי נותן להם לאכול ופתח את האוצרות.

עכשיו לא נגע בו.

ואחרי שנה הוא שמע קול המון.

שאל מה זה? אמרו זה היהודים שעומדים בתור, לבקש אוכל וכסף והכול.

הוא אמר מה?

הם ממעטים את האוצרות שלי? פתאום עלה לו עשר רע כדור.

אמר להפסיק מיד.

מאותו רגע הוא הפך להיות חיית השדה.

מה החזיק אותו שהוא לא יהיה?

הצדקה.

אז זאת אומרת, הצדקה מצילה את הבן אדם.

זה כמו שאתה נמצא בחנייה, אתה לא רוצה לקבל רפורט,

שים עוד שקל,

עוד רבע שעה, עוד שקל, עוד רבע שעה.

פספסת לרבע שעה, 250 שקל.

לא היה יותר טוב שקל?

אתה נותן צדקה,

אתה מעריך ימים.

עוד צדקה, מעריך ימים כאילו אתה שם במטחן.

אין רפורטים, אין בעיות.

צדקה תציל ממוות.

ויש תלתם צדקה בכל יום.

זה מעריך.

וואטה.

ככה צריך להסתכל על הגמנים.

אף מצווה לא מצילה, ורק הצדקה מצילה ממוות.

אף מצווה לא מצילה ממוות,

רק הצדקה מצילה ממוות.

אף מצווה לא מצילה ממוות, רק הצדקה מצילה ממוות.

בפעם הראשונה הבנתי את זה. למה אני אומר את זה? למה רק מהצדקה מצילה ממוות? כי הדברים לא מצילים ממוות.

דקה תציל ממוות את העני.

אם לא תיתן לו איך הוא... איפה הוא יחיה? הוא הולך למות, הוא עני.

אז הצדקה שאתה נותן,

תציל אותו ממוות. אם תניח שבילית זה יציל אותו ממוות?

אם תעשה צדקה זה יציל אותו ממוות?

אם תצומיום הכיפויים זה יציל אותו ממוות?

אם תיתן לו כאלה לאמור זה יציל אותו ממוות.

לכן צדקה תציל ממוות.

שמעתם את ירושיה אחר כך?

נשמעות, בטח.

לא, הנה, הרב אלי ישחי מספר את זה. הוא מספר את זה. הרב אלי ישחי אומר, כפי שידוע,

אדם כולה על אולך לישון,

בשמיים,

משהו עושה את זה בשלט היום, גלים אותו,

שהוא חלוקותים על כולתה,

ובוקר כולה הוא עושה חסד,

מחזיר את הנשמה.

יום אחד קורה,

כשהוא עושה דברים כאלה, זה לא יעשו.

הוא אומר, כמובן, אצל מעלה לקדוש ברוך הוא, אני די בליאת, נגיד, דין מוות, אנחנו לא רוצים להחזיר לו.

זאת אומרת, קדושים של דבר כזה,

כבר עבר כל גבול,

אז המדעים שלהם את הנשמה.

הוא אומר, אתם צודקים,

אתם צודקים,

אי אפשר להחזיר דין מוות הלילה, עושים את זה ביום.

את הנשמה תחזירו לו,

ביום נאמרנו וביום עד פתריים אנחנו נחזיר את הנשמה ונדון אותו.

זה מופיע, בסדר.

נותנים את מגניבות הנשמה,

והוא אומר, אבי ישראל,

גם נגיע הצהריים,

נגיע הצהריים, תזבין אותו.

תזבין אותו, תזבין אותו, אתה נשמה למעלה, בדין מוכן,

קנים אותו.

הוא אומר, איך רוצים צדקה?

צדיק,

ד' וח', דקה.

זאת אומרת, רשימו בראשון, איך רוצים מוות מוות מוות מוות מוות תחזירו צדקה.

טוב.

הוא מגיע נשמה, ואני מוכן לו.

הוא אומר, איש היום, אפליה.

מה קרה?

הבן אדם הזה היום,

והיה איזה מישהו צריך כסף עצום.

והעבד גרה עם מלואו, אז הוא מתבטל העסק הזה.

הוא בא,

אולי תוכל לעזור, נתן את ההלוואה הגדולה שנתן לו,

זה שעשת את הבליעל הזה,

נתן לו את הצדקה,

והוא הציל אותו מהמוות.

הוא אומר, עכשיו יש פינוי איש אפליה.

מה קרה פה? צדקה, נכון?

אמרה, מה הצדקה?

במקום צדק, במקום מוות, בא צדיק.

אז למדנו נהיה צדקה, במקום יישום מוות.

אז מוציאים את התו, שמים את הצדקה,

הוא מוציא, זאת אומרת,

בין מוות הוא,

אז הוא שם את הצדקה שם,

חסם את הצדקה,

אז הצדיק,

הוא שם

מצוות.

מצוות. אז מצדיק שם שווה, זה נכנס, איפה יש צדקה?

חסם את הצדיק אחרי האתר,

נהיה מצוות.

מצווה, מצדקה מצילה ממוות, הוא אומר.

לכן הוא משחרר כמו צדיק. לכן הוא אומר, צדקה מצילה ממוות. למה? ממוות הוא הופך לצדקה. אה, אלה, אלה, למצוות.

את המוות הוא הופך אליה למצוות.

זהו,

והוא מגניב את הצדיק, אחרי האמת. כן.

אז זה נקרא מצוות.

אז הוא אומר למוות, הוא הופיע מהצדיק דתו, הוא הופיע את המוות במוות בזדקה. ככה לבן ישראל מתעלל. ומה נשאר מדקה אחרי שהוא הוריד בית הצדיק?

דקה. דקה. כן. אפשר בדקה לעשות מצוות, אין יותר ממה. ככה הוא אומר. לכן זה גם מצלובי מוות.

ככה הוא מתעלל בבית ישראל.

לדעת הוא ראו.

יפה מאוד.

ובכן,

אז אמרנו, אמר אחד מן החסידים,

אני דמה ממי שנותן לחברו מה שגזר לו אצלו הבורא,

ואחר כך יזכיר לטובתו עליו בו ויבקש להודות אותו עליו.

יותר אני דמה ממי שקיבל את הרפוח הזה אחר,

שמוכרח לתת לו,

להיכנע לו ויפסדהו וישבחהו.

ואם לא יבוא אליו הטרף על הפנים אשר סיבם עליהם,

אם קורה שבן אדם

רצה להביא טרף לבן טוב ולא הצליח להביא טרף, מה קרה?

הוא השתדל בסיבות, ולא כי לא הגיע אליו.

אפשר שטרף יומו כבר קדם אצלו והוא ברשותו.

יכול להיות שבימים קודמים הוא נהיה חבילה שזה כבר לימים הבאים, הוא חשב שזה רק לשבוע,

והוא בזבז הכול,

אחרי השבוע הבא אין לו.

או שבא לו על פנים אחרים.

זאת אומרת, הטרף מגיע אליו לא בכסף.

נגיד מישהו נותן לו מתנה, שישבח כסף.

או מישהו עושה לו טובה, שישבח כסף.

ואז ממילא הבן אדם הזה כבר קיבל.

ועל איזה פנים שיהיה,

ראוי לו להתעסק בסיבות,

ועל ירפה מחזר עליהן כשהן ראויות למידותיו ולגופו ולאמונתו מעולמות, כמו שכידרתי.

ויפתח עם זה על אלוהיו,

שלא יעזבא ולא ירפה ולא יתעבד ממנו,

כמו שנאמר טוב ה' למעות ביום צרה.

אז בכל פנים שלא יהיו,

ראוי לו לאדם הזה שאין לו דרגת הביטחון המסימלית להתעסק בסיבות ולא ירפה לחזר עליהן.

כמובן שהן ראויות למידותיו ולגופו ולאמונתו ולעולמו, כמו שאמרנו,

שזה לא פוגע באמונה שלו ולא מפסיד לו את עולמו,

וזה גם מתאים לגופו ולעסוק במלאכות שלו מתאימות

וביטחון וכו',

כמו שלמדנו בשיעורים הקודמים.

עכשיו אנחנו ממשיכים לראות איך ראוי,

מה אופן יושר הביטחון בענייני גופו של האדם בעניין הבריאות והחולי.

כי על האדם לבטוח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות,

בסיבות אשר לטבעת זה.

אז אדם צריך ללכת בתהלוכות הטבע,

לשמור את הבריאות.

לא יאכל דברים שהם מזמיקים את הגוף וישמור,

זה יהיה בסדר.

ולא יעשה פעולות בגוף שמחליאות את הגוף,

אלא האדם משתדל ללכת על פי הטבע ולזחות את המטווה במה שנהגו לזחותו.

כדי לזחות סחר מאז גופו,

הוא משתדל בכל מה שאפשר לעשות.

כמו שציווה הבורא יתעלה ורפוא ירפא, זאת אומרת שיש רכות לרופא לרפא.

ובימינו אמרנו שלצערנו הרב אנחנו גם צריכים לרפא.

פעם לא היינו צריכים את זה,

אבל היום אנחנו לא בדרגה זו.

מבלי שיפתח על סיבות הבריאות והחולי שהן מועילות ומזיקות,

אלא ברשות הבורא,

אז הוא אומר,

למרות שאתה צריך להתנהל,

עוד פעם, למרות שאתה צריך להתנהל

על פי הטבע, להשתדל בהתמדת הבריאות

בסיבות שצבען זה,

ולדחות את המטווה במה שנאמרו לדחות,

אבל כל זה צריך להיות מבלי שיפתח על סיבות הבריאות והחולי שהן מועילות ומזיקות,

שלא תבטח שהתרופות מרפאות

ושלא תבטח שהמניעה מהחולי שאתה נמנע,

זה הגורם שלך עם זה,

אלא ברשות הבוראים.

כמה אנשים נתנו להם תרופה?

זו תרופה מתאימה, וירדה אותם.

וגם כתוב לך,

אתה לוקח תרופה, תקרא,

חמישים הפחדות מינימום בכדור הכי קטן.

אין רבנו בכלל לבריאות? יכול להיות לך פריחה ויכול להיות לך שגשולים ויכול להיות לך ככה וכמה לא, איזה איומים.

וכולה אתה רוצה שלא לרוקב ראש וכבר מעיינים שטמות ושיתום, אולי?

זאת אומרת, הם מכניסים את עצמם בכל הכיוונים.

תודה רבה. אין רבה ויכולים לבריאות?

יש.

כשעושים את מצוות השם בשלמות,

אתה מובטח שתהיה בריא בקול, שנאמר בפסוק.

בעיה אם שמע תשמע מכל השם אלוקיך.

הישר בעיני תעשה, ועזנת למצוותיה ושמאת מכל עוקיו,

לא לך, לא לך, אשר שם במצרים וארצים עליך.

יעני השם נופיך ואומר לך איך לשמור על הבריאות.

אם תשמע לי, תאזין,

תקיים הכול,

אין שום חולי.

שום דבר.

שמעת?

אתה הולך לבית חולים,

כתוב לך קורס

להישמר לשפעת. קורס

שלא לקבל סוכרת. קורס.

אתה צריך ללמוד אלפי אלפי אלפי קורסים בשביל לדעת איך לשמר.

תעשה בגוגל בריאות, יצאו לך מאמרים מיליונים.

מיליונים.

בא רופא כל בשר,

אמר לך, תזרוק את כל הגוגל הזה, אפילו שהוא תפס מקום ראשון עכשיו.

תזרוק אותו לפח,

תשמע רק פסוק אחד, תקיים אותו,

אין מחלות.

והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך,

וישר בעיניו, לא בעיניך.

תעשה,

תעזרת למצוותיו

ולא מצוות השלטון,

תעזרת למצוותיו, שמעתם כל חוקיו,

כל, זה לא בערך,

אז כל המחנה ששמתי,

לא אשים עליך. רק משה רבנו. רק משה רבנו.

אני רואה שצרנה יושב עליכם,

מה זה טוב,

הוא לא נותן לכם צ'אנס אפילו להיות ריא.

אפשר הוא אומר, אתה חייב להיות חולקת, אתה לא משה?

אתה חייב למות, מה פתאום?

אתה משה? זה אפשרי, אבל עד שמגיעים לדרגה הזאת זה כבר נהיה בגיל 80. אז קודם כל יש לי הצעה בשלטח, תחליף את השם, קודם כל משה,

שיש לכם להאמין.

אחר כך יתחיל הערון על זה.

עד שמגיעים לפסוק הזה, צריך להבין, מגיע לגיל 80. לא הבנתי.

אבל אם אומר לך הרופא,

הרופא אומר לך, אם אתה רוצה להיות בריא,

תעשה ככה וככה וככה,

אתה שומע או לא שומע, אם אתה רוצה להיות בריא,

אתה שומע או לא? אתה שומע או לא ובוטח בו. למה אתה לא אומר לא?

בשביל שאני אהיה בריא,

אני צריך להיות משה.

זה פעולה אחת פה, זה 25 ו-20. לא שמעת מה אני אומר?

כן, הבנתי. לא הבנת בכלל.

השם אומר, בשביל לא להיות חולה, צריך להיות משה, כמו שאתה אומר.

בלי שתהיה משה, כמו שאתה אומר,

לא תהיה בריא.

מי אמר השם?

בא רופא, אתה אומר, הוא אומר לי רק פעולה, אל תעשו אותי יותר קל.

ומה, הרופא עוקף השם?

הרופא עוקף השם.

הוא יכול לתת תרופה בלי גזירת השם.

ברור שלא. אז מה אתה הולך לרופא?

לא. השם הבטיח אם תשמור את כל זה.

נכון, תהיה בריא. אז את כל זה דרג מצוות.

נכון.

והרופא יכול בלי דרג מצוות לשמור אותך בריא.

כן, לא, אבל. אז בשביל מה אתה הולך אליו?

צריכים להתנהג כמו הטבע. אז אתה הולך אליו,

ואם לא תתנהג כמו התורה, זה התורה. אז התורה איך אתה ללכת אליו.

אז היא תתנהג לו כמו התורה זה עבור. לא, לכן אני חולה ומתרפא. זאת אומרת, אם אמר להיות לגמרי בריא, אף פעם לא נהיה חולה.

אני רק לא שומע מה אתה מדבר.

חולה ומתרפה, חולה ומתרפה, חולה ומתרפה, חולה ולא מתרפה. כן, אנחנו לא שומרים את כל התריין.

חולה ומתרפה, חולה ומתרפה, זה מראה לך השם כל פעם שאתה חולה.

למה הוא מראה לך השם כל פעם שאתה חולה? כי יש לי עשרות ממועשים. כי עדיין לא קיימת את הפסוק.

נו.

שתקיים לא תהיה חולה.

אז הוא מאותת לך אתה חולה, חולה, חולה ומתרפא, חולה ומתרפא, חולה ומתרפא. לא רופא מרפא.

השם נותן לך עוד צ'אנס, עוד צ'אנס, עוד צ'אנס.

אולי שלא עוזרת לה להבין, בסוף חולה ולא מתרפא.

אבל לא קורה לפעמים שאדם נהיה חולה בגלל רבים? הבנת. אז מה, מה עצה?

מה שאתה חולה ומתרפא, חולה ומתרפא, זה עם גלותים.

וכמו שאתה אומר,

קיבלת סטירה ולא הבנת מה הבעיה ואתה אומר הדמומית עברה אחרי כמה זמן וכבר לא מרגישה פתאום אתה מקבל עוד אחת

אז אתה אומר בסדר זה יעבור גם כן, הדמומית תעבור

וכו' אחר כך תקבל עוד סטירה גם שמרו לך שינה לדרך

אתה אומר לא בעיה, אפשר לעשות השתלה

אחר כך נראה עוד כפה לחיזיז הצידה ואומר אפשר להישב

נקבוך לך את הראש ככה ואתה מתקרפל

אתה אומר זה עובר

אחר כך כמה אתה יכול לקבל כבוד אתה תן לשאול

למה אני מקבל סטירות

למה אני מקבל סטירות יש לי לחי שמזמין את זה

אז אם אתה תשמע את הפסוק תבין למה כן אבל לי החלטתי לקיים את הפסוק פה עכשיו לקיים אותו זה עבודה על המידות ועבודה על הכל

מה הבעיה? זה לא בן רגע, זה לא בעיה

מה אתה חייב? זאת אומרת יש זמן לזה, עד שאני אגיע לנדמיה הזאת ועוד 20 שנה לא הבנתי

אחד בגיל א'

היה מאוד נבון

אמר למורה סליחה בוא תגיד לי מה אנחנו לומדים עכשיו

הוא אומר ואנחנו לומדים את האותיות

ואנחנו לומדים אחר כך לחבר מילים ואחר כך משפטים

ואחר כך לעשות סקרות ואחר ככה ואחר כך אומר נו ומה הלאה אז אומר אחר כך אתה צריך ללמוד כמה דברים

ואז לתת מפני השכלה, אבל טוב כמה זמן צריך ללמוד בשביל שאני אהיה חכם?

הוא אומר לו, תראה, יש שמונה ועוד ארבע יפות ואחר כך אתה רוצה להיות דוקטור נגיד, אתה צריך עוד שש-שבע שנים ואחר כך אתה צריך ללמוד עשרים-עשרים וחמש שנה בערך.

זאת אומרת, השתתעת, מעכשיו מכיתה א' אתה מתחיל עשרים וחמש שנה שאני חכם?

מי צריך את העדותים מזה?

זה פסוק ארוך, זה.

הפסוק שלך ארוך מאוד, מי יכול?

עשרים וחמש שנה אני יכול ללמוד?

נו, מה עשתה שאתה תהיה חכם בחינם?

מה, שתשחק מחצה אתה תהיה חכם?

חייבים להשקיע.

כן. אז מה יותר קל?

עשרים אחרי שנה בשביל להיות חכם?

זה לא ברטוח אתה חכם, לא כל פרופסור חכם.

אלא מה?

לקיים את התרי״ק מצוות זה מקלה קלות.

למה? כי אין תרי״ק.

שלוש מאות וכמה מצוות זה בכלל של בית המקדש, מעין בית המקדש.

אז זה ירד ממך.

יש מצוות כהנים, ללווים, למסעיר, לסוחר, לזה, לכל מיני עניינים. מצוות זה פחות דעה מהמידות, הרב. זה כלום. דיברתי על המידות, לא דיברתי על המצוות. מצוות זה אפשרי, אבל מידות זה... 100%. להיות ענב, להיות זה, להיות זה. 100%.

אז אם אתה רוצה להיות אחר שתגיע לחיי העולם הבא, כבר אנחנו מדברים. לא בריאות.

בלי מידות אתה לא תגיע.

אז מה שווה שהיית כאן?

אכלת ירק וגלגיל וגלת והכל כמו ביהי, ואחר כך כמו כמו... אבל למה כמו?

אתה מבין, זה הכל.

יאבו אותך תולעים,

אז למה ועדה?

עוד ארבע דברים, אותם הצדיקים, רוב הצדיקים סובלים.

אין צדיק אחד שאני מכיר בדור שלא סובל.

עכשיו הוא סובל, הוא לא סובל בגלל שהוא לא לומד. עכשיו הוא נכנס לשאלה, כי מגובל מגדיל. אין לו זמן גם לעבור עבירות. צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.

ניקח את רב חיים קנייבסקי.

הוא לא עובר על רבנו בחיינו. הוא יושב ולומד מהרגע שהוא קם עד הרגע שהוא צמת העיניים שלו.

ומסכן הוא גם סובל.

סובל מהכליות כאבי תופל.

אף פעם שאלו אותו, אז הוא אמר, אני סובל בשביל הדור.

מי יודע הסמל שלי כמה מציל אנשים אחרים?

זה הלשון שאתה אומר, והוא ודאי לא אמר את זה בלשון הזאת. לא יודע איך הוא אמר, אבל הוא אמר את זה בלשון אחרת.

עוד דבר אחד.

הצדיקים, אני אגיד לרב למה, כי אני ליוויתי,

זכר צדיק לברכה לפני שהוא נכתב הבאתי אותו בארצות הברית כמה ימים. אה, סיפור. וזה כל הזמן הכניס לי חד ושלום, לא ספק באמונה, כי הקדוש ברוך הוא, מה שהוא עושה הוא יודע,

אנחנו לא חכמים.

אבל הסתובבנו שמה ובאו האנשים ושאלו אותו, כבוד הרב, אתה החזרת בתשובה?

מאות ואלפים הוא היה הולך ומחזיר שמה, אבל הוא מכיר אותו, הוא בטוח מכיר אותו.

אז אמרו לו, איך אתה קיבלת את המחלה הזאת?

באיזה איסורים הוא עבר? הוא נהיה שלט עצמו.

וזה לקח איזה שנה וחצי או שנתיים.

זאת אומרת שזה היה מספיק זמן שאנשים יראו אותו.

יש סימן, ואתה לא קראת מהאיים בשמחה את הגמרא.

אם היית קורא,

היית יודע שעשר תרוגי מלכות היו נוספים צדיקים בכל הצדיקים שאתה יכול להזכיר בכלל בפה,

וגם אם תאסוף את כולם ביחד רביעו,

לדרגה של התנאים הקדושים,

והם התייסו בייסורי תופת שהיו לדוגמתם.

אם אתה היית רואה את רבי ישמעאל שמטלפים לו את העור מהפנים, מפחלצים אותו בשביל לשמור את הפרצוף היפה שלו בבת הקיסר,

אתה יכול להבין דבר כזה בכלל?

אתה יכול להבין דבר כזה בכלל?

אז על מה אתה מדבר בכלל?

אתה יכול להבין שהופכים במסרקות של ברזל, סורקים במסרקות של מייעטים אותו?

אתה יכול להבין דבר כזה?

בגיל 120 צדיק יסוד עולם,

ואחרי זה חופכים אותו חתיכות,

חתיכות כמו בקצביה?

חופכים אותו חתיכות?

אתה יכול להבין דבר כזה?

מה אתה מבין?

אנחנו לא יכולים להבין, אנחנו עושים רק דבר אחד.

הקב' ברוך הוא יודע מה שהוא עושה.

רביעי עקיבא אמר,

מי ייתן לי תלמיד חכם באנשים? תן לי לשיקת חמור.

אז הוא אמר, אם היו תלמידי חכם,

הייתי חותך אותו כמו שחתקו אותו בסוף.

זה כאילו בדיוק.

אמרת?

אז אתה לא יכול לדעת למה השם עושה איך עושה.

אבל אנחנו יודעים שכל מה שהאדם עובר זה אפס קצה,

ובהנחה גדולה, לעומת מה שהוא עושה.

אם הוא לא יעבור את זה פה,

אוי ואבוי, מה נחכה לך?

ופה,

אפילו איסורים קטנים,

זה מוריד הרבה מאוד מהעולם העליון. איסורים גדולים,

זה מוכיח לגמרי את מה שמעוצד האדם.

אז אף פעם אנחנו לא צריכים לשאול שאלות,

אלא צריכים לקבל הכל בסגרת הבורא מלאך, אנחנו ביד שלו,

תמידי לא תתלונן,

לא תתלונן ותגיד מה שאתם,

לא תתלונן.

כשאתה לא מתלונן אתה מקל מעל עצמך,

כי התלונות בארמון קטגוריה,

כאילו דינו של התלונות הוא לא נכון,

אז אין לך קטרוג נוסף שמצריך עוד ניקיון.

זאת אומרת, גם אם אדם יישב וילמד, שלא יצפה שהחיים שלו יהיו הרבה שלוש שנים.

מי אמר? בדיוק, מי אמר? יכול להיות שגם אלו יישארו לבדוק. בדיוק, מי אמר?

זה למדנו.

כמה תשובות לגבי צדיק ורעלו.

אבל אתם שוכחים מהר את השיעור הזה.

אז יש שיעור שידור חוזר.

שידור חוזר תוכל לראות.

עכשיו,

כאשר יבטח בבורא, תקשיב,

כאשר יבטח בבורא,

ירפאהו השם יברך מחוליו בסיבה ובלתי סיבת.

כמו שכתוב,

ישלח דברו וירפא.

אם הקדוש ברוך הוא רוצה,

עם סיבה ובלי סיבה, הוא ירפא את הבן אדם.

אבל תנאי ראשון, בשביל שיהיה רע כזה דבר,

צריך לפתוח בשם במאה אחוז.

הסייפר האמת שאתה אומר לך,

לא הסכים לקבל נופעים.

אף פעם הוא סבל, הוא צודק תוך חייו.

הוא העיר את ימינו.

הוא קרא להם רוצחים.

רוצחים הוא קרא להם. רוצחים.

הוא לא רצה.

הוא הבין שהסכנה יותר הוא ייתן להתרפל בו.

רוצחים הוא קרא להם.

ובסוף בסוף,

שלא הייתה ברירה, הוא היה חולה אנוש,

הרב שח זכר תדידו לך.

הוא נהיה בו לקשור אותו, שהרופאים יטפלו בו, כי הוא לא רצה.

הוא אמר שאם יעשו לו מי שיעשה לו את הקשירה הזאת,

לא ישלם את פנתו.

לא קשור. אוילים מייצרי אוילים מיוצרים. הייתה בעיה למי שומעים עכשיו.

שומעים לא שומעים לרשן.

אז אני דיברתי על פנות ראשי.

הוא מצד מדרגתו,

יכול היה להגיד על עצמו שלא עשו לו ככה וככה, מצד מדרגתו.

אבל הרב שח מצד אחריותו היה חייב לשמור עליו, תמיד שיהיה בריא וגדול הדור.

אז הוא חייב להתעסק בו.

אז הוא לקח את האחריות עליו.

באמת עם דבות הקדום?

אני לא עקרתי עליו.

למה שלום?

אבל מכל מקום, יש עוד סכנה?

אבל מכל מקום, הרב זה בשיטה הראשונים עד מאה ושש.

זאת אומרת,

אם בוטח בבורא, כאשר ייטח בבורא,

ירפא אותו הבורא מחוליו בסיבה ובלתי סיבה.

ואפשר שהקדוש ברוך הוא ירפא את האדם בדבר המזיק הרבה

כמו שאינתם עניין נרישה במים הרעים

שריפה את ההיזם שלהם במלח

וכן אצל משה ויורה ה' עץ וישלך על המים

המתיק את המים בעצמם

והרוח הקדמונים שהיה עד של הר דפוני

וכמוהו

דברים שהם היפוך

מה שצריך להיות

או כבר ידעת מה שהיה מעניין עשה שבדח לא על ה' אלא על הרופאים

והניח את הביטחון באלוהים בכל יום

מה היה מוסר בתוכחה לו אמר הכתוב

כי הוא יחאיב יחבא שתנחץ ידעתם ותרפנה

אז הקדוש ברוך הוא הקפיד עליו עד עשרה

בגלל שהוא דרש ברופאים ולא דרש בשם ולא בטח בשם

אז זאת אומרת הבוטח באלוהים

לא יפצח בסיפות ברופא ובתרופות אלא יפצח באלוהים

וצריך להתפלל שהרופא יהיה שליח טוב ונאמן

ומדייק שכבר דרשו רופאים משעד ניתוח

שוטים ואוכלים ויוצאים וחוזרים ועושים עסקים

ושוכחים מספריים מסמל גפת כוח הבטח וחוזרים ונותנים וסטג'רים מתאמנים וצוחקים ומסתלבטים וכל מיני דברים איומים ונוראים

זה טבעי אצלנו, לא?

עם החבר'ה קדיש, אבל קוברים איתי ולא מרגישים את זה

ודבר שני

זה ענייני קנייני האדם

וסיבות הטרף

עכשיו אנחנו עוברים, לא לחזור למחלקת רפואה, עכשיו אנחנו מחלקת עסקים וקנייני האדם

הפירוש לחלק השני הוא

ענייני קנייני האדם וסיבות תרבות באופני עסקה, במסחר ומלאכה, בהליכת הדרכים,

במינוי, בשכירות, בפקידות, בעבודות המלכים, בגזברות, בקבלנות, בקבלנות, באמנה, בספרות ובמיני העבודות,

בהליכות המדברות והימים, בציוני ג'יפים וכו'.

והדומה לזה, במה שמתעסקים בו,

לקבץ ממון ולהרבות מותרי המחייה.

כל האופציות,

כל האפשרויות,

כל סוגי המלאכות והעסקים.

כשאדם רוצה להשיג ממון ולהרבות מותרי המחייה,

יהיה לו הרבה הרבה יותר ממה שהוא רוצה לחיותו.

אז איך בן אדם מתנהג?

איך צריך לדעת? מה ביטחון סביר בעניינים האלה?

אופניהו של הביטחון בהם על האלוהים, שימו לב,

שיתעסק במה שזימן לו הבורא מהם לצורך סיפוקו ומזונו,

ולהגיע למה שיש בו די מן העולם.

ואם יגזור לו הבורא בתוספת הזה,

תבוא לו מבלי תור המגיעה ואשר יצדע אלוהים בה,

ולא ירבה לחזר על הסיבות ולא יסמוך עליהן בליבו.

אז מה אתה צריך לעשות?

אתה צריך לעבוד במלאכות האלה שאתה עומד ובענייני הקימיין.

רק לצורך סיפוקו ומזונו,

לא יותר מזה.

איך היה הלל?

היה עומד עד שמרניח טראפיק אחד,

זהו.

חצי היה למזונו בתום,

וחצי היה לשומר.

זהו, יותר הוא לא עומד.

לחיי השאר.

כדי לצורכו, סיפוקו, מזונו,

ולהגיע למה שיש בו די מן העולם,

שעם זה אפשר לחיות.

שים לב,

ואם יגזור לו הבורא תוספת על זה,

הרי הכל גוזר הקדוש ברוך הוא.

אז אם הבורא גוזר עליו תוספת יותר מזה,

כי תבוא אליו בלי טורח מגיעה,

בלי שום טורח מגיעה,

כאשר יתאהב על מלאכים בה.

ולא ירבה לחזר על הסיבות, שעות נוספות,

עוד עבודות,

ולא יסמוך עליהן בליפו.

כל זה,

אחרי שיש לו,

זה סיפוקו, מזונו.

ואם לא יגזרו לו יותר מן המזון,

לא גזרו לו יותר מן המזון.

מה פירוש? מזון בוודאי גזרו לו.

מזון בוודאי גזרו לו לכל ימי חייו.

אבל אם לא יגזרו לו יותר מן המזון,

אם יהיו משתדלים

כל אשר בשמיים ובארץ,

מלאכי מעלה ועשירי עולם,

אם ירצו להוסיף עליו,

לא יכולים בשום פנים ולא בשום סיבה.

וכאשר אם תעמל אלוקים,

נמצא מנוחת לבו

בשלוות נפשו,

אם לא יעבירנו את חוקו אל זולתו,

הוא חושש מה לעבוד, השני ירוויח.

הוא אומר, אל תדאג.

לא יעבור מה שחקק השם לך לזולתך, אל תפחד.

אם מה שמגיע אליך, יגיע.

ולא יקדים הקדוש ברוך הוא ולא יאחר מחילתו הנגזר רבו.

אז ממילא זה רק טרחה ועמל בו ללא תוארת.

זה בגלל שאתה לא בוטח.

אבל אם אתה בוטח,

אתה לא בביטחון גמור כמו שאמרנו שאי-אפשר לעשות כלום.

אתה בוטח אבל עושה השתדדות, כמו שאומרים.

אז תעשה רק כשאתה מקבל שכר כזה שאתה יכול לחיות איתו.

וזה כדי מזולתך, תרפך מחייתך, וזהו. עכשיו הילדים בקלות.

קודם כל מדברים עכשיו על הבן אדם.

על גוחו יש אחר כך דיבור חדש על ילדיו,

אשתו, אהביו, אוהביו וכו'.

אז צריך לדעת שהוא צריך לעשות מה שצריך לעשות כדי שיהיה לו כדי סיפוקו, נחיות.

הקראתי לכם את הרמב״ם בפעם הקודמת,

שאם יש לו כדי סיפוקו,

סיפוקו, ילך לתורתו, נגמר.

כל זה בתנאי שהוא לומד תורה, זאת אומרת,

ניצל האדם עמל, או בתורה או בעבולה.

כל זה בתנאי שהוא לומד, אם הוא יושב ולא ילמד, ניצל גם יגיע לו.

תלוי מה המדרגה של הבן אדם. אתה מדבר אם הוא לא לומד תורה, נגיד שהוא עם הארץ.

הוא אומר, קצת זה לא קצת, זה יפה.

אבל אם מדברים על אדם ששומר תורה ומצוות,

הוא עם הארץ והוא פוטח בשם במאה אחוז,

הוא יכול להתפרנס גם ככה.

אבל אם הוא עובר עבירות,

הוא פוטח בשם,

הוא באמת פוטח בשם.

זה לא יעוד לקנות מה שאנחנו מדברים על מי שעובד בתוכן. זאת אומרת, כל מי שפוטח סופר זה מחוסר אמנה, אמונה.

לא, מאוד איך. כל מי שעובד בכלל ולא לומד כמו רבי שמעון בר יוחאי,

אז הוא לא במדרגה של רבי שמעון בר יוחאי,

הוא במדרגה שאמר רבי ישמעאל,

הנהג בה אין דרך ארץ, תלמד תורה, וגם תצטייג בדרך ארץ לעבודה.

בסדר, הוא פוטח סופר קטן,

אסור לו לפטוח סופר גדול. רבי שמעון בר יוחאי אמר שמי שפוטח בדרגה שהוא מדבר,

זכה מלחשון לעשות על ידי אחרים.

זאת אומרת, הוא לא יצטרך לצרוח שום דבר, וכל העולם ישמש אותו.

אז מי שפטח סמכניה,

הוא לא בדרגה שדיבר עליה בשמונה בר יוחאי, וגם לרבנו בהר.

מה עם הלל?

וזו הדרגה המצלימאלית.

אמרנו שהראשונים שהיו עובדים היו תקופות שבשביל שאדם יקבל פרנסה הוא יצטרך עליון מעל לטבע.

למה? זה היה דרך נסטייה הגדולה בעולם.

ולא היה מצב שמישהו יחזיק את השני.

מבחינת ישראל וזמונו היו תקופות שלא היה דבר כזה, היו בגלות,

אצל ארגונים וכו'.

אבל היום בדורנו, לדוגמה,

יש החזקת תורה

מ-70,000 אברכים מוחזקים למנהל משפחות,

לתפארה,

8,000 רשות, 10,000 רשות, 10,000 רשות, 10,000 רשות, 10,000 רשות בחיים.

אומנם יש כאלה

שהלב שלהם לא סובל יותר מדי לשאת את המסך,

וזה לא בגלל שהם צריכים להשיג

טרף לביתם.

אם זה היה זה, לא הייתה בעיה.

כשמגיעים לחתן את הילדים,

ואז מצילים עליהם חובות,

זה יותר מקשור שזה לא מוצדק,

זה אפילו אסור.

שם הם נופלים.

כי הלב שלהם לא יכול לראות בצלאלת הילדים.

סיפרתי לכם סיפור.

מה אתה אומר לו?

סיפור את הסיפור.

על האור מאנגליה שהלך לשמה שהיה לו אחד עשרה ילדים.

והוא הלך

שעה בהרצה לחתן את הבת הראשונה,

והוא ידע למה שבועיים לא עשה גזום, כי הוא מירה סטרלין יחד לא עשה.

והוא הולך למכות בבית המדרש.

ויש מידה שלו, וחמל עליו, אמר לו, תשמע, למה אתה מוכן? הוא סיפר לו,

יש לי לחתן אחד עשרה ילדים, יש לי ילדה ראשונה,

ואני צריך לחתן אותם, ואני צריך.

שישים אלף דולר,

בשביל לחתן אותם אחרת, אני לא צריך לחתן.

ואני שמוע איפה, ולא חושב פה, וקבלנו זמן שאני אגיד תשובה,

ואם אני לא חוזר עם הכסף, אז לא יהיה שידור.

אמר לו, תשמע, יש אחד.

הוא לא מאה.

הוא נותן. אם הוא נותן, נותן חבילה.

ואם הוא לא נותן,

הוא גם מעליב ופוגע וזורק מנגנת.

אז אם אתה מוכן להסתכל, אני אגיד לך את הכתובת.

אמר לך יש לי להפחית של העם.

ואז שהוא נותן את הכתובת, אז הוא עליו.

מה עם הביטחון של שבוע שעבר?

נכנס לבן אדם, הבן אדם יושב רגליים ככה על השולחן, עם סיגר ככה,

אומר לו שלום,

כן, מה אתה צריך?

אומר לו הכנסת קלה.

אומר לו, כמה ילדים יש לך?

אומר לו, 11. תתחיל לצעוק עליו, נבל ברשות התורה.

נבל.

מה אתה חושב פה?

מה אתה משריץ ילדים?

נבל ברשות התורה? אתה קודם מביא, אתה אומר, אתה מחפש את היסוד שאלה שעמדו איתנו לך, לחתן אותם.

אז זה פגע בו, הרג אותו.

הבן אדם מתייאש.

יהיה אדום, הבן, חיליף צבעים,

צורב לצאת.

פתאום עלה לו לענות,

צורב בחזרה, אמר לו, כמה ילדים יש לך?

אמר לו, אחד!

אחד יש לי.

אמר לו, תדע לך,

כתוב בגמרא,

שלושה שותפים בעדיו,

הקב' ברוך הוא, האבא והאימא.

כל אחד נותן את חלקו.

שלושה שותפים.

הקב' ברוך הוא

לקח אותי שותף

11 פעמים.

אותך הוא לקח רק פעם אחת.

ההוא שמע את זה, אמר לו, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, אל תדע לך, למה אתה צריך?

אמר לו, 60 אלף.

אמר לו, קח 60 אלף,

כתב לו צ'קט,

ואמר לו, לפני שאתה עולה, פעם הבאה שירות, פעם הבאה שירות, פעם הבאה שותף, אין לך, טוב.

אז מה היה פה?

מה היה פה?

מה היה פה? איך הוא השתנה?

מה היה פה?

נו, אתם יודעים מה היה פה? זה אתה מורה.

השותף התערב.

הוא פרש שהשותף התפרק את השותפות. השותף זה הקב' ברוך הוא.

אז הוא התערב וגזר על העשיר נגד רצונו,

תשלם לו.

שמעת?

ג'וב צ'ק.

תמיד שיש לו שותף כזה, יש למי לצמור.

לכן אנחנו תמיד שרים.

אנו, אנו, אנו,

אנו דקו לשמריחו,

אנו, אנו, אנו,

אנו דקו לשמריחו,

אנו, אנו, אנו,

אבו דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא דא

אל תדלגו לשפר איכו,

אנו אל תדלגו לשפר איכו,

אנו אל תדלגו לשפר איכו,

אנו אל תדלגו לשפר איכו,

אנו אל תדלגו לשפר איכו, אנו אל תדלגו לשפר איכו,

אנו אנו אנו אבדדי קודש הבריחו אנו אנו אנו אנו אבדדי קודש הבריחו אנו אנו אנו אנו אבדדי קודש הבריחו אנו אנו אנו אנו אבדדי קודש הבריחו

ענו, ענו, ענו, ענת די קודש הבריחו, ענו, ענו, ענת די קודש הבריחו, ענו, ענו, ענת די קודש הבריחו, ענו, ענו, ענת די קודש הבריחו,

אנו, אנו, אנו, אדא דקודש אבריחו,

אנו, אנו, אנו, אדא דקודש אבריחו,

אנו, אנו, אדא דקודש אבריחו,

אנו, אנו, אדא דקודש אבריחו,

ענא ענא ענא ענא ענא ענא זה קודש אבריחו

על נא ענא אל דדד שבחו. על נא ענא ענא ענא עאן דדד שבחו.

על עמיך אני אומר כשהוא אומר רצה הקדוש ברוך הוא זכות ישראל למכרח דבן שנאמר ה' יחפש ומעצתו יקר זוהביה עניר יתקדם יתקדם יתקדם יתקדם שמר המים

וכאן מאדי מרחי רותם, ויעמלין כבר מוטה, ויתמר פה קנה, ויתערב בשלחם.

ויכול נדון ויכול נמוכה, ויכול נדון את ישראל,

ובהגנה ובזמן קריבי ימרו עליהם.

ויכול נדון ולמרק, ויכול נדון ולעדמי הלמיה יתבעה.

השתבר ויתבער ויתחום עולם ויתעשה ויתדל,

ויתעלה ויתדל,

ושמת וקודשן הריבות,

ולעירם עם כל מרחתה, שירתה, שברתה, וחמתה, דמירם ורממה, ויברומן.

על ישראל, ואם רבנם, ועל תלמידי תלמידיון,

תעסקין בו ריתא קדישתא דיברת רעתם, ודיבוכל אתר ואתר.

יעלה נא עולם לרוחות שמאה, וכסה ואחמם, וינקודם מראה שמיה, וערב ימרו הרבה רבה.

וישלמה רבה מן שמאה, חיים ושמה, וקשועה ונחמה,

ושזרמה וקרואה וגולה ושנאה וחמורה,

כבר מהצלה נענו וכל המון ישראל, ואם הוא אמר.

עושה שלום למורמה ולחמה, ויעשה שלום בנינו,

וכל המון ישראל, ואם הוא אמר.

ושהקדוש ברוך הוא יפצה לשנות התנה למורנו ולרבנו,

והעסיקו אותנו עד מאה ועשרים, אמן!

- יש דיוויסט, אבל ארג ואין דמיק ואין דווקא ארג ואין דווקא כולם.