מי נמצא בשמחה ב

- - - לא מוגה! - - - 

ענה לו רומן,

יסלח לי השר,

זה שאמרת לא נכון,

הרבנו גרשום,

רומן זה אחריות של הרבנו גרשום,

איש מדע הוא

ודגול שאין כמוהו,

איננו מחשב אלא חכם מופלא.

נענה המלך ועמד לרומן,

לך מהר ותהיהו לכאן.

בחץ מנקשת ניהל רומן והעמיד רבנו גרשום,

עמד והשתחווה למלך,

אבל לא על ברכיים,

כי אסור ליהודים לקרוע.

והנה מרדכי לא יכרע.

ענה לו המלך, ולמה לא קרעת על ברכיים לפניי?

ישיב רבנו גרשום,

יהודים קורעים רק לתנאי אלוהים.

ועם כל זה יאמין לי מלכי הרם,

כי היהודים הם נאמנים לך מכל האומות,

ויודעים אנו חובתנו כלפיך,

עם מלך טוב מישר, אדוני המלך.

ואני, גרשום בן יהודה,

עומד בכל רגע לשרת אותך,

ואני מהעיר מצה,

ולמדתי בעיר בבין הבתים.

וכשחזרתי למולדתי,

עברתי דרך ארצחה,

וראיתי את העיר המהוללה הזאת,

והופסמתי למראה יופייה והדלה של העיר,

וכן שמעתי כי מלך ישר עטה ורודף שלום,

וכל נתיניו חיים יחד תחת חסותו, בלי שום הפליה,

ולכן החלטתי להשתקע כאן.

ומקצוע אשר למדתי בבבל הוא רפואה מעשמים,

אבל גם הייתי צורף,

זה היה יותר קל לי כדי לא להתבטל מלימודים,

כמו שלמדנו מרבנו מאה,

ונכה לה מלאכה קלה שלא תטרידהו מענייני התורה.

אבל כשראיתי שפרצה המגפה פה,

אז עסקתי ברפואות למען החולים האומלניים.

אכן בעזרת האל עליו ידים, הצלתי מאות אנשים.

קהל המלך,

האם אינך משתמש בקשבים?

ידע לך,

אם לא תרפץ המסיכה,

אז בן מוות אתה.

אמרתם, זה כבר המלך הטוב של הזוהים.

ולעומת זה,

אם תרפא אותה,

אז אגמול לך שכר כאדם מלך הטובה ועל אחריו.

השיב רבנו גרשום על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ואמר,

חס וחלילה.

כתוב בתורתנו,

מכשפה לו את החיים,

ואינך בקיא בתורה.

דבר שני,

אני בוטע בהל את דבריו.

והוא יורני את הדרך לרפות המסיכה. זאת אומרת, אל תסמוך על זה שאני, כמו יוסף הצדיק, בלעדיי,

האלוהים יענה את חלום פרעום.

אמר לו, והשם יורני את הדרך לרפות המסיכה, אחרת אני אשלם בחיי יקרה.

ולא זמן לקחת רבנו גרשום ונכנס לחדר של המסיכה החולה,

ויאמר, הוציאו כל איש מעליי,

וכן היה.

וסגר את הדרך,

והביט בפניה,

והנה היא גוססת ממש.

אז אמר רבנו גרשום,

זה צריך נס משמיים,

זה כבר לא רבועות.

אחרת יום או יומיים היא תמות,

ויחד עימן תמות תקוותם של אלפי יהודים על העולמי,

וגם הוא נתון בסכנה חמורה מאוד,

ונפל בלוב קומתו על ברכיו,

ושפך את שמחון בפני סוכן מרום ובדמעות שאני שמר,

אל אלוהי האלוהים.

הושיענה,

כי לא לכבודי אני עושה,

ולא בגלל כסף בצע,

אלא בכבודך הרי לי מוסר עצמי על קידוש שמחה הגדול,

כאשר עבדתי,

עבדתי.

ולמוע על המנחה בית ישראל,

השרויים בצער גדול.

ואתה עשית נס

על ידי אליהו

ואחיה את יונה הנביא,

וגם בין השולמות על ידי גישה,

והוחבקו כנראה.

מעצמות היבשות

על ידי יחזקאל אמריקו,

ולמעט דינוקות של בית רבן,

אלא בפן אליו.

ומשגמר רבנו בלשום את שבילתו,

וקם מתרוע על ברכיו,

וניגש אל אחורה,

אומנם מאוד משתומם ונדהם,

שראה שפניה נשתנו לטובה,

ופתאום פתחה את עיניה.

אז שעה ארוכה עמד רבנו לרשום משתאה ומחריש,

לנוכח הנס המופלא שנעשה לו.

ושורש המחלה כבר עבר והמרה שחורה כבר חלב בעבר.

אז תכף טיפל בעל כדי לחזירה לאיתנה,

ונתן לה רפואה,

ותכף רץ הביתה,

ולקח חתיכת בשר רוטף,

רך וטוב מאוד,

ועשה מרק מתובל בסמים ורפואות שונות,

וחזר על הרכיבה ולנסיבה.

וגמיה אותה כמה כפיות ושקעה בשינה הרבה שעות.

וכך טיפל בה ימים מועטים,

והנה קמה וישבה במיטה,

והנביטה סביבה ואמרה,

וכאן אני נתונה.

אשיב לה רבנו גרשום,

את נתונה בחדרך.

אז אמרה לו, מי אתה?

ענה לה, אני רופאיך המשתדל לאחל ימיך ועזרת הערב מלאך.

תכף הגיש לה את מירת הבקר,

וגמרה היא בעצמה את זה,

ושוב שקעה בשינה עלותה.

פעתה שלח רבנו גרשום וודיעה למלך,

כי הנסיכה יצאה מכל סכנה.

ואז באה אימא של הנסיכה לבקרה,

ואביה,

והמלך בעצמו,

וילדו דמעות גיל

על פני אימה הבוכה,

ואז עבדה הנסיכה, אימא, למה את בוכה?

כי הרי כמה ימים אבודה הייתי, ועדיין אני רואה ומכירה את כוחך.

אז פרצה אימא במכירה,

ורבנו גרשום ביקש מכולם מיד לעזות החדר,

ויצאו כולם,

ובמשך שמונה ימים

נומש רבנו גרשום ממיטת החולה אפילו רגע אחד,

ואז יצא לו מוניטין מבית המלך.

ביום התשיעי הודיעה רבנו גרשום שיכולה לרדת למיטתה,

על הנכס קצת אנה ואנה,

וגם אפשר היה לצאת לטיון בגן המלך,

טיון קצר,

לכאן פרשו אותה הוריה ודודה, המלך מזיק.

אין מילים לתאם את הפגישה.

דמעות חמות נשלו מחיני המלך,

שעה שחיבק אתם שיחה אהובה.

ורבנו גרשום אמר המלך, היא כבר בריאה וטובה.

ואז ציווה המלך לרבנו גרשום לעמוד בפניו ואמר,

שמח אני מאוד שהצלחת לנפל את הנסיכה ממחלתה,

ולעולם לא אשקע לך את הדבר הזה.

ועתה אשלם לך מחד עמדך שכר הגמון הראוי להתקבל בו סך חמישים אלף זהובים מקופת המוחה.

ענה הרבנו גרשום,

אתה הגדרת עלי חסדך מלכי הרב.

ואגב, כידע משתחוויה.

ושמחתי את עד כל הון יקר,

אבל על אמורתי ידי עין השם עושה שמיים בארץ אם אקח מכל השם לך מלכי היקר.

ועדי ושעדי בשמיים ולא עשיתי זאת למען בצע כסף,

נמרד מתוך אהבה אנושית טהורה.

רק דבר אחד אני מבקש, מלכי הנחמן,

בטל את פקודת גזירת הגירוש שלך נגד אחי היהודים.

והיא כחרם חדה על צווארם,

כי במה חתו לחיוון גלות מארצה בו לא זוכן.

ויודע אני מלכי הנערה כי בעומק הלב אתה מצר

על זה להעמיד אסון על אלפי אנשים חפים מכל פשע.

אין זאת אלא אנשים חסרי מצפון, שונאי ישראל,

מתוך קנאת דת,

וסיתוך הבלכי הנערד.

ולכן אבקש מאיפה לבטל את הגזירה הרעה הזאת.

ענה לו המלך,

איש יקר יותר רבינו גרשום,

מאשר הן כדוגמתך.

והיום,

אני אבטל את פקודת הגירוש נגד היהודים,

וכן עשה.

בהקרוב יצא מעט בני המלך,

כי הגזירה בתלם מוטלת.

ליהודים רשאים לשב וליענות,

ולכל זכויות האזרח.

ואז ענה רבינו גרשום ועבד.

הריני תורם לקופת המדינה את 50 אלף הזהומים,

אשר הבטיח מהוד מלכותו עד הפקידה.

לא היה קץ

לעושרו של רבינו גרשום.

יצא מעט בני המלך מלבוש מלכות,

חוד והדר כמרדכי בשעתו,

והצליח בכל דרכיו.

וגם היהודים לא ידעו איך לגמור חסד וטובה

לרבינו גרשום, בועלם ומשיעם.

יען, כי סירב לקבל מהם

פרס אפילו לפרוטה אחת.

אז כל מקום אשר זמן רבינו גרשום, מגיע השמחה וששון ליהודים,

מעשו כמו בורים משתה מיום טוב ומשלוח מנות בשביל רעהו ומתנות ליהודים בימי אחשגרוש ולפרס.

ויהי כאשר ראה השר יואב אמר לשני את שמחת היהודים ואת רבינו גרשום.

אז תכף זכר כי מלית אשת רבינו גרשום

היא אהובתו של מיכאל בן אחותו ובערה בו חמתו וחרק את שיניו ואמר

אולם רבינו גרשום משלם בעל זה מחיר גדול ויתר מאוד על ביטול הגזרה.

השמד השמידנו.

ואז איש יהודי זה את נחת זרועי,

ואז נמתין לשעת הכושך.

ורבנו גרשום חזר לביתו תכף ויצאו לקראתו נשאר שתיים

וברכה אותו דבורה אשתו ואמרה

מי ישב ה' מבורך

שעשה איתך נס להיות מלאך של שיעה מצטער

שדמעות דין יולדות בעיניה.

אבל מליתה

לא דיברה כלום

ועמדה חרש בשתיקה

רק עברה בלחץ.

היא הפסיד 50 אלף זהובים בשביל היהודים.

בעני השוטה הזה

בכעס גדול ואיפה

ומדי יום מיומו היה רבנו גרשום מבקר את המסיכה תאודורה וגם נותן לה סמל רפואה כדי לחזקו ולחזיר את כוחה.

יום אחד נכנס לחדר המסיכה ומצא שם את המלך.

המלך קיבלו בשמחה רבה מאוד ושאל מרבנו גרשום כמה שאלות מתורת ישראל.

ואמר לו אמון נני רביעי

מה טיבו של התלמוד?

ענה לו רבנו גרשום ועמד כשעלה משה רבנו אומר סיני

נתן משה את התורה שבכתב אבל בתורה הזו נחתמו רק עיקרי הדת שלנו.

ראילו את הבאורים והפירושים כולם מסר לו בעל פה אז נחתם אותו מסר משה את התורה שבעל פה

ליהושע תלמידו

והוא בשר אותה לזקנים ומהם לנביאים

ומהם מסרו לאנשי כנסת הגדולה.

וכך עברה התורה

רבה מדור דור עד לחורבן בית שני.

אולם במשך הדורות חששו

שמא תשתכח תורה מישראל ונשמעו החכמים ועלו את התורה שבעל פה על הכתב

וכך נצרו המשנה והגמרה.

אבל לא רק הלכות ודמיינים מכין לתלמוד,

הן גם אוצר קביל של חוכמות על מדעים שונים כמו חוכמת שלמה שהיה בכינוכות יחמני הארץ בכימיה מעפרות זהב

מעפרות תבל ובתלמוד גופו לא נזכר זה על כיסא שלמה

אבל כתוב עליו בהרבה ספרים שהם התחברו בימי חכמי התלמוד בידי חכמי התלמוד

האם אתה יכול להסביר לי? אמר המלך

את תוכן כיסא שלמה נפלא?

התאם אני מאוד לדעת מה היה מבני הכיסא

ישיב הרבינו גרשום

זה היה כיסא גדול מאוד

של שן ומחופק כולו בזהב טהור

שרובה בעוניות מאופיר

ובו היו קרועים כל הרמי חן

לרוב פנינים ומרגניות ססדוניות

ביסוד הכיסא נקראו 12 אריות גר

וכנגדם 12 נשארים של גר

ושש מעלות בכיסא, מדרגות

על המעלה הראשונה נפצו מצד אחד ארי זהב

וכנגדו שור זהב

על המעלה השנייה זאב זהב וכנגדו טלי זהב

על המעלה השלישית נמל זהב וכנגדו ג' זהב

על המעלה רמיעי דב זהב,

וכנגדו פי זהב

על המעלה החמישית נשך זהב ונגדו יונת זהב

על המעלה השישית נץ זהב ונגדו צפו זהב

ועל ראש הכיסא עמדה יונת זהב שהזיקה נץ זהב בפיה

ולמעלה מראש הכיסא עמדה מנורת זהב בעלת שבעה קנים

ועליה היו חרוטים שמות האבות והדמיים אשר היו לפני שלמה המלך וכשהיה שלמה מציג רגלו על המעלה הראשונה

מיד היה השור והארי פושטים ידיהם ונותנים קולם בגעייה

ושאגת אריה לאיתם יחד הרימו כולם גם שאר החיות שעל הכיסא

וכך היה הדבר חוזר ונשנן בכל מעלה ומעלה

זה המדרגות הנעות הראשונות שהן בעולם

עד שהיה המלך מגיע אל מושב הכיסא

ויושב עליו

ואז הנשך

מהמעלה החמישית

נותן את הכתר על ראש שלמה

ומתעופף סביבו כל זמן שהיה יושב על הכיסא.

הכיסא הזה זה היה מכונה מתוכננת עם גלגלים

שהייתה עושה את כל הפעולות הזה אוטומטית.

באלף לאיב קרר מלך לא יאומן כי יסופר

שיד אדם תהיה מסוגלת ליצור לו

אלא הרוחות וכוחות הטבע הנסתרים משדים שהיו שרים במשפחתו של צלמון עזרו בטח.

שאם רבנו דרשום לא אדוני המלך

כל זה נעשה על טהרת המנגנון

והמכוניות שהיו באותו זמן מעלה מדע מופלאים

כי מבפנים היה הכיסא עשוי כולו מנגנון מסובך

של גלגלים, קפיצים ומנופים

והיו פועלים מדי איתנות גדולה.

כשהיה המלך שם רגלו על מעלות הכיסא

מיד היה מנגנון פועל ומניע את כל החיות ומוציא קולות מפניהן.

ענה המלך

האם אתה רבי יכול לתקן את הסדר הזה?

האשים רבנו דרשום, סבורני כי בעזרת האל אני מסוגל לבך.

אמר לו המלך,

אהה,

האח,

כאילו היית עושה לי את הפלר הזה,

כי אז הייתי מתים לך כי ידע המלך וכסף וזהב ולאו לי באוצרותיי.

רק אם מסכים אתה לקבל על עצמך את זאת,

ומה שנחוץ לזה יהיה מוכן לך תכף ומיד נעקוב.

ענה רבנו דרשום,

אני מסכים,

אבל עליי להדגיש תחילה

שלא אוכל לערוג את הפועלים העובדים בזה,

כי הם יגנבו מן הכסף והזהב מאחר שתיפול האשמה עליי,

אז אני מסיר אחריות בכמויות של הזהב והכסף.

אמר מלך, אין לך נחשוש,

אני אציל, אני לא אטיל מחציר של חשב,

ומיד אתחיל מעבודה מהר.

תכף למחרת התחילו לבנות בית חרושת,

וכור גדול מאוד,

ואבניכל היה בבן וגרשום.

יאמרו את הבניין ותכף אלו בעבודה הגדולה, יומם ולילה שופטים על המלאכה.

נקים סדנה עם כל מיני תבוסים,

מה שקראוי מימינו שטנטים,

ומכשירים,

עד גמר המלאכה בשנה אחת.

עיני המלך ופהמליה שלו באו לראות את הכיסא שהכין לו ונתפלא על חוכמת רבנו גרשום כי כיסא הכסף שלו דומה בכל לכיסא הזעם של שלמה.

גם בני הלוויה של המלך

ציינו פה אחד את חוכמת רבנו גרשום.

זהו אומן עולמי הראשון במעלה על החוכמה הזו.

לא היה כיף בשמחת המלך מזין,

והוא הכריז מתי יהיה יום יושבו על הכיסא,

יום החגיגה הלאומית לכל רחבי המדינה,

וערך משטר הבתים והזמין את כל שרי ורוזני הארצות השכנות ובעל ימום יראו גודל דפלתו.

הרבינו גרשום היה טרוג מאוד ולא סמלם על הפועלים הגנדנים שגנבו גושי זהב

והיו שמים בפניהם,

יען כי המלך עשהו יועץ

שתמיד עושה כעסתו.

כל זה גרם רן גדול

ויוהד,

המן השני,

צורם היהודי.

הוא פחד מאוד מרבנו גרשום שגידלו המלך

יותר ממנו.

ושמא יראו יום מרבנו גרשום לתפוס את מקומו ולכן התמלה החימה,

ואז נחפש תחמולות איך להפעיל לרבנו גרשום בכל נחישות.

והנה נגמרה מלאכת הכיסא, והמלך מלא לו תרקלין גדול ומפועד למושב הכיסא המתאים לו ומועבר הכיסא לתרקלין בפיקוח של רבנו גרשום.

באותו היום צבעו מישראל אהרון רבבות אנשים מכל המדינות,

שרים ושופטי ארץ

שבאו לחזון בכיסא הפלאים.

בשעה קבועה

הסיר רבנו גרשום את המסך ואת הלוט

והכיסא נתגלה לעיני הכל

וכל פארו והדרו.

כולם פערו עיניהם אל מול הכיסא,

כי כל החיות והבהמות והעופות

שהיו עשויים מכסף טהור ונוצצים כעין נחושת כלל,

נראו כמו חיים בנושמים.

בעיניהם עשויים ממרגליות ונוצצים ומרימי חיים.

רבנו גרשום הסביר להם את הכל

מאז שאל המלך, עמוד נא לי רבי,

הנה אימת הנץ

על כל העופות.

אז איך היונה תפסה את הנץ בפיה עם הארץ אל העבר?

ענה רבנו גרשום ואמר,

זה על פי ההשלכה העליונה הכל,

ואם ירצה השם,

אז יכול החלש לנצח את הגיבור הכי חלש.

שאם לא חלש,

לא יכול העולם היה להתקיים.

אם תמיד החזק מתגבר על החלש,

אז לא יישארו המינים החלשים משל הגחזק, והעולם לא יקרה.

ועתה עוד מלכות,

או הנה לעלות על הכיסא ולשבת עליו.

כבוד.

ויהי כאשר תרווה כפרגלו של המלך

על המערה הראשונה,

תכף קם שור הכסף מרבצו,

וגאה בקול גדול ונשר הכסף לעומתו משיק את כנפיו,

ואז מתחלחל המלך

ונרתע מפחד אחורי.

אמר לו המלך,

רבי,

עלה אתה תחילה על הכיסא.

תכף עלה רבנו גרשום,

על הכיסא בלי שום פחד ירה, נהרג.

ובכן עלה המלך ונפחד

וכן היה וישב על הכיסא,

והנה עלה נשר ממעלה חמישית,

ושם כתב בראש המלך

ואף סביבו.

וכולם פרצו בתשואות ובתרועות,

ונצמח המלך שמחה גדולה,

וירד מהכיסא,

מנפל עד צווארו של רבנו גרשום ונשיקות אהבה לעינינו נחיל כולם,

ונתן לו טבעת היהלום שלו.

מה אמר?

כרגע הזה,

חוץ משכרך ידידי,

קח את טבעתי,

והיא לך לסימן מלאות הוקרה,

כמגן ומחסה בפני כל אויב וצער אשר יתנקן מהרע לך.

אם תבוא פעם במצוקה,

אז תבוא להראות לי את הטמבהת הזאת,

ואז את החכם מתחת חסותי להגן עליך אני,

ולא יאכלו לך בשום אופן.

רבנו גרשום הביע את עודתו למלך,

חזם לביתו טמבהת המלך, טמח וטובה,

והודה לה' על חסדיו אשר עשה איתו מזין ישראל עמו ונחלתו,

ונתן חינו בעיני המלך,

כל יהודי יבל מהבנימו.

אז עד עכשיו, איך רבנו גרשום בסדר?

בא צורר יוהאן,

שהיה נוכח גם בטקס החגיגי הזה,

הביט לרעה כי מזלו ירד מטה,

אבל מזלו של רבנו גרשום עלה למעלה.

אז תכף הלך לביתו ושלח אחרי בן אחותו מיכאל,

ואמר לו, תגידי, מיכאל יקירי,

מה מצב באהבתך לנערה יהודית?

ענה לו מיכאל,

עם יום שציוויתני ועסקת על עבדך לפגש איתה, לא ראיתי העוד,

היא הלכה ונישאה לרבנו גרשום,

מניתה יפה.

אז לא יאספתי לבעת העוד.

אז הוא ענה לו, יוהאן,

מי נישאה לרבנו גרשום הידוע?

כן, אמר מיכאל.

אמר לו, יוהאן,

אתה יכול לעשות לי בזה,

כי אני היום עומד לרדת גדולתי,

יען כי המלך יגידו עלי את רבנו גרשום,

ינשא חן בעיני המלך ונשא על כל השרים ועבדי המלך.

ולכן, בני ידידי,

לך וחדש את האהבה בינך ובין מליתה,

וייתכן כי מתוך אהבה וחשקה בחר יתגלה לנו סודות

שבעזרתם אוכל להפיל את היהודי.

למשל, אומרים,

גדולעת היא נבראת מאילן,

בסוף היא מפילה את האילן.

עליך לבקר אצלה ולעורר בלבה שוב את אהבתך,

כי הן נשים דעתן תנאי.

בנקל אתה יכול להגיד

שהמלך סיימה עליך לפקוד על הצבא,

ולכן לא יכולת לבקר אותה בדברים כאלה.

בקיצור,

תחרטט אותה.

באותו יום מיכאל הלך לבקרה ולקח עימו צמית זהב אחד משובץ ביהלומי מאבנים טהורות ומרגניות.

יום מזלו מצא אותה לבדה בבית ובזרועות כוחות עמד לפה על צווירה ובהראותו על הצווית של הזהב הנוצל,

ותכף לכד אותה במלכותו ואמר,

הייתי בשדה הקרב בפקודת המלך

ושלחתי לך מכתבים.

קיבלת אותם?

כמובן שענתה, לא ראיתי שום מכתב ממך.

ענה לה,

כך שאומרים אמונים והולכים ומתחתנים לאיש אחר יהודי מזוהם

ועדיין תעזלי את בעלך,

אני מוכן לקחת אותך לאישה מליטה.

וישם ידה את הצמין וגם הבטיחה לה אלף לירות זהב ואז כפרי בשל נפלה לתוך ידה.

אבל אמרה לו, מהר תסתלק מפה עכשיו כי דבורה,

סרתי,

עכשיו תבוא ונהיה לדעג וקלף.

ענה לה, מה, יש לו גם אישה אחרת לרבנו גרשום?

שתי נשים?

אוי ואבוי, מה עשית, מה ליטה?

תהיי בשלום ולהתראות איתי במלון קלוני ובשעה קלוני.

וליטה ענתה לו בסדר,

מחחץ מן הקשת

נעלם מיכאל הסתה.

מלא תחביא את הצמין אצלה,

אומר אותו איוב ואילך

הייתה נפגשת עם הרשם מיכאל בסתר,

ואיש לא ידע מזה כלום, מהקשר האמיץ הזה.

ועתה הנה המלך רוצה לשלם שכרו של רבנו גרשום על הכיסא הנפלא,

וגם על זה שריפרתם סליחה,

ויאסוף את כל השרים,

וגם הכומר הגדול בתוכם,

ואמר להם, אתם תחליטו על זה כדי לתת את שכרו כיד המלך.

כי כולכם ידעים להעריך את האיש הגדול הזה, אשר הציב את דברת אחיהם בשכרם,

וגם עשה את הכיסא והכל בחוכמה.

כלומר מאוד הייתי שמח אם לא יכולתי לעשות איתו אותה טובה

שעשה פרעה עם יוסף העברי במצרים.

אז קם אבישוף בכומר ואמר,

עוד מלכותו,

גם אני מעריך את רבנו תרשום זה,

שאין חרב כמוהו בכל מלכות יוון

כונבון לחש,

אלא מה, דתו היהודית היא מונעת ממנו כבוד.

אך ורק

לולא ימיר את דתו ודתנו,

אז מגיע לו יותר ויותר ממה שאנחנו מעריכים לו.

ענה המלך, אחרי רגע כת,

האם רבנו תרשום יסכים לזה?

יער, כי אין אונס פה.

באותו רגע נכנס רבנו תרשום,

ואמר לו המלך במדינה בישור,

האם הוא מוכן להעביר את דתו ויעשה אותו לראשו על כל השרים?

וזה הדבר הכי מתאים לריבי,

שאמר על כל השרים.

וחברו פניו של רבנו גרשום,

ואמר

מלכיאל מעולם רמחשת,

נסלח לי,

חס לי וחלילה אעשות את זה בגלל גדולה ומעלה הרמה.

די לי שאני רופא,

ואני שבע רצון בזה,

ולא אבגוד באמונת אבותיי.

אדוני המלך,

לא אוכל לצייף בחמישה הזאת.

ויהי חרף המלך

וציווה לרבנו גרשום לצאת לחדר ההמתנה עד תום האסיפה השחורה.

ענה המלך.

וכן רבותיי,

דרך יחידה היא להעריג לו ספור כסף ולהגור מסוים,

אבק ישכם בזה.

ואז תפץ השר יוהאן,

ידע כחרון אב המלך על רבנו גרשום,

ואמר הוד מלכותו.

גם אני אומר שלביא גרשום נהוי למחנק של סכום כסף גדול,

אבל מי יודע כמה יתרעות של כסף נשארו בידו מן האוצר,

בעשתו כסא למלך.

ועותי ישקלו את הכסא ואז נדע אם הדבר אם לא קיבל יותר מסחרו.

ענה אבישוף, כן הדבר.

יד יהיהודים אוהבי ורוצפי בצע.

ישיב המלך, זה לא ייתכן.

אני מכיר את רבנו גרשום מאוד.

הוא לא ישלח יד ברכוס דף.

אין הוכחה. כסף המגיע לחמישים אלף זהובים על אצלת תיאודור הנפחה,

השיב אותם לאוצר המלך.

נח יחזור ויגנון מן האוצר עוד פעם.

אבל אין טוב מאוד.

הרעיון

לשקול את הכיסא ואז נדע כמה כסף נקם מן האוצר.

הנה, פה שר האוצר והוא יודע כמה שנתן לו.

אבל לשקול את הכיסא הענק הזה מי יוכל לפרק אותו ולשבור אותו לשמרים?

אמר המלך, מי יודע יותר מרבנו גרשום איך לשקול את הכיסאים?

ואז קרא המלך רבנו גרשום,

תכף נכנס ואמר למלך, שמע נא רבי,

הוטל עליך חשד שקיבלת כמות כסף יותר גדולה מאשר כיסא.

ואני לא חושד בכך,

אבל צריך לתאר את עצמך מן החשד.

אתה תוכל להגיד לנו איך נשבור את הכיסא בלי לשבור אותו?

ענה רבנו גרשום ואמר,

אהה, אדוני המלך,

וכי לא הודעתי לך מראש את זה?

כי אני לא יכול לערות בפועלים אשר על ידים?

הנה בי נשבעתי,

כי לא לקחתי מן הכסף אפילו כחודו של מחץ.

וחוץ מזה,

הכסף עבר לכור האיתוב,

ועבור ואחסן משקולות.

ענה ראשום,

כשלא תוכל לקבל שכרך אני משקיע אותו כיסא,

ואז תקבל שכרך.

וכולם הסכימו פה אחד.

וענה המלך עוד פעם,

נו,

רבי יגיד לנו איך לשתות בכיסא.

ענה רבנו גרשום,

אני לא יודע איך לשתות בכיסא.

עוד מלכותו.

ניצוץ של כעס דלק בעיני המלך

בגזר עומס.

רבי,

תכף להגיד לנו איך לשתות בכיסא.

ענה רבינו גרשום, ואמר,

איש לא יכול בעולם בצוות ובלומר דבר שלא ידעתי ולא אגיד.

ענה המלך, ואמר, אתה רוצה למרוד בי?

זה על לך.

אם ישניות הכיסא שנמצא חסר,

נדון אותך למוות.

זהו הדבר האחרון,

והדיבור האחרון,

צבע לך.

רבינו גרשום בא בבית הרצוץ באין אונים ולמחרת באו אמנים בכל הצדדים לשתות בכיסא ולא יכולים לתקן את המוזניים הענק בגין שוברו.

חלפו שבועות וחודשים ובסוף התרעשו ממלכה זו.

בנסיכת תיאודורה חיכתה הגמרא אסיפה עד שבא דודה ונכנס אליה,

ידעה כל אשר נעשה מאספה.

ואז אמרה דודי,

שאומר בקסח,

זוהי הכרת התודה של המלך כלפי האדם שכה הפליא בגלי לעשות במענו,

אדם מסור ונאמן שעשה ימים כאינות ליד מיטתי בחולי ויצילן עם המוות בטוח.

משנים עבד לך בכיסא הכבוד הנפלא לשים עניבת חנק על צווארו בחרב חדה בחזהו?

אוי ואבוי לעולם המושחת הזה.

אמותנא ולא אראה בעיני את התועבה הזאת בעולם הזה.

אז אמר לה המלך, הרגעי נא בתי יקרה,

כי ברגע האחרון יכחה אותך תחת חסותי,

וכבר נתתי לו הוד בסימן כבוד את טבעתי.

אך ורק יראה לי את הטבעת ודי לו.

מספיק נהדר העם מכל שטנה שהיא,

ואני עומד על צדו תמיד ומאמין בו.

בזה נמדיע עם סליחה לחלוטין,

ושתק הסנגור.

ודבורה אש את רבנו בראשון,

וגם מליתה,

שמעות כל השנה עשו.

גם רבנו בראשון סיפר להם את הכול.

אז דבורה נזדעזעה בכל תקופה,

ואילו מליתה,

היטב חרה כי בעלה שותה,

הפסיק כל הכבוד הזה בגלל הדף.

ומלמנה דברים באומרה,

עד מתי אני אהיה קשורה באדם הזה?

כמה טוב לי ללכת אחריהם מהאבי מיכאל,

אהוב ליבי,

ונגמור בזה.

אני מדברת על ליבה וקולנו יישמר.

והצורד יוהד.

ידע כי המלך נתן לו לרבנו לרשום את טבעתו,

להצילו מן הסכנה,

גם אם יימצא חיה מידה.

יראה למלך לטבעת,

ודי בזה להיפטר ולזכה בחנינה.

ולכן חשב איך להוציא את הטבעת, זה העיקר.

תכף קרן מיכאל ואמר לו אם הוא יכול להשיג את הטבעת,

ואז יבוא היהודי על קיצו.

ענה מיכאל ואמר, זה מנקל,

אני יכול להביא לך את הטבעת תוך זמן קצר, כי מליתה אוהבת אותי כנפשתי.

תכף רץ מיכאל לרשע, עוד באותו היום עם מליתה במלון הידוע,

ודיבר עימא קודם על הנישואין של שניהם.

ואז עלתה מליתה,

האם אתה חושב, אהובי,

שאני יכולה פעם להשתחרר מעליה, שנואי לי ואני מנסה לך?

ענה מיכאל, זה קרוב מאוד.

כי מהלך לדון המלך כבר,

והוא יעלה לדרדום,

ואת תהיי בת חורין.

רק דבר אחד מעכב.

את יודעת, חביבתי היפה, מהו?

אם תוכלי לגנוב ממנו את טבעת המלך ולהביא לי זאת, גמרנו איתו.

ואני מחכה לזה.

אמרה לו כן.

הנה למחרת,

בבוקר השכם, הלך רבנו לרשום לעשות מפעילה,

לקח את הטבעה מידו,

ולכן הדין,

ואסור לעשות מפעילה עם הטבעה.

ובפרה שכח אותה על ההצטוואה ולא לקח אותה.

ואז נפלה הטבעה עד מיד מניתה והצליח מעשה שטן ולכן.

באותו יום מסלה אותה למיכאל,

והנה זכה רבנו לרשום כטבעת עיננה,

וחיפש אותה פה ושם מן העלמה,

והם התייאשו מלמצוא אותה.

ואז כרעם צנח רבנו לרשום על הכיסא וגעב וכי מר מאוד.

אם ידע מה צפוי לו בזה כי מר מאוד נחריתו ואין תקווה כמחריו.

אז התחילו להתכותב בצעקות מליטה ודבורה כי חשדו את מליטה בזה,

אבל אלוהים כי הטבעה כבר הייתה ביד הצורת.

סוף כל סוף דבורה שטקה,

ואמרה אני השמה בזה שאמרתי לבעלי לקחת לה לאישה,

אישה סוררת ובוגדת בבעלה,

כבר הרגשתי בה פה מה שקרה.

ירחם השם, אמרה דבורה.

אבל עתה כל מגמתי להגן על בעלי מקום צרה וסכנה,

ואני אחקור כדי לגלות את סודותיה של הפושעת הזאת בכל מחיר,

ולא אשקוט עליה כלל.

והטבעת של המלך כבר אצל הצורל יוהן שלקח אותה מיד מיכאל האהובה של מליטה עד שיראה איך ישקלו את הכיסא.

אבל כבר המומחה שבא מאתונה,

שמו בזיליקוס,

מתייאש,

הוא לא ידע איך ישקלו את הכיסא,

ואנחנו מפחי נפש,

והחלה חרס בידו ואין תועלת ממנה.

אז אמר יוהן הרשע,

כי הסוד הזה ייפתר רק על ידי רבנו גרשום בלבד.

תכף קרא לבן החתום מיכאל,

ואמר לו, מהר ללכת אל מליטה ידועה לך,

כדי להוציא את הסוד מפי בעלי רבנו גרשום בכל מחיר,

והוא יגיד לנו איך שוקלים את הכיסא.

תכף הלך מיכאל ואוהדי על מליטה,

ומסר בידה טבעת עד תורה של יהלום,

האישה נפנית,

ואמר לה, זה המטרה של השר הגדול יוהאן דודי,

ואני אהיה אסירי בנאבו, תוציא את הסוד מפי בעליך איך לשלוט בכיסא,

ואז תהי מאושרת מאוד.

והבטיחה לו את זה.

והיא בלילה ארוך,

שבה מלהיטה מחריטה,

ורצה פנים טובים לבעלה,

וחיבקה אותו,

ועזה פניה, ותאמר לו,

מעלי אהיה אסירי,

אתה יודע כמה אני אוהב אותך,

אבל אתה לא אוהב אותי,

ואני טומא,

ואין לי אב האם,

ועיניים לך תלויות,

אבל אם אתה לא תגרש את דבורה הזאת בגט,

אז אני בורחת.

והגד שברחה,

משרה.

ענה לה רבנו גרשום,

מליתה יפה, למה את בקער הגבורה לא תמיד מליצה בעדיך עצמי?

ומליתה גובה במבחינה עיני בעלה, ואומרת,

אתם קשרתם עלי כסף,

אתה בגבולות,

ולכן או אני או היא תהיה בבית.

ואילתה את רבנו גרשום בדברים כאלה.

ואז אמרה לרבנו גרשום,

מניתה יקירתי,

את זאת אל תדרשי מי זה,

כי את דבורה לא אגרש,

כי היא אשתי הראשונה אשר סבלה אותי כל ימי חיי,

ואת זאת תעזבי בצד.

אז אמרה לה טוב בעלי היקר, אני אשמע בטולך,

ולא לדרש את דבורה,

אבל במה אני אדאג? כי אתה אוהב אותי אהבה כנה,

ושאתה אוהב אותי כבובך.

מביטה בבעלה בדברי פיוס ואהבה ובצחוק,

ואמרה לו, אתה יודע בעלי היקר שבעל המדע שבא מאתונה לא ידע איך לשקול את הכיסא מבלי לשבור אותו?

אמר רבנו גרשום,

כי קודם

היו חכמים באתונה,

אבל אתה לא.

חמדם עלית ואתה בעלי היקר, אתה יודע לשקול במאזניים את הכיסא?

ענה לה בעלה,

מאזניים בשביל מה?

לא צריך.

איך אפשר לשקול כיסא?

בלי מאזניים, היא שואלת.

אז הוא אמר לה, בקד,

בקד,

תשימו את הכיסא באונייה,

גדולה,

יראו את הסימן בדופן של האונייה עד איפה עלו המים,

אז יורידו את הכיסא מהאונייה,

וימנעו את האונייה בחצץ

עד מקום הסימן ההוא של הכיסא שהיה באונייה,

ואז ישקילו את החצץ ויאמרו את תוכנו של הכיסא או משקלו.

אבל מלעית יקירתי, תזדהרי לו, גלות לסוד לשום אדם ושמרי יתר ותשואלך,

כי חיי תלויים בסוד זה.

ענתה לו חס וחלילה,

לחייך איכרים עלי מחיי אני,

אין מפריט.

ורבנו גרשום,

ופתאום מו הלך באמונה ולא ידע כי בנפשו.

ותכף בבוקר השכם הלכה למקום ידוע וגילתה את הסוד לאהובה ואמר לה תכין את עצמך,

כי קרוב יום חתונתי איתך

ובענך הולך לתניעה.

כעבור שלושה ימים לאחר שגילה רבנו גרשום את הסוד של שקילת הכיסא למנידה באו פתע פתאום שוטרים מזוינים לביתו,

כפתו אותו באזיקים ישר לבית הסוהר.

ותכף הוא עמד בדין בפני השופט והשר יוהן יושב בראש.

הוא ענה בגאווה ובוז יוהן הצורם ואמר

האזן ושמע ירשום חשוד התא בשלוש וחצי כיכר כסף יותר ממשקל הכיסא שגנבת מן האוצר.

ועוד הוספת חטא עד פשע כי צמת לפני המלך

שאינך יודע כיצד לשקול את הכיסא כמו בזמן שידעת ושיקמת למלך

לעלות לגרדום.

יען כי כל זה גילית לאשתך ולא למלך.

ועשינו כחוכמתך אשר אמרת,

ועתה אין לך מה לדבר,

ורק תגיד לי אם אתה מודה באשמה או לא.

ענה לו רבינו גרשום, לא!

יחף אני בפשע

ולא מודה באשמה.

תכף בא מיכאל ולחש לרבנו גרשום באוזנו ואמר לו מלמידה אשתך היא אוהבת אותי כנפשה והיא גילתה לי בסוף.

עד לזה

איפה נעלמה טבעת מלך שהיית אצלך?

הלוא היא בידי מאהובתי מלמידה.

קודם שתינשא לך כבר ידעתי העם.

נו, מה תאמר עכשיו?

אז רבנו גרשום מתעלף וצנח ארצה ואין אונים מגונחים.

אחרי רגעים ספורים קם רבנו גרשום,

שאל אותו יוהאן, האם אתה מודה באשמה או לא?

ענה לו, לא!

חף אני

כי אשמה היא על הפועלים ולא אני אשם בזה.

ענה צורר יונס, למה לא אמרת למלך כיצד לשלום את כיסאיהם?

אמר רבנו גרשום את זה, לא רציתי לדלות.

כלומר יוהאן אשר נודע הדבר כי גנב אתה וחרץ משפטו בתניעה על הגרדום,

לכל הגדרים.

וגם השופטים אישרו על זה את הפסק ופסק דין יצא לפועל.

לרבנו גרשום הוחזר כפות לחינוך.

הוא בא יוהאן לפני המלך כדי לחכימו על פסק הדין.

אבל המלך דחה את זה ואמר מוות כזה לא מגיע לרבנו גרשום,

רק אנו יכולים בדלות כפושע מדיני.

וכפי שעיה בבית הכלא עד שיבוא על עונשו המתאים לו.

כי בלבו של המלך חשב שיבוא רבנו גרשום לראות לו את הטבעת,

ואז ייגמר הכול.

המלך לא ידע אם נגנבה טבעת מאצר רבנו גרשום.

ויוהאן אירושע הביט לרוחו של המלך,

ומה הוא חושב והזענה לו ואמר.

עוד מלכותו

לשם מקווה,

הטבעה כבר אינה בידו.

אין זה אלא כי מכרה.

וכי מה ערך יש בעיני יהודי על מתנות של המלך הגוי?

האם אתה גאה על הכיסא המפרש שעשה לך היהודי הזה?

וכי הוא לא יעשה כזה למנחים אחרים?

כל זמן שהוא חי.

וכי מה, אין היהודי עושה הכול רק בשביל בצע כסף.

ולכן, אני אומר, טובת המלך,

מהר

תומנהו.

שלא יעשה כיסא כזה למלך אחר.

והדברים האלה ישפיעו על המלך.

מה אמר בהחלט יותר צודק יוהאן.

מיהודי ויהודי,

ואיתו תרד אומנותו על הכאבר,

ומיד חתם המלך על פסק דין המוות.

מרבנו גרשום היה מוטל במרתף חשוק וידיו על רגליו מתונות בשרשנות ברזל עביהם,

ומוטל על גבי מצע קש.

כה נאנח רבנו גרשום ואמר,

אהה,

לא הייתי יכול להודיע למלך שאתה בא לי ואילה ממני.

אה,

איך העמדתי באישה סוררת וגיליתי להסרוד וחברתי על דברי החכמים.

אה, למה דבורי אשתי הציעה לי לנישא את הארורה הזאת?

הוא מדבר על ליבו וחושב והנה בשומר הכלא אל תאור הסיר ממנו את הסירה ואמר לו המלך,

החליף את דינך כפושע מדיני ועוצרים אותך במגדל עשוי ברזל וגבוה מאוד ובודד במקום שמן ללא לחם ומים.

עד שטמות ברעב ברמנה.

ודיבר איתו רבן גמליאל רבנו גרשום לצוות למלך

על גנבת הטבעת ולא עש. שיגיד למלך שיגנבו לו לטבעת ולא עש.

והנה מחצי הלילה בא הכומר הגדול ודיבר עם רבנו גרשום להמיר את דתו ואז יעשו אותו

תחת יוהל שר של כל השרים.

אבל כבר רבנו גרשום נמאס לו ודברו אליו הכומר מעניין זה,

ואמר לו כלה דבריך מצאתי.

חלילה לי מעשות זאת,

להאמיר חיים של עולם הנצחיים בחיי שעה קלה.

אין דברים כאלה, תשתוק וצא מפה.

הריני מוכן ומזומן למסור מנפשי הקדושת שמואל ברך

בכל ליבי ומואדי ורוחי ונפשי

ולא אשקר באמונתי.

צא מפה מהר

ואל תוסיף לדבר עליי עוד בדבר הזה.

הנה החיים והמוות

בידו יתברך ולא בידי בשר ודם

ובידך הפקיד רוחי פדיתה אותי אדוני אל אמת.

עד כאן.

ועכשיו אצ'ונד.

בהמשך לאחריו.

סבבה?

מה הוא אמר?

איפה נפשי הקדושים?

איפה נפשי הקדושים?

בואי נפשי הקדושים.

אדוני היושב-ראש,

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

בבקשה, אדוני.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חברות וחברותיי חברי הכנסת,

אין.

הוא לא מצלם אלא גם.

בתוך המצלמה.

בשידור של חנם?

כן.

שלום לכל התופים.

זה היום באכילת שום וגיל שישי.

אה,

אבל אני אסתכל עליהם עכשיו.

זה לעניות דעתי, או ריבלית או עצמי,

וזה ויזית דעתי.

דובי מאיפה?

ויזית או מאיפה?

איפה נעבר?

עם עוד דעה?

בואו תשב איתנו.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

היושב-ראש, חבר הכנסת נכון, חבר הכנסת נכון וברכה?

בבקשה

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותיי חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברות וחברות

בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נכון?

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נכון?

מה זה אוטו בגנתי? זה אוטו של נגד?

זה אוטו של נכון?

זה אוטו של נכון?

זה אוטו של נכון?

זה אוטו של נכון?

זה אוטו של נכון?

זה אוטו של נכון?

זה אוטו של נכון?

בבקשה

בוא נגיד שהפרדת בוטו זה דרמנה נכון?

ואהבת לרחק אמוך היפון.

ואהבת לרחק אמוך היפון, ואהבת לרחק אמוך.

זה שער, זה שער, זה שער, זה כל עצמו.

בגלל שקול.

ברגש טובה, זה שער, זה שער, זה דאבה.

אני גם רוצה לדבר על המוסדות.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

אני רוצה לדבר על עצמו.

חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על עצמו.

עבוד רבות, אדוני היושב-ראש.

תראה לי שם הייים.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

חברי הכנסת,

מה עם החמנים?

עושים.

לא מדברים אחר על זה.

תודה רבה.

נברך אלוהינו שאכלנו משלום.

ברוך אלוהינו שאכלנו משלום, כי הוא הגדול הקדוש תמיד חיינו.

ברוך אתה אדוניי, חזן ואחריו. הכל.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חבר הכנסת רותי, חברי הכנסת נפתח וחברי הכנסת נפתח.

בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

ולא אסתר באמונתי.

צא מקום מהר,

ואל תוסף לדבר אליי עוד בדבר הזה.

בני החיים והמוות בידו התברך,

ולא בידי בשר ודם.

ובידך, אדוני ברוכי,

פדית אותי,

אדוני, אין עיני.

הכומר יצא בפחי נפש,

ודבורה שמעה שבעלה נידון למיתה,

ועזרה חיין בכל כוחה להציל את בעלה,

באיזה אופן?

והייתה בוכה תמיד ואין מנחם לה.

אבל בגיתה,

לא היה אכפת לה ולא מרגישה עצמה בזה כלל.

אדרבה,

הייתה עליזה יותר ומתקשבת יותר בכל יום.

ואז נפל חשד בלב דבורה,

ועכבה אחריה ולאה נעלמת,

וברשה אחריה בשבע עיניים.

ואז מהרה גילתה את מקורה,

והיכן היא נעלמת?

באחד המלונות היפים

מבלה שעות רבות.

ואז גבורה הלכה לאותו בית מלון,

ושיחדה את בעל המלון,

והוא אמר לה שמליטה באה בחדר זה עם קצין צעיר ממשמר המלך.

עמדה במקום מוסתר וחיכתה שם.

והנה היא מביטה בעיניים פתוחות, מעט חור מנחות מקנגה,

וראתה את מליטה ליד שולחן קטן, עמוס, בקבוק, יין, ענקות,

ושם נכנס מיכאל,

וההמשך ברור.

ואחרי זאת,

לקלוט הכל, הוציא מיכאל סך אלף זהובים,

ונתן למליטה המחליטה,

ואמר לה יקירתי,

הנה לך אלו הם מתנה מאת דודים יוהד.

והוא בשום אופן לא רוצה שאני אקחק לי לאישה ותהי בשלום.

יצא תכף מן החדר והלך.

ופני מליטה חוו כהמן בשעתו.

זאת אומרת, הגוי הזה הונה אותה.

ותכף לבחת הזעורים,

והלכה לברכה ואומרת,

ומנהל זו אהבתך אליי ובעד כל מה שגיליתי לך את הסודות נבל שכמותך,

גועל נפש.

אז ענה לה הרשע ואמר,

את אישה שמכרה את בעלה לידי אויבה.

בסוף היית עושה גם לי את זה.

יצא והלך לו.

ומליטה יושבה על הארץ ומכתה,

לקחה את הכסף והלכה,

ואמרה, יש עליי הרבה קופצים ולא אתה.

כל זאת ראתה ושמעה דבורה בעד חורם מנעום של החדר הסמוכים.

אז אמרה לעצמה,

בכל זה אני אשמה בעד הארורה הזאת,

ולא יספה עוד לחקור אחריה.

היא ידעה אותה מה היא מקווה,

אך ורק למות בעלה.

דבורה נאמרה ולא שלצה.

יום ולילה היא הולכת לכל מי שיש בידו לעזרה,

כדי להציל את בעלה ממראה.

לא עזבה לא רב מקומי ולא עשירי יהודים,

מהכל לשם.

ובסוף נזכרה בנסיכה היפה שבעלה היא צילה ממוות,

ותכף הלכה לארמון הנסיכה,

אבל השומרים לא נתנו לה להיכנס אצלנו, מה היא דורשת ומה מטרתה.

ולכן עמדה בחוץ שעות על שעות,

עד צאת הנסיכה לטייל ותשפוך את נפשה לפנינו.

לאחר שעה יצאה כרכרה עם סוסים,

והנסיכה עברה חיש מהר ולא הספיקה לראותה.

אבל עמדה שם עד שחזרה מן הטיול,

ובמועד נסיכה להיכנס זרקה עצמה לרגלי הסוסים,

כשהיא צועקת,

הצילי, הצילי, הושיעי הנסיכה על העזרת אישה אומללה.

עצמו הסוסים,

שאלה הנסיכה, מה את רוצה ממני?

עמדה לה,

אני אשתו של רבינו ברשום,

ובעלי נידון ממוות,

ועלייך יעזור לי, את מוכרחה להציל אותו ממוות.

מה שאומרים לא נתנו לי להיכנס,

מוכרחתי לעשות לו רק לקפוץ

תחת רגלי הסוסים.

חיש מהר עמי לכתרה, אמרה לנסיכה,

הביאה את דבורה אל חדרה,

שמעה את מר שחיחה וכעסה,

ועיניה במרבוכים,

ואמרה שבעלה חף מפשע.

רק יוהד ומיכאל,

ומליטה הבוגדת גלגלו את זאת עד שנידון בעלי נמות במגדל הרעב.

ודבורה נפלה ובגלל שיחה ונפנה מאוד.

השיחה מיד יצתה ופנתה ללשכת המלך, לי רשות,

ואטפה את הדלת ונכנסה, יהיה מה שיהיה.

המלך בראותו כך נפתע,

ואמר, מה זאת, כשאת מחיזה כל כך תיאודורה?

אמרה לו, נסיכה, כי הדברים מביאים בהצלת אדם חף מפשע ממוות,

ולכן הריני מחיזה לעשות הכול בגלל זה,

כיוון שהוא הצילני ממוות בטוח.

והוא רבנו גלשון, שניזון למות על אוח חמץ,

שעסק.

ואני תוהה על משפט עוול כזה מידי האנשים המתנכלים עליו,

ואתה המלך שותק?

האם אינך יכול אצלו מידם?

ענה המלך ואמר,

הנה אני הענקתי לו את טבעתי,

למה לא אביו הטבעת עיניי?

ענתן שיחה ראשית,

הוא כלוא בבית האסורים,

אז איך יבוא אצלך?

ושנית,

דע לך כי הטבע נגנבה ממנו וביע צונאי נפשו, שזוממו עליו את החנינה הזאת בשביל גנבת הכסף.

ואתה ידעת כי הוא נקי מזה.

והמלך קם בחמתו והלך אנה ואנה וקרא לאחד משני שם

ואמר לו, הלך תרא עם רבי גרשום, עדיין מבית הכלר.

אז תכף תגיש לו חנינה מהר.

כל זה למען המסיכה היפה.

אבל הצורר יוהל ידע זאת מראש,

ולכן מיהר להעמיד את רבינו גרשום במגדל הרעב עד אז.

ובאופן מהיר חזר השליש והודיע שכבר רבינו גרשום הועבר למגדל הרעב,

ואפילו המלך לא יכול להוציאו משם על פי חוקי המדינה,

ונסתמו כל הדרכים לגביו.

והמשכה חזרה בבכי ומצטלמקת לה ונתחלחלה מאוד,

והזהירה דבורה את בשורת האימים.

דבורה הלכה משם למגדל הרעב כדי למות שם יחד עם בעלה.

ולמה לה עוד חיים אחרי שבעלה היקר עומד למות?

והגיעה תחת דיר הכרוע של המגדל

האטום וסתום בלי דלת ואין מפתח,

ושכבה שם עד גובהה ברעב.

רבינו גרשום מבפנים ואשתו דבורה מבחוץ,

צוחקים בפני ה' בתפילה ובתחלונים ובטוחים על חסדי ה' ועל רחמיו המרובים,

כי לא עזה ולא יעזוב את חסידם לעולם.

אתם זוכרים את השאלה,

האם אדם יהיה בתוך חדר סגור?

האם יגיע אליו הטרף?

אמרנו שרבנו סעד גאון בשם רבינו סעד גאון אומר שהגיע הטרף.

איך הגיע הטרף?

בשם שמלאך המוות משיג את האדם מחדר סגור כך מלאך הישועה,

מלאך המזור,

יכול להגיע לחדר סגור.

אז גם פה,

רבינו גרשום שמח על הקדוש ברוך הוא שלא יעזוב ולא יבחר את העתידה.

והמגדל הגבוה כולו עשו מברזל עבלה מאוד

ואין שום ברירה אחרת אלא חסדשן.

והנה עלה רעיון לרבנו גרשום,

מי זה נותן עצה לבני אדם,

אז הוא נותן לו רעיון?

שיקום ויחפש לו מפלט.

אבל זכה רבנו גרשום את המעשה שמי שעשה את המגדל הזה

תעבור זמן,

חרב המלך בו ואסר אותו במגדל הזה שעשה כדי שלא יעשה כמוהו למלך אחר.

אבל ויהי אחריכם

באו כדי להוציאו לקוברו אחר מותו ולא מצאו שמץ ממנה.

ואז ידעו שהוא לילד בחיים ולמקום.

למה?

כדי שברת המגדל ידעה מה יחשוב המלך לאחר מכן,

ועשה לו מקום להמלט ממנו דלת סתר או חלון סתרים,

כדי שיוכל להימלט דרך שם.

אז מייד קם רבנו גרשום ומחפש,

הדקתם, מלמטה עד למעלה,

וחיפש וחיפש ולא מצא.

הוא ישב על הארץ ומסר את רוחו ונפשו בפני שמאי.

והרים עיניו פתאום,

וראה מפתח חלול ומוסתר בין סריגי הברזל בקיר המגדל,

לקח אותו וניקהו קצת,

והקב' ברוך הוא האיר את עיניו וראה נקב בקיר הברזל,

והצליח לפתור את חלו עד הסתרים.

ואמר רחל נודע הכל,

כי דרך החלון הזה משתחרר בונה המגדל.

ויפתח רבנו דרשום את החלון,

וירים עיניו על הארץ עליו מדבר שמם.

ואמר אשא עיני אל הערים,

מאין יבוא עזרם?

עזרי מעם אדוניי,

עושה שמיים בארץ.

ואם נה פתאום שמע הכל מדבר ועומד,

תרשום, תרשום, בעלי היקר,

עובך חי.

הכיר מיד את כל דבורה אשתו,

ופרץ בבכי,

ואמר דבורה יקירתי עד פה,

זה ודאי נס מן השמיים.

תעריף נורא להצילני ממוות.

עלתה לו דבורה, באתי למות איתך ביחד.

ענאללה, לא, לא דבורה, לא נמות בעזרת השם.

כי נחייאני באתי לספר מעטייה שבחינא דבורה אתן.

רוץ עם הארי אחירה,

מאביא לי איתך

כמה פקעיות של חוטים חזקים,

וגם חוטי משי דתיים,

וחוטי פשטיים יותר עבים,

וחבלים חזקים.

ונוסף על זה,

אביא מעט חמאה

לתולעת עץ.

חפשי איזה עץ רקום,

ואז בקלות נמציא את זה.

מהרי, מהרי, אל תעכרי.

וינק עץ מן הקשת עלך דבורה,

ואחרי שעה קלה היא ירדה את כל הדרות.

ואמר לה,

עכשיו יקירתי,

חטאתי באשפה שמסביב למגדל ותמציאי איזה מכת חי.

לאחר מכן מרחי את תולעת

העץ עם חמאה,

וקשרי אליו את חוט המשי

הדק והארוך,

ותדביקי את תולעת העץ על קיר המגדל.

כך שהתולעת היא שכר כלפי מעלה והיא תבוא אליי בכיוון אל החלון והיא תעלה לי את חוט המשי

ואת המכת

תשימי בעקבות תולעת העץ,

כי כל זמן שתראה היא תולעת העץ את האויב, את המכת, דולק אחריה לטעום את החמאה שעל גוף התולעת,

אז תולעת העץ תעלה ישר אליי לחלון

מבלי ללכת אנה ואנה,

כי החמאה מאכלת אהבה למקקים.

ודבורה מינה בדיוק את תורת בעלה,

והנה ככה היה תולעת העץ עלתה ישר כי ראטה את המכת רודף אחריה לאכול מבשרה.

והנה תרועת גיל פרצה בפי דבורה כשראטה התולעת על החלון עם חוט המשי

ורבינו גרשום תפס את החום בידו ואמר לדבורה יהי שם אדוני מבורך

שברא תולעים ומקקים לשמשני.

מארי ותקשירי בזה חוט פשטל וחוט המשק וכן הלאה.

תקשירי בזה חבלים ותקשירי בזה סל עם אוכל,

כי מאוד רעב אני.

ועד מהרה העלה רבנו גרשום את הכל עם מאכל המשקי

באכל לשובעת שונות.

אז אמר לה דבורה יקירתי לכי לשכה במנוחה בבית עד למחר

ובואי אליי.

ואני פה הלילה

אטקן סולם של חבלים אשר בידי

ממה ששלחה ועלתה לו חבלים

ואז תוכלי בסולם לעלות אליי

נתבלת שמחה וגיל

חזרה דבורה לביתה

ולמליתה המחריתה

לא סיפרה דבר.

למחר חזרה דבורה עם עוד חבלים מאבותות

ורבנו גרשום תיקן מכל אלה סולם משלשן למטה.

והנה סולם מוצב ארצה

ודבורה עלתה אחישמעאל על בעלה

ושניהם נפלו עוד העל השם יתברך על הנס הגדול הזה.

ואז סיפרה דבורה עם על רק כל מעשיה של מליתה

וחרה לו מאוד

ואמר היא חייבת מיתה

בגלל זה שאמרו ליברותינו זיכרונו לברכה

הבא לעודך שיהיה בעודו.

וברור לי הדבר

כי לא נוכל להימלט מהמדינה הזאת

וללכת אלא בהיחמק

וכל עוד מליתה היא בחיים

לא נוכל לעשות את דבר הבריחה

ועוד זמן

כי כל הזמן שהיא לא תדע מזה כלום

אז היא הולכת ונושאת לאיש אחר

והיא אשת איש

וזהו עמון גדול בגילוי עריות

ולכן אין לה ברירה אחרת אלא קבר

ואסור לרחם עליה

ואין אדם דר אם הנחש

בכליפה אחת

היא חברה לי בור ובו היא תפול

ובכן שמעינה דבורה עם תוכניתי

ועד לבריחה מאיסטנבול

אני אשב פה במגדל בטוח לי מכל המקומות

ואל תכנית לכם בחשאי להשיג לנו שני מקומות באונייה המפליגה לאיטליה או לצרפת

ואחרי זה תביאי לי בגדי אישה

על מנת שתחפש

וכך אוכל לעזוב את המדינה

באותו הלילה שאנחנו עוזבים את המקום הזה

אז בגליל אמונית את הסוד

שעודני חי וקיים במגדל הרעב

כי הקדוש ברוך הוא מפרנסני על ידי עורבים כי אליהו הנביא זכות לטוב בלחם ומים

ומיד היא תבוא פה בחשת גדול כדי לראות במו עיניה את הפלא הגדול הזה

וזאת תהיה דרכה האחרונה עלי אדמות

היא תישאר פה במגדל הזה עד אשר תחזיר את נשמתה החוטאת לבוראה

הלכה דבוראה ועשתה את כל אשר ציווה לבעלה כדי להבליף לו עוד שלושה ימים לווננציה

וגם העבירה שם את כל מבטחות וחפצים

ואחר זאת פנתה דבוראה למניתה ואמרה לה

מניתה דבר סתר לי עלי ואני מגלה לך את הסוד

כי בעלנו גרשום עודנו חי

עם מלאכי שמיים

מביאים לו לחם על ידי עורבים, כי עניהו הנביא.

ואם את לא מאמינה לי,

בואי להתראות איתו שם.

כי הוא אמר לי, תביאי את מליטה איתך,

אבל בתנאי

שלא ייבדע דבר כלל.

מליטה אמרה רוצה אני בכל ליבי.

והלכו יחד,

ותכף עלו בסולם,

אחת אחרי השנייה.

וראתה מליטה את בעלה בחיים,

אבל תכף סגרו את החלון.

ואענה רבנו גרשון ואמר,

מליטה?

מי הגיד וגילה לו הביא את סוד משקל הכיסא?

מי נתן לו תובעת המלך?

ואת הקצין הצעיר מיכאל את לא מכירה.

ועתה הגיעה שעתך למות פה,

ואני ודבורה נלך מכאן,

ואל תגמיעי ברעב פה.

ואי כשמוע מליטה את הדברים האלה,

תכף קפצה על החלון כדי לרדת למטה בסולם,

ופרצה בצחוק.

תיאח לי כי אני נבלדתי ואתם שניכם תישארו פה למות.

ואי כהציגה רגליה בסולם במהירות נפלה למטה ומתה על המקום.

וכל נהי בקע את אשתת הלילה כי נשמטו רגליה מהסולם ארכה.

ורבנו גרשון ודבורה ניהרו ירדו מהחלון,

וראו את מליטה מתפוססת בדמיה בלי רוח חיים.

ואז אמר רבנו גרשון כי משפט אלוקים פגע בה.

זרקו עיני דמעות ובכה על מליטה.

ניהרו וחפרו לה גומה

וכברוה כי קלטה שם את מקומה.

נוחי בשלום על משכנך מליטה,

אמר רבנו גרשון,

ותהי מיטתך כפרתך.

וישר הלכו לאונייה ונסעו משם בשלום.

והגיעו לוונציה ואיטליה.

ושם בערך ברכת הגומה בתוך קהל ועדה גדולה של חכמים וסופרים,

על אשר אצלו השם ממוות בטוח הזה,

ומשם הלך למגנצה אל בית ריבי ליאון חמים,

ובמעט הזמן נפטר חמים,

ואז עלה רבנו גרשום על כס רבנות תחתיו,

ונהרו אליו כל ישראל,

ושמו יצא לטילה בכל הארץ.

ודבורה אשתו פתח השם את רחמאה,

וילדה לו כמה בנים בזה אחר זה.

ואחרי ימים מספר הלכו בקושטא למגדל

כדי להוציא את תקופת רבנו גרשום לקוברו,

אבל לא ראו שם את התקופה ונדהמו.

אבל כשראו שם קבר וגילו את תקופתה של מליטה,

חיש מהר נפש לשמועה,

ובא המלך בזיל ובטיחו צרי מיהו ורודו,

ואז ענה השר יוהן ואמר,

אין זה אלא מה שאמרתי כאן הוא,

שרבנו גרשום הוא חשב גדול.

ענה לו המלך לא,

כי הוא אדם גדול ומלומד,

שאין כמוהו בכל העולם.

ואחרי חקירה ודרישה ידע המלך איך נמלט רבנו גרשום מהמגדל,

והוא בגרמניה וחי בכל טוב.

ושלח לו המלך בכתב

כדי להשיבו לקושטא ולעשותו ראש הכל השרים,

אבל הוא לא רצה לחזור לשם בשום אופן.

ואחרי זאת,

פתאום חלם מלך ומת.

ואז עלה אחיו על הכיסא,

אבל לא ערך ימים ומת גם הוא.

ואז עלה אחריו רומן,

הידיד של רבנו גרשום על הכיסא,

גם הוא מת.

אשתו נתנה לו סם והערגתו.

ואחריו רצה לעלות על הכיסא מיכאל הידוע,

אבל לא הצליח עם בעלותו על הכיסא שהכין רבנו גרשום למלך מזיב.

הכיסא לא פעל את פעולתו כרגיל.

ואז ידעו זאת

כי אות מן השמיים.

זה עבד עליכם.

רצו עליה זה לא עבד עליכם.

ולכן פרה מיכאל לרבי גרשום לבוא ולתקן לו את הכיסא.

חסום.

אבל רבנו גרשום לא בא ואמר אין לי עסק עוד עם רשעים שונאי ישראל בנפש.

ויוהד נאשם

ונכלא במגדל הרעב ומת שם.

וגם מיכאל לא ארך ימים עד שנכלא גם הוא.

ומת.

כן ירדו כל אויביך השם,

ואוהביו כצאת השמש וגבורתו.

ורבנו גרשום חי באותו זמן בשלווה בנחק עם אשתו היתרה דבורה,

ועסק בתורה יומם ולילה,

עד שיצא לו שם בכל הארץ,

ונהרו אליו הרבה תלמידים,

ולמדו תורה ופיהו כי מלאך אדוני צבאותו.

ואז גזר ותיקן הרבה תקנות לישראל,

ובפרט לאחינו האשכנזים.

והוא עשה חרם, רבנו גרשום,

שלא יישא איש שתי נשים.

ועד היום

האשכנזים מקיימים את חרם של רבנו גרשום.

ואין להם אלא אישה אחת, אם טובה, אם רעה.

אבל הספרדים בעדות המזרח,

הם מביאים שתי נשים.

כי לא אסור מן התורה כדי להביא שתי נשים, עד ארבעה מותר לסך.

אמר רבנו גרשום,

אשתו מליטה מחריטה,

גרמה לו צער,

ולכן הוא גזר גזירה, כל אחינו האשכנזים.

ולכן

זה דבר שלא על כל העולם, אז זה לא הגיע... ולכן אני לא אומר את ההמשך.

ולכן בוא נמצא.

הגזירה אבל הייתה לכל העולם, רק זה לא הגיע.

לא לתימנים, לא למרוקו. יש פה המשך, אבל זה לא שידור.

בואו נעצור לחידור. בואו, לא שידור. חנם.

לא, לא, לא, לא. אנשים מסתכלים על ההשגה. לא יכולים. לא.

לא, הם גם בשעות.

אבל אחרי התפילה, אם תרצו, אני אגיד לכם את ההמשך.

זה משהו שאי אפשר להשמיע.

אפשר לקרוא עוד.

בסדר, אז עכשיו אנחנו נמשיך.

תן לי ספר חובת אבוורות, נגמור עוד כמה דקות.

אבל רואים שהכל מבוסס, כל המעשה שלו בסיפור,

על הפיתחון.

כן, אבל הוא, סגלתי באיזה מחריט אחר,

שבגללה כולם טובים.

מה?

ככה זה תמיד, אתה לא יודע שגזירות מתקנות תמיד בגלל שיש איזה מקרה שממנו לומדים,

עד כמה הדבר יכול להיות?

ולמה הוא יצטרך לעבור את זה, אתה חושב? גם בגמרא הרבה מקרים אומרים. בשביל לגזור את הגזירה.

הכול בגלל אנשים, בקיצור.

עוד אמר, מישהו אמר שזה למאה שנה.

אלף שנה. עד חמשת אלפים.

אלף שנה.

אז הוא אמר ראשוני ראשון, מה זה? לפני הראשונים אפילו.

לא, רגע, ראשון. ראשון, ראשון.

מה אחרי הרמב״ם?

רגע, מה התוקף של הגזירה?

רגע, רגע.

רגע, זה לפני הראשונים.

מה התוקף של הגזירה?

מה התוקף של הגזירה?

מה אתם רוצים שתי אנשים? אחת תסתדר קודם, תעוד שתיים.

קודם תשמע את ההמשך, אחר כך תתעלה.

זה, מי ששומע את ההמשך,

הוא אמר, זה מה?

זה ההמשך, זה כבר דברי המחבר פה. אחר כך את הספר אולי, שיידעו בבית, איזה ספר.

כן, מי שרוצה להשיג את הספר,

אז הספר נקרא מעשה הדברים.

יש למעלה מאלף מעשיות וסיפורים.

למעלה מאלף

מעשיות וסיפורים.

כשמובאים על פרשיות השבוע זה מאת עלואן אבידני.

והוא כתב את הספר הזה.

הוא אסף אותה, ניקט אותה מהרבה הרבה מקורות.

ופה יש, בספר של בראשית, רק 424 מעשיות על כל הפרשיות וההפטרות.

ובמעלה אדומים הבן שלו הוא יושב-ראש המועצה הדדית.

אבידני, אפשר להשיג את הספר אצלכם, אם אתם רוצים טלפון.

055-3410-978

055-3410-978. אני דן יצחקי.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכוון לך להשיג את הספר האחרון.

פרק רביעי

הדברים שחייו המאמין ופתוח המים על הבורא יתעלהם גוללים אותם שני מגויים אחד דברי העולם הזה והשני דברי העולם הבא

אז בשני דברים חיימים המאמינים לבכוח על הבורא יתעלה

וזה חיי העולם הזה וחיי העולם הבא.

אחד מהם זה ענייני העולם לתועל את העולם הזה.

והשני, ענייני העולם לתועל את העולם הבא והעניינים של העולם

ותועלת העולם הזה מתחלקים לשלושה.

אחד מהם זה התועלת לגופו בלבד.

השני זה תועלת של תרפו,

מזונותיו,

כרנסתו,

מסיבות הונו ומיני קנייניו.

זאת אומרת, אדם צריך המאמין בוטח בשם בענייני גופו, זה אחד.

דבר שני, בתועלת של תרפו וסיבות הונו ומיני קנייניו.

הדבר השלישי שהוא צריך לפתוח בשם זה על התועלת לבני ביתו ואשתו וקרוביו ואוהביו ואויביו.

מי שהוא למעלה ממנו ולמטה ממנו הוא כתב בני אדם.

אתם שמים לב?

הבן ובחיים מחלק בין האדם עצמו לבין אשתו ובניו.

זאת אומרת, יש שלוש מחלקות.

האדם עצמו, גופו,

אחר כך קנייניו ותרפו,

והונו,

והשלישי זה כל התועלות של בני ביתו, אשתו, קרוביו, אוהביו, אוהביו ואוהביו.

ענייני העולם לתועלת העולם הבא הם נחלקים בשני החלקים.

אחת זה החובות של הלבבות

והאיברים שהוא מתייחד בהן לבדו ואין מעשה יוצא בהן לענן זולתו ולא נזקו, זאת אומרת, מצוות של בין האדם למקום ולא בין אדם לחברו לזולתו וכו'.

והחלק השני זה חובות האיברים שלא אוכל לעשות אותם אלא בהשתתפות זולתו,

בין לפעול ולהפעל,

בתוך צדקה וחסדים, לימוד חכמה,

לצוות בתור,

לא להוכיח,

לנזים ולמרן וכו'.

וענייני העולם הבא נחלקים בשני החלקים.

אחד מהם זה הגמול הרעוי,

והשני זה חסד הבורא התעלה על החסידים הנהיים מעולם הבא.

אז יש גמול שראוי לאדם עושים את תועלותיו,

יש חסד של הבורא שהוא מתחסן עם אלה שהם חסידים ונביאים בעולם הבא.

והנה כל הדברים שבוטחים בהם על הבורא דבריו הם שמעה חלקים.

אחד מהם זה ענייני גוף האדם בלבד,

השני זה אמרנו הונו וסיבות תרבו,

השלישי זה ענייני אשתו וערבו ערבו איבה,

הרביעי זה חובות הלבבות והאיברים שהוא מתייחד שתועלתם ואזקתם,

חמישי זה חובות האיברים שתועלתם ואזקתם מתעברות את זולתו, זה תמיד גם בחדרו,

שישי זה גמול העולם הבא שיהיה כפי המעשה בעולם הזה הגמול הראוי לו,

שביעי זה גמול העולם הבא אשר יהיה עם הבורא יתברך על דרך החסד על סגולת אוהביו, סגולתו ואוהביו,

כמו שכתוב, מה רבטובך שצפרת לי ואיך הפעלת לא עושה לי?

בקיצור, רבנו מאיר סיכם עכשיו שזה בעצם שבעה דברים שאדם צריך למצוא אוהב בהם, שכל אחד שונה מן השני.

וכיוון שפירשתי את ההקדמות שבעבורן ייתכן הביטחון מן אבותיה ואלוהים מתעלם, אם זוכרים שלמדנו על מי אפשר לסמוך, על זה שיש לו אהבה ויש לו חמלה והוא מרחב והוא אוהב והוא לא מתרשם,

הוא לא מתרשם, הוא לא מתענן,

הוא חזק, אי אפשר למנוע ממנו את החוק, שמונה דברים.

אז יש לסמוך על אופניהו של הביטחון בכל אחד משמעות דברים שהם נמצא בהם האדם רק בשם ימריו ולא בזולתו.

עכשיו שימו לב.

שימו לב, שימו לב.

שימו לב, שימו לב.

תזכירו את מה שאני אומר כרגע, כי אם תדעו את זה לא תצטרכו לעבוד בכלל.

בכלל.

בכלל. רגע, אבל לא רואים.

אתם יכולים להודיע לבעלי בית?

תעבוד לבד.

וענייני גוף האדם מלבד

זה אם חייו,

מותו,

טרף מזלו למחייתו,

למלבושו,

לדירתו,

ובריאותו,

וחוליו,

ומיטוטל,

אופן היושר בביטחון על אלוקים בכל עניין מאלה

שישליך את נפשו בהם

להליכות הגוזר.

אשר גזר לו הבורא מהם.

ופתח נפשו באלוקים יתברך.

מי ידע?

כי לא ייגמר לו מהם.

אלא מה שקדם בדעת הבורא,

שהוא הנכון לענייניו בעולם הזה ובעולם הבא,

ומה שיותר טוב לאחריתו.

ושהנהגת הבורא לא בכולם שווה,

אין לשום בריא בהם עצה,

ולא הנהגה, אלא ברשותו וגזירתו ודינו.

וכמו שאין ביד הברואים,

חייהם,

ומותם,

וחולים,

ובריאותם,

ככה אין בידם טרף מזונם וסיפוקם בלבושם,

בשאר ענייני גופם.

שום השתדלות לא תעזור.

שום עזרה.

שום תמיכה.

הכל רק בגזירת הבורא נדברך.

ועם ברור אמונתו, שהאמונה הזאת מבוררת לו,

שעניינו מסור אל גזירות הבורא יתעלה,

ושבחירת הבורא לא היא הבחירה הטובה ביותר,

גם אם היא חולה ומתייסר וכו',

הוא חייב להתגלגל לסיבות תועלותיו,

ולבחור אותו כנראה לא מן העניין,

והאלוהים יעשה מה שקדמנו בגזירתו.

ואחרי שאתה מאמין באופן ברור בזה,

אתה סומך ובודק בשם שהוא בוחר לך את הטוב ביותר בשבילך,

אז אם אתה לא בדרגה שלמדנו,

שהוא מתגבר תמיד בעבודת האלוקים וכולי וכולי,

אבל אחת שהוא בדרגה בינונית,

יצטרך להתגלגל לסיבות התועלת,

דהיינו ללכת לעבודה, מה שנקרא,

ולבחור הטוב כנראה לא מן העניין כמו שלמדנו, כל אחד הבוחר את המקצוע לפי המשיכה שלו,

אבל ידע שהאלוהים יעשה מה שקדמנו בגזירתו,

ואתה בבחירה שלך ותחלקתם איפה לעבוד אצל מי לפה ושם,

זה לא יביא לך אגורה וחצי אגורה יותר ממה שנגזר ואיך שנגזר.

בעזרנו חכמים,

הגזירה לועגת להשתדלות.

הגזירה עומדת בצד,

ראת ההשתדלות, היא לועגת,

היא לומדת החוסר.

עכשיו במקום להיכנס לאבו שמונה עשרה, נכנסת לשש עשרה.

אתה עושה השתדלות אצל יצר הרע, בסוף מי מאכיל אותך ומונה עשרה,

חי עולמי.

אז הנה קראתם ברור ומפורש,

החיים והמוות, הבריאות והחונש, והטרף, והבגד, והכל כלואים בגזירת הבורא שאין בלתו ואין זולתו,

ולא תוספת מאמץ,

ולא השקעה, ולא אמביציה,

ולא חרפיציציה. שום דבר לא. אבל זה בנשמרתם מאוד לנפשותיכם, שאדם צריך לשמוע על הבריאות שלו.

לשמוע. לא צריך לשמוע. לשמוע. לא צריך לשמוע עכשיו.

למה הוא צריך לשמוע? לשמוע. אם נגזר עליו מה. אבל אם נגזר עליו מה הוא...

היינו במדבר יהודה, אתה זוכר,

ראינו בדואי שיכול לשתות מים עם צפרדעים שלא יגרעו אותו. הרגילו אותו ככה. מאה אחוז. ההורים שלי לא הרגילו אותי לשתות מים. והשם רצה שהבדואי יחיה בתנאים כאלה ויהיה לו בריאות

ואתה עם כל הפתרון, תהיה לו בריאות.

דבר נוסף, היה אחד שקראו לו הווארד יוס.

הוא היה עשיר אדיר שלא התראיין אף פעם לתשקורת

וכל העולם כתב עליו כל יום מה הוא עושה.

הוא מרוב שהסכים איתך,

שמר על הבריאות בצורה יוצאת דופן מן הרגיל והיה ישן בתוך ניילונים והיו נותנים לו תה עם מדחון,

לפי הכללים הרפואיים הכי בדוקים.

כלומר, הכל היה בשמירה וסטריליזציה במועלה הכי גבוהה,

ובסוף הוא מת מחיידקים.

הוא לא אכלת חמישה שעים?

הוא היה עשיר אדיר.

הוא מת מרוב ריאות.

המלצינים תמכים בדרך כש, שומר נפשו הרחק מהם.

אז מה זה?

זה המדינה הכי עשירה בעולם,

והחיים שם בשלווה שזה לא יאומן למספר המתאבדים הכי גבוה בעולם.

אתם משערים להם.

מה לעשות? כשיש גבירת הבורמה הזאת.

ואיפה יש מיטה בתשלום?

בשווייץ.

הולכים לשמה, משלמים ארבעה כנבים בעולם,

מלבישים אותך חליפה והכל וזה,

ונותנים לך זריקת רעל,

ולפני זה עושים לך סוף של כמה ימים,

נחמתים בכיף,

ואחר כך תוקעים לך זריקה, אומרים לך חיוך אחרון, תמונה,

תוקעים את ארבעת הלווים, ולך תמות.

האנשים משלמים בשביל למות בכיף.

היה שדרן כזה, לא? כן.

מה זה צינים פחים בדרך עיקש, שומר נפשו הרחק מהם? הוא לא צריך להיזהר. מישהו אמר שלא להיזהר. למה להיזהר? איך הוא שמע את זה שאני אמרתי? כי הבריאות היא בידי השם. נכון.

אז הוא לא יעזור לו שום דבר אם הוא יתחסה עם מעיר או עם לחם גופייה. נכון. אם בורא עולם גזר עליו שיהיה בריא ולא יהיה חולה, אז הוא יהיה בריא ולא יהיה חולה. נכון. אם ההשתדלות של הפרנסה לא עוזר מה שתעשה, תקבל,

אז למה כתובצינים פחים בדרך עיקש? אני אגיד לך.

משום שאדם צריך להיזהר.

יותר עוד צריך להיזהר.

אם הוא נזהר,

אז הוא ישמר בבריאותו למעט

מה שיגזור עליו הבורא.

אבל אם הוא גם לא ייזהר,

אז יהיה לו גם מחלות של עצמו בלי גזירת הבורא.

זאת אומרת, יהיה לו תוספת גזירות שהוא גזר על עצמו,

שנאמר,

צינים פחים בדרך עיקש, אתה עיקש,

אז אתה תהיה מקורר,

ואתה תהיה חולה ואתה העיקש.

לכן שומר נפשו ירחק מהם, כי טבעם

של הצנעה והחום

להביא חוליים.

מה אומר הרמבר?

תחילת חולי,

שינוי באסף.

יש ויסות

למזג האוויר, פתאום נהיה שינויים, נהיה פתאום חורש,

נהיה פתאום קיץ.

החיידקים מתחלבים, העניינים מתחלבים,

אז גוף האדם פועל אחרת.

אז בן אדם נתפס.

למה הוא מתחיל חולת, נהיה שפעת?

שמה הגזירה לא עובדת?

שמה צריך להישאר, להישמר.

ואם נשמרת כדין ועדיין אתה חולה, זה גזירת הבורא.

נראה. אם נשמרת טוב, אין גזירה כנגדך, אתה תהיה בריא.

והרמב״ם אומר,

בפרק תמיעי ברכות דעות,

איך אדם יאכל כל ימי חייו ויהיה בריא?

במאה אחוז הוא מבטיח לו שכל ימיו יהיה בריא.

כל ימיו.

מבטיח לו.

אבל כמובן,

הוא לא עשה עבירות,

כי הרי למדנו פה שמי שעושה עבירות,

אז לפעמים ממירים לו

את העונש בחולי,

או בייסורים,

או בעניות,

או בגלות.

תלוי.

אז מאיפה יפרעו ממנו?

מאיפה יפרעו ממנו?

אם הוא יהיה בריא,

יישאר במקומו,

והכול לא ישתנה, אז איפה יפרעו ממנו?

אז לכן יש מצבים

שנגזר עליו חולי.

ולכן כתוב שהם נאמנים בכניסתם,

ונאמנים ביציאתם. השם שולח המלאכים,

שהם מביאים את החולי לזמן מסוים, והם לא יכולים להישאר רגע.

לכן אמרתי לכם שהיה לנו רופא במשפחה קרוב,

שאמר לי שבוע ימים אין כדורים,

שבעה ימים בלי כדורים.

האמנת?

מכל מקום אתה רואה שיש לפעמים ניסיונות שעושים עם חולים,

ונותנים להם כדורי דמה.

וזה מועיל לא פחות מהכדורים ממש.

ומכדורי דמה אין סכנה,

ומכדורים ממש, החומרים הכימיים יכולים להזיק.

יש תופעות לוואי.

זהו.

אז הרפואה היא בראש בעיקר,

אבל גם מגזרת הבונה.

ואין את אותו דבר בפרנסה,

שנגזר עליו למשל שכן יעבוד?

שנגזר עליו לעמוד? בטח שנגזר עליו לעמוד.

אם הוא לא למד ביטחון, נגזר עליו לעבוד.

לא, גם אם הוא למד ביטחון.

למה שיעבוד אם הוא למד ביטחון? בשביל כלל לא, בשבילו.

ממירים לו את העונש לעבוד.

אם הוא בדעת,

הוא לא יעבוד.

לא, אבל כמו שממירים לו את העונש בחולי,

למשל אם הוא עשה עבירות וממירים לו את העונש בחולי,

אז ממירים לו את העונש בעבודה.

מאה אחוז.

אם יש לו ביטחון מלא, הוא לא יעבוד.

אם אין לו ביטחון מלא,

אה, אז באמת ככה היתה.

זאת אומרת, בפרנסה לא ממאירים את העולם, רק באכול העיר.

אני שואל אותך שאלה.

יש לך בלון חמצן בבית?

ברוך השם.

מה יקרה אם לא יהיה לך פתאום הכל עם החמצן?

מה? לא, לא, לא. למה אתה לא חושש?

למה אתה לא חושש?

לא חושש.

ברנסה אתה כן חושש.

מי נותן חמצן?

מי נותן חמצן?

הוא יכול להפסיק אותו, נכון?

מה קורה כשבן אדם נופל, לא משתדלים להביא לו חמצן?

אז למה לא נותנים לכם בלון כל הזמן על כל מקרה?

אם לא תמצא עבודה, תוכל לבקש פחות נדבה,

לא תבות.

אבל אם אין חמצן אתה יכול למות.

טוב, זה מה שהרבה אנשים... הדבר החיוני

זה שכל אחד יהיה מחבר לשני בלונים.

למה אולי גם בלון אחד לא היה בלון?

אז צריך בלון שני.

אבל זה אף אחד לא חושש.

רק אוכל לחושש. אבל לפי ככה יש הרבה אנשים שאומרים.

את זה מאנדי אהב חיה,

אהב מזונה.

מי שנותן חיים,

הוא נותן מזון.

אתה סומך על העם בחמצן.

אתה לא מכין לך אפשרות שלא יקרה.

ובאוכל יש לך מספיק זמן עד שאתה יכול להשיג. זה לא מיידי, כמו נשימה, נותן לך דקה אתה מת.

דקה עם אין לך אתה מת.

אבל לא אוכל, לא אכלת אפילו יום שלם. אפילו יומיים אתה עוד יכול לחיות.

יש לך מספיק זמן לבקש,

ללכת לאיזה חתונה,

לאיזה בר מצווה,

לבוא ביום שישי לצ'ון.

אתה יכול לעבוד איזה משהו לעבוד. לא ראינו שחכמים ביקשו שבן אדם יעשה השתדלות לקנות בלוני חמצן שיהיה לו אוויר.

כן. אבל חכמים כן ביקשו וכן כתבו שזו גזירה, או איך שלא נקרא לזה, הפרנסה.

אז עמדנו. אז בזה אתה פתח תאכל לחם, וזה לא כתוב שאתה חייב להתחיל להשיג בלוני חמצן לשים בבית. זה לא כתוב שצריך לעמוד בתורה.

אז למה אתה עושה את זה? בכי כתוב את הגזירה הזאת. כתוב קללה.

אתה רוצה קללה, אני אתן לך עוד. אתה אוהב קללות, אין בעיה? לא רוצה. אז למה אתה צריך קללות?

למה אתה מחפש קללות?

אני עוד היום ראיתי אנשים באים אליי, מבקשים ברכה, לא מבקשים קללה.

אנשים טיפשים, באים לבקש ממני ברכה, שיהיה לי פרנסה.

במקום שיגיד,

תמרח אותי שאני לא אצטרך לעבוד.

במקום לבקש את כל הקופה כבר,

הוא מבקש לא, תשחרר לי לאט לאט.

כי שמה? מבקש לא לעבוד.

מבקש רק ללמוד.

מה יותר טוב מזה?

לא, תן לעבוד.

אז שיהיה לי פרנסה.

איזה מן דבר זה? כבוד הרב, אבל זה כמו אותו בן אדם שבא וסיפרו את זה על קופת העיר, שהוא אמר, מה אכפת לכם שאני חי?

מה, אני צריך למות ושיהיה לוויה בשביל שיטפלו בילדים שלי?

יש לי בעיות, הוא לא יודע מה, הוא לא מסתדר.

אז הוא בא אליהם, הוא אומר להם, תעזרו לי. אמרו, לא, לא, פה אנחנו עוזרים רק כשמישהו מת.

מה אכפת לכם שאני חי? מה עצרו את העין הזאת?

אני חי, חי בירושלים, המשפחה חי בבני ברק, תעזרו להם.

אז כאילו הם קרן, הרי הם מקימים קרנות לדירות.

הרעיון שלו קודם כל הוא טוב, ואני ממליץ לו להקים קרן כזאת. נכון.

ונראה אותו שהוא יחלק לחיים.

לחיות על חשבון החיים הוא מוכן,

אבל מפרנס את החיים הוא בעצמו, מה פתאום?

לא, כי הוא רוצה לזה, יש לו אמונה שלא צריך לעבוד.

מאה אחוז.

אולי אם יש אמונה שלא צריך לתת לו.

איש באמונה זו, אין,

אין החיים הם בקופה, הוא חיים עם האמונה.

מכל מקום, הנה, למדנו שבענייני גופו וממונו והונו ובריאותו וחוליו ומלגושו ומעונו וכל אלה,

הוא לעצמו יכול להשליך על השם יהבו ולהיות בטוח שהוא יגזור עליו את הכי טוב של הגופו.

וגם אם הוא לא יאמין ולא יפתח,

זה לא ישנה שום דבר.

כי הכל תלוי בגזירת הבורא.

והדומה לזה, בוא תראה דומה לזה,

כי האדם,

אף על פי שקיצור מידת ימיו

קשורים בגזירת הבורא ידבריו,

יש על האדם להתגלגל לסיבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כצורכו,

ולא יניח את זה על האלוקים שיאמר,

אם קדם בגזירת הבורא שיחיה,

אני אשאיר את בגופי בלי מזון כל ימי חיי. אני גם לא אוכל

ולא אצרח בבקשת הטרף בעמלו.

וכן אין ראוי לאדם להיכנס בסכנות

בביטחונו על גזירת הבורא וישתה סם המוות.

יגיד, אם השם גזר שאני אחיה,

אז סם המוות לא יפעל,

או יסכן עצמו להילחם עם ארי מחיות רעות

בלי שום אונס, הוא לא חייב להגן על חייו. סתם,

הוא אומר בוא אני אראה לך שמה שהשם גוזר זה מה שקורה.

בוא, תראה, אני נכנס עכשיו לארייה ותראה מי יוצא משם.

אבל זה לבעלי הביטחון הגמור, זה הבעיה.

בעלי הביטחון הגמור,

הרב שטיינמן, תראו, בגימצע המלך הקרוב,

מסתפק,

האם,

האם,

רבי,

רבי פרחס בן יאיר,

שעבר דהר גינאי ואמר לו, חלוק ממך,

והוא חלק לו והוא יצא, אם הוא בירך ברכת הגומה.

אז הוא מסתפק בשתי פנים.

אחד, בגלל שנחלקו המים, הוא עבר ביבשה,

אז זה לא עובר בים,

שחייב על זה ברכה.

ודבר שני,

אצל הצדיקים,

הניסים האלה זה טבע.

אז מה אדם מברך? על הנס.

אבל אם זה טבע, הוא צריך לברך או לא צריך לברך?

אז הוא השאיר את זה וצריך עיון.

אז עד כדי כך

שאצל הצדיקים, מה שאצלך תמוה, אצלם רגיל.

יש שאלה, מה הם מברכים?

אבל,

כמו אדם שהוא לא בעל מדרגה כזאת,

כמו אור החיים הקדוש, הוא לא מפחד מה... כמו דניאל,

עם גובה הריון וכן הלאה.

אז אדם כזה לא יסכן את עצמו להילחם ומריא בחיות רעות כשאין לו דוחק,

או שישליך עצמו בים או באש

ויגיד, אני לא פוחד, אם השם רוצה, אני איחר.

והדומה לזה, ממה שאין אדם בטוח בהם, יסכן את נפשו.

הוא כבר הזהיר אותנו, הכתוב מזה, כשאמר,

לא תנסו את אדוני אלוהיכם כאשר ניסיתם במסע,

כי איננו נמלט

מאחד משני דברים.

מה הם?

או שימות

ויהיה הוא הממית את עצמו והוא נטבע על זה כמו שהמית את זולתו מבני אדם,

אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזירת האלוהים וברשותו,

אם אחד יחליט לשלוח יד בנפשו,

זה בדיוק כמו בן אדם שרצח את חברו.

זה אותו דבר.

עכשיו,

באף על פי שהמוות הזה הרי יתבצע בסופו של דבר, וזה בגזירת הבורא וברשותו,

והרי אם השם לא היה מרשה לו,

אז גם אם הוא היה רוצה להרוג את עצמו, הוא לא היה מצליח.

אתם שומעים בתקופות האחרונות,

שיש חילונים שרוצחים את הנשים שלהם ומתאבדים אחר כך.

הם לא יורקים עליהם. למה? כי אם הם ירקו עליהם, ייקחו אותם למאסר.

אז הם לא רוצים להיכנס לבית סוהר על יריקה.

אז הם הורגים סופית.

הם דופקים את החוק.

אז יש כאלה יורים באישה ואחר כך יורים בעצמם, וזה מתפלק להם, לא עובד.

ואז הם נשפטים ונידונים במאסר.

היה כבר יותר טוב לתת יריקה, לא?

כן.

אבל,

לא תמיד מצליח, אה? למה זה לא הצליח?

כי לא הייתה גזירת הבורא שימות.

הוא רצה מה שלא רוצה.

אז גם כשהצליח,

אז הוא יכול לבוא לשמיים ובורש לו עליו. אם אתה לא היית רוצה שאני אמות, אז לא היית גורם שאני אמות. למה הסכמת שאני אמות?

הסכמת שאני אמות.

אז עשיתי את מה שאתה הסכמת.

אז מה הבעיה?

מה הבעיה? מה הבעיה? מה הבעיה? מה עשיתי לא טוב?

קיימתי את רצונך.

זו הבחירה בידיעה.

הוא אומר לא.

הוא אומר לא.

למה? כי כבר הזהיר אותנו לא להעמיד שום אדם משום גלגול,

שנאמר לא תרצח,

לא רק אחר, גם אותך.

לכל אשר יהיה מומד קרוב אל המבין,

יהיה העונש עוד יותר ראוי.

זאת אומרת, אם אתה הורג את עצמך זה יותר גרוע ממה שאתה הורג את חברך.

כמו שכתוב, על עצמו בחרם אחיו בשלחת רחמיו.

זאת אומרת, אדם שרודף אחרי אחיו להורגו הוא מושחת.

אין לו רחמים.

זה לא כמו אדם זר.

וכן מי שהעמיד את עצמו יהיה עונשו גדול בלי ספק,

מפני שמשלו בזה כמו עבד.

כשציווה אותו האדון לשמור מקום בזמן ידוע והזהיר אותו שלא ייפרד מהמקום ההוא עד שיבוא שליח של האדון אליו,

וכיוון שראה שמפושש של שליח לבוא,

חזב את המקום קודם בואו,

מקצב עליו אדוניו ועניש אותו בעונש גדול.

ככה ממית את עצמו,

הוא יוצא מעבודת האלוקים,

הוא ממרא את פי ונכנס לסכנת המוות.

התורה ברורה תמתין עד שירוב לאוני,

למשל,

תמתין ותחיה עד שירוב הלך המוות השליח,

ופתאום הוא עזב את מקומו לפני שהגיע השליח ועשה את זה לבד.

אז הקדוש ברוך הוא כועס עליו יותר,

ולכן למתאבד אין חלק לעולם הבא.

אין חלק לעולם הבא.

אז איפה הוא נמצא?

גם בקלע.

יש ראשון בבידור שם.

אם זה חולה נפש.

ולכן כתוב, המאבן עצמו לדעת.

זאת אומרת שהוא מאבן עצמו ביודעין.

כגון אחד שאומר,

אני הולך לקפוץ,

נמאס לי עם החיים.

אין לי טעם שם בחיים, זה הכול.

זה לא אחת שדחפו אונס או משהו שזה בלי מחשבה והוא קפץ ככה ואין ואין ואין ואין ואין ואין.

דבר אחד אפילו שהשאיר בכתב ונימץ ואמר בגלל שנתאכזבה

הערתי ולכן החלטתי לשים קץ לחיי ועבוד על אהובתי.

הרב אלה שקפצו בתאומים זה לא, הרב,

אלה שקפצו בתאומים.

זה לא נקרא מרדימת המדענות, אה? לא, הם ניסו להציב על עצמם, אמרו

שיש סיכוי 0.000000000000 עד שהם הספיקו להגיד את ההמשך וברמטר.

אז זאת אומרת, אבל היה להם אולי סיכוי שתעבור בשאילה עם גש.

כמו בסיפורים. כן. כן, זה חופצים.

אתה מבין?

אבל השם אליכם, מה לעשות, זה גזרות גדולות.

אפשר להוציא גם מכף הקהילה על ידי אנשים שיעשו מצוות גדולות.

לדוגמה,

אם מישהו רוצה להוציא גרוב משפחה מדיהנות,

ולהכניס אותו לגן עדן על בטוח,

יעשה מניה או יתרום ארצה, תצחקו, תצחקו אחרי שתגיעו אחרי 120 שנה, תראו מצדק.

למה?

תשמעו מעשה שמובן בגמרא.

רביעה גבוהה, פעם אחת הלך ברחוב,

ופעם אחת הלך ביער,

וראה בן אדם שסוחג עצים כבדים מאוד,

יותר ממידתו.

שאל אותו, אתה מה חיים או המתים?

אמר לו, מה מתים?

אמר לו, מה העונש שלך?

ספר לו, כל יום שמים עליי עצים, אני צריך לחתום אותם ולהביא אותם עליי,

ושורפים אותי בהם,

ואחרי זה מפזרים את עפרי בשבע ימים ולהרות,

ואחר גם חיים אותי ליום שני,

ומטילים עליי עוד פעם, לך תחתום עצים, תביא אותם, סובבים אותי, ועוד פעם.

מה מעשיך?

אמר לו, אני הייתי רוע שוער, רוע שוער, גרוע מול.

אמר לו, אתה הנחת בן?

אמר לו, אני לא יודע, אבל הנחתי אישה מחוברת.

אמר לו, מה שמך?

מה שמשפחתך?

אמר לו, השם רשועים ארגוב,

אני לא יודע מה השם שלי.

אמר לו, אז באיזה עיר אתה לפחות? תגיד למשפחה, אל תגיד לי את השם.

אז נתן לו סימנים,

ואנחנו חיפש, יש בן

לזה שנפטר וככה וככה וככה?

אמרו לו, ראשו בן ראשו.

זה עוד עוד יותר גלוע.

הלך, חיפש אותו, מצא אותו, אמר לו, בוא, אני אלמד אותך.

אמר לו, אני לא רוצה לשמוע אותך, תלך מפה דתי, וככה וככה, לא רוצה שום דבר. שם עליו רבי עקיבא ארבעים יום.

אחר ארבעים יום נתרצה ילד,

והילד הזה ישב ללמוד איתו.

ואז כשהוא ללמד אותו,

להגיד קדיש,

וברכו את השם המורך,

הוציאו את אביו והכניסו אותו לגרעיינת.

שמעתם?

הוא בא בחלום ובעקיבא,

ואמר לו, בשם של ניחמתני,

כך ינחמו אותם אל השמיים.

זה מעשה בגמרא.

מה הוא עשה?

הוא לקח בן עם הארץ,

ולימד אותו תפילה.

עוד לא תורה, תפילה.

תפילה.

מה רבי הקדוש אומר בגמרא?

אומר שכל המלמד בן חברו תורה,

זוכה ויושב בישיבה של מעלה.

זוכה ויושב בישיבה של מעלה.

וכל המלמד בן עם הארץ תורה,

שאין טבעו ללמוד תורה כי האביו לא היה לומד תורה,

זו מעלתו יותר גדולה.

כל המלמד בן ארץ תורה,

אפילו השם גוזר גזירה ובטלה בשבילו.

שנאמר, מוציא יקר מזולל כפי דייק, כמו הפה של הקדוש ברוך הוא.

אז אם רבי עקיבא הצליח להביא אותו להגיד, תדיש וברכו,

הוציא את אבא שלו מגיהנום לגן עדן.

אז מניה והרצאה ושאר הדברים שמחזירים אנשים בתשובה ממש,

לא רק תפילה.

אז זה בטוח שהם יהיו בגן עדן או לא בטוח שיהיו בגן עדן?

זה לא צחוק, חושבים,

מניה והרצאה.

תרצו, תעשו, לא תרצו, לא תעשו.

מי שרוצה להיות בגיהנום במשפחתו חלילה ויש לו אפשרות לחלץ אותה

והוא לא מחלץ,

אז הבעיה היא שלו, הנה איש יהודי פה שתרם 250 שקלים, שבשבת יאכלו בורקס.

וזה לעלויין נשמת אביו.

אם היה תורם הרצאה, היה מבטיס אביו.

עם בורקס אפשר להעלות אותו ככה, לפי האיכות של הבורקס.

ולפי כמות הברכות.

אבל עם הרצאה,

זה תל אביוין אביו.

זה עולה כמה עולמות.

זה לא רק זה.

הוא מייצר בורקס תשובה אחת אפילו, אחת.

שכל הספונות שהוא עושה וכל הבורקסים שהוא עושה וכל הצ'ונטים

וכל הצבילים וכל החגים וכל השבתות וכל המצוות, הכל זה של האבא.

הכל עולה לאבא.

אז אם בן אדם, אבא שלו השקיע בו נגיד מיליון,

שתי מיליון בחיים, נכון? משקיעים כמו על מיליון, שתי מיליון, נכון? במינימום על ילדים, נכון?

תארוי לו פינוק.

הרבה, אני רק אומר. זה לא מצומצם. נכון, מיליון. תארוי לו קורא בתו עברה. אז אל תיתן מיליון לאבא, אל תגזים. אתה לא אבא.

אל תגזים.

אבל 100 אלף שווה אבא שלך על מה שנתן לך? אתה יודע מה? לא 100 אלף. 50 אלף מגיע לאבא שלך?

סדר אותו שמה?

הוא סידר לך בעולם ויכול להיות שהוא גם נותן לך דירה?

עשר אלף תעמודת לאבא?

הרצאה הרווחות תעמודת לאבא? גם זה לא!

עכשיו מובן שאנשים,

כתוב שאבא יכול לפרנס עשרה ילדים,

עשרה ילדים יכולים לפרנס המאחד.

בושה וחרפה,

אבל שתדעו כמו שאתם מתנהגים עם ההורים שלכם,

ככה יעשו לכם.

ככה יעשו לכם.

לכן אומרים חכמים, אל תסמוך על הילדים,

תשקיע בעצמך מעכשיו.

למה? זה לא יועיל לך אחרי זה.

סיפרתי לכם פה על הסיפור.

היה אבא לבן.

ואבא תמיד אמר, אני סומך על הבן שלי, שמתי אותו בישיבה.

גרמתי אותו לישיבה, אז הוא ידאג לי.

למה? כתוב רם הזכא הבא.

אז אני לא מוטרד.

והבן רוצה שהאבא לא יסמוך עליו.

למה? שילך בדרך טובים ובעצמו.

ילדים לצערנו העולם שומעים מקרים שאנשים גם אחרי שחזרו בתשובה, ובכלל דתיים,

פתאום פורשים אל הדרך. קורה דברים כאלה.

מה לנו יותר מיוחנן כהן גדול,

ששימש בכהונה גדולה 80 שנה?

זאת אומרת, הוא היה בן 110 לפחות.

והנה הוא פרש בסוף, נהיה צדוקי, אז אף אחד לא יכול היה להאמין בעצמו עד יום מותו.

מה עשה הבן היה חכם?

אמר לאבא שלו, בוא נרד למרתף היין, נביא יין.

ואין חשמל כמו היום,

הוא לקח נר.

אז הבן ירד ככה עם הנר, ואתם יודעים שיורדים, אז הנר לוקם.

ומי שמצא מאחורה הוא רואה רק את הצל.

אז זה מעומעם כזה, זה לא נוח, וזה פוחד כל פעם להיכשל, גם לא מעכה, אין מעכה.

אז הוא אומר לבן, תרד לאט.

אז הבן אומר לו, אבא, בוא תעבור אתה קדימה, תחזיק אתה את הנר,

ותראה טוב.

בא הזהב וירד, וככה, כן, למרות שזה עם רקד, אבל הוא רואה איתו לו אור, בלי צאת.

הגיעו לבטה, הוא אומר לו, למה לא אמרת לי בהתחלה?

אמרתי לו, רציתי, אמר לו,

רציתי, אבא, שתלמד, שאם תסמוך עלי,

אז שמה יהיה לך חושך אור, חושך אור יהיה לך,

הכל יהיה מלכסס.

אבל אם תלך עם הנר שלך,

והלך לפניך צדקיך, כבוד השם יאספך.

מנר מצווה ותורה אור.

אז זאת אומרת, אדם לא יסמוך על אף אחד, רק על עצמו.

והכי בטוח,

לסמוך על אלוקיו, כמו הבוחר לו את הטוב ביותר

לחיי העולם הזה ולאחריתו.

אמן. אמן. ועכשיו יהיה קדיש, בעילוי נשמת,

האבא ששמו,

משה בן וידא ויקטוריה.

אבל זה קדיש, רגע, צלם אותו אל חנן.

אל חנן צלם את הקדיש,

כמו שצריך להגיד קדיש לשם שמיים.

עקר רגע, ותגיד את זה,

להעמוד.

וביכר רגע זה קדיש לך להגיד קדיש לך להגיד קורה ויעד עיר, יתגדל ויתקדש שמי רבה, אמן. ועל מה דמירה חירותיה, וימליך מלכותיה, ויצמחו כאן, ויקרב משיחיה. אמן. וחי יכולנו, יום יכולנו,

ולכך ידחו את ישראל בעגלה, ובזמן קריב ימרו אמן.

אמן.

אמן.

וחייבו.

ועד מהדמיה ידבר, וישתבר וידבר, וידרומה מתנשא, ויתאדר, ויתעלה ויתהלל, שמדי קודשיו ירחוי, אמן.

אלא מן כל מלכתיו, שירתה תוזמרתו ומלחמתה, דמירם בעלמה, וימרו אמן.

על ישראל, ועל רבנם, ועל דמירון, ועל כל תלמידי דמירון, דעסקין ואוהדתן אשתה,

דמי אטראדם, ודמי אכולתו ועטר,

יהא נאור אונו לכל חינם וחסדיו ורחמים, בנקודם מרא שמאיו, והרב אמרו אמן. אמן. ויש למה רבה מן שמאיו, החיים וזמאה, וישרועה, ונחמה,

ושן זבה ורפואה וגאולה, ושמחה וכפרה,

ורמר בהצנה לנו ולכל עמו ישראל.

ואמרו אמן. ואמרו אמן. עושה שלום ברומה וברחמה, ויעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל. ואמרו אמן. יום שבת חודש, בשעה ארבע וחצי, כמובן, ישיעור כרגיל,

ואחרי מתחילה בנט, קידוש גורי כסים,

עוגות, חופיות, פיסרי, דתי, חמודי.

תודה רבה.