מי נמצא בשמחה א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בעזור השם יתברך, ערב טוב לכולם.

היום רבותי,

אנחנו יצאנו בימי החלוקה,

וחשוב לי מאוד שיהיה מסר או שניים לפחות,

שהמסר הזה יהיה קליט מאוד בימי החלוקה הללו שעברו עלינו.

וזה מה שקיוצר לכם בבית פלס ועוד הרבה רבנים,

שעיקר ההערה של החג זה מה שאדם תופס הלאה אחרי החג.

ולכן כותב רבנו אריזה שהילדים של איסרו חג,

אחרי שעוברים שבעה ימים,

אחרי שזה דבר שנקרא איסרו חג.

מה זה איסרו חג הזה?

שיש כאלה שעוברים תחנות באיסרו חג,

את זה נוסעים כמה מהם נוהגים ככה,

ולכאורה בנורות כולו באיסרו חג, אנחנו אומרים שאיסרו חג זה בסך הכול חופש הגננות,

ומתעצמנים, מה קרה, לא מספיק על החופש של הקר?

עוד דיון על הנוסחים של להיסחר בבית עם הילדים?

אבל יש לזה הרבה יותר מסתערור ממה שאת הגננת, יש לזה המון המון.

רבנו אריזה כותב שאיסרו חג

זה מלשון לתפוס את החג, מלשון לאסור אותו.

קיבלת אורות,

קיבלת השפעות, תפוס, תאסור את זה ותמשיך הלאה. זה נקרא איסרו חג.

ובין אברהם רבותיי,

גם בדבר שנקרא חנוכה,

בחנוכה הזה, אמורם, קיבלנו הרבה אורות, וידוע שחנוכה זה חג גדול מאוד בשירת הקונגרס שלנו במבעבר הראשון, מיכור עולים לחנוכה,

שדידי היקר ערך אותו.

ושם אנחנו סידרנו את השיחה הראשונה שהכרה לתפוס את ביקור חולים,

שזה בא לבקר את החולה בימי החורף שאין שם חגים,

שהחג בתוך ימים שאין בהם חג,

זה האור מתוך חושך גם בלי מלאכה.

ושם הערכנו מאוד להגיד שהיסוד הגדול ביותר מהשפע שיומד בחנוכה,

כמו היום הנוראים, במפורסם של בני סחר,

שהפתקה האחרונה זה בסדוד חנוכה, עד כדי כך.

דברי רבותי, גם אני רוצה היום בעדר השם נקודה של צד חנוכה,

נקודה של לצאת מהרג הקדוש הזה שיצאנו ממנו עם ההרות שהושפענו,

וכל העבודות הגדולות שהיו אצל רצות הצדיקים.

בואו נקרא לנקודה אחת שהיא שיירת מאוד אצל כולנו.

לתבונן,

בכל הימים כולם,

כל יום רגיל, כשבן-אדם מתפלל,

שים לב כמה הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו לאותו.

מתחילים בבוקר,

אלוקינו גאוי אל אברהם, אלוקינו יעקב, הגדול, הגיבור,

הנורא, אל עליון, טוב,

זה שבח. משא ותפילה, גם מודיעים, מונח, מונח,

שאתה לא משא ולא כאילו, הכל.

חייבים למסור בידך ולשבותינו על כונות דם. וניסיתי עד לבלורתיך, אז תסבורו למנוע,

תודה, תודה, תשבח, תודה, תשבח, תודה, תשבח. תענוג?

מה העניין?

לא יכול להגיד עכשיו היום האבא בא לבן?

היי, תגיד לי לדם,

תשמע תגיד לי לדם, תגיד לי לדם, אתה יודע איך להגיד את זה עוד פעם, שלוש פעמים

כל מה שנושא לך זה שלוש פעמים יום תודה.

מה הקדוש ברוך הוא כביכול

לוחץ אותנו מלהגיד לו תודה?

הקדוש ברוך הוא צייר אותנו על העם.

בשביל פעם אחת זה אותנו, קבוצי חומר?

נכון שהקדוש ברוך הוא יש לו עניין גדול שעם ישראל שם חומר,

כדאי הפסוק והביא את התהילה בקבוצי חומר.

הקדוש ברוך הוא מתאבד תהילה בקבוצי חומר. מה, נשיך כהרכיה לא נכון?

אבל באמת מזיז לו תודה או לא תודה שהוא קרה וחזר אומרים

שכל הקורבנות לעתיד אירוע בטבעים, חוץ מקורבן תודה,

קורבן תודה לא מבטל לעולם.

אומר הרב דסלר שיסוד האדם זה התודה והנודעה.

אם האדם לא יודע להודות על מה שיש לו,

הוא בכלל לא אדם, כמו שאומרת הגמרא במקום אחר.

כל הכופר בתורתו של חברו,

סופו יקפור בתורתו של המקום. ואני אסביר בעזרת השם את הדברים, בעזרת השם, לאחד לאחד על גודל החיוב שיש לנו, וכמובן שנדבר על להודות,

אני לא מדבר על להודות שטוב.

כשאני מדבר על להודות, אני מדבר על להודות שרע,

להודות שיש סבל, להודות שיש צער,

להודות שיש עוקפת נפש, גם ברוחני וגם בגשמי,

להודות שהכל תוך לדבר הבא.

ואמר רב מירוז'ין על הפסוק, להגיד בבוקר אסדרה ומונחה בלילות.

אמר על זה הרב מירוז'ין, להגיד בבוקר אסדרה זה לא אכפת.

אתה לא מורבן, איך אתה מרגיש? שם בן אדם שיש לו בבית, טרנת בית לאיפה,

ואומרים לעשות גם VR6 ככה, אם הבן מתגעגענת, אז זה היה עוד VR6,

וליד זה איך אתה עכשיו אנשים שמשרתים אותו,

ואיך אתה הובילה ענקית, מה זה, איזה כמה חדרים טובים, ככה, של משטחים של דונמים.

והבן אדם יושב, שיא הכסף, שיא הזהב,

לומד תורה, מבין כל מה שהוא לומד,

קורא גמרא, מריץ ושוחק את הכול בעל פה. אדם כזה שאיך אתה מרגיש, דבר שאומר בעולם,

אין כמוהו בעולם, אמרו להם, תודה רבה, בסייל, מר אסדרה, מר אסדרה,

אמרו להם, רבותיי, זה לא רוחמה לאוזנות. להגיד בבוקר חסדרה, זה להגיד, דיבור.

אני אגיד, אגיד או לא אגיד, דיבור, בעלמא.

אבל לנאומתך,

לשווח, האמיתי זה בלילה.

דווקא כשהאדם צר לו, ואומר לו, וכואב לו,

אמרו את רב הלילות של לילה, שעכשיו הכול חשוך,

אמרו להם, רבותיי, זה מראה שהבן אדם אוהב את השם, שיודע להודות גם בלילה.

הקדוש הגאון,

אמר מילימנר,

היה נוער שקראו לו רפש שם מניפולים,

שבו מספרים עליו שהוא ידע באמת את המלאכה הגדולה הזאת,

את העבודה והמלאכה הגדולה שנקראת תודה והודאה להשם יתברך.

אף כדי גם שמספרים שפעם אחת המגיד עם עזר, שהגיע עם התלמידים שלו לגמרא, ומורכות הגבורה אומרת,

חייב אדם ללכת לרעה כשם שם ולכת לטובה.

אדם חייב ללכת לרעה כמו שהוא מלכת לטובה. אתה חייב, זה כמו המפורשת, זה גם שכון אמור.

כל מנדרי, חייב אדם לומר על כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה על הטובה הוא עושה.

אז אם כן מוריי ורבותיי הגיע המגיד מזלש עם התלמידים שלו

להגמרא שהגבורה אומרת שחייב אדם לבאר על הרעה, חייב.

ואז הוא נכנס לקושייה רזקה,

שהתלמידים שאלו אותו רבנו.

איך אפשר?

איך אפשר שבן אדם סובל צער,

שבן אדם קשה לו,

איך הוא יכול להיות בעולם כשבן אדם יכול להודות שהוא קמה?

בן אדם עכשיו רואה ניסיונות,

פיצוצים באוויר, שלום בית,

חילוך ילדים,

קושי, יום יומי.

איך הבן אדם יכול להודות?

תשובה מוריי ורבותיי עברה לפנים איזו שאלה חזקה,

באמת שהזו שאלה חזקה,

אבל לצורך התשובה אני לא אשלח אתכם פה משהו קרוב,

אני אשלח אתכם לתלמיד של רבנו שם.

הוא יודע להסביר, פוסט בגמרא,

איך בן אדם מברך על הרעה כמו הטובה.

מה אפשר?

כי רבנו שם אני פה אם לא הייתה מחלה שלו לא הייתה לו.

לא הייתה מחלה שלא עבר.

זאת אומרת, בן אדם עבר משברים לילים,

באו מילה ניסיונות עם הילדים, בווי שנפטרו לילדים.

ואחרי שהם בגלויות, כל מיני הרוח שלו, יוצאים בגלויות. מה הם עושים בגלויות כל יום?

מטיילים בגלויות, גלויות, גלויות, גלויות, גלויות. אומרים שהרגליים יש סתקים ברגליים, סתקים ברגליים, סתקים, ככה מסובב הסיפור על סביב הערכים הקדושים.

כל היום זה גלויות, בעיה העתיקות שלהם.

כשהם יוצאים בגלות, אם היום אנחנו יוצאים לטיול, בוא נכבדנו,

נבין מה זה גלות.

כשהם יוצאים לטיול,

בוא נכנס מזהיר על זה,

כשבן אדם יוצא לטיול שהיזהר מאוד ברוקות השחה, ברוקות הנהנים, למה?

פעם, עוד לא נכון, עכשיו הפרנס. יצא ממנו לטיול עם כל המשפחה אז,

עכשיו יש בקד המזור, יאללה, אתה מברר, הכל קרה באוויר מלמעלה.

הנועם ילימלה ורב שושה, שתי הערים הקדושים,

שתי קדושי גדול עולם היו יוצאים ביחד את הגלויות ובסוף היום בגלות הם היו עושים חשבון כמה שניות פיסחנו דעתנו בברור העולם.

זאת אומרת פאדם דעים לא היה שיביתי מול עולנו. זה היה מסתכם ב-20 שניות, 18 שניות.

בן אדם כל היום במנחים, זה היה מסתכם ב-18 שניות אצלנו כל היום שהביתי שם, רואה את הקדוש ברוך בעיניים.

ומה הם היו עושים? והם רואים בן אדם מזלזל באיזה מצווה?

הם היו צריכים לדוגמה. הבן אדם ראו גלדו עליך, הבן אדם לא יפסיד לי כל היום.

אז לא היו מוכיחים אותי ישר בפנים.

הם יושבים ביניהם, ואז רפסים שאתה אומר לך, בן מלך,

ממי, הם לא הכירו אותם.

בן מלך, אתה יודע מה קרה לי? אמרו לו, מה?

אמרו לו, הלכתי צפילי היום.

אמרו לו, מה?

אמרו לו, אוקיי, הוא הלכתי צפילי.

איי,

מה אני אעשה עכשיו? אמרו לו, למה אתה כזה על החוץ? זה אומר כי יש גמרא בעשרת שנה,

מוביל לו סוהר, מי שלא מבין צפילין נפטר לו כל שבוע שאתה לא נסע. איי, נפטר לי. עכשיו, זה ההוא שומע, כל כך אומרים, זה יורד לשם הלב.

הוא אומר, חבר'ה, יש לכם אולי צפילים ככה, בראי על הצדף,

יש ספריים בלמי א' של ראש המדיעבד,

אם אדם מתחיל לפני להשקיע, אולי קשה איזה משהו?

אה, זה היה דרכם של האחים ומתושים.

ועם כל הצער הזה, הם עמדו את השם בגדול צום.

אמר הבנקינס של תלמידים שלו, אתם רוצים לדעת פשט?

בחייו ודאי מברך על הרעב, לבו לרב איסושל.

הם באו לרב איסושל, ואמרו לו, שאלה עוד דברים על בנקינס מי יזריש?

אל תסביר לנו פשט, איך אפשר לברך על רע? לא, איך?

אמר להם איסושל, אני אגיד לכם את האמת,

באתם מהכתובת הלא נכונה, מימי לא ידעתי שמורה.

זה היה בסופו של גמרא, חייו ואתם אמרתם.

עם כל הזירות שלו, הוא אומר, מימי לא ידעתי שמורה,

ראיתם בכתובת? הצד הזה רב במגזן שהגיעו כמה דבורים לבקר אותו אחרי השעה, וישב שבעה על כולם.

אמרו לו, המשתתפים בצער, בא.

אמר להם, על איזה צער אתם מדברים?

מה זה צער? כל המשפחה שלה דפתרה.

אמרו, נכון, אתם צודקים, אבל עם הקודש ברוך היה רגע, זה הכול טוב.

ואין את השם הייתה זאת, היא נפלאת פנינו, הוא אמר,

הבעל שם תודור שבעת הימים.

שיגע את השמים יגידו לו, הבעל שם תומך לגהנום, הוא יישב של הערד.

זה יוצא בשם? כן, ולי קופץ, קפיצת ראש. לעצם הדור שאתה רוצה ברור למה לי קופץ. נזמון, למה?

כי הכול טוב, הכול טוב אצל השם.

רבי ורבותיי, זאת אומרת שאנחנו לא מצפים מכאן לדרגות,

אבל להגיד בבוקר על שדיך ומלצף הלילות,

להתחיל להכיר איזה חיים יפים יש לנו.

אתה מסתבר היום ברוך, שואל בן אדם מים רעז, זוכבים.

פתאום רעז, זוכבים.

אני מכיר את הרצוג.

אני מכיר את הרצוג.

הבוקר אני עומד,

יש לי במיוחד, אני מבין אותו הלכה להסעה. הוא יש לו הסעה, ספי שנה לבית.

אז אני מוריד לו,

אז בדרך כלל הוא בא שם איזה יהודי אחד מאוחניים.

הבן אדם הזה תמיד מתלונן.

הביס מתלונן. אתה יודע, עוד לא פתח את העיניים, שמע תלונות, מתלונן.

תמיד אתה מדבר איתו, הוא חייב להגיד לך שהוא חייב, לא יכול לדבר רגע היום, חייב.

פעם למדנו, כל כמה שנים קיבלתי, אה, דיבר,

רציתי את החיים, רציתי את החיים האלה ורק זה.

נפטר, אנשים ישמורים, נפטרו אחרי שנתיים.

אבל אני דווקא, כנראה עכשיו נפטרו,

אבל לא, נפטר, נפטר, רגילי התקבלת שילדון,

נפטר, לא עוד רגע, הנה.

ראינו דווקא להגיע בבוקר עם אוף חיים.

מה נשמע? אה, סוחבים.

קטעת את העיניים בבוקר, על הבוקר סוחבים,

נסגר לי במרשה, יש מרשה שאומר,

שאם שואלים בן אדם מה שלום רע והוא אומר, אה,

כן, מתי היה טוב, קרנל? מתי היה פעם טוב?

מה, אני אגיד, בסדר, אני שקרן?

מתי היה טוב?

אומר לך, אתה אומר, לא בסדר, אין בעיה.

ובשבוקו אומר סתם, חבל שלא תיש,

חבל שתיש שקרן,

חבל שתתארם על שקר,

ובואו יש כנראה, לא קולה ממניים, לא רוצה שתיש שקרן, אני לא רוצה.

בוא, אני באמת אקל לך טוב, נקרא לך רע,

ואז תבין באמת, מה זה סוחבים באמת.

אתה הטוב לבן שלושה ילדים, בית, אוכל בלי עין עונה בכמויות טונות אדירות, כמה אוכל, שבת קודש, ארבע סעודות, ואינם מעלה חביבי כמו חבית,

חבית מעלה, ארבע סעודות כמעטה. שואלים אתם רוצים שבת איך זה? דיכאון, הוא רוצה שבת כמו דיכאון.

לא היה דג שהסתגר במיוחד כשאתה אמר שם עולן. לא היה סעד שניצל מידיך, אין דבר כזה בעולם.

אנחנו רק מסכנים ללא מקום להחזיק את הסלטים, והבסס הסלטים ישכור אחת לאחת. סופר, אתה רוצה שאתה מתאר על העם?

אה, מה אני אגיד לך? חיים קשים, מה קשים שטופחת על הסלטים,

ג'ומס, מה הוא הביא כאן?

אין מצב כזה בעולם.

בקיצור, רבי זי, תגיד את זה רבי זי, אנחנו היינו מבינים קצת

כמה טוב לנו, אנחנו מורחים.

מה זה כמה טוב? אתה לא יודע אנשים שטוב להם באמת, אנשים שבטוחים שרע להם,

זה מסביר כמה טוב להם בעשרה שבעה.

אתה לא מאמין כמה טוב לך, כמה יפה, כמה עולם יפה. אלא מה?

הבעיה זה החסימה.

יש איזו חסימה

שהמנהל המקום חסום, וכשזה חסום הוא לא רואה שום דבר.

הגמרא בסרט במציאה, צדיקים, הגמרא אומרת,

אשר תחושר מלילה

זה העולם הזה דומה ללילה.

בוא תרמוס לו אתו יער, ולבני אדם דומים לחיות היער.

וכל הרב פיקמוס אומר שהילד צייר אחד, שהילד צייר פעם אחת לצייר ציור.

צייר ציור בנוף, מסתכל שבמקום נו וצייר אותו.

אחרי שהוא צייר שם את הציור,

אחרי שהוא צייר שם את הציור שם בנוף,

בא לדבר שלו צייר השני,

אומר, שמע,

יש שם נוף,

מדהים,

אין בין דברים כאלה בעולם, אין דברים כאלה, אין.

לא, תצלם נוף.

טוב,

ראוי אותו לברק בשמונה בבוקר, הוא אמר לה, אה, הלכתי אתמול איזה נוף, שום דבר לא רואים.

נוף! איזה נוף!

זה היה צחוק,

אז אמרת, נוף, בריא, בריא, לא, הלכתי לאותו מקום,

עלית אל ארקן בין שתי הערים, כן, עליתי, טיפסתי, ירדתי, יעלה וירד, אבל הסתפקתי, לא, אין מישהו לא.

אוי, סליחה שאני שואל, מאיזה שעה הלכת?

הוא אמר, הלכתי בכלל בלילה. הוא אמר, אתה חכם, חמוד, איזה חמוד, אתה, איזה חמוד.

באחד בלילה הולכים לראות נוף,

באחד בלילה הולכים לראות נוף, שאפשר לה להרים.

בכלל בלילה הולכים לראות נוף,

אבל הלכת בכל בדיוק. נכון, אבל הלכת בכושר.

אומר הרב פינקוס, בן אדם לא רואה, זה לא אופי, הפלט יש לו, בחיים שלו! למה? כי הוא מסתכל עם משקפיים של החושך,

משקפיים של העצמות, של הדיכאון,

נעשית רעה של העבירות שלו, יש הרבה עבירות של מיהם כושר לבן אדם, ולכן בן אדם לא זכות לראות כמה החיים שלו הם חיים יפים.

אבל אדם אמיתי, מורה ורבותיי, שרושם טוב באמת,

שרואה במשקפיים של אמונם,

הבעל שם טוב אמר בן אדם חייב שיהיה לו משקפיים, כל מי נראה לו דרכי משקפיים, ואמר הבעל שם טוב.

אמרו לנו את הילדים כמו דבר, זה יעזוב אותנו, יש לנו ריגה של שש. למה משקפיים? אמר, משקפיים של אמונם,

כי יש אנשים שמסתכלים במשקפיים ולא של אמונם מגיעים לכסי העבירות, ובן אדם שמסתכל במשקפיים של אמונם,

חיים שלו אפקטיים וכל החיים שלו רק טרומפס.

הסבירו מראי ברבותי את הדברים לאט לאט, כשהדברים יחזרו על מבות, ונראה איזה הערה קיבלתי.

חבל שאתה זוכר איך קיבלתי את ההערה הזאת,

בפרט השבוע הזה, אבל לפני כמה חודשים הייתה לי כזאת הערה,

דווקא על הנושא הזה של תודה ורודה ועבודות ה'

גם על פי כמה פגורות שראיתי עם הרזל, שבאמת ככה זה איזו אותי.

על כמה גנאי יש לי בן אדם שמתלונן, חזר על פורסמים,

חזר בהם לספר למה היה תשעה מאב, כמו שבי המשנה הוא סימן תקנא,

שלמה תשעה מאב היו בו כמה בצרות ושם כתוב הרי על פי חזר

שבאותו זמן בדיוק לפני המון שנים היה עניין רגלים, והרגלים הם בחרו ולא רצו לבוא לארץ ישראל,

הם בחרו ואז אוי ואבוי נפילים היו שם, פני הענקים,

ששייט, תלמייט, כל השמות שהם המציאו שם,

והיה להם שם אוצר גדול,

הם בחרו, על מה אתם בוחים?

ונשמור הוא אומר,

ארץ אבא אתה לא מודגש ארץ אשר עיני בפיל השם וישב בפרק רבה, מראשית השנה ועד אחרית שנה, מה אתה בוחה? מה?

לא, אני בוחה. אה, אתה בוחה?

אומרת הגמרא, אתם מריתם חיה של חינם,

אני אתן לכם לבכות, פחות לדורות, הגוע שם תבכו. עכשיו תראו מה זה מרית, שם באב,

פעמיים חורבן,

וכונו בהצהרות וכמה הצהרות נראו לי שם באב.

לא, אבל זה ברור, כמו אבא רואה ילד משתולל,

משתולל, משתולל, בורא. טוב, אבא נורמלי, חמש דקות לראשונות שורד.

אחרי חמש דקות שהילד בוחה ולא השקה,

גם אבא נורמלי,

איזה דציבר אחד נזרק שם במוח, כן?

גם אבא נורמלי, אחרי חמש דקות נעלם לו, חוט אחד נזרק.

בקיצור הוא מסתכל עליהם, ואומר לך, בורא, בורא. אבא מתחיל לקלוט שיש לו סתם מחי,

וזה נקרא פקריה למטלה.

לא צריך להיות ברכה למטלה עם תאורייתא דרבנן,

אבל פקריה למטלה זה כולנו זה דאורייתא. אומר אבא להביא לו חמאן, בוא נבוא לך, הוא טוב, בוא נבוא לך, אבא שלי, בוא.

אבא סתם שיהיה פקריה למטלה. אני אשמחה אומר, בוא, בוא נסתכל על הפנים רגע לאבא,

וזה נראה יותר טוב. פאק! מדמיק לו איזה אחלן, חמודה.

אמר לו עכשיו, בבקשה. עכשיו תיכה, עכשיו זה לא יהיה למטלה,

עכשיו זה לא יכול לנקוט.

למה שאתה בורא? תשתולל ככה על הדרך, ניפה ביחד.

הוא היה אומר, מתי אמר נרשום שבן אדם בוכה על הצהרות שיש לו ולא מרוויח את מה שיש לו?

הוא אומר לו, תשמעו, על מה אתה בוכה?

בוא, תרגיש מה זה רע שעשו כן.

ולהבדיל אחד שראה לו, ותשאל אותו מה נשמע,

בואו בשום שאתה פח שמורו לעולם.

אין כמו זה,

נתיים לבן וחולון, נושא אלתרת.

נגיד להם שזהו לפחות ככה.

מה זה בן אדם, מסתובן ייסורים, מה אדגישתו הייתה צועקת?

אם הלכת בשמונה, אני זוכר בתוך הילדים משחקים מדורגל למטה בליווי הצרחות שלה. איזה מכבים היה לה.

קראתי את כל הגרונות שיש בעולם. הייתה לה ראייה של פיז, כנראה, איזה צעקות, פעם, פעם, צועקת.

אני זוכר במשחקים מדורגל למטה, ושומעים לו צהרות עליו, ובשביל זה חוזר מהעבודה, והיה משלם בשוק היה עובד.

שיור. עכשיו, אחרי כל היום הזה שהוא עובד איתה, איתה, לא קצת גורמה, לא בעיה.

לא פיזון מוחלט.

היה חוזר ממנה.

בשנייה שלושה ושיש שם בבית, קם בבוקר, אל תלך, אתה עוד לא יכול להיות עוד פעם לשוק, וצחקו לו וצעקו, והיה חוזר קראת צעקות.

הייתי שומע אותה בבוקר,

אמרו, מה נשמע, הרב יצחק אמרו? יצחק, מוס נוחק.

מה, נחסדי השם כי לא תמנו, כי לא יכולנו מלחמה?

הלוואי מחר יהיה ככה, הלוואי מחר, הלוואי מחר יהיה ככה.

מה זה ראשון למצוות?

מה זה קרה? זה היהודי הזה.

אומר הקודם כל, הוא יודע רע, מידה לרעה.

אתה, ככה אמרת לדברה, אלפיים אחרי יהיה ככה.

אני אראה לך מה זה טוב.

אתה הרע שיש לך, אתה אומר, טוב, אני אתן לך לטעום מה זה באמת טוב.

והאדם הזה, אחרי שנפתנתי,

סיפר לי חבר שלי כשהיה בשכונה,

הוא אומר, שמעת על יצחק? אמרתי לו, מה?

הוא אומר, יצחק הזה,

היה לו מצב של עוני מחפיר, והוא נשאר ליתר מרב לעשות הגרלה. חשבתי שזה מחוקת, בדידת ברן, אם מותר לעשות הגרלה, כמובן, אני מדבר על הלוטו,

אותו דור דרשי משמעון יצין, ואין שום היתר,

זה מסייע בדברי עבירה.

נדבר על הלוטו,

שבדרך כלל בדידת ברן, הרב יהושי טוען, בדידת ברן, שזה מותר גם לספרדים,

אמרו שלא בדיוק איזה מותר לעשות, אם עובדים עושה אסור לספרדים, כפי אמרו זה זה גזל.

אבל הוא קיבל יותר כנראה מעצם יהודי, והלך, הבן אדם זכה במיליון וחצי.

זכה במיליון וחצי, ומה שמאי מחסידי שלום, גם אשתו נפטרה כנראה ביתרים שם.

והלכה לבית הרמה,

הבן אדם לאט לאט עבר דירה,

חי חיים מאושרים, אני אומר לכם, הבן אדם אדם מאושר לאדם עוד.

הוא היה פה איזה שצרפו להיות בנצמאות, שבעים ו... שבעים ו...

ובריי ורבותיי, הבן אדם חי בשפע. שפע! היה קשה בהצלה, הוא מונה,

אבל אתה אמרת,

אתה אמרת,

מצויה הראשונה, אני אראה לך באמת מה זה טוב.

היה עוד יהודי אחד, פרסלר, מקריית הרצוג,

והוא סיפר

סיפור שהיה עם אישית,

סיפור נגרסטי לפני כמה שנים,

והוא בא בלי השם שלו.

הוא סיפר לי,

בנים ובנים,

הוא אמר לי שהוא היה חוזר הביתה כל יום מקבל ביזיונות משתו. כל יום, אבל משהו ברמות שאישרו.

הוא אומר תיקונים, תיקונים,

מחבטות,

עפים באוויר כבר חפצים.

הוא אומר, הייתי קונס את הכור, הוא אומר, פעמים בשבוע, לא משנה כבר יצחקו. פעמים בשבוע.

פעמים בשבוע.

יום אחד, הוא בא לרב ברנד.

אז הרב ברנד היה מכיר יותר צורך.

אז, שנים נגמר.

בא לרב ברנד, היה לו איזה חדר כזה, הוא היה מתנשם לפני שהתפרסל בעולם.

היה לו חדר.

אמר לו לרב, בוא לעשות, בוא לעשות.

רע לך?

קשה לבוא? תפלל על זה.

לך תתפלל, תתפלל על זה.

הוא אומר, הייתי עולה כל יום לפרוטס,

מתפלל לגבי ראש העולם,

סדר שהגט יהיה בסדר, שלא יהיה הרבה חיובים בגט,

שהכל יהיה בסדר,

תתפלל שהגט יהיה בסדר. הוא אומר, כל יום התפלל, גט, גט, שיהיה בסדר.

שלא יקנו לי הרבה כסף למזונות וכל היגבולות.

הוא אומר לו תסתובב תסתובב בבית. אבל יום אחד, ככה אני באתי עם השם,

אמרתי רגע אני כבר עומד עם השם והקדוש ברוך הוא כל ירון,

כל היכול באתנו.

אתה מדבר על כל ה... אתה מדבר על הקדוש ברוך הוא כל ירון.

אז מה, צעד דווקא כן?

אבל לא שומע עליו, פערים שלום.

עשה שלום במרובי רבא שלום היא איש שאין איש לדעת.

הוא היה יום יום, עולה תתפלל על זה. עשה ממר מתוק, עשה ממר מתוק.

עשה ממר מתוק.

היום, אני לא יודע לעשות סופר,

אני לא אגיד את השם עוד, אבל היום אשתו רבנית מפורספת בארץ.

מפורספת!

ונותנת לו לדמור תורה, ולקחה עליה אתרון של הפרנסה,

ומשתמשת ולומד כל היום.

בן אדם מאושר, מה זה?

הוא ראה שיש טער, הקדוש ברוך הוא רבן עושה משהו, מה אתה רוצה לרבנית?

מתפלל, מתפלל, מתפלל.

בסדר, תשמע, כמובן הכל על פי הרבות של רבנים,

לא כל המקרים שווים,

אבל הרעיון שאני רוצה להגיד מוריי ורבותיי תדע כמה טוב לך בחיים תדע כמה טוב.

רבנים שאומר להם, אני לא הייתה תיראה בעולם שפעם הוא הלך ברחוב רבי סושה

היה ברחוב מבעש שלו אדום ליבר.

אמר להם ליבר אתה יודע רבנים שאתה עשת משהו? אבל לא.

הוא אמר את זה אתמול, הוא אמר לו לא.

הוא אמר לו לא, לא יומיים בלי לאכול.

הגיעו עשייה מלחה עבורי הרב סושה רוקט אחרי מלחה.

הוא לא, זה ראשון זה אחי יקר רב סושה.

איך אתה רוקט?

איך אתה גאה אוכל ומפספס?

אמר להם רצו שאני אספר ולא רק שלא אכלתי. הוא אמר להם למה?

הוא אומר להם למה? עכשיו הוא אמר כל רגע. הוא אומר להם מה אתה מודה להשם?

הוא אמר להם למה אני מודה להשם על התאמון.

יש אנשים שאין להם תאמון.

אין להם תאמון אבל יש תאמון. יש אנשים שיש להם יד באוכל אבל אין תאמון. הוא מודה להשם תאמון.

הוא ראה ורבותיי מבקש שקט מוחלט.

הוא ראה ורבותיי

זה מה שאמר להם, שידע להסתכל בנקודות הטובות שיש בתוכריו.

תוראי ורבותיי, בן אדם מסתכל בנקודות הטובות שיש בתוכריו,

עוד מעט ואין רשע ויתבונן על מקומו, ואיננו אומר הרב ברסלר שבן אדם מסתכל עוד מעט ואין רשע, תסתכל על זה בנקודה טובה, דיבר,

ופתאום הוא אומר ריבונו של עולם,

ויתבונן על מקומו, ואיננו, שבן אדם מתבונן באמת על מקומו, מתבונן במקום שלו באמת,

ובסוף הוא אומר, הכל נושא לרעור, ואין להם אין שור רע, הכל טוב. אין שור רע יורד מלשמים.

זה קורא לך, זה רץ ורץ ורקן באופן פרטי.

את הדיבורים הללו לאחר את בני מתקיין אין שור רע.

דע בא למעלה ממך.

אם אתה מרגיש רע, דע לך, זה בעיה בך, זה לא בעיה בהשם.

זה רק אם בפי עליון לא תצא הרעות והטוב. אם הקדוש ברוך הוא עשה את זה, הוא יודע מה הוא עושה. זה הכל דברך. וגם בדברים מוחלניים,

שהרבה אנשים שיש להם נפלאה רוחנית, כמובן לפני הירידה,

לפני הירידה זה מלחמה.

מלחמה ה' באמלגת ודור דור.

בן אדם ברוחניות נמצא לקראת משהו, מלחמה! אין מנוס.

ברוחניות, בן אדם שותן פתח, כאילו קטן, דיבה, פתח קטן,

הבן אדם צריך לדעת שאתה כבר למטה. כי אי אפשר לקפוץ מהחלום שתי קומות, שלוש קומות ולא לקפוץ. אין דבר כזה.

לא, אני יעזור בקומה אסיר. אין מצב. בן אדם קופץ, תופץ. לפני מלחמה, ברוחניות, בא את זה יצר רע, אין דבר כזה, אני אעשה עבירה ואין איש בעולם.

זה, אין שום רב בעולם שדיבר על זה,

ומי שאומר את זה הוא שוכרן,

אני אעשה עבירה ואין איש בעולם כבר.

בן אדם לפני עבירה, מלחמות. מלחמה לה' באבלה, כי יד כס יד נלחם.

תשמע, אבל אני חושב כאן. איך אתה חושב כאן למצחה הזאתי?

ותשמע, יש לי יצר רע לעבירה, לשון הרע וכו' וכו', יש לי יצר רע לעבירה.

התייצבו, התייצבו כמו חייל, גיבונו בית, ברוך אני נותן לי פשוט, אני אריה, אני רבי קיוויגר.

קצר אמר רבי קוס בלח, יצר רע,

תגיד לו, רגע, יצר יצר, עם מי אתה חושב שאתה מתעסק?

למה לא נתן רבי קיוויגר, מה זה בעיה?

אתה יודע שאני גם רבי קיוויגר של אדום?

זה רבי קיוויגר של אדום.

מה, אתה בא לדבר ראשון רע? אתה בא להסתכל ברחובות?

אתה יודע שאני רבי קיוויגר?

אה, אינצ'אנל ללובה, קוראים לי לא רבי קיוויגר, קוראים לי ליאור גלאסר?

החליפו לי את השם.

בפנימון של הטוב, פנימון שלך עכשיו. החליפו לי את השם, אני רבי קיוויגר.

בן אדם צריך לדבר עם עצר, תשמע, אני חשוב.

וסבא צדיק,

שעודם רשעה רצתה לעשות אתו את העבירה,

אמרה לו בוא, הנה, קדימה,

בואו נתחדק אל נושא הרעה הגדולה הזאת וחטאתי אלוקים מה זה הרעה הגדולה הזאת? מה זה הרעה הגדולה? יש רעה גדולה בשעה קטנה?

ברוך הדאד אולי אנושינו מלך העולם שהכול נהיה מנורו.

מה היא אמרה על הפרשה?

מה זה הרעה הגדולה בשעה קטנה?

היא אמרה לו, תדע לך.

יש עניין גדול לעשות עבירה ומתוך העבירה לעזור בתשובה.

נמצא? בבקשה, כבר תדבר.

יש עניין גדול לעשות עבירה ומתוך העבירה לעזור בתשובה.

זו נקראת רעה גדולה. למה?

כי גדולה העבירה לשמה.

אתה עושה את העבירה בשביל להגיע למקום נמוך של העבירות,

ויודע שאדם נמצא במקום כמו שהעבירות נושא תשובה ומגיע לבדרגה מאוד מאוד גבוהה. כמו שאומר נגמר בספר הוראות, נקרא צוויות, נתמוד ב'.

גדולה העבירה לשמה.

אמרנו לו, איך זה נכון ליוסף, בואו, קדימה תעשה עבירה שהעבירה תעשה עבירה.

זה לא סתם עבירה, זה לשם שמיים. זה בשביל להתעמוד בקליפה ולצאת ממנה ואז תהיה קדוש.

זה אחד הדעות שהאדם הראשון,

איך האדם הראשון?

תשבור על אדם את כל ילונות הגן.

מפי עץ הדעת לא תאכל, תחנן לך לבוא בעולם, די, נע, אל תאכל מזה.

והאדם הראשון אדם בכל, דווקא תהיה זה בעייתי, אכל ממנו, איך זה יכול להיות?

והחסידות מבואר שהאדם הראשון רצה להגיע לדרגה של בעל תשובה כי אין דרגה כמו אדם שנפל וקם, אין דרגה טובה בעולם.

אין, אין יותר בעולם מאדם שנפל וקם, אין כזה דרגה בעולם.

לכן מי שמנון ולמר מאוד ספרים,

שיהיה הבן אדם הכי קדוש שיש בעולם,

פלוסון מקרלין,

ראים עליו שהוא לא רצה לקבל את האדמוות,

כשנפטר האבא שלו הוא לא רצה להיות אדמוות.

והרבה חסידים ראו שהאדם מקרלין יש בו הרבה עם הלינוק,

לקח את התפילה שלו, היה מתפלט בדפקות עצומה,

תפילות נוראיות, היה נותן בקולי קולות כמו ברק, ברק, תפילות נוראיות.

באו החסידים, אמרו לו, רבנו, תהיה רב עלינו. אמרו לו, לא, לא, לא, רב פתאום, אני עם השם, לא ראוי יותר רב, לא רוצים יותר רב, לא ראוי, לא מרגיש שאני ראוי.

הלכו למגיד.

באו למגיד ואמרו לה, תלמיד של הרב חסידים לא רוצה לקבל קהל חסידים, אנחנו רוצים לראות את החסידים שלו, דבר איתו.

אמרו לו אתה מוכן לבוא לרב מגיד? אמר כן אני מוכן לבוא.

הגיע לשם והיה בטוח שהמגיד יגיד לו הרי המגיד רואה את העבירות שלו ורואה את העניינים שלו שהוא לא ראוי, המגיד לא, ודאי שיגידו לו.

הוא מגיע למגיד והמגיד קם לפניו.

הוא נבהל לרומה, המגיד קם לפניי והוא אומר איזה אפס.

מה הוא לא רואה את השופר ימי? מה הוא קם לפניי?

וזה לא אותו, הוא קם לפניי והוא יגיד לי עכשיו להיות הרב שלהם.

ובאמת ככה אמר לו.

אמר לו, אמר גידא, אתה תהיה רב של בני ישראל,

אתה תהיה רב של ועדת החסידים הללו.

ואם תאמר, אה, אתה לא ראוי,

ויש דרגות שלא הגעת,

גם אם יוצאו מה שאתה צודק,

כדאי לו עם ישראל להיכנס בבוץ בשביל להציל את הרשמות שלהם בבוץ.

כי אם הוא מציל איבן אחת מהבוץ,

זה יותר טוב מלהתבודד עם השם במראה. חנוך זה היה אחת שהיה יותר גדולה מאברהם.

חנוך היה עובד השם יותר מאברהם.

יש דאב בחז״ל שחנוכי היה מלאך, הגיע לדרגה של מלאך, והיה מסוגל כל יום בבית,

גם כשהיה עושה מלאבה כזה בחז״ל, לא היה טוחן נעליים.

כל נעליים, כל נעל שהיה עושה, כל נעל שהיה נופה אותה, היה צייק ברוך שם כבוד וערודו לעולם ועד.

כל פעם שהיה טוחן נעליים ביום גיבור, אנחנו אומרים את זה ביום גיבור, בכל הקולות שאנחנו מלאכים,

חנוך היה טוחן נעליים, ברור וברוך שם, וזיקטושה ותאומה.

מי יותר מפורסם?

חנוך או אברהם?

על מי קוראים אבינו?

אלוהי אברהם הוא אלוהי חנוך, אלוהי אברהם. למה? הוא לא הגיע לדרגת אח, ואותה נשאל אברהם אבינו?

אלא בקר רץ אברהם, חרדלים, לשונות, הוא לא הגיע לדרגה.

אבל הוא הוציא נשמות מהבוץ.

אדם שמוציא נשמות מהבוץ, מראי ואבותי, אין ערב, לא יזוהה בפז ערכו של אדם שמוציא.

כי כל הגדלות זה להוציא מהבוץ.

אמרה רשת פטיפה ליוסף,

בואו כנס לבוץ, תעשה עבירה, כנס לבוץ.

אמר ליוסף, איך הוא עושה עבירה כגדולה?

העבירה הגדולה היא עבירה לשמוע, איך אני אעשה את זה?

כי כבר יש לי עבירות גם שהן לא כאלה,

אז אני ממילא כבר בבוץ, אז אספסד בהן.

ונתתי כבר אלוקים בעבר,

זה לא שאלה בעבירות, אולי יש לי רק בשביל העבירה הגדולה.

יוסי, איך לעשות את זה?

לפני עבירה בן אדם שלא יגיד לבן אדם על הזה? אני מלאך.

אבל חזן אמר ליוסף ראויים של בית אבא שהשכינה מדברת מגרונם תארי לך עכשיו הרי כתוב אלוהי יצחק אולי גם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב אולי יגידו אלוהי יוסף

זה לא חושה מרפאה שיוסף נפל בכזאת עבירה והגיע אליו על פי יוסף זה לא יפה

עכשיו אמרי חבר הכנסת מולביץ

אתה עושה סרוק?

וכמו שאומרים אברמודיה אברמודיה אתה מניח שלי? כן. למה?

אני צריך להיות מנהיג של הדור וזה אתה מנהיג תפילין?

וכי אתה צריך להיות מנהיג של דור?

מנהיג תפילין כי מי שלא מנהיג תפילין זה פושע יסתכל בגופו, מצוות עשה.

מה יוסף אומר לה? לדעת עם אני לא עושה עבירה? כי יכול להיות שאני מנהיג.

יכול להיות שאני אוהב על העם, יכול להיות שאני אהיה רועל יוסף.

כמו שאמרתי, כשבאה עבירה, אל תגיד לא, אולי אני נורא מספיק.

אני בגדותי,

בשורש של השמה שלי יכול לרדת לקראתי מקומות השם שמור ויציר.

יש כזה מצב בעולם?

זה מה שכתבתי בקונטרס האחרון.

ואולי עם כיפה על הראש וזקן יבואו להיכנס לאינטרנט.

אתה יהודי, עזוב עכשיו גיהני גיהנאים שנשרפים על גבי שרפות על גבי שרפות,

שהרב רוזנר אמר שלא היה כזה הצלחה ליצר רע, מפייס העולם כמו שיש את הנגע הצרה עד שיש את האינטרנט. אתה בא לזה, כל מיני אייפונים וכל מיני גישות, אינטרנט. עזוב את זה.

לא יכול להיות להשם משהו, לא נותן לך.

הרקע, רק רוצה שהוא נותן לך.

תסתכל כמה אתה בהמה, כמה אתה בהמה.

לא טוב לך, מה, לא טוב לך בהשם, מה אתה מרש?

מה זה דבר לעשות?

אבל השם אומר אסור, כן, תשמע, אבל אני במשבר, קשה לי, קשה לי מאוד.

מה זה קשה לך?

אתה הבן אדם הכי מאושר שיש בעולם.

לא, שמע, אני עובר משברים, קשה לי. מה קשה לדבר? מה?

אתה רוצה לעשות סיבוב שלי יחד בתל השומר ותראה כמה אתה מאושר בחיים?

אתה רוצה לעשות סיבוב שלי יחד, בלינסון?

כשמולדת הילד השלישי, הבן השלישי, זהו.

הייתה שבת, והייתי חייב להיות יבשתי במחונה.

הגעתי לפעם, לפני שבת, קודש, אתם יודעים, עייפות נוראית, אחרי שכבר נולד בן בשעה טובה,

ולחץ בבית ובשמור על הילדים, ישרתי שתיים להורים, ואתה זה, בפלגל שלהם.

עשיתי קידוש והתחלתי לראות מלאכים עולים ויורדים בו,

העייפות,

אני ככה מטושטש,

יש לי כבר הלכה לישון,

חפשתי איזה גמרא, אני זוכר בסרט פסחים,

לפיוט כאילו זה מה הייתי בהתחלה,

והתחלתי לראות,

לא שבת קודש, בהבחדה האוכל של הבן-חולים, בתל השומר.

שמה,

אז התפלתי על ההורים ואמרתי,

תגיד לכם שלמדתי,

בהתחלה, ואחרי זה היה עייפות,

עכשיו לא היה מקום בסדר לישון,

החלטתי להסתדר לי את הכיסאות,

כן, לעשות הכיסאות, להלדר מיטה,

ואני בדיוק בא ככה לשים את הראש ככה בנתודים, כמובן עם הגמרא,

כשנעס את המצפון ואתה לא לומד ואתה אהב,

הייתי מאוד אהב,

להקת הגמרא כאן הייתי, אני ככה נופל קו, נופל בקו,

וזה חלב מה שנאמרו של חום גומך,

נופל קו, נופל קו.

אתה יודע, אבל אז תסתכל לי כמולי משהו נוצץ,

תסתכלו, הוא אומר בן אדם שמאל גיל 80 עם קרחת מוצזת על כיסא גלגלים ומחזיק אותו בפרץ, ואחר כך עושה.

הבנתי,

אמרתי שזה חרום במציאות,

מילא הייתי אומר שער הגמולים ונרדם, אבל,

אז אמרתי, כבר לא פשוטה, זה לא איזה שער הגמולים.

הוא אומר לי, תגיד לי, חילוני היה חילוני, אתה דתי?

אמרתי לו, אם אפשר להגיד דתי,

ברור שכמו דתי כזה, אולי, שחור ולבן,

אתה חושב בשביל מודע, הכל פה,

כמו אלה, לכל אלמא, הכל בסדר גמור. אה, אתה דתי,

ברוך אותי, אני בעל תשובה.

אמר לו, ברוך אותי, אם אתה בעל תשובה, תברך אותי.

שאלתי בעל תשובה, בעל תשובה שהגיד עליו, ריבון עולמי,

שולח זום וזה אחרת עוד, אבל רק שאתה בעל תשובה.

אבל,

אמרתי לו, כן.

אמר, אז אני רוצה שיתעים אותי לצביע על המקווה.

אמרתי לו, אין שום בעיה,

אני לא יודע לקרם, אתה יכול להצביע?

הוא אומר, כאילו, אבל באיזה שער אתה מתפלא לי?

פה זה תקע אותי

כי אני ומורתי אדמו,

הלכתי למכוחה בשבת.

זה שמונה, מה פתאום, זה כבר מינכה,

כאילו אני כאילו, שמונה זה כבר מינכה,

ככה טוב.

קיצור,

יש פה ממשלה עם 12 בלילה שאומר חילוני שתהיה לי מוסר,

זה כבר מינכה.

תודה רבה.

אמרתי לו, אני, בגלל שכבודו רוצה להתפלל,

אני, אין לי מושגה שכבודו אומר לי, אני מבקש שיהיה דיקה למחלקה,

אני אהיה כאחור.

הוא אמר, אנחנו מתבלבלים ב-5 בבוקר.

אמרתי לו, למה אתה יוצא לעבודה?

אמרתי, ב-10 שנים בוא לבן אדם ב-80 ופסיק לדעתי עם שתי רגליים ומקים לרקע האף שלו בחוץ,

אם הוא חצי רוזם,

הוא עושה.

עכשיו מה לקו דישן רבו דישן,

תראה, כשכמה שיותר טוב זה ישן יותר בריא לנו, כן, הוא אמר, מה יש לך לקורס ב-12? מה יש לך מה לעשות?

אמרתי את זה בלב שלי,

אבל למדתי לו, איזה שעה שתגיד,

ואני הבנתי בחלום הכי בראש, לא הבנתי שבן אדם יגיד לי עכשיו ארבעתי בבוקר, אמרתי יאללה, חמש חמש, והגשתי עם איזה מישהו שמשעיר אותי,

זה אחד שעובד שם ומדריק כל שניה עובר מסכן עם הזה,

אמרתי, רבע לחמש, קום, הבטחת לדגן, חמש בבוקר, רבע לחמש,

אבי הבן,

אמרתי, ריבונו של אמניו, למה בשבת?

שבת קודש, שבת קודש, כאילו מוקדם, ושבת, הפסיקה לפתור ככה קצת יותר את המתיקות והחביבות,

דוח גמרא עם איזה כוסטר מישהו לדעת לפני שאומרים לי סביבה, אמרתי, הבטחת, קום,

קמתי, הלכתי על זה במחלקה שלו,

הולך, נתקע באיזה ערוץ בור, ערוץ שמה, הפוך,

אומר להם, ראיתי גריסים עפים באוויר, קירייה של חמים, כל הפלטות יש בזה,

ואני אומר, זה גריסים עפים באוויר ראיתי, ברור שהייתי עייף.

הוא אומר, מגיע אליו,

כשראיתי אותו, הוא ראה,

הוא אומר לי, או, ישקור שהגעת.

הוא פעם היה בישיבה,

מניח חיובי לגמרי, ועכשיו שהוא ראה שהוא מתקרב שום פעם למקורות,

מתקרב למקור היה, לעולם המרכזי הוא מתקרב למקורות, אז כנראה שהחליט שום פעם לחזור.

הוא אומר לי, נשמע, טוב שהגעת, אבל יש עיכוב קטן. אמרתי לו, מה, בוא'נה, אני כבר מצפצף לאחות, זה מאהבעונה וחצי,

והיא עדיין לא באה לנקות אותי.

אז אתה יודע שאני לא שולט על הצרכים,

והיא צריכה לנקות אותי, היא אפשרת לתפול כמה.

אמרתי לו, ניה, אני אחכה לך.

נתתי הצידה, עשו משהו דקה עודי,

בפנים.

אתה תראה מה זה.

יהודים יום בבוקר עושים פרוויר עולמה,

תראה שמישהו ינקה אותו, ועד שהוא ינקה אותו.

תראה, תראה, זה יום הנדרזי הבא, אייף, איזה יופי, הוא הולך ברגלך,

מנענע רגלך, תנאי צופות לך,

הלב באו ורעס, מיוחד בחייך, העולם בבוקר שלך.

אתה קם בבוקר, הוא אומר, עודי אני לפונך,

מאיר, אי אי אי מלך, מלך.

מישהו יכול לקחת לך את זה?

מישהו יכול לקחת לך את זה?

ובוא נגיד גם את זה, אתה יודע, אבל אין לך מה לעשות היום.

דוגמה, היום אתה יודע, אתה קם, ואין שום תורה ושום מצוות, מסכן, נתקעת.

חסקל אברהם צריכי ידוע שהוא נתן סיפיר, לעבודת בסיפור.

הוא סיפור של אורי איאוש, אתם יודעים מה זה להנתיק בן אדם מתורה?

אתה רוצה היום לקחת את השגיע האברך, טוב?

אתה רוצה לשלוח אברך לאברבנל או לגיע איפה אתה רוצה? תדרוש לו את הספרים.

גלוב את הספרים. אברך, יש לו טור שהוא כותב עליו, את ההערות שלו, איזה גמרא שכותב עליה. אתה רוצה שיגיע אותו?

מוחלט, מקבל, אתה רוצה לשלוח לו את הספרים?

יומיים תראה את זה ואנחנו לא מסתובב.

הרב משה סיפור אמר, תראה אברכים מבין הזמנים,

חצוף של לימון ספור.

בפרט בי הזמנים של פסח, חכו, תנגן, תרים, תעלה, מעלה ומוריד ארבע דללי עולם. אתה רואה אברכים זקנים עם נקודות של צבע על הכיפה. מה לא מלא צבע?

מעלה יוצא שגיל הולך לגבור את הקטע, דגים באקווריום, בוא נעשה,

אם זה מתחיל להנגיש שם מהארץ ואז זה מסתובב עליו, ואז הוא נזכר שהוא בכלל במרותו לא אברך כי הוא לא גדל במאה שערים, ואז מתחילים, עמיו הגיע, קאסח בא, פיצוצים, מתחילים, קאסח, פיצוצים בבית.

למה?

יש הרבה רבנים שיהיו בריאים, שיהיו בריאים חלק מהם.

שניים כאלה נפגשתי.

היה זוג, התחלתי עלינו צוות,

ויש אמון מה פתאום,

הוא רק חוזר מהעבודה,

הוא לא בראשות תורה,

מה זה לא יתאחד, אין מצב כזה בעולם.

בית זה רב אחד,

מה הוא יודע פתאום בית?

כל מי שלא עבר, מה הוא יודע?

בטח, יש לו בית, גדול השלום, אבישב אמרו רק את שמו,

וזהו.

כתוב בתורה, למשל, כניסותה,

כשבו הוא מורק את שמו, מזה נתון לכל התורה גולה.

אם הוא מורק את שמו,

אז דבר נשאר לבית להתפלל,

כי הוא מורק את שמו.

תשמע, אתה לא מורק פעם אחת לשבוע, אתה מורק אלף פעם, עכשיו היה פעם אחת.

מי תראה את הדבר הזה? לא, שלום בית, איזה.

התקשר אליו עבור, הוא אומר, בן אדם לא מגיע לשיעורים.

ישבתי לו, מה קורה?

הוא אמר, הרב, אני מת לשמור אותך, מת!

אבל הרב אמר לי שעשו, אני חייב להישאר רק פעמיים בשבוע הלכתי שיעור תורה,

וזה לא בשעות שמסתדר לך כי הוא רוצה...

עכשיו, לא בגלל שזה היה לי.

גם בגלל שזה היה לי.

אבל לא בגלל שזה היה לי.

מי זה בן אדם שיכול לנתיק בן אדם עם תמוזיה?

מי הבן אדם?

הוא אומר לו, עכשיו בן אדם חס ושלום, חס ושלום, הכספים, חס ושלום, ישראל יסמים.

ואשתו גם, איתו ביחד.

משלוא ארמונות כל היום, שולחים אחד את השני.

נו, אחרי שהם יחד.

נוקיי, פתאום זה שמע יום אחד, הרצאה מאיזה אחד, כמה שזה נסק לגוף וכמה שזה רע, על מה שהם ישמור, יש תשובה ארוכה, על בגללות משה, על משה פיינסטרם,

על הנזקים שזה מביא, כמה עבירות הוא מונש שם, בן אדם שלוקח את הדברים האלה שהם ישמור מעצים.

ובקיצור, מראה ורבותיי,

פתאום גילה שזה רע, בא לי אשתו בבוקר, אין, נגמר הסיפור, אין שום דבר, אני נקין.

תגיד רגע להתפלת את דעת שוב, חדמתי לך על דעת שאנחנו בעננים אחי,

לא התפלתי אותך,

פתאום נמבקר, ניגע עכשיו להעביר לך דז',

כתבתי לך על דעת, אתה צודק, היא גברת שמה תשמי, זה מסוכן לגוף, זה יכול להרוג,

לא מעלה אותי. תגיד לי, אין איזה מישהו, בא אליי, מישהו, אבל אתה חייב לעשות כמו שלום,

אין מה לעשות, אחי, אתה חייב להתלהלכת,

מאשר אישה,

אז הבעל גילה את אור התורה, האישה גילתה את אור התורה,

היא צריכה להתחשב בבעל הזה.

מי שיכול לנתק חולה באלפוזיה שלו,

מי הוא מנתק בן אדם מתורה.

אמרתי לו תורה, תן לך את הראש שלך, ושלום זה נמדתי מכאן, כי השם של הקודש בו קודש בו קודש בו אומרים שלום.

שלום, הפוך, למה לפחד? תגיד לאישה גברת, התורה,

מה הפחד, אתה לא מבין, מה הפחד היום להגיד את האמת בפנים?

התורה, אתה מתורר,

התורה היא ישרת ישרה, מה אתה רוצה כדי לשנות את התורה בשבילך?

מה אתה רוצה כדי לשנות את התורה בשבילך? התורה היא באמת, אי אפשר לשנות אותה. כל אלה שמנסים לשנות קודם רבי נחמן בברסלר,

שהרבה אנשים מדברים דברי תורה ומוסר, ואף עוד לא מתעורר, למה? כי זה חן של שקר.

רוצים למצוא את בן אדם, יש עניין גדול ללכת על המטרחה,

עניין גדול,

יש עניין גדול ללכת על המטרחה,

יש עניין גדול לקנות בדץ,

אה, חזקנו לך, אתה מחזק, הרב, אתה מחזק, יש עניין, מי שלא קולא בדס, אתה עושה שמיסה בתוצאות,

יש הנחות.

רבותיי ורבותיי,

אחרי כל הדברים הללו,

אז הבנאדם יכול שהוא לא ממש יהיה תורה.

זה לא שלום, זה שלום בבית.

אז אחרי שבנאדם דן, הוא אומר, שמע, למה זה מגיע?

הנקודה המרכזית אומרת עכשיו לנו מראש בספר שלנו, מזמור לפערים, שלום ותודה,

שאנשים חסר להם בהודעה.

רבי חסקאל אברמסקי היה ציביר, קם ואמר, ריבונו של עולם, אין לי תורה היום,

אני רוצה להגיד מודה אני.

אבל על מה אני אגיד לכם מודה אני? שאני בלי תורה?

בן אדם בלי תורה. אני רוצה להגיד מודה אני, אבל אין לי תורה.

מילא היה זמן להתפלל, אתם יודעים מה אתה יודע על הכולות, אבל אין לי כלום.

זו רוחה אינקולוגית, כבר אמר שבן אדם שקם בלי תורה, חבל שהיא תורה בתורו.

קפה ולא למדת תורה, חבל שאתה בקפה.

כמה נזקים הוא גם בעולם.

אופרטיה אמרה, אני אוהב את השמאלה אבל על מה אני אגיד מודה אני על מה שתענות אבל כתוב ככה להגיד את זה, אני אגיד מודה אני לפניך הכל בדיכאון מלך חי וקיים על מה אני מודה לך השם בתוך הלב על מה אני מודה לך השם שעזרת בנשמתי תודה רבה אבל הנשמה זה רוחנית אני כל יום עובד אני הייתי רגיל לראות כל היום בלי הפסקה על מה אני אומר לך אבל פתאום הגיע רבה אמונתך הייתה אמונה שלי בך אף אחד לא ייקח את זה יש לו לדעות אז אני אעזור אותם מודה אני לפניך מלך

על האמונה, על האמונה שלי.

לא עודות, זה לחזור, זה לא עודות. לא עודות, זה לחזור.

כשאתה כל הזמן מולד, ואומר רבי אהרון רטה סבורה פתוקה, ספר שומר אמונים, מאמר השגחה פרטית,

שמקובל כשאדם שיש לו צרות,

שבוע שלם, חול ששלם כמה שאתה יכול, עד להתפלל.

עוד אין לי צרות, לא יתפלל, כן יתפלל, אבל קודם כל תראה, תשבור ואני מקבל את הצרה.

מקבל! תודה רבה. תודה רבה למתנה. מה זאת אומרת? זה צרה, זה מתנה.

זה מתנה!

כתוב במדרש

רגילת אגוז, ירדתי לראות ביבי הנחל.

עם ישראל יבשלו לאגוז כשם שהאגוז יפול בתוך הבוץ ולא יתלכלך. בשטיפה קלה של מים אתה מנגל אותו.

קר יהודי נפל לשיא, הבוץ שבעולם היהודי זה חלק לא גם ממעל.

עכשיו לקודם ושנייה, אין מה לדאוג.

מוריי ורבותיי, היסוד שלנו לדעת שתמיד יש תקווה, אתה מסתכל על התקווה, אתה כבר שומע מה הבעיה.

כשאתה רואה הכול בעין טובה, אין בעיה.

אמרתי לעצמי להיות, הרי הבן אדם נזכר והצליח לעבור ולהתפלל.

ואתה מתפלל והכל טוב.

יש עוד סיפור שנתן לי תור אמון.

נתן לי, אני אומר לכם, הסיפור השני שעכשיו עושה ברחם,

נתן לי לפחות חיית בתפילה שלושה שבועות ברצף, ברצף שלוש שניות היום,

ואני חושב שקיבלת על כל התפילות,

יותר מחוץ מהכוונות רופנואליזיה שאני

סופר עולמות, אבל מי זה?

בן אדם עכשיו נמצא בתפילה ואני מרגיש את כל התודה ומודים,

כולם צורכים ורופאים חולים כולם משתגעים. פתיחת הפרנסה, אני באתי לא מפני ורק,

וזה לא וכולו, כשהיה פתיחת הפרנסה היה המקום מקרוב לאחד. למה, הם מרגישים פרנסה?

כל יחסור לדבר אבל פתיחת הפרנסה, ששש, איך אתה מדבר פרנסה פתוח, איך אתה מדבר פרנסה פתוח, רוצים פרנסה, השוואה שלה זה לא משהו, מתביירים.

אנשים יום כיבוי, יאללה, תפסיק לפחות את הפרנסת, באת דורם. רק הגיע השקבות,

נינה בת מסעודה, מסעודה בת גנינה. נינה בת מסעודה, בת גנינה, נינה, נינה, נידנה, נדדה, נדדה, נשחמות מדור המבור, מדור הפלגה, מדור המגמר. זה מביא לך את כל הרשימה.

מה יש? אצל אשכנזים זה יזכור, זה ארבעים וחמישה דקות דרך.

אם יוצאים החוצה, קצת זה ידוע עם מסעודה, זה נפגע, מסעודה, יש שם זהב ומתק,

כרקע מבן.

מה קרה?

לא טוב. לפרנסה. לא.

זילוי נשמה. לפעמים היא תחזר לבית-הכנסת וכולו,

לימים נוראים.

הגיעה הפטרה,

היה מצווה להזכיר את הנשמות, כזה דבר, בכפחיים כתוב שיש מצווה להזכיר את הנשמות.

באתי לעצמנו, אני חייב להיעל בכפחיים וימצאו את זה כולה.

אולי זה מספיק עם השלמות.

הלכה לי הנשמה,

אבל עשיתי מבר הכל, רק קודם כל מיני סמכווי שיזכר את הנשמות.

לא, אולי דיבוקים ירדו, אתה לא יכול לדעת מה קורה?

אמרתי לך לפתור את הבעיה.

הסתכלתי בכפחיים, מה ראיתי? מצאתי עם מרגלית.

וכל זה לא עוזר,

אלא אם כן נותנים זכות לצדקה.

מה עשיתי?

הקראתי לבית-הכפחיים והוספתי מילה.

וכל ההשכמה נשמות לא עוזר אלא אם כן נותנים זכות הגון לצדקה.

לא היה ארבע שמות, סליחה.

וכל זה רב הבולי, שבוע ארבע,

הפלין, ויבוא הפלין, אורג.

וכל זה נישארו לרב וארבעה אדם.

הנה, עשיתי כסף, רבו, דבר עם אנשים עם עשיתי כסף.

כן, ובין בית-הכנסיות. פתיחה לארבעל, שניים, שניים,

זה לא בושות להגיד אחד לאחד שניים,

שניים, שניים וחצי, שניים ארבעים. הוא?

הזכות השניים ארבעים.

זה לא פחות מאצטרם.

יש לנו יותר מקווה בקריאת הרצאות, הוא לא מוכן רק מימי העשרים.

עשרים, לא, עשרים,

עשרים, עשרים.

עשרים פעם ראשונה,

פעם שלישית, רביעית, חמישית, שישית, שביעית, שבע עשרה, אלף, עשרה, הוא לא זז מהתיבה, עשרים!

נגיד, אין לך, אין לך, אין צנות רעש, הוגר לך, נכון הביתה. אין, אין לך, אין לך, אין לך, מסדר על את השירים של החמים. אין לך, אין לך, אל תשווה אית כסף.

נגיד זה רבי זייד,

תחזור אל ילדינו,

קיבלתי הערה מצפינה.

מה הייתה ההערה?

שני סיפרה לי,

יש לי משני סיפור על כל הדורחים,

וביקשתי אם יש לי סיפור.

אם היא חומרת בחיים שלה זה סיפור יפה ששמע בצבע,

במשך בסמינר, משהו, הרבה יותר מלך מור. היה לי רעיון,

סיפורים, חייב לנו להוריד לנשמות,

הסיפורים מורידים לנשמות, כמה פעמים עובדיה.

לא המדרש היא כאלה המעשה, והדרשות זה לא הדרשה היא כאלה, אלא המעשה, הסיפור. הסיפור שאתה מבין בסוף, זה העיקר.

זה מה שאנשים זוכרים את הסיפורים.

מה קשור לסיפור טוב? מה החיים?

אמר לי, יש לי סיפור אמיתי,

ודאי סיפור אחר כך עם הבעיה של אותה אישה אמיתי לחלוטין, סיפור אמיתי, טרי.

יש סיפורים לא אמיתיים, יש מספר, רב שרון אמר, יש מספר שהיה, יש מספר שיכול להיות, אבל זה מספר שהיה.

מה היה?

יש לי ספר את זה, הייתה לי מסיבת סיום בסמינר.

אחרי ארבע שנות סמינר, כשהן סיימו את הסמינר,

מסיבת סיום, כל המורות,

המנהלות,

טוב ויפה, שאלתי.

היא מספרת שבסמינר, אתם יודעים,

עושים כל מיני בסוף איזה הצגה שעושות כמה

בבנות כמה בבנות עושות הצגה.

כמה בבנות עושות הצגה וגם עושות הצגה.

כל מיני הצגה הם עושים גם חיכוי, זה נורא.

אתם יודעים, זה נורא נורא, ערב פורים,

אב הקודם בחצון הבנייה בשם הכתב סופר,

שחיכו את הכתב סופר, תלמידים חיכו את הכתב סופר,

ומהצער הוא נפטר, הוא הפן של הכתב סופר,

ומהצער שחיכו את הכתב פורים,

אם הדבר הזה הוא נקטר, השם ישבו ויאזינו.

למה כי עצם הייתה כזאת מסיבה כאן סביבת ציבור,

היא קמה הייתה מוכשרת בכוחה מאוד מוכשרת,

אם לא מוכשרת שבכיתה,

והיא התחילה לחכות את המורה ולהעסיק את כולם. לא התגלגלו!

אשתי אומרת, קלטתי שהמורה לא במוצא.

בסוף הערב המורה אמרה, אני רוצה לדבר.

היא אמרה להם, תתביישו לכם.

אחרי ארבע שנים,

זה מה שמגיע לי, אחרי ארבע שנים,

תפילות נצרות ביחד.

מוזר, פרשת שבוע, דינים, ארבעות!

זה מה שמגיע לי. בינתיים הייתם אומרים את כל מה שנתתי לכם, וזה חיכוי קטן,

אבל זה, רק צחקתם עלי.

אחרי אמרי, כמובן וכמובן, תודה רבה, זה מה שמגיע לי.

זה לא הסיפור שקישו עלינו היום, איפה שאתם מבינים מהקשר,

אבל סתם מה שנסגר,

הבחורה הזו הייתה בן המוכשרות בכיתה.

גם הייתי עם משכורת מפוצצת ולא היה שיתוך בשבילה, אני לא מאמין.

אולי עברה איזה 80-70 בשקט, בגישורת, בגישורת, ולא הולך, ומוכשרת מאוד.

היא ראתה בגיל עשרה, חמש שנים, ותקועה על איזה רב אחד או משהו, והוא היה משהו מקפיד.

התקשרה השנה, והיא מקפיד, אשתי אמרה לה, נראה לי המורה מעט, הוא לא נכון.

הלכה למורה,

אמרה לה, קשה לי מבזובה עד היום!

זה פחד.

והיא ישבה, שיתלה אותה, אמרה, תראה, איך הבנית תקועה, לא התכוונתי באמת, וזה,

כמובן שהיא קיבלה את הרצאה להקביל. ההבקרה יצאה כנראה לי פגיעה מאוד, וברוך השם קיבלה מחילה והתחילה אחרי כמה חודשים.

אני עם הסיפור הזה עם בעלה,

אותו ביחד עם בעלה, אנחנו לא ללמוד את הסיפור.

בעלה, אחרי חשוב היום.

בקיצור, זה היה מה שהיה הסיפור.

אני רוצה לחזור לאמצע הסיפור. מה היא אמרה?

זה מה שמגיע לי!

אחרי כל השנים הללו,

זה ידאג לי.

כשאני בן אדם בגיל 30, תגיד לי, מה שלומך?

סגור את העולם מתבחר, סגור, תקח את עולם,

איזה עטור מחדלית לקחו לכאן, נמאס, נמאס,

לא יכולו לראות את דשתו, את הילדים, את החברים, את האוף.

סגור את העולם, קח את כולם אליך, נעבור עד שעריך,

נראה לי שימי נפלאות.

די, די!

באולם צועק מהשמים, תגיד לי, אתה לא מתפגש?

30 שנים אני מאחיר אותך. משקה אותך!

אוויר! כל השבת על עלייה,

מרם ברכות הסכר ומרם ברכות מרם ברכות מרם ברכות מ.ג.ט.

כל רשימה ורשימה מנהלם בלתי דרך מהתורה, ולא מהתורה את האספרטק כמו שכאלה אנחנו מגידים.

אוויר!

הרי שעכשיו אנשים מורשמים, מורשמים, עכשיו הם מעייני ישועה בפני השולמת. לא, אתה צינורות, מושמים, תינוק, עושים לו קלס ושיקולי.

מושם!

היום זה נורא, ויש לך אוויר, ואוכב, ושתייה, ואתה הולך, כשאתה פח של מולד, כמה שאתה מתלונן מקבל יותר שפע.

מי שבוחר, זה הכלל, יש לו הכי הרבה כסף.

שמענו, אני לא יודע מה יהיה, צריך לתת דברים עם פלאק, קנה לו דירה.

שמענו, אני לא יודע מה אתם, תן לי כסף לזה, מה אני יכול, תהיה? רחם.

שמענו, אני לא יודע מה להגיד לך, פלאק.

ביגוד רבים, איזה ביגוד.

לא הייתה חולצה פחות מ-200 שקל שעלתה על גובו, פחות מ-200. מה, פחות מ-200 שקל?

זה לא יהיה לי לרש, מה, פחות מ-200 שקל לזה?

זה לא יהיה לי לרש, זה ביזיון, מה, אני יהודי, ואתה תורמי של מלך?

בוחר, בוחר. לא סתם בעולם אומרים,

מי שלא מוכר לא מוכר. זה יצא מזה, מי שמתמכן בדרך כלל הוא ככה.

מי שמתמכן זה רב אחי בעייתי. מה אתה מוכר?

ואולי כמה יש לך?

ואולי כמה טוב לרב.

וואי, רבותיי, איזה שורש לכל הפעמים שלנו.

לא יודע להודות?

אתה בוחר מפריעה של אדוניו?

אני אראה לך מה זה בחייה לדורות.

על מה אתה בוחר?

על מה שזה משפיע לך?

הרב פירר, כולם מכירים אותו,

הראש של עזרה למרפא.

זה הסיפור הפרוצה מטופל ביחד עם הרב פירר.

איזה עשיר אחד תרם סכום נקווה לעזרה למרפא.

סכום מכובד.

אמר לעשיר הרב, הוא ייתן לך את הכסף הזה בפני אחד. אני רוצה לצפור עם העם לבד?

בין זמן לכותל.

עוברת בלילה, זה רק מוקדם לתפילה,

ויש לך דרך לפני הקבלת קהל!

אמר וערה ספיינשיין לכותב, אז היה לתנאי.

מה טוב?

שהרי צ'קים לא ינהלו, אני חייב לבוא, אין מה לעשות,

תביא את הצ'קים רובה ואני איתך ביחד.

בואו, תופס לו ביחד, עולים על הרכב ונוסעים בירושלים.

אה, מורה מאוד בלילה, בסביבות שלוש וחצי בלילה.

וגימו מהר פירר לכותב, ארתו עשיר מהר פירר,

ורואים שהמכות האלה ללמודי לבד באבנים צורח. אה, אי, אי, אי, אי, אי, אי, אי, אי, אי, אי, בורד מאוד.

הפירר, באמצע אחד ראו שזה נקרא נמרר.

מה הוא דבר?

מה קורה פה?

הפירר, כתוב לימור, אמר לאותו אשר יאללה בואי תעסקה.

אם הוא קובע על משהו רפואי, עלייך.

אני מבקר אותו מההתחלה ועד הסוד, עלייך.

ואם הוא קובע על משהו רפואי,

אלא הוא מוכן על משהו אחר.

הוא מוכן על משהו שאין לו כסף, או לו דירה, או לו בית, זה עליך.

עשיתם עסק?

מה זה בשביל הרב? למה אני עולה?

כותב צ'ק פליש מגרד פלייסלר.

עוד אפס, עוד אפס, אפס אפסים.

מה אכפת לו כמה זה כותב?

כל מותיו ביד השם על העסקי.

בקיצור, אמר לא השיר, אמר הרב פירר עשיר עסקה.

אם זה רפואה אתה לוקח,

אם זה בריא, אם זה כסף, אי.

בוא, בא, ההוא מוכן. חיכו שיסיים את כל הנגיחות.

תפסק במשל עליה, אפיר.

הוא אומר, אפיר, איזה זכות, תשבו למנהליכם.

הוא אומר, תשמע, אל תדאגה.

אנחנו לא סתם רוצים לחפור.

הוא גם רגע ל...

מה נשמע, איפה בית?

יש חופרים? מה שאומר לך?

מה נשמע, איפה שאתה לומד?

קוגל, כמה קובעים?

יש לך עובדת?

אה, לא עובדת?

אה, פנות, ככה. אז אתם דוחים?

אה, לא משנה דתיים? אה, לא דתיים? מה?

אה, כאילו יעגרין במצרים? אה, רוק? אה, אני שומע על זה.

אה, אתה מכיר את דוד שלו?

מכיר את דוד שלו? זה הקליפה? כן. אתה אומר, אתה אומר, אתה אומר, הוא יקרה? אמר, הוא מושחת כזה.

אתה יודע, בסדר, גלבוס,

ועוד אחוז גלבוס, בן אדם צורמות.

הוא אומר לו, איזה חלושים היום? הוא אמר, אתה אומר, כן, מכירים אותם.

כל המשפחה שלו.

הלאה, בצד ובא נביא לך משפחה ותקנה עולמית, השם ישמור.

אבל עפירי הוא לא מהחוסריים אשר בארץ אימה. הוא לא הסתם חוסר. לא,

יש לי דווקא מינה, לא הסתם שוונות להם בשביל לדעת על חסר לצמוק עליך.

דווקא מינה.

מה דווקא מינה?

הוא אמר לו, תשמע, אם הבעיה היא בעיה כשל כסף,

ישו פרטי לידינו והמכובדינו כל סכום, נכון? כל סכום!

כן.

אם זה מה שרפואה, איי.

אני מצטער שאני משיבה אתכם לכאן, זה לא זה ולא זה.

הוא אמר מה?

מה?

אז מה אתה בורח?

אמרו לא בוחר כלום. מה זה לא בוחר כלום?

חתולים יש סיכוי עליהם שילמת, חתולים יש סיכוי עליהם קודם אותם חיים, לא נכו חתולים באותה שעה, מה אתה מדבר?

אמר היום בנהל חיתקתי את הבן העשירי שלי.

באתי דיונות להודות לקודשבור כל עשרה בנים שחיתקתי.

אז כל בן נזכר בניסים שהיו לי, ירדו לתמור. הבן העשירי, כמה ניסים שהיו לי, אתה לא יודע כמה.

אבל עדיין, כבר לא הבנתי, אז הרגבסתי בפחי על כל הסדים שיש לנו סיימתי.

מה אתה בוחר? מה אתה בוחר? מה? אתה רוצה לקבל איזה בום?

תודה, תודה.

אתה רוצה לקבל איזה בומבה אחת ולראות מה זה מחי אמיתי?

לא! שמע!

נראה אותך אם ישי כמו שלי, בוא ככה!

אתה יודע, שמע, יש לו מים.

הרך כבוד המדינה.

אמרתי לו תודה רבה, היה לי בריבועים,

תודה רבה, כביש שצומח, תודה רבה, קיבלתי עוגה,

שבת לילה.

הגיעו לזה עוגר מרב גודלבסקי, שלום בית, קדל... מה זה שלום בית?

שלום הבית, קנדני.

שמעתי את זה מרב גודלבסקי,

הייתי פעם חוזר שיעור בחולום יום חמישי,

היה אחד נעץ, חסידי מרב גודלבסקי,

במדינוקולי יקר,

עוד פסק.

דיסקים שלו,

הוא עושה שטיפת רוח בדיסק,

הוא שוטף את כל הרעלים,

מה זה, הוא מדבר, הוא חוזר לנושא,

הוא מגניס לנו מעצמות גיוס, אתה רואה על זה כבר עוד שלושה ימים,

על הדיסקיונות, שלושה ימים, פרוש פוליסט, ואחר כך.

אז הוא דיבר,

ואני חושב שהקטע הזה שעכשיו אני אומר לכם בדיס שלו, שהוא אמר,

תגיד, זה קטע שחייב להריץ אותו בכל העולם כולו. מי שאתם רואים, תגידו את הקטע הזה.

הוא מביא את זה בסיפור שהיה איתו ביחד, שאיזה זוג שכבר אמרו להם, ברבנות התגרש, די, אין לכם תקנה לא אתה ולא אתה.

אני מכיר, דרך אגב, גם עוד זוג,

שרבו, מה, איזה קיצוצים רבו,

באו לאיזה רב אחד בחולון,

אמרו לכולם, רוצים להתגרש. אמר לא, אתם לא התגרשו.

הוא אמר למה?

הרב אמר כן. הוא אמר לא. הוא אמר, תראי איך את נראית איך תראה רבי כמותכם. הוא אמר, תראו ביחד.

מי יתנגר עליה? אתה יודע, פרצים שמעתם פרצים שלך, אבל לא גורסים את צעיר בכלל.

עברו, שרבו ביחד, ביחד הכל בסדר.

קיצור, עוד העניין,

מאוד הרב רוצה את זה.

כבוד הרב, מה הבעיה?

לא היה להם 12 שנים ילדים.

היא מאשימה אותו, זה מאשימה אותה.

היא עוד עוד, אתה המשמרה ש... כן, זה היה את המשמרה שזה.

מאשימה אותו, מאשימה אותו. הכול.

קשה לי אותו, זו האמת.

גם אצל מנוח ואשתו,

אשתו של מנוח,

ראתה את מלאך השם,

מה אמר למלאך השם?

הנה אתה קרא, הנה לך קרא ולולדת בן. אומר למלאך השם אתו של מנוח,

הינך להקרא, אתה קרא, אבל תלמדו.

טיפה אברהם זכאי מהעולה.

באים אלוהים אחראי אלוקים, מה אמר שאולדת בן? רגע, רגע, הוא אמר לעמוד משהו.

הוא אמר שאתה קרא, למה לא ע�רת את זה?

היה הרבה בגרושים.

מיהכם, את הקרא? הוא הקרא, הרבה בגרושים בבית.

אבל אז תגיד את הסיפור, ראת הכרה, ואתם יודעים בין.

אין שביתה, למה? תשמע, מה, לא נעים עכשיו לעשות ויכוח של עשר שנים, לעשות ויכוח? היא לא אמרה את זה. לא אמרה את זה. קשה לעשות את זה על האמת.

אז זה מה שהיא מודעה? זה מה שהיא מודעה.

12 שנה בילדים.

בית,

צער גדול.

חומות?

כמו שם כבר סבבה, לא?

יום החומות. צער גדול.

ההורים של זה נגד ההורים של זה, מלחמות בזה, אני אומר לכם, כמו שבט כת,

האינדיאנים מול ההודים, אז ברכו פיתוזים.

אבא שלו לא מדבר על אבא שלה.

אתה בא לרובה, חמוש, אתה לא יודע מי יוצא לך. חמוש. הנה, הדות שלה מגיעה, מריאה, היא אגיד, דו? כן.

זיהית את המטרה, כן, לא, מה עשית?

אדם מטרה לצרם לו, אני צריך, שאני אשמור אותך, מחר בעשרה יישובות רחמים.

סבבה, פתאום הוא עוד לא, כן, לא, מה זה?

לא יבוא, אבל הגובה, אתה,

כת, בחץ?

בקיצר, הבייסאייד,

בן אדם, כל העסק, לחץ.

היה איזה רב אחד אמר, חבר'ה, יותר מדי לחצים פה,

תשחררו לחץ.

באמת!

קשה, צהוד, תשחרר.

תשחרר.

בקיצר, רבי ישראלי באו לארוחסקי, שיסדר להם.

אבל אני בתור רב, אני יכול להגיד לכם כן, אבל בתור אבא לא.

הוא אמר, נראה כמה צערים יש לנו.

אמר, גודלסקי, התחננתי להשם שייתן לי איזה עצה.

ופתאום נזכרתי במכתב ששלח רבינת האוניברסיטה לבן שלו,

רבי שמואל,

איש סמל שלהם לתרופה, שמונה מכתבים שהוא שלח לו, הוא אמר עוד כמה תלמידים.

ושם הוא שלח את הבן שלו, רבינת האוניברסיטה, שלח את הבן שלו, רבוי מכתב, שימו לב את המכתב מה הוא כותב.

כנראה,

לא אומרים מה הבן שלח לו, אבל כנראה לפי, היה לך מכתב, והייתי גם אני, לפי, היה לך מכתב,

אתה קונן את השאלה שהוא שאל אותו אליו יושב זירון.

הוא כנראה אמר לו שהוא נמצא בצער גדול,

והוא נמצא בצער בקשות,

להחליט את עצמו מה זה ארבעה בפי שרבי נחמן פרסם כתב בליקודי מעוררת תורה רשפי בית זה התורה המפורסמת

דעת צריך לדון את כל האדם לקו זכות והקו זכות העיקרית על עצמך

תסתכל על הקו זכות תתאחל את עצמך

הוא כותב לרבינטר זה קשה לי, לא יכול

רבינטר זה לא יכול במלאכה

אבל במדע אומרים

כל פעם נמשך אחרי הצער

הצער נמשך אחריו

חזון אומרים מי שנמשך אחרי הצער

זה שאנשים כאלה חולים על הצער, חולה את זה

אם אין איזה ריב במשך השבוע

את לא עברת משמעות

לא התלהכתי, לא התלהכתי,

אין איזה מישהו,

יש פה איזה מישהו,

גמח, גמח מעצבנים ורבי הפסק שירתו אותי ורצח עליו, גמח מעצבנים וסמכי

שחור על הערים,

פעם דיברתי על איזה בן אדם שכל הזמן בורחם.

אמרתי לו תלמד אני כבר, אמר הרב פער, תברך אותי, אמר נו מה היא, אני אומר לך הצהרות אבל תפקיד, אתה חייב לבכות, מה תפקיד, אבל תפקיד.

בקיצר רבי ישראל,

הוא אומר, חזר וחזור ואומר,

כל המשאר ראה הצהר היה,

הצהר המשאר עליו,

להסביר את זה יותר, הייתי בספר חביבים, ספורים,

אדם שיש לו צרות למה זה דומה?

אדם שסגרו אותו בשלשון וברזל.

בואו נהיה קמה, בואו, אתה יכול לראות, כן, זה טעות, אתה יכול לראות. כן, זה לא טוב, זה טעות, זה לא אני, בואו.

תשרו לו את הידיים והרגליים כדי להתעצבן.

זה לא אני, מתחיל להפוך את השלשלה האור,

אם הלכו כבר סגרו את הדלת,

הוא מתאפח בשלשון האור הזה,

ברור שהתאפח, לשרשרת התגזרנו על הגרון,

ושמנו פה את החגורה, פה ועוד, זה,

איסורים, שמו לו קול על ידיה עם הרגליים, אחרי שהוא השתגע,

השתגע, כל הגוף של השבת שעברתי.

יוסף רגע, אתה מבין איסורים, זאת אומרת שבן אדם מקבל איסורים ומתלונן?

כשבן אדם מקבל איסורים והוא מתלונן?

אתה מושך עליך עוד יותר איסורים.

תקבל את העברה.

לא, למה זה מגיע לי?

אה, השם טועה? בום, קיבל אותמקה.

מה יש לו אותו דרך אדם בחקיפית החלומית היה שלו?

זה חילוני הזה? אני מתפעק, הוא לא מתפעל, למה יש לו?

לפעול שלמדתי בחוולם,

אז זה היה ממש כמול בבת ים.

הייתי חבר מאחורי שיש בו בבת ים כל לילה ב-חמישתי בלילה.

יום שלי נכנס לעור קודש מפחיד והוא ללבד שם רק.

יום בול העולם, יום בול העולם, שלושבים בלילה,

סיפחנו בלבד שם.

יום בול העולם, יום בול העולם,

די כבר, די, די!

אתה מסכים על הדוח זובה?

אני כל יום

מתפלל תורה,

מתפלל תורה.

אני כל יום מתפלל תורה כל יום.

מגילא הבצע ראיתי אותו, וזה נקרא סרט בגילא חמש,

מוהל צעד.

זה לא שלך, בפקורס הזה.

נתקרא השבעה, היא כזה והיא אמרה לי. בפקורס של עולם.

לא לא, אגבור של עולם.

אין לי צער אבל מר לי, זה אפשר להגיד, אבל מר לי, תבדיק לי, תבדיק לי, מר לי.

הסוגניה,

הסוגניה עצמה, להבדיק עם הריבה, זה על פי הסוד.

כשממתיקים את זה עם דברים מתוקים, להבדיק את הדילים.

רבותיי ורבותיי,

המשך אחרי הצער, הצער המשך הרב,

אתם רואים אנשים שסובלים, זה אנשים שבוחים. הגמרא מאוד קטן קפאה ומבלפד קידומי הגמרא אומרת שהייתה איזו אישה אחת שנפטרה לבת.

אוו, אני לא מסתכל לבת.

אישה עבד נפתרה על הבת.

בטה, בטה, שלח לה רבי, כי אם דומי אמר לה, אל תפקי, יותר מדי. די! שלושה ימים לבכי,

שבע ימים לשבעה, שלושים יום לספדים,

ולגברת של תספורת.

אחרי שלושים יום, מכאן ואילך, אין אתה רחמן יותר מדי, יותר רחמן מול העם.

הכושבור יותר רחמן מול העם. על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? על מה? לא, לא, זה מסכן. מה מסכן? ברור העם אכזר?

לא, אסור לאיזה בן אדם מסכן. מה זה מסכן? הוא לא מסכן.

נסכן, נסכן, זה אומר תיקון, נשמע יותר טוב, נשמע נחמן, אתה מסכן, יהודי הזה אומר תיקון, לא טוב, לא, נסכן,

כמו שהם אומרים את זה בלשון של אדם אחר בעולם ישראל,

אבל מה, בואו נבוא עוד פעם, כדי לשמור ולומר, זהו?

מה לעשות, כשם שזה בגדויותו לחקר,

קרא רחמנותו לחקר, נחמן אי אפשר, מכאן ומאלף אחרי 30 יום בן אדם המבטר, הכי טחוץ בעולם,

הכי טחוץ בעולם,

הכי נחתוק ונשמה טובה ועביבה על חסד, 30 יום,

מכאן ואין לך שתוק, אין לך דרך רחמן ממני, יותר כבר נורא.

תעביר הילוך, מה אין לו רבי העם? אין לו רבת האמונה,

הכל טוב, הכל טוב, הכל טוב, הכל טוב, אין לך.

מה מה אתה עושה, מסבך, מסבך,

כי לא שמענו,

מפר מנדאות בין,

ששלח לה עכשיו תפסיקי, כי זה לא ייגמר,

שבאדם ברור, זה לא נגמר, ועוד בין, ועוד בין,

אמר לה, נגמר כולם, אמרנו שירקוד כמות אודי אבו, זה כמה ימים יש להם. בקיצור, מה המכתב הבא, מה זה עזוב?

כמובן כואב, צהר, אבל יש מי שמנהיג את העולם.

אנחנו לא מנהיגים את העולם, ארתי קוצ'ינסקי סיפר פעם על יהודי יחד לשואה,

כשהוא הגיע לארץ בלי כלום, והיה שמח.

שאל אותו פעם ארתי קוצ'ינסקי, אמר לו, כבוד הרב, סליחה שאני שואל אותך.

איך אתה כזה שמח עם כל הסיפורים של סיפוי שעברת בשואה?

הוא אומר, וקובלנו מרבותינו שלוש מילים של מוסד החיים.

הכל לפי התוכנית.

אנחנו רואים עכשיו,

ונורם זה עתה דורר את כל המפעל.

כל המפעל.

וזכר כל ייצור לפניך בא, הוא דורר את הכל.

אנחנו רואים את נקודתי השבוע, הוא הסגר עכשיו.

אתה יודע מה היה לפני?

אתה יודע מה הייתה גיבוש?

הוא עבר, כבר לדעת מה הייתה.

בואו נותן כל המפעל. אז הכל טוב, תסתכל עליה.

אפילו שעבר היה צער, עצוב, עצוב.

אני לא מדבר על השגיאה, אני מדבר היום רק על אנשים שיש להם איסורים,

ומר להם ונשבר להם וקשה להם בחיים בסוף.

על זה לא מדבר, בואו נתחשבים.

אתה תמשיך להיות בדיכאון, תהיה לו עוד יותר צער.

זה לא יתגמר.

אמר מרודרסקי, אני מתכונן,

חזר לומרים במכות וגם בסנהדרין.

מידת אורפה מרובה בגדולות.

אם אדם שנמשך אחרי הצער, הצער בא אחריו. אדם שמחייך בצער, או כל שכן, שייכולים לדפוק עליו,

והשמחה נוראה.

אמר להם, זוג!

תתחילו לחשוב חיובי, חודש תחזרו אליי. אמרו, אין לחשוב חיובי. אמר להם דוגמא, תארו לכם לחשוב שאתם באים אליי. עכשיו, עם כל ההצעות שאתם חזרו לי,

אני גם רוצה להעביר לכל אחד מכם, ומה קרה?

ששתיכם גילו בבדיקה שהכליה לא בסדר ושתיכם צריכים לעבור מה של הבת כליה.

ועכשיו, ברגע שבאתם לטורן אליי על לשון בית,

על הילדים,

על הכספים,

על ההומות, וגם על הפסיעת כליה,

על הפסיעת כליה.

ברגע שבאתם לא יעשו בכל זה,

טלפון, מה טלפון?

סליחה,

גבר הכהן,

מר הכהן, כן,

אנחנו נותנים לנו פיצוי גדול של מיליוני שקלים,

ועוקמת נפש שזה נראה מה לעולם, הייתה טעות גדולה בבדיקות.

זה לא הכליה שלך,

זה לא הכליה שלך,

אל תכניס לך כליה של שעור הבא ולווייתן,

ויש לך כליה של חבור הבא וה... הכל בסדר, הכל בסדר, הכל בסדר, לפי הבדיקות,

לפי 380 שנה, ועד מתי בשבילנו לא רוצים לעזוב את העולם? לא מבין לך לבדיק.

מה, אתה רוצה שאתה התכליה?

לא, לא, סליחה, פיצוי צ'וק בדרך, הכל אין לכם, סליחה, אל תצבו אותנו,

אנחנו נותנים לכם את הפשוט כמו ראשון.

מה זה הרבים?

הרב, כן, תיגעסו רגע, תיגעסו רגע, תיגעסו בבקשה, הרב רגע, שנייה אחת.

אותך השם, כי אני טעני,

ודהי הילילי שוע מים ביי,

אותך השם, כי אני טעני, כי הייתה טעות בכליה,

ויצקת, ובקליות חשבו,

איזה כאלה.

מה אתה אומר עכשיו? מה, מה, מה, מה?

מה הטעות, מה אני אסביר?

כתובים.

כן, מה הבעיה?

אנחנו נחשוב על הבעיות ואנחנו נחזור אליך בסדר, לא, מה הבעיה?

לא, אבל,

כי הייתה טעות בכליה,

צריך לדקות שיהיה טעות בכליה, לא תתרגיליה.

יש אנשים שבשביל לעשות צרכים צריכים שעתיים לשתות, קוראים להם חומרים,

ולכן שעתיים לשתות, שזה

ייסורי בובר!

ובליל כיפור, אחרי התפילה,

עמדתי קצת בשניון, הגיע איזה יהודי שסובל בבטן,

מה, ולפני הסוגה המפסקת, הכי, אין לו בעיות, לא הצליח להתפער ערבית מהבעיות.

זה אדם בחוץ העיר.

זה לא מור שאתה זורם, בא, מדברים, אוכלים,

נושמים,

זה לא שישי צ'וט, אל תהיה די אוכל כיף, צ'וט, ששבת בלילה אוכלים דגים, מה זה דגים שאתה מחשבו לנו על סולנוגה של עצמות בנקה,

אבל הגל של עצמות מוריד אותו, זאת אומרת, צ'וט, בבוקר ובסעודה שלישית יש לנו חיים כאן, עדן.

אבל כשמורים לתוכן, קבל מצווה, בסעודה שנייה, עוד ניסיון, בסעוד שלישית, אכלנו בתוכן, במצווה,

יצא השם סעודה רביעית, יאללה, לאפה, לאפה,

עוד מצווה.

בן אדם הולך לשבת ביום ראשון.

ביום ראשון היה את זה רופא רפא אמר לזה רב,

כל אחד הילדים חיים בנס ביום ראשון, בקרב רפאת חילומות, כל הקילוגרמיות שלך, תאמין, נכנס בפנים, מציקות, היה לי בחור בישיבה,

אצלו היה שתייה מותרת. לא מתאימה, נכנסתי את זה לישיבה,

אמרתי לו, שביעה, שביעה, לא היה ילדים מה שביעה.

אומר, אני אזכור לך,

לא שישי אחד,

צ'וט ראשון.

שביעה, יום שישי בבוקר אחרי התפילה,

כל המאה חיים זכו, זה שתיים.

לא שעה באז, זה שלוש.

מה אתה לא אוכל את החלק, אוכל את החלק, אוכל את החלק, אוכל את החלק שלי, טוב,

ב-2012 בלילה, ב-208, ב-2012,

ואני בציון לא אכלתי חמש שעות, אתה לא יכול להתאם, חמש שעות לא אכלתי.

טוב, זה שלוש, שבת בבוקר,

בהלכה, יש כזה רזע, הביאו אותו, אשמנו,

בגלל שהוא לא ראה בשנה אמורה,

הביאו את זה בסוסים ברשת מזיין, תסתכלו שם,

ראיתי על שום שפעם אמרו הרצף,

חייב אדם לאכול בשבת חמין,

ולהשמין, ולהטמין,

ומי שלא יאכל חמין הרי זה מין, ולקום בגלל זה מין,

זה לא דווקא חמין, הכוונה לכל חם, זה נגד הקרעים, שהקרעים טוענים שהסכו לאכול חם בשבת, זה נגדם, חייב להטמין, כמובן מי שאוכל להביא מותר לו לאכול,

אבל ככה הוא כותב אחריו.

ובשתרום הוא מסוסים ברשת מזיין.

הוא רבי של הבעל שם טוב שזה מעלה את כל הקליפות האלה למעלה, ואתה עולה למעלה, גבי קליפות, אתה עולה,

צולח למלואי ישר,

אבל הוא יקל לך מה יכול להיות שם,

אומר לו תשעפס ביום ראשון בצהריים גם בשבוע.

שבע!

שוב היה כזה היה קודם בלשון, אחרי שתקף סירי שבות עם כל מיני תרנגולים עוד דרושות מפנים,

ואז הוא אומר, אה, נגיד לך איזה חיים, מה איזה חיים?

מה הם כל הכבוד שירים באצטרון, מה הם גדולים?

אוכלו כבר על הארץ, מה אני הבנתי?

מה, כל מיני רב הלך? אין לך מיני?

מה עם הרבותי גנצלם? עכשיו, איזה כיף לנו, איזה טוב לנו, איזה יופי.

הולך ואומר לך, יש לך הכול, יש לך הכול,

ובפרט, ודיין אני מסיים,

אם זה הכי טוב להכיר שאתה בן מלך,

יהודי בן של מלך, יש לנו הכול רבי ישראל, קיים עמוד ומתבללים,

תסתכלו על בן אדם בלי תורה, זה מסכן,

מסכן,

ותעבור את כל יום הרושך.

אתה בא לאנשים מטוב האינטרנט,

כל אנשים מטוב קולנועים ומועדונים.

עכשיו, יום רבישי ולילה, יש אנשים מעמנו שורפים, איזה שבוע שאין להם במועדונים.

אנחנו כאן יושבים בבית מדרש, ותשארו את העולם.

הם חיים והם חיים, אלה חיים של מוות, של זימה, של ניאור, של טוב עבוד.

ואנו אמרו ראשי המסתכלים אצל השם יתברך,

נרענים ועוד יראו משימה, ושירים ורעיונים יהיו.

אומר השר עמי קלם,

כשמגיעים לגיל ארבעים רואים את ההבדל הנקרא בין אדם שלמד תורה לאדם של הכוהן איזה תומת לעבוד.

זה מול בניית בהמה, מזדקן בהמה, וזה קדוש, מתעלה כל יום שלומד תורה.

סליחה שלי מאוד עקבה לכמה ימים. יום שני, שלישי,

יום רביעי סליבת מוחם.

יום רביעי בסדרנו ככה, שיסתיים, סיימנו את הכוהן.

סיימנו את הכוהן, הלכתי עם חבר שלי,

ידידי וחביבי הרב ידידיו הכוהן, הולכים ביחד,

הולכים לבוא אל הבעיה, הייתה מסיבה רצינית, אצלנו בכול למצואות חלוקה,

יצא לנו סמכים בסיסיים.

כל מי שמכיר אצלנו בהתפרנס כץ, בכל היום עוברים שם, איפה שהיה פעם הקרווליקו וכל הלאה, יש שם כביש שהוא קצר כזה,

מכוניות, בלגן, תמיד שם צעקות, מי שרוצה לשמוע אקשייל יבוא לשם, אפשר במכות שם להרבה צעקות, מי שרוצה את זה, כן,

בבחינה מול שם.

לא תצפו,

עבדיכם הנאמר קצת גבוה,

וגם בעל מידס, בעל מידות גבוהות, והייתי בכביש אחר מהשני, כשהייתי מדברי בינינו את כל זה,

והייתה את זה בריאות שעשה לבוא, ולא שמתי להם יכול להיות שאני חוסר לבוא, שזה היה בשביל דואר ארון, באמצע הכביש,

באוויר דואר ארון, באמצע הכביש,

שמה שולחן על הכביש במאה ארון,

והוא אומר להם, בכביש קח עם הדואר, באמצע הכביש.

הייתי מביאה את הכביש, כנראה שקצת חסר לי ולא שמתי להם,

בוא בוא בוא בוא בוא בוא בוא בוא בוא בוא בוא. עכשיו אתה אוהב אותם סערות לבנות.

קפצתי סערה שמורה הזכר ליציאת ישראל. כלום!

מה הבעיה כולו?

מדהים מעניין מה ב...

אני כבר מכיר את הטקסט שלי, איך אתם לא מכירים, הטקסט הפורסם.

הוא קודח בחלום, תהבה מחר,

גם הוא שחת.

טוב, עד עכשיו זה קללות של דוסים.

אז הוא עבר לקללות של הלא דוסים בכלל,

של הווינדוס,

מה הקללות האחרות?

ורבי, מי התחיל להרביץ עלי, לא עלי, עם אמא שלי ועם אבא שלי ועם סבתא שני,

תגידי, מי, מי, מי, אמרתי את שבמה אכפת עם סבתא שלי,

זאת אומרת,

התחילה לעלות על זה,

כאילו לא הגעתי אותה,

זה היה בסימן בשנייה,

עוד מעט.

בבית-החבר, בקללות, או דודו או בן דודו שאירוע קרוב אליו,

כמו שהוא ראה לו גבל לעזר סימן דלית על רעי, סימן דלית על רעי, סימן דלית על רעי, הכל!

היום, קבלת אותם עצבני על רגל.

כשהאדם אמרו לו קם, קלטתי להיקנט,

נורא שאני אוהבי,

אני אשאל את הודעה שהוא עולה ערבי באוטו.

אז הוא אמר את עצמו לנהל ישר רעש, אבל הוא אמר לי להסתכל עליו וחייף.

מה אתה חייב? אתה חשוב ואתה עצבני, חייף כזה.

מה הם חכו להגיד? מה, יש לי מילה אחת להגיד.

אני לא אעלה לך, נזכרתי בספרורי, פעם איזה מיליארד בבוקר.

עלי זה חזק.

לא פתרון בבוקר,

‫פודו להשם כי... עכשיו אנשים אומרים לעבודה, ‫לא, לא, לא, לא. ‫-כי לעולם. ‫בקיצור, חשוב שהוא ברחה של קארי בר. ‫אמרנו לי להגיד לזה. ‫סיימו.

לא הגלנו.

‫כאילו, חזור, כאילו, חזור, כאילו.

‫שמתן, אשר אחד שהוא אחד.

‫תפסת לזה מישהו.

אהלן, בוא רגע.

בואו נראה טובה לקחת את הכדורים שלו בצר רוח.

אני אעצור את המצר רוח. נשמע כבר ככה, כדורים לייצר בצר רוח. תחליט, מה היה עולם?

לייצר את המצר רוח.

ההוא היה לא פרעי לחזק, אני רואה בעצמני.

אתה יודע שבבוקר אני הולך להתגיד לך.

הוא אומר לו, אני לא אענה לך.

מי לא אענה לך? אבל יפה תחת מושלעת.

מי יענה לך? אתה עוף על בית הכסף.

אני לא אענה לך, אבל קרא אותו.

לא עולה לך, אני רואה אותך.

רעבות של רוח, קוראים לך רעבות.

אני אמרתי לו, אתה יודע,

אני לא אענה לך.

אבל אחרי שכבודו כבר עם שערות לבנות, זקן אשמאי.

הוא, ברור, זה אשמאי.

אני עוד אהיה לו רעיון, נלמד את המגלפון.

איזה רעיון? מה זה לא?

יגדל דווין.

זקן אשם.

בן אדם מתעצבן.

בן אדם בן 60-70 מתעצבן.

זה מה ש... מילים כאלה יוצא לך מהזמן?

אמרתי לו, שמעת הרב רצקי על אבינשטיין?

עכשיו, אתם רואים את זה בכביש.

אמרתי לו, הוא אמר, השעה שנים לא משנה את הבן אדם.

בן אדם גודל עם השנים לא עומד על המיטות. נשאר בפעימה ויותר מפעימה.

כי ידע שעור קונה הוא.

אבל ישראל לא ידע מי הוא בונה ואתה הוא בונה. אתה בפעימה!

זה מה ש... אמרתי, בן אדם עם תורה, ירא שמים, כמה שהוא מתעצבן,

אני לא יודע לשמוע את התפעלים?

בטח שאת התפעלים. ראיתי מה הוא חרדי, אני לא מדבר על חרדי מחופש.

חרדי אמיתי.

ירא שמים שמותפת, קורה.

אסור לקרוס, אסור לגרור. אבל אמרו בני אדם, קורה פתאום הדיקו,

נדלק הבן אדם, קבע השני דה לרשות המשחית.

אז פה הוא חרדי, ירא שמים כועס. מה אומר?

פה אני מתעצבן.

תשמע,

אני מקפיד עליך.

וואו, זה כבר לקח קללה, אני מקפיד עליך.

עכבאאאאאאאל, חבל כי דרך אגב איש מכירה כאילו בקבולית! מה, הוא בן אדם קרקעי, שמורי הזין ציון.

רואים בן אדם, אין לך מכירה, לא בעולם הזה, לא בעולם הבא! זה כבר כללה קצה, כבר כאילו, וואו, נסכים על העולם הבא! וואו! זה...

למה אמרתי לו? כי יש לנו מסגרת, אתה חי כל החיים בלי מסגרת, אני בהימן,

אני בהימן, אתה בהימן.

וזה בן אדם בשני צבעים, שערו לבן הפך ירוק, שחור, פחם, חזר, עליו, את הבן ירד והסתפק, ואני מצליף מוחד, אחת, אחת, אחת, שתיים, מוחד, שבעה, מצטער, נראה לי שבתחת רלון, בכל זאת שאני לא עולה לו, תביא לך רלון.

בושה וחרפה,

זה מה שנשאר לך.

הלכתי להם להתפלל, לפני שבת, זכרונו אברבאלד,

שומע איזה מישהו ככה, שומע שירים, שבת אומרים לסער,

שיר, מתפרכת,

אמרתי לך, אני לא יודע מה קורה,

שומע, פני מלאך,

שיר פני מלאך,

פני מלאך,

שמעתי את המילה מלאך, פני מלאך, אמרתי בטח זה בחוץ לעיר,

אז זה הסתכל עליו בעיניים,

מבט שכך, שכן, אולי יעזור מתשובה פעם,

מהמבט,

זקן,

רואה זקן בשמונים, הוא רוטט עלי הגה.

אמרתי, אני חייב להגיד לך, זה הגי תקיף, לא הרגעתי, אני חייב להגיד משהו.

אמרתי לך, שאומרים לי, אני פונה מלאך,

לא פוחד מהמלאך שבא לקחת חוד מהחקליטה.

אתה לא פוחד! מלא עיניים! וואו, ברגל לפי ימוד א', דומה, מלא עיניים! לא, אתה לא פוחד!

רבותיי, לא אסיר לו, שיחזור בתשובה שלו, לא אסיר לו להודות את השם על זה שאנחנו כמוך את השם בדרך הנכונה.

נזכה בעזר השם,

אנחנו כולנו להודות את השם תמיד ולהיות באוז ובשמחה תמיד ולמד ולמד ולמד ולמד ולמד ולכן ולרצון ולומר אוהב. אמן! בסדר גמור.