האדם הגדול כולו מקשה אחת | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום סנדרה בת סי צואלה תזכה לחזרה בתשובה שלמה מהרה בנקל ללא צער ואיסורים וזיווג הגון מהרה אמן

ששת ימים

תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קודש לשבת

השם

כלל גדול

צריך לדעת

שהאדם הגדול כולו

מקשה אחת הוא

אדם גדול

כולו מקשה אחת

אין בו איברים בודדים ולא זמנים נפרדים

מיום היוולדו עד רגע אחרון

כל ימי חייו מחוברים ומדובקים עד לאחת

כמו שבגוף האדם אין בו חלקים נפרדים

כל איבר ואיבר שבו משמש בשביל כל האיברים

עוד יותר ממה שהוא משמש בשביל עצמו

ומה לנו יותר מליבו של אדם

שרובו ככולו משמש בשביל כל האיברים

יותר מאשר

בשביל עצמו

כך גם ברוחניות

אין בכל האדם הגדול

שום עניין רוחני גדול וקטן

שיהיה עניין בודד לעצמו

אין לך מעשה ופעולה

ואף מחשבה כלשהי שפעולתה לא מתפשטת בכל האדם

זאת אומרת אדם גדול הוא מקשה אחת

לא עוד

אלא שהרבה יותר ממה שכל עניין

משמש בשביל עצמו

משמש ובעיקר בשביל העתיד

בשביל הפעולות

והמחשבות שעתידות לבוא

כל רגע ורגע

יותר ממשהו בשביל ההווה ובשביל העתיד

באופן כזה שהעתיד יונק את כל החיות שלו מהעבר

השנה הזו

יונקת משנה שעברה

מחר יונק מהיום

ימי הזקנה יונקים מימי הנעורים

ועל כן

על האדם להשקיף

בכל מעשה ופעולה שלו

בכל שנה ושנה

בכל רגע ורגע

שההווה שלו יתאים כלפי העתיד

שצריך לצמוח ולגדול מההווה

זה כמו שאדם שם זרע

והוא לא שם אותו בשביל עכשיו באדמה הוא שם אותו בשביל מה שייצא ממנו האילן הגדול עם הפירות

בספר ראשית חוכמה בשער הקדושה

כשהוא רוצה לגלות לנו את סוד הקדושה

מבאר שם שבכדי לדעת מה זו קדושה

הוא אומר שמקור הקדושה זה שבת קודש

וכאשר יודעים מהי קדושת השבת ומה עניינה

אז נדע שהעניין של השבת זה קדושה

ועל כן כתב שם שאם ירצה אדם להיכנס בדרגת הקדושה

צריך לעשות כל ימיו שבת

מקשה אחת

כל ימיו שבת

ואין להבין זה כציור בלבד

אלא באמת סוד כל ימי השבוע גם כן הוא קדושה

רק ששבת היא מקור הקדושה

כמו שאנו אומרים יום מנוחה הוא קדושה לעמך נתת

על כן הסוד של השבת

הוא שמשבת קודש צריכים לקבל קדושה

לכל השבוע

כל ששת ימי החול מקבלים חיות

משבת קודש

השבת קודש היא בשביל כל ימי השבוע יותר ממה שהיא בשביל עצמה

כל ימי החול

גם כן יש להם שבת קודש

אלא שהשבת הוא הזמן שבו האדם מתמלא שפע קדושה וחיות לכל השבוע

לכן צריכים למנות א' בשבת, ב' בשבת, איזה יום היום? ג' בשבת

אם נתבונן מה זה העסק של תפילה

האלף

של תפילה

זה לזכור את שמו של הקדוש ברוך הוא

ברוך אתה השם

השם שפתי תפתר

וזה די והותר בשביל האדם

עצם זיכרון השם

אם אדם זוכה לזכור את השם כל הזמן

זה שיביתי השם לנגדי תמיד

אבל מלבד זה כלולים בתפילה עניינים רבים ונשגבים

אמונה

אמונה השגחה

שכר ועונש

ביטחון

שפלות

ענווה

מה לא נכלל בתפילה אם אדם מתבונן?

והאם עסק האדם כל היום אחרי תפילה

הוא לא בענייני תפילה?

וכי האדם לא צריך לזכור את שמו של הקדוש ברוך הוא כל היום?

מה, רק בתפילה?

הרי שיביתי השם לנגדי תמיד זה תמיד צריך להיות כל הזמן

האם המצווה של אמונה או ביטחון זה לא כל היום? זה רק בתפילה?

הלא כתוב גם נשאת ונתת באמונה?

אז כל המשא ומתן שאדם עושה כל היום עם הבריות

מבוסס על אמונה, על נאמנות.

אז לכן עסק האדם הוא באמת כל היום גם כן בענייני תפילה.

הוא לא מתפלל אבל בענייני התפילה.

בענווה, באמונה, בהשגחה,

שכר ועונש, ביטחון.

אדם עומד בחנות,

מוכר סחורה.

זה גם כן עסק של התפילה.

אפילו שיחה פשוטה עם אדם

צריך להיות כמו תפילה?

כשאדם משכיל

מקשיב לשיחה בין

שני בני אדם.

אם הוא מקשיב ומתבונן,

יכול למצוא בשיחה מרגליות טובות,

בשיחה הזאת,

אם היא נאמרת כשורה,

ואם לא, גחלים ופחמים, מחבלים ומזיקים

בכל תנועה ותנועה שבשיחה שבין אלה שלא מדברים כשורה.

בכל הגה אפשר לראות גאווה,

כפירה,

שקר וכדומה.

אז מקור הדברים זה תפילה, אמונה,

והאדם צריך את כל המעלות העליונות כל היום שיהיה לו.

ומאין ישיג זאת האדם?

מאיפה משיגים את כל זה?

מהתפילה שהאדם מתפלל,

מתפלל לשם, אם הוא מבקש באמת.

הרי שהוא מתמלא באמונה.

הרי אתה מבקש, אתה חונן לאדם, חונן הוא מתחם.

אתה מבקש על כל דבר, רפאנו.

אתה מתפלל עם אמונה שהשם שומע

ויענה לך.

אז אם אדם מתמלא אמונה מהתפילה, יתלווה אותו כל היום.

ויש עניין של זמנים של תפילה,

שבהם אדם מסוגל למלא את המעיין,

את כל מה שנדרש בשביל כל היום כולו.

וזהו היסוד שתפילות אבות תיכנום.

האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב,

פעלו וחצבו את הזמנים האלה שבהם פתוח השער למעלה

כדי שיוכלו למלא כל הצורך.

נמצא שכל עניין התפילה,

העיקר שלו זה בשביל כל היום,

יותר ממה שלשעתו.

זאת אומרת, אתה שואב מהתפילה

את מה שאתה צריך עד לתפילה הבאה.

שעת התפילה צריכה לשאת פרי לכל היום.

וכל היום אדם צריך לקבל חיות מהתפילה.

ועל זה אמרו חכמים זיכרונם לברכה, ולוואי

שיתפלל אדם כל היום.

שעניין התפילה צריך להימשך אצל האדם בכל היום.

זאת אומרת, כל ענייני התפילה צריכים ללוות אותו כל היום.

ומה נוהלו האנשים,

מלשון אווילות, נוהלו טיפשים,

מה נוהלו האנשים שתכף אחרי עלינו לשבח,

אין זכר

מכל התפילה?

ואפילו אם בתפילה הם התפללו כהוגן בהתאם.

אבל אחרי התפילה חוזרים לגסותם ופשטותם.

והתפילה מפסיקה

ברגע שהם סיימו.

ואז ודאי שחסר להם כל עניין התפילה.

שהתפילה היא לא לשעתו רק,

אלא בעיקר להמשך.

שעת התפילה מצמיחה את כל היום.

בעבודת האדם

היא לא להסיח דעתו כל היום מתפילה.

בעל יסוד בשורש העבודה היה מתפלל על כל דבר במשך כל היום.

אפילו הוא צריך ליטול משהו,

מבקש מהשם שהוא יזכה ליטול את הדבר.

כל דבר, כל פעולה היה מבקש מהשם, כולו תפילה.

ואני תפילה.

וככה האדם מחבר את כל היום לשעת התפילה.

ועיסח הדעת מפסיק

את כוח הצמיחה מהתפילה.

ובזה האדם מנתק את החיבור.

לדוגמה, אם בן אדם,

הוא יודע שהוא צריך ללכת לבדיקות היום אצל רופא.

ובבוקר הוא התפלל ואמר, רפאנו,

הרפאנו שלו היום זה היה שונה.

כי הוא יודע שהוא צריך ללכת לבדיקות והוא מפחד מהתוצאות.

אז הוא מתפלל, מתפלל.

התפילה הזאת ממשיכה ללוות אותו גם כשהוא נכנס לרופא.

וגם אחרי הרופא עד שהוא יקבל,

הוא עדיין ממשיך, התפילה מהדהדת בראשו, כי הוא מבין שהוא צריך את התפילה הזאת

בשביל מה שהולך להיות היום.

ככה בכל העניינים זה צריך להיות, ללוות אותנו

למשך כל היום.

כללן של הדברים,

פעולותיו ומחשבותיו של האדם

כל ימי חייו

כולם מחוברים ומדובקים

במקשה אחת.

ימי הנעורים עם ימי הזקנה הם לא נפרדים.

יום אחד מחובר למשנהו.

אבל מצד הטבע של הדברים

זה רק אם רק האדם לא ינתק את החיבור.

אם יניח אותם על מתכונתם וטבעם,

אז מצד עצמם הכל מחובר ומדובק.

אבל האדם יכול לנתק ולהפריד בין הדבקים.

ההווה הוא בגדר זריעה

שממנו צומח העתיד.

היום מצמיח את המחר.

וזוהי עבודתו של האדם,

לחבר את כל היום

עם השעות הטובות שלו.

ופה הבחינה והבדיקה של האדם.

מצוי שבשעות הטובות של האדם

אם במשך התפילה

הוא היה במצב טוב.

אבל ברגע שרואים שאותו אדם רגע אחרי התפילה

הוא כבר מתחיל לדבר כאיש מן השוק

ואין עליו זכר מהתפילה,

בזה בודקים את האדם

ומזה ראייה שכל שעות ימי חייו הם איברים מופרדים זה מזה.

הוא לא מחבר רגע אחד עם משנהו ולא יום אחד עם חברו.

אדם כזה כל שכן שאת האחרית

עם כל ימי חייו אינו מחבר.

ואם אדם שוכח את האחרית

אם כן הרי אין לנו חלילה אחרית.

אם כשזוכרים את האחרית

אנחנו אומרים כולי היי ואולי

אז מה גם כששוכחים את האחרית

הרי במצב כזה הוא מופרך מכל וכול.

אדם צריך להיות במצב של עלייה כל הזמן

וכל רגע צריך להיות מחובר עם הבא

והבא עם הבא

וככה עולים.

אבל אם יש נתק

כל מה שהשגת נפל בברע עמיקתא

אז זה נהיה פסקה פסקה

חתיכות חתיכות

זה כבר לא חיבור אחד זה כבר לא מצמיח

זה כמו שאם צריך להשקות מדי יום קצת את הצמח

אתה מפסיק שבוע הוא מת

אין צמח

אתה רוצה אילן גדול צריך להשקות בזמן כל יום כל יום כל יום כל יום

ואם לא אז רואים את ההבדל

זאת אומרת אדם

צריך לדאוג שהכל יהיה מקשה אחת

יש תכלית יש אחרית

יש מגמה

שתהיה מגמתו כל ימי חייו

אלא תכלית שבשבילה הוא נברא

אבל אם לא הכל מקוטע

הסבא עמיקלם זכר צדיק לברכה חיבר מאמר על המשך יום הכיפורים

דיברנו בזה בדרשה

ולפי הדברים שאומרים כאן מבואר שכך הם הדברים אדם צריך להמשיך את השנה

כולה מיום הכיפורים

יום הכיפורים הוא בעיקר בשביל כל השנה יותר ממה שהוא בעבור שעתו

בכל ימי השנה צריך אדם לקבל חיות מיום הכיפורים

יש קבלות שהוא קיבל, יש דברים שהוא החליט

עשה תשובה

זה המטרה

לשנות את פני השנה הבאה

אז חובה על האדם לא להסיח דעתו כל השנה מיום הכיפורים שעבר

ולקראת יום הכיפורים שיבוא

הוא יצטרך עוד מעט לעמוד בדין עוד פעם

ומה יגיד מה עשה השנה לאור מה שהתחייב

אז נמצא שכל עבודתו של האדם היא על דרך זו

שכל ההווה הוא בשביל העתיד

בגדר של זורע ומצמיח

כוח הצמיחה

זה אם מחברים

את העתיד להווה

ואם כל היום זה הופך להיות תפילה

ואם כל השבוע הופך להיות שבת

ואם כל השנה זה יום הכיפורים

וכל חייו זה לאחרית

אדם כזה מגיע ישר

למקום שצדיקים יושבים בעטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה

אבל אם אדם כל קטע בחיים שלו זה משהו אחר

ואין לו רצף ואין לו תכלית ואין לו אחרית

פעם הוא ככה ופעם הוא ככה

אין פה צמיחה יש פה עקירה ודלישה כל הזמן

אין שום דבר שהוא מצמיח מכל פעולה שהוא עושה

וזה איום ונורא

כי הוא טורח ועמל לריק

ובתפילה הוא אמר ולא ניגע לריק

ולא נרד לבהלה

אז זה הקדושה

ובפרט שאדם פורש

כל העניינים המיותרים

שאין בהם לתכלית כלום

אז הוא יכול לעשות רצף באמת מכל חייו

אבל אם הוא תקוע בתוך הקופסה

שמשדרת עבודה זרה

ושרואים שם עובדי עבודה זרה

שמבלבלים את המוח לאנשים

ושולחים אותם לאבדון

אדם כזה לא יכול להיות מחובר לתורה ולהיות מחובר בביטחון לשם

ולכן כל רגע יש לו שאלות אז מה יהיה, אז מה ככה, אז מה ככה, מה יהיה?

יש בורא לעולם

כרגע הוא נותן לך לראות, לשמוע, זה לא מהם

ללכת

כל מה שאתה מסוגל לעשות זה מכוח הקדוש ברוך הוא, לא מכוחם

הם רוצים לשלול ממך את הכוחות שנתן לך בורא

הם רוצים להטעות אותך שאתה תלוי בהם

אתה צריך להישמע להם

והם יקבעו לך איך תחיה ומתי וכמה

והם יאיימו עליך והם יפחידו

והם יגידו שאתה לא בן חורין וכן הלאה

אז לכן בן אדם עם שכל, טיפה, לא הרבה

שהוא מחוץ לעדר

אדם כזה מבין בדיוק את כל התרמית שיש פה

בפרט שכל מי שמתעסק בנושא של החיסונים זה אנשים מושחתים

בעלי ניגוד עניינים

אנשים שמטרתם

זה לעשות את הסדר העולמי החדש

כמו גליה רהב

שהיא למעשה שייכת לפייזר, יועצת לפייזר

והיא עכשיו אומרת שכבר צריכים לקחת את הילדים הקטנים מ-12 עד 15 וגם כן

לנסות עליהם את החיסונים

אתם שומעים?

הילדים שלכם יהיו קורבנות כמו למולך

על ידי המשוגעת הזאת

ועוד משוגעים יש, בלי עין הרע,

הרבה מאוד משוגעים יש

כל חברי הכנסת משוגעים,

ראש הממשלה משוגע,

כולם משוגעים

אבל יותר משוגעים זה אלה ששומעים להם

המשך יבוא