את מאוד קיצונית ב

- - - לא מוגה! - - - 

דיסק מספר 742, את מאוד קיצונית, חלק ב'

ועתה שמה פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור.

הקדוש ברוך הוא ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת,

ואין אצלנו בלשון הקודש

בהוצאת היש מעין אלא לשון ברא.

כשאנחנו אומרים ברא זה את היש מן העין.

ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה

הווה מן העין התחלה ראשונה,

אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט

יסוד דק מאוד,

אין בו ממש,

סתם בשביל ציור כרגע, כמו גז,

אין בו ממש.

גז זה ממש, אבל כמו, כאילו בשביל הציור.

אבל הוא כוח ממציא.

הכוח הזה שהוציא אותו, שהוא דק מאוד,

ואין בו ממש,

הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה

ולצאת מן הכוח אל הפועל.

הוא יכול לצאת מן הכוח אל הפועל, והוא החומר הראשון

הנקרא ליוונים

היולי, החומר ההיולי.

ואחר ההיולי

לא ברא דבר.

זאת אומרת, ברגע הבריאה הראשון שהקדוש ברוך הוא ברא,

הוא ברא את כל הבריאה עד סוף כל הדורות,

הכל נמצא בהיולי ברגע הפתיחה.

אבל יצר ועשה,

אחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה,

כי ממנו המציא הכל והלבישה צורות ותיקן אותן.

זאת אומרת,

בתוך ההיולי היה בכוח, בפוטנציאל,

היה את כל הבריאה עד סוף הדורות.

ומהחומר הזה, ההיולי,

הוא הוציא ויצר ועשה את כל מה שהיה בזה בכוח,

הוציא לפועל.

באיזה שלב בדיוק יצר את העניין הזה? כל יום ביומו,

עד סוף הדורות.

ביום הראשון ברא את האור וכו', ביום השני את המים, ביום השלישי.

כל דבר הוא הוציא. תראה גם רשי,

הכל נברא ביום הראשון,

ואחר כך הכל יצא בששת ימי בראשית, כל דבר ביומו.

אבל הוא כבר היה,

רק הוציא אותו לפועל.

שים לב.

וגם

כל האלף הזה הראשון שהיה,

היה מונח כבר ביולי.

רק מוציאים אותו החוצה.

וגם האלף השישי שאנחנו נמצאים בו כבר היה.

רק מוציאים אותו החוצה מהכוח אל הפועל.

ואני ואתה יכולים להוציא מן הכוח שנמצא כבר

אל הפועל. מי זוכה?

מי שמצליח להוציא מן הכוח אל הפועל.

אבל זה נמצא.

עכשיו הזכות שלנו זה להוריד ולברוא בעצם את מה שקיים למעלה בעולמות,

ולהוריד אותו למעלה.

זה נקרא השתלשלות

כלפי מטה.

שים לב.

עכשיו הוא ממשיך ואומר, ודע

כי השמיים וכל אשר בהם

חומר אחד.

והארץ וכל אשר בה חומר אחד.

דהיינו, רוחניות וגשמיות, כן?

והקדוש ברוך הוא ברא אלו שניהם מאין,

מהאין, מהאפס המוחלט.

ושניהם לבדם נבראים.

והכל נעשה מהם.

עכשיו כל דבר שנמצא בעולם

עשוי מהם.

הלאה.

ממשיך. והחומר הזה שקראו היו לי היוונים נקרא בלשון הקודש תוהו.

והמילה נגזרה מלשונם בתוהה על הראשונות.

תהייה. אתה יודע מה זה תהייה? שאדם תוהה ובוהה.

מפני שאם בא אדם לגזור בו שם

תוהה ונמלך לקוראו בשם אחר.

כי אין דבר ברור. כאילו, מה זה?

זאת אומרת, הבריאה בהתחלה, החומר ההיולי,

אי אפשר היה לקרוא לזה שם.

למה?

כי עוד לא היה דבר שיצא מן הכוח אל הפועל.

אז לכן זה נקרא תוהו.

כי לא לבש צורה שיתפס בה השם כלל,

ואחר כך הצורה הנלבשת לחומר הזה,

כשזה מגיע ממצב של כוח לפועל,

וכבר מתלבשת בצורה,

זה נקרא בלשון הקודש

בוהו.

מה זה בוהו?

בוהו.

קודם היה תוהו, לא היה כלום, כאילו, רק היה האופציה שיהיה.

מתוך התוהו יצא הבוהו.

כמו עשו הוא,

זה נקרא עשו הוא. שתי מילים שהן מילה אחת.

וככה הקדוש ברוך הוא אמר בעצם את מה שהבנת אחרת,

שהעולם היה תוהו ובוהו,

בחושך על פני תהום,

ברוח אלוקים מרחפת על פני.

אז מה זה תוהו ובוהו?

ושממה שראית בנביא,

שהעולם עדיין היה שומם.

מה זה שומם?

כשאנחנו רואים מדבר, אנחנו אומרים מדבר שממה.

אין כלום. אתה לא רואה כלום שאתה יכול לצייר עליו משהו, להגיד.

חוץ מעצם הקרקע, אין פה כלום.

אז התוהו

זה היה השממה,

וממנה נהיה הבוהו, היצירה שיצאה למעשה.

הבנת?

זה הפירוש. אז לא התחמקתי.

הפירוש האחרון נתן לי תשובה כבר לכל השאלות. תודה רבה. תודה רבה, מותיק. אבל רגע, מתוק.

אני לא מסכים שאתה תניח רק תפילין.

אנחנו לא עשינו עסקה בהתחלה.

אני בלי עסקאות.

תשמע,

אני רוצה שתבין דבר אחד.

אין לך שום קושי לקיים את כל המצוות.

אולי אתה חושב שזה הרבה?

אולי אתה חושב שזה מחייב?

אולי אתה חושב שזה מוגזם?

אין יותר קל מקיום מצוות.

למה?

קודם כל אני עושה מה שנכון ומה שאמיתי.

וזה האושר הכי גדול, להסתלק מהספקות.

אני לא חי בספק.

אני חי על פי האמת, נקודה.

אמת קשה, לא קשה, זה לא מעניין אותי.

כמו שאדם מתגייס לצבא,

הוא צריך לפעמים למסור את נפשו, למות, נכון?

והוא הולך על זה.

וההורים שלו מסכימים.

והם גידלו אותו לא בשביל למות, הם רצו שהוא יחיה.

למה? כי הוא מבין שזו האמת שלו.

הוא ככה מבין.

אז הוא הולך בשביל זה.

פה לא מבקשים לך למות.

לחיות.

לחיות.

ולא מבקשים שתמסור את הנפש.

עוד לא.

ציצית,

טלית,

תפילין,

שמע ישראל,

תפילה, מה אתה עושה?

אתה מבקש מהקדוש ברוך הוא. יש לך הזדמנות לבקש מהקדוש ברוך הוא מה שאתה רוצה. לא טוב.

יותר קל לדבר עם בעל הבית?

לבקש ממנו העלאה או שיוריד בשעות?

תשכח מזה.

הוא לא מבטל לך על כלום.

12 שעות,

אם תרצה או לא תרצה.

אין חופשות.

ולא אתה שומע. מי הוא? בשר ואדם.

מאיפה יש לו כסף שלם לך?

ממנו.

אז למה אתה צריך אותו שיבר אם אתה יכול לקחת לבד?

הוא יכול לעמוד אצלך. למה אתה עומד אצלו?

אבל מה?

אם תתחבר לקדוש ברוך הוא, הוא ייתן לך ישירות.

הכל יהיה לך.

הכל יהיה לך.

וזו לא השקעה כל כך גדולה. זה קל מאוד.

אבל לא אתן לך לעמוד הרבה זמן.

אתה ההזדמנות שלי כבר

להראות תשובה אחת ששלחו לי,

ובשבילכם,

ובשביל שאתם כבר סבעים, אינטליגנטים,

אז אני אראה לכם פה עכשיו תשובה מדהימה.

התברר לי שפסקל

אמר

את מה שאני אומר בהרצאות.

כן?

מה הוא אמר? תשמעו, ואני אביא לכם את זה מתוך הוויקיפדיה.

תשמעו.

תשבו, תשבו, תשבו, ואני אגיד לו.

ההימור של פסקל

או הימור הפתאים של פסקל

הינו חישוב שערך בלז פסקל מאבות תורת ההסתברות

התומך בתאיזם.

מה זה תאיזם?

הם אוהבים הכול עם עזים.

תאיזם זה האמונה בקיום האלוקים.

יש אתאיזם אלה אנטי,

לא מאמינים כופרים?

יש תאיזם.

תאיזם זה אנחנו המאמינים.

אטאיז זה מי שהוא לא מאמין.

ומציג את חסרונות, פסקל מציג את החסרונות של האטאיזם,

אי אמונה בקיומו של האל,

והוא עשה חישוב כזה.

פסקל הציג את החישוב תוך התייחסות להסתברות קיומו של האל לעומת אי קיומו.

עכשיו אני שואל אותך,

יש אפשרות שהקדוש ברוך הוא קיים?

יש אפשרות שלא.

יש אפשרות שיש שכר ועונש?

יש אפשרות שלא, שאין כלום, שמתים סתם.

אני מספר את זה פחות מסובך ומשהו,

אבל אני דווקא רוצה להיות נצמד לדבריו

בשביל שיראו שהדברים האלה הם לוגיים,

הגיוניים וכולי,

ותשמעו את הביקורת עליו ותתעלפו מצחוק.

נניח כי הסיכוי לקיומו של האל לעומת אי קיומו

הינו 50-50 אחוז,

נכון?

כי אף אחד לא יכול להוכיח נגיד, אני כן יכול,

אבל נגיד שלא יכולים להוכיח,

ועומד דתי ועומד חילוני כופר ומתווכחים זה אומר האמת שלי 100 אחוז,

זה אומר האמת שלי 100 אחוז ואני מאמין שאין כלום ואתה מאמין שיש.

זה לא יכול להביא הוכחה וזה לא יכול להביא הוכחה, נגיד.

אז מה הסיכוי של כל אחד? שווה 50-50 אחוז.

אי אפשר לנטות לאחד יותר מן השני.

עכשיו עומד השלישי ומסתכל על שניהם,

וצריך להחליט

עם מי הוא הולך.

האם הוא הולך עם זה שהוא

מאמין,

או הולך עם זה שלא מאמין. אז קודם אני אגיד את הדוגמה שלי ואני אצמד אחר כך אליו.

אם אני אומר שיש שכר ועונש, גן עדן וגיהינום,

והוא אומר שאין כלום,

אדם מת, אוכלים אותו תולעים וזה הכול,

עכשיו הסיכוי הוא 50-50.

אם נבדוק עכשיו את האתאיסט

שהוא אומר שאין כלום,

אז לפי דבריו מה יקרה כשהוא ימות?

הוא הולך לאבדון, אוכלים אותו תולעים, ואין המשך.

נכון?

אם הוא צודק,

אז הוא גם צודק לגבי המאמין.

אז גם ההוא הדתי ימות,

ימות, יאכלו אותו תולעים, והוא הלך לאבדון.

כי המאה אחוז שלו הוא כפי שניהם, נכון?

זה אם הוא צודק.

אם צודק הדתי,

כשהוא ימות, לאן הוא הולך?

לגן עדן.

כי הוא עבד על זה כל ימי חייו.

הוא לא רק הניח תפילין,

הוא עשה עוד.

אז הוא הולך לגן עדן.

ואם הוא צודק,

אם הוא צודק הדתי, לאן הוא הולך החילוני?

לגיהינום.

עכשיו נעשה מה יותר משתלם.

אם האתאיסט החילוני צודק,

כשהוא מת, לאן הוא הולך?

לאבדון.

ואם הוא לא צודק, לאן הוא הולך? לגיהינום.

בכל מקרה הלך עליו.

אבל הדתי,

אם הוא צודק, הוא הולך לגן עדן.

ואם הוא לא צודק, הוא הולך לאבדון.

אבל יש לו סיכוי, אחד מתוך שתיים.

שהוא הולך לגן עדן.

מי לא קופץ על זה?

אחד מתוך שתיים,

לעומת אפס סיכוי.

אפס סיכוי.

זה לא יותר טוב?

יותר טוב.

אז מי אהבה להיות חילוני?

זה פסקל

מוכיח. תשמעו מה הוא אומר.

נניח כי הסיכוי לקיומו של האל לעומת אי קיומו אינו 50-50 אחוז.

אם אדם הינו תאיסט,

מה זה תאיסט? אתם כבר ידועים. דתי, מאמין.

מי ישנו אל?

הרי שיזכה לו עושר נצחי בגן עדן.

הוא הרוויח אין סוף.

אך אילו האל אינו קיים במותו, יחדל מלהרגיש דבר מה?

הוא לא הרוויח ולא הפסיד.

אפס.

עתה נניח

כי אותו אדם הינו אתאיסט שזה לא מאמין.

אם אין אל,

גם הוא יחדל מלהרגיש דבר מה במותו. זה אפס.

אבל אילו האל אכן קיים,

הרי שיענש לנצח בגיהינום אין סוף.

והוא מציג טבלת נתונים שמוכיחה את זה בנוסחה.

מהטבלה ניתן לראות כי האתאיסט לעולם אינו מרוויח,

בעוד שאתאיסט לעולם אינו מפסיד.

פסקל התעלם מהזמן והכסף אותו מקדיש אתאיסט לעבודת האלוקים.

זה מוסיפה ויקיפדיה,

שהם האבלים

שהולכים על הכיוון השני,

כי הם טוענים

שהוא התעלם מהזמן מהכסף אותו מקדיש אתאיסט לעבודת האלוקים.

מה הכסף שאני מקדיש לעבודת האלוקים?

קניתי תפילין פעם אחת.

קניתי טלית פעם אחת,

קניתי ציציות עשר פעמים, קניתי מזוזה וקניתי מצות ובניתי סוכה ומדרימה.

בסדר?

זה ההוצאות שלי.

וכמה הם בזבזו רק מסעדות, דיסקוטקים, בילויים, חרית,

כל הדברים,

אכלו ויצא אחרי חצי שעה.

אני, מכל השקעה כספית, כמו שלמדנו, כסף וזהב למשכן,

זה נשאר לעולם נצחי,

וה' אשרי שכינה, ואני אקבל על זה עוד גן עדן בהתאם.

כל הוצאה שלי זה הכנסה,

כי אני אקבל על זה תמורה.

כל הוצאה של החילוני זה הפסד גמור,

זה הולך לעזאזל.

אז הם טוענים שהוא לא יתחשב בהוצאות של הדתיים,

כאילו, כאילו החילונים חיים ממים,

שתו מים,

כמו עיבי נתן,

שתו מים,

אין אוכל,

שתו מים, לא עולה כסף,

גם מים עולה כסף.

אבל זה מה שכתוב כאן.

מכל מקום,

גם אם הסיכוי לקיומו של האל יהיה, שימו לב,

אפס נקודה, אפס, אפס, אפס, אפס, אפס, אפס, אפס, אפס, אפס, אפס, אחד,

הרווח של התאיסט המאמין מקיומו של אל יהיה אינסוף, אינסוף הרווח.

הרווח אינסוף.

פעם הדגמתי את זה,

פעם הדגמתי את זה בדוגמה, שתבינו.

אם לדוגמה אומרים לבן אדם, בן אדם,

אתה על כל האפצ'י שאתה עושה, האפצ'י,

אחד, אתה מקבל מיליון דולר.

כמה האפצ'י אתם חושבים הוא יעשה בדקה?

אה?

הוא יקנה קופסה בורדוגן,

יכניס את זה בנוכרה,

וכל רגע אפצ'י, אפצ'י, אפצ'י, אפצ'י, אפצ'י, אפצ'י, אפצ'י, בלי הפסקה. מיליון דולר.

משתלם או לא? אפילו שהנוכרה תהיה ככה, אחר כך אדומה.

אפשר להשתיל אחר כך אף חדש.

במיליון דולר אין בעיה, אפשר להשתיל ראש גם.

אבל,

האפצ'י, האפצ'י.

עכשיו תקשיבו, זה רווח משתלם? יש רווח יותר?

אתם מכירים מישהו שמרוויח יותר מהר מהאפצ'י?

אין דבר כזה.

אפילו ביל גייטס אמרו

שהוא בשביל להתכופף להרים 100 דולר,

100 דולר להתכופף להרים, לא משתלם לו.

למה?

כי עד שהוא ירד וירים הוא מרוויח 1,800 דולר.

עשו החשבון לפי הנכסים שלו, כמה זמן כל שנייה הוא מרוויח.

אז יצא שבהתכופפות הוא מרוויח 1,800, לא כדאי לו להתכופף על 100. מכל מקום, אבל זה לא כמו אפצ'י, כי אפצ'י זה מיליון דולר,

וזה יותר מהר מלהתכופף, נכון?

עכשיו תקשיבו,

70 שנה השקעה.

אתה שם את כל הכסף, את כל הבריאות,

אתה עושה מסירות נפש בשביל הקדוש ברוך הוא, 70 שנה.

אתה עבד השם, עובד קשה, קשה, קשה. 70 שנה.

לעומת נצח, כמה זה?

זה אפילו לא ההה של ההפצ'י.

ואתה מקבל על ההה

נצח.

אז לא שווה 70 שנה להשקיע בשביל לקבל נצח?

צריך להיות מפגר כלכלית

בשביל להשקיע במשהו אחר.

מי שלא משקיע בתורה ובמצוות הוא פסיכי.

פסקל אומר,

עכשיו נמשיך, לעומת זאת אם אלוקים אינו קיים,

יפסיד התאיסט את כל הזמן שהשקיע באלוקים ובאמונתו,

וכן יתברר שלחינם קיים את מצוות הדת

ולדעת פסקל, וכן מבחינה מתמטית,

ההפסדים האלה זניחים ושואפים לאפס.

לעומת זאת, אם הסיכוי לקיום האל יהיה 0%,

יפסיד התאיסט בוודאות,

אם יהיה 0%.

התאיזם כזה, בו האתאיסט פוסל את קיום האלה לחלוטין,

נקרא אתאיזם חזק או אתאיזם נוקשה.

עד כאן זה דברי פסקל.

עכשיו שימו לב, יהודים יקרים,

ביקורת על הטיעון. יש לכם כוח לזה או שאני אפסיק?

יש?

כי אתם תזכו, בזכותכם כולם ידעו את התשובה על הביקורת על הטיעון. אז יש כאלה שטוענים כנגד פסקל על מה שהוא אמר.

מי?

האתאיסטים.

מה הם טוענים?

מה שהם טוענים אני מפריך.

תקשיבו.

על הטיעון הושמעה ביקורת ונטען כי הוא אינו מהווה נימוק מספיק להאמין באלוקים.

שמעתם? זה נקרא לא מספיק עדיין להאמין באלוקים.

למה?

ראשית,

לא ניתן לשנות אמונה או חוסר אמונה בגלל כדאיות או סיכויים.

הם קובעים כך.

אם אדם אכן אינו מאמין באלוקים,

הוא יכול להשתכנע שכדאי לו להאמין,

אך זה לא יגרום לו להאמין בקיום האל. ככה הם קובעים.

הדבר הקרוב ביותר שיוכל להשיג הוא העמדת פני מאמין. ככה הם אומרים.

דבר שמרבית הדתות אינן מקבלות כאמונה.

שמעתם טיעון?

אנחנו נחזור עליו תכף.

שנית,

פסקל לא לקח בחשבון את ההסתברות שהאל אינו רוצה שיאמינו בו.

שמעתם?

הוא לא רוצה.

ודווקא את המאמינים הוא ישלח לגיהינום.

איזה טיעון חכם.

אני, יעצור אותי שוטר ויגיד לי, שמע, אתה עברת על החוק

ואתה צריך לשלם עכשיו רפורט ואני שולח לך את הרישיון,

ואני אומר לו, מי אמר לך בכלל שהחוק רוצה שאני אקיים?

החוק רוצה שאני אעבור, לכן אני נוסע מהר בתור.

תעוף מפה.

אם הוא ישאל אותי מאיפה אני אומר את זה, אני אגיד לו, מוויקיפדיה?

תסתכל בערך פסקל ותראה שאני צודק.

אחר כך כתוב, אמנם הדבר נשמע כאבסורד,

אולם הדבר נמצא בבחינת אפשרות.

הוא מסוגל להחליט גם החלטות שלאדם יישבעו לא הגיוניות.

זה שתי טענות דביליות ראשונות,

ועכשיו השלישית הטענה החזקה.

הטענה החזקה ביותר נגד הטיעון,

כי הנה

קיימות אלפי דתות

ואלפי גרסאות של אלוקים,

שרבות מהן גורסות שקיים עונש למי שמאמין באל אחר.

כך למשל,

אם אתאיסט מקבל את התיעוד והופך להיות יהודי דתי,

קיים סיכוי שהוא טעה בכך שאינו מאמין בישו או במוחמד למשל,

ולכך יישלח לגיהנום בכל אופן,

לאחר שבזבז את זמנו על אמונה באל הלא נכון.

בכך כדאיות התאיזם הופכת לאפס.

בהנחה והסבירות לנכונותה של כל אמונה זהה בדיוק

לסבירות נכונותה של כל אמונה אחרת.

בעוד שכדאיות האתאיזם אינה אפס מוחלט,

אלא שואפת לאפס. למה הם לא אומרים?

האתאיזם יכול להשתלם יותר עקב חיסכון בזמן ובכסף המושקע בדת,

כמו שהזכרנו למעלה.

עד כאן הביקורת על מה שהוא אמר.

הם לא מפריחים את הנוסחה שלו,

הם רק אומרים אפשר להגיד ואפשר להגיד ואפשר להגיד.

ואני התרגזתי מאוד מהטיעונים הדבילים האלה,

ואני לא מוכן להשאיר אותם בוויקיפדיה.

לכן אנחנו מכניסים תגובה שם, וזאת תגובתי.

אני חוזר על כל הקטעים שהקראתי שהם טענו כביקורת, ואני מפריך.

על הטיעון הושמעה ביקורת ונטען כי הוא אינו מהווה נימוק מספיק להאמין באלוקים. ראשית,

לא ניתן לשנות אמונה או חוסר אמונה בגלל כדאיות או סיכויים.

ואני עונה,

ניתן ועוד איך.

למשל,

מי שאינו מאמין שיש לו סיכוי להרוויח בפיס.

עוד פעם,

מי שאינו מאמין שיש לו סיכוי להרוויח בפיס,

כיוון שהסיכוי להרוויח הינו קטן מאוד בשיעור של אחד למיליונים,

הרי במידה ויגדל הסיכוי

לאחד מתוך שניים כפי הוכחת פסקל,

הרי שבוודאי יאמין שצריך לנצל את הסיכוי ולרכוש הגרלה,

כיוון שאין סיכוי גדול מזה.

מעבר לזה, זו ודאות גמורה.

עד פה הבנתם?

אחד מתוך שתיים זה הסיכוי הכי גדול שאדם יכול להשיג.

אם היו אומרים

שאם אתם קונים הגרלה בחוץ, ויש פה הגרלה,

ואחד מתוך שניים מרוויחים מיליון דולר,

מי לא היה קונה 10, 20, 100, 200, 300,

הגרלות, כי ברור שמכל שתיים הוא מרוויח אחד.

אז להגיד

שלא ניתן לשנות אמונה או חוסר אמונה בגלל כדאיות וסיכויים,

זה דבר טיפשי שלא נשמע כדוגמתו.

אחר כך הם ממשיכים ואומרים, אם אכן אדם אינו מאמין באלוקים,

הוא יכול להשתכנע שכדאי לו להאמין,

אך זה לא יגרום לו להאמין בקיום האל.

ואני עונה,

אמונה יכולה להתחלף בן רגע,

כפי שמצוי בכל העת,

שבמה שלא האמנו עד עתה,

היננו מאמינים כעת,

כיוון שנתבררו לנו הדברים.

דוגמה, יש אנשים שלא מאמינים שתהיה מלחמה על תל אביב,

וכשתהיה מלחמה על תל אביב,

אז מה יתברר?

שהם לא האמינו נכון,

ועכשיו הם מאמינים שיש מלחמה על תל אביב.

הם גם יודעים ומרגישים.

אז אפשר שהחוסר אמונה יתחלף לאמונה?

אפשר או אי אפשר?

אפשר.

ומה שלא האמנו שבכוחנו לעשות,

הוברר לנו לאחר זמן מה שאנחנו מסוגלים, נכון?

אומרים לאחד,

תרים עכשיו את זה. הוא אומר, השתגעת? מי יכול להרים את זה? זה מאה קילו.

הוא לא מאמין שהוא יכול.

אם מכניסים אותו למכון לתקופה של שנה, שנתיים,

ומאמינים לו את השרירים,

הוא יכול להרים יותר ממאה קילו, נכון?

אז כרגע הוא לא מאמין,

ומחר הוא כן יכול להאמין.

מי אמר שאי אפשר?

ולפעמים צריכים אילוצים מסוימים להביאנו להכרה וידיעה במציאות שלא האמנו בה עד עתה.

אדם עשיר, עשיר,

הוא לא מאמין שהוא יהיה עני, כי יש לו כל כך הרבה כסף,

כל כך הרבה כסף,

שהוא לא מאמין מה שלא יקרה, מלחמה, פאג'י, פאג'י, פאג'י, זה,

אין דבר כזה שהוא יהיה עני,

נכון?

נכון?

אני אספר לכם על אחד שלא האמין

שהוא יכול לרדת מנכסיו.

קוראים לו מיידוף.

הוא גנב

מיליארדים

מהאנשים

וחי

מלך

בכיפת העולם.

הוא לא האמין

שהוא יהיה עני,

והוא גם לא האמין שיענשו אותו מאה שנה בכלא.

אז מה זה משנה אם הוא לא האמין?

יש אנשים שהם לא מאמינים

שהם ילכו לגיהינום.

בוודאי שלא מאמינים

שהם יהיו שם לנצח.

במי הוא?

אז מה אם אתה לא מאמין?

זה שאתה לא מאמין זה לא אומר שלא יקרה.

האדם אינו מאמין כיוון שאין זה כרגע ריאלי בעיניו להאמין.

וזה מכמה סיבות שונות סובייקטיביות.

לדוגמה,

החברה ברובה אינה מאמינה

והוא אינו מוכן לטרוח, לברר את הדברים כמו שהכוזרים, מלך כוזר,

עשה ברר, התגייר וגייר שש מיליון

איש מהאזרחים שלו.

אז למה הוא לא מאמין כרגע?

כי הוא אמר, תראה, כולם לא מאמינים. מה אתה רוצה שאני אדאה וזה?

זה בגלל שאתה לא רוצה לטרוח, לברר.

האמונה גם כרוכה בעבודת הבורא.

אז לכן הוא לא מאמין.

כי הוא עצלן מטבעו ואינו מוכן להשתעבד ולהתחייב.

אז זה לא שהוא לא מאמין.

יש לו סיבה למה הוא לא מאמין. לא משתלם לו.

הדת לא קוסמת לו באורחותיה.

אז לכן אינו מעוניין אפילו לשמוע,

אתה השתגעת, אני אהיה שחור,

אני אלך ככה כמו אלה בבני ברק.

מה, אני פינגווין?

מה קרה לך?

אז הוא לא מעלה בדעתו.

אז הוא לא מאמין.

לא בגלל שאי אפשר להאמין.

לא שאי אפשר להוכיח.

הוא פשוט לא מעוניין מהסיבה הזאת.

או אחד שגדל בבית ובאורח חיים חילוני,

והוא אינו רוצה להאמין

שהוא חי בטעות עד עתה עם הוריו.

לא רוצה להאמין.

יש ילדים שלא רוצים להאמין שהם מאומצים.

הם חושבים שהם הילדים של ההורים,

והם לא יודעים שקנו אותם.

והם מאומצים.

יש הרבה ילדים שלא מאמינים,

מה לעשות.

אבל המציאות היא כזאת.

אז זה לא אומר שאנשים לא מאמינים בגלל שזה לא מסתבר או לא ניתן להוכחה.

רוב הלא מאמינים זה בגלל שלא משתלם להם להאמין כרגע. זה הכול.

ממשיכים ואומרים המבקרים.

הדבר הקרוב ביותר שיוכל להשיג הוא העמדת פני מאמין.

הם אומרים, מי שלא האמין מההתחלה לעולם לא יכול להאמין,

והוא רק יעמיד פנים של מאמין שזה דבר שמרבית הדתות אינן מקבלות כאמונה.

ואני טוען על זה קביעה טיפשית ושרירותית.

משום שלמעלה ממיליון איש ואישה

שלא האמינו בתחילה,

הינם היום הדוקים גמורים ומאמינים גדולים בעלי תשובה.

אמונה ניתנת לרכישה

מהרבה טעמים שלא אפרט כעת,

אבל אני מצרף מספר פסוקים שימחישו לנו שהאמונה אינה דבר נרכש ופרגמטי.

מעשי.

שימו לב.

כתוב בספר שמות, פרק י״ד. וירא ישראל את היד הגדולה

אשר עשה ה' במצרים,

ויראו העם את אדוני ויאמינו באדוני ובמשה עבדו.

מתי זה קרה?

אחרי שהם ראו את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים.

זה גרם, ויאמינו.

אז קודם לא האמינו,

ועכשיו מאמינים.

ויאמרו על ים.

כתוב היו מקטני אמנה.

אמרו, כשאנחנו עולים מכאן מצד זה, אף המצרים עולים מצד אחר, ויבואו אחרינו.

עד שרמז להם הקדוש ברוך הוא לים, והכיאם ליבשה.

אז כתוב, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים,

לפיכך ויאמינו בשם.

אבל מתחילה לא האמינו,

כי היה להם פחד, המצרים מאחורה,

הים מקדימה, איך אפשר להיחלץ מפה?

אבל כשהם ראו אותם זרוקים על שפת הים, לידם,

אז, ויאמינו,

רואים שמה?

האמונה מתחדשת.

קודם לא הייתה, ועכשיו נהיית.

בספר יונה כתוב,

ויחל יונה לבוא,

ועיר מהלך יום אחד, ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום וננפכת.

מה כתוב?

ויאמינו אנשי ננבה באלוקים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם עד קטנם.

אז בא הנביא יונה ואמר להם, ויאמינו.

ויחסו מים צריהם, אחד מהם לא נותר.

ויאמינו, בדבריו ישאירו תהילתו בספר תהילים.

כתוב, באיבן עזרא, תקשיבו טוב.

והיה,

דעים היו עוד מקצת ישראל שלא יאמינו באות האחרון שאתה עושה, משה רבנו,

תעשה האות השלישי ויאמינו. למה צריך שלוש אותות?

כי אם בשניים הראשונים לא יאמינו, בשלישי יאמינו.

כתוב, ויעש האותות לעיני העם,

וזה האות השלישי שהוא,

והיו לדם ביבשת,

הוא חלק מהמכה הראשונה בעשר המכות העתידיותיות,

ואז האמינו.

אז זאת אומרת, יכול אדם לא להאמין, לא להאמין, ולהאמין.

אז מי אמר שזה רק להאמין לפנים?

המבקרים הטיפשים.

זאת אומרת,

ויאמינו בשם שהוא האמת,

ויאמינו במשה שהוא עבדו,

ולא יעשה רק מה שיצוונו. בקיצור, יש פה עוד הרבה ראיות, אני מדלג עליהן.

אבל מפה רואים שמה שהם טענו,

זה הכל טיפשי

ולא ראוי אפילו.

עכשיו תקשיבו, רבנו בחייה על שמות,

פרק י״ד, פסוק ל״א אומר,

ביראו העם ויאמינו.

היראה והאמונה עיקר כל התורה.

וכתב רבנו חננאל, כי האמונה מתחלקת לארבעה חלקים.

אמונה בקדוש ברוך הוא,

אמונה בנביאים,

אמונה בעולם הבא,

ואמונה בגואל צדק שיבוא ויגאלנו.

אמונה בקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב בדברי הימים ב' כ',

האמינו בשם, האמינו בשם אלוקיכם ותאמנו.

וכמו שכתוב, היאמינו בשם משה עבדו.

אמונה בנביאים, התחייבנו לשמוע בדבריהם שנאמר, מי האמין לשמועתנו בישעיה נג'.

אמונה בעולם הבא,

שיש להאמין כי יש עולם הבא ויש שכר טוב מעוטט לצדיקים,

וזהו שאמר דוד עליו השלום בתהילים כ' ז'

לולא האמנתי לראות בטוב השם.

אמונה בביאת הגואל, שזה פינה גדולה בתורה,

זה מה שכתוב בישעיה כ' ח',

הנני יוסף בציון אבן, אבן בוחן פינה תקרת מוסד, מוסד המאמין לא יחיש.

וכל המאמין יש לו זכויות הרבה.

זה מה שנאמר באברהם שהיה שורש האמונה,

והאמין בשם ויחשביה לו צדקה.

והנה הוא זוכה גם לגן עדן, שנאמר פיתחו שערים,

ויבוא גוי צדיק שאומר אמונים.

וזוכה לחיי העולם הבא,

שנאמר וצדיק באמונתו יחיה.

ומי שאינו מאמין בכל אלו,

עליו הכתוב אומר,

לא יאמין באיוב, לא יאמין שוב מני חושך וצפוי עלי חרב.

ואינו זוכה לגאולה,

שנאמר ביחזקאל כ', ובראתי מכם המורדים והפושעים בי.

וכתוב בתהילים למד אלף, אמונים נוצר השם,

ומשלם על יתר, עושה גאווה.

אז הקדוש ברוך הוא נוצר אמונים,

בעלותן שאין בהם אמונה,

משלם את עונשם, כי עושים בגאווה.

ואינם זוכים לחיים שנאמר, הנה עופלה לא ישרה, נפשו בו, וצדיק באמונתו יחיה. עד כאן לשון הרב רבנו חננאל, זיכרונו לברכה.

ומפני שהאמונה היא יסוד כל התורה כולה,

תקנו לנו רבותינו זיכרונו לברכה בתפילה ובברכות לענות אמן,

שזה נגזר מלשון אמונה ומלשון הודאה שמקבל עליו דברי המברך ומודה בהם.

זה מה שאמרו רבותינו זיכרונו לברכה, אמן קבלה,

אמן שבועה,

אמן קיום.

ועל זה אמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך.

ויש עוד ראיות, אני מדלג.

שנית הם אמרו, פסקל לא לקח בחשבון את ההסתברות

שהאל אינו רוצה שיאמינו בו.

מהפסוקים למעלה שדילגתי כבר,

ברור מה הוא רוצה, שיאמינו בו ושיקבלו שכר.

ואחר כך הם אומרים, ודווקא את המאמינים ישלח לגיהינום.

נכון, אני עונה,

את המאמינים שאין להאמין הוא ישלח לגיהינום.

שכל סברותיהם

הן מן הקרס בין ארוחה לגרפס.

אז באמת אלה שמאמינים בשטויות האלה,

הם ילכו לגיהינום, זה מה שהוא רוצה.

אמנם הדבר נשמע כאבסורד, הם מתנצלים.

מוכנים להתלות באבסורד

ולא להאמין,

והעיקר לדחות את האפשרות מהסיבות שמנינו למעלה.

ואין צורך בכלל להאמין, רבותיי.

ניתן להוכיח למי שמוכן ללמוד ואינו עצל.

קחו קלטת מבראשית שלי בווידאו,

או באתר שופר.net,

ותראו את כל ההוכחות שמספיקות לכל בר דעת שגמר כיתה א'.

מי שגמר כיתה א',

מבין שאין ברירה.

זו האמת.

הם אומרים, אולם הדבר נמצא בבחינת אפשרות.

נכון, אפשרות אבסורדית.

האל מסוגל להחליט גם החלטות של האדם יישמעו לא הגיוניות.

כל זאת הם עושים כדי להכחיש את המציאות האלו ולעמידו בנתונים אבסורדיים,

אבל כל בר דעת מבין

שהרי אם הבורא נטע בנו את האבסורד כבלתי מתקבל ונדחה,

מדוע הוא אינו פועל כפי שנטע בנו?

בשעה שברור ומסתבר שמי שברא או יצר דבר מה רוצה שיצא חפצו ממנו,

לפי רצון שימושו ממנו. למשל,

הייתכן שממציא הטלפון התכוון שלא ידברו דרכו?

הייתכן שממציא הגלגל התכוון שהגלגל יעמוד תמיד?

הייתכן שממציא החשמל התכוון שישבו בחושך?

ככה הטענות הטיפשיות שלהם שהוא מתכוון שיעשו מה שהוא לא מתכוון.

אחר כך הם ממשיכים את הטענה החזקה שלהם

נגד הטיעון כי קיימות אלפי דתות ואלפי גרסאות של אלוקים שרובן

גורסות שקיים עונש למי שמאמין באל אחר.

למי מן הדתות אני עונה יש בכלל הוכחות מוצקות לדבריהן

חוץ מגרסאות לאמונה ללא בסיס כלשהו הניתן למבחן לוגי או עובדתי?

כל עניינם של הדתות השונות בהסתמך על סיפורי אנשים בנשים.

כך למשל הם אומרים,

אם אתאיסט מקבל את הטיעון והופך להיות דתי,

קיים הסיכוי שהוא טעה בכך שאינו מאמין בישו או במוחמד למשל.

ואני עונה.

שתי הדתות הללו מאמינות בתורה שלנו במאה אחוז,

והיא הבסיס שלהן.

רק שאינטרסנטים, נסיבות הידועות להם,

שכתבו מחדש וסידרו את התורה לפי רצונם.

ואת זאת לא עשו ישו שארי,

ולא מוחמד שרי שהיה אנלפבית.

הם ממשיכים ואומרים, לכן יישלח בגיהינום בכל אופן,

לאחר שבזבז את זמנו על אמונה באלה לא נכון.

ואני עונה, נכון.

זה מדובר על מי שבודה מליבו ללא הוכחת תורות

חדשות לבקרים,

אך מי שמחפש את האמת בכל מחיר, כגון

יתרו שהיה כהן לעבודה זרה,

ושבר את כל פסליו,

כיוון שראה שאין בהם ממש,

שולח השם אליו את משה איש האמת לגיירו.

וכן מלך כוזר,

שעבד עבודה זרה מבלי דעת,

שהוא עובד שלא כראוי את אלוקיו,

שלח לו השם מלאך שיעוררו.

ואמר לו, כוונותיך רצויות,

אך מעשיך אינם רצויים, כדי שיחפש את הדרך הנכונה,

עד שנתגייר בעצמו וגייר שש מיליון

מבני עמו.

וכן מי שמבקש לדעת את האמת,

שלח לו הקדוש ברוך הוא את

פלוני ואלמוני

ואת אמנון יצחק,

כדי שיענו לו תשובות ויחזור בתשובה סוף סוף,

ולא יתעכב בסיבות שמניתי למעלה.

והם ממשיכים,

וכך כדאיות התאיזם הופכת לאפס.

שטויות והבלים.

שמעתם? התאיזם, זה הדתיים,

הופך לאפס.

אני אומר, שטויות והבלים. למה?

שימו לב,

שהרי שתיים ועוד שתיים

שווה ארבע,

וזה ניתן להוכיח.

לעומת זאת, יש אין סוף תשובות

שאינן ארבע.

זאת אומרת,

רק אמת אחת יכולה להיות, נכון? שתיים ועוד שתיים זה ארבע, נכון?

פעם שאלה אותי אישה אחת,

אמרה לה, תגיד לי, אתה לא חושב שאתם קיצונים?

אמרתי לה, כן, אנחנו קיצונים, כן, אנחנו קיצונים.

למה אתם קיצונים?

אמרתי לה, משום שהאמת היא קיצונית.

למה אמת צריכה להיות קיצונית?

אמרתי לה, תעני לי עד.

שש ועוד שש, כמה זה?

אמרה לי, שתים עשרה.

אמרתי לה, ואם אני אומר שזה אחד עשרה?

אז היא אמרה, זה לא נכון.

אמרתי לה, ואני אומר, אחת עשרה וחצי?

אמרה לי, לא נכון.

אחת עשרה פסיק תשע?

אמרה לי, לא נכון.

אמרתי לה, אחת עשרה פסיק תשע, תשע, תשע, תשע, תשע, תשע, תשע.

אמרה לי, לא נכון.

אמרתי לה, סליחי לי, את מאוד קיצונית.

למה?

כי שש ועוד שש זה רק שתים עשרה.

כל תשובה אחרת היא שקר.

שקר.

שתיים עוד שתיים זה ארבע.

לא חמש, לא שש, לא שבע, לא שמונה, לא תשע,

לא עשר, לא אחת עשרה, לא שתיים עשרה, לא מאה, לא מאתיים, לא שלושת אלפים, לא חמשת אלפים, לא חמשת אלפים. כל התשובות האפשריות זה בלוף.

רק תשובה אחת אמת, נכון.

נכון.

אז זאת אומרת,

הטענה,

הטענה,

הטענה, תקשיבו עוד פעם מה הם אמרו, תקשיבו.

הם אמרו שכדאיות התאיזם הופכת לאפס בגלל ריבוי הדתות.

שמעתם?

אז אני עונה.

שתיים עוד שתיים זה ארבע, וזה ניתן להוכיח. לעומת זאת,

יש אינסוף תשובות שאינן ארבע.

האם נאמר את הטענה הדבילית שכדאיות התשובה ארבע הופכת לאפס

בגלל ריבוי התשובות האפשריות השקריות הנוספות?

מי אומר דבר כזה?

זה כתוב בוויקיפדיה,

אנציקלופדיה למבגרים.

אם משאירים דבר כזה, זה פיגור.

בעוד שכדאיות האתאיזם אינה אפס מוחלט,

אלא שואפת לאפס.

ואני עונה, 70 שנה מול נצח,

זה לא השקעה כלל.

לעומת הרווח האפשרי.

זוכרים את האפצ'י?

זה האפצ'י.

וכן כולנו פועלים, שימו לב,

כל ימי חיינו

אנחנו שוקלים חשבונות של סיכוי,

רווח והפסד בכל נושא ועניין שאינו ודאי אצלנו.

כל הזמן אנחנו שוקלים,

כדאי או לא כדאי, יש סיכוי או אין סיכוי,

יהיה פה רווח או יהיה פה הפסד.

ואז אנחנו מחליטים, נכון?

אז למה על החיים שלנו אנחנו לא עושים סיכוי רווח והפסד,

כשלפי פסקל

יש לנו רק סיכוי אם נאמין ואפס סיכוי אם לא נאמין.

ולא מדובר על קניית דירה או עסק או קניית רכב או משהו, מדובר על החיים שלנו ושל הילדים שלנו.

איך בן אדם

הולך לכיוון שלא מאמין כשהוא מפסיד את כל הסיכויים.

עכשיו שימו לב,

מה הם אומרים?

מה הם אומרים?

הם אומרים שיש לנו לדוגמה הפסד,

נכון? מה הם אומרים?

האתאיזם יכול להשתלם יותר.

שימו לב מה הם אומרים, שמי שכופר משתלם לו יותר. למה?

עקב חיסכון בזמן ובכסף המושקע בדת.

כמו שהסברתי קודם.

שקודם זה הכל הופך אצלנו למה?

לשכר נצחי.

לעומת מה שמבזבזים לעזאזל, נכון?

אבל בואו תשמעו מה אני טוען עכשיו.

האם נאמר שתקופת החיזור

של החילונים אחר בחורה למטרות נישואין,

שלבסוף לא יצאו לפועל,

הן הפסד גמור?

האם נאמר על השנים שהוא חיזר אחריה ובסוף לא יצא כלום? האם נאמר איזה הפסד גמור?

הרי באותה שעה ההנאה מעצם החיזור והתקווה שהייתה נטועה בהם מילאה את כל חלל ליבם ואינה הפסד כלל.

נכון? ההפסד הוא רק בסוף.

אבל משך הזמן מה היה? לא הפסד.

נכון?

הלאה.

האם ההשתוקקות והריצה בכל יום של כל בעלי העסקים לעסקם,

מתוך תקווה שעסקיהם יפרחו וישגשגו,

אינה מספיק טובה ומהנה לשעתה?

האף שלבסוף לא העשירו ואולי הפסידו?

מעתה חישבו.

האם כל הריצה של האתאיסט לכיוון בית קברות ללא תכלית

הינה מהנה יותר מהציפייה בהנאה,

מתוך תקווה עד הרגע האחרון של האתאיסט המאמין,

שתתברר רק לאחר המיתה,

אחרי המיתה?

על זה נאמר,

נאמר,

שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה.

זאת אומרת, הדתי עד הרגע האחרון הוא חי בהנאה,

רק מעצם התקווה אפילו שיש עולם הבא.

חוץ מזה שהוא נהנה בחייו, מהמצוות.

אבל זה יש לו עוד הסוף. ואילו החילוני,

כל רגע שמתקצר חייו הוא נכנס לדיכאון,

כי עוד מעט הוא הולך למות סופית ולהיות מאכל לתולעים.

אז זאת אומרת, אצלו כל הזמן יש הצטמצמות של ההנאה.

נחזור עכשיו לדוגמאות אחת.

ושתיים.

במידה והמחזר יודע מראש

שלא יעלה החיזור יפה והם לא יתחתנו,

או בעל עסק יודע שיפסיד כל ממונו,

האם כדאי להם להתחיל?

אם אומרים לך שהבחורה הזאת שאתה רוצה להתחתן איתה,

היא בכלל לא מעוניינת ולא יצא מזה שום דבר.

לא יצא שום דבר.

כדאי לאדם להתחיל לבזבז חמש שנים של חברות,

מה שנקרא, אצל החילונים ואחר כך לחפש מחדש

או שלא כדאי?

כדאי לאדם שבטוח שבסוף הוא יפסיד את כל הונו.

הוא יעבוד עשר שנים ובסוף יפסיד את כל הונו ויהיה עני מרוץ. זאת אומרת, הוא היה עשיר, רגיל כבר לעשירות,

ופתאום הוא צריך לחפש שקל תרומה.

הוא יתחיל?

אה?

לא יתחיל.

אם כן,

אם תאמר כן, אם תגיד כן,

אולי יש טמבל שיגיד כן.

הרי שכדאי גם לתאיסט לחיות כדתי.

גם לתאיסט כדאי לחיות כדתי.

נכון?

אפילו אם יהיה הפסד בסוף, נכון?

אבל מה? הוא כל הזמן הרוויח את החיים בהנאה ובתקווה,

וגם ממה שהוא עשה.

ואם תאמר שלא,

כיצד האתאיסט חי רגע אחד כשלא יישאר מכל עמלו כלום

ויפסיד את כל אשר רחש בידיעה מוקדמת מראש.

הרי כל מה שאתה אוסף, בניינים, קרקעות,

כסף וזהב, תכשיטים, כל זה יישאר לאחרים.

אתה תהיה מאכל לתולעים,

ואתה הולך על זה כשיש לך אפשרות אחרת,

ואתה הולך על זה.

אתם שללתם את האפשרות שחיזור אפילו לכמה שנים, או עסק שייכשל,

לא כדאי.

אז אם אתה יודע שבסוף אתה מת ואין כלום,

איך אתה משקיע בזה בכלל רגע? איך אתה נשאר בזה רגע?

אלא מה? כי האתאיסט תאמר שכדאי לחיות בינתיים עם מה שיש וליהנות,

למרות הידיעה האובדנית,

כן? כי אתה אתאיסט עקשן אתה, כן?

אך המסקנה הרציונלית,

הרציונלית של האתאיסט הדתי המאמין,

ולא האבסורדית

של האתאיסט אומרת,

שכדאי לחיות וליהנות מכל מה שיש בינתיים

כדרך מחשבתו של האתאיסט,

ולבסוף לחיות לנצח נצחים,

וגם לקבל שכר על כל מה שנהנינו וטרחנו ויגענו לעולם ולעולמי עולמים בגן עדן, אמן.

אז יש עוד מישהו שרוצה להישאר פה חילוני?

יש עוד מישהו שרוצה להישאר פה חילוני?

אתה ממשיך להסתפק רק בתפילין, או שאתה כבר מבין שלא כדאי להסתפק בתפילין?

אתה רוצה הרבה דברים, אתה צנוע?

אבל אני נדיב,

לכן אני יש לי מידת הקדוש ברוך הוא, ואני אתן לך סי סי דוגי פאו ותא תדחי.

לא כזאת קטנה.

בבקשה.

הופ! הופ! הופ! הופ!

זה נקרא בן של מלך.

ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר כיצרנו ומצוותיו וציוונו. שחיינו וקיימנו, שחיינו. שחיינו וקיימנו וגיענו לזמן הזה. אמן.

הצטרפו גם אתם למפעלו הגדול של הרב אמנון יצחק שליטה בהחזרת עם ישראל לשורשיו.

רכשו עשר אנציקלופדיות בעלות מאה שקלים בלבד לחלוקה חינם למחפשי הדרך,

ותזכו לברכתו של הרב אמנון יצחק לכל מילי דמיתיו.