מעשים...מעשים...מעשים...

- - - לא מוגה! - - - 

יש מספר עולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, אצילות למעלה,

בריאה, יצירה, עשייה, והקדוש ברוך הוא הושיב אותנו דווקא בעולם העשייה, בעולם המעשה למטה למטה, צמוד לעפר. למה?

כיוון שהחידוש הגדול של עולמנו זה הוא שכאן נגמר ונשלם הכל על ידי מעשה האדם.

כי לכל הרוחניות ולכל השלמות זוכים דווקא על ידי מעשים. לא כוונות,

לא דמיונות,

לא חלומות, מעשים, מעשים, מעשים, מעשים, מעשים.

זה נקרא הלכה למעשה.

הלכה למעשה.

תראה,

המצב, כידוע לכם, הוא לא מצב סימפטי.

לאיראן יש פוטנציאל איום גרעיני, יכולת קונבנציונלית כטילי שיעה. לאיראן יש את כוחות אלקוטס, שהם זרוע ארוכה של השלטון האיראני, לייצוא חזון ומשמרות המהפכה.

וכמובן, כולנו יודעים שהם חזית אחת עכשיו איראן, סוריה, לבנון וחמאס.

איראן תגיב מראש על תנועות מצד ישראל ומצד אמריקה.

זאת אומרת,

הם לא ממתינים עד שאנחנו נעשה משהו והם יגיבו,

הם עושים מנע.

ובכל אופן, הצרפתים אומרים שלפי המידע המודיעיני,

יש להם נשק גרעיני בפיתוח בשלבים אחרונים,

ובמצב הזה כבר אי אפשר יהיה לעצור תקיפה צבאית ישראלית על איראן,

ואנחנו חייבים להקדים אותה, כיוון שזו מלחמה קיומית.

אם יהיה לו פצצה,

הוא לא מחכה יום ויומיים, ומג'נון אמיתי, הוא לוחץ ופוצץ.

דיסק מספר 737. מעשים, מעשים, מעשים.

חלק א'.

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמם ירוויח.

הדברים שאנחנו נאמר הערב יהיו

לעילוי נשמת ציון בן מרים,

יצחק בן זרח, מזל טוב בת מרים, עובדיה בן חווה,

מרים בת סלח ועקיבא בן זריפה, מנוחתם חדן.

ולהצלחה ופרנסה טובה של דליה בת בדריה,

דרור בן דליה ומשפחתו, יניב בן דליה ומשפחתו,

ולזרע הקודש, למשה שילה בן בדריה.

ותודה לחברת co.team

ציוד הגברה ותאורה.

כן, רבותיי, היום אנחנו נלמד חומר חשוב ומיוחד מאוד מאוד מאוד.

תהיו בעיקרון, אני הולך להגיד לכם הרבה דברים,

לא מעט הרבה דברים,

אבל דברים שיעזרו לכם מאוד במשך כל החיים, אם תיישמו אותם.

בפרשת השבוע למדנו על קורבן פסח.

בבית אחד יאכל,

לא תוציא מן הבית,

בעצם לא תשברו בו.

בקורבן פסח יש הרבה מאוד מצוות.

יש דיני קורבן פסח,

שבהם יש מצוות שחיטת הפסח,

מצוות אכילת בשר הפסח,

לא לאכול את הפסח נע ומבושל, רק צלי אש,

לא להותיר מבשר הפסח,

שלא נאכיל מן הפסח קורבן הפסח לישראל משומד,

לא נאכיל מן הפסח לגר ותושב,

לא לשבור עצם מן הפסח, הכוונה מן הקורבן,

ולא יאכל ערל מן הפסח.

כל הדברים האלה, מצוות רבות יש ופירוטים רבים בעניין זה.

ובואו נלמד מה יש בזה.

המפתח לעבודה ולשלמות

הוא המעשה.

זאת אומרת, כל המפתח שאדם רוצה להשיג בחיי הרוחניות שלו,

זה מעשה.

מה כוחו של מעשה?

לא, זה שורק, זה לא טוב.

פסססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס

ואור ברכת רופא חול בשר ומפליל עשות,

שמפליל עשות זה במה ששומר את רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי.

זאת אומרת,

אנחנו מברכים ברכת אשר יצא וברבו נקבים נקבים וחללים חללים,

מהם סתומים, מהם פתוחים,

שאם ייסתם אחד מהם הוא ייפתח, אינו יכול לחיות, תפלו שעה אחת.

ברוך רופא חול בשר ומפליל לעשות, ברוך,

מה זה רופא חול בשר ומפליל לעשות, מה מפליל לעשות?

אנחנו כולנו מלאים נקבים, אז איך הנשמה לא פורחת?

מה מחזיק את הנשמה בתוך הגוף?

מה קושר דבר רוחני בדבר גשמי?

זה מפליל לעשות.

הקדוש ברוך הוא מפליל לעשות.

לדוגמה, המוח הוא עבר גופני גשמי.

ועל ידי המוח נוצרת מחשבה רוחנית והכרה אמיתית.

מוח גשמי, מחשבה זה רוחני.

וממוח נוצרת מחשבה רוחנית והכרה אמיתית.

איך נקשרת הרוחניות

בעבר גשמי?

זה מפליל לעשות.

אי אפשר לאדם לעמוד על סוד זה.

ועל דרך זה גם יש להבין מה הכוח של מעשה שאדם עושה.

איך ממעשה גשמי יבש,

אדם מניח תפילין ביד,

אדם מתעטף בציצית,

אדם מנענע לו לאו,

אדם עושה מעשה פיזי,

גשמי יבש,

איך נוצרת מזה רוחניות באדם?

איך הוא נהיה אדם רוחני מזה, ממעשים פיזיים כאלה?

גם בזה אין לנו מהלך.

אבל בואו נתבונן מה אומר בעל החינוך,

ריבו של הרמב״ן, שכתב

על תרי״ג מצוות,

לפי הרמב״ם,

ביאר את כל התרי״ג מצוות.

והוא אומר בספר החינוך מצוות ט״ז.

על הלאו שלא לשבור עצם מקורבן פסח.

אז הוא אומר ככה, הוא כתב את הספר

כאילו לנערים שלא יודעים מספיק, כמו הבן שלו.

ככה לתת להם תזכורת.

אבל זה ספר שנלמד בעיון גדול מאוד.

יש ספר מנחת חינוך, חבל על הזמן, על הספר הזה.

אבל הוא מדבר כאילו הוא מדבר אל איזה נער.

והוא אומר ככה,

ואל תחשוב לתפוס על דבריי ולומר,

בלמה יצווה אותנו השם יתברך לעשות כל אלה לזיכרון לאותו הנס?

למה צריך כל כך הרבה מצוות זיכרון לאותו נס?

הלא בזיכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו,

ולא יישכח מפיזר היינו.

תן לי לזכור דבר אחד.

יותר טוב לזכור עשרה דברים, חמש עשרה דברים.

אז הוא אומר,

אם אתה תחשוב לתפוס אותי על דבריי ולומר, למה השם מצווה אותנו בכל אלה לזיכרון אותו נס?

והלא אפשר בזיכרון אחד ולא יישכח.

עונה כבר,

כי לא מחוכמה תתפסני על זה,

ומחשבת הנער ישיאך לדבר כן.

ועתה בני התה אוזנך ושמע על עמדך בתורה ובמצוות.

דע

כי האדם נפעל כפי פעולותיו.

זאת אומרת, פעולות שאדם עושה,

הן גורמות לאדם

להיות נפעל על ידיו, להתפעל מהם,

בליבו ובכל מחשבותיו, תמיד

אחר מעשיו שהוא עוסק בהם,

אם טוב ואם רע.

זאת אומרת,

כל המעשים שאדם עושה במשך היום הם שמעסיקים את ליבו ומחשבותיו, בין אם הם טובים ובין אם הם רעים.

זאת אומרת, מה שאתה מתעסק,

מחשבותיך כל הזמן טרודות באותם עניינים.

ואפילו רשע גמור בלבבו.

אדם בלב שלו הוא רשע.

וכל יצר מחשבות ליבו כל היום רק רע.

אבל אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות,

ואפילו לא לשם שמיים,

מיד ינטה אל הטוב ובכוח מעשיו ימיט היצר הרע,

כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

אתה לוקח רשע,

נותן לו שכר,

אומר לו כך, תעשה מצוות האלה והאלה והאלה,

ונותן לו להיות טרוד כל הזמן במצוות.

סופו שהוא יתהפך לצדיק,

יבטל את יצרו הרע,

כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

ואפילו הפוך,

אם יהיה אדם צדיק גמור,

ולבבו ישר ותמים,

והוא חפץ בתורה ובמצוות,

אם אולי יתעסק, יעסוק תמיד בדברים של דופי,

כאילו תאמר דרך משל,

שכריחו המלך ומינה אותו באומנות רעה,

כי למה שהוא יעשה מעצמו? הרי הוא צדיק.

אבל בא המלך והכריח אותו לעשות דברים שהם לא טובים, אומנות רעה.

באמת, אם כל עסקו תמיד כל היום באותה אומנות,

ישוב לזמן מן הזמנים, מצדקת ליבו, להיות רשע גמור.

כי ידוע הדבר,

ואמת,

שכל אדם נפעל כפי פעולותיו.

זאת אומרת, אם אדם רוצה להתמיד בצדקות,

אז יעשה פעולות של צדקות.

אם הוא רוצה להתמיד ברשעות, הוא עושה פעולות של רשעות.

אבל עם מהפכים גם,

שרשע עושה פעולות של צדיק,

תמיד

הוא יתהפך צדיק,

והפוך.

על כן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך,

הרבה להם תורה ומצוות.

למה?

כדי להדפיס בהן את מחשבותינו.

כי אם אתה, יש לך כל כך הרבה תורה ומצוות לעסוק בהן,

אז המחשבה תהיה תפוסה כל הזמן. במה?

בעניינים רוחניים.

ולהיות בהן כל עסקנו,

להיטים לנו באחריתנו.

כי מתוך הפעולות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד.

ורמזו על זה, זיכרונם לברכה, כשאמרו בגמרא במנחות.

כל מי שיש לו מזוזה בפתחו,

בציצית בבגדו ותפילין בראשו,

מובטח לו שלא יהיה חטא.

למה?

לפי שיש לו מזכירין הרבה.

לפי שאלו מצוות תמידיות,

והוא נפעל בהן תמיד.

זאת אומרת, הוא הולך ונתקל בהן תמיד.

המזוזה בכל הפתחים שהוא עובר,

הציצית שהיא בבגדו כל הזמן,

והתפילין שהוא מניח בכל יום.

ואלה מצוות תמידיות.

לכן אתה ראה גם ראה ממלכתך ועסקיך,

כי אחריהם תימשך ואתה לא תמשכם.

אומר,

בעל החינוך, תדע לך,

תבדוק במה אתה מתעסק כל היום.

אתה תימשך אחרי המעשים שאתה עוסק בהם.

אתה לא תמשוך אותם.

מה לבטיחך היא צריכה לומר,

אחרי היות ליבי שלם ותמים באמונת אלוקים,

מה הפסד יש כי אם מתענג לפעמים בתענוגי אנשים,

לשבת בשווקים וברחובות,

להתלוצץ עם הלצים ולדבר צחות,

וכיוצא באלו הדברים שאין מביאים עליהם קורבן האשמות וחטאות.

מה זה לא עבירה?

ככה יאמר הנער.

הלא גם לי לבב כמוהם.

קטני עבה ממותניהם.

האצבע הקטנה שלי יותר עבה ממותניהם.

מדוע ימשכו ניהם אחריהם?

מה, אני פתי?

אני אמשך אחריהם. סמוך עליי, אבא.

אמא, תסמכי עליי.

אומר בעל החינוך, אל תסמכי עליה ולא עליו.

הישמר מפניהם.

פן תלחת ברשתם.

רבים שתו מתוך כך כוס תרעילתם ואתה את נפשך תציל.

ואחר דעתך זו,

אחרי שאתה יודע את הדברים האלה,

אל יקשה עליך מעתה ריבוי המצוות

בעניין זכירת נישאי מצרים. יש הרבה מאוד מצוות של זכר נישאי מצרים.

אל יקשה עליך שהן עמוד גדול בתורתנו,

כי ברבות עסקנו בהם נתפעל אל הדבר, כמו שאמרנו.

כמה שאנחנו עסוקים ומתעסקים יותר בעניין יציאת מצרים במצוות שהתורה נתנה לנו,

היא גורמת לנו להתעסק בדברים שאנחנו נתפעל מהם

ונהיה רוחניים בהתאם למה שהתורה מכוונת.

ולכן גם זה מהפלא של מפליא לעשות.

למה? כיוון שיש מספר עולמות,

אצילות,

בריאה, יצירה ועשייה.

אצילות למעלה,

בריאה, יצירה, עשייה,

בה הקדוש ברוך הוא הושיב אותנו דווקא בעולם העשייה, בעולם המעשה למטה למטה, צמוד לעפר.

הכי גשמי, למטה למטה למטה.

למה?

כיוון שהחידוש הגדול של עולמנו זה הוא שכאן נגמר ונשלם הכל על ידי מעשה האדם.

פה הכל נגמר ונשלם.

כל השתלשלות העולמות מלמעלה עד למטה

פה האדם בעצמו גומר ומשלים את הכל במעשיו.

כי לכל הרוחניות

ולכל השלמות זוכים דווקא על ידי מעשים.

שמעתם? מעשים. לא כוונות,

לא דמיונות, לא חלומות,

שום דבר.

מעשים, מעשים, מעשים, מעשים.

זה נקרא הלכה למעשה.

הלוך למאייסע.

שמעתם את האשכנזים אומרים, למייסע?

נו, למייסע מה?

למייסע. זה הכוונה, למייסע זה למעשה.

נשאלת השאלה, איך ממעשה גשמי נוצרת רוחניות,

ועל ידי זה מושפע שפע רב לכל העולמות.

מעשה שאנחנו עושים פה בעולם הזה,

בלוח קטן ביותר,

הוא עולה למעלה בהשפעתו,

משפיע על כל העולמות למעלה ומוריד שפע מלמעלה למטה בהתאם למה שעשית כאן.

כל פעולה שאדם עושה למטה מושכת

או שפע מלמעלה או פשע מלמעלה.

יש צינורות רוחניים שדרכם הכל יורד לעולם התחתון,

מהעולם העליון,

אבל על ידי זה שאנחנו מנענעים את העולמות

במעשים שלנו.

נבצר מאיתנו לדעת איך זה פועל,

אבל הניסיון מורה לנו שכך הדבר.

שימו לב מה כותב הרמב״ם בביאור המשנה.

המשנה אומרת,

הכל צפוי,

זה רבי עקיבא אמר,

והרשות נתונה,

ובטוב העולם נידון,

והכל לפי רוב המעשה.

בשביל להרוויח אתכם שהמתנתם כל כך הרבה,

אז אני אסביר לכם את המשנה הזאת.

הכל צפוי,

והרשות נתונה,

ובטוב העולם נידון,

והכל לפי רוב המעשה.

המאמר הזה אומר הרמב״ם כולל דברים גדולים,

וראוי היה המאמר הזה שיהיה לרבי עקיבא.

וזה פירושו בקצרה.

אבל זה בתנאי, הוא אומר, שתדע כל מה שקדם בפרקים הקודמים.

אומר הרמב״ם,

כל מה שבעולם ידוע אצלו יתברך.

הוא משיג אותו,

וזה מה שאמר רבי עקיבא, הכל צפוי.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא, הוא קורא כל הדורות מראש.

הוא ידוע אצלו הכל, מה יהיה עד סוף הדורות,

והוא משיג את הדברים,

ועל זה הוא אמר שהכל צפוי.

אבל אחר כך הוא אומר,

אבל לא תחשוב שבהיותו יודע המעשים יתחייב ההכרח,

כאילו הוא מכריח אותך לעשות מה שבידיעתו.

כלומר, שיהיה אדם מוכרח במעשיו על מעשה מן המעשים.

אין העניין כן.

אבל הרשות ביד האדם במה שיעשה.

באמת זה מה שאמר,

והרשות נתונה.

נכון שהכל צפוי,

אבל הרשות נתונה.

רוצה לומר,

כל אדם רשות נתונה לו,

כמו שביארנו בפרק שמיני

מלקו תשובה.

ואמר,

שדין השם יתברך עם בני האדם,

אומנם הוא בחסד ובטוב,

לא כפי הדין הראוי עליהם.

אוי ואבוי אם הקדוש ברוך הוא היה דן אותנו לפי המעשים שלנו,

לא היינו נשארים רגע.

אלא הקדוש ברוך הוא דן אותנו בחסד ובטוב,

לא כפי הדין הראוי.

כמו שביאר יתברך מדרכיו ואמר, ערך אפיים

ורב חסד ואמת.

ואמרו חכמים, זיכרונם לברכה, ערך אפיים, לא ערך אף,

אפיים,

לצדיקים ולרשעים.

מאריך אפו לכולם.

ואמר הנביא,

טוב השם לכל ברחמיו,

על כל מעשיו.

ואחר כך אמר שהמעלות לא יגיעו לאדם לפי רוב גודל המעשה,

אבל לפי רוב מספר המעשים.

לא מעשה אחד גדול, בומבסטי, קובע,

אלא הרבה הרבה הרבה הרבה מעשים.

זה מה שקובע.

והכל לפי רוב המעשים.

והוא שהמעלות

אומנם יגיעו בכפול המעשים הטובים פעמים רבות. אם אתה רוצה מעלות טובות, שיהיו לך.

אתה צריך לכפול את המעשים שלך פעמים רבות.

ועם זה יגיע קניין חזק.

זה יהיה המידה והמעלה שתשיג,

קנויה לך בקניין חזק, לא יתבטל.

לא כשיעשה אדם פועל אחד גדול מפעולות הטובות,

כי בזה לבדו לא יגיע לו קניין חזק.

אם תעשה דבר אחד שכל העולם ידבר עליו, אבל עשית אותו פעם אחת גדול, אבל פעם אחת וגדול,

לא קנית בזה שום קניין חזק.

והמשל בדבר,

כשייתן האדם

למי שראוי

אלף זהובים בבת אחת לאיש אחד,

ולאיש אחד לא ייתן כלום,

לא יעלה בידו מידת הנדיבות,

וזה המעשה האחד הגדול.

אחד נתן

50 אלף דולר לבן אדם אחד שראוי לתת לו,

ולעניים אחרים לא נתן אגורה.

לא יעלה בידו מידת הנדיבות,

כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים,

ונתן כל זהוב מהם על צד הנדיבות.

כי אדם שנותן,

מפני שזה כפל מעשה הנדיבות אלף פעמים,

והגיע לו קניין חזק.

זאת אומרת, מי שנותן מספר פעמים רב יותר,

הוא קונה קניין בנדיבות.

היה רב אחד שאמרו לו שיש עשיר בעיר, אבל קמצן, לא רוצה לתת כסף.

ובכסף שלו הקטן,

הוא יכול לפרנס את כל העיר,

אבל קמצן.

אמר, תשלחו אותו אליי.

שלחו אותו.

אמר לו, אני רוצה שאתה תעשה משימה קדושה.

אני לא יכול להתעסק בזה.

אני טרוד בהרבה עניינים.

אבל רצוני שאתה תחלק סכום כסף גדול שאני אתן לך משלי,

וכל יום תחלק למאה עניים כסף.

כל יום מאה עניים.

ואני גם אתן לך שכר על זה.

אמר העשיר, מסכים.

גם לקבל משכורת,

וגם לחלק כסף של אחרים,

וגם יגידו שאני נדיב.

איזה יובי.

הסכים.

כל יום מודיע לאנשים לבוא אליו הביתה.

תור גדול מחלק כל יום. אבסורד. עוד יום, עוד יום, עוד יום.

עבר חודש הבן אדם הולך כמו טווס ברחובות

הנדיב הנדיב הנדיב הנדיב

אחרי חודש הרב קרלו אמר נגמר לי התקציב

אמר מה?

עד שנתרגלתי ועד שזה?

אמר לו עכשיו תמשיך משלך

הוא קנה כבר מידת הנדיבות הוא לא יכול כבר הוא רגיל לתת 100 לכל יום תכפיל

הבן אדם קנה כבר מידת הנדיבות

בזה שנותן פעם אחת לבד אז התעוררה נפשו התעוררות גדולה לפועל טוב אבל אחר כך פסקה ממנו

אז מה שווה? אז הוא לא קנה נדיבות בזה

לכן אם רואים שאדם בנה בית כנסת גדול ב-6 מיליון דולר, 6 מיליארד דולר, כמה שהוא רוצה

זה לא מראה על נדיבות

זה מראה פרסום, זה מראה כבוד, זה מראה חשבונות אחרים

אבל אדם שנותן, נותן, נותן, נותן,

ומפרנס רבים

זה ודאי יש לו קניין בנדיבות

אבל בואו תראו מה כתוב וכן בתורה אומר הרמב״ם

אין שכר

מי שפדה אסור,

אדם שהיה במאסר,

ב-100 דינרים

או עשה צדקה לעני ב-100 דינרים

שזה כדי מחסורו, יש מצווה לתת לו כדי מחסורו

כמו שפדה עשרה אסורים או השלים חסרון עשרה עניים

כל אחד בעשרה דינרים

זה ברור הוא אומר

גם בתורה אם אחד הוציא פדיון שבויים בן אדם אחד מבית הסוהר

ב-100

או אם הוציא עשרה ב-100

אחד

שהאכיל עני ב-100

או האכיל עשרה ב-10

ודאי

שזה שנתן יותר פעמים על פי התורה עשה מצוות יותר וקנה גם את הקניין כי לפי רוב המעשה

רוב המעשה אבל לא לפי גודל המעשה דנים את האדם לפי רוב המעשה

זה מסביר הרמב״ם להראות לנו עד כמה מעשים קובעים וכמה שריבוים קובע יותר ויותר

המעלות לא יגיעו לאדם לפי גודל המעשים אלא לפי רוב מספר המעשים

שהמעלות יגיעו בכפול המעשים הטובים פעמים רבות

במשל בזה

כמו שאמרנו

הרי דווקא מרוב מעשים נוצר קניין חזק באדם ובמידת הנדיבות

וזה דברים מפליאים

אם אדם יהיה חושב מחשבות גדולות

על עניין הנדיבות

ויחדש בה חידושים עמוקים ואמיתיים

לא יקנה על ידי מחשבותיו מידת הנדיבות

ואם ייתן לאלף עניים זוז אחד

בזה יקנה קניין חזק בנדיבות יוצא מעשים גשמיים יבשים

מולידים מידה ומעלה בלב

כי הלבבות נמשכים אחר הפעולות

אז תזכרו יסוד אחת גדול בחייכם

מה שאתם עושים כל הזמן וחוזרים וחוזרים ועושים זה משתרש בכם והופך להיות בכם קניין ומעלה

טובה או רעה?

זאת אומרת אם אדם רוצה לצאת ממצב שהוא יודע שהוא קמצן נגיד

הוא צריך לחלק אפילו כסף קטן אבל לחלק הרבה פעמים הוא יקנה מידת הנדיבות

כל פעולה

אם אדם ירבה בה יקנה בה קניין

אז מעשים גשמיים יבשים מולידים מידה ומעלה בלב

ומחשבות עמוקות אולי יעוררו את האדם למעשה נדיבות פעם אחת

אבל קניין בנפש לא נוצר על ידם

וזה פלא אבל כך מצאו בעלי העבודה בניסיונם

זה כוחו של מעשה למייסר

סוד זה של המעשה רבותיי הוא יסוד גדול בתורה

עכשיו בואו תשמעו דבר מדהים מה אומר הגאון מווילנה

על הספר הכוזרי

זה לשונו

אמר שספר הכוזרי

ספר קדוש וטהור וכל עיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו

אני חוזר עוד פעם

ספר הכוזרי שכתב רבי יהודה הלוי

הוא ספר קדוש וטהור וכל עיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו

זאת אומרת אם מישהו מכם רוצה ללמוד את העיקרים

היסודות של התורה הקדושה שלנו בהתייחס גם לנצרות והאסלאם

ייקח את הספר הזה

בספר הזה למי שלא יודע מלך כוזר

חלם חלום

שבא אליו מלאך בחלום

ואמר לו

כוונותיך

רצויות

מעשיך לא רצויים

וכמה לילות המלאך בא אליו ואומר לו אותו דבר

אז הוא הבין שמשהו לא בסדר, הוא מנסה, הוא היה עובד עבודה זרה,

הוא היה מנסה לעבוד את האל הגדול,

הוא לא ידע איך עובדים אותו, הוא ידע מה זה עבודה זרה, מה שלימדו אותו

והמלאך בא ואומר לו,

הכוונות שלך, אתה מתכוון באמת לאמת

אבל מעשיך לא רצויים

ואז הוא החליט לחקור

והוא הזמין את החכם הנוצרי את הכומר

כי הוא אמר הנצרות גדולה בעולם

שאל אותו את כל השאלות

ואחר כך אמר לו בסוף תגיד לי

אם

לא היה נצרות,

היה רק אסלאם ויהדות

מה היית בוחר?

אמר לו ודאי יהדות

אמר לו למה ודאי יהדות, הוא אומר, האסלאם יצא ממנה

שאל את המוסלמי, את החכם המוסלמי

כל השאלות שהוא רצה על הדת

בסוף אמר לו, תגיד

מה היה קורה אם אין אסלאם והיה רק נצרות ויהדות

מה היית בוחר?

אמר לו ודאי יהדות

אמר לו למה?

אמר לו שנצרות יצא מהיהדות

לקחת יהודי, שאלת אותו את כל השאלות שהוא רצה

בסוף אמר לו אם לא הייתה יהדות

והיה רק נצרות

והיה אסלאם, מה היית לוקח? אמר לו זה אין ולאו זה טרפה

זאת אומרת

מי שיקרא את הספר יש שם תשובות לכל השאלות

עיקר יסודו של ספר הכוזרי הוא החלום של מלך כוזר

שאמרו לו מן השמיים כוונתך רצויה מעשיך אינם רצויים

על זה מייסד רבי יהודה הנביא זכותו תעמוד לנו

כי כוונותיו של אדם יכולות להיות רצויות מאוד

ובכל זאת לא יראה הצלחה בעבודתו

כי זאת תלויה במעשים רצויים

אדם אפילו שהתכוון כוונות הכי גבוהות, הכי חשובות, הכי נקיות, הכי טהורות

לא יכול לא לראות הצלחה במעשיו, הוא לא מבין, אני מתכוון לטוב, אתה יודע, כל הזמן רק חושב טוב, מה לעשות, איך לעשות

אומרים לו בשמיים, הכוונות שלך רצויות

אבל למעשה, למעשה אין כלום

כי זה תלוי במעשים רצויים

וכלשון רבי יהודה לוי, תראו דבר מדהים מה שהוא אומר

אם כלי המקדש נעשו בדיוק כפי שנאמר בתורה

שורה השכינה במשכן

ואם אחת הזוויות של המזבח עגולה ולא מרובעת כהלכה

או אם חסר אחד הכפתורים במנורה

אין השכינה יורדת

שמעתם? בית המקדש בנוי בתפארתו

הכל מאה אחוז, פינה אחת רק, פינה אחת

עגולה במזבח

לא יורדת שכינה

ישרו את זה, יסדרו, יורדת שכינה

במנורה יש כפתורים, נפל כפתור אחד

לא יורדת שכינה

סידרו את הכפתור, יורדת שכינה

אתם יודעים למה זה דומה?

יש בן אדם חשוב מאוד, יש לו חליפה, שלושה כפתורים,

נפל לו כפתור, אומרים אתה לא בן אדם

איך זה הולך?

איך קשור הפיזי עם הרוחני?

איך קשור?

אומר וכן הוא בכל המצוות, רבי יהודה הלוי, וכן בכל המצוות

מצווה שהיא לא מושלמת

לא שוריה עליה שכינה

כך בכל המצוות, אלה חוקי התורה שקבע הקדוש ברוך הוא

כי את השכינה הקדוש ברוך הוא מוריד

והמעשים שמביאים להשראתה של השכינה בידינו לעשותם, בידינו, אנחנו יכולים לעשותם.

אנחנו יכולים לעשות מעשים, שימו לב,

שגורמים להורדת שכינה.

אם אדם

מישראל מקיים את המצוות כתיקונן מוכרח הבורא כביכול להשרות את השכינה עליו.

שמעתם?

אם תעשו את המצוות כתיקונן מוכרח כביכול הקדוש ברוך הוא להשרות את שכינתו עליכם.

מה צריך לעשות בשביל זה? מעשים כתיקונן

כמו שאין לנו מהלך בקשר של המוח עם המחשבה, איך מוח קשור למחשבה ואיך משיכת הלב אחר המעשה,

איך הלב נמשך אחרי המעשים הפיזיים שאנחנו עושים.

כך איננו יודעים כיצד על ידי כלים שנעשו מזהב וכסף ונחושת,

בשיעור נכון ובצורה נכונה אנחנו מורידים את השכינה.

אך זאת עלינו לדעת,

כי כך התקין המפליא לעשות הקדוש ברוך הוא,

שהמפתח לכל השלמות ולכל מעלה הוא הלמייסה,

המעשה שאדם עושה.

ואני אספר לכם סיפור.

היה פעם מישהו שזלזל,

אמר מה זה הקופסאות האלה השחורות שאתם שמים ביד ובראש?

אמרו לו, תשמע, זה תפילין, זה דבר גדול, קדוש, זה...

אבל מה זה, שמים קופסאות על הראש וזה? מה זה?

מה זה עושה? איך זה פועל? מה זה? אומרים, זה קשר בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, יש ארבע פרשיות שבתורה מדברות על יציאת מצרים,

ויש קשר רוחני בין מעשי המצוות הגשמיות לבין הזה.

אז הוא אומר, אני לא מבין. ממש כמו שאנחנו אמרנו פה, שלא מובן איך כפתור יכול זה ואם לא זה.

איך זה הולך?

אביא לו משל

המשיב ואמר לו, היה פעם אחת אדם שומא שלא רואה בשתי עינם,

ופעם לקח אותו חברו בדרך,

הוא שמע קול המון עם,

שאל אותו מה זה,

הוא אמר,

יש פה הרבה אנשים שהם רוצים להיכנס לקונצרט,

אמר לו, מה זה קונצרט?

אמר לו, קונצרט זה,

יש איזה כמאה נגנים עם כלי נגינה שונים שנמצאים על במה,

והם שרים מוזיקה.

מוזיקה.

שרים מוזיקה.

אז הוא אומר לו,

והכלים האלה שהם עושים, וזה פה ושם, מה זה עושה?

הוא אומר, זה נותן לאנשים השראה שאנשים ממש נפשם יוצאת החוצה, מאושרים, מתרוממים, רוממות הנפש, הרוח,

משהו, משהו.

אנשים דוממים ומקשיבים ועולים בעולמות מרחפים.

אמר לו, תכניס אותי לבפנים.

הוא אמר לו, אתה לא תראה.

אמר לו, לפחות אני אשמע.

בסדר, הכניס אותו.

הוא שמע מוזיקה

חבל על הזמן.

היה בהלם.

הוא היה שומע את הצלילים,

אומר לו, מה זה?

אז הוא שששששששששששששקל מה זה?

אז הוא אומר לו זה כינור.

מה זה כינור?

הוא אומר לו זה חתיכת עץ

ושמים על זה מיתרים

ולוקחים מקל

יש עליו שערות של סוס,

זנב של סוס,

ושמים את הזנב של הסוס על המתרים,

וזו המוזיקה שאתה שומע מהכינון.

אמר לו, מזנב של סוס יוצא כזה קול.

אמר לו, כן.

אמר לו, ומה זה שאני שומעת נינג, נינג, נינג, נינג, נינג, נינג, נינג, נינג, נינג.

אמר לו, זה עוד.

אמר לו, מה זה עוד?

הוא אומר, לוקחים קלווסה וחותכים ועושים איזה ככה חצי עיגול כזה וסוגרים ויש מיתרים

ועם הציפורניים עושים טינג, טינג, טינג, טינג, טינג, טינג, טינג, עם ציפורניים עושים עם קלווסה ככה כזה קולות?

אמר לו, כן.

וככה התחיל להסביר לו את כל הזה,

פתאום הוא שומע בום, בום, בום, בום, בום, בום, בום. מה זה?

אמר לו, זה טוב.

אמר לו, ממה עושים את זה?

אמר לו, זה מעור של פרה.

מה, עור של פרה עושה כזה קולות?

אמר לו, כן. אמר, מה זה, גן חיות?

אמר לו, לא,

אבל מוזיקה כזאת יוצאת מכל בעלי החיים האלה?

אמר לו, כן.

אמר לו, עכשיו תביאי.

אם מזנב של סוס, מקלווסה,

ציפורניים,

מעור של פרה,

אפשר להשמיע דברים כאלה שהאדם יוצא את נפשו מרוב עושר ועונן,

עכשיו תבין

שמהעור של הפרה של התפילין ששמים על הראש,

והרצועות,

יש קשר ישיר מהמוח והלב אל הקדוש ברוך הוא למעלה.

כמו שאתה לא מבין, איך אפשר להשמיע צלילים כאלה,

מעוררי הנפש,

מכאלה דברים פחותים,

ככה אתה צריך להבין שיש דברים שהם גשמיים, גסים, פיזיים,

שיוצרים ערכים רוחניים כאלה ואחרים.

עד פה הבנתם את החלק הראשון?

למה יישא צריך לעשות? הבנתם? למה יישא?

ריבוי המעשים משנה את המעלות והכול.

עכשיו אני רוצה להכניס אתכם למשהו יותר עמוק.

אלה שכבר ישנים יצללו יותר בשינה,

ואלה שערים אולי יתעוררו יותר, כי זו ההזדמנות שלכם.

אני לא יודע אם תשמעו עוד פעם דרשה כזאת

שתגדיר לכם את הדברים כל כך עמוק.

הרמב״ן כותב בביאור הפסוק הראשון של התורה, אבל זה קצת יותר קשה, תקשיבו טוב.

לא הכל תבינו, לא נורא,

אבל יש שידור חוזר, תוכלו לשמוע את זה עוד פעם.

הקדוש ברוך הוא

ברא כל הנבראים

מאפיסה מוחלטת,

ואין אצלנו בלשון הקודש בהוצאת היש מהעין

אלא לשון ברא.

זאת אומרת, העולם נברא.

כל היש שיש בעולם

נברא מאין, מאפס מוחלט.

והתורה משתמשת בזה בלשון ברא, בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.

מאפס מוחלט.

ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה הווה מן העין התחלה ראשונה,

אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט

יסוד דק מאוד,

אין בו ממש.

סתם דוגמה, אני אתן לכם שיש לכם ציור, בסוגריים,

כמו גז.

משהו, יסוד דק מאוד, אין בו ממש,

אבל הוא כוח ממציא מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל.

הוא החומר הראשון שנקרא ליוונים

היולי,

החומר ההיולי.

ואחר ההיולי לא ברא דבר,

אבל יצר ועשה ממנו.

מאותו רגע שנוצר היסוד הדק שאין בו ממש,

הנקרא היולי בפי היוונים,

לא יצר שום דבר אלא רק ממנו,

ועשה ממנו,

כי ממנו המציא הכול והלביש הצורות ותיקן אותן.

שימו לב.

והחומר הזה שקראו היו לי נקרא בלשון הקודש תוהו.

הקדוש ברוך הוא ברא תוהו ובוהו.

מה זה תוהו?

כמו שאנחנו אומרים לשון תהייה, אדם תוהה,

שאינו יודע מהו,

כי לא לבש צורה

שיתפס בה שם כלל.

למה אנחנו קוראים בשם?

לאיזה צורה שאנחנו מזהים.

אבל מה שלא מזהים לא קוראים לו שם.

אז זה נקרא תוהו, תהייה.

זה נקרא היולי, שעדיין אין בו צורה ואי אפשר להגדיר אותו בשם.

זה נקרא תוהו.

והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בלשון הקודש בוהו.

מה זה בוהו? מורכבת משתי מילים

בוהו.

יש תוהו

ויש בוהו.

כמו המילה לא תוכל עשוהו,

שכותבים את המילה עשוהו בפסוק ע', ש', ה',

אבל למעשה זה שתי מילים.

עשו ע', ס', ו',

הוא, ה', ו', אלף.

רק הוווה אלף חסרות, זה לשון מקוצר.

אז גם בוהו זה למעשה היה צריך להיות עם ו' ואלף.

בוהו.

זה כתוב בוהו, ו', ה', ו'.

בקיצור למדנו שמה שהם קוראים היו לי אצלנו זה תוהו, ואחר כך הקדוש ברוך הוא על התוהו שהוא היו לי,

שם את ה' בוהו',

יצר והוציא ממש את כל הדברים.

זה לא החלק שחשוב שתדעו כל כך, כמו שאת ההמשך.

בשאר ימי בראשית,

הוציא הקדוש ברוך הוא בכל יום דבר אחד,

מן הכוח ההיולי אל הפועל.

כמו שאמרנו שהכוח ההיולי יכול לקבל כל צורה ולהוציא אותה אל הפועל.

הרי שכל עניין מעשה בראשית שארך שישה ימים, ובשביעי שבת,

אחרי בריאת היש מאין,

היה בגדר של הוצאה מהכוח אל הפועל.

זה היה בכוח של ההיולי, ויצא אל הפועל. כל יום יצא דבר אחר.

על דרך זה מבאר הרמב״ן את הפסוק, אשר ברא אלוקים לעשות.

כי בשבועת ימי בראשית, שימו לב,

גלומים כבר

כל ששת אלפים שנים של העולם,

ברגע שנברא העולם.

הכול היה כבר בתוך התוהו.

והכל גלום בפנים.

ועכשיו צריך להוציא רק מן הכוח אל הפועל.

ובכל אלף מהן יוצא שוב אל הפועל מה שהיה בכוח בימי בראשית.

באלף הראשון יצא אל הפועל מה שהיה גלום ביום הראשון.

עד שיום השישי,

יום בריאת האדם בבריאה ביום שישי,

יוצא אל הפועל באלף השישי,

שבו יתגלה המשיח האדם הגדול.

כמו שהאדם נברא בשישי,

כך באלף השישי ייברא מלך המשיח, האדם הגדול.

וזה כבר היה גלום בבריאה בנקודת הפתיחה.

נמצא לפי זה,

כי כל הבריאה מההתחלה עד הסוף

היא מהלך אחד ללא הפסקה של יציאת כוחות אל הפועל.

כל הזמן יוצאים הכוחות שהיו בכוח, בפוטנציאל,

בפוטנציאל, אל הפועל.

והן ימי בראשית עצמם,

והן כל ששת אלפי השנים שהעולם קיים.

והנה תלמדו מכאן דבר מדהים.

אם כל הבריאה הועמדה על יסוד זה,

נבין כי גם האדם נברא במעלות בכוח.

כל אחד מאיתנו יש לו מעלות בכוח בפנים,

תמונות בו,

וכל עבודתו בחייו היא להוציא את הכוחות אל הפועל.

כולכם בעלי כוחות אדירים,

אבל צריך להוציא מן הכוח אל הפועל.

ולא רק כוחות עצמנו,

גם התורה ניתנה לנו שנוציא את הגנוז בה אל הפועל.

לפסוק הלכות,

לעמוד על סודות,

ולקיים אותה בפועל בקיום המצוות.

ועוד זאת,

יתרה מזאת, שימו לב,

כי הרבה עולמות ישנם למעלה מעולמנו,

ובכל העולמות האלה גנוזים כוחות וסגולות עד אין שיעור,

וכולם עומדים מעט.

לעולם העשייה ומחכים לאדם שעל ידי מעשיו יוציא את כל הגנוזות אל הפועל

אנחנו יכולים להוריד מהעולמות העליונים את כל מה שגנוז למטה אל הפועל

לאדם ניתנה נשמה עליונה ומי יודע כמה קדושה

וכמה מעלות טמונות בה

וכולן בכוח.

העבודה שלנו היא להוציא כוחות אלה כולם אל הפועל,

לגלות את כל המעלות ולקנות אותן בקניין

עד שהדרך שיעבור לו האדם היא לב טוב.

אתם רואים לפעמים חוזרים בתשובה

שהיו במדרגה נחותה ופחותה מאוד בחייהם,

עושים עבירות למכביר

לא רק כלפי התורה, גם כלפי החברה.

ומרגע שהם חזרו בתשובה פתאום אתה רואה שהשתנו לחלוטין, לא רק בקיום התורה והמצוות,

אלא התעדנו, התרככו,

פתאום נדיבות, חמלה,

סבלנות, דברים שלא הייתם מאמינים.

והאנשים השתנו לחלוטין.

זה היה אצלם בכוח.

והתשובה גרמה שהם הוציאו את זה לפועל, זה היה בהם.

מי שקנה מידות טובות

עד שהוא נהיה בעל לב טוב, בוודאי זכה כבר לכל השלמות. שימו לב, מי שיש לו לב טוב,

לא סתם לב טוב שהוא נותן פעם, פעמיים, שלוש צדקה לאנשים. לב טוב, פירושו הוא לא צר עין,

הוא לא מקנא באחרים, הוא עוזר לסולת.

הכל, הכל אצלו טוב, המבט שלו על הכל חיובי.

אדם שקנה מידות טובות עד שתהיה לו לב טוב בוודאי זכה כבר לכל השלמות.

אבל עדיין, עדיין הלב טוב צריך להגיע גם לכלל מעשה.

אם הוא לא הגיע לידי מעשה עם הלב טוב, זה לא מספיק.

ושוב אנחנו זקוקים לרמב״ן שכתב בפרשת העקדה על הפסוק, והאלוקים נישא את אברהם.

למה הקדוש ברוך הוא נישא את אברהם? הרי הוא צופה את הכל מראש והוא יודע שאברהם יעמוד בניסיון.

למה הוא צריך לנסות את אברהם?

אז צריך להבין שעניין הניסיון,

היות ולאדם יש רשות מוחלטת בידו, כמו שלמדנו, הכל צפוי והרשות נתונה.

אם ירצה אדם יעשה, ואם לא ירצה לא יעשה, כי הרשות נתונה לעשות מה שהוא רוצה.

אז זה נקרא ניסיון מצד המנוסה, מצד האדם זה נקרא ניסיון, לא מצד השם.

מצד השם הוא לא מנסה, הוא יודע בדיוק מה יהיה.

מצדך זה נקרא ניסיון.

אבל המנסה יתברך רוצה,

הוא מצווה את האדם כדי שיוציא את הדבר מן הכוח אל הפועל. למה הוא מנסה את האדם? לא בשביל לדעת אם הוא יעמוד בזה.

הוא רוצה שהוא יוציא מן הכוח אל הפועל, אבל בלי שיהיה לו ניסיון,

הוא לא יוציא.

איפה יראו את אהבת אברהם אבינו אם הוא לא לוקח את הבן שלו היחיד,

שהוא צריך להמשיך אותו,

והוא מוכן לשחוט אותו בין 37 לקדוש ברוך הוא.

איפה יראו את האהבה הזאת בפועל?

זה שהשם יודע שהוא כזה?

ודאי שהוא יודע, אחרת לא היה מנסה אותו.

אבל העולם ראה שאדם יילוד אישה שהיה מוכיח את כל הדור ואומר, השם לא רוצה קורבנות אדם.

פתאום השם אומר לו, אתה תיקח את הבן שלך.

והוא לא ממרד פיו והוא לא מהרהר אחריו.

ובאהבתו את השם הוא הולך לעשות זאת.

זה בגלל שהשם רוצה שהוא יוציא את זה מן הכוח אל הפועל. למה?

שיהיה לו שכר של מעשה טוב ולא שכר של לב טוב בלבד.

יש הבדל גדול ועצום בין לב טוב למעשה טוב.

ודע,

כי הקדוש ברוך הוא צדיק כבחן.

הוא לא בוחן רשעים, הוא בוחן צדיקים.

כשהוא יודע בצדיק שיעשה את רצונו והוא חפץ לצדיקו,

יצווה אותו בניסיון.

אז אם בא לכם ניסיון, אל תפחדו.

השם רוצה שאתם תראו לו ולעולם כולו במעשים ולמעשה שאתם עומדים בניסיון.

זה הוא רוצה.

תוציאו מן הכוח אל הפועל את הכוחות שלכם.

והוא לא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו.

כי אין מה להוציא מן הכוח אל הפועל. הם לא יוציאו מן הכוח אל הפועל. אז בשביל מה לנסות אותם?

והנה כל הניסיונות בתורה לטובת המנוסה.

אז הרי שגם לב טוב עדיין אינו התכלית האחרונה.

והמידות הטובות מוכרחות להגיע לכלל מעשה.

ואם שכר המעשה הטוב הוא הרבה יותר גדול מאשר שכר של לב טוב,

אז אנחנו מבינים שהמעשה הטוב הוא יצירה חדשה לגמרי לעומת טוב הלב.

מעשה טוב, תזכרו, הוא יצירה חדשה.

כשאדם אומר לך, תאמין לי, אתה יודע מה אני רציתי לעשות?

תאמין לי, אתה יודע מה זה?

אל תאמין כלום.

מעשים קובעים, לא כוונות ולא דיבורים.

מעשים,

מעשים.

מעשה טוב זה יצירה חדשה.

על העקדה עצמה,

שלא נחשוב שזה היה בקלות לאברהם אבינו וליצחק אבינו.

חוץ מזה שהאבא צריך לעקוד את הבן,

והבן צריך לאפשר לאבא לעשות את זה. הרי הבן לא הצטבר בעקדה.

יצחק היה יכול לברוח.

הוא אומר לו, אבא, מה קרה לך?

וילכו שניהם יחדיו.

אהב לזבוח והבן נזמח.

לא ניסיון כאן.

אבל חכמים מספרים שהיו טענות חזקות שטען עליהם השטן כדי לעכב אותם,

וכמה מכשולים העמיד להם בדרך להר המוריה.

בא לאברהם, אמר לו, מה קרה לך? אתה הולך לעקוד את הבן היחיד שלך? מה יהיה איתך?

הולך ליצחק, רואה שאברהם לא שומע לו.

אומר לו, אבא שלך זקן, הוא כבר השתתה.

מה קרה לך? אתה רוצה לתת לו שהוא זה? תראה איפה,

איפה, איפה, איפה זה?

איפה זה?

איפה זה? הוא לוקח אותך ואומר, עקדה, איפה זה?

אתה עשה.

הוא שואל אותו, איפה?

הוא אומר לו, עשה לעולה בני,

וילכו שניהם יחדיו.

הוא רואה שהוא לא אוכל על שניהם, אז הוא מעמיד להם נהר בדרך.

והגיעו מים עד נפש.

אז אברהם צועק לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אתה רוצה שאני אעמוד בזה?

אתה תשחרר אותי ממנו?

תן לי לעבוד.

כמה לא רצה השטן שעברם יעמוד בניסיון, כי אנחנו מתפרנסים עד היום

מהעקדה.

זכות יצחק אבינו, העקדה, ותקיעת שופר,

זכר לאלו של יצחק,

זה מה ששומר עלינו מאז ועד היום.

כל צעד וצעד היה ניסיון.

כל קושי העבודה הוא, שימו לב, מסקנה, כל קושי העבודה הוא

להוציא את המעשה הטוב אל הפועל,

להוציא את המעשה הטוב אל הפועל.

מה הכי קשה?

להוציא מעשה טוב אל הפועל.

הרבה אנשים יהנהנו לך בראש, נכון, כן, בטח, זה טוב, כן, אבל כשמגיעים למאייסע, לא עושים שום דבר.

אומרים כן, כן, כן, כן, כן.

דוגמה לעניין,

חכמים זיכרונם לברכה אמרו

שנסמכה פרשת פוטיפר לפרשת תמר.

למה התורה

הסמיכה את פרשת פוטיפר לפרשת תמר?

תקשיבו טוב,

אשת פוטיפר ניסתה להיות עם יוסף.

תמר,

כלתו של יהודה,

ניסתה להיות עם יהודה.

אומרים חכמים זיכרונם לברכה,

מה זו לשם שמיים?

אף זו לשם שמיים.

תמר התכוונה

לזמן את עצמה ליהודה כדי שיצא ממנה זרע קודש מיהודה.

ומה יצא ממנה?

פרץ וזרע, שמהם יוצא מלך המשיח.

גם אשת פוטיפר

ראתה את יוסף ואת קדושתו,

ונתאבתה לו להעמיד ממנו זרע כשר.

מה זו התכוונה לשם שמיים?

אף זו לשם שמיים.

אבל מה גדול ההבדל ביניהן?

תמר, כשהודיעו ליהודה,

זינתת אמר כלתך.

מה הוא אמר? פסק דין, הוציאוה ותישרף.

אז היא שלחה לו, הכר נא למי אלה?

הוא השאיר אצלה חירבון כשהוא היה אצלה. אמרה לו, תכיר למי אלה.

מה הוא אמר? צדקה ממני.

הוא הודה ואמר, צדקה ממני.

אבל למה היא אמרה לו, הכר למי אלה?

למה היא לא אמרה לו, זה ממך?

היא אמרה,

מוטב שהיא תושלח לכבשן האש ותישרף עם שני התינוקות שיש לה בבטן,

ממה שהיא תלבין את פניו ברבים.

לכן היא אמרה לו,

הכר נא למי אלה. אם ירצה להכיר,

אז היא ניצלה.

אם ירצה לא להכיר,

להגיד, לא יודע מה נדבר את שטויות,

היא מוכנה להסרף.

זו הייתה תמר.

אבל מה היה המשת פוטיפר?

שיוסף סרב לה,

הלשינה עליו,

והיה נוח לה שייהרק.

מאיפה על שם שמיים שלה?

אז כוונות לחוד ומעשים לחוד.

בכוונות שתיהן

שתיהן התכוונו לשם שמיים.

אבל כשזאת לא הצליח לה,

אמרה שייהרג.

באחרת אמרה, אני מוכנה לסרף.

אתם שומעים איזה דבר? זאת אומרת, אל תתפעלו מכוונות טובות.

המעשים קובעים.

המעשים הם שקובעים בעצם מי זה האדם שלפנינו.

יש הרבה שמכוונים ליבם לשם שמיים.

אבל כשהדברים יוצאים אל הפועל נהפכת הקערה על פיה ויוצא ההפך הגמור מלשם שמיים.

כי זהו הקושי

להוציא דברים מן הכוח אל הפועל.

עד שניתן לומר

כי הפועל הוא יצירה חדשה לגמרי לעומת הבכוח.

מי היה אבי המוציאים לפועל?

אברהם אבינו עליו השלום.

הרבה חכמים גדולים הגיעו להכרות אמיתיות,

אבל לא הוציאו אותם לכלל מעשה.

או שהם הסתפקו בחוכמתם ואמרו,

אנחנו יודעים, כן, אני מבין, כן, כן, כן.

או שנכשלו בביצוע ההכרה.

ועכשיו תשמעו דבר מדהים.

למה כוזרי, מלך כוזר שהיה גוי ועובד עבודה זרה,

למה הוא זכה לגילוי של מלאך שיבוא ויגיד לו כוונותיך רצויות מעשיך אינם רצויים?

ולמה לנו בלילה לא בא מלאך ואומר כוונותיך רצויות מעשיך לא רצויים? למה אנחנו לא זוכים למלאך?

למה אנחנו לא זוכים, למה הוא זכה?

דרך אגב הוא גייר אחר כך את כל העם שלו.

כל הכוזרים, התגיירו שש מיליון איש.

תקראו בגוגל

מלך כוזר.

ויש שאלה עצומה

על מה שמצינו שבא בחלום הלילה לכוזרי ואמר לו, כוונותיך רצויות אבל מעשיך אינם רצויים?

השאלה היא, הלוא גם אנחנו מבקשים את האמת. לכאורה אנחנו גם מבקשים את האמת.

ואנחנו מתייגעים כל כך הרבה ולומדים כל כך הרבה ומשתדלים ומנסים לחכות

אנשים שנראים בעינינו, שראויים לחיקוי.

למה? למה אנחנו לא מגיעים לשלמות שתשרה עלינו שכינה?

למה לא במלאך ומעורר אותנו? למה?

ואין מי שיכול לומר חזק בדעתו שהוא מכוון אל האמת גם במעשים.

גם במעשים.

לא רק בכוונות.

ותמיד אנחנו מסופקים,

ולא יודעים בבירור באיזה דרך נלך.

למה אלינו לא באים מלאכים לברר אם המעשים שלנו רצויים או לא?

התשובה היא, יש שתי כוונות.

שתי כוונות רצויות, שימו לב.

יש כוונה רצויה שרוצה את האמת,

ורצונו לבקש את האמת זה בשלמות גמור,

במסירות נפש,

שכל מה שהוא מכיר הוא חי על פי זה במציאות, בפועל ממש.

כשאני למדתי קיצור שולחן ערוך,

וככה התחלתי את התשובה שלי,

כל מה שלמדתי,

כל יום הייתי לומד סימן,

כל מה שלמדתי קיימתי.

לא, זה לא, זה אחר כך,

זה פעם אחרת,

זה אני לא מבין,

זה נראה.

אבל לא ראיתי שעושים ככה.

אבל בלי קונצין.

זה מה כתוב, זה מה צריך לקיים.

כמה אנשים יש כאלה שמה שהם מכירים,

הם חיים על פי זה במציאות,

בפועל ממש, בלי שום שינוי בין ההכרה למעשה.

זו כוונה אחת.

אבל יש מין שני,

שהרצון והכוונה לאמת זה רק בחינת מחשבה טובה.

לו יהי, אה, הלוואי והייתי יכול זה, אה.

תאמין לי כמה אני רוצה, אה.

יואו, איך אני מחכה לרגע שאני יכול לתפוס ספר ולמוד.

אוי אוי אוי אוי אוי.

כל הזמן הנחות של כוונות טובות.

ונשאר רצונו בכוונתו בלבד, ואינו מוציא לפועל לחיות על מה שכבר נתברר לו.

לכן אצל הכוזרים,

שכל מה שנתברר לו, הוא חי על זה. הראייה שהוא גייר שש מיליון, לא את עצמו רק.

שש מיליון.

זאת אומרת, ההכרה שלו הייתה חזקה והוא חי על פיה.

זה מה שכתוב.

צדיק באמונתו יחיה.

צריך לחיות את האמונה שאתה מאמין בה.

הוא, היה חסר לו רק בירור, כי הוא לא ידע באמת מה הדרך.

לכן זכה שיבררו לו מן השמיים ושלחו לו מלאך,

כי במקום שאין שכלו מגיע,

אז הוא לא יגיע.

אז שלחו לו מלאך שיגיד לו מה הוא רוצה, מה הוא צריך לעשות.

מה עשה?

הוא אמר לו מה לעשות?

הוא אמר לו מה לעשות?

הוא לא אמר לו מה לעשות.

הוא הבין שאם הוא אומר לו ככה, סימן שמעוררים אותו, אז מה עשה?

מחקר.

הזמין את החכם המוסלמי, את הנוצרי ואת היהודי,

וישב ולמד ושאל וברר ועקר,

וכשהגיע למסקנה, פעל ועשה.

אבל אנחנו,

שגם במקום שהשכל שלנו מגיע ואנחנו מבינים,

אנחנו לא חיים על זה.

אז מה יועיל הבירוז? בשביל מה להטריח את המלאך?

אפילו המלאך יגיד לך מה לעשות, כבר התורה אמרה לך מה לעשות,

ואתה יודע בדיוק מה צריך לעשות, ואתה לא עושה.

למה להטריח את המלאך?

אם הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר לך מה לעשות, ואתה לא עושה.

מילא, אתה לא מבין משהו,

ואתה מחפש תמיד את האמת, והכוונה האמיתית לקיים,

ישלחו לך מלאך.

זה לא חייב להיות מלאך מן השמיים,

זה יכול להיות גם בשר ודם.

אבל זה בתנאי שאתה מחפש את האמת לעשות.

אבל אם לא, זה לא.

לכן הכל תלוי במידה שאדם מוכן למסור את נפשו עבור האמת, להפקיר את הכול,

לא להסתפך בכזבים ושקרים,

כמו יתרו שהיה מוכן למסירות נפש עבור הכוונה הרצויה של דרישת האמת. לכן עזרו לו מן השמיים לשפר את מעשיו וחיתנו אותו עם משה רבנו.

מי שבאמת רוצה את האמת,

אין גבול מה שהקדוש ברוך הוא מוכן לתת לו.

ולכן מלך כוזר שכוונתו הייתה רצויה,

זיכו מן השמיים,

איך יהיו מעשיו רצויים?

אז לכן אנחנו צריכים לדעת יהודים יקרים שאנחנו לא נחיה בדרך שאנחנו מתפשרים.

אנחנו לא מוכנים להפקיר עבור האמת את הצלחות העולם הזה.

ואנחנו לא מוכנים להפקיר בשביל האמת את הדמיון של תענוגי העולם הזה.

ואם כן, הרצון שלנו הוא רצון שטחי.

אז ממילא, מה אתה מצפה שבין השמיים יעשו איתך?

אבל אברהם אבינו, תשמעו מה קרה איתו, זכה לגילוי שכינה. הוא היה חולה, בא אליו הקדוש ברוך הוא לבקר את החולה.

תוך כדי ההתגלות שהקדוש ברוך הוא מדבר אליו,

הוא ראה שלושה ערבים עומדים

ומיד ביקש מהקדוש ברוך הוא,

אם נא מצאתי חן בעיניך,

אל נא תעבור מעל עבדיך.

והשאיר את הקדוש ברוך הוא,

ממתין לו, הוא הלך לטפל בשלושה ערבים.

לתת להם לאכול ולשתות.

וקבע בזה הלכה שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה.

והקדוש ברוך הוא המתין לו.

והשם עודנו עומד על אברהם,

היה צריך לכתוב.

רק מפני כבוד שמיים כתוב ואברהם עודנו עומד לפני השם.

הרי קבלת פני שכינה זה התכלית ותקוות אדם שיכול לזכות.

ופסק אברהם אבינו עליו השלום הלכה שהכנסת אורחים אפילו שזה מעשה קטן ויבש

גדולה ממנה מהקבלת פני שכינה.

וזה גם כבודו של הקדוש ברוך הוא.

כשאדם מתפנה והולך אל המעשה לעשות מעשה פשוט של הכנסת אורחים זה נקרא להוציא אל הפועל את הטוב שבו לעומת גילוי שכינה וזה עדיף.

זה עדיף. והקדוש ברוך הוא לא כעס והיה מרוצה וחקק את זה בתורה.

כמה שאדם מוציא יותר מהכוח אל הפועל

הוא יוצר חדשות הוא נהיה יוצר תורה והוא גם עושה את עצמו תשמעו איזה חידוש אדיר יש בזה אנחנו מסיימים אמרו חכמים זיכרונם לברכה על הפסוק אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם אמר רבי חמא אבי רבי חנינא אם שמרתם את התורה

הריני מעלה עליכם כאילו אתם עשיתם אותם ועשיתם אתם

לא רק שעשיתם אותם את המצוות גם עשיתם אתם אתם עושים את עצמכם

אמר רבי חנינא בר פפי אמר להם אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם כאילו עשיתם עצמכם קודם

ועשיתם אותם

לא קיימתם אותם רק,

אלא שומר תורה למעשה נחשב לו כאילו יצרת מצוות עצמן,

כי כך הוא.

הוא יוצר תורה עכשיו,

הוא יוצר מעשה וקיום.

קיום המצוות בפועל בשלמות

זה דורש עמידה בניסיונות רבים,

כוונה רבה ודקדוק על כל פרט,

עד שקיום המצווה היא יצירה שלמה של האדם,

ולעומתה המצווה שכתובה בשולחן ערוך

היא עדיין בכוח.

ועוד זאת,

כי האדם המקיים מצוות נחשב לו כאילו הוא עשה את עצמו מחדש

בראייה חדשה.

אתם יודעים שילד שנהיה בר מצווה נכנסת לו נשמה חדשה?

בראייה חדשה. קודם הוא לא היה בר חיוב,

הוא נהיה בר חיוב, נשמה חדשה יורדת לו.

אכן, המקיים מצוות בשלמות נהפך לאיש אחר.

בלי מצוות הוא אדם בכוח.

המעלות הגנוזות בנשמתו אינן יוצאות אל הפועל,

כי רק המצוות הן סוד ההוצאה אל הפועל הגמור.

הווי אומר,

כי המפתח לכל עבודת האלוקים ולכל שלמות

הוא הלמייסה המעשה שהאדם עושה.

ואשריו של מי שעושה מצוות באופן תדיר וללא הפסקה וכל ימי חייו,

כי הוא מתפעל מהם ונהיה לאיש אחר לגמרי,

עד שהוא יכול להגיע למדרגה של מלאך ממש כאליהו הנביא,

ויכול להשרות על עצמו שכינה במעשה המצוות שהוא עושה.

הנה למדנו.

למה הרבתה התורה בקורבן פסח שהתחלנו בהתחלה?

כדי שנרבה בפעולות מעשיות, כי על ידיהן אנחנו מתפעלים,

והלבבות נמשכים אחרי הפעולות,

וככה זוכים לרוחניות מרובה יותר ויותר, עד כדי השראת שכינה במעשים שאנחנו עושים.

כוונות לא מספיק,

מעשים צריך.

ובקטע זה אני עוצר ונותן לכם אפשרות לשאלות ותשובות,

ואחרי זה אני אגיד לכם כמה דברים גם על המצב

הנוכחי שבו אנחנו נמצאים,

וגם אני אראה לכם כמה רעיונות נפלאים איך מחזירים את כל עם ישראל בתשובה מהר מאוד,

וגם בסוף אני אחלק לכם מתנות למי שיחזיק מעמד.

כן.

דיסק מספר 737 מעשים מעשים מעשים סוף חלק א',

המשך בדיסק מספר 738