האם אתה בעל אמונה שכלית או חושית?
אבל אם האמונה היא רק שכלית - אם בא כנגדה עניין חומרי שהוא יותר חזק מוחש בגוף - תש כוחה של האמונה השכלית והיא נשארת מחוסרת אונים. זה מה שלא עומדים בניסיונות. השכל אומר,
השכל אומר: 'אסור!'
ואתה מסכים שאסור, אבל בא לפניך הפיתוי ואתה לא יכול כי החוש תובע את שלו, הגוף החומר רוצה! יש אדם מבין אסור לאכול מאכלות אסורים,
'אסור ללכת לחתונות! אסור לבר מצווה, כי הכול שמה נבלות וטרפות, לא בודקים כמו שצריך מבטלים איסור לכתחילה, יש שמה חלב - כמו שאומר הרב יעקב יוסף וכול הבעיות שיש'.
בן אדם אמר: 'אני רק אלך לזה וזה וזה ואני אגיד מזל טוב',
בא אליו איזה רב אמר לו: 'בא שב, למה אתה לא אוכל?'
- 'לא... אני כבר אכלתי...'
- 'תאכל מצווה סעודת מצווה...'
- 'לא אני גם לא...'
מפחד! למה אתה מפחד? תגיד: 'אני לא אוכל אתה אוכל נבלות וטרפות!' כבר שאתה מתחמק רואים שאצלך זה לא חושי, ובסוף לא נעים הרב מסתכל ומבקש
'מה, אני אגיד לו 'לא' ?!?
ובסוף הוא אוכל. לא בגלל שהוא רוצה חס ושלום,
'לכבוד הרב',
לכבוד הרב שאוכל נבלות וטרפות! אם היה לך אמונה חושית, אבל מה קרה? פה אתה מבין{בשכל} אבל פה {בלב} אתה עדיין לא שלם לגמרי, זאת אומרת 'הלואי ולא היה את האיסור הזה! הלואי ולא הייתי יודע מזה בכלל, איזה יופי! אז הייתי יכול לאכול בכל מקום....'
זאת אומרת: יש אמונה והיא אמונה!
בשכל אתה מבין מאמין: 'הכל! בטח, מה פתאום? הרי נבלות וטרפות זה לא פחות מחזיר כן, זה לא פחות מלאכול עכבר, זה אותו דבר',
אז מה זה בשכל אתה מבין, אבל כשהאוכל מונח ואתה רואה אותו יפה
ואומרים לך: "יש הכשר יש הכשר יש הכשר, כל הרבנים אוכלים כולם אוכלים למה אתה לא אוכל? מה, אתה יותר טוב מכולם? מה, אתה צדיק כזה, מה מה...?"
מפרקים לו את כל האמונה וטררררררר והחוש מנצח.
אז אם כן, אז האמונה היא רק שכלית כשבא כנגדה עניין חומרי שהוא מוחש בגוף - תש כוחה ונשארת מחוסרת אונים האמונה השכלית.