מה המרחק בין אמונה שכלית לאמונה חושית?
מכאן אנחנו לומדים: מה המרחק מאמונה שכלית לאמונה חושית. אמונה בשכל זה כמו הבזק, אבל אמונה חושית זה המעלה האמתית, כשאדם חי את האמונה כמו בחוש, כשאומרים לך משהו אז כאילו אתה רואה אותו כבר, לא חד פעמי, אלא אתה רואה אותו לנוכח תמיד. פשי.... זה מחלה אחרת לגמרי "אמונה חושית".
החוש תלוי בהרגש, שזה בלב. והשכל תלוי בידיעת המוח, השכל הוא רוחני מופשט מחומר, אבל הרגש הוא דבר מוחשי, ודע לך שגם לבעלי חיים יש נפש המרגשת, אפילו שאין להם נשמה. זה מה שאנחנו אומרים כל יום {זה פה השכל} "וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" (דברים ד, לט) זה החוש, הרגש. זה וזה צריכים להיות שווים. {כבוד הרב מצביע על השכל והלב} מה שאתה תפסת פה אתה צריך להרגיש ולחוש את זה פה. אם זה רק פה{בשכל} זה עדיין כלום, כלום.
והגאון הצדיק רבי יצחק גלאזר זכר צדיק לברכה היה מורגל בפיו: "כמו שיש מרחק והבדל גדול מאוד בין מי שאינו יודע ליודע - כך המרחק יותר גדול מוְיָדַעְתָּ הַיּוֹם לוַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ. כמה המרחק מפה לפה? קצר{שכל ללב} יש אנשים שאצלהם זה המרחק ממזרח למערב. הכל נשאר פה {בשכל} שום דבר לא יורד. וכל העבודה היא "וְיָדַעְתָּ - וַהֲשֵׁבֹתָ" אם אתה לא משיב ומיישב את זה על הלב וזה נכנס והופך להיות עובדה מוגמרת מורגשת חושית - אין לך כלום.
וזוהי הבחינה, כשאדם מגיע לאמונה חושית - שום דבר לא יכול לעמוד כנגדו ולהחליש את מעמדו. אפילו כל רוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו.
כל אלה שעמדו בניסיונות בכל הפוגרומים בכל האינקוויזיציה וכל השואה, ושמרו על דת ישראל ולא עזבו אותה ומסרו נפש ומתו על קידוש השם - זה רק אנשים שאין להם אמונה חושית, אלה שלא היה להם הם מצאו סיבות למה לעשות ככה ולעשות ככה ולעשות ככה עם השכל, עם השכל הם נתחו דברים ושחררו את עצמם. אבל מי שיש לו את זה בחוש - הוא לא יכול לעבור על זה, גמרנו! אצלו זה מקובע גמרנו, זה בחוש. זה כמו בן אדם רואה את הגיהינום בעיניים, זה לא הוא לא יכול לעבור על דבר השם. שום רוחות שבעולם לא יזיזו את האדם שיש לו אמונה חושית.