מבחן חוזר למשוגעים א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

למה בורא עולם לוקח את האדם, לא בזמנו?

למה הוא הביא אותו, אתה יודע?

הביא אותו, לא הביא אותו, הוא בא.

למדת בבית ספר?

ברוך השם.

עברת מבחנים?

ברוך השם.

היו מבחנים שנכשלת? לא. אף פעם? כמעט.

היה לך פעם מבחן חוזר? היה. למה לא גילו לך מהתחלה את התשובות בשביל שלא תעשה מבחן חוזר?

נכשלת עוד פעם במלחמת.

הבנת, יוני? תודה.

תהיה בריר.

תראו מה זה כוח האמונה ומסירות הנפש של כמה ערבים.

תסתכלו.

בן לאדן,

אדם אחד, יוצא למלחמה נגד ארצות הברית ומנצח. שמעתם דבר כזה? במערן קלצ'ניקו. זה כוח של יחיד,

שהוא מאמין בצדקת דרכו ונלחם במסירות נפש. אפילו שיהרגו אותו, אין לו בעיה. מי זה האחמדים?

עוד מג'נו, חליפות בשוק הפשפשים,

ונמצא באו״ם ונותן דרשות ומוחאים לו כפיים.

יש עוד אהבל אחד,

מועמר קדאפי, בא עם האוהל שלו לכל מקום ומקבל אורחים ומדבר מה שהוא רוצה. ועוד אהבל אחד, הוגו צ'באס.

גם כן, אחת קרימינל, יש עוד אחד,

כי עם סוניאל, צפון קוריאה.

שם בסוף העולם, ימינה, יושב לו אחת זוגן עם פרקינסון ומצפצף על האמריקאים, הוא עושה את כל הניסיונות בטילים ומאיים בפצצות אטום ולא סופר אף אחד. כל המג'נונים התאספו בדור הזה וכולם איימים באטום.

זאת אומרת, אנחנו במצב לא טוב, רבותיי.

מה עושים?

מה עושים?

יש לנו היסטוריה מנצחת, בתנ״ך היא כבר מונחת.

השתמשו בה אבותינו וניצחו בה את כל אויבינו.

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'י עד.

התשובה של כל העם היא גאולה לכל העולם.

דיסק מספר 728,

מבחן חוזר למשוגעים של העולם,

חלק א'.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

הערב הזה יהיה לרפואה בהצלחה וזרע חי וקיים לאברהם קותיאל בן מוכתרם יעל ושרה בת זינת רבקה.

יזכו לבנים זכרים מראי שמיים, מתנת חינם, ללא טיפולי פוריות.

אמן. כל הכבוד לכם. נפלא.

נפלא.

טוב,

אנחנו נלמד

קצת מפרשת השבוע ועל מידת האמת, כמה דברים חזקים ביותר.

תהיו מוכנים.

ביאמר ראובן אל אביו,

את שני בני תמית

אם לא אביאנו.

פירש רש״י,

לא קיבל דבריו של ראובן, יעקב לא קיבל את דברי ראובן, אמר

בכור שוטהו זה,

וכי בניו הם ולא בניי.

מה פירוש?

הוא אומר, אם הוא לא יחזיר את בנימין,

אז מה?

אז

תמית את שני בניי. מה זה תמית את שני בניי?

זה בנים שלך והם לא בניי?

נתלבטו המפרשים להבין למה יעקב אבינו סירב לסמוך על ראובן

ולא על יהודה.

איזה ערבויות נתן יהודה יותר מראובן?

אמנם יהודה אמר,

אם לא אביא אותיו לפניך וחטאתי לך כל הימים,

ופרש רש״י, חטאתי לפניך גם לעולם הבא,

אבל גם ראובן לא נפל ממנו בהציגו את שני בניו לערבון.

למה לא שעה יעקב אל יהודה ולא אל ראובן?

איזה שטות רעה בדברי ראובן יותר מאצל יהודה.

אחד מוכן לאבד את שני בניו,

ואחד את העולם הבא.

אז כמו שהוא לא היה רוצה להעניש את בני ראובן,

בוודאי גם לא היה נוח ליעקב אבינו שיהודה בנו יאבד את חלקו בעולם הבא.

אז למה הוא ניאות ליהודה ולא לראובן?

אלא נראה שהיו כוונות עמוקות ליעקב אבינו בזה.

לא הייתה אצלו שאלה על שלומו של בנימין בלבד.

אלא, קשור היה במילוי תפקידו להקים 12 שבטי יה.

סימן היה מסור בידו של יעקב אבינו,

שאם ימות אחד מבניו,

מובטח הוא, אם לא ימות אחד מבניו, מובטח לו שלא יראה גיהינום.

זאת אומרת, צריכים להישאר 12. אם יחסר אחד,

בעני אנה אניבה.

שאז יבין שהצליח בשליחותו, כי כל עצמו,

כל מציאותו של יעקב,

לא הייתה אלא לקיים בנאמנות את השליחות הזו,

שיהיה לו 12 בנים, 12 שבטים.

כמו שאמר רשי,

כשאמר יעקב ללבן, הבה את אשתי,

הכוונה הייתה, מתי יעמיד 12 שבטים.

אז לא היה פחדו על בניו

כמו שפוחד אב על בן זקונים,

אלא הדאגה שלו הייתה לעתיד של עם ישראל וקיום כל הבריאה התלויה בעם ישראל.

על כן סירב יעקב להצעת ראובן,

משום שראה שראובן לא ירד לסוף דעתו.

ראובן הבין שהדאגה של יעקב זה שלומו של בנימין הקטן,

ולכן נתן כערבון את שני בניו.

אבל יעקב אבינו צחק מזה,

וכי זה ערבון מתאים להבטיח את קיום העולם.

יהודה השכיל והבין את כוונת אביו,

והגיש את חלקו בעולם הבא כערבון.

זה התקבל על דעתו של יעקב,

משום שהבחין שיהודה עמד על גודל הסכנה הנצחית הכרוכה בשלומו של בנימין,

וזה הניע אותו להפקיר את חלקו בנצחיות ולהיות ערב עבורו.

מזה יוצא לנו הבנה גדולה.

הסכנה הכי גדולה עבור יחיד ועבור הכלל, גם יחד,

מונחת באי-תפיסת גודל האחריות הנצחית המוטלת עלינו.

אתם חושבים שכל אחד זה פרט והאחריות שלו זה על עצמו,

עוד טיפונת זה גם על משפחתו,

ואם הוא אדם בעל חסד גדול אז הוא דואג גם לקרוביו.

אבל מי מכם לוקח אחריות על כל העיר,

על כל הארץ,

על כל העולם?

מי רואה את עצמו בכלל אחראי על זה?

הסכנה הכי גדולה עבור היחיד או הכלל מונחת

באי-תפיסת גודל האחריות הנצחית המוטלת עלינו.

כל יהודי ויהודי זה השלמה בפאזל האלוקי שברא הקדוש ברוך הוא בעם ישראל.

כל יהודי ויהודייה הם חיוניים למשימה הגדולה והקדושה להביא לגאולת ישראל בעולם כולו.

נמנעים אנו מלזכור שהפסדים עצומים ללא שיעור

צפויים למי שמתרשל בעבודתו ופונה להבלי תבל.

אנו מורגלים בהשגות של העולם הזה ושוכחים שכל פעולה קטנה הקשורה ברוחניות היא עניין נצחי ללא ערך וגבול.

כל פעולה שאדם עושה,

ולו הקטנה ביותר,

היא נצחית

לנצח נצחים.

כל פעולה.

כתוב בגמרא,

מעשה במונבז המלך

שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת.

היו שנים של בצורת.

במונבז המלך

בזבז את כל האוצרות

שלו ושל אבותיו שהניחו בשנים של בצורת וחילק אותם לעניים ולמסכנים.

וחברו עליו אחיו ובית אביו

ואמרו לו,

אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם ואתה מבזבזם.

אמר להם, אבותיי גנזו למטה.

ואני גנזתי למעלה.

אבותיי גנזו במקום שהיד שולטת בו.

ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו.

אבותיי גנזו אוצרות ממון.

ואני גנזתי אוצרות נפשות.

יש על זה ביאור מדהים, מה כל הפירוש הזה על פי קבלה.

במשך השבוע אני אסביר את זה יותר בהרחבה על פי הקבלה,

באחת מההרצאות הקרובות השבוע.

אבל היום לא נעמוד על זה כי אנחנו רוצים לברר את נקודת האמת.

אבל צריך להבין

מה הוא אמר בעצם.

אמר, אבותיי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה.

שנאמר, אמת מארץ תצמח,

וצדק משמיים נשקף.

אבותיי גנזו במקום שהיד שולטת בו,

ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו.

שנאמר, צדק ומשפט מכון כסאך.

אבותיי גנזו דבר שאין עושה פירות,

ואני גנזתי דבר שעושה פירות,

שנאמר, אמרו צדיק כי טוב,

כי פרים מעלליהם יאכלו.

אבותיי גנזו אוצרות ממון,

ואני גנזתי אוצרות נפשות,

שנאמר, פרי צדיק עץ חיים,

ולוקח נפשות חכם.

אבותיי גנזו לאחרים,

ואני גנזתי לעצמי,

שנאמר, ולך תהיה צדקה.

אבותיי גנזו לעולם הזה,

ואני גנזתי לעולם הבא,

שנאמר, והלך לפניך צדקך,

כבוד השם יאספך.

זמון בז המלך,

אימא שלו הייתה הילני המלכה,

יש אומרים שהם היו מזרע בית חשמונאי.

מכל מקום,

מונבז המלך היה נדיב מאוד, וגם הילני אימו,

הוא עשה את כל ידות הסכינין של יום הכיפורים, זהב,

בבית המקדש,

ומזכירין אותו לשבח, ככה מביאה תוספתא.

בהילני המלכה אימו עשתה נברשת של זהב שעל פתח ההיכל.

זו זכוכית

שהיא של זהב, וכשהשמש הייתה פוגעת בה בנץ, כשהיו באים להתפלל ותיקין, היו יודעים שהגיע הזמן,

בשביל שלא יטרחו וידעו בדיוק מדי הגיע הזמן.

אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה.

אז היא עשתה גם טבלה שהכהן שהיה צריך לכתוב את פרשת סוטה,

לא יצטרך להוציא ספר תורה מההיכן להביא אותו בשביל להעתיק את פרשת סוטה.

היא עשתה טבלה שעליה היה כתוב פרשת סוטה.

כמו שהיום עושים בתי כנסת, מודים דרבנן,

בריכשמי,

סמים,

שאנשים יוכלו לקרוא. זה למדו מהילני המלכה.

מכל מקום הם עשו חסדים גדולים מאוד,

והוא היה צדיק גדול,

והיה חכם גדול והוא נתן דוגמה.

והדוגמה לא על אבותיו ועליו, הדוגמה זה עליו ועלינו.

רוב בני האדם דואגים רק שיישאר להם כאן,

ומה שנשאר כאן הם משאירים והולכים.

אבל החכם יודע שהוא הולך לשם,

אז הוא מכין כל הזמן לשם.

פה מה שיש לך יד שולטת בו,

אבל מה שהעברת לשם

אין היד שולטת בו.

היה אחד עשיר,

ששאלו אותו מהמלכות כמה יש לו כסף, אז הוא נקב בסכום. אמרו לו, לא, אנחנו יודעים שיש לך הרבה יותר.

אמר לו, תבדקו.

בדקו ואמרו, הנה, יותר. אמר, לא,

זה לא שלי,

זה ברשותי.

אמרו לו, ומה שלך?

אמר מה שכבר העברתי לשם.

המלכות יכולה להלאים לי את כל הכסף.

יכולים לגנוב לי את הכסף.

יכול להישרף.

וגם כשאלך זה יישאר פה, זה לא שלי, זה ברשותי.

אבל מה שעשיתי צדקה וחסד,

זה במקום שאין היד שולטת, זה נמצא שם, זה שלי.

מה שהעברנו למעלה זה שלנו. מה שנשאר כאן,

אנחנו רק שומרים עליו.

זה לא שלנו.

מונבז המלך עשה חשבון בכובד ראש והגיע להחלטה

שאין שום השוואה בין אסיפת אוצרות כסף

ובין הצלת נפשות.

הבנתי שהרב אורי הציע לכם 28 דולר תרומה

בשביל להציל נפשות.

בזבז מונבז את כל אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשביל לעשות נפשות.

ולא חוזרים בתשובה,

רק להאכיל עניים,

שזה פחות.

ו-28 דולר קשה לאנשים.

למה?

הם לא תופסים שבזה הם קונים חיי נצח.

אין הבנה.

אין הבנה.

רואים פה שהוא עשה חשבון בכובד ראש והגיע להחלטה שאין שום השוואה בין אסיפת אוצרות כסף ונצלת נפשות.

האחד נמצא תחת שליטת יד האדם,

ואין שום דבר בעולם שיוכל להבטיח קיומו,

אבל השנית למעלה, ושמורה לנצח נצחים.

אמרו במדרש, מנין למד אברהם תורה?

רבי שמעון אומר, נעשו שתי כליותיו

כשני כדים של מים

והיו נובעות תורה.

כידוע, כתוב שהכליות יועצות.

החלק הרוחני של הנשמה שהוא כנגד הכליות זה החלק היועץ,

כמו שהחלק הרוחני שבלב נקרא לב חושב וכן הלאה.

רבות מחשבות בלב איש.

כולם חושבים שהשכל חושב.

לא.

רבות מחשבות בלב איש.

רבי לוי אמר,

מעצמו למד תורה,

שנאמר, מדרכיו יסבע סוג לב ומעליו אשתו.

יש אור בהיר בפירוש רבנו יונה שמסביר

שיש סוג של בני אדם,

שסוג הלב שלהם, שהם נשענים על מחשבתם,

לא מקשיבים לדברי זולתם,

והם לא חוקרים שום דבר, ואין אצלהם שום ספק,

מה שעולה בדעתו ראשונה, הוא מחליט שזה נכון. אם אני אמרתי כך,

זהו, זה ככה.

יש כאלה אנשים שמה שעולה בדעתם ראשונה,

הם מבינים שזה הנכון,

קוראים להם סוג לב.

מדרכיו יסבע סוג לב.

אכן, טוב לב הוא ההפך,

הוא נוח להקשיב ולשמוע את דברי הבריות.

בא רבי לוי והוסיף,

שלא כמתנה מן השמיים לבד

למד אברהם אבינו תורה שנעשו כליותיו יועצות לו,

אלא ביקש מעצמו את החוכמה,

וחקר ודרש אחריה,

והרחיק את עצמו מסוגי הלב של דורו,

שהיו שרויים בחשכות השכל ושלווים בבערותם.

חקר אברהם למצוא את האמת עד שעמד עליה ומצא אותה,

ומשהכין את עצמו נתגלו לו מעיינות התורה.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אומר, אם אתה מכין את הכלים הראויים,

אני אמלא אותם.

יש גשם,

אתה יוצא עם כוס, תתמלא הכוס,

אתה יוצא עם חבית,

תתמלא החבית,

אתה יוצא עם אמבטיה,

תתמלא אמבטיה,

אתה פותח סכר,

יתמלא

עם מה שאתה בא.

כמה שאתה מכין את הכלים, את הלב שלך פתוח לשמוע, להבין, להשכיל, ללמוד,

ככה השם משפיע עליך. אז כפי ההכנה של אברהם אבינו לדעת,

ככה הקדוש ברוך הוא נתן בכליותיו חוכמה,

כדי שיוכל להנביע כל הזמן את הרצון והשאיפה שלו לדעת, להבין ולהשכיל.

נמצא שכל כוחו של העם היהודי, שאברהם אבינו הוא אבינו,

נעוץ בכוח הזה של חקירה לעמוד על האמת.

במה אנחנו שונים מכל האומות?

רק בזה שאנחנו מחפשים את האמת בכל יכולתנו.

וכשאנחנו מצים את האמת, מוצאים את האמת,

לא מניחים אותה בכל מחיר בעולם, ויהי מה.

רק בזה שאנחנו מכירים שאין שום ביטחון בקנייני העולם,

ורק קניינים נצחיים הם קיימים,

אז לא אפסה לנו תקווה.

כל זמן שנוכל לומר לאבלי העולם הזה,

לא ירד בני עמכם.

ומה שנוגע לקיום התורה ובקשת המעלות,

אנחנו בטוחים שעוד יוסף חי.

זאת אומרת,

עם ישראל ניחון בבקשת האמת. מי שלמד פעם גמרא,

רואה עד כמה חכמים מבררים מכל הצדדים שרק אפשר כדי להכריח את האמת הבלעדית.

ובמקום שלא מצליחים אחרי כל המוחות שישבו לחקור,

אז הם מסיימים בתיקו.

תשבי יתרץ קושיות ובעיות.

לא ויתרנו,

אנחנו מניחים את זה עד שיבוא אליהו הנביא ויתרץ לנו את הקושייה. אנחנו משאירים אותה,

אנחנו מבינים שפה אנחנו לא יודעים להכריע ואנחנו מחכים לתשובה.

זה חיפוש האמת.

מספרים על הנציב מוולוז'ין שפעם הוא בא לחפש בחור בישיבה.

הוא בא לחפש בחור בישיבה

בשביל הבת שלו.

והוא אמר, אני אשאל קושייה,

מי שיענה תירוץ יקבל את הבת שלי.

כולם היו דרוכים,

שאל קושייה,

אף אחד לא יכול לענות.

ניסו, ניסו, ניסו, ניסו, ניסו.

אחרי כמה שעות אמרו, מרימים ידיים, לא יודעים תירוץ.

אמר, טוב, לא מצאתי פה בישיבה חתן.

עלה למרכבה ונסע.

פתאום הוא שומע,

רגע, רגע, רגע, רגע.

אחד רץ מבני הישיבה.

אומר לעגלון, תעצור, עוצר.

נו, יש לך תירוץ.

אמר לו, כבוד הרב, אין לי תירוץ.

אבל אני לא רוצה להישאר עם הקושייה.

מה התירוץ, כבוד הרב?

אני רוצה לדעת מה התירוץ.

אמר לו, עלה למרכבה, אתה תהיה חתן.

הוא ביקש את האמת,

הוא ביקש לדעת.

אתה אמרת קושייה, איך אני יכול להישאר עם הקושייה בלי תירוץ?

אי אפשר לישון, אתה יודע שיש דבר שאתה לא יודע, איך אתה הולך לישון?

הוא רץ.

כי הוא רוצה לדעת האמת, מה התירוץ של זה, מה הפתרון?

כל אחד מאיתנו פה, כשיש לו איזה קושייה, הוא רץ לספרים למצוא תירוץ?

אתם יודעים, כשאני התחלתי לחזור בתשובה,

אני לא ידעתי שום דבר, לא ידעתי כלום, כלום, כלום, כלום, כלום.

לא ידעתי מה זה משנה, לא ידעתי מה זה גמרא, לא ידעתי ארמית,

לא ידעתי כלום, כלום, כלום, כלום, כלום.

והייתי לומד ממילונים.

במילון הייתי קורא מה זה משנה,

והייתי מבין. מה זה גמרא, והייתי מבין.

אז התחלתי לקנות ספרים בשביל לדעת.

התחלתי לקנות ספרים,

אבל שם ההצלדתיים, הכל בקיצור, ראשי תיבות וזה, לא הבנתי מילה.

אתה קורא חצי משפט, פתאום ראשי תיבות.

מה זה אומר? לא יודע.

אז הייתי צריך לחזור לחנות, לקנות ספר,

ראשי תיבות.

חוזר הביתה,

פתאום מילים בארמית.

אז אני לא יודע מילה, מה זה בארמית?

אז חוזר לחנות וקונה מילון תלמודי,

שיסביר לי את הביאור של המילים.

ואחר כך צריך להבין את הכללים.

חוזר לחנות, קונה את הכללים.

ואחר כך מפנה אותך לספר אחר.

ואין לך את הספר, אז אתה הולך וקונה את הספר, כי אתה צריך לדעת מה הוא כתב בספר שם.

כשאתה קורא את הספר ההוא, אז הוא משלח אותך לספר אחר.

וככה קניתי ספרייה.

וכל היום אני רץ רק מהחנות לבית, מהחנות לבית כל יום, כל יום חודשים בשביל ללמוד דבר אחד.

רק אם אתה מבקש את האמת ככה, אתה יכול להגיע למשהו.

אבל אם אתה אומר, נו,

טוב, זה אני לא מבין, סוגר את הספר וזהו, עובר לעיתון,

שם אתה תישאר עם פי האתון.

זהו.

בקשת האמת, אתם יודעים מה זה בקשת האמת?

זה לא לוותר על פסיק שבאמת.

לא לוותר על כלום.

ללמוד עד תום, לברר כמו שצריך.

בואו תראו עד היכן הדברים מגיעים.

ויאמר פרעה ליוסף,

אני פרעה,

ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים.

אני פרעה.

אני פרעה.

אתם יודעים מה זה אני פרעה?

זה מילים-מילים.

אני פרעה.

תשמעו מה הוא אומר לו.

ויטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו,

כל הביאור של פתרון החלומות

שפוטר יוסף.

ויאמר פרעה אל עבדיו, הנמצא חזה איש אשר רוח אלוהים בו?

ויאמר פרעה ליוסף,

אחרי הודיע אלוהים אותך את כל זאת,

אין נבון וחכם כמוך.

והוא לא מסתפק בזה.

אתה תהיה על ביתי.

לא מספיק.

ועל פיך אישק כל עמי,

רק הכיסא אגדל ממכה.

ויאמר פרעה ליוסף, מתלהב,

ראה, נתתי אותך על כל ארץ מצרים.

לא מספיק לו.

ויאסר פרעה את טבעתו מעל ידו וייתן אותו על יד יוסף.

וילבש אותו בגדי שש.

ויאסם רבית הזהב על צווארו.

והוא לא מסתפק.

וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו.

ויקראו לפניו אברך,

ונתון אותו על כל ארץ מצרים.

ויאמר פרעה ליוסף,

אני פרעה,

ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים.

ויקרא פרעה שם יוסף צופנת פענח.

ויתן לו את אסנת בת פוטיפרה הכהן און לאישה,

ויצא יוסף על ארץ מצרים.

מה זה הדבר הזה?

שמעתם פעם דבר כזה? תיאור כזה?

הדברים האלה שאמר פרעה על יוסף מדהימים ומפליאים.

אם לא נחטאו בתורה,

אי אפשר להאמין שפרעה מסוגל להגיד דברים כאלה.

הרי אנחנו יודעים מי זה פרעה, מה מהותו ומהן תכונותיו.

פרעה היה סמל העריצות והעיקשות.

כמה מכות הוא קיבל, לא נכנע.

והוא הדוגמה הבולטת להכבדת לב.

והוא משעבד עם ישראל.

והנה פרעה הרשע והעריץ,

מסוגל לדבר דברי כבוד כאלו ליוסף.

והוא מודה הודאה מלאה בכישרונו, בחוכמתו ובתבונתו של הזולת.

כמה צריך אדם לעמול קשות עד שיוכל לכבוש את יצרו ולהשתלט על טבעו,

כדי שיוכל לחרוש עמוק בנפשו ולהודות במעלת חברו.

אחת הבעיות של הישראלים זה הפרגון.

לפרגן למישהו,

לא בחצי שפה.

כאלה שבחים.

לתת לו את המלכות?

לתת לו את כל ארץ מצרים?

לכנות אותו אין חכם ונבון כמוך?

להלביש אותו? לחתן אותו? לדאוג לו? מה זה?

איפה נשמע כדבר הזה? מי עושה דבר כזה? בגלל שהוא פתר?

חלום.

אתם מעלים על הדעת דבר כזה?

וזו מידה מאוד גדולה להודות על האמת

שעמלו עליה כל גדולי וחכמי אומתנו כל ימי חייהם.

ורק לאחר עמל ויגיעה רבים,

עולה ביד אדם להשיג מעלה גדולה זו של הודאה על האמת.

והנה הצליח פרעה

להודות בבעלתו של יוסף השנואי לו,

ובכל זאת הכניע פרעה את עצמו והודה ברבים מחוכמתו ובינתו של יוסף.

פרעה מכבד את יוסף ולא סתם מכבד,

אלא כורע ומשתחווה לו,

כמו שמוצאים בכל מילה ומילה מתוך הפסוקים האלה.

ומתי זה קורה?

אחרי ששר המשקים השניא את יוסף לפניו,

כינה אותו בתוארי גנאי,

נער,

עבד,

עברי,

כל זה כדי להמאיסו ולבזותו.

למה אמר עבד?

כי החוק המצרי אומר שאין עבד מולך.

למה אמר עברי?

כי העברי מאוס אצל המצרים.

למה אמר נער?

כי הוא מכוון לכנותו שוטה,

שאינו ראוי לגדולה.

ולמרות

כל ההמלצות הללו,

למרות כל ההלשנות החמורות,

גבר אצל פרעה שכל,

קפץ בהתפעלות ממעלתו וחוכמתו של יוסף,

שיבח מאודה לשמו,

עד שאמר, אין חכם ונבון כמוך.

ומוסר לו את הנהגת המלכות.

ממש כמו שאנחנו מתפעלים מהונתן ודוד.

שיהונתן היה הבן של שאול,

והוא צריך למלוך אחר שאול,

והוא מוותר על המלוכה לדוד.

מי מוותר על מלוכה לשני?

אבל זה הנאהבים והנחמדים בחייהם ובמותם לא נפרדו.

זה אין אהבה כמו אהבת דוד ויהונתן.

אבל פרעה,

איך פרעה נותן את המלכות?

הוא שולט בכל העולם כולו.

תגידו לאובמה,

שייתן להינרי קלינטון

את השלטון עכשיו?

ויגיד לה, הכל בשבילך, כי את פתרת לי את החלום של אתמול.

אתם מעלים בדעת כזה דבר?

אתם מאמינים שאם ביבי יחלום חלום ופיצי תפתור לו,

אז הוא ייתן לה להיות בקואליציה?

אתם מאמינים דבר כזה?

איך פרעה עושה כזה דבר?

איך?

אם נדקדק בפסוקים,

ההתפעלות הגוברת והולכת עד שהוא חוזר ארבע פעמים,

פעם אחת לעבדיו, שלוש פעמים ליוסף.

אמירות מלאות רגש והתפעלות.

ההתפעלות עולה לשיאים של התרגשות והתבטלות.

ועוד טרם אמר לעבדיו,

הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו,

קפץ פעם שנייה בהתפעלות עמוקה,

ואמר ליוסף פעמיים ושלוש,

כי הוא מתפעל מחוכמתו האלוקית,

ובכל אמירה התפעלות והתרגשות חדשה.

מידה זו קשה אפילו לאיש דגול ביותר,

מכל שכן לאיש כמו פרעה משולל מוסר אנושי.

איך ומנין הגיע למידה טובה זו של הודאה מלאה ושלמה במעלת אחרים?

מה הסוד?

איך הגיע להשגה נעלה כזו?

מישהו מכם יכול לתרץ את זה?

יש מישהו חכם ונבון בקהל שיכול לתרץ איך פרעה הרשע

מודה בפה מלא ונותן את המלכות לאדם שפתר לו חלום?

לפני שהוא שאל את יוסף, הוא שאל את החרטומים.

אם החרטומים היו פותרים לו את החלום,

הוא היה אומר להם, אין כמוכם, תשבו, שלכם המלכות, ומלביש אותם ונותן להם הרכבת המשנה?

זה התפקיד שלהם. אתה חכם, בשביל מה אתה חכם? כשאתה לוקח עורך דין והוא מוציא אותך מהמשפט,

אז אתה אומר, קח את הבית שלי, קח את הכסף שלי,

קח את הכל,

מה פתאום שאתה תיתן לו? בשביל זה לקחת אותו. אם הוא חכם,

אז כמה זה עולה? קח אלף דולר אלפיים, עזוב אותי, שלום, תודה, ביי, אמי עוד משהו נקרא לך.

לך.

מה פתאום?

מה פתאום? נותן לו את כל המלכות ושבחים מכאן עד להודעה חדשה.

והוא כבר קובע שאין כזה בכל העולם. אין, אין, אין.

מי חכם?

יוסף חכם?

תשלם לו כסף.

שחררת אותו מהכלא, מספיק 12 שנה.

הוצאת אותו בשביל לפתור חלום. שווה או לא שווה?

מה פתאום תיתן לו את כל המלכות?

הוא ידע את הבעיה, הוא יפתור אותה, הוא יפתור אותה במשך הזמן,

זה ידולה.

מה?

תגיד לי להכין את הבעיה.

אבל אני שואל, קח כסף, מה הבעיה? הוא פתר לו כבר, קח כסף. כמה אתה רוצה? 5,000 דולר?

מה אתה רוצה?

שים אותו מושל על עיר, יאללה, זה לא טוב.

אתה מדבר כאילו חייבים היו לתת לו את כל המלכות והכל זה, פשוט.

מה?

לא שומע?

למי?

איזה אינטרס?

אבל הוא שובר פה את החוקים.

הוא שובר חוקים.

עבד לא יכול להיות מלך.

עברי, נער, מה אתה מבין?

אסיר, אסיר מספר כך וכך, חשוד באשת איש.

מה אתה, מה, איך, איך, איך אתה מבין? פתר חלום.

ומי אמר שהחלום בכלל שהוא פתר נכון?

כבר היה שבע שנים כאלה ושבע שנים כאלה. חכה, תמתין, מה אתה פזיז?

חכה, תמתין, תראה מה חלום מתקיים,

ואז נגיד אתה רוצה לתת לו פרס.

מה אתה מתלהב?

הוא רוצה לתת לו את הפתרון בגלל העולם.

מה, שבעים שפות?

בסדר, אז הוא ידע שבעים ואחת שפות.

אבל למה לתת לו את המלכות והכל?

תשים אותו משנה שלך, בסדר?

הוא היה משנה.

לא.

כל ארץ מצרים הכל שלך,

רק הכיסא אגדל ממך.

אני פרעה. נשארתי רק עם התואר פרעה.

אני פרעה.

אבל אתה המלך, אתה שולט,

הכל שרים למשפחתך.

כשהוא ביקש שכל מצרים ימולו,

הם רצו אל פרעה.

אמר להם, מה שהוא אומר לכם יוסף, תעשו.

אני לא צד בכלל, זה לא שלי כבר.

זה בגלל שהוא רק אשר הוא רצה.

מה?

מה אשר הוא רצה?

מה אשר הוא רוצה?

פרעה מחליט לתת לו הכל.

מה?

אז תשאיר אותו בבית קמח וזהו.

אבל לא צריך לתת לו את הכל.

טוב, יפה, אתם

אוהבים ללמוד, אשריכם. יופי, יופי, יופי.

עכשיו בואו אני אגיד לכם

מה הפירוש.

מה הפירוש.

ואתם צריכים לקפוץ.

אם אתם לא תקפצו מהמקום,

אתם אפילו לדרגה של פרעה לא מגיעים.

אז אני רוצה לראות מי יקפוץ.

שימו לב.

אכן, יש לומר

כי הסוד,

איך הגיע פרעה להשגה נעלה כזאת של הודאה מלאה ושלמה במעלת אחרים,

הסוד נעוץ בהשפעת יוסף.

הודאת פרעה באה מהתנהגותו של יוסף ומדיבוריו.

יוסף אמר לפרעה,

בלעדיי.

אלוקים יענה את שלום פרעה.

הוא אמר לו, אני שמעתי שאתה יודע לפתור חלום. הוא אומר לו, סליחה, טעות.

בלעדיי.

אלוקים יענה את שלום פרעה.

אין החוכמה שלי,

אלא אלוקים יענה.

הוא ייתן ענייה בפי לשלום פרעה.

יוסף הוכיח כאן

גבורה גדולה בשלמות הנפש.

הוא הוכיח כאן את יכולת ההודאה במידת האמת והביטחון.

כי אפילו בעת צרה,

כשאדם בהול על השחרור שלו,

12 שנה בכלא,

ויוסף מצפה לשחרור אחרי מאסר ועבדות.

ברגע כזה משתדל אדם לשא חן בעיני אדוניו.

עושה הכול כדי להחניף.

מציג את עצמו לחכם ונבון.

מפליג בשבחיו ויתרונותיו כדי להגדיל את הרצון לשחרר אותו ולהפיק ממנו תועלת לעם ולמדינה.

ואילו יוסף

עומד וממעט את עצמו,

מקטין את חוכמתו,

מצמצם את יתרונו,

אומר שחוכמתו אינה שלו,

אומר אלוקים יענה וייתן את הפתרון לחלומו של פרעה.

ולא לי השבח.

ומה שאני אמרתי בחוכמה,

זה רק מקרה שהשם הצליח את דרכי.

זה לא אני.

זה לא המהות שלי. שלא תטעה בי, פרעה, זה לא אני.

זה אלוקים, זה לא אני. תדע, זה לא אני.

מה היה צריך לעשות פרעה?

לך, מותק, בחזרה לכלא. תודה רבה לך.

אני אשים אותך שם ממונה,

ואתה יהיה לך כבוד ומשכורת.

כל הכבוד לך שאמרת את האמת.

עכשיו לא הפלת אותי בפח?

ביי.

הרי אתה כלום.

אתה עובד להסביר לי שאתה כלום.

זה הכל אשם, זה לא אתה.

ומה שסיפר עליו שר המשקים שהוא מטיב לפתור חלומות,

זה לא בטעם של כישרון מיוחד.

אין איזה מקרה שהשם גילה לו את הדבר.

אין הדבר נובע ממעלות הנפש של יוסף. ככה הוא מסביר לפרעה.

הדבר בא לו מחוץ ליכולת ההשגה ומעבר לערכו.

יוסף ממעט בעצמו ומסיר את חינו.

מסכן את עתידו ואת התקווה להצלתו ופדותו.

הוא שם על כף המאזניים את כל עתידו.

והוא יודע שבדבריו אלה עלול לגרום לעצמו להיות כלוא במצרים כל ימי חייו.

יוסף דוחה את החשבונות הללו בשתי ידיים,

והוא פוטח בשם שנתן לו חן בחסד,

שבידו החיים והמוות,

בידו הגדולה והכבוד.

הוא שולט בכל והכל נקבע מידו.

לכן לא היסס אפילו לרגע אחד.

ומייד בצעד הראשון הודה לפני פרעה

כי אין החוכמה שלו.

איני קניינו אלא מתנת אלוקימי.

ברצון הבורא תלוי פתרונו.

מייחס את החוכמה למקור האמיתי, למקור העליון.

ההודעה הזו של יוסף

היא שהשפיעה על פרעה.

היא המיסה אותו, המיסה אותו. הוא לא ראה בחיים שלו בן אדם כזה שבמצוקה כזאת,

שהוא יוצא ממאסר,

הוא יודע שחייו תלויים עכשיו בכל תזוזה של המלך,

והוא אסור לו לעשות טעות.

ואחד שמזמינים אותו למלך וגילחו אותו והכינו אותו

וסידרו אותו וייפו אותו ורחצו אותו והכינו אותו.

בסוף בא למלך ואומר, סליחה, זו טעות, זה לא אני.

מה שאתה חושב, שאני יודע לפתור לך, סליחה, זה לא אני.

זה לא אני. יש מישהו למעלה,

זה הוא, אם הוא ייתן לי אז אני אענה לך, אבל זה לא אני.

זה לא אני.

מה היה צריך לעשות פרעה?

לזרוק אותו עם בעיטה. אז מה הבאתם? לזרוק גם את כל אלה שהביאו אותו.

נבוכדנצר,

כשלא פתרו לו החרטומים שלו,

כשלא פתרו לו את החלום, הוא הוציא אותם להריגה.

הוא חלם חלום,

נבוכדנצר,

והוא לא זכר גם מה הוא חלם.

והוא ביקש שהחרטומים יגידו לו לא רק מה הפתרון, גם מה הוא חלם.

בגלל שהם לא אמרו לו, הוא הרג אותם.

ודניאל,

איש חמודות.

פתר לו את החלום, ואמר לו גם מה חלום.

דניאל.

אתם יודעים מה זה?

נבוכדנצר השתחווה לו ועשה ממנו אלוה.

ודניאל לא הסכים.

הוא אמר, זה רק אלוקים יכול לדעת דבר כזה.

אני לא יודע מה חלמתי, ואתה אומר לי מה חלמתי, וגם את הפתרון של החלום.

ולמה הוא הרג אותם, את החרטומים שלו?

בגלל שהם יעצו לו להחריב את בית המקדש.

אז הוא אמר, אם אתם מיועצים לי להחריב את בית המקדש,

ויש שם נביאים, ויש אורים ותומים,

אם אתם מיועצים לי,

פירושו של דבר שאתם לפחות כמו הנביאים והחכמים של היהודים.

אבל אם אתם לא כאלה,

ואמרתם לי להרוג אותם ולא יהיו לי יועצים טובים,

אז תמותו.

כי הנה יהודי, תראו יהודי.

יהודי יודע גם מה חלמתי וגם מה הפתרון.

ואתם אמרתם לי להרוג כאלה,

אז תמותו.

זה נבוכדנצר.

יוסף פותר את החלום,

והכל זה לא אני.

מי שמע דבר כזה? הוא מתמוסס, מתמוסס פרעה בחיים שלו. הוא לא ראה דבר כזה, לא ראה בן אדם כזה.

זה סוג מיוחד, מה זה? זה סוג שהוא לא ראה בחיים שלו.

כולם מחניפים למלך.

כולם מחרטים.

פתאום עומד בן אדם ואומר, במצב הכי קשה שיכול להיות.

זה לא אני.

ההודעה הזאת של יוסף השפיעה על פרעה כל כך.

הוא התפעל מאוד מכוח האמת של יוסף עד שנשתנה ליבו.

יוסף האציל על פרעה את זיו חוכמתו העליונה.

כל כך הייתה מרובה הודעתו של יוסף לקדוש ברוך הוא,

עד שזיו האור העליון זרח אפילו על פרעה.

והוא נדבק, פרעה, ברוח אלוקים המרחפת באותו המקום

ובאותו האוויר שיצר יוסף מזה שייחס את הכול לשם יתברך.

הוא הבריח מעל עצמו את הגאווה

ואת הדמיון,

וייחס את כל ההצלחה ליוצרה ונותנה.

ופרעה נדבק ממנו והודה על האמת שלא מרצונו ומתכונתו.

הוא נדחף מכוח נסתר להודות.

הרושם שדבק בפרעה הלך וגדל מעצמו עד שהגחלת נתלהבה מפעם לפעם והוסיף הודאה על הודאה.

רוחו של יוסף שרתה על פרעה כשעמד בדלת אמותיו,

כי יוסף טיהר את האוויר וגילה את כבוד השם.

ובאוויר הזה נתבשם גם פרעה וספג לתוכו מקצת מאור האמת.

הוא התרשם כל כך באותו רגע,

עד שהוא בעצמו בא להודות על האמת.

מצינו מקרה כזה שוב.

אם נעמן,

שר צבא ערב,

שקיבל צרעת,

וניסו לרפא אותו הרופאים ולא יכלו.

אז הייתה שם נערה אחת מישראל שאמרה לו

שאולי ילך לחכמי ישראל, לנביאים,

והם יוכלו לרפא אותו.

ואז הוא שלח מכתב למלך ישראל ואמר לו שהוא רוצה לבוא להירפא.

מלך ישראל פחד,

הוא לא מחפש תואנה כדי לבוא למלחמה.

אז הוא הלך אצל אלישע ואמר לו, מה אני עושה, אלישע הנביא.

אמר לו הנביא, תגיד לו שיבוא,

שידעו שיש נביא בישראל.

נעמן מגיע עם הצבא שלו,

מגיע לפתח של אלישע הנביא,

דופק בדלת,

גחזי פותח את הדלת,

אומר לו, איפה הנביא?

הוא אומר לו, אתה באת בגלל הצרעת כך וכך?

הנביא אמר שתלך

לנהר הירדן ותטבול שבע פעמים בפנים ותרפץ צרעתך.

רתח מכעס הוא בא מארם עד לביתו של הנביא והנביא אפילו לא יוצא אליו

לא אומר לו שלום לא מקבל אותו כיאות לשר צבא גדול

אומר וזאת העצה שהוא נותן לי

מכי אני חסר נהרות אמנה ופרפר שאני צריך את הירדן הזעתות הזה שיש לכם פה

והוא הולך בכעס ורוצה לחזור לארצו

אז עבדיו אומרים לו תשמע בכל אופן תקשיב אתה כבר פה הגעת מה אכפת לך להיכנס לירדן ולטבול שבע פעמים

מה כבר יכול להיות

הוא ניאות נכנס טובל שבע פעמים יוצא אין צרעת

הוא חוזר בחזרה אל אלישע הנביא

והוא מודה והוא מוכן לשלם כסף ומוכן לתת

אומר לו הנביא שום דבר

כלום

כלום ואז מה עושה נעמן?

נעמן מבקש רשות מאלישע הנביא

לקחת מסע צמד פרדים אדמה

צמד פרדים להעמיס עליהם אדמה מאדמת הקודש של ארץ ישראל כדי ללכת לארצו

לבנות על האדמה הזאת מזבח לאלוקים.

האברבנאל אומר שהוא לקח מהעפר שהיה תחת רגלי אלישע

לפי שהמקום נתקדש על ידו.

אפילו הגוי הנוכרי נעמן שהיה רותח מכעס קודם התרגש מהנס והרגיש

בעצמו כי מקום שהנביא עומד הקדושה שורה עליו.

אותו דבר פרעה שהיה בסביבתו של יוסף הצדיק,

יוסף היה בן שלושים רק אז.

גם עליו זרחה השמש והעירה את עיניו להודות על האמת ולכן הוא הרהיב עוז.

איש אמת כזה?

אני יכול להפקיד בידו את הממלכה?

אני יכול לתת לו הכל ולא לחשוש

כי זה איש אמת.

לכן הוא ידע שלא סתם הוא חכם הרואה את הנולד.

הוא לא חיכה אפילו לראות אם החלום מתקיים.

היה ברור לו שאיש אמת כזה,

כל מה שהוא אומר זה רק רוח אלוקים מרחפת עליו.

ובעצם, מה אמר? מה אמר בעצם יוסף? מה הוא אמר?

הוא אמר שבשבע השנים של השובע יאספו

לשבע השנים של הרעב.

איזה עצה זאת.

איזה חכם בנבון.

מה, זה לא פשוט?

הרי הם אומרים עוד מעט שתהיה מלחמה,

אז צריך להכין קונסרבים ולהכין אוכל ולשמור,

כי יכול להיות שאחר כך לא יהיה,

ואי אפשר יהיה לצאת.

אז צריך להכין. מה, זה לא יודעים?

מה, זה מסובך?

זה אפילו פיקוד העורף יודע.

רק הוא לא אומר להכין.

מה הבעיה?

לא.

זה חוכמה גדולה.

חוכמה גדולה.

איזה הוא חכם?

הרואה את הנולד.

מה זה חכם שרואה את הנולד?

חכם שרואה את הנולד

זה חכם שהנולד,

שעוד לא נולד,

הוא כבר רואה אותו עכשיו והוא חי אותו עכשיו.

הוא לא רק רואה,

הוא חי.

הוא רואה בהווה את הנולד שבעתיד.

איך אפשר לראות בהווה את העתיד?

מה, אתה נביא?

כתוב איזה הוא חכם, לא כתוב איזה הוא נביא.

איזה הוא חכם?

החכם כשהוא יודע מה נולד הוא רואה אותו כאילו הוא חי אותו עכשיו.

הוא חי לפי הנולד.

יש פה חכם שרואה את הנולד?

שם המקום קדימה.

נו, יש מישהו שרואה קדימה?

יש בקדימה מי שרואה קדימה?

יש חכם שרואה את הנולד?

אתם יודעים מה זה חכם שרואה את הנולד?

כשאדם נולד,

בשביל מה הוא נולד, אתם יודעים?

בשביל למות.

מיום שהוא נולד,

כל יום שעובר הוא מתקדם לבית קברות.

ככתוב,

ביום המוות,

מיום היוולדו.

מיום שהוא נולד,

הוא מתקדם כל יום למוות.

מי רואה את זה, את הנולד?

לא מי יודע, מי רואה?

מי רואה עכשיו שהוא נמצא ביום האחרון,

ומובילים אותו לבית קברות על אלונקה.

מי מכין כבר עכשיו את מה שהוא יצטרך לעמוד לפני הבורא רגע לאחר מכן?

מי מכין כבר את התשובות לשאלות שישאלו אותו, מה עשית?

מי זה החכם שעכשיו רואה את הנולד שיהיה אז?

מי חי כבר לפי הנולד שהוא ימות?

זה החכם הרואה את הנולד.

יוסף

אמר להם בשנות השובע לחיות כמו עניים כבר.

להכין, לעבוד, לאסוף, לצבור,

לא להניח פיסת קרקע.

עוד, עוד, עוד.

מה בדרכם האנשים האלוהים?

יש שבע שנים, אז יש לי זמן, מה אתה דואג?

תן ניסע, נבלה, עכשיו נהנה, נטייל, מה יהיה, יהיה.

אחר כך, יש עוד זמן, שנה אחרונה נאסוף משהו.

עכשיו תן נענות.

לא.

יוסף רואה את הנולד.

מה אומר יוסף?

יוסף אומר,

יוסף אומר ככה.

ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם.

זה לא כל אחד יכול. תשמע מה אני מייעץ לך.

בישיתהו על ארץ מצרים. צריך לשים אותו על ארץ מצרים.

בפשע ארץ רבים שריה.

בפשע ארץ

רבים שריה.

ארץ שיש בה הרבה שרים,

יש הרבה פשע.

אם מחלקים הרבה תפקידים לשרים,

יש הרבה פשע.

לכן הוא אומר,

בישיתהו על ארץ מצרים. רק אחד תשים, רק אחד.

יעשה פרעה ויפקד פקידים.

מייד.

על הארץ. וחימש את ארץ מצרים.

מה זה? וחימש.

ויזרז

את מצרים בשבע שני הסבא.

ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות הבאות האלה.

ויצברו כבר תחת יד פרעה אוכל בערים ושמרו.

והיה אוכל לפיקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיינה בן מצרים.

ולא תיכרת הארץ ברעב.

ואיטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו.

מה הוא אמר?

הוא אמר משהו פשוט לעשות. לא, הוא אומר עכשיו, מייד.

איך הוא אומר לו?

ועתה ירא פרעה איש נבון. לא לחכות.

עתה זה הרגע.

עכשיו להתחיל.

מייד.

איש חכם ונבון.

זה חכם הרואה את הנולד.

יהודים יקרים.

אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים במצב

קשה מאוד.

עומדת להיות מלחמה.

ולא מכינים אותנו כראוי לקראת המלחמה וגם אין עצות מה לעשות לקראת המלחמה.

מקסימום יגידו לנו לגשת למקומות המוגנים,

להצטייד בקונסרבים,

לא להסתובב מתי שתהיה אזעקה, אם תהיה בזמן,

לפני נפילת הטילים או לאחריהם.

וכמו שאומר פיקוד העורף, להיות מוגן בול בזמן.

אבל בול בזמן זה יכול להיות בול פגיעה.

זה כבר יהיה מאוחר.

לכן אנחנו הוצאנו דיסקים חדשים שנקראים לפני הזמן.

לקראת המלחמה על תל אביב.

ועומדת להיות מלחמה בצפון,

כמו ששומעים ששכנות הצבא האמריקאי היא ישראלי,

כמו שרואים

שלבנון וסוריה כורתות ברית,

למרות שחרירי האשים את אסד ברציחת אביו,

נותן לו בוסות, חלל חיים,

ביניהם חברים וברית אסטרטגית.

בסוריה ואיראן ברית אסטרטגית.

והחמאס עם סוריה ואיראן ברית אסטרטגית.

וכולם אומרים שברגע שישראל תתקוף את איראן,

כולם יהיו מקשה אחת כנגדנו.

זאת אומרת,

כל הגבולות חזית וכולם יורים טילים.

ומה אנחנו נעשה?

איפה החכם הרואה את הנולד?

מה אנחנו נעשה?

מה אתם אומרים? מה נעשה?

מי רואה קדימה בקדימה?

נתפלל. יפה. אתה מתפלל כל יום שלוש תפילות?

אבל כמו שהתפילות שלנו נראות, המלחמה ממשמשת ובאה.

האיראני מכין את הפצצה באופן רציני.

איך הם נגיד גוג ומגוג?

מה?

אני שואל אם זה היה ממש קדומה.

גוג ומגוג זה בעדין.

זה יתחיל ככה ועלול להתפשט לגוג ומגוג.

אבל יהודים יקרים, מה אנחנו נעשה?

אמרו נא לי.

שמעתם שהקבינט

כבר היום פעמיים ישב ברציפות ועכשיו בלילה עוד פעם

על עניינים סודיים שלא הודלפו עדיין?

מה נעשה?

תיכנס מתחת למטרוימים.

מתחת למזרן אתה תהיה? כמו דג'אג'ה?

תעשה קוקוריקו.

מה נעשה?

אני שואל אתכם שאלה.

האם אתם סומכים על הקבינט הביטחוני ועל השביעייה?

מי סומך על השביעייה?

שירים את היד.

אף אחד לא סומך על השביעייה בקדימה.

אתם גם לא יודעים מה זה השביעייה.

אתם לא יודעים מי מנהל אתכם בכלל.

יא חביבי.

מי סומך על ביבי שהוא יגן לכם על הראש בשעת התקפת הטילים?

מי סומך על ביבי?

תרימו את היד. הנה, שניים יש בלי עין הרע.

יפה מאוד, אשריכם ליכודניקים.

כן.

הנה עוד אחד יש ככה, אה, מוהסס.

שלושה.

מה הוא יכול להגן על הראש שלכם? רק שאני אבין.

אם יורים עכשיו האיראנים, הסורים, חיזבאללה והחמאס טילים עשרות אלפים,

רק תגידו לי איך ביבי מגן על הראש?

איך?

ממש ככה.

אה, כן, הוא יודע לתקוף זה לא בעיה.

אבל מה עם הראש שלך?

עזוב את הראש של הלבנוני והסורי והאירני.

הראש שלנו, מה אתו? מה אכפת לנו מהראש שלהם?

שיפציצו, יפציצו. מה זה עוזר לך?

עשרות אלפי טילים עבים לכיוון שלנו ולתל אביב.

מה עושים? איך מגינים על הראש?

מה, לוקחים מטרייה?

נשים תחת במזרון.

אתה יודע, אם יפול עליך טיל במזרון, הוא יקפוץ למעלה, הוא ירד עוד יותר חזק.

כמו טרמפולינה.

אז מה אתם עושים?

אתם יודעים מה? אני אתן לכם קושייה יותר חזקה.

מה קורה אם עכשיו

127 מדינות, ארצות-הברית, רוסיה, יפן, סין,

האיחוד האירופי,

כל המדינות הערביות,

כולם מכריזים שצריך עוד עשרה חודשים להרוג את כל היהודים.

ומתכנס הקבינט

ואוכלים בורקס,

וצריכים להחליט על גורל העם היהודי,

לא רק פה בארץ, גם בגולה.

איך שומרים על העם היהודי מפני גזירה של 127

מדינות שהכריזו להרוג יהודים?

מה עושים?

לא שומע.

להתחכם. להתחזק?

להתחזק?

מה זה להתחזק?

ללכת למכון?

מה להתחזק?

מי יגיד את זה?

מי יגיד לחזור בתשובה?

ביבי?

פיצי?

מי יגיד?

ברק?

מרק?

מי יגיד?

מי יגיד לחזור בתשובה?

חכם עיני?

מי? מי?

מה יכולים לעשות במצב כזה? תענו לי.

מה חכמי הממשלה יכולים לעשות?

אני חושב שהעצה שתהיה לקבינט

להתחפש לערבים ולהתערבב איתם.

אין שום עצה.

יש רק עצה אחת.

מה עשו אסתר ומרדכי כשאחשוורוש עם 127 מדינות גזרו להשמיד, להרוג ולבד את כל היהודים ביום אחד? מה הייתה העצה?

תענית.

תענית. תענית, לא בורקס.

תענית.

שלושה ימים, לילה ויום.

חזרה בתשובה.

לקחת את כל התינוקות של בית רבן להתפלל ולבכות לפני ה'.

ומה זה גורם?

שהקדוש ברוך הוא מסובב את הסוויץ' בראש של אחשוורוש ואומר לו, טמבל,

מה אתה הולך להרוג אותם? הפוך, הם צריכים להרוג. הוא אומר, אה נכון, נכון.

חותם להרוג את אלה שאמרו להרוג את היהודים.

פשוט, אה?

מי חושב על דבר כזה?

יש מישהו שיכול לעשות כזה דבר?

ביבי, ביבי.

כן, ביבי, ביבי.

בנימין נתניהו, כן, כן.

מי יכול להילחם עם יוון?

מי יכול להילחם עם ארצות הברית?

מתתיהו וחמשת בניו.

כשיהודים מוסרים את הנפש להחזיר את הקדושה לעם ישראל,

יכולים לנצח מעצמה כמו יוון.

תראו מה זה כוח האמונה ומסירות הנפש של כמה ערבים.

תסתכלו. בן לאדן, אדם אחד,

יוצא למלחמה נגד ארצות הברית ומנצח.

מנצח את כל העולם.

הפחיד את כל העולם,

שינה את העולם, שיבש את הכלכלה,

בודקים לנו את הגרביים, מריחים אותם,

לוקחים את האפטר-שב,

לא נותנים לך כלום לטוס,

שמא אתה מחבל, כולם בחזקת מחבלים,

כולם ביומטרי,

כולם פרצופים בצילומים,

ארבע שעות מתעכבים בגלל אחד במערה שהחליט שהוא הולך נגד אמריקה.

שמעתם דבר כזה?

במערה עם קלצ'ניקוב.

זה כוח של יחיד

שהוא מאמין בצדקת דרכו ונלחם במסירות נפש,

אפילו שיהרגו אותו, אין לו בעיה.

מי זה אחמדי?

עוד מג'נון.

כל העולם אומר לו, לא, דיר באללה, כי אנחנו נעשה לך סנקציות וזה עושה.

עוד עשרים קורים, הרגזתם אותי.

אז ער כזה,

ומצפצף על כולם.

חליפות משוק הפשפשים,

והוא נמצא באו״ם ונותן דרשות ומוחאים לו כפיים.

ומדבר, יש עוד אהבל אחד,

מועמר קדאפי בא עם האוהל שלו לכל מקום,

ומקבל אורחים.

במדינות זרות,

ומדבר מה שהוא רוצה.

ועוד אבל אחד, הוגו צ'באס, גם כן אחת קרימינל.

וכל המג'נונים התאספו ביחד

נגד ארצות הברית וישראל.

ומישהו יכול לעשות למה? ויש עוד אחד, קים סוניאל.

מושים, מושים.

צפון קוריאה.

שם בסוף העולם, ימינה,

יושב לו החד-זוגן

עם פרקינסון

ומצפצף על האמריקאים ועושה את כל הניסיונות וטילים ומאיים בפצצות אטום ולא סופר אף אחד.

כל המג'נונים התאספו בדור הזה וכולם מאיימים באטום.

וגם פוטין

מאיים באטום.

אם תשימו טילים שלכם בפולין,

אני מפציץ את פולין באטום?

כולם מדברים באטום?

זאת אומרת, אנחנו במצב לא טוב, רבותיי.

מה עושים?

אז ככה, אמרו לנו חכמים בגמרא לפני אלפיים שנה כך.

אם ישראל עושים תשובה, מייד הם נגאלים.

ואם אינם עושים תשובה,

מעמיד עליהם מלך שגזרותיו קשות כהמן.

מה המן אמר?

להשמיד להרוג את כל היהודים מנער ועד זקנתא ונשים ביום אחד.

יש היום המן, קוראים לו אהמדינג'אד.

ומה הוא אומר?

להשמיד להרוג את כל היהודים זה מצווה דתית בפצצה אחת.

וזה מדהים.

העם הזה בתרדמת.

למה?

משום שכשאחשוורוש הודיע שהוא נותן אוקיי ויצאו אגרות

שהולכים להרוג את היהודים,

אתם חושבים שהיהודים ישנו?

אתם חושבים שהם היו שאננים?

מייד

חיפשו עצות,

קלטה אליהם הרעה,

מייד תעניות, מייד תפילות, מייד תשובה,

מייד, אין, מייד.

ופה אנחנו שומעים

המן שאומר אני הולך להרוג את היהודים זה מצווה דתית.

מצווה דתית. אני מקיים מצוות.

מצווה דתית להרוג את היהודים הם מפריעים לעולם.

והעולם שותק כי הוא מבסוט אם יש מפגר שמוכן לעשות את זה בשבילם למה לא?

ואנחנו חיים, כרגיל, כאילו הוא לא אמר כלום.

כאילו הוא לא אמר כלום.

איך זה?

כי הוא באמת לא אמר כלום.

נכון,

נכון.

בשביל זה אמריקה בלחץ,

באיחוד האירופי בלחץ,

והצרפתים העלו עכשיו לוויין בשביל לבדוק מה קורה באיראן,

וכולם בלחץ. אתה צודק, באמת, הוא לא אמר כלום, בשביל זה כל העולם.

סנקציות ויושבים ופגישות והכול,

כי מבינים שאם יהיה לו גרעין זה לא רק ישראל,

הוא מפגר אמיתי. הוא רוצה להשתלט, כמו היטלר, על כל העולם,

והוא עושה קואליציה נגד המערב.

אז המערב לא ילמד גם. לא, הוא לא ילמד גם.

וזו המלחמה שתהיה, כי כתוב בזוהר הקדוש שיילחמו עשיו בישמעאל,

וכתוב שיהיה מלך פרס,

שייצא ויילחם ויעורר מלחמות בעולם,

וממנו תתפשט המלחמה, וזה המדי.

אז כל זה כתוב, אנחנו בתסריט האחרון.

אז צריך להיות מוכנים.

לכן אני הולך לחלק עכשיו 200,000,

100,000 בתל אביב,

ועוד 100,000 בשאר ערי השדה,

להתריע לפני המלחמה שיהיו מוכנים איזה חכם הרואה עכשיו את הנולד.

אני אשמיע לכם את הג'ינגל של הפתיח של דיסק המצרר.

אנחנו מחלקים דיסק שיש בו 43 דיסקים,

120 שעות של האזנה ב-MP3 כהכנה לקראת המלחמה על תל אביב.

דיסק מספר 728,

מבחן חוזר למשוגעים של העולם, סוף חלק א',

המשך בדיסק מספר 729.