הפטפטה שלו כמו תרנגולת א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

גיבור זה מי שמושל ברוחו, קובע שתצרוד. זה גיבור. זה מלחמה אמיתית. תולה ארץ על בלימה. אתם יודעים על מה עומד העולם?

כל העולם עומד על בלימה.

זה הבולם את פיו בשעת מריבה.

יש מריבה, באים אנשים, מלכלכים עליך, מדברים עליך, מקללים, מקניטים, הכול, לפני כולם, ואתה בולם את הפה שלך.

זה גיבור.

למה אחמדינג'אד יקבל פיצוצים עוד מעט? בגלל הפטפטה שלו. כל יום הוא מפטפט. כאילו הוא מטיל ביצים. כל יום.

רק הוא בפרק, בפרק, בפרק, בפרק, בפרק, בפרק, בפרק, בפרק, בפרק. אני חוצץ, אני עושה את זה, אני אמחק אותם, אני זה בפרק, בפרק. כל יום, כל יום, כמו תרנגון. טמבל, תשתוק ותפתיע, אבל הקדוש ברוך הוא לא לוחץ עליו, דבר, דבר.

רק בפרק, בפרק, בפרק, בפרק, בפרק.

ובכן, אמרו חכמים איזהו גיבור הכובש שתזרוק. אם את זה נותן לי הוכחה במיליון אחוז שיש לזה אלוהים, אני מחר ונותן לארגון איזה שופר 50,000 שקל מזומן תרומה. שים לב, ידידי,

אתה הוכחה שיש בורא לעולם, וכיצד? אשאל אותך שאלות ותענה לי.

האם אתה בראת את עצמך או נבראת?

נבראתי.

אבל האם זה ברור שכל נברא,

בראו אותו או שלא חייב? אם נלך עם כל הנבראים אחורה אחורה, וכל נברא ודאי היה לו בורא שקדם לו, נכון?

נוכח להיות הראשון שברא את ראשון הנבראים, נכון?

אם לבורא הראשון שברא את הנברא הראשון נאמר שגם לא היה בורא, אז גם הוא יהיה נברא, נכון?

אפשר שכולם יהיו נבראים בלי בורא ראשון?

אז מוכרח שיש בורא ראשון?

האם הוא מוגבל או מגביל? מגביל, מגביל, אתה בחור חכם. כי השולחן שלי הוא מוגבל, יש לו גבול. האולם הזה מוגבל, יש לו גבול. כדור הארץ מוגבל, יש לו גבול. מישהו הגביל את כל המוגבלים, נכון?

מוכרח שיהיה זה שברא הראשון שהגביל את כל הנבראים המוגבלים, נכון? נכון. נכון שהוא חייב להיות הכל-יכול?

כן. הבנת שיש בורא ראשון והוא מגביל לכל המוגבלים והוא כל-יכול?

תודה, אז הנה אתה יודע, התורה אמת!

זהו, אם הבנת, אתה יודע מה הכתובת להעביר את הכסף?

דיסק מס' 719

הפטפטה שלו כמו תרנגולת.

חלק א'.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמו ירוויח.

הדברים שנאמר הערב

יהיו

לזרע חי וקיים,

לאלמור בן יונה ומיכל בת אסתר,

ולהצלחה ועלייה ברוחניות ותשובה שלמה לרוחם החיה, בת שרה, ורפואה שלמה.

אמן.

גם לעילוי נשמת שמעון יוסף בן לואיסה,

פרלה בת לואיסה ויעקב בן פרחה.

יהודל חיים בן לואיסה, חזרה בתשובה,

בחסות המחלקה לתרבות ויהדות נהריה וחבר מועצת העיר חיים רועש וסגן ראש העיר רבי משה קורקוס.

וראש העיר, ג'קי סבג.

לא מגיע להם כלום?

אסתר בת עזיזה ולילדה,

ולילדה מרסדס מיכל בת לידיה,

הצלחה בארץ ישראל ופרנסה טובה, עלו מוונצואלה לפני שנה.

טוב, יהודים יקרים,

אנחנו נלמד משהו על עשו.

מכירים את עשו?

שמעתם על עשו?

הייתם בבית כנסת?

בואו תראו כמה עשו מסתובבים בחוץ.

ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים,

ויאכל וישת,

ויקם וילך, ויבז עשו את הבכורה.

פירש הרמב״ן,

כי אחר שאכל ושתה,

חזר השדה אל צדו,

וזו סיבת ביזוי הבכורה.

מה הביזוי הכי גדול של הבכורה?

שאחרי שהוא אכל ושתה,

וחוץ מכבודכם תקע גרפס,

הלך,

וחזר בחזרה אל צדו, לצוד שוב פעם.

זה ביזוי לבכורה?

כי אין חפץ בכסילים, רק שיאכלו וישתו,

ולא יחושו ליום מחר.

הרמב״ן פירש את העניין על פי משמעות המקרא כפישוטו,

שהדגישה תורה אכילתו ושתייתו, ומה שתכף הלך לו,

כמו שכתוב, יעקב נתן לעשו

לחם ונזיד עדשים, ויאכל וישת,

ויקום וילך, ויבז עשיו את הבכורה.

בזה הוא ביזה את הבכורה.

והלא כבר עבר בולמוס הרעב.

מילא היית רעב קודם,

אז הסכמת למכור עיקר, תן לי לאכול, תן לי לאכול.

נו.

אבל אחרי שהתיישבה דעתו,

שכבר הלעיטו אותו כמו גמל ושפכו לו מהסיר ישר לתוך הגרון,

אז למה לקום עכשיו ולבזות את הבכורה ולחזור בחזרה כאילו לא הפסדת כלום?

עצם הדבר שהיה יכול לקחת צעד כה גורלי של מכירת הבכורה,

בלי לשקול את הדבר היטב בדעתו, אם טוב עשה או לא,

זה ביזוי שאין כדוגמתו.

למי שלא יודע, הבכורה פירושו של דבר

שזה המעלה הגדולה מאוד ברוחניות

וכהונה גדולה,

והוא וזרעו עד עולם הפסידו את כל זה.

על עצם הבכורה ומכירתה אולי היה אפשר לדונו לקו זכות.

אולי היה במצב של סכנה,

אדם לא אכל, לא הצליח לצות שום דבר,

ורעב, רעב, רעב, רעב.

אז הוא היה אולי במצב של פיקוח נפש, עוד היינו אולי מלמדים עליו זכות.

או אם נאמר שדעתו לא הייתה מיושבת עליו,

אבל אשמתו הייתה על האדישות שלו לאחר מכן.

לאחר מכן,

די, אתה מיושב, סכנה אין.

עכשיו למה אתה לא בוכה?

למה אתה לא מצטער?

למה אתה לא מתחרט?

למה אתה לא מנסה להחזיר את המצב לקדמותו?

זהו הביזיון הכי גדול,

מה שאיננו מכיר כלל בחשיבות עבודת האלוקים.

אינו גורס כל עיקר שיש בעולם עניין

חוץ מאכילה ושתייה ושאר צורכי הגוף.

מה שנקרא בלשוננו בלוע.

רק אבלוע, לפלף, איתחן,

מיקסר,

אוכל, טוחן,

מוציא.

זהו,

לפלף.

לפה, לפה.

אתה מבין בזה אני רואה.

אילו היה שוקל את שני הצדדים

אפילו אם היה יצרו מתגבר עליו,

היינו מוצאים בכל זאת איזו הצדקה.

בן אדם תקף אותו יצרו,

נו, אנחנו מרחמים קצת על אלה שתוקף אותה מצרם ומלמדים עליהם הצדקה.

כמו שכתוב בגמרא, אמר רב אלעאי,

אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו,

ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים.

הגמרא במועד קטן מסבירה שאם חס ושלום אדם נתקף ביצר של עריות והוא לא יכול להשתלט על עצמו לחלוטין,

והוא מוכרח לעבור את העבירה,

אז מה עושים?

אסור לעבור עבירה, זה יהרג ולא יעבור.

אבל יש שתי אפשרויות.

או לעבור את העבירה ושידעו מזה שהוא עושה עבירה,

או להסתיר ולהצניע עד כמה שיותר את העבירה.

הוא עובר עבירה חמורה שבתורה,

אבל השאלה אם להוסיף אליה גם את חילול השם או לא להוסיף את חילול השם.

רבי אלעאי אומר, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים.

שתי סיבות. אחת,

שאם הוא רואה את עצמו כבר לבוש כמו מלאך המוות,

והוא הולך לאיזשהו מקום,

הוא צריך ללכת כברת דרך בשביל לעבור עבירה,

אולי הוא יחשוב בדרך ויגיד, מה, אני משוגע? לאן הגעתי? לאיזה שפל של מדרגה שאני צריך להתחפש ככה בשביל ללכת ולעשות עבירה.

וגם,

אם זה לא יועיל לו,

אז לפחות שחלילה לא יתפרסם דבר העבירה ויהיה בזה מחילול השם,

ואז מצבו הרבה יותר גרוע, שלא יכופר לו עד שימות.

וכבר סיפרו שם שתלמיד חכם אחד נידוהו משום שמועות רעות שיצאו עליו,

וזכה להיקבר בין הדיינים משום שעשה כרבי אלעי.

זאת אומרת, בין חסידים לא יכול להיקבר, בין דיינים כן.

מעשה באותו אחד שלא יכול היה להימנע,

והיו שמועות עליו, ונידוהו.

נידוהו חכמים וסילקו ואסור היה להתקרב אליו עם כל הדינים של נידוי.

ואחר כך הוא אמר שהוא חוזר בתשובה ובאמת הוא לא חזר עדיין בתשובה, ואז לא הסכימו עדיין לקבל אותו,

ואז הוא בכה והתפרץ בבכי והתחרט ועשה תשובה.

עשה תשובה, מן השמיים ריחמו עליו,

שלחו דבורה, והדבורה הכתה אותו במקום מסוים, משם פרצה לו דלקת בכל הגוף והוא מת.

וזה הייתה כפרתו.

אבל כשבאו לקבור אותו,

כשבאו לקבור אותו אצל חסידים,

יצא נחש, לא נתן לקבור.

הוא לא ראוי להיות כאן.

היו יכולים להרוג את הנחש,

היו יכולים להביא חבר שיטפל בו,

לא.

חכמים הבינו שאם יצא נחש ועמד בדרך,

הוא לא ראוי.

הלכו, קברו אותו בחלקת הדיינים, ושם כן קיבלו אותו, כיוון שהוא עשה תשובה.

והדיינים הרי פוסקים מה כן ומה לא,

ועושים הכל על פי משפט, וכיוון שהוא עשה תשובה, אז ראוי היה להיקבר בין הדיינים.

מכל מקום היה לו לימוד קצת של זכות,

במה?

משום שהוא נלחם נגד יצרו.

אלא יצרו התגבר עליו.

אבל עשיו, לא היה לו שום מאבק פנימי.

כל-כולו היה יצר הרע.

כל כך השתרש הרע בתוכו על ידי השקרים ומעשיו הרעים,

עד שלא נשאר בו שום נטייה לטוב כלל.

לכן הוא יכול לקום ולבוז את הבכורה שהוא מכר.

זה שהוא התעשת אחר כך, בגיל 63, כשיעקב בא ולקח את הברכות,

והוא בכה בכי גדול מאוד,

אז כבר היה מאוחר.

אבל באותה שעה,

אל עיתני נא מן האדום האדום הזה, הוא לא רואה בעיניים שום דבר חוץ מצבעים.

אתם מכירים את החבר'ה האלה? תביא, תביא, שתיים, שתיים, שתי מנות. תביא, תביא. שים, שים גם, שים, שים.

שים סלט, שים, שים סחוק, שים, שים.

תביא גם צ'יפ, צ'יפס.

אתם מכירים את אלה?

ראיתם נהגי מוניות נוסחים ויוצא להם מפה ככה תוך כדי הנסיעה?

אין להם זמן, הם זקנים, הם עובדים,

אז הם אוכלים בנסיעה.

קוראים לזה אכילת הכלב.

אתם יודעים למה זה נקרא אכילת הכלב? כל האוכל בשוק נקרא אכילת הכלב.

כשהוא נותן ביס בפיתה, נהיה אות כף.

כלב. וכמה שיניים יש לו?

32. עם הפלטה.

אז כף ולמד בית זה כלב.

מכל מקום,

אומר הרמב״ן מה שהוא ביזה את הבכורה,

זה דבר בלתי נסלח וזה מראה על מעלתו ומדרגתו, רחמנא לצלן.

לפי פירוש רשי,

שעשיו אמר הנה אנוכי הולך למות

כשהוא שמע שיש הרבה עונשים ומיתות שתלויים בכהונה.

לפי רשי,

מה שהפחיד

את עשיו ושהיה מוכן לתת את הבכורה,

אתם יודעים מה זה היה?

זה היה, הנה אנוכי הולך למות,

ולמה זה לי בכורה? אם הבכורה תהרוג אותי,

אני לא מוכן.

מה יש בבכורה שהיא הורגת?

מה הוא פחד כל כך?

מי שעובד

בבית המקדש שתוי יין,

הוא חייב מיתה.

נו, אז מה הבעיה?

אל תשתה יין.

איך הוא לא ישתה יין? עשיו לא שותה יין.

אז מה זה עשיו?

איך הוא יכול התמיד לעמוד במקדש אחר כך והוא לא ישתה יין?

או פרוע ראש.

אז זה בעיה.

זה דברים שמחייבים אותו.

אז הוא מפחד.

הוא מפחד, לא, אני הולך למות, לא רוצה כהונה, לא רוצה. כך אתה יעקב, אתה צדיק, כך, כך.

אם כן,

לפי פירוש רשי שהוא פחד שהוא הולך למות בגלל הכהונה והוא לא יכול להשתמר כראוי,

והוא עלול להיכשל ולמות,

אז לפי פירוש רשי, איזה פשע היה בו?

הרי מחמת רוב הפחד שהוא לא יוכל לעמוד בכל הדקדוקים של הכהונה,

ומתוך רגש אחריות ויראת שמיים,

הוא סירב לקבל על עצמו את הבכורה,

ומסר אותה ליעקב שהיה יותר מוכשר ממנו.

למה נחשב זה לביזיון של העבודה, עבודת הקודש?

למה ויהיו עשיו את הבכורה? למה זה ביזיון?

אבל האמת שפחדו של עשיו רחוק היה מפחד הנובע מיראת שמיים, כרחוק מזרח ממערב.

הוא שאמר שלמה המלך עליו השלום, אמר עצל,

ארי בחוץ,

בתוך רחובות אירצח.

אדם עצל,

שבעה עצלים מונה

שלמה המלך עליו השלום,

בספר משלי.

עד העצל הגרוע מכולם

טמן עצל ידו בצלחת,

נלאה השיבה אל פיו.

כבר הכינו לו את האוכל, כבר הצלחת לפנה, כבר היד שלו בתוך הצלחת,

הוא מתעצל להחזיר אותה לתוך הפה לאכול.

שמעתם פעם עצל כזה?

אתם יודעים, בדורות קודמים, בשביל ללמוד תורה היה חיוב שכל אחד מאיתנו ידע את כל התורה בעל פה.

איזה תורה?

תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

רוב התימנים שבאו מתימן

בקיאים ברוב התנ״ך בעל פה.

המבוגרים, אני מדבר, כן?

אבי, שיהיה בריא,

רוב התנ״ך אצלו בעל פה.

פרשת השבוע עם תרגום חופשי.

והוא צעיר יחסית הגיע משם.

אבל היו צריכים גם לדעת

את כל התורה שבעל פה,

בעל פה.

למה?

דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם,

ודברים שבכתב,

אי אתה רשאי

לאומרם בעל פה.

זאת אומרת, התורה שבעל פה נצטווינו ושיננתם לבניך. צריך לשנן, לשנן, שיהיו משוננים ומחודדים בפיך.

שאם ישאל אותך האדם דבר מה, תוכל לענות לו מיד.

וזה כל אחד חייב.

ודברים שבכתב, אי אתה רשאי לאומרם בעל פה.

ספר תורה הוא בכתב, אסור לקרוא בספר תורה בעל פה.

לכן יש אצבע שמוליכים אותה על הכתב וקוראים. יש חזנים שעושים לא כדין.

הם קוראים, מגיעים לקראת הסוף, הם יודעים איזה שתי מילים אחרונות,

אבל הם כבר עוברים עם העין לפה.

ואת השתיים האלה שפה הם אומרים בעל פה.

אסור.

צריך לעבור מילה, מילה, מילה, ולקרוא מתוך הכתב.

אם לא, הוא קורא בעל פה.

אבל מה קרה במשך הדורות?

במשך הדורות היו גזירות ורדפו אחרי היהודים בכל מקום,

ולא יכלו לשבת ולעסוק בתורה כראוי, כי היו בבריחות ובגזירות ובאיסורים ללמוד תורה, והוציאו להורג וכו' וכו'.

וחששו שתשכח תורה מישראל.

מה עשה רבי יהודה הנשיא רבנו הקדוש?

ליקט את כל החומר של התורה שבעל פה מכל החכמים שהיו בדורו,

כל אחד מה שהיה בידו, ורשמו קטעים, קטעים, קטעים לתזכורת,

וקיבץ את הכול וכתב לנו את המשנה.

המשנה זה תורה שבעל פה,

אבל נתמעטו עוד הדורות והיו גזירות וכו' וכו', עד שלא כולם הבינו מה כתוב במשנה, כי כתבו אותה בתמצית של תמצית.

אז היו צריכים אחר כך

לפתוח את המשנה ולכתוב את התלמוד, הגמרא,

שזה הבאור של המשנה.

כל זה ביחד, כל התלמוד בבלי והירושלמי זה תורה שבעל פה.

כל זה היינו צריכים לדעת בעל פה.

עכשיו, אם היית רוצה להוציא דין, לדעת איזה דין,

מה הדין בעניין זה וזה,

היית צריך להיות בקי בכול בשביל למצוא את הדין.

אז לא היו אנשים כבר בדרגה כזאת,

מה עשו? בא הריף,

הרמב״ם והראש.

גדולי הפוסקים, והוציאו מהגמרא

את הדינים,

את ההלכות, את הפסקים.

מה יעשה ישראל?

עד שלפני כחמש מאות שנה בא מרן הבית יוסף

וריכז את הכול ולקח את שלושת מאורי התורה האלה, הריף, הרמב״ם והראש, ועל פיהם בדרך כלל

פסק את מה שפסק והוסמך על ידי 200 רבנים,

והוא השולחן ערוך לכל בית ישראל.

היום אתה רוצה לדעת דין,

אין שום בעיה, אתה פותח את השולחן ערוך, בכל נושא

אתה מוצא את הדין.

אז זאת אומרת, יש היום שולחן ערוך.

מה נשאר?

להושיט את היד לספרייה, לפתוח ולמצוא.

ויש גם מפתח עניינים. כתוב איזה הלכות, מה אתה מחפש? באיזה עניין? יום טוב?

כתוב, יום טוב, סימן כך וכך, תפתח, תקרא, ערכות שבת, תפתח, תקרא.

אבל גם זה לא עושים.

טמן עצל ידו בצלחת,

נלאה השיבה אל פיו.

זה כבר מאחוריך, הספר. בספרייה, בשביל מה קנית את זה?

תפתח, תסתכל, תראה.

גם זה לא.

מה עשו?

ראו שגם אנשים עם שולחן ערוך קשה להם, שולחן ערוך, ארבעה תורים ושולחן ערוך קשה להם ללמוד.

עשו קיצור שולחן ערוך.

וגם קיצור לא קוראים.

עכשיו עשו על כל הלכה ספר.

ספר.

על כל צדדיו.

וגם לא קוראים.

עשו שיעורים.

לא כולם באים.

עושים חברותא. מוכנים ללמוד אחד על אחד. להביא לך רב אברך שילמד איתך אחד על אחד, מה שאתה רוצה.

פעם בשבוע, פעמיים בשבוע, שעה, חצי שעה, כמה שאתה רוצה.

בחינם,

ללמוד איתך. אתה מוכן?

גם, איפה יש לי זמן?

איפה יש לי זמן?

כולה עשרים וארבע שעות.

למה לאברך כמה יש? 280?

הוא לומד כמעט כל היום ומוכן עוד ללמד אותך.

מתי אין לך זמן? חצי שעה בשבוע, שעה?

טמן עצל ידו בצלחת,

נלאה השיבה אל פי.

אתם יודעים איזה קטרוג יש על בן אדם שבאים,

מציעים לו חיים והוא דוחה אותם. אין לי זמן. איפה יש לי זמן?

פעם אחת נסעתי באוטו

והגעתי לרמזור. עמד לידי אחד גם כן,

ראה אותי, אמר לי,

אמרתי לו, פתח פתח פתח, אמרתי לו, תגיד לי, אם אני בא אליך הביתה,

אני אביא לך בובוניארה 24 שוקולדים,

ואני מבקש שתיים, תיתן לי?

בטח, על העיני, על הארסי.

אמרתי לו, אם הקדוש ברוך הוא נותן לך 24 שעות ביממה, שעה, שעתיים אתה יכול לתת לו?

ההוא תפס את העיניים, לא יודע מה לעשות איתה, אמרתי לו, סע ירוק, ירוק, ביי.

24 שעות שהשם נותן לך בומבוניירה של חיים.

שעה, שעתיים אתה לא יכול לתת, לא, לא, הוא לא צריך את השוקולד שלך.

כל הבומבוניירה שלו.

בשבילך, שיהיה לך משהו.

איך בן אדם לא מוצא זמן בשביל עצמו לחיי העולם הבא?

גם עולם הזה,

להיות...

חכם להיות אדם שמבין שמדברים הוא יודע על מה מדברים שהוא יודע את ההלכות שהוא לא נכשל שהוא עושה מצוות מה לא טוב

ואנשים עצלים

נחזור לעשו

האמת שהפחד של עשו היה רחוק מאוד מפחד שנובע מיראת שמיים כרחוק מזרח ממערב

הוא שאמר שלמה המלך עליו השלום אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות אירצח

אתה בא לשיעור?

השתגעת?

אריה לא שמעת? אריה מסתובב פה נהריה מלאה אריות

לאן אני אלך?

איך אני אצא? אתה רוצה שאני ארצח?

מאיפה הוא מביא את זה?

עצל, עצל, עצל

כתב על זה רבנו יונה

בזה לשונו

בא להודיע כי המידות הרעות מטעות השכל

ויבקש טעמים להימשך אחר התאוות

כל זה נובע מתאוות שיש לאדם, עצלות,

תאוות אכילה, שתייה, שינה וכו'.

זה מידות רעות שמטעות השכל ומבקש טעמים בשביל

להימשך אחר התאוות.

על כן אמר כי העצל ימצא טענה להימשך אחר עצלותו ויפחד מדבר שלא יפחד ממנו זולתו. אף אחד לא פוחד את הפחד שלו.

ובואו תראו את הפחדן עשיו,

הפחדן עשיו, כן?

בריון

שעושה כל ימיו בצידה של חיות בג'ונגל

מסתובב ביערות,

שופך דם האדם, רוצח הוא היה,

צד נשים מתחת בעליהן,

הסיכויים שלו קלושים שהוא יאריך ימים.

אם מצד החיות, מצד הבעלים,

מצד אלה שהוא מתקוטט איתם,

מספיק שפעם אחת הוא יפסיד.

אז ממה הוא צריך לחשוש?

מהמקצוע שהוא בחר, נכון?

מדרך חייו שהוא בחר.

איפה הסכנה שהוא יחיה או ימות?

בדרך שהוא חי, המסוכן יותר.

אבל כשמגיע לעבודת הכהונה,

שכל עצמה של מידת הכהונה זה לעשות שלום,

כמו שאמרו חכמים שמקריבים קורבן שלמים שעושים שלום.

שלמים.

כולם נהנים,

גם המקריב, גם הכהן וגם השם עושים שלום.

ואסור להניף ברזל על אבני המזבח.

למה אסור להניף ברזל על אבני המזבח?

כי הברזל נברא לקצר את ימיו של האדם,

והמזבח נברא לאריך את ימיו של האדם.

אז לכן לא מניפים ברזל על המזבח.

וגם כתוב שצריך אבנים שלמות.

למה שלמות שמטילות שלום?

אז מזה הוא פוחד? מהמקצוע הזה של כהן?

ומפני שהוא צריך להתמחות בדיני העבודה,

אומר הרשע הזה שהעבודה מסוכנת לו.

אין זה אלא מרוב עצלותו.

שאף שהיה זריז לשפוך דם בכל זאת

למלחמה הגדולה שהיא מלחמת היצר וחייליו,

לזה רפו ידיו להתגבר על טבעו הרע,

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה.

איזה הוא גיבור?

שלומד קראטה.

שלומד קאנג פו.

פו.

נו,

הכובש את יצרו.

איזה גיבור? אמרו חכמים.

הכובש את יצרו.

טוב ערך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר.

אם אתה נכנס לבד לעיר, אתה נכנס לפריז וכובש את כל העיר לבד, בלי טנקים.

אתה גיבור או לא גיבור?

אומרים לו, אתה חרטה ברטה.

נרש תמשול על היצר שלך.

מושל ברוחו

מלוכד עיר.

אתה יודע מה זה גיבור?

אחד שבאים אליו ועושים לו וואה, וואה, וואה, ומתגרים בו, פוגעים לו באב, ומושכים לו באוזן, וזה וזה וזה,

והוא לא מגיב.

מושל ברוחו.

מחייך.

לא הצלחת להקנית אותו, לא להרגיז אותו, שום דבר.

זה גיבור.

מה, לתת אגרוף בחזרה, בעיטה,

או לזרוק איזה משהו עליו?

זה נקרא גיבור?

זה פחדן.

גיבור זה מי שמושל ברוחו.

קובע שתצרוד. זה גיבור.

זו המלחמה האמיתית.

תולה ארץ על בלימה. אתם יודעים על מה עומד העולם?

כל העולם עומד על בלימה.

זה הבולם את פיו בשעת מריבה.

יש מריבה, באים אנשים מלכלכים עליך, מדברים נגדך,

מקללים, מקניטים, הכל, לפני כולם,

ואתה בולם את הפה שלך.

זה גיבור.

כל העולם עומד על זה.

למה אחמד אל נג'אד יקבל פיצוצים עוד מעט?

בגלל הפטפטה שלו.

כל יום הוא מפטפט, כאילו הוא מטיל ביצים.

כל יום. פק, פק, פק, פק, פק, פק, פק, פק, פק, פק, פק, פק, פק, פק, אני פוצץ, אני עושה, אני זה, אני אמחק אותם, אני זה, פק, פק, פק, פק, פק, כל יום.

כל יום. כל יום. כמו תרנגולת.

טמבל.

תשתוק ותפתיע.

תשתוק ותפתיע.

אבל הקדוש ברוך הוא לא לוחץ עליו, דבר, דבר.

פק, פק, פק, פק, פק, פק, פק.

אנשים מבינות מה אני מדבר.

ובכן, אמרו חכמים איזה הוא גיבור הכובש את יצרו.

כאן הוא עומד אין אונים, מוכן לסכן את חייו

כדי לחיות חיי הפקר,

ובעניין הבכורה הוא דוחה אותה בקש ואומר סכנה להיות כהן, סכנה, מתים, מתים.

זה מה שאמרו לנו חכמים זיכרונם לברכה.

כשאומרים לעצל,

ריבך במדינה,

לך ללמוד תורה,

הרב שלך הגיע מחוץ לארץ,

לך תלמד תורה.

מה הוא עונה?

ושחל בדרך.

הארי הקטן, השחל יצא לדרך, אני מפחד מאריות.

אומרים לו, כבר הרב שלך הגיע לעיר.

הוא אומר, לא, ארי בין הרחובות.

איך אני אצא?

אומרים לו, הרב שלך כבר נמצא בבית, בסלון.

מה הוא אומר?

הוא אומר, אני מתיירא, אולי אני אמצא את הדלת נעולה.

טוב, תקום, תראה, כאילו, אם זה נעול או לא נעול.

אומרים לו, לא, הדלת פתוחה.

אז הוא אומר, שיהיה פתוח, שיהיה נעול, עזוב, תן לישון, בחייאת, אל תבלבל לי את המוח.

מה אתה מבלבל לי את המוח, הרב הגיע, הרב נסע, חזר, תן לישון.

אתם מכירים את זה?

איי, איי, איי.

נתגלה הדבר למפריע,

שגם בהתחלה הסיבה האמיתית זה שהוא רוצה לישון והוא מתעצל ללכת והוא פוחד כאילו מאריות.

יש אנשים שאומרים לו, בוא תלמד תורה. אז הוא אומר, שמע, אני לא למדתי אף פעם, מה אתה רוצה ממני? אני לא למדתי אף פעם, אני לא יודע ללמוד. וגמרא בכלל,

בקושי אני תופס מה שהרב מדבר כשאני נרדם, ככה מתעורר, אני שומע, לא מבין כל מה שאומר, לא יכול להבין.

איך אתה רוצה שאני אלמד? אני כבר דאב, עבד עליי הכלח, אני גמור.

אולי הבן שלי, אני אתרום אותו לישיבה.

מצינו בחכמים, זיכרונם לברכה, בתנא דוה אליהו זוטא,

פגע אליהו באיש בור שהיה מתלוצץ.

ושאל אותו אליהו,

בני,

מה אתה משיב ליום הדין שלא למדת תורה?

מאיפה ידע אליהו שהוא לא למד תורה?

למה הוא בא אליו ישר, למה לא למדת תורה, מה תגיד בעולם, למה ישר להתקיף? למה דתיים מתקיפים ישר?

הוא ידע שהוא לא לומד תורה, כי הוא ראה אותו שהוא בור, כי הוא מתלוצץ.

אלה שכל הזמן צוחקים, צוחקים, צוחקים, צוחקים, וכל מה שמחזיק אותם זה בדיחות, וצחוקים, וצחוקים, וצחוקים.

זה אנשים בורים. מה זה בור? בור זה כמו בור, ריק.

הבור ריק, אין בו מים.

אז הוא ראה אותו ככה הולך, מבסוט כזה, על הכיפאק כזה,

אז אמר לו,

מה תגיד לי יום הדין?

למה לא למדת תורה?

הוא ענה לו, תשמע,

בינה ודעת לא ניתנה לי,

שאלמד תורה.

אם היו נותנים לי בינה ודעת, ודאי שהייתי לומד.

אמר לו, מי לימד אותך שתביא פשתן ותהרוג אותו למצודות,

ותשליך אותו לים,

ותעלה דגים מן הים?

זה מאיפה?

ענה לו, זה נתנו לי, בינה ודעת מן השמיים,

לעשות מלאכות כאלה? זה כן, זה יש לי שכל.

השיב לו אליהו,

לכל המלאכות האלה נתנו לך בינה ודעת,

וללמוד תורה שכתוב בה, כי קרוב אליך הדבר מאוד,

לא נתנו לך בינה ודעת.

יש לך שכל רק למצודות?

תעשיו? אתה רק צד ציד?

אתה לא יודע להשתמש עם השכל לדברים אחרים?

כי קרוב אליך הדבר מאוד,

לא בשמיים היא ולא מעבר לים.

קרוב אליך הדבר מאוד, מה הבעיה?

התחיל האיש לבכות.

עד שאמר לו אליהו, בני אל ירע לך.

כל שאר בני האדם באי עולם משיבים את התשובה הזו שלך,

אבל מעשיהם מוכיחים עליהם.

כשהם יגיע לעולם האמת,

מי שיגיד שהוא לא ידע ללמוד,

יגידו לו, אדוני, אתה לא יודע ללמוד?

אתה לא יודע ללמוד?

בוא נראה מה עסקת.

אחד מחשבים,

השני טכנאי,

השלישי אינסטלטור, ההוא הנדסאי, ההוא מהנדס,

ההוא מנהל בנק, ההוא מנכ״ל.

לא ידעת ללמוד, אה?

לא ידעת ללמוד.

יא חביבי, מה מחכה לו?

אבל היה אחד

שחשב שהוא חכם,

אמר, אני אגיד למעלה שאני לא יודע לקרוא.

הוא חשב שהוא ילך עם זה, יגיד, לא יודע לקרוא,

אני לא ידעתי לקרוא, ובזה הוא פטור.

אחרי 120 שנה הוא עלה למעלה, הגיע במודיעין,

כן,

אמר, איפה אני הולך?

אמרו לו, מה השם שלך?

בדקו לפי הספרים,

אמרו לו, מעניין, אצלנו אתה לא מופיע.

אמרו, מה זה אני לא מופיע?

לא כתוב איפה אני צריך להיות?

אמרו לו, לא.

אז הוא אמר, רק רגע, אז רגע, אז איך אני הגעתי לפה?

אמרו לו, תספר מה היה,

איך אתה נפטרת?

אמר, לא יודע, נכנסתי לקופת חולים, אמרתי שכואב לי פה ושם,

ופתאום מצאתי את עצמי פה.

אמרו לו, איזה קופת חולים? אמר, כללית? אמרו, אה, כן, הם תמיד שולחים לפני הזמן.

אז מה עושים איתי? עכשיו הוא שואל, מה עושים איתי?

אמרו לו, תשמע, במקרה כמו שלך אנחנו לא יכולים להחליט איפה לשים אותך,

אבל אנחנו ניתן לך ויזה,

כרטיס, שאתה מציג אותו בכל שער,

ונותנים לך כניסה חופשית, אתה יכול להיכנס לאן שאתה רוצה,

תבחר מה שאתה רוצה.

אמר, איזה יופי, ויזה?

מדהים.

אמר, אני הולך ישר עכשיו לגן עדן.

וכל הזמן הדתיים היו אומרים, גן עדן, גן עדן, אני חייב לראות מה זה.

הגיע, רואה מלאך, יפה, גבה קומה,

אומר לו,

זה גן עדן? אמר לו, כן.

אני רוצה להיכנס. אמרו לו, איפה המלאכים שמלווים אותך? הוא אומר, לא, לא, אני לא צריך, יש לי ויזה.

אני,

כניסה חופשית.

מסתכל המלאך, רואה, כן.

אומר לו, תפאדל, תיכנס.

נכנס.

הוא רואה מדשאות,

משהו, משהו, אגמים מפקים, נחלים.

רואה ציפורים מצייצות, ריח פסמים, גן עדן.

אנשים לבושים לבן, יושבים במדשאה,

שמיים צחולים,

שמש מלטפת,

יושבים ועוסקים בתורה,

משהו מדהים, מדהים, מדהים, איזו אווירה פסטואלית,

משהו, משהו.

הולך, מסתובב, מציץ על כל אחד, אולי יראה מישהו מהחבר'ה, משהו.

בכלל לא דומים להם.

בכלל לא דומים.

שואל שאלות, אנשים רק מהננים לו בחיוך, בחיוך.

טוב, מסתובב יום שלם,

ימינה, שמאלה לא ראה שום דבר, כלום.

אבל פתאום הוא הרגיש חסר לו משהו.

אין פה טראנס, טאטאטאטאטאטאטאטאט אטאטאטאטאטאט אט אטאט אט אט אט אט זה יבש,

זה מוזיקה של דתיים, זה לא...

אמר, טוב, אני אלך לגיהינום,

נראה מה קורה עם החבר'ה, אולי יש חפלות שם, יש שם.

מגיע לגיהינום, שער גיהינום, חומה, שחורה,

עומד שמה שד שחור משחור,

אומר לו, אני רוצה להיכנס.

אומר לו, פה אי אפשר להיכנס, איפה המלאכה המשעית שלך?

אמר, לא, לא, אני, יש לי ויזה, אני נכנס חופשי.

מסתכל, אומר לו, אתה צודק,

כנס, תפאדל.

נכנס, הוא רק נכנס, מתחיל להשתעל.

פח, פח, עשן, ריח, מסריח, איף, איזה דבר, יא חביבי, הבן אדם.

בקושי רואה מה, מו, מי פתאום רואה מודיעין.

שואל שם, סליחה,

אולי אתה יודע איפה נמצא אברום מפרדס כץ?

אז הוא אומר לו, אברום פרדס כץ, רגע, בודק ברשימות, הוא אומר לו, כן,

תלך ישר שמאלה, תנור שבע.

תנור שבע?

מה זה, מאפייה?

הולך ישר, פונה שמאלה, מה הוא רואה? רואה את אברום הג'בר מהשכונה,

על סיך,

טרנק, מסתובב ככה כמו במנגל,

בטן גב.

אומר לו, מה זה, עברום? מה קורה פה?

הוא אומר לו, אל תשאל, מה שקורה פה, יא חביבי.

אומר לו, מה, כאלה עונשים? אומר לו, מה עונשים? אני רק במיון, אני עוד לא הכניסו אותי.

מה אתה אומר, במיון ככה?

הוא אומר לו, אל תשאל, אל תשאל, מה יש פה? אני אומר לך, היום מגיעה משלחת מכובדת של שופטים

שמכניסים אותם לגיהינום, עשו להם כבוד,

וזה אמרו להם, אתם תבחרו את העונש.

אתם שופטים, תבחרו מה מגיע לכם.

עשו סיור בכל הגיהינום, הכל ה...

העונש הכי פחות, הכי פחות שמצאו,

זה היה איזה בריכה אדירה,

כולה חוץ מכבודכם, צועה רותחת,

ואנשים נמצאים בפנים, אבל לפחות הראש בחוץ.

אז השופטים אמרו, זה העונש, אנחנו רוצים להיות פה.

הכניסו אותם לבפנים.

אחרי חמש דקות יצא שט גדול,

לקח מבוטה בעל הגונג, בום,

נגמרה הפסקה להכניס את הראשים.

אומר, זה מה עונשים הקלים פה.

מה אתה אומר? הוא אומר לו, הוא אומר לו, ואיך אתה נכנסת? מה אתה מסתובב? שואל שאלות, איך זה?

אני, יש לי ויזה, אתה זוכר שאמרתי לכם?

כשאני אומר שאני לא יודע לקרוא, לא יודע לקרוא.

אני אמרתי להם, תשמע, לא יודע לקרוא, זה פה שם, איך הגעתי, מה הגעתי? אמרו לי, כמה פיזה?

מה אני הייתי בגן עדן. תשמע, הדתיים צודקים, אני אומר לך, איזה גן עדן, אתה יודע מה?

אמר אבל תשמע, אני לא נשאר, אם תראה מישהו תמסור דש, ביי.

רץ בחזרה.

על הבכתו, החליפו את השט,

עכשיו שמו שט, כולו מלא עיניים,

עיניים, עיניים, עיניים.

אמר לו, פתעה, פתעה, פתעה, אני רוצה לצאת.

אמר לו, אדוני, פה מי שנכנס לא יוצא.

אמר לו, אני, יש לי ויזה.

אמר לו, אני לא יודע לקרוא.

תישאר פה.

מי שחושב, רבותיי,

שהוא יבוא עם סיפורים למעלה,

יבוא כמו עשיו, יגיד, אוי, עצל, ארי, שחר, חרית.

לא יעזור לו שום דבר, ישאלו אותו, למדת תורה או לא למדת תורה. דבר ראשון, שואלים בן אדם, קבעת עיתים לתורה?

אם הוא מגמגם, הוא אומר,

טרפת,

הרב לא הגיע תמיד, הוא היה מה אחר, אשתי לא הסכימה, קשקושים.

יאללה, עוף.

אין עם מי לדבר, אדם שלא למד תורה, בטח הוא עבר עבירות למכביר, הוא אפילו לא יודע מה, מותר, מה אסור.

אז שאלה ראשונה, שואלים, קבעת עיתים לתורה?

אם אדם לא קבע עיתים לתורה, השם ירחם עליו.

אבל יש לי עצה.

אני יכול להציל את כולכם

ולהכניס את כולם לגן עדן.

תכף תראו איך אני אתן לכם פתרון, חבל על הזמן.

אבל עשיו מצא לו אמתלאה בדויה ודחה את כל עניין הבכורה ונדחה מחיי עולם הבא.

עם כל הבדיחות של עשיו, עם כל הליצנות,

עם כל הביזוי של הבכורה,

בסוף מה קרה?

הוא איבד את העולם הבא, לא רק שלו,

של כל זרעו אחריו,

עד סוף

כל הדורות.

וכל העניין לא עורר אצלו שום שימת לב או דאגה,

אלא כשגמר לאכול ולשתות,

חזר לדרכיו.

אבל אין אנו יוצאים ידי חובה בזה שאנחנו מגלים את התרמיות של עשיו.

אנחנו צריכים לפשפש במעשינו אם גם בנו יש עשיו צ'יק קטנצ'יק.

כל אחד יש לו תירוצים ותרמיות שהוא מרמה את עצמו,

לא אחרים, הוא מרמה את עצמו.

הרי אם בתכלס לא למטה,

שום תשובה לא תתקבל למעלה.

שום תשובה לא תתקבל למעלה.

לפני כמה חודשים הייתי בכפר יונה.

נתתי דרשה על ביטחון בשם,

ושאדם אפילו אם לא יעבוד, יתפרנס,

כי הקדוש ברוך הוא ממציא לאדם מזונותיו.

יש היום למעלה מ-200,000 מובטלים,

אבל הם מקבלים משכורת מסוימת והם חיים. לא שמענו שמישהו מת מרעב.

עם כל העניים.

והוא אמר שהוא עזב את הכולל, תקשיבו טוב, עזב את הכולל,

והלך לעבוד כי התגברו החובות,

והוא לא יכול להחזיק את עצמו עם 1,000 שקל מהכולל.

והוא צודק, בשביל להחזיק עם 1,000 שקל צריך נס.

אבל כל האברכים חיים עם נס.

יש 64,000 אברכים בישראל.

אז יהודים יקרים,

דיברתי, דיברתי, דיברתי,

בסוף אמרתי לו, יהודי יקר,

תקשיב טוב,

אתה תקבל מה שאני אומר והשם יעזור לך.

מה?

אתה תלמד לפחות 4 שעות ביום רצוף.

אמר, איך?

אני שף שעובד 12 שעות רצוף,

ואני לא אוכל להפסיק באמצע, כי זה שף.

כל התבשינים עליי.

אמרתי לו, אתה רוצה עולם הבא או לא?

4 שעות רצוף,

ואם צריך להפסיק את העבודה, תפסיק,

ומי שממציא לך מזונות וחיים, ייתן לך.

לא אאריך, זה לקח חצי שעה.

הוא הסכים.

נתתי לו ברכה,

ברכה שיצא לדרך.

והיהודי הזה, יהודים יקרים,

דיברתי איתו לפני מספר ימים,

מה זה מאושר?

הוא בא לבוסים שלו ואמר להם למחרת,

אני עוזב את העבודה.

אמרו, מה קרה?

אמר, הייתי בהרצאה

וקיבלתי על עצמי ללמוד 4 שעות תורה רצוף כל יום. באת, השתגעת, אמרת, אתה יודע, זה אחריות, זה פושף, זה פאת, זה אתה, אתה תוקע אותנו, הסכמים קבענו, זה פאתי.

אני עוזב בלי פיצויים, בלי כלום, אל תשלמו לי את המשכורת, הולך, ביי ביי.

אמרו לו, לא, לא, לא, לא, תישאר, תישאר, תישאר, אנחנו נחשוב, תן לנו לחשוב, תן לנו לחשוב.

אמר, תחשבו.

למחרת באו אליו הבוסים ואמרו לו, תשמע,

אתה תעבוד 8 שעות,

בערב לא תעבוד,

לא הורידו לו הרבה מהשכר,

היום הוא סגר את כל החובות,

לומד 4 שעות כבר כמה חודשים,

עובד את 8 השעות שלו, מאושר,

ועל הדרך, בקטנה, ביקש ממני אם אפשר ברכה לאישה,

זרע חי וקיים, והודיע לי שהיא בהיריון.

זה על הדרך.

זאת אומרת,

אם בן אדם מחליט שהוא קובע עיתים לתורה,

איך אבא שבשמיים ששמח ורוצה שהבן שלו ילמד את תורתו, לא ייתן לו כדי צורכות.

איך יכול להיות?

הקדוש ברוך הוא אב רחום וחנון אם לרשעים הוא נותן מזון ופרנסה לצדיקים לא ייתן.

לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.

נכון שיש מצבים שקשה אבל יש חשבון בשמיים למה קשה?

מה גודל השכר שמקבל אדם שלומד תורה בצער?

רבי חנינא בן דוסא,

לא היה לו מה לאכול,

הוא היה צדיק יסוד עולם שכל העולם אכל בזכותו, לא היה לו מה לאכול,

הוא היה אוכל קו חרובים

מערב שבת לערב שבת.

ופעם אחת הוא ביקש מהשמיים שירחמו לשבת, לא היה לו אוכל,

הורידו לו רגל של זהב,

והלך ונתן אותה

משכון בשביל לקחת כסף לקנות צורכי שבת. בא הביתה, אשתו שאלה אותו, מאיפה זה?

סיפר לה את הסיפור.

אמרה לו, אתה רוצה שאנחנו נהיה בעולם?

האמת חסרים רגל אחת מהשולחן?

לך ותחזיר.

לא הסכימה אשתו הצדקנית.

הלך והחזיר, יצאה יד מן השמיים, לקחה בחזרה את הרגל זהב.

והנס האחרון יותר מהראשון,

כי כשנותנים לה שמיים לא לוקחים בחזרה.

אבל היה לו ויכוח איתה.

הוא אמר שאפשר לקחת,

היא אמרה לא, אז הוא אומר, נלך לרב.

מי זה הרב?

רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא.

הלכו אליו,

הוא אמר שהוא לקח, היא אמרה, אני לא מסכימה.

מה אמר רבנו הקדוש?

אמר לה, תשמעי,

מה שיחסר לכם בעולם האמת, אני אתן משלי.

אמרה לו, אתה יכול לתת משלך?

התורה של בעלי זה מתוך צער.

התורה שלך מתוך עשירות.

איך תוכל לתת?

זה לא אותה תורה בכלל.

והודה לה שהיא צודקת.

הודה לה שהיא צודקת והחזירו את הרגל.

שמעתם?

אז זה לא פשוט כל כך כמו שחושבים.

לקדוש ברוך הוא יש שיקולים משלו, והוא יודע בדיוק למי לתת מה וכמה ועד מתי.

אבל ברור שהוא לא יזנח ולא יעזוב איש.

מי שמתקרב אליו,

הקדוש ברוך הוא מושיט את ידו אליו ומחבקו.

רק צריך לבטוח בשם יתברך.

אנחנו צריכים לבחון את עצמנו, האם אנחנו לא מבזים את הבכורה בשעה שיש לנו אפשרות לבחור ברוחניות,

ואנחנו בוחרים בגשמיות.

אנחנו נוטים יותר אחרי חיי העולם הזה במקום להשקיע ולהכין צידה לדרך לעולם הבא.

האם זה לא ביזוי של הבכורה?

כשאנחנו נמצאים בתפילה,

האם אנחנו מבינים את המשמעות של הזמירות?

האם אנחנו מתבוננים בהם בכלל? אנחנו מבינים מה אנחנו אומרים?

האם אנחנו רוכשים מזה הכנעה וביטחון בשם יתברך?

או שאנחנו רק רוצים לסיים כי אנחנו ממהרים לעבודה.

אז מה יותר חשוב, העולם הזה או העולם הבא?

כשלומדים מוסר,

הרי מוסר יכול רק לתקן אותנו. אם לא נלמד מוסר לא נוכל לתקן את עצמנו.

אם אין מי שידריך אותנו ויגלה לנו בדיוק

איפה היצר עובד עלינו,

לא נוכל להתמודד נגדו, הוא מתוחכם מאוד.

הוא כבר עובד 5,770 שנה רצוף.

יש לו הצלחות למכביר.

את כולם הוא הפיל.

אז איך תנצח אותו?

איך תמשול בו?

איך תהיה גיבור הכובש את עצמו?

רק אם תלמד מוסר.

למה דוד המלך אמר לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי?

כי אצל דוד המלך זה נקרא חידוש חדש בקרבי. כל הזמן צריך להתחדש

וצריך ללמוד מוסר.

פעם אחת החפץ חיים זכר צדיק ורכה בשעה שהחותן שלו חזר מנסיעה.

הושיט במהירות את הכסף לעגלון

שהוא שכר אותו והזדרז ללכת לעסקים.

אמר לו החפץ חיים,

עסקת במצווה של ביומו תיתן שכרו.

יש מצוות עשה בתורה, כשאתה לוקח עבודה ממישהו,

שוכר מישהו,

אז לשלם באותו יום. ביומו תיתן שכרו, זו מצוות עשה.

עכשיו קיימת מצווה כזאת

וניצלת מעבירה של בלטלין,

לא להלין את השכר אצלך למי שאתה צריך לשלם.

אז למה אתה עושה מצוות כאלה חשובות כלאחר יד, בזריזות, נותן והולך?

זאת אומרת, חסרה לנו ההתבוננות.

אז היות והדברים הם כך, ואני לא רוצה שיהיו הרבה עשיו אלא שיהיו הרבה יעקב,

אז החלטתי עם עוד כמה חכמים לעשות תיקון בדור הזה,

תיקון גדול.

להעמיד 12,000 אברכים שילמדו עם 12,000

מעוניינים ללמוד,

כנגד 24,000 תלמידי רבי עקיבא

שלא חלקו כבוד זה לזה

ולא נהנו זה מזה ולכן מתו בפרק אחד

בין פסח לעצרת.

כל יום מתו למעלה מ-600 תנאים קדושים כל יום. אתם יודעים מה זה? 600, למעלה מ-600 לוויות כל יום,

בגלל שלא חלקו כבוד זה לזה בלימוד התורה.

אז כדי לעשות תיקון לדבר החלטנו על 12,000 זוגות שילמדו,

והחלטנו לעשות את זה גם בנהריה, אנחנו עושים את זה בכל רחבי הארץ.

ובנהריה חסרים אברכים.

חיפשנו, חיפשנו בנרות, לא מצאנו הרבה.

אבל לומדים, אני מאמין שיש, ומרכסים יש אברכים שמוכנים לבוא וללמוד,

וגם המקום יש כמה שוודאי יודעים ללמוד ויהיו מוכנים ללמוד.

לכן הבאנו צוות מהמרכז, מאלעד,

שהתנדבו ובאו עד לפה בשביל לעשות רישום למי שמעוניין ללמוד עם חברותא פעם בשבוע, חצי שעה, שעה וכולי.

מי שרוצה, ירים את היד, יקבל פתק ויכתוב וגם נברך אותו על זה שהוא זוכה לקהל ישראל,

אלה שעוסקים בתורה ומעמידים את העולם.

אתם מעמידים את העולם בלימוד התורה.

כל שעה של יהודים מעמידת העולם, שנאמר,

אם לא בריתי יומם ולילה,

חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

ולא רק

אתם ממלאים את הטפסים, אתם מקבלים גם מגנט

שאתם שמים אותו על המקרר,

ויש שם את הטלפון, איך מתחברים לחיים.

גם נשים שרוצות ללמוד יכולות להרים את ידן,

ויקבלו גם כן טופס,

ובעזרת השם יתברך.

אישה את חברתה תלמדנה בזכות הרבים תהיה בנהריה גדולה מאוד.

ומייד אנחנו ממשיכים לעוד כמה עצות נפלאות.

אחרי זה יש לנו גם שאלות ותשובות,

והרבה מאוד הפתעות ומתנות.

היום אני מחלק הרבה מתנות בנהריה.

כן, אפשר לשבת, אנחנו ממשיכים. תודה.

עכשיו אני רוצה לבשר אתכם בשורה טובה.

שומע אותנו כרגע רב יוינה, רב יוינה,

יהודי יקר וחשוב,

שעשה מצווה גדולה,

והוא תרם סכום נכבד מאוד,

כדי שאנחנו נחלק 200,000 דיסקים בתל אביב.

200,000 דיסקים, 100,000 mp3,

100,000 mp3, שבכל דיסק יש 43 הרצאות שלי,

שזה אומר 120 שעות בתוך דיסק אחד,

ועוד דיסק אחד מבראשית,

וידאו,

סרטים,

ששם יש את כל ההוכחות.

אם בן אדם כופר, רואה את הסרט מבראשית, גמר את הסיפור.

להיות כופר הוא כבר לא יכול.

עקשן כן, אבל כופר לא.

והכנתי ג'ינגל פתיחה לתל-אביבים לקראת מה שהולך להיות.

כידוע לכם,

הולכים להיות עשרות אלפי טילים על ישראל עוד מעט במלחמה הקרובה עם האירנים,

ותל-אביב תהיה יעד.

אז כדי להכין אותם לפני, שלא חלילה יהיו מופתעים,

ושיהיו להם זכויות,

אז אנחנו הולכים לחלק 200,000. אתם יודעים מה זה 200,000?

זה אין 200,000 בתי אב בתל-אביב.

זה ייהנו שם גם אלה שעוברים בתוך המטרופולין.

אז אני רוצה להשמיע לכם את הג'ינגל פתיח.

תגידו לי מה אתם אומרים בנהריה.

בבקשה.

דיסק מס' 719. הפטפטה שלו כמו תרנגולת.

סוף חלק א'.

המשך בדיסק מס' 720.