הסאונד לא טוב ב

- - - לא מוגה! - - - 

שלום לכל הציבור היקר.

הערב, בעזרת השם,

נביא

סגולות

ועצות

מדברי חכמינו זיכרונם לברכה

כדי לזכות בדין.

כותב בספר חרדים

יש לחפש רפואות בדמים קלים

מאחר שנמשלו חולי הנפש לחולי הגוף,

ולפעמים יעשה רופא מומחה,

רפואה במאה דינרים.

מכמה מיני סממנים יקרה ירך,

אבל יש אפשרות שמכמה עשבים ייקחו בפרוטות

ויעשו מזה רפואה שלמה.

היה מעשה בקסטיליה, מעשה אמת,

שאחד משרי המלך

בא שועל יום שיצא לציד,

רדף אחרי שועל אחד ללכוד אותו.

והנה בא השועל

ועקץ את רגל השר עקיצה קטנה.

לא הרגיש בה.

למחרת,

תשמעו, רבותי,

התחילה רגלו לצפות,

שורף,

ביום השלישי כבר התנפח לו כל הרגל.

הגיע מצב

שנכנס לפיקוח נפש של ממש.

רופאי המלך ביקשו תרופות

בכל מיני דברים, הוציאו הון תועפות לבדוק

אם יש איזושהי תרופה,

והביאו תרופות בסכומים גדולים

ולא הצליחו לרפות את רגלו של השר.

בני ביתו בוכרים, והוא התחיל לכתוב צוואה.

הוא התחיל לכתוב צוואה,

נכנס כפרי אחד

לביתו של אותו שר.

הוא שירת את אותו שר באחוזה רחוקה.

היה מביא לו מדי פעם

מעין דורון.

והנה הוא רואה את כל מה שקורה בתוך הבית, כולם בוכים,

כולם ממש,

בצורה קשה מאוד.

אמר להם, מה קרה?

אמרו לו, אל תשאל.

השר עקץ אותו שועל, בוא תראה מה קורה לרגל שלו.

מייד הוא רץ,

יצא לשדה,

כתב כל מיני עשבים,

חזר לבית של השר, כתש את אותם

הסממנים,

שם על הרגל של השר,

ולאט-לאט רגלו של השר התחיל להירפאות.

מעשה אמת שהיה.

יש

רפואות בדמים יקרים,

אבל יש רפואות בדמים קלים, בזול,

בקלות.

רבותי, אנחנו עומדים לפני ימים גדולים,

לפני יום הדין,

עומדים לתת דין-וחשבון,

וכל העולם

במאזני המשפט,

ובא הקדוש-ברוך-הוא לשפוט את כל העולם,

כל אדם ואדם,

כל אומה ואומה.

ממלכות.

מי חלם

שהשנה יעברו

כמה מהרודנים השליטים בעולם הערבי?

מי חלם?

מצרים, בלוב,

בתוניס,

בכמה מקומות בעולם. מהפכות.

מי חלם?

כל זה נקבע בשנה שעברה בראש השנה,

תחילת השנה הזאת.

הקדוש-ברוך-הוא מעמיד

למשפט את כל באי העולם,

וצריכים רפואות,

תרופות

ועצות וסגולות.

איך זוכים בדין?

אבל,

מפאת קוצר הזמן,

אין לנו עוד הרבה זמן,

בתוך שבועיים אנחנו כבר ביום הדין ראש השנה,

שבועיים מאלול כבר עברו,

וצריכים להתכונן,

והרבה מאתנו עדיין

לא התחילו לזוז,

עוד לא חושבים בכלל, יש יום הדין.

קיבלנו זימון למשפט.

אדם, יש לו רק משפט תעבורה?

הולך, לוקח סנגורים,

לוקח פרקליטים,

מקבל העצות, מי יודע מה יגיד לו.

איזה קנס, איזה שלילה, אולי יותר, השם ישמור ויציל, ורחמנא ניצלן.

אף אחד לא אוהב לעמוד במשפט,

אבל אנחנו עומדים במשפט,

וזה לא סתם משפט.

עומדים לדין אצל בורא עולם,

ואין אצל הקדוש-ברוך-הוא, כי אין שכחה לפני כיסא חבודך.

אנחנו את העבירות שלנו כבר שכחנו,

לא זוכים מה עשינו,

אבל אצל בורא עולם,

כי אין שכחה לפני כיסא חבודך.

אין שכחה.

הכול גלוי וידוע,

הכול צפוי לפני השם יתברך,

והוא דן אותנו על כל זה.

איך היינו כל השנה?

האם נקבל עוד שנה

של חיים טובים,

של ברכה, של פרנסה עליה רוחנית, גשמית?

ואנחנו אומרים בתפילה,

אנחנו אומרים בתפילת ירום מיום ראש השנה,

שכולם עוברים לפני הקדוש-ברוך-הוא,

ועל המדינות בוא ייאמר,

איזו לחרב ואיזו לשלום,

ובריות בו ייפקדו,

לחיים ו...

רבותי, צריך להתעורר.

והנה, בעזרת השם היום,

נביא כמה סגולות ועצות

שנמצא חן בעיני השם,

ונזכה במשפט לחיים טובים ומאושרים.

הסגולה הראשונה, רבותי,

הסגולה הראשונה נקראת

פחד מהדין.

מי שיש לו פחד מהדין של הקדוש-ברוך-הוא של ראש השנה,

זו סגולה אדירה להינצל מהדין.

ונתחיל לבאר.

שאול המלך,

שנבין מה זה פחד מהדין,

שאול המלך, כשבאו אליו פלישתים,

במלחמה האחרונה שהוא נלחם,

כשבאו אליו פלישתים,

הוא לא ידע מה לעשות.

וירא שאול את מחנה פלישתים מהירה ויחרד לבו מאוד,

שאול המלך.

זה מסופר בשמואל א', פרק כח.

שאול רוצה לשאול

באורים מתומים

את הקדוש-ברוך-הוא מה לעשות? מה יהיה?

וישאל שאול באדוני, ולא ענהו אדוני,

גם בחלומות,

גם באורים,

גם בנביאים, אין תשובה מלמעלה.

ויאמר שאול לעבדיו,

בקשו לי אשת בעלת אוב,

והלכה אליה ואדרשה בה.

מה אמר שאול?

אמר לעבדים, תחפשו לי אשה שיודעת להעלות

באוב

את המתים.

עושים מיני פעולות,

ממעלים נשמות,

ועל-ידי זה

ישאלו את המת

מה לעשות,

ועל-פי זה לדעת מה בשמים קבעו.

זה דבר שאסור על-פי התורה לעשות.

ולא רק זה, שאול

גזר בתקופה שלו,

שאם יימצא בעל אוב,

להריגה.

ואז כולם הפסיקו לעשות את זה.

רק הוא אמר לעבדים שלו, תחפשו לי מישהי שיודעת לעשות את זה.

כדי להבין מה זה בעלת אוב,

זה מה שהיום זה מעין,

מעין זה, זה הסיאנס.

אבל זה ברמות הרבה יותר גבוהות,

וזה וזה אסורים לעשות.

אל לא לאדם להתעסק בדברים הללו, השם ישמור.

והנה מצאו לו

בעלת אוב בעין-דור, במקום שנקרא עין-דור.

שאול יודע שהוא גזר לא לעשות, הוא יתחפש.

ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים,

וילך הוא ושני אנשים עמו,

ויבואו אל האישה לילה.

ויאמר,

קסמי נא לי באוב, ועלי לי את אשר אומר אלייך.

הוא ביקש ממנה שתעלה לו באוב.

אומרת לו האשה,

הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול,

אשר הכרית את האובות

ואת האידעוני מן הארץ.

ולמה אתה מתנקש בנפשי לעמיתני?

מה, אתה רוצה להרוג אותי?

ואחר כך ידעו שאני העליתי באוב, שאול יהרוג.

וישבל השאול בה' לאמור,

חי ה' אם יקריך אמון מהדבר הזה.

הדבר, לא יקרה לך כלום מזה.

ותאמר האשה, את מי יעלה לך?

ויאמר את שמואל העלילי.

כשהוא אמר לה את שמואל,

הוא לא אמר לאיזה שמואל הוא מתכוון.

נכון ששמואל הנביא היה שמואל המוכר באותו דור,

אבל באותה תקופה להרבה ילדים קראו שמואל,

כי האמהות ידעו

שהעומד להיוולד ילד ששמו שמואל, והוא יהיה שמואל הנביא.

וכל אחת רצתה שהבן שלה יהיה שמואל הנביא, קרא לבן שלה שמואל.

כשבא שאול אמר לה את עלילית, שמואל?

היא לא ידעה איזה שמואל הוא רוצה שהוא יעלה לה.

ותרא האשה את שמואל כשהיא העלתה את שמואל באום,

ותזעק בקול גדול.

ותאמר האשה אל שאול לאמור,

למה רימיתני?

ואתה שאול, זה אתה שאול המלך.

ויאמר לה המלך, אל תראי, כי מה ראית?

אומר לה, אל תדאגי,

אל תפחדי,

רק תגידי לי מה ראית.

הרי נשבעתי לך שאני לא אעשה לך כלום.

מניין ידעה

בעלת האור,

שמי שעומד לפניה כרגע זה שאול,

אומרים חכמינו זיכרונם לברכה,

שבאמת

כשהיא העלתה באוב

היא ראתה מעשה פלא.

כשהיו מעלים נשמות באוב

הם היו עולים בצורה הפוכה,

הראש למטה, רגליים כלפי מעלה.

כששאול בא אליה והיא העלתה באוב את שמואל,

היא ראתה א', שזה שמואל הנביא,

תכף נראה איך היא ידעה,

וידעה כשמי שעומד לפניה זה שאול המלך. איך היא ידעה?

כי כשעלה שמואל הנביא באוב,

שהנשמה שלו היא עלתה,

הוא עלה עם הראש כלפי מעלה,

והבינה אם הוא עולה כלפי מעלה זה רק מכבודו של מלך.

הנשמה עלתה בצורה ישרה.

אמרה לו למה רמי דני,

אתה שאול.

הוא אמר לה, אל תראי,

אל תפחדי, אל תדאגי,

מה ראית?

ותאמר האישה אל שאול,

אלוהים ראיתי עולים מן הארץ.

היא אומרת לו, ראיתי מה?

אלוהים עולים.

היא לא אמרה לו, עולה.

כאן כשאנחנו אומרים אלוהים זה שם של חול,

זו לא הכוונה לקדוש-ברוך-הוא.

כאן השם אלוהים זה הפירוש שופטים.

ויאמר אל עמת אורו, איך הוא נראה?

ואותאמר איש זקן עולה,

ועוטה מעיל.

וזה היה המעיל שחנה עשתה לבנה שאול.

וידע שאול כי שמואל הוא ויפה עם ארצה וישתחו.

הוא שאל אותו מה לעשות, אמר לו שמחר אם הוא ימות הוא יהיה אתו בגן-עדן וכו'.

אבל מה היא ראתה?

היא ראתה אלוהים עולים.

אבל היה אחד,

שופט עולה.

למה עולים? למה כתוב פה עולים?

אומר רשי,

אלוהים ראיתי עולים מן הארץ.

אומר את זה רשי,

והוא מביא את הגמרא במסכת חגיגה,

דף דף עמוד ב.

אומר רשי כך,

מלאכים שניים,

משה ושמואל עלו שניים, משה ושמואל.

שמואל הביא אתו באוב,

הוא לא עלה לבד, הביא אתו את משה רבנו.

ולמה?

תשמעו, רבותי,

איי-איי-איי,

שנתיירא שמואל,

שמא אני מתבקש בדין.

ואלה משה עמו.

אומרים חכמינו,

כשהעירו את שמואל

לבוא לעלות, הוא לא ידע להם מה קוראים לו, מה קרה?

אמר להם, מה קרה? אמרו, אנחנו לא יודעים אם צריכים אותך, שמואל.

העירו את שמואל, את הנשמה שלו.

הלך שמואל

למשה רבנו,

אמר לו, משה, משה רבנו,

אני רוצה שתבואי אתי. אמר לו, מה קרה?

אמר לו, אני לא יודע,

אני חושב שאני מתבקש לבית-דין של מעלה.

אבל למה אתה מתבקש?

הרי שמואל,

כבר

דנו אותו בשמים,

הוא עבר את הדין, הוא כבר בגן-עדן,

הוא נמצא בעולמו,

הוא כבר בעולם הבא שלו.

מה הוא צריך עכשיו לחשוב שדין יש לו?

אמר, אולי שמא זרעו קלקל.

ואם קלקל זרעו,

אז מי יודע, אז צריכים להביא אותו עוד פעם לדין.

אם אדם השאיר פה בעולם

איזה קלקול,

שבגלל הקלקול הזה יש עוד עבירות ועוד חילול השם עם מי יודע מה,

אז בשמים כל פעם דנים אותו מחדש.

אם השאיר בעולם ישיבה,

בית-כנסת,

תורה,

גמילות חסדים,

קרן לבני-תורה,

אז גם בשמים כל הזמן מתווספים לו טובות,

טובות,

אז כל הזמן מוספים אותו ועוד מדרגות למעלה.

כשהעבירו את שמואל,

קוראים לו,

שמואל קיבל פחד אדיר.

מה הוא עשה, שמואל?

הלך וקרא למשה רבנו, אמר לו, משה, תבוא עדי.

מה יש?

אני מבקש ממך

שתבוא ותעיד

שכל מעשי היו על-פי התורה שקיבלת בהר-סיני.

רבותי,

אם שמואל הנביא,

שכבר עמד בדין וכבר זכה בדין

וכבר מנוחתו עדן וזכה למקום שלו בגן-עדן,

כשבאו לקרוא לו, הוא חשש וקיבל פחד מן הדין.

מה נאמר אנחנו?

לנו אין פחד.

שאננו.

שאננים,

בעזרת השם,

אנחנו אומרים לעצמנו, אה,

הנה,

גם שנה, גם שנה שעברה יהיה הדין, ברוך השם עברנו, גם לפני שנתיים,

גם לפני עשר שנים,

כבר 20, 30, 40, ראש השנה כבר עברנו.

רבותי, שמואל הנביא כבר מסודר,

מסודר למעלה,

ומקבל פחד,

ומביא אתו את משה,

שיעיד עליו שהכול בסדר.

זה נקרא פחד הדין.

דינו של בורא עולם, רבותי.

זה לא שופט בשר ודם,

זה שופט כל הארץ.

שופט כל הארץ.

אותה במשפט יעמיד.

אחד הפיוטים שאומרים בראש השנה.

מבקשים רחמים מהקדוש-ברוך-הוא.

רבותי, להתעורר.

צריך לפחד מן הדין.

דין של הקדוש-ברוך-הוא. אנחנו שאננים.

להתעורר.

עוד שבועיים פחות.

אנחנו כבר עומדים ביום הדין, רבותי.

פחד הדין.

עוד מעשה מובא בגמרא.

הגמרא, במסכת ברכות,

בדף כח עמוד ב', מביאה כך,

וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי,

נכנסו תלמידיו לבקרו.

תשמעו, רבותי, מי היה רבי יוחנן בן זכאי. רבי יוחנן בן זכאי

היה

מהתלמידים הבינוניים

של הלל הזקן.

היו

קבוצה ראשונה,

קבוצה אחרונה, ובקבוצה אמצעית הרבי יוחנן בן זכאי.

רבי יוחנן בן זכאי,

כל התורה שיש לנו בזכותו,

כשנכבד את המקדש השני הוא ביקש מאספסנוס קסר,

את יבנה ואת חכמיה,

שלא יהרוג אותם.

ככה עשה רבי יוחנן בן זכאי, והעמיד את התורה על טיליה גדול הדור.

והיו לו תלמידים,

וכשחלה ועמד להיפטר מן העולם נכנסו תלמידיו לבקרו.

כיוון שראה אותם,

התחיל לבכות.

התחיל לבכות.

בוכה ורואה את התלמידים שלו.

אמרו לו תלמידיו,

נער ישראל,

תראו איזה תארים התלמידים נותנים לרבי יוחנן בן זכאי.

נער ישראל,

עמוד הימיני,

פטיש החזק,

מפני מה אתה בוכה?

כל התורה שלך!

כל התורה של כל הדורות ממך!

אתה הצלת את התורה של עם ישראל!

אתה נר הימיני!

עמוד התורה!

פטיש החזק!

הכול ממך!

מה אתה בוכה?

תראו מה אומר להם רבי יוחנן בן זכאי.

אמר להם, אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכים אותי,

אם היו מוליכים אותי לפני מלך בשר ודם,

שהיום

כאן

ומחר בקבר ובשר ודם,

שאם כועס עלי, אין כעס או כעס עולם. הוא יכול לכעוס וגמרנו.

לעולם יכעס? לא!

ואם אוסרני, אין איסור או איסור עולם.

ישים אותו בכלא. כמה זמן?

נגמר.

ואם אימיתני אפילו ימית אותי,

אין מיתתו מיתת עולם.

אדם

לא יכול להמית את חברו לעולם.

אין אפשרות כזאת.

למה?

יש הישארות הנפש.

הנשמה ממשיכה לחיות.

האדם חי.

בעולם הבא אבל הוא חי.

אז אי-אפשר להרוג

אדם לעולמים, לעולמי עולמים. אין כזה דבר.

ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון.

אני אביא פרקליטים,

אני אשחד אותו, אני אעשה אתו כל מיני דברים.

אף על-פי כן הייתי בוכה,

והייתי חושש, והייתי דואג,

והייתי מחפש עצות איך לצאת מהדבר הזה.

ועכשיו, כשמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא,

שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים,

שאם כועס עלי, כעס או כעס עולם.

כעס של הקדוש-ברוך-הוא על-ידי מכוללת לעולמים.

ואם עוסרני, איסור איסור עולם.

מי ממיתני, מיתתו מיתת עולם,

ואיני יכול לפייסו בדברים, ולא לשחדו בממון.

ולא עוד,

אלא שיש לפני שני דרכים.

תראו מי מדבר!

גדול הדור!

רימין את התורה!

הוא אומר, ויש לפני שני דרכים.

אחת של גן-עדן,

ואחת של גיהינם.

ואיני יודע באיזו מוליכים אותי,

ולא אבכה.

איך אני לא יכול, אם לא אבכה,

איך אני יכול לא לבכות?

אני לא יודע לאן מוליכים אותי.

שומעים, רבותי, מי מדבר?

מדבר גדול הדור,

לפני פטירתו,

הוא יודע שהוא הולך לעמוד בדין,

והוא אומר, לא יודע מה יהיה אתו.

מה לא יהיה אתך?

מה אתה דואג, כל התורה שלך?

אוי, רבותי!

אתם יודעים ממה הוא חשש?

רבן יוחנן בן זכאי, כשראית, התלמידים התחיל לבכות.

אמר, אולי לא השקעתי מספיק טוב בתלמידים.

אולי לא מילאתי את כל חובתי כלפי השם יתברך לגבי התלמידים שלי.

אולי לא עשית את כל מה שמוטל עלי.

ואם כן, אני לא יודע לאן מוליכים אותי.

כנראה דנוגנו, הוא אומר לך, אני לא אבכה.

עומדים בדין,

ראש השנה!

עומדים בדין בראש השנה!

אומר דוד המלך, עליו השלום,

ואל תביא במשפט את עבדיך.

למה?

כי לא יצדק לפניך כל חי.

אם תביאו את זה במשפט,

מי יצא זכאי?

אתם מבקשים בהכנס ברור, ריבונו של עולם, אל תביא במשפט את עבדיך.

למה?

לא יצדק לפניך, כי לא יצדק לפניך כל חי.

אז ברחמים, ריבונו של עולם, ברחמים.

אומר דוד המלך,

סמר מפחדך בשרי!

ממשפטיך יראתי, שמרה, השערות עמדו לי מתוך הפחד.

ואנחנו יושבים טוב.

ואנחנו, אין לנו שום בעיה.

הכל בסדר.

ואצלנו הכל בסדר!

רבותי,

מי שיש לו פחד מן הדין,

אז הוא מתחיל להזיז את עצמו.

וכשבא ביום ראש השנה ומכיל את עצמו לדעת שיש פחד,

כשהוא יבוא ליום הדין,

עצם זה אומר הקדוש-ברוך-הוא, אתה כבר מפחד מהדין שלי?

זו סיבה לזכות אותך בדין.

מי שלא מתייחס לדין של הקדוש-ברוך-הוא, אל תתייחס, אין בעיה.

אבל אם אתה כבר באמת,

אם אתה כבר באמת,

יש לך פחד מן הדין,

אם אתה באמת

יודע

שיש חשש מן הדין,

אתה יודע שיש בורא עולם.

אתה יודע שיש משפט,

ואתה חושש.

זה בפני עצמו סיבה לזכות בדין.

מבינים?

אדם קולט,

הוא מבין לפני מה הוא עומד,

ואז הוא גם מזיז את עצמו,

מתחיל להתקרב לאשר יתברך.

סגולה עצומה לזכות בדין, רבותי.

זו הסגולה הראשונה והעצה הראשונה

לזכייה בדין, רבותי, של ראש השנה,

פחד הדין.

שאדם ידע שיש פחד מן הדין, ויש דין,

ויש דיין,

והוא שופט את כל הארץ,

מי לחיים ומי למה,

וכל אחד מה שיש לו,

והפרנסה,

וה' ישמור וה' יצילנו וייתן לנו כל מי שלא דימנו לטובה.

סגולה שנייה, רבותי,

יש לנו הרצאה באתר כאן,

הרצאה שלמה

של לדון לקו זכות.

אדם שדן לקו זכות,

מידה כנגד מידה, הקדוש-ברוך-הוא דן אותו לקו זכות.

כדי להבין את כל הדבר הזה של קו זכות,

יש לנו כאן הרצאה באתר,

כדאי להיכנס

מאוד

לאתר ולראות את ההרצאה,

עם כל ההשלכות,

עם דוגמאות ומעשים,

לראות מה זה לדון לקו זכות.

ואם האדם דן את האחרים לקו זכות,

גם אותו דנים לקו זכות.

אז להתחיל להסתכל על האחרים קצת בעין יותר טובה.

כשמסתכלים על האחרים

בעין יותר טובה,

כשמסתכלים על האחרים

בקו זכות,

אזי

הקדוש-ברוך-הוא גם כן דן את אותו אדם לקו זכות.

זו העצה השנייה,

אני לא מעריך בה, יש לנו איזו הרצאה שלמה באתר.

סגולה שלישית, רבותי,

אמרו חכמינו זיכרונם לברכה,

הגמרא במסכת יומא דף כג,

כל המעביר על מידותיו,

מעבירים לו על כל פשעיו,

שנאמר נושא עוון ועובר על פשע.

למי הקדוש-ברוך-הוא נושא עוון?

למי שעובר על פשע.

שומעים, רבותי?

גם פה יש לנו כאן מידה כנגד מידה.

פגעו בך,

פגעו בך.

בכל צורה שהיא,

פגיעה כזו ואחרת.

בכל אופן וצד שיהיה,

כל המעביר על מידותיו,

מעבירים לו על כל פשעיו.

נושא עוון בפשע, למי הקדוש-ברוך-הוא נושא עוון?

למי שמעביר על פשע.

מי שפשעו כנגדו,

יאמר האדם

לעצמו,

למה אסבול ייסורים בעולם הזה ובגיהנום על עוונותי?

הלא טוב לי לסבול חרפת אנוש בגידופיו ולא להשיבו דבר ולשמוח בייסורים,

ועל-ידם אעלה רפואה לנפשי ואזרח בחושך אורי.

כמו שאמרו זיכרונם לברכה, הנעלבים ואינם עולבים,

שומעים מחרפתם ואינם משיבים,

עליהם נאמר,

עליהם הכתוב אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

למחול,

להעביר.

בואו תשמעו, רבותי, מעשה.

מעשה שהיה.

יום אחד הגיעו שני

אנשים ממוסד גדול,

שליחים

שהיו הולכים לבתי עשירים

ואוספים תרומות להחזקת הישיבה.

באחת הפעמים הגיעו לאחד העשירים,

שהמקבל אותם בסבר פנים יפות,

והוא נותן להם מתנה הגונה לכבוד הישיבה.

כשהם הגיעו אליו באותה פעם,

פניו היו נפולות.

אמרו לו, מה קרה?

אמר להם, תשמעו, רבותי,

מה אומר לכם?

כבר

נשוי למעלה מ-15 שנה,

וכל העושר לא שווה לו שאין לו ילדים,

והתחיל לבכות.

הם ניסו לנחם אותו,

לברך אותו.

אמר להם, רבותי,

אני רוצה להגיד לכם שאני יודע,

ואני חושב שאני יודע

למה זה קרה,

למה, על מה הוא נענש.

הוא אומר להם, רבותי, יש יהודי אחד שלמד אתי כשהייתי צעיר, למדתי בישיבה

ביום פורים.

תוך כדי השמחה

התחלנו לדבר, היינו קבוצה של בחורים,

ואחד הבחורים שהיה,

התחלתי לומר לו כל מיני דברים,

והבחור מתבייש,

וראיתי שהוא מתבייש, המשכתי,

והבחורים שמסמבר מודע הם מספיק,

ואני לא הפסקתי,

עד שהבחור הזה ממש ממש בכה,

ובוכה ובוכה.

לא עזבתי אותו עד שהבחורים אמרו לי, מספיק?

ואז עזבתי אותו.

אני יודע שפגעתי בו

קשות ועל זה עד היום זה מה שקורה.

הנה, אתם רואים את המזוודה הזאת?

היא מלאה בדולרים.

תמצאו לי את הבחור הזה, את היהודי הזה,

הנה השם שלו,

הוא למד אתנו בישיבה,

הוא אמור להיות בן כך וכך שנים.

תעשו לי טובה,

תמצאו אותו,

תנו לו את זה,

תבקשו ממנו מחילה בשמי,

שזה ירד מעל הדין הזה.

הם אמרו לו, בסדר.

הבטיחו לו,

כשהם הגיעו לבני-ברק,

לקחו סופר טלפונים,

התחילו לחפש בשמות,

התחילו להתקשר לאדם הזה, אומרים לו, אתה בן כמה אתה? אומרים לו, מי אתם בכלל? הם אמרו, אנחנו בישיבה פלונית ופלונית,

אנחנו מחפשים יהודי שלמד בישיבה זו וזו, ושכך וכך.

ראשון, שני, שלישי,

עד שמצאו את אותו אדם.

ואז הוא אומר להם, כן, זה אני.

אמרו לו, אנחנו רוצים לבוא להיפגש אתך. מי אתם? מה אתם? אנחנו עם ישיבה פלונית,

יש לנו משהו לבקש ממך.

אמר להם, בסדר, תבואו.

ואז הם נסעו אליו,

הגיעו אליו,

אמרו לו, תשמע,

יש יהודי אחד בחוץ-לארץ,

בחוץ-לארץ,

והוא אומר שהוא חטא כנגדך,

ואתה רואה את המזוודה הזאת, הוא מבקש ממך מחילה,

והוא מבקש ממך לא,

והוא מוכן לתת לך את כל הכסף הזה.

היהודי הזה התרצן,

אמר להם, מי אתם מתכוונים?

ואז הם אמרו לו את השם.

אמר להם, אני מבקש מכם,

תדברו אתי על מה שאתם רוצים,

על היהודי הזה,

אל תזכירו את השם שלו פה, לא רוצה לשמוע עליו.

ואז הם התחילו לדבר על לבו, וניסו, וניסו, וניסו.

והוא אומר, אני לא יכול למחול לו, לא מוכן ולא מעוניין למחול לו,

לא מוכל.

כמה שהם ניסו לדבר אתו,

לא הצליחו.

לפני שהם יצאו מן הדלת,

אחד מהשניים האלה אמר לו,

שמע,

דע לך,

כמו שאנחנו רוצים שהקדוש-ברוך-הוא ימחל לנו,

אנחנו צריכים למחול לאחרים.

כל המעביר על מידותיו,

מעבירים לו על רוב שער.

אתה לא רוצה למחול? זכותך.

הם באו לצאת,

ואז הוא קרא להם. הוא אמר, בואו, בואו.

אמר להם, טוב, אני מוכן למחול.

אמרו לו, לא, אבל לא ככה.

אנחנו רוצים, אנחנו מתקשרים ליהודי,

ואנחנו רוצים שתגיד לו את זה בפה, שאתה מוכן למחול לו.

לא, אני לא רוצה לדבר אתו.

אמרו לו, תשמע, אנחנו רק ככה רוצים, אנחנו מבקשים ממך.

דיברו על לבו עד שהסכים.

הם התקשרו ליהודי.

היהודי מהצד השני מבקש מחילה בבחיות,

והיהודי הזה, קשה לו להגיד, מחול.

אבל בסופו של דבר אמר, מחול לך, מחול לך, מחול לך, אני מוכן לך.

אמרו לו, הנה, גם במזוודה של הכסף הוא רוצה לתת לך תיקה.

אמר, לא,

אני לא רוצה את הכסף,

אבל אני מוכן. אמרו לו, תמחל בלב שלם.

אמר להם, אני מוכן בלב שלם.

עברה שנה,

שני היהודים הללו נוסעים שוב לאותו מקום.

הם מגיעים

לאותו אדם.

הם דופקים בדלת.

הוא פותח להם את הדלת

בצהלה ובשמחה, אמר להם, בואו, בואו, בואו אתי.

הם לא הבינו.

הוא אמר להם, בואו, בואו, מהר אחריי.

ואז הוא פתח להם את אחד החדרים.

רואים שם מיטת תינוק.

הוא אומר לה, הנה הילד שנולד לנו לפני חודשיים.

רבותי, כל המעביר על מידותיו מעבירינו על רוב פשעיו.

ואדם צריך להתנהג במידותיו של הקדוש-ברוך-הוא.

אומר רבנו משה קורדוברו, הרמ״ק,

בספר תומר דבורה,

רבי משה קורדוברו היה מבני קורדובה שבספרד,

והיה תלמידו של רבנו,

בעל השולחן ערוך, רבנו יוסף קארו,

זכר צדיקים לברכה.

הוא היה תלמידו בנגלה.

הוא חי בעיר צפת

והרביץ ישיבה ללימודי נסתר.

אחד מתלמידיו היה רבי לאודי וידש,

בעל ספר ראשית חוכמה,

וגם הרמב״ם מפאנו,

גם כן היה מתלמידיו.

והוא אומר לנו כאן בהקדמה בתומר דבורה,

שאדם ראוי שיתדמה לקונאו,

ואז יהיה בסוד הצורה העליונה צלם ודמות.

וכדי שאדם יהיה בצלם ודמות של הקדוש-ברוך-הוא הוא צריך

להיות דומה לקונאו במידות השם יתברך.

במידות של הקדוש-ברוך-הוא.

כי לקדוש-ברוך-הוא אין גוף ואינו דמות הגוף,

ולא משהו מעניין זה בכלל.

אבל במידות של הקדוש-ברוך-הוא אנחנו יכולים להידמות אליו.

וזה איך עושים כשמתדפקים במידותיו של הקדוש-ברוך-הוא,

שנאמר, מי אל כמוך הנושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו, וכו' וכו'.

המידה הראשונה,

מה המידה הראשונה?

מי אל כמוך.

תראו את זה בתומר דבורה, זו גם סגולה גדולה ללמוד בספר תומר דבורה בחודש אלול.

הוא אומר כך,

מה זה מי אל כמוך?

הוא אומר שהקדוש-ברוך-הוא הוא מלך נעלב.

תארו לכם, רבותי,

אדם

שהבאנו אותו אל השולחן שלנו,

אין לו מה לאכול,

אין לו מה לשתות,

הוא עומד למות.

הבאנו אותו אל השולחן,

נתנו לו לאכול ולשתות,

וגם עשינו לו לפני כן החייאה,

ואכל ושתה,

והתעורר,

והתפכח,

ונותנים לו כסף,

ומחיים אותו שבוע, שבועיים,

חודש, חודשיים.

יום אחד אחרי שהוא כבר קם על הרגליים,

מה הוא עושה?

הוא לוקח ביצים ועגבניות

וזורק על זה שייטיב עמו,

ויורק בפניו, וקלל אותו,

ועושה כל מיני דברים נגד זה שייטיב עמו.

מה אתם אומרים, רבותי?

שייך להשאיר אדם כזה בבית?

רבותי,

הקדוש-ברוך-הוא מחיה כל נשמה.

כל שנייה הקדוש-ברוך-הוא נותן,

מחיה את האדם. לכן נאמר, אנחנו מברכים

ברכה שנייה בתפילת השמונה-עשרה,

מחיה המתים.

לא יהיה חיה לעתיד לבוא.

עכשיו הקדוש-ברוך-הוא מחיה מתים.

אותנו כל שעה ושעה, כל דקה ודקה, כל שנייה ושנייה,

השם יתברך מחיה אותנו.

ותראו מה אנחנו עושים.

ותראו מה אנחנו עושים.

ומה אנחנו עושים?

הקדוש-ברוך-הוא,

באותה החיות

שהוא נותן לנו,

באותו רגע שאנחנו חיים ונושמים,

והוא נותן הלב שלנו לפעום,

והדם יזרום,

ואנחנו יכולים לזוז,

ואין אדם לוקף אצבע מלמטה,

אלא אם כן הכריזו עליו מלמעלה אצבע, אין אצבע אי-אפשר להזיז.

אם מלמעלה נותנים רשות לאדם גם את האצבעות, הוא לא יכול להזיז.

ובאותו רגע שהשם מחיה אותנו אנחנו הולכים ועושים עבירות כנגדו. אתם מבינים, רבותי?

מה יכול הקדוש-ברוך-הוא לעשות?

לעצור את החיות, אתה לא תחיה את העם.

לא!

באותה החיות,

באותם הכוחות,

באותו הגוף

שהקדוש-ברוך-הוא נוצר לנו,

אנחנו הולכים ועושים חטאים כנגדו, אתם מבינים מה זה?

מה עושה הקדוש-ברוך-הוא?

מי אל כמוך,

השם יתברך,

מלך נעלב סובל עלבון,

מה שלא יחילהו רעיון.

זאת אומרת,

אפילו מי שהטבנו לו והלך ופגע בנו,

לא רק שנמחל לו, צריכים להמשיך ולהטעים עמו, כמו שהקדוש-ברוך-הוא עושה אתנו.

אז על אחת כמה וכמה ללכת ולמחול.

פגע,

בסדר.

אשה פגעה בבעלה,

אשה שפגעה בבעלה,

בעל שפגע באשתו,

לא, לא יכולים.

לא יכולים למחול.

לא יכולה.

חמותה פגעה בה, היא פגעה בחמותה. לא, לא. מה קרה?

למחול ולהעביר.

לא להשאיר בלב.

לא להשאיר בלב איזה שם,

הקפדות.

להעביר, למחול.

אם היינו צריכים, הקדוש-ברוך-הוא עושה אתנו חשבונות כאלה, אוי ואבוי,

ואנחנו מבקשים מהקדוש-ברוך-הוא יסלח לנו, אבינו כי חטאנו.

אבינו מלכנו,

קרע רוע גזר דיננו.

אבין מלכנו,

מבקשים סלח לנו.

מה אתה מבקש?

אתה לא סולח.

אה, אבל אם אתה סולח ומוחל, את סולחת.

זה סגולה הגדולה שהקדוש-ברוך-הוא גם כן יסלח לנו,

מידה כנגד מידה.

כל העם מעביר על מידותיו,

מעבירים לו על רופשיו.

זו הסגולה השלישית, רבותי, עצה השלישית.

ואני מאוד מאוד ממליץ

ללמוד את ספר תומר דבורה,

ובעזרת השם תהיה לנו הזדמנות ללמוד בלי נדר את הספר הזה,

את תומר דבורה, את המידות של הקדוש-ברוך-הוא.

אה!

איזה דבר נפלא.

אבל עצה גדולה.

עוד עצה, רבותי,

הגמרא אומרת,

כל העונה, אמן, יהא שמרבה בכל כוחו,

אפילו היה בו שמץ מינות, מוחלין לו.

אפילו היה בו שמץ מינות, מוחלין לו.

ואומר, עזור הקדוש,

שצריך לזעזע כל איבריו ולענות בקול רם,

ומי שעושה כך ורגיל לעשות כן,

הרי הוא מבוסר,

שנמחלו לו כל עוונותיו אם לא ישוב לכסלה.

מה זה יהא שמרבה?

אולי פעם אחת נבאר באמת

שנבין מה צריכים לכוון

ביהא שמרבה. צריכים להגיד אמן,

זה על מה שאמר השליח ציבור.

יהא שמרבה זה בפני עצמו.

האשכנזים אומרים, יהא שמרבה מברך לעלם ולעלמיה עלמיה.

והספרדים ממשיכים להתברך,

וטוב להמשיך

עד הסוף.

יתברך, והשתבח, והתפר, והתרומם, והתנשא, והתהדר, ותעלה ותעלה על שמי דקודשה וברכו,

לעילה מן כל ביחתה, שירתה, תשבחתה ונחמתה, דאמירן ועלמא.

למה כך?

כי בכל כוחו,

האשכנזים נוהגים לומר,

כח אותיות,

זה עד

ולעלמיה עלמיה,

ובספרדים זה כח תיבות,

זה עד ולעלמא,

זה כח תיבות. זה נקרא בכל כוחו.

כח, זה כוח.

כשאדם אומר, אמן יש אמר רבה, בכל כוחו,

מחלוקת רשי ותועשוות ושניהם נכוניים,

בכל כוחו.

פיזית,

בכל כוחו, בכל כוח כוונתו.

אז אני לא אומר בכל כוחו,

יהא, לא צריך ליצור ככה.

אלא בצורה רגילה, יהא שמר הבא מברך לעלם.

לא צריך ליצרוח עד לשמים.

חזק וטוב שזה גם יתאים לטונים של הציבור.

לא להיות משונה.

יהא שמר הבא מברך, כך להגיד, כך לענות.

אבל מה הפירוש?

מילולית,

יהא שמר הבא, יהיה

שמו הגדול,

מבורך.

לעלם זה לעולם, זה לתמיד.

ולעלמי עלמיה ולעולמי עולמים.

כל העולמות,

אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, בכל העולמות,

יתקדש שמו ויהיה מבורך שמו של הקדוש-ברוך-הוא.

כוונה פנימית יותר,

שמו הגדול, הכוונה היא

שם יודקי ווקי.

מה זה יודקי ווקי?

ושמו של השם יתברך.

מאז מלחמת עמלק

שמו של הקדוש-ברוך-הוא לא שלם.

יודקי לא שלם עם ווקי.

כי יד דלקי אסייה מלחמה להשם בעמלק מדור דור.

וכשימחה שמו של עמלק מן העולם,

יתחבר שמו של הקדוש-ברוך-הוא ויהיה שלם, יודקי ווקי.

לכן אנחנו אומרים,

יהיה שמו הגדול,

שמו של הקדוש-ברוך-הוא, יודקי ווקי מבורך,

ויתאחד ויהיה אחד,

וימחה שמו של עמלק מן העולם.

זו הכוונה העיקרית

של

יהשמר רבה.

ואדם שרגיל,

אפילו יש עליו גזר-דין של 70 שנה,

קורעים אותו מעליו, קורעים לו את הגזר-דין.

גזר-דין של 70 שנה.

סגולה רביעית, רבותי.

אז גאולה חמישית.

אומרת הגמרא במסכת שבת, דק יח,

כל הזריז,

הזהיר והזריז בשמירת שבת בכל תנאיו

ואת דקדוקיו

אפילו עובד.

עבודה זרה כדור אנוש

מוחלין לו,

שנאמר,

שומר שבת מחללו.

הפסוק, לכאורה, מה זה מחללו?

מי שמחלל שבת זה נקרא שומר שבת?

אלא הפירוש הפשוט,

שומר שבת,

מלחללו.

הוא לא מחלל את השבת,

הוא לא עושה את השבת חולין.

אבל, דורשת הגמרא,

שומר שבת,

מחללו אל תקרא מחללו, אלא מחול לו משומר שבת כהלכתו,

מחול לו, מוחלין לו, זה לא טריקון של מחול לו.

שמעתם, רבותי?

אבל באמת, חייבים לשמור שבת, אז מה?

אם אדם חייב לשמור שבת, אז בשביל זה מוחלין לו?

לא רק השמירה של השבת, מי שזהיר

וזריז בשמירת השבת,

הוא לומד הלכות שבת,

שבת חשובה לו,

הוא מקבל את השבת בזמן, או אפילו קצת לפני הזמן,

הוא מוציא את השבת.

יותר מאוחר.

הוא לא מחכה כדי שתצא השבת.

אנשים כאן עומדים בשעון, מתי? נו, נו, נו,

תצא כבר השבת, מהר, מהר, מהר, מהר.

לא, יש לו זמן, שבת.

שבת, אתה בשבת.

אתה במעין עולם הבא,

מעין עולם הבא.

אל תקרא מחללו אלא מחול לו.

סגולה שישית, רבותי.

אמרו חכמינו,

זיכרונם לברכה,

שהעולם הזה נברא בדין,

וראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ.

מתחילה שנברא העולם,

העולם נברא בדין.

העולם הזה נברא בדין.

כשרק הקדוש-ברוך-הוא שהעולם הזה לא יכול להתקיים בדין,

שיתף אתו את מידת הרחמים,

שנאמר,

אלה תולדות השמים והארץ, בהיא בראם,

ביום ברוא,

השם אלוקים, ארץ ושמים.

השם, שם יקו קו, זה שם של רחמים.

ואז הקדוש-ברוך-הוא שיתף בעולם את מידת הרחמים

עם מידת הדין,

כי אחרת לא היה אפשר לקיים את העולם במידת הדין לבד.

אומרים חכמינו,

אם יש דין למטה,

אין דין למעלה.

אם אין דין למטה,

ארמנה ליצוד יש דין למעלה.

איך ניצולים מן הדין, רבותי?

אם אדם עושה לעצמו דין פה למטה,

חשבון הנפש,

הוא מתעורר,

הוא שם לב למעשים שלו,

מתוודה, בודק את מעשיו,

הוא מתקרב לקדוש-ברוך-הוא,

בודק את המעשים שלו,

כמה הם טובים,

מה ניתן לשפר,

הוא מפשפש ממעשיו, הוא ממשמש ממעשיו,

מפשפש,

הכוונה היא מחפש

מה טוב, מה לא טוב,

ומבער את הלא-טוב,

סור מרע,

ועשה טוב,

במצוות שלו הוא מחפש אולי משהו לא טוב במצווה.

דוגמה,

אתה הולך לבית-כנסת,

אבל הוא הולך גם לדבר שם.

מה אתה מדבר באמצע התפילה?

מה אתה מדבר בכלל בבית-כנסת?

זה נקרא למשמש את המצווה שלו, איך הוא עושה אותה.

איך הוא לומד?

הצנועה.

תבדקי את הצניעות שלך.

את המצוות.

זה נקרא למשמש.

וכשאדם

בודק את עצמו למטה,

אומר הקדוש-ברוך-הוא אם הוא בודק את עצמו, מה יש לי לדון אותו?

הרי הוא עושה את הדין לעצמו.

כשאדם עושה דין לעצמו, בשמים אין עליו דין.

סופר על הבעל-שם-טוב,

שפעם הוא שלח את התלמידים שלו, אמר להם,

אתם רוצים לראות

איך באמת,

איך באמת אדם יעבור את יום הדין.

אמר להם, לכו,

תראו, הנה אדם גדול שעובר את יום הדין.

אמרו לו, מי רבנו?

תלכו על איזה כפר פלוני, אלמוני, שם יש איזה פונדק,

לכו לשם, בעל-הבית שם,

הפונדקאי שם,

תראו איך הוא עושה.

הלכו, אמרו, בטח יראו איזה צדיק, מי יודע מה.

הגיעו, רואים אדם פשוט,

בקושי יודע להתפלל, בקושי יודע משהו.

בדקו.

אמרו, נראה מה הוא עושה, ונעקוב אחריו, אולי צדיק נסתר, אולי משהו.

שום דבר.

כלום.

לא הבינו איך הבעל-שם-טף שלח אותם לשם.

עד שחצות לילה,

ערב ראש השנה,

הם רואים אותו עומד על יד האח.

היה שם אח עם אש.

רואים אותו מוציא דפים.

בדפים האלה היה כתוב כך,

עבירה כזאת עשיתי, עבירה כזאת עשיתי, כזה דבר עשיתי.

אמר, דפים, דפים.

אמר, טוב, שם אותם בצד.

ואז לקח לו דפים.

הוא אמר, הנה,

הקדוש-ברוך-הוא איסר אותי כאן, כאן היה לי כזה מצב, מכה כזאת, דבר כזה, יכול לי כזה, וזה וזה.

אמר, ריבונו של עולם,

אתה רואה?

הנה עבירות,

והנה מה שעבר עלי השנה.

בואו נעשה פשרה, ריבונו של עולם. אני זורק את כל האש וגמרנו.

ואני עושה תשובה,

ובעזרת השם יתברך,

יותר לא עשו את ההמונות האלה,

אבל ריבונו של עולם תכפר לי.

ואת ההמונות האלה אני עושה תשובה שלמה.

שמעתם, רבותי?

אדם עושה דין למטה, אין עליו דין למעלה.

זו הסגולה השישית.

וקשורה אליה הסגולה השביעית.

אנחנו אומרים בסליחות,

מכסה פשעב לא יצליח,

מכסה פשעב

לא יצליח.

אבל מי מצליח?

הוא מודה ועוזב, ירוחם, הקדוש-ברוך-הוא ירחם עליו.

אחרי שעשת חשבון הנפש הוא עושה וידוי,

מתוודה על עוונותיו,

הוא מודה, ריבונו של עולם,

הנה,

זה מה עשיתי.

כשהוא לא מכסה את הפשעים שלו,

הוא מתוודה עליהם, הוא מודה,

כן, פה טעיתי, פה טעיתי, פה עשיתי טוב,

אבל מי שמכסה את הפשעים, אני בסדר,

אני טוב, אני צדיק,

הנה אני עושה מצוות, הנה התקרבתי,

הלו,

תתעורר,

כי מי שמכסה את הפשעים שלו לא מצליח.

אבל מי שמודה והוא עוזב, ירוחם,

מה, אתה מתקרב אלי,

אומר השם יתברך. אה,

באמת? בכבוד.

בבקשה.

אומר הקדוש-ברוך-הוא,

אתה מתקרב אלי,

אתה עושה תשובה?

בכבוד,

נקבל אותך,

נקבל ממך,

אני מרחם עליך.

אבל אדם שמכסה,

אני הוסמתי על זה,

מכסה פשעיו לא יצליח,

אבל מי שמכסה את גופה תצליח, בעזרת השם.

סגולה,

שמינית.

אחד מהדברים,

כדי שאדם יצליח גם בתשובה,

כתוב בקהלת,

במדרש בקהלת,

שאדם שהולך להרצאות ולדברי תורה ובא לשמוע,

ושומע את הדברים באתר,

ואוהב לשמוע,

ושם אוזנו כפר כסת לשמוע את הדברי תורה,

ואת ההתעוררות,

והוא מעורר את נפשו,

והולך לשיעורי תורה,

ונדבק לחכמים.

אה,

זו סגולה גדולה, רבותי, לזכות בדין.

אנחנו בסגולה התשיעית.

הסגולה התשיעית, רבותי,

זה מסירות נפש למצוות.

אדם צריך שתהיה לו מסירות נפש למצוות.

ואני לא רוצה להאריך, כי הזמן שלי קצר.

עוד סגולה, רבותי,

עוד שתי סגולות.

מידת הכניעה, רבותי,

אדם יכניע את עצמו לפני השם יתברך,

וימליך

את הקדוש-ברוך-הוא עליו.

אבל מלכות אמיתית,

כשממליכים עלינו את הקדוש-ברוך-הוא,

הוא המלך, אנחנו הבנים שלו, ורחמנו כרחם על בנים.

ואני רוצה לסיים בסגולה הידועה והמפורסמת האחרונה.

התשובה, רבותי,

התשובה שאדם הולך לעשות תשובה,

צריך לדעת.

צריכים להתקרב להשם יתברך.

אנחנו צריכים לבוא לקדוש-ברוך-הוא עם קבלות.

הנה, אנחנו מתקרבים.

איך עושים את זה, רבותי?

בקבלה אחת, תשמעו, רבותי, בסגולה אדירה.

בזה נסיים.

הסגולה הזאת, רבותי,

לקבל על עצמנו קבלה אחת טובה,

שאנחנו מסוגלים לעמוד בה,

ותיכף אני אברר איך עושים את זה.

ולהתחיל מהיום,

לעמוד באותה

קבלה שמקבלים על עצמנו.

הקבלה אמורה להיות כזו שאני מבין שאני יכול לעמוד בקבלה הזאת,

ואת אותה קבלה שאתה מבין, שאת מבינה שאת יכולה לעמוד בה,

תשברי אותה לחצי,

תשבור אותה לחצי, תיקח רק חצי ממנה, תקבל רק חצי.

לדוגמה,

אדם רוצה עכשיו לקבל על עצמו לכוון ברכה ראשונה מתפילת ה-18.

אז אם הוא מתפלל שלוש פעמים ביום,

יקבל על עצמו שלפחות

פעם אחת ביום

יכוון לתפילה בברכה הראשונה של ה-18.

אדם רוצה לקבל על עצמו לברך ברכת אשר עצר בכוונה,

אז יקבל על עצמו

שרק פעמיים ביום, הוא חושב שהוא יכול כל היום

לשבור לשתיים,

פעמיים ביום

לכוון בברכת אשר עצר, אבל בכוונה אמיתית,

אם לכוון שם השם והכול.

ואז אנחנו באים לקדוש-ברוך-הוא ואנחנו מראים לו שאנחנו רוצים,

שאנחנו מעוניינים,

אנחנו רוצים לעשות תשובה,

רוצים להתקרב אליך,

רק אנחנו עושים את זה בשלבים עם קבלות אמיתיות וטובות.

נעשה ככה, רבותי,

נזכה בדין בעזרת השם יתברך.

עם ישראל אין זקוק

לרחמי שמים מרובים.

אנחנו במצב היום, רבותי,

שגדולי הדור כבר מדברים,

גדולי הדור מדברים על המצב של היום.

היום שמעתי את הרב עמאר,

הגאון הגדול, הרב שלמה משה עמאר, הראשון לציון.

שמעתי אותו אומר שמאז קום המדינה עד היום לא היה מצב כזה בעם ישראל,

מצב ביטחוני.

המצב של עם ישראל אמר שצריכים להתחזק בימים הנוראים האלה בתפילות,

להרבות בתפילות דתיים, חילוניים, כלל עם ישראל,

ולהרבות באהבת חינם ובאחדות,

כדי שבעזרת השם נעבור את הימים הללו בקלות

ונזכה לשנה טובה ומבורכת

וכתיבה וחתימה טובה.

ואני רוצה לברך

יהודי יקר,

רבי חיים שמשון,

בן-סימה,

אשתו וילדיו,

השם ישמרים מחייהם,

ניתן להם ברכה והצלחה ושנה טובה ומבורכת וכתיבה וחתימה טובה.

ולנו ולכל עמו ישראל

נזכה לשנה טובה,

מבורכת,

כתיבה וחתימה טובה,

שנת גאולה,

שנה שהקדוש-ברוך-הוא ישלח לנו את משיח צדקנו,

שנה של חיים,

עלייה גשמית,

עלייה רוחנית.

סייעתא דשמיא,

ורק שמחות.

אנחנו וכל עמו ישראל,

ולחיים טובים ולשלום,

אמן ואמן.