אותם שטוטניקים בטמבלויזיה א

- - - לא מוגה! - - - 

‫‫‫‫‫

‫‫‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫

‫‫‫‫

‫‫

‫‫

‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫ ‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫ ‫‫‫

‫‫ ‫‫‫ ‫ ‫‫בעזרת השם נעשה ונצליח ‫ ‫והשם עלינו מרחמיו ירוויח.

‫‫‫‫‫ ‫הדברים שנאמר ‫ ‫‫‫‫ היום יהיו להצלחתכם.

‫-‫‫גם זה חלש.

‫‫‫ ובכן,

‫רבי יוחנן אומר,

אם הרב דומה למלאך השם צבקות,

תורה יבקשו מפיהו.

ואם אינו דומה למלאך השם צבקות,

תורה, אל יבקשו מפיהו.

זאת אומרת, תנאי,

שאם רוצים לבקש תורה,

צריך לחפש את הרב שדומה למלאך.

אם מצאת אחת כזה, תבקש תורה מפיו.

אם לא מצאת אחת כזה, אל תבקש מפיו.

כך אומר רבי יוחנן.

כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו.

זה פסוק.

מה הכוונה?

הרב ניימן אומר, זכר צדיק וברכה,

על המלאכים כתוב, לא יישא בו בלכתן,

ורגליהם רגל ישרה.

מה פירוש?

המלאכים שהולכים לעשות שליחות של הקדוש ברוך הוא,

הם לא מסתכלים לצדדים מה יאמרו הבריות.

לא יישבו בלכתן,

אלא רגליהם רגל ישרה.

יש להם משימה,

יש להם מלאכות

שליחות מהשם יתברך

לעשות רצונו,

והם הולכים לעשות את רצונו בדיוק כמו שהוא ציווה אותם.

אין שום שינוי.

אם עושים שינוי קטן, ולו הקטן ביותר, כמו המלאכים שהיו אצל אברהם,

נענשים קלח שנים

שהם מסולקים מן השמיים מהמקום המיועד להם.

זאת אומרת, אפילו אם אומרים

משחיתים אנחנו ותולים את זה בעצמם,

זה כבר סיבה להעניש אותם 138 שנה.

אבל זה נדיר.

כי מלאכים עושים שליחות השם יתברך

במלואה

ולא מסתכלים מה יאמרו.

אז רבי יוחנן אומר,

אם הרב שאתה הולך לשאול אותו בדברי תורה הוא מלאך כזה,

שהוא לא מושפע מדעת הקהל,

ומה יאמרו?

והוא חושש לומר שלא יגידו ולא יפרשו ולא יגידו שהוא קיצוני ולא יגידו ולא יגידו,

אם הוא כזה שלא חטא לומר את האמת,

תבקש תורה מפיהו. זה תורה.

אבל אם הוא לא כזה, אל יבקשו מפיהו.

כי זה כבר לא תורה של הקב' ברוך הוא, זה תורה שלא.

מי היה כזה?

אברהם אבינו עליו השלום.

אבי אומה ישראלית, אף על פי שהיה עמוד החסד,

הוא היה גם עמוד של אמת.

כל האבות האלה הן את שלושת המידות של שלושת האבות.

רק אצל כל אחת בלטה מידה אחת יותר מהשאר.

והקב' ברוך הוא רצה לבחון

את אברהם אבינו,

אם חומה היא,

נבנה עליה טירת כסף.

ואם דלת היא,

נצור עליה לוח הארז.

אם אברהם הוא חומה בצורה,

יש אפשרות לבנות עליו טירת כסף, אפשר לבנות את בית ישראל עליו.

אבל אם דלת היא,

אם זה ככה כמו דלת, תסום על צירו,

ימינה ושמאלה, פעם ככה, פעם ככה, כמו רבני העונות

שמשתנים לפי העונה,

אז זה בעיה.

אז אמר אברהם לקב' ברוך הוא, אני חומה.

אני חומה.

ואיפה ראינו שהוא חומה?

בניסיון הראשון למאן דאמר שזה היה כבשן האש.

שישליכו אותו לכבשן האש.

לפני ההשלכה,

נמרוד ביקש ממנו שישתחווה לפסל,

ובזה הוא יסתפק וישאיר אותו בחיים.

ואברהם לא הסכים.

זאת אומרת,

אין ריכוז. אין ריכוז, חבר'ה.

אין ריכוז.

אברהם אבינו עומד לבניו עכשיו שיקול גדול.

האם הוא קופץ לכבשן האש ונשרף,

ובזה נשרפת כל עבודתו גם,

ולא יישאר כלום מכל פעולותיו בעולם,

והוא יישכח בהיסטוריה העולמית,

ולא יהיה תועלת בכל מה שעשה כל ימי חייו.

או שהוא משתחווה לפסל סתם.

בלב שלו כמובן הוא לא מסכים.

מבזה, מגדף ומחרף את העבודה הזרה,

אף יורק בשעה שהוא מתכופף.

ופעם אחת

באונס,

ואחר כך הוא יכול להמשיך בעבודתו הנפלאה להציל

את כל הדור.

מה העצה שהיינו צריכים לתת לו?

מה היו עושים היום

רבנים אם הייתה עומדת בפניהם הברירה הזאת?

מה עשה, לדוגמא, ירבעם בן נבט,

שהיה גדול מאוד.

הפריע לו שיגידו,

היה מלכה והיה עבדה.

מה, זה היה סתם כבוד?

סתם כבוד שרוח?

שיגידו, בגלל שהוא צריך לעמוד ליד המלך

כי אין ישיבה בעזרה אל מלכה בית דוד,

אז רק בשביל זה הוא יעשה עגלים?

בטח היה לו שיקול רציני.

הוא אמר, אם אני נראה כמו עבד שעומד ליד המלך,

אז השפעתי תקטן.

כי אם רואים אחד גדול ואחד לידו קטן,

מחר יצא הקטן שנחשב כמו עבד,

להשפיע על הציבור, על עשרת השבטים.

השפעתו תהיה קטנה, כי יראו שמלכות בית דוד יותר חשובים.

ממילא, אז הוא לא יוכל לפעול ולהשפיע מספיק.

מן הסתם היה לו חשבון כזה.

לאברהם אבינו לא היה חשבון כזה.

למה? כי אברהם אבינו היה איש אמת.

לחיות פעם אחת בשקר הוא לא היה מוכן.

לסתור את כל האמת שלו הפנימית,

לסתור את כל דרך העבודה שלו, האמיתית.

אפילו פעם אחת.

לא שייך.

אבל אתה תפסיד את כל מה שהשגת עד עכשיו,

זה לא בעיה שלי.

אני זה אני,

ואני חומה.

ורק אם אני חומה אפשר לבנות עליי פירת כסף.

ואם דלת היא,

אז נצור עליה לוח הארץ. אין מה לעשות עם אחד כזה.

אי אפשר לבנות עם אנשים כאלה.

אפשר לבנות רק עם אנשים שהם כמו מלאכים.

למה? לא יסבבו בלכתן

ברגליהם רגל ישרה.

נאמנים לשליחות

ולא סוטים ימין ושמאל.

אז זו עבודה על מידות.

להגיע למידה כזאת

שהיא קניינית,

שהיא הופכת להיות טבע,

שכבר אי אפשר בלעדיה,

שאין מקום להתפשר בכלל,

לא עולה על הדעת אפילו לחשוב משהו אחר.

זה קניין בנפש.

זה כמו שהחסד היה מהותו של אברהם.

גם מידת האמת הייתה מהותו של אברהם.

אמת זה אמת.

הוא מתבטל לאמת

ורק לאמת.

אין שיקולים עצמיים.

עוד מקרה,

אומרים לאברהם אבינו לעקוד את הבן.

איך אפשר?

עד עכשיו שנים רבות

הוא מטיף לכולם שהקדוש ברוך הוא לא רוצה זבחי אדם,

והוא שבר את הפסלים

של כל האנשים,

ופתאום הוא לוקח את הבן שלו ובעצמו הולך לעקוד אותו.

מה עם כל העבודה שלו שהוא עבד כל ימי חייו לשכנע את האנשים לאמונה באל אחד?

והקדוש ברוך הוא פתאום אומר לו, תיקח את הבן שלך ותעקוד אותו.

סתירה לכל העבודה שלו לכאורה, נכון?

מה היה צריך להגיד? טעיתי כל הדרך.

פשוט טעיתי.

לא, לא טעיתי.

הפה שאסר הוא הפה שהתיר.

מי שאמר לי לא, אומר לי כן.

הוא יכול להגיד בכל זמן מה שהוא רוצה.

לדעתי בטלה לחלוטין.

ואני מבטל את כל המידות שלי. אין חסד ואין רגש ואין שום דבר.

מלאך

לא יסבו בלכתן

ברגליהם רגל ישרה.

הולך ישר שלושה ימים, יש לו מספיק זמן לחשוב,

להתחרט.

הוא לא מתחרט.

אומרים לו, אברהם, אברהם!

תעצור!

לא עוצר!

אולי זה יצר הרע.

זה אברהם, זה אבא שלנו.

חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי אברהם, יצחק ויעקב.

אז אנחנו צריכים להיות דומים לאבא

ולהבין את המידות האלה

ולהתפלס אליהן.

פלס.

להתיישר עם הקו, מה שנקרא.

אז זה אברהם אבינו,

ויש עוד לדבר עליו אלפי שנים.

ולא נגמור מי האיש.

האדם הגדול בענקים.

עכשיו בואו נראה

מהפרשה של השבוע.

כי יהיה לי איש בן צורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו, ויסרו אותו ולא אשמע עליהם. כתב הרמב״ן.

והנה יש עליו שני עונשין.

האחד שהוא מקלה

אביו ואימו, הוא ממרא בהם.

בין צורר ומורה.

והשני,

שהוא זולל וסובב ועובר, שימו לב על מה הוא עובר.

בין צורר ומורה אומר הרמב״ן.

הוא עובר על מה שנצטווינו, קדושים תהיו.

מדברים פה על מדרייגס.

הוא עובר על קדושים תהיו.

ונאמר עוד ואותו תעבדון ובו תדבקון.

על זה הוא עובר בין צורר ומורה.

כמו שפרשתי שנצטווינו לדעת את השם בכל דרכינו.

וזולל וסובב לא ידע דרך השם.

אז אנחנו מצווים

לדעת את כל דרכי השם וללכת בכל דרכיו.

וזולל וסובב

לא ידע דרך השם.

וכן אומר האיבן עזרא.

והנה זה כמו האפיקורוס,

שלא יבקש חיי העולם הזה,

כי אם נתענג בכל מיני מאכל ומשתה.

אז כל העולם הזה משמש

לבן צורר ומורה.

מורה

להתענג בכל מיני מאכל ומשתה.

זה נקרא אפיקורוס.

אדם שמשתמש בעולם לא לדרגות הרוחניות,

לא להשיג את דרכי השם,

לא לעבוד את התכלית,

אדם כזה שרק נהנה בעולם הזה ורק להתענג ולהיענות הוא אפיקורוס.

למדנו מדברי הרמב״ן חידוש נפלא מאוד

שבן סורר ומורה נתבע ומתחייב על היעדר המעלות והמדרגות היותר עליונות.

על מה הוא נתבע?

אנחנו מדברים על ילד, כן? עד גיל 13 ושלושה חודשים.

הוא נתבע על העשה דקדושים תהיו

ועל העשה שבו תדבקון.

וכמו שפירש הכוונה בזה לדעת

את השם בכל דרכינו.

גם בדרכי הגשמיות כמו אכילה ושתייה ושינה,

שיהיו כל העניינים הגשמיים לשם שמיים,

כדי שיוכל לעמוד בתורה ועבודת השם

ויהיה לו הרחבת הלב והדעת להבין בתורה.

וכמו שדרש בר כפרה,

איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה בכל דרכיך דעהו.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה

הלל הזקן אמר לתלמידיו שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה הזו

גופו.

והגוף והנפש החיונית הם העלובים

וצריך לעשות צורכיהם בתור חסד

ולא מתוך תאווה ורצון.

כשאתה הולך להתקלח

זה לא להתענג מהמים.

חסד עם הגוף העלוב.

והבן סורר ומורה רחוק מזה בתכלית,

ולא ידע כלל דרך השם.

ועל זה הוא נטבע ונענש.

והנה בן סורר ומורה,

הוא רק נער שעתה נתגדל,

ועם כל זה הוא כבר נטבע על היותו רחוק מקדושה.

מבכל דרכיך דעהו.

וזה גורם לו להתחייב בחמורה שבמיתות,

כי הוא רחוק מהתכלית

שלזה נברא.

בהנהגה שלו

היא בהפך ממטרת בואו לעולם.

ומזה נתבונן כמה חיוב לכל אחד מאיתנו להגיע למעלות העליונות האמיתיות,

ומכל שכן בין תורה ששייך יותר לתביעה הזאת.

זה עוד לא התחיל וכבר יש עליו תביעה.

בין תורה שיושב פועלה של תורה,

התביעה עליו הרבה יותר גדולה מבין סורר ומורה.

והנה,

בין סורר ומורה גנב פעמיים,

וגם לקה בראשונה,

וגנב שנית,

ועבר על לא תעשה,

ואהבה רשע בחמאס.

ולא הזכיר הרמב״ן את זה בחטאו ועונשו.

לא הזכיר את זה כחטא ולא כעונש.

והזכיר רק את מצוות עשה,

שהיא מן העליונות.

מה הטעם?

טעם הדבר הוא בפשטות,

שבגניבה הוא עובר רק בשעה שגונב,

ובשעה שהוא אוכל את הגניבה.

אבל מצוות עשה עובר בכל רגע,

שהרי הוא חסר בעצמיותו,

וגם איכות העבירה

של מצוות עשה אין לה שיעור.

וכמה שיחסר לו ממדרגתו השפלה,

מתכלית הפחיתות עד תכלית הקדושה והדבקות,

זה לאין ערך ושיעור ממש.

כן הוא העבירה והחסרון שלו.

שמעתם על מה נטבעים?

כמה החסרת מהמעלה שאתה ראוי להגיע אליה.

אבל הוא עוד לא יצא מהביצה, מה אתה רוצה ממנו? כבר אתה רוצה שהוא יגיע לדרגה של מלאך?

כבר הורגים אותו?

כבר סוכלים אותו?

מה זה?

מה קרה?

זה חמור מרשע של חמאס.

והוא נטבע אפילו על מה שחיסר נגד גדולי ישראל.

זאת אומרת, הוא נטבע להגיע עד המדרגה

של גדולי ישראל, והוא כבר נידון

עד הסוף.

הוא מונח בתביעה הזאת תהום, תהום, תהום מלאכת.

אם זה היה בימינו, היו אומרים שמתנפלים על חף מפשע.

מה הוא עשה?

ביידיש אומרים עדו ג'אהל.

הוא עוד ילד קטן.

מה אתה רוצה ממנו?

עזוב אותו.

הוא יהיה בסדר, אל תדאג.

קצת אוהב לאכול ולשתות, מה יש?

עניין הגניבה פה הוא רק להגדיל את העניין של זולל וסובב,

שכל כך להוט לזה עד שגונב למלא את רצונו.

כי עיקר אצלו זה מילוי רצונו.

כמו שאמר הרב האיבן עזרא,

שהוא מבקש העולם הזה להתענג במיני מאכל ומשתה, לכן הוא אפיקורוס.

אבל חטאו ועונשו

זה על עצם מהותו.

על מה הוא נענש?

לא על המעשים.

המעשים הם תוצאה של המהות.

הוא נענש על מהותו,

שהוא רואה בעולם הזה רק מילוי צרכיו הבהמיים.

מאכל ומשתה ותענוג כל הזמן.

וצריך להתבונן מזה כי תיקון כלשהו,

בעצם תכונתו בנוגע לענייני עולם הזה,

כמה הוא חשוב יותר מכמה מעשים.

ועד כמה שאדם מתקשר לתורה,

הנה כל משהו מזה הוא עולם מלא.

חכמים אמרו שאם אדם מונע את עצמו,

יש לפניו

קערה

מלאה במאכל שהוא אוהב ותעז.

סעודה שהנעתך

משוך ידך הימנה.

אם יש לך סעודה, חביבי,

אתה כבר חולם, איך אתה שוחה בתוך הסעודה.

אומרים חכמים, זה הזמן שתמשוך את היד.

אם תפסיק אפילו שני ביסים לפני הסוף

ותשאיר אותם,

אתה רוצה לקחת, תשאיר אותם,

זה כמו תענית של יום שלם.

למה? כי זה תיקון המידות.

לתקן את המידות זה דבר גדול יותר מהרבה מעשים.

זאת אומרת,

צריך להתבונן מזה כי תיקון כלשהו הוא בעצם תכונתו

בנוגע לענייני העולם הזה.

תיקון כלשהו בעצם תכונתו בתכונות של האדם.

מה שנוגעים לענייני העולם הזה,

שהוא מכור עליו?

כמה זה חשוב?

יותר מכמה מעשים.

ועד כמה שאדם מתקשר לתורה,

הנה כל משהו מזה זה עולם מלא.

דוגמה, אדם מעשן סיגריות.

קשה לו להפסיק.

כל סיגריה שהוא מדלג זה עולם ומלואו.

בא לו לצאת עכשיו, הוא אומר, אתה יודע מה?

הפעם אני לא יוצא.

עוד שעה.

פשיעי, שבירת היצר הזאת

עושה רועש גדול בשמיים.

אדם שהצליח להוריד שתי סיגריות ביום,

זה הצלחה לאין שיעור.

ואם ימשיך ככה ויצליח בסוף גם להפסיק לעשן,

הוא גיבור אמיתי.

בגלל שהוא שבר את התאווה שלו,

מה ההבדל בין מסומם ונרקומן למעשן?

רק בדרגת הסם.

אבל לא בתאווה.

התאווה היא אותה תאווה.

מה ההבדל בין אדם שהוא אוהב לאכול, לאכול, וכל הזמן מנשנש?

לבן אדם שכל הזמן מעשן.

אותו דבר.

זה תאווה וזה תאווה, רק זה תאווה לזה וזה לזה.

כל העניין זה לשבור את התאוות.

לא להיות עבד ומשועבד להן.

על זה נאמר בכל דרכיך דעהו. תחשוב,

האם בסיגריה הזאת יש דעהו

או אין דעהו?

אם אתה יוצא לעשן מחוץ לבית מדרש ואתה מפסיק את הלימוד,

יש בזה דעהו או אי דעהו?

אז אל תספר לנו סיפורים,

זה בשביל להרגיע, בשביל זה להתרכז,

הפלפולים מגיעים לך מהעשן וכל מיני חריץ.

אתה פשוט בעל תאווה שעושה לום דס על הסיגריות.

בן שורר ומורה נידון על שם סופו.

מה סופו?

להיות מלסתם את הבריות ולהרוג אותם.

למה אם הוא לא מוצא לימודו הוא הורג אותם.

מה היינו?

שאפילו שנתבהר למעלה

שהתביעה היא עליו

משום שעובר על קדושים תהיו ובו תדבקון,

שמבקש חיי העולם הזה רק להתענג במאכל ובמשתה.

אבל תקשיבו טוב, מיתת בית דין אינה עבור זה.

כי אם על שם סופו.

לא על זה שהם מלסתם את הבריות והורגן,

אלא על שם סופו.

והקשו בזה.

מאחר די נידון.

שלא יבוא לידי רציחה עם הסיבה שדנים אותו כדי שלא ילסתם את הבריות ויהרוג אותם.

ועל שם סופו הורגים אותו.

קודם כל זה חידוש גדול, הוא עוד לא הרג, כבר הורגים אותו.

מאיפה שמענו דבר כזה?

ודבר שני, למה הוא נידון במיתה חמורה יותר מרוצח,

שזה בסייף.

ואם הוא עלול להרוג, מה דינו? למות בסייף.

אז למה הורגים אותו בסקאלה?

ונראה שנידון על שם סופו,

אין הכוונה שהוא נידון עבור המעשים שהוא עתיד לעשות.

אלא הביאור שבאמת נידון על משהו עכשיו כבר.

כי אי אפשר להרוג בן אדם על מה שהוא עוד לא עשה.

על סמך שהוא יעשה.

דאפילו מי שעשה, ואין לנו שני עדים כשרים שיעידו בהתראה,

לא יכולים להרוג אותו.

אז מי שברור לנו שעוד לא עשה, איך אפשר להרוג אותו?

ועוד במיתה חמורה.

אלא באמת הוא נידון, עד עכשיו כבר הוא נידון.

שזה גוף העצם החטא,

מה שהעמיד את עצמו במצב כזה,

הוא מרגיל את עצמו בהרגל,

שההרגל הזה יצריך אותו ללסתם את הבריות,

שהוא הפך את עצמו למדרגת אפיקורוס, כמו שאומר אבן עזרא.

ולפי הרמב״ן,

כיוון שהוא לא מקיים מצוות קדושים, תהיו והוא לא יקיים לעולם וגם לא ובו תדבקון.

ומאחר שעיקרו למלא את תאוותו,

אפילו לעבור על דברי תורה,

ממילא עומד שיהיו מעשיו רעים

עד שיגיע לרציחה.

וזה עצמו שהוא מרגיל את עצמו בכך, ללכת מדחי אל דחי.

זה חטא גדול מאוד.

וכבר מונח בו כל מצבו הרוחני שלבסוף.

כיוון שזהו הכנתו וחינוכו,

ועל זה מתחייב החמורה שבמיתות.

ואף שאם יעבור איסור רציחה כמה פעמים,

העונש הוא רק בסייף,

אבל זה שעומד מצד מהותו להיות ליסטים קבוע,

גרוע יותר.

שמעתם? יותר מרוצח בפועל.

כי במעשה לא שייך

שיצטרפו שני מעשים, כי כל מעשה הוא בנפרד.

אם היו שתי רציחות זה לא מעשה אחד.

אי אפשר לצרף את החומרה.

זה מעשה וזה מעשה, זה יש לו דין וזה יש לו דין.

אבל בדברים האלה, מה שאין כן כאן,

בזה שכל המעשים כבר מונחים במצבו העכשווי,

והוא נידון על מצבו העכשווי,

שמהותו אפיקורוס שרק רוצה ליהנות בעולם בכל מחיר, כולל לעבור על דברי תורה,

כולל לבטל את האנושיות של אנשים אחרים,

ללסתם אותם, ואם לא ימצא לימודו והרגלו גם ירצח אותם.

כיוון שזו מהותו,

זה הרבה יותר גרוע מרוצח בפועל,

שעל זה יצטרכו עדים והתראה והכול,

וכולי היי ואולי יוכלו להרגו בדין סייף,

אבל זה שזה מהותו,

הוא נידון עכשיו על מהותו,

ולכן מוטב שימות עכשיו זכאי,

לפני שיגיע לזה,

ממה שימות אחר כך חייב.

יא ביי, מי למד דבר כזה?

בזה מיושבת גם הסתירה בגמרא בראש השנה טז.

מבואר שם

גבי ישמעאל,

שדן אותו הקדוש ברוך הוא ואמר באשר הוא שם.

באו המלאכים ואמרו לקדוש ברוך הוא, איך אתה מציל אותו?

עתידין בניו להמית את בניך.

אמר להם הקדוש ברוך הוא, מה הוא עכשיו?

רשע או צדיק?

זאת אומרת, דנים לפי מה?

לפי עכשיו,

באשר הוא שם.

עכשיו מה הוא?

רשע או צדיק?

נו, אז למה בן סורר הוא מורה?

הורגים אותו עד שמסופו, כמו שהבנו בהתחלה לפני התירוץ,

שזה בגלל שהוא עתיד ללסתם, עתיד לרצוח.

למה שמה?

דהתם באמת, באותה שעה, באותה שעה של ישמעאל,

הוא צדיק.

או צדיק בדינו.

אלא שכלפי הטענה שלא יצילו אותו.

בשביל שעתידים בניו להמית את ישראל בצמא,

על זה נאמר באשר הוא שם.

אבל בן סורר ומורה,

הוא חייב באמת גם כן על מה שהוא עכשיו.

ומשום שהוא מעמיד עצמו בעתידות טבעית כזו,

שזה עתידו,

וחמור כל כך,

עד שדינו בסקלה.

אז יש הבדל בין ישמעאל

לבין

בן סורר ומורה.

ישמעאל.

אנחנו לא יכולים לסמוך על מי שזה הרגלו וטבעו כבר מגיל קטן שאוכל כמויות כאלה, תרטימר, בשר ולוג יין.

ושותה. ואם הוא לא מצליח אז הוא גונב את אביו ואת אמו. ואם הוא לא מוצא, כבר גמר להם את כל הכסף, אז הוא גונב מהשכנים.

ואם הוא לא מוצא שהשכנים רוצים לתת לו אז הוא גם רוצח אותם.

אחד כזה שהמהות שלו היא כזאת,

התורה ירדה לסוף דעתו שסופו כך יהיה.

אחד כזה אומר את התורה בגיל הזה, רק עד גיל 13 ושלושה חודשים.

אם עד הגיל הזה הוא כזה,

לא יועיל. התורה קובעת,

אחד כזה לא יועיל.

בדרך כלל ילדים קטנים יש להם מורא מאבא ואימא ופחד שייתנו להם מכות, שיענישו אותם. יש להם פחד מעונש, יכניסו אותם לכלא, זה.

זה מצפצף על כולם, איננו שומע בכל אביו.

לא שומע. כשאין אוזניים,

לא שומע. נגמר הסיפור.

חרשו, נותן לו דמי כולו.

אם אין אוזניים, זה מת.

דבר אמת, שכנע אותו.

נו, תשנה אותו.

הוא שאומרים, ואם המהות כבר רכובה ככה,

משמע כמו שאומרים התימנים

הדה שורש רוע.

מן ארגו הוא כבר כזה.

זהו.

אז אם הוא כזה אומר את התורה,

זהו.

אז התורה לימדה אותנו מה זה שורש רוע.

מכל מקום,

מזה יבין כל אחד עכשיו מאיתנו כמה תגדל החובה להתחזק,

ובייחוד מי שתורתו אומנותו,

כי בבן שורר ומורה מה כתוב, וייסרו אותו ולא ישמע עליהם.

וכתב אספורנו, כי מריו מסירה תקווה

שיסור מסוררותו.

כיוון שהוא ממראה את פי אביו ואימו,

ויש לו מרי מרד,

אז המרי הזה מסיר את התקווה שאתה רוצה לתת לו,

שישוב מסוררותו.

כי מאחר שהוא שקוע בזוללות

ואינו מקבל מוסר בתוך אחת,

מהצטרפות שני אלה יוצא שיישאר במהותו ויבוא לידי מעשים גרועים ביותר.

וחייב כל אחד לחשוב.

זה לא רק זה.

יש מי שאומר שהעונש שלו שהוא שורר, הוא מורה, פירושו שהוא שורר בעצמו,

ומורה לאחרים היתר לעשות כמותו.

הוא גם משפיע על אחרים.

אתם רואים פה באלעד,

יוצא אחת תרבות רעה,

יוצאים שניים, שלושה, נהיה כנופיה, ובשבת כבר אתם מכירים את הטיילת שיש לכם פה.

מכל מקרה, כאלה חבר'ה. המזל שלהם, הם עברו 13 ושלושה חודשים.

אבל ככה זה עובד.

וחייב כל אחד לחשוב שאם בימים הקדושים

ובשבתו באוהלה של תורה אינו מתבונן ומתעורר

להיטיב את דרכיו לחוש לביטול תורה,

לזהירות במעשים,

לתפילה בכוונה כיוצא בזה, מה יהיה מצבו כשייכנס למה שקוראים בעולם

ויהיו לו שעבודים?

זאת אומרת, שיהיו לו מחויבויות ויהיו לו שעבודים

המפריעים ומעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו,

וגם יהיו לו ניסיונות קשים מרוב האנשים שהוא ייפגש איתם בדרכו.

אז מה יקרה כשבן אדם יהיה טרוד

בכל מיני השתדלויות מחויבות, במירכאות, לפי מה שהוא מבין,

בגלל חוסר הביטחון שלו,

והוא יפקיר את התורה בשביל לסדר את העניינים?

בשעה שגדולי התורה, לדוגמה, מעולם לא דאגו לענייניהם,

ולכן הם נהיו גדולי התורה,

כי אם לא יתפתעו על ידי היצר, אז מה אתה רוצה, שאני לא אשלם משכנתה?

אז מה אתה רוצה, שאני לא אדאג לחשמל?

אז מה אתה רוצה, שאני לא אדאג לילדים?

אז מה אתה רוצה שאני... מה אתה רוצה? מה, אני לא רוצה כלום.

אני לא רוצה שום דבר.

אבל מי שהיה לו ביטחון גמור כמו גדולי התורה שהגיעו למדרגתם, זו הסיבה שהם הגיעו.

כי הם לא טרחו בענייני העולם, אלא בענייני העבודה המחייבת, זו התורה הקדושה.

וממילא כבר הקדוש ברוך הוא המציא להם מלאכים מסביבם,

שיעזרום על כל דבר ודבר.

לקדוש ברוך הוא אין שום בעיה לעזור למי שרוצה להיות מלאך.

אין לו שום בעיה.

אמרתי לכם בפעם הקודמת שרבי שמעון בר יוחאי,

כשברח למערה לקח חברותה את הבן שלו, שהוא לא היה בגזירה,

אבל הוא לא לקח אוכל.

נו, ואיך תחיה בלי אוכל?

הוא אומר, זה לא בעיה שלי.

אני צריך לדאוג לתורה.

אוכל לא.

מה עשה השם? יש ברירה, חייבים לתת לו לאכול.

הקדוש ברוך הוא לא יעשה שינוי הטבע לגמרי.

אז עשה לו נס,

והביא לו את המינימום בנס.

חרובים במים.

ואפשר להתקיים כך?

כן.

13 שנה הוא חי כך.

אז אפשר או אי אפשר?

ואפשר להוציא את הזוהר הקדוש.

אבל זה בעלי מדרגה של ביטחון, שעובדים על זה. זה לא נולדים עם זה, זה עובדים על זה.

אז מי שעובד על זה, ועובד, ולא מעניין אותו שום דבר.

כמו שאמרה הגמרא, מי שרוצה להיות תלמיד חכם,

ישים עצמו כעורב,

צריך להיות אכזרי כעורם על בניו.

אז אם הוא רוצה להיות תלמיד חכם, ככה צריך להיות. יבואו הילדים, יבכו, יגידו, אבא, אין אוכל, אבא, בוכים.

יגיד להם, אבל באגם עוד יש כמה עשבים, תלכו לאכול.

ככה כתוב בגמרא.

אתם לא חייבים, אתם לא חייבים, שלא תגידו שאני עכשיו אמרתי לכם, כן, אתם לא חייבים.

זה רק הגמרא אומרת מי שרוצה להיות תלמיד חכם, וברור שלא כולם רוצים להיות.

אז לכן הם לא זוכים להיות גדולי הדור.

אבל גדולי הדור האמינו לגמרא, עשו כמוהם,

ולא רק שלהם לא חסר,

גם לילדים שלהם עד סוף הדורות כבר לא חסר.

כי הם בני מלכים,

הם הבנים של גדולי הדור, אז לא חסר להם שום דבר.

בגלל האמונה והביטחון של האבא שהוא לא דאג,

הוא בזה דאג הכי הרבה לילדים שלו.

שמעתם?

כשלא דואגים זו הדאגה הכי גדולה.

מי חלם על דבר כזה?

שווה, אה? יש את האישה,

יש את האישה, תעשה אותה תלמידת חכמים.

תספר לה את הסיפור של רחל,

אשת רבי עקיבא,

שבשביל שבעלה לא יהיה עם הארץ, אמרה לו אני אטפל.

והיא הייתה ענייה, שאין ענייה כזאת, שלא היה לה אפילו כלום.

הייתה ישנה על קש, קש,

ומתכסה בקש,

שצריכים לשלוח את אליהו הנביא לנחם אותם שחסר לו קש.

זהו, אז תשכנע אותה, מה לעשות?

תשכנע אותה.

בסוף מה היא זכתה?

ברבי עקיבא, תלמיד חכם גדול,

ומה הוא אמר?

מה הוא אמר?

שלי ושלכם שלה הוא. שלי ושלכם, שלה הוא.

כמה הוא למד? 24 שנה.

בסך הכללי אחר כך זה היה 80 שנה. 40 למד ו-40 לימד.

הוא חי 120 שנה.

כל התורה הזאת שלו,

שהקדוש ברוך הוא לא הסתיר ממנו שום טעם בתורה.

חוץ מפרה אדומה שניתן רק למשה רבינו.

שום טעם.

והיה דורש תלי-תלים של הרחות על קוצו של יווד, עד שמשה לא הבין.

זה רבי עקיבא שהיה ראוי להוריד את התורה

מעם הארץ בגיל 40,

בזכות האישה רחל.

אז כל התורה שלי ושלכם,

24,000 תלמידים שלו, תנאים קדושים,

שהקטן שבהם חיים מתים, כל זה שלה.

ולא רק זה,

כל מה שאנחנו לומדים עד היום,

תורתו של רבי עקיבא ותלמידיו עד היום,

זה הקול של רחל.

אז תגיד לאשתך מה היא מעדיפה,

צמיד ויהלום ועגילונים,

או שיהיה לה שכר כזה.

ואתה חושב שהם נשארו עניים? כתוב בגמרא שרבי עקיבא את אשר שש פעמים.

בעושר אדיר.

ולא רק זה, הוא היה צריך להחזיק ישיבה עם 24,000 תלמידים.

אה, זה הרבה זלוטים.

אז מי שילם?

העושר.

למה כל המקיים את התורה מעוני,

סופו אל קיימא מעושר.

אז לכן, מי שרוצה, לא חייב.

אם הוא לא רוצה להיות תלמיד חכם, לא חייב.

אבל תביעו אותו על כל מה שהיה יכול ולא עשה, זה כן.

זה אנחנו לומדים

מבין סורר ומורה.

אז מפה אנחנו רואים שהחיוב הוא גדול מאוד,

שכל אחד מאיתנו חייב

לדעת

מה יעשה ישראל.

עכשיו אנחנו נגיע לעוד דבר, לראות

מה הסיבה בעצם שאנחנו לא מצליחים להגיע.

מישהו יכול לנקוב בסיבה אחת,

לקלוע לסערה ולומר, מה הסיבה שאנחנו לא מצליחים להגיע לדרגות הכי גבוהות?

כמו שאמרנו, אתה אומר הרצון.

מה אתה אומר?

מה?

מי יעשה פעמים או הוא מאמין שיכול להגיע לסיבור כפי שאני לא דיברתי?

אתה לא מאמין שאתה יכול, אז למי דיברה התורה?

אם היא כבר הורגת התורה ילד כזה בן 13 עד גיל 23 חודשים,

אז סימן מה, היא הורגת בחינם?

סימן שהיא מחייבת שהוא יגיע, ואם הוא לא יגיע, הורגים אותו.

אז פירושו שאין לך ברור יותר ברור מזה שאתה יכול להגיע. מה פירוש?

אבל אנחנו רואים את הרב,

רואים שלכל אחד...

כן, דבר, דבר, רואים שכל...

ואת הכלים שלו. יש אנשים שאין להם מספיק יכולות, ו... אין דבר כזה, אני לא מאמין בזה.

אין דבר כזה שאין יכולות.

אין דבר כזה.

מה, אבל רואים את זה בחוש?

אין בחוש. חוש זה התוצאה של מה שהאדם שאף להגיע.

אבל תיקח לדוגמת הרב עובדיה יוסף. הוא היה מבית עני,

והוא החליט שהוא רוצה ללמוד בכל מחיר גם מתחת לבסטה של אבא שלו.

אבל היה לו את הכלים האלה גם. איזה כלים היה לו? מי אמר לך שהיו לו כלים?

מבחינה רוחנית אין... לא היה לו שום כלים, היה לו את הרצון האדיר,

וזה הכול.

רק הרצון.

אני גם, אם אני אעמוד...

אני גם, אני מאמין שגם אם אני אעמוד על הראש, אני לא יכול לחבר גם חצי ספור,

כמו שהרב עובדיה חילה. זה כבר סיבה, למה אתה לא תוכל להיות? כי אם אתה לא מאמין בעצמך,

סתרת את כל הבניין שאתה יכול להרים.

אבל יש מציאות שיש כישרונות.

אין דבר כזה, מילה כזאת כישרונות. כישרונות מקבלים מהקדוש ברוך הוא,

אם אתה מוכן.

וכל חכם לב

יבואו

ויעשו במלאכה.

לא לימד אותם מלמד ולא אומן.

מאיפה הם יודעים לעבוד בכסף, בזהר, בנחושת? הם קיבלו רק מכות במצרים.

מאיפה הם יכולים לבוא לעשות את המלאכות האלה?

מאיפה?

לטבות? מאיפה הם יודעים שהחזיקו פעם מחט? הם יודעים בכלל?

מאיפה?

ואומרים, אנחנו באים.

אלא השם נתן להם.

והשם נתן חוכמה.

זאת אומרת,

מי שבא ואומר, אני מוכן.

הקדוש ברוך הוא ימלא אותו בכל חסרון.

כל חסרון יתמלא.

רק צריך לבוא.

אני נולדתי עם כישרונות, אתה חושב?

ברור.

ברור, ברור.

משה רבנו אמר,

ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה.

הוא אומר, ראו שאני משונה מכל הבריות.

מה זה משונה מכל הבריות?

שראו שקרן

עור פניו.

אז הוא אמר, ראו שאני משונה מכל הבריות.

אבל אם אתם חושבים שאני נולדתי כזה, אתם טועים.

לכן הוא אומר, ראה אנוכי שלא נולדתי כזה,

אלא עמלתי על זה.

הגעתי לזה שאני משונה מכל הבריות.

לא בגלל שנולדתי כך.

ככה כתוב במדרשים.

אז זאת אומרת, זו עבודה.

אמרתי לכם בפעם הקודמת

שהרב קנייבסקי

לא היה כל כך מוצלח בלימוד

ולא היה תופס את הלימוד,

והלך לאבא שלו על הסטייפלר ואמר לו, אבא, אני לא מבין, אני לומד ולא מבין.

אתה יודע מה זה לשבת? זה לא להבין.

אתה אולי קצת מבין.

הוא אמר, אני לא מבין.

אמר לו, אבא שלו, לא צריכים להבין, צריך ללמוד.

אז הוא חזר ללמוד עד עכשיו,

ויצא ממנו גדול ישראל,

שאין דבר שהוא לא יודע ואין מקום שהוא לא קרא וסיג.

זה רק בגלל שהוא לא בעל כישרונות.

אבל הוא למד בגלל שכך צריך,

והשם השלים לו את הכול.

ככה זה.

כל רוב גדולי התורה לא היו בעלי כישרונות בתחילתם,

אלא בכו והתחננו והתנפלו על השם,

בעשו ולא ויתרו, ולא ויתרו עד ש...

איך הנציב מוולוג'ין יצא?

כבר אבא שלו רצה לשלוח אותו להיות שוליה.

אבל הוא בכה בתור ילד,

ובסוף הוא נהיה נציב מוולוג'ין.

אז ברור, אבא שלו שרצה שהוא יהיה

לפחות ירא שמים,

הבין שהילד הזה אין לו כישרונות,

רצה לשלוח אותו לעבודה.

והילד נלחם, אמר תן לי עוד צ'אנס,

ופתאום נהיה בעל כישרונות, שנהיה גדול בישראל.

איך זה יכול להיות?

הרי כתוב, יגעת ומצאת האמן, מה שאתה נדרש

זה יגיעה ללא לאות.

אם תתייגע, גם בסוף זה לא כישרונות, ומצאת.

זה בגדר מציאה.

זה לא כישרונות,

מציאה.

אבל תתייגע,

אתה תמצא.

לא תתייגע,

ובפרט אם אתה אומר, אני לא נולדתי עם כישרונות,

סתמת את הגולל על העתיד שלך.

אין דבר כזה.

תשכח.

תתחיל מחדש

עם הכרה שאתה יכול להיות גדול בישראל,

לא פחות מאף אחד.

אבל הרב נחמן,

הוא רוצה להגיד, אה, הוא רוצה להגיד,

אדם צריך להיות משהו.

לא מבקשים לך להיות הרבה מהמליאה ולא רק ללכת להיות.

סתם שיהיה.

כתוב, אדם צריך להיות משהו.

ואיך תדע מי אתה? יהיה אדם ירא שמיים. איך תדע מי אתה? יבוא לכולל, ילמד מה שהוא יכול.

לא, לא, לא, לא, כן.

זאת אומרת, לא, אתה נותן מדענייה קיצורית. ומי אמר, רגע, בוא תסמני, תסמני, בוא תעשה לי רשימה על הקיר.

כן, תעשה לי רשימה על הקיר, רק מי כל אחד יכול להגיע למה.

תכתוב.

שהוא יכול להגיע להספק מסוים.

למה אתה קובע את זה? כן. על בסיס מה? אדם יש לו את המוח, את ההספק שלו, הוא לא יכול... על בסיס מה אתה אומר?

יש אדם שקודש ברוך הוא עשה לו מתנה, הוא רואה את הדף גמרא, הוא צילם אותו. על בסיס מה אתה אומר? על בסיס מה המציאות שאנחנו חיים היום. שקר וכזב! הוא לא יכול להגיע, או אני גם, אני לא מדבר... זה ברור שאמרת עליך. כל אחד יש לו את המוח.

שקר וכזב! אני אגיד לך למה.

כל אחד, מה שהשם נתן לו, שמעתי, שמעתי. אבל הוא יכול לעשות,

מה שכתוב שאדם מנצל 5% מהמוח,

זה נכון.

זה אתה צודק.

שקר וכזב!

אני אגיד לך למה.

כל אחד רוצים משהו שהוא... שמעתי, שמעתי. עכשיו אני אסביר לך.

בבטן אחד היה יעקב

והיה גם עשו.

מה אתם אומרים?

עשו נולד כזה שבטבעו,

עוד שהוא נולד בתור עובר,

כשעוברים ליד עבודה זרה, הוא רוצה לצאת.

כמו שאומרים, טומא, מבטן ומלדו.

יעקב, כולו קדושה.

עוברים ליד בית מדרש, רוצה לצאת.

נו, זה פר.

יש דוגמה יותר טובה מזאת.

אין סיכוי לעשו.

לא נכון.

עשו היה יכול להיות יותר גדול מיעקב אפילו.

אבל הוא היה צריך לצאת מנקודת זינוק כזאת

ולהגיע לאן שיגיע.

כי מי שמשבר את טבעו,

מעלתו גדולה לאין שיעור.

עוד יותר ממי שנולד עם טבעו.

כשהיה תענית,

לא היה גשמים.

ורבי אליעזר עבר לפני התיבה ולא נענה בתפילתו.

ורבי עקיבא עלה לתיבה ונענה בתפילתו.

אמרו, מה, תלמיד גדול מריבו!

אלא זה מעביר על מידותיו וזה לא מעביר על מידותיו.

מה פירוש?

מה, אתם רוצים להגיד שרבי אליעזר לא היה מעביר על מידותיו ואם הוא היה מתעצבן אז הוא היה ככה וככה ומה?

מה, זה אדם מהרחוב? רבי אליעזר הגדול.

אלא רבי אליעזר הגדול נולד עם מידות טרומיות,

עם בית טרומי,

והכל היה מצוין, זה בטבעו היה.

הוא לא צריך להעביר על המידות.

מי כועס? מי השתגע? מי כועס בכלל?

מי?

דברים פשוטים אצלו, להיות צדיק בטבע.

אבל רבי עקיבא,

הוא עבד על מידותיו, הוא לא היה כזה.

הוא אמר,

מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו נשיכת חמור.

שמעתם פעם ביטוי כזה?

היום אומרים, אני אקרע אותו.

זאת אומרת,

הוא היה במצב כזה שהיה יכול לדבר דברים כאלה על בני אדם, כזאת שנאה לתלמידי חכמים.

והוא שינה את הכול

עד שהוא אמר את העט

של עט השם אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים.

אתם יודעים איזה תיקון הוא עשה? במידות.

אז הוא מעביר על מידותיו,

כי מידותיו היו כאלה שצריך להעביר עליהם.

אחד שמשבר את טבעו,

מעלתו יותר גדולה לאין שיעור,

אפילו מריבו ואפילו קדוש מרחם.

אז סימן שאפשר,

אפשר לשבר את הטבע אם רוצים.

ואיך הוא אמר?

כשהוא היה עם הארץ,

כשהוא ראה טיפה מזלפת ועוד טיפה על הסלע,

אמר אבנים,

שחקו מים?

אם המים יכולים לעשות חור בסלע,

דברי תורה שנמשלו למים לא עשו חור בליבו של רבי עקיבא?

אז מה הוא היה צריך להגיד? אני בן 40, אין לי כישרונות.

לא, הוא התמסר לתורה יומם בלילה,

בתוך 24 שנים בלבד

הוא נהיה רבן של כל ישראל.

אם תשבו 24 שנים

בכולל כמו שישב רבי עקיבא תהיו רבן של כל ישראל.

לא היה לו כישרונות יותר מכם, פחות היה לו,

כי הוא היה עם הארץ אכול שנאה,

מלא מלא מלא

גשמיות

לא רוחניות

איך אפשר לצאת גדול בישראל?

כי המאור שבא מחזירו למוטב הופך להיות בן אדם אחר לגמרי,

אבל תן לתורה להעיר בך.

אבל אם אתה אומר אני לפי המידה שלי אני לא יכול ללמוד יותר משעתיים ברציפות,

ברצינות גם.

אז אתה תישאר כזה כל ימי חייך כי הגבלת,

הגבלת.

אדם לא מוגבל,

לאדם אין גבולות.

אתם רוצים לראות את זה?

תראו את הרשעים,

תראו מה זה, תראו גנבים.

יוצאים באישון לילה,

תיקון חסות.

עולים במסירות נפש על הברזלים,

קומה רביעית.

אין להם פחד, יש להם ביטחון.

והם גם אומרים,

רחמנה,

תשמר עלינו.

ועושים את זה ערב-ערב במסירות.

נו,

אז אם הוא יכול להיות כזה להשיג חפצו ורצונו,

אנחנו לא יכולים?

ומה העבודה שלנו? לטפס על הקירות?

לבוא לכולל, מזגן, שולחן, תה וקפה,

ספר וחוכמה וחבורה קדושה.

מה עוד תרצה? גן עדן על האדמות.

רק שב,

תרביץ!

שטייגן!

לא להפסיק!

מה אתה מפסיק?

אוצרות בלומים!

אבל הוא מתמסמס, אתה מבין, ככה,

חי לו,

אני לא בעל השגות, אני אין לי כישרונות,

הלוואי והיה לי. אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

והיה עקב תשמעון, שתהיו עמלים בתורה עמלים.

כמו אלה בטרקטור, יותר טוב?

בשמש?

חוצבים בהרים?

ואין להם ברירה.

כי הוא צריך להביא 25 שקל שעה.

אז הוא הולך ועובד בשמש,

ועוד עבודה אחרי זה,

והוא לא מתלונן,

רק שלא יפטרו אותו, הוא אומר. רק שלא יפטרו אותו.

ואתם?

גן עדן!

ועייפים כאילו בטרקטור!

מה זה?

תהיה לכם תביעה, תדעו, הנה, כתוב, זה לא אני.

אל תאשימו אותי.

זה מה שכתוב, זו המציאות, אין משהו אחר.

אבל אני אגיד לכם,

כן, אתה רוצה להגיד עוד אפשרות, מה הסיבה?

הסיבה, יש

איך שאדם רוצה ללכת, ככה מוליכים אותו. בדרך שאדם רוצה ללכת, ככה מוליכים אותו.

ואדם שלא יגיד אני לא יכול,

אלא תן,

והקדוש ברוך הוא ייתן לך.

אם אתה הולך באמת ואמונה,

ואתה אפילו לא יודע, כמו שאמר רבי עקיבא,

היה חסר,

איך אומרים? חסר כוחות, חסר אמונה.

אבל הוא החליט לשבת,

והוא לקח את הכול ברצינות.

אמר הקב' ברוך הוא, אם אתה, ככה,

כך.

וככה הוא עלה?

ברוך השם.

תודה.

עכשיו אני אגיד לכם סיבה שאתם לא חשבתם עליה, תן לו שם.

תן לו. כן, תן לו. רגע, רגע.

יש עוד משהו, הרב, של העניין של החומריות שמשתלטת על האדם.

כשאדם טבוע בחומריות,

אז זה גורם מאוד מאוד, גורם עוין שמפריע לאדם בעבודת השם.

כי ברגע שהדבר הזה משתלט עליו,

אז כל המוח שלו וכל המחשבות שלו, גם אם הוא רוצה וגם אם הוא מחליט לשבת,

אבל זה משתלט עליו, וכל הזמן המחשבות שלו בעניין של חומריות לדירה,

לרכב,

וכל מה שהרב יודע, עם העניין של החומר,

אז זה גורם מאוד מפריע. ברגע שאדם מנטרל את עצמו מהחומריות הזאת,

אז הגורם הזה הולך, ויש לו גם את יישוב הדעת ללימוד יותר טוב, ואז הוא משיג את ההשגות. זה נקרא בין סורר ומורש למדנו, שתעב להנאות העולם. אבל תגיד לי, למה הוא בכלל תעב?

כי הוא מחדיר לעצמו. הוא מחדיר לעצמו את העניין שהחומריות זה העולם.

לא מחדיר לעצמו שהרוחניות זה העולם,

אלא החומריות זה העולם שקיים, זה אני וזה העולם. מה הסיבה הגורמת?

מידות זה נכון, אבל יכול להיות אדם

עם תאווה,

אבל הוא יהיה תאב לתורה ולא תאב לאוכל.

מידת התאווה ניתנת לעבוד איתה לטובה ולרעה.

כמו מידת הכילות

וכמו מידת הנדיבות

וכמו מידת השנאה וכמו מידת האהבה, אפשר הכל להשתמש לטוב ולרע.

אפשר לשנוא את הצדיקים ואפשר לאהוב את הרשעים,

ואפשר הפוך.

אפשר להיות קמצן ואפשר להיות נדיב.

אפשר לנדב למי שלא ראוי ואפשר להיות קמצן ללומדי תורה.

כמו המדינה הקמצנית,

של כל עוברי עבירה היא נותנת בשפע,

נגיד לספורט ותיאטרון ושטויות הבלים של הגויים,

וללומדי תורה היא לא נותנת, קמצנית.

ועכשיו עוד מתפארים הנבחרים למפלגת העבודה לקצץ עוד מהחרדים.

אז זאת אומרת,

אפשר להשתמש לכאן ולכאן, תאווה זה טוב.

אם לא היה תאווה, אדם לא היה תאווה לכלום.

אבל יכול להיות אדם תאווה לתורה.

כמו שאומר,

אור החיים הקדוש, אם אנשים היו תואמים טעמה של תורה, היו מתלהטים ומשתגעים אחריה.

לא תואמים ולא, אז מה הסיבה, אני שואל?

עוד לא הגעתם לנקודה, מה הסיבה?

מה הסיבה עוד לא עליתם עליה? אז אני אגיד לכם.

הסיבה זה החברה,

השכנים,

האווירה,

המשפחה,

הלחץ החברתי.

אם כולם הולכים למסיבות,

ואתה שומע כל הזמן, הלכו למסיבה, חזרו ממסיבה, הלכו לחתונה, הלכו לבר מצווה, חזרו משם, הלכו משם.

היו בטיול, היו בים, היו פה, היו שם.

זה מתחיל להשתרש אצלך.

אם אתה שומע, קנו, קנו, נסעו, קנו, נסעו, נסעו,

אתה נהיה לך חלישות,

אתה יושב פה תקוע וכולם מטיילים.

אז אתה לא יכול ללמוד כמו שצריך, כל הזמן בראש שלך אתה מפסיד.

לא אתה מרוויח, אתה מפסיד.

אחר כך הלגלוג, ואיך אתה יכול לחיות ככה עם תקציב דל כזה, רחמנות על המשפחה.

איך אתה יכול, לא אוכלים כלום, תראה איך הבגדים שלהם, תראה איך זה,

אתה צריך לחכות שייתנו לך וזה.

לך תהיה שטר, תעבוד,

תביא את הכסף בכבוד, מה אתה יושב פה?

ככה, בסדר, לא אומרים לך, אל תלמד, תלמד, שעתיים, שלוש, מספיק, מה?

מה זה?

אתה בלאב הכי לא תהיה גדול הדור, גם אתה אומר שזה לא תהיה גדול הדור.

אתה גם אומר שאין לך כישרונות.

אז יאללה, תהיה טרקטוריסט.

וככה לאט לאט משתרשים כל הדעות של החברה, כל הדעות של החברה משתרשות באדם,

והם לחץ בתוך הראש, הוא לא מרגיש.

זה לחץ בתוך הראש.

לכן, מה אומר אדם?

אין לי כישרונות,

אין לי יכולות.

מי אמר לך?

מי אמר לך?

תראה, אנשים נלחמים לפתוח עסקים,

ועוד עסק, ועוד עסק. לא נרגעים החילונים, לא נרגעים.

עוד רוצים, ועוד, ודירה, ועוד דירה, ועוד מכונית, ועוד.

כל הזמן, בתנועה, כל הזמן.

נו, אז מה קורה?

למה אתה לא בתנועה כל הזמן? עוד מסכת, ועוד מסכת, ועוד לימוד, ועוד דירה, ועוד מוסר, ועוד ועוד מדרגה, ועוד ועוד שבירת מידה, ועוד ועוד ועוד. למה?

כל אחד בתחום שלו.

אתה תשאף להישגיות,

והם ישאפו להישגיות.

אין לו עמלים ואין לו עמלים.

תראה, אנשים,

כל החיים שלהם מנסים לחקות את הדג, להשיג אותו בבריכה, לקבל מדליה.

אנשים, קופצים כמו קנגורו, קפיצה משולשת.

אנשים, רצים במהירות,

ואז הם מעריצים אותם כי הם רצו כמו אייל.

אז הם דומים מקסימום לבעלי חיים.

נו,

ועל זה התפעלות, והולכים לראות את זה, והם משלמים הרבה כסף לראות אדם שהפך להיות חיה.

במקום זה היו צריכים לעשות תיירות,

שיבואו לראות חיות שנהיו בני אדם יושבים בכולל.

שאם היו בחוץ היו חיות,

באו לכולל, נהיו בני אדם.

אבל אתם בעצמכם אין לכם הערכה עצמית כזאת.

למה?

כי החברה,

היא מלחיצה.

אפילו אם היא לא מדברת.

וזה שאתה רואה פה התרומם עוד וילה,

פה התרומם עוד זה.

זה חונה ליד הבית שלו רכב כזה.

באו ככה, אלה יוצאים לקניות, חוזרים עם סלים.

ואתה ככה,

זה משפיע על הבן אדם, הבן אדם נהיה לו חולשה,

חולשה, חלישות הדעת.

והוא לא רואה את מעלתו,

ואין מי שיתמוך בו,

ואין מי שיכניס לו מוסר ככה כמו שצריך,

ולגלות לו מה הוא שווה בכלל אצל הקב' ברוך הוא.

אין, מסכן.

אדם בעיקר,

ולא יבין, נמשל כבהמות נדמו.

יש יותר יקר אצל הקב' ברוך הוא מבן תורה?

בן תורה הכי זינך.

זה האדם הכי גדול שיש לקב' ברוך הוא בבריאה.

אין לקב' ברוך הוא מאז שחרה בית המקדש, אלא ארבע עמות של הלכה.

ומי נמצא? שם אתם.

אז אתם במקום בית המקדש לקב' ברוך הוא.

אתה אומר אין לי כישרונות.

אין לי יכולות.

כל אחד יגיע למה שהוא יכול. מה זה מה שהוא יכול? מה שהוא החליט שהוא יכול.

זה נקרא יכול?

מה פתאום?

אני יכול?

מה פתאום אני מתחייב מיליון ו-750 אלף דיסקים לחלק בחינם, שאני צריך לגייס מיליונים בשביל מבצע אחד?

וסיימתי אחד עכשיו, והתחלתי עכשיו חדש.

טוב, תנוח קצת.

אבל אני בין מבצע למבצע, עושה עוד מבצע.

אסור רגע אחד לנוח כל הזמן בתנועה.

אתמול אמר לי הרב אהרון הכהן, החזן הפייטן הדגול,

אמר לי שניתן ללמוד מהתינוק

כמה דברים.

אחד,

שהוא כל הזמן בתנועה.

אין מצב שתינוק,

ילד קטן,

נח.

אין דבר כזה נח.

או שהוא ישן, או שהוא בתנועה.

דבר שני,

תינוק

תמיד שמח.

מתי הוא לא שמח?

שהוא לא משיג את מה שהוא רוצה.

אבל כל זמן שהוא משיג את מה שהוא רוצה,

הוא תמיד שמח.

ותינוק,

תמיד כשהוא לא משיג את מה שהוא רוצה, הוא בוכה.

הוא לא מתבייש.

הוא בוכה עד שישיג את מה שהוא רוצה.

אז יש לנו מה ללמוד מהתינוק.

להיות כל הזמן בתנועה,

להיות כל הזמן שמח, כי רצית להיות אברך כל הזמן. הנה, אתה פה, למה אתה לא שמח? אני לא רואה אף אחד ממך שמח.

ודבר שני, אם אתה לא משיג את מה שאתה רוצה, אין לך כישרונות, תבכה.

תבכה כמו תינוק עד שאבא ייתן לך.

יגיד, טוב, תשתוק כבר.

תשתוק כך.

מה אתה רוצה להיות? גדול?

כך.

זה רבי אהרן הכהן אמר לי,

השבת.

יפה או לא יפה?

חזק מאוד, אבל צריך להיות תינוק.

יש לנו גאווה.

בטח, מה יבכה?

והייתם פעם מישהו בוכה בכולל?

כולם גברים.

תיקון חצות זה תיקון חצות.

כן, תיקון חצות, בטח.

יש חצות בבוקר גם.

כן.

לפי מה שהרב אומר, באמת, לפי מה שהרב אומר, אולי זו בעיה, כמו שאומרים,

כללית של הציבור החרדי,

שאולי באמת במקום שהרב ייתן,

הרב נותן, יש לו כוח השפעה וכוח

חיזוק לציבור הכללי,

גם הציבור החרדי צריך לשמוע את זה, וצריך להתחזק,

כי גם בציבור החרדי יש את הבעיה הזאת של הירידה,

שחושבים קצת על יותר תעבוד בעולם הזה.

מי יוריד את זה מאיתנו?

אולי בישיבות שמענו באמת מהרבנים,

אבל אתה יוצא לעולם הכללי, אתה רואה שיש דברים אחרים גם. בשביל זה אני נמצא פה, בכולל.

בשביל מה התחלתי לצאת לכוללים?

מה חשבת? אני שמעתי רק פה, אני שומע רק פה, לא יודע, הייתי ברקוד. כי אתה רק פה. למה?

כי אתה רק פה.

הייתי בכמה כוללים השנה.

אני אומר באופן כללי, אם באמת הרב יצא, לאו דווקא לכוללים.

עכשיו ההרצאה שאני אומר עכשיו משודרת לכל העולם בשידור ישיר, אתה יודע?

איפה?

הנה, אתה לא מצלם אותך? לאברכים באינטרנט. לא משנה, אבל העולם שומע.

אחר כך זה יוצא בדיסק,

ואתה יכול להשיג את הדיסק ולהעביר אותו לאחרים גם.

הבנת איך אני משקיע?

ששום דבר לא יימלט.

הכל מתועד לעולם ולעולמי עולמים.

לא ראינו את החלוקת דיסקי פה, הרב.

לא חילקנו לדתיים את האנציקלופדיה.

לא צריך אנציקלופדיה, שהרב יביא את השיחות האלה לחרדים,

שאנחנו נשמע כולנו וכולנו נתחזק. בשמחה רבה.

הנה ראש הכולל, נעביר לו.

זכיתם.

הרב יישר כוח גדול, אני לא,

קודם כל מודים לכם על דברי החיזוק. עוד לא גמרתי. רגע, אבל הרב, מה שהוא התכוון לומר לך,

האברך החשוב הזה,

שהרב יבוא יותר לכולל, זה מה שהוא התכוון.

אני פעם אמרתי לך לא.

תודה רבה.

ובכן, יהודים יקרים,

תשמעו עכשיו

עד כמה ההשפעה של החברה. בואו תראו.

כתוב ככה

ויתת תהיה לך על הזניך והיה ושבטך חוץ וחפרת בה ושבתה וכיסית את שאתך.

אז הצדיקים שיצאו למלחמה,

אלה שלא דיברו בין תפילין של יד לתפילין של ראש פעם אחת בחייהם,

רק כאלה יכולים לצאת למלחמה.

היו צריכים לצאת עם יתד עת חפירה,

שאם הם צריכים, חוץ מכבודכם במקום,

צריכים

לעשות צרכים באמצע המלחמה,

אז הם צריכים לצאת חוץ למחנה וצריכים לעשות דרך מיוחדת שהיא תהיה לדבר הזה ולהיפנות בדרך מסוימת לחפור,

לעשות ולכסות

שמעתם?

אחד עולה לטנק, אומרים לו איפה היתד? אין, תחזור הביתה!

שמעתם דבר כזה?

לא שואלים איפה הנשק שלך,

יש לך יתד או אין לך?

למה זה חשוב?

אומר האבן עזרא,

כי כל דבר הנראה לה עיניים

והוא מגונה,

ייוולד דמות גנאי בנפש.

אם אתה תראה חוץ מכבודכם גדולים

מול העיניים,

ייוולד לך בנפש גנאי של זה.

ייוולד בנפש, פירושו, התמונה הזאת נחרטת והטומאה הזאת היא לנגד עיניך.

זאת אומרת, התורה מלמדת כמה אדם

לא יתגנה בראייה אסורה אפילו של דבר נצרך והכרחי.

מה זה? זה צורך אנושי.

אבל צריך לכסות את זה שלא יעבור מישהו ויראה.

זה מפריע למלחמה

אם ייוולד בו גנאי כזה בנפש.

אם התורה הזהירה על כיסוי של דבר מכוער שלא יזיק לנפש בראיית העין,

מכל שכן על האדם להיזהר להסתכל באדם רשע,

שאת פני רשע לא טוב.

אז הרב מוצפי שליטא אמר

שמי שמסתכל בתמונות של התקליטים,

הדיסקים,

של הזמרים הפסולים,

הוא עובר על שאת פני רשע לא טוב,

והוא מוליד גנאי בנפשו.

אסור להסתכל על התמונה שלהם,

כל שכן על הפרצוף שלהם.

כי מי שמחטיא את הרבים זה רשע מאין כמוהו.

מה זה השפעה חודרת ופוגמת?

לכן אנשים מדברים עליהם בסלחנות,

כמו ציון גולן.

למה?

הוא בחור נחמד,

הוא בחור לבבי,

ויש לו שירים נחמדים מקפיצים,

אבל הוא מחטיא את הרבים.

ועל זה התורה לא מבחינה בין ירבעם בן נבט

לבין ציון ג'לג'לן.

היא לא מבחינה.

מחטיא רבים זה מחטיא רבים.

מי שמופיע בתערובת, התורה גזרה עליו,

גדול המחטיאו יותר מן ההורגו.

אז לראות את פניו אסור

או מרחיק משיח.

הזמר הנבער מדעת שמקפץ כמו תיש

ושר בתערובת אנשים מנשים וגם בריקודים מעורבים,

אז להסתכל עליו אפילו במודעה אסור.

כל שכן, מי שתולה את המודעות, מתחייב.

ומי שהולך על אחת כמה וכמה,

ומי שמצדד

איש לפי מהללו.

מי שמצדיק את הרשע

לפי מהללו, אתה יודע מה הוא שווה.

במקום להצדיק את הצדיק,

מצדיק את הרשע.

אז זה מראה מה תוכנו הפנימי

של האדם.

ולמה באמת אנשים כך?

החברה השפיעה עליהם סלחנות.

לעבירות, לכל דבר. סלחנות.

אתה תגיד שהדור לא עומד,

ואתה תגיד שהציבור לא יכול לעמוד.

ואני אגיד לך שגדולי ישראל, למרות כל מה שאמרת, אמרו שהציבור חייב לעמוד בזה.

לא שהוא לא יכול או כן יכול,

חייב לעמוד בזה. ולא רק חייב,

אלא

שגם לשון הרוע זה דבר שהציבור לא יכול לעמוד בזה.

אז מישהו יכול להתיר את ההלכה הזאת?

וביטול תורה, מישהו יכול לעמוד בזה?

אז מישהו יכול להגיד שמותר לבטל תורה,

או שהקדוש ברוך הוא יסלח לו על זה?

הרי על זה נאמר כי דבר ה' בזה.

אז זאת אומרת, אין פה משחקים.

שאי פני רשע לא טוב זה כל רשע, והמחטיא הוא יותר גרוע מרוצח.

כל הרב, כל זמר, אותה שיטה מאוד,

לא רוצה אותה לא טובה.

על-פי גדי הרב,

אין זמר, אין זמר, זה לשמוע.

שלא יהיה אפילו זמר אחד, לא תשמע.

מה עוד שאתה לא יכול בכלל לשמוע גם אם הזמרים כשרים?

למה?

כיוון שבסימן טקס כתוב בשולחן ערוך

שיש גזירת החורבן,

ואסור לשמוע בכלל מוזיקה רק בסעודות של מצווה.

וגם זה, לא כולם הסכימו עם כל הכלים.

בתימן אתה יודע שהיה רק לאחד,

ובירושלים יש מנהג שרק לאחד.

זאת אומרת, זה לא כל כך פשוט שאפשר עם כלים אפילו הכשרים.

והקראתי מכתב משנת תרפט של מורי חיים סינואני,

זכר צדיק לברכה,

באיזה גלולות ונידויים כנגד אלה ששינו קצת את המנהג בזמרה התימנית.

לא על נחתיה רבים.

חרפות וגידופים, ואמר אני ארדוף אותם,

והם בנידוי ובחירה ובשמתו.

בסדר, בסדר, הבנתי.

בסדר, הרב, אני מבין.

אבל איך הרב,

מה הרב מסביר על זה? על ישת פנים של הרב עובדיה יוסף אמרו ברדיו

שמותר לשמוע זמרים.

אי אפשר לבוא ולאסור כל זמר שיוצא.

הם עוברים על סימן טקס.

ולא רק זה שהם עוברים על סימן טקס,

יש חלק כאלה גם שנמצאים בהופעה היום של מרחיק משיח,

שהרב עובדיה יוסף אמר שמי שמופיע בתערובת אנשים ונשים,

אסור להזמינו ואסור להשתתף ואסור להדביק מודעות,

וזה נקרא מחזיק ידי עוברי עבירה,

וצלצלו לאחד הרבנים האלה מביתו של הרב ואמר מה אני אעשה איזה ערב צדקה, לא ידעתי.

מי?

תלמיד חכם לא תצא תקלה מתחת ידו.

ומה חשוב?

הצדקה לאיזה כולל?

או להעמיד את התורה על מקומה?

והוא מצדיק את הדבר.

הוא אומר שצריכים להקים ועדה ויש כבר ועדה וצריכים לעשות וכולי, אבל בסוף מה? הוא הולך לשם.

זה נקרא רבני העונות שאמרתי בהתחלה.

אם הרב דומה למלאך ה' צבקות לא ייסבו בלכתן ורגליהם רגל ישרה,

תורה יבקשו מפיהו.

אבל אם הוא כל פעם יש לו תירוץ לכאן ולכאן,

אם דלת היא נצור עליה לוח הארץ. בדיסק, אגב. דיסק.

אפשר לשמוע?

שום דבר כתבו הרב ווזנר, הרב אלישיב והכול. אין לשמוע את הזמרים הסוררים, ואתה גם לא יכול לשמוע את הכשרים,

אני מסביר לך.

כן, אני הבנתי.

אז מה אתה חוזר?

לא, כי זה לא...

כי זה לא מקובל עליך.

בסדר? לא עליי, אני רואה הרבה רבנים,

תגיד מה שאתה רוצה, ההלכה בשולחן ערוך אומרת שהרבנים האלה הם עבריינים,

כי הם עוברים על סימן בשולחן ערוך.

יודעים ועוברים.

אם ההלכה אומרת אסור, אז אסור.

לא כפי שפסקו גדולי הפוסקים,

כמו שהם בעצמם פוסקים,

לפי גדולי הפוסקים בשאר הדברים.

יכולים, יכולים. זה לרצות את הציבור,

והתורה לא תתכופף

בשום מצב.

גדולי התנאים פסקו שיש גזירת החורבן,

אז צריך להקפיד על גזירת החורבן.

למה צריך שחתן ישבור כוס בל תשחית?

מה הראשונה מהבית? אבל חכמים אמרו.

מה הראשונה מהבית? דברי תורה בלבד.

מה כל ההרצאות של מי שופר, שאתה אומר כן שירים. אין שירים. היה שירים. כל מה שיש עכשיו זה מותר על פי ההלכה לצורך חיזוק של בעלי תשובה.

וזה רק על ידי ניגון כשר וטהור.

כמו שמותר לעשות באירוע שהוא תורני,

כמו באצטדיון נגיד.

אז מותר להביא כשרים בשביל שזה אירוע של מצווה.

אז באירוע של מצווה מותר,

אבל רק את הכשרים ורק שירים שיש בהם טעם,

ולא בסגנון קלוקל ועוד הרבה גדרים.

אבל צריך להבין רבותיי, התורה לא תתכופף.

אנחנו לא צריכים לכופף את התורה כל פעם לפי אנשים.

ככה לא יישאר בעוד דור שתיים כלום,

כי נכופף הכול למטה ונגיד לא יכולים,

חלשים, אין כוח, מסכנים,

כולם מפגרים,

זהו, משוגעים, חולים,

וזהו, פטור.

כולם יוחשו ונפתור את הכול.

אין מה לעשות.

כשהתורה אמרה את זה, היא אמרה מתי?

כשכל העם היה בדיכאון אחרי החורבן.

אז אחרי החורבן היה צריך תזמורת בכל בית, לעודד.

מה, היום לא? אז אמרו, מה?

לא.

אדרבה, לא ישמעו. צריך לזכור את החורבן. והיום לא, הרב?

יש היום כל כך הרבה צרות ואסימות. איזה צרות? באמבולנסיה, תקלו. תקלו, מה היה? נגמר? הצרות זה בגלל הזמרים.

הצרות זה בגלל הזמרים

שמחטיאים את הרבים והעם נוהה אחריהם.

אתה יודע, הבעלים,

נביאי הבעל החטיאו את כולם. מה הם היו? כמו הזמרים.

הם מסכו, הייתה אופנה, פסלים,

זה היה טוב,

היה טקס חגיגי, היה נחמד, הייתה מסיבה, אכלו, עשו ברכות,

אבל לעבודה זרה.

זו העבודה הזרה של הדור הזה.

אז זאת אומרת, כמו שנביאי הבעל עשו,

כך היום עושים.

ומה אתה חושב, ששתקו?

היה נביא אחד שצעק.

קראו לו אליהו הנביא.

מאיפה השאר?

סתמו להם את הפה והרגו אותם.

אנחנו צריכים לדעת, מי שיילחם על כבודה של התורה ועל קיום ההלכה,

שכרו גדול מן השמיים וייטול שכר כנגד כולם, כמו שכתוב בגמרא.

למה אתה מגדל זקנך ארוך,

אמר כנגד המשחיתים?

הרב, מה הדין?

אחד שמוזמן לאירוע, לא הולך.

כך פסק. משפחה שלו, אח שלו. משפחה שלו, אח שלו. המשפחה שלו לא הולך.

ככה פסק הרב מוצפי להלכה, וככה פסק הרב רצבי להלכה.

הם נקטו, נכנסו לגוף ההלכה, ניתחו אותה ופסקו.

אם הוא הגיע ולא ידע,

הגיע ולא ידע, יגיד מזל טוב, ילך בהפגנתיות.

גם היא במשפחה קרובה. גם משפחה קרובה.

יראה שההלכה יותר חשובה.

מה לי אם החתונה היא בתערובת הנשים בנשים?

מה לי אם הזמרים הם פסולים ומחתים שאסור לשומעם?

זה איסור וזה איסור. מה אכפת לי?

הכל זה יפה. עכשיו, אם אני אתחיל את הדרשה שלי,

הייתי בא לפה עכשיו לכולל ומשמיע לך עכשיו שיר של אישה גויה,

מה היית אומר עליי?

אני שואל עכשיו אותך שאלה. יש גם מתירים לשמוע קול אישה שהוא לא מכיר.

אז אני שואל אותך, אני הייתי עכשיו משמיע כל הרצאה אום כולתום.

סמום כולתום בהתחלה וזה, איך היו מסתכלים עליי?

מה קרה לך? אתה התחרפנת?

מה?

אבל מה לעשות?

מי שרוצה יכול להגיד מה שהוא רוצה. הקדוש ברוך הוא רוצה את יראב.

את יראב.

לא סומך נופלים.

הוא רוצה לראות את אלה שהם חומה.

אני חומה.

אני לא דלת.

זה ההבדל.

מלחמת עולם להעמיד את התורה.

מה תעשה במלחמה עם האישה אם היא רוצה שהילדים שלך ילכו לבית ספר חילוני?

שואל אם אשתך רוצה לקחת את הילדים לבית ספר חילוני. מה תעשה? הוא יתחתן איתה על דעת זה.

מה תעשה כשאשתך רוצה לקחת את הילדים לבית ספר חילוני? אני אומר, הוא יתחתן איתה על דעת זה. אני שואל, אתה לא עונה.

אני עונה. אז אני לא אענה לך, תענה על זה.

אני עונה, יו. אם היא רוצה שאתה תשלח את הילדים לבית ספר חילוני, מה תעשה?

תילחם או לא? תילחם. תודה.

מה תעשה אם אשתך רוצה להביא?

את החילונים הביתה הכי פרוצים את הזמרים הסוררים

לא בית ספר שש שעות וחוזרים הביתה 24 שעות הפרוצים האלה בבית

שהולכים ומנהלים פייסבוקים עם כל הנערות ותראה באתר של מידת תסה מה מדברות הנערות כמעט נגעתי בו כמעט הייתי לידו מילים שאני לא יכול אפילו לחזור מידדוש

מידדוש

לא מדדוש סתם, מדדוש

הוא משאיר את זה,

הוא משאיר את זה, כולם קוראים,

זימה, עריות

עוד פעם צריך ביקורת, זה שלך

שמו תמונה עכשיו על הבית שלך של נערה שהיא לא צנועה, אתה תורידו לו,

תורידו לו,

אתה תוריד, אני אוריד, ואם יחזור עוד פעם, תורידו לו,

כן, פעם שנייה, תורידו לו, תורידו לו,

תורידו לו, כל רגע, כל רגע, גמור, הוא לא מוריד, הוא משאיר,

אדרבה שיש לו מעריצות, הבנת? בחור ישיבה, הרב הרב,

אבל זה נראה לי יותר מדי רחוק, באמת.

מה הולך, מה הולך להיות? לא נורא בתוק, סלחנות, זה הבעיה. סלחנות! מה סלחנות בזה? אתם סלחנים על חשבון ההלכה. לבוא ולשים וליהה, להוריד.

אתם סלחנים על חשבון ההלכה. שנייה, אז משעמם לו, הוא יושב כל היום. זה לא מעניין אותי. ומסתכל על כולם האנשים כותבים. אתה כנראה לא מבין מה זה פייסבוק, כשתבין אז תבין.

אבל מכל מקום, הסלחנות זה החולי, כי אין יראת שמים.

אם הייתה לכם יראת שמים,

הייתם צריכים להזדעזע. במקום להזדעזע אתם אומרים, מה הבעיה? מה הבעיה? קצת פריצות, קצת זימה, קצת עריות, מה יש? כלום. הרב, פשוט הציבור פה,

השאלה היא פה של הציבור,

השאלה של הציבור פה, איך מתמודדים עם הדבר הזה? הרי אנחנו לא רואים,

הרב סיפר לנו עכשיו פה על הפייסבוק.

אני בחיים שלי לא שמעתי על הדבר הזה. טוב מאוד, תמשיך לא לשמוע. ובאמת גם על השמות שהרב אמר טסה.

כן.

אז עכשיו אנחנו לא יודעים איך באמת להתמודד. פשוט. מאיפה אני יודע איזה זמר הוא כשר? פשוט. גדולי ישראל.

הרב אוזנר.

הרב אלישיב, תקשיב, הרב קניבסקי, הרב שלום כהן,

הרב מוצפי,

גדולי הספרדים, תימנים ואשכנזים פסקו שאסור לשיר את השירים שלהם חוץ מההופעות וכל שאר הדברים. אסור. רגע. של מי זה שלהם?

של כל הזמרים שמופיעים במעורב, זה כולל את כולם.

אין היום מי שלא מופיע במעורב חוץ מארז יחיאל ויהודה חדד

ואולי עוד אחת, שתיים.

אין יותר.

הבנת? חבושה גם מופיע במעורב.

מה זה מעורב? אז לכן, יושבים מעורב, מה זה מעורב? יושבים מעורב, זה האיסור שפסקו, כולל הרב עובדיה יוסף.

אתה אומר

שקר וחזר.

אלא מאי?

צריך להבין, אתם מושפעים מהחברה.

אבל הרב, אני שם את זה בפנינו. הנה פסק הלכה של הרב עובדיה יוסף בחתימתו,

שהוא אומר כך

בשנת תשס״ז בחודש אב, פסק הלכה.

שמענו בתחרת נפשנו על הפרצה הנוראה במחננו

של ערבי שירה וקונצרטים

בהם מופיעים זמרים וחזנים לשיר בפני אנשים ונשים

בתערובת

בתערובת רחמנא לצלן ואפילו שלא בתערובת.

זאת אומרת, יושבים נשים לחוד, גברים לחוד,

עם מחיצה לא של מטר כמו חומה פלסטינית.

וכבר אסרו

כל גדולי ישראל

באיסור גמור

את ערבי השירה

אפילו בנפרד

על כן,

באנו בזה להשמיע דעתנו דעת תורה.

1. הופעות מעין אלו אסורים באיסור חמור. הנה אתם רואים את זה על המסך, כן? יש מסך? אה, אצלכם אין.

2. האיסור חל

אה, יש את זה בהתחלה, הנה אתם יכולים לראות את הפסק הלכה בהתחלה.

האיסור חל הן על המארגנים והן על המשתתפים

שמעתם? גם המארגנים וגם המשתתפים.

גדולים וקטנים, אפילו קטנים בני שש.

שמעתם?

אנשים ונשים.

וכל שכן האיסור על הזמרים והחזנים שהרב עובדיה יוסף וכל הגדולים פה,

הרב אלישיב, הרב שטרמן, הרב יעקב אלתר, הרב סוחרדוב, הרב שמואל אל-אביב ווזנין וכולי וכולי,

כל אלה אומרים שהם מחטיאי הרבים שעליהם פוסק הרמב״ם,

שאין להם חלק לעולם הבא.

אבל דיברו על ערבי שירות. 3. אני יכול לדבר? 3. אסור לעיתונים לתת יד ופרסום להופעות אלה.

זאת אומרת, כל מי שנותן יד לפרסום האירועים האלה,

הוא חוטא במה שנקרא עכשיו.

הזמרים והחזנים המופיעים במקום תערובת,

אין להזמינם ולכבדם לשיר בשום אירוע,

וכן אין לפרסם אירוע שהזמרים והחזנים משתתפים בו,

כולל תפילות

ואירועים כשרים.

שמעתם? הם לא מצטרפים למניין.

אומר הרב מוצפי והרב רצבי בפסק הלכה,

לא בדעה,

כדי לא לחזק ידי עוברי עבירה.

ואני אומר לכם מה שלא אמרתי עד היום,

שהרב עובדיה אוסר לא רק את זה.

כשהיה סיפור שהזמינו את שווקה,

למרות שיצאתי נגדו שלא הזמינו אותו לאירוע שארגן שמחיוב בבנייני האומה,

והוא עשה תרגיל בשביל להביא אותו ואמר שכאילו הוא חזר בתשובה ועשו הצגה והוא לבש מגבעת ואמר דבר תורה וגידל זקנקן והכל והכל.

וחתם לרב עובדיה שהוא עושה ככל אשר יורוך כל מה שהוא אומר והוא מורי וריבי, פתאום הוא נהיה ספרדי עד אז הוא היה אשכנזי.

ולמרות כל זאת

ביקשתי מהרב אליהו שטרית שיגיד לרב דרך הרב עמאר

שפניתי אליו שיעזור בעניין

והוא אמר הרב עמאר שהרב עובדיה אמר לא טוב הדבר להזמין אותו

ובכל אופן הזמינו אותו ובילפו ואמרו שהוא חוזר בתשובה והיום אנחנו יודעים שהוא מושחת

שעובר כל עבירה בעניין הזמרה ומצפצף על הרב ועל בניו והוא אומר

הכל זה עניין של פרנוסה.

אז למרות שהרב דוד יוסף היה בביתו אחרי מאמצים ושכנועים וכו',

אמר לו אני לא יכול להפסיק פרנוסה.

מרוויח 20-25 אלף דולר להופעה ומסכן אין לו מה לאכול הוא צריך למחוק את התורה בשביל פרנוסה בהופעות מעורבות שאנשים זועקות

וצועקות וצוהלות איתו ביחד והוא אומר להם

להשאיר איתו ביחד והן שרות באוזני האנשים אז זה בסדר תשמעו אותו עוד שיערב לכם ותדבק נפשו בנפשכם הנפש הטמאה הזאת שעוד לא היה מחטיא רבים כזה בסדר גודל כזה הוא ומרדכי בן דוד ופריד וכל הרשעים האלה שחוטאים ומחטיאים נגד ריבותיהם ונגד גדולי התורה

וחלק מהם הבטיחו לגדולי התורה שלא ישאירו יותר וחזרו לסורם

בגלל שהם בן סורר ומורה לא רק סורר גם מורה לאחרים היתר בזה

אז אתם מקלים ראש הנה פסק הלכה

אין להזמינם אפילו לאירועים כשרים והיום יש ערב התרמה ויהיו שם רבנים חשובים

שעוברים על דברי הרב עובדיה יוסף וכאילו אומרים שהרב עובדיה יוסף מתיר כמו שהוא אומר

שקר וכזב הנה חתימתו מה הוא חזר בו?

כאילו מה השתנה הדין?

הדין מחטיא רבים כל שנה הוא מתחלף

ולא עוד

אלא שהוא אמר בפיו

ולי אמר את זה הרב עמר ממנו דרך הרב אליהו שטרית שהוא אמר לא טוב הדבר להזמינו

זה עוד לפני שהוא בילף את הרב

אז זה אותו דבר

אז אני מסביר עוד פעם

אז הנה יש לך את הפסק פה אדוני

אם אני צריך לשמוע לרב יצחק או שאני צריך לשמוע לכל גדולי התורה פה הרב ווזנר ואחרים שאומרים אין לשיר את השירים של הזמרים הללו אפילו בחתונות

ובשמחות של מצווה וכיוצא בזה

עם כל הכבוד לרב יצחק שהוא יכול להוציא הרבה ספרים אבל גדולי התורה מקובלים עליי יותר משום שהאחריות שלהם על עם ישראל היא הרבה יותר

עם הכתפיים הרחבות של עם ישראל

ולמדנו שרב ותלמיד

דברי הרב נשמעים ולא דברי התלמיד והוא עוד יכול להיות תלמיד אצלהם הרבה שנים

שההפרש ביניהם 50 שנה לפחות

מכל מקום צריך לדעת יהודים יקרים

זה המצב אז אפילו לראות תמונות שלהם זה שאת פני רשע לא טוב

אבל עכשיו ברוך השם התבררה הסוגיה שאמרתי עד כמה אתם מושפעים מהרחוב

אם הייתם לומדים את ההלכה לגופה

והיה כואב לכם על מה שתיקנו חכמים שהיו צריכים

לגזור גזרה כזאת על כל בית ישראל

אם הייתם מבינים את זה הייתם מבינים גם למה אתם שמים

אמה על אמה בתוך הבית זכר למקדש

הייתם מבינים למה אתם צריכים לשים אפר מקלה או לשים

לשבור כוס והייתם מבינים עוד הרבה דברים בעניין החורבן

אבל כיוון שאנחנו לא מצטערים על החורבן בכלל

ועושים שירים אפילו מהחורבן

אז ממילא זאת הבעיה.

ותשמעו את ההרצאה שלי שדיברתי בצפת אחרי הרצח

הנתעב

של איש מתוך הקהל פה באלעד

שרצח את הרב

אבו חצירה,

אז אמרתי שהשם שלו זה אשר דהאן

גימטריית טקס,

אותו סימן

של גזירת החורבן שלא לשמוע שירים בכלי שיר.

והשם שלו אשר דהאן גימטריית שירים.

אז זאת אומרת צריך להבין יהודים יקרים.

לא בכדי,

ואתם יודעים מה הרב אבו חצירה היה אומר כשהיו פותחים אצלו ככה יחיד בנו,

כשהיו פותחים שירים חסידיים בבית היה אומר תסגרו את העבודה הזרה הזאת

זה לשונו, זה כבר יותר מוקצן, נכון?

לקרוא לזה גם עבודה זרה, נכון?

זה אמר פה קדוש ששמר על עצמו.

אז זאת אומרת,

אתם רק סלחנים בגלל שאתם חיים אווירה של רחוב,

לא אווירה של תורה,

לא כואבים כאבה של תורה.

אם הייתה לכם יראת שמיים מספקת, הייתם בוערים.

הית סורבא דרבנן,

דרתח או ריתק אמר תחלה.

אתה לא יכול להיות שאנן שמוחקים את התורה עודף ועודף ועודף.

במקום להעמיד תורה, מחפשים איך להוריד תורה.

פה נקל ופה נקל ופה נגיד ופה מסכן ופה נדביק תווית.

אז מה יישאר? שום דבר.

בשביל זה אנחנו נראים ככה.

אם כל האנשים היו דוגמה אישית טובה,

לא היו נערים מסתובבים פה וכולי ועושים מה שהם רוצים.

מה הטענות שלהם, תשמעו?

הדתיים בעצמם הם לא כמו שהם.

זה עושה ככה, והרב אומר ככה, ועושה ככה, והולך ככה,

ועושה ככה.

מי נותן את התצדקה?

לא שזה מוצדק,

אבל מי נותן?

מסתכלים עליו, הרב לא דומה למלאך ה' צבאות, אז מה אתה רוצה ממני?

שאני אהיה המלאך.

אנחנו צריכים לחרוד,

זה נקרא חרדי, על דבר השם.

להיות חרדים על דבר השם.

יש דבר השם?

צריכים לקיים אותו בכל מחיר, אפילו יחיד בדורו.

לא מעניין אותך מה אומרים הציבור,

מעניין מה הלכה אומרת.

וגם אם תגיד,

יש מתירים,

ויש מקלים,

ויש ככה.

למה שאתה לא תחמיר? יש איסור להחמיר? אפילו אם תגיד שזה מותר לצד אחד,

ולהרבה צדדים זה אסור.

למה לא תחמיר?

למה לא תחמיר?

למה אם שאר דברים אתה אומר צריך להחמיר?

למה לא תחמיר?

למה באתרוג אתה מחמיר?

למה בלולב אתה מחמיר?

זה מצווה חד פעמית בשנה, זה עבירה כל הזמן.

למה אתה לא מחמיר?

וזה הרס הנפשות.

כי הם האלילים.

בתורה ישראל תפנו אל האלילים.

זה אלילות, תראו איזה הערצה להם,

תראו איזה צעקות של הבנות שלכם,

תראו מה חושבות עליהם הנשים.

אתם הורסים את הבתים שלכם לבד.

גם אם זה היה מותר וזה היה אופנה,

גם הייתם צריכים לזרוק את זה.

אם תראה שהשכן משפיע על אשתך ועוד שכן משפיע,

והיא משבחת את היופי שלו,

היית נותן לה כזה דבר?

ואתה שומע אותם, איזה זמר,

איזה זה, אתה יודע מה הוא עושה לי כשאני שומעת אותו?

ואתה יודע מה זה נשים קלות ראש?

ואתם לא אכפת לכם,

אז תאכלו אותה בתיאבון

ואל תבכו אחר כך,

כי את ההרס ואת החורבן בידיים שלכם אתם עושים.

ויתבעו מכם את זה.

גם מה שמותר ומזיק אסור.

יש איסור להחזיק זבל בבית?

אין איסור להחזיק זבל בבית.

כתוב בהלכה מתי מוציאים את הזבל?

לא כתוב.

אבל כל מי שמריח אותו כבר,

לא מחכה להלכה, נכון?

ואם ההלכה תגיד מותר,

מותר לשיר, מה אתה ממהר?

הוא אומר אני לא רוצה מסריח בבית.

זה מסריח.

אין מסריח יותר מזה.

זה ריח של עבירה וזנות יש בזה.

אם אתה לא מריח את זה, אז אתה גם כן כזה.

הבנתם, יהודים יקרים?

וזה בקצרה.

אני רק אראה לכם עד כמה הגאון מווילנה פחד יותר מכם. אתם הרי מלאכים, אתם לא מרגישים בכלל.

אבל תשמעו את הגאון מווילנה.

היה אומר, כשאני עובר ברחוב אני מרגיש קרירות ברוח.

וכשהיה יושב בבית ולומד, היה סוגר את החלונות ולומד לאור הנר שלא יסתכל ברחוב.

זה הגאון מווילנה המלאך.

ולפני שהיה יורד לרחוב היה קורא 13 פעם

ספר של הרמחל,

שער הזהירות 13 פעם.

למה? מחשש שהוא עובר ברחוב.

זה הגאון מווילנה.

אתם שומעים דבר כזה?

אנחנו פוחדים לצאת לרחוב, מחכים מתי נצא.

רוצים לראות?

הולכים לקניון להסתובב,

לא לקנות.

הסתובב, בואו נראה מה יש לקנות.

שום חשש, שום דאגות, שום דבר, כמה שיותר להסתובב.

אז הגאון מפחד,

החפץ חיים רועד,

גדולי התורה פוחדים?

אנחנו מה פתאום פוחדים?

בואו נעשה גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה.

אז מה, נעבור עם מנהרות מתחת לבית?

אז מה, נעבור מגגות לגגות?

נתחיל עם הקושיות הידועות.

אז מה?

אז מה נעשה?

נתחבא.

הלכה, בא הרמב״ם.

אם יש עיר,

מדינה שאין יראת שמיים, ילך ליראת שמיים. אם אין, ילך למדבר.

אה, כתוב עליך.

מה, הוא צוחק?

מה, הוא לא מבין שזו גזירה?

שאין הציבור יכול לעמוד בה?

הוא אומר מה צריך, ואתה עומרק.

תחליט מה שאתה רוצה ותסבול לפי זה.

הוא אומר לך מה התורה אומרת.

מי יתנני מלון אורחים במדבר?

אז החזון איש אמר,

שבתי המדרש והכוללים זה המדבר.

אז כמה שאתה ספון יותר בתורה בבית המדרש, אתה ניצל מהרחוב.

אבל החוכמה גם לא לקלוט אחר כך מה מדברים ברחוב.

לא רוצה לשמוע, לא רוצה לדעת.

עזוב אותי, לא מעניין אותי.

אין לך חוב.

אתה לא איש ציבור שצריך לנהל את העולם.

אתה תנהל את עצמך, תבנה את עצמך, ויום אחד אולי תהיה גדול דור שהעולם יצטרך לך.

אבל בינתיים תבנה את עצמך.

מה עניינך מה קורה בעולם ברחוב?

מה עניינך?

אלא מה?

הרחוב משפיע, אנשים לא יודעים את הסכנות.

חתם סופר, זכר צדיק וברכה, אמר פעם על תלמיד אחד שנזרקה בו מינות, רחמנא ניצלן.

האמינו לי, הוא אמר, כל פעם שהוא מבקר בביתי,

הבחור הזה,

הרי כאשר הוא יוצא, מיד אני לוקח ספר מוסר ללמוד בו כדי לגרש את הרושם.

אז החתם סופר קורא ספר שלם של מוסר,

להוציא את ההשפעה של מי שעבר שם שיש בו קצת מינות.

ולטהר את האוויר מנהרי החרש השחיר,

ולו אפילו בצורה הקלה ביותר,

כי הבל פיו של איש זה הלקוי בסתרים שלו בקלות ראש,

מטמא ומעכיר את האוויר.

אז תארו לכם, המוזיקה שהיא חודרת ללבבות

והיא מתנגנת. אתה יכול פתאום לנסוע באוטו, פתאום אתה שומע את עצמך שם.

מה קרה, מאיפה זה יצא?

הקליפה יצאה לבד, הוא מתחיל לשיר לבד.

למה? כי זה דבוק בך כבר.

הוא חושב שהוא לא מושפע, אין דבר כזה לא מושפע.

אין, אתה חתיכת איסור.

כל האיסורים בך.

וזה יוצא.

ואם מישהו יתחיל לשיר משהו, כולם מתחברים.

מאיפה זה יצא?

זה מונח בפנים.

מילא זה היה שירי קודש, אמיתיים, עם אנשים מיראים,

אז זה יכול היה לעורר את האדם להשתפכות הנפש,

לתשובה, כמו סליחות, סליחות אצל תימנים.

מתפללים אפילו מי שפרשו מן הדרך.

באים לבית הכנסת, שומעים סליחות של תימנים,

בוכים כמו ילדים.

למה זה אמיתי?

זה סליחות.

הוא מתעורר, גם אצלו יש מגרסא דיאנקותא משהו.

זה מתחבר ומתעורר, והוא יכול לעשות תשובה.

אבל מאדם שומע מוזיקה של הכלי ראש האלה, רק קלות ראש יהיה לו מזה.

שום דבר לא יהיה לו מזה. שום יראת שמיים.

לא ראינו, אמרו גדולי ישראל,

שמישהו אחרי מוזיקה רץ ללמוד גמרא.

אם זה היה כל כך מחזק,

היו שומעים שיר, לומדים מסכת.

עוד שיר, עוד מסכת.

אבל בדיוק הפוך, עוזבים את המסכתות ורוצים להופעות.

אם כן,

מכל שכן כמה ימים ונהרות של מים שאנחנו לא צריכים לשפוך על ליבנו,

כמה דברי כיבושין ומוסר לגרש ולהסיר את הרשמים הרעים שספגו ליבנו ועינינו מן האוויר הרע של בעלי התאוות והמידות המושחתות שאנחנו נפגשים בהם בדרך מקרה.

בכל שכן במזיד שהולכים להופעות ומשלמים גם כסף או קונים דיסקים או שומעים.

הרושם הרע שמשאירים אחריהם עוכרי הדת ומשובשי הדעות.

אני אגיד לכם בקצרה ולסיום כי הארכתי יותר מדי והצלחתם לתת לי להזיע מחום ליבי.

אני מודה לכם על זה כי אני אקבל שכר גדול על זה.

ובזכותכם התלבנה הסוגיה הזאת קצת יותר ואני מקווה שהיא תועיל לכמה ירעים שאני בטוח שכבר הושפעו מזה מהשומעים ושישמעו.

אבל ישמעאל הבן של אברהם היה ראוי בעיני אברהם להיות הבן הממשיך.

שהרי אברהם אמר לו יחיה ישמעאל לפניך.

זאת אומרת אברהם הסתפק בישמעאל משמע שהוא היה בעל מדרגה.

היה בעל מדרגה

אם הוא מסתפק בו.

והוא גם החדיר בו הרבה מידות טובות והוא היה מחנכו במצוות.

והיה רץ אל הבקר ונותן לנער.

זה הנער ישמעאל.

והיה לוקח אותו לכל מקום של מצווה כמו שהוא לקח אותו לעקדה.

אז ישמעאל היה כלי ראוי.

אבל פתאום יום אחד הוא התהפך.

יום אחד הוא התהפך.

והוא נהיה כזה שהתחיל לזלזל באביו ולזלזל באחיו.

מה קרה שהוא פתאום התהפך?

עד שהייתה צריכה שרה לומר גרשת בן האמה הזאת.

והקדוש ברוך הוא אומר שמע בקולה.

למה הוא התחיל פתאום?

למה הוא התקלקל?

למה הוא התהפך?

למה יצא נגד אבא שלו הקדוש,

שמלאכים נכנסים ויוצאים אצלו בבית.

למה הוא התהפך?

מה?

היה יוצא לרחוב.

היה יוצא לרחוב. ומה יש ברחוב?

מה יש ברחוב?

פשע. פשע ורשע.

אתם יודעים מה היה?

הוא שמע את ליצני הדור. דרך אגב, שתדע, אברהם

הרחיק את יצחק

ושילח את הבנים שלו,

זמרן ויוקשן,

בגלל שהם היו עושים תזמורת.

זמרן היה מזמר ויוקשן היה בתופים.

ככה כתוב במדרש.

והוא זרק אותם בגלל המוזיקה.

שמעתם?

אברהם אבינו הציל את יצחק שהרחיק אותו מהמוזיקה של זמרן ויוקשן.

עכשיו תבינו,

מה קרה שהוא השתבש והתקלקל?

אתם יודעים למה?

הוא יצא ושמע את ליצני הדור צוחקים על אבא שלו ואומרים שמאבימלך נתעברה שרה.

יצחק הזה זה לא מאברהם.

אתם שומעים?

אחד יוצא ילד מחוץ לבית,

כל השכונה צוחקת על אבא שלו והוא קונה את זה.

שמעתם?

השפעה של אבא הקדוש.

ובאים כלי הראש ליצני הדור,

אומרים צחוקים,

והבן יוצא נגד אביו.

כי לקנות דברי ליצנות זה בקלות, בקלות.

כי זה בא, אתם יודעים, בכיף, עם צחוק.

עם סטלבט.

אם ככה אומרים את זה, מה בחייאת וזה וזה,

ומה קרה לך, וכמה מילים, וזהו.

לא דברי חוכמה,

לא הוכחות,

שום דבר, רק ליצנות.

וככה הוא יצא לתרבות רעה.

עד שהיה יוצא נגד אבי ונגד זה.

וואי, וואי, וואי.

אז אם מי שגודל אצל אברהם יכול לצאת לתרבות רעה,

כמה צריך לשמור את הילדים מהרחוב,

כמה צריך למלא להם את השעות בבית

בדברים מתוחכמות, במהלכים מסוימים שהם ישבו.

סיפר לי הרב אהרון הכהן, החזן, הפייטן הנפלא,

השבת,

שהסבא שלו, שהיה המורי שלי כשהתחלתי ללמוד,

שהיה יהודי הרי שמיים בתכלית, אתה מכיר אותו, נכון?

מורי זכר יואל כהן,

הרב של שבזי בתל אביב,

הוא היה משלם להם

עשר שקל דאז,

אם הוא לומד משניות.

והוא נתן לו בזמנו,

כשהוא גמר שליש מכמות שהוא הקציב לו, עשרת אלפים שקלים לפני כשלושים שנה.

עשרת אלפים שילמד.

והוא היה יושב, והיה לומד משניות והכל בעל פה.

ככה הוא החזיק אותם.

ואמר להם, לא תצליחו בחיים שלכם, רק בתורה.

וכולם יצאו בני תורה.

אבל אנחנו במקום זה שמים להם סרטים במחשב.

לוקחים אותם להצגה עם הכשר.

לוקחים אותם תרבות יוון.

יש היתרים.

הכל מוטורים לא חם,

הכל שרוים לא חם,

הכל מחולים לא חם.

אז מה נשאר?

אבל בסוף, בגלל שהגרסא דיאנקותא של ישמעאל הייתה טובה,

בסוף הוא חזר בתשובה.

בסוף הוא חזר בתשובה.

אבל אנחנו, אין לנו הבטחה שבסוף יחזרו בתשובה.

אז כדאי מההתחלה לשמור, כי אנחנו לא יודעים.

וראינו מה זה בן סורר ומורה.

ונסיים עוד בנקודה אחת,

בת זמננו,

שבבא מאיר,

זכר צדיק וברכה,

שיצא להגביל את פני אביו שבא ממצרים,

אז הוא היה נצלח להגיע לשדה התעופה בן גורגור ולהמתין שמה.

והטיסה נתאחרה, הוא בא בזמן בשביל שלא לאבד זמן וגם בשביל לא לשהות שם.

והיא נתאחרה שלושת רבעי שעה.

והוא שעה שם כמובן מכוסה והכול, וחסידיו, והקיפו אותו והכול.

ופגש את אביו והכול והלך לביתו.

אחרי חמש עשרה שנה הוא עשה מסיבה והזמין הרבה אורחים.

שאלו אותו על מה המסיבה,

אז הוא אמר,

רק עכשיו אחרי חמש עשרה שנה הצלחתי לנקות את כל הרשמים שספגתי בשדה התעופה בשלושת רבעי שעה שהייתי שם.

והוא לא ראה כלום.

רק האווירה.

הרחש של רשושים של אנשים שהולכים וחוזרים.

אני חושב שנתתי לכם חומר מספיק לחודש אלול.

יש לכם שבועיים להתכונן לראש השנה,

ששם גוזרים

מה יהיה עם כל אחד.

כדאי לקבל קבלות חשובות.

כמובן שלא נספיק עוד לעשות את הכול.

אבל לצאת לדרך

לא יספו בלכתן

ברגליהם רגל ישרה.

אמן כן יהי רצון.

רבי חנניה בן הקשיא אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפי כך, ובהם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל, תורה ויאדיל.

אמן כן,

לדרך לא נספיק ותורה ותורה ותורה.

אמן כן ותורה ותורה ותורה ותורה ותורה, וכך יושב ותורה ותורה.

תתנשא מידתו ותתעלם ותרס שמנו נפשא ולרחום.

לילה מכל כל אחדות של אבו שבאנו ונחמו,

ותודה מרבנו רבו ותורה.

עם ישראל וארמון ארמון וכלנו על כל תלמידי תלמידי איתו שגישו אלוהים אלוהים תגידי גדולי ואחרו דרכי בחור עצר ועצר

שלום בן רבא וברחם על יעשה שלום עלינו וארמון וכל ישראל ואמרו אמן