תגיד להקב"ה בקשה א

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, רבותי.

היום נדבר

על עניין חשוב מאוד

בחודש אלול,

עניין התשובה והסייעתע דשמיא שיש בתשובה.

הרבה פעמים אדם

חושב איך אני אעשה תשובה,

איך אני אתגבר,

איך אני אתגבר על התאוות שלי,

איך אני אתגבר על ההרגלים שלי,

איך אני אתגבר על כל מה שעד היום עשיתי,

אבל בפנים הוא רוצה לעשות תשובה,

בפנים הוא רוצה לשוב אל השם,

הוא רוצה להתקרב אל השם,

אבל מצד שני הוא אומר, אני קשה לי, לא יכול.

איך?

איך אני אעשה?

היום נביא כמה דוגמאות

לסייעתא דשמיא בתשובה.

כמה אדם יכול לזכות

וכמה אדם אסור לו להתייאש מן התשובה.

כמה אדם יכול לזכות לסייעתא דשמיא בתשובה.

ולא יחשוב, אני לא יכול ואני לא מסוגל.

הגמרא במסכת סלנדרין,

בפרק חלק אומרת, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,

שנאמר, ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ.

נצר מתי מעשה ידי להתפאר.

אבל,

וממשיכה המשנה,

דברים שאחרים,

אנחנו לא כל כך רוצים לשמוע אותם.

ואלו שאין להם חלק לעולם הבא,

האומר אין תחיית אמיתי מן התורה,

האפיקורוס,

עוד כמה דברים שהמשנה מונה שם,

זה לא הזמן לדבר עליהם.

בהמשך המשנה,

המשנה אומרת,

שלושה מלכים

בארבעה אדיוטות,

אין להם חלק לעולם הבא.

מיהם המלכים?

ירבעם,

אחאב ומנשה.

מיהו מנשה?

מי היה מנשה?

מנשה היה בנו של חזקיה המלך.

חזקיה המלך, שבימיו לא היו ילד וילדה בני שלוש,

שלא ידעו את כל דיני טומאה וטהרה הקשים, הדינים הקשים של טומאה וטהרה,

שלא ידעו.

בני שלוש, ילד וילדה,

קל וחומר, הבוגרים יותר מהם.

חזקיה, שלימד את העם,

בימיו נעשו נסים נפלאות עם עם ישראל,

בימיו התגברו על כל האויבים.

הוא הלך לישון, והקדוש-ברוך-הוא עשה לו מלחמות.

יום אחד

אומר הקדוש-ברוך-הוא לישעיה הנביא,

לך ואמור לחזקיה,

סב לביתך,

כי מת אתה ולא תחיה.

מה יש?

אמר לו, מה קרה?

אמר לו, דע לך.

אתה לא קיימת מצוות פירייה ורבייה.

לכן,

סבל לביתך,

כי מת אתה בעולם הזה.

מורידים לך 15 שנים,

וגם העולם הבא לא תחיה, לא יהיה לך העולם הבא.

אמר לו ישעיה הנביא,

אמר לו חזקיה, ולמה? אמר לו, בגלל המצווה הזאת שלא עשית. אמר לו, תראה,

אמר חזקיה המלך, הייתי ברוח הקודש.

הוא ראה ברוח הקודש שהבנים שייצאו לו יהיו עובדי עבודה זרה.

אמר לו ישעיה הנביא, בהדי דכבשי דרחמנה, למה לך?

מה אתה מתערב בבריאה?

הקדוש-ברוך-הוא אמר לך,

הקדוש-ברוך-הוא אמר לך לקיים את המצווה?

אל תעשה חשבונות.

חשבונות שמים הם לא שלך.

את המצווה המוטלת עליך תקיים.

אמר לו חזקיה המלך לישעיה, אם כך,

תן לי

את בתך,

והזכות של אבותי וזכותך תגן עלינו.

אמר לו ישעיה הנביא שהוא לא מוכן לתת

את הבת שלו שתהיה אלמנה,

כי מן השמים כבר אמרו לו שחזקיה המלך עומד למות.

אמר לו, כלא נבואתך בצא, אמר לו חזקיה לישעיה הנביא.

כך מקובלני מבית אבי הבא?

אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם

על להתייאש מן הרחמים.

הלך

ויסוב אל הקיר, הוא התפלל,

אומרים חזקיה שהתפלל מקירות לבו,

ואז כשישעיה הנביא בחצר התגלה אליו, השם אמר לו, תחזור,

תגיד לו שהוא קיבל את השנים שלו בחזרה,

וגם את העולם הבא החזרתי לו,

ולקח

חזקיה המלך את בתו של ישעיה הנביא ונולדו לו שתי בנים.

שב נא ומנשה, שני הבנים של חזקיה המלך.

מה היה עושה חזקיה?

לא שמח על אף אחד,

גידל את הבנים שלו לתורה,

היה לוקח אותם על הכתפיים שלו ומוליך אותם לבית-המדרש,

למלמד,

שלא יהיו תקלות באמצע.

יום אחד אומרים בבנים זה לזה,

מה דעתך?

בוא תראה את הקרחת של אבא.

ממש מתאימה לו עוד עבודה זרה.

לקח אותם חזקיה והשליך אותם מידיו.

שב נא,

מת במקום,

נשאר רק מנשה.

חזקיה נפטר.

מי מלך תחתיו?

מנשה בנו.

מנשה בנו,

בן כמה היה?

בדברי הימים ב', פרק ל״ג,

מסופר

על מנשה,

בן 12 שנה, מנשה במולכו,

ו-55 שנה מלך בירושלים.

הוא היה בן 12 כשעלה למלכות.

אביו נפטר, עלה למלכות.

ומה היה?

ויהיה עשרה בעיני ה'

כתועבות הגויים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל.

עשה את כל התועבות של הגויים,

כל הדברים הרעים בעיני ה' עשה מנשה.

תראו מה הוא עשה, רבותי.

וישוב ויבן את הבמות

אשר ניטץ יחזקיה אביו.

היו במות

לעבודה זרה,

מזבחות שהיו מקריבים עליהן לעבודה זרה.

חזקיה המלך ניטץ אותן,

באה מנשה ובנה אותן בחזרה.

ויהיה כמזבחות לבעלים, לכל עבודות זרות.

ויעש אשרות, אשרות זה העץ, שעושים אותו עבודה זרה.

וישטחו לכל צבא השמים ויעבוד אותן, את הכוכבים, את המזלות.

כל דבר שהיה לו חלק בעבודה זרה, עשה מנשה.

תראו מה יותר הגדיל לעשות מנשה.

הוא בנה מזבחות בבית ה'.

בבית המקדש הוא בנה מזבחות לעבודה זרה.

בבית ה' אשר אמר ה' בירושלים יש מי לעולם.

למי הוא בנה? ויהיה בין מזבחות לכל צבא השמים בשתי חצרות בית ה'.

תראו מנשה מה עולל

בבית המקדש, בחצרות בית ה',

בונה מזבחות לעבודות זרות.

לא רק זה.

והוא העביר את בניו באש

בגיא בן הינום.

שאלו אותי לא מזמן, אם היה מצב כזה,

שהיה אדם שהעביר את בנו למולך.

מולך,

זו עבודה זרה, רחמנא ליצלן, השם ירחם.

שהיו לוקחים את הילדים ומקריבים אותם לעבודה זרה, רחמנא ליצלן, השם ישמור.

והנה, פה מסופר שמנשה לקח את הבנים שלו והקריב אותם לעבודה זרה.

בגיא בן הינום.

גיא בן הינום זה הגאייה הזאת

שנמצאת ביציאה מהכותל. כשיורדים כלפי מטה,

יש למטה עמק כזה, זה נקרא גיא בן הינום.

לא רק זה הוא עשה, עונן, וניחש,

וחישף,

ועשה עובי דיוני, היה מלא את המתים,

כל הדברים שהתורה אוסרת.

הרבה לעשות הרע בעיני השם,

להכעיסו כל דבר שהוא עושה כדי להכעיס את השם.

וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלוהים,

אשר אמר אלוהים אל דוד ואל שלמה בנו,

בבית הזה, בירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל,

אשים את שמי להלום.

רבותי, מנשה עושה את כל העבודות זרות.

במלאכים ב' מסופר עוד

שהוא לקח את כל עם ישראל,

והעבידו אותם עבודה זרה,

ושפך דם נקי הרבה,

עד שכל ירושלים התמלאה מפה לפה בדם של כל מי שלא רצה לעבוד עבודה זרה.

שפך דמם כמים בתוך ירושלים.

ויתא מנשה את יהודה ויושבי ירושלים לעשות רע מן הגויים אשר השמיד אדוני מפני בני ישראל. תארו לכם, רבותי,

עד כמה עשה מנשה רע.

וידבר השם

אל מנשה ואל עמו, לא הקשיבו.

מה הביא עליהם הקדוש-ברוך-הוא,

את שרי הצבא אשר למלך אשור? באו ונלחמו אתם.

לכדו את מנשה בכוחים,

הכוחים מפרשים פה, המפרשים שמו לו מעין

רצועה כמו שמושכים בה את בעלי-החיים,

וגם אסרו אותו בנחושתיים

בה הזיקים

ויוליכוהו בבלה.

אומרים חכמינו, זיכרונם לברכה, מה קרה עם מנשה?

כשהביאו אותו לבבל,

באו לשרוף אותו.

איך לשרוף?

שמו סיר ענק,

הכניסו לתוכו את מנשה,

שמו מתחת עצים והתחילו להבעיר.

מנשה, באותו הזמן,

כשהתחיל לבעור לו הרגליים,

התחיל לשרוף לו,

התחיל לצעוק.

למי הוא צעק?

הוא צעק לכל מיני עבודות זרות שיש בעולם.

הוא צעק לכל העבודות, לכל צבא השמים,

תעזרו לי, תעזרו לי, תוציאו אותי, תחלצו אותי.

אבל אין קול

ואין קשב, לא שמעו אותו.

שום עבודה זרה, אף אחד לא שמע אותו.

והנה,

כשעבר את כל העבודות זרות שיש,

לא נשאר לו למי לפנות.

הוא נזכר שאבא שלו, כשהוא היה צעיר, היה קטן,

לימד אותו שיש בורא לעולם.

ואז הוא בא ואמר כך,

ריבונו של עולם,

אם אתה שומע אותי,

ואם אתה יכול,

אז אולי תציל אותי.

מה אתם אומרים, רבותי? זו תפילה?

זו בקשה?

אפשר לשמוע על אדם כזה,

שהיה עושה דברים להכניס את הקדוש-ברוך-הוא,

לשמוע לו או לא לשמוע אותו?

עכשיו שהוא בצרה?

ריבונו, אם אתה שומע אותי, אולי תציל אותי?

ואז

באו כל המלאכים.

יש בשמים 12 פתחים שדרכם

נכנסות התפילות.

ואומר רבי חיים מוולוז'ין בספר נפש החיים,

שאת התפילות מוליכים המלאכים.

ועל זה הפסוק אומר, והעוף

יוליך את הקול.

את הקולות של התפילה באים המלאכים,

וכל מלה ומלה של תפילה,

לוקחים ומעלים אותה לקדוש-ברוך-הוא,

ועושים מזה כתר להשם יתברך,

מכל מלה ומלה,

במאמר מוסגר.

לכן כמה חשוב שנתעורר להתפלל בכוונה,

כי כל מלה בלי כוונה תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה.

אין לזה חיות.

לעשות תשובה ולהתפלל בכוונה.

לפחות, לפחות,

את הברכה הראשונה של שמונה-עשרה, לכוון בה כדת וכהלכה, להאט

מלה במלה, לכוון פירוש המלים לפחות.

לפחות הברכה הראשונה של השמונה-עשרה.

והנה באו המלאכים,

אמרו חס ושלום,

כזאת תפילה לא נקבל,

לא נעלה אותה כלפי מעלה.

סותמים את כל החלונות.

תפילתו של מנשה לא תעבור ולא תיכנס.

באה הגמרא ומביאה

את דברי רבי יהודה,

שחולק במשנה על חכמים.

חכמים אומרים שמנשה הוא מאחד משלושה מלכים

שאין לו חלק לעולם הבא.

בא רבי יהודה ואומר,

מנשה,

עשה תשובה, ויש לו חלק לעולם הבא.

מה קרה, רבותי?

וכעצר לו, כילה את פני השם אלוהיו,

וייכנע מאוד מלפני אלוהי אבותיו,

ויתפלל אליו, ויעטר לו, וישמע תחינתו,

וישיבאו ירושלים למלכותו.

אומרת הגמרא,

שמפה ראייה,

שכתוב, וישיבהו ירושלים,

הנה הקדוש-ברוך-הוא החזיר את מנשה לירושלים, תיכף אני אסביר איך זה קרה,

שיש לו גם חלק לעולם הבא.

באו חכמים ואמרו לו,

לירושלים הקדוש-ברוך-הוא השיב אותו,

לעולם הבא אין לו.

כשהוא בא והתפלל, אמר, ריבונו של עולם,

אם אתה שומע,

אולי תציל אותי,

אם אתה יכול,

תציל אותי בבקשה.

בא הקדוש-ברוך-הוא,

ואומר רבי שמעון בר יוחאי,

שחתר חתירה הקדוש-ברוך-הוא,

אל תקריא ויעטר לו,

אלא ויחטר לו שהקדוש-ברוך-הוא עשה חתירה.

מתחת לכיסא הכבוד

פתח הקדוש-ברוך-הוא פתח מיוחד

לקבל את תפילתו של מנשה,

אפילו כזאת תפילה,

הוא קצת נכנע מלפני השם,

נקבל את התפילה שלו,

ונעשה לו נס.

הציר הענק שהיה בתוכו מנשה התחיל להתעופף באוויר וחזר לירושלים.

וישיבהו ירושלים,

השם שם, ויתפלל אליו,

ויעטר לו, השם שמע לו,

ויחטר לו,

שעשה לו חתירה,

וישמע תחינתו,

וישיבהו ירושלים למלכותו,

וידע מנשה, כי ה' הוא האלוהים.

ואז בא מנשה ועשה תשובה,

והשיב את עם ישראל בתשובה,

הוא הסיר את אלוהי הנכר ואת הסמל ואת כל העבודות הזרות מבית ה' ואת כל המזבחות שבנה

בהר בית ה' הוא השליך אותן חוץ לעיר,

הוא בנה את המזבח

בבית-המקדש

וזבח עליו זבחי של עלמים מתודה לה' יתברך.

והוא אמר לעם ישראל

לעבוד את השם אלוהי ישראל.

שומעים, רבותי?

אדם

שלא עזב עבודה זרה בעולם,

שהחטיא את ישראל בעבודה זרה,

שפך דם כמים,

כדי שיעבדו עבודה זרה,

ומי שלא הרג אותו.

והתפילה שלו היתה כזו מעורערת.

הקדוש-ברוך-הוא קיבל את תפילתו וחתר לו חתירה,

ועל זה אנחנו אומרים,

כי ימינך פשוטה לקבל שווים,

כי ימינך אדוני פשוטה לקבל שווים.

מה זה ימין השם?

איך היא פשוטה לקבל שווים?

הפסוק אומר, כי ביה צור עולמים,

אל תקריא צור עולמים, אלא צייר עולמים,

באותיות יוד והי,

כי ביה, יוד וכי,

צור צייר עולמים, עולם הזה ועולם הבא.

עולם הבא נברא באות יוד,

עולם הזה נברא באות ה'.

אומרים חכמים, אם היה נברא העולם הזה באות ח',

אוי ואבוי היה.

מה יש?

האות ח',

סגורה משלוש צדדים, יש לה רק דרך אחת,

אנחנו נמצאים בתוך העולם.

אם אדם היה יוצא מתוך הח',

לא היתה לו דרך חזרה לתוך האות.

מה עשה הקדוש-ברוך-הוא?

את העולם הזה באות ה',

שיש לה אשנב מלמעלה.

ומשם הקדוש-ברוך-הוא, גם מי שיצא מהאות ה',

הקדוש-ברוך-הוא כי ימינך,

שולח הקדוש-ברוך-הוא את ימינו ומקבל את השווים ומחזיר אותם.

על זה נאמר תשובה,

תשוב ה'.

תשובה.

אדם חוזר לתוך ה'

תשוב לתוך ה' ואיך?

על-ידי מינו של הקדוש-ברוך-הוא כי מינך פשוטה לקבל שווים.

זו סייעתא דשמיא שהקדוש-ברוך-הוא נותן לנו לעשות תשובה,

לשוב אליו.

דעו לכם, רבותי,

אם היה לנו, נדמה לי שאמר את זה רבי ישראל מסלנט,

אם פעם ב-70 שנה

היינו נותנים לנו ראש שנה ויום כיפור,

היינו צריכים לעשות שמחה גדולה.

פעם ב-70 שנה, חודש אלול,

עם ראש שנה וכיפור, היינו צריכים לרקוד משמחה.

מה יש?

הקדוש-ברוך-הוא נתן לנו זמן

מיוחד לתשובה.

ועכשיו, כשיש לנו איזה כל שנה, אנחנו צריכים לשמוח.

כל שנה אנחנו עומדים על דעתנו,

מה המצב שלנו,

בודקים, מפשפשים במעשים,

ובאים ועושים תשובה,

והקדוש-ברוך-הוא החודש נותן לנו סייעתא דשמיא גדולה.

אני לדודי.

מה זה דודי?

מה זה דוד?

מה זה דוד, רבותי?

אומרים חכמינו,

בחודש אלול זה זמן של ידידות.

אנחנו בידידות עם הקדוש-ברוך-הוא.

איזה סוג של ידידות? של דוד, הקדוש-ברוך-הוא, כמו דוד.

אתם יודעים מה זה דוד?

דוד

זה משהו מיוחד.

הדוד בא ונותן מתנות.

אף פעם לא תראו שהדוד בא ונותן סטירה לילד. למה? זה ככה.

האבא צריך לחנך את בנו.

דוד

נותן מתנות.

אלול, אני לדודי, ודודי לי.

דודי נותן לי מתנות החודש.

לקחת.

סייעתא דשמיא בתשובה.

איי, איי, איי.

דודי לי.

אם אני לא,

אם אני לדודי,

אז אני, עזבו לי, דודי לי.

ואני לא, אני לדודי ודודי לי.

איי, איי, איי, רבותי.

בא מנשה, אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן,

כל מי שאומר שאין לו חלק לעולם הבא למנשה,

מרפא את ידיהם של בעלי התשובה.

אלא ודאי,

יש למנשה חלק לעולם הבא.

ואמרו שמנשה יושב בהיכל של התשובה,

והוא יושב בראש ההיכל עם כתר בראשו,

ראש לכל בעלי התשובה.

על זה נאמרת, שב אנוש עד דקה.

ואתה אומר, שובו בני-האדם, מה זה דקה?

אפילו עבד המסע, עבודה זרה, דמים.

דמים, שבר דמים, ד',

כ' כוכבים, עשה עבודה זרה,

א',

עבר על איסורי שעריות,

תשב אנוש עד דקה, אפילו את האיסורים הללו.

ותאמר,

שובו בני-אדם.

כי ימינך פשוטה לקבל שווים.

ה' נותן לנו סייעתא דשמיא, להתעורר, רבותי, להתעורר.

להתעורר.

לעורר את הנשמות.

אנחנו כולנו צריכים להתעורר.

עוד רדוד.

חודש אילוץ שלנו רדוד.

פה הולכים לסליחות, קצת מתעוררים. אה,

הה, אתה נשארים, איזה יופי.

אבל איפה אנחנו? איפה הלב?

איפה המעשים שלנו?

איפה זה בא לידי ביטוי?

זה לא בשיר האדון הסליחות.

זה לא באליך.

אליך ה' נשאתי עיניי שמא הכל תחנוניי כרוד אל חסדך וכולם עונים.

מרומים ארומים.

איזה יופי.

טוב מאוד.

אבל הלב!

להזיז את הלב! להזיז את הנשמות! להתעורר!

להתעורר בתשובה, רבותי!

להזיז את עצמנו!

חודש אלול, חודש של סייעתא דשמיא המיוחד!

נגיע לעשרת ימי תשובה, אה!

איזה יופי!

מגיעים לתשובה, עולים למעלה-למעלה, רבותי.

דרשו ה' בהימצאו קראו בהיותו קרוב.

זה עוד יותר, אבל לחודש צריכים לעשות הכנות.

ראש השנה עוד מעט.

מנשה,

אומר רבי יוחנן,

יש לו חלק לעולם הבא,

עשה תשובה.

הוא בא ולימד את כל בני יהודה לעשות תשובה.

הוא לקח את כל הבעלים, את כל עבודות זרות,

הוא סילק אותם מירושלים,

אבל עדיין

עשה תשובה.

ותראו, רבותי, באיזה מצב אדם נמצא,

איזה תפילה אמר,

וכבר זכה לספייתא דשמיא.

הגמרא מספרת, רבותי,

הגמרא מספרת, רבי אלעזר בן דורדיה,

הגמרא במסכת עבודה זרה, דף יז,

אומרת הגמרא,

תעני אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיה,

שלא הניח זונה אחת בעולם,

שלא באה עליה.

פעם אחת שמעה

שהיא הזונחת בקרחי הים,

והייתה נוטלת כיס דינרים בשכרה.

נטל כיס דינרים והלך ועבר עליה שבעה נערות.

ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

אומר המהר״ל

שאלעזר בן דורדיה היה כל כך הדוק בעבירה

שהוא עשה את זה בכל הלב, עם כל התאווה.

הוא מסר את הנפש שלו על העבירה, על התאווה שלו,

הוא עבר שבע נערות,

וגם בכל מאודיך.

כיס דינרי זהב.

האדם היה הדוק בעבירה,

היה בדיוטה התחתונה ביותר.

לא היתה אחת

שהוא לא.

תגידו לי, רבותי, הוא לא ראה אותה,

הוא רק שמע שיש אחת כזו,

אה, והיא לוקחת גם הרבה כסף, אז מי יודע איך היא נראית, ומי יודע, ומי יודע.

דמיונות, דמיונות, דמיונות.

והנה הוא הולך והוא עובר והוא מגיע אליה.

כשהוא מגיע אליה,

כשהוא הגיע אליה,

קצת היה לה,

קלקול קבע אומרת הגמרא שהפיחה.

אל הגזי.

אמרה,

כשם שהפיכה זו

אינה חוזרת למקומה,

כך אלעזר בן דורדיא, אין מקבלים אותו בתשובה.

מן השמים שמו לה.

מן השמים שמו לה בפה,

כשהיא תוציא מילים,

איזה מילים,

תדע לך, אתה כבר גמור.

הוא שמע את הדברים,

הזדעזע כולו,

ותראו, רבותי, איפה הוא הגיע. הוא כבר הגיע, כבר הציע לו את המיטות, עשתה הכול, הייתה מוכנה.

כבר היה בשעת הרגל עבירה, הגיעו כבר כמעט לעבירה,

וקרה משהו.

מן השמים סימנו לו.

שמו לה בפה.

תראה לאיזה מצב הגעת.

תראה באיזה מצב אתה נמצא.

תראה איזה שחיתות כבר יש בך.

מה יהיה איתך?

מה יהיה עם הנשמה שלך?

תתעורר.

לא יקבלו אותך.

רבותי,

אפילו אדם שנמצא בתחתית התחתיות,

בתחתית שאול,

לא יתייאש.

לא יתייאש מן התשובה.

לא יתייאש.

קצת עבירות אחים חמורות, לא יתייאש מן התשובה.

אין כזה דבר להתייאש.

אפשר עדיין לעשות תשובה,

ולא יתייאש משום יהודי מישראל.

ראינו רבים שחשבנו שאתם כבר לא יחזרו,

וראינו שחזרו.

לעמוד עליהם אפשר.

הרב אמנון סיפר לנו שהיה ספר אחד שהיה מסתפר אצלו.

שבע שנים

היה הולך אליו יום-יום-יום-יום להחזיר אותו בתשובה ולא התייאש.

כל מי שהיה בא להסתפר היה חוזר בתשובה,

הספר לא חוזר.

אחרי שבע שנים חזר בתשובה.

אין ייאוש.

אין ייאוש, רבותי.

הוא הגיע למדרגה התחתונה ביותר,

ואומרת לנו התורה,

הקדוש-ברוך-הוא מבטיח לנו,

לא מהסתים ולא געלתים לכלותם.

אומר הרב דסלר,

שהבטחה זו היא לא רק על הקיום הגופני של כלל ישראל,

אלא בעיקר על הקיום הרוחני.

הקדוש-ברוך-הוא כרת ברית עם האבות

שיהיה גבול להידרדרות.

כשנגיע לאיזו נקודה מסוימת,

האדם הזה, יעירו אותו מן השמים.

לא מהסתים ולא געלתים לכלותם,

רוחנית וגם גשמית.

תראו מה זה, לא נשאר בו כמעט כלום, האדם הזה. רבי אלעזר בן דודיה, לא נשאר בו כלום.

מגיע עד לאן?

ומאיפה שמו לו סייעתא דשמיא?

מהפה של אותה אחת.

אוי, אוי, אוי,

גם רשע גדול הקדוש-ברוך-הוא לא רוצה,

לא רוצה שימות,

כי לא יחפוץ במות המת,

כי בשוב רשע מדרכו וחיה,

הקדוש-ברוך-הוא, שהרשע יחיה.

הוא רוצה שיחזור בתשובה,

כי לא יידח ממנו, נידח.

השם רוצה כל נשמה.

הלוואי

שהיינו אוהבים את הצדיק הכי גדול בישראל,

אומר הבעל שם טוב,

כמו שהקדוש-ברוך-הוא אוהב את הרשע הכי גדול בישראל.

כי הקדוש-ברוך-הוא רוצה כל נשמה,

והקדוש-ברוך-הוא נותן לכל אחד, אומר הזוהר הקדוש,

שהקדוש-ברוך-הוא מכניס בלב כל אחד את דרך התשובה ורפואה לנשמתו.

והנה,

מה קרה אתו?

תדעו לכם, רבותי,

כשקריאה מן השמים יש,

בכל יום יש לנו הערות, הקדוש-ברוך-הוא מעיר לנו מכאן ומכאן.

תמיד יש לנו הערות,

תמיד יש לנו כל מיני הבזקים שהקדוש-ברוך-הוא נותן לנו להתעורר.

יש הערות פנימיות.

יש.

רק צריך להתעורר,

ולא לחשוב ולא לטעות ולא להתבלבל.

הדמיונות שלי לא נותנים לי את האבות, ומי יודע יצררה, תיכף נביא לכם את אור החיים הקדוש.

מה עשה רבי אלעזר בן דורדיה?

הוא עדיין היה אלעזר.

הלך, ישב בין שני ערים וגבעות.

אמר, בטח אני בעצמי, איך אני אוציא את עצמי מהמצב?

אמר,

ערים וגבעות בקשו עלי רחמים.

אמרו לו, עד שאנחנו מבקשים עליך, צריכים לבקש על עצמנו,

שנאמר, כי הערים ימושו והגבעות תמותנה.

גם הערים והגבעות לא יישארו, הכול יהיה מישור.

אז לא נשאר מאתנו כלום. מה, צריכים לבקש עליך?

על עצמנו אנחנו לא יכולים לבקש.

צריכים לבקש על עצמנו.

אמר, שמים וארץ בקשו עלי רחמים.

אמרו לו, עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו.

מה נאמר? כי שמים כעשן נמלכו,

והארץ כבגתיב להן קיום, לא לשמים, לא לארץ.

אמר, חמה ולבנה בקשו עלי רחמים.

אמרו, עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו,

שנאמר, וחפרה לבנה ובושה חמה.

אמר, כוכבים ומזלו, תבקשו עלי רחמים.

אמרו לו, עד שאנו מבקשים עליך, אני אבקש על עצמנו, שנאמר,

ונמקו כל צבא השמים.

שומעים, רבותי?

אומרים המפרשים שבאמת,

אומרים המפרשים שבאמת,

לא שהוא דיבר,

הוא חשב בעצמו, אני אפנה אליהם, אבל אמר, הם לא אוכלים לעזור לי,

אלה לא אוכלים, או יש מפרשים שהמלאכים ענו לו,

המלאך הממונה על כל דבר בבריאה,

כל מלאך ענה לו, המלאך של ההרים, הגבעות, ושל השמים, ושל הארץ,

ענו לו.

אמרו לו, אנחנו נבקש על עצמך, צריכים לבקש על עצמנו.

עד שאמר,

אין הדבר תלוי אלא בי,

הדבר תלוי רק בי.

אם אין אני לי,

מי לי?

אם אין אני לי,

מי לי? אף אחד לא יעזור לי.

לכן, מה עשה רבי אלעזר בן דורדיא?

שם ראשו בין ברכיו וגאה בבכייה עד שיצאה נשמתו.

עד שיצאה נשמתו מרוב בכי.

מה אנו למדים מכך? תשמעו, רבותי,

לפעמים אם אדם אומר, אני אעשה תשובה, אבל אני לא יכול לבד.

עד שגם אשתי תעשה תשובה, גם אני אעשה תשובה.

עד שבעלי יעשה, גם אני אעשה.

זה אח שלי יעשה, גם אני אעשה.

החבר שלי יעשה, גם אני אעשה.

דוד שלי יעשה, גם אני אעשה.

לא, אני לא יכול לבד. אי, אחרים יצטרפו אלי.

רבי אלעזר בן דורדיא אומר,

אם אין אני לי, מי לי? קודם תעשה את התשובה,

שאחרים יצטרפו אליך אחר כך.

היא תלך בצניעות, גם אני אלך בצניעות.

אם היא תתפלל, אם היא תטול ידיים, גם אני אעשה.

לא צריכים לחכות לאף אחד,

לא לשמים, לא לארץ, לא לדודים, לא לאחים, לא משפחה, אף אחד תעשה קודם כול את התשובה.

אם אין אני לי מי לי.

מן השמים שלחו לך יערה,

תאיר את הנשמה שלך,

אל תחשוב שאין לך עולם הבא.

אפילו מנשה יש לו חלק לעולם הבא.

בא רבי אלעזר בן דורדיא ולימד אותנו עוד פרק,

בהלכות תשובה,

שעל התשובה צריכים למסור נפש.

מסירות נפש הוא בכה עד שיצאה נשמתו.

היי היי, רבותי,

מסירות נפש על התשובה.

הוא בוכה ובוכה ובוכה עד שיצאה נשמתו.

למה יצאה נשמתו? הוא הבין

שככה הוא כבר לא יכול לחיות.

אמר, אם כך,

אני חייב לעשות תשובה, מה לא יהיה?

לא יעזור.

אם אדם חושב שהוא לא יכול להתנתק מהתאווה,

אדם יישן בשבת,

יעשה תשובה, לא יכול.

איך אני לא אשן בשבת?

אתה יכול!

אתה מסוגל!

וה' יעזור לך!

לא מסוגל לו לנסוע, לא מסוגל לו לעשות. בטח שאתה יכול!

אין כזה מה שאתה לא יכול!

קשה, קשה!

רבי אלעזר בן דורדיא מסר נפש!

אם תמסור נפש, יהיה לך קשה פעם, פעמיים!

שלוש! תתרגל, לא יהיה לך קשה.

אדם יש לו תאווה כזאת, דמיונות כאלה,

דמיונות אחרים.

אני אראה כך, אני אעשה כך, יהיה לי טוב כך,

יהיה לי מתוק כך, תהיה לי טעווה כזאת.

דמיונות!

אדם אומר, אני רואה כדורגל,

איך אני אתנתק?

איך אני מסוגל?

אם תרצה אתה יכול!

תתנתק מהדמיונות!

מי שרוצה, יכול!

אי קשה, אבל אפשר,

ניתן, מסוגלים לעשות.

כן, רבותי,

אדם ימסור נפש על התשובה,

ודע לך.

הרבה פעמים אדם אומר, איך אני אעשה?

בארצות השם דרכי איש,

גם אויבי ביתו יסכים עמו.

כשאדם ירצה ובאמת יגיע,

יגיע הזמן, גם אשתו תסכים אתו.

תרצה בכל הכוח,

גם בעלך יסכים אתך,

גם ההורים ילכו אתך,

אתך ואתך.

גם הילדים ילכו אתך.

תרצה בכל הכוח, השם יעזור לך.

יש סייעתא דשמיא מיוחדת לבעלי התשובה.

קשה?

מסירות נפש.

בחר רבי ואמר,

יש הקונה עולמו בשעה אחת.

והוסיף,

לא דיין

לבעלי תשובה שמקבלים אותם.

קיבלו אותו בתשובה.

לא דיין, אלא קוראים להם רבי.

וואו,

מי הרב?

ומי אמר עליו רבי? בשמים הכריזו עליו רבי אלעזר בן דורדיה.

מה יש?

הוא לימד אותנו פרק בהלכות תשובה.

לא לעשות חשבונות,

לא לחפש ישועות וכל מיני דברים.

תשובה זה תשובה עד השם אלוקיך,

בשלבים,

בשיא הכוחות,

צעד אחרי צעד.

אבל אפשר לעשות תשובה,

להתגבר על כל המכשולים.

ניתן לעשות תשובה, רבותי,

לא להתייאש.

אומר אור החיים הקדוש,

יש עוד מה לומר פה,

אבל אני חייב לקצר.

אומר אור החיים הקדוש,

כי תצא למלחמה לא אביך.

וראית סוס ורכב אמריו ממך,

לא תירא מהם, כי אני אשר אלוהיך עמלך מארץ מצרים.

אני אגיד את הדברים בקיצור.

אומר אור החיים הקדוש,

רמז הכתוב למלחמת היצר הרע, אהדה ממצרו,

ובא להסיר מלבבו מורך

את הפחד,

את הרכוכיות.

אמר איך אני אצא למלחמה על האויב הזה,

על היצר הרע הזה.

איך אני אצליח להתגבר?

איך אני אצליח לחזור בתשובה?

אומר אור החיים הקדוש,

שני דברים מונעים את האדם מן התשובה.

מה הם?

אחד, הוא אומר,

יש.

את היצר הרע הזה הוא כל כך מלומד במלחמה.

אני לא מלומד במלחמה.

אני לא יודע את כל התכסיסים שלו.

כששניים יוצאים להיאבקות,

אדם מיומן,

כבר עבר הרבה התגוששויות והיאבקויות ותחרויות,

ואימונים ואימונים ואימונים, ולמד תכסיסים מהכול.

והשני,

הוא אף פעם לא התנסה בזה.

מי בדרך כלל יצליח?

מי ינצח?

זה המאומן, וזה לא שלא מאומן.

אומר אור החיים הקדוש,

הרי היצר הרע

בין 5,771 שנה.

ואני, בן כמה אני?

בן כמה אני?

והוא מלומד למלחמה.

הוא הכשיל כבר את כל העולם.

חוץ מהארבעה שלא חטאו מעולם,

מי הם?

בנימין בנו של יעקב אבינו, אמרם אביו של משה,

ישי אבי דוד וכלאב בנו של דוד. רק ארבעה, לא חטאו מעולם.

הארבעה הללו לא חטאו מעולם.

אבל ההוא הצליח את כל העולם כבר להכשיל.

אז מי אני ומה חיי?

איך אני אתגבר עליו?

לא רק זה, אומר האדם,

אני הרי יש לי גוף בהמה,

גוף בהמי.

הגוף הבהמי שלי, מה הוא רוצה?

רוצה את העולם הזה.

והאדם מורכב

מגוף ונשמה.

הנשמה רוצה ענייני מה?

ענייני שמים, רוחניות.

ואילו הגוף, מה רוצה?

ענייני העולם הזה, תאוות.

מוטבעים באדם כל מיני תאוות לקיום העולם.

הוא חייב לאכול, הוא חייב לשתות,

לישון, כל הדברים.

פרייה ורמייה,

זה תאוות שמוטבעות באדם, שהוא צריך, זה צורך האדם.

הוא אומר, אני גם יש לי צרכים.

ולא רק זה התאוות, זה דמיונות.

איך אני אתגבר על זה?

לא רק זה, רבותי.

אומר האדם, אני כבר התרגלתי,

יש לי הרגלים,

כל כך הרבה עוונות,

הטומאה אופפת אותי, איך אני אשתחרר.

אומר אור החיים בקדוש,

שלושת הדברים הללו מרומזים בפסוק.

כי תצא למלחמה על אויביך זה היצר הרע.

וראית שאתה לא יכול לא.

למה?

וראית סוס?

הוא סוס מלומד למלחמה,

ואתה לא.

ורכב,

הרכבה של הגוף עם הנשמה, והגוף שלך גם רוצה עולם הזה.

לא רק זה, גם הוא אומר לך,

עם רב ממך,

עם רב עוונות מלא עוונות, שעשית אותם, זה ממך.

עופפים אותך, כושרים אותך, אתה בטומאה, התרגלת, איך אני אצא מזה?

איך אני אצא מהדבר הזה?

איך אני אתגבר על היצר הרע?

באותו מקום עמד רבי אלעזר בן דורדיה.

אומר אור החיים בקדוש,

בא השם מאמר,

כי תצא למלחמה.

לא תירא מהם.

לא תירא מהם. למה?

כי השם אלוהיך עמך.

אני אקריא לכם את לשונו.

פירוש, אין אמת.

אם היית בא למלחמה בכוחך,

אין בך כוח לעמוד במלחמה זו.

אין לך כוח.

אבל,

כיוון שהשם אלוהיך עמך,

כוחו גדול להצילך.

יש כוח לקדוש-ברוך-הוא להציל אותך.

הקדוש-ברוך-הוא אתך.

כי כשבא אדם להיטהר,

ימינו יתברך מקבלתו,

כשאדם בא רוצה, ימינו של השם מקבלת את האדם.

אדם בא להיטהר.

ימינו יתברך מקבלתו, ונדבק להשם,

והוא יכניע מציריו. השם נותן לך כוחות. השם נותן לך כוחות מעבר למה שאנחנו, למה אנחנו.

ואתה יודע ראייה.

אמר לך מארץ מצרים,

זה מופת חותך, רבותי, אומר אור החיים הקדוש.

כי השם מפרק הקליפה מן הקדושה ומבררה,

והוא סוד העלאת ישראל ממצרים, כידוע, לידיכם.

וזה לך עוד כדי שתתחזק במלחמה.

וכן, הוא אומר,

צופה רשע לצדיק,

הוא מבקש לעמיתו,

השם לא יעזבנו בידו.

השם לא עוזב את האדם.

אם אדם באמת יוצא למלחמה,

שהם נותנים כוחות לאדם מעבר ומעבר ומעבר למה שבכוחו להשיג.

על זה אומר רבנו יונה,

ויתבהר בתורה כי יעזור השם לשווים כפי אשר אין יד טבעם משגת.

זאת הבטחה של השם יתברך.

השם יתברך מבטיח לעזור.

השם יתברך מבטיח לתת סייתא דשמיא.

צריך לרצות לקום ולעשות מעשה.

זו סייעתא דשמיא, רבותי.

לקום ולעשות מעשה,

לא להיבהל, ועד כדי מסירות נפש.

לעשות מהפכים.

יהודי, מהפכן.

יהודי, לעשות מהפכות.

יכולים לעשות הכול.

תראו, הנה, אחרת הפכה את כל המדינה.

עשתה אוהל ומחאה,

ותראו מה הולך עד היום, למעלה מחודשיים.

יהודי זה מהפכן.

יכול לקחת את הכוחות, להפוך אותם,

והקדוש-ברוך-הוא נותן לך סייתא דשמיא.

ומעבר לזה, רבותי, בזה אני אסיים,

אומר הרב פינקוס

שפעם אחת

הגיע רופא למחלקה

שהיו צריכים לתת טיפול אינטנסיבי לחולים.

בכל המחלקה היו כולם

שצריכים טיפול.

טוב, תורנות לילה,

חלק מהרופאים התפטרו, לא יודע מה קרה להם.

מחאה עוד מחאה.

והנה,

אמרו לו כך, תשמע,

אתה פה לבד,

אבל יש לנו כאן כמה רופאים שיכולים להגיע לעזרה אם צריך.

הם מסתובבים בכל המחלקות ונותנים סיוע לכל המחלקות.

בסדר?

מה עשה אותו רופא? מסר נפש כל הלילה,

קפץ מזה לזה, טיפל בזה, טיפל בזה, טיפל בזה.

לקראת בוקר,

אחרי שכל הלילה הוא עבד קשה,

היה צריך לטפל בשני חולים.

שניהם

קיבלו אירוע, צריך לטפל בשניהם בדחיפות.

טיפל באחד,

בזמן שטיפל באחד, השני כבר מת.

באו ותבעו אותו למשפט.

אמרו לו,

נו,

אתה אשם.

אמר להם, אני אשם?

אני מסרתי נפש כל הלילה על החולים.

מה יכולתי כבר לעשות?

מה היה בידי לעשות? היה עוד חולה, טיפלתי בו.

אמרו לו, אתה,

ברשלנות שלך הרגת את החולה השני.

רשלנות? אני מסרתי נפש על כולם.

אמרו לו, אמרנו לך,

שתזדקק לעזרה,

תתקשר למחלקה, ישלחו לך רופאים לעזרה.

למה לא הזרקת עזרה?

אומר הרב פינקוס, תשמעו, רבותי,

טעמים שאדם

מרגיש אין לי כוחות,

הוא כבר מוסר נפש.

אומר הרב פינקוס, תזריק עזרה.

תתפלל להשם.

ואם הקדוש-ברוך-הוא מחכה לתפילה שלך, תתפלל.

השם ייתן לך סייעתא דשמיא, עם כוחות התפילה.

לא, הנה, מסרתי נפש.

אבל תתפלל גם.

על התשובה צריכים גם להתפלל,

שהשם ייתן סייעתא דשמיא.

השם נותן סייעתא דשמיא, רבותי.

ראינו אצל מנשה,

רבי אלעזר בן דורדיא, אור החיים הקדוש,

מבאר לנו את הפסוקים.

צריך לקום ולעשות מעשה, רבותי.

נשארו פחות משלושה שבועות

ליום הדין.

עדיין אפשר לעשות מהפכות.

לא מאוחר.

חודש אילול, כמו שאמרנו, זה חודש הידידות.

אני לדודי.

השם נותן מתנות.

תראו שהחודש אדם רוצה קצת יותר לעשות.

יש יותר סייעתא דשמיא.

צריכים לנצל את החודש.

צריכים לנצל את האורות

הגדולים שיש החודש.

יש אורות גדולים.

השם נותן מתנות,

כדוד שמחלק מתנות לאחיינים שלו.

ככה זה החודש. אני לדודי ודודי לי.

אם אני אהיה לדודי,

אם אני מתחיל, הבעל יתער,

מסייעין בידו.

יהי רצון, רבותי,

שנזכה את כולנו לתשובה שלמה,

נזכה בעזרת השם לכתיבה וחתימה טובה,

לגאולה שלמה, במהרה בימינו, אמן ואמן.