תחזיקו חזק! דברים מתוקים מדבש - הרב אורי יצחק שליט"א
- - - לא מוגה! - - -
גרה בבהמה אותה תאכל.
את מי אמורים לאכול?
מעלת גרה בבהמה.
יש,
יש שני סימני טהרה.
מעלת גרה,
מפרסת פרסה.
בגמרא במסכת חולין,
שימו לב,
כתוב
כל עוף הדורס טמא.
כותב הרמב״ן,
כפי מזג המאכל
כן יהיה טבע האוכל.
בסדר?
אם אתה אוכל חיה טורפת,
אתה תהפוך להיות חיה טורפת.
לכן, תשימו לב שאנחנו אוכלים
רק חיות נרדפות.
אנחנו לא אוכלים חיות טורפות.
למה אנחנו לא אוכלים את החזיר?
הוא גם נרדף.
אני חושב שהוא שקרן.
הוא מראה את הטלפיים שלו שהוא כשר, אבל מאחורי זה.
מעלה גרה.
לא מעלה.
אז הוא רמוי, הוא שקרן.
אז כדי שלא נהיה שקרני, אני מאמין. נצח ישראל לא יישקר.
לא אוכלים אותו.
אבל לעתיד לבוא הוא יחזור בתשובה.
זה נקרא חזיר.
אז יהיה איזה שהוא כנראה זן מסוים
שיהיה מותר לאכול אותו.
כך כתוב בחז״ל.
אבל נכון לעכשיו,
אין מציאות כזאת.
הוא עדיין בשקריו.
אז נחזור לעניינינו.
כותב הרמב״ן,
כפי מזג המאכל כן יהיה טבע האוכל.
למה? כי אבר מחזיק אבר.
אבר הנאכל נותן חיות לאבר האוכל המקביל אליו.
זה דוח שערי הקדוש אומר
שצריך להיזהר לא לאכול דברים מסוימים.
אה?
זה איזה זוכרית, אבל... לא, חוץ מזה.
מוח לב וכבד.
כן?
ששם זה בעצם המרכזים של הדם.
או מלך.
או לימך.
או כלום.
אם מלך לא, אם לימך או מלך.
לא, לא ב...
אם המוח שלך
שולט על הלב והכבד,
אז אתה מלך.
אבל אם הלב שלך, הרגש שלך שולט,
אז זה לימך.
כי זה לב,
קודם לב,
אחר כך מלך, אחר כך יכבד.
אבל איפה נמצא כל הפסולת של הדם?
בכבד.
אז אם אתה מתחיל משם,
זה כלום.
כף, למד, כף, למד, מן.
אם כן,
כמו שאומר הזוהר הקדוש,
שזה סוד נפש הבעמית שבאדם.
והסוד של נפש החוטאת וסוד הקורבנות וכו'.
עכשיו, תראו.
כתוב
שהלאו בעשרת הדיברות של לא תחמוד,
הוא כולל,
הלא תחמוד,
הוא כולל את כל הדיברות ואת כל התורה.
מה הכבד?
דוגמה, מה שדיברנו עכשיו.
העוף שטורף
סימן שאין בו את מידת ההסתפקות.
נאמר במסכת מכות,
בא חבקוק
וחמידן על אחת.
אחרי שאמרו כל מיני אופציות,
חבקוק בא ואומר,
וצדיק באמונתו יחיה.
לא האיש באמונתו יחיה, כמו שאומרים הטיפשים.
וצדיק באמונתו יחיה.
מה הכוונה?
שזה עניין ההסתפקות.
הוא, יש לו את האמונה,
הוא מסתפק במה שיש לו.
באמונתו יחיה.
בהמה שמעלת גרה
היא מסתפקת במאכל שבקרבה.
לכן, אם שחקתי איתו כל הזמן, מעלה מורידה,
מעלה מורידה.
אז אין לה צורך לאכול עוד משהו. למה?
היא משחקת עם מה שיש לה בתוכה.
מעלה מורידה, מסתפקת.
טוב, תעזבי, תקחי משהו חדש. לא צריך, אני... זה בסדר.
יש להם מה להתעסק.
וכן,
מי שהיא מפרסת פרסה,
אז היא אינה דורסת וטורפת,
אלא
גדלה על אבוסה.
לכן היא לא צריכה את הציפורניים כדי לדרוס ולטרוף.
עכשיו שימו לב.
מי שיש לו,
הרבה מאוד,
יותר על מידת סיפוקו.
עשיר.
יש לו הרבה יותר ממה שהוא צריך.
והוא מסתפק במה שיש לו.
מה זה במה שיש לו?
בכל הרזרמות גם.
בוודאי
שאין זה הסתפקות. זה לא נקרא הסתפקות.
רק מי שמסתפק כדי סיפוקו,
זוהי מידת ההסתפקות.
איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי.
אז אומר הגאון מבין לה ככה.
מעלה גרה,
מה זה גרה?
מה זה גרה? מה פירוש המילה גרה? מאיפה זה בגרה הזאת?
אז הוא מקביל את זה לדבר אחר. תראו איזה דבר.
הוא אומר ככה, נאמר בספר שמות,
עשרים גרה השקל.
השקל, כמה הוא?
עשרים גרה.
מה התרגום אומר על עשרים גרה?
עשרים מאה.
זאת אומרת שגרה זה מאה,
מטבע,
שנקרא מאה.
כמה זה מאה? כמה השווי של מאה?
כתוב שמאה שווה לשני פונדיון.
וכמה שווה פונדיון?
שני איסרים.
כך מובא במסכת קידושין.
מה יוצא?
שמאה
זה ארבעה איסרים.
כי אמרנו שמאה זה שני פונדיונים.
פונדיון הוא שני איסרים.
יוצא שמאה זה ארבעה איסרים.
ארבעה איסרים.
בסדר?
עד כאן מובן?
ממשיכים.
במסכת פאה אמרו,
ממתי כל אדם מותרים בלקט?
שמה כתוב,
אלא כדי שיהיה עני יוצא ולא יהיה מביא בארבעה איסרים.
וכמה זה ארבעה איסרים?
שהוא מזונות
לו ולאשתו
ליום אחד.
שזה מזון של שתי סעודות.
לא שלוש סעודות ליום,
שתי סעודות, מידת ההסתפקות.
יוצא.
שגרה.
זה מידת מזונו בצמצום של העני ליום אחד.
וכמו שאמרו במסכת סוטה,
כל מי שיש לו פת בשלו ואומר מה הוא אכל למחר אינו אלא מקטני המנה.
וכמו שנאמר בירידת המן בספר שמות,
שכל יום ירד המן לישראל,
כשיעור הנצרך, ליום אחד.
למה הקדוש ברוך הוא לא שם להם ככה שיהיה להם לשבוע?
ליום אחד.
למה?
שתתרגל למידת ההסתפקות ולפתוח בקדוש ברוך הוא
שהוא ידאג לך למזונותיך מחר.
כמו שהוא דאג לך למזונותיך היום, הוא ידאג לך גם למחר.
השאלה אם תקום מחר בבוקר זו שאלה אחרת.
זה מי הבטיח לך?
אנחנו כל הזמן חושבים על הפרנסה והמשכנתה והחובות ופה ופה ופה ופה ופה ופה ופה ופה ומי הבטיח לך שתקום בכלל מחר בבוקר?
אז מישהו בוטח בשם,
אז הוא יודע.
אם נקום מחר בבוקר
הוא בטוח שקדוש ברוך הוא ידאג לנו למזונות.
בטוח.
אז על מה צריך להתפלל?
שנקום מחר בבוקר.
אז אדם צריך להרגיל את עצמו במידת ההסתפקות.
ואתה רואה את זה שזה מהפרשה,
פרשת שמיני, לומדים את זה מהעניין
של הבהמות והעופות.