קלטת 674 פרנסת שתי משמרות

- - - לא מוגה! - - - 

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫

‫‫‫

‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫ ‫‫‫

‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫ ‫‫‫ ‫‫‫ ‫‫‫ ‫‫‫ צהריים טובים, בעזרת השם נעשה ונצליח.

‫‫‫‫ ‫בהשם עלינו ברחמו וירוויח.

‫‫‫‫ ‫‫אריאל בן פרידה ויגאל בן פרידה

‫ ‫יזכו לפרנסה טובה והצלחה ‫ ‫בכל מעשי ידיהם.

‫‫‫‫‫‫‫ ‫והשיעור יהיה לעילוי נשמת ‫‫‫ רבי אלעזה, רבי חצרה, ‫בן שמחה ומנוחתו עדן.

‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫ ובכן,

‫התורה אומרת, ‫כי תוליד בנים ובני בנים ‫ונאשנתם בארץ

‫והשחטתם ועשיתם פסל תמונת קול ‫ועשיתם רע בעיני ‫אדוני אלוהיך להכעיסו.

‫כי תוליד בנים ובני בנים.

לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם שהאדם הוא כפוי טובה

ואינו יודע להשהות בלבו את העושר המוענק לו.

לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם

שהוא כפוי טובה ואינו יודע להשהות בלבו את העושר המוענק לו.

לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם שהוא כפוי טובה ואינו יודע להשהות בלבו את העושר המוענק לו.

לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם

שהוא כפוי טובה

ואינו יודע להשהות בלבו את העושר המוענק לו.

הבנתם?

לא הבנתם.

לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם שהוא כפוי

טובה ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו.

מי שיבין, שיסביר לי מה יבין.

הנה אמרתי חמש פעמים, בבקשה, כן.

תן לו מיקרופון רגע.

כשאדם מקבל מהקדוש ברוך הוא, אין רעה יוצאת מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא.

ועם אדם, אני פעם הייתי אצל רבי דוד,

ורבי דוד אמר לי,

בימים שהייתי עובר צמצומים וכל מיני דברים מאוד קשים,

אמר לי, ושתמיד תהיה בשמחה.

למה תמיד תהיה בשמחה?

היום אני מבין את זה בדיעבד,

ונראה לי שגם מה שאני מבין זה מעט מאוד.

אבל תמיד תהיה בשמחה זה,

הקדוש ברוך הוא רוצה להעניק לבן אדם רק טוב,

ואנחנו,

בגלל המציאות היומיומית שלנו,

לא שאני אומר שזו סיבה,

אבל זה המציאות.

המציאות שלנו מדומיינת,

והדמיון הזה מסלק מאתנו את הטוב ומכניס אותנו

לדברים שמה שקשורים לדמיון זה בעצם לא הכי טוב.

אני אחזור על מה שאמרתי, ונראה אם זה מסתדר עם מה שאמרת.

כמעט בטוח שלא.

אז נתת דרשה יפה.

לא דיברה תורה,

אלא כנגד טבעו החלש של האדם,

שהוא כפוי טובה,

ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו.

מי יכול להסביר לי מה אמרתי?

אחרי שלוש פעמים אמרתם שהבנתם.

כן, תן לו, תן לו.

השאלה היא אם האדם מבין מה הוא קיבל מהקדוש ברוך הוא.

והשאלה היא מה האדם נותן לקדוש ברוך הוא. זו הנקודה, אני חושב, של מה שאמרה אומר.

אני אחזור על מה שאמרתי, ותגיד לי אם זה בסדר עם מה שאמרת.

לא דיברה תורה,

אלא כנגד טבעו החלש של האדם.

שהוא כפוי טובה,

ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו.

אני עומד על ספרים של מוסר.

באחד הספרים אומרים,

זאת אומרת, האדם,

הוא לא יודע אם הוא תראה שהוא חולה, אז הוא מרגיש את מה שיש לו.

אז אולי הוא מגיע, רואה את הקדוש ברוך הוא.

ברגע שהוא בריא ושלם, אז הוא לא רואה את זה.

במשמעות שכן הם מתפילים,

ברגע שהתפילים זזים מהראש או מהיד,

לא יושבים נכון,

הוא מזיז אותם. זאת אומרת, הוא נזכר בקדוש ברוך הוא, שהוא מתפלל לקדוש ברוך הוא.

אבל אם זה יושב לו על הראש או התפילים שיושבים על היד

ולא זזים, אז התפילה נמשכת כמו,

בלי לשים לב לדבר.

זו הנקודה.

אז כולכם אומרים לי את מה שלמדתם תמיד,

אבל אני שואל על מה שאני מדבר עכשיו.

עוד פעם.

אני אחזור

עוד פעם.

בוודאי.

אני אחזור עוד פעם.

כי תוליד בנים

ובני בנים ונושנתם בארץ

והשחטתם ועשיתם פסל תמונת קול ועשיתם הרע בעיני אדוני אלוהיך לכעיסו.

לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם.

שהוא כפוי טובה ואינו יודע להשות בלבו את האושר המוענק לו.

תכף,

תן ליהודים מאחוריך.

הפסוק מדבר על כי תוליד בנים ובני בנים.

הגמרא אומרת, הקדוש-ברוך-הוא אומר, מי קדימני ואשלם לו.

אדם, הוליד בנים, חושב שהוא עשה אותם.

והוא לא יודע להכיר את הטובה של הקדוש-ברוך-הוא כשהוא נתן לו את הטובה הזאת, את הבנים האלה.

ואחר כך,

אחרי שהוליד בנים, הוא אומר, כוחי ועשי עשה לי את החיל הזה.

ואז הוא מתחיל לקפור בקדוש-ברוך-הוא ולהאמין בכוח שלו.

רגע, בוא תשמע מה אני אומר,

ואם זה מסתדר, מה שאמרת.

חכה.

לא דיברה תורה,

אלא כנגד טבעו החלש של האדם,

שהוא כפוי טובה,

ואינו יודע להשהות בליבו את העושר המוענק לו.

עוד אחד אחרון נראה.

אני חוזר על הפסוק מההתחלה.

כי תוליד בנים ובני בנים

ונושנתם בארץ

והשחטתם ועשיתם פסל תמונת קול,

ועשיתם הרע בעיני אדוני אלוהיך להכעיסו.

לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם,

שהוא כפוי טובה,

ואינו יודע להשהות בליבו את העושר המוענק לו.

לא לזרוק מילים. אם מישהו רוצה להגיד מסודר משהו, אני אשמח לשמוע.

תן ליהודי בסוף.

צ'אנס אחרון.

אולי זה כמו שאומרים בנשמת קול חי, שכמה שבן אדם ינסה להודות להשם, הוא לא יוכל להודות להשם

ולהעריך את ההטבה שהשם נותן לנו.

אז אולי זה יכול להיות שבגלל שאנחנו לא יודעים להעריך את ההטבה שהשם נותן לנו,

אז זה החולשה שלנו,

ואנחנו לא יודעים להעריך את זה,

ובגלל זה אנחנו לא מאושרים,

והשגרה שוחקת אותנו, ואז אנחנו פשוט לא יכולים להיות מאושרים.

כי אם היינו יודעים להעריך באמת את כל ההטבה שהשם נותן לנו,

כמו שאומרים,

על כל נשימה ונשימה,

האדם היה צריך להודות להשם.

אבל בגלל שהאדם הוא צריך לאכול ולישון,

והוא צריך לעשות את כל הדברים שהגוף צורך,

בגלל זה אז חז״ל תיקנו לנו את התפילות ואת הברכות שנעשה כביכול את המינימום שבן אדם יכול לעשות.

ובגלל שהטבע שלנו חלש,

אז אנחנו לא יודעים להעריך את ההטבה שהשם נותן לנו, ואם היינו יודעים להעריך את ההטבה שהשם נותן לנו, אז היינו מאושרים.

אולי זה היה הכוונה.

אתה היית קרוב יותר, אבל עדיין זה לא מדוקדק.

בוא עכשיו נסביר את זה.

כי תוליד בנים ובני בנים

ונושנתם בארץ

והשחטתם.

לא דיברה תורה בפסוק הזה אלא כנגד טבעו האכלה של האדם.

מה טבע האכלה של האדם?

שהוא כפוי טובה.

מה זה כפוי טובה?

הוא כופה על הטובה. יש לו טובה

והוא כופה עליה. מה זה כופה? מכסה אותה.

היא לא ניכרת יותר.

כפוי טובה ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו.

זאת אומרת, הוא קיבל אושר.

מה האושר הוענק לו?

אבל אחרי שהוא קיבל את האושר המוענק לו,

טבעו החלש לאדם, שהוא כפוי טובה,

לא יכול להשהות בליבו את האושר המוענק לו באותה רמה לפחות

של אותה שעה שהוא קיבל אותו.

כי היא תוליד בנים.

איך אנחנו שמחים כשבא לנו הבן הראשון?

ואחרי חודש זה אותו דבר?

ואחרי שנה זה אותו דבר?

בן שבע זה אותו דבר? בן שש עשרה זה אותו דבר?

לא.

ובני בנים,

אתה סבא ראשון, נכד ראשון,

איך אתה מאושר שזכית לראות עכשיו נכד?

איך הרגע הזה?

זה נשאר אחרי זה?

לא.

נחזור.

לא דיברה תורה,

אלא כנגד טבעו החלה של האדם,

שהוא כפוי טובה,

ואינו יודע להשהות בליבו את האושר

המוענק לו.

בשעה שהעניקו לו את האושר, הוא ידע מהאושר.

הוא היה מאושר.

הוא היה בשיא האושר.

אבל הוא לא יודע לשמור אותו.

הוא לא יודע להישאר באותה רמה של הודיה לקדוש ברוך הוא.

כי טבעו חלש.

לדוגמה,

כל הישג רוחני שמתפעל עליו

בזמן ראשון,

חיש מהר מתיישן,

ונעשה אצלו חסר כל ערנות,

וממילא הולך ונקלש אצלו רגש החובה

להודות ולהלל לה' יתברך.

זאת אומרת,

אדם מתפעל מאיזה דבר גדול רוחני.

ואחרי שהוא התפעל,

האם זה יישאר או לא?

לא יישאר.

הולך ונקלש

עד שהוא לא מרגיש סיבה להודות.

נגיד,

סידרו לאדם חברותא,

וחברותא מיוחדת מאוד.

זאת אומרת, בן אדם מיוחד

שהוא קופץ וצוהל איך הוא זכה לקבל חברותא כזה,

שסוף סוף הוא לומד במתיקות,

בהבנה,

במתינות מאושר שאין כדוגמתו.

אבל אחרי כמה חודשים שהוא רואה עם החברותא,

הוא מרגיש אותו דבר כמו שהוא התחיל איתו?

או שיש לו כבר תלונות וקצת טרוניות וקצת ככה,

ובהתחלה הוא אמר, אני בחיים לא אחר לשיעור הזה,

זה הכי חשוב לי בעולם.

אחרי זה הוא מזייף,

פתאום הוא לא בא,

עכשיו הוא טרוד וכולי וכולי. מה קרה?

איפה העושר הראשוני של ההישגיות הראשונה שהייתה לך?

למה זה ירד?

על אהרון כתוב,

כאשר צווה,

כאשר צווה עושה אהרון

בדיוק כמו שציווה אותו השם,

כמו שציווה אותו משה.

נו, וכי יש ספק שהוא עושה אחרת? לא.

כמו שציווה אותו בהתחלה,

ככה אחרי שנים.

זה בדיוק אותו דבר, אותה הרגשה,

אותה תחושה,

אותה עבודה בדיוק בלי שינוי, בלי תמורה.

זאת אומרת,

אנחנו אפילו אם משיגים הישג רוחני,

מתפעלים עליו בזמן הראשון.

חיש מהר

מתיישן

ונעשה אצלו חסר כל ערנות,

ממילא הולך ונקלש אצלו רגש החובה להודות ולהלל השם יתברך.

מקור האושר,

הקדוש ברוך הוא, מקור האושר הרוחני המוענק לאדם.

והנה מחובתנו,

חובה יש לנו,

לא לתת לפוג לרגשי ההודיה.

אנחנו צריכים כל רגע לפמפם,

לא לתת לרגשות שהשגנו לדעוך, לקלוש.

אנחנו צריכים כל הזמן לשמר על השמחה, על האושר,

תמיד.

אפילו לשעה קלה.

לחצוב השכם וערים מעמקי התורה ניצוצות חדשים כל הזמן.

ורגש התפעלות

על חידוש התורה לא יצונן אפילו לרגע.

כל הזמן לעבוד את הקדוש ברוך הוא בהתפעלות. מה זה התפעלות?

התפעלות זה לא שאדם אומר, וואו, התפעלות, וואו.

התלהבות, וואו, וואו.

התפעלות זה להיות מתפעל.

מה שאנחנו למדנו,

את הפעולה של מה שאנחנו הכנסנו,

נרגיש בחוץ.

רואים שאדם התפעל.

מה זה מתלהב?

כמו להבה,

כשמדליקים נר,

בהתחלה הלהבה עולה גבוה,

ואחר כך מה?

היא יורדת.

זה נקרא מתלהב.

מה זה מתלהב? רק בהתחלה.

התלהבות.

ואחרי זה מה?

דעיכה.

לא, לא.

אתה צריך להיות להבה, לא מתלהב.

כל הזמן להבה.

וזה קשה לנו.

למה?

כי טבעו של האדם חלש,

והוא כפוי טובה,

ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו.

קיבלת אושר, תשהה אותו.

לא.

ישר הוא מחפש חידושים אחרים. זה כבר אני מכיר, זה אני יודע.

זה הוא כבר לא מתפעל.

עכשיו הוא מתפעל מהילד השני שיבוא.

ואחר כך הוא מתפעל מהילד השלישי שיבוא.

אחר כך הוא מתפעל מהבן זקונים שיבוא. מה עם הראשונים?

עבר.

איפה ההתלהבות?

זה מה שכתוב בפסוק.

כי היא תוליד בנים

ובני בנים

תתיישב

ותתפתח בכל המובנים.

אבל יש מצב שתגיעו

ונושנתם בארץ.

ההתפעלות הראשונה על חסדי השם יתברך,

שהוציא אותנו מעבדות לחירות

והעניק לנו את התורה,

וגם בנה לנו את בית הבחירה,

מקום ששואבים רוח הקודש.

אבל מתוך ההרגל

שבעבודת הקודש הזו,

מתוך ההתיישנות

תגיעו למצב של והשחטתם.

לא רק שלא תכירו טוב על הקדוש ברוך הוא,

אלא והשחטתם.

תוסר מכם ההתפעלות

עד כדי שתגיעו ועשיתם פסל תמונת קול ועשיתם הרע

בעיני אדוני אלוהיך להכעיסו.

אם אדם מגיע למצב של ונושנתם,

אתה תגיע לוהשחטתם.

כי תוליד בנים ובני בנים.

אתה בונה את החיים שלך מאושר,

יש לך בנים,

יש לך דירה,

יש לך כל מה שאתה צריך.

אחרי זה, זה מתיישן, זה כבר יש לי.

יש לי ילדים,

יש לי כבר דירה,

יש לי מכונית,

יש לי כסף,

יש לי משכורת,

אבל אין, זה,

אין כבר כלום, זהו, ונושנתם,

ונושנתם, ונושנתם.

אז מה עושים?

והשחטה.

יכולים להגיע עד כדי עשיית פסל.

מי מדובר?

דור

שיצא מעבדות?

יצא מעבדות.

210 שנה.

עינויים איומים ונוראים.

שחיטת ילדים, הטבעתם.

מה לא עשו להם?

שחטו תינוקות.

אחרי זה יציאת מצרים.

באותות ומופתים.

אכילת המן.

מעמד הר סיני. בארה של מרים. ענני כבוד.

אוהל מועד.

שכינה שרויה. ענן הולך לפניהם יומם.

אין גן עדן, עלי אדמות.

אפשר מפה להגיע לעגל?

זה כבר יש.

יש.

כבר זה אנחנו בפנים.

גמרנו.

מגיעים לארץ.

מזהירה התורה.

תדע לך,

אומר משה רבנו לעם ישראל,

כי תוליד בנים ובני בנים. אתה תיכנס לארץ,

כל אחד יהיה לו דונמים,

ויהיה לו איש תחת גפנוף תחת תאנתו,

ויהיה לכם קרקעות ונחלות והכול מסודרים,

ויהיה לכם בנים ובני בנים,

ואתם תהיו כמה שנים כבר ככה, ונושנתם.

זה היה כבר מצב שאתם מתיישנים במצב הזה, כבר.

זו הסכנה הכי גדולה, אומר משה רבנו, ונושנתם.

אז, והשחטתם, אתם תגיעו עד השחיתות הכי גדולה שיכולה להיות,

שתעבדו עבודה זרה.

בכמה דורות משנכנסו לארץ עבדו עבודה זרה, נחמד הניצלן,

וכמה הלכו מהיהודים,

וכמה חורבנות,

וכמה צרות עד היום.

הכל מסוד,

ונושנתם והשחטתם.

יש חיי נישואין, מה שאוהב לדבר הרב יוחייב.

ונושנתם והשחטתם.

בהתחלה התלהבות חתן וכלה,

כמסוש חתן על כלה יאכלהו לאו.

כולם רואים חתן וכלה,

יודעים איזה אושר יש להם היום הנכסם.

בואו נראה אותם אחרי שלוש שנים.

כמסוש חתן על כלה

ונושנתם.

ואם עוברים עשר ועשרים שנים,

ונושנננתם.

זה כבר זגנים.

עכשיו הבעל כבר בפייסבוק מתכתב כמו שצלצלה אל האישה המסכנה, ממש רחמנות.

בעלה היא חיה בחרדות.

ברוב החרדות ממנו.

והבן אדם יושב בפייסבוק

ומתכתב לו כאילו בחור צעיר.

וכל יום היא רואה

מוריד את הזקן,

מסדר את הזה,

הולך ככה,

חזר להיות צעיר.

והבית מתפרק.

אישה שיש לבעלה פייסבוק בבית והיא לא שוברת לו את הפייסבוק,

הוא ישבור לה את הבית.

להחזיק את הדבר הטמא הזה,

זה הרס

של כל בתי ישראל.

כל המלחמות עכשיו בעולם שיצוצו,

זה מהפייסבוק.

כל הצרות,

כל הדברים הנוראים, מהפייסבוק.

זה היה צררה בקרב האחרון.

הביא כלי משחית

שחדר לכל הבתים

וככה הורס.

למה?

אחרי כמה שנים שחיים,

ונושנתם.

אחרי ונושנתם, השחטתם.

מתחילים להשחית את הדרך וכופרים בטובה.

אותה אישה שהייתה כמסוש חתן על כלה,

היא כבר נהייתה עג'וזה בג'וזה,

וכבר לא מעניינת,

ועכשיו הוא הולך לרעוד בשדות זרים.

יש גם מקרים הפוכים.

שיהי בפייסבוק.

והוא בכולל.

זה הסוד של ונושנתם.

אם אדם לא יודע לעורר ולחדש את רגעי האושר ולשמר אותם תמיד, ואת ההודיה לקדוש ברוך הוא,

על כל מצב,

הוא נכנס לסכנה גדולה שנקראת ונושנתם.

תזכרו את המילה הזאת,

ונושנתם.

ואחרי זה בא מיד והשחטן.

התורה מזהירה אותנו שהתקררות כזו

עלולה להפיג מכם את האהבה לאלוקים ולארץ.

ממילא וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים.

כי אם מתעלמים מההתפעלות הראשונה,

אם מתעלמים מחסד הנעורים של הימים הראשונים,

את התשוקה לקיום המצוות והמעשים הטובים,

ממילא נחלשת כל המהות

בלב יופסד.

כי הערבון המתאים ביותר לקיום המצוות

זה ההתפעלות

הבלתי פוסקת.

איזה ערבון יש לנו?

איזה ערבון יש לנו שנוכל תמיד לקיים את המצוות?

זה ההתפעלות הבלתי פוסקת.

תראו, בקרב הלומדים

יש אנשים

שעל כל חידוש תורה ולו הקליל ביותר יוצאים מגדרם. קמים, קופצים, דופקים על השולחן.

תשמע איזה וורט מסתובבים. חיים את זה, חיים. הם משמרים את ההתפעלות.

נפגשים עם מישהו, אומרים לו, תשמע מה חידשנו היום.

תשמע פה, הוא כל הזמן חי את זה.

כל הזמן הוא משמר ערנות, כל הזמן.

אדם כזה, לא יהיה לו מצב של ונושנתם,

הוא רק יעלה ויעלה ויעלה ויעלה.

מכל משמר צריכים לנצור את חמימות הלב

שלא תפוג.

חמימות הלב שלא תפוג.

יש פסוק שאומר, משה רבנו לקדוש ברוך הוא,

הצאן ובקר יישחט ומצא להם.

אם את כל דגי הים יאסף, הוא מצא להם.

באים עם ישראל, מגשים, משה רבנו, תשמע, אנחנו רוצים צאן, רוצים בקר, רוצים דגים, רוצים זה, רוצים, רוצים, רוצים.

אז הוא אומר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

הצאן ובקר יישחט.

נו, אני אשחט להם.

הוא מצא להם.

אם את כל דגי הים ייאסף,

אני אאסוף להם את כל דגים של הים.

הוא מצא להם, הם יהיו מרוצים.

פרש אוספורנו,

איך יספיק זה להסיר את תלונותם?

גם אם אני אביא להם את כל הצאן והבקר והדגים שיש בעולם,

אתה חושב שתסור תלונתם?

מאחר שאינם שואלים בשר,

אלא כדי לנסות.

כמו שכתוב, וינסו אל במדבר.

אין ספק

שכמו שניסו בזה,

ינסו במאכלים זולת זה לאין תכלית.

כל פעם יגידו משהו אחר. טוב, עכשיו מנגו.

אין מנגו.

רוצים מנגו, אבוקדו.

יתחילו להגיד עוד מאכלים לאין תכלית. לא נגמור את העם.

ואתה, ריבונו של עולם,

לא תסור את בחירתם.

כמו שאמרו, חכמים זיכרונם לברכה.

לא להגיד חזל.

לא לקצר, להגיד חזל.

להגיד תמיד חכמים זיכרונם לברכה.

למה?

זכר צדיק לברכה.

חזל זה לא אומר כלום.

זיכרונם לברכה, צריך להגיד. זכר צדיק לברכה.

החכמים אחר כך ישלמו לנו על זה שאנחנו מזכירים אותם זה.

זכר צדיק לברכה, לא להגיד חזל, יש כאלה שאומרים חזלנו

חזל לא להגיד חכמים זיכרונם לברכה, עוד שתי תיבות מקבלים עליהם שכר גדול

אז חכמים זיכרונם לברכה אמרו הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים

אז זאת אומרת אתה ריבונו של עולם אתה לא תשנה את בחירתם

והם ימשיכו לבקש ולבקש ולבקש

זאת אומרת

כל ההשגה של עם ישראל

היא רק על ידי חידוש

כל הזמן מבקשים חידוש מהקדוש ברוך הוא

שהקדוש ברוך הוא יחדש להם דבר פלא שממנו יראו יכולתו וטובו וחסדו

ובעבור החידוש הראשון

שוב הם מתיישנים

מה עם המן?

התפעלות שאין כדוגמתה

הוא אומר זה כבר יש לנו כל יום

עכשיו אנחנו רוצים בשר

חג הדגים

עוד חידוש

ומה עם הקודם? זה כבר ישן ונושנתם

עכשיו אנחנו עושים משהו חדש

זאת אומרת אנשים

לא יכולים להישאר עם דבר אחד בהתפעלות תמידית

לכן האנשים לא זוכים למדרגות

נשאלתי מספר פעמים

איך יש לי כוח וסבלנות

כל יום,

כל יום, 35 שנה לרוץ

ערב-ערב ממקום למקום ולהתחיל לדבר שעתיים-שלוש כל פעם

די

בן אדם מגיע לרוויה

די

נכון, אנשים מתעייפים, לא?

צריך לשמר את ההתפעלות הראשונה

מה ההתפעלות הראשונה?

השם מאיר את עיניי

אז החלטתי שאני עם האור הזה מאיר לאחרים

ואת אותו אור הראשון

אני משמר כל הזמן

כאילו היום

חזרתי בתשובה

כאילו היום נודע לי הדבר

ואז ממשיכים עם הכוח הזה הלאה והלאה והלאה והוא לא כבה ולא נושן ולא נקלש

ואתה ממשיך וממשיך וממשיך

זה הסוד שאדם יכול לשמר

את הכוח הראשוני, את ההתפעלות,

את האושר, את השמחה, את המציאה

ולהמשיך עם זה, עם אחד,

לא צריך שתיים.

עוד אם יש לו שתיים, עוד יותר קל.

אם יש לו שלוש, עוד יותר קל.

זאת אומרת,

כל אחד ואחד

צריך לזכור לשמור על האושר הראשון שזכה לו ואחרי זה את אותה נקודה לשמר,

לא לתת לה לרדת.

משה רבנו האשים את עם ישראל שכל ההתפעלות שלהם היא שטחית וחולפת

ועם עבור הנס הראשון הם כבר היו מצוננים

והיו מקוררים והיו להוטים כבר אחרי חידוש חדש

שילהיב אותם במקצת.

זאת אומרת, אדם

אמר תשמע אני חייב לעבור דירה,

אני גר בשני חדרים,

אני ממש,

אם השם ייתן לי שלושה חדרים אני אהיה מאושר, חבל על הזמן, קיבל.

אחרי זה אומר, ארבעה חדרים אני חייב, עבר לארבעה חדרים.

אחר כך שני מפלסים,

אחר כך שלושה מפלסים,

אחר כך הוא רוצה עוד דונמים,

ואחר כך זה.

ומה עם השלושה חדרים?

זה עורבה.

שלושה חדרים זה עורבה.

ואיפה הוא עכשיו במרחבים?

שכח!

שכח.

אתם יודעים, יש כאלה שגידלו דורות,

שגידלו דורות בתוך חדר, שני חדרים, 12 נפשות,

ויצאו להם ילדים חברה על הזמן.

יש אנשים שיש להם לכל ילד חדר,

ויצאו כולם מופרדים

בחברה על הזמן.

אז זאת אומרת,

אדם צריך לדעת אם מה שיש לו להיות מאושר.

אם בן אדם לא יודע את זה,

אז הבן אדם

תמיד יהיה במצב של ונושנתם והשחטתם.

עם ישראל, מבקר אותו משה רבנו,

ואומר לו

שעם ישראל כל הזמן מחפש ניסים חדשים,

לבקרים.

אחרת

אין לו אמונה.

אחרת אין לו אמונה.

כי מחובתו של האדם האמיתי שיחדש

וירענן את הישגיו הרוחניים בתוקף אמונתו בכל שעה ורגע.

אדם צריך,

חובה יש לו,

חובה

לחדש

ולרענן

את ההישגים

הרוחניים

ותוקף האמונה בכל שעה ורגע.

עכשיו אני אתן לכם ניסיון.

נראה אם אתם תצליחו לעמוד בו.

הניסיון הוא כזה,

נגיד שאדם נמצא ברגע של חולשה ומשבר.

קורה.

מה הוא צריך עכשיו?

מאיפה ישאב עידוד וכוח לעמוד בניסיון ובמשבר?

תנו לי עצה.

איך עושים כזה דבר?

אדם נמצא ברגע

של חולשה ומשבר

והוא מרגיש את זה, מה לעשות?

איך הוא יוצא לבד עכשיו? לבד.

איך הוא יוצא עכשיו מהמצב הזה?

לבד.

איך הוא יוצא לבד? איך הוא יוצא לבד? איך הוא יוצא לבד? איך הוא יוצא לבד? שאלתי שאלה ואני רוצה תשובה מדויקת לשאלה.

לא מדרשים ולא סיפורים.

תן לו ליהודי עוד פעם.

אני חושב שאני חושב שאולי בזמן של חולשה בן אדם יתמקד בדברים החיובים שיש לו.

למשל, תן לנו ציון.

בן אדם נמצא במצב כספי קשה ויש לו חובי כספים,

אז הוא צריך לזכור את זה שלפני כן

הוא התפלל שיזכה לשידוך טוב והוא זכה לשידוך טוב ואחר כך הוא התפלל שיהיו לו בנים ולא יהיו לו בנים כמה שנים והוא התפלל שיהיו לו בנים.

אז שיזכור את הדברים הטובים שהשם נתן לו, על זה שיש לו אישה טובה, על זה שיש לו ילדים,

על הדברים הטובים שהשם נתן לו. בוא אני אתן לך עכשיו דוגמה, רגע, שנייה, שמעתי, תודה.

עכשיו אני אתן לך דוגמה מעשית ואתה תתמודד איתה.

אחד, אתה מגיע בבוקר וגמרו לך את כל הבורקס

כולם לקחו צלחות מלא גם לחדר, לא רק שאכלו, גם לקחו לחדר

ואתה עומד עכשיו ואין יותר בורקס,

איך אתה מתמודד עם זה? זה אחד, שתיים, אתה הגעת לבית מלון ונתנו לך חדר שהוא קטן יחסית למה שציפית

ואין חדרים אחרים

איך אתה מתמודד עם שתי הסוגיות האלה?

האמת היא שזה לא קל, האדם צריך להתייחס... אבל קודם נתת הצעה בקלות. נכון, אני אומר שזה לא קל. עם בורקס יותר קשה, אה?

אני אומר שזה לא קל, זה צריך בן אדם לעבוד על עצמו כל הזמן, אבל בן אדם צריך... לא, עכשיו אתה מול הבורקס שחסר, מה אתה עושה?

אומרים יש כלל, בן אדם יש לו חצי כוס מלאה במעלה. כללים יפים, מה אתה עושה כשאין בורקס ואתה רואה את כולם עולים עם צלחות?

לא עושים, זה כל מיני. מה אתה עושה?

בן אדם רגיל מתרגז על מה שאין לו, אבל בן אדם שהוא... אבל מה עושים? אני מחפש פתרון, אל תאר לי את המצב, אני מבין את המצב.

מה הפתרון?

צריך להתמקד בדברים החיוביים. מה למשל, מה אתה עושה?

אתה חושב על ריבה?

מה אתה עושה? תגיד לי.

מחפש משהו, תחליף.

מה זה, אה? אתה לא מצליח להתרומם מהמצב,

אתה מחפש תחליף.

אם אני לא רעב,

אז תעשה לי לעשות כל דברים. לא, אתה רעב ואתה משתוקק,

ושמעת שיש בורקס למטה, ורצת,

והגעת, ובדיוק נגמר, ורק הריח נשאר.

עכשיו מה אתה עושה?

תן לו, תן לו לדבר, תן לו רגע, נשמע אתה חכם.

מומחה לענייני בורקס, תן לו.

תן לו.

אני אומר, אם הבן אדם,

האמת היא שהבן אדם, אם רק מסתכל על האוכל החיובי שלו,

אז יש לו באמת בעיה. אם זה לא יהיה בורקס,

אז לא משנה מה שיהיה,

הוא תמיד יבקש יותר.

לא עונים לשאלות, תלמדו לענות לשאלות.

אתה נמצא מול צלחת ריקה מבורקס. יפה. מה אתה עושה? איך אתה מעודד את עצמך להסתדר בלי הבורקס? יפה, אני אומר את זה. אם זה עוד שעתיים-שלוש, מה הבעיה?

אין, אין יותר, לא יהיה, אכלו. לא, זה מה שלא יהיה.

אז יש סעודה?

יש פה עוד שנתיים סעודה? מה קרה? זה לא סוף העולם. אז למה היה לך פרצוף חמוד שראית והסתכלת, חיפשת עוד איפה יש? לא, אני הסתכלתי.

אני במקרה באוכל לא מזדגל. מה שיש, אני אוכל. אני אומר, קדוש ברוך הוא, אתה תראה רבה.

עכשיו, אני אשאל אותך שאלה.

אתה אכלת היום בבוקר בורקס? כן, לא, בורקס לא אכלתי.

נשאר עכשיו בגבינות, אכלתי גבינות. נשארתי דגים, אכלתי דגים. רק שנייה, שנייה. אין, לא אכלתי משהו אחר. שמעתי, שאלה? כן. שאלה?

בבית אתה אוכל כל בוקר בורקס?

לא, מה ש... אז גם פה לא אכלת בורקס, מה קרה? הוא עושה מה ש... מה קרה?

מה קרה?

לפעמים גם אין אוכל. אנשים,

יואו, לקחו את הבורקס, גמרו את הבורקס, עולה לאשתו, ראית?

אכלו את כל הבורקס, לא נשאר בורקס.

חצי יום מדברים רק על הבורקס.

מתי אכלת בכלל בורקס?

בבית אתה לא אוכל, גם לא מבקש,

לא בבוקר, לא בצהריים, לא בערב.

ואם אשתך תגיד לך, אני אקנה לך? תגיד, חבל על הכסף.

אז איך אתה עכשיו?

בורקס, בורקס.

מה קרה?

הרב, אני רוצה להגיד משהו אחר.

אני אומר, אדם,

שאם הוא רואה אין אוכל בבית,

אז ייקח יוזמה ויעשה לבד.

זה לא צריך סוף העולם להיות בזה. נכון. זה לא סוף העולם. עכשיו, הוא שואל שאלה שנייה.

נו. אדם נכנס לחדר,

והחדר קצת יותר צר ממה שהוא חשה בדמיון, הוא חשה משהו,

אתם יודעים, הראש מאוד מפותח,

והוא הגיע לממדים של שתי מטר על שלוש מטר, נגיד.

וככה נראה לו לחוץ קצת.

עכשיו הוא מברר אם אפשר להחליף חדר, אומרים לו, אין, הכול תפוס.

הוא צריך להישאר עכשיו חמישי שבת.

מה הוא עושה?

מה, הוא יהיה עצוב כל השבת?

אני חושב שתהיה שאלה על משהו אחר. אחר כך, אחר כך. קודם על זה תענה. על זה אני אענה ואחר כך אני אתן. אז תענה. חכה גם. תענה. תשמע, יש עשיר ויש עני. לא, לא, בלי דוגמא. קודם תענה! אני אשמע ממך סיפורים, אני אשמע כמה שאתה רוצה.

קודם תענה. תראה, זה לא מקום קבוע.

כן?

ובאמת שזה לא מקום קבוע, יום-יומיים,

זה לא סוף העולם.

נכון.

השאלה היא איך אתה מראה את זאת.

נכון, אמרתי לך, אתה רואה את זה. השאלה היא מה אתה מוכן להשקיע,

שזה יהיה לך תנוח.

הרי הרב בעצמו פעם אמר,

יש אחד שאומר,

בכתי כל היום, ויש אחד שאומר כל היום לצלצל לו, שורק לו,

שמע, וזה חופר וזה חופר.

נכון. זה שחופר,

מבסוט, והשני אומר, איזה יום באסה על יום באסה על יום באסה. אותו דבר גם זה.

אותו דבר עם החדר.

אם החדר

זו השאלה שרק החדר,

זאת אומרת, זו הנקודה שלו לחדר, אז יש לו בעיה.

הוא בעייתי, לא החדר בעייתי.

הוא בבעיה.

זה גם לא רק חדר.

אבל מה יעשה אדם שהגיע לחדר ויש לו בעיה עם החדר?

איך אתה ממליץ לו עכשיו לצאת מהבעיה?

תן לו, מידך, תן לו. רק רגע.

מי קראת במקרה הזה עכשיו?

הנה, הנה קרה לו מקרה כזה. רגע חבר'ה.

רגע חכו.

למה אני מדבר?

יש דיורים.

חכו רגע, תשמעו.

אני אומר, מה שמקבל בן אדם זה מה שמגיע לו.

ככה לקחתי את זה בצורה כזאת. זה מה שמגיע לנו, כי באמת.

כן.

הוא אומר פשוט

שהאדם צריך לקבל את זה. הוא נכנס לחדר,

והחדר לא היה לשביעות רצונו,

והוא אמר, זה מה שמגיע לי. אם נתנו לי ככה מן השמיים, אז זה מה שמגיע לי.

שמענו. חכו. זה מה שהוא אומר.

יש כאלה לא מוותרים.

איך מוציאים אותם מהברוך הזה?

אני שואל אתכם שאלה.

אתם מאמינים שיש השגחה משמיים?

מאמינים.

חדר זה גם השגחה משמיים?

אז למה מתלוננים?

אם בן אדם מן השמיים החליטו, הרי לא יודעים מי הבן אדם שיגיע.

לא מתכננים בדיוק.

גם את השולחן בחדר, אוכל לא מסדרים דווקא לפלוני שם והוא שם.

הכל זה נעשה באקראי,

כי צריכים למלא את הפונקציה. הנה יש כיסאות.

אז יש אחד שאומר, זו שורה ראשונה, אבל תפוס כבר.

אז מה?

אז הוא יעזוב את ההרצאה, יגיד, בגלל שאני לא יושב בשורה ראשונה,

אז הוא לא ישמע את ההרצאה.

אדם בא, כל אחד לפי מה ש...

גם כשעולים לאוטובוס,

לפעמים עולים לאוטובוס, הוא מלא.

לפעמים הוא ריק.

אז מה הוא אומר? אבל אני שלמתי כרטיס כמו זה שיושב.

למה אני משלם כמו זה שיושב?

אז תעשה הנחה.

אין דבר כזה.

משלמים,

אותו דבר, מי שיצא לו לשבת, ישב, מי שיצא לו לעמוד, עמד.

זאת אומרת, הכל הולך בהשגחה.

אבל האנשים חיים בהרגשה של מגיע לי.

מגיע לי כל הזמן, כל הזמן. אדם שחי כל הזמן במצב של מגיע לי, הוא סובל.

איזה הוא עשיר?

שמח בחלקו. מה זה חלקו?

חלקו מן השמיים. מה שחלקו לו מן השמיים זה חלקו.

אחד הלך, מצא מציאה.

השני לא מצא מציאה.

אז מה אתה מתלונן?

ההוא מצא, מן השמיים זיכו אותו למצוא מציאה,

והשני לא.

אחד הרוויח בפיס והשני לא.

אתה יכול להתלונן?

אחד קיבל ילדים ואחד לא.

אחד קיבל טובים ואחד לא.

אחד נפטר לו בחייו ואחד לא.

אז יש לנו אפשרות להתלונן על כל דבר, לא?

אבל יש השגחה.

מי שיודע שיש השגחה,

אין לו שום בעיה.

אבל תסתכלו, דור המדבר

קיבלו את התנאים הכי טובים בעולם שהיו.

את הגן עדן שעתיד להיות,

הם קיבלו פה בעולם הזה כבר.

ועוד יש להם בקשות.

בשר, דגים,

בורקס, אבוקדו, מנגו. חדר טוב. לא גומרים.

אשדה.

זאת אומרת, הטבע של הבן אדם הוא כזה.

הוא כפוי טובה על מה שנותנים לו.

אבל אם יצא לו פעם, פעם יצא לו חדר טוב.

הוא לא זוכר את הטובה ההיא, ומישהו אחר קיבל חדר פחות טוב.

פעם הוא לקח את הצלה אחת למעלה ועלה לחדר והשני לא נשאר לו.

אז למה הגעת עכשיו ולא נשאר לך? כי פעם כבר לקחת.

אז סידרו מן השמיים. פעם אתה לוקח, פעם הוא לוקח לך.

פעם אתה בחדר כזה, פעם הוא בחדר כזה. מה לעשות, ככה החיים.

אבל יש בן אדם, רואה רק הכול שחור.

שחורות.

כל הזמן שחורות.

רק לו זה קורה ורק לו זה ותמיד זה ומקפחים אותו וזה בכלל כפוי טובה לגמרי.

זה לא יכול לענות מהעולם הזה בכלל, ובוודאי שלא מהעולם הבא.

העבודה של הבן אדם זה אפילו אם תהיה לו שמחה אחת בימי חייו.

אחת.

אחת. שילמד לקחת אותה

ואיתה לשמר אותה כל הזמן.

המשגיח

הרב לוינשטיין, זכר צדיק וברכה, המשגיאה של פונוביץ',

הוא היה אדם מבוגר.

בזקנותו,

כשהיה עולה לישיבה,

יש שם הרבה מדרגות.

ולאדם מבוגר מאוד קשה מאוד לעלות במדרגות.

אז הוא היה מגיע עד למדרגות ולא יכול להמשיך.

לא יכול לעלות.

אז הוא היה עוצר,

משתהה מספר דקות,

ואחרי מספר דקות

היה עולה כמו בחור צעיר עד למעלה.

והיו משתגעים איך הוא עושה את זה.

מה זה יוגה?

אז הוא הסביר.

כל דבר שאני נתקע בחיים

אני עוצר,

מתבונן ביציאת מצרים,

מסתכל בשפל שהיו עם ישראל,

ואיך השם הוציא אותם,

ואיך ממצב של חסר תקווה

נהיו בראש האומות,

ואיך פתאום נהיו הנבחרים,

ואיך קיבלו כוחות ותעצומות,

ואיך מיליונים הולכים בלי לקחת אוכל,

ואיך הם יוצאים למדבר בתקווה ואמונה ובכוח שיש להם את המסוגלות

להגיע ולצאת ולעבור את כל התלאות.

מאיפה הם שאבו את הכוח הזה?

מזה שיש הקדוש ברוך הוא שהוא משגיח על הברואים

ואין שום נמנע מידו.

ובהתבוננות כזאת, שהוא מתבונן

ביציאת מצרים,

הוא היה שואב כוחות

ועולה כמו בחורציים.

שמעתם?

הוא לא הסתכל איך הוא התחתן

כבשוש חתן על כלה,

ולא איך הוא הרוויח פעם את המשכורת הראשונה,

ולא ככה ולא ככה. הוא הסתכל אלפי שנים אחורה,

וראה את ההשגחה האלוקית שהיא לא עוזבת את עם ישראל,

ועם הכוחות האלה הוא היה מתמודד עם כל משבר.

יש לקדוש ברוך הוא את היכולת לקחת את הבן אדם

מהשפל של השפל,

מהעבדות במצרים שאי אפשר לצאת ממנה לעולם,

ולרומם

להיות העם הנבחר בשיא השיאים.

יש אפשרות להיות רחב וזונה,

40 שנה שהייתה בזה,

בשפל של השפל גויה שיקצה,

ולהתגייר,

להתחתן עם יהושע בן ענון,

ולהביא מלאכים ונביאים,

ולהגיע לדרגה הגבוהה ביותר.

יש את הכוח הזה.

לכל בן אדם יש. השאלה אם הוא רוצה לפתח אותו,

או לא לפתח אותו.

המרגלים שנכנסו לארץ

לא האמינו שהקדוש ברוך הוא יוכל להכניס אותם לארץ.

והיא

ששמעה רק,

כי שמענו

אשר הוביש השם,

רק שמענו שלה הביא אותה לאמונה,

כאילו ראה בחוש איך ישראל כובשים את ארץ ישראל ומנצחים 31 מלכים,

והיא, שהיא גויה, ובדרגה ובדיות התחתונה ביותר,

מאמינה ב-100% יותר מהאנשים הכי חשובים שהיו בישראל.

איך זה יכול להיות?

יש כוח צומח

ויש כוח נובל.

כוח צומח

וכוח נובל.

עץ נושא פירות.

עץ זקן נושא פירות.

וגבעול שמתחיל. מי יותר חשוב?

אני רואה שאתם לא חקלאים.

מה יותר חשוב, העץ העילה נושא פירות

או הגבעול?

העץ, העץ. העץ.

מי אומר גבעול?

את אומרת גבעול? למה גבעול?

נו, אז למה הוא יותר חשוב?

לא אבל למה? אני שאלתי מה יותר חשוב.

פה אתה רואה את זה. הבנתי.

אז כולכם, ברוך השם, כיוונתם

ללא נכון.

הגבעול זה לא נכון.

העץ בשיאו סופו לנבול,

והגבעול בתחילתו

הוא לצמוח.

אם אין גדיים,

אין תיישים.

אם לא יהיו גבעולים,

לא יהיו עצים.

כי העצים בסוף, ונושנתם

והשחטתם.

עץ שמתיישן בסוף,

הוא כבר לא יביא פירות, והוא ינבול ויחמוש,

וזהו.

אז עכשיו כוח הצומח הוא הכוח הגדול.

נכון שיש חשיבות לאילן שהוא נושא פירות, כי זו המטרה של האילנות, שיישאו פירות.

אבל מבחינת העתיד, ראיית העתיד,

מה ההשקעה הכי גדולה שצריכה להיות בדור ההמשך?

בגדיים,

בצומח.

יש אנשים שמגיעים לרוויה בחיים שלהם התורניים, בחיי הדת,

והם מתחילים לנבול.

ואז השם ירחם,

זהו, הם מתחילים לחפף במצוות,

מצוות אנשים מלומדה,

עושים את הכול בהרגל,

אין שום התחדשות, שום רעננות, שום דבר.

שום דבר. רק אם יהיה איזה חידוש פעם ממשהו, שקרה משהו,

יתלהבו לכמה זמן קצר, ואחרי זה ימשיכו כרגיל וכו'.

כן, כן, שמענו, בטח,

ראינו את זה בעצמנו, כן, כן, כן, כן, וזהו.

קודם אמרו, בוא תראה, בוא תראה, בוא תראה, בוא תראה, בוא תראה.

אחרי יום-יומיים, כן, ראינו כבר זה, כן, זה ישן, זה שלום.

אבל כוח הצמיחה,

מה ההבדל

בין חרדים לבעלי תשובה?

בעלי תשובה הם במצב של צמיחה,

לכן הם מדקדקים במצוות, מתפעלים מכל דבר,

רצים, עושים בזריזות,

אתה רואה מסירות נפש.

אצלהם מנסים להניע את השכונה, את החבר'ה, את האבות הזה, הם עודדים.

אבל אתה רואה את החרדים,

אני לא מדבר על כולם כמובן, אני מדבר רק על השכבה שאני מדבר כרגע.

הם אפטיים לסביבה יחסית, הם חיים את חייהם וזהו.

ובמצוות מי יותר תוסס, מי יותר מדקדק, מי יותר זן?

הבעלי תשובה הם, אצלהם כל דבר זה דבקות במסירות נפש.

כמובן, אני מדבר על בעלי תשובה שהם בהתחלה ורואים את הרוחניות כמציאה שאין כדוגמתה,

ושוללים את הגשמיות לחלוטין ומוכנים להפקיר אותה,

בעוד שאתה רואה את החרדים מפקירים יותר את הרוחניות על חשבון הגשמיות שמחפשים אותה.

זאת אומרת, פה רואים את הכמישה

מרוחניות

ופה רואים את הצמיחה לרוחניות.

הבעלי התשובה מוכנים להפקיר את החומר לטובת הרוח,

והחרדים שהם כבר שבעים מהרוחניות כביכול,

הם מחפשים את מה?

את הגשמיות יותר, את התענוגים,

את היציאות מפה לשם, משם לפה,

ובזה מסתכמים חייהם. שאר העבודה,

מצוות אנשים מלומדה.

שמא תאמר זה רק הדור הזה?

לא.

זה היה גם בבית המקדש ועל זה הוא חרב.

על זה הוא חרב.

שמא היה מצוות אנשים מלומדה?

על שלא בירכו בתורה תחילה.

הלכו ללמוד,

ישבו בכוללים, בתי מדרש,

ישיבות, הכל, אבל מלומדה.

לא החשיבו את התורה שהיא ראויה לברכה אפילו.

לומדים כי צריך ללמוד.

הגיע מצב שכיבודם נורה ולא עשו קורבנות ולא שום דבר.

שיהיה בית, שיישאר הבית ככה.

זאת אומרת, זה מצב של כמילה וכמישה.

אבל הצמיחה זה חשוב.

לכן רחב זכתה ועלתה מתהום נשייה,

מאלה שנאמר עליהם לא תחיה כל נשמה,

והגיעה לשיא השיאים,

והנשיאים

ירדו וכמשו וגרמו ששש מאות אלף יהודים ימותו במדבר

בגלל הכמישה שהייתה להם.

הבנתם?

אז הסכנה יותר גדולה כשאדם עולה וחושב שהוא כבר מסודר, הוא דתי, חרדי,

שם מתחילה הסכנה.

אבל כשהוא עוד בהתחלה והכול,

שם זה הצמיחה.

אז עכשיו למדנו שצריך לשים לב קודם כל,

שלא יהיה מצב ונושנתם,

אלא מצב של צמיחה תמידית

וכל העושר לשמר אותו.

כמו שהקדוש ברוך הוא אמר, לשמור את צנצנת המן,

שאם תהיה חולשה למישהו, חולשה,

חולשה למישהו,

ויגיד איך, איך, אנחנו צריכים לעבוד, משפחה, ילדים, איך, איך, איך,

אז להוציא את צנצנת המן, להגיד, בזה הקדוש ברוך הוא פרנס

מיליונים במדבר, ארבעים שנה.

מי שיודע לפרנס עם זה,

יודע לפרנס אותך, אל תדאג.

אבל צריך תמיד לשמר את צנצנת המן.

צריך לזכור את הניסים, את מה שעברנו בחיים,

את הכמסוש חתן על כלה.

צריך תמיד להשאיר את הרשמים האלה,

ולהוציא אותם מהבוידם, כמו שאומרים,

בשעות שצריך,

אם אדם חלילה נחלש.

אבל לא צריך להגיע לזה.

אדם יכול להיות כמו פרימוס, אתם זוכרים את הפרימוס של פעם?

אם האש הייתה יורדת קצת,

היו לוקחים פף, פף, פף, פף, מפמפמים,

והאש עולה עוד פעם.

גם כן, בן אדם מרגיש טיפה חולשה,

צריך לפמפם, ישר לתפוס את הספר,

מוסר,

ולהתעורר,

ולהמשיך הלאה. עוד יום-יומיים, טר, טר, טר,

וכל הזמן ככלה.

אם בן אדם לא יעסוק בזה תדיר ונושנתם זה הסכנה הכי גדולה.

יש דבר אחד נוסף שהוא מדהים ביותר.

נרון קיסר נשלח

להרוס את ירושלים, לחריבה.

והוא עשה קסמים.

איזה קסמים?

הוא עשה קסמים.

שלח עצים

לארבע כיווני השמיים,

וכל חץ ששלח ראה שהחץ מסתובב והולך לכיוון ירושלים.

אז הוא הבין שיש לו סימן

שהוא כובש את ירושלים.

אבל עדיין הוא לא נרגע מזה, הוא פחד מאוד.

ואז הוא הלך בדרך, מצא תינוק יהודי שיצא מבית המדרש.

שאל אותו, מה הפסוק שאתה למדת?

אמר לו פסוק

שמהפסוק הוא הבין

שהקדוש ברוך הוא

ייתן לאדום לנצח

את ישראל, אבל הוא ייקח את הדמים מאדום.

יטבע מהם את הדמים.

הוא נבהל,

שמע את הפסוק, אמר, מה,

אני אחריב את ירושלים ואחר כך אני אשלם על זה?

ברח!

ברח!

התגייר!

יצא ממנו רבי מאיר, בעל הנס.

לא הפחיד אותו עם ישראל, לא הפחיד אותו צבא,

לא הפחיד אותו שום דבר.

גם הקסמים לא שכנעו אותו שהוא מנצח.

מה הפחיד אותו?

פסוק בתורה.

יא בה ביי.

פסוק בתורה לגוי

כשר ששולט בכיפת העולם.

מה מפחיד אותו? פסוק.

למה אנחנו לא מפחיד אותנו פסוק?

אנחנו יהודים.

בניו של הקדוש ברוך הוא.

ולא מפחיד אותנו פסוק.

הנה פסוק.

כי תוליד בנים

ובני בנים

בנושנתם והשחטתם.

פסוק מפחיד.

אם היה שומע אותו,

נירון קיסר היה בורח עוד יותר.

אני לא ראיתי שאתם בורחים.

יש להם שתיים שברחו.

אה, יש שתיים שברחו?

כנראה מחלקים בורקס.

יש להם שר האוצר, שטייניץ. אה, שטייניץ, הבנתי.

מכל מקום,

הנקודה היא, צריך להבין, פסוק לגוי מה עושה.

עוד פעם אני רוצה להזכיר משהו.

לגביי.

מה ששונה אצלי מאחרים זה שאני מאמין לפסוקים של התורה.

הרבה אנשים יודעים פסוקים בתורה,

אבל הם לא מאמינים בהם.

לא מאמינים.

כתוב, פתחו

בשם

עדעד

כי ביה השם

צור עולמי.

פתחו

בשם

עדעד.

תפתחו בקדוש ברוך הוא

עדי עד.

למה? כי ביה צור עולמים. איך הקדוש ברוך הוא צר את העולמים?

בשתי אותיות

י'

וה'.

בי' הוא צר את העולם הבא,

וב-ה' הוא ברא את העולם הזה.

ה'

זה המילה הכי קלה לבטא.

ה'.

ה'.

לא צריך להגיד ל-מד.

א', ה'.

אם ה' הוא עשה את כל העולם.

אם הוא יכול לעשות את כל העולם ב-ה',

יש לו בעיה לעזור לך במשהו?

אז למה אתה לא בוטח בו?

אז למה אתה לא בוטח בו? יש פסוק.

הפסוק אומר,

פתחו בשם

עדעד

כי ביה צור עולמי.

נו,

למה אתה לא בוטח?

למה נירון קיסר יכול לבטוח

ואתה לא.

וזה פסוק אחד.

יש מאות פסוקים של ביטחון.

אז למה אנשים לא בוטחים?

ויש הרבה פסוקים לא לבטוח באדם.

ארור האיש אשר יבטח באדם.

וברוך האיש אשר יבטח בה'

פסוקים לכאן ולכאן. גם אם לא הבנת את זה, אז תבין את זה.

ואנשים לא בוטחים.

זה ההבדל.

מי שמאמין בפסוקים ובוטח בהם,

הוא מסודר.

מה שכתוב בהם, יתקיים בו.

השם נתן ברכות בתורה.

הוא אומר תנאים לברכות.

אם אתה עושה את התנאים,

הכל יתקיים.

חזקיה המלך

קיים את מה שהשם רצה,

עשה את כל עצמי. עם ישראל לומדים תורה.

תוך שלוש שנים כולם למדו תורה.

הוא תקע,

נעץ חרב בפתח בית המדרש,

ואמר מי שלא ייכנס ללמוד יידקר בחרב.

ותוך שלוש שנים כולם הראו את התורה למקטנם ועד גדולם.

אפשר להסביר.

הוא נעץ חרב.

מה זה נעץ חרב?

מי שלא ייכנס יידקר.

אפשר להסביר את זה לא כמו שזה פשוט.

זאת אומרת, נעץ חרב

ואמר מי שידקר,

מי שלא ילמד יידקר. מה הוא התכוון?

האם הוא התכוון שהוא ידקור ממש ויהרוג את הבן אדם?

או שהכוונה היא כך.

במקום שנשתמש בחרבות,

במרכבה 4 משופר,

ב-F-15 או 35. במקום שנשתמש בזה,

נשתמש עכשיו בחרב בשביל שייכנסו כולם. זה סימן, רמז.

אנחנו מניחים את החרב

לפני בית המדרש,

ונכנסים לבית המדרש ללמוד,

ואז לא נידקר בחרב כשתהיה מלחמה.

אבל מי שלא ייכנס ללמוד, הוא יידקר בחרב כשתהיה מלחמה.

תחליטו.

אתם רוצים תורה ולא נצטרך להילחם?

אתם רוצים להילחם

ולהידקר בחרב ולא נלמד תורה? מה עדיף?

אז הוא שם את החרב ואמר, עכשיו תבחרו.

מה אתם רוצים,

להידקר בחרב במלחמה

או ללמוד תורה ולא להידקר בחרב?

וכל ישראל שמעו לו.

ולא הונפה חרב על ישראל,

וישראל הוקפו על ידי 370 מיליון חיילים

של צבאות סנחרים.

ומלאך ה' ירד והיכה אותם בלילה

מכה אחת,

ומתו מוטלים פגרים מסביב לירושלים,

ולא הונפה חרב על ירושלים.

זה חוכמה.

אז על מה הוא שמח?

הוא שמח על פסוק!

הפסוק אומר,

אם בחוקותיי תלכו,

מה הבטחה אחריכם?

ושכבתם ואין מחריד,

וחרב לא תעבור בארצכם.

אז הוא אומר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

את החלק הראשון של התנאי,

אם בחוקותיי תלכו,

יש תנאי,

אם בחוקותיי תלכו, אני מבטיח לכם, אומר הקדוש ברוך הוא,

שאתם תשכבו בלי מחריד.

באמת הם שכבו בלילה,

אף אחד לא חריד את שנתם.

בבוקר כולם היו מתים.

אז הוא אמר לה, קדוש ברוך הוא, אני את חלקי קיימתי.

עכשיו תקיים את חלקך.

מה חלקי?

בחוקותיי תלכו.

אני תוך שלוש שנים, כולם לומדים תורה.

אני קיימתי את חלקי. עכשיו תקיים חלקך.

מה עשה השם? לא יקיים.

מלאך אחד,

פשוט מגלך על מחנה סנחריו,

טוז, יורד גבריאל,

370 מיליון

מוטלים בגרים.

זה כוח של פסוק.

פסוק!

אתם יודעים מה זה כוח של פסוק?

פסוק זה מציאות אלוקית, זה דבר השם,

זה הבטחה,

זה לא משתנה.

אז אם היה לאנשים האמונה והביטחון בפסוקי התורה,

הם היו מאושרים מסודרים.

זה ההבדל בין אלה שמקיימים את הפסוקים ומאמינים בהם

לאלה שיודעים אותם ומתפלפלים בהם.

צריך לחיות אותם. לכן אמר חבקוק,

צדיק באמונתו יחיה.

צריך לחיות את מה שאתה מאמין.

אם אתה מאמין,

תחיה את מה שאתה מאמין.

אם אתה לא חי את מה שאתה מאמין, מה זה מועיל?

זה לא צדיק.

צדיק ודאי,

חי על פי האמונה.

אז אם התורה אומרת א', אומרת ב',

אנחנו צריכים להאמין.

אם אנחנו יודעים שהכול בהשגחה מה'

אז גם אם לקחו לך את הבורקס

אתה צריך לחייך

ולהגיד ריבונו של עולם הבנתי הבנתי תודה רבה על המסר הבנתי.

זהו.

כל מצב שנפגשים איתו צריך לחייך

גם אם יש בעיות, גם אם יש צרות,

צריך לחייך.

סיפרתי לכם שהאישה צלצלה אליי ביום שישי

והיא אמרה שיש לה חרדות.

אז בין הדברים הסברתי לה כך.

אמרתי לה, תקשיבי, היא בוכה איתי ומדברת.

היא בוכה איתי ומדברת כל הזמן. והיא בוכה ככה ימים ולילות, חודשים ושנים, בוכה כל הזמן ומדברת.

אמרתי לה, תגידי לי, את מאמינה בשם יתברך? אמרה לי, כן.

מאוד מאוד מאוד, ואני אוהבת אותו.

אמרתי לה, אז למה כשאת מדברת איתי עכשיו את בוכה?

מה מוחין לך הבכי כשאת מדברת איתי?

אם לא תבכי, אני לא אבין אותך.

מה הבכי עוזר?

את יודעת מה הבכי עושה?

מראה שאין לך ביטחון בשיר,

ואת לא מאמינה.

ולא רק זה,

את מכניסה את עצמך לדיכאון, כי הבכי לא משמח.

אז מה את עושה?

את מדכאת את עצמך בבכי.

תגידי כל מה שאת רוצה בלי לבכות.

את רוצה לדבר עם השם? דברי איתו, מה הבעיה?

אבל הבכי לא עוזר לך במקרה הזה. יש בכי שעוזר במקרים מסוימים,

אבל בכי של חרדות לא עוזר.

עכשיו אמרתי לה, אני אסביר לך דבר אחד, תגידי לי מה את אומרת.

אחד הולך במשך שנים עם מזוודה כבדה מאוד.

הולך לבית מרקחת, קופת חולים, הולך לחתונה, הולך לבר מצווה, הולך לישון, הכל עם המזוודה.

והמזוודה הזאת קשורה לו ביד.

שואלים אותו, למה אתה סוחב את זה? לא יודע, ככה זה.

מה יש בפנים? לא יודע.

אז למה אתה לא משחרר את זה?

לא יודע.

תפתח נראה מה יש שם, לא רוצה לגעת בזה.

והוא הולך ובוכה כל הזמן, בוכה,

זה שהוא סוחב את המזוודה.

מה את אומרת על מצב כזה?

היא אומרת מצב קשה.

אמרתי לו, תשמעי, אני בא לבן אדם ואומר לו, תמתין רגע. אתה לא מעז לפתוח את המזוודה, אני אפתח אותה, בסדר?

אני פותח את המזוודה, ושנינו רואים

שהיא מלאה אבנים גדולות.

אחרי שהבן אדם רואה שהכול זה אבנים,

יש טעם עוד שהוא ימשיך לסחוב את המזוודה?

גם היא אמרה אין טעם.

אמרתי לה, תשמעי, את הולכת וסוחבת מזוודה של אבנים.

סתם.

חרדות, חרדות, חרדות, חרדות. אבנים, אבנים, סלחים, סלחים.

ובוכה, ובוכה, ואת סוחבת, וסוחבת, וסוחבת.

מה את סוחבת?

תסתכלי מה את סוחבת.

את סוחבת אבנים, דמיונות, שטויות, אין במציאות דבר כזה.

כמה שנים את בחרדות?

אמרה לי, הרבה שנים.

אמרתי לה, חרדות הרגו אותך?

לא.

קרה משהו מהחרדות?

לא.

אז מה את סוחבת?

אבנים.

הכל דמיון. התקיים משהו מהחרדות? לא.

אז תשחררי אותם.

עכשיו אשאל אותך עוד שאלה.

מה החרדה הכי גדולה שלך? שתמותי, נכון?

אמרה לי כן.

אמרתי לה, כמה פעמים אפשר למות?

אמרה, פעם אחת.

אמרתי לה, תגידי, יש מישהו שלא ימות?

אמרה, כולם ימותו.

גם את? אמרה כן.

אמרתי לה, אז אם את צריכה יום אחד למות, למה את מתה כל יום?

כולם מתים פעם אחת,

ואת מתה כל יום מחדש.

תמותי פעם אחת ותהיה לי מתי.

אמרה לי, אתה צודק.

אז מה לעשות? אמרתי לה, מהיום?

כשיבואו דמיונות,

תצחקי על יצירת הכתבל. אתה חושב שאני אסחב אותה מזוודה שלך?

אחפש לך מישהו אחר.

הפחדת אותי שנים, בסוף לא קרה שום דבר.

למות אני אמות, אני יודע עד מתי שהשם ירצה, ייקח אותי,

אם אני ארצה או לא ארצה.

ביי, עד שהוא ייקח אותי תן לי לענות. ביי ביי.

נכון או לא נכון?

איפה כל הבלגן?

בראש.

בראש.

למה זה בראש?

כי לא מאמינים לפסוקים.

אם היו מאמינים לפסוקים,

לא הייתה שום בעיה.

הבעיה שאנשים לא מאמינים לפסוקים.

יודעים אותם,

משננים אותם.

היא קוראת תהילים, היא אומרת. כשיש לה פחדים, היא קוראת תהילים. אבל עם בכי.

אמרתי לה, אז מה את עושה?

במקום שתשאבי עידוד מהפסוקים של תהילים,

שאפילו דוד,

הבן שלו רודף אחריו.

והוא אומר מזמור לדוד בבורחו בפני אבשלום בנו.

הוא לא אומר קינה.

הוא לא בוכה.

הוא שער.

הוא אומר, השתבח הבורא שהבן שלי רודף אחריי להרוג אותי.

למה אם זה היה עבד לא היה לי סיכוי לצאת ממנו. אבל בן, יש עוד סיכוי שירחם עליי.

אז הוא מוצא בתוך זה עידוד.

מזמור!

אז את קוראת המזמורים ובוכה.

אז מה אתה עושה? ההפך.

זאת אומרת, רבותיי, הכל תלוי

באמונה ובקיומה, בפסוקים

ובהבנתם

ובאי כפיות טובה ובשמירת השמחה ובהתפעלות תמידית.

זה הפסוק, כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחטתם.

אם אנחנו מתיישנים במצבנו והתרגלנו למצב,

וזהו, זה כבר רגיל אצלנו?

אנחנו נכנסים לבעיה.

אנחנו במצב של קמילה ולא צמיחה.

אדם צריך להיות גם כשהוא זקן במצב של צמיחה.

תראו את גדולי ישראל.

מהבוקר, איזה בוקר?

משתיים בלילה

עד אחרי חצות הם יושבים ומקבלים אנשים וקהל ומדברים ומטפלים בכל הבעיות של העולם.

כאילו הם בחורים צעירים.

הכל במצב של צמיחה.

עכשיו תשמעו משהו מדהים.

נראה אם אתם תבינו את זה.

הפעם נראה לי שכבר תבינו.

תנור הבנן,

האוהב את שכניו,

והמקרב את קרוביו,

והנושא את בת אחותו,

עליו הכתוב אומר,

אז תקרא,

בה' יענה,

תשבע ויאמר, הנני.

תראו איזה פסוק.

איזה פסוק, איזה הבטחה.

מי לא רוצה

שהוא יקרא לשם והשם יענה לו?

מי לא רוצה

שהוא יישבע על השם והשם יגיד לו, הנני.

על המקום.

איך משיגים את זה?

פסוק.

איך משיגים את זה?

האוהב את שכניו,

האוהב את שכניו,

הלו?

האוהב את שכניו,

והמקרב את קרוביו,

בהנושא את בת אחותו,

עליו הכתוב אומר,

אז תקרא וה' יענה,

תשבע ויאמר, הנני.

למה הדגישו חכמים זיכרונם לברכה

דווקא את האהבה לשני סוגי אנשים אלה?

השכן וקרוב.

למה אמרו אוהב את שכניו

והמקרב את קרוביו? למה דווקא אלה? יש מצווה ואהבת לרעך כמוך,

שהיא מתפשטת על כל אדם

ולכל איש מזרע ישראל.

אז למה הדגישו חכמים זיכרונם לברכה

רק האוהב את שכניו והמקרב את קרוביו?

מי יודע?

תן לה את המיקרופון.

רגע.

רגע.

נו, לא פתחת לה את המיקרופון.

כן?

השכן הוא קרוב.

לשכן שלו.

והאח, נניח שזה אח, הוא רחוק. כשאני צריכה את השכן, הוא קרוב אליי.

ואני צריכה לשמר את האהבה, את הקשר בינינו.

זאת אומרת, את אומרת, התירוץ הוא אינטרסים.

שאחד יעזור לשני.

אינטרסים. יד לוחצת יד. כן.

אבל לא כתוב פה כך. כתוב האוהב את שכניו.

לפי שנותנים, בדרך כלל כשנותנים, נותנים, שכנה מבקשת,

נוצרת אהבה.

אבל כתוב האוהב את שכניו. יש מצווה ואהבת לרעך כמוך.

אז למה רק לאהוב את שכניו? מי שאוהב את שכניו,

הקדוש ברוך הוא שומע אותו?

ובפרט אם זה אינטרסים?

מה פתאום שהוא ישמע? כבר הסתדרתם לבד.

אז בשביל מה אתה צריך אותי?

תביא לה בבקשה רגע.

כן?

כי האהבה האמיתית היא לא תלויה בדבר.

זאת אומרת, ברגע שאתה אוהב את השכן, למרות כל מה שקורה,

פעמים תקלות, הוא פגע בך או משהו כזה, אם אתה אוהב אותו ממש,

אז זה אהבה אחרת, זה אהבה אמיתית. זה כמו אהבה לבורא. זה בלי תנאים ובלי...

בלי כלום. עד פה שמעתי, והחלק השני, והמקרב את קרוביו.

מקרב אותם מכל כיוון. למה לקרב את קרוביו דווקא, ולמה לא לקרב רחוקים?

למה מי שמקרב את קרוביו,

דווקא אז השם ישמע לו.

ולא כתוב מי שמקרב, כל אדם כולל רחוקים.

למה המקרב את קרוביו?

זה קצת מורכב.

כן, אז הוא אומר, חייך קודמים.

עניי עירך קודמים.

עכשיו, אם אתה אומר עניי עירך קודמים,

זה נכון,

אבל המקרב את קרוביו זה לא שייך בדין ענייך קרובים, עניי עירך קודמים, שם זה בצדקה.

אבל המצווה ואהבת לרעך כמוך, לא כתוב שמצווה ואהבת לרעך כמוך,

עניי עירך קודמים.

אהבה זה אהבה לאהוב את כולם.

אבל אתה שומע מה כתוב? הפסוק מבטיח דווקא למי שמקרב את הקרובים

ומי שאוהב את השכנים.

אז מה, הפסוק אומר רק מי שלא מתייגע,

מי שעושה את הדברים הכי קלים, אני שומע לו, אבל מי שעושה דברים שהם קשים להשגה,

ויש מאמץ רב, אני לא אשמע לו?

דווקא מי שעושה הכי קל וקרוב?

מה פתאום זה פרס?

הפוך, הייתי מבין.

מי שהולך לרחוקים,

מי שהולך למדינות הים לקרב,

זה מראה מסירות נפש, מגיע שנשמע לו.

אבל אחד, השכן שלו,

זה בעיה הקרוב שלו,

לידו זה בעיה, בשביל זה אני צריך לתת לו פרס?

זה פרס!

השם נותן לו, שומע לו, פרס!

למה דווקא לאוהב את שכניו

במקרב את קרוביו בנושא את בת אחותו?

למה אלה זוכים, ולמה לא כל אחד שאוהב את כולם ומקרב את כולם?

שיתחיל קודם בקרובים ובשכנים, שזה יותר מצוי לו,

כן, ואחר כך לאט-לאט יתפתח, כמו שהרב היה בהתחלה הרב. אבל למה הוא שומע, שמעתי, אבל למה הוא שומע דווקא לאלה, כאילו יש הגבלה, כאילו יש הגבלה לאלה?

למה?

כאילו יש הגבלה.

למה?

תן לו שם, ננסה אותו.

אתם בסדר, אתם מנסים טוב, אתם מנסים טוב,

אבל...

השם תמיד מנסה את הבן אדם בדבר שהכי קשה לו.

אז לאהוב בן אדם שהוא רואה אותו פעם ברחוב,

זה לא קשה,

כמו את השכן שהוא כל יום רואה אותו ונתקל בו, ולפעמים קשה לאהוב את השכן, כי לפעמים אם השכן

יש לפעמים סכסוכים כי כל יום הוא רואה אותו, וגם את הקרובים הוא כבר מתרגל אליהם.

אז את הדברים שהכי קשה בהם,

פה השם בוחן אותם. יפה מאוד!

בחן את אברהם. קלעת בול.

כל הכבוד לך.

אתה רואה?

אחרי שלוש פעמים הבאת אותה כמו שצריך.

אתה עכשיו מלוטש.

אז לכאורה הדגישו חכמים זיכרונם לברכה דווקא את האהבה לשני

סוגי אנשים השכן והקרוב.

והלא המצווה ואהבת רעך כמוך זה על כולם.

אלא אהבת השכן והקרוב,

אהבה כזו שהיא מתמדת

ואינה מתיישנת.

זכרתם?

ונושנתם הייתה לנו הבעיה.

אבל שכן,

שאתה לא נושן איתו, ממשיך לאהוב אותו כמו שהגעת לבניין פעם ראשונה, והתלהבת ממנו.

ואתה ממשיך ככה עם האהבה הזאת.

זה שאתה לא מתיישן בדבר, יא בביי,

זה סימן שהאדם הוא באמת בגדר המעלה של קיום מצוות ואהבת.

אז ודאי שהוא יאהב גם מי שרחוק,

כי יותר קל לאהוב חד פעמי מישהו ולהתלהב. אתה מכיר מישהו בסוף שבוע?

איזה משפחה נפלאה, איזה פיזה, נשים,

זה קל להתלהב.

אבל אנשים שאתה רגיל איתם שלושים שנה,

אתה כבר לא אוהב את להם.

אתה בא,

טוב לא חשוב פעם הבאה, יתראו עוד.

אבל אם זה החדשים,

תבואו איתנו, תבואו, נהנינו, תבואו, תבואו. כי זה החדש, הישן ישן.

זה שבן אדם יכול לאהוב את השכנים,

וזה לא מתיישן אצלו.

ולקרב את הקרובים,

וזה לא מתיישן. סימן שהוא בעל מעלה,

ואצלו הגדר הוא אמיתי של מצוות ואהבת.

כי מטבע האדם שהוא מתפעל מפנים חדשות,

הוא מתקשר בערצה ובהוקרה לאיש חדש.

הוא משמש אותו ומיטיב לו.

אבל כעבור שנה או יותר,

אהבה והערצה הראשונה מתקררת ומתיישנת.

בקרילות תופסת מקומה של אהבה ראשונה. ואז מחפשים משהו חדש.

פייסבוק,

השם ירחם.

לכן הדגישו חכמים זיכרונם רווחה.

את האוהב,

היינו, שהאהבה היא מתמדת ומתקיימת,

למרות כל החסרונות,

למרות אריכות הזמן, כמו שאת אמרת, גברת,

שהשכנים כן,

סליחה שאת אמרת כן,

שהשכנים יש סכסוכים לפעמים, בכל אופן שומרים על אהבה.

למרות החסרונות,

למרות אריכות הזמן,

סימן הוא שהאדם הזה מכיל באהבת ישראל עמוקה מאוד.

הוא לא תלוי ברשמים חולפים.

מספרים על הקדוש

רבי ישראל מאיר,

בעל החפץ חיים,

זכר צדיק וברכה.

כשהיה ברוסיה בימי מאורעות המלחמה העולמית הראשונה באחת העיירות,

כשיצא בליל שבת קודש מבית הכנסת,

נדהם לראות יהודי אחד מחלל שבת.

נזדעזע חפץ חיים בכל גופו

ונרעש עד מאוד,

ובבואו לביתו פרץ בבכי גדול ובאנחות קשות,

ולא היה יכול להתאפק,

וצווח אוי לי מה שעיני ראו,

אוי לי מה שעלה לי בחיי.

שישים שנה לא ראיתם חלל שבת,

וכעת

כשהגעתי לגיל זה נענשתי שיזדמן לי מראה שכזה,

ולא יכול היה להירגע,

וסיפר את זה לבני הישיבה בדמעות

שהוא ראה יהודי מחלל שבת.

והנה עברו שלוש שבתות,

ושוב נשנה אותו מקרה,

ונזדמן לו יהודי מחלל שבת בפרהסיה, רחמנא לצלן,

ובבואה הביתה

פרץ עוד פעם בדמעות שליש,

והלך ודיבר בישיבה,

ודיבר על הדבר הזה ארוכות,

והיה מוכיח ומדבר לנפשו צורח ובוכה.

זו שבת שנייה שראיתם חלל שבת,

והיא גרועה מן השבת הראשונה.

למה?

הוא אומר ככה,

הוא הרגיש בנפשו

שהתגובה השנייה למראה חילול שבת

כבר הייתה פחותה וקלושה מזו של השבת הראשונה.

נדמה היה לו כאילו חס ושלום, כאילו התרגל כבר למאורע כזה שזעזע את נפשו.

והרגשה עדינה כזו

נכונה ומתאימה לקדוש ישראל בעל החפץ חיים.

זאת אומרת, הוא ידע להרגיש

שעם כל מה שהוא זועזע פעם שנייה, ועם כל מה שהוא בכה עוד פעם, ועם כל זה שהוא דיבר על זה במרירות לפני בני הישיבה,

הוא הרגיש אבל שזה כבר לא באותו חום

שהיה לו כמו בפעם הראשונה.

אלה שהולכים בחוץ לארץ,

לבית הכנסת, ורואים אנשים גויים, נוסעים והכול,

כבר לא מדבר אליהם.

זה שום דבר, לא שום דבר.

בתל אביב ובכל מ...

נכון, זהו. כבר לא כואב.

זה כואב, אבל מה לעשות על זה? מחללים לקדוש ברוך הוא את השבת,

ואנחנו רגילים.

לא כואב לנו.

לא משתתפים בצערו של הקדוש ברוך הוא.

לא מנסים לתקן את המצב.

לא פועלים לשינוי המצב.

לא נכנסים לעובי הקורה.

לא מחפשים עצות איך להציל יהודים,

איך למנוע חילול השם.

אנחנו לא מרגישים, אנחנו מתרגלים בנושנתם, בנושנתם.

רגילים להוביל חזרה בשלום לתל אביב, כמו שאתה יודע, אתה יודע איתנו.

אני יודע, אבל תל אביב הייתה צריכה כבר להתהפך.

לי יש טענה.

לי יש טענה.

הטענה שלי

היא כך.

כל בעל תשובה

שזכה

לחזור בתשובה

ונדלק לו הנר, הנשמה,

חייב להעיר לאחרים.

כמו שאני,

בגלל שהשם העיר את נשמתי וזכיתי להכיר את הבורא,

להכיר ממש, לא להכיר בשמועה כמו שלימדו אותי ההורים. ההורים לימדו אותי שיש אלוקים,

אבל זה לא תפס שום דבר. כאילו ידעתי שיש דבר כזה. כן, היו שואלים אותי, אתה מאמין שיש אלוקים? כן.

מה זה אומר?

להאמין זה להכיר.

להכיר זה לפעול.

אז יצאתי לדרך, וברוך השם הצלחתי לעשות משהו.

אז אם נר אחד הצליח לעשות כל כך הרבה,

אם היו עוד כמה נרות כאלה פועלים?

ברוך השם.

ברוך השם. אז תארי לך שכל מחזיר בתשובה או חוזר בתשובה היה לו 50,

אז גם הלבנונים והסורים והסעודים היו מתגיירים.

כי יש מיליון יהודים

שכבר חזרו בתשובה מיליון וחצי,

אז כל אחד 50 מחזיק,

אז כמה זה?

בין 50 ל-75 מיליון.

אז אנחנו בסך הכול פה 7 מיליון, 6 מיליון יהודים.

אז כל הגויים מסביב גם כן היו מתגיירים.

אבל זה לא עובד ככה. אז יש אחד מתוך

500 או 1,000 שמחזיק 50. אז זה הבעיה.

אמרתי.

אמרתי, נהדר.

אתם לא יכולים.

אני אמרתי שאתם יכולים.

אבל אתם יכולים לפעול.

איך?

איך? איך?

איך? איך?

איך? איך?

איך?

אני כבר לא גר בתל אביב, אני גר בבני ברק.

אבל אני הפצתי 200 אלף דיסקים המלחמה על תל אביב,

וחילקתי בכל תל אביב 100 אלף דיסקים בכל בית,

בשביל שידעו מה הולך להיות עוד מעמד עם הטילים.

אז למה עשיתי את זה?

בשביל להציל אותם.

אז למה אני יכול לדאוג ל-100 אלף

בתי אב?

למה אני יכול לדאוג?

למה אני?

למה תל אביבים לא?

למה הם לא מחפשים כסף מאנשים כמו שאני?

בשביל להציל יהודים?

רק אני? למה אני?

כל אחד.

אני מבקש שיתרמו בשביל להציל יהודים.

למה אנשים אחרים לא יעשו אותו דבר?

שגם הם יתרימו אנשים ויצילו יהודים.

למה אני?

למה אני צריך לדאוג לחיפה, לטבריה, למטולה, לאילת? למה אני צריך לדאוג?

בגלל שאני חזרתי בתשובה?

בסדר. ואתם לא? גם אתם. אז למה אתם לא?

משתדלים שלכם חלש מאוד.

כבוד הרב, אם אני אבקש כסף, הם לא יבואו ל-80. גם אני אמרתי לעצמי, אם אני אבקש כסף, לא יבואו.

ובאמת, אם לא הייתי מבקש כסף, לא היו באים.

כן, אבל אני לא, דווקא אני לא צריכה לראות את הדוגמה בגלל שהיא, אל תעשו חשבונות.

אם יש להציל ילד בשכונה ולהשתיל לו כבד,

תתביישו לבקש כסף בשביל השתלת כבד?

תתביישו.

לא בושה, נכון?

בושה לא לתת,

נכון?

אם צריך לעשות השתלת נשמה לילד,

למה אתם מתביישים?

צריך להשתיל נשמות חדשות לאנשים שרחוקים.

אם היה אפשר בלי כסף,

הנה מה טוב, הנה אני הולך בלי כסף.

לכל מקום נותן דרשות, יומם ולילה, מה שאני יכול.

כל הכבוד.

אבל אני מסתפק בזה? יכולתי להסתפק. מה, אני חייב יותר?

אני הקדשתי את חיי למטרה הזאת,

הולך, כל החיים שלי זה תשובה.

מהבוקר עד הערב, עד הלילה,

אני תשובה, תשובה, תשובה, תשובה, תשובה.

אני עושה בכל, בכל כוחותיי, אבל הייתי יכול להסתפק.

מה, אני חייב לגייס כסף?

אני צריך להתבזות?

צריך לבקש?

לא צריך לבקש.

חסר לי משהו?

לא.

יש לי לאכול, יש לי לשתות,

אני חי טוב.

אני מוותר על חיי משפחה,

אישה, ילדים,

רץ בכל הרחובות, בכל העולם, להציל יהודים.

וגם לבקש כסף, להציל יהודים.

אל תיתנו כסף,

תתרימו לבד

ותחלקו אתם,

תעשו לבד, כמו שאני עושה.

למה אני צריך לעשות הכל לבד?

כשתגיעו לעולם האמת ישאלו אתכם,

אתם הכרתם אחת שקוראים לו עמנון יצחק?

היי, בטח,

היינו איתו בחופית, היינו שם, היינו זה, בטח.

שמעתם אותו?

בטח.

נו, איך הוא היה בסדר?

כן, כל הכבוד לו, ירד,

וזה, והיה מטרים, אפילו היה מגזים,

והכול, כן.

נו, ולמה לא עשיתם כמוהו?

למה לא עשיתם כמוהו?

למה הוא יכול ואתם לא?

מה טענו?

מה טענו?

כושר ביטוי.

למה אני למדתי באיזשהו מקום את הכושר ביטוי?

ברגע שמתחילים לדבר, השם נותן,

סייעתא דשמיא,

לדוגמה גברת,

כשאת תרצי לייצג מצב

שמישהו קיפח אותך,

תדעי לדבר.

אני בטוח שתתני להם את הטיעונים שלא יוכלו לעמוד מולם.

כי את נפגעת אישית,

ואת יודעת מה עשו לך,

וממילא את יודעת לטעון.

אם השכנה, נגיד, טפטפה לך על הכביסה מלמעלה למטה,

וכבר אמרת שלוש פעמים שאני מבקשת לפני שאת עושה כן,

תודיעי לי שאני אסיר את הכבשים שלי מהלך החבל.

והיא עשתה.

יהיה לך פה לדבר איתה ולהסבירה למה את צודקת?

זה בדיוק אותו דבר.

אם את עכשיו משלמת ועד הבית, ואת היחידה,

וכל הדיירים לא משלמים,

את תדעי לדרוש מהם כדי שיהיה ניקיון בבניין?

תדעי לבקש כסף?

תדעי או לא?

למה תדעי?

כי את נפגעת.

מה הפירוש? אם לא תשלמו, אני משלמת לבד.

מה, אני צריכה לשאת בכל החובות של הבניין?

מעלית וניקיון?

ואחרת אתה לא מרגישה.

בדיוק, כי את לא מרגישה

שאת אחראית לוועד הבית.

יש בניין שלם, עם ישראל.

חלק לא משלמים.

לא משלמים.

לא עושים מצוות, לא כלום, מורדים.

הפוך, מלכלכים את חדר מדרגות,

את הארץ, מלכלכים בעבירות,

בכל.

אבל אנחנו כולנו משלמים את הסרחון הזה.

כולנו לוקים.

כולנו מקבלים מלחמות, צרות, בעיות. כולנו.

גברת, את דיירת בארץ הזאת?

בקשה לדאוג לניקיון.

לדאוג לניקיון.

תראי החילונים,

רק פתאום הם החליטו, פתאום נזכרו אחרי שישים וכמה שנה שאין להם דיור.

כולם אוהלים, אוהלים. כל הארץ אוהלים, אוהלים, אוהלים.

מה קרה?

למה החילונים יודעים?

למה בעלי תשובה לא יודעים?

הכוח הכי גדול שיש היום במדינה זה בעלי תשובה.

למה הם לא מתאגדים ומתארגנים ויוצאים כיד אחת להחזיר את הקרובים?

המקרב את קרוביו

והאוהב את שכניו?

מה שיבקש מהקדוש ברוך הוא שמענה לו.

טוב מאוד, כל הדיסקים שאני נותן שעלו כסף, והתרמתי עליהם כסף והתבזיתי,

אז את כבר נותנת. יפה מאוד, זה מצוין וזה נפלא ואת שותפה במצווה.

אבל גם את יכולה לגייס כסף וגם את יכולה לפעול כמו שאני.

כשאני התחלתי לא היה לי אפילו דיסקים של מישהו לחלק.

את כבר יש לך.

זאת אומרת אני התחלתי מאפס.

אתם כבר לא מתחילים מאפס.

אתם יכולים יותר ממני.

אבל מה?

אף אחד לא מרגיש שהוא חייו.

מה פתאום הוא חי את חייו?

ונושנתם בארץ.

אני מבסוט.

יש לי את הבית שלי, משפחה שלי, מה, מה, מה, יש לי חיים, אדוני, יש לי ילדים, יש לי פה.

בלי אין.

גם לי יש.

אז למה אני מעדיף לוותר על חיי העולם הזה,

להציל את כל היהודים,

שיהיה לכולם חיי העולם הבא.

למה רק אני?

ואין פה אחד מכם שלא מבין מה אני אומר.

אלה שגרים את תל אביב, אז אני מצטער.

בטח שהם מבינים מה אני אומר, אבל צריכים לעשות את זה. אם אתה אומר להם הרב לא מצחק, אתם בכלל לא רוצים לשמוע.

אם אתה רוצה להסביר, קודם כול אני שמח ומאושר שאנשים מפחדים לשמוע אותי.

למה אני שמח ומאושר?

מה אתה מפחיד?

לא מפחיד,

אני לא מפחיד, אני מצחיק. אבל מה?

בגלל שהאמת מפחידה.

מול הדברים שאני אומר אי אפשר להתמודד.

אז כשאני מעמיד את הבן אדם בנקודה הוא מבין שאין לו מפלט.

אחרי זה יש לו בעיה,

כי הוא יודע שהוא עובר במזיד,

כאילו גילו לו את האמת, עכשיו הוא לא יכול להתחמק.

ככה הוא חי בהרגשה שהוא יכול להגיד ככה, להגיד ככה,

לחרטט.

אבל כשהוא נתקע עם אמנון יצחק, הוא יודע שהוא נתקע סופית.

אז הוא לא רוצה להיפגש איתו.

הוא צודק.

אבל הוא ישלם על זה בגדול.

כי מי שחושב

שהוא שוגג זה זדון.

שגיגת תלמוד עולה זדון.

מי שחושב שהוא לא ילמד ולא ישמע ולא יתבונן ולא יביט,

הוא יגיד, אני לא יודע, אני שוגג, לא ידעתי.

אומרים לו, אדוני, לא ידעת בכוונה.

לא רצית לדעת בכוונה, וזה זדון.

עשית בזדון. בזדון לא רצית לשמוע.

אז לכן לא יועיל.

אז אם הוא בורח ממני,

אני לא הפסדתי, הוא הפסיד.

לכן אתם

חייבים

להשתדל

להגיע לפעולות שאני עושה.

נראה לכם מוגזם, נכון?

לאסוף כסף? הכול. לאסוף כסף, להתאמץ, לפעול.

להקים שיעורים, להפיץ דיסקים, לעשות הכול, לאסוף כסף, כן.

יש אנשים שחושבים שזה מוגזם.

אני יכול להיות אמנון יצחק? תשמע, בואנה, זה לא...

זה לא בן אדם שכל כך קל להגיע למה שהוא הגיע.

רגע, זה נכון, אבל אני אסביר לכם.

אני אגיד לכם שהתביעה שלי שאני תובע מכם

היא תביעה קלה מאוד ביחס למה שתובעים מאיתנו כולנו,

חכמים זיכרונם לברכה.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים לנו, כולנו,

חייב כל אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי,

אברהם, יצחק ויעקב, לא אמנון יצחק.

אתם שומעים לאן צריך להגיע?

איך אני נהייתי אמנון יצחק?

עבדתי על זה שאני רוצה להיות כמו אברהם,

יצחק ויעקב.

כי כתוב,

חייב אדם.

אז יצאתי לדרך

לראות מה הם עשו,

וגם אני אעשה, כי אני חייב.

מתי יגיעו מעשיי? למעשי אבותיי.

ואני בדרך עדיין.

אני עוד בדרך.

אני לא תקוע באמנון יצחק, שלא תחשבו.

אני עוד ממשיך בדרך.

אז גם אתם, אם הייתם יוצאים לדרך כמוני,

גם הייתם מגיעים.

את יכולה לתת לשופר וייתן לך אמצעים להשתמש בהם, את יכולה, אם יש לך משהו יותר טוב שאת חושבת,

תעשי משהו.

אני לא מכיר משהו יותר טוב, אבל אם את מכירה...

משהו קבוע. משהו קבוע, שנים. אז אם את צריכה לממן רבנית שתבוא או דברים כאלה, תוכלי לממן רבנית.

אם היא באה בחינם, כל הכבוד. זה יהיה הכול חינם, אם אמלת תעבירי זה בא לזה. ברוך השם.

אם תגייסי כספים, תעבירי אלינו. נשתמש בהם למטרות שנהפוך את עם ישראל

כמו שאנחנו עושים.

עושים מניות עכשיו לעשות תקליטור תורני בכל הארץ, במיליון ושבע מאות חמישים אלף בתי העם,

שיהיה בכל בית את כל התורה כולה.

מישהו חשב לעשות פעם ככה?

אתם שמעתם מישהו שחושב לעשות מעמד הר סיני פעם שנייה?

שמעתם פעם דבר כזה?

אף אחד לא חושב.

ואנחנו חושבים

ולוקחים מיליון ושבע מאות חמישים אלף תקליטורים, שמכינים

מאות ספרים

מתורה שבכתב עד הסוף, עם ההלכות, עם הכול,

ולתת לכל בית שיהיה.

תארי לך שהייתי צריך לחלק עכשיו לכל בן אדם ספרייה.

מה שיש בתוך התקליטור היה עולה,

כל הספרייה הייתה עולה עשרות אלפי שקלים ספרים.

והיה צריך לקנות ארון, ספרייה.

זה היה תופס מקום מהחדר.

והיה צריך לנקות אבק.

ומי היה פותח את הספרים?

אף אחד. זה היה כמו תמונה.

עכשיו משאיות, רק להעמיס את הספרים ולהביא לבתים.

תארי לך כמה עבודה להביא לבית, רק ספרייה.

ואני הכנסתי את הכול בדיסק,

ואני מדפיס את הדיסק שיש בו מאות ספרים בשקל וקצת,

ומחלק

לכל בית, ולא תופס מקום.

בכל שאלה אתה שואל,

קופץ לך כל הפסוקים, כל המקורות.

אתה לא צריך לחפש,

אתה לא צריך כלום.

מה שתשאל, מקבל תשובה.

טוב או לא טוב?

זה נקרא להציל את עם ישראל.

אין מצב בנושנתם.

כל הזמן צמיחה.

כל הזמן צמיחה.

כל הזמן צמיחה.

זה הסוד.

הבנתם או לא הבנתם עכשיו?

כן.

אתן לך בשמחה.

אתן לך בשמחה.

גם ספרים בשמחה.

כל מה שאני יכול לתת בשמחה.

חילקו לכם שקיות?

בחדר, יש תקליטור?

היה שם תקליטור. תקליטור.

מחלקים כל הזמן. באים להרצאות, מקבלים שקיות. הולכים לפה שקיות.

כל מקום שקיות. מי שלא קיבל, יקבל.

שקיות, שקיות, שקיות.

לחלק, לחלק, לתת, לתת, לתת.

כל הזמן לתת.

הייתי בפדיון הבן

לפני שהגעתי לכאן.

פגש אותי מישהו, אמר הוא בתלמונד?

הוא לומד בכולל.

יש להם שם אברך חשוב מאוד שעכשיו מסיים דיינות.

שאל אותו, תגיד לי איך חזרת בתשובה?

אמר לו, מקלטת של אמנון יצחק.

אמר לו, קלטת אחת?

אמר לו, קלטת אחת.

ומה אחר כך לא למדת? אמר לא.

המשכתי לשמוע רק קלטות,

וזהו.

משפחה שלמה,

דיינות מקלטת פלסטיק בשווי שני שקלים דאז.

שווה או לא שווה?

שווה.

הגברת הזאת חזרה בתשובה מקלטת. תרימי את היד, תצלם אותה.

כן, הנה הגברת חזרה. כמה אתם במשפחה היום חוזרים בתשובה?

שלושה.

ויש לכם ילדים?

אז כמה אתם ביחד?

אף ושני בנים, הם נשואים או לא נשואים?

לא.

הם יתחתנו?

הם יביאו ילדים?

הם יביאו גם ילדים?

שבט שלם יצא מקלטת.

עכשיו אני אספר לכם סיפור לסיום ותלמד אותו טוב.

יהודי אחד,

בשם הרב שפירא,

הגיע בירושלים לקיוסק,

קרוב לחצות יום ביום שישי.

נכנס לחנווני מכולת,

ביקש שתהיה הכרה.

החנווני הסתכל על השעון,

אמר לו, אני מצטער, אני לא יכול למכור לך חצות יום.

אני סוגר.

אמר לו, מה הבעיה? תן לי בבקשה לשתות,

ותסגור.

אמר לו,

יש לי כלל.

חצות יום?

אני סוגר.

הוא ראה שזה בן אדם מיוחד כזה. שאלת לו, תגיד, מאיפה אתה?

סיפר לו בחוץ לארץ, בעיירה כזאת וכזאת וכזאת.

מה היו מעשיך שם?

טהה על קנקנו,

והתברר שהוא היה שם קצב,

היה לו את ליז.

הוא אומר את הדברים שהוא מספר לו,

שהיו לו מעשרות,

ואת המעשרות

הוא היה שם בקופה.

ומה הוא עושה עם הכסף של מעשרות?

כשהוא היה רואה ילדים

שהם ככה מסתובבים וזה ופה ושם, ויש להם פוטנציאל גדול,

ולהורים שלהם אין אמצעים,

הוא היה מממן,

שולח אותם

לישיבה על חשבונו בשביל שיגדלו ויהיו בני תורה.

אז הוא אמר לו,

אתה זוכר את מי אתה שלחת ופה ושם?

אמר לו, תראה, אני זוכר

שני נערים שאני שלחתי.

אני לא זוכר את השמות בדיוק, המשפחה,

אבל אחד מהם

קראו לו ארלה.

אמר לו, לאן שלחת אותו? אמר לו, סלובודקה,

ישיבת סלובודקה.

באיזה שנה זה היה?

אמר לו, בשנה כך וכך.

באיזה עיירה אתה גר?

אמר לו.

הרב שפירא הזה, כששמע את זה, קפץ וצעק.

אתה יודע את מי אתה שלחת לסלובודקה?

אמר לו, כן, את ארלה.

הוא אומר לו, אתה יודע מי זה ארלה?

באותה שנה

הגיע לסלובודקה

ארלה אחד מאותה עיירה,

הרי אהרון קוטלר, גדול הדור באמריקה.

אתה שלחת אותו.

גדול הדור של אמריקה זה אתה שלחת אותו,

בכסף הזה של המעשרות.

אמר לו, תודה רבה שאמרת לי את זה,

אבל אני עכשיו מאוחר לי, חצות יום, אני צריך ללכת הביתה.

שאל אותו, תגיד, אבל אתה זוכר מי היה שני?

אמר לו, לא,

לא זוכר. היה ילד, לא זוכר.

ביי ביי, הלך.

הרב שפירא הסתובב פה בארץ,

חוזר בחזרה לארצות הברית,

כשהוא נוחת מהמטוס

ופוגש את גדול הדור של אמריקה, הרב יעקב קמינצקי,

זכר צדיק וברכה,

ושואל אותו, אומר לו ככה, כבוד הרב, אתה יודע מה?

פגשתי יהודי פשוט, חנווני, בירושלים,

שהיה קצב בעיירה פלונית אלמונית,

וסיפר לי, לא תאמין, שמכספי המעשר שלו, ששם בצד,

שהוא שלח שני נערים לסלובודקה,

אחד מהם,

רב אהרון קוטלר.

אז שואל אותו הרב יעקב קמינצקי, הוא אמר לך מי זה היה השני?

הוא אומר, אני גם שאלתי אותו, הוא לא ידע מי זה השני.

אמר לו, אתה יודע מי זה?

זה אני.

שניים הוא שלח.

שני גדולי דור הוא זכה.

מי ששמע לי בהתחלה, כשהייתי מתחנן לאנשים,

שקל, שתי שקל,

נחלי קלטות, מבצע מיליון, מבצע מיליון, מבצע שלוש מיליון, מבצע חמש מיליון,

מי ששמע לי, מי יודע איזה נשמות הוא זכה מאז ועד היום.

מי ששמע, בלי מעשרות, בלי בטיח,

בשקלים קטנים,

בשקלים קטנים,

ראשי ישיבות, ראשי כוללים,

מחזירים בתשובה. אתם יודעים כמה עולם יצאו מזה?

בשקלים, בשקלים.

זורקים שקל, מקבלים נשמות, שבט.

יש יהודי אחד שחזר בתשובה, לא אגיד מה שמו,

ויש לו היום, היום הוא חזר בתשובה,

יש לו היום כולל מאה אברכים שהוא מממן.

יהודי אחד.

יש יהודי אחד שחזר בתשובה, והוא מחזיר היום בתשובה.

והחזיר עשרות אלפי משפחות בתשובה.

יהודי אחד.

קוראים לו הרב אורי יצחק.

חזר בתשובה.

אז זאת אומרת,

כל בן אדם, אתם לא יודעים מה התוצאות. ואני מכיר שמות כאלה בלי סוף.

זו ההשקעה.

אתה משקיע, אתה לא יודע מה.

כמו איכר ששם זרעים,

ויוצאים פירות.

אתה יודע מה יצמח?

לא. מה התפקיד שלך? לזרוע, זה הכול. מה ההשקעה?

אנחנו עושים עכשיו מבצע של תקליטור תורני,

שמי שלוקח את זה ונהיה שותף,

הוא שותף במיליון 750 אלף תקליטורים בכל הזכויות, שזה ביליונים של ביליונים של ביליונים של מצוות של תלמוד תורה.

ומובטח לו ולה שהם קמים בתחיית המתים.

כי בזכות התורה הזאת שהתחולק,

רק בזכות תל תורה קמים בתחיית המתים.

קמים בתחיית המתים. זו מניה של 400 שקלים לחודש עשרה תשלומים,

או ב-20 תשלומים למי שקשה, 200 שקל לחודש.

ב-20 תשלומים, 4,000 שקל מניה,

הוא שותף בכל המיליון 750 אלף

של התקליטורים האלה.

זכות שאין כדוגמתה.

אז מי שירצה ורוצה,

את הראשונה אשריך לחיי העולם הבא שתזכי את ובעלך ומשפחתך

לכל טובה וברכה בכל מכל כול. והנה השנייה, נשים צדקניות,

תזכי את ובעלך וילדיך ונכדייך לכל דבר של תורה,

רוחניות, הצלחה, גשמיות,

פרנסה ובריאות,

איתנה בכל מכל כול, אמן.

והנה עוד יהודי שתמיד תורם.

השם יפתח לו שערי פרנסה טובה והצלחה וזיווגים הגונים,

וסייעתא דשמיא,

וכל מילא דמיטב ומשאלות טובה ליבו לטובה, בכל מכל מכול, אמן.

והנה עוד יהודייה שחזרה מקלטת,

היא ובעלה וילדיה ונכדיה,

שיהיו בזיווגים הגונים, בהצלחה ובריאות וישועה,

ופרנסה טובה בכל מכל כול,

מהרה, אמן.

את כבר קנית, אני יודע, אשרייך.

כל אלה שזוכים, בעזרת השם יתברך,

במניית הזכות הזאת, זכותם גדולה. והנה עוד יהודי שלוקח,

תבורך אתה ואשתך וכל אשר לך, בכל מכל כול, בטובה, בגשמיות, ברוחניות, בסייעתא דשמיא,

ומילוי משאלות לטובה,

אמן.

וגם אתה תבורך בכל, מכל.

לוקח עוד אחד.

והנה עוד אחת שמקיימת שיעור ל-40 נשים ותהילים,

והכול זוכה ומזכה.

תזכי את

ועמיר רפאל בן רוזה שושנה,

תשובה שלמה מהרה, ויהפך לבבו לטובה.

ותרבי ממנו נחת מלאה.

ויהיה לך בריאות, ואריכות ימים, והצלחה, וסייעתא דשמיא, ותגייסי כספים, ותצליחי, ותפרי, ותשגשגי, אמן.

לוקחת עוד אחד, השטייח.

אברך אותך מייד, שמך.

אריאלה רבקה בת,

אריאלה רבקה חיה בג'ולט לטה ועזרא דורון בן.

רוזנין, תזכו לזרע חי וקיים מהרה.

אמן.

יש עכשיו שעת רצון, מי שייכנס עכשיו יזכה לדברים גדולים.

שעת רצון, תזכרו, כשאני אומר שעת רצון לא להפסיד אותה,

עכשיו יש אותה, מי שרוצה לזכות.

כל משפחתך ישובו בתשובה שלמה ותזכי לרבות נחל מהרה.

כל מי שרוצה לזכות, עכשיו זו הזדמנות, ומי שרוצה בטלפון יכול לצלצל למספר 050-650-666,

ואפשר לצלצל ל-055-2563,

מי שרוצה שצופה בנו באינטרנט כרגע או בשידור חוזר,

יוכל לצלצל למספרים 050-650-650-650-525-6070,

מי שרוצה יצלצל ויקבל ברכה עכשיו בשידור ישיר,

מי שרוצה בזריזות.

רבותיי, להיות תמיד במצב של צמיחה ולא כמישה.

לא בנושנתם וחלילה בשחתתם.

תמיד לפרוט ולשגשג ולזכור את הרגעים היפים בחיינו שזכינו בתשובה,

איך היינו מאושרים.

לא נהיה כפויי טובה לקדוש ברוך הוא,

ונשתדל גם אנחנו להחזיר טובה תחת הטובה ולקרב עוד יהודים

לאביהם שבשמיים.

אז מי שרוצה לזכות... רבותיי, השבת זה פרשת ועד חנן, עשרת הדיברות. כל המניות האלה,

הן יחושבו לעליית עשרת הדיברות שהרב יעלה, בעזרת השם, השבת.

גם מי שעכשיו יתרום דרך הטלפון הוא זוכה, והוא יהיה שותף בעלייה,

שאנחנו מכבדים את הרב בשבת,

לעשרת הדיברות.

וזה מכוון כנגד התקליטור,

שזה הולך להיות מעמד הר-סיני בכל הארץ, רבותי, ובעולם.

זה תקליטור שיש בו את כל התורה,

את כל השס,

את כל ספרי ההלכה של הרב אדס.

והשס היא פירושים, הם פירוש חברותא,

וכבר כמעט הכול, בעזרת השם, מוכן, עם מנוע חיפוש.

זה יוכל להיות גם דרך האינטרנט, שיוכלו ללמוד ביחד.

רבותי, זה הולך להיות דבר גדול בעם ישראל,

וכל אחד שיהיה עכשיו ולוקח,

חוץ מזה שזו שעת רצון גדולה,

ושהרב עכשיו נותן ברכות,

זה אחרי שעתיים ויותר שהרב כבר נותן לנו דרשה,

וכולנו מתחזקים,

וכל אלפי הצופים שצופים בנו עכשיו,

עם כל זיכוי הרבים הגדול הזה,

ועם מה שהולך להיות שעת רצון אדירה, רבותי.

אז אף אחד לא כדאי לו להגיד עכשיו אני אתן, אני לא אתן, אני אהיה איך אני אתן, מה אני אתן. רבותי, גם לי יש מניה, גם אני עשיתי.

ומי שיגיד אני אברך, גם אני אברך,

גם יכול לתת,

ויעשה את זה בתשלומים.

גם מי שאין לו יכול לקחת משכנתה.

יכול, כן.

בשביל לקום בתחיית המתים כדאי לקחת משכנתה, לוקחים על דירה שמשאירים פה והולכים,

לוקחים מיליון, שתי מיליון. הנה עוד אחת הרב. 4,000 שקלים משכנתה ולקום בתחיית המתים משתלם.

הנה עוד אחת הרב. אשריה ואשרי חלקה.

אני רוצה להברכה שכל המשפחה יפגעו משהו. בעזרת השם.

משפחת?

מי?

זה ראובן בן עטא, בריאות וחוזרה. ראובן בן עטא.

בריאות שלמה ואיתנה. תשובה שלמה עם כל המשפחה.

ונחת. והילדים. והילדים. והילדים. וכולם.

שגשוג ופריחה רוחנית וגשמית בתשובה אמיתית שלמה. אמן.

אשרייכם.

הנה עוד אחת הרב.

הנה היא.

איפה?

אשרייך לחיי העולם הבא. הנה עוד אחת. הנה עוד אחת.

אשרייך.

רגע. איך? מה השם?

עליזה בת תמר. עליזה בת תמר, תזכי לי זיווג הגון הראוי לך מהרה השנה. אמן. אסיעתא דשמיא. ובריאות איתנה ופרנסה ברווח.

אמן.

אפשר לשאול שאלה? בבקשה.

אל תדאגי.

עכשיו נתנו ברכה, ותזכי לראות את כולם עם זיווגים הגונים מהרה.

אמן.

כל המשפחה תשוב בתשובה שלמה מהרה.

אמן.

מי עוד רבותיי?

שעת רצון גדולה עכשיו. אני מסתובב הרבה עם הרב, אבל עכשיו גם ככה אני מרגיש שיש עכשיו שעת רצון גדולה מאוד מאוד.

במיוחד עכשיו יום שישי.

אל תפסידו את זה.

לא להפסיד, לא לפספס את הרגע, רבותיי.

אנחנו בוודאי נהיה כאן כל השבת עם הרב. גם כל מי ששומע אותנו עכשיו בשידור יכול להתקשר כרגע למספרים שאמרנו,

ובעזרת השם לקבל את הברכה עכשיו,

ויהיה שותף בעליית עשרת הדיברות השבת,

פרשת ויתחנן,

שהרב יעלה, וכל אלו יקבלו מחר, בעזרת השם, ברכה לאחר העלייה של הרב לתורה.

יש עוד מישהו, רבותיי?

יפרוס את זה אפילו ל-20 תשלומים, מי שקשה לו, אבל שיהיה לו!

כן, אחרונים שרוצים לספוט, מי עוד, רבותיי?

מי עוד?

מי עוד, רבותיי, רוצה לקחת ולהיות שותף מיליון ושבע מאות חמישים אלף

תקליטורים של תורה וזוכה לתחיית המתים, רבותיי? האישה והבעל,

גם הבעל, גם האישה, יזכו בעזרת השם, ידברם.