ידיעה ברורה
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
ערב טוב, קהל קדוש.
השבוע אנחנו נמצאים בימים
שבין ראש חודש אב לתשעה באב.
בימים אלה אנחנו אמורים להתחזק
בבניין בית-המקדש,
להחזיר את הקדושה למקומה.
הגמרא במסכת נדרים אומרת,
דף פא עמוד א'
מי האיש החכם מייבן את זאת?
דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשו.
נשאל החכמים,
שאלו את החכמים, את הנביאים, את המלאכים,
את מלאכי השרת,
איך נרחב בית-המקדש.
ולא ידעו לפרש, לא ידעו לומר.
עד שפרשו הקדוש-ברוך-הוא בעצמו, דכתיב
ויאמר השם על עוזבם את תורתי.
עם ישראל עזבו את התורה, לך בית-המקדש.
זאת אומרת שלא שמעו בקול השם,
לא הלכו בתורה,
לא למדו אותה,
לא השתמשו בה,
לא קיימו את המצוות, לך בית-המקדש.
אבל יש דעה נוספת בגמרא,
אמר רב יהודה אמר רב,
לומר שאין מברכין בתורה תחילה.
זאת אומרת שבאמת היה להם תורה,
למדו תורה,
קיימו תורה ומצוות.
אבל מה היתה הבעיה שהם לא בירכו בתורה תחילה?
מה זה לא לברך בתורה תחילה?
כל בוקר אנחנו אומרים ברכות השחר.
בסוף ברכות השחר יש לנו שתי ברכות
נקראות ברכות התורה.
יש אומרים שברכות התורה זה מצוות עשה מהתורה.
לברך ברכות התורה.
והגמרא אומרת, אמר רב יהודה, אמר רב, בשם רב,
לומר שאת ברכות התורה לא היו מברכים.
מה זאת אומרת לא היו מברכים ברכות התורה? אבל אמרנו שהם כן קימו תורה ומצוות,
הם כן למדו.
למה לא לברך?
מה העניין של הברכה?
ועוד,
הרי בחורבן בית-המקדש
זה היה דבר איום ונורא.
מיתות משונות נהרגו בחרב, מיליונים נהרגו.
נחלים של דם
של עם ישראל נשפך ברחובות.
אנשים מתו ברעב,
יצאו לגלות,
כל הגלויות עד היום.
מאיפה התחיל?
בחורבן בית-המקדש.
ועל מה? על שלא בירכו בתורה תחילה.
רק בגלל שלא בירכו ברכות התורה נכה בית-המקדש? איך ייתכן?
איך אפשר להעלות כזה דבר?
ככה טמא הגאון רבי אליהו לופיאן.
הוא שואל איך ייתכן כזה דבר?
כאלה עונשים כבדים ועוד.
הרי ידוע שכשלומדים תורה יש לנו כלל,
התורה מגנה ומצלה.
התורה מגינה ומצלה.
התורה, יש לה כוחות אדירים,
על-טבעיים,
שכשלומדים תורה יש תורה,
היא מגינה,
היא מצילה את האדם,
היא מגינה על עם ישראל ככלל.
איך ייתכן שיש תורה ורק כשלא בירכו בתורה תחילה,
כבר אמרנו שנכה בית-המקדש, הגלויות,
שתי בתי מקדש נחרבו,
כל מה שעובר עלינו עד היום,
עד היום, ממש,
כל מה שעובר עלינו
זה ממה שלא בירכו בתורה תחילה.
איך אפשר להבין את זה?
רק משום שלא בירכו בתורה?
אלא מגלים לנו פה חז'ל
דבר מדהים.
הקדוש-ברוך-הוא בא לומר לנו,
לא ברכתם בתורה,
אפילו הייתם מברכים.
זאת אומרת, יכול להיות שכן ברכו תירכו את התורה,
אבל מה היה כאן איך ברכו?
הם לא העריכו את התורה שלהם,
הם לא העריכו את המצוות שלהם,
הם לא העריכו את תלמוד התורה שלהם.
את כל מילה בתורה שהייתה להם לא העריכו,
לא ידעו להחשיב,
לתת חשיבות
לצניעות שלהם,
לקדושה שלהם. אמרו, לא נורא, זה בסדר.
זה לא כל כך חשוב.
צריך ללמוד תורה, בסדר,
עם עוד דברים, עם עוד עניינים.
התורה, צריך
אי-אפשר. איך נקיים מצוות?
איך נדע איך לקיים?
אבל לא החשיבו,
לא ידעו להחשיב,
לא העריכו,
לא העריכו את עצמם, לא העריכו את יהדותם,
לא העריכו את נשמתם שנחצבה מתחת לכיסא הכבוד.
הנשמה הקדושה שלנו,
שהגיעה מתחת לכיסא הכבוד, חלק אלוהו ממעל.
ויפח באפיו נשמת חיים.
מאן דנפח, מי שנפח,
מי דילה נפח, מי שלא נפח.
הנשמה, נער השם, נשמת אדם.
הנשמה היא חלק אלוהו ממעל.
אנחנו לא מעריכים את הנשמות שלנו.
איך עלתה בימינו כזה דבר שרב גאון וקדוש
אין דוגמתו?
יש, אבל אנחנו מכירים.
ודאי שיש.
איך ייתכן בימינו שהקדושה מסתלקת?
בפרשת השבוע קראנו על פטירתו של אהרן הכהן.
התורה מגלה לנו באיזה יום הוא נפטר.
בראש חודש אב,
בחודש החמישי, ב-1 לחודש.
החודש החמישי הוא חודש אב.
ניסן, אייר, סיוון, תמוז אב.
אהרן הכהן נפטר ב-1 לחודש החמישי, זה חודש אב.
אומרים המפרשים,
קשה סילוקן של צדיקים,
יותר מחורבן בית המקדש.
ושכנתי בתוכם.
ובנו לי משכן, ושכנתי בתוכם.
ושכנתי בתוכו,
לא נאמר,
אלא בתוכו של כל אחד ואחד,
בתוך כל יהודי ויהודי.
ואם צדיקים כאלה קדושים נלקחו מאתנו,
בחודש האחרון לבד קמה ראשי ישיבות,
הרב ליפקוביץ',
סגן רבני הישיבות בחוץ-לארץ שהיה בן 104,
האדמר מספינקה, עוד כמה קדושים גדולים.
והנה המכה הזו
של רבי אלעזר,
לא יאומן,
מזעזע, מבהיל.
רק לחשוב על הדבר, איך ייתכן?
איך נשרף בית המקדש בעמנו?
אתם יודעים למה?
כי לא ברכו בתורה תחילה, יש לנו תורה,
אבל אם אנחנו לא מעריכים את התורה,
אם אנחנו מחשיבים את הנשמה הקדושה שלנו,
לכל אחד מאיתנו יש נשמה קדושה.
אנחנו לא יודעים להעריך טוב את המצוות.
שאלו פעם,
איש ואישה זכו שכינה בעיניהם,
לא זכו אש אוכלתם.
מה זה זכו? מה זה זה לא זכו? מה הכוונה?
מתי נדע זה זכו?
מתי נדע זה לא זכו?
מסופר על הגאון הקדוש רבי אהרן מקרלין.
רבי אהרן הגדול,
על המצבה שלו כתוב שהוא השיב 84,000 יהודים,
הוא השיב אותם מעוון, החזיר אותם בתשובה.
רבי אהרן הגדול,
כשהוא למד בחיידר,
אז בזמנם לא היה חיידר, היה מלמד,
היה לוקח כמה ילדים ומלמד אותם.
ביחד עם רבי אהרן היה עוד
אדם אחד שקראו לו יעקב.
שניהם גדלו ביחד באותו מקום, עם אותו מלמד.
כשהם גדלו, זה הגדל הפך להיות רבי אהרן הגדול,
רבי אהרן מקרלין,
גאון וקדוש,
אדמו״ר גדול.
ואילו יעקב הזה,
מה הפך להיות?
בעל עגלה.
בעל עגלה.
היה גס.
איש גס.
ירד ברוחניות שלו.
יום אחד הם נזדמנו למקום אחד.
כשנפגשו,
טוב, סוף כל סוף היו חברים מילדות.
ישבו לדבר, לשוחח.
אמר לו הבעל עגלה, רבי יעקב הזה, שאל את רבי אהרן הגדול.
אמר לו, תגיד לי,
איך ייתכן שנינו למדנו ביחד?
שנינו היינו באותו מקום.
שנינו,
עם אותו מלמד.
למדנו ביחד את הגמרא.
למדנו א' ב' ביחד.
איך אתה הפכת להיות רבי אהרן הגדול?
אז מוח גדול.
ואני מהפכתי להיות
בעל עגלה?
ואיפה הרוחניות שלי? איפה הרוחניות שלך?
איפה התורה שלך והמצוות? ואיפה שלי?
איך זה ייתכן?
אמר לו רבי אהרן,
אמר לו רבי אהרן הגדול, בוא ואסביר לך.
בוא ואסביר לך איך ייתכן הדבר.
אמר לו, תראה, כשאנחנו יוצאים מהמלמד,
וגמרנו ללמוד
במה אני התעסקתי ובמה אתה התעסקת.
אתה התעסקת בלא זכה ואני התעסקתי בזכה.
מה זאת אומרת?
מחילה.
אתה התעסקת במה?
אתה התעסקת בלא זכה.
אמרת, מה יצא ממך?
אוי, התורה שלי.
איזה תורה בקושי אני יודע.
מה אני כבר מבין?
מה אני כבר מסוגל?
על איזה דרגות אני יכול להגיע לדרגות?
אני יכול להגיע למעלות בתורה?
מה יצא ממני כבר?
התעסקת בלא זכה, תראה לאן הגעת.
אני, כשעסקתי,
הייתי שמח,
שמחתי שמחה גדולה.
זכיתי היום ללמוד עוד כמה שורות בגמרא,
עוד רש״י, עוד תוספות.
עוד התחברתי לקדוש ברוך הוא. שמחתי על זה.
על מה חשבתי?
אני חשבתי על איך,
איך זכיתי?
איך זכיתי להיוולד
לעם ישראל להיות בן של הקדוש ברוך הוא.
מזה זה שימח אותי ושימח אותי.
והתעסקתי רק בזכה.
במה זכיתי?
זכיתי היום להניח תפילין.
זכיתי שיש לי ציצית.
זכיתי שיש לי ברית מילה.
זכיתי להיות מחובר לקדוש ברוך הוא.
זכיתי שיש לי נשמה קדושה.
אז אני שמחתי ושמחתי ככה עליתי והתעליתי.
אבל אתה במה התעסקת?
מה אני?
ומה אני?
מי אני ומה אני? מה יצא ממני?
אוי, התורה והמצוות שלי,
לא שמחת שהניחת תפילין באותו יום.
לא שמחת שלא התגלחת ביתר באותו יום.
לא שמחת שהקדוש ברוך הוא נתן לך תורה ומצוות.
אתה לא שמח?
פה נבנה בית המקדש ופה הוא נחרב.
פה נהיה רבי אהרון הגדול,
פה נהיה רבי יעקב בעל הגולה.
בית המקדש נחרב!
לא הארכנו!
אנחנו לא מאריכים כי כל דור שלו נבנה בית המקדש בימיו,
כאילו חרב בימיו, בימים שלנו נחרב בית המקדש,
בקשה סילוקן של צדיקין.
אם בימינו נחרב בית המקדש, כי אנחנו גם היום
לא מאריכים,
לא מאריכים מספיק את הנשמות שלנו,
לא מאריכים מספיק את התורה שלנו,
לא מאריכים ולא מחשיבים את זה שאנחנו בני מלאכים.
אתה בן מלך,
את בת מלך,
יש לנו נשמות קדושות.
זכינו לקבל את התורה,
אומר בעל יסוד ושורש העבודה.
דבר מדהים!
ראש השנה ביום הכיפורים, זה ימים,
ימים נוראים!
יום עדין!
עשרת ימי תשובה,
יום הכיפורים!
יום סליחה, מחילה וכפרה,
חמש תעניות.
אותו יום אנחנו עולים ומתגדלים ומתקדשים ומתגדלים,
מתחברים לבורא עולם ברמות גבוהות מאוד.
אורח החיים הקדוש בנעילה של כיפור היה עולה טפח באוויר.
מרום הקדושה.
ובאותם ימים צריכים לבכות.
מה זאת אומרת לבכות?
לא שאדם יעורר את עצמו לבכייה.
לא.
אלא מה?
שהאדם
יגיע מתוך התרגשות התפילה לבכייה.
וביום הכיפורים יעורר את עצמו לבכייה.
ראש השנה זה יום טוב,
ובימים האלה אומר יסוד ושורש העבודה.
כשמגיעים לברכה האמצעית של העמידה,
אתה בחרתנו מכל העמים,
אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וקידשתנו במצוותיך וקירבתנו מלכנו לעבודתך,
ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת.
אומר, אומר שם הרב,
כשמגיעים לכאן צריכים להתמלא בשמחה גדולה!
שמחה גדולה!
מה יש איזה שמחה?
שאתה בחרתנו מכל העמים,
והקדוש ברוך הוא לא רק בחר אותנו.
אהבת אותנו,
רצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות.
הרמת אותנו למעלה מכולם,
ולא רק זה, וקידשתנו במצוותיך.
אנחנו מקיימים תורת מצוות ומתקדשים.
וקירבתנו מלכנו לעבודתך,
וקירבת אותנו לקבל את התורה לעבודתך,
לעבודת השם.
ויותר מהכל,
ושמחה הגדול והקדוש עלינו קראת.
אנחנו נקראים ישראל.
צריך להתמלא בשמחה גדולה!
על מה?
אתה בחרתנו מכל העמים.
למה נכבד את המקדש?
כי לא ביררו אמרו אתה אשר בחר בנו מכל העמים.
ואיך אמרו את זה? בלי שמחה, לא מחשיבים.
לא מחשיבים את עצמנו,
לא מחשיבים את התורה ואת הקדושה שלנו, ושקירבתנו מלכנו לעבודתך.
הקדוש ברוך הוא בחר אותנו להיות, מה?
בחר בנו להיות עבדיו, להיות בניו, בנותיו.
יש לנו מעלה יותר גדולה מזו?
אנחנו לא מעריכים.
לא מחשיבים.
לא מחשיבים קדושה? היא בורחת!
מה שאדם מחשיב זה מה שהוא שם!
ואם הוא לא מחשיב תורה, אז הוא לא שם! אם הוא לא שם, אז היא אלנה.
התורה בורחת!
הקדושה הולכת!
צדיקים הסתלקו מן העולם!
עוד במיתה משונה!
מבהיל!
מה יש? לא בירכו בתורה תחילה.
אנחנו לא מחשיבים מספיק את עצמנו.
מה, מותר להתגאות?
ויקבע ליבו בדרכי השם!
ויקבע ליבו בדרכי השם!
הלילה הילולת אורח חיים הקדוש!
הילולת מחילה, הארי הזל! הארי הקדוש!
כל תורת הקבלה שיש לנו מארי זל.
מדהים!
כל תורת הסוד!
כל מה שמקובלים עושים!
כל הכוונות, כל הייחודים!
איך עושים? איך מקשרים עולמות? כל העניינים!
כל מה שעשו המקובלים!
כל תורת הסוד!
עברה אלינו דרך הארי הקדוש!
שהלילה!
הלילה ליל שנתו! ליל אזכרתו!
הילולתו!
שאלו פעם את הארי זל!
איך הגעת לכל המעלות הללו?
איך הגעת?
תשמעו מה שאמר להם.
אמר להם הארי זל!
שבגלל שהוא כל הזמן שמח במצוות,
היתה לו שמחה בכל מצווה שהוא עשה,
הוא זכה להגיע לכל המעלות שלו.
מה השמחה מראה?
שהוא מחשיב, הוא החשיב כל מצווה,
הוא שמח מכל מצווה שהוא קיים.
אה, אתה מקיים ואתה שמח ואתה מחשים,
קיבל מעלות מדהימות.
שבת פרשת בלק,
היה ארי זל בשבת, הולך לנוח,
אבל מנוחה של צדיק,
מנוחה של צדיק כמו ארי זל,
כשהוא ישן נשמתו היתה עולה למעלה.
כשהוא הגיע למעלה
היה לומד סתרי תורה בעולמות העליונים.
תוך כדי,
ההאשמה שלו ראה שהוא שוכב ומדברים אתו,
והוא מדבר, השפתיים שלו נאות.
הוא רצה לדעת מה קרה פה.
הוא הלך ושם את האוזן, אולי ארי זל רוצה להגיד לו משהו.
ואז זה ארי זל התעורר.
אמר לו, הרב, רצית משהו?
אמר לו, לא, לא, מה קרה? אמר לו, ראיתי שאתה מדבר.
אמר לו, כן.
אמר לו, מה היה, הרב?
אמר לו שהוא היה במטיבתא דערכיה,
בישיבה של מעלה,
ולימדו אותו את סוד
פי האתון,
איך האתון דיברה, מה הסודות של זה.
אמר לו, רבי, תלמד אותי.
אמר לו, כדי ללמד אותך אני צריך 80 שנה רק כדי ללמד אותך את הסוד של פי האתון.
וארי זל היה למעלה חצי שעה, למד את כל הסודות.
איך מגיעים לכאלה מדרגות?
אם האדם שמח בתורה ובמצוות שלו,
הוא שמח שהוא מקיים תורה,
הוא שמח בתפילה,
הוא שמח בציצית, הוא שמח בפאות שלו,
את שמחה בצניעות שלך,
שמחים ששומרים שבת,
טהרה, קדושה, כשרות,
כששמחים
מקבלים מדרגות הרבה יותר גבוהות.
ואז נבנה בית המקדש האישי של כל אחד ואחד.
אין לנו בית מקדש, הבית המקדש שלנו חרב.
מה צריכים לעשות?
לבנות כל אחד את בית המקדש שלו, ממילא ייבנה בית המקדש.
איך בונים, מחשיבים, תורה ומצוות?
לשמוח,
לשמוח, אני מקיים תורה ומצוות.
אני רוצה להראות לכם
מה אומר המאור בשמש בפרשה שלנו, קושייה עצומה.
קושייה.
כתוב אלה למעשה בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון,
ויכתוב משה את מוצאיהם למעשהם
על-פי השם.
הוא מדקדק דקדוק אחד, המאור בשמש.
המאור בשמש היה תלמידו של רבי אלימלך מליזנסק,
בעל הנועם אלימלך.
מסופר עליו, קראו לו רבי קלונימוס קלמן.
רבי קלונימוס קלמן.
מסופר עליו
שפעם אחת
בליל חורף
הוא הלך להכין שתי כוסות תה, לו ולרבי.
והם יושבים על הלילות ולומדים.
כשהוא חזר הוא פתח את הדלת.
פתאום הוא רואה שהרבי אלימלך הוא לא לבד.
עומד לידו אדם, הדור,
עם זקן, עם מראה מבהיל.
נורא ואיום.
הוא נבהל לראות כזאת דמות, איזה דמות הוד.
הוד והדר.
אבל כשהוא ראה אותו כל כך נבהל,
נפלו לו הכוסות מהיד והוא ברח החוצה.
לאחר כמחצית השעה קרא לו רבי אלימלך,
אמר לו, נו, איפה אתה?
אמר לו, רבי, כשבאתי, איפה הכוסות תהי?
איפה נעלמת?
אמר לו, רבי, כשבאתי ראיתי כאן שהרבי עמד מישהו ונבהלתי וברחתי.
אמר לו, והכרת אותו?
אמר לו, לא,
אמר לו רבי אלימלך, אוי, להם לבנים!
מזהים את אביהם,
לא מכירים את אבא שלהם.
אמר לו, רבי, מה אתה מתכוון?
אומר לו, היה אצלי כאן אברהם אבינו,
ושאלתי אותו, עד מתי הגלות תימשך?
למה הם לא עולים לפני הקדוש-ברוך-הוא ומתפללים על עם ישראל?
שתצטעם כבר הגלות!
שמעתם, רבותי?
רבי קלונימוס קלמן,
בעל המאור בשמש,
זכה לראות את אברהם אבינו,
שנבינו במי מדברים.
והוא שואל,
אלה מעשי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים, לצבאותם.
המילה הזאת מיותרת לכאורה.
מה זה לצבאותם?
במקום אחר כתוב שעם ישראל על צבאותם.
מה ההבדל בין צבאותם,
לצבאותם, על צבאותם? מה קרה פה?
מסביר אמור בשמש,
שכשהקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם,
עלה ברצונו
של הקדוש-ברוך-הוא לקבל תענוג מהברואים,
לקבל תענוג מברואיו.
מי הם הברואים?
כל הבריאה כולה,
אבל גם צבא השמים הם הברואים של הקדוש-ברוך-הוא.
המלאכים הם בריאות של הקדוש-ברוך-הוא,
וגם מהם יש לקדוש-ברוך-הוא תענוג.
וגם הם עושים את רצון השם!
אנחנו אומרים את זה.
אנחנו אומרים את זה כל שבת וכל יום.
תראו מה כתוב בשבת.
אנחנו אומרים שם בפסוקים, ביוצר אור.
אנחנו אומרים שם על השמש והירח.
שעושים רצון קונאיהם.
רצון קונאיהם הם עושים.
הם באים ומאירים,
מאירים את העולם.
עושים רצון קונאיהם.
כוח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל, מלאים זיו ומפיקים נגה,
נאי זיבם בכל העולם, שמחים בצאתם, ששים במואם.
עושים בהמה?
רצון קונאיהם.
פאר וכבוד נותנים לשמו,
צהלה ורינה לזכר מלכותו.
מי? השמש והירח,
כל צבאות השמים, כל המלאכים.
הקדוש-ברוך-הוא מקבל מהם תענוג ושעשועים.
אומר אמרו, השמש, התענוג שהקדוש-ברוך-הוא מקבל מהם
הוא תענוג תמידי, כי אם כל הזמן עושים את רצונו,
הוא תענוג.
אבל יש תענוג יותר גדול שהקדוש-ברוך-הוא מקבל.
אומר הרב פה
שעם ישראל,
עם קדושו,
מחמת שם בעולם השפל, בעולם הגשמי,
וקשה עליהם עול שיבוד מלכויות
במלחמת היצר,
ואף על-פי-כן הם עושים רצון הבורא יתברך שמו,
מקבל מזה תענוג לאין-שיעור.
היי, אבל מהעולמות העליונים הוא מקבל גם כן,
מה?
הקדוש-ברוך-הוא מקבל
תענוג מכל צבאות מעלה,
אבל זה לא תענוג תמידי,
כי אין בן שאין להם שום ייצר הרע,
אין להם שיבוד,
הטבע שלהם
הטבע שלהם לעשות את רצון השם,
וידוע שיש לשמש ולירח
גם כן דעה.
אנחנו אומרים את זה שם גם כן במזמור.
דת ותבונה נתן בהם.
דת ותבונה נתן בהם. במי? בשמש ובירח.
להיות מושלים בקרב תבל.
ואם כן, יש תענוג לקדוש-ברוך-הוא ממעשיהם,
אבל זה בלי יצר הרע.
לכן הטבע שלהם הוא לעבוד להשם יתברך תמיד, בלי הפסק כלל,
בהתלהבות גדול, בתשוקה גדולה, ביראה ואהבה.
אבל,
מישראל עם קרובו הוא מקבל תענוג, הקדוש-ברוך-הוא מקבל תענוג יותר גדול!
למה?
תשמעו, רבותי,
מחמת לפעמים,
אדם נתפס באיזה דבר, חלילה,
עושה איזושהי עבירה,
כיוון שהוא בעולם השפל התלבש עליו היצר הרע,
ואף-על-פי-כן הוא חוזר בתשובה לפניו,
ומשתוקק לעשות נחת רוח ליוצרו ולעובדו באמת, ביראה ואהבה,
מזה הוא מקבל תענוג גדול!
הקדוש-ברוך-הוא מקבל ממה שיהודי חוזר בתשובה,
תענוג יותר מכל מה שהמלאכים נותנים תענוג לקדוש-ברוך-הוא.
על תשובה!
אשר בעבור זה שאנחנו עושים תשובה,
עשה ברצונו לפניו יתברך שמו לברוא את כל העולמות,
כל העולמות נבנו שאנחנו פה נלחמים ביצר הרע,
קשה לנו לפעמים,
לפעמים נכשלנו, ועושים תשובה בהשתוקקות,
בשמחה!
בשביל זה הקדוש-ברוך-הוא ברא את כל העולם.
רק בשביל זה!
בשביל התענוג הזה שאנחנו עושים תשובה.
אדם לפעמים עשה את זה, העבירה אומר, גמרנו,
הקדוש-ברוך-הוא לא יקבל אותי,
די, נגמר, לא יישא ממני כלום,
מה יהיה ממני?
אני מלא עבירות,
והוא לא עושה תשובה.
הוא הדליק חשמל פעם אחת בשבת,
כל השבת שלו נשרפה.
מה, איזשהו פעם אחת תחילת השבת, הוא חשב שכל השבת צרופה.
חס ושלום!
תעשה תשובה!
מי עוד במקום?
ותבנה את כל השבת שלך!
תחשיב את השבת שלך, את הקדושה!
תחשיב את היהדות שלך!
אם זה מה שאתה עושה!
אה!
בשביל זה עשה הקדוש-ברוך-הוא את כל העולמות!
אם נכשלת בעבירה
כזו או אחרת,
לא בגלל זה צריכים ליפול יותר,
לא בגלל זה אדם צריך להגיד לא יצא ממני כלום.
לא! תפוס את עצמך!
תחשיב את עצמך!
המדרש אומר בשיר השירים,
שמעתי את זה במוצאי השבת האחרון, הרב חיים בנאי,
שמעתי את זה ממנו,
וראיתי אחר כך
עוד דברים.
המדרש אומר על הפסוק בשיר השירים,
לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב,
לא ידעתי נפשי שמתני
מה זה לא ידעתי, המדרש מספר
שבציפורי,
עיר סמוכה לטבריה,
גר אדם אחד שקראו לו יוסטאי.
הוא היה חייט,
בקושי מתפרנס,
לא הייתה לו פרנסה טובה,
והוא איחר את התשלומים של הארנונה למלך.
הוא ראה שהסכומים הולכים וגדלים,
מה עשה?
ביקש תור להיכנס למלך.
הוא נכנס, הוא הגיע לבית המלך,
כשהוא נכנס לבית המלך,
מייד כשהמלך ראה אותו, מצא חן מעיניו.
קירב אותו, הביא אותו לידו,
דיברו,
שמח ממנו, ישב אתו,
ראה שהאדם גם חכם קצת,
ממש מצא חן מעיניו.
לאחר שישבו ודיברו, אמר לו המלך,
מה שתבקש, בקשה אחת אני אתן לך.
מצאת חן מעיני.
אמר יוסטאי הזה,
מה אני אבקש עכשיו?
אם אני אבקש רק את הארנונה, לא חבל על הבקשה שאני אבזבז אותה?
מה ביקש יוסטאי? תשמעו טוב, רבותי.
ביקש
להיות המושל של ציפורי, לא פחות ולא יותר.
אמר לו המלך, קיבלת, להיות המושל.
נתן לו גם כסף,
נתן לו עבדים,
נתן לו כרכרה,
בדרך הוא קנה לעצמו בגדי מלכות,
הוא חוזר לעיר כמושל ציפורי.
כשהגיע לעיר,
כל העיר לא הבינה מה הולך פה.
זה יוסטאי שהיה חייט או לא יוסטאי?
אולי זה יוסטאי אחר.
חלק מהציבור אמרו,
זה יוסטאי החייט, מה אתם לא רואים?
גם השם שלו,
גם המראה שלו. תראו את הפנים, אתם לא מזהים?
חלק אמרו, לא יכול להיות.
איך יוסטאי נהיה מלך?
איך אפשר להיות כזה דבר?
כך היה תקופה
עד
שהיה מנהג של המלך, של המושל,
שהוא אמור לעבור בעיר,
וכולם צריכים לבוא ולקבל את פניו.
ואז, היה מתח אדיר.
האם זה יוסטאי או לא יוסטאי? איך נבדוק?
אמרו, ברגע שתעבור הכרכרה של המושל ברחוב,
והיא תגיע מול החנות של יוסטאי, של החייט,
אם הוא יסיט את העיניים שלו שמאלה,
ימינה, סליחה, לכיוון החנות,
נדע שזה יוסטאי החייט.
אם הוא לא יסתכל על החנות שלו, נדע שזה לא הוא.
ואז הכרכרה מגיעה,
היא עוברת ברחוב,
כולם עומדים,
כולם במתח.
הוא יסתכל או לא יסתכל?
זה יוסטאי או לא יוסטאי?
זה החייט או לא החייט?
איי-איי-איי, תשמעו מה קרה, רבותי.
ברגע שהכרכרה מגיעה לכיוון החנות, כולם במתח,
הסתכל או לא הסתכל.
כשהגיעו עד לפתח החנות,
מייד,
בצורה מלכותית,
יוסטאי,
לשניונת, הסתכל ימינה,
הסתכל על החנות וחזר למקומו.
ואז כולם אמרו, זה יוסטאי, זה החייט.
ואז הוא שמע כמה אנשים מהצד שאומרים,
אנחנו תמהים
איך יוסטאי החייט
נהיה יוסטאי המלך.
אמר להם המלך, המושל הזה.
הוא קם,
הוא מסתכל עליהם בצורה מלכותית, כמלך, כמושל.
הוא מסתכל עליהם ואומר להם,
עד שאתם תמהים עלי,
אני תמה על עצמי.
עד שאתם תמהים עלי, אני תמה על עצמי.
כך מסתיים המדרש, ולא מבאר מה תמה על עצמו יוסטאי המלך.
במדרש, אחר כך פתחתי ומצאתי מדרש דומה.
על הפסוק,
אותו פסוק לא ידעתי,
נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב,
אותו פסוק היה,
אותו מדרש,
בצורה שונה.
המלך, ביתו נחטפה.
המלך לא התגייש, אמר, אני חייב למצוא את הבת שלי.
ועבר מעיר לעיר, שכונה-שכונה,
רחוב-רחוב,
במשך שנתיים ימים.
לאחר שנתיים ימים
הוא רואה את הבת שלו משחקת ברפש,
בבוץ,
כולה מלוכלכת, מזוהמת.
המלך ניטר ממקומו,
קפץ,
רץ לבת שלו, הרים אותה, הוא רואה שזו הבת שלו.
מי הסיבה לקחת אותה?
רחצו אותה,
ניקו אותה,
החליפו לה את הבגדים,
שמו לה בגדי בת מלך,
שמו לה בגדי בת מלך!
ואז
היא נזכרה שהיא בעצם בת מלך,
והתחילה להתנהג
כבת מלך באצילות,
בנימוסים.
ראו את החברות שלה,
ששיחקו אתה ברפש,
אמרו לה,
אנחנו טמאות עלייך,
איך עד ששיחקת ברפש נהיית בת מלך?
אמרה להם אותה נסיכה,
עד שאתן טמאות עלי,
אני טמאה על עצמי,
על עצמי אני טמאה.
מה הטמאה על עצמך?
מה הטמאה? לא כתוב במדרש.
תשמעו,
מה הטמאה שטמאו על עצמם יוסטי ובת המלך?
מה הם טמאו על עצמם? תשמעו, דבר נפלא.
מה הטמאה?
הם אמרו, אנחנו טמאים על עצמנו.
איך יכול להיות?
איך יכול להיות?
לא שיוסטאי החיית נהיה מלך.
איך
יוסטאי המלך היה חיית?
איך יכול להיות?
איך היא אמרה על עצמה, טמאים עלי, אני טמאה על עצמי.
איך אני, בת מלך, שיחקתי בבוץ, ברפש,
באשפתות, איך שיחקתי?
היום אדם חוזר בתשובה
אמיתית,
הוא מבין, הוא מחשיב את התורה, את המצוות שלו,
את היהדות שלו, את הנשמה שלו.
איך אתה יודע?
איך נהיית הרב?
איך נהיית הגדול?
איך נהיית צדיקה?
איך נהיית רבנית?
איך?
התחלתי להחשיב את עצמי,
נהייתי בת מלך,
עד שאתם צמאים עלי,
שאני היום בת מלך,
שאני היום בן מלך, אני טמאה על עצמי!
אני טמאה על עצמי!
איך אני, בת מלך, שיחקתי בבוץ?
איך?
איך שיחקתי ברפש?
איך לא הבנתי מי אני, מה אני?
איך לא הבנתי שאני בן מלך?
איך לא הבנתי?
איך לא הבנתי שאני בת מלך?
אני בת מלך!
איך בת מלך לבושה?
כל כבודה בת מלך!
כולו כבוד!
איי, איי, איי, כולו כבוד!
אני בן מלך, כולו כבוד!
כי אני בן מלך, לא סתם מלך,
בן מלך מלכי המלכים!
למה אנחנו לא מחשיבים את היהדות שלנו?
יש לנו תורה ומצוות!
וגם בת שהולכת ככה, תדעי לך,
תאריכי עוד חמש סנטימטר את החולצה,
גם זה חשוב לקדוש ברוך הוא.
זה עוד צניעות!
עוד לאט-לאט תתקדמי! אבל את בת מלך בכלל!
איך בת מלך הולכת?
תהיי טמאה לעצמך, אני בת מלך!
אני אגיד לכם יותר מזה,
לא סתם בת מלך!
אני רוצה להגיד לבנות ישראל,
אני אומר את זה כמעט בכל מקום,
באזכרות ובכל מיני אירועים,
אני רוצה ל... אני פונה לנשים, אני אומר להן,
איי-איי-איי-איי-איי,
בת ישראל היא ספר תורה!
בת ישראל היא ספר תורה שבהיכל!
ויש לי ראיות!
מה הראיה?
לפני כ-15 שנה, כשהייתי גר בראשון-לציון,
אז היה לנו שיעור תהילים לילדים בשבת.
והבנות, אתה רציתי להגיד להם משהו?
מה זה בת מלך? למה צניעות?
והקב'-הוא נתן לי רעיון, ואני בכל מקום אומר את זה, משתדל, בלי נדר.
אמרתי להם, כתוב בפסוק, כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה.
באיזה ימים מוצאים ספר תורה?
שני, חמישי ושבת.
איזה אותיות אלה?
אותיות זהב!
זין, ה', בית!
שבת חמישים ושני!
ממשבצות זהב לבושה!
את בת מלך... את לא, את ספר תורה.
את בת מלך!
ויש לך כבוד!
וכל כבודה בת מלך פנימה! ראיתם פעם את המלכה אליזבטה, איך היא לבושה?
כי היא מחשיבה את עצמה כמלכה!
בלי שום סמכויות! היא מלכה!
ראיתם פעם אותה הולכת עם מכנסיים?
בלי גרביים?
בלי כובע על הראש?
לא מסודרת?
היא מחשיבה את עצמה כמלכה!
אבל את בת מלך של לא סתם מלך מלכי המלכים!
למה את לא מחשיבה את עצמך?
למה את מזלזלת בעצמך?
את יודעת שהגוף שלך קדוש!
הוא ספר תורה!
ספר תורה בהיכל! לא כל יום מוצאים אותו!
לא כל אחד נוגע! לא כל אחד מנשק!
לא כל אחד מחבק! כי את קודש קודשים!
יהלום! לא כל אחד נוגע בו!
כל אחד נוגע ביהלום? נותנים לכל אחד לגרוע?
יש איזה מוצר במוזיאון?
משהו כזה יקר?
לומדים לכל אחד לגרוע? לא, הוא בקופסה זכוכית? שאף אחד לא ייגע?
את לא יהלום!
את ספר תורה!
למה את לא מחשיבה את עצמך?
על זה נחמד בית המקדש!
על שלא בירכו בתורה תחילה!
לא בירכו בתורה תחילה!
אנחנו צריכים להיות תמאים על עצמנו איך ירדנו, איך נפלנו!
איך נפלנו לכל מיני תאומות, לכל מיני בורות,
לכל מיני מקומות שלקח אותנו עץ הרעה,
והוא מתגבר עלינו!
איך נפלנו?!
אבל אם אדם יותר מדי יתעסק באיך נפלתי,
איך הוא יקום?
פעם שאלתי את הרב גלינסקי, אמרתי לו, הרב, אני בנפילה, אני לא יודע מה קורה אתי.
אמר לי, כתוב,
שבה יפול צדיק וקם!
איך יכול להיות? הפסוק לכאורה לא נכון, חס ושלום.
שבה יפול,
והוא צדיק!
הוא נפל צדיק? איך יכול להיות?
מי שנפל הוא צדיק?
מי שהתגבר עליו וצרה הוא צדיק?
אמר לי, כן.
תראה את סוף הפסוק.
שבה יפול צדיק, וקם, אם הוא קם, הוא צדיק!
הוא עושה נחת רוח לקדוש ברוך הוא!
תענוג יותר מן המלאכים!
התענוג הגבוה ביותר!
אומר אמר בשמש,
עם ישראל, כשנותן תענוג לקדוש ברוך הוא,
תורה, מצוות, ככה, בסדר,
טבע,
בלי להרשיב,
זה כמו המלאכים.
זה נקרא לציב אותם כמו צבא השמים,
כמו צבא השמים, לציב אותם!
איי איי איי! כשמחשיבים תורה ומצוות,
ואת הנשמה הקדושה שיש בנו,
שאנחנו יהודים,
שאנחנו בני אברהם, יצחק ויעקב!
שמחשיבים!
איי איי איי!
זה על צבאותם!
זה מעל המלאכים!
מעל צבאות השמים!
אנחנו למעלה מכולם!
אבל צריכים להחשיב!
להחשיב!
את התורה והמצוות שלנו!
לא בגלל שנפלנו בעבירה, אז הכל הלך!
לא!
תחזור בתשובה מיד!
תן לעצמך קרדיט!
אשכח שאתה בן מלך!
להחשיב!
רבי אלעזר הטימונימיך הגיע לכל המעלות,
כי הוא האמין בעצמו שהוא יכול!
הוא האמין בעצמו שהוא מסוגל!
אדם צריך להאמין שיש לו כוחות! והקדוש ברוך הוא עוזר לך!
הבעל יתער מסיין בידו!
השם איתך! ואם באמצע הרגשת לא כל כך שהשם איתך!
תדע לך שזה רק מעבר!
ואנחנו עוד עולים! ועוד עולים! ועוד! ואם נפלת תקום!
לא צריך להיבהל!
קורות לנו נפילות! אנחנו בני אדם! אנחנו לא מלאכים!
אבל אם נפלת תקום!
תתגבר היצר הרע! תתגבר עליו בחזרה!
כל מצווה! כל ברכה! כל כוונה! הכל טוב!
תחשיב!
תיקח!
לא, אני לא יודע לכוון! אני לא מכוון!
אני לא מכוון לתפילה! אולי בקושי!
אני אומר ככה, אז כל התפילה הלכה... לא! ברכה אחת תכוון לפחות!
אין לי זמן להניח תפילין בבוקר! תניח בצהריים!
אתם יודעים מה זה תפילין?
אתם יודעים מה זה צניעות?
מה זה שבת?
מה זה טהרה?
כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו!
החשיב אותנו מכל האומות! וקרבתנו מלכנו לעבודתך!
נלך למפעל!
עכשיו, במפעל הזה מקבלים לפי כמה שמייצרים.
כמה שהעבודה יותר קשה,
ככה מקבלים שכר יותר גדול.
מנהל העבודה,
כשבא אליו בן המשפחה שלו,
מה הוא נותן לו?
עבודה שהיא קלה ואין בה כמעט עבודה?
או איפה שיש כמה שיותר קשה וכמה שיותר?
ודאי ייתן לו כמה שיותר,
כדי שהשכר שלו יהיה יותר גדול.
הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה שלמה,
כדי שנקבל שכר יותר.
מה רבי חנן בן הקשה אומר?
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.
לפיכך, מה הוא עשה?
הרבה להם תורה ומצוות. למה?
כי הוא רוצה לזכות אותנו,
לתת לנו עוד מצוות, ועוד שכר,
ועוד עולם הבא, ועוד חיבור אליו.
עוד ליהנות מזיו השכינה,
עוד קדושה, עוד טערה הוא נתן לנו.
-תודה רבה.
מקרבתנו מלכנו לעבודתך!
לא קשה לי... תעשה, תעשה, תעשה!
תתקדמי!
הקדוש בחור כל כך אוהב אותנו, כל כך נתן לנו!
אנחנו עושים את התענוגים הכי גדולים בעולם!
אין למעלה מעם ישראל!
כשעם ישראל הן עם לבדד ישכון!
הן עם לבדד ישכון כשעם ישראל לבד!
ואנחנו מעל כולם!
ובגויים לא התחשב!
אמרו,
הן עם לבדד ישכון ובגויים?
אז הם לא מחשיבים אותנו, אז לא התחשב!
אבל אם הבגויים לא, אז התחשב, הם מחשיבים אותנו!
איך אנחנו צריכים לראות את עצמנו?
על שלא בירכו בתורה תחילה נחרב בית-המקדש!
על שלא
בירכו בתורה תחילה.
אני רק רוצה לסכם, רבותי.
אני רוצה לסכם.
בית-המקדש יכול להיבנות עוד השנה!
בואו ונאריך!
בואו ונאריך את המצוות שלנו!
יהודי אחד אמר בהרצאה
של הרב
שבת חזון, שבת לא!
ימים לא, אחי!
אז לשמור שבת!
לא לנסוע על שבת הזאת!
לשמור אותה!
לשמור את השבת הזו!
יש כאלה שאומרים, קשה לי, אני עם הסיגריה...
פחות שחטא!
אל תקבל!
לא שאני אומר לך לעשן, חס ושלום!
אני יכול להתיר לך שבת?
שבת! של הקדוש ברוך הוא שלי!
השבת שלי!
אבל גם להפחית את העבירות!
לא, נשרף לו כל השבת! תפחית!
פחות!
פחות חילול שבת!
בואו ונחשיב את התורה שלנו!
בואו ונחשיב את המצוות שלנו!
בואו ונחשיב את היהדות שלנו!
בואו ונחשיב את הנשמות שלנו!
את הגוף!
ונשמח בתורה ובמצוות שהקדוש-ברוך-הוא נתן לנו,
ונתקרב אליו יותר,
ועוד מצווה נחטוף, ועוד מצווה,
ועוד התקרבות,
עוד דרגה, עוד מעלה.
ככה נזכה, בעזרת השם,
שייבנה בית-המקדש במהרה בימינו, אמן,
כבר השנה,
מיד ממש בעזרת השם יתברך,
נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.