למה הוא לא? א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שלום, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת,

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

ערב ערב ערב ערב עזראי.

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמם ירוויח.

האירוע הזה לעילוי נשמתו של הרב רחמים שאול בן עובדיה אשו על מנוחתו עדן.

והאירוע בחסות סגן ראש המועצה הרב בצלאל דוד ברכה והצלחה.

ונעמי בת אסתר זיווג והצלחה וחננאל בן אסתר זיווג והצלחה.

ולרפואת אמי הורתי רומא בן טרומיה רפואה שלמה מהרה.

כן אנחנו עוד אחד רק דוד בן סימי זיווג הגון ופרנסה טובה.

אנחנו נדבר היום,

פרשת דברים אנחנו עומדים בפניה והפרשה הזו

מדברת בעיקר על התוכחות שהוכיח משה רבנו את עם ישראל

ונלמד כמה חשובה התוכחת

אצל הקדוש ברוך הוא

ואיך אנחנו צריכים להגיב

למי שמוכיח אותנו.

המדרש אומר על הפסוק אלה הדברים אשר דיבר משה על כל ישראל בעבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בן פרן ובן תופל, בלבן, וחצרות

ודי זהב שכל אלה מקומות

שהוא הזכיר להם ברמז על מעשים שלא היו ראויים שעשו שם.

אומר המדרש על זה,

זה שאמר הכתוב מוכיח אדם אחריי

חן ימצא ממחליק לשון.

שלמה המלך אומר

שהקדוש ברוך הוא אומר

שמי שמוכיח בני אדם

שילכו אחרי הקדוש ברוך הוא,

חן ימצא.

זאת אומרת הוא ימצא חן אצל הקדוש ברוך הוא.

מה זה למצוא חן אצל הקדוש ברוך הוא? זה המעלה הכי גדולה שאדם יכול להגיע אליה.

למען ימצא חן בעיניך.

ביקש משה רבנו מהקדוש ברוך הוא, אחרי כל מדרגותיו ומעלותיו, ביקש למצוא חן בעיני הקדוש ברוך הוא.

אמנם מצאתי חן בעיניך.

מה שאני מבקש זה למצוא חן בעיניך.

ונוח מצא חן בעיני השם.

זאת אומרת מציאת חן אצל הקדוש ברוך הוא זה שיא שאדם יכול להגיע אליו.

ושלמה המלך אומר שמי שמוכיח בני אדם

לקיים תורה ומצוות,

הרי זה שהוא מוצא חן אצל הקדוש ברוך הוא יותר ממחליק לשון.

יש אנשים שמעדיפים להחליק לשון לאנשים

כדי לקשור קשרים,

בשביל שיכבדו אותם.

הם לא רוצים להגיד לאנשים מה באמת הם חושבים עליהם או מה הם באמת צריכים לתקן,

כי אז הם יקלקלו קצת היחסים, כי לא הרבה אנשים אוהבים תוכחת.

אז הם מחליקים להם לשון.

אתם מכירים את האנשים שרואים אפילו רשע אומרים איזה צדיק אתה?

זה נקרא מחליק לשון.

וכשאדם אומר אפילו לצדיק

תוכחת,

זה מוצא חן אצל הקדוש ברוך הוא.

אז המדרש אומר

רבי פנחס בשם רבי חמא בר חנינה אמר

מוכיח

זה משה.

בפרשה שלנו אנחנו רואים מי זה היה מוכיח.

אלה הדברים אשר דיבר משה על כל ישראל, הוכיח את כל ישראל.

אז מוכיח זה משה,

אדם זה ישראל.

מה זה שאומר אחריי?

אמר הקדוש ברוך הוא בשביל האביאן אחריי.

חן ימצא

זה משה,

שכתוב וגם מצאת חן בעיניי.

ממחליק לשון שזה בלעם.

בלעם החליק בנבואותיו וגבה ליבם ונפלו בשיטים.

על ידי ששיבח

בלעם את ישראל בנבואותיו,

מי שמשבחים אותו

ליבו

גווע וממילא ישראל גבה ליבם

ואז הם נפלו בשיטים, בעריות.

כי בן אדם שמתהלך וכבר שיבחו אותו ואמרו שהוא צדיק והוא הגדול והכול והכול והכול והכול, הוא כבר לא נזהר.

ממילא הוא יכול להיכשל בקלות.

אז מי זה המחליק לשון לעומת המוכיח?

משה המוכיח

והמחליק לשון

בלעם.

כל ספר דברים מלא מתוכחתו של משה רבנו לכלל ישראל

והוא מוכיח אותם על העבר.

והמדובר כרגע זה בסוף 40 שנה שהיו במדבר.

בסוף 40 שנה,

שכל אלה ששומעים את התוכחת שלו

יכולים להגיד למשה רבנו, אנחנו לא מבינים על מה אתה מדבר.

הרי כל החטאים שאתה מזכיר זה של אבותינו, לא שלנו.

אנחנו בכלל לא היינו בחטאים האלה.

הראיה שאנחנו נשארנו עד 40 שנה כי כל האחרים תמו, ספו,

במדבר.

אבל הם שומעים את התוכחת,

אוהבים את התוכחת,

שותקים,

ומשה מברך אותם, יוסף השם עליכם ככם אלף פעמים.

כאלה יהודים שמוכנים לשמוע תוכחת אפילו שזה לא נוגע אליהם ממש,

אלא לאבותיהם, כאלה

פי אלפים שיהיו.

ומשה במשך 40 שנה לא נתן לישראל להסיח את דעתם מהחטאים

שלא יחזיקו את עצמם לזכאים.

ואמר לעם ישראל,

לא בצדקתך וביושר רבבך.

אל תדמו בנפשכם שאינכם צדיקים.

זכור ואל תשכח את חטא העגל.

זכור ואל תשכח את המרגלים.

זכור את החטא בשיטים.

כל החטאים שמנה שם היו רק ארבעה,

וכבר לא הניח להם להסיח את דעתם מהם

אפילו רגע.

ממריא מי הייתם

עם השם מיום דעתי אתכם.

אל תונו את עצמכם שאינכם צדיקים.

אתם יודעים מה זה לשמוע ממשה רבנו שאומר לעם ישראל,

ממרים הייתם

עם השם מיום דעתי אתכם.

זאת אומרת, אני לא מכיר יום אחד

שלא הייתם ממרים עם השם.

אתם יודעים מה זה תוכחת כזאת?

זה כאילו לא עשיתם כלום.

איך אפשר להגיד כזה דבר?

גילה להם משה רבנו חטאתם שיהיו יודעים תמיד מה החטא.

וזהו עניין של מוכיח.

ועל זה נאמר מוכיח אדם אחריי חן ימצא.

ומחליק לשון זה בלעם.

בלעם, תכף שירה את עם ישראל, בירך אותם.

ועל ידי זה באו לבחינה כבר שלא היו במצב של וחטאתי לנגדי תמיד.

יש מעלה לאדם

שכל הזמן הוא זוכר חטאים של העבר שלו.

אפילו שהוא חזר בתשובה עליהם,

הוא זוכר איך הוא נכשל.

מה גרם לו למכשלה כדי להישמר ולהיזהר לו להגיע לאותו מצב.

אז זה טוב שחטאתי לנגדי תמיד.

אבל אם כבר משבחים את הבן אדם,

אז הוא כבר לא נשמר,

ואין חטאתו לנגדו תמיד,

כי כבר אמרו שגמרו עליו את ההלל.

אז מה הוא צריך עכשיו להישמר?

זה מה שעשה בלעם,

ולכן נפלו בשיטים.

רואים שיש סכנה גדולה בהיסח הדעת ולו הקטן ביותר

מהמבט שלנו שצריך להיות

על החטאים של העבר ואיך נכשלנו.

ומזה מתברר לנו מה עניין התוכחה

ואיזה עיקר גדול הוא בעבודת האדם

שהיה החטא עומד תמיד לנגד עיניו.

וזה גם השבת אבדה ופיקוח נפש שאין כדוגמתו.

כשאדם חוטא ואינו יודע מה החטא,

ובא אחד ומגלה לו,

הוא פשוט מחיה את נפשו, זה פיקוח נפש.

אם הוא לא יגיד לו, הוא ימשיך ככה, יידרדר,

ויאבד את עולמו.

אז זה פיקוח נפש והשבת אבדה, כי הוא מחזיר לו את נשמתו לעצמו.

כמה צריך להודות למוכיח, אם ככה.

אם אדם לא מבין למה כל הזמן יש לו הפסדים בעבודה,

ואחד מלמד אותו שהטעות שלו היא בחשבון, כי הוא לא יודע לעשות חשבון נכון,

ולימד אותו איך עושים חשבון, מאותו יום האיש הזה כבר לא יפסיד.

הוא צריך לשבח אותו על זה שהוא העיר לו.

הרי מה קרה בעקבות זה? הוא התחיל להרוויח והפסיק להפסיד.

ואם בן אדם מוכיח אותך שלא תמשיך להידרדר ותגיע לאבדון,

זה השבת אבדה שאין כדוגמתה ופיקוח נפש.

כמה צריך לברך ולשבח

את האדם הזה.

על זה נאמר שהקדוש ברוך הוא כל כך מוצא חן בעיניו האיש הזה, שעושה את הפעולות האלה של תוכחת,

שמשיב את האנשים לקדוש ברוך הוא.

הגאון מווילנה היה מלאך מהלך על שתיים.

אין לנו אפילו תפיסה בגודל מעלתו,

גדלותו, חוכמתו, יראתו.

והוא לקח מגיד שיוכיח אותו.

והמגיד בא אליו

והוכיח אותו ואמר לו,

זה שאתה צדיק גדול כזה, מלאך אלוקים,

זה כשאתה בבית.

אבל נראה שאתה לא יורד ממדרגתך,

מלימודך, מצדקותך, מיראתך, מכל המעלות,

כשאתה יוצא לרחובה של עיר.

ואז גזר על עצמו הגאון מווילנה לצאת למספר שנים,

ולא לדור במקום אחד, כל יום ללכת למקום אחר,

כדי לעמוד במבחן האם באמת בכל התנאים ובכל המצבים

הוא לא יורד ממצבו.

כי אף פעם אדם לא יודע, הבחינה שלו נבחנת בשעת הניסיון.

כשאדם נמצא במקום שאין לו ניסיון, מה החוכמה?

כשאדם נמצא באווירה טובה, מה החוכמה?

אבל כשאתה נמצא בסביבה לא טובה,

עם אנשים לא טובים,

נקלעת.

האם תשמור בדיוק על המהות שלך כמו שהיית בסביבה הטובה?

זאת השאלה.

אז כל בן אדם צריך שיהיה לו מוכיח.

סתם יהודי

מחובר כל הזמן לספרי מוסר,

שהמוכיחים הכי גדולים הם חכמי המוסר במשך כל הדורות,

שהם אומרים לנו בדיוק כיצד להתבונן על חיינו, על מעשינו,

על פעולותינו בכל עניין ועניין.

והם מגלים לנו איפה בדיוק היצר הרע עובד עלינו,

איך הוא משתמש במידות שלנו לרעתנו.

במקום לקחת את המידות לכיוון הטוב והחיובי,

לוקח אותן לכיוון השלילי והרע.

מי יכול לגלות את עינינו מן הדבר? כי הכול אנחנו חושבים שאנחנו בסדר והכול מתכוונים לשם שמיים.

אז מי יגלה לנו אם זה נכון או לא נכון?

חכמי המוסר.

מי שלומד מוסר כל יום שעה לפחות יכול לעמוד על הדברים.

מי שלא טוב בקריאת המוסר, לא יכול ללמוד מוסר,

צריך לשמוע תוכחות מוסר

ממי שיוכיחו על מעשיו.

הנה,

עניין התוכחה וגודל ערכה עצום ורב.

כמה צריך להכיר ולהוקיר את ערך התוכחה,

שהיא בעצם גורמת לביטול של יצר הרע.

מי לא רוצה לבטל את יצר הרע?

מי שירא שמים רוצה לבטל.

מי שלא ירא שמים, הפוך,

לא רוצה שיצר הרע יעזוב אותו,

כי הוא מספק לו את מלוא תאוותיו.

אבל מי שירא שמים וחרד על גורלו,

יודע שמלאך המוות הזה, הוא השטן, הוא היצר הרע,

מחפש רק להכשילו על מנת לגבות את חובו במיטתו.

מי רוצה להסתובב עם רוצח מסוכן שרצח את אבא שלו, ואימא שלו, וסבתא שלו, וסבא שלו, ואחים שלו, והכול?

למה שיהיה בטוח שהוא לא ירצח גם אותו?

איך אתה מסתובב עם חבר רוצח כזה,

שכל הקרובים שלו הוא רצח?

מלאך המוות רצח את כולם, לא השאיר אחד.

אז למה אותך לא?

איך אתה מסתובב אתו?

איך אתה לא רוצה להתפטר ממנו?

איך אתה לא רוצה להשתחרר ממנו?

כמה צריך להכיר ולהוקיר את ערך התוכחה, שהיא עניין ביטול היצר?

הרעה הכי גדולה שיש לאדם,

שהוא במצב של אשם תלוי.

לא ברור לו אם הוא עושה מצווה או עושה עבירה. מין אשם תלוי כזה, לא יודע להגיד.

ואז הוא נחשב צדיק בעיניו, כי יותר קל לאדם להכריע את עצמו לכף זכות.

אם כתוב שצריך לדון לכף זכות, אז הוא דן את עצמו לכף זכות.

אפילו שחכמים אמרו שתמיד תהיה בעיניך כרשע,

הוא דן את עצמו לכף זכות, ממתי הוא שומע לחכמים.

וזה ראש כל הרעות,

שאדם נמצא במצב

אשם תלוי,

והוא תולה בעצמו שהוא צדיק גמור.

הפיקוח נפש הכי גדול זה להעמיד את האדם על חטאו ולברר לו את החטא,

כדי שתהיה חטאתו נגדו תמיד,

ולא יסיח דעתו ממנו.

וזהו עיקר עניין התוכחה,

שהוא לא על להבא אלא על העבר.

יסוד התוכחה היא לברר את החטאים של האדם,

לגלות את עוונו,

להסיר את המכשלה שבה נכשל

מנגד פניו,

וגם שלא יחזיק מעצמו צדיק וישר,

אלא ידע כי חוטא ופושע הוא.

פושע זה נשמע מילה קשה, נכון? פושע.

פושע. אני פושע? מה, אני עבריין?

פושע.

אדם שעובר עבירה אחת במזיד, הוא נקרא פושע.

פושע.

אדם שפשע, עשה,

דבר בפשיעה.

אז אדם צריך לדעת שהוא פושע.

כמה דברים אנחנו יודעים שאסור? לדוגמה, לשמוע על לשון הרע.

מותר או אסור?

אסור.

כמה שומעים?

פושעים.

מותר לדבר?

אסור.

מדברים?

פושעים.

מותר לעבור על לא תתורו?

אסור.

רואים?

פושעים.

מותר ביטול תורה?

פושעים.

מותר לראות את הטלוויזיה?

פושעים.

מותר לשמוע רדיו?

לא. פושעים.

למה לא?

אה, סליחה, טעיתי. מצווה.

מצווה לשמוע רדיו.

לא דברי תורה ולא שיעורים ולא כלום. רדיו זה הכי קדוש.

אין קדוש יותר מרדיו.

חייבים לשמוע רדיו, ודאי.

פושעים.

זאת אומרת, בן אדם

צריך להבין.

אנחנו חושבים שאנחנו צדיקים בעצם.

אבל אם אדם עובר על עבירות שהוא יודע, הוא יודע שזה אסור,

הוא לא מחזיק מעצמו פושע. מה פתאום?

אז אחר כך הוא יגיד, תשמע, הוא לא יגיד כולנו פושעים,

מה אתה נטפל אליי?

הוא אומר, שמע, אבל כולם שומעים, כולם רואים, כולם זה.

הוא לא אומר כולם עבריינים וגם אני.

הוא אומר כולם, ואם כולם אז מה?

אז הוא אומר זה מותר?

לא.

המדרש אומר,

משה רבנו היה מוכיח ומייסר תמיד את

כלל ישראל בלי להראות להם פנים מאירות

אפילו פעם בכל ארבעים שנה.

כאילו שלא ראה בכלל ישראל אפילו מעלה אחת.

ממרים הייתם עם השם מיום דעתי אתכם.

בשנה ושילש להם שלא ישכחו את החטא.

זכור, ואל תשכח.

ועל זה שיבח אותו הכתוב,

שמזה יצא שהביאן אחרי הקדוש ברוך הוא.

שכל ההצלחה תלויה אך בזה,

שאדם יהיה תמיד בלי הפסק במצב של ידיעת החטא,

חטאתו לנגדו תמיד,

בלי הסחת דעת כל דעו.

משה רבנו לא היה טוב?

טוב מאוד.

הרועה הנאמן קורא לו הקדוש ברוך הוא.

אם על-שה שעזבה את העדר והלכה לשתות, הוא נשא אותה, הלך אחריה כמה מילים

ונשא אותה על כתפו,

ובגלל זה הוא נבחר להיות הרועה של ישראל,

אז מה זה שהוא כל הזמן

צווח עליהם ומוכיחם

כדי לשמור עליהם?

נכון שאם הנודניקית

נכון שהילדים אומרים שאם הנודניקית?

הגזמת כבר, הגזמת, שמעתי, הבנתי, די, כמה את יכולה להגיד? תיזהרי, תיזהרי, שימי לב, שימי לב, תיזהר,

תיזהר,

קח סוודר, תאכל, אכלת, שתית.

זה נקרא שהאימא מוכיחה את הילדים כל הזמן.

מה מוכיחה?

לרעתם?

היא מחפשת דופי בהם?

לא, היא רוצה לשמור אותם.

מרוב שאכפת לה היא מדקדקת על כל צעד ושעל להתבונן על מעשיהם,

שיהיו הגונים ומהוגנים ועל הצד הטוב והבריא ביותר.

ואלה הילדות והילדים, כשיהיו אבות ואימהות,

גם להם יגידו, נודניקית.

רגע,

לפי השיטה שלהם,

מאז שיתחילו הילדים לגדול אסור להם להגיד להם כלום.

הכול להגיד,

יש,

אוקיי,

אוקיי,

יש,

יש,

יש, יש. אוקיי.

גם שזה יהיה מודרני, באנגלית, לא בעברית כמו פעם.

משהו ככה, אין.

אבל זה לא ככה, כי מי שאכפת לו,

הוא על כל דבר מדקדק.

יש מנהיג, הוא דואג לכל העם.

הוא לא מחכה עד שעשו לו שביתה עם אוהלים באמצע הרחוב,

עד שהוא יבין בכלל.

כשאנשים אין להם דיור.

הוא מההתחלה יודע.

אז משה, כשהלכו במדבר, דאג לעם ישראל לדיור.

סידר להם שבעה ענני כבוד.

מה זה?

עם

מיזוג אוויר,

עם פירות,

מיישר להם

את העמקים, את הגאיות, משפיל את ההרים.

מה זה?

דבר מדהים.

מים, בעירה של מרים מתלווה אליהם.

לא צריך לשלם למקורות אגורה.

מן יורד מן השמים,

לא מכולת ניידת.

מן, לחם יורד בכל מקום מן השמים,

ישר ליד האוהל.

ישר.

מה עוד יותר טוב מזה?

הכול דאג להם.

ואף על פי כן,

היו מתלוננים.

נו, אז אנחנו רואים

שמשה רבנו,

בשעה

שהיה כל הזמן

מוכיח את ישראל,

היה לאהבתו אותם,

לטובתם.

והשם אומר עליו,

מוכיח אדם אחריי,

נמשוך אותו אחריי, מי שמוכיח,

חן ימצא,

הוא מוצא חן בעיניי.

יותר ממחליק לשון בלעם שבירך את ישראל ואמר עליהם דברים גדולים,

אבל הפיל אותם בפח.

כשאנחנו לומדים בפרשת עקב

איך משה רבנו, עולם השלום, הזהיר את כלל ישראל

ואמר להם,

אל תאמר בלבבך בצדקתי הביאני השם.

לא בצדקתך וביושר לבבך.

אנחנו חושבים שזה איזה הנהגה טובה בעלמא שהזהיר אותם משה.

לא.

אין עסק התורה בהנהגות טובות בעלמא.

ואין עסק ההנהגות טובות

כמו שכתוב בספרים הקדושים, בסידורים,

מובילים כל מיני הנהגות טובות. לא.

פשוט לכל בר דעת שהתורה מדברת רק מעיקרים וכללים.

וזה היסוד בעבודת האדם, תזכרו מהו.

אל תאמר בלבבך,

לא בצדקתך וביושר לבבך.

אל תתפתה להביט על עצמך כעל צדיק,

אלא דע

כי ממרים הייתם עם השם מיום דעתי אתכם.

אין לכם

לא מצוות,

לא מעשים טובים,

כי אם חטאים ותו לא,

ויזהרו,

זכור ואל תשכח

שלא להשיח את הדעת מן החטא,

אלא תהא חטאתך נגדך תמיד,

וממנה לא תזוע,

ורק בזה הצלחת האדם.

מה שיש לך מצוות,

מה שיש לך כל העניינים הטובים והנהגות,

שים בצד.

תזכור רק את חטאתך תמיד,

כדי להיזהר לו ליפול שוב,

ואיך להבא לתקן את הדרכים שלא תגיע לכסלה.

זאת אומרת, זה התפקיד של כל אחד מאיתנו.

אבל אם בן אדם יטפח לעצמו על השכם,

כל פעם יגיד, היום עשיתי מעשים טובים,

ובזה ירגיע את עצמו ואחר כך יתפנה,

ישקיע צררי רע, ימשוך אותו באפו,

אוי ואבוי.

מה יהיה בסופו?

זה מחליק לשון.

ותשמעו מה כתוב בפסוק.

הפסוק שאומר, ומלתם את עורלת לבבכם

וערפכם לא תקשו עוד,

מודיע לנו הפסוק שיש לנו עורלה בלב.

אם חשבנו שיש לנו עורלה במילה רק שצריך להסיר,

אז מגלה לנו הפסוק שיש גם עורלה בלב,

וזה לא צריך מוהל חיצוני, אנחנו צריכים להוריד את זה.

רק במידה שאתה לא יכול להוריד את העורלה לבד,

אז אתה יכול לקחת מוהל מקצועי,

דהיינו מוכיח מקצועי,

כדי שיחזיר אותך בתשובה.

אחרת תתשארם העורלה, ואת תורם צבא ומלתם את עורלת לבבכם.

ועוד דבר, ועורפכם לא תקשו עוד.

אנחנו ידועים כעם קשה עורף.

מה זה קשה עורף? כמו גיד.

לא זז.

תראה פה, תראה שם, לא מעוניין. זה הדרך.

ככה אני נוהג, ככה אני הולך,

ככה אבותי הלכו.

אבא שלי נגר, גם אני נגר.

אבא שלי אינסטלטור, גם אני לא רוצה, לא עורך דין, לא שום דבר.

שכח מזה, ככה זה.

שלום.

זה נקרא קשה עורף.

וזוהי מצוות עשה של קבלת תוכחה.

הפסוק הזה בא לומר שיש מצוות עשה, אומר הסמ״כ,

שזו מצוות עשה של לקבל תוכחה.

מה זה קשה עורף?

לא מקבל תוכחה.

לא מוכן שיזיזו אותו, כי הוא זה ממה שהוא סובר, חושב וחי.

זה קשה עורף.

התורה מצווה, אתה חייב לקבל תוכחה.

אם לא, לא תמול את עורלת לבבך.

וכותב אספורנו בפסוק הזה, כי עם כשהעורף עטה,

כי אמנם כשהעורף הוא ההולך אחרי שרירות ליבו ומחשבתו,

אף על פי שיודיע לו איזה מורה צדק,

בראייה ברורה שהמחשבה שלו היא בלתי טובה ומביאה אל ההפסד,

לא מוכן לקבל.

לא יפנה אל המורה, כאילו עורפו קשה כגיד ברזל,

שלא יכול לזוז אנה ואנה,

אבל הולך אחר שרירות ליבו כמו תמיד.

אז אסמאק אומר שזה מצוות התוכחה,

שאנחנו צריכים לדעת שיש מצווה

שהיא מן התורה,

מצוות עשה לקבל את התוכחה.

ובתורת כהנים,

בראש פרק שמיני כתוב, ויאמר משה,

זה הדבר אשר ציווה השם, תעשו.

אמר להם משה לישראל,

אותו יצר הרע,

העבירו מלבכם,

שנאמר ומלתם את עורלת לבבכם.

מה אני שומע מפה? מי זה העורלה?

זה יצר הרע שיושב על מפתחי הלב ולא נותן לדברי חוכמה ומוסר להיכנס.

עשיתם כן, אומר משה רבנו,

ויהיה רע עליכם, כבוד השם.

אתם תזכו לגילוי שכינה אם תסירו את העורלה. כל זמן שיש את העורלת היצר הרע,

לא תוכלו לזכות לגילוי שכינה.

אבל אם תסירו,

תוכלו לזכות לגילוי שכינה.

רואים שהעניין של מלתם את עורלת לבבכם זה ביטול היצר הרע,

והסמ״כ הקדוש אומר שזהו עניין קבלת התוכחה,

ומזה מוער יסוד גדול.

אבל בעניין התוכחה שכל יסודו של יצר הרע

זה מה שהוא מחליק לנו לשון.

והחטאים הם כלום לעומת יצר הרע,

שהוא כל הסכנה.

כל עבודת האדם

היא ומלתם את עורלת לבבכם

ועורפכם לא תקשו עוד.

אם אתה טמול תעורלת הלב אז לא תהיה לך קשיות עורף יותר, כי תהיה מוכן לשמוע.

מי לא נותן לך לשמוע?

היצר הרע שיושב בלבך.

לכן כתוב ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך בשני צרים שלך, לא בכל ליבך, לשון יחיד,

לבבך,

ביצר הטוב וביצר הרע.

וצריך לבטל את היצר.

ואיך מבטלים?

על ידי התוכחה.

כדי שלא יהיו מוכנים לשמוע.

מזה יוצאת הערה נוראה להתעורר.

מה זה מחליק לשון?

כל עסקו של אדם הוא להחליק לעצמו והוא יכול להונות את עצמו ולייחס לעצמו גדולות ונצורות

שכל זה חלום בעלמא.

ותכונתו להחליק לשון לעצמו בגלוי

ועוד יותר בסתר.

ומזה יתבונן האדם בגודל ערך לימוד המוסר

ועד כמה הוא הכרחי לאדם.

יסוד המוסר הוא להעמיד את האדם על חטא

שלא יהיה מחליק עצמו.

ובזה תלויה הצלחתו ואושרו עד שאמרו שזוכה לגילוי שכינה.

משה רבנו, כשבא הקדוש ברוך הוא והציע לו,

מה זה הציע לו?

ביקש ממנו.

אחר כך הפציר בו

שיקבל את התפקיד להיות המנהיג של עם ישראל,

מה שנקרא הגואל של עם ישראל.

גאולת ישראל תלויה בך, אומר לו הקדוש ברוך הוא.

הוא לא מסכים לקבל את התפקיד.

למה הוא אומר? אני לא ראוי.

הוא אומר לקדוש ברוך הוא, שלח נא ביד תשלח.

כל מי שתשלח חוץ ממני הוא ראוי יותר ממני לתפקיד.

אפילו אדם מהשוק יותר מתאים ממני.

שמעתם דבר כזה?

לך תגיד לאנשים עכשיו בכנסת,

שנותנים איזה תפקיד מי רוצה.

מי יגיד אני לא רוצה?

למה אתה לא רוצה?

אני לא ראוי.

שמעתם מישהו כזה שאומר אני לא ראוי?

אין ראוי ממני.

אתם זוכרים את ראשי הממשלה שנבחרו?

אתם זוכרים את שרון?

מה היה אומר?

הממשלה בראשותי.

כל הממשלה בתוך הראש שלו, בראשותי.

עולם ומלואו.

בילקוט כתוב,

בפרשה הקודמת שסיימנו, כתוב בעניין המצוות, אלה המצוות.

אחר כך כתוב, אלה הדברים.

מתחילה הפרשה שלנו, אלה הדברים.

אמר הקדוש ברוך הוא, חביבין עליי דברי משה

שהוכיח את ישראל כנגד כל המצוות שנתתי לכם.

שמעתם?

דברי תוכחה של משה רבנו,

אצל הקדוש ברוך הוא, חביבין

יותר מכל המצוות, כל התורה שנתן לעם ישראל.

מה מעמיד את כל התורה בעם ישראל? דברי התוכחות.

נמצאנו למדים גודל חיוב לימוד המוסר,

כדי שאדם יוכיח את עצמו.

כי חביבין דברי תוכחה כנגד כל המצוות,

כי על ידיהן יבוא לידי כולם.

וחביבין דברי תוכחה שהוכיח אותם משה

כנגד כל המצוות שהן גופי תורה שנאמרו מפיו של הקדוש ברוך הוא.

חכמים זיכרונם ברכה אמרו שטובה מרדות אחת בליבו של אדם

יותר מכמה מלקויות.

ברש לקיש אמר

יותר ממאה מלקויות

שנאמר תחת גערה במבין

מהכות כסיל

מאה.

מי שהכיר את התיוונים של פעם

היה יודע איך הם היו מאיימים על הילדים.

איך הם היו מאיימים על הילדים?

איך?

נו?

איך היו מאיימים?

עם האצבע.

זה פילגירייה,

שהיו קוראים.

אבל בבית איך היו מאיימים?

לא, מי שהיה צריך כבר מקל סימן שהוא לא יודע לחנך.

היו עושים

מ...

אני מתאמץ עוד.

הם היו עושים את זה בקטנה.

מ... זהו.

תחת

גערה במבין.

אדם שמבין מספיק לא.

מהכות כסיל מאה.

טמבל צריך לקבל מאה מלכויות במקל, והוא לא מבין מה שהוא הבין ב...

אז לכן גם על ספר תורה,

כשמישהו היה טועה, מה היו עושים לו?

אומר הפסוק

תחת גערה במבין מכות כסיל מאה.

הרי הורו לנו חכמים, זיכרונם וברכה, את גודל התוכחה.

בעיקר התוכחה הוא מה שמתבונן

ומוכיח לעצמו,

כמו שאמרו חכמים, מרדות אחת בליבו

של אדם טובה יותר ממאה מלכויות.

כשהתוכחה נכנסת ללב,

את זה יכול לקיים רק הוא בעצמו.

וזה אדם יכול לעשות כל השנה,

וכל שכן,

כשמתחיל חודש אב,

משנכנס אב ממעטין בשמחה,

ואחרי זה יש לנו את אלול בתשרי,

ועכשיו התחילה העבודה, הכנות לקראת הסליחות,

לחזור בתשובה ולהתבונן,

בתוכחת מאוד נדרשת בימים אלה,

שלא נפסיד.

שלא נפסיד.

זאת אומרת, אדם צריך להתעורר,

כן,

מהר, מהר, מהר,

ולזכור שצריך להתעורר.

מצינו בתוכחה של משה רבנו,

שהעריך בעניין חטא המרגלים,

ובעונש הנורא של דור יוצאי המצרים,

שלא יראו את הארץ.

ועכשיו תשמעו דבר מדהים ומזעזע.

תוכחת משה רבנו, הוא הוכיח באריכות

את כל העניין של חטא המרגלים

ואת העונש הנורא של דור יוצאי המדבר,

שהם לא יראו את ארץ ישראל והם ייתמו וימותו ויפלו פגריהם במדבר.

כל מי שעבר גיל 20 עד גיל 60,

כולם, 600,000 איש, ימותו במדבר.

ואיך הם היו מתים?

כל תשעה באב

היו חופרים בורות, קברים,

נכנסים כל עם ישראל לבפנים הקברים,

שוכבים,

ובבוקר

פחות 16,000 וקצת לא היו קמים.

היו קוברים אותם.

שנה הבאה מגיע תשעה באב, יוצא כרוז ואומר,

חיפרו,

חופרים,

כולם נכנסים, שוכבים בפנים.

בבוקר פחות 16,000 וקצת,

וקוברים.

כל שנה ככה הלכו ונתמעטו,

כל שנה, חוץ מהשנה האחרונה,

שאלה שנכנסו

חשבו שכבר לא יקומו, כי ברור להם, הם כבר ראו את זה מספיק פעמים בשביל לדעת שהם לא יקומו.

והם קמו,

אז הם חשבו שהם טעו בחשבון.

לא היה להם לוח.

זה היה לפי הלבנה.

חזרו עוד פעם בלילה לשכב.

איזה צדיקים.

הם יודעים, הם צריכים למות, אז מה?

הם יברחו?

מה פתאום?

הם נכנסים לקבר, מחכים.

עוד פעם הם קמים.

נכנסו עוד פעם.

עשירי, 11, עד טו באב.

בטו באב, כשראו את הלבנה במילואה,

אמרו, זהו, עברתי שעה באב, עכשיו זה ברור ובטוח.

אז נתבטלה גזירה.

לא היו ימים טובים לישראל,

כי טו באב, אחת מהסיבות,

זה מתי מדבר,

שפסקה מיתה מהאחרונים שהיו צריכים להיות בקבר.

נו, מי שחווה על עצמו כבר

38 פעם שהוא מת,

שהוא מת, היום אני מת,

היום אני מת.

30 שנה מספיק, די, הוא מת יותר מדי כבר.

אפשר לוותר לו, אפשר לוותר לו.

אבל תקשיבו טוב, יהודים יקרים,

התוכחה של משה שהאריך בעניין חטא המרגלים והעונש הנורא שהם לא יראו את הארץ וקבע להם 40 שנה

שהם ימותו,

הכול הרי התקיים, עיני עינק, כמו שהסברתי.

הכול התקיים, וראו שכל מלה שיצאה מפיו של משה התקיימה.

והנה, בדור ההוא,

הרי היו הרבה שהיו פחות מגיל 20,

או קרובים ל-20,

שהם לא היו במניין של אלה שצריכים להיספות ולמות.

כל שבט לוי לא היה בגזירה,

וכל הנשים לא נגזרה עליהם גזירה.

כל אלה עדים

למה שאמר משה רבנו בתחילת ה-40 שנה,

מה יהיה בגלל חטא המרגלים.

הרי שהיו עשרות אלפים רבים

שהיו עדים לכל זה,

והדבר היה מפורסם מאוד אצל כולם.

וכמו שאמרנו, כל ערב תשעה באב

היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר, צאו לחפור,

והיו יוצאים וחופרים קברות וישנים בהם.

ואחר כך יצאה בת קול ואמרה, היבדלו החיים מן המתים,

והיה נחסר בכל תשעה באב

2,000 פרוטרוט לפי החשבון.

וככה הובא גם בבבא בתרא בתוספות בתחנית ל',

וגם כך מובא בירושלמי,

שכולם מתו בני 60 שנה.

זאת אומרת, כל אחד נכנס, מי שהיה בן 60, לתראות,

תראות,

תראות.

הרי שהיו בזה מופתים גדולים ומפורסמים,

ממש כמו יציאת מצרים. יציאת מצרים זה היה פעם אחת.

פה,

כל מי שהיה נכנס לקבר ויוצא, היה לו יציאת מצרים עוד פעם.

עוד פעם.

עוד פעם.

כמה פעמים יציאת מצרים?

כולם מתו רק בתשעה באב,

וכולם ראו שכולם מתו בני 60, לא פחות ולא יותר.

ואנשים בשבט לוי, שלא היו בגזירה,

הייתה הנהגה עימם כדרך כל הארץ, והאריכו ימים.

וכך ראו את המופת

שלא נותר איש, כי אם יהושע וכלב,

כמו שהובטח מפיו של הקדוש ברוך הוא,

ארבעים שנה במדבר.

וכל אלה היו אבותיהם של הדור ההוא.

הרי אין לך פרסום גדול מזה וידיעה ברורה כזו,

וראו בחוש את השגחת השם מדברך.

ואת העונש לחטא באופן מבהיל, ראו מה זה חטא.

מה זה חטא?

שהם באו והפחידו אותם המרגלים שהארץ אוכלת יושביה,

וגם בני ענקים ראינו,

בני בעינינו כחגבים,

והפחידו אותם, זה ארץ אוכלת יושביה.

והעם בכה ולא מחה בהם,

ולא אמר להם, הקדוש ברוך הוא אמר שהארץ טובה,

אנחנו מאמינים לו,

ולא מעניין מה ראיתם.

העם נהה אחריהם ועל כולם נגזרה גזירה של קלעיה במדבר.

וראו אותות ומופתים גדולים ונוראים בהשגחה,

וראו את העונש מידה כנגד מידה,

ואיך הנבואה מאומתת.

נו, אז אני שואל אתכם,

אחרי כל הראייה החושית

והידיעה הברורה,

צריך עדיין להוכיח אותם או לא צריך?

למה צריך?

צריך להוכיח אדם שכבר ראה ארבעים פעם

אותות ומופתים.

כל יום הוא אוכל מן, כל יום הוא שותה מים,

כל יום ענני כבוד.

כל האותות והמופתים, כולל מה שאמרנו עכשיו.

זה כל יום הוא רואה.

הוא כבר מבין מה זה חטא,

הוא ראה את תוצאותיו,

הוא ראה את העונש.

שום דבר לא נפל מדברו של משה.

צריך עוד להוכיח אותם או לא?

אז למה משה מוכיח אותם?

למה ואלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל במדבר,

בערבה, מול סוף, כל זה, בעבר הירדן?

למה צריך להגיד את כל התוכחות האלה?

למה?

אתם יודעים למה?

אחרי כל הראייה בחוש, לא סיפורים, כן? ראייה בחוש.

והידיעה ברורה.

מכל מקום מוצלח משה להוכיחם על הכל?

ומפורש כאן מה שכתב המסילת ישרים בהקדמה שלו לספרו,

שהוא אומר, הוא מצטדק ואומר ככה, המסילת ישרים על רמחל הקדוש

כי לא תמצא ברוב דברי כשתקרא את הספר אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם

והם לא מסתפקים בהם כלל.

כולם ברור להם, אין להם ספק.

אלא שכפי רוב פרסומם, מרוב שהם מפורסמים,

וכנגד מה שעמיתתם גלויה לכול,

כל כך זה אמת ברורה וידועה,

ככה העלם מהם מצוי מאוד בשכחה רבה.

שמעתם?

דבר הכי מפורסם, הכי ידוע,

אצלו השכחה מצויה יותר מכול.

אומרים, יש שפעת עופות.

יואו!

אז כולם הולכים ישר, קופת חולים, עושים זריקות.

כולם הולכים בכל העולם כבר עם סמרטוטים על האף.

למה? אמרו, יש שפעת עופות.

כמה מתו בשפעת עופות?

אם נגזים, נגיד 1,000-2,000,

בכל העולם,

כולם רועדים,

כל העולם הלך עם סמרטוטים.

אבל כל החוקרים אומרים

שאם אתה מעשן 60% לוקים מסרטן הריאות, מפסיקים?

לא.

ממשיכים.

אז זה גלוי, זה ידוע, זה ברור, זה מחקר, וממשיכים.

ואומרים גם, מי שנמצא בסביבה של מי שמעשן, מה שנקרא מעשן פסיבי,

הוא עוד יותר גרוע, כי הוא בולע רק את הניקוטין שיוצא החוצה.

עוד יותר גרוע, מי שנמצא.

ומישהו מתרחק מכאלה שמעשנים,

הוא נמצא בסביבה כזאת

ונושם את כל הלכלום.

נו, אז זה ידוע ומפורסם או לא ידוע ומפורסם? ידוע ומפורסם, ההיזק ברור? ברור. אז למה אנשים לא נשמרים?

השכחה מצויה דווקא במה שברור.

אבל אומרים לך שפעת חובות,

או פרה משוגעת,

או כל מיני שמות,

או חתול צורט,

אז העולם נבהל.

נבהל.

זהו.

מפחדים לצאת לרחוב.

למה?

כי זה לא מפורסם כל כך, זה מפחיד.

אתה לא יודע מה זה.

אבל אחרי שאתה מתרגל, אתה רואה אנשים מתים קבוע,

אתה כבר לא מפחד.

שומעים עוד אחד לקה במחלה.

עוד אחד לקה.

עוד אחד לקה. מסכן.

מסכין.

אוי.

אוי.

ממש אני אומר לך, צריך להתפלל עליו.

זהו.

נגמר. ממשיכים הלאה.

ולוקחים שחקה. תביא סיגריה.

וממשיכים.

בוא, בוא נצא לעשן. בוא.

יורדים למדרגות, לוקחים נס קפה, יושבים,

מעשנים וזה הכול.

ואחר כך עוד אומרים, מה אני מעשן?

צריך לקרוא 20 סיגריות. זה כלום, שום דבר.

ככה זה העולם.

כמה שהפרסום יותר גדול, השכחה וההיעלם יותר גדול.

מי לא יודע שלשון הרע זה אסור?

כולם.

ומי מפסיק לדבר? אף אחד.

אף אחד.

מי לא יודע שביטול תורה זה איום ונורא?

אבל מה אכפת?

יש רדיו.

מצווה.

מצוות היום. יש רדיו.

שומעים רדיו?

וכן הלאה.

נו.

אז רואים שמשה, אחרי כל מה שראו ישראל במדבר, ברור ובחוש,

ואי-אפשר להכחיש, גם לא היה מי שהכחיש.

כולם, התחיל לפרוט להם את כל העוונות

של הדור שמת.

שיהיה חטאתם לנגד עיניהם תמיד.

ובכן, אנחנו רואים מכאן שמשה היה צריך בכל מקרה להוכיח אותם.

רואים כמה יש כוח ביצר וברצון של האדם להתעלם מדברים ברורים מאוד.

זה נקרא להחליק לשון.

אנחנו מחליקים את הידיעה.

איך מחליקים את הידיעה הכי טוב, הכי טוב?

בצחוקים, כמו שצחקתם.

צוחקים וזהו, זה עבר.

אף אחד לא מתכוון עכשיו, לאור הדרשה המצחיקה,

לקחת את זה ברצינות,

ולהפסיק לעשן.

מה פתאום?

זה היה בצחוק, הרי כולם צחקו.

אז אם הם צחקו, זה לא רציני, אי אפשר להמשיך.

זה נקרא מחליק לשון.

אדם עובד על עצמו ומחליק את העניין וממשיך.

גם כשרואה כי הדברים הם בנפשו ממש,

מכל מקום מתעלם מהם.

מה העצה?

אז מה העצה?

אומר המסילת ישרים,

התועלת יוצאת מן החזרה על הדברים וההתמדה בהם.

דברים שברורים לך מאוד,

תחזור ותשנן אותם ותתמיד בזה תמיד,

כי ייזכרו לו הדברים האלה נשכחים מבני האדם בטבעם,

ואז ישימי לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה.

אנחנו כל פעם חוזרים על פרשיות,

וכל פעם מתפעלים ומתעוררים מאיזה נקודה.

לדוגמה, כשאנחנו מגיעים לחודש אלול,

אז אנחנו הולכים בסליחות ויש כאלה באמת ברצינות, לוקחים את זה רציני והולכים וקמים מוקדם,

לפנות בוקר, יש כאלה בחצות לילה,

ואומרים סליחות, והולכים ואתה מרגיש עליהם שממש.

ומה נשאר אחרי יום כיפור?

גורנישט מת גורנישט.

איפה כל זה?

שלום.

עכשיו יצאנו בדימוס, חופשיים,

נקיים, יש כפרה, אפשר להתחיל דף חדש.

למה?

כי אנחנו לא משננים את זה תמיד.

אם נשנן תמיד, אם היינו שומעים סליחות כל יום,

היינו שומעים תפילות של ימים נוראים כל יום,

והיינו שומעים תהילים בבכי,

והיינו שומעים דברים כאלה כל יום, כל יום, נוסעים בדרך,

שמים באוטו.

זה היה עוזר ליום אחד לפחות.

אבל יום אחד הצלתם מהחיים שלך?

שווה עולם ומלואו.

שווה עולם ומלואו.

יותר טוב מאשר שהיום יהיה מלא בחלילה הרהורים אסורים,

מחשבות לא טובות,

מעשים לא טובים וכו'.

אז אדם מתעורר, ואתם לא יודעים מה כוחו של הרהור טוב בלבו של אדם.

השתוקקות למצווה אפילו.

רצון.

כל הדברים האלה,

בתוספת עוד יום ועוד יום ועוד יום,

משפיעים על האדם.

פעם ניסיתי להיכנס אצל הרב מרדכי שראה בי זכר צדיק וברכה, ואמרו לי שהוא ישן.

התקרבתי לדלת ושמעתי שם תהילים.

אז אמרתי שם לשמש, סליחה, אתה אומר שהוא ישן,

ואני שומע

שאומרים תהילים בפנים.

אז הוא אמר לי, נכון, הוא ישן,

וגם כשהוא הולך לישון הוא מבקש שישמיעו לו תהילים לידו.

שמעתם?

צדיק אלוקי,

גם כשהוא הולך לישון, דואג שהוא ישמע רק דברי קדושה בשינה.

אז איך הוא היה כשהוא היה ער?

אם בשינה ככה,

כשהוא ער מה?

אנחנו הולכים לישון,

ומה אנחנו חולמים מהרהורי היום.

ומה היה לנו ביום?

היה לנו רדיו.

אז אנחנו ממשיכים את החדשות, לא צריך לפתוח אותו. זה ממשיך.

אז זה בעיה.

אדם לא מחובר לאמת, למציאות.

לא מחובר לקדוש ברוך הוא.

כי יצר הרע מושך אותו בהחלקת לשונו.

וביותר כי החטא הוא

היה חוסר אמונה וביטחון בשם יתברך של דור המדבר.

כמו שכתוב במפורש בפסוק

שהם ראו את כל האותות והמופתים במצרים ובמדבר,

ואמר להם על זה משה,

ובדבר הזה אינכם מאמינים.

אתם שומעים?

אחרי כל מה שהם רואים, אפשר להגיד עליהם שהם אינם מאמינים.

מפורש אבל במפרשים,

שהסיבה שהם לא החזיקו את עצמם לזכאים

שיאבדו גויים רבים ועצומים מפניהם.

אבל לא היה חטא במעשה, הם לא עשו שום מעשה.

הם פשוט האמינו למה שאמרו המרגלים,

והם לא האמינו שהם צדיקים וזכאים כאלה שיוכלו לנצח

את הענקים והנפילים וכל מה שהפחידו אותם מארץ אוכלת יושביה.

הם לא חטאו במעשה.

אבל במחשבה, בהרהור,

הם הסכימו עם מה שאמרו המרגלים.

ועל מה הם קיבלו על זה?

מיתה, 40 שנה, כולם.

אז רואים

כמה אדם צריך לחזור ולשנן מה גורם לחטא.

ויש בזה התעוררות, תקשיבו כמה השפיע המעשה שלהם.

כתוב ויבכו העם בלילה ההוא.

אמר רבא,

אמר רבי יוחנן,

אותו הלילה, בלילה ההוא, מי זה ההוא? ליל תשעה באב היה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא, אתם בכיתם בכייה של חינם,

אני קובע לכם בכייה לדורות.

ואנחנו בוכים עד היום, כל תשעה באב.

הם היו נכנסים בתשעה באב לקבר ומתים,

וקמים למחרת שנה הבאה, נכנסים לקבר ומתים.

ואנחנו כל שנה בתשעה באב יושבים על הרצפה ובוכים

וממררים על חורבן בית המקדש,

שחרבו שני בתי מקדש בתשעה באב.

בגלל שהם בכו בכייה של חינם,

אמר השם, אני קובע לכם בכייה לדורות.

אתם שומעים מה זה מעשה?

מעשה אחד?

ועד היום לא הפנמנו,

עד היום לא הפנמנו אלפיים שנה,

יותר,

שלושת אלפים שלוש מאות שנה מאז מתן תורה,

לא הפנמנו את הדברים האלה.

עד היום לא הצלחנו לבנות את בית המקדש,

כי אנחנו נמצאים בהחלקת לשון של יצר הרע,

שאנחנו בסדר ואנחנו מתקדמים וטובים והכול מצוין.

יש לנו פה ושם כמה מגרעות, אבל אנחנו עוד נתקן אותן.

אל תראה אותי ככה, אני בדרך.

אני בעזרת השם אהיה כך וכך, אל תדאג.

אני בדרך.

זו הבעיה.

ואנחנו כבר אלפי שנים בדרך.

השאלה לאן?

לגיהינום או לגן עדן?

זאת בעיה.

העם הזה לא רוצה להיפטר מהגלות.

העם הזה עדיין לא מוכן לבנות את בית המקדש.

העם הזה עדיין לא משקיע בשביל זה.

זאת אומרת, לכן אנחנו נמצאים עדיין במצב הזה.

לכן אנחנו חווים אסונות,

ואנחנו רואים צדיקים נלקטים,

ואנחנו רואים נרצחים כבר,

ואנחנו רואים דברים איומים וילדים נשחטים,

ואנחנו רואים דברים איומים ונוראים,

ושום דבר כבר לא מזעזע אותנו.

שום דבר.

נו, אז איך אנחנו נצא מזה?

אם נמשיך לשמוע על המחליק לשון,

אנחנו ניפול ברשת שלו.

אבל אם נחליט שאנחנו לא שומעים לו,

לא שומעים לו,

אנחנו נוכל לנצח אותו לחלוטין.

ואני רוצה להגיד לכם

מה עשה רבי יונתן אייבשיץ

כשהיה עוד קטן.

כשהיה עוד קטן.

רבי יונתן אייבשיץ היה רב של פראג

באחד מגדולי הדור

באמצע המאה ה-18.

הוא נתפרסם בילדותו בחריפות שכלו שהפליאה יהודים ונוצרים כאחד.

ביום שהוא הגיע לגיל מצוות

הציג לפניו אחד מבאי ביתו של אביו שאלה.

אמר לו, עד היום, בטרם מלאו לך 13 שנה,

לא היה לך יצר הטוב.

היה לך רק יצר הרע,

שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

עד מתי? עד גיל 13 מקבל הילד את היצר הטוב. עד אז אין לו יצר טוב.

לכן,

קטן עד גיל 13 לא חייב במצוות

ולא דנים אותו,

כיוון שאין לו יצר הטוב.

אז שאלו אותו,

כשלא היה לך עדיין יצר הטוב ורק יצר הרע,

והוא מצא אצלך מסילות בלבבך,

איך עלה בידך עד היום להתגבר על יצר הרע?

ומה עשית כדי להטות את ליבך שלא לעבור עבירה? מה עשית?

יהונתן היה חד מחשבה וחריף על לשון,

השיב

בלי שהיות,

ואמר

כשבא אל היצר הרע לפתותני לדבר עבירה,

הזכרתי לו את מאמר חכמים זיכרונם לברכה,

שמובא במסכת סנהדרין דף זל.

על הכתוב בפרשת דברים,

בפרק א', פסוק ט״ז.

מה כתוב שם?

שמוע בין אחיכם

ושפטתם צדק.

ושם דרשו חכמים זיכרונם לברכה

אזהרה לבית דין

שלא ישמע דברי בעל דין

קודם שיבוא בעל דין חברו.

יש אזהרה לדיינים,

שאם קדם בעל דין אחד שהוא רוצה לטעון נגד בעל דין שני,

אם קדם רוצה להשמיע את דברו אסור לשמוע אותו.

כי אם הראשון מדבר הדברים שהוא אומר בשעה שאין השני מולו מתקבלים בתוכם יש להם כבר איזה גיבוש מסקנה יבוא השני אם כבר רואים את זה מתוך הטענה שלו.

אז אסור.

כתוב בתורה שמוע בין אחיכם.

כששני האחים האלה שני בעלי הדין נמצאים

אז הושפטתם צדק.

אבל אם יבוא אחד קודם ואתה תשמע אותו לבד אתה לא תשפוט צדק.

אז הוא אומר על יסוד ההלכה הפסוקה הזו

הייתי משתיק את יצר הרע כשהיה בה בקרבי ומנסה להטוטני מפיתויו.

והייתי אומר לו אני לא יכול סליחה לשמוע את הטענה שלך

כיוון שאתה בא לבד.

אני צריך לשמוע גם את הטענה של יצר הטוב מנגד.

כי כתוב שמוע בין אחיכם

אז הושפטתם צדק. מה אתה רוצה שאני אתת את הדין?

אז סלח לי אני עדיין לא יכול לשמוע אותך.

אחרי גיל 13 תבוא אליי ואני אשמע אותך עם יצר הטוב.

וככה ניצחתי אותו.

שמעתם תשובה של ילד יהודי, יהונתן שמו,

רבי יהונתן

אייבשיץ

זכר צדיק לברכה.

ואנחנו,

אפילו אם יצר הטוב רוצה להגיד משהו, אומרים לו, שתוק רגע, תן לשמוע אותו.

שתוק, תן לשמוע מה הוא אומר.

ואחר כך, נו, מה יש לך להגיד?

בסדר, בסדר, זה כבר שמענו, נו, אנחנו לא יודעים שאסור.

יודעים זה אסור, אבל אתה רואה שכולם ככה, אז מה אתה כל פעם דוחף? אתה לא רואה שאף אחד לא שומע לך?

לך, לך לצדיקים, עזוב.

וככה אנחנו ממשיכים את שר הרע.

אבל אתם יודעים, כשאנחנו נגיע לעולם האמת, חכה לנו הפתעה.

מה כתוב בפסוק?

אדוני אלוקנו דיבר אלינו בחרב לאמור, רב לכם שבט בהר הזה.

בחרב ציווה עליכם השם

שלא תראו מניעה והפרעה כהר,

שאי אפשר לעבור מעליו.

אתם לא תראו אף פעם מצב שיש הר מולכם. אין הר.

אין הר.

לפעמים בן אדם אומר, לא יכול, לא יכול, תשמע, זה גדול עליי.

גדול עליי, אני לא יכול. אתה מבקש ממנו דברים שאני לא יכול.

הר, זה הר, אני לא יכול.

אל תגידו דבר כזה, אומר הקדוש ברוך הוא.

כי אם תתגברו על כל המניעות בעבודת הבורא,

כאילו זה היה חוט הסערה,

אתם צריכים לראות שכל דבר זה חוט הסערה.

האברסט הוא גבוה, נכון?

איך מצליחים אנשים לטפס עליו?

פשוט,

המטר הראשון כולם מסכימים שזה קל, נכון?

אבל אחרי זה מה יש? עוד מטר.

ועוד מטר, ועוד מטר.

ואם אתה מסתכל על עוד מטר כמטר הראשון,

כמו שעלית בהתחלה,

בלי להביט למטה ולפחד,

אלא אתה אומר, מה יש לי לעלות? עוד מטר.

אתה עולה מטר.

עכשיו מה יש? עוד מטר.

איך? עליתי מטר קודם? עליתי, ועכשיו עוד מטר.

בסוף אתה תגיע לפסגה.

אבל אני כל הזמן צריך, יואו!

אני כבר נמצא בגובה של שני קילומטר, שלוש, יואו!

אם אני אפול, יואו!

יואו!

רק מה יואו? אתה תיפול.

הנקודה

זה להסתכל על הכול כמו שערה.

לא הר.

שערה.

והגמרא אומרת,

לעתיד לבוא,

מביא הקדוש ברוך הוא ליצר הרע,

ושוחט אותו בפני הצדיקים ובפני הרשעים.

ולצדיקים

נדמה להם יצר הרע כהר גבוה.

ורשעים

נדמה להם כסערה.

מה זה?

יש פה עיוות?

עד כדי כך?

צדיקים רואים אותו כהר,

והרשעים רואים אותו כסערה.

הללו בוכים

והללו בוכים.

הצדיקים בוכים ואומרים,

איך יכולנו לכבוש הר גדול כזה?

בוכים משמחה.

הרשעים בוכים,

אומרים, איך לא יכולנו לכבוש

חוט סערה כזה?

שכן בעולם הזה מתגברים הצדיקים על כל המניעות בעבודת השם,

אפילו שהמניעה היא הכי גדולה כמו הר גבוה,

בעיניהם

זה כחוט הסערה.

עוד ניסיון שהקדוש ברוך הוא רוצה לנסותנו,

עוד ניסיון,

עוד חולי, עוד מחלה, עוד צערה,

עוד ייסורים,

עוד הפסד ממון, עוד... זה הכל צערות, צערות, צערות.

הר גבוה,

עושים אותו צערה.

עברנו הרבה צערות בחיים, נכון?

והנה אנחנו פה.

ואיך הם היו לפנינו אז?

שאנחנו לא נוכל לעבור אותם.

לא נוכל לעבור אותם. אז איך עברנו עד עכשיו?

רואים שבעינינו זה נראה ההר,

במציאות אחרי שעוברים?

שערה.

אבל הרשעים נרתעים מפני כל מניעה,

ואפילו היא קטנה כחוט הסערה.

היא נראית להם בעיניהם כהר גבוה.

לכן, לעתיד לבוא ישלמו מידה כנגד מידה.

הצדיקים ייווכחו לראות

שמה שהיה נראה בעיניהם כחוט הסערה היה באמת הר גדול.

והרשעים ייווכחו לראות שמה שנראה להם הר גבוה,

זה היה חוט הסערה,

ועל זה יבכו.

זאת אומרת, הכל זה איך אתה מתייחס למציאות.

אתה רוצה לראות את זה הר, אתה לא תזוז.

תהיה תקוע במקומך

ותעבור את העבירה.

אתה רוצה לראות את זה סערה,

אז זה יהיה סערה,

ואתה תעבור גם הר גבוה.

זאת אומרת, הכל תלוי בעד כמה אתה רואה נכוחה

את המציאות שאתה בעצם מחליט מהי,

ובכוח האדם להחליט

מה שהוא רוצה.

אתם רואים, יש אנשים שרוצים להלך בין שני גורדי שחקים, הם הולכים.

אנשים רוצים להיות כלואים מתחת לים במשך 48 שעות,

עושים.

אנשים רוצים לטפס על הרים, עושים.

אנשים רוצים לרחף, מרחפים.

כל מה שאדם רוצה כמעט,

יכול. רוצים להגיע לחלל, מגיעים.

מה שרוצה האדם כמעט, הכל הוא יכול.

גם מה שלא נראה היום, בעוד שנים יהיה אפשר.

כל אדם יכול להגיע.

הכל שטה תחת רגליו.

האדם שולט בבריאה, הוא יכול לעשות כמעט הכל.

אם הוא צדיק, הוא יכול לעשות הכל.

הוא יכול גם לא למות.

כמו אליהו הנביא,

כמו חנוך,

כמו העשרה שעלו חיים עם גופם לשמיים.

אדם יכול לעשות הכל, בדרך התורה ודאי,

שלא בדרך התורה, כמעט הכל.

אבל רואים שיש כוחות לאדם לעשות את הבלתי-ייאמן.

יש לו יכולת.

השאלה אם הוא חפץ ורוצה,

האם הוא משקיע בזה, האם אכפת לו.

מזה או לא.

אבל מצד שני בואו נראה את עקימות המוח של אנשים.

בואו נראה.

אנחנו רואים בחיי היום-יום

אנשים שאינם מאמינים

בכל ערך נעלה ונשגב.

תראו בחדשות, תראו בטיימפלוויזיה,

תראו בכל מקום, מזלזלים,

מזלזלים בדברים רוחניים, מזלזלים בתלמידי חכמים,

מזלזלים, מזלזלים, מזלזלים.

כל דבר, נעלה ונשגב,

מזלזלים.

אבל מצד שני,

שטופים באמונות טפלות ואוויליות.

תגיד לשמאלני שילך לאיזה תלמיד חכם צדיק,

חס ושלום, מה לי ולהם?

מה לי ולהם?

פרזיטים.

אבל לאן הוא הולך?

לגורו,

לטיבט,

למזרח הרחוק,

למכשפים,

לקוסמים,

מגידי עתידות,

קוראים בקפה,

בכפתורים,

בקלפים.

שם הם הולכים.

קבלה, שמאלנים היום לומדים קבלה יותר מחרדים.

יש להם אתר קבלה,

יש להם מסאז'ים על-פי הקבלה,

קפה על-פי הקבלה,

תותים לפי הקבלה.

הכול לפי הקבלה.

עיתון של קבלה.

לייטמן קבלה.

הכול עם קבלות,

חוץ מכסף.

זה בלי קבלה.

אבל הם רוצים קבלה כמו שהם רוצים.

דברים ונשים ביחד, בתערובת, גויים וגויות,

הכול מוטורים לא חם,

הכול שרוי עם לוחם,

הכול מחולים לא חם.

אז דברים אמיתיים לא רוצים.

דברים שהם הבלה

והבנים

ושטויות ואמונות טפלות, הם רצים ושועטים.

על הצדיק האמיתי שופכים קיתונות של לעג ובוז.

אבל בעת ובעונה אחת רצים להבדיל לכל מיני מגידי עתידות, מנחשים בקלפים ורופאי אליל רמאים.

החטא של אדם כזה גדול, פי כמה וכמה יותר משל אדם פשוט.

אדם פשוט מאמין בכול, ולפעמים הוא גם מאמין בשטויות.

אבל הוא עדיף

על מי שלא מאמין בכלום ומאמין רק בשטויות.

מחלוקת קורח ועדתו.

הם לא רצו להאמין במשה רבנו בתור נביא.

וזה עורר במידה מוגברת את חטא העגל.

למה?

כי בעגל של זהב נשאלת השאלה,

האמן האמנתם?

איך האמנתם בעגל

ובמנהיג האמיתי שהוציא אתכם ממצרים וקרע לכם את הים והוריד לכם את המן וענני כבוד והכול,

הוכיח את עצמו כבר.

אתם לא מאמינים.

ובעגל

שעוד לא נעשה, אתם כן מאמינים.

מלוא עוד.

כמה פעמים רקדתם לפני משה רבנו?

אפילו לא פעם אחת.

חוץ

מאז ישיר משה אבני ישראל כשיצאו ממצרים.

ורק עשו את העגל ישר מחולות תימן.

התחילו לרקוד.

מה?

איך זה?

אז אתם מאמינים בעגל ולא מאמינים במנהיג.

איך זה יכול להיות?

זה מראה את עקימות השכל.

זאת אומרת,

שם כשיש עגל אז צועקים, אין לאלוהיך ישראל! היי! מחזירים בתשובה.

אין לאלוהיך ישראל. אתה בא למחולות?

יא חביבי, שם הם קוראים. בוא, תחזור איתנו.

בוא.

יאללה, לביוב. קדימה.

בוא.

אבל,

להגיד אל אלוהיך ישראל ולקחת אותו לשיעור תורה?

מה פתאום?

מה פתאום? זה של הדתיים.

הם ילכו ללמוד.

אנחנו במחולות.

אז זאת אומרת,

הבעיה היא, יהודים יקרים, שיצר הרע עובד עלינו ומחליק לנו לשון,

וככה אנחנו נופלים.

אם לא, ניקח לעצמנו תוכחת מוסר באופן קבוע,

ולא נלמד מוסר שעה כל יום,

ולא נשמע מפי מגידים דברי אמת,

אנחנו נחליק לגיהינום פשוט.

כי מי שמחליקים לו את הלשון,

סופו שהוא נחלק ומחליק

לגיהינום.

למי שיש שאלות, בבקשה.

בוא רוחתו אדוני, הלוא היינו מלאך העולם שהכל נהיו בדבוריו.

אמן.

כן,

תן לנו בבקשה שורה ראשונה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

כבוד הרב,

דיברת עכשיו על העניין של זלזול בתלמידי חכמים ובכל מה שקשור בדת.

ומצד שני, בכל ההרצאות שלך אתה נשאל כל פעם מדוע אתה לא הולך

להיבחר לכנסת.

ושמעתי באחת ההרצאות שנעשה איזשהו סקר והיית יכול לקבל 20 פלוס מנדטים.

אני חושב, בשביל לחזק את תלמידי הישיבות,

צריך להיות שם.

עכשיו, אם אתה חושש מביטול תורה,

תחשוש, כי גם ככה הם כל הזמן בפגרות.

הם לא עושים הרבה,

הם כל הזמן בחופש.

אני חושב שאדם כמוך, שהרבה מהציבור, גם הדתי וגם הלא-דתי,

מאמין בו ביושר ובכנות שלו,

יכול לעזור בשביל לשפר ולחזק את הדת בעם.

טוב, יש לי מה לענות, אבל לפני כן אני אעשה הצבעה.

כמה יבחרו אם אני אחליט

להעמיד מפלגה? להרים את היד.

יא חביבי,

הלך על ביבי.

אני נראה לי שאתם רוצים שאני אלך בשביל הקטעים שיהיו שם, אה?

אבל אני אגיד לכם,

שבאמת נשאלה שאלה, כבוד הרב, אני מדבר ברצינות, ובאמת לא בהומו.

גם אני.

אני, זה, הומור אצלי זה דבר טבעי.

אני אסביר לך.

באמת נשאלה שאלה אצל גדולי ישראל,

והם אמרו שבמקום שיש להציל, צריך להציל.

ואנחנו שוקלים כרגע את המצב בשביל לבחון, אתה מבין, אם זה הזמן והעיתוי לעשות משהו בשביל כלל ישראל,

או שיש אחרים שיכולים לעשות את זה לא פחות טוב.

אז לכן,

זה נמצא באוויר,

בודקים את זה מכמה זוויות,

ואם יהיו חדשות אנחנו נודיע.

בבקשה.

כן, שאלה, הנה הבחור לידו.

דרך אגב, זה שאמרת שהם נמצאים כל הזמן בפגרה,

אז אני לא אפסיד מביטול תורה.

אז אני אסביר לך, אם הם יהיו בפגרה, מישהו יצטרך לעבוד.

אבל מכל מקום,

גם אם מדובר

שתוצע

איזו אפשרות כזאת

של תנועה

שתהיה לטובת העם באמת,

כל העם, לא רק לדתיים,

לכל העם באמת, כי יש הרבה מה לתקן,

אז זה מדובר שאני לא בפנים,

רק אני מנהיג את האנשים שבפנים.

זה שיהיה ברור,

כי אנחנו צריכים להמשיך לעסוק במשימה הכי חשובה בעם ישראל,

זה להחזיר את העם לשורשים,

שיכירו את האלוקים, יעשו את רצונו,

כדי שנגיע לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

אמן. כן.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

אני עוד שבוע וחצי, בעזרת השם,

הוא אמור להתגייס לצה״ל ואבא שלי רוצה שאני אלך לאיזה כיוון מסוים בצבא והלב שלי והצבא אומרים שאני אלך לכיוון אחר. הם אומרים שאני צריך ללכת לתותחנים,

שריון, ואבא שלי לא רוצה לעשות את זה. הוא אמר לי שאני צריך משהו אחר. מה אני אמור לעשות? מה למשל אחר?

משטרה או... קרוב לבית, שאני אהיה קרוב אליו. יש לנו דיר בבית, צריך אותי בבית. הוא צריך את העזרה השבית. מה שנקרא קלאב.

משהו בסגנון.

הבנתי. מה אני אמור לעשות?

תגיד לו שראשי התיבות לא כל כך נעימות.

ללכת אחרי הצבא, אחרי הלב או אחרי מה שאבא אומר?

שאלה.

שאלה.

ולא כל כך פשוט.

אני אמליץ לך ללכת לרב קנייבסקי ולשאול אותו את השאלה הזאת. בסדר? רחוב רשב״ם 23 בבני-ברק,

אחר הצהריים.

מתי?

ואיך משיגים אותו? אני חושב שכל יום אפשר, אחר הצהריים. מגיעים, אין מה לעשות.

צריך להגיע לרחוב רשב״ם 23, לעמוד בתור ולהיכנס.

תכתוב את השאלה

באותיות בולטות ואיזה, אם אפשר, בהדפסה יותר טוב.

ובקצרה, עד כמה שאפשר.

אבי רוצה שאהיה בצבא כך וכך.

אני מרגיש בלבי כך וכך. הצבא סובר שאני צריך להיות כך וכך.

מה הרב אומר?

אוקיי. תודה רבה. תהיה בריא.

תודה.

שאלה נוספת.

הנה, הגברת שם באמצע.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

שמברך את הרב, אחד מגדולי עם ישראל, ברוך השם.

קודם כול, אני ממש רוצה להודות לשם שזו כבר פעם שנייה שיש לי את הזכות לדבר עם הרב.

הפעם הראשונה זו היתה השנה שעברה בניסן ועכשיו.

עכשיו הייתי רוצה לשאול את כבוד הרב שאלות,

ארבע-חמש שאלות, אם אפשר.

אין בעיה.

ולבקש ברכה.

בבקשה.

התחלתי לקרוא את שערי התשובה כבר 103 חודשים רצוף.

לקחתי את זה על עצמי, חצי שעה ביום.

ובמשך הקריאה יש לי כמה שאלות שלא הבנתי אותן.

הייתי רוצה לשאול את כבוד הרב.

אבל זה כבר עדיף שיהיה באימייל.

יש לך אימייל?

לבן.

אז לשלוח לי באימייל ואני אענה לך יותר מסודר, כי זה ייקח עכשיו לפתוח את כל הספר. לא, ממש בראשי פרקים. פראשי פרקים. בבקשה.

בשערי תשובה רשום שהגאווה זה אם כל חטאת וכל מה שכרוך בזה, אבל רשום גם שבדבר אחד יש לאדם

כן להתגאות, בהשכל וידוע את השם יתברך.

השאלה שלי, האם מותר לאדם להתגאות בזה שלמשל הוא עושה את תשובת המשקל בכל התחומים ולפרסם את זה,

ולהתגאות בזה, או שלהצניע את זה ולעשות את זה

לשם שמיים, ורק הנשים שבאות לשיעור יודעות את זה?

לא הבנתי פשוט את הסתירה שבעיניים. אין שום סתירה.

גאווה היא פסולה,

אבל אין מידה אחת שהיא לא משמשת גם לצד השני.

זאת אומרת, יש בחינה של ויגבה לבו בדרכי השם.

אז צריך שמינית מן השמינית שיהיה גם לתלמיד חכם גאווה,

כי אדם צריך להחזיק מעצמו גם כן ששווה משהו, ולא להיות לגמרי למטה.

אבל שמינית מן שמינית

זה אחת חלקי שישים וארבע.

מכל מקום,

מה שכתוב שאדם,

אל יתהלל אדם וכולי, אל יתהלל לא בחוכמה, לא בגבורה ולא בעשירות,

כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי,

אז פירושו של דבר בזה יכול אדם להתהלל בפני עצמו, לא כלפי אחרים.

מה כן?

במקרה שאת מציירת,

זה פשוט שבמקום

שאת יכולה להוות דוגמה,

שפעם הייתה לך מידה פסולה כזאת או גרועה,

ואת תצטרך לתקן אותה בעמל וביגיעה, והיום את מנוכה מאותה מידה

שהיא לא טובה,

במקום שזה יכול לעזור לאנשים לקבל על עצמם את ההנהגה הנכונה,

ודאי שיש מצווה גם להגיד את הדברים.

אבל סתם לחזור ולפרסם את הדברים בכל מקום שרק אפשר,

אין בזה שום עניין.

את צניעה ללכת עם השם אלוקיך,

רק במקום שזה נצרך אז מותר לפרסם כדי להועיל לאחרים.

תודה רבה. אפשר לקבל ברכה?

כן.

יש לי בן יחיד בגיל 25,

וגם בזמנו ביקשתי ברכה מהרב לבריאות והצלחה של הבן.

שמו?

נתנאל יוסי בן שרה.

נתנאל יוסי בן שרה,

שמזכה אותו לבריאות והצלחה, לעבודתו יתברך.

אמן, כן יהיה רצון. תודה רבה, כבוד הרב.

חזק וברוך. שאלה נוספת.

כן, הגברת שם מצד שמאל.

בעלי חבדניק,

והוא מאוד היה שמח שאני אלך עם פאה.

מה דעת הרב בעניין?

תראי, איך שאת הולכת כרגע, זה הדבר הטוב ביותר

לכל הפוסקים,

ובפרט הספרדים והתימנים.

חבדניק תימני.

זה הבעיה.

אבל גם,

יש,

יש, אני לא ראיתי את זה בפנים, אבל יש ספר שיצא,

שאומר שבעצם מי שטוען שהרבי מחב״ד אמר שרק פאות,

זה לא נכון.

ויש מקורות לזה,

ויש ספר כזה. אם תרצי, אני אפנה אותך למישהי שיש לה את החומר,

ותוכלי לברר את הדברים שם.

אני לא בחנתי את הדברים מבפנים, אבל ראיתי אותם אל מעלה,

לכן אני לא מצטט אותם בדיוק,

אבל הם קיימים.

אוקיי. תודה.

כן.

מי עוד?

הגברת פה.

הגברים באתנחתא, אה?

כן.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

אני חיה בלוס אנג'לס,

וזכיתי לבוא לכאן לקיץ, ואני מאוד שמחה לבוא להרצאה שלך בפעם השנייה שאני מגיעה.

אנחנו צופים בך הרבה, אני והילדים,

והם בטח ישמחו לראות את זה בשידור חוזר.

השאלה שלי, הרבה רבנים אומרים לי שצריכים להגיע לארץ, ואני מאוד רוצה,

אבל זה לא תלוי בי,

ויש אילוצים, ואני נשארת שם.

מה קורה לגבי אנשים כמוני, ש...

מה הבעל אומר?

אני גרושה היום, ובעלי שם.

לא הבנתי.

אז אם את לא תלויה באף אחד ואת צריכה להחליט לבד, למה את לא מחליטה?

אני לא חייבת. זה אבא של הילדים.

צריכים אותו.

מצד החוק שמה שמחייב אותך שהם יראו אותו והוא יראה אותם, או מצד מה?

אני חושבת שגם, כן, מצד החוק, אם

אם הוא לא מסכים, אז אסור לי לבוא.

תבררי מה החוק אומר,

אבל לפני כן תלכי לרב קנייבסקי, באותו רחוב, אותה כתובת,

ותגידי לו מה את יכולה לעשות עם שאיפתך לעלות לארץ ישראל.

מן הסתם תהיה לו עצה טובה.

בעזרת השם. אם אפשר לקבל ברכה לילדים שגדלו לתורה ומצוות, שמותם?

בנימין יואל, יונתן ומאיר.

בנימין יואל, יונתן ומאיר בני מאיה.

מאיה. יזכו לכל טובה וברכה

ללכת בדרך התורה והמצוות,

ולעלות לארץ ישראל עם אימם. אמן, אמן.

עוד שאלה אחת מהבן שלי, ששאלתי אותו מה הוא רוצה לשאול,

והוא אמר לי שהוא רוצה לשאול

בדחיית המתים, הוא שאל,

מאיזה גוף יקום. לא באיזה גוף.

בן כמה.

באותו גיל שאדם נפטר.

אוקיי. אז אני אומרת. תודה.

כן.

שאלה נוספת.

שם הגברת רוצה לשאול.

כן, שאלה.

רציתי לשאול לגבי השירים.

אני יודעת שאסור לשמוע שירים. גם הרב יוצא נגד זה, חוץ מכמובן

ראשי חודשים, בריתות וכאלה.

וגם הרב רצבי כותב את זה בספר הלכות שלו.

רציתי לדעת האם זה חומרה או...

כי לצערנו הרב

רובם שומעים, כאילו רוב האנשים, רוב הרבנים.

גם הרב רצבי הוא רב תימני,

וגם המגדר שלנו, התימני, הוא גם שומע.

אז איך זה מסתדר?

כאילו אם בן אדם הוא חרדי להשם והכול, וזה לא מסתדר.

זה באמת לא מסתדר.

אז מה כאילו?

הם פשוט לא חרדים מספיק.

זה רבנים.

גם רבנים לא חרדים מספיק.

אבל הם מובילים אחריהם עם שלם.

מה לעשות?

מה מה לעשות? אז צריך לצאת נגדם ולהסביר להם.

צריך לצאת?

גדולי ישראל יצאו נגד כל מי שמחזיק ידי עוברי העבירה.

את הפסק הזה כבר פרסמנו.

ורבני תימן,

עם כל הכבוד להם,

הם לא יותר גדולים מגדולי הדור,

שהם בני 197 וכו',

שקיבלו במסורת כבר את הכול וכו' וכו'. בתימן לא היה דבר כזה.

בתימן יש עמוק פי אחד רק.

נכון.

זה בשמחות, תארי לך.

ובימות החול לא היה דבר כזה. מה כן היה?

שאדם שר לעצמו.

וגם, מתי?

מתי שהיה שמחה, סעודת מצווה.

אז איך נהיה פה שכולם עם תזמורת והכול וכו' וכו'?

לא היה דבר כזה. פרסמתי עכשיו באתר אצלנו.

אולי אתה תראה את זה ואני אקריא את זה, בסדר? זה חשוב מאוד. אם כבר שאלת, תהיה לי הזדמנות

להראות את זה.

אבל רגע, אני צריך לפתוח פה.

בסדר, אני אפתח לכם מה אמר

הרב חיים סינואני, זכר צדיק לברכה, בשנת תרפט.

אבל שם הוא מדבר על הזמרים המחטיאים בעצם.

בואי תשמעי מה הוא אמר. קראת את זה באינטרנט?

כן, קראתי. קראת בעיון?

כן. ומה הבנת?

הוא יותר מדבר על המחטיאים, כאילו שאסור...

ואלה שהם מחטיאים היום, מותר לשמוע?

אני לא מדברת על הזמרים הסוררים, שגם אותם גם ככה זומנים. אבל הרבנים התימנים שומעים אותם ונמצאים גם בחתונות שהם נמצאים. אז למה אתה לא עושה משהו נגד זה? כי הם מובילים אחרי מעם שלם, הם מביאים להם את כל התימנים בעצם בסביבה.

הוא שאמרתי.

נו, אז למה אתה לא עושה משהו נגד זה?

מה את רוצה, שאני אלך לכלוא אותם?

לא, חס ושלום, אבל אתם... מה אעשה יותר? אתם מוציאים רק פסק הלכה,

ויש כאלה גם שטוענים כביכול שזה לא הכי אמין שבעולם.

למה לא לגשת? מותר לשקרנים לומר שקרים, הרי זה מקצועם.

אבל יכולים ללכת לגדולי ישראל שחתומים,

ושיראו לנו אחד שאומר שהוא לא חתם.

ואם יהיה אחד כזה, נגיד, שיגיד שהוא לא חתם,

נשמיע את ההקלטה שלו שהוא חתם.

מה הבעיה?

אבל אני יודעת שיש גם רבנים שאומרים שזו גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה.

רבנים כאלה לא רבנים?

כיוון שלשון הרע זה גם גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה.

אז מותר לדבר על לשון הרע?

לא. לא אותו דבר. אני גם אמרתי את זה, אבל זה מגזר רבנן וזה מגזר רבנן. אני שואל, ביטול תורה מותר?

לא. זו גזירה שהציבור יכול לעמוד בה?

לא.

אבל מה?

חייבים.

מה לעשות?

הרבה דברים יש גזירה של הציבור.

שליט החילונים.

הם אומרים שלשמור שבת זה גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. אבל זה דאורייתא.

כן, מה זה משנה עכשיו?

חכמים אמרו במקום שעוברים על דברי החכמים, חייבים מיתה.

אז זה מספיק טוב?

בשערי תשובה קראת פעם? אז תראי מה הוא כותב שם.

לא, אני אומרת לך בסך הכול כל מה שאומרים לי. ברור שאת רק מדקלמת מה שאומרים, ואני עונה רק מה שאני מדקלם להם.

אבל חכי רגע, אני רוצה להקריא בזכותך כבר לציבור מה שאמר הרב סינואני.

יש לך כבר מוכן?

עולה לאט?

התימנים עלו יותר מהר.

תודה רבה.

בינתיים בואו נשמע עוד שאלה של מי שיש לו.

הנה, יהודי פה בפינה, בפינה.

תן לו.

כבוד הרב, העולם הבא זה אמונה. אתה יכול להוכיח לנו ולציבור מדעית,

הוכחה?

שמה? העולם הבא,

חיית המתים.

מה זה מדעית שאני אבין?

הוכחה שאין על האורינג', שאני עכשיו יוצא מפה

לכל הציבור ויש עולם הבא ואין מצב שלא.

מה זה מדעית?

שאין מצב אחרת לחשוב, שאתה סוגר אותנו מכל הפינות.

איך המדע יכול להוכיח דבר שלא נמצא לפניו?

איך המדע יכול להוכיח, זה התפקיד שלך, כבוד הרב. אני לא מדען.

תוכיח לי אחרת.

שיש עולם הבא? לי ולציבור, כן, אם אתה יכול, הרב.

למה אתה דואג לציבור?

תחזק.

יש לי אנציקלופדיה שחילקתי במיליון...

750 אלף עותקים שיש בה את התשובות האלה למכביר מכמה כיוונים

אבל זה ארוך

אז אני מציע שנכנסים או לאתר בקטע מומחה ושואלים הוכחות למציאות

העולם הבא

או לוקחים את האנציקלופדיה, שואלים את השאלה ומקבלים את התשובה בסרטים

אתה שואל את זה בשביל מי שנמצא לידך או שאתה שואל? איך אתה יודע, רוח הקודש?

לא רוח הקודש אבל אני מזהה דברים

אהבת, אה?

למה הוא לא ירצה לראות את זה באנציקלופדיה?

רק עכשיו כאילו?

יכול להיות

אני חושב שכדאי שם זה יותר יסודי, גם אני לא אוכל לבלבל אותו במילים כי הוא יוכל לחזור על זה הלוך ושוב

כדי לראות אם אני מטעה במילים או שזה הוכחה או שזה לא הוכחה

אני חושב שזה עדיף

טוב ואיך אתה מסביר שמה שהיה יום חמישי?

מה היה ביום חמישי?

מה שדיברנו אתה מתכוון בצפת ובטבריה?

יש לי הרצאה שדיברתי בצפת ובטבריה מה היו הסיבות

שלפי דעתי נרמזות

במקרה הרצח המתועב הזה

ואמרתי את זה שם, אני אגיד את זה בקיצור כאן,

אבל חייבים לשמוע את ההרצאה בצפת ובטבריה

כי למה שאני הולך להגיד בקצרה עכשיו

הבאתי הקדמה גדולה מה זה סילוקן של צדיקים

בשביל לדעת מתי זה נעשה, איך זה נעשה, למה זה נעשה,

מה עלינו לעשות כשזה נעשה, מה זה מורה לנו לעשות,

את כל המסביב של כל העניין.

אבל בקצרה אמרתי כך,

ודרך אגב ציטטו את זה באיזה אתר שכביכול שייך לחרדים,

שכמובן העדיף

לכתוב את הדברים שאני אמרתי,

מתוך זלזול,

ולא להביא את דבריי כמו שהם נשמעים, שהם הרבה יותר משכנעים.

כשהם רוצים הם מביאים את הקטעים שלי מושמעים.

אם הם לא רוצים אז הם כותבים

עם הפסקות,

מה שלא עושה את התחביר כל כך נכון.

אבל מכל מקום אני אגיד לך בקצרה.

כתוב קשה סילוקן של צדיקים

יותר כפליים מחורבן בית המקדש ומצח קללות שבתורה.

הסילוק של צדיקים

שמסתלקים מן העולם זה יותר קשה,

יותר קשה

כפליים מהחורבן.

חורבן הבית, הפסדנו שכינה,

הפסדנו שלום,

הפסדנו שלווה,

יצאנו לגלות, מתו מיליונים.

כמה קשה החורבן?

עם ישראל בתפארתו,

כל העולם היו באים להקריב קורבנות אצלנו ופתאום מסלקים אותנו,

שוחטים וטובחים והכול

ולא נשאר לנו כלום. זה קשה מאוד, קשה מאוד.

ועל זה הייתה גזירת החורבן שקבעו חכמים זיכרונם לברכה לאחר החורבן,

שאין לשמוע יותר שירים

רק בסעודות של מצווה.

אין לשמוע, עד מתי?

עד שיבוא המשיח.

אז ימלא שחוק פינו.

עד אז יש גזירת החורבן,

כמו שכתוב בסימן תקס, סימן טקס,

שאסור לשמוע שירים בכלי שיר.

זו הלכה מפורסמת שאנחנו מדברים עליה,

חוץ מהזמרים הסוררים שעושים עוד עבירות וכו'.

אבל זה בסתם, אפילו אם יהיה זמר, משורר,

תלמיד חכם, ירא שמיים,

אם ירצה לשיר עם כלי שיר ביום חול,

אסור לשמוע, אסור לשורר וכו'. אסור.

זו גזירת החורבן.

כיוון שאחרי מהבית אנחנו צריכים לזכור את גזירת החורבן.

לכן אפילו חתן ביום שמחתו צריך לשבור כוס או לשים אפר מקלה,

או צריך לעשות כל מיני פעולות, אפילו שיש שמחה שלמה,

צריך להשאיר מקום פנוי בשולחן, שלא יהיה הכול מושלם.

כשנכנסים לבית צריך להשאיר אמה על אמה לא מטויח,

שיראו את השלד של הבניין, לזכור את החורבן,

וכו' וכו' וכו'.

אז גזירת החורבן לא פסקה והיא קיימת עד שייבנה בית המקדש.

אז קשה החורבן,

אבל יש יותר קשה מזה.

מה יותר קשה מזה?

סילוקן של תלמידי חכמים.

כפליים מחורבן בית המקדש.

התלמידי החכמים מגוננים על כל העולם כולו.

לא רק על ישראל,

על כל העולם כולו.

שהרי כתוב שמי שאומר מאי אהנו רבנן

לדידו קרעי לדידו תנו,

מי שאומר מה מועילים החכמים, הם קוראים לעצמם ולומדים לעצמם מה יש תועלת מהם, זה נקרא אפיקורוס,

ואין לו חלק לעולם הבא.

למה?

כיוון שהם מהנים ומועינים לכל העולם.

ואל תקרא בנייך,

אלא בונייך, הם בניינו של עולם וכו',

לא נאריך.

תשמעו צפת וטבריה.

אבל אם אנחנו,

לא קשה לנו החורבן,

כיוון שעובדה שאנחנו שומעים שירים ומשוררים פסולים ואחרים עם כלי שיר ותזמורת והכול,

והרדיוס,

החרדים כאילו,

גם בשלושת השבועות משמיעים,

זאת אומרת, כל הזמן זה מחולות,

אז אין גזירת חורבן.

אם אין גזירת חורבן ולא קשה לכם החורבן,

אומר הקב' אמר לכם, יותר קשה.

אני אתן לכם כפליים יותר קשה, סילוקן של צדיקים.

ובתקופה האחרונה מתו למעלה מ-15 צדיקים גדולי דור

בפחות מחודש,

אחד אחרי השני.

זאת אומרת,

המקרה האחרון זה כבר המזעזע שבכולם,

כי גם אלה שנפטרו לא הצליחו להפוך כערע על פיה,

שעם ישראל ישוב בתשובה.

אז אחד טוען, הוא היה זקן מבוגר בין 106,

והוא היה בן 97 והיו בן 70 וככה וכל אחד היה ככה והוא אומר, זה היה חולה והוא היה ככה, זה כאילו טבעי.

אז גזרו כל חכמי הדור שביום חמישי שעבר בדיוק,

כל היהודים בארץ ישראל החרדים על דבר השם

יתאספו לתפילות וקריאת תהילים

ויקחו את כל התינוקות של בית רבן

ויבכו לפני השם על הגזירות הנוראות שבאות על ישראל,

הן מבפנים.

הן מבחוץ ועל סילוקן של צדיקים.

גמרו את התפילות,

באותו לילה מעשה הרצח המתועב,

כביכול הקדוש ברוך הוא אומר, עדיין

לא עשיתם מה שאני רוצה.

ונהיה הרצח הנורא. מתי זה קרה?

בפרשת הרוצחים, פרשת מסעה,

שכתוב מה הדין שרוצח בשגגה ורוצח במזיד.

דבר מדהים.

דבר מדהים.

והיום הראו לי משהו,

יש פה תנ״ך או משהו שאני אוכל להראות את הפסוק?

תפתח לי פה רגע,

בפרשה במסעה.

הראו לי את זה.

אני אקריא את הפסוק, ואתה זוכר את הפירוש להגיד להם?

כן.

שנייה.

הראו לי את הפסוק הבא.

וידבר השם אל משה לאמור דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם

ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה.

והיו לכם ערים למקלט מגואל ולא ימות הרוצח עד עומדו לפני העדה למשפט.

וערים אשר תיתנו

שש ערי מקלט תהיינה לכם.

את שלוש הערים תיתנו מעבר לירדן ואת שלוש הערים תיתנו בארץ כנען.

ערי מקלט תהיינה לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם

תהיינה שש הערים האלה למקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה.

ואם בכלי ברזל הכהו וימות

רוצחו

מות יומת הרוצח.

ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו

וימות

רוצחו מות יומת הרוצח.

כתוב בפסוק הזה

ואם באבן יד אשר ימות.

האותיות, אתה יכול להראות במקרה את הפסוק פה על המסך?

אתה מראה את הפסוק על המסך?

את הפסוק, אני רוצה שתראה להם את הפסוק

בפרק ל״ה, פסוק י״ז.

יש לך פסוק כזה?

תכף תראו על המסך את הפסוק.

שימו לב מה כתוב. ואם באבן יד אשר.

אני הולך מהמילה אשר אחורה אות-אות.

תשימו לב מה אני אומר.

אשר דהן

ירצח

נפש

בבא אלעזר

בן מאיר

אור ו׳.

ראיתם? אתה הבנת מה אני עשיתי?

תראה להם ביד.

אשר, אני הולך אחורה, ד' זה דהן,

יוד ירצח,

נ' נפש,

ב' בבא אלעזר,

ב' בן מאיר זה מ׳,

אור זה א׳, ו׳ זה ו׳. יום שישי.

אור יום שישי זה היה ביום חמישי בערב.

זה בפרשת הרוצחים.

זה הראוני היום.

אבל תשמעו מה אני אמרתי ברגע שהודיעו לי על מקרה הרצח.

אמרתי, האדם הזה כנראה הרגיש שהוא עושה איזו שליחות,

והיום זה התברר

שהבן אדם אמר שהוא לא מתחרט על מעשה הרצח

והוא אומר על עצמו שהוא גלגול פנחס

שהוא בא לעשות את זה.

מג'נונים לא חסר,

אבל ככה זה קורה.

עכשיו,

אם לעם ישראל החורבן לא מספיק אז קשה סילוקם של צדיקים יותר יותר.

ואם עם ישראל לא מבין אז זה לא סילוק טבעי,

זה סילוק לא טבעי.

וזה רצח, רחמנא ליצלן, שלא היה כבר אלפי שנים שרצחו רב

או צדיק בשיעור גודל כזה.

איך קוראים לרוצח?

אשר דהן.

הגימטריה של השם שלו,

תקס,

סימן טקס בשולחן ערוך,

שאנחנו עוברים על גזירת החורבן

ושומעים שירים.

אשר דהן

זה גימטריה שירים וזה גימטריה טקס.

אתם שומעים?

מה היה שומר ביותר

הבאבא אלעזר, זכר צדיק לברכה?

על העיניים.

מה עושים הזמרים הפסולים?

זנות וזימה.

תערובת, אנשים ונשים נגד ההלכה שמובילה לדברים האלה.

ואנחנו מצווים להרחיק מדבר ערווה בכל מה דאפשר.

לא תקרבו לגלות ערווה, אומרת התורה.

כל קרבה שיכולה להביא לאיסור,

אסור לקיים.

וערבי שירה אין מקדם יותר גדול לעבירה

מההוללות של השמחה של נערים ונערות יחדיו שמגיעים למקומות כאלה.

אז זה בשביל שאנחנו נתעורר, כי כשמסלקים גם צדיקים מן העולם,

אז כשמסלקים אותם

יש מסר מה אנחנו צריכים לתקן.

אבל פה אמרתי בקצרה ובאריכות תשמעו

בקלטת

של צפת וטבריה בימים האחרונים.

כן, תשים בבקשה את דבריו של

הרב הצדיק המקובל האלוקים מורי חיים סינוואני, זכר צדיק וברכה.

כן, תשים כאן למטה, אני קורא מאצלך, אין לי את זה פה לפניי.

כן, זה בשנת פיטרת כל רחם, דהיינו בשנת תרפט.

אז הוא אומר,

אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים למול אחינו אנשי גאולתנו,

קהל עדתנו,

והלאה, תמשיך, ובראשם

אחי וידידי אהובי ודודי,

הלאה,

שלום יהיה לכם אתם וכל הנניבים עליכם,

הלאה,

הלאה,

ואחרי דרישת שלומכם הטוב תדעו איך חי במה שתם מדעתם,

כי בהגיענו אל מחנה קודשנו הנה רוח שערה באה באוזנינו וכל הקריה הומיה מעניין החכמים להרע, במירכאות,

חוברי חבר וחברי סוררים.

אתם רואים? גם הוא קרא לזמרים,

זמרים סוררים.

רק הוא כתב את זה בלשון ציורית וחברי שוררים.

בדברי שווא ומדוחים,

בדברים של מה בכך?

דברי תוהו, אשר אין בהם לא ריח

ולא טעם.

וקיימו בעצמם

ובחלתי בתורתך ובחרתי בתורתי, כמו שאנחנו אומרים ביום כיפור.

בחלתי בתורתך ובחרתי בתורתי,

תורה שאין בה ממש,

ובזה הם בונים להם רקיעים של שווא וארצות של שווא.

ולא ידענו מי הכריחם לכך.

דיימו בכדי לקבל כבוד,

הנה לא די שאין להם כבוד,

אלא אדרבה מקבלים קלון וביזיון וחרפה מהשומעים דבריהם

ברעותם מילא דשקרא שהם נכנסים באוזן.

דיימו בכדי לעשות להם שם בארץ,

שיקראו אותם חברים,

הנה גורמים לקנות להם שם רע,

כי אין שיריהם

שירים אלא סירים, קוצים,

ולא יקראו בשמותם משוררים,

כי אם מסוררים

גם תדעו כי עתה שמענו,

כי גם בכל המקומות אשר סביבותיכם

יש ביניהם חברים ורבי פערים,

לפעור פיהם בדברי זירים בשירים נוכרים,

והניחו אלו ואלו שירים הקדמונים אשר נתחברו על ידי הקדושים הראשונים ובראשם אבא שלום שבזי,

זיכרונו לחיי העולם הבא, זכותו תגן עלינו, אמן,

ובחרו להם בשיריהם הזרים הפסולים לשמח החתן בהם ועל זה ידבו כל הדובים,

כגון השירים המקולקלים ששרים היום הזמרים התימנים. אתם מכירים את השירים שלהם?

אבא שמעון,

גולבעוני, שמעתם דבר כזה פעם?

אבא שמעון, תגיד בעווני, לא בעזרתי,

בעווני, לא בעווני,

כן.

עתה אחי,

מוטל עליכם להודיעם חומר דבר זה המובא בהקדמת הזוהר הקדוש.

כמה פגם עושה המחדש חידוש

שאינו עולה על פי האמת,

ומה גורם למעלה ולמטה, רחמנא ליצלן, עיינו שם.

והרב רצה בשליטה,

העריך להסביר לזמר הסורר ציון גולן,

כמה אסור לו לשיר שירי עגבים,

וכמה אסור לשיר שירים טפלים,

ואפילו הרב ברדה הסכים עם הרב רצבי

שלא יוכל לשיר שירי עגבים מהקודמים,

אבל בסוף לא נעשה מזה שום דבר,

והמשיך לשרור עד היום הזה,

כן?

ותדעו אחי כי זה גילוי דעת לכם והתראה להם,

כי אם לא יחזרו בהם לחזור מחיבוליהם של מחבלים בעם ישראל והנמצא תחת ידיהם,

תשמעו,

יקרעום וישרפום ויאבדום מן העולם.

אומר מקובל אלוקי שאומרים עליו שהיה לו ניצוץ נשמת דוד המלך.

ככה הוא אמר על רבי שלום שבזי,

ניצוץ

נשמת דוד המלך,

שהוא חיבר 15,000 שירים ולא נותרו בידינו 1,500. ולוקחים את השירים של רבי שלום שבזי ועושים מהם חוכא ואטלולא ומרקידים מעוריו,

ותשמעו מה הם עושים בשמים.

אז אומר הנמצא תחת ידם

יאבדום, יקרעום וישרפום מן העולם.

בלי ספק, אם לא זאת העשה, תקשיבו מה הוא מתחייב,

לגלות חרפתם ובזיונם ושמצם וקלונם לכל מקומות ישראל,

ואניחם ללעג ולקלס.

כי בדבריהם האלו גורמים כמה רעות בעולם, חס ושלום.

אך אם רצונם באמת

ימסרו הנמצא תחת ידיהם לאיש נאמן,

לראות ולבדוק אותם אם הם דברים אמיתיים,

בנויים על פי האמת,

ויש בהם ממש,

אז אמנה לו ישר,

ויוסיפו להם כהנה וכהנה.

ואם הם רק שירי כסילים,

אשר עליהם אמר השם על ידי נביאו,

חסר מעלי המון שיריך וזמרת נבליך לא אשמע.

אז שרוף, השחט וכלה.

שמעתם? כשאני אמרתי שצריך לשבור את הדיסקים,

יש כאלה שפתחו עיניים.

תשמעו מה הוא אומר.

שרוף,

השחט וכלה.

ועל הראשונים אנו מצטערים,

וכבר איבדנום

מן

העולם

על כי מצינו בהם דברי קיצוץ, מקצצים בנטיעות,

ומכולם דברי שקר וכזב,

שאין להם שום הבנה אחריתם מראשיתם.

ועתה עוד הוסיפו להם להרוג כורי עכביש,

לכלות ימיהם לריק ולבהלה.

אוי להם,

אכה עליהם,

כי הם גומלים רעה לעצמם,

והתורה עתידה להתאונן עליהם,

על כי מניחים אותה, את התורה, בקרן זווית,

ויעשו להם תורה חדשה, חס ושלום.

עתה יישמרו בנפשותם,

וייזהרו ברוחם מכאן ואילך,

לעזוב חברת פועלי אוון,

ודי לנו בשירים

המצויים אצלנו,

ומה שיש להם יניחום בכריסם הפנימית,

ולא יוציאום לחוץ לטנף את העולם ברחם המזוהם.

השומע ישמע והחדל יחדל,

ויחוס על עצמו ועל כבוד קונו.

דאבו יודעים.

כי אם אוסיף לשמוע עוד כי הם עודם משוררים בשירי עגבים ונוכרים שלהם,

אם לא אעשה לאחרים ולנדות

ואקם וארדפם עד החורמה, חס ושלום.

הם והשומע ושותק.

שמעת, גברת?

הם והשומע וגם הרבנים השותקים.

הלאה,

והשותק.

סוף כל סוף לא אדום

ולא אשתוק

ולא אחריש מדבר זה עדי אראם מאחריתם

אם דבריהם אמת עולם.

עד כאן בינתיים.

הבינותם עד כמה זה חמור.

וזה כבר בשנת תרפ״ט

שלא היה את הטינופת של מה שיש עכשיו,

ולא הייתה תערובת, אנשים ונשים, חס ושלום.

אלא מה?

תיקנו בשירים כמה דברים, כל אחד כפי מה שחשב,

והכניסו כל מיני דברים וחידושים וקיצצו בנטיעות.

אז תבינו עד כמה חמור הדבר

שלא ליפול ברשת,

במחליק לשון של יצר הרע,

שגורם לנו

לאסיפת צדיקים, רחמנא ליצלן,

שיורד דודי לגנו ללקוט שושנים צדיקים,

רחמנא ליצלן.

כן, הנה, שאלה אצל הגברת פה.

פה, פה, איפה אתה הולך?

שורה שלישית.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

רציתי לשאול אותך,

האם מותר לקרוא את הכתבים של הרב קורין?

כי קראתי שיש רבנים שמתירים,

יש רבנים שאוסרים, רוב הרבנים

האשכנזים באותו זמן אסור.

תראי, יש שאומרים,

וככה זה נהוג, לא לקרוא בכתבים שהם השקפות,

אבל בהלכות אין בעיה.

היו רבנים שאמרו שהוא אומר אל תמא את האור, או דברים כאלה.

יש

אומרים נכון.

לכן לא לומדים בספרי ההשקפה שלו לפי הנחיה של הרבנים האשכנזים שאמרת

ובספרי ההלכה

אין בעיה.

אוקיי, תודה. ואני יכולה לשאול עוד שאלה?

כן. לגבי הפרנסה,

שנגיד הרמב״ם אז הוא היה עובד ומתפרנס ולומד תורה,

רשי היה גם עובד ולומד תורה,

אז זה בשביל רק לקיים את הקללה של בזה אתה פחה תאכל לחם?

תראי, להגיד לך בשמם של כל אחד ואחד אני לא יכול,

אבל היו זמנים בעולם שזה היה בחינת נס ממש לחיות ללא עבודה.

בימים האלה שאנחנו נמצאים ברור שזה כבר דבר טבעי שאפשר לחיות גם בלי לעבוד,

ורואים שיש מאות אלפים

שבלי לעבוד, חיים.

ולא רק דתיים ששומרים תורה ומצוות ולומדים,

גם כאלה שאין להם עבודה והם חיים.

אז אם זה ככה,

אז למה שאדם לא יעסוק בתורה ולא יזדקק למלאכה,

אם פרנסתו תהיה מצויה?

והם לא הופכים לנטל על ידי אחרים?

לא.

אדרבה, אם היו מבינים ומשכילים החילונים עד כמה יש ברכה בשבילם,

ששומרי התורה לומדים תורה,

והיו מבינים שזו הדרך היחידה שהם יזכו בעצמם

לחיי העולם הבא ולתחיית המתים,

היו משקיעים בהם הון עתק

בשביל שילמדו לזכותם.

אם הם לא מבינים,

אז למה נותנים להם קצבאות?

בגלל שיש לחץ מפלגתי של החרדים.

וזה לחץ חיובי.

זה לחץ שמאפשר משהו לאותם אלה שלומדים.

אבל אפשר היה להסתדר גם בלי הלחץ הזה.

בחוץ לארץ אין תמיכה,

ויש מוסדות יותר ממה שיש בארץ ישראל,

ולומדים תורה בלי תמיכה של הממשלות, כי שם יש הפרדת דת ומדינה.

ובכל אופן חיים, בלי לעבוד.

רואים

שלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן.

איך למדו תורה 40 שנה במדבר? אכלו מן.

מי נתן להם את המן?

מי שנותן מן

גם לנמלים וגם לבעלי חיים וגם לדגים.

מי שנותן הזן את הכול, הוא נותן לכולם מזון.

בעיקרון הפרנסה היא על הבעל. אז אם אני

לא רוצה ללמוד,

ובעלי ילמד תורה,

אז זה כאילו, זה דבר טוב.

אז הפרנסה תגיע אליי מהשם. אני לא צריכה

לעבוד במקום בעלי בשביל לקבל את הפרנסה.

אם תהיו בעלי מדרגה בביטחון מלאה,

אכן,

אתם תהיו שני צדיקים שוודאי כל הסביבה תתפעל.

איך זוג צדיקים רק יתחתנו,

לא דואגים בכלל,

ודאי שירעיפו עליכם מתנות ותשורות

כדי שתוכלו לחיות בשלווה ובשלום עד יומכם האחרון.

אוקיי, תודה רבה, כבוד הרב. בהצלחה.

כן,

שאלה נוספת,

תן לה.

מי?

שם יש מישהו?

יש עוד מישהו?

את? זה היה אצלך ביד, למה לא דיברת?

בבקשה.

כן.

הרב מקודם דיבר על הרב קוק.

הרב מתנגד לשיטה שלו?

תראי, אני לא קראתי בספריו

בגלל אזהרה.

אני למדתי

בכולל חזון איש,

ושם הסבירו לי הרבה דברים,

כמובן שלא ידעתי קודם,

ויש כאלה שחיו בתקופתו ויודעים בדיוק

מי הוא היה והכול,

והיתה לו אהבה יתרה לארץ ישראל.

לא שזה אסור,

אבל אהבה לפעמים מקלקלת את השורה,

ואז יוצאים קצת יותר מהגדר,

כי זה מקלקל את השורה, את דרך היושר.

והרב חיים זוננפלד, זכר צדיק לברכה, שהיה רבה של ירושלים,

שהיה בקשר טוב איתו, ניסה

מדי פעם ככה

להחזיר אותו לשורה, מה שנקרא,

אבל זה לא צלח.

ואז התפרסם, בשם גדולי ישראל דאז,

שבעניין של ההשקפה אין לקרוא בספריו,

ובעניין של הלכה אפשר לקרוא בספריו.

יכולה להיות אהבה לארץ ישראל, אמרתי,

אבל לא לקלקל את השורה.

אני רק אגיד לך, לדוגמה,

שהבן שלו

אמר שבן גורגור, ראש הממשלה הראשון,

הוא היה משיח בן יוסף.

הבנת לאיזה מצב אפשר להגיע?

אז אם בן גורגור היה משיח בן יוסף,

אז בלעם היה משה רבנו.

הבנת? אתה יכול להגיד לך משהו על זה, מה?

יא עפה, עפה.

בסדר, רבן שלו זה לא הוא.

לא, אני רק נותן דוגמה, הרי מאיפה הוא ינק

את האהבה לבונים הראשונים, לציונות,

לבניין הארץ, לכל הדברים. מאיפה הוא ינק את זה?

הוא ינק את זה מבית אבא.

אבל גם הרב אברג'יה אמר

שבן אדם חילוני בארץ ישראל יותר צדיק מבן אדם חרדי

שומר תורה ומצוות בחו״ל.

אני חולק עליו במאה אחוז.

אדם שנמצא במדבר וקיבל את התורה הוא לא פחות מחילוני שנמצא בארץ.

אלא מי שנמצא בחוץ-לארץ והוא צדיק

אומר בעצם שחילוני כמו טומי לפיד הוא יותר טוב ויותר צדיק

מהגאון מווילנה שלא עלה לארץ

והוא אומר שהוא גם יותר מהחפץ חיים שלא עלה לארץ.

וכל גדולי ישראל, חילוני הוא אומר, כמו שאת אומרת בשמו,

הוא יותר גדול מהם וצדיק מהם.

זה עיוות השכל שאין כדוגמתו.

ואני מוחה אם נאמרו הדברים מפיו.

תודה.

תהיי בריאה.

כן.

שאלה פה ליהודי באמצע.

אני מבקש ברכה

לזרע וקיימא, לנאור בן עליזה.

נאור בן עליזה, זרע, חי וקיים, מהרה. אמן. תודה רבה. שילמד שעתיים בתוכנית דיבור כל יום,

שלושה חודשים רצוף, כולל שבת,

וחגים.

תודה רבה.

תהיה בריא.

כן?

תן לגברת שם, בבקשה.

אני רוצה גם ברכה

לבת שלי, שאני בת ליאת.

למה? לרפואתה, לשמיעה.

למה?

היא לא שומעת בכלל? יש לה בעיית שמיעה.

לא, היא שומעת מאוד.

כן, אבל איזה שמיעה?

השמיעה לצמיתות, או זה זמני?

יש לה מכשיר, מכשיר השמיעה קבוע.

ומה אמרו? שזה לצמיתות?

כן. ממש?

כן, יש לה בעיה עצבית.

וזה לא בר-תיקון?

לא. הם לא מכירים מצב כזה שזה יתוקן?

לא.

את רוצה לנסות לתקן?

בוודאי.

אז בואי תכסי את ראשך בעזרת השם קבוע,

ואני אתפלל שהיא לא תצטרך מכשיר בכלל.

מה את אומרת?

הרב, אני גרושה.

גם גרושה חייבת.

מה אכפת לך?

העיקר שהבת תשמע את אמה

בלי מכשיר שמעוות קצת את הקול.

לוקחת. אשריי!

וואי, וואי, וואי.

היא צריכה לשמוע את הצעקה שאני צעקתי בשידור חוזר,

ואז יהיה לך מבחן אם היא כבר שומעת.

תברכי

בעזרת השם שהחיינו,

ואיפה מחיאות כפיים, חבר'ה?

אשריהם ישראל, אשריהם ישראל.

מה אמא לא עושה בשביל הבת?

כן, ברוך.

קופת שנים בתליית.

ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם. שהחיינו. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

שני בת ליאת.

השם יזכה אותה לשמוע כראוי בלי מכשירים כלל.

אמן.

ומה שמך את?

מה שמך את?

מה שמך?

ליאת בת מלכה.

ליאת בת מלכה, תזכי לזיווג הגון מהרה.

אמן.

אמן. הרווחת שתיים.

כן, שאלה נוספת.

תן לגברת פה.

הרב רואה בעיה בדתי-לאומי?

ואם כן, כאילו, במה בדיוק?

אני לא רואה בעיה בשום יהודי אם הוא מקיים שולחן ערוך.

ואפשר לבקש ברכה?

כן.

ליהודה חיים בין אורית שרה, שהוא התפתח ב... יהודה חיים בין יהודית שרה. לא, בין אורית שרה.

בין אורית שרה.

כן. שהוא התפתח בהתאם לגילו.

התפתח כראוי לגילו.

אמן. אמן.

שאלה נוספת באחרונה.

אה, חוזרים עוד פעם לתימניה.

בבקשה.

הרב. כן?

עיסווה, רבא שלי לא רואה טוב. מה אני יכולה לקבל על עצמי כדי שהוא יראה?

הוא לא רואה כאילו. ללמוד חצי שעה ספר שערי תשובה שרבנו יונה ברציפות כל יום, כולל שבת וחגים.

ואני אברכו.

כמה זמן?

שלושה חודשים.

אוקיי. בלי נדבר. קוראים לו יוסף בן לאה.

יוסף בן לאה, השם יזכהו לראות במאור עיניו כראוי.

אמן.

כל הכבוד לכם. עוד לא שמעתי צעקות כאלה.

זה נשמע לי ממצוקה.

כן. תן לה בבקשה, לגברת שמה, כן.

כן.

צלם, כן.

רק רציתי לדעת את דעתו של הרב על שלם.

יש רבנים שמתנגדים ויש רבנים שאומרים שזה מעלה של צניעות.

כבר עניתי בעניין הזה. צניעות זה יאה ונאות לכל אישה ואישה

כל זמן שהיא רוצה להצניע את גופה ולא להבליט את איבריה.

אבל שזה לא יהפוך להיות כת שמי שעושה כך היא צנועה

ומי שלא עושה כך היא לא צנועה

או כל מיני דברים כאלה.

הרבנים מתנגדים לכיתתיות.

כשזה נעשה בצורה של צניעות זה טוב מאוד, מה יש אם אישה תצניע את עצמה?

זה נפלא ומצוין.

אבל לא לעשות מזה כיתתיות.

מה זאת אומרת כיתתיות?

למה את עושה לי ככה פרצוף?

עם מורה אחד ואין נמל במידור.

הם יבינו את זה אנחנו עושים. זאת אומרת, תקשיבי, כיתתיות, את מקשיבה?

כן.

כיתתיות, שזה כאילו יש הנהגה מסוימת שכך וכך צריך לעשות ומי שלא עושה כך הוא לא בסדר ולא ראוי וכו'.

תודה רבה, כבוד הרב. האם אפשר ברכה?

מה השם?

מירי, בת שרה,

מירי, בת שרה, תזכה

לבריאות שלמה ואיתנה ופרנסה טובה.

אמן.

ואני רוצה לחלק לכם מתנות, שהייתם אנשים טובים ונחמדים.

ברור שיש, אני אענה גם לאחר מכן,

אבל בעזרת השם יתברך.

אני מודה לקהל הנפלא שהיה פה הערב, היה שותף

לזכויות

שעברו לאלה שבירכנו בתחילת הערב.

אז תשבו במקומכם,

ואני אתן לכם קצת מתנות, בסדר?

רק שנייה, רבותיי.

ג'אן ברוג'י,

ברונדה.

אדוני היושב-ראש,

כנסת נכבדה, נכבדה.

יש פה חילוני שלא מניח תפילין בכלל?

חוץ ממך, חוץ ממך.

כן.

מי יש פה חילוני שלא מניח תפילין בכלל?

מי לא מניח?

אתה?

מי לא מניח? אתה?

בוא רגע, למה אתה לא מניח? בוא בוא בוא.

רגע, רגע, עם הכיסאות. שנייה, שנייה.

בוא, בוא, רגע.

למה אתה לא מניח?

תן לו מיקרופון, נו.

למה אתה לא מניח עדיין תפילין?

אין לך כוח?

תראה לי את השריר.

מה הבעיה? אני לא מבין.

50 גרם אתה לא יכול לשים על היד?

לקום אתה קם תמיד, מתי שתקום תניח.

תגיד לי משהו, יש לך תפילין?

איזה תפילין?

של פעם? של הבר מצווה?

מי קנה לך?

אבא שלך.

מהחנות או מירה שמיים ככה מועדר?

אתה יודע אם זה עור בהמה גסה או לא?

אם אני עושה איתך עסקה, אתה תניח תפילין כל ימיך?

חוץ משבת וחגים.

אני עושה לך הנחה.

מה אתה אומר?

מוכן.

אני נותן לך תפילין מתנה מהודר ביותר.

זה עולה המון כסף,

אבל אתה מתחייב להניח תפילין כל יום.

זה ישמור עליך כל ימי חייך.

קח בבקשה,

תן יד.

עכשיו אני רוצה לברך את מי שתרם.

ארנון חגי בן בתיה,

השם יזכהו לחזרה בתשובה שלמה.

ברוכים תהיו.

כן.

תודה רבה. אתה מחלק להם משהו?

אתה רוצה לשבור דיסקים?

בואו, הוא רוצה לשבור דיסקים, אנשים יש להם חשק.

בואו.

אין לנו פה את המגרסה, נכון?

הוא שובר ביד. בואו, תשבור ביד.

רגע,

שוברים. רק שנייה. תעמוד פה, רואים אותך. תעמוד, כן.

לא, לא. כאן תישאר, תשבור. כן.

תגיד.

שירים מזרחיים אוסף.

כן?

יפה. יבא ביי.

מה זה?

עוד פעם, הכל דבש.

הכל דבש.

כן.

בבקשה.

הופה, יפה.

מה עוד?

הלהיטים,

ים תיכוני, ציון גולן, משה פרץ ביחד?

איך זה יכול להיות?

טוב,

עכשיו.

הופ

זה קליפה קשה יותר.

זה קליפה קשה יותר.

כן.

אין, אין. זה סחורה מיוחדת. זה אכלו זעוג.

כן?

וזהו, נשבר.

תודה לכולם שתיכתבו ותחתמו בספרן של צדיקים לחיים טובים מול שלום.

אמן.

תזכה ל...