אדם לא שבע ב

- - - לא מוגה! - - - 

כשהקדוש ברוך הוא מכה את הגויים זה מסר ליהודים, תתבוננו, זה היה צריך להיות בכם אבל אני בינתיים סוגר את החשבון שיש לי עם הגויים בשביל שתראו

היה האיטי, רבע מיליון אנשים מתו תוך שש דקות. צונאמי ביפן, עשן באירופה, רעידות אדמה, בולענים, הוריקנים, מאות הוריקנים בארצות הברית ברציפות, שטפונות בכל העולם, חום אדיר, כל תופעות הטבע שקוראים להם במירכאות תופעות הטבע ואיתני הטבע,

הכל בא בכמויות, במסות על כל העולם.

למה פורצת בהרי, שוטפת כפרים שלמים,

כל זה רמז לנו.

לא מבינים?

אז זה מתקרב אלינו.

אדם יכול להיות פילוסוף גדול, הוא יכול לרחב כל הזמן בעולמות של חוכמה,

אבל כשהוא מגיע לעולם המעשה הוא נהיה אפס אפסים.

החוזק והגבורה האמיתית, האיתנות היותר גדולה מונחת דווקא בעולם המעשה.

זה סוד יצר הרע שבחוץ, אותו יצר רע בכל רוחניותו, עם כל סודותיו הגדולים בעולמות העליונים,

הוא שורה כאן בעולם העשייה.

ופה הוא מתגלם בכל ההוויות הנמצאות לעינינו ומשם הוא פועל את פעולתו.

צהריים טובים, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה ורוויח.

הדברים שנאמר יהיו לרפואת אמי אורתי, רומא מנטרומיה.

ואם לא תורישו את יושבים וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה.

כשאנחנו מסתכלים בתורה ומחפשים לראות מה התורה מזהירה אותנו ביותר,

כמו שאדם הולך לבקש עצה מהקדוש ברוך הוא ואומר לו, ריבונו של עולם, תן לי עצה.

חכמים היו שואלים את גדולי הדורות

עצות במה נזכה לחיי העולם הבא, במה נזכה, במה נזכה.

יש לך הזדמנות לשאול את הקדוש ברוך הוא עצה.

התורה זה העצה.

הקדוש ברוך הוא אומר,

מה אנחנו צריכים להיזהר ביותר?

עיקר האזהרות של משה רבנו הייתה שלא נתערב בגויים ולא נלמד ממעשיהם.

תכף ברדת משה מהר סיני, הזהיר אותם,

לא תכרות להם ולאלוהיהם ברית.

שום ברית לא לעשות עם הגויים.

לא ישבו בארצך פן יחתיהו אותך לי.

מהיום יבאים סודנים חופשי.

יישמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ.

לא תכרות להם ברית ולא תחונם.

לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תבקש בו.

יישמר לך פן תנקש אחריהם.

כי אתה בא אל הארץ.

לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם.

כי אחריהם תחרימם.

למען אשר לא ילמדו אתכם.

התורה מזהירה רבות שלא יהיה לנו שום חיבור, שום דיבוק,

שום ברית

עם אומות העולם הנמצאים כאן בארץ.

וביותר מצינו שבסוף ארבעים שנה

הכניס משה רבנו את עם ישראל שוב פעם באלה ובשבועה ובברית.

כמו שכתוב פרשת ניצבים, כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגויים אשר עברתם.

ותראו את שיקוציהם ואת גילוליהם, עץ ואבן, כסף וזהב אשר אמהם.

ורש״י כותב, לפי כך אני צריך להשביעכם.

כבר עברו ארבעים שנה,

ועם ישראל כבר מזדכך במדבר ועוסק בתורה.

ולמרות זאת,

לפני כניסתם לארץ,

עוד שבועה והלאה.

והדבר מבהיל עד למאוד.

דור המדבר שראתה שפחה על הים אשר לא ראה יחזקאל בן בוזי.

ואחרי קבלת התורה,

ואחרי ארבעים שנה במדבר,

צריכים עוד להשביע אותם ובאלה ובשבועה ובברית

שלא יטעו אחרי עבודה זרה של פעור ומרקוליס שהם שיקוצים וגילולים.

וזאת למה?

משום שעברו דרך עמון ומואב וראו את שיקוציהם.

וראו את שיקוציהם, אז זה שיקוט.

ואף על פי שזה מאוס עליהם כשקצים

ומוסרח עליהם כגללים,

כמו שפרש רש״י, זיכרונו לברכה,

בטירו את שיקוציהם ואת גילוליהם, ובוודאי חייכו על זה.

אף על פי כן היו צריכים לכריתת ברית חדשה ולכל האזהרות הגדולות,

הכל בכדי לעקור את הרושם במה שעברו דרך עמון ומואב.

לומר לנו עד כמה מסוכן וחמור הדבר הזה.

זאת אומרת, אם אדם יזלזל ויאמר, לא, מה זה, זה גוען נפש, זה גוען נפש.

איך שייך כזה דבר,

אנחנו נמצא אותו בעוד כמה זמן בתוך הגוען נפש.

והוא כבר ימצא את ההצדקות, למה?

אחרי כל האזהרות מצינו בפסוק שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ אשר הובא שמה בקרבו.

אז השם מודיע לו, תדע לך,

אחרי שאתה תמות

העם הזה יזנה אחרי אלוהי נכר הארץ.

וכן רואים בשופטים

שזאת הייתה הסיבה לעבודה זרה שלא הורישו את יושבי הארץ.

היה ציווי לו את חיי כל נשמה מכיוון שהותירו מהם

סופם שעבדו עבודה זרה.

ועל זה היו המלחמות ועל זה היו האבדות.

והנה מובא שעיקר הפחד שהתורה פוחדת

זה מהסביבה שהיא חוצה לאדם היהודי הישראלי.

ועל זה בריבוי האזהרות כל כך.

ולכאורה לא הוסיף משה רבנו עליו השלום להזהיר אותם, כמו כן,

על יצר הרע

שהוא בעצמו צפון בחובו של אדם.

שישמרו את התורה ולא יפנו ליצר הרע שבקרבם.

זה נזכר מאוד מאוד בתורה.

עיקר האזהרות

זה על הדברים החיצוניים שאדם מושפע מהם בראייה,

בשמיעה.

מכל זה מתברר לנו היסוד של הגאון מווילנה.

זיכרונו לחיי עולם הבא שכתב שיש שני מיני יצר הרע.

יש יצר הרע שבפנים ויש יצר הרע שבחוץ.

ולא ידענו מעולם מאין המקור לזה.

אבל לפי הצעת הדברים,

הנה כל התורה והנביאים מלאים מזה היסוד.

וזה העניין של ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם.

ולמה זה כך?

זה הסוד של יצר הרע מבחוץ.

הבורא יתברך שהוא בורא כל הנפשות,

יודע יסודי כל המחלות,

ויודע את היסוד של יצר הרע מבחוץ, שאין לו שום תרופה,

כי אם לברוח ממנו.

לכן הזהיר על זה.

וגם משה רבנו עליו השלום פחד מזה מאוד,

ועיקר אזהרותיו על זה היה,

כי סוף סוף מי בעוכריו של הכלל ישראל זה יצר הרע שמבחוץ.

למה זה כך?

למה אין עצה,

אין תחבולה נגד יצר הרע הזה שמבחוץ,

אם לא בורחים ממנו?

למה הוא כל כך חזק?

זהו סוד.

כמו שאנחנו אומרים תמיד,

של כל עולמות המחשבה הם כצל כלפי עולם המעשה.

אדם יכול להיות פילוסוף גדול,

הוא יכול לרחף כל הזמן בעולמות של חוכמה,

אבל כשהוא מגיע לעולם המעשה הוא נהיה אפס אפסים.

החוזק והגבורה האמיתית,

האיתנות היותר גדולה מונחת דווקא בעולם המעשה.

זה סוד יצר הרע שבחוץ.

אותו יצר הרע בכל רוחניותו, עם כל סודותיו הגדולים בעולמות העליונים,

הוא שורה כאן, בעולם העשייה.

ופה הוא מתגלם

בכל ההוויות הנמצאות לעינינו,

ומשם הוא פועל את פעולתו.

היצר הרע שבפנים הוא תקיף,

אבל כיוון שהוא בפנים עדיין, הוא רק במחשבה והרהור.

הוא עדיין לא יצא לאוויר העולם, והוא לא בעולם המעשה.

אז סוף כל סוף, כל זמן שלא יצא עוד אפשר להתפטר ממנו.

אבל כשנפגשים עם יצר הרע שמבחוץ,

הוא נורא ואיום,

כי הבתה אחת, הבתה אחת מסוכנת

יותר מדי כבר.

ובעבור ראייה אחת של ותראו את שיקוציהם,

צריכים לכריתות של ברית

עם אלות ושבועות, וכולי היי ואולי.

ומשום שזה ודאי שהראייה עושה רושם,

והיא כבר עשתה רושם,

וכבר יש שורש פורה ראש ולענה,

והוא ירבה חטאים,

אם לא ישרשו ויעקרו אחריו.

זהו הסוד של יצר רע שמבחוץ.

אדם יכול לקרוא הרבה ספרי מוסר,

וכשהגיע לניסיון של הבתה אחת,

הוא נופל שמה שדוד.

רק אם הוא ידע להחכים שלא לתקל איתו,

אז הסיכויים שלו גדולים.

הנה, גם בדורות שלנו נראה שעיקר המשחית והמעקר

והמעכיר את כלל ישראל

זה יצר הרע שבחוץ.

אם נביט על המצב שלנו, של כלל ישראל,

נראה כמה תורות שונות ומשונות

של מפלגות צעירים,

של תרבויות זרות,

כולם באו מעצר רעש מבחוץ.

ממתי היה לעם ישראל משחקי פוטבול, משחקי כוח,

תחרויות,

ג'יו-ג'יצו,

קאנג-פו,

קראטה,

חריד,

כל מיני תרבויות זרות. מאיפה זה נהיה?

איך נהייתה כזאת בישראל?

אצל הגויים זה לא חידוש.

בהיסטוריה שלהם להסתכל, יש מלחמות שברים, אצטדיונות והכול.

מה זה נוגע לכלל ישראל?

זו העבודה של ישראלי בעולם?

בשביל מה הוא קיבל תורה?

בשביל מה אמרו לו בחוקות הגויים לא תלכו?

בשביל מה הרחיקו אותנו מהם?

שלא ידבק מהם אלינו כלום.

ומה אנחנו עושים?

מאמצים את כל מה שיש להם

ולא מעניקים להם את מה שיש לנו.

אז מה, נתחלפו התפקידים?

ככל הגויים בית ישראל, נחמנא זלן.

יפה אמר הסבא, זיכרונו לברכה,

ובחוקותיהם לא תלכו.

יש חוקים ויש משפטים.

משפטים זה דברים שיש בהם טעם וסברה.

אז אם אדם הולך אחרי משפטי הגויים,

עוד אפשר ללמד עליו איזה זכות,

כי אולי הסברה מחייבת איזה מעשה כזה או אחר שלהם.

אבל חוקים,

כתוב בחוקותיהם לא תלכו. חוקים זה דברים שאין בהם טעם.

אז אם אין בהם טעם,

התורה מקפידה מאוד, אז למה אתה הולך? אין בזה טעם, אין בזה סברה. למה אתה מעתיק אותם?

לדוגמה,

פעם הייתה אופנה כזאת שהיו הולכים עם חליפה,

ומי שזוכר היו מכניסים פה בתוך הכיס מטפחת

מטפחת

עם משולשים בכל מיני צבעים על קרטון.

זה נכנס.

מה הטעם?

מה הסברה?

אין טעם ואין סברה.

ככה הם החליטו.

והתחילו ללכת ככה.

אחר כך הם החליטו לשים חבל תלייה,

עניבה.

ואנשים הולכים עם עניבה. מה הטעם?

מה צריך?

אז תשים גם שושנה.

תשים זר פרחים,

שים עציץ,

טפטפות,

תהיה גינה.

בגלל שהם עושים אתה עושה.

הם עושים חורים באוזניים, שמים עגלים, גם אתה עושה. הם עושים בלשון אתה עושה. הם עושים בטבור אתה עושה בטבור. ברגליים,

הם עושים כתובות קעקע עושים. מה שהם עושים עושים, מה זה?

יש בזה טעם וסברה?

בחוקותיהם לא תלכו.

כל כך מזהירה התורה מעצר רע של בחוץ,

ובלי שום סברה, בלי שום טעם, נוהים אחריהם

התרבות תרבות הגויים, תרבות המערב.

ואלה שמקולקלים אצלנו קוראים לעצמם ככה בעדינות,

אומרים מודרני, אני מודרני, אני חרדי מודרני.

מה זה מודרני?

אני חרדי גוי.

חרדי גוי.

מודרני.

היום יש חרדי לייט.

לייט.

מה זה לייט?

ארור.

לייט.

חרדי ארור.

מה זאת אומרת?

מאיפה זה בא?

מהייצר הרע החיצוני.

ועם ישראל לוקח את תורת האומות,

וכבר לא נשאר לנו עבר אחד עצמי ישראלי.

כל החיים שלנו,

החיים העצמיים, חיי הבית, חיי המשפחה,

כל המטרה וההשקפה, רחמנא ליצלן, זה השקפת האומות.

אכול ושתה,

מסעדות,

חוויות,

גני שעשועים,

פארקים למיניהם,

מה לא,

אומות העולם ממש,

לונה פארקים,

וולט דיסני,

הכול.

הכול שייך לאומות העולם.

מה איש ישראלי נשאר יהודי?

רק אלה שלומדים בתוך הכוללים, בישיבות,

עם הראש שלהם בתורה.

יכול להיות שהראש שלהם גם כן בגן שעשועים.

והתורה הרי אומרת שזו השקפה גוהית.

התורה חייבה על תרתמר בשר ולוג יין מיתה לבן שורר ומורה,

על שם סופו.

עיקר העיקרים של השקפת האומות

זה שהעולם הזה הוא העיקר,

ובזה נכלל הכול.

ואייבן עזרא אומר שעל בן שורר ומורה שחייו סקלה מפני שעושה את העולם הזה עיקר.

בשר, יין, אכילה ושתייה, הנעות העולם.

אז בגלל שהוא עושה את העולם הזה עיקר הוא נסכל.

והרמב״ם, זיכרונו לברכה, בלכוד דעות פרק ו',

הלכה ראשונה כתב הלכה פסוקה למעשה.

דרך בריאתו של אדם להיות נמשך אחר רעיו וחבריו.

דרך בריאתו, כך טבעו של האדם.

להיות נמשך אחר רעיו וחבריו.

נוהג כמנהג אנשי מדינתו.

אז מה, אם זה ככה, מה יהיה?

אומר לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולשב אצל החכמים תמיד,

כדי שילמד ממעשיהם

ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך,

כדי שלא ילמד ממעשיהם.

היות ודרך בריאתו של אדם שהוא נמשך אחר חבריו וסביבתו,

אז הוא יכול לבחור באיזה חברה הוא רוצה להיות.

הולכת חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע, תחליט.

אז הרמב״ם אומר לך פסוקה.

לכן חייב כל אדם כזה,

צריך אדם להתחבר לצדיקים ולשב אצל החכמים תמיד,

כדי שלא ילמד ממעשיהם, לא קצת,

תמיד.

כדי שילמד ממעשיהם,

להתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמד ממעשיהם.

זה שאומר שלמה, הולכת חכמים יחכם

ורועה כסילים ירוע.

נו, ומה יקרה אם היה אדם במדינה שמנהגותיה

רעות ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה?

מה יעשה?

ילך למקום אחר.

מה ילך? כן, ילך.

כן, כן, למכור דירה, הכל. ילך, ילך, ילך.

לעזוב.

ואם היו כל המדינות שהוא יודען ושומען נוהגים בדרך לא טובה כמו זמננו,

אז הרמב״ם אומר שכבר בזמנו זה היה ככה.

מה יעשה?

הוא אומר, יושב לבדו יחידי.

יושב לבדו יחידי.

אם היו רעים חטאים שאין מניחים אותו לשב במדינה,

גם לא נותנים לו להיות יחידי.

שורקים לו, אתה בא?

מסמסים לו, אתה בא?

לא מניחים לו, מחכים לו בפינה, אתה בא?

גוררים אותו לכל מקום.

קשה לו לעמוד בלחץ.

אם היו רעים חטאים שאין מניחים אותו לשב במדינה,

אלא אם כן נתערב עמהם ונוהג כמנהגם הרעה,

מה יעשה?

אין לו ברירה עכשיו, כולם מערבבים אותו.

יצא למערות ולכוכים ולמדברות, פוסק הרמב״ם.

שמעתם?

איפה שהיו אביי ורבא.

ברבי שמעון.

בטבריה יש פה מערות, נכון? בהרים עוד נשאר משהו.

אחזוני שאלו אותו,

איך אפשר היום

לקיים את ההלכה הזאת?

אמר היום המדבר זה הישיבות והכוללים.

אדם יושב בכולל, יושב בישיבה,

העולם לא קיים.

אז זה כמו במדבר לבד.

אין עולם חיצוני שמשפיע.

הבעיה זה בדרך לישיבה ובדרך לכולל.

שם זה הבעיה.

והנה הזכיר בדרך בריאתו לשון הזהב של הרמב״ם.

כי זה מטבע האדם והרמב״ם כרופא מומחה ויודעות כוחות האדם.

שליצר הרע שמבחוץ אין שום תרופה.

פסק שאין עצה ואין תחבולה, רק לברוח ממנו.

והנה כל מה שכתב הוא על דורו.

בזמננו,

בזמננו אנו היה פוסק למעשה של האדם לברוח למערה ולשב בדל.

אז זה נשמע קצת מטמיע, נכון? כאילו קיצוני מדי, לא? היום קוראים לזה קיצוני מדי.

קיצוני מדי.

נכון? קיצוני מדי.

העולם הזה והעולם הבא זה קיצוני מדי.

זה נכון. זה שתי קצוות

הפוכות לחלוטין.

מי שרוצה לא להיות קיצוני פה, גם לא יהיה שם.

מי שיהיה קיצוני פה, הוא שייך לשם.

כי הוא קיצוני לפה, הוא קיצוני לפה. הוא לא יכול לסבול את פה.

הוא לא יכול לסבול לפה. אז איפה הוא שייך? הוא שייך שם.

אבל אם בן אדם לא יכול להיות קיצוני של שם,

הוא לא יכול להיות רבי חנינא בן דוסא.

הוא לא יכול.

אז איפה הוא שייך?

הוא שייך כאן, הוא גם יישאר כאן.

כתוב שנפש הרשע מתאווה לה שוב לכאן

מקלעים אותה בכף הקלע והיא רוצה לחזור לכאן

כי השאיפה שלה זה לכאן

אז מי שלא מקיים את דברי החכמים,

רצונך שלא תמות עד שלא תמות

אכן תהיה לו בעיה

רק מי שימיט את הרצונות שלו והתאוות של העולם הזה

הוא לא ירגיש מיטה בכלל

אלא כעובר ממקום למקום

בלי שום בעיה

אין לו שום בעיה ותשחק ליום האחרון

שום בעיה הוא בעצם כבר חי את חיי העולם הבא

מה עושים שם?

צדיקים יושבים ועטרותיהם וראשיהם ונהנים מזיו השכינה

אז אתה יכול לעשות את זה כבר פה ואם תתרגל לזה פה אתה עובר לשם רק שמה זה בתעצומות אדירות בלי מגבלה של שכל ומוח וגוף וכל הדברים

שמה זה התפשטות החומר לגמרי שמה השגות

הן עליונות מדהימות ההנאות הן לאין שיעור זה לא תאוות בשרים דבר מוגבל חייתי באמי

זה דברים שנפשי יצאה בדברו נפשי יצאה בדברו

אבל זה מי שמרגיל את עצמו מפה מי שלא מרגיל ומחובר

ובאמצע הלימוד הוא חייב לקחת איזה שוקולד או צריך לעשן סיגריה או צריך זה הוא לא יכול מחובר לגוף

הוא לא יכול בלי זה

הוא לא יכול

תורה עם סיגריה זה הולך טוב

הוא לא יכול

אז הוא מוכן להפסיד כמה שורות בגמרא בשביל לעלות עשן מעלה עשן כלשהו

הוא לא יכול

למה יש לו תאווה לזה? הוא לא יכול

לא יכול

יש אנשים בתפילה רחמנא לצלן

יש להם טלפון לא כשר והם מסתכלים חדשות

באמצע התפילה

בחזרת השץ

קורא חדשות

לא יכול הוא מחובר לעולם הזה מחובר מחובר הוא חייב לדעת הכל מה זה העולם מתנהל על פיו הוא צריך לדעת הכל

איזה בעיה?

אז רואים מפה שהתורה מזהירה אותנו מיצר רע חיצוני כי אנחנו מושפעים ממנו מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד

כמה יש פה אברכים שלא שומעים זמרים פסולים שירימו את היד?

למעלה למעלה את הזמרים הפסולים

שגדולי ישראל אמרו שאסור לשמוע להרים את היד גבוה נו

יפה תודה

אשריכם ואשרי חלקכם

אבל יש כאלה שעדיין לא השכילו להבין

כמה החיוב שלנו להתפטר מכל המוזיקה והזמרה במשך כל ימות השנה.

במשך כל ימות השנה אסור לשמוע מוזיקה

עם כלי שיר,

ובפרט של הזמרים הפסולים וכשיצאו על זה גדולי ישראל.

ואתמול דיברנו בהרחבה על סילוקן של צדיקים, על כל מה שקרה בעת האחרונה שנסתלקו כמה צדיקים והרצח המזעזע

שהיה ביום חמישי.

והסברנו, כיוון שלנו לא חורה בכלל

על חורבן בית המקדש,

לא מפריע לנו שהבית חרב אלפיים שנה. לא מפריע לנו.

לא מפריע לנו.

איך אני יודע שלא מפריע לנו?

קודם כל כבר עברו אלפיים שנה ולא מפריע. העובדה שהוא לא נבנה וכל דור שלו נבנה

כאילו חרב בימיו.

ודבר שני,

אני רואה שאנשים בכל ימות החול שומעים מוזיקה.

ויש גזירת החורבן שאין לשמוע,

וזה מופיע בשולחן ארוך סימן טקס,

ואנשים מוצאים להם כל מיני עצות ותחבולות והמצאות.

העיקר לשמוח.

החורבן לא מפריע להם. גזירת החורבן לא מפריעה.

אין שום בעיה.

חתונה הייתה.

חתונה.

אמא אלמנה.

מחתנת

את בתה הבכירה.

בחופה היא נעדרת.

מחפשים אותה, מוצאים אותה בוכה

בפינה בכי מר.

שואלים אותה, מה קרה? לא שום דבר.

אז למה את בוכה?

לא חשוב.

הבת נזעקת.

אמא, משהו לא בסדר? יש פגם בחתן?

מישהו עשה משהו לא בסדר?

את לא מרוצה מהחתונה? את לא שמחה שאני מתחתנת?

חלילה וחס.

אני מאושרת שאת מתחתנת. אז למה את בוכה?

היא אומרת אבל אבא איננו. אבא איננו.

אבא איננו.

אנחנו עושים את החתונה כשאבא איננו.

אנחנו עושים שמחות,

חפלות,

חיים טוב,

ולא אכפת לנו שאבא איננו.

אבא איננו.

הבית חרב, אבא רוצה לחזור,

אף אחד לא מעניין אותו, לא מזמינים אותו בכלל.

הוא קיים,

הוא קיים, אבל בשבילנו הוא איננו.

לא מזמינים אותו.

אם היינו רוצים שהוא יבוא, היינו דואגים שייבנה הבית.

ואם ייבנה הבית מה יקרה?

כל הטובות המובטחות על ידי התורה והנביאים, הכול היה מתגשם.

קודם כול, לא היינו מתים, זה טוב.

שתיים לא היו מלחמות.

הימה עדנים מצויים כעפר.

הייתה חוכמה למקטנם ועד גדולם.

אושר.

חיים אלף שנה.

אחרי זה תחיית המתים ועולם הבא.

מה לא טוב?

השם בינינו, צדיקים במחול.

מה עוד אפשר לבקש?

זה רק אם נביא את אבא.

אבל במקום להביא את אבא,

עדיפים את יניב מרחיק משיח.

מעדיפים לשמוע זמרים פסולים

בגזרת החורבן,

ואפילו בשלושת השבועות הרדיוס משמיעים שירים עם היתרים לקויים.

אז אבא איננו ואף אחד לא קורא לו.

לא אכפת לאף אחד משום דבר.

כתוב, כתוב, קשה סילוקן של צדיקים יותר כפליים מחורבן בית המקדש ומצח קללות

שנתקללו ישראל.

אז הסברנו ככה.

קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש.

בכפליים.

אם לא קשה לנו חורבן בית המקדש,

אז מביאים לנו משהו יותר קשה.

סילוקן של צדיקים.

אה, אתם, אבא לא מפריע לכם, נכון?

זה אתם מסתדרים עם זה, אתם יכולים לשמוע מוזיקה, אין שום בעיה.

אבל אם מסתלקים צדיקים,

אז למשך כמה ימים ככה אתם ככה לא מאופסים. כמה ימים רק.

זה יותר קשה לכם.

זה יותר קשה.

יותר קשה.

נו, אז כשלא מבינים, אחרי סילוק של אחד, מסלקים לנו עוד אחד.

ואחרי שלא מבינים, עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד.

וגם זה לא מבינים, אז גם רוצחים אחד.

רחמנא לצלן.

מאז זכריה הנביא לא היה דבר כזה.

אין קווים אדומים יותר.

נגמר הסיפור.

על מה ולמה?

איך מגיעים לכזה דבר?

הקדוש ברוך הוא מקפיד,

עם ישראל,

לא אכפת לכם?

אין חורבן?

לא מעניין אתכם? אבא איננו?

לא מפריע לכם?

אז אני אקח לכם את מחמד עיניכם,

את אלה שאתם קרובים אליהם, אוהבים אותם,

אלה שמגוננים עליכם,

ואני אקח אותם

אחד-אחד, אולי תתעוררו.

אולי תבינו?

אולי תתבוננו?

וגם זה לא עוזר.

שולחן ערוך מפורש סימן טקס.

לא מעניין את אף אחד. אומר הרב ווזנר, שליטא,

כמעט ונתעלמה הלכה זו מישראל.

הלכה פסוקה ברורה.

הרי",

הרמב״ם, הראש, מרן, פוסקים.

אין לשמוע בכלי שיר

כל השנה.

לא מעניין.

לא מעניין.

איך קוראים לרוצח הנתעב?

אשר דען.

מה הגימטריה של השם שלו?

טקס.

שולחן ערוך סימן טקס.

560. ומה זה גימטריה?

560. שירים.

הקדוש ברוך הוא,

כואב לו.

זה כבר הפך להיות פשע מאורגן,

שכל הזמרים חברו יחדיו

וביד רמה יוצאים ועושים ככל העולה על רוחם, והם מנהיגי העדה.

והם גוררים את החרדים והחרדיות.

כבר אחרי תשעה באב

יש עשרה מופעים גדולים, כולל טבריה.

מייד אחרי טבריה יגיע צורר היהודים

הרשע המרושע שווקה,

שמחטיא את הרבים ויצאו נגדו כל גדולי ישראל. ואתם תראו שיהיה מלא.

וזה חילול השם שאין כדוגמתו.

וכמוהו פריד ומרדכי בן דוד וכל הליצנים האחרים,

וכולם עושים מה שהם רוצים.

והיום התפרסם בעיתונים עוד מכתב של גדולי ישראל נגד הזמרים הסוררים,

שהם מעריכים את הגלות

ועושים כל עוולה שרק אפשר, ומורדים בגדולי ישראל.

ועדיין שומעים אותם בבתים,

ושרים את השירים שלהם בשבתות

ובמועדים ובחתונות, ורחמנא לצזן.

אף אחד לא כואב,

אף אחד לא מפחד, לא אכפת לאף אחד.

לא אכפת?

אומר הקדוש ברוך הוא בסדר, לא אכפת לכם.

אני אקח לכם את ההגנה.

ההגנה זה הצדיקים, כי מפני הרעה נאסף הצדיק,

מפני הרעה מלפני הרעה שתבוא.

צדיק יכול להיות כפרה.

מתי?

אם חוזרים בתשובה בגלל סילוקו, כמו בהשכבתי דה רבי,

ואם לא חוזרים בתשובה הוא לא כפרה,

ואז הוא הלך בחינם,

ואז אנחנו נטבעים על סילוקו כי לא עשינו את מה שהיינו צריכים לעשות,

וממילא הרעה בדרך.

ויטבעו כל אחד, למה הוא הסתלק?

ואנשים, לא אכפת להם, מסתלקים אחד אחרי השני. הסתיים שבעה של הרב קופרמן,

בין מאה ושש משווייץ, ראש הישיבה,

שבוע אחרי זה הרב לפקוביץ'.

הסתיים זה הרב קליין, שתיים, הסתיים

הרב הנוסף, הרב סרנה, וכן הלאה.

ועכשיו מה?

וזה חוץ מאנשי חסד, וחוץ מנשים צדקניות,

וחוץ

למעלה מחמש עשרה צדיקים בחודש אחד.

לא היה דבר כזה.

וזה בשלושת השבועות.

וזה בפרשת הרוצחים.

רוצח בשגגה ורוצח במזין, בפרשה הזאת.

אין איש שם על לב.

אז אם אנשים לא יתעוררו,

אז אנחנו נתעורר לקול שבר וזעקות.

ואתמול אמרנו באריכות דרשה שלמה רק על קשה סילוקן של צדיקים עם מקורות

מכל המקומות להבין עד כמה הדברים האלה הם חמורים ביותר.

אני אחזור אל זה תכף.

אבל בואו אני אראה לכם להיפוך.

רבי שמואל ורבי נחמני פתח,

אני אמרתי לכם, אחריהם תחרימיהם,

את הגויים שיושבים בארץ.

אם לא תורישו את יושבי הארץ,

ואתם לא עשיתם כן.

לא שמעתם לקדוש ברוך הוא,

ולא החרמתם את כולם,

ולא הורשתם אותם,

אלא ואת רחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה, החיה יהושע.

הרי ירמיה באה מבני בניה,

ועושה להם דברים לסיקים בעיניכם ולצנינים בצדכם.

החורבן היה בימי ירמיה הנביא,

שאמר את מגילת איכה לפני שהתרחש הכל

מספר שנים.

כל המגילה כבר הייתה כתובה, מה שאנחנו קוראים.

היא לא נאמרה לאחר מעשה,

היא נאמרה לפני מעשה.

כל האזהרות נאמרו, כל התיאורים נאמרו,

ועם ישראל לא שמע לו.

ועם ישראל לא שמע לו.

והוא מבני בניה אשר רחב.

כי התורה אמרה,

ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם

כמו רחב,

לסיקים בעיניכם ולצנינים בצדיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה.

המאמר הזה תמוה מאוד.

מצינו שרחב נשתבחה עד למאוד עבור המדרגה שלה הגדולה בהכרת האלוקות.

החכמים זיכרונם ברכה אמרו

שיתרו אמר כי גדול השם מכל האלוהים.

אמרו שלא הניח עבודה זרה בעולם שלא עבדה.

לכן אמר מכל האלוהים.

כי הוא נתן ממש בעבודה זרה.

אז הוא אמר כי גדול אדוני מכל האלוהים. זאת אומרת,

כאילו יש ממשות

באלוהים בעבודה זרה.

נעמה נודע בדבר יותר כי אמר, הננה ידעתי כי אין אלוהים בכל הארץ כי אם בישראל.

זאת אומרת, אין בכלל אלוהים.

רק בישראל.

ורחב הודתה יותר מהם.

כי אדוני אלוהיכם הוא אלוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת.

אמר הקדוש ברוך הוא לרחב,

את אמרת כי אדוני אלוהיכם הוא האלוהים

ניחה בארץ.

שמא בשמיים ממעל. מאיפה את יודעת שגם בשמיים ממעל?

את אמרת מה שלא ראית בעינייך?

חייך שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים.

אם כן, רחב הגיע למעלה רמה בהכרת האלוהות

הרבה יותר משאר גדולי אומות העולם כמו יתרו ונעמן.

וזכתה להינשא ליהושע.

וזכתה שיצאו ממנה שמונה נביאים וכהנים.

אז מה התרעומת

של חכמים זיכרונם לך על הצלת רחב ומשפחתה בחיים?

הלוא אדרבה, ממעשה הצלה הזו נתקדש שם שמיים בין הגויים בעולם,

שרחב שהייתה קודם מכוערת במעשיה

ועסקה בדברים הלא טובים ארבעים שנה.

ואחר כך זכתה להכרת השם ולגרות שלמה ולרוח הקודש,

שאמרה השם הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל ארץ מתחת,

דברים אדירים שנעשו לחלק נפלא מהתפילות שלנו.

הרי מאורע הזה הוא החלק הנעלה ביותר בכיבוש יריחו.

אז מה ההקפדה של רבי שמואל בן רבי נחמני?

שאמר, עד כדי השוואת עניין רחב לסיקים בעיניכם

ולצנינים בצדכם.

עיני היא הנותנת.

דווקא הבהרת גדלותה של רחב זה היסוד לקטגוריה על בני ישראל.

איך יכולה לבוא אישה פחותה שבפחותות,

במעשים המקולקלים ביותר,

ולהתעלות לשיא המדרגה?

והגזרה הייתה עליה שלא תחיה.

בישראל עם סגולה לא יכולים לקיים את התפקיד שיש להם בעולם.

ובמקום זה עיניהם נוהות ונוטות

אחרי חוקות הגויים והמשוקצים וגילוליהם,

וזונחים את תורת השם,

ומסתפקים באבלי העולם, ואבא איננו.

ואבא איננו, ולא אכפת לאף אחד שהאבא איננו לא נמצא אצלנו בשמחות.

במקום שהאבא יבוא לשמחה,

עושים חתונות שהשמחה לא במעונו,

לא בהפרדה כדין ולא עם זמרים כשרים ולא עם מוזיקה כשרה.

אבא איננו, ולא אכפת.

עושים לו טובה, שוברים את הכוס,

אומרים לו, כן,

הרב הזכיר לנו שצריך לשבור את הכוס,

חלק גם לא זוכרים למה,

וישר מצחירים עם המוזיקה ורוקדים עם החתן והכלה.

ואיפה האבא?

איננו.

למי אכפת?

מי בוכה בחתונה, האבא איננו?

אף אחד.

אז זה קטרוג גדול מאוד,

שמהומות העולם מתגיירים

ומגיעים לדרגות כאלה רמות.

זה לא יאומן כי יסופר.

רחב זו מטפחת על כל פני ישראל.

אם היא בת גויים שנידונו לכיליון והשמדה זכתה להתעלות כזאת,

אתם זרע קודש עם סגולה,

הקדושה מכל האומות.

למה זה אתם מתנהגים באדישות?

למה אתם נועים אחרי הגויים?

למה אתם לא מתקדשים?

אז זאת אומרת, מפה אנחנו רואים שהמצב שלנו קשה ביותר.

הקדוש ברוך הוא מקפיד עלינו מאוד,

ולכן הקדוש ברוך הוא דורש מאיתנו תיקון מיידי,

ובינתיים הוא מסלק לנו, רחמנא ליצלן, צדיקים אחד אחרי השני.

ואנחנו לא מבינים.

ואין איש שמה לב.

נו, אז מה אנחנו עושים במצב כזה?

מה עושים במצב כזה, רבותיי?

איך אנחנו מתקנים ומצילים את הדור לפני שאנחנו נסתבך?

אנחנו עלולים לסבול צרות קשות ונוראות. אתם יודעים שבפתח מחכה לנו חצי מיליארד של אויבים ושונאים,

סביבנו

ורק הים מפריד בינינו,

ממש כמו ביציאת מצרים.

מצרים מאחור היה מקדימה,

המדבר מן הצדדים, נחס, שרב ועקרב.

ואנחנו מסביבנו,

כל אומות העולם ששונאים אותנו

ומכריזים עלינו מלחמה וקליה ומתכוונים לזה ברצינות

ומכינים כלי משחית בכמויות

ואומרים שיפעילו אותם, ואומרים איפה יפגעו.

והם מתכוונים

והם מכריזים השמדת העם היהודי,

ממש כמו שהיטלר הכריז.

השמדת העם היהודי,

לא פחות ולא יותר.

הסברנו בשנים האחרונות.

אמרתי, אך תראי אותי, תקחי מוסר.

כשהקדוש ברוך הוא מכה את הגויים,

זה מסר ליהודים, תתבוננו, זה היה צריך להיות בכם,

אבל אני בינתיים סוגר את החשבון שיש לי עם הגויים בשביל שתראו.

שנה שעברה הייתי, רבע מיליון אנשים מתו תוך שש דקות.

צונאמי ביפן,

עשן באירופה,

רעידות אדמה, בולענים, הוריקנים, מאות הוריקנים בארצות הברית ברציפות.

שיטפונות בכל העולם, חום אדיר.

כל תופעות הטבע שקוראים להן במירכאות תופעות הטבע ואיתני הטבע,

הכול בא בכמויות, במסות על כל העולם.

שיטפונות של בוץ, הרים מתפוררים, בוץ מכסה יישובים שלמים.

דברים שלא נשמעו מעולם.

לבה פורצת בהרים, שוטפת כפרים שלמים.

כל זה רמז לנו.

לא מבינים, אז זה מתקרב אלינו.

ומתחיל סילוקם של צדיקים.

הקדוש ברוך הוא מסלק את הצדיקים.

במקום לקחת רבים מישראל,

אומר אני אקח את הצדיק,

הצדיק בלאו הכי יגיע לגן עדן,

אבל אתם לפחות תבינו מה קרה שאתם חסרים.

אתם תחזרו בתשובה,

תקבלו על עצמכם לתקן את מה שצריך

אחרי שהבנתם על מה הסתלק הצדיק,

ואז הרווחנו.

הצדיק היה מגונן על עם ישראל וסכרו נתרבה,

והוא מגיע למקומו הראוי לו יותר,

ואנחנו, יש לנו כפרה כי עשינו תשובה,

תיקנו הכל והכל הסתדר.

אבל זה רק אם תיקנו,

זה רק אם חזרנו בתשובה.

אם לא, חס ושלום,

הכל היה לריק.

אז השם לוקח עוד אחד.

ועוד אחד.

ועוד אחד.

ואף אחד לא אכפת לו.

זה איום ונורא, רבותיי.

זה איום ונורא.

אי אפשר שתמשיך האדישות הזאת.

כל אחד מאיתנו צריך ליטול חלק במצב הזה של התיקון של עם ישראל באופן בהול.

כל אחד צריך לתקן בתוך ביתו ובסביבתו הקרובה קודם כל.

כל מקום שיש לו השפעה,

הוא צריך לעשות כל אשר לאל ידו.

ומעבר לזה,

כל מי שחננו הקדוש ברוך הוא צריך לעשות גם חוץ לסביבתו.

ואתם יודעים מה כתוב בדין.

הדין אומר לו, תעמוד על דם רעך.

פירושו של דבר שאדם לא יכול לראות

אדם שטובע בנהר,

או אדם שאוחזת בו שרפה,

או אדם שחלילה חיה רוצה לטרוף אותו.

הוא לא יכול לעמוד מנגד.

הוא חייב,

והתורה מחייבת אותו להצילו.

חייב להצילו.

ואם הוא לא מצילו,

פירושו של דבר שהוא מתחייב בדמיו.

לא תעמוד

על דם רעך.

ומה קורה אם בן אדם לא יכול להצילו?

לא יכול, לא יודע לשחות.

מפחד מהחיה בעצמו, לא יכול על החיה.

מה יעשה?

כתוב סוחר אחרים להצילו.

אתה עומד עכשיו,

מישהו טובע בכנרת,

אתה לא יודע לסחוד,

אתה רואה אנשים מסתכלים,

אתה אומר, תצילו.

אף אחד לא קופץ.

חמשת אלפים דולר, מי שקופץ מציל אותו, אני משלם.

סוחר אנשים להצילו.

לא תעמוד על דם רעיך.

אדם לא יכול לעמוד מנגד ולהגיד,

אני, מה נוגע אליי, מה אני, מה חיי, מאיפה אני, אני לא יודע כלום.

לא יודע.

כסף יש,

אין תלווה,

אבל תציל, פיקוח נפש.

פיקוח נפש.

זה לא הולך לפי מעשרות.

מה שצריך לתת להצהרת נפשות,

צריך לתת.

אבל לצערנו הרב, איפה?

איפה האנשים?

איפה מי שאכפת לו?

טבריה עדיין מלאה חילונים.

יש ברוך השם הרבה התעוררות,

יש הרבה שכונות שכבר התחרדו,

יש הרבה בתי מדרש וכוללים,

נפלא מאוד.

אבל יש הרבה מאוד חילונים.

הרבה מאוד חילונים.

אם כל אחד מכם היה לוקח פרויקט להקים שיעור,

אז לא הייתה נראית טבריה ככה.

אני לא מוכשר, אני שיעור, איפה שיעור, מה אני יודע. ואני ידעתי.

אני הייתי חילוני.

אני ידעתי.

אני ידעתי דבר תורה בכלל?

ידעתי בכלל מה זה תורה?

לא ידעתי כלום.

אבל מרגע שנודע לי,

הודעתי.

הודעתי לאחרים מה שאני יודע.

מה שידעתי הודעתי,

נודע לי עוד דבר הודעתי אותו.

כל מה שאני יודע הודעתי.

ואתם יודעים יותר ממני,

אז למה אתם לא יכולים להודיע לאחרים?

היה לי בית מדרש?

לא. היה לי כסף?

לא. היה לי ארגון?

לא.

הייתה לי עזרה? לא.

החלטתי לדבר עם אנשים.

אז הלכנו לבית של זה ודיברנו, הלכנו לבית של זה ודיברנו, הלכנו לבית של זה,

אחר כך הזמינו אותי לפה לדבר, ואחר כך לפה לדבר, ואחר כך ככה,

ואחר כך פתחו שיעור, ואחר כך תהיה שיעור, ואחר כך אני אהיה ככה.

ככה זה עובד.

אבל להודיע

למען יצווה את בניו אחריו,

אז זה חובה עלינו.

חובה עלינו

בואו נראה יהודים יקרים

הגאון הרב שך זכר צדיק וברכה אומר

מרגע שנלקח צדיק מן העולם

מאז הפטירה צריך לדעת כי חייבים למלא את החלל

צריכים לגדולי תורה חדשים

עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של עלי

של שמואל הרמתי.

קמים גדולים חדשים,

וכל אחד צריך לשאוף להיות מהם.

וזה דבר ברור ומוסכם שהגדלות לא באה מאליה.

אמנם זכות אבות סגולה היא,

אולם אף גדול לא נוצרה גדלותו מאליה,

וצריכים לעמול בלימוד התורה,

למדן נעשה זה שלומד. מי שמשקיע ולומד,

נעשה למדן.

הגמרא בשבת ק.ה. אומרת, מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהן קטנים?

מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר.

שכל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו על כל עוונותיו,

בשביל הכבוד שעשה לו.

כי אין זה בזוהר הקדוש,

פרשת אחרי מות.

כל המצטער על מיתת הצדיקים ומוריד דמעות עליהם,

הקדוש ברוך הוא מכריז עליו,

בשר עוונך וחטאתך תחופר.

ולא עוד,

אלא שלא ימותו בניו בחייו.

ומובא בראשית חוכמה בשער קדושה,

שכל מי שחטא בעיניו,

תיכונו שיוריד דמעות בעיניו על עוונותיו.

ובגמרא בשבת ק.ה.

כל המוריד דמעות על אדם כשר,

הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו.

וכל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו,

ואינו מאריך ימים,

מידה כנגד מידה.

כמו שפרש רשי, הוא לא נתאבל על שנתקצרו ימי החכם,

אף לחייו לא יחושו מן השמיים.

היערות דבש אומר,

כמה יש לאדם להתדבק בתורה ולשוב בתשובה במותו של צדיק תלמיד חכם,

וישיב אל ליבו,

זה מת.

אולי אנוכי ייבנה להגות בתורה ולמלות מקומו,

כי אין צריך למלות מקומו בכל דבר,

כיוון שהאיש הצדיק מלובש ומעותר במידות רבות,

וכמה מעלות טובות,

ובמותו כל מעשיו ומידות וקנייני שלמות שהיו לו מופקרים,

וכל איש ישראל יכול לזכות להם.

כמו שידוע המעשה,

שהבעל שם טוב,

זכר צדיק לברכה,

נודע לו

שאור החיים הקדוש נפטר,

והוא זכה מיד בסוד נטילת ידיים שהיה יודע אותו בדור רק אור החיים הקדוש.

וכל ימיו הוא התאווה,

כל ימיו הוא התאווה לקבל את הסוד הזה,

אבל כיוון שהיה מסור בידו של אור החיים הקדוש,

לא היה יכול

אבל הוא היה בהמתנה,

הוא היה בסטנדבאי,

הוא חיכה מתי הוא יוכל לזכות.

ויום אחד במנחה של שבת,

פתאום נודע לו הסוד הגדול,

ואז הוא הודיע לבני ביתו שאור החיים הקדוש נפטר.

אדם יכול לירש מידותיהם, מעלותיהם,

של גדולי ישראל שנפטרו,

כי הכל מופקר כרגע.

זה יאמר אני אזכה במידת הענווה שלו, זה יאמר אני אזכה במידת ההתמדה שלו בתורה, זה יאמר אני ארדוף שלום כמוהו,

אחר יאמר אני ארחם על יתומים ונתקעים כמוהו,

זה יאמר אני אזכה במידת המדקדק במצווה כמוהו, אחר יאמר אני אהיה רחט כמוהו.

וכן שאר המידות,

כל אחד יכול לזכות במידה ומעלה אחת.

וביאר שם טעם נפלא לדבר.

כל קנייני השלמות נצרכים שיהיו בעם ישראל ולא יחסרו,

כי הכל מסודר,

שכך וכך ישראלים צריכים להיות,

שתהיה בהם שלמות בכך וכך.

והטעם לכך, כיוון שעם ישראל הם מרכבה למרכבה העליונה.

וכמו שבמרכבה העליונה כל הסדר והנימוס מסודר,

כך וכך מלאכים צריכים להיות בעלי חמלה,

וכך וכך בעלי דין ומראה דדינה,

ואלו אבלי ציון,

ואלו מליצים,

ואלו הגיונים, משוררים, מרעים, תוקעים, מצהלים וכדומה.

כך ישראל,

אלו צריכים מידות אלו ואלו כך,

כדי שיהיה הסדר והנימוס אצל כולם יחד,

ככל סדרי המרכבה.

לכן, כשנפטר צדיק אחד,

יכול אחר לזכות בקל במעלותיו.

אגרי ניימן, זכר צדיק ברכה, הוכיח יסוד זה מהגמרא, ששם סופר שרבא אמר ששלושה דברים הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא,

שניים נתנו לו ואחד לא.

את עשירותו של רבי חייא ואת חוכמתו של רב הונא ביקש ונתנו לו,

ואת ענוותנותו של רבא ברוואנה ביקש ולא נתנו לו.

ולכאורה,

קשה, למה היה רבא צריך לבקש את חוכמתו של רב הונא וענוותנותו?

של רבא ברב הונא,

יכול היה לבקש מהקדוש ברוך הוא חוכמה ועניבות בלי אמור האימן הנן.

אלא רואים מכאן יסוד,

שבזמן שהצדיק נפטר מן העולם,

אז הזמן מסוגל לבקש מהקדוש ברוך הוא שייתן לו את המעלות של הצדיק,

מפני שהקדוש ברוך הוא רוצה להוריש את המעלות של הצדיק

למי שמשתוקק לזה.

וכתוב בספרים הקדושים שזה אחת מהסיבות שהאבלים צריכים לומר יתגדל ויתקדש מרבה בצידוק הדין.

ולמה הם אומרים?

כיוון שהצדיק הולך אז נחסר מכבוד שמיים.

כל עבודתו נחסרת.

מה הם אומרים?

אל תדאג ריבונו של עולם.

מה שחסר אנחנו נדאג, שיתגדל ויתקדש שמו הגדול.

אנחנו נוסיף מה שירד מקידוש השם,

אנחנו נחזיר את זה בחזרה.

בהספד של מרן החזון, איש זכר צדיק וברכה

המשיך שם ואמר.

לכן עכשיו שנסתלק מאיתנו, גאון עולם צדיק יסוד עולם,

צריך כל אחד לבקש מהקדוש ברוך הוא איזה ירושה מהצדיק.

בני תורה אשר שאיפתם להיות גדולי תורה ויראה

צריכים להתפלל לקדוש ברוך הוא שייתן להם את השקידה והיגיעה בתורה ואת החוכמה שלו.

ואחר כך עליהם לקבל על עצמם להיות שוקדים בתורה.

כי בזמן אחר הם ירצו,

לא יהיה להם קל כמו עכשיו לעלות במדרגות גבוהות.

כמו כן קל עכשיו לקבל ממנו את המידות הטובות שלו,

שאהב ומסר נפשו לכל אחד ואחד,

ואת מידת הסבלנות שלו.

על כן התבהר שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

תלמיד חכם שמת הכל קרוביו,

מפני שכל אחד הוא כמו קרוב שיכול לקבל ממנו ירושה.

וככל שאדם מרגיש יותר קרבה לצדיק,

הוא מרגיש יותר שהוא חסר לו,

כך הוא יותר קרוב אליו ויכול לרשת אותו.

הגאון הרב קוטלר, זכר צדיק וברכה, אמר שזמן ההספד הוא זמן מוכשר לקבל מה נפטר,

לדרכי הנהגתו אפילו יותר מאשר בחייו.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.

בשעת ההספד הנפטר עומד שם, דעתם קיימנה,

וביאר שם, שזה העניין באלישע,

שביקש מאליהו לפני שעלה לשמיים,

ויהי נא פי שניים ברוחך אלייך.

וענה הוא אליהו, אם תראה אותי לוקח מאיתך,

יהי לך חן.

הרי שאף על פי שהיה אלישע תלמידו הנאמן,

לא היה בכוחו של אליהו להשפיע עליו דרגה כזו כל ימי חייו, ורק בזמן שנסתלק ממנו,

אמר לו שאם יראה אותו באותו זמן,

תתמלא בקשתו.

כי אין זה אמר הגרא קוטלר,

הגמרא אומרת, גדולים צדיקים במיטתם יותר מבחייהם, בחולין זן.

וההסבר, כמו בגמרא, בכתובות יז,

נטילתה כנטינתה,

מה נטינתה בשישים רבו,

כך נטילתה.

כי פטירת הצדיקים כמו קבלת התורה נטינתה.

כי אפשר להשיג הרבה בנטילתה כשלוקחים את הנשמה.

היערות דבש מסביר.

צדיק בעודנו בחיים חיותו,

היה חפצו ותשוקתו ליישר את דורו.

גם בדמותו הוא משתתף בנפשו,

ולפעמים בנשמתו או ברוחו,

עם כל נפש מאנשי דורו לעזור להם מכף יצר הרע גובר עליהם,

ולחדש להם לב שלם לעבודת השם.

זה שמצינו בחכמים, זיכרונם וברכה, כמה מעשים במות צדיק

שחזרו בתשובה.

שבעקבות מותו חזרו בתשובה.

כי היה להם סיוע של הצדיק,

שנפשו קשורה בנפשות הדור, לזכותם וליישרם.

אמנם ביאר שם שאין הצדיק עוזר מיד לכל מי שחי,

אלא דווקא לבעלי תורה ויראה או למי שמתעורר מעצמו לתשובה.

וזה לשונו.

אך זהו אינו תכף שמת הצדיק שתשתתף נפשו עם הרשעים.

כי מה לכהן בבית הקברות?

וגם שורת הדין אינו כן,

כי יש לאדם בחירה,

אלא צריך האדם להתעורר קודם מעצמו לתשובה.

וכאשר יספידו לתלמיד חכם,

ועיקר ההספד הוא התעוררות של תשובה,

אז כאשר יפתחו רשעים פתח לתשובה,

אף על פי שההתעוררות הזאת תאבד מהם בן לילה,

אבל רחמי השם לסייע למי שבא לטהר.

ואז נשמת הצדיק משתתפת עם כל אחד ואחד,

וכיוון שהתחיל בתשובה, אפילו כחודו של מחט,

נותנים משמיים לצדיק לרדת ולהשתתף עימו, להחזירו בתשובה.

זה הביאור, החם לי בהספד הדהתם קיימנה,

שבשעת ההספד ניתן לו רשות לרדת ולהשתתף עימם.

זה מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה, יעקב אבינו לא מת,

כי הוא משתתף עם כל דור ודור לשומרם בדרך השם.

וביאר בזה דברי המדרש

צרור אמור דודי לי

אף על פי

שמר לי שאני נוטל צדיק,

דודי לי שנוטל אותו למשכון לכפרה.

בפטירת הצדיק אין הקדוש ברוך הוא מניח לו תכף לרד ולהתדבק בדורו ולהחזירם בתשובה,

אלא קודם מחזיק בו כמשכון,

לראות אם הם עצמם יתנו אל ליבם בהיעדר הצדיק לשוב בתשובה.

הוא מסיים שם,

הוא מסיין שם,

לכן אנשי לבב ראו כמה גדול העניין להספיד ולעורר תשובה במיתת צדיקים.

וכעין זה כתב בדרוש חטא,

שלפעמים צדיק מתגלגל שוב לטובת הדור בדור יתום,

בסוד הגלגול או העיבור.

כמו שאמר משה רבנו, ויתעבר בי השם למענכם.

אך זהו דווקא כשמספידים ומתאוננים על מיתת הצדיק,

כמו שישראל בחו על עדר משה שלושים יום מעין הפוגות.

אבל בלי הספד אין הצדיק חוזר לבוא,

כי רואה שלא נהגו כבוד במותו.

וידוע לנו שמתו רבים מישראל כשלא נהגו כבוד,

בהספדו של שאול המלך

והיו צריכים לחזור ולהספידו.

במקום אחר כותב הערות דבש

עיקר הסיוע של הצדיק הוא כשמתדבקים בדרכיו,

וזה לשונו בדרוש טז,

העושה מצווה, מה שהצדיק היה רגיל בו לעשות,

הצדיק מתדבק בו.

וידוע המעשה מהארי הקדוש

שבעל המדרש שמואל

בא לפניו פעם אחת והוא קם מפניו,

ואמר, הוא היה לידו, ולא הבין מה פתאום הוא קם מפניו.

ואחרי שהוא הלך הוא שאל אותו למה כבודו קם מפניו,

אמר לו לא מפניו קמתי אלא מפני רבי פנחס בן יאיר

שהיה עמו.

אז הוא רץ אחריו,

ושאל אותו, מה מצווה עשית?

אמר לו, עסקתי בפדיון שבויים.

וידוע שרבי פנחס בן יאיר היה תמיד עוסק בפדיון שבויים,

וידוע בספרים הקדושים ובשאר הגלגולים,

שנשמת צדיק מתעברת באותו אחד שעושה כעין המצוות שהיא הייתה עושה כדי לסייעו,

וכדי שיש לה הנאה בזה שעושים את העבודה שהיא הייתה עושה.

אז מכאן אנחנו רואים

שכל אחד ואחד צריך להשתדל, כי עושה מצווה, מה שהצדיק היה רגיל לעשות,

הצדיק מתדבק בו.

יוצא מכאן, רבותיי,

שיש לנו עבודה מרובה.

הרבה צדיקים הסתלקו מאיתנו בעת האחרונה, וכל אחד צריך לקחת

מן ההפקר כרגע

מה ממידותיהם ומפעולותיהם בשביל כלל ישראל וממסירותם,

כדי שנשלים את הפאזל,

את מה שאנחנו כעין מרכבה תחתונה מול המרכבה העליונה, כמו שביארנו,

ולעשות מה שאפשר.

והדור הזה פרוץ מאוד מאוד בעריות.

וכל המוזיקה של היום, והזמרים המקולקלים האלה,

זה עניין של עריות.

ועל זה צעקו וצמחו קמאי

באחרונים ובתראי, ואומרים שהכל זה עניין של עריות, ועל זה הקדוש ברוך הוא לא שותה, כי הוא שונא זימם.

אנשים בתערובת, אנשים ונשים באים לחפלות,

לערבי שירה, שאין להם שום מטרה חוץ מלעורר את יצר הרע,

והכי גרוע בשירי קודש עם פסוקים שאסור לשיר,

ובניגונים של הגויים הפחותים שבהם,

בלי בושה.

והקדוש ברוך הוא מקפיד על זה.

וכמו שאמרתי היום, התפרסם עוד פעם

אזהרה חמורה מגדולי ישראל על מה שהולך להיות אחרי תשעה באב,

פה בטבריה,

כמו שהזכרתי את הרשע,

צריך לעשות הפגנה בחוץ, למחות ולגרום לאנשים לא ללכת,

שלא יהיה בנפשנו.

הרשע הזה מסתובב ממקום למקום ומחטיא את ישראל בשביל בצע כסף.

לא ריבותיו הורו לו ולא אף אחד,

וזלזל במרן הרב עובדיה יוסף,

והבטיח לו במכתב

שלא יופיע יותר במעורב וישמע בקולו ומצפצף על כולם, כולל על הרב.

והרב דוד יוסף נשלח אליו היה בביתו אחרי ההפצרות ואמר לו זה פרנוסה פרנוסה,

ולא הסכים להשתנות.

מצווה לפרסם קלונו ברבים ולהזהיר את כולם,

ולעשות ממש הפגנה שלא ילכו לבזותו בכל מה שאפשר,

שלא יוכל לחטיא את ישראל.

וזו חובה של כל ירא אלוקים שלא יעמוד מנגד.

והחלש יאמר גיבור אני.

ולטכס עצה איך עושים את זה יחדיו.

ומי שמארגן את זה במקום,

להשתדל להגביל ולומר לו, אם תעשה כזאת אנחנו פשוט מאוד נוקיע אותך.

ואם זה בשיתוף העירייה,

לפנות לממונים בעירייה ולומר שיש כעס גדול.

לא לחשוש, לומר בקול ברמה, כמו שאומרים,

לא בקול בעורמה.

זו מצוות היום והשעה, יהודים יקרים.

אנחנו נמצאים בתשעת הימים,

תקופה קשה שעם ישראל עבר,

חוזרת כל פעם לעורר אותנו ואחרי זה אנחנו נרדמים שוב.

בתשעה באב יושבים על הארץ,

אומרים כמה קינות, הולכים הביתה, יושבים במזגן וזהו, הולכים לישון, אוכלים ויאללה.

מוזיקה וקדימה, מי יתיר?

גזירת החורבן היא כל השנה עד שיבנה בית המקדש.

אז ימלא שחק פינו ולשוננו רינה.

אבל לא עכשיו.

ולשמחה, מה זו עושה?

זו הוללות.

אין בזה שום מצווה.

ועכשיו הליצנים החליטו לעקוף כאילו את ההלכה,

לזלזל בה עוד יותר.

אז לפני הופעה פסולה ואסורה מביאים ליצן אברך שיעשה סיום מסכת.

ואחרי הסיום אפשר לעשות את כל מה שרוצים.

עוד מעט יכניסו גם סיום מסכת לדיסקוטקים ולפאבים ואז הכל מותרים לכם,

הכל מחולים לכם, הכל שרויים לכם.

זו הפקרות שכבר אין כדוגמתה, לאן הגענו? וזה החרדים.

זה לא דתיים,

זה חרדים.

והחרדים שותקים.

אז לכן כל אחד מהציבור הקדוש יקבל על עצמו בעזרת השם

לעשות מה שגדולי הדור מצווים אותנו,

למחות.

חובה למחות.

אתה רוצה להיות מופקע מדין ערבות?

רק אם אתה מוחה.

הוכח תוכיח את עמיתיך ולא תישא עליו חטא. אתה לא מוכיח,

אתה לא מוחה, אתה נתפס בדין ערבות.

לכן כל אדם צריך לדעת, מצווה וחובה היא לעשות כל אשר לאל ידנו,

למגר את התופעה הפסולה הזאת,

ולא להשתתף במקומות שהם נמצאים ולא שיריהם,

ולא בחתונות,

ולא לשיר את שיריהם.

צריך להתרחק מהם יותר מהגויים.

כי גוי, אתה יודע שהוא גוי,

אבל זה גוי בבלבוש של חרדי.

זה מה שאמרו, בחוקות הגויים לא תלכו, את כל חוקותיהם הם מביאים.

תנועתם, שיריהם, האורות,

המוזיקה, הרעש, הסגנונות, הכל זה גויים.

סגור את המוזיקה,

אל תשמע, תסתכל על ההופעה,

תראה שזה גוי שרוקד וצוהל וזז ונע,

בדיוק כמו הופעה של גוי.

בלי מילים.

אבל אתה שומע מילים,

שזה פסוקים וכל מיני דברים, אז אתה שוכח בעצם מה קורה פה.

זה המסר של יהודים יקרים,

ואני מקווה שהוא נקלט.

ואם יצאנו מפה עם עשרה אחוז של מעשים,

אז ניצחנו בקרב.

עשרה אחוז.

אם רק עשרה אחוז אפילו נעשה ממה שאמרנו, ניצחנו.

אבל אם נצא מפה כמו שנכנסנו,

אין קטרוג יותר גדול מזה.

שלא אכפת לנו,

שאבא איננו.

שימתין לנו הלאה.

אלפיים שנה עברו,

לא נורא, הוא התרגל כבר,

שימתין עוד.

השם ירחם.

למי שיש שאלות, בבקשה.

יש בפבור הארץ רחוב מרכזי מאוד בשכונת קריית שמואל,

שהוא 99.9% דתיים חרדים,

וזה לא סגור בשבת לכלי רכב. עכשיו, רוב, 90% מכלי הרכב הם לא כלי רכב שייכים לשכונה,

הם עושים עיקוף בשביל להגיע יותר בקלות למקום הזה.

הראינו, שלחנו לרב חיים קנייבסקי שאלה,

תיארנו לו את הבתי כנסת ברחוב, את האווירה ברחוב,

והוא פסק לסגור את זה.

אם כבודו יוכל להסביר לנו את החשיבות של הדבר הזה, שהרב אלישיב אמר שכל רחוב שנסגר בעיר זה ברכה לכל העיר.

אם כבודו יוכל לעורר את הנקודה הזו של שמירת שבת בטבריה,

בשכונת קריית שמואל החרדית. הסברתם את זה מצוין, ואמרתם שגדולי הדור אמרו שזו סגולה גדולה והכול. מה עוד יש להסביר?

שאני אחתום,

ויהודה ועוד לקראת?

מה אני צריך להגיד?

הדברים הם פשוטים, ואם לא ניתן,

פשוט מאוד, עומדים מאה אנשים שם,

מדברים דברי תורה,

וזה הכול.

אני רוצה להגיד לכם שהחילול השם הוא, שמעתי. שכשפנינו לאנשים שנוסעים, הם אמרו שהם לא מאמינים שיש פה הרבה חרדים, כי הרחוב פתוח והם נוסעים, הם לא מתכוונים. מאה אנשים עומדים שם,

ולומדים.

מדברים בלימוד.

הבעיה היא כזו שנתחדשה,

שעכשיו יש עליהום בתקשורת החילונית על החרדים שרוצים לבנות ולבוא עם קרלין לטבריה,

וכאילו להחריד את הכול. אז השאלה אם כדאי לנו לעשות עכשיו, בזמן הזה, את זה שיש את הנקודה החרדית. ולא נשכח שטבריה,

ראש העיר,

עלה לראשות העיר בזה שהוא הבטיח לחילונים לפתוח את כל טבריה, למרות שהוא לא התכוון לזה,

אבל עזרו איתו חרדים. ועכשיו, איך אתה יכול לבוא להגיד תודה לראש העיר, שהוא לא פתח את כל טבריה לחילולי שבת?

תלמדו מאה אנשים ברחובה של עיר דברי תורה.

מקובל על הציבור? מה שהרב אומר. מקובל על הציבור מה שהרב אומר. מזיעים קצת, מזיעים לכבוד השם.

זה מצנן את הגיהנום אחר כך,

וזה יביא פירות.

אני שואל אם מקובל על הציבור מה שהרב אומר. מה זה מקובל?

תסתכל דבר פשוט.

הקימו כמה אוהלים, בהתחלה עשר אוהלים,

נהיה אחר כך מאות אוהרים,

נהיה עכשיו בכל הארץ אוהלים,

נהיה עכשיו גם בחוץ לארץ אוהלים,

ועוד מעט כל העולם אוהלים.

למה? כמה עמדו?

תעמדו מהשבת ראשונה, יבואו ויגידו...

תבואו מאתיים שבת שנייה, תבואו אלף,

תבואו אלפיים,

כל המדינה תשמע, יעזרו לכם אחיכם מכל מקום,

יצאו מכתבים מכולם,

יהיה לחץ על ראש העיר.

זה מה שעובד במדינה הזאת. כשיש לחץ,

יש. כשאין לחץ, אין. ככה זה.

למה כשאני באתי לגושלים לפני איזה שנים הסתגלתי את הכביש וקיבלתי רפורט מהמשטרה ואף אחד לא בא לעזרתי?

אה, שכחתם? כן, יש פה הזנחה בדבר.

למה אני מדבר? כי אני גם ניסיתי לעשות דברים ויש הזנחה כללית בנושא.

כן. יש הזנחה. אבל האם יש חוק עזר שאם 90% מהשכונה החרדים, יש, יש. אי אפשר לסגור את החוק? יש. מבחינה עירונית. אם הרוב, כן, כן. יש. כן, אם יש. אז צריך לפעול בעירייה.

זה לחוד, אבל אפשר גם על ידי הדבר הזה לעמוד 100 איש. לומדים, אתם לומדים. לא עושים הפגנה, לומדים.

יישר כוח לכבוד הרב. בהצלחה.

הרב, היה רב שיושב אצלך, שסגר לי את החלון בפנים. כשאני רואה את האמת, הוא לא מוכן לשמוע.

הוא סגר לי את החלון בפנים. תגיד לי, היה דבר, זה לא היה דבר כזה.

סגרתי את התקביש שאני בשבת, קיבלתי רפורט מהמשטרה והשלמתי את זה בכיף, אף אחד לא בעזרה. כבר אין. כמה על הרפורט?

הלך גם כל העולם עם ישראל, 500 שקל שילמתי. אני קונה אותו. לא, אז לא תקנו אותו בשירים אבל. אז למה אתה מזכיר את זה? זה שייך לזיתונים. אז למה אתה... בעזרת השם.

כן.

זה לא כל כך מסתדר,

כי כל נשמות הגרים זה נשמות גבוהות.

זאת אומרת, אברהם אבינו,

ורב חיימי מסביר גם על רחל ולאה,

זה לא בא פתאום,

כאילו, וזה לא אמור גם לעורר קטרוג על עם ישראל.

נשמות הגרים זה נשמות גבוהות שבאות מזיווג הצדיקים,

וזה בכלל לא אמור לעורר קטרוג, לא רבי עקיבא, שמעיה ואבטליון, כל גדולי האומה.

גם רחב, זה לא נשמה שבאה מהנצרות או משהו,

זה נשמה גבוהה שבאה מ... לפני שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, כאילו,

וזה לא אמור בכלל לעורר קטרוג.

ומה תעשה עם מה שכתוב בגמרא שקשים גרים כספחת לישראל?

הקושייה חזקה, אבל קשה להסביר את התירוץ בפשטות. זה דברים מאוד דקים,

כי רבי עקיבא קשה להגיד עליו, קשה, ספחת כשזה ביאורים גדולים, אני לא זוכר,

אבל זה דברים מאוד דקים, זה לא דבר מגושר. מכל מקום אתה צריך להבין.

על זה אמר במפורש רבי שמואל בר נחמני,

על רחב אמר את מה שאמר,

שממנה יצא ירמיה הנביא שיהיה כצנינים וכסיקים בצדכם.

הוא אומר שזה מה שהתורה כבר אמרה בהתחלה.

כשהיא אמרה בפסוק שזה מה שיהיה,

זה יתקיים ברחב עם ירמיה בנה.

ואפילו שיצא ממנה ירמיה,

ואפילו שיצא הכל,

כיוון שהם לא קיימו לו את חיי כל נשמה,

היו צריכים לא להחיות כל נשמה כולל רחב.

כיוון שהשאירו את רחב זה מה שהיה עם כל המעלה.

טוב, אז זה עדיין קשה, הרב התחיל בקושייה אבל התירוץ מאוד חלש.

למה? כי כל גדולי האומה התחילו בגרים, אברהם אבינו גם היה גר, זה קטרוג על עם ישראל? אז מה אתה מדבר על מי שהיה לפני שהיה בכלל עם ישראל?

גם אחרי עם ישראל רבי עקיבא השמיא ואבטליון, כל גדולי האומה,

הם באו מזיווג הצדיקים, זה לא דבר מגושם. בסדר גמור.

אז מה? בסדר גמור. יש דברים שהם גלגולים של נשמות מיוחדות שצריכות לבוא בדרך כזאת. מסתובך גם רחב זה גלגול שבא בצורה כזאת. אז מה זה קטרוג על עם ישראל? למרות... מה הקטרוג? אתה לא מבין מה הקטרוג? לא ש... שעם ישראל לא חזרו והם כן חזרו, כי הם יותר גדולים מעם ישראל. הנשמות הגרים זה נשמות גבוהות יותר מהנשמות של עם ישראל. עוד פעם, עוד פעם. הקטרוג הוא בזה למה אנחנו לא מגיעים למה שגוי יכול להגיע? כן, אנחנו לא נשמות גבוהות כמו של רבי עקיבא,

ושמעאל אלפריון ואברהם ורחל ולאה.

כן, רחל ולאה זה אחת בדארה, אין יותר אמהות, זה שתי אמהות. לא, לא. רב חיים קניאבסקי כותב ומפורש פה תשובה. לא, רגע, לא.

חייב אדם לומר,

מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי,

אברהם, יצחק ויעקב ממש.

איך אומרים עד שמה?

תגיד, שתי דורות אחורה, חמש, עשר.

עד היסוד אתה מחזיר אותי ואומר לי שאתה חייב?

מה חייב?

אני יכול להיות אברהם אבינו?

אני יכול להיות יצחק אבינו?

כן.

אם תרצה אתה יכול.

הבחינה שלך,

אתה צריך למלא את הפונקציונליות שלך במלואה.

כמו שאמר רב זושה,

אני לא פוחד שידונו אותי למה לא משה רבנו,

אבל אמר לו את רב זושה ב-100%.

רב זושה של 100% זה משה רבנו של 100%.

כל יהודי צריך לעשות את ה-100%.

הטענה עלינו, אנחנו לא עושים את ה-100% שלנו.

אם היינו עושים, היינו מגיעים למעלות יותר גדולות.

הבעיה שאנחנו לא עושים,

כי אם התורה צריכה להזהיר אותנו עשרות פעמים,

לא ללכת אחרי הגויים,

להתרחק מהם, פנטים נקש בהם כל כך הרבה אזהרות,

מה אנחנו נועים?

אחרי אלה שנועים אחרינו.

זה הקטרוג.

טוב, בסדר. תודה רבה.

תהיה מריא.

אני רק רוצה, לא שאני מבין כל כך גדול,

אבל יש כל כך הרבה בעיות אחרות של הדור, אם זה הדיבורים בבית כנסת, פלאפונים,

כל מיני תאוות אחרות. לא ש... אני רק רוצה להבין למה העניין הזה של השירים הוא ממש הנקודה הכי כואבת והכי לוחצת. הסברתי הרבה פעמים, ואני אחזור עוד פעם, תקשיב.

כמה אנשים מדברים בפלאפון בבית כנסת?

הרבה. כמה? בכל בית כנסת מתוך 100, כמה מדברים?

אני לא רוצה... נגיד, חמש. חמש.

אז תעשה כמה זה עכשיו בכל הבתי כנסת?

נגיד, עשרת אלפים?

כל יום שומעים מיליונים שירים נגד גזירת החורבן?

אבל יש מכילים את זה גם. כל יום מיליונים?

יש מכילים את זה? עוד פעם.

אסור שמחה. אסור. אסור. אז לדבר בבית כנסת אסור לגמרי, ויש כאלה מכילים שהם אפשר לשמור שירים. עוד פעם,

אבל זה טקס.

זה לא אני, זה שולחן ארוך. הנה חינם, אבל יש גדולי דור אחרי זה שבאו אחרי זה. לא! לא.

לא!

לא! הוא רק דן אם זה נקרא כלי שיר או לא.

אבל שמחה אסור.

האם אתה עובר על גזירה שזה נקרא כלי שיר או לא?

אז אם מוזיקה שנשמעת דרך רדיו, כן או לא?

וגם זה הוא אומר, ואנו אין לנו אלא דעת הרמב״ם שפסק לאיסור.

רק למקלים מעצמם הוא מלמד זכות.

לא שזה הדין.

אסור.

הריף, הרמב״ם, הראש ומרן.

אסור.

אז יש מקלים מעצמם, אז הוא מלמד זכות.

כמו אחד שהולך ברחוב ומעשן סיגריה,

וכשהוא רואה תלמיד חכם אז הוא מחביא.

נו, אז הוא צדיק או לא צדיק?

הוא צדיק או לא?

הוא צדיק או לא?

אבל מה יגידו לו?

תראה איזה צדיק, איך הוא מתבייש מהחכם. ראית חוריד?

אבל הוא רשע, הוא מחלט שבת.

אז מלמדים זכות. אומרים כן, אבל תראה, יש לו בושה עדיין. הוא לא רשע עד הסוף, הוא פחות. זה הם מקלים.

גם כשאומרים, הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגים.

מה זה מוטב שיהיו שוגגים?

כדאי להיות שוגגים?

הוא אומר, מאשר מזידים.

אם יש לנו את הברירה בזידים או שוגגים,

אז יותר טוב שיעשה עבירה כזאת.

רוצה לחטוא, יתלבש שחורים מהינך.

מה זה המלצה?

אבל ראשי ישיבות כתבו לחנים, כתבו שירים, ראשי ישיבות גדולים, הדבורים, ושרו, ושמחו. מה הקשר? תכתוב ותשיר את זה במצווה,

בסעודת מצווה, בחתונה, לא ביום חול. אם עכשיו, מחר לא יהיה ערבי שירה נפרדים, אז כל הבעיות של עם ישראל נפתרו, לא יהיה בעצות ולא יהיה...

ועזרת השם יהיה קידוש השם שאין כדוגמתו בעולם. למה?

סוף סוף עם ישראל מבין שאין לשמוח כשאבא איננו.

גזירת החורבן. והבירות, וחוץ לארץ הם הולכים לטיולים, מתוך העיתונים, מתוך פסח, מתוך אתה שומע מה אני מדבר, תקשיב לאט לאט, לאט לאט.

זה לא רק סתם שירים, זה מביא לעריות.

כל המופעים האלה סופם אריות.

בחורים ובחורות יוצאים משם. תעקוב פעם, תראה מה קורה.

אנחנו מטפלים בהם אחר כך.

היום הבת שלך לא נפלה בזה, מה יהיה עם מחר?

רק אז תבין מה אמרתי. אני מבין, אני רק רוצה לדעת אם... אז אני מסביר עוד פעם.

זה מיליונים כל יום חוטאים, כל יום.

מיליונים.

זה לא סוג עבירה.

גם פריצות.

אז זה מספר נשים ועוד מספר נשים, אבל זה לא כולם.

פה זה רוב העם, יומם ולילה לא ישבותו.

זה הבעיה.

אומר הרב אוזנר,

כמעט ונשתכחה הלכה זו מעם ישראל.

גזירת החורבן.

אתה מבין? זה איום ונורא.

על זה הם זועקים כל הגדולים.

אבל מה?

כל אחד תופס לו איזה דבר שהוא שמע, לא מחבר למקום הנכון, ויוצא מזה כאילו התיר, כאילו זה מותר.

הרב מדבר לגבי ערבי שירה.

ערבי שירה זה ודאי, אין שום פוסק שמתיר את זה.

מכיוון שזה כלי שיר ואין שום היתר לשמוע. עכשיו אני מתייחס

לעניין הזה שהרב אוסר לשמוע את השירים עצמם

בדיסקים ובתקליטורים.

בזמן מרן לא היה כזה מושג בכלל תקליטורים.

מה שדובר, דובר לגבי כלי שיר, זמר שיושב,

שר עם כלי שיר, ודאי שזה אסור.

עכשיו,

יש רבנו יונה מפורש במסכת ברכות,

שהוא מביא לגבי שירי האגבים, שזה אסור לשמוע,

אבל שירים ששרים,

זאת אומרת,

הזמרים,

לגבי לשבח איזה חיילים או כל מיני דברים,

של העולם הזה, זה בריאה יפה, כל הדברים האלה זה מותר.

כל שכן, שלשמוע שירים של אנשים לא יודעים אם הם חרדים, מתחזים לחרדים,

לא משנה, אבל סוף סוף הם יהודים,

לשמוע אותם, אני לא חושב שיש בזה איזה בעיה הלכתית. אתה אומר שלא. הרב ייתן לגמור. לא, לא אתן לך. לא, לא אתן מנהיגת למה.

אני עוד לא סיימתי. הרב עובדיה יוסף קורא להם מחטיאי הרבים,

אז אם הם מחטיאי הרבים,

הרבים אין לשמוע אותם, נקודה.

מחטיאי הרבים,

מחטיאי הרבים זה דבר איום ונורא, זה לא סתם יהודי.

יהודי זה יהודי.

מחטיא רבים זה ירבעם בן נבט.

ירבעם בן נבט פסול למניין עשרה והוא לא מצטרף למניין.

פסק הרב מוצפי ופסק הרב רצבי לגבי כל הזמרים האלה שהם פסולים לבוא במניין.

אז אתה אומר לי, זה יהודי.

מה זה יהודי זה?

יהודי שממריד את האנשים נגד הקדוש ברוך הוא?

אתה בא לי עם רבנו יונה ועושה לי לומדס?

כתבו גדולי הדור,

מחטיאי הרבים,

כולל הרב שלום כהן וגדולי דור ספרדים ואחרים,

שכתבו במפורש,

וגם עכשיו במכתב של היום בעיתון,

הרב צדקה חתום גם כן,

ועוד אחרים,

שהם מחטיאה רבים וגורמים לגלות להימשך.

אז מה אתה מבין?

סיפורים, אתה בא לברר לי את ההלכה מחדש?

כבר יש פסק הלכה חתום על ידי עשרים וחמישה גדולי דור שאומרים שהם מחטיאה רבים ואסור להחזיק ידי עוברי העבירה. נקודה.

בזה זה מסתיים.

לא פותחים את הדיון מחדש.

לך תדון אצל הרב אלישיב ואצל הרב שלום כהן.

תדון אצלהם, תוציא פסק חדש, נפרסם בשמך.

אבל אתה בא לעשות לי לומדס על חשבון גדולי ישראל שכבר פסקו?

לדעת מה מרן הרב עובדיה יוסף, אתם יודעים, מוכן.

אמר, נקודה, לא מעניין אותי.

אומרים כל גדולי ישראל, לא,

צריך לפתוח מחדש, כי הם לא מבינים.

והוא בעצמו אמר שמחטיאה רבים.

אז בעיה לא מבינס.

כל מה שאומרים לי הרבים, אבל אין עניין לא לשמוע את השירים שלך. תמשיך חביבי, כל אחד יישא עבונו, קדימה.

הרב, נדברנו בינינו עם מנהל הכולל הרב יוחנן בן שטרית. המחטיא.

כן.

לקבל עצה, ברכה ועזרה מהרב לגבי המלגות של האברכים.

רוב הכוללים בטבריה,

יש חוסר של חמש חודשים במלגות.

מה אפשר לעשות הלאה?

איך מתקדמים?

לפי דעתי פשוט לעבור בית-בית ולהגיד את המצוקה של תלמידי החכמים, להכין איזה קונטרס קטן שכתוב בו מה מעלת הלומד

ומה מעלת התומך,

ושעמי ארצות זוכים לדחי את המתים בזכות זה וכו' וכו',

לאסוף כמה מאמרים, להשאיר בבתים,

לשים טלפון עם כתובת או תיבת דואר,

לבוא יפה, לחייך, להגיד, אנחנו לומדים גם לרפואתכם,

גם לזכותכם וכו'.

ואם אתם רוצים להשאיר מספר שמות, שנתפלל בעבורכם, בבקשה. אני מאמין שהספרדים ייתנו כל אחד כפי מיסת ידו ואפשר יהיה לעשות בזה רווח והצלה לכולם, בשני הכיוונים. תודה רבה, הרב.

יש לנו סגן שהוא ראש חי. כל אלה לומדים תורה. אני מכיר את בעל המקום פה, שהוא מאז נפטרה אמה שלו,

עושה דברים טובים,

הוא מקדם את בית הכנסת והכול טוב ויפה.

אבל דבר אחד אני לא מבין, יש דואר.

הולכים לדואר,

שולחים להם כל מיני פיתקאות ומחלקים בכל השכונות.

דברים ש... יש איזו הופעה בכיבוץ כנרת.

למה סגן ראש העיר לא יושב ובוכה על זה?

למה אנחנו צריכים לקבל מכתבים של אנשים,

של אלה שיד האחים נלחמים עליהם?

כל פעם באים ומחלקים מכתבים בתוך הבתים.

אז אם יש אדם חילוני, הוא לא מבין.

אבל כשבא אדם כזה, הוא כורח והולך איתו מכות, והמשטרה עוצרת אותך.

למה צריך לעשות את הדברים האלה?

זה צריך לבוא סגן ראש העיר של טבריה וללכת לדואר וללכת, לא לקבל מכתבים כאלה

ולא לחלק אותם בשכונות.

אני רואה כל השכונות. אני הולך גם בקריית שמואל.

כל הבתים, יש את הדברים האלה של...

זה, איך אומרים, העיר החדשה הזאת של הגויים, שנותנים כל מיני אמונות, מאמינים באמונות כאלה.

אלה אסור להם להתקרב, ונותנים להם להתקרב בכל השכונה.

תאספו את כל הניירות האלה ביחד, תעשו שקיות ושקים כאלה, תביאו לעירייה לסגן ראש העיר, יתכבד בכבוד לקבל מה שאנחנו מקבלים.

תעשו צילומים שאתם מוסרים לו כל פעם,

תפיצו את זה ביוטיוב,

יעבור בכל מקום. אתה יודע מה יגיד לך?

הוא יגיד לך, זה לא מעניין אותי. הוא לא שומע.

אתה צריך להבין, היום התשקורת עובדת טוב מאוד.

יש היום יוטיוב,

מעלים,

שום נציג ציבור לא רוצה בושות ופדיחות,

עומדים מולו,

מוסרים לו את כל זה,

אומרים לו מה שרוצים,

שמים שלט ממול,

מצטלמים, מפרסמים את זה,

מעבירים הלאה, עושים גלויה, מפיצים בציבור. תראה איך הוא רודף עליך, תירגע.

אתם כנראה לא מבינים מה אני אומר. אתה תדבר מה שאתה רוצה.

אתה רק חושב שזה היה הולך ככה, אבל זה לא הולך ככה.

נכון, אתה צודק. כי אחרת הולך, הולך משהו אחר. אתה צודק.

אתם יודעים, בזמנו

היה ראש ממשלה שרון,

והוא רצה בכביש, בעכו,

חפרו שמה ורצו שמה לטאטא את כל הקברות שמה, כולל קבר הרמב״ן וכולי וכולי.

אז האטרא קדישא,

נלחמו שמה שלא יעשו את זה כי רוצים לעשות שמה גשר,

הרחבה וכולי וכולי, כל מיני דברים.

לא הצליחו.

פנו לחברי כנסת, לא הצליחו.

צלצלו אליי, אמרו, תשמע, תושיע אותנו.

אמרתי להם, רבותי,

העצה שלי היא פשוטה.

אתם תודיעו לשרון שאני מארגן הפגנה של 100,000 בעלי תשובה בירושלים,

ואני הולך לדבר שם. התחלתי להגיד מה אני הולך להגיד,

אחר כך הוצאתי את הקלטת הזאת,

ואמרתי שאני הולך להגיד

כמה הם הגנו על מקומות קדושים לאסלאם

או קדושים לציונות.

והבאתי דוגמה.

בירושלים, כשאתה עולה אחרי שער הגיא יש פתאום הסתעפות,

ושם יש כאילו מין שדרה כזאת באמצע, כי יש שם קבר של מוסלמי,

שייח',

שלפי המסורת המוסלמית הוא קבור בשלושה מקומות.

ובגלל הספק,

כי הוא עובר מפה לפה לפה,

אז יכול להיות שהשבוע הוא פה,

אז עשו שם את זה.

ובשביל זה יש שם בזבוז דלק ותאונות דרכים, בגלל הסיבוב הזה.

אבל זה מוסלמי.

בילו,

יש בית בילו.

17 אנשים שעלו מרוסיה, תנועת בילו.

כל אחד שומע תנועה, חושב מיליונים.

17 רוסים שהיו פה חצי שנה, מהחום, לא החזיקו מעמד,

חזרו בחזרה.

הבית שהם דרו הפך להיות מוצג מוזיאוני,

ואסור לגעת בו,

ובמקום לפגוע בו עשו את נתיבי איילון מלמטה ב-35 מיליון שקל.

לא לגעת בבית צרוח שכולו פצוע ושסוע ובלוח ואין בו כלום. היו שם 17 רוסים.

ועוד דוגמאות הבאתי, ואמרתי לו, תגידו לו שאני עולה לירושלים לתת דרשה שם,

100,000 איש, תקשורת מכל הארצות,

וזהו.

שלח את השליח שלו, העורך דין,

לרב אלישיב, ואמר, אנחנו חוזרים בנו,

עצרו את הגשר, נגמר הסיפור.

זה מה שהם מבינים.

הם מבינים,

אל תביא אותי לתשקורת בצורה לא טובה.

אף אחד לא רוצה.

למה עולים כולם עכשיו לבית של ביבי,

הרופאים הם חלוקים,

ואלה עם האוהלים באים לבית של ביבי?

כי ביבי לא רוצה פדיחות.

כי כל העולם רואים בחדשות שליד הבית של ביבי יש רופאים שלא מקבלים אוכל.

זה לא נעים.

אז אם ירוץ סגן ראש העיר עם שקיות מצטלם כל פעם, שיביאים לו עוד שקית ועוד חבילה ועוד שק ועוד תמונה, וביוטיוב, וכל מי שיכתוב את השם שלו יראה אותו עם שקיות,

שקיות,

בסוף יקראו לו סגן העיר של השקיות.

אז צריך לעבוד.

אבל מה הבעיה? היצר רע כל כך יושב טוב על החרדים,

שעוד לפני שהם מתחילים לעשות משהו הוא כבר מוריד אותם.

כי הם למדנים.

אז הם אומרים, מה הוא יטען?

הוא יטען ככה.

אז הוא יעשה ככה, אז אם ככה, ככה. אז מה הטעם שאתה עושה? אז נשאר בבית.

וככה למדנים החרדים נשארים במצבם,

והאחרים מתקדמים.

שאלה אחרונה.

אחי חילוני,

יש לו את הרגש מהסבתא שהימים האלה מסוכנים.

לצאת לתשקורת שלפחות חילוני שלא יכול לא לחלל שבת,

שבשבת חזון שהיא מסוכנת מאוד בגלל הסכנה של תשעת הימים, שכל אחד יודע על זה מהסבתא,

לא לחלל שבת, ואולי יצא לו מתיקות של השבת,

לשבתות האחרות. סתם אני אומר רעיון בגלל שכבודו אמר, שאלה אחרונה.

התשקורת לא תפרסם את זה. לא, אנחנו, בערוצים שלכם, בשופר. הנה, אמרת עכשיו זה בשידור חוזר, שידור ישיר,

בכל העולם שמעו אותך.

תוכל לראות עצמך בעוד כמה שעות אומר את זה,

וכל מי שיסתכל בשידור החוזר,

שמע את ההצעה לגבי שבת חזון.

תודה רבה. חזק וברוך.

יהודי יקר, יהודיה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,

אינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב עתיתיהו 10,

בני ברק,

או לטלטל למספר 03-677779 וגם לפקסס ל-036765320.

כתובתנו באינטרנט

www.shop.net

ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה מ-500 הרצאות של הרב אמנון יצחק שביטה.

ולכן, ניתן לרכוש משרדי שופר,

בעיוותו בצפייה.

שחרור אונים

אנציקלופדיות

ספר עולם התשובה

ניתן להוריד הרצאות לנגן MP3

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת וחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.