יש לה פי מליון א

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, בעזרת השם נעשים נצליח, והשם עלינו ברחוב ירוויח. הערב הזה יהיה להצלחת משפחת ג'ובאני,

לימורה ושמחה ולכל משפחתם.

בריאות איתנה וזכור המונח ומעיידים.

חזרה בתשובה וזירוק גדול לשמועם בן שמחה.

יצחק בן שמחה הזכיר לזרח חיים וקיים, וחזרה בתשובה.

רפואת הביקש והבוקר נוסף שלום, אין שמחה, בידי אמת שמחה, זיוו ובול.

רפואת נתניה ותסוזן, הצלחה להראה ליהודה ולמשפחתו,

ידעים ליהודה ולמשפחתו.

להצלחת ראם שופרדו ועבד הער ולמשפחתו.

תודה מיוחדת לחבר מועצה מנחם אשפה ולעזרה.

רפואת סלרסיה, גדול מרים,

רפואת מריח,

אריאל ודמואל סלמונה.

רפואת אמירותי, רומון בטומי.

רפואת תמר, בת שרה לנדה קלה ולנשפת המנוח, ביטאי בן ביושר.

אנחנו נגיד כמה דברי תורה מפרשת השבוע,

ואחרי זה ניתן אפשרות לשאלות וקשיבות לציבור.

נענה גם לשאלות האלה ששאלו אותנו חלק מן השוהדים דרך האינטרנט בשידור ישיר,

דרך אתר שופר.tv,

ובעזרת השם נחלק לכם גם מתנות בסוף.

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור, זה הדבר אשר ציווה ה'.

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל מכאן שבני ישראל עוברים בבל יחל, והן עובדי כוכבים חוברים בבל יחל.

איש כידון נדם וכו', לא יאכל דברו וכל היוצא מפיו יעשה.

הציווי הזה הוא רק לישראל שאסור להם לחלל את דבריהם. כשהם אומרים משהו,

מוצא שפתיך תשמור מה עשית.

והאיסור הזה הוא נמצא רק בישראל ולא בעובדי כוכבים, דהיינו לא בגויים.

התורה הזהירה מאוד בבני ישראלים הצעירים שלא יחללו את דבריהם,

כיוון שהדיבור של ישראל הוא יצירה.

אדם שאומר משהו ויוצא מפיו והוא ישראלי,

אז זה יצירה.

כי הדיבור עושה רושם כביר בכל העולמות,

יוצר ומקדש את כל מערכות הטבע,

ולכן התעלמות מן הדיבור נחשב להחזרת קדושה למצב של פונים.

בעצם שהוא עבר משהו כביכול קידשת אבל,

ואם הוא חוזר פה מן דבר, הוא יחזיר אותו לפונים.

לא יחל,

לא יחזיר אותו לפונה.

אדם בישראל שמדבר יוצר הוויות חדשות.

ואם הדיבור האחר סותר את הדיבור הראשון,

הראו כי מחרים יצירות שכבר נצלו להיות קיימים.

ולכן התאיל לעיין אותנו לקדושת המשימה הקדושה של קיום, מוצא שפתיך תשמור.

ואם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ועשרה מאמרות,

ויאמר ויאמר ויאמר ה' קדשי הארץ ויאמר ה'

יקבעו המים במקום אחד את רעי היבשה,

ויאמר ויאמר ויאמר ויאמר ועשרה מאמרות נברא העולם,

ונפרעים מכל מי שמחלל את קיום העולם שנברא במאמר,

הרי בזכרם פין כל ישראל במאמרו יוצר,

ואם במוצא פין יוצר עולם קטן,

אחר כך משנה דיבורו מחלל,

הרי ראוי לו עונש כבר על הרס זה.

אדם מקדש אישה בדיבור שאומר הרי היא מקודשת לי ברקידת משה ישראל, זה לא אמירה סתם, סתם הוא אומר איזה משהו.

באותו רגע

היא מותרת לו ואסורה לכל העולם.

מי קבע?

הדיבור.

כשאדם הולך עם שן לבית המידש ואומר על איזה קורבן, על השן,

קודם הוא יעשה על זה עודי.

עכשיו הוא אומר עליו שזה קורבן,

הוא הופך להיות הקדש,

אי אפשר לגעת בו,

זה רק מיועד למטרה שהוא הקדיש אותו.

אדם שנודל נדר,

הנדר הזה תופס.

אם הוא מחלל אותו חלילה, אנוש יענש,

וכן הלאה.

אדם שלא אומר, הרי אני כותב לשם קדושת ספר תורה,

ספר תורה שהוא כתב זה כמו נייר של חומש.

אין בו שום קדושה.

אבל אם הוא אמר,

הרי אני מקדש,

הרי אני כותב לשם קדושת

ספר תורה,

מאותו רגע היריעות האלה מתקדשות,

והספר מקבל קדושת ספר תורה. בלי זה לא.

מי גרם? הפה.

לכן התורה מקפידה ואומרת מוצא שפתיך תשמור ועשית.

לא יאכל דברו,

כי כל היוצא מפיו יעשה.

הזוהר הקדוש אומר, דברי ישראל כשבועה.

אם יהודי דיבר משהו בפה והוא לא מקיים,

זה כאילו עבר על שבועה.

מצינו בגמרא,

חכם שטימא,

אין חברו רשאי לטהר.

אחד הלך אצל חכם, שאל אותו באיזה דין,

אמר לו טמא.

אם הוא אמר טמא,

אם הוא ילך לרב אחר,

הוא צריך להגיד לו שהוא כבר היה אצל פלוני,

ולהגיד מה הוא אמר.

כי אם הוא טימא, חברו לא רשאי לטהר.

למה?

אם הוא אסר,

אין חברו רשאי להתיר.

הרן, רבנו ניסים, מפרש

בשם רעבד,

מה הטעם?

זה לא משום כבודו של הראשון, שאם הראשון החכם אמר,

אז שהשני לא יבטל דברו משום כבודו.

לא בגלל הכבוד של הראשון,

אלא משום שכיוון שאסר אותה הראשון, החכם הראשון אסר,

אז הוא הפך את הדבר שהוא דיבר עליו כאילו חתיכת איסור,

וזה כבר הפך להיות מציאות.

אם הוא אמר אסור,

זה כמו מציאות של איסור,

ואין לה שוב היתר.

אפילו עם יתיר השני זה לא חוזר להיות מותר.

כל זה מדובר כמובן בדבר שתלוי בשיקול דעת.

כיוון שהוא משיקול דעת קבע שזה אסור או טמא,

זה נשאר כך.

אבל אם הדין לא עימו בכלל והוא טעה בכלל בדין,

זה לא מדובר.

מכאן רואים שבדיבורו של אדם יש משקל וכוח השפעה לעשות רושם על הנידון ולאוסרו.

דיבור שיצא מפי חכם

שינה את המהות לעשותו איסור.

בחינה של צדיק גוזר וה' מקיים.

אמירה שיוצאת מפיו

זו מציאות.

זה כוח הדיבור של המקדש או האוסר

שהקדוש-ברוך-הוא הטביע בנפש הישראלית.

אבל זה רק בנו נמצא,

ולא נמצא באומות העולם.

לכן כתוב, וידבר משה ראשי המטות לבני ישראל

ולא לאומות העולם.

אז שכל אחד יעריך מה הכוח שלו בפיו.

לכן ברכת הדיוט לא תהיה קלה בעיניך,

וקללת הדיוט גם לא תהיה קלה בעיניך.

הפה של יהודי

זה פה קדוש

שיכול לעשות לכאן ולכאן.

רבי אליעזר המודעי אומר, המחלל את הקודשים ומבזה את המועדות,

אף על-פי שיש בידו תורה ומעשים טובים,

אין לו חלק לעולם הבא.

אדם שמחלל את הקודשים ומבזה את המועדות,

לא משנה כמה מעשים טובים יש לו, אין לו חלק לעולם הבא.

פרש החסיד

רבי יוסף יעבץ,

שם בזה אומר חולין היו קודם לכן.

למה?

הוא אומר, הקודשים האלה שהפכו להיות קודשים קודם היו חולין.

אז הוא רואה את זה כדבר קל.

כאילו עצם זה שהם נתקדשו על ידי אמירתו זה לא כלום, כאילו, חולין הם.

ולא ידע כי חל שם שמים עליהם

ואינו יודע להעריך ולהבין את סוד נפש ישראל

ואת קדושת פיו.

והנה לנו דוגמה, ויאמר אברהם,

אנוכי אישבע.

צריך לומר, וישבע אברהם,

ללמדך, כיוון שקיבל על עצמו להישבע נעשה כאילו נשבע, אף על-פי שלא נשבע.

מכאן אמרו דברי ישראל כשבועה.

וכן אמרו, זיכרונם לברכה, אמירתם של צדיקים,

מעשה.

גם אמירה של צדיקים היא כבר נחשבת מעשה.

כמו שכתוב, אך אם אתה לו שמעני, נתתי כסף השדה.

אברהם אומר לעפרון,

אך אם אתה לו שמעני,

אתן כסף השדה. הוא לא אומר, נתתי.

בעצם זה שהוא אומר אתן, זה כבר נתתי,

כי אמירתם של צדיקים, מעשה.

והרב הגאון הצדיק הקדוש, רבי אברהם גרודנסקי, זכר צדיק וברכה,

ויש אומרים שהוא מביא את זה בשם הרי מיגש על מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, דן חברו לכף זכות,

דנין אותו לזכות.

אם אחד דן את חברו לכף זכות, גם בשמים דנים אותו לכף זכות.

למה?

כי בשמים מתחשבים עם דעתו ודיבורו של אדם.

רושם והשפעת הדיבור מכריעה בשמים.

אז אם אדם מוציא מפיו

דברים בשבח,

ובזכות חברו הדברים משפיעים בשמים ומודדים לו מידה כנגד מידה,

שגם אותו דנים לזכות בשמים.

עד כאן מה שהתורה אומרת לנו בקצרה בעניין כוח-הפה של היהודי והיהודייה.

עכשיו בואו נראה מה אומרים לנו חכמים,

שנבין במצב שבו אנחנו נמצאים.

אתם יודעים שכרגע יש כמה סוגיות קשות שעולות בציבור הישראלי בעניין הקודש, בעניין החרם,

בעניין השמאל,

בכל מיני עניינים שעולים על הפרק, אוהלים יש,

הרבה דברים יש עכשיו בתקופה האחרונה.

בפרשות נטות

היא נפתחת בדיני נדר ושבועה, כמו שאמרנו,

שנאמרו על-ידי משה ראשי המטות לבני ישראל.

ונשאלת השאלה,

מדוע מציינת התורה שהפרשה הזו נאמרה אל ראשי המטות?

למה לא נאמרה הפרשה ישר לכל ישראל? למה אל ראשי המטות?

הרי כל המצוות נאמרו תחילה לראשי העם, קודם שבו לפני שאר בני ישראל.

ובכלל,

בכל הדברים תמיד דיברו אל הראשים קודם ואחר כך אל העם.

מה ראה מקום לציין פה שוב פעם שדיברו אל ראשי המטות?

אומר החתם סופר,

מנהגו של עולם הוא שראשי המטות,

המנהיגים והעסקנים למיניהם,

נודרים ומבטיחים להמון העם הבטחות שונות,

ופעמים אף נשבעים על קיום דבריהם,

ובסופו של דבר אינם מקיימים כל מה שהבטיחו,

וגם עושים דברים המנוגדים למוצא פיהם.

מציאות עגומה היא שדווקא מנהיגי ציבור,

שחייבים לשמש מופת ודוגמה להמוני העם במעשיהם ובמידותיהם,

מועדים לשנות מדבריהם בלא ניד עפעף

ולבטל במחיית הבטחות שניתנו בנדר ובשבועה לבני העם.

לכן, קוראת כאן התורה במיוחד אל כל אחד מראשי המטות,

לא יחל דברו,

ככל היוצא מפיו יעשה.

אבל איך חיים היום

כל המנהיגים שיש?

על-פי סקרים,

על-פי רחשי הציבור, על-פי לחצים,

בין מהציבור, בין מהחברי הכנסת, בין מאמריקה וכן הלאה.

הוצאנו פעם קלטת על ברק המזגזג

ועל ביבי ההגה,

ורואים שהם רק

מזיזים אותם כמו הגה.

אם הימין לוחץ,

אז הם מסתובבים ימינה,

שמאל לוחץ,

מסתובבים שמאלה.

מפחידים אותם במלים דמוקרטיה,

חורבן, המדינה תלך, וככה.

כמה תזוזות כבר עשה ביבי בשבוע האחרון,

וכן הלאה.

על הפרשה הזאת

הוא היה צריך לשבת ולעמוד ולדקדק וללמוד

מה כתוב לראשי המטות,

לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה.

אין היום מנהיגים אמיתיים.

מה שהוא אומר בהתחלה הוא לא מתכוון בסוף, גם לא באמצע.

מה שיהיה נראה אחר כך.

קודם תבחרו בי, בינתיים אני מבטיח ככה,

ואחר כך הוא יגיד לך שמה שרואים מכאן לא רואים משם,

ומה שרואים משם לא רואים מכאן.

וככה

זה ממשיך והולך, וכמובן שכולם אצים רצים להאמין מחדש

בכל ההבטחות

שלא יהיה להם שום קיום.

לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין, רש״י אומר.

בעניין זה אומר הצדיק רבי מנחל מנדל מקוסוב,

מי שנזהר תמיד

שלא לעשות דבריו חולין,

ומקפיד לכבד כל דיבור שלו כדבר קודש,

זוכה לכך

שאף הקדוש-ברוך-הוא מכבד כראוי את מוצא פיו

ואת רחשי שפתותיו,

ומתקיים בו.

ככל היוצא מפיו,

הקדוש-ברוך-הוא יעשה.

מה שיוצא מהפה שלו,

כיוון שהוא לא מחליף בדיבורו,

השם יעשה שהוא יהיה בבחינת צדיק גוזר, והקדוש-ברוך-הוא מקיים.

רבי יהושע בן-לוי, כשבא מלאך המוות להמיתו,

חטף לו את החרב וקפץ לתוך גן-עדן תחתון,

גן-עדן תחתון, למי שלא יודע, זה בגבול הארץ,

במרחק קטן מהקרקע, בלתי נראה,

רק לאלה שהם רוחניים לגמרי,

או כאלה שעומדים להיפטר מן העולם,

והוא קפץ.

אז מלאך המוות התחנן, אתה לא יכול לקחת לי את הכלי שלי שאיתו אני עושה את העבודה, את המלאכה.

אז הוא בא לבית-דין,

בית-דין של מעלה ובית-דין של מעלה.

אמרו לקדוש ברוך הוא, הוא אמר, תבדקו אם הוא פעם אחת

המיר

את דבריו, כי הוא נשבע שלא יחזיר לו את החרב.

בדקו ומצאו שמעולם לא המיר את דברו ולא חילל את דברו, ולא היה דבר שהוא הפר את נדרו

ואת שבועתו, תמיד קיים הכול.

אז הייתה בעיה להוציא ממנו.

אז הקדוש ברוך הוא ביקש ממנו שהוא יחזיר.

ואז הוא החזיר לו, ורבי יהושע בן הנביא נכנס חי בגופו

לגן העדן.

הוא אחד מהעשרה שנכנסו כך לגן העדן.

אז רואים שמי שלא מחלל את דברו ועושה אותו חולין,

ככל היוצא מפיו יעשה, זה לא רק אמירה מה הוא צריך לעשות,

אלא זה גם רומז,

שככל היוצא מפיו יעשה הקדוש ברוך הוא שיתקיים.

המגיד רבי צבי הירש מבודיסלוב

פירש את הכתוב בדרך חסידות ומוסר,

איש כי ידור נדר,

ודאי שלא יאחל דברו ויקיים את הנדר בלא כל סטייה.

אולם התורה מצווה כאן לנדר דבר נוסף,

ככל היוצא מפיו יעשה,

והכוונה שיעשה את הנדר באותו חשק,

באותה התלהבות

שהיו קיימים אצלו בשעה שקיבל את הנדר.

כי ברגיל אדם נודר מתוך רצון עז והתלהבות רגשית,

וכשנעשה קיום הנדר פעמים,

בהרבה אי-רצון מופגן,

והנדר חש אז כמי שקפאו שד.

ככה זה בדרך כלל קורה בסוף.

לכן התורה אומרת

שהרצון וההתלהבות של הנדר לא יפוגו גם בשעת קיום הנדר,

ככתוב, ועשית כאשר נדרת.

בואו נראה דוגמה נוספת של מנהיג,

משה רבנו.

כתוב ויקצוף משה על פקודי החיל.

הם נצטוו להרוג,

והם לא הרגו את הנשים שהחטיאו אותם.

ואז מה קרה?

אומרים חכמי ישראל שמשה ענב מאוד מכל האדם, שהעביר על מידותיו פעמים רבות,

יודע בשעת הצורך גם להרים את קולו ולנזוף במלים בוטות בשרי אלפים ובשרי המאות

ששבו עטורי ניצחון משדה המערכה.

בכך גילה משה רבנו סגולן מדינה של מנהיג

שאינו חושש להתייצב יחידים מול רבים ואינו נושא פנים לגיבורים אמיצי הלב,

כשהשעה צריכה לכך,

כי זאת יש לדעת.

לא תמיד יכול המנהיג לגלות ענווה וסלחנות כלפי הבריות,

ופעמים עליו לנהוג בתקיפות רבה ולהוכיח את בני עמו החוטאים כדי להשיבם דרך הישר.

בעניין הזה היה אומר רבי פנחס מקוריץ

מבחירי תלמידי הבעל שם טוב,

אני מתאמץ כל ימי להחזיק באמתחתי את מידת הכעס

ולהוציאה רק בשעת הצורך.

כתוצאה מכך אני שולט במידה הרעה הזו,

ואין היא שולטת בי.

בעצם, הרי לא נצטוו מתחילה להרוג את הנקבות. אם כן, מדוע קצף משה עליהן?

אלא, מכאן ראיה, כי דבר שהשכל מחייבו יש לעשותו מבלי לחכות לפקודה.

לפיכך אמר גם בלעם,

חטאתי כי לא ידעתי, כי אתה ניצב לקראתי בדרך.

בלעם,

שלא ראה את המלאך,

אמר, חטאתי. למה אתה אומר חטאתי?

אתה לא ראית.

אלא מה? דבר שהשכל מחייבו יש לעשותו גם בלא פקודה.

אם האתון עוצרת,

אז אתה צריך להתבונן על מה ולמה היא עוצרת.

לכן הוא אמר, חטאתי, שאם אין אדם מבין דבר

שיש להבינו,

הרי זה בגדר חטא.

ויש עוד דבר נפלא בפרשה.

עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש ונקרב את קורבן ה'.

כתוב במסכת שבת, לא נפקד ממנו איש לעבירה.

עם ישראל חטאו בבנות מדין ובנות מואבי ומתו 24,000 איש בגלל העצה

של בלעם.

אחרי זה הם נצטוו נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים.

אז הם יצאו למלחמה לנקום את הנקמה מהמדיינים, על שחטיאו אותם וגרמו להרג רב בישראל.

ועכשיו, כשהם ניצחו במלחמה הזאת והרגו מהמדיינים,

אז היו שם בנות מדין, ואת אלה הם לא הרגו.

ומשה כעס עליהם מאוד ואמר, הן-הן היו.

אלה היו הסיבה והשורש לכל החטא

וכל מה שנפלו.

אז איך אותם לא הרגתם?

מכל מקום, כשהם היו שם, והיתה להם אפשרות, הרי הם יכולים לקחת

אשה יפת תואר, אם רואים אותה, הם יכולים במלחמה להיות אתה פעם ראשונה, כמו שאומרים.

לא נפקד ממנו איש לעבירה, הם אומרים למשה.

אמר להם, משה, אז למה אתם מקריבים קורבן?

אם כן, קורבן זה למה?

אמרו לו, מידי עבירה יצאנו,

מידי הרהור לא יצאנו.

אז אלה שיצאו למלחמה, אלף למטה, אלף למטה, 12,000,

אחד מהם לא עבר עבירה,

אבל הם הודו שהרהור היה להם.

אז נשאלת השאלה, מה ראוי להמתין

עד כה בהקרבת קורבן זה?

למה לא הקריבו מייד כשהם באו

מהמלחמה?

אלא אם התחילה הם היו סבורים שהרהור בלבד,

בלי מעשה עבירה,

אין בו כלום,

והוא לא טעון כפרה.

אבל כיוון שהם שמעו מצוות הגעלת כלים,

שמשה ציווה להגעיל את הכלים שהביאו ממדיין, בשלל,

שאף-על-פי שהכלי טהור כולו

ואין בו שום איסור,

בכל זאת יש להגעילו.

למה להגעילו?

כדי להפקיע ממנו את טעם האיסור הספוג בדפנותיו.

סיר שבישלו בו, נגיד, מאכל אסור,

אפילו עם ניקוד הסיר והכול,

עדיין בלוע בתוך הדפנות שלו מהבישול הדבר הטמא,

שבישלו בו.

אז צריך להגעיל אותו.

כשם שבולעו,

כך פולטו. אם הוא בלע בבישול של מים חמים,

מרתיחים מים,

כמו שהוא בלע,

אז הוא גם פולט החוצה,

וככה מגעילים את הכלי ומכשירים אותו.

כשהם למדו את ההלכה הזאת, שצריך להגעיל את הכלים של מדיין,

למדו מזה שגם הרהור הוא עבירה.

למה?

כיוון שהוא נבלע באדם פנימה.

אומנם אין בו ממש כמו מעשה שנעשה,

אבל הוא נבלע פנימה והוא אסור.

וחייב אדם לתאר ממנו כשם שיש לתאר את הכלי מהטעם של האיסור שנמצא בכלי.

אין איסור ממש, אבל טעם

של איסור יש בפנים.

אז אם טעם כעיקר,

אנחנו אומרים שהטעם הוא כמו עיקר האיסור,

ממילא מחשבה היא כמו מעשה והיא טעונה כפרה.

לכן

הם אמרו שהם רוצים להביא קורבן

כדי לכפר על ההרהור,

לאיזו דרגה הם הצליחו להגיע מעצמם

בשביל שלא היה בהם שום סרך של עבירה כלשהי.

ועכשיו

נראה עוד שני דברים.

אחד מתלמידיו של רבי ישראל, מאיר הכהן מראדין, הבעל החפץ-חיים,

נתמנה לכהן כרב

באחת מהעיירות ליטא.

כיוון שהאיש היה צעיר לימים וחסר ניסיון ברבנות,

אז הוא ביקש מהרב הדגול שידריכו כיצד עליו להתנהג עם אנשי הקהילה.

אמר לו החפץ-חיים, לתלמיד,

בפרשת מטות, הפרשה שלנו,

קורא משה רבנו לבני ראובן ולבני גד ואומר להם, והייתם נקיים מאדוני ומישראל.

דברים אלה צריך כל רב ומורה הוראה בישראל לחרות על לוח לבו,

לנהוג לפיהם כל ימי חייו.

בראש ובראשונה חייב הרב להשגיח על קיום התורה והמצוות

בקהילתו ולצאת ידי שמים בכל מה שנחוץ,

ככתוב, והייתם נקיים מאדוני.

אחרי כן צריך הרב לצאת ידי חובתו כלפי הבריות,

לכלכל את צורכי הקהילה במקל נועם

ולשמש מופת ודוגמה.

לאחרים ביחסם עם הזולת.

אולם מי שמהפך חלילה סדר זה ורוצה תחילה למצוא חן בעיני בני הקהילה,

רק לאחר מכן בא לצאת ידי חובתו כלפי שמים,

סופו שנכשל בשניהם,

ואין רוח הבריות נוחה הימנו.

זאת אומרת, לכן מדקדק הכתוב ואומר,

וייתם נקיים מה' ומישראל.

קודם מה'

ואחר כך מישראל.

ודבר אחרון,

בנו לכם ערים לטפיכם וגדרות לצונעכם והיוצא מפיכם תעשו.

אדם שמחבב

את הממון

והוא להוט אחריו,

אומר הכתב סופר, בנו של החתם סופר,

מי שמחבב את הממון והוא להוט אחריו,

אין לתת אמון בדברתו,

שכן תאוות הממון מביאה את האדם

לידי הפרת דבריו.

שמעתם?

עצה לכל החיים.

אתם רואים בן אדם שלאות אחר ממון, אל תסמכו על מה שהוא מדבר מפתיע.

הנה מצינו במדרש,

אמרו בני גד ובני ראובן

למשה רבנו,

גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו.

כשעם ישראל

היו צריכים להיכנס לארץ-ישראל,

בני ראובן ובני גד

ביקשו להישאר מעבר הירדן, מזרחה,

בארץ עוג וסיחון שנכבשו,

כי שם זה היה מתאים להם מבחינת המקנה הרב שהיה להם,

והארץ היתה פורייה ומתאימה.

אז הם ביקשו להישאר כאן

ולבנות גדרות צאן.

גדרות צאן נבנה למקננו, הם הזכירו קודם את המקנה,

ואחר כך, וערים לטפנו.

כאילו העיקר זה קודם הבקר ואחר כך זה הטף.

ואילו משה אמר להם, אל תהיו עושים את הטפל לעיקר,

והוא ענה להם,

ערים לטפכם

וגדרות לצונאכם.

קודם כול, תדאגו לילדים ואחר כך לרכוש, לבקר וכו'.

לפיכך, מוסיף משה ואומר להם,

אם אתם תשרשו מקרבכם את המידה הרעה הזאת לחבב את הרכוש יותר מן הטף,

אם אתם תעבדו על זה שתורידו ותשרשו, תעקרו מן השורש

את החיבוב שיש לכם לממון יותר מן הטף,

אז והיוצא מפיכם תעשו,

אז יהיה אפשר לסמוך על הדברים שלכם מתוך ביטחון שתקיימו.

אבל כל זמן שאתם עדיין מקדימים את הרכוש לטף,

אין לסמוך על דבריכם.

אבל אם אתם תהפכו

את העיקר לעיקר ואת הטפל לטפל כמו שצריך, שהטף הוא העיקר והבקר הוא אחר כך,

אז אומר להם,

בנו ערים לטפכם וגדרות לצונאכם,

אז ויוצא מפיכם תעשו,

יהיה בטוח שתעשו את מה שאתם אומרים.

זאת אומרת, התורה מחנכת אותנו בעניינים האלה של שמירת הפה, הבנת כוחו של הפה, מסוגלותו.

ואם אדם רוצה שגזירות שהוא גוזר, בקשות שהוא מבקש,

ודברים כאלה אכן יתקיימו,

יש לו עצה לשמור על הפה שאכן ימלא את מה שהוא אומר.

אם הוא ימלא תמיד אחר דבריו,

בבחינת נשבע להרע ולא ימיר,

לא ימיר את דבריו,

אז ככל היוצא מפיו יעשה הקדוש ברוך הוא שיתקיים.

זה נקרא פה קדוש.

בשעה שהוא אומר משהו,

בשמיים לא משנים את דברו. כמו שהוא לא משנה,

גם בשמיים לא משנים את דברו.

אז הנה יש לכם עצה. גם אם עד היום לא הייתם כאלה,

תשובה אפשר לעשות תמיד.

מהיום אפשר לחזור בתשובה ולהחליט שמהיום

פיו ולבו שווים.

מה שהוא אומר הוא מתכוון,

ומה שהוא מתכוון רק הוא אומר והוא מקיים.

ואז הקדוש ברוך הוא ייתן כוח

שכל מה שיאמר אכן יתקיים.

עד כאן ההקדמה, ולמי שרוצה לשאול שאלות,

אשתדל לענות בעזרת השם.

בבקשה.

בינתיים אני אברך עד שתאזרו אומץ.

חיים שמעון בן שרה,

רפואה שלמה מהרה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה.

מי שתרם פה מניה,

פאר בן כוכב הפרנסה וזיווג הגון, חוזר מהרה ובנקל.

תרמו מניה, חיים אברהם ישעיהו בן ביילה פולג,

שתצא ממנו המחלה הארורה ותחבור לאסד, נשיא סוריה.

עוד מניה לעילוי נשמת דוד בן רבי מרדכי, מנוחתו עדן,

לרפואה של רוזיה בת זלתה,

שתחיה לחיים טובים וארוכים,

רפואת יששכר דב בן רוזה,

מהרה.

שאלה, כן?

תן ליהודי שם שמצביע.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב ומבורך.

לפני משהו כמו כמעט שנה אולי נפגשנו בפתח תקווה,

ושם אמרתי לרב שיש לי חובות גדולים.

אני נמצא בכולל, לומד יום שלם. שאלתי את הרב אם לעבוד חצי יום, משהו כזה. הרב אמר,

הגזירה צוחקת להשתדלות,

ולהמשיך לשבת וללמוד.

אני מתחזק באמונה ובביטחון, ברוך השם. רבנו בך ישר, הביטחון,

רבי אהרון רטא,

אבל מרגיש שהכול סתום. זאת אומרת, עדיין מצד החובות,

יש איזה מרע באבות,

לובה רשע ולא ישלם, שזה מאוד מהדהד לי בראש כל הזמן.

שאלה, מה אפשר לעשות בשביל לפתוח את הצינורות, כמו שאומרים?

קודם כול, מזיב פניך אני רואה שהלימוד משפיע עליך.

ברוך השם. מצד שני,

הגזירה עדיין מלגלגת להשתדלות,

ואתה תמשיך,

והקדוש ברוך הוא מחכה,

עד שיגיעו מים עד נפש, כמו אצל נחשון,

וברגע אחד הוא יפתח לך הכול.

בעזרת השם. השם ייתן לך את אורך רוח, זה הניסיון.

הניסיון זה רק אורך רוח.

הפתרון נמצא.

הרב יברך אותנו עוד פעם.

שהברכה שלי הקודמת תתקיים מהרה.

אמן.

תהיה בריא.

המלאך הגואל אותי. שאלה נוספת.

כן, הנה מחור צ'קפון.

אליהו בן עידה וכל הילדים דניאל, יהונתן, הודיה ושרה יזכו לעבוד את השם בשמחה ובאהבה.

בבקשה.

כבוד הרב, יש לי שאלה.

תעמוד. תודה.

למה בורא העולם ברא את העולם לפני תשע״א שנים

ולא לפני זה? אם הוא קדמון כל כך.

בוא נגיד שהוא היה בונה אותו לפני אלף תשע״א,

עוד אלף נוסיף.

נכון?

היית יכול לשאול את אותה שאלה, נכון?

ואם הוא היה בונה לפני מיליון תשע״א,

גם יכולת להגיד, אם הוא נצחי,

למה הוא בנה רק לפני מיליון?

למה לא לפני טריליון?

ואחר כך היית שואל, למה לא לפני

טריליוני טריליון?

ואין סוף לשאלות.

כשעלה בדעתו יתברך, ככה אנחנו נוהגים לומר, אין לנו ביטוי אחר,

אז הוא ברא את מה שברא.

ואנחנו צריכים לחיות מרגע שהוא ברא.

בשאלות על הקדוש ברוך הוא לפנים,

מזמננו,

אין לנו אחיזה שם.

בקושר אנחנו יודעים

מי שהוא ברא.

אז תרוצה שנדע על לפני שהוא ברא.

ומה היה לפני זה?

הוא לבדו.

פשוט ככה?

ככה.

עוד משהו. אפשר ציצית, כבוד הרב?

בשמחה.

בבקשה.

ידעתני מבטן אמי אשריך במועדון הצץ. ידעתני לראשי, יא עמי נתת לי לשון ליהודי ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

אדם אימי צמתני להושיע עמי פלור נוריד קפויה בת אליס,

רפואה, בריאות ואריכות ימים מהרה.

כן, שאלה נוספת, מישהו הצביע קודם.

כן, לא.

נביא ליהודים מבין-לאומים.

ערב טוב, כבוד הרב.

קיבלת איזה פתק ממני,

איזה ברכה.

אנחנו באמת זקוקים לחסדי השם.

החתן שלי,

בן 38,

לפני עשרה חודשים קיבל גידול בעמוד השדרה,

אחרי ניתוח מאוד מאוד מאוד קשה.

הוא עבר לטיפולים ועד עכשיו הוא בטיפולים.

המצב ממש לא טוב.

הרב אמר, אם הצדיק גוזר, הקשברוך הוא מקיים.

אני הייתי מוסיף לזה, אם כל הציבור הזה, או נאמן בכל העוצמה של הברכה של הרב,

אם הציבור הזה מקבל על עצמו מצווה קטנה מאוד,

אין לנו שום ספק

שהקשברוך הוא יקיים.

והחתן שלי יצברי במהרה.

אמן.

אז אנחנו נשאיר את זה לעוד מעט, בסדר?

כן.

שאלה נוספת.

שאלה נוספת.

שאלה למי? תן לו פה שאולה ראשונה.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

אני דתי לשעבר שחוזר בתשובה.

זאת אומרת, אני בגיל 15-16 יצאתי בעקבות כפייה דתית,

ולאחרונה, בשנתיים האחרונות,

גיליתי דברים שגורמים לי לחזור בתשובה, כגון חלומות.

הרב מדבר באחת ההרצאות שלו

על אדם שחולם רע,

זה אומר שהוא אדם טוב, ולהפך.

אז אני רוצה לשאול כמה דברים.

אחד מהם זה מה קורה אם אני חולם חלומות על קדושה,

האם זה רע או לא.

זאת אומרת,

שלוש פעמים חלמתי איך באתי לעולם בדיוק,

פעמיים חלמתי את קבר יוסף,

שהוא גבה,

שאי-אפשר לראות אפילו, ופעם אחת חלמתי את

בית-המקדש בירושלים.

זאת אומרת שהוא נבנה,

שהוא שובר את כל האבנים שמסביבו את כל הבתים מסביב, הוא נבנה.

פשוט.

מתי זה היה?

אני חולם את זה

מדי חודשיים-שלושה, אני חולם את הדברים האלה, ובשנתיים האחרונות אני חולם את כל החלומות האלה.

ואני מקבל הרבה סימנים.

מה היה החלום הראשון שחלמת?

שבאתי לעולם, זה השלוש פעמים.

שממש בתיאור מלא על איך נבנה הירח ואיך נראה הירח ואיך נראה השמש,

שהירח זה החמה, וכביכול זה מלאכים ששומרים עלינו משם,

והגיהנום, כמו שנמצא רחוק מאתנו, שלא נסרב בו, זה נמצא בשמש.

אני יכול לספר את כל החלום, אם זה באמת... לא.

זה היה אחרי שמישהו נפטר מהמשפחה אצלכם?

נפטרו אצלנו מהמשפחה,

הכסף והסבתא, אבל זה היה הרבה שנים אחרי.

לא, לא. לפני השנתיים.

לא.

זה היה בשנתיים האחרונות, החלומות האלה. עבר עליך משהו, שינוי, ששינית מקום או שינית משהו לפני שנתיים? שיניתי מבנה חיים.

לא, לא. לפני שנתיים, כשהתחילו החלומות, עוד לא השתנית.

אתה אומר שהשתנית לאחר החלומות.

בעקבות החלומות, יש שאלה. לפני החלומות.

היה איזה שינוי שאתה זזת ממקום למקום, מעבודה לעבודה?

שינית אווירה, חברים, אנשים. כן, פתחתי עסק ו...

שבעסק מה אתה עושה?

התעסק במחשבים ותקשורת.

והיה לך קשר עם אנשים דתיים קצת או משהו? בטח, בוודאי.

בוודאי.

אבל הרבה מאז ומעולם אמרו לי, תשאל, הוא יחזור, יחזור, יחזור. למרות שאני מנסה לעשות דרך-דרך,

ולקחתי על עצמי כמה דברים,

אבל

אני לא יודע, אני מרגיש את הנשמה שלי, שהיא אחרת לגמרי מנשמה רגילה. אני מסתכל על אנשים ואני רואה נשמה.

אני לא רואה בן-אדם בכלל.

אני לפעמים בוכה

סתם דמעה בלי שום קשר. אני יכול לצעוק. אני יכול להגיע למצב

שאני נמצא באולם מלא אנשים באמצע שמחה של אירוע,

ואני מספר פה דברים אישיים ביותר.

ואני יוצא מלא רגע לעין,

ואנשים שמסתכלים עליהם לא יודעים בכלל איך אני בעולם עם כובע,

בלי כיפה.

ואני פשוט עושה קידוש השם. אני מברך את הקהל הקדוש שיחזור בתשובה.

פשוט מאוד.

וזה קורה לי בלי רצון,

זה כאילו משהו שדוחף אותי, אבל לא מובן.

וגם לאחרונה, לפני חודש, חלמתי על שני מלאכים שבאים לקחת אותי,

ושני מלאכים צדיקים, אפשר להגיד.

יש לך הרגשה שאתה משיח?

לא.

בטוח שלא.

לא. אמרו לי על זה בעבר שיש לי נשמה גבוהה, אבל לא

מרגיש שאני משיח.

אני מרגיש שאני צריך לחפש משהו, ברור את התשובה.

אבל לא משיח.

לא.

אני לא אמשיך. זה טוב מאוד שלא תגיע אל בית-משוגעים.

לא, לא, לא. אבל מכל מקום,

הנקודה היא ככה,

כנראה מרגע שאתה נפגשת עם אותם יהודים, שהתחלת לעבוד במחשבים הדתיים,

אז זה עורר אצלך את הנקודה של היהודי שהייתה קודם.

וכנראה שהם היו אנשים יותר עדינים מהכפייה הדתית שאתה ספגת.

ממילא הרגשות שלך התחילו להתעורר.

ואפשר שמן השמים סייעו לך קצת

מהכיוונים האלה, כדי שאתה תוכל להתחיל להסתכל על העולם החומרי לא כמו שהוא מגושם,

זה נכון. אלא לראות דברים יותר רוחניים שבעולם.

זה בדיוק מה שאני, מה שאני קורא לי, שאני מסתכל על דברים.

פעם שמישהו היה,

סתם לדוגמה, שורט את הרכב או משהו, הייתי משתגע.

היום אני יכול להגיע למצב שייקחו ממני הכול, כולל את הבגדים, אני אפילו לא,

זה חומרי.

אני למדתי דבר אחד,

הבוטח בקדוש-ברוך-הוא, הקדוש-ברוך-הוא עושים מבטחו בו, ואת זה למדתי דבר הכי פשוט, בצורה הכי-הכי פשוטה.

אין דבר שאני לא שמתי, ואמרתי, והפלתי, כמו שאומרים בגדול,

על הקדוש-ברוך-הוא, וביקשתי ממנו בלב שלם,

ולא קיבלתי. לא היה דבר כזה בחיים.

כאילו, נענה תחילה, קודם כול, נענה לכל דבר,

אבל יש לזה תנאים,

שאני מרגיש שאני צריך לעשות משהו. היום אתה עושה עדיין במחשבים? כן. כמה זמן אתה משקיע ביום?

בתחום המחשבים או בתולימות הוראה? בעבודה.

בעבודה כל היום,

כולל הלילה לפני.

בכמה זמן אתה מספיק ללמוד?

אני שומע הרצאות של הרב משנת 1990 ומשהו בקלטות.

אני זכיתי להחזיר כמה אנשים. אני כיום מנסה להחזיר אנשים דרך,

לפחות התפילה של הבוקר, של מודה אני,

וזכיתי להמון שיתחילו להגיד מודה אני לפחות, כאילו, את ברכות השחר, ולאט-לאט אני...

אבל לימוד, לגבי השעתיים, אם אנחנו מקוונים לזה של לימוד תורה,

זה לא שאין לי את הזמן,

אני אמה שידחוף אותי בדיוק לזה.

יש לי...

יש לי העצה, בקשה, תבקש מהקדוש ברוך הוא תמיד מתקיים. ביקשתי.

אז זה צריך להתקיים? אמרת שכל דבר שאתה אומר לו, הוא מתקיים.

ברוך השם, כל דבר שביקשתי אני לא מתקיים. גם זה צריך להתקיים.

נכון. אז מהיום אתה מקיים?

בעזרת השם. שעתיים בתענית דיבור כל יום.

אוי.

מה אוי?

זה קצת חשוב. מתוך 24 שעות?

אני יכול להבטיח לך שמתוך שנה אני שש שעות לא יכול לדבר,

אבל זה לא מתוך תענית.

אבל 24 שעות כל יממה אתה לא יכול שעתיים לתת לקדוש ברוך הוא.

בלימוד או בתענית דיבור? בלימוד עם תענית דיבור.

אני, האמת היא, צריך ללימוד בחברותה.

אין בעיה, יש חברותות. לא חסר?

אפשר לסדר?

אוקיי. עכשיו עוד שאלה בהקשר הזה לרב. כן.

יש לי מחשב נייד קטן.

לא לפטופ, זה מיני לפטופ, משולב טלפון.

והורדתי לאחרונה למחשב את כל הגמרא, את כל התהילים, את כל התורה למעשה, את כל הסידורים. אם אתה יכול ללמוד מתוך זה?

השאלה לא רק אם אני יכול ללמוד מתוך זה. השאלה, אם זה דבר שזה הופך לקדושה או שפשוט מאוד לא להתייחס לזה ככה. כי אני הבנתי שלציצית אתה יכול להשתמש בשירותים, אין בעיה, זה בסדר. אתה יכול להיכנס אתה, כן. כן. אבל זה שכתוב בו את שם השם,

וגם נוסחים של סידורים וגמרות. אם המחשב סגור, אין שום בעיה.

אבל צריך להתייחס אליו כקדושה. זאת אומרת, צריך מנשק... לא.

הבנתי.

אז החלטנו.

אני אשתדל להתקבל על עצמי, למרות ש... מה הבעיה? אני אתן לך ציצית שתעזור לך.

יש לי.

עליך? כן.

אני אתן לך לשבת.

אני... אוקיי.

כך.

בכבוד.

תודה רבה.

השם מברך אותך שתצליח. עוד שאלה אחרונה. כן.

בתפילת הבוקר בשני וחמישי שומרים על נפילת אפיים,

מותר להגיד את זה ביחיד?

נפילת אפיים? כן.

ויעבור ביחיד?

אבל משנים שם.

במקום שם השם אומרים מצפץ מצפץ.

מאותו?

מצפץ מצפץ מצפץ מצפץ מצפץ. כן. זה שם השם באתבש.

אוקיי. תודה.

שם יש שאלה בסוף.

בסוף. בסוף. בסוף. כן.

נכון.

כבוד הרב, שאלה בעניין המוזיקה, לא אכנס לזה מה מותר לשמוע, איזה זמרי מותר לשמוע, אבל בגדול מוזיקה, למשל, יוונית, דברים כאלה, ערבית, מותר לשמוע?

תראה, קודם כול,

בימות החול אי-אפשר לשמוע מוזיקה לשם שמיעת מוזיקה, אלא באירועים של מצווה,

כגון חתונה, ברית וכו'.

מוזיקה של גויים שהיא ניטרלית,

שהיא לא עגבים וכל מיני קשקושים כאלה או לכלוכים,

יהיה מותר לשמוע, אבל שוב פעם, במקרים כאלה, שזה מותר.

לא בימות החול, כי בימות החול

יש גזירת החורבן,

שאנחנו, אתה יודע, עדיין

מתאבלים על בית המקדש,

ולכן אנחנו צריכים לדעת

שאי-אפשר לשמוע מוזיקה,

לא רק של כשרים ופסולים, אלא בכלל.

וזה הלכה בתקס,

ושולחן ארוך.

אז יהיה מותר רק שירים כאלה מהסוג הזה, במקרים כאלה שאמרנו,

במקומות של מצווה.

נגיד, אם תהיה חתונה ואתה רוצה לשים מנגינה יוונית שאין לה שום קשר למשהו שהוא,

נהנה מהלחל נטו, לא מהמלים, לא... אמרתי, סתם מוזיקה אפילו, מוזיקה.

ואתה רוצה לשמוע מוזיקה יוונית שהיא לא מחוברת למשהו

שמזכיר משהו של טומאה

או דברים כאלה, יהיה מותר.

לא מזכיר לי. אין טומאי מוזיקה בלי שום קשר. עכשיו, בנוגע לזמרים פה בארץ, אין בעיה לשמוע את כולם, כבוד הרב?

כי זה סתם, שזה יקל עלינו. ההוא שומר שהשאירו, זה לא שומר. אני לא יכול, לא יודע. כדאי להיכנס לדברים האלה ולא לשמוע אותם, או שמה?

וזה עובר לנו באוזן ביומיום.

יש בעיה. אסור לשמוע היום כמעט את כל הזמרים,

שהם מרקידים מעורב או מופיעים מעורב.

הגדר שלהם הוא גדר של מחטיאי הרבים, ועל פי ההלכה אסור לשומעם.

מקובל. תודה רבה. תהיה בריא.

אמן. זה הפסק ההלכה, אם אתה רוצה לראות, זה הפסק ההלכה שיצא בעניין.

כן,

שאלה נוספת.

פה יש יהודי באמצע.

באמצע, כן.

שלום, הרב.

שלום. רציתי לשאול שאלה

לגבי בן-אדם לחברו.

בן-אדם שגונב או שגנב בעבר, בוא נגיד היום שהוא כבר חזר בתשובה,

הוא כבר התקדם קדימה.

הוא בא בעצם בטענה ואומר לי,

תראי, הרי אני אחזור בגלגול חזרה.

אני לא זוכר בדיוק למי גנבתי,

מה גנבתי.

באיזשהו שלב יש עלי איזשהו קפדה בעולם.

אז שמרנו להיכנס לתהליך של חזרה.

אני מקום אחריו יחזור לעולם. כשאני אחזור לעולם ואני אתחיל את הסיבוב מחדש,

אני אלך על זה בצורה יותר טובה.

קודם כול זה שטויות ועוולים, מה שנקרא ביידיש.

למה?

הוא לא קובע את המסלול, איך הוא יחזור,

כמה זמן הוא יהיה בכף הקלע,

כמה הוא יהיה בגיהנום,

כמה הוא יהיה איפה שיהיה,

עד שיחזירו אותו בגלגול על מה שהוא חייב.

דבר שני, מי שבא לפה בגלגול,

הוא לא יודע על מה הוא בא להתגלגל.

אז ממילא אם הוא ייכשל עוד פעם.

העצה היא פשוטה.

מה שאתה גזלת אתה צריך להחזיר לאותם אנשים שאתה זוכר.

אנשים שאתה לא זוכר,

ובאמת אתה לא זוכר ואין לך דרך לזכור ולהחזר במישהו שיזכיר וכו', ועשית את כל ההשתדלות,

אתה צריך לשער מה היה סכום הגזלות שאתה גזלת,

לפי הערך של זמן הגזלה.

לא עם ריבית והצמדה,

אלא לפי ערך זמן הגזלה.

ואז נגיד, אם זה סכום X,

אתה לא יודע לאתר את האנשים,

אתה נותן את זה כמו לארגון שופר,

ארגונים שעוסקים בזיכוי הרבים.

למה?

משום שמן השמיים יגלגלו שהכסף שהוא נתן

אכן יגיע בדרך כלל.

כזאת או אחרת וייהנה את האנשים האלה שהיה צריך להגיע אליהם בדרך כזאת או אחרת.

כיוון שהארגון עוסק בזיכוי הרבים,

ממילא הוא מהנה את הרבים,

אז יהיו להם זכויות בזה.

מה עוד שהוא מייצר זכויות, גם הארגון,

אז ממילא בכסף שהוא שייך להם, כי הוא לא יודע לנקוב במי,

אבל בשמיים יודעים שהוא רוצה להחזיר לכל אלה שהוא לקח מהם, רק הוא לא יודע מי,

אז הוא נותן להם מקום כזה, כך כתוב בהלכה,

הוא נותן להם מקום כזה,

ממילא בן השמים מזכים את אלה שצריכים לזכות

בממון הזה, ובכך הוא מסיים בלי צורך להתגלגל עוד פעם.

עוד משהו קטן. מה אני עושה עם בחור שאומר לי, תשמע,

איך אומרים?

גיהנום יהיה לי. אין לי כבר סיכוי.

אין דבר כזה.

אז למה כמו, כמו, כמו, איך קוראים לו? חוץ מסמנתורגמר, אני לא זוכר מי זה היה,

אחר, זה היה אחר,

שהוא שמע באסקול שאומרת

שאין לו תקנה, ואז הוא הלך והוא תלש צנון מהאדמה.

השאלה היא, מה אני עושה עם כזה בחור שאומר לי, תשמע,

אני, אני, איך אומרים? אם כבר יש לי גיהנום, אז כבר נלך עד הסוף.

נלך כבר עד הסוף.

זה גם כן שטוסים מהבולים.

למה?

משום שתשובה אפשר לעשות ברגע,

ולהחליט ברגע שאני חוזר בתשובה, ואדם יוצא מכל הבוץ.

אז מה כל כך מסובך,

שאדם צריך להגיד, אני כבר בתוך הבוץ? איזה בוץ? אתה יכול כל רגע לצאת ממנו, כי קרוב

אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

תגיד שאתה מקבל עליך תשובה,

תתחרט על העבר,

ואל תחזור על המעשים.

תגיד וידוי ושלום על ישראל.

צא מהבוץ. למה צריך גיהינום וגיהיני גיהינום?

ומדבר האדם כאילו הוא יודע שהוא יעמוד בזה.

שינסה על תנור של שבת, בחום של שבת,

לשבת חמש דקות לפני שבת, כן?

שיספיק להגיע לבית חולים אחרי זה,

ויבדוק האם הוא יכול להסתדר עם חום של 100 מעלות, 180 מעלות. נראה.

אם הוא ידע להסתדר עם זה, באמת שילך על כל הקופה, מה אכפת לו?

אבל הוא לא יכול אפילו עם גפרור להסתדר.

אז מה הוא מבלבל את המוח,

שאם אני כבר בפנים, אז אני אסרב כבר, מה אכפת לי? וזה שטויות.

אז לכן אתה צריך להרגיע אותו,

יש תשובה.

וגם אחר, לאישה אחר,

גם כן, מה שהוא אמר,

זה היה מה שהוא רצה לשמוע,

לא מה שנאמר בפנים.

כי אם אומר לך בעל הבית, צא,

אתה לא שומע לו.

אם אמר לך הקדוש ברוך הוא, צא ממחיצתי,

אין אתה שומע לו.

והוא אמר שהוא שמע מאחורי הפרגוד, שכולם יכולים לחזור בתשובה

חוץ מהאחר.

זה היה מתוך הלב שלו.

הבנת?

משכח גדול.

תודה רבה. תהיה בריא.

כן, שאלה מאחור.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני יוצא עם מישהי דתייה מבית, ואני רוצה ברכה שבעזרת השם יתחתן מהר.

חשוב מאוד. מה השם?

יוסי בן-שמחה.

יוסיו יוסף. יוסף בן-שמחה. יוסף בן-שמחה. ואורנית,

בת אסתר הדס.

ואורנית בת אסתר הדס. בת הדס אסתר.

בת הדס אסתר.

תזכו לבנות בית נאמן בישראל.

אמן. מהרה ובנקל.

אמן.

תלכו אבל לרב קנייבסקי, תשאלו אם אורנית זה שם טוב.

עוד שאלה, הנה שמה בסוף.

הבחור פה שואל אם בן-אדם שנפטר מן העולם

מרגיש יש לו הרגשה מוחשית על הכאב, על הכול.

אדם שמת,

אין מושג מת.

מת מת מתייחס רק לגוף, לגופה.

אבל היא מתה גם עכשיו.

גם עכשיו הגוף שלך מת.

זאת אומרת, מה שייתנו לך מכה כרגע ואתה תרגיש,

זה לא שהגוף מרגיש, זה שהנשמה מרגישה.

כי כשהנשמה תצא וייתנו מכה לבן-אדם,

הוא לא ירגיש.

למה הגוף לא מרגיש אף פעם? הגוף הוא דומם.

כמו שהחולצה שלך דוממת,

והיא לא מרגישה,

אבל אם נותנים לך צביתה דרך החולצה,

ברור שהחולצה לא מרגישה.

גם הגוף לא מרגיש.

רק הנשמה. אם תצא הנשמה ויצוותו בן-אדם מת,

הוא לא ירגיש, הוא לא יעשה איי, הוא לא יזוז.

כי רק הנשמה מרגישה.

אז מי מרגיש? הנשמה.

והנשמה היא רק נפטרת מן הגוף, היא לא מתה.

היא קיימת לנצח,

כי חלק אלוקה ממען.

ממילא כשהנשמה נפטרת, הכוונה עוזבת את הגוף,

ודאי שהיא חשה ומרגישה ויודעת.

תודה.

שאלה נוספת.

הרב דיבר על מנהיגות, על הנהגה.

כן.

ומתגנבות כאלה שמועות כאלה או אחרות, שהרב, יכול להיות שיתחיל בעזרת השם אולי להיות מנהיג נאמן לעם ישראל.

אז רוצים לדעת איפה זה עומד, ואם כן, איך אפשר לעזור בדבר.

קודם כול, אני שמח על הרצון לעזור.

יש מי שאמר לנו, מגדולי ישראל,

שבמקום שיש להציל, צריך להציל.

אנחנו עוד לא קיבלנו החלטה בעניין,

וברגע שיהיה משהו, אנחנו נודיע.

השם יסלח דרככם.

אמן.

שאלה נוספת.

קצר או ארוך?

קצר. קצר. היא רוצה לספר סיפור קצר

פה בפינה.

גברתי היושבת-ראש,

הייתה ילדה בת 11. היא הייתה בבית-חולים, חולה,

ופתאום היא איבדה את ההכרה, ואחר כך היא שוב פעם חזרה ונפטרה.

וקברו אותה, הביאו אותה לישראל, היא מצרפת, קברו אותה לישראל,

ואחרי חמש ימים היו בשבעה,

והיא באה להורים שלה, וכל הרבנים היו, הם חרדים מאוד,

והיו עושים תפילה.

והיו רואים דמות שלה,

אמא, אני חיה, תבוא, תצילי אותי.

אני בקבר, אמא, תצילי אותי בקבר.

פתאום כולם ראו את זה, אמרו להם, תלכו לקבר.

הלכו לקבר, פתחו את הקבר,

מצאו את הבוכה,

הוציאו אותם מהקבר,

והביאו אותה הביתה.

פתאום היא הראתה.

היא היתה פה עם אברהם אבינו, והיא היתה עם יוסף הצדיק,

והיא אומרת, היא רואה כל כך הרבה דברים.

היא אומרת מה יהיה ומה יש לבני-אדם.

עכשיו ביקשו הורים שאף אחד לא יבוא אליה, והפסיקו לשאול אותה שאלות.

והיא אמרה שהמשיח צריך לבוא עוד מעט.

והיא אמרה ששם, עולם קשה מאוד להיות שם,

בעולם הבא.

איפה היא עכשיו?

היא עכשיו בצרפת, חיה בריאה שלמה.

וההורים ביקשו,

החליפו את הטלפון, והוא לא רוצה לפרסם לא בעיתונים,

לא בעיר, לא בכלום.

וזה קרה בישראל, ועכשיו בצרפת נמצאת.

את מכירה אותה?

אחותה פועלת אצל הבת שלי.

היא עובדת אצל הבת שלי בחנות. ואת פגשת אותה?

אני לא פגשתי, הבת שלי פגשה אותה.

ומה היא סיפרה? היא אמרה לה איך נפטר הבן שלה,

איך ההורים של בעלה,

אם הבעלה רוצה לדבר איתם, היא יכולה להסתדר שידבר איתם.

באיזה בית קברות היא נקברה?

זה אני לא יודעת, לא שאלתי.

הבנתי. ושבוע ימים היא הייתה בקבר? חמישה ימים היא הייתה בקבר.

חמש או שבע?

חמש.

אה, חמישה ימים.

כן.

בסדר. והייתה למעלה.

איפה למעלה?

בשמיים.

לא, אבל היא היתה בקבר חמישה ימים קבורה. חמישה ימים, אבל יכול להיות שהנשמה שלה היתה למעלה. איך היא יודעת מה יש למעלה?

היא יודעת למעלה. היא נפגשה עם הסדיקים הגדולים,

והיא מגלה את היעידות, והיא אומרת מה קורה,

מה האדם, מה השם שלו, מה הכול.

אבל עכשיו לא רוצים, זה לא טוב. ההורים שלה ביקשו שהיא לא תדבר יותר על זה. הבנתי. וכשקברו אותה עשו לה תכריכים והכול? הכול.

והיא לא נחנקה.

לא נחנקה לשום דבר.

הבנתי. אחרי חמישה ימים היא באה דמות בתוך הבית.

ורואים את הדמות שלה.

והלכו, שאלו רבנים, אמרו, חייבים לפתח את הקבר.

פתחו את הקבר, הוא עוב בוכה. הבנתי, הבנתי. תעתרי לי בבקשה דרך הבת שלך, שהיא תברר באיזה בית-קברות זה היה. בסדר? בסדר. חשוב לי לדעת. בסדר. היא שאלה, הבת שלי נפטר לבן,

והיא שאלה אותה למה נפטר הבן.

היא אמרה לה, חיפר על הדור.

הבנתי. בסדר גמור.

חשוב לי לדעת באיזה בית-קברות זה היה. בסדר. בסדר? בסדר. אני אגיד לך, בסדר. תודה רבה. בבקשה. כן. שאלה נוספת, למי שיש.

בינתיים, רונית בת שושנה, לידה קלה בזמנה,

ויש שיעור עם הרב אלירן ביום ג' בסמטת הרקפת,

למי שמעוניין.

בינתיים,

שלמה מיכאל בן הדסה, יצליח בישיבה ויעלה ממעלות התורה.

הדסה בת מנסורה, תזכה לרוב נחל מכל ילדיה, וליראת השם.

שרית בת מנסורה, זיווג הגון.

רחמים בן תאוס ומנסורה, בת מנורה, רפואה שלמה.

ליאת בת מנסורה, כל הישועות.

והצלחה לבוריס פנחסוב,

שורה פנחסוב, מרק מרכיאל פנחסוב,

גבריאל פנחסוב. ברכה והצלחה.

חזרה בתשובה שלמה, רפואה שלמה ושמירה מהיינה רע.

מהרה.

כן.

עוד שאלות יש?

מה זה? אמרו לי שפה מועדון הצצה יהיה הפצצה.

נו, שאלה נוספת.

יש? יש מישהו?

כן, מישהי שרוצה לשאול, תן לה.

כבוד הרב, יש לי שאלה. רציתי לשאול מהי גדולה של שמירת חג.

גדולה? כל המצוות ששומרים אותן הן גדולות,

ויש בהן גדולה וכבוד ותפארת

לשומרים ולקדוש-ברוך-הוא ולעם ישראל.

מועדים שניתנו לעם ישראל חייבים בשמירה, כמו שצריכים לשמור שבת.

מועדי השם, מקרי קודש.

אז חייבים לשמור אותם,

ומקיימים בזה את מצוות שמירת החגים.

איך?

איך מה? איך שומרים?

לא, לא שמעתי על דף הו.

אה, יפה. אז יש שידור חוזר.

מחר תוכלי לשמור.

חגי ישראל זה כמו שבת. צריך לשמור אותם כמו שבת בדיוק.

למעט

מה שמותר לבשל ביום טוב על ידי אש

שהיא מצויה מקודם.

מותר להעביר אש

ולא להבעיר אש.

זאת אומרת, מכינים נר נשמה,

וממנו לוקחים ומדליקים, כי מותר לבשל ביום טוב.

זה מה ששונה בין זה לשבת. כל השאר זה אותו דבר.

אוקיי, תודה. אני יכולה בבקשה לבקש רפואה שלמה לאמי שמחה בת עליזה?

כן, בשמחה. מה שמה?

שמחה בת עליזה.

שמחה בת עליזה, שמזכה אותה לרפואה שלמה בתוך שאר חולה עמו ישראל מארע.

תודה. שאלה נוספת.

תן לבחור שם.

כבוד הרב.

שלום, כבוד הרב. שלום וברכה.

קודם כול יוצא ברכה לאשתי,

סימה בת אילנה, שתחזור בתשובה שלמה.

מה שמה? סימי?

סימה.

סימה בת אילנה. אילנה תזכה בעזרת השם לתשובה שלמה מהרה.

ומה עוד? יש לי שאלה.

כל פעם אתה מבטיח לנו מלחמה ואני מכין את עצמי,

קונה קונסרבים,

קופסאות שימורים,

מחכה וממתין,

והמלחמה לא באה.

אני מקווה שלא אכלת אותם בינתיים. עוד לא, אני שומר אותם. לא, כי אתה אומר שאתה קונה כל פעם, סימן שאתה אוכל אותם. כן.

לא, פג תוקף, אני זורק אותם. אה, לא פג תוקף. זה לשנתיים לפחות.

כן. אבל תקשיב רגע, מותק.

בשמים כנראה החליטו לעכב את זה קצת,

אבל לא באשמתי.

אני לא זה שיוזם את המלחמות, אני רק מתריע עליהן.

אבל אני התחלתי לפני שנתיים וחצי להתריע,

ורק עכשיו נזכר העורף

להגיד שעומדים ליפול 10,000 טילים.

אתה קורא קצת מה שקורה?

כן, קורא קצת באינטרנט.

אתה קורא גם שהזיזו קצת את כל הבסיסים והעתיקו את חיל האוויר קצת לדרום,

ומזיזים את הכול וכו' וכו'. למה זה?

בגלל שעומדת להיות מלחמה,

והמלחמה כשהיא תפרוץ, היא תהיה בדיוק כמו שאני אמרתי.

זאת אומרת, ההשקעה שהשקעתי היא השקעה טובה, לא?

לא, אכלת אותה כבר. לא, עוד לא אכלת, אני שומר אותה.

אמרת פג תוקף, שכחת.

מאיה, אתה יכול לפרט לנו מה יהיה במלחמה?

חבית-חבית.

חבית-חבית.

תודה רבה. כן, שאלה נוספת.

אסתר בת רבקה, רפואה שלמה, מהרה.

כן,

שאלה הנה פה יש, הגברת רוצה לשאול?

שלום, ערב טוב. ערב טוב.

אני, בזכות הרב, התחלתי לשים כיסוי ראש. ברוך השם.

אפילו מחקתי את הפייסבוק שלי. נפלא מאוד.

והיית רוצה לקבל ברכה.

שמחה. להיפקד בזרע של קיימה מהרה.

שם ושם האימא.

מרים מירי, בת רבקה. מרים מירי, בת רבקה, ובעלך?

גדי בן תמר.

גדי בן תמר.

השם יזכה אתכם לזרע חי וקיים מהרה.

אמן. אמן.

בשרות טובות.

כן, שאלה הנה הגברת פה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. רציתי לשאול אם צריך שכולם יחזרו בתשובה בשביל הדמון הנכון של העולם.

כי היא מאוד מייאש שרוב היהודים בכלל לא בקורונה.

לא, לא, לא. הלוואי שכולם יחזרו בתשובה, אבל

בשביל שהעולם ייגאל, לא יצטרכו עד שכולם יחזרו בתשובה.

אז מי ש... מי שזכה, זכה. מי שלא זכה, הפסיד.

טוב, תודה. אפשר ברכה?

לתשובה.

תשובה וזיווג הגון במהרה למרים בלה, בת שרה.

מרים בלה, בת שרה, תשובה שלמה וזיווג הגון הראוי לה לבנות בית נאמן בישראל מהרה.

כן.

הנה, שם שאלה,

החתן החדש והטרי.

אפשר לשבת?

אם אתה רוצה לעמוד, למה לא?

באחד ההרצאות שלך אמרת שהיית צמוד לרב שטיינמן 17 שנה.

לרב שפירא, זכר צדיק לברכה, יותר מ-20 שנה.

כן.

אז זכיתי, הזכרת את הרב שטיינמן, ועניין אותי מאוד מי זה,

אז זכיתי להיכנס אליו, לקבל ברכה, וגם התפללתי אצלו בבית.

אשריך שזכית, אבל כיפה אני לא רואה עליך,

היא לא בולטת.

צריך לשים אותה במרכז הראש.

נעשים כיסוי שלו. לא, צריך שיראו אותה מכל הכיוונים,

אחרת זה לא נחשב כיסוי ראש.

אתה רוצה שאני אביא לך משהו משלי קצת יותר גדול?

תעביר לו בבקשה שם.

אוה בתמרי, זיווג ארגון מהרה.

כן.

שאלה נוספת,

הנה הגברת פה רוצה לשאול.

באמצע, קצת יותר למעלה.

רציתי בבקשה, שתי שאלות על עמדתו של כבוד הרב.

אחת לגבי ההגירה המאסיבית של אפריקנים לתוך המדינה, לתוך ארץ-ישראל.

השאלה השנייה, לגבי העמדה של כבוד הרב לגבי היחסים בין אדם לחברו בארץ,

שאני רואה שרוע הלב שולט,

ולא מדובר רק באנשים שהם לא דתיים.

אנחנו נולדנו בארץ, בזמנו, כשחלק מהאנשים לא היו דתיים,

אבל היה איזשהו יחס בין אדם לזולתו יותר של חיבה,

והיום אתה רואה רוע לב

בכל המערכות,

כולל אנשים עם הרבה מאוד כיפות וכובעים, אז

אם כבוד הרב יכול להתייחס לנקודה הזאת,

כי זה מאוד כואב.

נתחיל מהסופית.

בין אדם לחברו זה הסיבה שהוא עדיין לא נבנה בית שלישי, שנאת חינם.

ונכון שלפני שנים רבות יותר היו גם משלוחי שנות טובות,

אם את זוכרת, נכון?

היו שולחים הרבה.

בראש השנה היינו מקבלים פקטים

של שנה טובה. היום אין דבר כזה.

אז היום כולם קפואים, כל אחד אינטרסנט,

כל אחד דואג לקידום האישי שלו,

ומתעלם עד כמה שאפשר מהסביבה,

כי הוא לא רוצה להיות יותר מדי מחובר,

כי המחויבויות יגבילו את חופש התנועה, מה שנקרא.

ונכון שיש רוח הרבה יותר, כי שומעים על סוגי רציחות ודברים כאלה איומים ונוראים, על ימין ועל שמאל,

וזה פרי של התרבות המערבית שנכנסה אלינו.

תראי, הרבה שנים של סרטים,

של כוחניות,

של הרג, של רצח,

דברים שזה יום-יום ומכניסים אותם.

פעם זה היה בבתי קולנוע,

עכשיו זה באינטרנט ועכשיו זה כאן, בבתי מלוויזיה ובכל מקום.

ויש את זה בכמויות של אלימות ואלימות ומשחקים של אלימות וספרים של אלימות ואלימות ואלימות אלימות.

אז ככה זה נהיה. וכשקוראים על הרבה מקרים של רצח ורומנים ומתח וכל מיני קשקושים,

אז אדם נהיה כהה לחברו, לחיים בכלל וכו'.

היום כבר אנשים,

לא נורא להסתכל על גופות מרוטשות, על רופות ראשים.

מראים את זה, אל-ג'זירה התחיל, אחרי זה מראים כולם, וכולם מראים, אל-ג'זירה מראה.

ממילא צלם אלוקים נעדר מן האדם,

ואז האדם

אין לו שום בעיה עם כל זה, הוא כבר התרגל.

אז יכול בעל לשסף את גרונה של אשתו,

ויכול להיות הפוך,

מהם יורים אחד בשני במסיבת סיום,

וכל מיני קשקושים כאלה,

לא יאומן, והיא זורקת את התינוק בפח, והיא זורקת אותה מהחלון, והוא שוחט את הבת ושם במזוודה,

והוא ככה.

זהו, זו הצורה וככה זה נראה,

אבל זה בגלל תרבות המערב.

ביהדות התרחקו מכל זה.

מה פירוש?

בעיתונים, לדוגמה,

של הדתיים, לא מספרים על רצח בכלל, לא תמצאי בשום עיתון רצח.

לא תמצאי סיפור על מקרים אחרים שאני לא רוצה להגיד כרגע, כן?

מה נעשה בינו לבינה בעניינים כאלה ואחרים,

בכל מיני דברים כאלה. לא נותנים בכלל שיהיה מידע על זה.

למה? כי שוב פעם,

האנשים יהיו כהים לדברים האלה, וזה עלול להזיק לנפש של האדם.

אז מכאן זה נובע הכול.

אבל מצד שני, את שואלת על הסודנים, לדוגמה, שמגיעים מאחרים,

ואת אומרת, מה עושים עם החבר'ה האלה?

והחבר'ה האלה, שנכנסים, הם לא תרבותיים כל כך.

הם בעצמם מאלה שדיברתי עליהם עד כעת,

שגם הם עושים את המעשים שלא ייעשו, והם משתמשים בכלי נשק,

ועושים מעשים עם בנות ישראל, וכו' וכו'.

ואף אחד לא אומר להם קשתה ולא כלום ולא שום דבר.

למה? כי אנחנו עם נאור,

ודרום תל-אביב כבר השתלטו עליה, והיא כבר שייכת לזרים.

רק מה,

אני הייתי רוצה לראות

שבאמת המצב הזה היה ברמת-אביב ג'

אם היו מגיעים עשרת אלפים סודנים ומחליטים להשתקם ברמת-אביב ג',

האם רון חולדי היה אומר, נו מה, אנחנו עם תרבותי,

כמו שאנחנו לא רוצים שיגרשונו,

האח נגרשם?

זה הייתי רוצה לראות, ואז הייתי מבין טוב יותר את המאטריה,

ועונה לך בדיוק. אבל התשובה ברורה לכולנו, נכון?

אז אם זה בדרום תל-אביב, איפה שכל אלה שהם בלאו הכי,

המצב שלהם על הפנים וכו',

אז בסדר, מין במינו לא נורא.

ככה רואים את זה מנהיגי השלטון.

מכל מקום זה איום ונורא שאין שליטה ואין בקרה על כל הדברים.

רשויות ההגירה בכל העולם קיימות,

ולא מאפשרות

הגירה בלתי חוקית,

ומסלקים כל בן-אדם שהיגר לא חוקי, ואפילו עוצרים ומכניסים למאסר,

רק מאשרים למי שמאשרים.

אתה רוצה להיכנס? תגיד שאתה רוצה להיכנס,

נבדוק ונחליט אם אנחנו רוצים לקבל או לא רוצים לקבל.

אבל שימי לב,

מי בעד הסודנים וכל אלה?

השמאלנים.

אבל הם נגד החרדים.

לא הבנתי.

אלה לא היו פה בכלל, לא שייכים לפה בכלל, מקבלים אותם

בסבר פנים יפות.

אבל יהודים שמניחים תפילין

ברמת אביב ג' וחב״ד,

שהם נחשבים כאילו פרווה קצת, כאילו הם לא קנאים,

הם מאוד לבביים,

בכל אופן עולים על בריקדות ולגרש אותם ולסלק

אותם מה פתאום הם עושים כזה דבר וכו'.

איום ונורא.

ועכשיו בצה״ל יש סוגיה.

יש יותר מדי חרדים בצבא עם כיפות.

ועכשיו החרדים אומרים שהם לא רוצים להיות עם הבנות ביחד.

אז יש המלצה עכשיו לרמטכ״ל שמי שלא ירצה להיות במקום שיהיו בנות שהם ישירו לדוגמה,

לא לקדם אותו בתפקיד.

לא לתת לו דרגות קצונה בכירה יותר.

אבל אם זה היה מישהו שהיה מאמין נגיד דרוזי והיה אומר שעל פי הדת שלהם אסור להם,

אף אחד לא ייגע בדת הדרוזית.

לחלל את הדת של הדרוזים? מה פתאום?

אבל של היהודים? מי אתם בכלל שתגידו אם לשיר או לא לשיר?

תעופו מפה.

כשזה נוגע לדת יהודית הכל מותר, בוחלים בזה,

נגד זה, בועטים בזה, מבזים את זה ומראים אפוטרופסות ורודנות ואדנות ומחליטים מה שמחליטים.

כשזה נוגע לאחרים,

אפילו שזה הגיוני וזה סביר וצריך

קצת לדלל את אלה שנכנסים ולהראות להם שלא כדאי ולא משתלם,

עולים על בריקדות, חס ושלום, לגעת בהם, אנחנו מדינה נאורה.

ומה עם היהודים שלנו?

אין לעזוב, אין לגיס חמישי, לא, לא, לא, לא.

אין לכמה שתכה בהם יותר ויותר בריא.

זה המצב לצערנו.

הבנתיוך?

התמונה שמצטיירת זה שהמדינה שלנו, לצערנו, כבר לא יהודית,

וההורים שלנו והסבים שלנו באו לכאן כי הם רצו מדינה של יהודים.

גם כתוב במגילת העצמאות, רק מה, זה היה תירוץ לקבל אותם מהגויים.

הם לא התכוונו אף פעם ברצינות.

אבל אם את לא אומרת שאת עם יהודי במדינה יהודית,

מה את יותר טובה מהפלסטינים?

הרי רק עכשיו התחילו לעשות סרטים

שמראים שבעצם אין עם פלסטיני ולא ישבו פה בעולם. רק עכשיו משרד החוץ התחיל להתעורר, מה שאני אומר כבר שנים.

אבל עכשיו הם התחילו להתעורר והתחילו לראות סרטים כאלה.

אבל הנקודה היא כזאת,

כשבן-גורגור היה באו״ם והרים את התנ״ך, הוא אמר

שלנו יש טאבו על ארץ-ישראל,

לאמריקה אין טאבו על אמריקה.

אז אנחנו, מגיע לנו את ארץ-ישראל.

בתור טיעון זה מצוין, כי אף אחד לא יכול להפריך, כי גם הנוצרים וגם המוסלמים,

מה לעשות, מאמינים בתנ״ך.

וזה הבסיס לדת שלהם.

אז מה הם יגידו?

אבל המדינה החילונית של היום אפילו לא יודעת שמדינת ישראל היושבת בארץ-ישראל שייכת ליהודים.

הם משתמשים בזה כטיעון.

אבל אף אחד לא אומר לפלסטינים,

אז מה אם ישבתם פה?

ישבתם על אדמתנו.

כשאנחנו גלינו מארצנו,

אז באו לפה כל מיני נוודים מכל מיני מקומות, אבל זה שלכם, של אבא שלכם.

אברהם אבינו קיבל את הארץ מהקדוש ברוך הוא

לזרעו עד עולם. יצחק, השם נשבע לו,

יעקב נשבע לו, כל זה כתוב באותה תורה שהם מאמינים

גם אצלם בקוראן זה כתוב,

רק אצלנו הישראלים לא יודעים.

כי ביבי עסוק בבלבולי מילים

וברק בזגזוגים.

זהו.

שאלה נוספת.

כן, הנה בסוף.

תן לו שאלה.

ערב טוב.

ערב טוב. כבוד הרב.

ערב טוב.

אני רציתי לשאול שאלה

אם אנשים שבדרכם לחזור בתשובה

ובאיזה דרך מלחמה או לא יודע מה נפטרים ועוד לא זוכים לחזור בתשובה מלאה.

מרגע

שאדם

חרהר אפילו בתשובה ונפטר ולא הספיק אפילו לעשות כלום,

הוא בעל תשובה.

מה עוד שאם הוא כבר עשה,

אז עוד יותר.

זה שהוא לא הספיק,

זה לא מפסיד אותו שום דבר.

אם התשובה האמיתית

מקובלת ברצון אצל הקדוש ברוך הוא.

עוד שאלה אפשר? בטח.

אנשים שנפטרים מהעולם,

האם הם זוכים לראות את ההורים

או את הילדים שעתידים גם להגיע לאותו עולם הבא?

לא תמיד.

תלוי בנשמות. אם הן נשמות גבוהות, לא.

אם זה נשמות נמוכות,

הן מחפשות לדעת כי הן קשורות לעולם הזה עדיין, והן רוצות לדעת. לא תמיד מאפשרים,

אבל יש להן אפשרות.

לדוגמה, האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב,

נקראים ישני חברון.

כידוע לך, הם בחברון,

במערת המכפלה. הם נקראים ישני. למה?

כי כלפי העולם הזה הם נקראים ישנים.

זאת אומרת, אין להם שום נקודת התעניינות

בעולם הזה בגלל שהנשמות שלהם גבוהות ודבוקות בשם יתברך.

ואם יש צרה, חס ושלום לישראל,

צריכים להגיע שליחים עד אליהם, לעורר אותם, כמו שאומרים,

ולומר להם שיש עד צרה ליעקב ושיתפללו בשמים בעבור הבנים שלהם.

יש פה כמה אנשים ששואלים את אותה שאלה והם שולחים אותי לשאול.

לגבי זה שאם הם עוברים, למשל, ברחוב או במסיבה כלשהי,

והם רוצים את הכוח להוריד את המבט, אם הם מסתכלים על בחורה,

אם יש משהו שייתן להם את הכוח לא להיתקע ולא להסתכל.

יש דבר כזה, אבל זה צריך להיות רצון אדיר ועז,

ובמסיבה זה כמעט בלתי אפשרי.

זה כמו להיכנס לגובה האריות בלי שהוא ירגיש.

לא שייך דבר כזה.

זאת אומרת,

אדם צריך לדעת, קודם כול להתרחק מן האיסור.

זאת אומרת, אם אתה יודע שאתה חלש,

אז אתה לא עובר במקום שאתה חלש.

כמו שאתה יודע, אם יש כלבים ואתה פוחד מכלבים,

אתה לא עובר במקום כזה, כי הם עלולים לנשוך אותך. זה קודם כול כלל ראשון.

ולא באתי להשוות בין נשים לכלבים חלילה, כן? שלא יפרשנו אותי אחר כך בתשקורת ויגידו שאני משווה.

אבל הנקודה היא כך.

דבר שני,

צריך לדעת שאם אדם באמת רוצה, באמת באמת רוצה, וזה הכי חשוב לו, ושהוא יודע שהקדוש ברוך הוא מסתכל עליו ובוחן אותו,

והוא רוצה להיות קרוב לשם, שהשם ישמע לקולו וכו' וכו',

ודאי שהוא יכול לעשות את הדברים האלה.

כל דבר שאדם רוצה, הוא יכול.

השאלה, איזה רצון גובר יותר?

האם הרצון לרצות את הקדוש ברוך הוא ולהיות קרוב אליו,

או הרצון להנות את עצמו לרגע קט או ליותר מכך?

תודה רבה לך.

תהיה בריא. שאלה נוספת פה. הנה, כאן שורה.

רביעית.

ערב טוב לכבוד הרב.

ערב טוב.

רציתי לשאול אותך לגבי הקו זכות. קודם כבוד הרב אמר, מתי בדיוק אני יודע שאני צריך עכשיו ללמד זכות על בן אדם, ומתי אני

לא מלמד?

אם זה בן אדם שהוא ירא שמים, אדם ששומר תורה ומצוות,

אתה צריך לדון אותו לקו זכות.

אפילו אם יש לך ספק שנוטה להגיד שזה לא כך,

אתה צריך ללמד עליו קו זכות.

אם אתה יודע שזה אדם שעובר על כל המצוות, אדם שמחלל שבת וכו' וכו',

אפילו אם יש לך מצב של ספק

שנוטה אפילו שהוא לא בדיוק עשה, אתה מכריע אותו לכף חובה.

זאת אומרת שכל מה שאנחנו רואים עכשיו, שמענו על ארגוני שמאל וכל הדברים האלה, אין פה שום עניין של לחפש להם זכות כיבוד הורים ישנה שתציל אותם. שום לימוד זכות בכלל,

אנשים שעוברים על כל המצוות בשאט נפש, מבזים את התורה, את אנשיה וכו' וכו',

משבחים רק את הגויים ותרבותם,

האנשים האלה אין להם שום לימוד זכות.

עד

שיחזרו בתשובה,

נשארת להם רק הזכות לחזור בתשובה.

עוד דבר, כבוד הרב, אם אפשר.

יש לי כאן אח קטן, שני אחים שלי איתי,

ברוך השם, כולנו מתחזקים, אחי אפילו זכה להתחתן לא מזמן,

ואני הייתי רוצה שיחיה קטן יזכה לקבל ציצית וברכה ממך, שיחזור בתשובה שלמה ומהירה. בשמחה רבה, יבוא כבודו.

יפה מאוד.

תן לו מיקרופון לברך.

שיחיינו, ברוך.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם,

שיחיינו והקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

תזכה לעלות במעלות התורה.

שאלה נוספת.

טוב, עד השאלה הנוספת אני רוצה להראות לכם. אתה הראת להם את הסרט, כבוד הרב?

עוד לא. עוד לא.

אני הבנתי שהרב הראה לכם,

דיבר איתכם קודם על הנושא של המניות

שאנחנו מחלקים, בעזרת השם.

מיליון ושבע מאות חמישים אלף תקליטורים

שיש בהם תורה,

גמרא,

משניות, ספרי הלכה והכול,

לכל בית יהודי בישראל,

ואנחנו רוצים לשתף את האנשים שיזכו להיות שותפים במבצע האדיר הזה,

שיביא תורה לכל בית יהודי. אז בואו תראו מה זה הולך לעשות

בכל מקום,

שיוכלו ללמוד תורה מכל העולם ביחד דרך תקליטור אחד.

תודה רבה לכם.

אהההההההההההה

אההה

אההה

אההה

שלושות הימים אהההההההההההההההההההההההה

כן, זה הרעיון, הרעיון הוא שמעבר לזה שכל אחד יש מקבל

בבית דיסק כזה בחינם שהעלות שלו היא רבה מאוד,

אלפי שקלים הדיסק כזה שווה אחד,

רק לרכוש את כל הספרים והזכויות עלה מאות אלפים, ולהדפיס אותם זה מיליונים,

כי מיליון ושבע מאות חמישים אלף תקליטורים, אתם מבינים שאפילו אם זה עולה שקל,

אז כבר אנחנו קרובים לשתי מיליון.

מכל מקום המבצע כולו הוא מבצע ענק,

ועשינו את זה כבר עם מיליון ושבע מאות חמישים אלף

אנציקלופדיות אינטראקטיביות

שברוך השם הביאו תוצאה שמשליש המקבלים כחצי מיליון התחזקו מהם על פי סקר שנעשה.

אז זה זכות והזדמנות,

מה עוד

שמי שעושה את המניה הזו זוכה ודאי לתחיית המתים,

כיוון שבתחיית המתים מי שקם זה רק מי שאין לו טל של תורה.

אם אין לו תורה אין טל שחייהו, רק טל תורה מחיה.

אז אדם שלא למד, אפילו אם קיים מצוות ולא למד תורה הרבה,

לא יקום בתחיית המתים, כי זו הסגולה היחידה שמעוררת את האדם לתחייה.

כי טל אורות תלכה וארץ צופאים תפיל.

אז זו זכות גדולה למי שרוצה לזכות מכספי מעשר.

בעשרה תשלומים של 400 שקלים אדם זוכה להיות שותף.

למי שקשה יכול לקחת עד 20 תשלומים,

ובעזרת השם יהיה לו זכות גדולה.

יהודי כבר ראשון שצלצל עכשיו, ואפשר לפרסם את המספר.

צדקיאל סרגיי בן מריה, רפואה שלמה מהרה בתוך שער חולי עמו ישראל.

ושמואל בן סרגיי, יזכה לזיווג הגון מהרה,

תרמו מניה.

מרים בת זוהרה ויהודה בן זוהרה, זיווג הגון.

ושגיא בן כוכב ולינוי בת כוכבה.

וזרע בר קמינה, סמדר בת שמחה, ורפואה שלמה לשמחה בת

פארי או פארי.

אז הרב יעבור בינתיים בין האנשים שמעוניינים,

ואני עונה בינתיים לאלה ששאלו אותי באינטרנט

כמה שאלות.

בזוהר כתוב שעל פגם הברית אין תשובה.

מה יעשה מי שנפל ומה התיקון לכך?

אז כתוב שמי ששומר שבת קלקטה ומדקדק בה,

ומי שלומד תורה בעמל וביגיעה מאוד,

זה מציל אותו גם כן מהפגם של הברית.

אבא הולך לעבודה מוקדם ולא מניח תפילין, אין לו זמן.

מה לעשות איתו? פשוט מאוד, שייקח את התפילין איתו,

ובעזרת השם יתברך, יניח בשעה שיזדמן לו בעבודה הפסקה של כמה דקות

לא תפריע לו למהלך העבודה.

אחת ששואלת

אם זה מחזק אותה שירים,

למה שהיא לא תשמע או מה האיסור?

האיסור הוא גזירה של החורבן, כמו שאמרנו,

ואם זה מחזק הכל טוב, יפה, אפשר לשמוע בזמנים שמותר,

בזמנים שאסור, אסור.

אם אחד רוצה להתחזק בשבת ממוזיקה,

נגיד לו שמותר בגלל שהוא רוצה להתחזק.

מתי שמותר, מותר, או מתי שאסור,

אסור.

ההורים לא מרשים לי ללכת לשיעורי תורה, מה לעשות?

זכותו של אדם ללכת ללמוד תורה,

ואין ההורים יכולים למנוע אדם מלקיים מצוות,

כמו שכתוב בתורה, איש אמו ואביו תיראו,

אבל את שבתותי תשמורו.

שאם יאמרו לכם לעבור על מצווה אחת מן התורה,

אין אתם שומעים להם בזה,

כי אני הקדוש ברוך הוא של אבא שלך ושל אבא של אבא שלך.

מתי אדם חייב ללכת לבדיקות דם שגרתית?

מדין ונשמרתם. אין חיוב ללכת לבדיקות דם שגרתית, אלא אם כן אדם יודע שיש לו איזו בעיה כלשהי,

אבל מומלץ פעם בחצי שנה-שנה שאדם יעשה בדיקות

בשביל שידע מה מצבו.

בדרך כלל מתעוררים אחרי שהמצב כבר לא טוב, וחבל.

רוצה לגדל זקן אשתי לא מוכנה בשום פנים,

זה תלוי עד כמה היחסים עלולים להיגרע.

מכל מקום רצוי לשאול שאלת חכם. אני ממליץ ללכת לרב קנייבסקי, רחוב רשב״ם,

23 בני-ברק,

לשאול ולעשות ככל אשר יורה.

יש פה עוד שאלה אחת. הרב מוצפי מופיע ברדיו רשת.

איך זה מסתדר?

הוא אמר שהוא הלך דווקא לרדיו חילוני בשביל להציל,

ומי שרוצה לשמוע אותו יכול בדיוק רק בשעה שהוא נמצא שם לדבר.

כך הוא ענה בשאלות ששאלתי אותו בעצמי.

כן, בינתיים אני רוצה לברך את הבחור, שוב פעם,

שביקשת ממני, חיים שמעון בן שרה,

טענו כולם אמן חזק,

שהשם יזכה אותו לרפואה שלמה מהרה.

ומי שיהיה מוכן ללמוד שתי הלכות

כל יום במשך חודש לרפואת יהודי שיש לו גידול בגב,

שיירפא ויהיה בריא.

זכות המצווה תגן עליכם.

מי שמוכן ירים את האצבע, שתי הלכות,

חודש ימים בלבד.

אם תרצו להמשיך, welcome,

אבל לפחות שיהיו לו זכויות מהצצה.

אז מי עוד? אני רואה רק חמישה, שישה, שבעה, שמונה, תשעה, עשרה.

זה מעט, חבר'ה.

שתי הלכות זה לא הרבה.

השם שלו,

חיים שמעון בן שרה.

חיים שמעון בן שרה.

השם יזכה את כל אלה שקיבלו על עצמם,

יברכו מפעליון. הנה יש פה מי שזכה כבר.

מירי ניצני זכתה במניה השם ממלא כל משאלות ליבה לטובה,

בכל מכל כול. אמן.

כן, עוד מי שירצה ויזכה בכבוד.

שאלות נוספות יש.

כן.

תן לגברת פה מה היא רוצה, בבקשה.

כבוד הרב, ברוך הבא לרמת השרון. תודה. היה צריך המון המון לקבוצת הסוג'יק הזה.

השם ישמור עליך וישיל אותך. אמן. ותודה רבה שאתה נוסף על ישראל.

תהיי בריאה.

עכשיו יישלי בבקשה אליך.

אני אשא ברכה לדבור, אחיה בן צבייה, כבר ברכתי אותה כמה פעמים. דבור, אחיה בן צבייה, תזכה לרפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל,

מהרה.

אמן. וזוג הגון לאבנר בן צבייה?

אבנר בן צבייה, זיווג הגון מהרה.

הוא יעשה עלייה, הוא שרד מידע.

עגית אוריאנה בת צבייה תזכה לזיווג הגון מהרה. ותשובה שלמה.

ומיריה שירה תזכה לזרע בן קיימה.

מיריה שירה בת צבייה תזכה לזרע חי וקיים מהרה.

שכולם יהיו בעל תשובה שלמה, בעברית ה'. ושכל עם ישראל יזכו לתשובה שלמה.

תודה. השם יברך אותך. אמן, אמן. תודה.

בנושא הצניעות התבקשתי לדבר ולהזכיר.

ולהזכיר.

אז ככה שתדעו רק

שבנות ישראל בעצם הן יכולות להיות המחטיאות הכי גדולות בעם ישראל והמגינות הכי גדולות על הדור. בזכות נשים צדקניות

נגאלו ישראל ועתידים להיגאל.

אז צריך לדעת דבר אחד,

שכשהקדוש ברוך הוא ברא את האדם הראשון,

אחרי זה הוא ברא ממנו את חווה,

אז כביכול הקדוש ברוך הוא נסתפק מהיכן לברותה.

אמר הקדוש ברוך הוא, אם עברה אותה מהעיניים שלו,

שמא תהיה סקרנית.

אם עברה אותה מהאוזניים,

שמא תהיה צייתנית.

אם עברה אותה מן הפה, שמא תהיה דברנית.

אם עברה אותה מן הידיים, שמא תהיה משמשנית.

אם עברה אותה מן הרגליים, שמא תהיה יצאנית.

מהיכן עברה אותה?

אמר, עברה אותה מן הצלע,

שהצלע צנועה בגוף האדם.

ועל כל עבר ועבר שהיה בורא אותה, היה אומר,

היא צנועה, היא צנועה, היא צנועה,

שתכלית האישה זה צניעות.

מה עוד אפשר

להגיד

יותר מזה?

כשהקדוש ברוך הוא ברא את האדם,

לא אמר לו הכל אבר ואבר מה הוא רוצה שיהיה,

אבל האישה תכליתה צניעות,

ועל זה אמר הקדוש ברוך הוא, כל אבר ואבר

היא צנועה.

אז כמה האישה צריכה להיות מקפידה בצניעותה,

שזה יופייה האמיתי בעיני אלוקים ובעיני אדם.

אבל מה לעשות שלצערנו הרב

לומדים את תרבות הגויים,

ולומדים מהטמבלוויזיה,

ולומדים מהאינטרנט,

ומהפייסבוק,

מהטוויטר, מכל הלכלוכים,

ממילא מחקים את אומות העולם.

והיום ממש הולכים...

כמעט כמו בעלי חיים.

אם הבעלי חיים היו יודעים שהם ערומים,

היו רצים ישר לבוטיק.

אבל אין להם דעת לדעת שהם ערומים.

אדם הראשון וחווה,

כשראו שהם ערומים, והתבוששו,

התביישו,

ישר שמו עליהם מה שאפשר.

והקדוש ברוך הוא תפר להם קטנות עור.

הקדוש ברוך הוא עוד תפר להם וסידר להם

קטנות עור.

אז מי שלא מתבושש, מי שלא מתבייש,

יש לו בעיה, הוא כמו בעל חי.

הוא לא מרגיש בכלל.

בעל חי לא מתבייש. הוא הולך בלי בגדים, הוא לא מתבייש.

אז לכן צריך לדעת, צניעות

זה כטרווה עטרה של האישה.

ואם היא לא שומרת על זה,

אז היא חוזרת להיות כמו בהמות סדי.

חבל.

כן.

שאלה נוספת? הנה, בבקשה.

הפעם את רוצה בטח כיסוי ראש, נכון?

איך ידעתי?

כן.

כבוד הרב, יש לי עוד שאלה.

רציתי לדעת שבן-אדם נפטר מהעולם. כן.

ברגע שהוא נפטר מהעולם, מה קורה אתו?

כאילו הוא עולה ישר עם משפט? איך... מה המסלול?

מה המסלול, בדיוק. אז זה תלוי.

אם הבן אדם הזה הוא לא צדיק,

אז מעלים אותו לבית דין של מעלה,

שואלים כמה שאלות, קבעת עתים לתורה, נשאת ורדת באמונה,

ציפית לישועה, שואלים כמה שאלות.

רואים שהוא לא למד תורה ולא כלום, יודעים בדיוק מה התיק שלו,

ושולחים אותו למטה לגיהינום,

לכמה שנגזר עליו.

יש כאלה

שבכלל לא מגיעים אפילו לדין.

שמים אותם בכף הקלע, הם בכלל כאלה רשעים

שאפילו לא רוצים לשמוע אותם ואין מה לשמוע מהם, זורקים אותם ומסתובבים במרחבי העולם האינסופי,

כשרודפים אחריהם, משחיתים.

זה נקרא כף הקלע, ואת נפש אויבך ייקלענה בכף הקלה.

זה עונש הרבה יותר חמור מגיהינום,

מגיהינום ישבעה מדורים.

אני לא אסביר לך מה החום שם,

כי אין לנו מושגים,

המספרים לא נכנסים במחשב.

מכל מקום יש גם גיהינום של קרח.

אז זה תלוי אם אדם עשה עבירות,

איך הוא עשה אותן. עשה אותן עם חום

או לא עשה אותן עם חום?

אם הוא עשה אותן עם חום, כפי החום הוא ככה ייכנס לגיהינום.

אם הוא עשה מצוות בקרירות,

אז מכניסים אותו לגיהינום של קרח. את יודעת, קרח זה גם כן בעיה. אם מדביקים בן אדם על קרח,

זה בעיה.

מכל מקום,

זה רק ככה מלמעלה, אני אומר לך, כן?

עכשיו אם בן אדם הוא בסדר,

אז מעלים אותו לגן עדן.

לאן מעלים אותו? לפי המדרגה שהוא צבר לעצמו איזה זכויות,

כמה זכויות יש לו,

לפי זה מכניסים אותו.

כמו היום, מי שיש לו יותר כסף

אז הוא קונה דירה יותר יפה,

יותר רחבה,

מתשאות וכו',

וכן הלאה.

כמה שאת באה עם זכויות יותר,

את מקבלת מרחבים אין-סופיים של אושר שאת תקבלי שם.

זה בקצרה מלמעלה, אם את רוצה לקרוא בפירוט.

יש מסכת גיהנום ומסכת גן-עדן עם תיאורים מורחבים

ממה שאמרתי בקצרה.

וכשנפטרים מהעולם זוכים לראות את בורא העולם?

משיגים את בורא העולם בהשגה רוחנית.

אבל לראות אותו אי אפשר,

כי אין לו דמות הגוף.

כמו שאומרים שמשה רבנו הוא היחיד שזכה לראות את בורא העולם.

אבל זה משל.

פנים אל פנים הכוונה בקרבה הכי מרבית לקדוש ברוך הוא.

עכשיו אני שואל אותך,

יש לך ילדים?

כן.

האהבה שלך

היא אהבה לבשר שלו או אהבה לו?

לא.

מי זה לא?

לילדים. מי זה לא?

מה את אוהבת בילד שלך?

מה אני אוהבת בו?

את האף, את האוזן, את היד.

את הכול.

לא.

את אוהבת את הנשמה שלו. את הנשמה שלו, כן. זה הילד שלך, הנשמה שלו. הנשמה. הנשמה שלו. איך את אומרת? זה נשמה, הילד שלי.

נכון?

את לא אומרת, זה גוף שלי.

לא.

אז את מתייחסת, אם הוא טוב, אם הוא עדין,

אם הוא מתוק,

אם הוא עושה דברים...

אז את מדברת על החלק הרוחני שבו, נכון?

למי את מתחברת, כאילו, באהבה?

יותר לחלק הרוחני שלו, נכון?

כן. זאת אומרת, ההשגה שלך, את הבן שלך, היא רוחנית בעצם.

רק את רואה אותו בציור הזה שהוא לפנייך.

אבל נגיד, אם הוא ייפטר מן העולם, חלילה,

אז את היא מחוברת לזיכרונו, נכון? כן. לא דווקא לגוף, אלא לעצם זה שהוא חסר לך.

שכל מה שהוא עשה וכל מה שהוא פעל וכל מה שהוא חשב וכל מה שהוא דיבר,

זה הילד, נכון?

זה הילד,

לא דווקא הגוף.

אז תחשבי,

אם את היום מחוברת אפילו בדברים שאנחנו קוראים אהבה,

אנחנו מחוברים בעצם יותר לנשמה של הבן אדם, לחלק הרוחני שבו,

אותו דבר ההשגה שלך פי אלף אלפים לאין שיעור בעוצמה להתחבר לבורא יתברך בחלק הרוחני.

הבנת?

כן, הבנתי. יש לך איזו הרגשה לפעמים שאת אוהבת את הקדוש ברוך הוא?

בטח שאני אוהבת אותו.

אפילו שאת לא ראית אותו ולא מרגישה אותו כאילו פיזית. מרגישה אותו רוחנית.

את רואה? אז אפשר להכיר ולאאות. מאמינה, כאילו מאמינה שהכול ממנו.

אפילו שלא מכירים ולא רואים, לא הכול,

כיוון שאנחנו חלק אלוקא ממעל,

יש לנו הרגש אליו.

כלום זה אפס אפסים, כי היום הגוף מכסה ומגביל,

כי אנחנו מתפעלים עדיין מחומוס

ומפיתה ומסלט ומסיחים,

אז אנחנו בבעיה, אנחנו מלא חומר.

אבל אם היינו מנותקים קצת מהחומר והיינו יותר רוחניים,

היינו משתוקקים, משתוקקים,

לקדוש-ברוך-הוא. כמו שהצדיקים לא מפסיקים יומם ולילה להיות מחוברים אליו בלימוד התורה,

לא מרגישים את הגוף, לא ישנים, לא כלום,

מרוב התשוקה שלהם לקדוש-ברוך-הוא,

זה בגלל שאצלם החומר לא תופס מקום.

זה שאנחנו היום לא מרגישים כמו הצדיקים זה בגלל שאנחנו חומריים.

כמה שאדם יותר חומרי,

ככה הוא פחות מרגיש.

אז לכן תזכרי שהנקודה היא

רוחניות.

אבל אם את אוהבת את הקדוש-ברוך-הוא,

תאמיני לי שהוא אוהב אותך יותר ממה שאת אוהבת אותו.

אני אוהבת אותו הרבה והיו לי הרבה ניסיונות.

אני שמרתי שבת שלוש שנים, ולפני כחודש

היצר הרע בא אלי בשבת ואמר לי, תעזבי, תעזבי את השבת, יאללה, לכי לים.

ועשיתי את זה,

וואי וואי וואי וואי וואי. אבל לא בשמחה בעצב.

כאילו, חיללתי את השבת, אבל זה ממש לא היה זה.

הייתי בים, אני רואה את כולם יושבים, מעשנים, בסלבט.

אבל אני,

לצערי, אני גאה להגיד את זה, כי קודם כול חזרתי לשבת, חזרתי לאבא שבשמים,

אבל כשעישנתי בשבת, כשחיללתי,

אני עישנתי ואני מסתכלת לבורא עולם למעלה,

וכאילו אני מרגישה שהוא מדבר אתי והוא אומר לי, ביתי, תחזרי אלי חזרה.

אמרתי, ליזה, את חייבת לחזור לעצמך ולאבא שבשמים.

וזו היתה השבת האחרונה שלי שחיללתי, ראשונה ואחרונה.

כשחזרתי לאבא שבשמים, חזרתי אליו עם דמעות,

ואמרתי לו, אבא, אני מצטערת, מצטערת שחיללתי.

לא נהניתי מהשבת.

למרות שנסעתי, לא נתת לי ליהנות.

כאילו, ממש הרגשתי את ההבדל בין שמירת השבת לחילול,

ואני לא רוצה לקטרג על עצמי, כי כמו שהרב שלום ארוש אומר, אסור לקטרג על מעשייך.

בעצם רק למדתי מזה,

וזה לימד אותי שאני יותר לא אחזור על זה,

והיום אני עושה את זה באהבה על השם.

את יודעת, אני לפני כמה זמן החלטתי לקום להתפלל בנץ כל יום,

ויום אחד אחרי זה, חודש וחצי, יצר הרע הפיל אותי כשאיחרתי את הנץ.

אז הענשתי אותו.

אמרתי שאני קובע שיעור שעה לפני הנץ.

והתחלתי להביא אנשים שילמדו איתי בשביל שתהיה לי גם שמירה,

שאני לא יכול לפספס את זה,

כי הם דופקים בדלת, קבעתי אותם,

אז הם דופקים בדלת, אני חייב להיות ער.

אז סידרתי אותו, עלה לו ביוקר.

לא כדאי לו לתעסק איתי.

אני מציע לך גם כן שתענישי אותו, תקחי כיסוי ראש, בגלל שהוא גרם לך לחלל שבת,

ובעזרת השם יתברך,

תראי לו מה זה יהודייה בת של מלך.

תודה, אמן.

שהשם יזכה אותי. הנה שימי עכשיו ותברכי, והשם יעזור, ישמח לך. לעשות את זה באמונה שלמה.

רק באמונה שלמה ובצצה.

ובצצה.

תודה אצלך. שימי, שימי, שימי, שימי, שימי, שימי, שימי, וואי, וואי, וואי, איפה זה מחיאות כפיים?

בחייאת, חבר'ה, מה קרה לכם?

חזק וברוך, יא חביבי. תן לה, תן לה לברך.

שאחיינו. ברוך. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם. שאחיינו. שאחיינו וקיימנו וגיענו לזמן הזה. אמן.

תבורכי בכלל הברכות ותזכי לעשות מצוות בנקל ובשמחה תמיד.

אמן.

ושעצר הרע יברח ממני ולא יבלבל אותי. שתכניעי אותו תמיד.

אמן.

אליעזר חיים בן אריאלה וישראל בן זעירה.

רפואה שלמה.

ויצאו מהבית אבות.

שירה חיה בת מיטל.

רפואה שלמה.

וה' יציל אותה מהשיתוק מוחי.

אהרון בן

טטינה ומיטל בת כרמלה ונחמן בן מיטל.

יזכו להיות צדיקים, בריאות, פרנסה ואריכות ימים. תרמו שתריהם.

כן, שאלה נוספת.

כן, תן לגברת.

שלום לכבוד הרב.

שלום וברכה.

אני לפני שנה

הייתי במטבח, פתחתי את המקרה ופתאום אני מסתכלת מאחורה,

ואני רואה מישהו עומד.

מישהו עומד.

הבית סגור,

לא היה אף אחד איתי,

אז אני שואלת,

מה, אשר, אתה פה ולא אמרת לי?

הרמתי את עצמי,

את הראש שלי, לא מצאתי אותו.

בן אדם, אני רואה אותו,

כולו לבוש יפה,

צעיר,

ונעלם.

אחר כך, אחרי כמה ימים,

זה יום ראשון, יום חמישי אני בסלון,

אני יוצאת מהסלון והדלת של הבית סגור,

אני רואה שתי בנות,

אחת קטנה ואחת בינונית.

אני אמרתי, אני לא אדבר, ככה שלא יברחו.

השתקעתי עליהם אולי כמה שניות בבר-חולי.

אני לא יודעת מה זה.

גם אני לא.

ואחרי זה חלמתי חלום

שאני הלכתי לאיזה מקום

שיש גברים,

כולם כמו חור על הגוף שלהם,

וכל אחד לוקח אבן וזורק על השני, אבל לא נוגעים,

רק זורקים.

אמרתי, מה קרה?

אני גם אקח וזרוק.

לקחתי וזרקתי, אבל לא נגעתי,

ואני רואה הכול חושך, הכול שגור.

אין איפה לצאת.

אני אמרתי, ריבונו של עולם, אני רוצה לצאת מכאן.

אני משתכן, הולכת,

ופתאום אני רואה פתח ושלוש בנות עומדות,

בנות גדולות, אישות עומדות,

ואני ראיתי את הפתח, אמרתי, ברוך השם,

יש להם פתח, אני יוצאת.

והיא יצאת.

ברוך השם שהגעת לצצה.

תהיי בריאה. תודה.

אז זה ההאכלה הזאת. לא נורא, זה עובר.

יש מקרים כאלה.

הלכתי לרב, אבל הוא אמר לי שאני אתפוס איזה ספר קטן ותיק.

יש לי ספר רב קטן שנותר לי הרב. לא נורא, בסדר, לא נורא.

תודה רבה לך. השם ישמור עלייך.

בינתיים קיבלתי פה שלוש שאלות נוספות, אחת מהן תשובה.

אלה שחווים מוות קליני,

השאלה היא כזאת, למה דווקא הם?

הקדוש ברוך הוא יודע מי צריך להתעורר מזה, ומה יגרום דווקא זה שקרה לו המקרה שיספר לסביבתו ולמשפחתו.

על כן הקדוש ברוך הוא יודע למי להביא את מה שצריך.

יש פה משעון סוסיא,

אנקרי, לא, סליחה, אנקרי רון אומר, אהבתי מאוד את ההרצאה.

אני הולך לשכנע את ההורים שלי בכל זאת ללכת לשיעורי תורה לאור התשובה שנתתי לו.

ויש פה מישהו שכותב שהוא קיבל על עצמו, שם טוב עדן,

שתי הלכות לרפואת מישהו.

ועכשיו הוא רוצה לקחת עוד שתי הלכות.

האם שתיים יספיקו לשניהם או צריך ארבע?

צריך ארבע,

שתיים ושתיים.

עוד שאלה, או שאני מברך אתכם שתזכו אחרון, הנה אחרון נחמד.

כן?

כבוד הרב דיבר

על שימוש במוזיקה של הגויים.

כן.

אני שואל דבר פשוט.

כמו שבאחד ההרצאות שלך דיברת על

היאבקות הקונפור, שלוקחים את הכוח של היריב ומנצלים אותו כנגדו.

כן.

למה לא לנצל למעשה את כל העולם הטכנולוגי

שנמצא בידינו היום,

אם זה לפתוח ערוץ תקשורת דתי ואם זה לפתוח ערוץ אינטרנטי של דברים? אז אני מודיע לך עכשיו שאנחנו פותחים ערוץ חדש שנקרא חארטה TV,

ואני אתחיל לשדר בלי נדר בבוקר, ב-10 בבוקר,

ואני אדבר על, הוא צוחק,

ואני אדבר על ענייני אקטואליה,

ואני בעזרת השם בשופר נקודה TV, באתר האינטרנט,

זה יותר טוב מערוץ טלוויזיה או טמבלוויזיה,

כיוון שזה לא רק לישראל אלא זה לכל העולם כולו,

גם זה לא עולה כסף,

ואפשר לשדר לכל העולם מתי שרוצים, בלי שום בעיה.

אז אני מבשר שבעזרת השם,

הערוץ שדיברנו עליו לפני שנים,

חארטה TV,

יוצא לדרך.

השאלה שלי היא כזאת, אם אתה אומר שאסור להשתמש, כמו שאמרתי, אתה לא מצלם אותו כשהוא צוחק, בחייאת דינא,

תצלם אותו,

הוא מתעלה. שאלה שלי, כבוד הרב.

כן.

אתה אומר שימושים באתרים כמו הטוויטר, פייסבוק ודברים כאלה,

רק שתדע שבזכות האתרים האלה, לא בזכות, יש מהפכות אצל הערבים. לא, לא מהפכות, דווקא הפוך.

דווקא עכשיו, תדע לך שאני זוכה לשמוע המון הרצאות, גם שלך,

שמעלים בפייסבוק. אני יודע. אבל אתה תדע,

מול הנזק, כמה יש תועלת, זה גם כן חשבון שעושים.

אז לכן הנזק הוא הרבה יותר גדול מהתועלת. אתרי האינטרנט כבר,

זה בדיעבד, כבר אפשר ככה לסבול, כמו שאומרים, אתה מבין.

אבל ההתפתחויות האלה של הרשתות החברתיות הביאו אסונות בינתיים,

ומספר המתגרשים בארצות הברית

עלה ל-20% רק בגלל פייסבוק.

זאת אומרת, המצב הוא עגוב.

אני מכיר, סליחה שאני קוטע אותך,

אדם מהפייסבוק שיש לו 5,000 חברים,

כמעט 1,000 ומשהו חברים הגיבו על הרצאות שהוא נותן, והוא מעלה שם כל יום הרצאות, מצוין, אין שום בעיה. ונותן שיעורי תורה שלמים, וזה מקווה. למרות כל זה, גדולי ישראל אוסרים את זה באיסור גמור.

אתה מבין? אם ירצחו רק אחד דרך הפייסבוק,

כבר לא שווה.

הבנת? וכבר רצחו כמה, ועודדו אנשים להתאבד,

וכן על זה הדרך.

חוץ ממה שעושים, אתה יודע,

פדופילים ועניינים כאלה ואחרים,

חבל על הזמן, נו, זה נזק אדיר.

להשתמש בטכנולוגיה, אפשר. אתה רואה? יש לי HD, מצלמות HD,

אני עובד עם טכנולוגיה, מחשב לפניי,

מיקרופונים ברמה גבוהה, מערכת טובה.

אני משתדל לקחת את הטכנולוגיה ולגייס אותה לטובת היהדות.

אבל במה שמותר ואפשר,

לא במקום שאסור.

אני מדבר על החשיפה, כבוד הרב. הבנתי. חשיפה לא בכל מחיר.

זו הנקודה.

אוקיי. עכשיו, עוד שאלה לגבי המוזיקה. אתה אומר שאסור לשמוע בשבוע מוזיקה, אבל בשבת,

אם אדם, לא הכריחו אותו לשמוע מוזיקה,

מותר לו לשמוע מוזיקה בשבת, על שם ההנאה?

מה פתאום חס ושלום, אסור? אתה יכול לשיר בשבת.

מה זה לשמוע מוזיקה? חלילה, אני אמרתי שזה מוגזם. קודם נתתי את זה כדוגמה הפוכה.

אבל מכל מקום אתה יכול, יש פיוטים נפלאים,

עם מנגינות, חבל על הזמן.

אתה יכול כל השבת לשיר.

השאלה אם סוג המוזיקה, שלא כולם מתחברים אליה,

אי אפשר, אתה אומר שאסור לשמוע מוזיקה של גויים, אבל לקחת את המנגינה,

לא אמרתי שאסור. הנה, אמרתי לו שאפשר לשמוע אפילו יוונית, אם זה לא שירים מגונים או שיש להם מילים לא יפות או שהם מיועדים לאגבים.

השאלה אם אתה יכול לקחת את אותו סגנון מוזיקה ולהמיר אותו למילים דתיות. אז זה תלוי אם זה שיר שאמרנו שאין לו מקור כזה שלילי והשיר הוא פרווה, זאת אומרת, הניגון הוא פרווה.

אפשר לקחת ניגון כזה ולהשתמש בו, ניגון פרווה.

כי לדעתי רוב הקהל היום, אני מודה, שמעתי, אני מכיר את הנושא. הצעיר מתחבר לסוג מוזיקה. מה לעשות, אבל לא כל מה, הוא מתחבר גם לדברים אסורים, אתה מבין? הנוער הצעיר, אז אם הוא מתחבר אז זה מותר.

אני מודה לכולם,

תבורכו,

תזכו לתשובה שלהם. הרגע רציתי לשאול עוד שאלה, אחת הבחורים.

יש פה מישהו מהבחורים שעדיין לא מניח תפילין?

יש פה מישהו?

בכנות,

יש מישהו שלא מניח תפילין?

מה כולם מניחים תפילין?

יש מישהו שלא מניח תפילין?

אתה לא מניח עדיין?

למה?

לא הבנתי. מה?

יש לך תפילין אבל.

קבל על עצמך בעזרת השם, כי זו מצווה גדולה מאוד שמקיימים בה שמונה מצוות עשה כל יום.

כשאתה מניח זה לוקח דקות ספורות,

וזה כנגד המוח וכנגד הלב.

שמירה גדולה וזכות גדולה,

ושלא יהיה לך שם שנקרא קרקפתא דלא מנח תפילה. קרקפת שלא מניחה תפילין

זו הגדרה לא כל כך סימפטית אצלנו בשולחן ערוך.

אז בעזרת השם אני מקווה שתתחיל להקפיד על זה. בסדר?

תודה, מוטי.

יש מישהו שבכלל לא מניח תפילין?

יש מישהו שאין לו תפילין אפילו?

יש כזה דבר?

ברוך השם, במועדון הצצל לכולם יש.

תבורכו ואני אחלק לכם קצת מתנות. תודה.

זה לגברים?

איפה הגברים?

אין כיפות?

כיפות.

בבקשה.

תן להם, תן להם.

לא נשאר ציצית. רגע.

מי עוד?

מי עוד?

בבקשה.

מי עוד?

מי עוד?

בבקשה. לבן לשבת. אשרייך.

מי עוד?

כן. הנה, הנשים זכו יותר מהגברים. בבקשה.

בבקשה.

מי עוד?

רגע. רגע.

רגע. יש לנו פה מישהו שמקבל מתנת תפילין.

זה מישהו שתרם במיוחד לזכות את מי שאין לו.

אבל זו התחייבות להניח כל יום.

רק רגע. נברך קודם את התורם.

להצלחת אסף בן עירית,

שיתחזק ברוחניות לעבודת השם ופרנסה בשפע רב. אמיר. זכית. זה לעילוי נשמת.

ציונה בת קדיא, מנוחתה עדן.

תודה רגע.