בלי דת זה לא זז ב

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, קהל קדוש.

אנחנו בעזרת השם יתברך

נדבר היום על דבר

שבאמת צריך ביאור גדול.

מה היה העניין

של העבודה זרה של בעל פאור?

אני אקדים הקדמה אחת,

רק שנבין מאיפה התחילו הדברים.

בלק ביקש

מבלעם לבוא ולקלל את עם ישראל.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, לא תלך עמם, לא תאור את העם כי ברוך הוא,

ואז הוא שולח אליו שליחים נוספים,

וגם השליחים הנוספים שהוא שולח אליו,

גם הם, הוא אומר להם, לינוף העלילה,

אני אשאל את השם,

אני אדע מה לעשות,

אומר לו, אם באו אנשים לקרוא לך, לך עמם.

אך את אשר אומר אליך אותו תשמור לעשות.

לא תדבר שום דבר ממה שאני לא אומר לך לומר.

הוא הולך בדרך,

והאתון שלו בדרך עושה לו כל מיני זיגזגים,

היא לוחצת לו את הרגל אל הקיר,

היא יורדת מהדרך עד שהוא ראה את המלאך,

והאתון פותחת את פיה ומוכיחה את בלעם.

אומרת לו, אלוהי אנוכי אתונך, וכו' וכו'.

כל המעשה עד שהיה, עד שהגיע לבלק,

אומר לו, בנה לי בזה שבעה מזבחות,

תביא לי שבעה אלים, שבעה פרים, וכו', הוא מקריב קורבנות,

והקדוש ברוך הוא מדבר מתוך גרונו של בלעם.

אומר אור החיים הקדוש,

שבאמת לא ייתכן שמגוף טמא כמו בלעם תיכנס רוח הקודש.

איך ייתכן?

איך ייתכן שמגוף כזה טמא תבוא רוח הקודש ותיכנס בו?

מסביר אור החיים הקדוש שנעשתה מחיצה בתוך הקנה של בלעם והשכינה הייתה מדברת,

אבל לא מתוכו ממש של בלעם.

הייתה מחיצה, נעשתה מחיצה בתוך הקנה

של בלעם, ומשם דיברה השכינה הקדושה.

הם ראו שהם לא מצליחים לקלל את ישראל,

ובלעם רק מוציא ברכות וברכות וברכות, מה טובו אליך יעקב משכנותיך ישראל,

כי נחלים איתה היו,

והוא אומר לו, בוא אני אגיד לך את אחרית הימים.

סוד כל אחרית הימים

נמצאת בתוך הנבואה של בלעם.

מה יהיה?

אפשר לראות בתרגום מה שמסביר מה יהיה בתקופה שלנו,

של אחרית הימים.

ואחרי כל זה

אומר לו בלעם, לבלק,

על ישראל אתה לא יכול.

עם ישראל קדושים,

עם ישראל פתחיהם לא מכוונים זה כנגד זה,

כל אחד בתוך ביתו,

כל אחד עם אשתו,

כל אחד שומר על עצמו ועל משפחתו,

אתה לא יכול עליהם.

אמר לו, אז מה עושים?

איך אני אתגבר עליהם? אומר בלעם.

אומר לו, בלעם, יש לי בשבילך עצה אדירה.

אומר לו, מה העצה?

אומר לו, בוא ותפקיר את הבנות,

תפקיר את בנות מואב,

כי אלוהיהם של אלו שונאי זימה.

ידע בלעם שהקדוש ברוך הוא שונא את הזימה.

ואם כך,

כדי להכניע את עם ישראל,

בוא ונכשיל אותם באריות.

אמר לו, מה התוכנית?

איך עושים את זה?

אמר לו,

נפזר אוהלים,

מחוץ לאוהל תעמוד אישה זקנה,

תפתח דוכן ותמכור עליו

בגדי פשתן.

וידוע מעלתם

של הבגדי פשתן,

שאדם שלבוש בגדי פשתן,

שלא מעורב בהם שום חוט משום סוג אחר

של בד,

זה מציל מן הכישופים,

זה מציל מעין הרע,

ואפילו הנפטרים,

יש עניין גדול שכשנקברים, שהתכריכים יהיו בגדי פשתן 100%,

כדי להציל מן המזיקים והחיצונים.

ראו ישראל,

שהנה, עשו להם שוק של בדים,

בגדי פשתן,

בגדים טובים, יש בהם מעלות, יש בהם סגולות.

אמרו, בואו ונלך ונקנה.

הם מהבדים הללו ונתפור לעצמנו בגדי פשתן.

הם הלכו אליו, הזקנות,

ואמרו להם, תגידו, מה אתן אוכלות? כמה זה עולה?

הציעו להם את הסחורה,

אבל הזקנות אמרו להם, תשמעו,

הסחורה שאתם רואים פה על הדוכן

זה כאין וכאפס למה שיש בתוך האוהל.

תיכנסו אל האוהל,

וכשתיכנסו לתוך האוהל, תראו, או-הו, איזה בדים שיש.

באו בחורי ישראל ונכנסו לתוך האוהל,

ומי חיכתה להם שם?

מואביה צעירה,

והיא באה ומציעה לו את הסחורה שיש לה.

ואני אומר, תשמע,

ככה לא עושים עסקים.

עסק, לא סוגרים ככה עסק.

מה יש?

אומרת, תשמע, יש לי יין, או-הו.

מוזגת לו יין, לחיים, לחיים,

ושותים יין.

כשהיו עם ישראל במדבר, עדיין לא נגזרה הגזירה של סתם יינם של גויים,

של אומות העולם,

שיש בהם דין של יין נסך שאסור לשתות אותו.

אותן בנות הביאו

לבחורי ישראל מאותו יין שהיה יין נסך לעבודה זרה.

כשהם שתו את היין,

זה פעפע בגופם כערס.

ואז היא אומרת, לא.

נו, מה אתה אומר?

רואים היין שנתנו לו לשתות,

הוא רואה בחורה צעירה,

הוא לבד איתה בתוך האוהל,

הוא אומר לה, תשמעי לי.

היא אומרת לו, רגע,

לא ככה.

הייתה מוציאה מחקה,

דמות של עבודה זרה,

אומרת לו, אם אתה רוצה בי,

בוא תעבוד לעבודה זרה ומה שאתה רוצה.

עם ישראל מודי ניסיון

שלא כדאי להם לעבוד עבודה זרה.

כבר עברו את עבור הנחית העגל.

הוא אומר לה, מה פתאום?

הוא אומר לה, תגיד לי, אבל מה עושים עם העבודה הזרה הזו?

היא אומרת לו, תשמע, העבודה היא קלה מאוד.

איך עובדים?

איך מקריבים קורבן?

הוא אומר, בצורה קלה מאוד.

אבל איך עושים את זה?

היא אומרת לו, תשמע,

העבודה והקורבן

שצריכים להקריב לעבודה הזרה הזו, דבר פשוט.

אדם צריך לאכול, חוץ מכבודכם,

דברים משלשלים.

ואז ילך

ויעשה את הצרכים

על יד העבודה הזרה.

וזה הקורבן של העבודה הזרה.

מה זה?

אז אין בעיה.

זה ביזיון.

אז אנחנו מבזים בעצם את העבודה הזרה,

אז אין שום בעיה.

והלכו ואכלו טרדין ועשו מה שעשו.

וחטאו בבנות מואב

ונהרגו מעם ישראל.

בואו תשמעו כמה.

במגפה כתוב בתורה במפורש

שמתו במגפה 24,000. 24,000 במגפה על דבר פאור.

זה מה שמפורש בתורה.

ואז אמר להם, משה,

הרגו איש אנשיו.

כמה היו?

88,000, אומר רשי.

וכל אחד, כמה הרג?

שני אנשים.

88 כפול שתיים,

זה 176,000 שנהרגו על ידי אותם דיינים.

פלוס 24,000,

מתו 200,000

מעם ישראל על העניין של העבודה הזרה של בעל פאור.

ובמה שהם חטאו בבנות מואב.

אם נעשה חשבון פשוט,

200,000 זה היה שליש מעם ישראל.

600,000 גברים,

שליש 200,000.

זה לא יאומן.

מה שגרם החטא.

200,000 מעם ישראל מתים על דבר פאור.

אבל הנקודה שאנחנו רוצים להתבונן בה הערב

היא מהי המהות של עבודה זרה של בעל פאור.

כשנתבונן

על עבודה זרה כשעובדים אלוהים אחרים,

או כל מיני עבודות זרות שיש בעולם,

מה עבודה זרה, מה עושים?

מה מקריבים?

הרי כשאדם הולך להקריב קורבן לעבודה זרה,

או להבדיל אלפי אלפי אלפי הבדלות בין הטמיין לטהור,

מה שהיו מקריבים בבית המקדש,

היינו מקריבים

קורבנות,

פרים,

אלים,

סולת,

שמן, יין.

כל הדברים האלה שהם דברים מכובדים,

דבר מכובד,

מקריבים

קורבן

לקדוש ברוך הוא,

ומה שהם היו עושים, היו מקריבים את זה, למה?

לעבודה זרה,

להבדיל בין הטמיין לטהור.

והם המקריבים,

גם כן כסף,

כסף, פרים, קורבנות.

אצל מי ראינו שכשמקריבים קורבן צריך להיות קורבן יפה,

טוב,

נאה, משובח?

כבר אצל קין והבל.

קין בא והקריב קורבן,

והקדוש ברוך הוא לא שעה

לקורבנו של קין.

והבל,

מה הקריב?

מבכורות

צונו ומחלביהן, מהמשובחים

שבצון שלו.

מהשמינים, מהטובים.

והקדוש ברוך הוא קיבל את הקורבן

של הבל ולא של קין.

קין הקריב את כל הסוג ד' שלו.

והבל?

מהמשובחים שלו.

את הקורבן הזה הקדוש ברוך הוא קיבל,

את הקורבן הזה הקדוש ברוך הוא לא קיבל.

כשאדם הולך למלך

ומביא לו מנחה,

איזו מנחה הוא מביא לו?

מנחה יפה?

משובחת?

או דברים לא יפים?

בוודאי שמביא מנחה

שי למלך, דברים טובים.

לפני כמה שנים

חקרו על כל הנושא של הפאות שהגיעו מהודו.

מה מקורם?

מה המקור של השיער שהגיע?

ומה ראו?

שהשיער היה שיער שהיו מקריבים אותו לעבודה זרה.

היו באות

ומתגלחות,

משאירים להן מאחור עצמה דקיקה ומגלחות את כל שיער הראש להקריב לעבודה זרה.

מה יש?

זה המשובח.

היופי של האשה זה השיער שלה,

היא היתה מקריבה את זה,

היו מקריבים את זה לעבודה זרה עד היום.

עד היום!

הם, הכמרים שם של עבודה זרה,

חסו על אותו שיער והיו מוכרים אותו.

לאן זה הגיע?

לעשות מהם פאות.

זאת אומרת

שקורבן שמקריבים

צריך להקריב דבר נאה משובח.

ואילו פה בבעל פה אור,

מה היה קורבן?

דבר של ביזיון.

דבר מבוזה.

זה קורבן?

זה עבודה זרה?

ככה מקריבים לעבודה זרה?

זה פה לפלאות. והיא אומרת לו,

ככה תעבוד את העבודה הזרה וכל מה שאתה רוצה.

צריך להבין מהי המהות של אותה עבודה זרה.

מגלים לנו חז״ל

שהעבודה זרה של בעל פאור

היא עד היום.

עד היום יש את העבודה הזרה הזו של בעל פאור.

מהות העבודה הזרה, מהי?

הגמרא מספרת

שהיה אחד

שהלך בדרך,

קראו לו סבתא בן אלס,

והוא צרך

לרכביו

וחיפש מקום ולא מצא.

עד שראה אוהל, רואה, עומדים בתור.

שאל אותם, מה עושים פה?

יש כאן עבודה זרה.

מה עושים לעבודה זרה?

אמרו לו, זה מה שעושים.

אמר להם, זה כן, גם אני רוצה.

נכנס לאוהל,

ולא רק

שעשה את הדבר הזה, הוא אמר, מה, זה לא עבודה זרה, ככה זה קורבן.

לא רק זה, הוא ביזה את העבודה הזרה יותר.

מה הוא עשה?

חוץ מכבודכם,

הוא קינח בחותם של העבודה הזרה.

כשיצא החוצה הוא שמח. מה יש?

הוא ביזה עבודה זרה.

שאלו את הכמרים, נו, איך היה?

ואז הוא סיפר להם מה שהוא עשה.

הכמרים יצאו בריקודים, בשיעור במחול.

אמרו, לא היה מעולם מי שעבד את העבודה הזרה הזאת יותר טוב ממך.

הוא לא הבין מה רוצים ממנו.

אמר, אני ביזיתי את העבודה הזרה.

אמרו לו, זה המהות של העבודה הזרה, וכעת נבאר.

נבאר.

העבודה הזרה של בעל פאור

היא שהאדם הולך ומפרק

את כל הבושה.

אין לו שום גדרים,

אין לו שום סייגים.

הוא עושה מה שהוא רוצה.

שום דבר לא ימנע בעדו.

וכדי לפרוץ את כל הגדרים,

הוא עושה דברים מבוזים,

דברים לא מכובדים,

דברים שאדם לא רגיל לעשות אותם,

כדי שהוא יהיה מפורק מכל הבושה,

הוא יהיה מפורק

מכל גדר,

מכל סייג,

שכעת יהיה מותר לו לעשות לעצמו מה שהוא רוצה.

בעצם.

ואני אתן כמה דוגמאות.

כל תרבות המערב,

במה היא דוגלת?

מה כל העניין של תרבות המערב?

הכול מותר.

מותרים לכם, מותרים לכם, מותרים לכם.

זאת אומרת,

שהיו עושים גם דברים שאדם לא יהיה מחויב

לאיזה שהם גדרים מוסייגים.

כדוגמה,

תקופת ההיפים,

כל אחד יתלבש איך שהוא רוצה,

צובע את עצמו בצורה שהוא רוצה.

וככה זה עבר בכל הדורות האחרונים. כל עשור היה לו איזשהו דבר חדש.

עד שבעשורים שלנו הולכים עם בגדים קרועים,

ג'ינסים קרועים,

עם חיתוכים,

פאמום.

עגילים באוזניים, עגילים בעיניים,

עגילים באף,

עגילים בפה, עגילים בלשון, עגילים בכל הגוף.

למה?

כדי להגיד שאני עושה מה שאני רוצה ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות,

אף אחד לא יקבע לי.

רגע, מה העניין עושים פה בגבה?

מה העניין?

מה יופי יש בזה?

לא.

אני עושה מה אני רוצה.

אני אעשה מה שאני רוצה.

אף אחד לא יגיד לי מה לעשות.

אני לא חייב לשום דבר,

לשום עניין.

ברגע שאדם לוקח את עצמו לעשות דברים לא מקובלים,

דברים מבוזים,

אין שום גדר מה שיגדור אותו מלעשות דברים מתועבים.

אמרה להם,

בואו תעבדו את העבודה הזרה של בעל פה. מה צריכים לעשות?

לפעור לפני העבודה הזרה, לעשות דבר מבוזה.

והדוגמאות הן רבות.

אדם הולך ברחוב

ומדבר בצעקות,

מדבר בקול רם,

ברחוב, הלו,

אתה ברחוב?

רגע, תוריד את הטון.

איפה אתה נמצא?

לא, הוא עושה מה הוא רוצה.

אף אחד לא יגיד לו מה לעשות.

אף אחד לא יקבע לי,

כי אני עושה מה אני רוצה.

ולמה?

כדי שהוא יוכל לעשות כל מה שהוא רוצה, שאין לו גדרים ואין לו סייגים.

בא בלעם ופרץ גדרו של עולם.

העולם גדרו את עצמם בעריות.

עשו לעצמם סייגים.

בא בלעם, אמר למואב,

אתם רוצים להצליח על עם ישראל?

תפקירו את הבנות.

פרץ את כל הגדרות, בלעם.

פרץ גדרו של עולם.

מה שכל העולם גדר את עצמו בעריות,

בא בלעם ופרץ.

אבל איך לפרוץ אצל עם ישראל?

איך אפשר?

אמרו להם, נביא להם עבודה זרה של לעשות דברים מבוזים.

ברגע שזה נפרץ,

הכול פרוץ.

האדם כבר לא שם לב מה הוא עושה,

לא מה הוא אומר,

הוא לא שם לב לכל המעשים שלו, לכל ההתנהגות שלו,

לכל הדרך ארץ שלו.

לעשות דברים ומעשים שלא ייעשו.

כי ברגע שאדם פורק

את מסך הבושה מעל פניו,

ברגע שאדם

כבר לא מתייחס לא לגדרים ולא לסייגים,

ברגע שאישה הולכת

בלבוש לא הולם,

זה פרצה.

כשההתנהגות היא לא הולמת,

לא בדרך ארץ,

לא כמקובל,

אז כבר כל הגדרים נפרצים.

ואז האדם על ידי זה הולך להתיר לעצמו את כל המעשים שהוא עושה.

אין לו שום בעיה,

אין לו שום בעיה לעשות כל דבר.

מה יש? אף אחד לא יגיד לי מה לעשות.

אני עושה מה שאני רוצה.

יכול ללכת בעירום ובחוסר כול.

מה יש?

אני עושה מה אני רוצה.

זו כל הנקודה.

וככל שאדם מלביש את עצמו בבושה,

ככה דרך ארץ שלו,

ככה ההתנהגות שלו,

ככה הנימוס שלו,

ככה עבודת השם שלו הולכת וגוברת.

תראו אנשים שמכבדים את עצמם

ועושים כבוד לעצמם,

הולכים בצורה אחרת,

מתלבשים אחרת, הוא מכבד את עצמו.

הוא לא ילך בצורה מבוזה.

ואז הוא גם נשמר יותר.

הוא אומר, אבל אני מכובד,

אני לא יכול לעשות כל דבר.

כשאדם בלבוש שלו,

כשהלבוש שלו פרוץ,

ואז זה לא מכובד,

אז הוא לא חייב להיות מכובד.

הוא פרק

את הכבוד מעצמו לעשות מה שהוא רוצה.

הוא דורש כבוד שיכבדו אותו,

בוודאי,

אבל אף אחד לא יגיד לו מה לעשות.

זה הכבוד שהוא דורש.

ובזה,

זה המהות של העבודה הזרה של בעל פאור.

בא בלעם ויעץ

להפוך

את הגדרים של עם ישראל לפרוצים.

איך? על ידי מעשה נתעב, על ידי מעשים מבוזים.

כתוב ברכות צדיקים,

בשער הבושה.

הבושה אמרו חכמים שהשכל הוא הבושה והבושה הוא השכל.

השכל הוא הבושה והבושה הוא השכל.

איך אנחנו יודעים את זאת?

על אדם חווה נאמר,

והיו שניהם ערומים, האדם ואשתו, ולא התבוששו.

הם לא התביישו.

למה הם לא התביישו?

כי כל זמן שהם לא אכלו מעץ הדעת,

לא היה בהם דעת להבחין בדבר.

וכיוון שלא היה בהם דעת,

הם לא התביישו, לא הייתה בושה.

לא היה בהם דעת להבחין בין טוב לרע.

אבל לאחר שאכלו מעץ הדעת, מה נאמר עליהם?

ותפקח נא עיני שניהם

וכן כל בעלי החיים

לבד מבני האדם,

אין להם בושה.

מה הראייה?

הם לא לובשים בגדים,

אין להם בושה לעשות כל מעשיהם ברחוב.

לעיני כל

מה יש? אין שכל

אדם שאין לו בושה,

לפי מה שכתוב פה,

זאת אומרת שאין לו שכל או שהוא לא משתמש בשכל שיש לו

ומה זה השכל?

השכל זה הנשמה

זה הנשמה של האדם

האדם כשהוא לא משתמש בשכל

בשכל העלקי שהקדוש ברוך הוא נתן בו,

שלשכל ולנשמה יש בושה טבעית.

כשהוא לא משתמש בזה הוא מסיר מעצמו את השכל ואת המחשבה ואת הנשמה.

כמה חמור הדבר?

בעלי החיים אין להם שכל, אין להם במה להשתמש.

אני זוכר בתור ילד

שאחד מהדברים שהצליחו לחנך אותנו,

שכל הזמן היו אומרים לנו בושה,

בושה, זה בושה מה שאתה עושה,

בושה.

אם היינו רוצים להתקרב לשולחן

כשהיו עורכים,

מיד היו מסתכלים עלינו בושה,

איך אתה נוגע בשולחן?

בושה ובושה ובושה.

היינו מתביישים

להתקרב לשולחן

שיש עליו כל מיני מטעמים בתור ילדים.

מי לא אוהב מטעמים?

היינו מתביישים לגשת לשולחן,

כי הכניסו לנו את הבושה.

כשהכניסו לנו את הבושה,

הכניסו לנו את השכל,

הכניסו לנו את הנשמה.

איזה חינוך נתנו לנו ההורים שלנו?

על כל דבר אמרו לנו זה בושה.

צניעות.

צריכים להיות צנועים.

כי כשאין צניעות אז זאת אומרת שאין בושה.

בת ישראל.

השכל זה הבושה.

בושה זה צניעות.

צניעות. צניעות זה להיות לבושה כהוגן, מכוסה.

מי שמכוסה יותר,

מי שמכסה את עצמה יותר,

היא לפחות משתמשת בשכל שזה הבושה יותר.

והאדם, על ידי הבושה,

שזה באמת מעלת השכל והחוכמה,

יכול להגיע אל ייחוד בוראו ברוך הוא לעבודתו,

ועל ידי זה יוכל להידמות למלאכים.

על ידי הבושה האדם יכול להיות דומה למלאכים.

וכיוון שמעלת החוכמה גדולה כל כך,

צריכה שתהיה חברתה, מידת הבושה קרובה לה.

ומה הראיה?

שלא ראית ביישן חסר דעת

ולא דעתן בלי בושה.

אם אתה רואה שהוא יש לו בושה, זאת אומרת שיש בו דעת.

ועל כן,

ראוי לכל אדם להשתדל ולהתנהג במידה החשובה הזאת.

להתחכם לעד שתהיה קבועה בנפשו ויגביר אותה על כל תבריו ותהיה בעיניו חשובה משאר מידותיו.

אומר לנו ארוחות צדיקים שמידת הבושה צריכה להיות המידה החשובה ביותר בעיניו של האדם.

כי בה יגיע אל רוב המעלות

ויימנע מעבירות ומכל מידות מגונות.

כשאין לאדם בושה,

או כשיש והוא פורק אותה,

הוא יגיע לכל המידות הרעות,

לכל המידות המגונות.

הוא יגיע לכל העבירות.

כי אין מה שימנע אותו מזה.

כשאדם יש לו בושה,

אז הוא מתבייש לכעוס,

הוא מתבייש לעבור עבירה.

ולכן אומר לנו כאן הרב שהמידה של הבושה היא הגדר ומחיצת הברזל מכל העבירות.

מי שבא ועכשיו רוצה לחזור בתשובה,

צריך לדעת שהוא חייב לקנות את מידת הבושה.

ומי שקונה את המידה הזו,

זה יעזור לו בכל מהלך התשובה שלו.

ועל זה אמרו חכמים,

שבשעת פטירת רבן יוחנן בן זכאי אמרו לו תלמידיו,

רבנו ברכנו,

תברך אותנו.

אמר להם, תראו מה זה ברכה שמברך רבן יוחנן בן זכאי את התלמידים שלו,

שהיה מתלמידיו של הלל הזקן.

מה הברכה?

אמר להם, יהי רצון

שיהה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם.

כמו שאתם מתייראים מבני האדם,

יהי רצון שכך יהיה יראת שמים עליכם.

אמרו לו התלמידים,

עד כאן ותו לא?

זה כל הברכה שאתה מברך אותנו?

אמר להם, הלוואי!

הלוואי!

תדעו,

אמר להם,

שהרי אדם עובר עבירה בסתר,

מה הוא אומר?

לא, רק שבני אדם לא יראו אותי.

וכל זה מפני שירב שיבוא לידי בושה.

הוא מתבייש מבני האדם.

ואם אנשים רואים אותו,

הוא מתבייש, אז הוא לא עשתה עבירות.

אמר להם רבי יוחנן בן זכאי,

הלוואי

שיהיה לכם מורא שמים שתתביישו מן הקדוש ברוך הוא,

כמו שאתם מתביישים מבשר ודם.

כי כשאדם שיש לו בושה הוא מתבייש מבני אדם, הוא לא יעשה עבירות.

אדם שיש לו בושה מהקדוש ברוך הוא,

גם עבירות בסתר הוא לא יעשה.

לא, לא רואים אותי.

מה לא רואים אותך?

רואים ועוד איך.

רבותיי, כמה אנחנו צריכים להתחזק במידה הזו.

פעם נסע החפץ חיים בעגלה.

העגלון,

באמצע הדרך הצר,

רצה לתת לסוס שלו לאכול,

אבל מאיפה ייתן לו לאכול? הייתה שדה על יד הדרך.

הוא הוביל את הסוס

ורצה לתת לו מהשדה הסמוכה.

פתאום הוא שומע,

רואים, רואים, רואים!

העגלון שמע שצועקים לו רואים, רואים, רואים,

קפץ על העגלה והתחיל לנסוע מהר, ברח.

לאחר כברת דרך

שוב עצר על יד שדה

ורצה לתת לסוס שלו לאכול.

ואז שוב צועק לו החפץ חיים, רואים, רואים, רואים!

העגלון קפץ שוב לעגלה וברח כל עוד נפשו בו.

לאחר כברת דרך נוספת

שוב עוצר העגלון

ורוצה לתת לסוס שלו לאכול מן הגזל!

מן השדה שאילו שלו!

שוב צעק לו החפץ חיים, רואים, רואים, רואים!

העגלון כבר כעס,

מה, כל הזמן רואים אותי?

מלאך הסתובב ורואה שאין אף אחד.

הוא צעק על החפץ חיים.

מי רואה?

אף אחד לא רואה אותי!

אמר לו החפץ חיים, רואים אותך מלמעלה!

מלמעלה רואים את כל מה שאתה עושה!

מה אתה חושב,

שאם אתה בדרך בשדות ואין כנף אחד?

העולם הפקר? ואתה יכול לעשות מה שאתה רוצה?

העולם הוא לא הפקר!

דמה למעלה ממך עין רואה

ואוזן שומעת

וכל מעשיך בספר נכתבי!

כל מה שאתה עושה נכתב!

הכל מצולם!

אין שום דבר שנעלם עיני הקדוש ברוך הוא!

אין דבר נעלם מנגד עיניך!

אוי אוי אוי!

רואים! רואים!

אם היינו אומרים לפני 200 שנה לאדם,

שמעת מצולם, אמר מה זה מצולם?

רואים אותך, מי רואה אותי?

כל הדברים שלך,

הכל מתועד, איך יכול להיות?

איך יכול להיות?

בואו נראה היום.

יש לכל אדם אתר בשמיים,

שבאתר הזה מצולם כל חייו!

כל מסכת חייו של האדם

מצולמת.

שידור חי!

כמו עכשיו!

אחרי 120, אומרים לו בוא חביבי,

שידור חוזר.

בוא תראה את כל מה שעשית,

הכל.

אבל הכל.

בכל מכל קול. הכל!

הכל מצולם!

הכל מתועד! הכל!

אוי אוי אוי!

כל המעשים שלנו.

כל אחת עם כל המצוות.

כל הדיבורים,

כל המחשבות,

כל הרהורי הלב,

כל הראיות,

הכל מצולם!

מה חשבת, שלא רואים?

ומה חשבת?

שאת נעלמת?

רואה ואינה נראית?

הכל מצולם.

דע למעלה ממך.

עינוה!

אוזן שומעת!

וכל מעשיך בספר נכתבים. הכל בפקס.

לכן אומר לנו כאן הרב.

אני רוצה להוסיף.

יש שיטה למחיקה

של כל המעשים הטובים שלא עשינו.

היום אדם הולך, רוצה למחוק.

אז הוא עושה מחיקה ומוחק.

פעם חשבנו שהכול נמחק וזהו.

היום התברר

שגם מה שמחקנו,

הכול אפשר לעשות שחזור ולשחזר הכול!

הכול!

אז מה עושים?

אנחנו רוצים מחיקה טוטאלית.

אם אדם עושה תשובה מלב שלם ובאהבה,

הוא חוזר לקדוש ברוך הוא באהבה,

עושה וידוי,

חרטה, תשובה,

ותשובה ותפילה וצדקה ומעבירים את רוע הגזרה,

הוא מוחק.

הוא מוחק!

אבל תשובה אמיתית.

תשובה אמיתית.

אמיתית!

שמירת השבת, הצניעות, קדושה,

טהרה,

ברכות,

תפילה, תפילים,

גילוח,

צניעות,

שיעורי תורה.

אם אדם עושה את זה ובאמת יש לו אפשרות למחוק הכול,

הכול, הכול, יכול למחוק את הכול,

את כל מה שלא טוב,

יישאר לו רק הטוב.

אבל אנחנו צריכים כלים,

כלים לעבודה.

זאת עבודה גדולה, זו לא עבודה קלה פשוטה.

אבל יש באפשרותנו.

יש לנו את הכוחות.

הקדוש ברוך הוא נתן לאדם את כל הכוחות.

הוא יכול להתגבר על הכול.

הוא יכול להתגבר על היצר הרע שלו.

יש לנו יצר הרע.

כל אחד בתחום שלו.

לב יודע מרת נפשו.

האדם בלב יודע מה הבעיות שיש לו.

מה הוא צריך לתקן.

אבל יש לנו פה פטנט, מעלת הבושה.

לא רק מבני אדם.

אומר הרב כאן,

ברוכות צדיקים,

שהמעלה העליונה ממידת הבושה היא שיתבייש לפני הקדוש ברוך הוא.

כשאדם ידע שהבאתי השם לנגדי תמיד, הקדוש ברוך הוא איתי בכל מקום.

הוא רואה אותי איפה שאני נמצא.

יש לי בושה ממנו.

איך אני אעשה עבירות?

כשאדם קונה את מידת הבושה,

הוא יכול להיפטר מכל העבירות.

הוא יוכל לעשות תשובה שלמה.

אמר עזרא הסופר, אלוהי,

בושתי ונכלמתי להרים אלוהי פניי אליך. איך אני ארים את הראש, ריבונו של עולם?

איך אני ארים את הראש אליך? איך?

אומר כאן, ארוחות צדיקים, דבר נפלא.

אומר האדם, איך אני אתבייש מי שלא, אני לא רואה אותו.

אז איך אני אתבייש ממנו?

די לך, אומר הרב.

באמת אתה צריך לדעת.

אף על פי שהקדוש ברוך הוא נעלם מעיני כל חי,

הוא נמצא בלבבות,

נגלה במחשבות.

אדם, הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום.

פעם שאלו,

נדמה לי את רבי יונתן אייבשיץ,

איפה הקדוש ברוך הוא נמצא?

אז הוא ענה,

איפה הקדוש ברוך הוא לא נמצא?

אין כזה מקום.

השם נמצא בכל מקום.

אבל איך משיגים את המדרגה של הבושה? איך משיגים?

בהתבודדו,

לחשוב בגדולת השם יתברך

ובזוכרו תמיד

שהקדוש ברוך הוא רואה מעשיו,

הוא בוחן קהיליותיו וצופה מחשבותיו.

אם אדם מתבונן, מדי פעם

מדי פעם מתבונן, מה גדלות השם יתברך?

אין לנו מושג בגדולת השם יתברך.

אבל עכשיו,

רואים את כל העולמות,

רואים את כל כדור הארץ,

את כל הגלקסיות,

כל העולמות!

כל הכוכבים!

מי ברא?

שאו מרום עיניכם!

ראו מי ברא אלה!

מי ברא את כל זה?

מה גדולתו של הקדוש ברוך הוא?

כתוב בספרים הקדושים

שיש שבעה רקיעים.

כל רקיע הוא מהלך

של 500 שנה, כמה אדם צריך ללכת 500 שנה?

זה הגודל של הרקיע.

ובין רקיע לרקיע יש מהלך של 500 שנה, מרווח.

זאת אומרת שאם יש לנו שבעה רקיעים,

וביניהם, כל אחד מהם 500 שנה,

וביניהם עוד 500, זאת אומרת 7,000 שנה

מהלך של אדם, המרחק,

להגיע לרקיע השביעי למעלה.

7,000 שנה אדם צריך ללכת כדי שנבין מה המרחקים.

ואם נעשה חשבון,

שמהלך אדם ביום זה 12 קילומטר.

תעשו חשבון.

מה המרחק?

מה הגדולה?

מה הגודל? אין לנו מושג.

וזה אחרי שנעלה, זה הרקיעים,

מעל העולמות שלנו.

מעל מיליאת כוכבים.

מה גדולת השם יתברך?

והשם נמצא בכל המקומות הללו.

אין סוף!

דם מתבונן, גדלו את השם יתברך בעולם.

איך לא תתבייש ממנו?

מי אתה בכלל? מי אני?

אפילו לא אבק!

איך אני לא אתבייש?

איך לא תתביישי?

עוד נקודה בבושה.

אדם צריך לדעת

מתי להשתמש בבושה, אבל מתי גם לא להשתמש בבושה.

הרמה,

רבנו משה ישרליש,

שהגיע לשולחן ערוך,

באורח חיים, הסעיף הראשון,

כתב שלא יתבייש האדם מן המהלגים עליו בעבודת השם.

שמה אסור לאדם להתבייש?

מה, אתה נוטה לי ידיים?

מה, את מברכת?

כולם מסתכלים עלייך.

לא להתבייש!

ויקבע ליבו בדרכי השם.

בדרכי השם אדם דווקא צריך לעלות, להתעלות.

אני בדבר השם עושה כל מה שצריך.

אין לי בושה לעשות את רצון השם.

אם זה לברך,

אם זה להתפלל,

אם זה ליטול ידיים, אם זה ברכת המזון, אם זה ללכת בצניעות.

מה, חזרת בתשובה?

מה, שמת כיפה?

כן!

כן!

מה אתה מניח תפילין?

כן! אני מניח תפילין!

כן!

כן! אני שומע לקול השם יתברך.

לא יתבייש מן המלעיגים עליו.

בעבודת השם,

אדרבה.

את הולכת בצניעות כי השם ציווה אותך?

אין בושות.

אדרבה! זו הבושה.

הבושה היא מהשם יתברך.

שיוויתי השם לנגדי תמיד.

שיוויתי השם ולנגדי וממולי תמיד.

הקדוש ברוך הוא איתי כל הזמן.

רואה את מעשיי.

איך לא יתבייש ממנו?

אה, אבל יש כאן בני אדם מלעיגים.

לא יתבייש מן המלעיגים.

ולכן צריך האדם להתבייש רק לפני הקדוש ברוך הוא בלבד.

דבר ברור וידוע,

אומר הרב,

אשר כל העולם עושים עניינים רבים בסתר,

וכן מדברים בדברים רבים בסתר, וחושבים החשבות רבות,

ואינם חוששים כלל,

רק שלא ייבדו העניינים.

ואם היו כל מעשיהם שעשו מניעוריהם,

וכל הדברים שדיברו,

וכל המחשבות שחשבו גלויים וידועים לבני אדם,

היו מתביישים בושה גדולה מאוד.

כל שכן,

וכל שכן,

שצריך להתבייש לפני הקדוש ברוך הוא, כי הכל לפניו גלוי וידוע.

אוי, אוי, רבותיי,

איזו עצה גדולה היא לעבוד את השם יתברך,

שאדם יקנה לעצמו את מדרגת הבושה,

את מעלת הבושה, את המידה החשובה שצריכה להיות חשובה בעיניו

יותר מכל המידות.

אני אסיים רק בארבע מידות

והמדרגות שיש בבושה.

המדרגה הראשונה,

שאדם שמתבייש לעשות עבירות בגלוי,

אבל עושה עבירות בסתר.

זו המדרגה הראשונה.

אבל זה אדם שהוא גונב דעת עליון,

מפני העולם הוא מתבייש,

ומהקדוש ברוך הוא הוא לא מתבייש.

זה ההבדל בין הגנב לגזלן.

הגנב

בא בלילה,

הוא מתבייש מבני אדם,

אבל הקדוש ברוך הוא רואה אותך,

והגזלן

הוא לא מתבייש, לא מזה ולא מזה.

הגנב?

מבני אדם אתה מתבייש.

מהקדוש ברוך הוא אתה לא מתבייש?

אין לך בושה מהקדוש ברוך הוא?

איך אתה עושה דברים בסתר, אתה חושב שלא רואים אותך?

בו העולם לא מביט בך?

לא יודע כל מה שאתה עושה, כל מה שאתה חושב?

ורעתו רבה מאוד.

יש מדרגה נוספת.

הוא מתבייש לפני העולם,

הוא גם בסתר מתיירא מן העוות.

נתכונן,

נתעורר,

וכל אדם, אפילו קבלה קטנה, יתחיל

ולעבוד על מידת הבושה.

ברגע שנעשה את זה,

אנחנו יכולים לקנות את כל החיים שלנו,

כל חיי העולם הבא שלנו.

ולא להשתהות דקה אחת.

בואו תראו סגולה גדולה למחיקת עוונות,

למחיקת הסרטים.

אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה,

כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו,

מוחלין לו על כל עוונותיו.

כל העושה דבר עבירה, ומתבייש, איך עשיתי כזאת עבירה?

מוחלין לו על כל עוונותיו.

ואמרו חכמים, הוא בושת פנים לגן עדן.

ועוד אמרו,

הבושה והאמונה מחוברות זו למעלה מזו,

כי הביישן מחזיק באמונה עם כל אדם,

ומי שאינו נאמן, אין לו בושת.

האמונה והבושה מחוברות זו עם זו.

תראו רבותיי סגולה עצומה למחיקת העוונות.

לדעת שעשיתי עבירה ואני מתבייש.

ריבונו של עולם, איך עשיתי? אני ממש מתבייש.

מתבייש.

מתבייש לפניך אבא שבשמיים.

איך עשיתי כזאת עבירה?

איך עברתי על זה?

איך עברתי על רצונך?

ובאמת,

ומתוך ליבו,

הוא מתבייש במה שהוא עשה?

מוחלין לו על כל עוון הטובה.

היי, רבותיי,

היזהר האדם

לא לעשות דברים שפורצים את הגדרות.

יוצאים עכשיו

לכל מיני חופשות,

לכל מיני מקומות,

לכל מיני נופשונים למיניהם.

צריך

שזה יהיה בקדושה ובטהרה.

לא הולכים כדי לפרוק כל עול מעלינו.

אנחנו לא הולכים

כדי לעשות דברים שהם לא בגדר הכבוד.

גם כשאדם נמצא בנופש,

לוקח איתו את הדברים הרגילים להיות איתו.

צריכים לנוח.

אדם צריך לחדש את הכוחות.

לנפוש.

אבל הכול צריך להיות בקדושה ובטהרה.

לא הולכים

כדי שהאדם במקומות הללו יפרוק מעל עצמו את כל הגדרים,

את כל מה שהוא עבד,

את כל מה שהוא קנה לעצמו.

לא נכנסים למקומות

שבמקומות הללו האדם הולך לאבד את כל העולם, את כל העולם שלו.

גם כשהולכים לנפוש,

גם כשאתה הולך לשפת הים,

בוודאי, לא למעורב,

כי שם אין כבר בושה.

איפה יש בושה שם?

אבל גם כשאתה הולך

לחוף הנפרד,

תיזהר איך אתה הולך.

אל תפרק מעליך את עול הבושה.

לא אל תפרק מעליך את המידה החשובה הזאת.

ואם עשית עבירה, תתבייש

לפני הקדוש ברוך הוא,

תפעיל,

תפעיל אצלך את מידת הבושה.

ואם כבר אמרת, תחזיק את עצמך חזק,

לא להידרדר יותר.

אם נפרץ לך גדר אחד, תבנה אותו מחדש מיד.

כי הרבה פעמים

כשאנחנו עושים תשומה,

וקשה,

ומחזיקים מעמד,

ופתאום פעם אחת יתפרק, לא להישבר.

אדרבה,

כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך השם אור לי.

לא לפרק את מידת הבושה.

ובאמת אם נעשה כך,

ובאמת אם נלך בדרך הזו,

נקנה לעצמנו את מידת הבושה.

את המדרגה החשובה הזאת.

הבושה מלפני אלוקים.

אני מתבייש מהשם.

מדין שיוויתי השם לנגדי תמיד.

ככה נזכה בעזרת השם

לתשובה שלמה לחיים טובים,

לסייעתא דשמיא, לחיי העולם הבא,

ונזכה בעזרת השם לגאולה שלמה ואמיתית במהרה בימינו.

אמן ואמן.