פעם שאלת את אבא? ב

- - - לא מוגה! - - - 

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

‫בשם האישה המוכר המדיינית כוזבי וצור,

‫ראש אומות בית אב במדיין הוא.

‫בלק בן ציפור,

‫הוא היה ראש אומות,

‫ולא נרתע מלהפקיר את ביתו ‫כדי לחטיא את ישראל.

‫עמדו כולם והפקירו את בנותיהן,

‫יש פידבק,

‫כי אם אחד מהחבורה או אחד מן העם ‫עושה מעשה,

‫בין טוב ובין שאינו טוב,

‫משפיעו בזה על החבורה ועל כל העם כולו.

‫אנחנו מבינים מזה שמעשה של יחיד ‫יכול להשפיע

‫על רבים ואפילו על כל העם כולו.

‫ונביא כמה דוגמאות.

‫פרעה גזר ואמר, ‫כל הבן אילוד איורא תשליכו.

‫אמר עמרם,

‫ולהריק ישראל מולידים?

‫אז אם כל בן שנביא הוא ישליך ליאור, ‫בשביל מה אנחנו מביאים ילדים?

‫מיד הוציא את יוכבד

‫ופירש עצמו מתשמיש המיטה ‫וגירש את אשתו.

‫עמדו כל ישראל וגירשו את נשותיהם.

‫הזרועים של מעשה יחיד,

‫מעשה של עמרם,

‫גרם שכולם עמדו וגירשו את נשותיהם.

‫למה? שלא להוליד ילדים ‫שאחר כך יושלכו ליאור.

‫המעשה הקיצוני הזה, לכאורה,

‫השפיע על כל כלל ישראל במידה כזאת, ‫עד שכולם קמו ועזבו את נשותיהם.

‫הרי ברור שהיו אנשים ‫שאוהבים את הנשים שלהם, כן?

‫והיו כאלה שהיו להם ילדים,

‫והיו כאלה שהיו להם ילדות,

‫וקמו והתגרשו.

‫כולם הלכו וניתקו את עצמם ‫בבת אחת וכהרף עין ‫מהקן המשפחתי,

‫שאותו בנו וטיפחו ברוב עמל אהבה ‫ואחווה במשך שנים,

‫ונטשו את הנשים לאחר קרבה ‫וחיים משותפים במשך תקופה ארוכה.

‫רואים מכאן עד כמה כוחו של יחיד

עצום,

שמסוגל להשפיע לא רק על אחד בקרבתו,

‫אלא על כלל הציבור כולו.

‫בהמשך,

‫מרים אמרה לאביה, עמרם,

‫גזירתך קשה משל פרעה,

‫שפרעה לא גזר אלא על הזכרים,

‫ואתה על ידי הגירושין גזרת גם

על הנקבות.

‫זאת אומרת, לא יולידו גם נקבות.

‫עוד דבר היא אמרה,

‫פרעון השעי,

‫פרעון השעו וגזירתו ספק מתקיימת,

‫אבל אתה צדיק וגזירתך מתקיימת.

‫עמד והחזיר את אשתו.

‫לגלל מרים ביתו עמד והחזיר את אשתו,

‫עמדו כל ישראל והחזיר את אשתיהם.

‫עכשיו, זה כבר לא מעשה של יחיד, ‫מעשה של יחידה.

זאת אומרת, הכוח הוא עצום.

‫אם אדם חושב, מה אני משפיע, מה אני פועל,

‫הוא אפילו לא מבין.

‫אישה הולכת עם כיסוי ראש,

‫היא מדברת או לא מדברת, ‫היא משפיעה על הסביבה.

‫אישה לא הולכת עם כיסוי ראש,

‫היא נותנת לגיטימציה ‫לא ללכת עם כיסוי ראש.

‫זאת אומרת,

‫בלי לדבר זה משפיע.

‫כל שכן הם מדברים,

‫וכל שכן אם הדברים הם מצודקים,

‫שמסתברים,

‫אז הכוח האדיר.

‫גם בפרשה שלנו אנחנו רואים

על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים.

‫הרי המרגלים, בגלל החטא שלהם,

‫והעם שנהה אחריהם,

‫נגזרה גזירה שיטמו פגריהם במדבר.

‫ו-600 אלף איש נגזרה עליהם גזירה ‫למות במדבר, ‫לא להיכנס לארץ.

ומה עם הנשים?

‫הנשים כן נכנסו לארץ.

‫מה טעם הם נכנסו לארץ? ‫למה הם לא מתו גם?

‫הרי גם הם בכו.

‫בשעה שהמרגלים באו וסיפרו

‫שיש ענקים בארץ, ‫וארץ אוכלת יושביה וכולי וכולי, ‫הם גם בכו.

‫והשם אמר אתם בחייתם, בחייה של חינם.

‫אז מזה צמח לנו תשעה באב, ‫פעמיים וחורבן בית המקדש.

‫אז אתם תבכו בחיי על הדורות.

‫אז למה הם לא מתו גם כן על נשים?

‫כיוון שהנשים היו מחבבות את ארץ ישראל.

‫האנשים אמרו, ‫ניתנה ראש ונשובה מצרימה.

‫והנשים אומרות, נא לנו אחוזה.

‫הן לא רוצות לחזור למצרים,

‫הן רוצות להגיע לארץ ישראל ‫ולקבל נחלה ואחוזה בארץ ישראל.

‫אז הם אהבו את ארץ ישראל.

‫זה שהם בכו,

‫הם בכו בגלל שכולם בוכים.

‫אבל הם לא רצו להיכנס? ‫רצו להיכנס.

‫אלה שבכו ישר הסיקו מסקנות, ‫ניתנה ראש ונשובה מצרימה.

‫לא רוצים ארץ ישראל.

‫אלה ימותו.

‫אנשים שלא הסכימו עם זה רצו להיכנס,

‫אז הם לא מתו במדבר.

‫ויש עוד טעם,

‫כשהיה בהתחלה נשלחה אנשים ‫ויתורו את הארץ,

‫טרם שליחת המרגלים,

‫אנשים לא רצו בכלל שישלחו.

ועולה השאלה,

‫והלא, הנשים שאמרו, תנה לנו אחוזה,

‫היו רק בנות צלבחן,

‫והן רק חמש נשים,

‫מחלה, נועה, חוגלה, מלכה ותרצה.

‫אם כן, למה זכו כל הנשים להינצל מהגזרה?

‫למה כל הנשים?

‫משמע מכאן שחמש הנשים האלה ‫השפיעו על כל הנשים,

‫שגם הם התחילו לחבב את הארץ,

‫ואז זכו, ולא נגזרה להם גזרה. ‫אתם רואים, כוח,

כוח של נשים,

כמה נשים בודדות,

‫כמה נשים בודדות יכול לשנות,

‫יכולות לשנות את כל העם כולו.

כמה נשים בודדות

וכמה גברים בודדים גם יכולים.

‫כי כמה אמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה, ‫דתן ואבירם.

‫וזה גרם קלעיה ואלג.

גרמו הצלה.

אתם רואים מעטים שמושכים לאיזשהו כיוון?

יכולים להטות את כולם.

אז הנשים הצליחו להשפיע על הנשים,

מהגברים על הגברים,

והנה מזה מה יצא?

יצא שהנשים לא מתו במדבר.

ומי השפיע על בנות צלופחד לחבב את הארץ?

דבר זה מפורש.

כתוב, ותקרבנה בנות צלופחד

בן חפר

בן גלעד

בן מכיר

בן מנשה

למשפחות מנשה בן יוסף.

הפסוק אומר את כל השושלת יחסין שלהם עד יוסף הצדיק.

פרש רשי

למה נאמר למשפחות מנשה בן יוסף,

אם הוא כבר אמר

בן מנשה,

למה חזר ואמר למשפחות מנשה בן יוסף?

אלא לומר לך,

יוסף חיבב את הארץ,

שנאמר ועליתם את עצמותי מזה איתכם.

אז הוא חושב,

לפני שהוא ייפטר, מה יהיה איתו?

והוא מבקש שיעלו אותו לארץ ישראל.

ובנותיו חיבבו את הארץ,

שנאמר, תנה לנו אחוזה.

הן רוצות את ארץ ישראל ולקבל ולירש את האחוזה.

ההשפעה של יוסף על המשפחה שלו הייתה כל כך חזקה,

עד שגם ניניו ונכדיו ספגו לקרבם את חיבת הארץ,

והשאיר אחריו ברכה.

הבנות הללו,

אפילו שהיו חמש במספר, השפיעו על כל נשי ישראל

לחבב את הארץ.

הבנות הללו, אפילו שהיו חמש במספר,

השפיעו על כל נשי ישראל לחבב את הארץ.

אז רואים מכאן את הכוח של היחידים?

בטוח שכל אחד מאיתנו אומר, מה אני, מה כוחי, מה חיי, מה אני יכול לפעול, מה אני יכול להשפיע?

ואף אחד לא מעלה בדעתו כמה יש לו כוח

לאין שיעור.

ראינו באלג'יריה,

בן אדם אחד

שרף את עצמו, התאבד,

בגלל המצב של העוני והפרנסה והעבודה,

ומזה צמחו כל המהפכות באלג'יריה,

במצרים,

בסוריה,

בלוב ועוד,

בתימן

ועוד זה ימשיך.

כל זה ממה? מבן אדם אחד שעשה מעשה,

הדליק אצל כולם.

אחד כתב בפייסבוק על הקוטג'

נהיה מהפכה עם הקוטג'.

אחד,

לא שניים.

אחד.

זה כוח השפעה

של יחיד.

לא לזלזל.

יחיד.

הגמרא מספרת על רבי פרדה,

היה לו תלמיד אחד

שהיה שונה לו,

ארבע מאות פעם עד שהוא מבין.

לומד איתו משנה,

וצריך ללמוד איתו ארבע מאות פעם את המשנה בשביל שהוא יבין.

זאת אומרת, הוא לומד איתו, נגיד,

כל ישראל יש להם חלק לעולמי בו, שנאם ורוחם מקורים צדיקים, לעולמי בו שעור אס,

נאזר מטוחם אס, אוהד התפואר.

הבנת? אומר לו לא.

אומר לו טוב.

עכשיו בעברית.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,

שנאמר מעמך כולם צדיקים, לעולם של... הבנת?

אומר לו לא.

אומר לו ביידיש.

כל ישראל יש להם חלק, אוי לו, מה בו?

הבנת? גלו לא.

מסביר, מפרק,

אומר, מאיט הקצב, עושה תנועות, מסמן לו, אומר גאווה?

לא.

לא.

ארבע מאות פעם עד שהוא מבין.

שלוש מאות תשעים ותשע לא מבין. ארבע מאות, סגולה להבנה רק עד שהוא מבין.

וכל פעם

הוא מלמד אותו עוד משנה, ומתחילים את המסלול מחדש ארבע מאות פעם.

כל פעם.

כל פעם.

פעם אחת

לימד אותו. לימד אותו ארבע מאות פעם.

אמר לו, הבנת?

אמר לו, לא.

מה קרה הפעם?

אמר לו, היהודי הזה שנכנס באמצע הלימוד ועמד בצד,

אז אני כל הזמן חשבתי, הוא קורא לך למצווה ואתה תצא.

אז לא נתתי דעתי.

אז לא תפסתי.

התחיל איתו עוד ארבע מאות פעם מחדש.

כי הוא, פחות מארבע מאות פעם הוא לא יכול.

יצאה בת קול

ואמרה לו,

רבי פרדה,

נוח לך שיוסיפו לך ארבע מאות שנה לחיים שלך,

או שתזכה אתה בדור שלך לעולם הבא?

מה אתה מעדיף?

ראיתם?

קודם כול, בואו נבין.

כשהוא לימד ארבע מאות פעם, אם היה מישהו שומע שיש איזה רב שמלמד ארבע מאות פעם, ועוד תנא קדוש,

היה אומר, זה ביטול זמן, זה הפסד החיים. מה אתה עושה?

קח לו מלמד, שלם לו כמה שקלים,

שישב איתו, או תקנה לו טאפ,

שים לו קסטה, הוא ישמע אותה אלף פעם.

אבל מה אתה מבזבז את החיים?

אז אנחנו מבינים שזה בזבוז חיים.

בשמיים רואים שזה לא בזבוז.

די, אם אתה חושב שהוא בזבז,

הנה נותנים לו ארבע מאות שנים נוספות.

אז עכשיו הוא יכול ללמד אותו כל משנה ארבעת אלפים פעם.

לא מפסידים. רואים שלא מפסידים

מזה שמשקיעים בציבור.

לא מפסידים.

מצד שני,

אמרו לו, או ארבע מאות שנה

אתה תקבל, או שאתה וכל הדור שלך תזכו לחיי העולם הבא.

מה אמר להם?

אמר, אני רוצה לזכות עם כל הדור שלי לעולם הבא.

זאת אומרת, הוא מוכן למות עכשיו,

אבל שוב, כל הדור יזכו לעולם הבא.

אני לא בטוח שאם היו אומרים,

אם בן אדם היה שומע בת-קול היום

שאומרת לו

אם תמות עכשיו תזכה לעולם הבא, אם מישהו היה אומר, בסדר.

היה אומר, עוד רגע, תנו לי רגע, רגע, אני רק עכשיו התחלתי משהו, אז אני צריך לגמור את הפרויקט? אני ככה, ככה?

וגם היה אומר, מי יאמר, זה בת-קול? מאיפה אני יודע אם זה בת-קול, לא בת-קול? אולי זה, אני חולם חלומות, בסוף אני אמוץ טוב ואני אלך גיהנום, לא יודע מה.

והוא אמר, מוכן.

אמר הקדוש ברוך הוא, תנו לו זו וזו.

גם עוד 400 שנה,

וגם הוא והדור שלו יזכו לחיי העולם הבא.

מדהים, אה?

אבל יש להבין למה זכו בני דורו לאותו שכר

אם הם לא עמלו כמוהו.

נכון?

הוא למד 400 פעם.

אז למה הם זוכים?

אלא כיוון שרבי פרידא ראה דוגמה של מסירות נפש

שהתבטאה בענווה גדולה ובסבלנות,

ללמד 400 פעמים

שיש עם זה עמל והגיעה של הרבה ימים ולילות,

ובזה היה להם למורה דרך גם לתנאי כך,

לכן הם זכו כעת בשביל עצמם גם.

זאת אומרת, הוא הפך את כל הדור, בדוגמה האישית שלו,

שכולם התנהגו בענווה ובסבלנות כמוהו.

לכן זכה כל הדור.

הגאון רבי ישראל מסלנטר,

זכר צדיק וברכה, אמר, תנו לי

אדם אחד

שהוא בעצם

ירא שמיים ושלם במידות טובות.

אם תיתנו לי אדם

שהוא ירא שמיים,

אבל בעצם, בעצם, בעצמותו, לא חיצוני,

אם תביאו לי אדם שהוא בעצם ירא שמיים,

יש לו מידות טובות,

יש בידי סיכויים שאחזיר את כל העולם לטובה.

המודל והדוגמה של אחד כזה יכולה להחזיר את כל העולם לטובה.

כיוון שאנחנו רואים

שאפילו לחטא וקלקול

יש ביכולתו של אחד לעוות ולהרשיע דור שלם.

כמו ראש אומות בית מדיין

שמסר את ביתו לזנות

ועמדו כולם והפקירו את בנותיהם

והתמסרו לבזות את עצמם והשפילו את כבודם וגופם

וההפקרות של ביתו הפקירה את בנותיהם של כל עמו.

אז רואים שזה הולך לשני כיוונים?

מצינו בגמרא

שאלו תלמידיו את רבי זכאי

במה ארחת הימים?

אמר מימיי לא קיניתי שם לחבריי

ולא ביטלתי קידוש היום.

אף פעם לא ביטל קידוש.

גם אתם לא ביטלתם אף פעם קידוש, לא?

אז מה המעלה שהוא אומר שאף פעם לא ביטל קידוש?

אז הוא מספר ככה, אימא זקנה הייתה לי.

פעם אחת לא היה לי קידוש.

מכרה כיפה שעל ראשה והביאה לי קידוש היום.

זאת אומרת, האימא שלו

כל כך דקדקה במצווה הזו של קידוש

ולא היה לה כסף לקנות,

מכרה את המטפחת שלה,

שהייתה חשובה לה מאוד,

בשביל

שיהיה קידוש היום.

והרי אם אין קידוש

ואין כסף,

אפשר לקדש על הלחם.

לא,

היא לא ויתרה על הקידוש ביין.

אז הוא מספר,

כשמתה

הניחה 300 גרבי יין.

300 חוויות

של יין.

שהיה לה שכר מן השמיים

של עשירות ביין.

כשמת הוא,

רבי זכאי,

הניח

3,000

גרבי יין.

מפרש הרמב״ן,

זיכרונו לברכה בספר האמונה וביטחון, פרק ז״ן.

אפשר, יש לומר, מה שהיה מדקדק במצווה זו,

שלמד מאימו

להיות נזהר בקידוש היום,

שכן למד שעשתה אימו, ועוד אין הוא קטן.

אז למה הוא זכה שיהיה לו 3,000?

בגלל שהוא למד מאימו להיות נזהר בקידוש היום, הוא ראה את המסירות נפש שלה

על מצווה.

הוא המשיך ככה,

וממילא הם זכו.

וזה עוד שהוא ראה את זה כשהוא היה קטן.

אז רואים שמעשה של יחיד,

כמה יכול להשפיע?

האימא שלו הפגינה מסירות נפש וחביבות למצווה,

שמכרה את הכיפה שלה שהיא קישוט לה ותפארת לנשים,

והייתה מוכנה לוותר על כתר יופייה כדי לחבב את המצווה.

זה השפיע על הבן במסירות נפש לנהוג,

גם הוא במצווה זו.

מן השמיים העריכו את המסירות וההוקרה שלהם למצווה

ושילמו להם אפילו בחייהם.

זה חוץ ממה שיקבלו לעולם הבא.

אפילו בחייהם שילמו להם.

שנתעשרו ונמלאו מחסניהם באלפים

של חוויות יין.

זה כוח ההשפעה וזה גורל הצדיקים וזכותם.

אמר רבי חייא

בר אבא

אמר רבי יוחנן

ואמר לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן

כל המלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה.

כל מי שמלמד בן חברו תורה

זוכה ויושב בישיבה של מעלה. יש הבטחה?

מי שרוצה פה לשבת בישיבה של מעלה,

כמו שאומרים בישיבו של מעלו או בישיבו של מעלו.

אתה רוצה להיות למעלה בישיבה למעלה?

הנה, תלמד את הבן של חברך תורה.

זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר

אם תשוב ואשיבך לפניי תעמוד.

בכל

המלמד בן הארץ תורה

לא בן חברו.

בן חברו זה בן תורה שיש לו בן

אז זה בית של תורה.

אבל מי שמלמד בן עם הארץ תורה,

האבא עם הארץ, יש לו בן

והוא מלמד את הבן של עם הארץ תורה.

אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה מבטלה בשבילו,

שנאמר

ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה.

אתה יהיה לך כוח בפה כמו הקדוש ברוך הוא לבטל גזירות.

כמו שהקדוש ברוך הוא יש לו כוח לגזור גזירות,

אתה יש לך כוח בפה לבטל גזירות.

מי?

מי שמלמד בן עם הארץ תורה.

אמר שם אסביר

כל המלמד תורה עם בן חברו,

שגם חברו בן תורה,

ומביא אותו לשב בישיבה,

הוא זוכה לשב בישיבה של מעלה.

אבל המלמד בן עם הארץ תורה,

לפי שהגזירה שלו

שהוא לא יהיה בעל תורה,

כי הוא בן של עם הארץ.

אם אבא שלו האינסטלטור, יש סיכוי שהוא יהיה רב.

אם אבא רב, יכול להיות שהבן יהיה אברך.

אבל אם הבן נפח

יש סיכוי, זה לא טבעי.

יכול להיות,

אבל זה לא טבעי.

הגזירה אומרת שבדרך כלל הבנים הולכים אחרי האבות.

אז ממילא אם הוא בן של עם הארץ, הוא גם יהיה עם הארץ.

למה אם אבא שלי היה ככה, מה אתה רוצה ממני?

אבא שלי לא לימד אותי, מה אתה רוצה ממני?

אז בדרך כלל זה ככה,

שכל המוליד בדומה לו מוליד.

אבל הלומד עמו,

בא אחד לקח אותו, התחיל ללמד אותו,

מבטל טבעו וגזירתו.

זוכה גם כן שהקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו בשבילו,

מדק נגד ביתה.

אתה ביטלת את הגזירה שהוא יהיה עם הארץ?

והפכת אותו לבן תורה?

אני אבטל גזירות שלי מפני גזירות שלך.

לכן אומר,

כמו רשי בספר ירמיה, אני גוזר גזירה ואתה מבטלה.

תקשיבו, זה רק בן אדם

שמלמד את הבן של עם הארץ תורה.

שנאמר, אם תוציא יקר מזולל,

כפי תהיה.

אם אתה לוקח שהיה אדם אמור להיות זול,

אתה עושה ממנו יקר,

אז אתה כמו הפה שלי, אומר הקדוש ברוך הוא, אתה יכול לבטל גזירות.

לא סתם גזירות, גזירות שלי אתה יכול לבטל.

ותגזר אומר ויקום לך.

אבל זה יותר מתגזר אומר ויקום לך,

אלא זה לבטל גזירות.

עכשיו, מי שמחזיר יהודי בתשובה זה הרבה הרבה יותר ממי שמלמד בין חברות תורה.

זה שינוי הטבע הטוטאלי.

זה להפוך אותו מרשע ואפיקורוס.

זה צדיק וחסיד.

שהקוץ קרבי היה אומר שמי שרוצה לראות מופת,

יראה בעל תשובה.

כי בעל תשובה זה מופת.

ואתם יודעים, בעלי תשובה

הם נמצאים בהיכל החמישי מתוך שבעה היכלות שיש בעולם העליון.

למעלה מן הצדיקים,

מן התמימים,

מהישרים והחסידים.

ומי עומד בראש ההיכל שלהם?

מנשה בן חזקיה.

אני אדבר על זה בימים הקרובים.

נלמד מהם כל ההיכלות.

ומי נמצא שם?

בעל תשובה.

אז מי שעושה בעל תשובה,

יאבא ביי,

יאבא ביי,

יאבא ביי ביי.

אז זאת אומרת,

רואים מה הכוח

של יחיד לעשות.

כתוב ויקרא משה לכל זקני ישראל.

הכתוב אומר בישישים חוכמה,

באורך ימים תבונה.

למה זכו הזקנים שיגאלו ישראל על ידיהם?

אלא בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על משה בסנאה.

אמר לו, לך ואספת את זקני ישראל.

מיד,

וילך משה ואהרון,

ויאספו את כל זקני ישראל.

ויאמן העם.

בזכות הזקנים האמין העם.

אמר, אני פורע, הקדוש ברוך הוא אמר, הרי אני פורע לזקנים

על שעשו את ישראל להאמין בשמי.

כי אם הזקנים לא היו מתייחסים למה שאמר להם משה,

והיו מבטלים את הדברים,

לא היה מאמין העם.

אבל כיוון שהזקנים האמינו,

זה גרם ביאמן העם.

אמר הקדוש ברוך הוא,

הרי אני פורע לזקנים על שעשו את ישראל להאמין בשמי.

בשעה שאמר משה,

אלוהי אבותיכם, שלחני עליכם,

אילו לא קיבלו הזקנים את דבריו של משה,

אף כל ישראל לא היו מקבלים.

אלא, הזקנים קיבלו תחילה

ומשכו כל ישראל אחריהם

ועשו אותם להאמין לשמו של הקדוש ברוך הוא.

אמר הקדוש ברוך הוא,

אני עושה להם כבוד,

והגאולה של ישראל תהיה על ידי הזקנים,

שנאמר, ויקרא משה לכל זקני ישראל.

על זה נאמר,

ועל זה משבח הכתוב,

בישישים חוכמה באורך ימים תמונה.

רואים

שכל מי שמצטרף

לדבר טוב,

לעבודת הבורא,

כל מי שקופץ ראשון, שני, שלישי,

ומסכים על דבר מסוים שהוא של תורה ושל קדושה ושל מצווה,

הוא גורר אחריו

את האחרים והזכות תלויה בו.

אז לעולם אדם צריך להיות מן הנחשונים שקופץ לכל דבר של מצווה.

למה?

כי הוא נותן תמיכה וגושפנקה

בשביל שיעשו כדבר הזה.

ומי שנמנע,

חס ושלום, מצנן ומקרר את כולם,

אפילו שלא אומר לא.

עצם זה שהוא לא מסכים לדבר מצווה,

עצם זה שהוא נמנע, הוא כבר מקרר ומצנן.

אתם שמים לי שבדרך כלל,

כשרותמים את הציבור לדבר מצווה,

אז אם הם רואים

שאף אחד לא מתעורר,

אז כולם מחכים לראות מה יהיה.

אבל אם מתחיל ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, ככה, במהירות,

זה מדליק את כולם, כולם ממשיכים במהירות.

ככה זה בכל דבר.

אם אדם בא לקנות בפרויקט של בנייה,

והוא שואל כמה כבר קנו,

למה הוא שואל?

הוא רוצה לראות שהוא לא יהיה הפראייר היחיד,

כי הוא תלוי בדעת אחרים.

אבל אם הוא שומע ככה, או שהוא רואה תור שיש הרבה,

וואו, איך זה משפיע עליו.

אתם רואים אנשים הולכים לבאבות?

הם רואים הרבה, וואו, אתה יודע כמה היו איזה תור? חיכיתי שבע שעות, 17 שעות,

יומיים ישנתי שם, ברה ברה ברה ברה

הוא מתלהב מכמות, הוא מתלהב מתנועה, הוא מתלהב לא עניינית.

זאת אומרת, זה משפיע.

היחיד משפיע לטוב ולמוטב.

כל אחד משפיע.

אין בן אדם שלא משפיע.

אפילו כשהוא פסיבי הוא משפיע, כי זה אומר משהו,

זו אמירה.

פסיביות זה אמירה.

אין מצב שאדם לא משפיע.

הוא יקבל שכר ועונש בהתאם.

כתוב על איוב

כשהוא שתק.

כשהייתה הצעה הבאה נתחכמה לו לישראל ומצרים, היו שלושה יועצים.

היו בלעם,

והיה איוב.

מה היה יתרו?

בלעם, שהציע מת בחרב.

איוב שתק. היה פסיבי.

לקה בייסורי איוב.

אתה לא יכול להיות פסיבי.

יתרו ברח.

זכה וישבו מבני בניו בלשכת הגזית.

האמירה שלו הייתה בבריחה.

הוא מתנגד לכל מה שנעשה פה.

אפילו שהוא לא דיבר.

אבל עצם זה שהוא ברח, הוא פסיד את התפקיד.

יש לו תפקיד.

הרבה כסף.

כבוד.

ברח.

לא מוכן להיות פה.

ישבו בלשכת הגזית.

אז רואים, אין דבר כזה שאתה פסיבי,

או אתה בפנים או אתה בחוץ,

או אתה נגד או אתה בעד.

היום קוראים לזה לייק

או נוט לייק.

תלוי.

אתה בעד או לא בעד.

קיצורו של דבר,

רואים מפה את הכוח של היחיד לפעול.

פניחס

בן אלעזר

בן אהרן הכהן, יחיד,

פעל לבד

והציל את כל עם ישראל בפעולה שלו.

במעשה אחד, איש אחד הציל את כל עם ישראל.

ולא כיליתי את בני ישראל, וקנאו את קנאתי.

אל תזלזלו בעצמכם.

כל אחד יש לו כוח.

כל אחד יש לו כוח.

למה רודפים אחריכם בבחירות?

כי כל אחד יש לו כוח.

כל קול יש לו כוח.

מה זה, מוכנים לשחד אתכם בכול?

כי כל קול יש לו כוח. אפילו סבתא זקנה שיושבת בבית על כיסא גלגלים, לא יכולה לזוז, שולחים לה אוטו לקחת אותה.

למה? כי כל קול קובע.

אז מי שתורם את הקול שלו

למען השם, לעבודת השם, למצוות, לתמוך במצוות,

לתמוך בעובדי השם,

לתמוך בתורה,

הקול שלו משפיע הרבה יותר מהבחירות.

כל קול.

הקול קול יעקו.

הקול קול יעקו.

קול קול.

עכשיו נעבור לעוד דבר

ונסכם.

צרור את המדיינים ויקיתם אותם,

כי צוררים הם לכם בנכליהם

אשר נקלו

על דבר פעור

ועל דבר כזבי בת נשיא מדיין החותם המוכה ביום המגפה, על דבר פעור.

כתוב במדרש,

אף על פי שכתוב בתורה

כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום,

לאלו לא תעשו כן.

לא תדרוש שלומם בטובתם.

ועוד כתוב.

אף על פי שכתבתי בתורה לא תשחית את עצה,

עץ נושא פירות,

אסור להשחית אפילו כשיוצאים למלחמה,

לאלו לא תעשו כן,

אלא חבלו את אילונותיהם,

כיוון שנאמר לא תדרוש שלומם בטובתם.

לא תדרוש שלומם, זה לא תבקש מהם שלום לפני שאתה מתחיל במלחמה,

אלא ישר צרור, תאייב אותם ותילחם בהם מייד.

וגם טובתם זה האילנות הטובים שלהם, הבארות הטובים שלהם, השדות הטובים שלהם.

לא להשאיר שום דבר.

לא תדרוש שלומם בטובתם.

כל ימיך לעולם.

למה ההנהגה של הקדוש ברוך הוא עם מדיין?

הייתה הנהגה שונה וחמורה יותר משאר כל המלחמות.

חכמים אומרים,

שאלה בדעת משה רבנו עליו השלום, שאם למדיינים

שבאו רק לעזור את מואב

היה עונש חמור כל כך,

המואבים עצמם,

שהם גרמו להביא את המדיינים, והם שפתחו במלחמה, מה שנקרא, וכו',

על אחת כמה וכמה שעונשם חמור יותר.

ככה למד

בקל וחומר משה רבנו.

מה ענה לו הקדוש ברוך הוא?

אל תעצור את מואב.

צרור את המדיינים כן, את העוזרים למואבים כן,

אבל את מואב עצמו?

אל תעצור את מואב.

ההנהגה עם מואב צריכה להיות שונה מההנהגה עם מדיין.

מה הטעם?

הייתה תביעה

מיוחדת על מדיין,

כיוון שהיו מתעברים על ריב לא להם.

הם נכנסו לעניין שלא נוגע אליהם.

זה שמואב חששו מישראל,

וירא בלג בן ציפור את אשר עשה ישראל האמורי,

ויגור מואב מפני בני ישראל.

זה שמואב חושש,

מה זה נוגע לך מדיין?

הרי אתם בכלל הייתם בסכסוך איתם.

מה הצטרפת לכל זה?

אז מואב פחדו מישראל שהם חונים סביבותיהם,

לכן הם באו להכשיר את ישראל, הם חיפשו כל עצה,

להרחיק את ישראל מהם.

אז העונש שלהם קל יותר,

כי יש להם הצדקה.

אבל מדיין שלא יהיו נוגעים בדבר,

ובאו לעזור את מואב,

לכן לא תדרוש שלומם וטובתם, וצרור את המדיינים עד כלותם.

באמת,

צריך הבנה מדוע חמור כל כך עניין של מי שמתעבר על ריב לא לו,

שעבור זה לבד נענשו יותר המדיינים והמואבים,

שהמואבים עצמם הם היו המחטיאים ממש את ישראל.

מבואר בזה

עניין חדש בהנהגת הקדוש ברוך הוא ומשפטיו. תקשיבו איך זה נוגע אלינו.

מורגלים אנו להבין שעבודת המידות ותיקונן,

דהיינו לכל אדם יש מידות טובות ורעות כביכול,

אין כאלה טובות ורעות.

כל המידות,

צריך להשתמש בהן בכל מקום לפי העניין.

אבל אם יש מידות שאדם לא יכול להשתמש בהן על הצד הטוב תמיד,

הוא צריך לתקן אותן. זאת אומרת, יש לו מידות שהוא לא יכול להשתלט.

נגיד שהוא כעסן,

נגיד שהוא קמצן,

נגיד שהוא שונא,

יש לו כל מיני מידות.

אז אם כן, הוא צריך לתקן אותן.

אז אנחנו מורגלים

שעבודת המידות ותיקונן

הם דברים עמוקים שנטבעים

מגדולי ישראל וחכמיו.

אבל פשוטי העם

לא יטבעו אותם על תיקון המידות.

ככה חושבים אנשים.

מה, אני יכול להיות כמו משה רבנו, כמו אברהם, כמו יצחק, כמו יעקב? אני יכול להיות? מה אני יכול להיות?

אני אדם פשוט, אני, מה אני?

מה אני אעשה? מרגיזים אותי.

כל היום מרגיזים אותי.

מה אני אתן לו?

אלה גנבים, כולם גנבים.

מה אתה רוצה ממני? שאני לא אדבר עליו?

מה אני לא אדבר עליו? אני מזהיר את כולם ממנו.

וככה הוא מחרטט את עצמו כל היום שהכול בסדר.

והוא לא חושב שהוא צריך

לתקן את המידות שלו וכו'.

אבל התורה מגלה לנו

שחובה,

חובה עליהם,

והם עניינים נטבעים מכל אחד ואחד.

שאפילו הרשעים

שבאומות העולם

נטבעים על המידות הרעות.

לכן,

צרור את המדיינים וקיטם אותם יותר ממואב.

כי המואבים חששו מפחד מוות של מלחמה.

אבל מדיין לא.

אז מה תנרס דבר

שלא נוגע אליך?

זה כמו בן אדם

שמפחד ממישהו שבא לתקוף אותו.

ואז הוא מחזיר לו.

פתאום בא אחד, רואה חבית,

מתלהב, נותן צ'פחות גם,

דופק בו מכות.

מה אתה עושה פה?

הוא אוהב לתת מכות, אז יש לו הזדמנות.

מדיין, שנאו את ישראל ומצאו עילה.

אם כבר מואב הולכים, אז הם חיברו את השנאה שלהם לשנאתם.

המדיינים התעברו על ריב לא להם ובאו לעזור את מואב למרות שלא הייתה להם סיבה לכך.

וזה גם ראייה למידת הקנאה שהייתה בהם,

שהם קנאו בהצלחה ובגאולת ישראל.

ומידת הקנאה הזו דחפה אותם לעזור למואב

ולהחטיא את ישראל.

אתם יודעים מי זה מדיין?

מי יודע מי זה מדיין? הבן של מי זה מדיין?

מי זה מדיין?

אתם קוראים כל שנה פרסות השבוע?

מי זה מדיין?

הבן של מי הוא?

הבן של אברהם אבינו!

אברהם נשא את כתורה.

היא ילדה לו את מדן ואת מדיין ואת ישבק ואת שוח

ואת זמרן ואת יוקשן.

מדיין,

הבן של אברהם.

הייתה לו שנאה.

למה שנאה?

כי אברהם אבינו נתן לבני אפי לגשים מתנות

וישלחם

מעל פני יצחק בנו.

לאן שלח אותם? למזרח הרחוק.

אז בגלל שהוא הרחיק אותם מעליו,

היה להם שנאה

לזרע אברהם.

ליצחק.

הייתה להם שנאה.

ועוד דבר הם שנאו.

תקשיבו מה הם שנאו.

המדיינים,

בגלל השנאה הזאת,

התחברו לשונא השני, מואב.

למה מואב היה שונא?

כי מואב

בא מלוט.

שהרי לוט היה עם שתי בנותיו,

ומהם נולדו לו מואב העמון.

אז כיוון

שאברהם אבינו אמר ללוט, תיפרד נא מעליי,

לא באשמת אברהם,

באשמת לוט,

שלוט רצה להיות פה בסדום

ובעמורה.

ים המלח זה סדום, אתם יודעים.

סדום.

ים המלח

זה המקום שנשרפה סדום, זה מה שנשאר מזה.

זה נקרא ים המוות,

שפה הסדומים מתו.

ופה הייתה אשת לוט, נמצאים להם מלח.

יכולים לחפש אותה, תמצאו אותה שם.

מכל מקום,

אז הם שנאו.

ועוד דבר הם שנאו,

לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם.

אז הם שנאו.

וגם מלעם שנא.

והוא התחבר אליהם גם. כולם משפחה.

כולם המשפחה שלנו. כולם המשפחה שלנו.

כי לוט הוא בן אחי אברהם,

בן הרן.

ובלעם?

בלעם הוא לבן.

ומי הבנות שלו?

רחל ולאה.

מי הפלגשים שלהם? בלהב וזלפה.

והם הקימו את בית ישראל.

והארמי עובד אבי, הוא רצה

לגמור על כולם.

הוא לא יכול היה לסבול שיעקב אבינו יצא מאצלו צדיק. הוא רצה לקלקל אותו, והוא לא הצליח.

אז הוא אמר לו, הבנים בניי והבנות בנותי והצאן צאני,

וכל אשר לך לי הוא.

רצה לאבד הכול.

אז הייתה לו שנאה גדולה מאוד.

כל אלה התחברו ביחד

נגד ישראל.

עכשיו מדיאן,

נכנסו והתעברו ערים לא להם.

לכן

עונשם גדול מאוד.

על כן עונשם גדול מאוד.

מפה רואים

שהעונש של בעל המידות הרעות חמור לאין שיעור.

עמון ומואב לא יבואו בקל השם עד העולם אשר לא קידמו אתכם בלחם

ובמים.

אז מידות.

ממי אתה מבקש?

מהעמים הכי שפלים.

לא עושים.

נשים

מדיין, מתערבים על דבר שלא נוגע אליהם, נענשים

נהרוג אותם

אז אם הגויים מאומות העולם השפלים האלה

הקדוש ברוך הוא דורש תיקון המידות, מה מאיתנו?

אז מי יכול להגיד מאיתנו, אני אדם פשוט, אני לא, מה זה, זה צדיקים גדולים, אני לא יכול, אין דבר כזה

אין דבר כזה, הדרישה היא מכל אחד ואחד מאיתנו

לכן נענשו המדיינים, לא תדרוש שלומם וטובתם

עכשיו אם אנחנו נסתכל על עצמנו

נראה כמה אנחנו רחוקים מהמידות האלה

באותה מידה שנמצאת באנשי מדיין נמצאת אף בנו

מה,

לא קורה שלפעמים אנחנו מתערבים בדברים שלא נוגעים אלינו?

לא תמיד ישירות, לפעמים בעקיפין, מאחורי הקלעים,

אל תגיד שאני אמרתי

מה אל תגיד שאני אמרתי? אתם מכירים את זה, כן?

מה אל תגיד שאני אמרתי?

אז זאת אומרת

זה להתעבר על ריב לולו

ואותה מידה נמצאת

באנשי מדיין, היא נמצאת גם בנו

החכמים אמרו לנו מפורש, הקנאת האהבה והכבוד

מוציאים את האדם מן העולם כמו בלעם, שהיה לו קנאת אהבה וכבוד

אז זה נאמר על כולם,

ולצערנו זה ממלא את חלל חיינו.

מי יכול להגיד שהוא לא מקנא בכלל באף אחד בשום עניין?

מי יכול להגיד שאין לו תאווה לשום דבר?

מי יכול להגיד שאין לו גאווה?

לא לגמרי.

כמה דברים שהוא חושב שמותר לו להתגאות?

אז אם אנחנו נתקן את המידות,

אנחנו בבעיה.

אתם יודעים למה הבעיה?

כי כשמגיעים לעולם האמת נשארים אותן מידות.

אתם יודעים שהעלו את בלעם באוב

ואת טיטוס באוב.

אונקלוס הגר עלה אותם באוב.

הוא שאל אותם מי חשוב למעלה, אז הם אמרו ישראל.

אז אפשר להתדבק בהם? מה אתם אומרים? כדאי להתדבק בהם?

אמרו לו לא תדרוש שלומם בטובתם. מה שנאמר עליהם אמרו

על ישראל.

אחד מהם אמר

תעשה להם צרות.

למה כל המצר לישראל נעשה ראש?

הוא שאל אותם, ומה העונש שלכם? מה קורה אתכם שמה?

אז טיטוס אמר ששורפים אותו כל יום, הוא אוסף עצים, שורפים אותו ומפזרים אותו בשבע ימים.

ובלעם אמר

שהוא כל הזמן שמים אותו כל יום בשכבת זרע רותחת.

זה העונש שלו.

מה מדהים פה?

שהם יודעים את האמת.

הם אומרים שישראל החשובים למעלה.

והם לא משקרים, הם לא אומרים שהם בגן עדן.

הם אומרים בדיוק מה העונש שלהם.

אז למה הם לא אומרים, תדבק בישראל?

אתם יודעים למה?

כי הם נשארו עם המידות שלהם.

הם לא יכולים להתפטר מהמידות שלהם.

הם לא עמדו להתפטר מהמידות פה, הם נשארו איתם.

הם אומרים את האמת.

אבל הם לא יכולים להגיד טוב על ישראל,

כי הם לא שינו את המידות.

לכן כתוב שרשעים,

אפילו על פתחה של גיהינום,

אינם חוזרים בתשובה, ואנחנו לא מבינים דבר כזה.

לא מבינים.

אני מבין את זה.

אני מבין את זה.

אני מבין את זה מאוד.

אני נתקל בזה כל יום.

כל יום.

איך אני נתקל?

בן אדם מראים לו גיהינום.

אפילו אם נגיד שזה תנור קטן, נגיד שזה בגודל הזה,

ויש פה אש רותחת עם גחלים,

ואומרים לו עכשיו אנחנו זורקים אותך לבפנים,

יחף!

יש מי משוגע שמוכן להיכנס כזה דבר?

מה שיגידו לו לעשות, הוא יעשה.

אז אומרים לו, תחזור בתשובה.

על פתחה של גיהינום לא חוזר בתשובה.

למה?

הוא לא יכול.

לא שהוא לא רוצה, הוא לא יכול.

הוא לא יכול.

מאיפה אני יודע על זה ככה?

אתם יודעים כמה מקרים היו לי עם נשים שאמרתי להן לשים כיסוי ראש?

בשביל שיתרפאו ממחלת הסרטן,

שהרופאים אמרו להן שלא נשאר להן עוד כמה זמן,

והן לא הסכימו.

אתם יכולים להבין דבר כזה?

ואני מסביר.

אני אומר, מה זה לקשור את הראש? הרי אם הרופא היה מחליט שצריך לעשות לך תחבושת בראש,

ורק להוציא את העיניים,

לא היית אומרת לו לא.

היית אומרת לו, זה לא יפה לי?

הרופא החליט שזה מה שזה.

אם הוא אומר לעשות טיפולים כימותרפיים שסורבים לך את הגוף,

את לא אומרת לו לא.

פה את יכולה לקנות איזה בגד יפה שאת רוצה, כובע, מטפחת, משהו יפה.

לא.

טוב, תסבירי למה לא. לא יכולה.

לא יכולה.

לא יכולה.

היא לא רואה את עצמה אחרת. לא יכולה.

אתם מבינים דבר כזה?

הרופא אומר, טוב, הגידול הוא כזה שצריך לנתח עכשיו,

והסיכוי 20% לצאת מהניתוח.

שימי כיסוי ראש.

לא יכולה.

לפני הניתוח

הוא מחתים אותה

שאם היא מתה היא אחראית.

היא חותמת לו.

רגע, קחי כיסוי לפני.

לא יכולה.

אתם מבינים דבר כזה?

עכשיו אני מבין את הגמרא.

רשעים אפילו על פתחה של גיהנום אינם חוזרים בתשובה.

לא יכולים!

אז אם בן אדם לא יתקן את עצמו פה,

הוא יצטרך אלפי שנים.

עד עכשיו בלעם,

וטיטוס,

וקורח, בגיהנום,

מנקים אותם ועוד לא יתנקו.

עוד לא יתנקו.

כי המידות,

זה הבן אדם.

זה הבן אדם. זו האישיות שלו.

זה הוא.

והכל נובע מהמידות.

כל מה שהוא עושה נובע מהמידות. בין לטוב בין למותר.

אז צריך לתקן.

אז אם אדם חושב,

מה אני עם החיה? אני אדם פשוט.

אין דבר כזה.

אם תובעים את זה מאומות העולם הכי שפלים,

ועל זה הם נענשו לדורי דורות,

אז כל שכן, ישראל, עם סגולה, קדושים תהיו.

אי אפשר להתעלם מזה.

כתב הרמחל

בביאור של מידת הקנאה.

הוא מבאר מה זה קנאה.

הוא אומר, גם היא אינה אלא חסרון ידיעה וסכלות.

אדם שהוא קנאי

הוא חסר דעה, הוא טיפש,

כי אין המקנא מרוויח כלום לעצמו,

והוא גם לא מפסיד למי שהוא מתקנא בו.

אחד מקנא למה לשני יש דירה רחבה,

ארבעה כיווני אוויר,

והוא גר בדירת פרטר.

הוא מקנא בו.

נו, שואל הרמחל,

אתה מרוויח משהו מזה שאתה מקנא עכשיו?

הרחיבו לך את הדירה?

עלית קומה?

מה הרווחת מהקנאה?

שתיים, האם בקנאה שלך הורדת אותו קומה?

צמצמת לו את הדירה?

מה הרווחת?

חוץ מצער

ושברון לב,

וסוכר,

ולחץ דם,

ומחלות,

מה הרווחת?

הוא אומר, זה חסרון ידיעה וסוכרות,

וזה דבר שיארע ברוב בני האדם.

כי אף על פי שלא יהיו בעלי קנאה ממש,

אבל לא ניכו ממנה.

קשה לאנשים להיות מנוקים ממידה זו של קנאה.

וקנאה?

קשה כשאול קנאה.

רשפיה רשפה אש של אבטיה.

מפורש

בדברים של הרמחל,

שמידת הקנאה מקיפה את רוב בני האדם.

אז עכשיו פשוט,

כמה אנחנו חייבים להשתדל לעקור מקרבנו מידת הקנאה?

ולהשריש בקרבנו מידת טוב עין,

שזה ההיפוך של מידת הקנאה.

שישמח במה שיש לחברו.

אדרבא, טוב עין הוא ימורך.

זאת אומרת, אתה צריך לשמוח, למה לא?

אתה יש לך את זה והוא יש לו יותר, אז למה לא תשמח?

למה לא תשמח?

למה לא תשמח? הפסדת אם אתה שמח,

אבל עודדת אותו.

השפעת ברכה עליו.

למה לא?

אם תהיה כזה,

והוא יהיה כזה,

אז כולנו נהיה מבורכים.

אבל אם אתה קנאי,

אתה צר עין,

כואב לך למה לשני יש,

אתה סובל והוא סובל,

כי עין רעה יכולה לפגוע.

אז חייבים להשריש בנו את מידת טוב עין,

שהיא ההיפוך מידת הקנאה.

ולחפוץ בטובת הזולת ולשמוח כשרואים את טובת החבר.

זו הייתה המידה של אברהם אבינו עליו השלום.

ועל זה נאמר, כל מי שיש בו שלוש מידות הללו, הרי זה מתלמידיו של אברהם אבינו.

מהם המידות? רוח נמוכה,

ועין טובה,

ונפש שפלה.

ורשי אומר שבאר,

טוב עין

זה שיהיה כבוד חברך חביב בעיניך.

כבוד חברך יהיה חביב בעיניך.

למה לא תשמח?

יש לבן אדם קול טור. למה לא תשמח?

למה לא תשמח?

מי שזכה להיות מטובע עין,

רחוק מקנאה.

נהנה ושמח בטובת חברו.

הרע עין

עינו צרה בטובת זולתו.

מקנא בו

ושואף ומשתדל למנוע טוב מהבריות.

זו הייתה מידתם של המדיינים.

מכוח רוע העין שהייתה בהם

נתקנאו בטובתן של ישראל

והתעברו ערים לא להם,

ובאו לעזור את מואב לחתית ישראל.

והמידה הזו מביאה אותו ליותר גרוע מזה.

כמו שאומר המסילת ישרים,

ואומנם

יש מי שסיכלותו רבה כל כך,

עד שאם יראה לחברו איזה טובה,

יתעשש בעצמו

וידאג

ויצטער

עד שאפילו הטובות שבידו לא ייהנו.

מצער,

מה שהוא רואה ביד חברו.

בעליו, אמר החכם,

הורכב עצמות קנאה.

סתם בן אדם שמת,

אז הבשר שלו נאכל.

אבל העצמות נשארות, כמו שאתם רואים, שארכיאולוגים מוצאים עצמות מלפני אפילו אלפי שנים.

יש אנשים שיפתחו את הקבר שלהם,

ואחרי כמה חודשים לא ימצאו אפילו עצם אחת.

מה ההבדל בין אלו לאלו? זה לא האקלים בקבר.

אלא מי שיש בו קנאה,

היא מרכיבה את עצמותיו.

שמעתם עד איפה זה מגיע?

עד העצמות זה מגיע.

מצינו בבלעם הרשע,

שלמרות עושרו וחוכמתו,

לא הסתפק בהם.

לא הסתפק לא בעושר שלו ולא בחוכמה.

וכל שאיפתו הייתה רק להרע לישראל.

אם היינו מכירים את המידות שלנו,

היינו מתביישים בעצמנו לראות איך מידת רוע עין

שולטת בנו בכל מעשינו, מודרכים מכוח מידה זו.

ורק על ידי עבודה וגאייהה מרובה נזכה להגיע להיות מבעלי טוב עין.

במה מדובר?

לדוגמה, עולים לאוטובוס ואחד תפס מקום יותר טוב,

כולם מסתכלים עליו כאילו לקחת כל אוטובוס לבד.

הולכים לקחת אוכל

מהבר,

או אם אחד הצליח לקחת משהו ולא נשאר יותר,

עוקבים אחריו ככה,

לא נפרדים מהאוכל.

אחד תפס מקום טוב בחדר אוכל או חדר יותר טוב,

לא יכול כבר, השהות שלו כבר היא בעיה.

זהו, בית חרגג, קוראים לזה ביידיש,

בית חרגג.

הוא כבר נשרף, לא יכול.

הלך, הלך היום, הלך הכול, שלום, הוא הולך הביתה.

אישה

רואה את חברתה

עם שמלה יותר,

זהו, עצובה.

מתחפש דופי.

שמלה יפה, אבל לא מתאים לה.

מה זה?

קנאה.

יש כאלה שמדברים בפה מלא. תראה, תראה. תראה מה קנו, תראה מה עשו.

תראה איך הם יוצאים. כל שבוע הם הולכים. זה ככה.

מה זה?

קנאה. דברים. דברים ברור. לא ברמזים.

לא בבלעה.

טוחנים קנאה.

טוחנים.

אם היו עושים מיקסר של קנאה,

סלעים היה הופך לאבק.

אם אדם יבדוק את עצמו,

יראה כמה יש לו קנאה.

בקטנות.

לא בגדולות.

בקטנות.

וזה גורם לרכב עצמות.

חייב אדם לתקן את עצמו פה בעולם הזה מהר ודחוף,

כי אחרי זה שמה לנקות אותו זה בלאגן, בלאגן.

חם מאוד שם.

חם, חם.

אין מיזוג, אין מזגן. יש כאלה מתלוננים שאין מזגן בחדר טוב.

שמה אין מזגן בכלל.

רק חם, חם כל היום.

אז כדאי שבן אדם יהיה בגן עדן.

שמה מיזוג אוויר אמיתי, אמיתי, אוויר צח.

וואו, וואו, וואו. שווייץ זכרת לי על זה.

אז כדאי.

מה צריך לעשות? תקן את המידות.

לעבוד עליהם. לאתר אותם.

להרגיש אותם.

לעמוד עליהם.

להבין את הגנאי שבהם, ולהתחיל לעשות שיפוצים.

איך עושים שיפוצים?

עושים את ההפך.

אם אתה מקנא,

אמרנו, אתה צריך להיות טוב עין,

אז אתה צריך להגיד לעצמך לברך את השני ולשמוח בשבילו, ולגשת אליו, ולעודד אותו,

לעשות הפוך.

יש כאלה שהקנאה אצלם מתבטאת בזה שהוא רואה בטובת חברו,

אז הוא לא רוצה שהוא יראה שהוא ראה שטוב לו.

אז הוא מענים עין.

כאילו הוא לא נמצא.

כאילו הוא לא ראה את האוטו שלו.

כאילו הוא לא ראה את הבית שלו.

כאילו לא.

בזה הוא מבטא את הקנאה שלו.

לא רוצה שהוא ייהנה שהוא ראה שטוב לו.

זה נקרא מתעבר על ריב לא-לא, כמו המדיינים.

מה עניינך שהשם נתן לו ככה?

מה עניינך?

השם נתן לו, בין אם זה בשביל לתת לו שכר בעולם הזה ולא בעולם הבא,

ובין אם נתן לו גם פה וגם שם. מה זה עניינך?

אתה רוצה שיהיה לך גם?

תעבוד!

תרצה את הקדוש ברוך הוא.

והוא ייתן לך.

אבל מה אתה חושב, שאם תקנא בו אז תקבל?

אתה לא תקבל.

תקבל, כן, אולכוס.

מה תקבל?

מה אתה רוצה, עם העיניים שלך לקחת לו את הכול?

מה אתה רוצה, שהוא ימות?

מה אתה רוצה?

יש לו. מה נעשה? יש לו.

קשה לאנשים.

תקינה.

כתוב, אבי מתפלל בשלומה של המלכות,

שאלמלא מוראה, איש יתרעהו חיים בלעו.

מגלים לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

עד היכן מגיע עומק מידות האדם

שהוא מסוגל לבלוע את חברו, פשוטו כמשמעו.

זאת אומרת, אם הוא יוכל לאכול אותו, אם לא היה חוק,

הוא היה אוכל אותו.

כמו נבוכדנצר.

נבוכדנצר היה אוכל את האויבים שלו.

אוכל אותם ממש.

היה שווה את המלכים,

וכל יום היה חותך מהם

חתיכה בשיעור של שתי אצבעות,

ואוכל להם בפנים את האיברים שלהם.

וככה גומר עליהם לאט לאט.

כמו קניבל.

אז אם אתם חושבים שזה נבוכדנצר והקניבלים,

המשנה אומרת שכל אחד מאיתנו,

אם לא היה מוראה של מלכות,

היו אוכלים אחד את השני, אוכלים ממש.

לא בעיניים.

אוכלים ממש.

יש כאלה אומרים את זה, תאמין לי, הייתי אוכל אותו לארוחת בוקר.

זה, אני אוכל אותו לארוחת בוקר.

אתם מכירים את זה?

מאיפה זה בא לו?

מאיפה בא לו?

מה ארוחות?

אנשים אוכלים בארוחות?

מה קרה לך?

הוא מת היה לאכול אותו, ככה גראטו,

אגראטו, ככה אני הייתי, הא...

אז חכמים לא מפריזים, הם לא מפריזים,

הם אומרים לנו את האמת.

רק מה, אנחנו מתחלמים מזה, כאילו זה לא...

זה קצת משל, כאילו, חושבים. לא, זה לא משל,

זה לא משל.

היום בפרט שאתם רואים שכולם דוקרים את כולם, וכולם הורגים את כולם, וחותכים ושמים במקרר.

והוא, השם מרחם בארצות הברית,

רצח את הילד, חתך אותו חתיכות, הלך לישון והרגליים שלו לבד פה לידו.

וחלק מהאיברים במקרר,

שלח את השוטרים לרוד.

אז אומרים שהוא מפגר משוגע,

אבל גם מפגרים ומשוגעים, יש הרבה, בלי עין הרע, עולם מלא מפגרים ומשוגעים,

אבל כמה חותכים אנשים ושמים אותם במקרר?

שומעים, אני יודע, חמש מקרים בשנה, עשר מקרים בשנה.

אבל המשנה אומרת

שלא מפגרים,

אפילו החכמים, אם לא היה מוראה

של מלכות, היו אוכלים אחד את השני.

בעומק נפשו של אדם

יש רצון

להרע לזולתו.

אה?

בעומק נפשו של אדם

יש בו רע שהוא רוצה להרע לזולתו.

איפה אתם רואים את זה?

כשיש אגרוף.

תנו, תנו, תנו, תנו, תנו.

כולם מעודדים שישחט אותו, יהרוג אותו.

מבסוטים שהוא מרביץ לו.

נכון, לא נכון.

בכל התחרויות אתה רואה אנשים מעודדים שיחבית כמה שיותר.

מאיפה זה בא? מהרוע שיש באדם.

כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

רע.

צריך לעקור את זה.

אנשים רואים אחד שהחליק, כולם צוחקים.

ראיתם פעם מישהו החליק וכולם בוכים?

אין דבר כזה.

אחד החליק, איזה קטע.

איזה קטע. ראית? הוא צוחק, יא בואי, בואו, אתה יודע מה היה? בואו, אני אספר לך איך זה היה.

יושבים, חוזרים עוד פעם. לא, לא, ספר איך זה היה.

אומר, הוא עלה ככה, רק אצל צ'יק, וכולם צועקים.

ראית מישהו בוכה?

שמישהו נפל?

מה פתאום?

מתעלפים מצחוק.

מבסוטים.

רע.

רע כל היום.

צריך לעבוד על המידון.

אדם מוכן אפילו לסבול בעצמו,

והעיקר שחברו ינזק.

לא לי ולא לך.

לא יודע מה, לא לי ולא לך.

מוכן להפסיד.

העיקר שיהיה רע לחברו.

העיקר שיהיה רע לחברו.

איי, איי, איי, איי, איי.

ואם נבדוק את עצמנו באמת, נראה כמה אנחנו קרובים למידה הזאת.

כמה אנחנו קרובים למידה הזאת.

איך אני יודע?

מי פה לא מדבר בכלל לשון הרע על אף אחד?

יש פה מישהו כמו החפץ חיים?

אם אין, אז אנחנו מדברים.

אז אם מדברים,

קוראים לזה לשון הרע.

מה זה לשון הרע?

שאומרים רע

על אחר.

מה זה עושה, לשון הרע? מזיק לו.

מפרסם גנותו.

אומר מעשר.

לא מתכוון לתקנו.

רק לפרסם רעתו.

זה רע.

זה יותר גרוע מרוצח.

יותר גרוע מרוצח.

למה?

רוצח, אם רצח בן אדם אפילו בדם קר,

יכול להיות שיהיה לו חלק לעולם הבא.

אם זה רק העבירה שלו שהוא רצח בן אדם, הוא דתי נגיד, והוא רצח בן אדם,

הוא לא מאבד את העולם הבא.

אבל בעל לשון הרע, אין לו חלק לעולם הבא.

יותר גרוע מרוצח.

אדם אומר, מה עשיתי? אני רק אמרתי כמה מילים. זו האמת, אני לא משקר.

אמרתי את האמת.

אבל להגיד את האמת

זה לשון הרע.

אם זה לא לתועלת,

לתועלת האדם שאתה מדבר.

נגיד שאתה רוצה להציל אותו מחבריו, וניסית לדבר על ליבו, וזה לא עוזר, ואתה לא מצליח, אז אתה פונה למישהו אחר שאתה חושב שיש לו השפעה, שיש לו השפעה,

שישפיע עליו לטובה. לתועלת.

אבל אם אתה מפרסם את גנותו סתם,

שידעו.

ואין מזה שום תועלת. ואתה גם לא מציל מנזק.

אתה לא מציל אחרים מנזק שהוא עלול לעשות להם.

אז למה אתה אומר?

דברי לשון הרע

הם בגדר איש את רעהו חיים בלעו.

אתם יודעים שבן אדם יכול להרוג את החבר שלו באף?

אדם יכול להרוג את חברו באף.

כתוב בפסוק, כי באפם הרגו איש.

שואלים בן אדם, תגיד, מה אתה אומר על פלוני אלמוני?

הוא עושה עם הנוכרי ככה?

זהו, לא צריך להסביר, גמר עליו.

כבר לא יעשו איתו עסקים,

לא ידברו איתו, לא יתקרבו אליו שום דבר, גמרו את הכול.

תגיד לי, הבת של פלוני בסדר? אפשר לקחת אותה שידוך?

הוא לא אמר כלום, אין לה שידוך.

אפשר לקבל את פלוני לישיבה?

נגמר, הוא לא ייכנס לישיבה.

חתך לו את החיים.

עמא נוכרי.

מה זה?

זה לא איש את רעהו חיים בלעו?

ולפעמים

מדברים מעניינים שנוגעים לנפש חברנו ולא נמנעים מכך.

לפעמים זה בנפשו.

ואדם מדבר

ויכול לגרום למיטתו אפילו של הבן אדם,

לא במישרין, בעקיפין, על ידי זה שיימנעו מלעזור לו.

ואנחנו לא מרגישים בכלל שיש חטאת בידינו.

לא מרגישים.

אין זה כמאמר, כי יצר לב האדם

רע מנעוריו.

ונמצא באדם רוע ופחיתות שמתאימים לבעלי חיים ממש.

אז אם לא מורא המלכות,

אוי ואבוי, אם היה פה חוקי הג'ונגל,

לא היו נשארים הרבה אנשים.

כולם פה היו עריות.

טורפים.

המדרש אומר,

הקדוש ברוך הוא אמר למשה,

קח לך את יהושע בן ענון

ועשה משה בטבע עין.

משל למלך

שאמר לבן ביתו,

שאמר לבן ביתו,

תן לפלוני שאה של חיטים.

הלך ונתן לו

סעתיים, כפול.

אמר הקדוש ברוך הוא משה,

וסמכת את ידך עליו.

על מי?

על יהושע בן נון. מה אמר לו? וסמכת את ידך יד אחת.

מה עשה משה? ויסמוך את ידיו ויצווהו.

לקיים מה שנאמר, טוב עין הוא יבורך.

עין טובה הייתה למשה.

יש לפעמים שהפוליטיקאים מסכמים ביניהם חצי קדנציה.

רק כשמגיע החצי והוא צריך לפרוש והשני יעלה,

ראיתם מישהו ששמח את...

ידיו על השני וברך אותו נתנו מי שברך.

בדרך כלל הם לא מפסיקים את הקדנציה.

ומתחיל מלחמה,

ומחפשים עצות איך לא להחליף.

אבל שיברך אותו בטוב עין?

משה המנהיג

היחיד

ברמה שאין כדוגמתה,

ולא קם כמשה עוד.

הוא צריך עכשיו להמליך תחתיו את יהושע בן נון.

עכשיו הוא יודע שיהושע בן נון זה התלמיד שלו.

זה פחות ממנו בהרבה.

כי משה נמשל לחמה,

יהושע ללבנה.

כידוע לכם, ללבנה אין אור עצמי,

רק השתקפות של קרני האור של השמש בלבנה.

זאת אומרת, יהושע בן נון, אין לו מעצמו כלום,

רק מה שנתן לו אור

משה רבנו.

והשם אומר לו ביד אחת,

והוא הולך לברך בשתי ידיים.

זה טוב עין.

זה טוב עין.

זו המדרגה העליונה של טוב עין.

משה רבנו רצה להוריש

את התפקיד שלו,

את המנהיגות לבנים שלו.

לבנים שלו.

והקב' ברוך הוא אמר לו, לא, לא, לא, לא.

קח את יהושע.

לא, לא, לא.

למה בנים? לא.

נוצר תאנה, יאכל פריה.

הבנים שלך לא היו כמו יהושע בן נון, נער לא ימיש מן האוהל,

שלא הפסיק מן התורה והיה דבוק אליך יותר מהבנים שלך.

ואפילו כשמשה עלה להר סיני

והוא הודיע שהוא יבוא עוד ארבעים יום,

אז הוא לא חיכה יהושע באוהל,

הוא חיכה ליד ההר לבד,

שלא להפסיד רגע אחד מרגע שירד משה רבנו.

להיות הכי קרוב למשה,

הכי סמוך למשה,

נו, אז כשאתה אומר, ריבונו של עולם, אני רוצה שהבנים שלי יהיו תחתיי,

והשם אומר לו,

קח את יהושע,

איך הוא צריך להיות בפנים, משה רבנו עכשיו?

אתם מכירים ביידיש את המילה מברטם?

שבן אדם עושה ככה?

אתם מכירים את הילדים שעוזבים את החדר ועושים ככה?

והולכים,

משה רבנו, אומרים לו, לא, לא הבנים שלך. איך הוא היה צריך ללכת?

הוא היה צריך להיות שמח?

הוא היה צריך להיות טוב לב? הוא היה צריך לברך את יהושע,

שלוקח את התפקיד כאילו מהבנים שלו?

בלי שום דבר, בשמחה,

עם ברכות ועם שתי ידיים.

לא יאומן כאילו, זה לא אנושי, לא אנושי.

הוא נקרא איש האלוקים.

כשהשם אומר לו, עלה אל הר העברים,

הוא רואה את הארץ.

הוא היה צריך, משה, לכעוס על עם ישראל,

כי למה הוא לא נכנס לארץ?

בגלל מי מריבה.

בגלל שהם ביקשו מים.

או בגלל שלחצו עליו יותר מדי,

הוא טעה במקום לדבר אל הסלע או קל הסלע, בגלל זה הוא הפסיד את הכניסה לארץ.

מי גרם לו? ישראל.

אז מה הוא היה צריך?

לכעוס עליהם, בפרט ברגעים האחרונים,

שעכשיו הוא עומד ורואה את הארץ והוא רואה שהוא לא יכול להיכנס.

אז זה מזכיר לו מי גרם לו.

זה מזכיר לו מי גרם לו.

באותה שעה הוא מברך אותם.

וזאת הברכה של ברך משה, איש האלוקים את בני ישראל.

זה איש אלוקים,

זה לא אנושי.

איפה הרגשות?

איפה הרגשות?

אין.

טוב עין.

רואים מכאן כמה יקרה וחשובה מידת טוב עין שעל ידה האדם נמנה מהתלמידים של אברהם אבינו.

כל מי שמתברך במידה זו

קרוב מאוד שישיג שלמות בכל העניינים. זאת אומרת, היא מידה יסודית

שאיתה ניתן להשיג את כל שלמות המידות.

בין ממה שנוגע בן אדם לחברו

ובין מה שנוגע בן אדם למקום.

כי בעל טוב עין

שמח ומרוצה בהנהגת השם יתברך.

שמח ומרוצה בהנהגת השם יתברך.

השם נותן לא מעט שמח.

מלכה אותו בייסורים, שמח.

ממעט במזלו, שמח.

איך יכול להיות כזה דבר?

אומרת המשנה, איזה הוא עשיר.

אז שמח בחלקו.

זה חלקו.

זה חלקו שהקדוש ברוך הוא נתן לו.

עם זה אתה צריך לעבוד אותי.

עם מיעוט ממון,

עם מיעוט חופשיות,

עם לחץ,

עם ייסורים.

כן, כן, אני רוצה שתעבוד אותי במצב הזה. ככה אני רוצה.

אז מה אומר האדם? אם יהיה לי ככה ויהיה לי ככה, אני אוכל לעבוד את השם. לא, הוא רוצה שתעבוד ככה.

כמו שאחד עשיר שירד מנכסיו בא אצל החפץ חיים ובכה,

ואמר לו, ריבונו של עולם,

לקח לי את הכסף.

לקח לי את הכסף.

עד עכשיו הייתי נותן צדקה הרבה והכול, ואני רוצה להמשיך לחלק ולזכות את הרבים והכול והכול, והקדוש ברוך הוא לקח לי את הכסף.

אז אני מבקש ממך,

ריבי,

תתפלל ראשון, עוזר לי את הכסף.

אז החפץ חיים אמר לו,

תראה, הקדוש ברוך הוא ניסה אותך עד היום

כשהיית עשיר.

והוא ניסה אותך בזה, ועמדת בזה מצוין, הצלחת.

אבל עכשיו הוא רוצה לנסות אותך בעוני.

אני מקווה שתצליח גם בזה.

אדם בוחר את הניסיון שלו?

הקדוש ברוך הוא מנסה כל אחד ואחד כמו שהוא מבין, מה שצריך.

אתה צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא בכל מצב.

לכן המשנה אומרת,

כל המקיים את התורה מעוני,

סופו לקיימא ועושר.

אם תעמוד בניסיון העוני,

אין ספק שהקדוש ברוך הוא ינשא אותך בעושר.

למה?

כי אם עמדת בעוני

ולא בעדת,

לא מרדת,

לא אמרת, לא אתה נותן,

ולי אתה לא,

אז רק תרצה שאני אלמד כמוהו.

הוא לומד עם מזגן, אני עמד עם מזגן.

הוא יש לו כסף, אני רץ אחרי חובות.

הוא יש לו ככה ואני ארך ככה. איך אתה רוצה שאני אעבוד?

אם אדם לא בעט מעוני,

גם כשיהיה לו עושר הוא לא יבעט.

אז השם ייתן לו.

לכן, להגיע למידה זו ייתכן רק על ידי אמונה בהשגחת השם יתברך.

אם מאמינים שהשם משגיח על כולם, עושה עם כל אחד מה שראוי לאחד,

האדם הזה יוכל לעבוד את הקדוש ברוך הוא בלי שום ספק.

במסילת ישרים כתוב

שהדרך להתמודד עם מידת הקנאה היא

לו ידעו ולא יבינו

כי אין אדם נוגע במוכן לחברו ואפילו כמלוא נמעה,

והכל כאשר לכל מהשם הוא

כפי עצתו הנפלאה וחוכמתו הבלתי נודעת.

הנה לא היה להם טעם להצטער בטובת רעיהם כלל.

מישהו מאיתנו מצטער

שהוא לא נולד לבית המלכות הבריטי?

מישהו מאיתנו מצטער

שהוא לא נולד אובמה?

לא מצטערים.

מישהו מצטער

למה הוא לא ברלסקוני?

מישהו מצטער?

מישהו מצטער

למה הוא לא ראש הבורסה?

לא.

מישהו מצטער

למה הוא לא ביבי?

לא.

מישהי מצטערת

למה היא לא ציפי לבני?

אף אחד לא מצטער.

אז למה אתה מצטער?

למה יש לחבר שלך קצת יותר ממך?

למה אתה מצטער?

אם כבר תצטער על דברים גדולים!

אתה מצטער על דברים קטנים.

למה הוא מודל 2010 ואני 2007?

למה הוא קומה ג' אני קומה ב'.

למה הוא בשולחן יד החלון ואני באמצע העולם?

למה ולמה ולמה ולמה ולמה?

למה אתה מקנא?

למה אתה בצער?

למה אתה מצטער?

המאמין האמיתי,

אין לו אלא רצון, השם יתברך.

אבל אין הרבה אנשים שמצטערים,

למה הוא תורם ואני לא תורם?

למה הוא זוכה במצוות ואני לא?

למה הוא מזכה את הרבים ואני לא?

למה הוא מתפלל עשר דקות ואני שלוש?

בזה אין צער.

למה?

כי זה מצוות.

ויצר הרע לא רוצה שיהיה קנאת סופרים,

תרבה חוכמה.

הוא רוצה קנאה זולה ופשוטה.

הוא לוקח את אותה מידה שיכולה להביא אותך להישגים הכי גדולים,

ולוקח אותה איתך לכיוונים השנימים.

לכולנו יש קנאה.

השאלה במה מקנאים.

יש אחד מקנא,

זה גמר כבר את כל השס, תראה, בן 13. אני בן 70 עוד מעט, לא גמרתי מסכת.

הוא היה צריך לבכות.

הוא היה צריך לקנא.

הוא לא מקנא בזה.

אבל עם מה הוא הרוויח

והוא לא, הוא מקנא.

בתורה,

אם תקנא זה יועיל לך,

כי אתה יכול להגיע גם למה שיש לשני.

אבל בחומריות, אם תקנא, אתה לא יכול להגיע למה שיש לשני.

כי מה שנגזר בשמיים, זה מה שיהיה לך.

אם לא נגזר, אתה יכול להשתדל, כל החיים לא תגיע.

אבל ברוחניות, רק ההשתדלות תביא אותך להישגים.

זה לא גזירה מהשמיים.

זה ביד שלך.

תעבוד, יגעת ומצאת, האמן.

זה תלוי בך.

אז קח את הקנאה

ותשתמש בה לדברים הטובים.

אבל מה לוקחים אותה עם יצר הרע לכיוונים השליליים?

לכן המאמין האמיתי,

אין לו אלא רצון השם יתברך. לא מעניין אותו כלום. מה שהשם רוצה ממני,

מה שהוא נותן לי, מה שהוא רוצה ממני, אני עושה. לא מעניין אותי מה יש לאחרים, אין לכם. את מי זה מעניין בכלל?

נתנו לך חיים פרטיים.

מה אתה עושה שיתוף?

מה אתה עושה פייסבוק?

אתה לבד?

תחיה לבד.

ויוותר יעקב לבדו.

כמו שהשם

יוותר לבדו.

זה מידת לבדו.

לא תלוי באחרים.

מכיר מה הוא צריך לעשות ועושה.

ומכיוון

שהמאמין האמיתי,

שרואה שרצונו יתברך בהצלחת זולתו,

אז נהפך גם זה רצונו.

הוא מבסוט אם השם נתן לו את זה, יבורך. למה לא?

כל המידות נובעות רק מחסרון אמונה,

שסובר שחברו מקבל ולוקח מעצמו.

לכן הוא מתקנא בו, והוא לא מבין

שמן השמיים נתנו לו.

הוא לא יכול לקחת אם לא הסכימו בשמיים.

שאפילו ריש גרגותא מן שמאי עמוק מלא.

אפילו התפקיד הכי פחות להיות דולי דלעים, הבאר.

אפילו תפקיד כזה,

כשמקבלים שכר מינימום,

גם זה תפקיד שניתן מן השמיים.

זה מה שאמר חבקוק.

בא חבקוק הנביא ועמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה.

בשעה שזוכה לאמונה אמיתית,

אפילו שאר המידות הרעות

רחוקים מאיתו,

ולכן הכל תלוי באחת, והיא האמונה.

אני רוצה לסיים במעשה,

ואני אשאל שאלה.

אם אדם זוכה, לדוגמה,

בפיס,

כולם רוצים לזכות בפיס, אפילו שהם לא קונים הגרלה.

הוא זוכה בפיס.

שמעתם על מישהו שהרוויח בפיס ותרם את כל הכסף

למפעל כזה או למפעל כזה או למפעל כזה?

ממה שעד היום שמענו בעולם, מישהו שמע?

שמעתם דבר כזה?

לא שמעתם, נכון?

עכשיו אני אשאל אתכם שאלה.

אם מישהו מכם היה מרוויח עכשיו או זוכה

ב-20,000 שקל,

יש מצב שהוא ייתן את כל ה-20,000 שקל למישהו או למשהו?

יש מצב כזה?

יש, יש. יש?

אה, אתה רוצה שאני אתן לך את ה-20,000 בשביל שאני אנסה.

הבנתי.

זאת אומרת, עד היום לא קיבלת בחיים 20,000. אם קיבלת בחיים 20,000, תראה לי מה עשית עם 20,000, שאני אדע.

או, זה חשוב מאוד.

אם מישהו היה מקבל 50,000,

בן אדם היה יכול לתת את כל הכסף לאיזה דבר?

במשימה.

אני יודע לאן צריך לתת,

אבל השאלה מי יכול לתת 50,000. לא שיש לו מיליונים אז הוא נותן 50,000. לאחד שיש לו את ה-50,000 שהוא קיבל עכשיו ואת כל זה הוא נותן.

100,000.

100,000.

כן, כולם יודעים את מה שאת אומרת.

אין פה אחד שחושב שהוא ייקח כסף איתו לעולם האמת,

אבל כולם משאירים אותו פה.

ברור, ברור.

לא, אני עבדתי 24 שעות כמו 50,000. אי אפשר לעבוד 24 שעות.

אבל אי אפשר, אי אפשר.

אמרתי אולי לעשות דמיון אמוניים אחרי זה ש-27,000 דולר שהיה לי.

כל כך אבא שלי היה מספר על הקדוש ברוך הוא בשם משה רבנו קיבל בהר סיני את תורת האמת שלנו.

ואני אמרתי בואי אני אתרום את זה נקנה כלבות אל שאמרו לי שם לא הולך לא יכולים לבנות אף אחד לא

קונה כי שם מאיפה אני עולה חדש הייתי לא ידעתי שיש שם מזויפים משקרים לא ידעתי

אני אמרתי בואי אקנה פעם בשנה אני הולך שם עם המשפחה אם יהיה לי לבת שלי בעל או לי בעל נוסעים שם וקרוב שם הר סיני אלוהים

ושם אני אראה אותו ככה אי אפשר

לראות את הקדוש ברוך הוא אז עשיתי מצווה כזה

ובסוף עבדו עלייך ולא היה כלב בוטל כלב בדי כלב נכון

עכשיו הבנתי הבנתי עכשיו

עכשיו מה כן אבל ה-27 אלף דולר הלכו לטובה אישית

כמובן יד הקדוש ברוך הוא טובה אישית להיות במלון פעם בשנה שבוע ימים זה נפלא זה טובה אישית אבל

זה לא מה שאמרתי

האם ייתכן

האם ייתכן

שבן אדם יעבוד 20 שנה עבודה ומגיע לו פיצויים

150 אלף פיצויים

ואיך שהוא מקבל את הפיצויים

הוא תורם אותם לשופר יכול להיות דבר כזה?

לא יכול להיות דבר כזה

אפילו ששופר זה ארגון גדול שעושה הרבה להצלת יהודים והציל כל כך הרבה ועשה ופועל והכול וזה מביא הרבה הרבה רווחים רוחניים

ושכר לעולם הבא וכולי וכולי וכולי

אין

בן אדם

לא יכול לעשות כזה מעשה

לא יכול

אז אני רוצה להגיד לכם יהודים יקרים

ובתוך הקהל הזה יש זוג

שהאישה עבדה עשרים שנה,

קיבלה פיצויים ותרמה את כל המאה החמישים אלף לשופר.

ואיך היא תרמה?

ואיך היא תרמה?

איך היא תרמה?

היא צלצלה לארגון

ואמרה שלום.

אני רוצה לתרום מאה חמישים אלף שקל,

איך אני עושה את זה?

אז הפקיד אמר לה, לא יודע מה אמר לה,

בקיצור,

נודע לי שיש דבר כזה במשרד שמדברים שכאילו מישהו תרם מאה חמישים אלף שקל.

לא היה דבר כזה מאז שהוקם המשרד

לפני עשרים וחמש שנה בערב.

לא היה דבר כזה.

מכל מקום.

אז אמרתי, מי, מי זה אמר לכם? אמרו, פלוני אלמוני, אמר לי פלוני אלמוני. אמרתי את זה, עבדו עליו.

תביא לי אותו.

שאלתי אותו איך היה, הוא מספר לי איך היה.

אמרתי, והיא לא ביקשה ברכה?

והיא לא ביקשה לדבר עם הרב?

ולא כלום? הוא אמר, לא.

היא אמרה שהיא רוצה לתרום מאה חמישים אלף,

נתתי לה פרטים איך עושים, וזהו.

אמרתי, תביאי לי טלפון.

צלצלתי.

אז היא אומרת, כן.

מה קרה?

קרה משהו?

לא.

פשוט מאוד.

אנחנו מעריכים את העבודה שאתם עושים.

אבל בכל אופן, זה פיצויים, זה עשרים שנה.

אפשר להרחיב דירה, אפשר לקנות רכב חדש,

אפשר לקנות לילדים,

אפשר לעשות הרבה דברים.

עשרים שנה.

עשרים שנה.

בלי ברכות,

בלי שום דבר, בלי תגמול,

בלי סופי שבוע בחינם.

כלום.

נתינה פשוטה,

זה מה שצריך לעשות,

זה מה שאני עושה. שלום על ישראל.

אה?

שמעתם דבר כזה?

זה אנשים בארצנו.

לא יאומן כי יסופר. עד היום אני לא נרגע מההתפעלות.

אז כמובן בירכתי אותם לאין שיעור,

וכמובן שהזמנתי אותם לבוא איתנו לסופי שבוע.

והם באו, והיה לי שמחה גדולה.

ופעם אחת

סיפרתי את המעשה והם ברחו בארצה.

לא רצו שידעו מי הם, ולא רצו שיתפרסמו, ולא שום דבר.

וגם עכשיו הם ברחו.

זה טוב עין.

זה טוב עין.

זו המידה של התלמידים של אברהם אבינו.

אבל לא כל אחד זוכה.

לא כל אחד יש לו מידות כאלה.

להיות מתלמידי אברהם אבינו זה לא קל. לא קל.

לא קל.

לא קל.

אז זאת אומרת, אדם צריך להבין,

טוב עין זה נמדד בהרבה אופנים.

אבל במקום שאדם יהיה אגואיסט וידאג לעצמו,

ופה מדובר שזה 100% מגיע לו כי הוא עבד על זה. זה שלו. זה שלו בהגיע הכפיים. זה לא זכייה.

זכייה זה יותר קל.

כמו שזה בא, ככה זה הלך.

אז לפחות הלך דבר טוב.

אבל עשרים שנה בן אדם עובד.

ולא תגידו שהמשפחה משופעת בנכסים.

יש להם ילדים,

וצריכים

כמובן לחתן.

אתם יודעים שאנשים כבר מכינים לילד העשירי כבר מעכשיו,

וכולי.

מה עם העתיד? מה יקרה? ואם יהיו חולים? ואם יהיה ככה? כל הדמיונות שיש לאנשים.

מרגע שנתקבל, טוק!

רגע אחד לא חיכו.

ישר לשופר.

אז יש לי עוד הזדמנות לברך אותם,

ולומר שיצליחו בכל מכל-כל,

והשם ישלם להם אלף פעם יותר ממה שנתנו לנו.

אמן.

אני קודם כול מודה לכם על ההקשבה.

וזה מראה שיש לכם מידות טובות, שסבלתם אותי.

ועכשיו נראה אם תסבלו את הרבי יוחאי.

בכבוד,

כבוד.

שלום עליכם, רבותיי.

אני כבר נתתי לכם שתי הרצאות ביומיים האחרונים,

והציבור פה הוא ציבור נפלא, הרב

הם לא אמורים לסבול, הם רק שמחים פה.

אנחנו, רבותיי, כבר דיברתי על זה אתמול ושלשום,

על הנושא של המניות.

אנחנו הראינו לכם גם את הסרטון,

והיינו רוצים בעזרת השם לשתף אתכם,

ושכל אחד יהיה לו את החרב במבצע הגדול שהולך להיות חלוקת מיליון

750 ערך.