אוקטן 98 ב

- - - לא מוגה! - - - 

‫‫‫‫‫

‫‫‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫

‫‫‫

‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫ צהריים טובים, בעזרת השם נעשה ונצליח, ‫והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

‫‫‫‫ ‫‫‫‫ פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ‫השיב את חמתי מעל בני ישראל ‫וקנאות קנאתי בתוכם, ‫ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי.

‫קצת רקע על הדברים.

‫שומעים. קצת רקע על הדברים. ‫שומעים או לא שומעים?

‫לא שומעים טוב, הם אומרים.

‫הרמקולים עובדים?

‫לא שומעים אבל.

‫בסוף שומעים?

‫שומעים.

‫ובכן,

עם ישראל

‫נכשלו בעצת בלעם,

שהחטיאו אותם בבנות מואב ובבנות מדיין,

ונפלו מהם 24,000 במגפה.

במקום 176,000 מתו 24,000 בעבור מעשי הזנות שעשו עם

בנות מדיין ובנות מואב.

אז ככה, קודם כל

כתוב צרור את המדיינים

והקיתם אותם,

כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נקלו

על דבר הפעור,

וכתוב אל תעצור את מואב.

איך יכול להיות? הרי הם היו באותו חטא.

אלא המדיינים תכננו להפיל את גדולי ישראל.

ולכן

כוזבי בצור,

שהייתה ביתו של בלק,

לא הסכימה להיות עם זמרי בן סלו,

וביקשה להיות דווקא עם משה ואלעזר,

כי ככה אביה ציווה אותם.

אבל הייתה בעיה למדיינים,

איך הם יצליחו להפיל את הגדולים,

שהרי הגדולים לא יסכימו לעבוד עבודה זרה.

אז לכן הם טיכסו עצה שהם יחטיאו אותם בפעור.

למה?

כתוב כל ליצנות

אסורה בר מליצנות עד העבודה זרה.

אז ממילא,

אם הדרך של פעור

זה שפוערים עליו,

עושים גדולים עליו,

אם זה הדרך לפעור,

אז ודאי שיסכימו הגדולים לעשות את הדבר הזה, כי זה ליצנות,

זה לצחוק על האלוהים שלהם שעושים עליו גדולים.

אז הם עשו כל פטנט רק בשביל להפיל את הגדולים.

לכן אשר נקלו על דבר פעור דווקא בעניין הזה.

דבר שני, הם לקחו גם בחשבון

שישראל

כבר התלוננו, נפשנו קצה בלחם הקלוקל,

במן.

מה הבעיה?

המן, מכניסים אותו לבפנים ולא מוציאים.

לא מוציאים.

אז ישראל חששו שאולי חס ושלום תטפח בטנם והם ימותו,

כי רק היתוש

הוא אוכל ולא מוציא,

הבריאה היחידה, עד שהוא מת.

אז הם פחדו.

אז הם אמרו, יש לנו עצה איך להביא אותם.

פשוט מאוד, יש סגולה בפעור הזה.

כשבאים לעשות מה שעושים, מאכילים אותם תרד,

ואז יש להם, חוץ מכבודכם, שלשול,

וככה הם התרוקנו.

אז הם הרגישו שהם משתחררים, הבטן השתחררה.

חיפשו כל מיני עצות

איך לעשות בשביל להפיל את הגדולים.

המואביות,

אם לא היה אכפת להם, הם אמרו, תשתחוו לעבודה זרה בלי תחכומים,

בלי נוכלויות,

ואחרי זה שהתרצו לעבירה. אבל קודם, להשתחוות לאלוהים שלהם

ולאכול מזבחיהם.

אז לכן צרור את המדיינים דווקא, ואל תעצור את מואב.

כי ממואב צריכה לצאת רות,

אז משאירים אומה שלמה בשביל

אחת שתצא מהם כשרע.

רואים שכל העולם כדאי הוא לא למישהו צדיק,

שכל העולם מתקיים בזכותו אפילו שהוא לא ראוי.

מכל מקום,

בעוון הזה נפלו 24,000 איש מישראל,

ופנחס בקנות קנאתי, ולא כיליתי את בני ישראל, כי היו ראויים לקלייה על המעשים האלה.

אז מבני ישראל לא נפלו, אבל מה,

ערב רב נפלו אלה שהיו מבני שמעון

והם מתו.

וכתוב, ויהיו המתים במגפה,

לא וימותו, אלא ויהיו המתים, אלה שכבר נחשבים מתים מקודם.

כמו שכתוב, רשעים בחייהם קרויים מתים.

בפיניכס,

ברגע שהתחילו למות

מבני שמעון, באו בני שמעון אצל

הנשיא שלהם הגדול, שהיה בן 250,

ואמרו לו, זמרי,

הורגים בנו ואתה שותק.

אז הוא הלך אצל משה

והביא את הכוזבי בצור שהיא מדיינית,

תפס אותה בבלוריטה

ואמר לו,

זו מותרת או אסורה?

אמר לו, אסורה.

אז הוא שאל אותו, ומי התיר לך את המדיינית, את ציפורה?

ולא יכול להשיבו.

נתרשלו ידיו, שאל משה רבנו.

לא יכול להשיבו.

ואז הוא נכנס איתה לאוהל.

אם מישהו רוצה הסברים על פי הקבלה ועל פי היסוד שהסברתי בארצאות אחרונות, תראה את ההרצאה האחרונה במודיעין ובבת ים.

ונכנס לאוהל ועושה מעשה.

ואז כל העם בוכה,

וכל העם

קוראים קריאת שמע,

ולא יודעים מה לעשות.

משה לא עושה כלום, אהרן לא עושה כלום, זקנים לא עושים כלום, סנהדרין לא עושים כלום, אף אחד לא עושה כלום.

ויקום איש בתוך העדה,

זה פנחס,

ויקח רומח בידו,

והסתיר אותו, והגיע לאוהל, ואמר שהוא רוצה להיכנס. שאלו אותו, מה אתה רוצה? אמר, גם אני רוצה.

אה, גם אתה רוצה? בסדר, תיכנס.

וככה הוא נכנס,

ודקר את שניהם,

ורעשו לו 12 ניסים,

משהו מדהים,

ויצא משם חי,

ורצו להורגו,

ופרחה נשמתו,

והמלאך הכה אותם,

ובינתיים נכנסו בו נשמות נדב ואביהו,

והוא ניצל, והשם נתן לו את בריתו שלום,

ופנחס הוא אליהו.

פנחס ואליהו,

נכון להגיד אליהו או פנחס.

מי קדם למי?

פנחס היה קודם, ואליהו אחר כך.

אז צריך להגיד מה?

אליהו הוא פנחס שהיה.

אז למה אומרים פנחס

הוא אליהו?

כאילו אליהו כבר היה.

אלא באמת אליהו כבר היה.

נשמת אליהו

כבר נבראה מששת ימי בראשית,

והוא אחד מאלה שנתייעץ איתו הקדוש ברוך הוא

איך לברוא את העולם.

ואליהו המתין לרגע הזה שפנחס ייכנא בשביל שהוא ייכנס בו

ויעשה את המעשה,

ואז הוא יהיה מלאך הבירית,

ואז הוא יהיה שלום,

ואז הוא יביא את הגאולה והשיב לבבות

על בנים ולבנים על אבותם,

שאין אליהו בא אלא לשים שלום בעולם.

מכל מקום,

במעשה הזה שעשה פנחס

בן אלעזר הכהן,

זה היה מעשה שמן הדין הוא לא מחויב להרוג את זמרי.

למה?

הדין הוא הלכה ואין מורים כן.

הבועל ארמית גויה.

קנאים פוגעים בו.

הוא לא נידון בבית דין

ולא מורים לאף אחד להרוג אותו.

הדין הוא שהורגים אותו.

אבל לא מורים כן. אין הוראה כזאת. יבואו לשאול גדול,

לא מורים לעשות כן.

רק מי שקנאי באמת מתוך הלב שלו בפנים, באמת, באמת, באמת,

רק הוא יכול לבצע את זה.

ורק הוא יכול לבצע את זה בשעת מעשה בדיוק, לא לפני ולא אחרי, כי אם לא הוא רוצח.

ואם הוא יקום זמרי ויהרוג אותו,

אי אפשר לעשות זמרי כלום.

כיוון שיהיה לו דין של רודף אם הוא לא עשה את זה, כמו שההלכה אומרת,

בשעת מעשה ומתוך קנאות אמיתית.

ופנחס נכנס לתוך הבלגן הזה

כי הוא לא יכול.

קנאי בן קנאי,

משיב חמא בן משיב חמא.

והמעשה הזה, שהוא לא היה מחויב כל כך, פעל כל כך רבות בישראל שהציל את כל ישראל כולה מקליה רחמנא נצלן.

והוא השיב את חמת הקדוש ברוך הוא,

שהרי הקדוש ברוך הוא היה צריך לנקום את הנקמה הזאת

והוא עשה זאת במקומו. אז במקום שכל ישראל חלילה ייפגעו,

הוא פגע באחד האשם

וממילא הציל את כל ישראל.

ורק בזכות המעשה שלו השיב השם את חמתו

מעל בני ישראל וניצלו כל עם ישראל בזכותו.

כל זה בגלל שהיה מונח כוונה ולב טוב

של פנחס.

וכיוון שהכוונה היא טובה,

אין שיעור

לשכר שמקבל אדם על כוונה טובה.

אין שיעור

לשכר שאדם מקבל על כוונה טובה.

אדם שהולך לישון

בלילה ואומר, מחר אני מתכוון לעשות עם פלוני חסד גדול,

או אני הולך לעשות טובה עם פלוני אלמוני אמיתי,

אין לו מושג כמה שכר מחכה לו על זה.

כשאדם מכוון כוונות טובות

לעזור לישראל,

השתבח הבורא מה שכרו.

למה?

הקדוש ברוך הוא אוהב את ישראל.

נקום את נקמת בני ישראל מאת המדיינים.

הקדוש ברוך הוא לא דואג לכבודו,

אלא לכבודם של ישראל.

נקום את נקמת בני ישראל.

משה אומר לנקום את נקמת השם במדיין.

משה דואג לכם.

דואג לכבודו של הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא דואג

לכבודם של ישראל.

אז מי שמכבד את ישראל,

מכבד את הקדוש ברוך הוא.

מי שאוהב את ישראל,

אוהב את הקדוש ברוך הוא.

ומה שהוא עשה זה היה רחמים גדולים פנחס שהוא הרג לזמרי.

רחמים גדולים מאוד.

למה?

משום שבזה שהוא מיצה את אות הדין,

הוא הציל את כל ישראל.

אם לא,

היה נתפס זמרי בעוון קליית כל ישראל.

אז זאת אומרת

שכל מה שהוא עשה זה היה מכוונה טובה ולב טהור

על מנת

להשתיק את מידת הדין המקטרגת.

וזכרו להין שיעור בריתי שלום.

הוא זכה לברית שלום מהקדוש ברוך הוא,

והייתה לו וזרעו אחריו ברית כהונת עולם.

והוא קיבל תפקיד חדש.

והתפקיד להיות כהן,

כי קודם הוא לא נתכהן,

רק אהרן ובניו.

אבל הוא לא, אבל במעשה הזה הוא נתכהן.

ולא רק זה עמדו ממנו בבית ראשון, בבית שני ובבית שלישי.

יהיו מבניו, מזרעו, כהנים גדולים.

ופנחס,

לפי חכמים זיכרונם לברכה, האריך ימים שלוש מאות שנים,

עד ימי יפתח הגלעדי.

ויש אומרים שפנחס זה אליהו הנביא והוא קיים וחי לעולם.

הוא היה נוקם וקנאי בן קנאי, במקרה של זמרי.

וכשהוא היה אליהו, מה אמר אליהו?

כנא קינאתי להשם.

עזבו ישראל בריתך.

לכן הוא צריך להגיע לכל ברית,

לראות שישראל מקיימים את הברית מילה.

מכל מקום אנחנו חידשנו כמה דברים בנושא הגלגולים,

אבל אני רוצה להשלים עוד פרט שהחסרתי בהרצאות האחרונות.

ידוע מעשה אם נפתח,

שנדר נדר,

והנדר שלו היה שמי שיצא מדלתי ביתו,

הוא יקריב אותו לשם יתברך,

אם הוא ינצח במלחמה

את בני עמון.

ומי יצאה?

ביתו.

ואז הוא היה צריך להקריב אותה קורבן.

וכמה שהיא ניסתה להניא את אביה, לא עזר.

וגם כשהיא הלכה לסנהדרין,

נתעלמה מהם המלאכה פשוטה.

וגם פנחס,

שהיה יכול להתיר את הנדר, לא הלך ליפתח להתיר לו את נדרו.

פנחס לא הלך כי הוא אמר, אני כהן

ואני נביא,

והוא עם הארץ

ולא בן תורה.

אז אין בכבודי ללכת אליו.

ויפתח אמר,

אני שופט בנביא,

ופנחס צריך לבוא אליי. בין כך ובין כך,

מתה אותה ילדה.

ויש תמיהה גדולה.

מה התמיהה?

מילא, יפתח, אנחנו יכולים להגיד

שהוא עם הארץ והוא לא בן תורה.

אז ממילא אם הוא לא בן תורה.

אז מה אתה יכול לצפות מאחד? הוא מחזיק מעצמו מה שהוא אומר, ומה שהוא אומר צריך לקיים, ושלום על ישראל.

אבל פנחס, שהציל את עם ישראל במסירות נפש,

איך יכול להיות שהוא עמד מנגד כשהולכים לשחוט ילדה?

הרי יש מקרה מזעזע עכשיו בארצות הברית, שאחד ביטל גופת ילד בן תשע.

יהודי עשה את זה.

אומרים אבל שהוא חולה נפש.

אבל מכל מקום זה מזעזע.

איך פנחס?

שתק.

אז הארי הקדוש, זכר צדיק וברכה,

ובשער הגלגולים וברמה מפנו הדברים מובנים.

הילדה הזאת

היא הייתה גלגול של כוזבי בצור.

ופנחס

הוא פנחס.

והוא ידע שהיא צריכה להיתקן.

לכן הוא נמנע מללכת כל זמן שהוא לא בא אליו.

והוא ידע שבזה כוזבי בצור תיתקן.

אז פנחס יש לו הסבר

למה הוא עמד מנגד.

ויפתח, איך הגיע לזה?

אז הארי הקדוש אומר שיפתח היה גלגול של זמרי בן סלו,

וזמרי הרג את כוזבי.

משום שכוזבי החטיאה אותו,

וממילא היא גרמה למותו,

עכשיו הוא בא בגלגול כאביה והוא הרג אותה.

מדהים.

מדהים.

מכל מקום,

פנחס

עשה מעשה אדיר.

עכשיו,

מה אנחנו נלמד מזה?

כשאנחנו רוצים להתחזק באמונה,

אז אנחנו מתבוננים ביציאת מצרים,

במעמד הר סיני,

וכל התורה כולה זה אמונה בחוש.

והנה, רק במעשה של פנחס

אפשר לראות אמונה.

איך עבור מעשה אחד מקבל שכר כל כך? מעשה אחד.

איך?

ועוד כמה ניסים הוא זכה

בגלל הכוונה הטובה האחת.

כמה חשוב לב טוב.

לב טוב.

12 פעם שינה הקדוש ברוך הוא את הטבע בפרק זמן קצר

בשביל שהוא יוכל לבצע את המשימה.

הוא נכנס עם חרם.

לא. הוא נכנס עם רומח. רומח זה קטן, כמו שברייה.

אז הוא לא יכול לחדור את שניהם.

נתערכה לו

עד שעברה מצד לצד את שניהם.

ותקע בדיוק במקום שצריך בשביל שיראו כולם מה הם עשו.

והגביה אותם.

ולא נשברה החרב.

ולא נשברה הכת.

ולא נטף דם.

והתרומם המשקוף.

והוא לא נטמא.

ויצא החוצה.

ועוד ניסים.

כל זה נעשה לו בגלל הלב הטוב שלו והכוונה האמיתית.

אז רואים מפה שהעיקר העיקרים הנדרש מאיתנו רחמנא ליבא בעי.

הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו את הלב.

לב טוב אני רוצה לראות. כוונות טובות אמיתיות.

בעת שאדם עושה מעשה חיצוני,

מעשה של מצווה,

אבל בלי כוונת הלב,

יש לו שכר.

אבל העיקר של השכר שאין לו גבול ותכלית,

ניתן האדם עבור הלב טוב.

כמו שאנחנו ראינו ברבי חנינה בן טורדיון,

שנשאל, כלום

בא מעשה לידך?

אז הוא אמר, כן, התחלפו לי מעות של פורים, מעות של צדקה.

אז אמר לו רבי יוסף בן קיסמא, אתה בן העולם הבא.

והוא מסר את נפשו על קידוש השם

והיה מקל קהילות ברבים

תוך מסירות נפש,

והיה תנא קדוש?

לא.

מעשה אמיתי אחד.

אמיתי אחד לשם שמיים, ולו הקטן ביותר,

שאין בו שום כבוד ושום דבר ואף אחד לא יודע ממנו וכלום,

שם ה' בוחן את הבן אדם.

כתוב שאברהם אבינו,

בזכות שהאכיל את המלאכים

ונתן להם לחם,

הקדוש ברוך הוא המתיר לעם ישראל 40 שנה את המן.

זה פרופורציה?

איפה הפרופורציה?

איפה הפרופורציה?

על חתיכת לחם

נותנים למיליונים

אוכל

ל-40 שנה?

כל יום, 365 יום כפול 40, כפול מיליונים.

אז כמה הוא קיבל כנגד?

הרי כתוב שמשלמים מידע כנגד מידע.

אין את הלחם כה לחם.

איך מביאים כמות כזאת?

אבל פה למדנו יסוד חדש.

תלוי אם הכוונה היא טובה ואמיתית בלב נקי.

אין שיעור וגבול למה שמקבלים על זה סוחר.

שהרי על מעשה אחד הוא קיבל בריתו, החיים והשלום.

והוא חי לנצח.

הוא הפך להיות מלאך.

וכל גאולת ישראל תלויה בו.

והוא הציל את ישראל מהקליה, הוא יציל את ישראל בגאולה.

מלאך הפירית.

מעשה אחד.

מעשה אחד.

אפשר לקנות כל כך הרבה שכר.

הלב

של אברהם אבינו,

כשהוא נתן לשלושת הערבים שבאו אליו,

והכניס להם,

הכניס אותם לביתו,

הוא נתן לכל אחד

לשון של שור.

זאת אומרת, הוא שחט

שור שלם,

ונתן לכל אחד לשון שלמה מהשור,

שזה הדבר הכי טעים שיש.

זה לב. אתם מכירים מישהו שהשחט שור בשביל לתת לשון?

ואם יבואו לו שלושה,

אז הוא ייתן לכל אחד לשון?

שמעתם פעם דבר כזה?

אתם יודעים מה היה הלב שלו, של אברהם אבינו, בשעה שהוא נתן להם?

הרי הוא הצטער, הוא היה אחרי ברית מילה ביום השלישי.

הוא היה בן 99,

בחום היום,

השם הוציא חמה מנרתיקה,

והוא מצטער ועומד פתח האוהל,

מחכה מתי יעברו אורחים, יש לו צער גדול עד שהשם שולח לו מלאכים בשביל להרגיע אותו כבני אדם,

לא יכולים לצאת ביום כזה.

וכשהוא נותן להם, הוא עושה את זה בריצה,

הוא אחרי ניתוח בין 99 של ברית.

והשם בא לבקר אותו בתור חולה,

והוא משאיר את השם בצד,

והוא הולך לטפל באורחים,

ושוחט להם,

ומביא להם.

קומי, מהרי, לושי, ועשי עוגות, אומר לשרה.

הכול בזריזות.

ואל הבקר רץ, אברהם, רץ,

בן 99, רץ,

להביא את הבקר, לשחוט,

לקחת את הלשון, סדר להם אותה בחרדל.

מה זה?

וכמה קיבלו ישראל בזכות זה?

40 שנה תמל.

איך זה?

זה פרופורציונלי?

אל הלב של אברהם אבינו היה,

שאם היו באים לו עכשיו מיליונים

בלי הפסקה,

הוא היה שוחט עדרים, עדרים, עדרים, עדרים, עדרים, ונותן לכל אחד לשון.

שמעתם איזה לב היה לו?

ואנחנו, אם באים אלינו, אם אנחנו זוכרים בכלל,

אז מוציאים עוגיות,

אם זוכרים.

וגם שואלים לפני, אתה רוצה משהו? בשביל שיגיד לא.

זאת אומרת, מעשה טוב

עם כוונה אמיתית טובה, אין שיעור. אתם שומעים מה מדברים איתכם? אין שיעור ואין גבול לסכר

שאדם מקבל.

כתוב, ובני קורח לא מתו.

כידוע, בני קורח,

הם היו בתחילת המחלוקת עם אבא שלהם

נגד משה רבנו.

ובסוף מה קרה?

קורח וכל עדתו מתו, ובני קורח לא מתו.

למה הם לא מתו?

כיוון שהם הרהרו בתשובה.

היה להם הרהור תשובה,

ובגלל זה, בשעה שנפלו,

נתבצר להם מקום,

ועמדו שם,

ואחר כך יצאו והולידו ילדים.

והם בני קורח

שלא מתו.

הרהור אחד של תשובה אמיתי,

אפילו שהוא כבר לא היה בר-פועל,

כי הם כבר בצניחה.

כבר הופ!

תוך כדי, מרגע ש... עד ש...

מה בדרך כלל האדם חושב אם הוא נופל?

יוא יוא יוא יוא יוא יוא יוא יוא יוא אני מת אני יוא יוא יוא יוא יוא יוא הוא חושב עכשיו על המכה.

הוא לא חושב עכשיו על תשובה.

מה הם חשבו?

כרף עין.

תשובה!

באותו רגע מתבצר להם מקום כמו עמוד גדול באמצע,

שעמד מפי תהום

עד למעלה,

והם עמדו עליו.

והם אמרו נבואות.

ועם ישראל התקרבו לשמוע אותם מבנים.

מדהים.

הרהור.

תשובה.

אמיתי.

אדם כבר בדרך. הרכבת יוצאה כבר לגיהינום. זהו.

הוא כבר בירידה.

עדיין אפשר. ראיתם? עוד לפני שנכנס.

משמע שהם לא היו רושעים.

כי אם הם היו רושעים,

אז אפילו על פתחה של גיהינום

לא חוזרים בתשובה.

אלא הם נגררו.

כי זה כוחה של מחלוקת, לגרור את האנשים.

הרהור אחד טוב.

תראו מה עושים.

אנחנו, רוב המעשים שלנו הם מעשים חיצוניים.

אנחנו עושים הרבה מעשים, אבל חיצוניים.

השאלה מה הכוונה בכל מעשה ומעשה.

אם הכוונה אמיתית וטהורה מתחילה ועד סוף,

אין לנו מושג אפילו על דבר קטן

מה גודל השכר

שאנחנו עתידים לקבל.

אבל זו עבודה קשה להתרגל לכוון בלב באמת במאה אחוז בלי שום צד ונגיעה בחשבון.

קשה.

קשה.

קשה.

עד שהרמב״ם אומר שאם בן אדם בכל ימי חייו

יעשה אפילו פעם אחת בחייו מצווה אחת לשמה כזאת,

הוא בן העולם הבא.

ולמה רוצה הקב' לזכות את ישראל?

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות,

כיוון שהוא רוצה שכולם ייכנסו לגן העדן ולעולם הבא.

אז הוא עשה הרבה מצוות.

שאי אפשר שבן אדם מכל כך הרבה מצוות שיש,

שלא יעשה לפחות אחת פעם בימי חייו

בשלמות גמורה.

אז הכל זה חסד השם עלינו.

אבל לא נסמוך שיבוא לנו בפוקס.

צריך ללמוד איך לעבוד בכוונה את השם.

איך לעשות מצוות בכוונה. איך לעשות מטוב הלב הגמור.

זה קשה,

אבל אפשרי.

עכשיו בואו נראה.

מה קורה אם בן אדם הגיע לעולם

והצליח למלא את השליחות שלו?

הגיע לתיקון.

פעם שאלה אותי בחורה,

תגיד לי,

אם אני גמרתי את התיקון אז אני הולכת מפה?

אז היא חוששת, היא לא רוצה לגמור את התיקון. אם היא תגמור את התיקון היא תמות.

אז היא לא רוצה לגמור את התיקון.

אז ימלאי תעשה עוד קצת עבירות כל פעם בשביל שלא תמות.

מכל מקום,

אם בן אדם הגיע לעולם ומילא את שליחותו

והוציא לפועל את כל תפקידיו

והוא כבר שלם,

הכל הוא עשה לכבוד שמיים, הכל בסדר.

אז לכאורה אין לו כבר מה לעשות בעולם הזה,

וצריך להעביר אותו לעולם שכולו טוב, לעולם הבא.

לא יודע, הרבה אנשים לא רוצים לצאת מפה בשום אופן,

רוצים להישאר.

אבל המטרה זה לא להישאר,

המטרה זה להגיע לגן עדן ולעולם הבא.

זו המטרה.

לא באנו לפה בשביל להישאר, באנו בשביל ללכת.

אז למה כולם רוצים להישאר?

בגלל שאנשים לא יודעים לאן הולכים.

אבל אם היו יודעים לאן הולכים,

אז היו מכינים צידה לדרך

ומחכים עם המזוודות, כמו שאומרים,

מתי שצריך לנסוע, נוסעים.

כמו בן אדם

שהוא יודע שיש לו כרטיס

לחוץ לארץ, למקום שהוא מאוד חושק להיות שם,

והוא הכין את המזוודות, והוא מחכה כל רגע שיצלצלו אליו מהסוף.

תוכנות נסיעות,

ויודיעו לו, מחר את הטיסה שלך.

הוא יתעצב אל ליבו?

הפוך, הוא ישמח שמחה גדולה.

כמה זמן צריך להיות לפני? שלוש שעות?

אין בעיה, ארבע שעות לפני אני אהיה.

אבל אתה נוסע מהבית, אתה עוזב את כולם.

מה אכפת אם אני עוזב?

אני רוצה ללכת לשם, אני מחכה לזה כל הזמן.

אם אנשים לא מחכים לזה שהם ייפטרו מן העולם לגן עדן ולחיי העולם הבא, סימן שהם לא מבינים מה הם עושים פה.

לא מבינים.

המטרה לא להישאר.

המטרה ללכת.

אז למה משה רבנו לא רצה ללכת?

לא בגלל שמשה רצה להישאר פה כי הוא אהב את החיים,

וחשב שיהיה לו עוד פעם נוף ערד.

לא.

משה רבנו

אמר מה אני צריך שכר?

אני רוצה לעבוד את הקדוש ברוך הוא. אני רוצה לעבוד, לקדש שם שמיים.

אני הבנתי למה אני פה. אני פה בשביל שאני רוצה לקדש שם שמיים ברמה חברים,

ושסה גידים בכל רגע.

ואם יש מצוות נוספות בארץ ישראל,

אני רוצה להיכנס לארץ ישראל לקיים את המצוות התלויות בארץ.

אני רוצה להיות פה לא בגלל שאני רוצה להיות פה, בגלל שאני רוצה לעשות מה שראוי לעשות לכבוד השם יתברך.

כיוון שיפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.

אבל אנחנו רוצים להישאר סתם בשביל להישאר,

כי לא בא לנו ללכת.

גם לא יודעים מה יהיה, אוי ואבוי, אוי ואבוי, מה יהיה? לא יודעים.

נו, ואם אתה לא יודע עכשיו,

אז בעוד עשרים שנה אתה כן תדע, אתה גם לא תדע.

בעוד עשרים שנה אתה תסכים למות, גם לא.

וכשתהיה בן מאה ותשע עשרה תסכים למות, גם לא.

אז מה זה משנה באיזה גיל?

אם אתה מוכן, אתה מוכן תמיד, ואם אתה לא מוכן, מה יעזור שאתה הפלגת בשנים?

יחייבו אותך על יותר שנים.

מי ששהה בדירה יותר זמן ישלם שכירות יותר.

אז זאת אומרת,

בן אדם צריך להבין מה המטרה שהוא בא. אז אם הוא השלים את התכלית שלו, מה שהוא צריך, הוא יכול ללכת.

אבל אם הוא רוצה להישאר באמת, הוא כמו משה רבנו, הוא רוצה להישאר.

הוא לא רוצה ללכת, הוא רוצה עוד עוד לקדש את השם.

אז אם הוא ניצל את כל הכוחות והוא רוצה עכשיו להמשיך להגדיל כבוד שמיים,

הקדוש ברוך הוא מוסיף לו שנים וחיים כדי שיוכל למלא עוד תפקיד ועוד משימה.

כשם שלא כשל בשליחות הראשונה,

אז הקדוש ברוך הוא נותן לו עוד משימה נוספת.

אבל אם הוא לא היה בסדר במשימה הראשונה, אז מה הוא מבקש? להישאר עוד פעם ושהוא יזייף עוד פעם?

כמו שסיפרתי פעם,

שבן אדם היה בבית חולים וביקש חיים,

ביקש חיים, אמרו לו הרופאים, עוד שבועיים הוא מת.

אז שאלתי אותו, אתה רוצה חיים?

הוא אומר, כן, בשביל מה אתה צריך אותם? הוא אומר, צריך לחיות.

הוא אומר, לא, אני מוכן לברך אותך.

אבל אם אתה מתכוון, אחרי הברכה ויאריכו לך את החיים, לאכול גרעינים,

לאכול בוטנים, ללכת לשפת היד, לראות את הטלוויזיה ולהמשיך במה שעשית,

אז יותר טוב שאתה תגמור עכשיו.

אבל אם אתה מתכוון לעמוד את הבורא, לחזור בתשובה ולעשות רצונו, יש טעם שתחיה.

בשביל מה קיבלו החיים?

פסטוק חלבי,

נגב חומוס,

בשביל מה?

אדם בא למשימה.

אם אתה עושה את המשימה,

הנה מה טוב, מה נעים, אם לא על מה?

אז אם בן אדם השלים את התכלית שלו והוא רוצה עוד חיים,

כשם שהוא הצליח בראשונה,

השם נותן לו עוד פעם משימה שנייה.

פנחס

ניצל את כל הכוחות שלו במעשה שהוא עשה.

ביצע את התפקיד שהוא הועד לו מששת ימי בראשית.

לכן גם נשתכחה ההלכה ממשה רבנו.

כי זה היה התפקיד של מי?

של פנחס.

ולכן

הוא השיב את חמת השם על בני ישראל.

פעולתו הרעישה עולמות.

ואחרי הפעולה הזאת

הוא היה צריך לחזור ולהיפרד

מחיי העולם הזה,

כי הוא עשה את שלו כבר.

פנחס עליו הקדוש ברוך הוא ואמר למשה

תאמר לפנחס, הנני נותן לו את בריתי שלום,

אני מוסיף לו עכשיו חיים,

ומטיל עליו תפקיד חדש, תפקיד של כהונה,

תפקיד של שלום

שהוא צריך לבצע ולקיים בעולם,

ולשם כך העריך השם את חייו והפך אותו מאיש עפר למלאך הברית.

פנחס הוא אליהו.

וחכמים אמרו שאין ידיעהו בא לעולם, אלא בשביל לעשות שלום.

וכל מה שהתפקיד יותר גדול ויותר רב,

כך נמשכים יותר חייו של האדם.

כי הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתו של האדם ונותן לו אפשרות להוציא לפועל את כל כוחותיו לשם מילוי המשימה והתפקיד.

כל זמן שאדם לא ממלא את תפקידו, הוא נקרא חסר.

שעדיין לא השלים את נפשו ולא מילא את יעודו.

לכן יש גלגולים.

מי שלא השלים ותיקן בגלגול זה יצטרך לבוא עוד פעם להשלים בתיקון אחר.

ולא תמיד באים במצב טוב.

כי ביתו של יפתח בשעה שאביה שוחט אותה,

רק צריך להבין

לא רק על עצם השחיטה, רחמנא לצלן,

אלא שאבא שלה עושה לה כזה דבר. אתם יודעים איזה צער זה?

ומן הסתם לא היה גלוי לה כל הדבר הזה, אחרת לא הייתה בוכה.

רבי עקיבא שמח

כשסרקו את בשרו במסרקות של ברזל.

למה הוא שמח?

כי הוא היה גלגול של זמרי בן סלו.

הוא ידע שהוא הגיע לתיקון שלו.

ולכן כשסרקו את בשרו במסרקות ברזל הוא אמר שמע ישראל.

למה הוא אמר שמע ישראל?

בגלל אשמע ישראל שהוא גרם כשהוא היה זמרי בן סלו וכולם בכו כשהוא עושה את המעשה עם המדיינית עם כסבי בצור.

ולכן הוא ניסה לאשת טורנוסרופוס שהיא הייתה גם כן גלגול כסבי בצור.

אז זאת אומרת, אלה שידעו,

ידעו אבל אלה שלא ידעו,

כמה זה קשה לקבל את הדין.

מכל מקום,

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

שאליהו לא נברא אלא לגאול את ישראל.

בכל זמן שאין אליהו גומר את הדבר הזה,

הוא ייחשב כחסר.

ומה שאמר אליהו,

בישאל נפשו למות,

ביקש מהקדוש ברוך הוא,

כשהוא הלך ארבעים יום וארבעים לילה

ללא אכילה ושתייה.

למה הוא ביקש? אומר המלבים, כיוון שהוא ראה שתיקן כבר את צורך עצמו,

מה שהיה לו לתקן בחיים הזמניים.

וראוי כי תשוב נפשו אל צרור החיים.

אצל יעקב אבינו מצינו שהוא נלחם עם שרו של עשיו,

והוא יכל לו.

מה אמר לו המלאך?

ויאמר, לא יקרא שמך, יעקב, כי אם ישראל,

כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותאכל.

למה הוא החליף לו את השם?

אומר השפת אמת,

כיוון שעקב מילא תפקידו בעולם וניצח

את השר של עשיו,

אז אין לו מה לעשות בעולם, והוא יכול להיפטר.

לכן המלאך הוסיף לו שם ישראל,

כשיש עוד תפקיד גדול בחיים לעשות ליעקב, לבנות את בית ישראל, שבטי יה.

והוסיפו לו עוד חיים מן השמיים

כדי שיבצע את המשימה האחרונה.

שבטי יה, עדות לישראל.

בפרשה שלנו

אנחנו רואים שהתורה מונעת ישראל אחרי המגפה,

ועוברת משפחה-משפחה, משפחה-משפחה,

59 משפחות,

והתורה אומרת

ה'

בתחילת כל משפחה, וי'

בסוף כל משפחה.

משפחת החנוכי, משפחת הפלאי, משפחת החצרוני,

כל משפחה ומשפחה.

התורה אומרת ה' בהתחלה וי' בסוף.

מה זה שם השם?

להראות שטהרתם של ישראל לא נפגמה באלה שמתו במגפה ה...

24,000 הם היו ערב רב

דרך אגב, ה-24,000 האלה שנהרגו הם גלגול של ה-24,000 אנשי שכם

שהרגו אותם שמעון ולוי

והם באו בגלגול נוסף והם לא תיקנו את מה שהם צריכים

לכן הם מתו והתגלגלו בתלמידי רבי עקיבא

מכל מקום

למה ה' ולא י' בהתחלה וה' בסוף כמו שם השם?

משום שהתורה חלקה כבוד לנשים יותר מהגברים

שהנשים היו יותר צדקניות מהגברים

אני לא אאריך להסביר

אבל ה' אישה כותבים

א', ש', ה'

ואיש כותבים א', י', ש',

אז באישה יש ה'

ובגבר יש י'.

אם הם עושים רצון הבורא, אם זכו שכינה ביניהם,

ה' י' והה' ביניהם

אז היא אישה והוא איש

אם הם לא עושים את רצון הבורא והם לא זכו

אז שכינה מסתלקת מביניהם,

ה' י' וה' ה' מסתלקות ונשאר מאיש אש ומאישה אש

ונהיה אש

חר בודר בבית

אבל כיוון שהם היו צדקניות במדבר

אז אמר את ה' קודם ואת ה' י' בסוף ואחר כך עוד אומרים שמפלים את הנשים

הנה התורה קובעת בפירוש שהאישה קודמת לגבר בעניין זה

כי הגברים היו בוכים למשפחותם

והנשים נתנו את המראות הצובעות

נתנו את המראות שמתייפות למקדש

אותן מראות

שהם הלכו לפרות ולרבות עם הבעלים שלהם שלא ייכנסו לייאוש

מהגזרות של פרעה

והם ריבו את כל ישראל

וכוונתם הייתה לשם שמיים

אז התורה שילמה להם ושמה

את שמן קודם בשם השם

לפני הגברים

אז זה מה שאומר הפסוק שבטי יה, עדות לישראל

זה עדות לישראל שהיו כשרים ישראל, לא ערב רב

וזה על ידי הי' והה' שבטי יה, שבכל השבטים השם שם את שמו

שזה יהיה עדות לישראל

אז רואים שיעקב אבינו הוסיפו לו שם נקרא ישראל

זאת אומרת,

לומר שיש לו תפקיד חדש לבנות את בית ישראל

אותו דבר

יצחק אבינו

וישוב אברהם אל נעריו

נשאלת השאלה, וישוב אברהם, מאיפה יצחק?

הרי הייתה עקדה והוא לא עקד אותו, אז למה הוא לא חזר איתו?

כתוב שרק שם מי אברהם

ואיפה יצחק?

חכמים אומרים, שלח אותו ללמוד אצל שם

תורה

למה?

כיוון שיצחק הרעיש את העולמות,

את כל הבריאה

ממעשה העקדה שמסר נפשו בתפקידו לכליל השלמות

והוא נקרא עולה תמימה

בזה הוא נטע את האמונה לדורות עולם

במסירות נפש

ואחרי שעשה כל זה

השהייה פה בעולם מיותרת

גמר את התפקיד

לכן שלח אותו מיד אברהם למשימה חדשה, ללמוד תורה

מיד

ולקדש שם שמיים בצורה אחרת

ובאמצעות זאת יזכה לחיים ארוכים

ובאמת כמה חי יצחק?

180 שנה

יותר מאביו אברהם בחמש שנים

וכן אמרו על חנניה מישאל ועזריה שנזרקו לכבשן האש על ידי נבוכדנצר ויצאו משם החיים

אז הם עשו קידוש השם גדול מאוד

העולם רעש,

כל העולם ראה

איך הבנים של הקדוש ברוך הוא ניצלים מכבשן של אש,

תנור של 7,000 מעלות,

הם מטיילים בו כאילו זה עכשיו אוויר.

אפילו הבגד לא נחרך

ואין ריח שרפה בכלל לא בבשרם ולא בבגדם

מה קרה איתם?

אחרי שהם עלו מכבשן האש יותר לא נזכרו

לא מזכירים אותם יותר, לאן נעלמו?

רבי יוסי אמר מתו בעין

רבי יהושע בן נביא אומר שינו את מקומם

והלכו אצל יהושע בן יהוצדק ללמוד תורה ממנו

מה פירוש?

כמו שאמרנו,

הלכו לקבל תפקיד אחר בחיים

והתחבאו מעיני הציבור, זו הכוונה, מתו בעין

התחבאו מעיני הציבור כדי להימנע מלקצור כיבודים ושבחים

שעלולים להטביע אותם ולהטביע בהם את הרושם שכאילו מילאו את התפקיד

ואז הם מילאו את התפקיד, יסתלקו

אז לכן התחבאו מעיני בשר ודם וקיבלו עצמם את המשימה ללמוד תורה אצל יהושע בן יהוצדק והעריכו להם את החיים

ועכשיו מעשה מדהים עם רבי טרפון שהיה מכבד את אמו ביותר שפעם אחת היא יצאה לחצר בשבת

ורבי טרפון שהיה תנא קדוש התכופף

ושם את כפות ידיו תחת רגליה של אמו שהיא תפסה עליהם

כשהיא הולכת בחצר

פעם אחת חלה ובאו חכמים לבקר אותו

אז אמרה אמא תתפללו על רבי טרפון בני שהוא נוהג בכבוד יותר מדי ככה היא ביקשה

אמרה לה מה הוא עושה לך? אמרו לה

סיפרה להם את המעשה

גם כשהיא הייתה רוצה לעלות למיטה והמיטה הייתה גבוהה

הוא היה שוכב על הרצפה כמו מדרגה והיא עולה עליו

סיפרה להם, אמרו לה אפילו עושה חן אלף פעמים

עדיין לחצי דבר שאמרה התורה לא הגיע

שמעתם?

זה עדיין לא מגיע למה שהתורה אמרה בכלל זה עוד רחוק רחוק רחוק מכיבוד אמים

והחפץ חיים, זכר צדיק וברכה

היה טמא על הדבר הזה מאוד

והיה אומר מה, בשעה שבן אדם חולה

במקום שיברגו אותו מקטרגים עליו ואומרים הוא עוד לא עשה אפילו חצי מאלף מה שצריך לעשות

זה מה שעושים?

זה קטרוג!

אז הוא אמר לא, הם לא קטרגו עליו, הם היו חכמים גדולים

אם היום משבחים אותו על מה שהוא עשה,

אז יכול להיות שהיו לוקחים אותו מהעולם כי אמרו, כזה צדיק שעשה כל כך הרבה,

אז הוא השלים כבר את התיקון, הוא צריך ללכת

אז הם אמרו, לא, לא, יש לו עוד הרבה עבודה,

הוא עוד לא התחיל בכלל,

הוא עוד לא מכבד מספיק

וגם מספרים על רבי ישראל מקוזניץ'

זכר צדיק וברכה

שהגיע לשפה מופלגת למרות שהיה חלוש וחולה כל ימיו

וכאשר שאלו אותו במה האריך ימים

השיב להם כך

החיים נפסקים

ברגע שאדם מסיים את תפקידו עלי אדמות

ואנוכי

כל אימת

שסיימתי את תפקידי והגיע קצי קיבלתי עליי מייד תפקידים חדשים וייעודים חדשים בעבודת השם

ממילא לא יכלו לקחת אותי מן העולם

כיוון שהיה לי עוד מה לעשות בעולם הזה.

לכן בשופר גומרים מבצע, מתחילים מבצע מייד.

ובין מבצע למבצע עושים עוד מבצע.

למה?

שלא נפסיק עם התפקידים

בעזרת השם יתברך.

עכשיו שומה על האדם להיזהר אבל גם

שלא יחליף את התפקיד שלו.

יש כאלה שמעדיפים לחליף תפקיד.

זה גם לא טוב.

להחליף תפקיד שאתה לא צריך

זה לא טוב.

לכן אנחנו אומרים בראש השנה,

כי זכר כל היצורים לפניך בא מעשה איש ופקודתו.

לכל אדם יש פקודתו מה הוא מופקד לעשות.

אז אל תשנה ממה שאתה צריך לעשות.

זאת אומרת, התפקיד שהוטל עליו

לא יחטוף תפקיד אחר.

וכתב הרמב״ן

שמסיבה זו נענשו החשמונאים

עונש גדול אפילו שהיו חסידי עליון,

ואלמלא הם

הייתה חלילה משתכחת תורה מישראל,

אבל מכל מקום ארבעת בני החשמונאים

הזקן החסיד

מלכו זה אחר זה

ולמרות גבורתם והצלחתם נפלו בידי אויביהם בחרב

והגיע להם העונש הזה

על מה?

בעבור שמלכו ולקחו את התפקיד של זרע יהודה ובית דוד

זה תפקיד רק מי שמזרעו של דוד והם לא מזרעו

והרמב״ן אומר שהייתה עוד סיבה

בגלל שהם היו כהנים ואסור להם לרדת מקדושתם

אפילו להצלת כלל ישראל

אז לכן

פקדו עליהם את העונש הזה

מכאן רואים שאדם צריך להיות תמיד עמוס בתפקידים

ולנצל את כל הכוחות והרגשות שניתנו לו מן השמיים

כדי להפיץ

כבוד שמיים בעולם ואת תורתו

ולעשות השתדלות למלא את כל התפקידים שהוטלו עליו

ושנגזרו לו לפי תכונות נפשו ושורש נשמתו

ועל ידי זה הוא זוכה

שמן השמיים מזכים אותו לחיים ארוכים

כדי שיוכל לבצע ולקיים את כל מה שמוטל עליו להגשים

אז יהודים יקרים, לא באנו לעולם הזה לנפוש

ואתם רואים אפילו שאתם בנופש

אז ארגון שופר משתדל שהנופש יהיה מלא בתוכן רוחני

ושאפשר יהיה להתעלות

בקדושה ובטהרה

ולא רק

ללכת לים ולבריכה ולאכול ולשתות ולישון ולנוח ולטייל והכול אלא שזה יהיה

עם דברי תורה

עם יראת שמיים

עם צניעות, עם דרך ארץ, עם כל מה שצריך

ולספוג אחד מן השני

ככה צריך אדם גם בשעה שהוא צריך את המנוחה

בשביל לחזק כוחותיו ולאזור כוח לעבודת הבורא

גם שם צריך לעבוד את הבורא

שהרי אפילו במלחמה כשיהושע נלחם עם שלושים ואחת מלכים

באחד הלילות בא אל המלאך השם עם חרב בידו

ושאל אותו מה קרה? מה עשינו?

על מה באת?

הוא אומר לו, על עתה באתי

אתם לא למדתם עכשיו תורה בעיון

נגמרה מלחמה ביום, עכשיו לילה, שבו ללמוד

וללמוד בעיון, מלחמה,

בן אדם גמור

זה לא כמו היום

יורים עם טיסנים ועם זה ויושבים עם כפתורים

זה חרבות וכידונים, זה איך לעבוד? איזה כוחות היה צריך לבן אדם להילחם במשלם ועל סוסים ולרכוב?

מה זה?

תרכב שעה אתה מתמוטט, בלי לעשות כלום

עוד להילחם?

ואחרי זה אומרים תחזור

ועכשיו תלמד, לא תלמד, תקרא שניים מקרים ואחד תרגום

תקרא בעיון

מיד מה כתוב על יהושע, וילן בעמק

לן בעומקה של הלכה

זאת אומרת, אנחנו נדרשים בכל מצב להיות מחוברים לקדוש ברוך הוא ולתורתו למצוותיו

בכל עת ובכל חפץ וכוונה

כוונה כשאדם מתכוון כוונות טובות הוא יכול לצבור זכויות אינסופיות

כי ראינו כוונה טובה אחת של פנחס,

מה העניקו לו מן השמיים?

כוונה טובה,

כשאדם מתכוון כוונות טובות

הוא זוכה לגדולות ולנצורות.

השם יזכה אתכם

שתזכו תמיד

לכוון כוונות טובות אמיתיות

ושיתגשמו

ובגינן תזכו לאריכות ימים

בחיי העולם הבא,

אמן ואמן.

אני רוצה רק לברך את מי שתרם מניה,

זרע חי וקיים

לאושרת בת חיה מלכה ומנחם מנדל בן תמר, מהרה.

מהרה.

ועושר,

כדי שיוכל לחתן את הילדים

ולהחזיר הרבה חובות.

מיכאל חי בן פרחה עם חיה מלכה בציביה, מהרה, אמן.

ושלא יהיו שום פחדים וחרדות

ורפואה שלמה בבריאות הנפש והגוף, מהרה, אמן.

וגם אתם תבורכו בכל מכל כל, אמן.

עכשיו אתם תנויים ללכת לעניינו.

את הנערים וייקרא בהם שמי הוא יברך את ה...