זה עובד

- - - לא מוגה! - - - 

כל הליכתך, בכל ענייניך ועסקיך, ההנחיה תהיה מן התורה, כלומר עלינו לכוון את הדרכים בחיים על פי התורה.

רק בזאת נוכל להיות צדיקים כמשה רבנו, כמו שפוסק הרמב״ם בעלקות תשובה,

משום שבאור התורה נוכל להיזהר מכל מכשול בדרכים ולבדוק כל מעשה אם לעשות או לחדול.

אם כן יכולים אנחנו לתאר את הסכנה הנשקפת לאדם מהיצרים הפחותים שבו.

כמה טבענו עבה ועורפנו קשה ואמונתנו מועטה וכמה אנחנו קשים להימשך לאמת.

תנסו לשנות את עצמכם בקימה בבוקר, במאכל,

בהסתפקות, בכל מיני דברים. תנסו, תנסו, תראו מה הטבע לא עבה ואמונתנו מועטה.

אנחנו חושבים בטח שאנחנו בעלי ביטחון וזה,

אבל תשמעו מה אנחנו מטריד אותנו, הפרנסה, הקשיי היום, החובות, הזה, הזה.

אם הייתה לנו אמונה בשם כתינוק ביד האומן,

לא הייתה לנו שום שאלה?

ילד בן שבע שואל את אבא, תגיד, חודש יש לך משכורת טובה?

אף פעם לא תשמעו דבר כזה, הוא רק יודע, תקנה לי, תביא לי, תקנה לי, תביא לי.

יש לו איזה ספק או אבא אמונה שאבא שלו לא יביא לו, שאין לו?

זה בכלל בעיה שלו?

צהריים טובים,

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

התודה נתונה לראש הכולל הרב

חגי לוי שליטא,

ולרבי אורי בוסקילה, ממלא מקום ראש העיר בת-ים,

שעזר פה הרבה.

הדברים יהיו גם לעילוי נשמת חזקיה בן שמחה, יצחק בן חווה ונעמי בת-שרי,

מנוחתם עדן,

אריה בן יסמין, בריאות ובן זכר, הצלחה ובריאות לאבי בן מדלן,

וזיווג במהרה לשירה בטרינה וניר מלכה.

מלכה בת אסתר מרים,

תזכה בעזרת השם לרפואה וזיווג הגון,

ושכל הציבור יענה אמן.

חזק וברוך.

טוב, אנחנו נמצאים בפרשה מאוד חשובה,

שיש בה הרבה סודות,

גדולים, אנחנו לא נעמוד

על רבים מהם, אבל קצת פלפולים של האתון, עם בלעם אנחנו נלמד.

אבל לפני כן נעמוד על אישיותו של בלעם.

ויפתח השם את פי האתון ותאמר לבלעם,

מה עשיתי לך כי, כי תני זה שלוש רגלים.

הקדוש ברוך הוא פותח את פי האתון להודיע לבלעם שגם

הפה והלשון הם ברשותו של הקדוש ברוך הוא.

אז אם הוא רוצה, הוא פותח את פי האתון,

ואם הוא רוצה, הוא לוקח את הפה שבלעם והופך את הקללות לברכות.

ומה שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות, הוא יכול לעשות.

פי האתון זה אחד מן הדברים שנבראו בין השמשות של ששת ימי בראשית.

רבנו יונה מפרש שזה היה מוכרח להיברות

בששת ימי בראשית משום שאין דבר חדש בעולם מאז שנברא העולם.

אז כדי לא לחדש את זה, היה צריך לברוא את זה מראש.

ומכאן רואים את גדולתם של ישראל,

שלא רק שנשתנה הטבע עבור הצלתם,

אלא ששינוי הטבע נחשב צורך הבריאה כולה,

עד שמוכרח להתנות על זה במעשה בראשית.

ומכאן יש לימוד גדול לבלעם להבין

שאין בכוונת הקדוש ברוך הוא לתת לו לקלל.

הרי כתוב

שבלעם קם בבוקר, ויעקב בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו.

אז רשי מביא,

רשע כבר קדמך, כך אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע כבר קדמך, אברהם אביהם,

שנאמר,

ויחבוש את חמורו, וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו.

ומה אכפת לנו אם הוא הקדים או לא הקדים? מה צריך להגיד לנו את כל זה?

אלא בפרקי רבי אליעזר כתוב שחמורו של משיח בן דוד זה חמורו של אברהם אבינו,

וזה הבן של האתון של בלעם.

עכשיו, ידוע לנו

שמי שפועל

בעל חי,

אז הבעל חי הזה לא יכול יותר להתעבר.

מה עשה בלעם הרשע?

הוא ידע שצריך להיות חמורו של משיח בן דוד,

אז הוא יצא לקלל את ישראל בביטחון שהוא יצליח.

מדוע?

משום שהוא ידע שאם הוא בועל את האתון,

ממילא היא לא תתעבר,

ואם היא לא תתעבר לא ייוולד החמור של משיח בן דוד.

על זה ענה לו הקדוש ברוך הוא רשע,

כבר קדמך אברהם אביהם.

החמור הזה כבר נולד,

והשתמש איתו כבר אברהם אבינו,

שנאמר וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו.

אז כל העצה שלך ירדה לטמיון.

הקוצקי רבה אומר,

שהקדוש גם ככה מובא במדרש,

שהקדוש ברוך הוא אמר לו בעצם,

הרי אברהם אבינו הלך לעקוד את יצחק.

הוא הלך לעקוד את יצחק במצוותי,

ולא הנחתיו.

אז אתה רוצה ללכת

ולבטל אומה שלמה ואני אתן לך?

הרי לאברהם אבינו לא הסכמתי,

אז איך אני אסכים לך?

לכן אמר לו רשע, כבר קדמך אברהם אביהם.

הוא ניסה כבר לעקוד את הבן שלו ולא נתתי לו.

אתה רוצה ללכת ולעקוד אומה שלמה,

איך יעלה בדעתך?

והקדוש ברוך הוא פותח את פי האתון שתדבר,

והיא מוכיחה אותו על פניו,

והוא לא משתנה ולא זז ולא חוזר בו.

זה בושות.

כל זה נעשה ליד זקני מואב,

שמלווים אותו,

מה שנקרא היום פדיחס.

והבן אדם לא משתנה,

ממשיך בדרכו.

זאת אומרת, הוא רואה מופת חותך,

שנשתנה הטבע ונפתח פי האתון,

להראות לו שאין פיו ברשותו לעשות כאבד נפשו,

והוא רואה גם את הדגישות של החשיבות של כלל ישראל,

ובכל אופן הוא לא חוזר בו.

בחובת הלבבות בשער הבחינה כתוב שכוחות הטבע נוהגים בהנהגת העולם כפי משייעות לתורה.

כל כוחות הטבע בעולם,

בכל עת ובכל זמן,

הם נוהגים משייעות לתורה.

ומכיוון שקיום ישראל מוכרח לשם קיום העולם,

שהרי הם לא ברית יומם ולילה,

חוקות שמיים וארץ לא שמתי,

השם היה מחזיר את העולם לטובו ובוהו,

אז קיום ישראל מוכרח לעולם,

הרי ששום כוח בעולם לא מסוגל לעקור את ישראל מן העולם.

עם כל זאת, נשאר בלעם לא מתפעל כלל וסירב לעשות חשבון נפש,

מעין להכיר בחשיבות המיוחדת של כלל ישראל,

שהנוגע בהם כנוגע בבבת עינו של הקדוש ברוך הוא.

לא רצה להבין ומרד, והלך לקלל את ישראל,

והמריד את הטבע כנגדו.

לולא המקרא הזה שכתוב, אי אפשר היה להאמין שגדול הנביאים שבאומות

כל כך הידרדר והתרחק מהשכל הפשוט,

שלא רק שלא נכווה בפושרין,

אלא אפילו בחמי חמין לא הרגיש.

הרי רצונותיו של בלעם לא נתנו לו לשקוט לרגע לקלוט את המשמעות של מה שנעשה,

ודחפו אותו כבתוך כף קלע מדחי על דחי עד שישמידוהו.

כל כך הלך שבי ושולל אחר מזימותיו השפלות ומידותיו הפחותות,

עד שאיבד את היכולת להכיר את האמת,

אפילו כשבאה האמת וטפחה על פניו.

אדם כזה לא חס על חייו,

והתעקש להמשיך בדרך האבדון,

הידרדר למצב שהפסיד לגמרי את הבחירה החופשית שיש לכל אדם בטבע.

ואדם כזה,

אם היינו רואים אותו בזמנו,

מן הסתם היינו רואים אותו ככה לבוש איזו גלימה

מיוחדת ונראה אדם חשוב וחכם ונביא שבאומות, זה לא צחוק.

אז ודאי שהיה לו איזו הופעה ככה, משהו מיוחד.

על זה מספרים

שבעיר אחת היה איזה נא...

שהיה ממש עילוי

ושקד על התורה מאוד מאוד והלך ונתעלה עד שמחכמי הדור היו שואלים אותו שאלות

ויום אחד הוא הגיע לרמה כזאת גבוהה והכתירו אותו רב העיר

ואחרי זמן התברר שרב העיר הזה בעצם הוא רפורמי

והתחילו להתנגד.

לא על זה דיברנו,

אבל הוא המשיך כדרכו,

משיב שאלות, תשובות, הכול, אבל שיטתו רפורמית.

אז קמו לו מתנגדים,

אז יום אחד עשו אספה

והתחילו לחוות ולומר את מה שיש להם להגיד.

אז הוא אמר, אני לא מבין מה אתם רוצים.

אני לומד כמו החכמים האחרים,

אני לבוש כמו החכמים האחרים,

הכול אותו דבר, אני לא מבין.

אז הוא סובר ככה, ואני סובר אחרת, מה הבעיה?

אז קם שם אחד מהמתנגדים ואמר לו,

יש משנה שאומרת

מה בין תלמידי אברהם אבינו לתלמידי

בלעם הרשע.

ונשאלת השאלה, למה המשנה אומרת מה בין תלמידי לתלמידי? למה היא לא אומרת מה ההבדל בין אברהם לבין בלעם?

הוא מקשב ומתרץ.

הוא אומר, כי יכול להיות

ששני חכמים ושני צדיקים יראו אותו דבר,

יתנהגו אותו דבר,

אבל ההבדל ביניהם ייראה בתלמידים שלהם.

לכן כתוב מה בין תלמידי לתלמידי. נראה את התלמידים, נבין מי הרב.

אז מכל מקום,

לא עזר אצלו,

הוא לא שינה את דרכו.

אבל בוודאי שאי אפשר להשוותו לגדולי הצדיקים שלנו,

למרות שהוא היה חכם באומות,

והיה נביא של האומות.

כי אצלנו הצדיקים לא היו צריכים יותר מרמז קל כדי להפקיר את עצמם לגמרי לכבוד שמאי.

משה רבנו נתגדל בילדותו בבית פרעה.

אז על פי מושכל ראשון היה לו לחשוב שרצון השם בזה,

למה השם שם אותו שמה?

בשביל ההצלה של עם ישראל, שיהיה לו קשרים במלכות,

שהוא יהיה מבורג בפנים.

ואז בשעה שיצטרכו, הוא יוכל להשפיע לטובה.

וממילא כדאי להבליג בינתיים, למרות שעם ישראל מכונים,

כדאי בינתיים להבליג,

כדי שסוף-סוף יוכל להיטיב לאחיו במועד הנכון.

ובוודאי הייתה נגיעה גדולה לטובת הטיעון הזה.

הייתה לו גם נגיעה בשביל להגיד טיעון כזה,

שכדאי שלא תנצלו אותי כל רגע,

תשאירו אותי לזמן שצריך באמת במיוחד.

תשאלו את הפוליטיקאים אם יודעים את הטיעון הזה.

ולמה הייתה לו גם נגיעה? משום שהיה לו כבוד מלכים.

אז למה להפקיר את הכול?

ובכל זאת לא התפעל כלל משה רבנו ממצבו ומעמדו,

ויצא לרעות בסבל אחיו.

וברגע שראה יהודי אחד נתון בסכנה,

הפקיר את כל מעמדו הרם וחש לעזרתו.

וכיוון שלא דאג לעצמו אלא דאג לכלל,

זכה להיבחר להיות מושיען של ישראל.

בזכות זה.

למה?

כשנתגלה אליו הקדוש ברוך הוא אמר לו,

וירא השם כי שר לראות.

אומר המדרש, מה זה וירא השם כי שר לראות?

על זה שהוא שר לראות בסבלם של אחיו,

כשהיה במצרים,

על זה הוא ביקש ממנו להיות המנהיג שיוליך את עם ישראל אל הגאולה.

זאת אומרת, לכאורה היינו אומרים לו, מה אתה עושה? איבדת את המעמד, עכשיו היה לנו אח בבית המלכות,

שיכול להצילנו בכל עת.

ואתה בשביל יהודי אחד הפסדת את כל המעמד,

עכשיו כולם סובלים.

אצל הקדוש ברוך הוא זה הפוך לגמרי.

אתה מוכן על אחד להפקיר את הכול?

אתה מוכן על שא אחד לעזוב את הצאן להצילו?

אתה ראוי לראות צאני.

אתה לא עושה חשבונות פרטיים, כדאי, עצלות, לא, כן, מתי, עכשיו, אגב.

נכון עכשיו לעשות? עושה.

הוא רואה שני עברים נצים, מתערב.

בסוף הוא צריך לברוח

כי הוא הרג מצרי.

נו, אז הוא צריך ללמוד שזה לא משתלם כנראה להתערב בכל מצב.

אבל הוא מגיע למדיין, ישר הוא נכנס לקאסה.

הרועים זרקו את בנות יתרו והוא עוד פעם נכנס איתם

למצב של מלחמה.

כי הוא איש אמת, ואיש אמת לא יכול לראות עוול. לא יכול.

כזה מנהיג רוצה הקדוש ברוך הוא.

ופרשו במדרש, כשהיה במצרים עזב את כל כבודו בבית פרעה, ויצא לראות בסבלם של אחיו, לכך זכה להתגלות, כבודו יתברך

ולעלות למעלה בקודש.

אבל יש לנו הוראה.

מה ההוראה?

מובא בספרה על הפסוק, את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם.

אומר הספרה, אסיים עיקר ללכת בהם.

אנחנו צריכים שהמשפטים והחוקים יהיו עיקר ללכת בהם.

שלא יהיה מסעך ומתנך אלא בהם.

על מה מדבר יהודי?

רק על ענייני מצוות והתחזקות בעבודת הבורא.

שלא תערב בהם דבר אחר בעולם.

ואז מסיים,

בהתהלכך תנחה אותך.

ביאור הדברים, שעל האדם לדעת שאין התורה למות בעלמא

ואוסף של מצוות לקיים,

אלא זה דרך חיים ונר לרגלו.

ועל כל צעד ושעל יש לדון מה רצון התורה בזה.

אנחנו חושבים שיוצאים ידי חובה בשעה שמתפללים ולומדים,

אבל זה לא מספיק.

כל עוד התורה לא ממלאת את מחשבתנו,

כל עוד שאין מסענו מתננו בה לכוון את צרכינו בחיים על פיה,

עדיין לא הגענו לתכלית.

זאת אומרת, הספרה אומר, בהתהלכך תנחה אותך כל הליכתך בכל ענייניך ועסקיך,

ההנחיה תהיה מן התורה.

כלומר, עלינו לכוון את הדרכים בחיים על פי התורה.

רק בזאת נוכל להיות צדיקים כמשה רבנו,

כמו שפוסק הרמב״ם בלכות תשובה,

משום שבאור התורה נוכל להיזהר מכל מכשול בדרכים ולבדוק כל מעשה, אם לעשות או לחדול.

שהרי נביא כבלעם הגיע למצב של טירוף כזה,

שלא יכול היה לשלוט על עצמו.

לא היה לו מורה דרך, לא היה לו תורה, לא היה לו משהו שיכוון אותו.

רק מידותיו כיוונו אותו.

לכן לא חזר על עקבה, ואפילו שהוא נוצח על ידי אתונו.

אם כן, יכולים אנחנו לתאר את הסכנה הנשקפת לאדם מהיצרים הפחותים שבו.

ואין הדבר של מה בכך, אלא סכנה מוחשית ביותר.

לכן מוכרח אדם לבדוק דרכיו ולייסר עצמו תמיד,

ולברוח כצבי מיד וכציפור מיד יכוש.

על זה אמר שלמה המלך, אחזק במוסר

על טרף נצריה כי יחייך.

אז זה הקטע הראשון שבו אנחנו מתבוננים.

שהקדוש ברוך הוא פותח את פי האתון כדי שיבין בלעם את הכול, והוא לא מבין שום דבר.

עכשיו בואו נראה

כמה קשה לאדם להשתנות

ויובן לנו בעצם איפה היה תקוע,

איפה היה תקוע בלעם.

תשמעו דבר מדהים.

בלעם עד עכשיו תקוע במצב שלו.

עד עכשיו.

כתוב בגמרא,

אונקלוס,

בן אחותו של טיטוס,

ביקש להתגייר.

הלך ועלה באוב את טיטוס הרשע.

אמר לו, מי חשוב בעולם ההוא?

אמר לו, ישראל.

שאל אותו, מה הוא להתדבק בהו?

כדאי להתדבק בהם או לא?

אמר לו, תשמע, יש להם מצוות הרבה, אתה לא תוכל לקיים.

לך ותתגרה בהם,

ואתה תהיה ראש עליהם.

שנאמר, היו צריה לראש.

כל המצר לישראל נעשה ראש.

למה?

כי לב מלאכים ושרים ביד ה'.

אז אם יש רשע שעלול להזיק כבר יותר מדי לישראל, עושים ממנו ראש.

מן השמיים.

ואז ממילא הבחירה שלו מכוונת כבר לכיוון שהקדוש ברוך הוא רוצה.

כמו פרעוש.

שגידל את

משה רבנו אצלו בבית.

אז זאת אומרת,

הוא אומר לו, לך ותעשה כך.

שאל אותו, תגיד, מה הדין שדנים אותך למעלה?

אז הוא אמר לו שכל יום הוא אוסף עצים

ושורפים אותו בהם,

ואחר כך מפזרים את האפר שלו בשבעה ימים.

כל יום.

העלה את בלעם גם כן באוב.

אמר לו, מי חשיב בעולם ההוא?

אמר לו, ישראל.

שאל אותו, מה להתדבק בהם?

אמר לו, בלעם לא תדרוש שלומם וטובתם.

אמר לו, מה הדין שלך?

אמר לו, בשכבת זרע רותחת.

הלך, העלה באוב את פושעי ישראל.

אמר להם, מי חשוב בעולם ההוא?

אמרו לו, ישראל.

שאל אותם, מה לדבק בהם?

אמרו לו, טובתם דרוש,

רעתם לא תדרוש.

בואו ראה מה בין פושעי ישראל לבין נביאי אומות העולם.

זה בגיטין נוזן.

קשה להבין.

טיטוס ובלעם כבר היו בעולם האמת.

מודים שעם ישראל חשוב בעולם הבא.

איך הם מייעצים לאונקלוס להיות מצר לישראל?

הרי בעולם שם, בעולם האמת, אחרי שאדם מת,

בטל אצלם יצר הרע ובטל החשק של המידות הרעות.

ולמה הם מיועצים לעולל רע לישראל?

ואין ספק ששם רואים את האמת.

הרי היה שהם מודים שעם ישראל חשוב שם.

והם הרשעים, הם מודים שהם נענשים על החטאים

ועל כל הרשעות שעשו לישראל.

אלא שהרע טבוע בהם ולא מסוגלים להשתנות.

נפשם כל כך מלוכלכת,

שאי אפשר להפריד אותה מהרע.

הרגל רע של שנים עשה את שלו ונבלע בתוך נימי נפשם,

שאפילו בלי כוונה, הם לא מכוונים לזה,

הם נוטים לרע.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

רשעים על פתחה של גיהינום אינם חוזרים בתשובה.

מה פירוש בן אדם אנחנו יכולים להבין?

בן אדם על פתח גיהינום אומרים לו, אנחנו זורקים אותך, אתה חוזר או לא חוזר?

הוא לא חוזר. למה?

הוא לא יכול, לא שהוא לא רוצה.

הוא לא יכול.

המהות שלו הפכה להיות רשע.

החטא דבוק בהם והעבירה חודרת ומרעילה אותם לגמרי.

לכן,

אפילו שטיטוס ובלעם מודים

בחשיבות של עם ישראל,

והם יושבים שם ברומו של עולם,

מכירים ויודעים את האמת,

רוצים לדבר ולשבח את האמת,

אבל הם כל כך מושרשים בחטא עד שקשה להם לעשות דבר שהוא בניגוד לטבעם והרגלם.

ורק הגיהינום מטהר אותם ואת נפשותיהם.

אבל גם זה לוקח הרבה, הרבה מאות ואלפי שנים.

ומי יודע מה הזמן הדרוש לנקות ולזכך אותם.

החטא כל כך השתרש בהם,

הרע כל כך חדור בתוכם,

עד שאפילו לאחר זמן רב שהם שוהים כבר בעולם העליון,

לא מסוגלים עדיין להשתחררן מן הרע הדבוק בהם.

ואין כל סתירה בין מה שהם מודים בחשיבות ישראל לבין זה שהם מייעצים לעשות להם רעה, כי אינם שולטים על טבעם, אלא טבעם שולט בהם.

כמו שאמרו חכמים, רשעים מסורים

ביד ליבם.

הלב שלהם הוא יועץ שלהם ומדריך אותם.

מקור התאוות.

ובכן, נראה דוגמה אחרת.

בעולם העליון מגיע רבי יהושע בן לוי,

מכריז אליהו,

פנו מקום לבן לוי, לבן לוי, פנו מקום.

פנו מקום, יש צפיפות שם, איפה שהוא נכנס יש צפיפות.

הלך

מצא את רבי שמעון בר יוחאי שהיה יושב על עשר כיסאות של זהב.

רבי שמעון בר יוחאי.

שואל אותו רבי שמעון בר יוחאי,

את רבי יהושע בן לוי,

אתה בר לבאי?

אתה בן לוי?

אמר לו כן.

שאל אותו, נראתה הקשר בימיך?

אמר לו כן.

אמר לו, אם ככה, אתה לא בר לוי.

אין אתה ראוי לכרוז הזה שאני שומע.

פנו, פנו, במה פנו.

אם הייתה קשת בימיך,

אתה לא ראוי לתואר הזה ולא לכרוז הזה.

שהקשת אינו אלא אות ברית שלא יחרב העולם.

ואם יש צדיק גמור בדור,

אין צריך אות.

אבל אומרת הגמרא, ולא היא,

שלא הייתה נראית הקשת בימיו של בן לוי,

אלא סבר לא להחזיק טובה לנפשו.

אז הוא לא רצה להגיד, אז הוא אמר שכן, כן נראתה.

וקשה.

למה נמנע רבי יהושע בן לוי מלומר את האמת שהקשת לא נראתה בימיו?

האם יש צורך להצניע את המעשים בעולם הבא?

האם יש בעולם האמת רגש של הנעת כבוד?

או שמא תזוח דעתו שהוא צדיק גמור, שהציל את הדור מעונש המבול?

אומנם אנחנו שומעים פה גילוי גדול מהענווה שהייתה לרבי יהושע בן לוי,

אבל רבי יהושע בן לוי הרגיל את עצמו כל כך

במידת ענווה והתרחקות מן הכבוד,

עד שגם בעולם העליון לא סרה ממנו המידה הזאת.

לכן הוא לא יכול להגיד אחרת.

כמו שהוא היה עונה פה, הוא עונה גם שם, כי זה המהות שלו.

זה לא הצגה, משחק אותה ענה, מקפל את הידיים, מוריד את הראש,

ואומר בשקט,

תבינו מה שאתם רוצים.

לא, הוא אומר לא.

לא, הוא משחרר אותך וזהו, ואתה אומר, חשבתי שהוא צדיק. הוא לא צדיק.

זה המהות שלו. אז הוא הגיע לשם, הוא נשאר אותו דבר.

כמו להבדיל שבלעם נשאר אותו דבר,

בר לבאי נשאר אותו דבר.

עוד דוגמה,

דוגמה לקשיות עורף ומידת סירוב להיכנע.

חובת הלבבות אומר,

עלינו, הוא אומר עכשיו,

חובת הלבבות.

כמה טבענו עבה ועורפנו קשה

ואמונתנו מועטה וכמה אנחנו קשים להימשך לאמת.

יא חביבי, איזה שורה זאת.

זה רנטגן,

חשף את הכול,

MRI, שלום, אין מה לדבר יותר.

הוא אומר, טבענו עבה,

אנחנו, קשה לנו לשנות את הטבע.

תנסו לשנות את עצמכם בקימה בבוקר,

במאכל,

בהסתפקות, בכל מיני דברים. תנסו, תנסו, תראו מה הטבע לא עבה.

ניסיתי, קשה לי, מה אני אגיד לך? כמה פעמים אמרתם, קשה לי, קשה לי, מה זה קשה לי?

טבע עבה.

לא בר חליפין.

כמה טבענו עבה.

ועורפנו קשה.

וואי, וואי, וואי.

להשתנות, לשנות, לקבל דעת אחרים, להתכופף, קשה, קשה. עורפנו קשה.

ואמונתנו מועטה.

אנחנו חושבים בטח שאנחנו בעלי ביטחון וזה,

אבל תשמעו מה אנחנו מטריד אותנו. הפרנסה, קשיי היום, החובות, הזה, הזה.

אם הייתה לנו אמונה בשם,

כתינוק ביד האומן,

לא הייתה לנו שום שאלה.

ראיתם תינוק שואל את אמא, היום יש חלב?

כי גמול עלי אמו.

הוא לא שואל שאלות.

ילד בן שבע שואל את אבא, תגיד, חודש יש לך משכורת טובה?

אף פעם לא תשמעו דבר כזה. הוא רק יודע, תקנה לי, תביא לי, תקנה לי, תביא לי.

יש לו איזה ספק, או אבא אמנה, שאבא שלו לא יביא לו, שאין לו?

זה בכלל בעיה שלו?

הוא סמוך ובטוח.

האם אנחנו ככה כלפי השם?

אם לא,

אמונתנו מועטה, הוא צודק.

ועוד דבר, כמה אנחנו קשים להימשך אחר האמת.

קשה לנו להימשך אחר האמת.

מישהו לא מסכים שהזמרים הסוררים הם פסולים ואסורים, והם עושים דברים שאסור בתערובת, אנשים ונשים, וזה חילול השם.

אבל כמה אנשים נמשכים אחרי האמת?

כמה יכולים להתנתק?

כל אחד מחפש סומך נופלים להגיד, אולי זה פי צ'אנצ'ו,

אני בדיכאון, אני זה, תשמע, זה.

דור מדוכא.

אז זה נקרא שקשה לנו להימשך אחרי האמת.

אם היינו מוצאים אמת, היינו צריכים לרוץ אחריה, כי זה הדבר היחיד ששווה בשבילו לרוץ.

אם היו אומרים לך שיש שם אלף דולרים מזויפים,

יש לך על מה לרוץ?

אתה צריך לרוץ לכיוון השני,

שלא יתפסו אותך איתם, כי אתה תורשע אחר כך.

כשאתה מחזיק בכלל, אפילו אם אתה לא משתמש,

מחזיק רק מזויפים.

האם אומרים לך שיש עשר דולר שמה? כדאי לגשת.

אם זה אמיתי, כדאי לגשת.

אלף מזויף, לא כדאי.

אז כמה דברים מזויפים אנחנו מחזיקים ומשחקים אותה כאילו יש לנו ואנחנו כאלה?

זה הכול מזויף.

וכשנבוא לקנות עם זה בעולם האמת,

עוד יתבעו אותנו.

טעית והטעית.

לא נמשכת אחרי האמת.

ולאיזו דרגה אפשר להגיע?

של בלעם.

בלעם רואה את האמת.

מלאך עומד מולו.

העתול מדברת איתו.

מוכיחה אותו.

אין לו תשובות.

לא יודע מה לענות לה.

ונשאר בלעם.

אז זה לא רק בלעם.

זה כל מי שבאותו מצב.

זה לא רק בלעם.

בלעם הוא דוגמה שנראה עד איפה יכול להגיע בן אדם.

לכן כתוב, מתלמידיו של בלעם, יש לו הרבה תלמידים,

יש לו הרבה יותר תלמידים ממה שיש לאברהם אבינו.

לאברהם אבינו אין הרבה תלמידים כמו של בלעם.

לבלעם יש מיליונים, מיליונים, מיליונים.

מיליארדים.

כמה יש לאברהם אבינו תלמידים?

עשרות? מאות? אולי אלפים.

אבל זה לא הולך מי שעומדים אצלו בתור ובקבלת קהל.

זה הולך לפי מי שאמת ומי שלא אמת.

זה ההבדל.

דוגמה לקשיות עורפו

של אדם ומידת סירובו להיכנע על האמת. רואים באחאב מלך ישראל.

ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב,

חי אדוני אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו,

אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי.

ויהי בהכרית איזבל את נביאי אדוני,

וייקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמישים איש במערה וכלכלם לחם ומים.

ויאמר אחאב אל עובדיהו,

לך בארץ אל כל מעייני המים ואל כל הנחלים, אולי נמצא חציר,

ונחיה סוס ופרד,

ולא נחרית מן הבהמה.

אחאב הלך בדרך אחד לבדו,

ועובדיהו הלך בדרך אחד לבדו.

אחרי כל הפורענות והייסורים של מניעת הגשם על הארץ במשך שלוש שנים,

אחרי תקופה ארוכה של רעב, כשכל המדינה כמעט התמוטטה,

אחרי שכבר רעב ונוכח בכוחו של אליהו הנביא והמופת שבא על ידו,

שה' האזין לבקשתו ותפילתו,

הייתה צריכה גאוותו של אחאב להתנפץ לרסיסים,

שעורפו ייכנע,

עקשנותו תתרכך,

אבל לא.

בא כתוב, מספר לנו, אחאב בדרך אחד לבדו,

לא עזב את דרכו הנלוזה,

והלך שוב פעם אל האלילים שלו,

ועובדיהו הלך לדרכו שלו, פנה לדרך השם.

אז לא עזר שום דבר

שילמד לקח אחאב,

ולא עוד,

אלא שפגש את אליהו, קרא לו עוכר ישראל.

שמעתם? קורא לנביא עוכר ישראל.

נו,

זה לא משתנה במשך הדורות, זה ממשיך גם עד עכשיו.

מעשה מהגמרא.

בעבודה זרק אביו.

רב מנשה היה הולך למקום שנקרא בית תורתה.

פגשו אותו גנבים בדרך, אמרו לו, לאן אתה הולך?

אמר להם, לפומביתיתא.

כשהגיע באמצע הדרך למקום הזה שנקרא בית תורתה, פרש מהם.

למה? תמיד כתוב שאם אדם יוצא לדרך ופוגש גוי, יאריך את הדרך.

תמיד שואל אותו הגוי, לאן? תגיד לו, מטולה.

למה? שהוא יחשוב שיש עוד מספיק זמן לגנוב אותך.

ואז אתה מגיע לבת ים, טיק טאח אותך.

אז זה מה שהוא עשה להם.

אמר פומביתא, בתורתה ככה חתך.

אז אמרו לו,

אתה תלמיד של יהודה הרמאי, אה?

התלמיד של רב יהודה, קראו לו רמאי.

כלומר, ממנו למדת לרמותינו, הם ידעו את העצה הזאת.

אמר להם, אתם יודעים שהוא רמאי?

יהי רצון שתהיו בשמתה.

שימת אותם, נידע אותם.

הלכו, המשיכו בגניבות עוד 22 שנה ולא הצליחו.

כל מקום שרצו לגנוב,

לא הצליחו.

22 שנה לא מצליחו.

ראו שהמצב ככה, חזרו אליו, ביקשו ממנו שיתיר להם את השמתה.

והיה בהם גרדנה,

הורג אחד,

שלא בא להתיר את השמתה שלו.

אז הוא התיר להם,

והוא לא בא להתיר,

אכל אותו אריה.

זה שאמרו החכמים, זה שאמרו האנשים,

גרדנה דלא תייזן שטה בציר משנה.

זאת אומרת,

הורג שהוא לא ענו,

אז משנותיו התקצרו לו.

רואים פה שלמרות העקשנות שלהם 22 שנה, בסוף הם נשברו והודו על האמת ובאו והצילו את עצמם.

והוא, שהתעקש,

מת בעקשנותו ואכל אותו אריה.

אז זאת אומרת, רואים מפה שלפעמים עיקשות הלב מהמידות

הלא-טובות של האדם, שהוא לא עובד עליהן,

הם ילכו אתו ככה לעולם האמת. הוא יאבד את עולמו פה ויאבד גם שם, והוא יישאר ככה.

עכשיו בואו נסיים במשהו,

ואחר כך אני אגיד לכם כמה פלפולים של האתון,

משהו מדהים.

מספרים,

לפני המספרים,

קשה מאוד

לאדם להשתנות, צריך הכנעה.

וגם אלה שנכנעים לקדוש ברוך הוא,

קשה להם להיכנע לבני דורם,

לחכמי התורה,

ובוודאי שקשה להם להיכנע בפני בני אדם בינוניים.

כידוע לכם, כשמגיעים לעולם האמת, שואלים אחת מן השאלות,

המלכת את כונך?

ואחר כך שואלים אותו, המלכת את חברך?

אותו המלכת.

שמת אותו מלך עליך ואתה תחתיו?

אם לא, יש טענה עלינו.

טענה גדולה.

אז צריך להיות כנוע.

מספרים על הגאון רבי יונתן אייבישיץ,

זכר צדיק וברכה,

שפעם נאלץ להתעכב ליום הכיפורים בעיר אחת שבה לא הכירו אותו.

כשנכנס לבית הכנסת

חיפש שכן טוב להתפלל לידו, להסתכל על אנשים ליד מי כדי לשבת בבית הכנסת.

בכל אופן, זה יום הכיפורים.

מצא יהודי אחד שהתכונן ליום הקדוש בדבקות ובשברון לב הרבה.

בחיות, הנחות, בכל התפילות.

הגאון נהנה מהשכן הטוב,

ואפילו התעודד מתפילותיו ובחיותיו.

ככה היה בליל יום הכיפורים.

וככה היה גם בשחרית.

עד שהגיע עת קריאת התורה.

מאז כיבדו את השכן.

שלו לעלות לתורה על יד רביעי

והוא רץ בזעם אל הבימה,

התפרץ בשצף קצף ואמר לגבאי,

לפלוני אתה מזמין שלי שבעותי רביעי?

כשחזר למקומו

לא שלט הרב ברוחו ושאל אותו, במחילת כבודו,

כל כך היית שבור ורצוץ בתפילה,

שפכת בחיות ואנחות בהכנעה,

וכעת אתה מחולל שערורייה בגלל כבוד מדומה?

השיב לו האיש,

לפני הקדוש ברוך הוא אני יכול לקנע,

אבל לפני אדם נבזה כזה אני קנע?

כמה שזה אמיתי, אה?

כל כך אמיתי.

בלי צעקות אפילו.

גם במחשבה, אם אתה חושב ככה,

זה מספיק.

הסיפור הזה חושף

טפחיים מהתכונה הפנימית של אדם,

שקל לו לעשות את עצמו עפר ואפר לפני הקדוש ברוך הוא,

אבל זה בגלל שהקדוש ברוך הוא נעלם.

הוא לא רואה אותו.

אבל בפני אנשים כמוהו הוא לא מסוגל לעשות כן.

הוא הולך בחרב ובחנית,

ולוחם על קיום כבודו.

תכף נראה את בלעם, איך הוא עובד גם כן.

הוא בשום אופן לא מוכן לוותר אפילו במשהו מן המשהו.

ואומר הגאון מווילנה, זכר צדיק וברכה, באבן שלמה,

הרשעים אפילו בשעת מיתתן,

מקשים עורפם ונלחמים עם מלאך המוות.

אבל הצדיקים פושטים צווארם כיונה.

שמעתם?

הכנעה אפילו ברגע המוות, שאף אחד לא רוצה למות,

אבל הצדיקים יודעים, מגיע הזמן הזאת, לא מתנגדים, פושטים צווארם כיונה.

והרשעים מקשים עורפם ונלחמים עם מלאך המוות.

זה הגאון מבין.

טוב, אז למדנו פה כמה יסודות שהם נכונים עלינו. אמנם הקורבן היה הבלעם,

אבל אנחנו בעצם צריכים להתבונן האם יש לנו מידות של תלמידה,

כן? נפש רחבה ורוח גבוהה ועין רעה,

שזה בעצם הקנאה, התאווה והכבוד.

זה צריך כל אחד לבחון את עצמו עד כמה הוא בסדר או לא בסדר, וכמה הוא דומה לאברהם אבינו.

כתוב בפסוק שהאתון הלכה במשעול הכרמים,

גדר מזה וגדר מזה,

ותלחץ את רגל בלעם

אל הקיר.

ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי,

לו יש חרב בידי כי עתה רגתיך.

ותאמר האתון אל בלעם, הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעותך.

רש״י מפרש,

סתם גדר של אבנים הוא.

כידוע, רש״י לא מפרש סתם.

מה שאנחנו יודעים הוא לא מפרש.

מה שאנחנו עלולים לטעות הוא מפרש,

להציל אותנו משיגיונות,

לומר לנו,

זה מה שהתכוון הכתוב.

מה חשוב לרש״י להזכיר ולומר,

שכיוון שהפסוק לא דיבר

באיזה גדר מדובר,

לציין לנו שסתם גדר של אבנים הוא.

מה העניין?

ואם זה מעפר,

או אם זה מברזל,

מה זה אכפת לנו?

העיקר דבר שאפשר ללחוץ עליו.

החידה כותב

שבסוד האתון יש פלפולי דאורייתא גדולים גדולים וסודות עצומים.

כידוע שפעם הארי הקדוש בשבת קודש בפרשת בלק היה ישן,

ותוך כדי השינה היה ממלמל בשפתותיו.

ורבי אברהם הלוי נכנס

ושמע אותו ממלמל,

אז הקשיב,

והוא התעורר.

שאל אותו, מה אתה עושה? הוא אומר, ראיתי אותך ממלמל, רציתי לשמוע מה אתה אומר.

אמר לו,

אם אני אלמד אותך את מה שלמדתי עכשיו בשינה,

ייקח שמונים שנה בסוד פי האתון.

שמונים שנה

בסוד פי האתון למד הארי הקדוש

תוך כדי השינה.

איך אפשר?

איך אפשר לקפל, נגיד, בתוך חצי שעה של שינה 80 שנה? איך אפשר?

אפשר או אי-אפשר?

היום אפשר להבין את זה.

איך?

היום

אתה לוקח דיסק-און-קי,

שופך ג'יגות.

מיליונים ספרים אתה מכניס,

הכול נכנס.

אה, פעם היה צריך לכתוב טק-טק-טק-טק-טק-טק-טק-טק-טק-טק-טק-טק-טק-טק-טק-טק-טק.

היית צריך לשים לך את הספר טק-טק-טק-טק-טק-טק, כל הזמן,

עד שאתה יכול להעביר את החומר.

היום טוס בפנים.

אז אם זה עם דיסק-און-קי,

בשמים זה קצת יותר מהר.

80 שנה, משהו הספיק ללמוד, אתם שומעים?

וכנראה שהוא לא גמר ללמוד את כל סוד פי האתון, כי הוא העיר אותו.

אם לא היה מעיר אותו, מי יודע עוד כמה היה לומד, עוד כמה אלפי שנים.

80 שנה.

אז החידה אומר שיש הרבה פלפולים.

עכשיו תשבעו דין.

יש דין שאם אין בית דין לדון דיני נפשות,

והיו צריכים לדון דיני נפשות,

ואין אפשרות לדון דיני נפשות,

אז מה הדין?

כתוב שהדין נעשה מן השמיים.

אם אדם מתחייב סקלה,

אז חיה דורסתו.

ואם בן אדם

מתחייב

הרג

אז הוא נמסר למלכות והורגים אותו בחרב.

רש״י מפרש,

חיה דורסתו,

הארי מפילו לארץ.

למה?

לרש״י,

אם יבוא דוב וידרוס אותו ככה, יחבק אותו,

זה לא דין סקלה, כי דין סקלה זה באבנים.

או שזורקים אותו על אבנים, או שרוגמים אותו באבנים.

הדין הוא באבנים.

כשהיא לחצה אותו,

היא לחצה אותו מדין סקלה.

למה היא לחצה אותו מדין סקלה?

כי הרובע את הבהמה חייב סקלה.

אז היא רצתה לקיים בו דין סקלה,

ודין סקלה אי אפשר לקיים אלא באבנים.

אז לכן רש״י מדייק לומר, סתם גדר של אבנים הוא,

אחרת לא תצא דין של סקלה.

אז לכן היא לחצה אותו שם.

אבל יש מדרש,

מדרש תנחומו אומר,

שהקיר הזה, כשהיא לחצה אותו אל הקיר,

הקיר הזה זה היה הגלעד.

הגלעד, איזה גלעד?

שהעמידו יעקב ולבן.

ומי זה לבן, אומרת הגמרא? זה בלעם.

לבן זה בלעם.

יש אומרים שזה בנו,

הארי הקדוש אומר זה גלגולו,

אבל לא משנה, זה בלעם.

עכשיו יש שאלה.

האתון הזאת

היא לא סתם אתון.

זה אתון שנתן אותה יעקב אבינו ללבן,

ולבן זה בלעם.

אז אם הוא נתן לו את האתון,

אז האתון הזאת היא אתון של צדיקים.

באתון של צדיקים

היא לא עושה דברים אסורים.

כמו חמורתה

של פנחס בן יאיר, רבי פנחס בן יאיר,

שהיא לא הייתה אוכלת, לא מעושה.

אז זאת אומרת, בהימות של צדיקים הן מתנהגות כמו צדיקים.

ואז איך היא יכולה לקיים בו סקלה על גדר שהיא לא שלה?

והיא לא שלו.

אז היא הייתה צריכה להמתין עד לגדר, שזה הגלעד ששייך גם ליעקב וגם ללבן.

ולבן זה בלעם,

לכן היא יכולה להשתמש בגדר הזאת, לתת לו בראש.

היא יודעת הלכות.

זה אתון חכמה מאוד,

זה אתון שנבראה מששת ימי בראשית.

אז עכשיו היא רוצה לקיים בו סקילה.

אז בלעד צועק, יא רוצחת.

עכשיו את רוצחת.

לו יש חרב בידי,

כי אתה הרגתיך.

מה הדין של רוצח?

הורגים אותו בסיף.

אז היא אומרת לו, אני ארוג אותך בסיף.

אז הוא אומר לה, אני ארוג אותך בסיף, בחרב.

אז היא אומרת לו, בלעם,

אתה חמור אתה.

אתה לא יודע בכלל את ההלכות.

אתה יכול להרוג אותי בחרב?

איך אתה יכול? אתה לא מכיר את המחלוקת בגמרא?

המחלוקת בגמרא אומרת

שאדם שהתחייב שתי מיתות,

אז מחלוקת חכמים.

האם דנים אותו בחמורה או דנים אותו בקודמת,

מה שקדם.

איזה מיתה שקדמה לפי הסדר, דנים.

אז היא אומרת לו, אתה רוצה לדון אותי בחרב.

למה? כי אני חייבת שתי מיתות.

כי כתוב שהרובע את הבהמה חייב סקילה,

והנרבעת גם חייבת סקילה.

ואתה רוצה לדון אותי עוד מיתה,

שאני רוצחת, שרציתי לקיים בך עכשיו סקילה, נכון?

אז הנה, חייבת עכשיו שתי מיתות, גם סקילה וגם הרג, נכון?

היא אומרת לו, אבל לפי המחלוקת בגמרא, בכל מקרה אני חייבת רק סקילה ולא חרב. תהיה טמבלולו, אתה לא יודע על הלכה.

למה? כי למאן דאמר שדנים לפי החמורה,

אז סקילה היא חמורה מהרג.

אולמנדה אמר, כשהקודמת דנים,

אז גם סקילה.

כי אני נרבעת לך כבר מעודך.

ומה שעשיתי לך עד עתה, אז כן הסכמתי לעשות לך כה.

אני לא עשיתי לך עד היום ניסיון לרצח.

אז ממילא, מה אתה מחרטט?

אתה רוצה להרוג אותי בחרם? אתה בכלל יודע את הדינים?

אבל היה לו מה לענות לה לבלעם, הוא גם לא היה טיפש.

בלעם

דן אותה בהרג

משום שהיא הייתה בהמה שנבראה

מששת ימי בראשית.

מכיוון שהיא נבראה מששת ימי בראשית, אז כתוב שבעצם ברכת שמואל אומר שבעצם היא לא חייבת בשחיטה.

ואין בה את כל הדינים האלה.

בפרקי רבי אליעזר כתוב שאתונו של בלעם נולדה ערב שבת בין השמשות בימי בראשית,

וכתב בספר ברכת שמואל על פי השל״ה הקדוש שבהמה שנולדה בימי בראשית,

אין בה דין בהמה ופטורה מן השחיטה,

וההורגה לא נקרא מוציא נשמה.

משום שכתוב שור וכסף ועז כי ולד, צריך שיוולד.

ואלה לא נולדו. משום זה אנחנו נאכל לעתיד לבוא את הלווייתן מימי בראשית שהוא דק טמא.

וכן כתב החכם צבי שההורג אדם שנברא בספר יצירה פטור כי אינו בכלל שופך דם האדם באדם.

שדרשו חכמים, דווקא אדם באדם זה עובר במעי מו.

בכל שהוא לא אדם באדם ולא נוצר מרחם,

לאו אדם הוא.

ועל כן יצירה מהם בראשית אינם בכלל הקרא הזה.

ומעתה יש לומר,

דעתונו של בלעם היא לא מטמאה במיתה כי נבראה מאב ואם,

ושפיר ביקש בלעם להורגה.

אבל זה פותר בעיה נוספת שהייתה, שמה?

שהוא בעצם, בלעם רצה להקריב קורבנות.

ואם הוא מקריב קורבנות,

אז יש לו בעיה,

כי הוא נטמא.

ואם הוא נטמא, איך הוא יקריב קורבן?

אז זה בגלל

שיהיה אין לה דין של בהמה,

וממילא מותר לו להורגה ואין בה שום טומאה.

עכשיו אנחנו נראה עוד איזה פלפול היה להם שמה.

הפלפול היה ככה.

המואבים שהצטרפו,

המואבים שהצטרפו,

הם הצטרפו לשם בדרך.

זקני מדין ראו שהוא לא רציני, עזבו אותו כבר בלילה.

אבל זקני מואב נשארו כי הבעיה שלהם, למואבים.

עכשיו הם שאלו אותו, ככה כתוב במדרש,

שאלו אותו, תגיד, למה אתה לא רוכב על סוס?

אז הוא אמר להם, אני לא רוכב על סוס בגלל שהסוס שלי באחו.

פתאום פתחה בהמה האתון את הפה שלה ואמרה לו,

הלא אני אתונך אשר רכבת עלי.

למה אתה אומר שהסוס באחו כאילו אתה רוכב על סוס? אתה רכבת עלי.

אז הוא אומר שמה לזקני מדין, לא, לא.

החמור הזה, האתון הזאת, היא למסע ולטעינה.

רק מה, באקראי אני לוקח אותה כשהסוס תמיד תפוס או משהו,

אז אני רוכב עליה.

אז היא אמרה לו, למה אתה מכרת?

היא אומרת לו, מעודך.

אתה תמיד רוכב עליי, מעודך.

מאז שקיבלת אותי מיעקב אבינו,

אתה רוכב עליי מעודך.

אני חמור לרכיבה ואני לא לטעינה ולמסע.

ונשאלת השאלה,

בשביל פטפוטי סרק כאלה,

הקדוש ברוך הוא יעשה נס כזה גדול ויפתח את פי האתון, שייתענה תשובה ושתתפוס אותו שהוא מכריד בשביל שזקני מואב ידעו?

זה רציני? מה קורה פה?

אלא לא.

היה פה עניין מהותי.

למה?

זקני מואב פקפקו ביכולתו לקלל את ישראל.

הם אמרו לו, תגיד ברצינות,

אתה חושב שאתה יכול לקלל את עם ישראל?

אמר להם, בטח.

אמרו לו, איך אתה יכול לקלל אותם?

הרי אם הקדוש ברוך הוא ישמע לך ויאבד את האומה הזאת, אין קיום לעולם.

איך אתה יכול לאבד אותם?

מה יעשה הקדוש ברוך הוא עם כל התורה שלו וכל התכלית של הבריאה והכל? מה יעשה?

מה ענה להם הרשע?

אמר, אני אקיים את התורה שלו.

הוא יעמיד ממני את התורה מחדש.

דומיא דמשה, שאמר לו, העסך לגוי גדול.

אז הם רצו לברר עכשיו דבר.

הם רצו לבחון אותו,

האם הוא מסוגל בכלל להיות תחת עם ישראל או לא,

והאם הוא שומר שבת בכלל או לא שומר שבת.

איך הם בודקים?

הם ידעו שיעקב אבינו נתן לו את האתון,

והאתון שנותן אותה יעקב אבינו, הוא יכול לתת אותה רק לשומר שבת.

הוא לא יכול לתת אותה לגוי.

למה? כי הגמרא אומרת

ששור וחמור,

אסור למכור אותם לגוי

משום שביתה בשבת,

והם חייבים חטאת על זה.

סוס מותר למכור לגוי. למה?

רכיבה בשבת זה איסור דרבנן.

אבל שור וחמור זה אסור.

אומנם אם אתה מוכר,

אז זה יצא מידך ונכנס לרשותו, מה לך ולזה.

אבל גזרו החכמים גזרה,

שמא ישאיל ושמא ייתן,

שמא ישכיר,

ואז ממילא יבוא לידי זה. אז אטו זה, גזרו על זה, ואסור למכור.

אז עכשיו,

אם יעקב אבינו נתן לו את החמור בשביל משא ובשביל טעינה,

פירושו של דבר שבלעם שומר שבת,

ואז הוא יכול לבוא במקום ישראל.

אבל אם הוא נתן לו את האתון נרחיבה,

אין מפה ראייה שהוא יכול לשמור שבת.

נכון?

אז לכן הם שאלו אותו, איפה הסוס שלך?

אז מה הוא ענה להם באחו?

הוא קלט ישר מה הם מתכוונים.

אז האתון, הקדוש ברוך הוא, אמר, תפתחי, תפתחי את הפה, תגידי,

תגידי את האמת.

אז היא אמרה, אשר רכבת עליי, אני אתון נרחיבה,

לא למסע ולטעינה.

אז מה הוא...

הוא אמר,

הוא אמר לא,

זה רק באקראי אני לוקח אותך לרכיבה,

בדרך כלל אני רוכב על הסוס,

כי את למסע וטעינה,

ורק כשאין לי ברירה אז אני רוכב. אז היא עונה לו לא, לא, מעודך אתה כל הזמן רוכב עליי.

אז זה היה הדיבור בין האתון לבינו בעניין הזה,

שזקני מואב רצו זה.

אבל היה לה גם כן שאלה, היא בעצמה, לאתון.

היא שמעה אותו, את הליצן הזה,

שהוא אומר שהוא יכול להחליף את ישראל.

אז היא עשתה לו ניסיון.

זה לא אתון סתם, זה אתון מששת ימי בראשית, זה לא סתם אתון.

אז היא אומרת לו,

למה היא כיתני זה שלוש רגלים?

נכון?

אז היא אמרה לו, למה היא כיתני זה שלוש רגלים?

עכשיו,

מה היא אמרה?

תשמעו דבר מדהים.

הוא אומר שהוא יכול לשמור

את המצוות.

אז היא רצתה לבחון אותו,

והיא אמרה לו, תשמע,

עכשיו אנחנו נמצאים

בשלוש רגלים.

למה?

כתוב

וירא בלק

את אשר עשה ישראל לאמורי.

ישראל נלחמו באמורי וניצחו אותם.

ואז ויגור מואב מפני בני ישראל.

מה קרה?

מתי הייתה המלחמה?

בין חודש אלול לחג הסוכות.

איך אנחנו יודעים?

אהרן הכהן

מת בראש חודש אב.

הספידו אותו 30 יום.

נהיה ראש חודש אלול, חיכו שנגמר העבר, יצאו למלחמה.

מתי נסתיימה?

לפני סוכות.

זאת אומרת, היה שם הכול

בין ראש השנה ליום כיפור, היה שם את זה, וסוכות היה בדרך שהם הלכו.

כשהיא הולכת, עכשיו האתון איתו,

כתוב

ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה.

ותרא האתון את מלאך ה' ותילחץ אל הקיר.

ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר.

ויוסף להכותה.

ויוסף מלאך ה' עבור ויעמוד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל.

ותרבץ ותאמר לבלעם, מה עשיתי לך? כי הכיתני זה שלוש פעמים.

אז היא אמרה לו, תשמע,

זה שלוש רגלים.

אתה אומר שאתה יכול לעמוד במקום האומה הזאת?

אתה יכול לקיים את המצווה של שלוש רגלים?

איך אתה יכול לקיים מצוות שלוש רגלים?

על מי אתה עובד?

הרי אתה חיגר ואתה סומא בעין אחת.

במצוות ראייה חיגר וסומא פטורים.

אז אתה לא יכול בכלל לקיים מצוות שלוש רגלים.

ככה מביא הרב זלמן,

מווילנה, בספר תולדות אדם,

שככה היא אמרה לו,

אתה לא יכול.

אז הרב ברנדווין,

זה שחיבר את הספר גנא דפלפלה,

רוצה לדחות את התירוץ הזה

ולומר שמה שהוא היה חיגר ומה שהוא היה סומא,

הוא אומר, ממה הוא נהיה חיגר?

מזה שהיא דפקה אותו, כמו שאומרים, בקיר.

אז הוא נהיה חיגר.

מזה הוא נהיה חיגר.

אז הוא אומר שזה מעשה לסתור.

למה?

הוא ידע שהיא רוצה לעשות איתו חיגר, לפסול אותו.

ואז הוא היכה אותה שלוש רגלים.

למה?

כי נגד השלוש רגלים, שהוא לא יהיה חיגר שיוכל לקיים שלוש רגלים.

אז זה לא מחייב שהוא יהיה חיגר?

שתיים,

כתוב ששומא בעין אחת פטור מרעייה.

למה?

כתוב, ייראה כל זכורך, כשם שבא לראות בא להיראות.

אז כמו שהשם רואה אותו בשתי עיניים, כביכול הוא צריך לבוא עם שתי עיניים, ואם אין לו שתי עיניים הוא פטור.

אז אומר הרב ברנדווין,

אבל אפשר לדחות את זה ולומר,

במה מדובר?

הדרש הזה אומר, כשם שבא לראות בא להיראות.

אבל זה במי שיש לו שתי עיניים והשם מסתכל עליו בשתי עיניים.

אבל כתוב פסוק,

עיני ה' אל צדיקים,

וכתוב עין ה' אל יראם.

פעם שומעים עיני, פעם אין.

כשחביבין ישראל ועושים רצון ה' הם צדיקים, אז הוא רואה אותם בשתי עיניים.

אבל כשהם רק יראים, אז הוא רואה אותם בעין אחת.

אז ממילא בלעם הוא ודאי לא שייך לצדיקים,

הוא שייך,

נגיד, מתקרב ליראים.

אז אם ככה יש לו עין אחת,

אז השם מסתכל עליו בעין, גם הוא בעין, אז אפשר לקבל אותו לראייה.

אז לכן הוא הולך למהלך אחר.

והוא אומר, המהלך שלו הוא כזה, משהו מדהים.

הוא אומר,

היא רצתה לעשות לו ניסיון.

אמרה לו, אתה יודע מה, אתה משחק אותה שאתה לא חיגר ואתה לא סומם והכול בסדר?

אז בוא, בוא.

עכשיו זה שלוש רגלים, אנחנו נמצאים עכשיו במצוות סוכה.

עכשיו תראה מה הקדוש ברוך הוא עשה.

שימו לב עכשיו לפסוקים,

משהו מדהים.

אתם חייבים לרקוד אחרי זה.

אם אתם לא רוקדים,

אין לכם אהבת התורה.

כתוב בפסוק,

ויעבור מלאך השם במשעול הכרמים.

מה זה משעול הכרמים?

קודם כול,

משעול זה מלשון שועלים.

כרמים, כרם השם צבקות,

עם ישראל.

שועלים קטנים מחבילים כרמים.

השועל הזה, בלעם,

עבר במשעול הכרמים הכוונה שלו למחוק את עם ישראל.

והפשט, משעול כרמים, מה זה כרם? כרם ענבים.

מה עושים בכרם ענבים?

עושים סוכות,

סככות,

שתי וערב של קנים,

ותולים על זה את הזמורות והאשכולות, יורדים.

אז הם הלכו במשעול הכרמים.

גדר מזה וגדר מזה.

אז יש לנו מחיצות.

מחיצות של סוכה.

אז היא רוצה לנסות אותו במצוות סוכה, מצוות היום.

זה שלוש רגלים.

עכשיו אנחנו בשלוש רגלים.

אתה אמרת שאתה תהיה במקום עם ישראל ותקיים את המצוות?

במה מנסים את אומות העולם?

במצוות סוכה.

אתה גוי?

בבקשה.

בואו נראה אותך מקיים עכשיו מצוות סוכה.

אז מה כתוב?

כתוב שהם הלכו בדרך רחב,

ואחר כך זה נהיה צר.

בהתחלה היא יכלה לחדור בין המלאך לבין הקיר,

אחר כך המלאך לא איפשר לה,

כי הוא עמד במקום צר,

ואחר כך היא לא אוכלה לזוז ותרבץ.

נכון?

יש לזה הסבר שאני אסביר אחר כך,

אבל בינתיים.

היה לנו שני מחיצות,

יש לנו למען הסוכה,

אבל כתוב תעשה ולא מן העשוי.

אז מה עושים בשביל שזה ייעשה מחדש?

גוזזים רק למעלה את הזמורות,

מרימים, מנענעים ומניחים.

אבל חסרת לנו מחיצה שלישית,

לכן המלאך הלך למקום צר ועמד שם כמחיצה.

והאדם מחיצה ותרבץ.

היא יושבת שם בסוכה ואומרת לו עכשיו סוכה.

מצווה להשם בסוכה.

אז היא יושבת בסוכה

והיא אומרת לו יאללה תקיים.

מה הוא עשה?

היכה אותה ובעט בה.

זבתה זבתה.

ולא קיים.

אז הוא לא יכול להיות תחת ישראל, נכון?

עכשיו מסתדרת הגמרא

בעבודה זרה.

עתידים אומות העולם לבוא ולומר,

למה נתת לעם ישראל תורה ולנו לא נתת? אמר, אין בעיה, אתם רוצים, אני אתן לכם מצווה קלה שיש לי סוכה.

ועומדים ועושים סוכות בראשי הגגות,

מוציא חמה.

והם בועטים בסוכה ועוזבים אותה.

אז זה כתוב, לעתיד לבוא כך יהיה.

לא לעתיד לבוא, זה כבר היה.

בלעם היה הראשון שבעט בסוכה.

ניתנה לו הזדמנות,

מצווה קלה לקיים.

ולמה דווקא בסוכה נבחנים?

כיוון שסוכה זה אור המקיף.

כשעם ישראל מקיפים את עצמם בגדרים ובסייגים,

לקיים את התורה.

אז אתה רוצה להיות ישראל?

בוא נראה שאתה מוכן לקיים על עצמך את האור המקיף ולגדור את עצמך בסייגים ובגדרים.

זה המצווה שבה ייבחנו אומות העולם.

והחכם שבהם והנביא שבהם בעט בסוכה כשהכינו לו את הסוכה,

ומלאך ירד ונהיה מחיצה.

בוא,

תקיים, רק תעשה טוס, טוס, טוס,

תנענע.

וקיימת את המצווה ושכנעת את זקני מואב,

ויכול להיות שגם תשכנע את הקדוש ברוך הוא, אולי, לא?

הרי אתה האמנת שתפתה אותו בפיך.

הנה, מצווה שנתנה, זעתון העמידה אותו בפינה,

לחצה ומחצה אותו,

הוציאה אותו טמבל,

ולא יכול היה לענות למילה.

שווה ריקוד או לא שווה ריקוד?

לא, אם אתם חושבים שאני מבטר במחיאות כפיים, אתם טועים.

אנחנו נרקוד אחר כך, אין, חייבים לרקוד על דבר כזה.

אז זאת אומרת, רואים שפה הדברי תורה האלה זה דבר מדהים.

מישהו רואה את הדברים האלה בפנים, בתוך הכתוב?

עכשיו, כתוב שהוא עיכב שלוש פעמים. המדרש אומר, למה המלאך עיכב שלוש פעמים?

אז פעם ראשונה זה היה בשדה,

אז היא יכלה עוד לנטות ימינה ושמאלה.

אחר כך

הם נכנסו למשעול הכרמים,

ואז היא יכלה ללחוץ אותו רק בצד אחד, כי המלאך הפריע ולא היה מספיק מקום.

ואחר כך המלאך כבר לא נתן לזוז.

המלאך כבר לא נתן לזוז.

זהו, אי אפשר לעבור.

מה הרמז שיש בזה?

אז הרמז בזה המלאך בא להגיד,

אם אתה בא לקלל

את הבנים,

את הצאצאים

של אברהם, יצחק ויעקב,

אז תדע לך.

אתה לא יכול לקלל.

את מי אתה כן יכול לקלל?

אצל אברהם אתה יכול לקלל את הבנים.

איזה בנים?

את ישמעאל

ואת הבנים של כתורה.

אבל את יצחק אתה לא יכול.

יצחק היה באמצע.

קודם נולד ישמעאל,

אחר כך יצחק,

ואחר כך בני כתורה זהו הגר.

אז לכן בהתחלה כשהיא הלכה האתון איתו,

אז הוא הפריע לה.

אבל היא יכלה לנטות לימין ולשמאל.

יעני, אתה יכול לקלל את אלה שבצדדים,

אלה שהיו לפני ואלה שאחרי. את אלה אתה עוד יכול.

אחר כך הם נכנסו למשעון הכרמים.

זה כנגד יצחק.

יצחק, מה היה לו? שני בנים.

איזה בנים? יעקב ועשיו.

אז רק אחד אתה יכול לקלל, את עשיו.

לכן היה עוד מקום לעבור.

שם אתה יכול.

שם אפשר עוד לקלל.

אחר כך נשאר יעקב.

יעקב, המיטה שלו שלמה, אי אפשר לקלל אף אחד.

אי אפשר לזוז.

האתון לא יכולה יותר לזוז.

זה כנגד האבות.

טוב או לא טוב?

זה לא שלי, זה המדרש.

עכשיו יש לי משהו שלי.

בשיא עתד דשמיא.

אברהם, יצחק ויעקב.

כתוב שיש רמזים גדולים ביותר על אמות משיח בפרשה הזאת.

האתון

זה רמז לחמורו

של משיח, זאת האימא של החמור של משיח בן דוד.

ועכשיו רוצה לקלל בלעם

את עם ישראל, רוצה להחריט אותו,

להחריט אותו מן העולם.

בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו.

ואנחנו קרובים היום לגאולה.

והיו שלוש מלחמות.

שתיים כבר היו, ואחת עכשיו בדרך.

מלחמת העולם הראשונה,

השנייה והשלישית.

נכון?

והאבות

אברהם,

יצחק ויעקב.

אברהם הוא חסד.

אז במלחמת העולם הראשונה,

שזה שלוש מלחמות גוג ומגוג,

ככה קורא להם החפץ חיים והמלבים,

שלושת מלחמת גוג ומגוג,

כמו שכתוב ביחזקאל ל״ח ול״ט, תראו במפרשים, מלבי מביא

שלוש מלחמת גוג ומגוג, מלחמת העולם הראשונה, השנייה,

השלישית שתבוא, זו גוג ומגוג האחרונה,

על הרי ירושלים.

מלחמת העולם הראשונה, זכות אברהם, אברהם, חסד.

לא נהרגו הרבה יהודים.

בין 25 ל-50 אלף יהודים בכל המלחמה העולמית, שמתו בה קרוב ל-19 מיליון.

מלחמת העולם השנייה, כנגד יצחק,

שהוא נעקד,

והיו שש מיליון עקדות, רחמנא ניצלן.

וזה עשר פעמים שש מאות אלף, כמספר יוצאי מצרים

ועשרת השבטים

שנמכרו על ידי יוסף.

וגוג ומגוג זה כנגד יעקב,

שעת רעה,

עת צרה ליעקב, וממנה יבשע,

שלא יוכלו לגעת בעם ישראל, כי השם יצא ויילחם בהם,

וינצח אותם.

אז כל זה נרמז

גם כן במהלך הזה שאנחנו רואים,

שמלאך השם עוצר ולא נותן.

אין אפשרות יותר לחבור.

זאת אומרת, עד כאן,

זה הסיום וזה הפינאלי.

וזה מתאים גם לעניין של הסוכה,

כי מלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות,

כמו שאנחנו אומרים בהפטרה.

ושם כתוב שמי שלא יעלה לחוג את חג הסוכות,

תהיה בו המגפה.

כמו בלעם שניגף,

ואת בלעם הקוסם הרגו בחרב.

אז הכול רמוס פה.

זאת אומרת,

הפרשה של בלעם,

ששלושה משלים ראשונים היו ברכות,

ושלושה, ארבעה משלים האחרונים,

זה הכול על העתידות של עם ישראל.

כל זה רמוס פה.

ואנחנו נגענו בקצה המזלג.

זה לא 80 דקות אפילו,

80 שנה

של סודות שלמד הארי הקדוש בשינה,

רק בתוך הכתובים האלה,

מה היה הפלפול בין האתון לבין בלעם.

זאת אומרת, הדברים הם מדהימים.

עכשיו אני אפנק אתכם עוד משהו,

אם אתם רוצים. אם אתם לא רוצים, נרקוד עכשיו.

רוצים או לא רוצים?

בסדר. רוצים?

אתה מסכים, אורי?

אין שום בעיה בסדר. פרשת חוקת,

בשעה

שעלה משה למרום,

שמע את קולו של הקדוש ברוך הוא אומר,

יושב ואומר,

עוסק בפרשת פרה אדומה ואומר,

הלכה בשם אומרה.

רבי אליעזר אומר,

עגלה בת שנתה, פרה בת שתיים.

ונשאלת השאלה, למה הקדוש ברוך הוא אומר רק את רבי אליעזר? הרי זו מחלוקת רבי אליעזר וחכמים.

ומחלוקת רבי אליעזר וחכמים נפסקה הלכה כרבנן שפרה בת שלוש.

אלא ידוע שיש מחלוקת בתנורו של עכנאי,

רבי אליעזר וחכמים,

רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאים, פוסלים.

ונקצר.

הוא עשה אוטוטו מופתים, רבי אליעזר,

ובסוף יצאה בת קול מן השמיים ואמרה,

מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום?

עמד רבי יהושע על רגליו ואמר,

לא בשמיים היא.

כבר ניתנה בסיני אחרי רבים להטות.

מה הולך פה?

לפי זה יוצא,

שהלכה כרבי אליעזר בשמיים,

אבל לא בארץ,

כי בארץ ניתנה בסיני וחכמים הם הרוב,

לכן הלכה כרבי אליעזר.

חכמים והלכה כחכמים, אבל הלכה כרבי לי עזר בשמיים.

אז כיוון שהלכה כרבי לי עזר בשמיים,

הקדוש ברוך הוא שונה את דברי רבי לי עזר ולא של חכמים.

עכשיו נדייק בלשון שכתוב בגמרא.

כתוב שמה, שבת קול יצאה ואמרה,

מה לכם אצל רבי לי עזר, שהלכה כמותו בכל מקום.

מה, זה תלוי במקום גיאוגרפי?

תגיד, הלכה כמותו בכל עניין, בכל דבר,

בכל הלכה.

מה אתה אומר בכל מקום?

אלא לומר, גם בשמיים וגם בארץ הלכה כמותו.

אז רבי יהושע קם ואמר, לא בשמיים יהיה, בשמיים אני מסכים,

אבל בארץ לא.

אז לכן הקדוש ברוך הוא אמר הלכה בשם עומרה

כרבי לי עזר.

טוב,

עכשיו יש מדרש.

המדרש אומר, שרבי יוסף בר חנינא

אומר כך,

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

לך אני מגלה טעם של פרה אדומה,

אבל לאחר זה חוקה.

אז מי למד?

מי למד? פרה אדומה? רק משה רבנו.

אבל יש לנו בעיה.

כתוב, אלה הדברים אשר עשיתם ולא עזבתי.

עשיתם שכבר עשיתי לרבי עקיבא וחבריו.

דברים שלא נגלו למשה רבנו, נגלו לרבי עקיבא וחבריו.

סודות התורה

על כל תג ותג, על כל קוץ וקוץ,

רבי עקיבא דורש תלי-תלים של הלכות שלא ידע אותם משה רבנו.

אז איך זה מצד אחד אתה מגלה למשה פרה אדומה,

ולרבי עקיבא אתה מגלה יותר ממה של משה רבנו, אז למה אתה לא מגלה לו גם כן פרה אדומה? אם כבר נתת לו יותר ממשה,

אז תן לו לפחות מה שיש למשה.

אבל יש לנו עוד דבר.

יש לנו מדרש שאומר,

רבי יוסף בר חנינא אמר, שהקדוש ברוך הוא אמר לו, למשה אין לך אני מגלה סוד פרה אדומה ולאחר חוקה.

אבל יש לנו במדרש שאמר רבי עייבו,

משל לבן שפחה שטינף

בפלטין של מלך.

תבוא עימו ותקנח צואת בנה

שהפרה מטהרת מעשי העגל,

מכפרת מעשי העגל.

אז לכאורה יש טעם.

מה טעם?

תבוא פרה ותקנח מה שעשה בנה העגל.

מה עשה העגל?

טינף.

מה עושה הפרה?

מתארת.

כשעם ישראל קיבלו את התורה,

אומר הכלי יקר

בשם המדרש,

כשעם ישראל קיבלו את התורה,

הם קיבלו את התורה,

פסקה מהם זעומתו של הנחש,

פסקה מיתה, פסק מלאך המוות

ושלטון האומות.

פסק.

אז אין יותר מיתה על ידי מלאך המוות.

מיתה יש, אבל לא על ידי המלאך המוות.

לכשהיה צריך למות אדם, היה מת בנשיקה,

על ידי הקדוש ברוך הוא, בדבקות לקדוש ברוך הוא.

אני אמרתי, אלוהים אתם,

ובני עליון כולכם, אין מיתה יותר.

אתם כמו האלוקים.

אבל כיוון שחטאתם בעגל,

אכן כאדם תמותון ואחד הסרים תיפולו. עכשיו אתם חוזרים למות מחדש.

עכשיו תמותו על ידי מלאך המוות,

ומלאך המוות, בשעה שהוא ממית,

מטמא בטומאת מת.

אז מה עשה העגל?

גרם שתהיה טומאת מת.

מי עוד מת בנשיקה ככה?

רבי, רבנו הקדוש.

רבנו הקדוש, לא מלאך המוות לקח אותו.

הקדוש ברוך הוא לקח אותו ישירות במיתת נשיקה, בדבקות עליונה.

כתוב אצל רבי, משעה שמת רבי,

פסקה קדושה, אומר התוספות,

פסקה קדושה מן הכהנים שטיפלו בו.

כי לא הייתה טומאת מת.

הוא עומד בנשיקה כמו שהיה בדור המדבר לפני חטא העגל.

עכשיו, מה גרם העגל? טומאת מת.

תבוא אימו ותקנח.

מה היא עושה?

היא מטהרת מטומאת מת.

אז העגל טינף,

האימא תקנח.

הוא טימא מטומאת מת.

היא תטהר מטומאת מת.

זה הטעם שרבי היוו.

אז יש טעם.

אם יש טעם,

נשאלת השאלה,

למה לא גילו את זה

לרבי עקיבא וחבריו?

למה להם זה חוקה?

זה תלוי בעוד מחלוקת.

יש מחלוקת נוספת.

המחלוקת, רבי אליעזר וחכמים.

מה המחלוקת?

רבי אליעזר אומר, פרה שנתעברה כשרה.

פרה אדומה

שהתעברה

היא כשרה.

חכמים אומרים, פרה שנתעברה לא כשרה.

למה?

שעובר הוא לא ירך עמו וממילא זה נקרא שעלה עליה עול ואם כן אין לה דין של פרה אדומה,

אז ממילא בתל הטעם שאמרנו הבן טינף, תבוא אמא שלו ותקנח.

אז לפי חכמים אי אפשר שיהיה טעם שרבי אליעזר יבוא.

רק לפי רבי אליעזר.

לפי רבי אליעזר זה בסדר, כי פרה שנתעברה כשרה.

אז לפרה יש עגל,

והעגל

טינף

אז האמא תטער.

אז למי קיים הטעם? רק לרבי אליעזר.

ולחכמים לא קיים,

כי להם אין בכלל עגל, כי אם יש עגל אין פרה.

אז ממילא אין את הטעם שרבי אליעזר.

עכשיו בתורת סקול.

כשמשה היה במרום,

מה הוא שמע?

תורת רבי אליעזר.

כי הלכה בשמיים כרבי אליעזר.

לכן השם לימד אותו סוד פרה אדומה,

כי רק לפי רבי אליעזר יש סוד פרה אדומה,

כי פרה שנתעברה כשרה.

אבל רבי עקיבא, לא בגלל שהשם לא רצה לגלות לו,

אלא בגלל שניתנה תורה בסיני,

והלכה כחכמים.

ואם הלכה כחכמים,

אז בשבילך זה חוקה.

כי אם הלכה כחכמים,

אין לה פרה עגל.

ואם אין לה פרה עגל, איך תלמד את הסוד של פרה אדומה?

אז אתה לא יכול. אז רבי עקיבא לא יכול ללמוד סוד פרה אדומה, ותירצנו את הכול. למה זה הוא לא ידע?

מדהים או לא מדהים?

רק רגע.

אם ברבי אליעזר עסקינן,

אז אתם יודעים, יש שאלה גדולה.

כתוב שמשיח ואליהו לא יבואו בשבת,

כי יש תחומים למעלה.

ואם הם באים למעלה,

אז יש תחומים. בשבת אי אפשר לצאת חוץ לתחום.

אז הם לא יכולים לבוא בשבת.

אבל נשאלת השאלה,

אם ככה, איך אליהו הנביא בא כל שבת לבריתות?

הרי יש תחומים למעלה.

אז איך הוא בא לברית?

אלא יש מחלוקת, רבי אליעזר וחכמים.

מה המחלוקת?

מכשירי מילה.

האם מותרים בשבת לצורכי מילה או לא?

חכמים אוסרים,

ורבי אליעזר מתיר.

אפילו לפחמים, אפילו להשעיס את הסכין,

כל מה שצריך, מכשירי מילה ומתיר.

מותר לחלל את השבת לצורך מילה.

כיוון שאליהו דר למעלה,

ונפסקה הלכה למעלה כרבי אליעזר,

אז הוא יכול לרדת בשבת.

ולכן הוא יכול להופיע בברית כהלכה כרבי אליעזר בשמיים.

מדהים.

חייבים עוד ריקוד.

רגע, רגע.

עכשיו יש לנו עוד משהו.

יש לנו עוד משהו.

יש לנו עוד משהו.

כתוב,

נשאלת השאלה, למה רבי יוסי בר חנינא,

שאמר שהקדוש ברוך הוא, כשעלה משה רבנו לשמיים,

למה כשהוא עלה לשמיים הוא שמע שהקדוש ברוך הוא אומר,

אומר למשה,

משה,

לך אני מגלה סוד פרה אדומה, לאחר עם חוקה?

הרי יש לנו את הטעם של רבי היבוא.

אלא, יש גמרא בירושלמי בכלאיים

ששם כתוב כך

אדני השדה חיה.

רבי יוסי אומר,

מטמאין כאדם באוהל.

מה זה אדני השדה?

זה בעל חי שנקרא על פי הרמב״ם יידוע.

זה צומח,

והוא חי.

זה כמין קוף,

והוא כמין קוף שיש לו טבור,

והוא מחובר לאדמה,

ואם חותכים את הטבור הוא מת.

עכשיו, סתם אני נותן לכם למידע.

יש ארבעה,

ארבעה דרגות בבריאה,

דומם, צומח, חי, מדבר.

אבל יש גם ממוצע בין כל אחד לאחד,

שהוא גם מזה וגם מזה.

בין דומם לצומח, מה יש?

אלמוג.

אלמוג הוא צומח,

הוא דומם-צומח, הוא דומם-צומח.

הוא ממוצע בין הדומם לצומח.

בין צומח לחי זה הידוע הזה, זה אדני השדה,

שהוא צומח מהאדמה כמין קוף,

והוא נראה כבעל חי שמתנועע והכול.

יש גם ציפורים כאלה,

שכתוב אם הם חייבים שחיטה או לא חייבים שחיטה, שהם צומחים מעלים,

ציפורים.

בין בעל חי לאדם

יש את הקוף.

הקוף הוא ממוצע בין האדם,

בין החי לבין האדם.

ובין אדם למלאכים יש ממוצע ישראל.

דרגה יותר בכירה מבני האדם הרגילים.

אז הידוע הזה, כתוב בגמרא בכלאיים ירושלמי,

אדני השדה חיה לפי תנא קמא,

רבי יוסי אומר,

מטמאין כי האדם באוהל.

רבי יוסי הזה, זה רבי יוסי בר-חנינא שלנו.

עכשיו אנחנו שואלים למה הוא לא מקבל את הטעם של רבי היבוא,

מסיבה אחת פשוטה,

הוא אומר,

רבי היבוא, מה אתה אומר?

אתה אומר שהטעם זה שהבן טינף, תבוא עמו ותקנח, נכון?

מה פירוש? מה טינף?

הוא הביא טומאת מת,

וברגע שהוא הביא טומאת מת, תבוא עמו ותכפר, תטהר.

הוא אומר, אבל לפי מה שאני אומר,

הרי בעולם יש אדני השדה שמטמאים באוהל כאדם.

אם כן, טומאת מת לא תלויה בכלל בעגל.

אז אני לא יכול לקבל את הטעם שלך.

הטעם שלך לא יכול לבוא.

אבל אם מי שאומר שאדני השדה חיה והם לא מטמאים באוהל,

אז הטעם שלו מסתדר בלי שום בעיה.

למה? כי לא תלוי בו בכלל טומאת מת. מתי נתחדשה טומאת מת?

בעגל.

אז לכן קיימת טעם.

כתוב בשעה שעלה משה למרום.

שמע את הקדוש-ברוך-הוא אומר, רבי אליעזר אומר,

עגלה בת שנתה פרה בת שתיים.

שאל אותו, מי זה?

אמר לו, עתיד להיות צדיק אחד

שהוא יגיד

משניות של פרה אדומה.

אמר משה, יהי רצון שיהיה זה מחלצי.

אמר לו הקדוש-ברוך-הוא,

יהיה מחלציך.

חייך שיהיה מחלציך.

נשאלת השאלה, למה הוא בחר רק ברבי אליעזר?

מה עם הלל הזקן?

מה עם גדולי עולם? רבי עקיבא, רבי שמעון, רבי מאיר ועוד. למה דווקא רבי אליעזר?

תשמעו דבר מדהים, מדהים, מדהים, מדהים.

קודם כול, השם הבטיח לו שיהיה מחלציו.

ואיפה זה רמוז בתורה?

כתוב,

שם האחד גרשום ושם?

ושם האחד אליעזר.

לא כתוב השני.

למה? זה אותו האחד אליעזר שהבטחתי לך.

למה הוא אמר לו שהוא רוצה את אליעזר?

אתם יודעים למה?

בשעה שהוא שומע את הקדוש-ברוך-הוא דורש ומלמד אותו את התורה,

פתאום הקדוש-ברוך-הוא אומר לו, לך, רד,

כי שחט עמך.

סרו מהר מן הדרך,

עשו עגל מסכה.

עכשיו אני אחלם ואעשך לגוי גדול.

משה רבנו נבעט.

משה רבנו נבעט.

מה עכשיו עושים?

מה עכשיו עושים?

הוא לא מוכן שהוא יהיה במקום ישראל.

הוא חייב למצוא כפרה לעם ישראל?

הוא חייב למצוא כפרה לעם ישראל?

אבל עכשיו הוא למד סוד פרה אדומה,

וסוד פרה אדומה יכול להתקיים רק לפי רבי אליעזר,

שהיא מטהרת את מעשי העגל, לפי חכמים למטה.

זה חוקה.

אין כפרה.

אז הוא אמר שיהיה מחלצי.

למה?

שאם חס ושלום עם ישראל מתבטלים, רבי אליעזר נשאר, הלכה כמותו,

ממילא יש כפרה לעם ישראל.

אז הוא ביקש דווקא את רבי אליעזר שיהיה מחלציו.

יווה או לא יווה?

אה?

לא, לא.

אז זאת אומרת,

זאת אומרת שכל הדברים רמוזים בתורה,

ואין מאמר של חכמים סתם.

וגם אם אנחנו לא מבינים כרגע,

אז בהמשך החיים אנחנו נבין ונראה ונגנה ונמצא.

אבל אנחנו צריכים רק לדעת דבר אחד,

אנחנו צריכים ללכת על-פי התורה בכל הליכותינו.

בהתהליך אחד תנחה אותך, שרק התורה תנחה אותנו בכל הליכותינו.

לא ניטה ימין ושמאל רק על-פי התורה הקדושה.

וצריך לעבוד על המידות שלנו טוב-טוב.

למה?

אם לא, אפשר להגיע לבלעם בלי להרגיש.

יהיו לנו הסברים.

הסברים,

חבל על הזמן.

רק דרך אחת, להיות צמודים לתורה הקדושה וללמוד מוסר. לפחות שעה כל יום מוסר ללמוד.

אם אדם ילמד כל יום שעה מוסר,

הוא יתהפך לבן אדם חדש.

בעל מדרגת האדם,

הסבא מנוורדוק, למד ארבע שעות כל יום מוסר.

למרות שריבו אמר לו שהוא לא זקוק ולא צריך.

אבל הוא אמר, אני נתהפכתי לאדם אחר מלימוד המוסר ארבע שעות.

הוא כתב את ספר מדרגת האדם,

שסטייפלר, זכר צדיק וברכה, אמר שכל מה שהוא כתב קיים בעצמו.

כדאי ללמוד את הספר.

מכל מקום,

הנה, ברוך השם, בזכות בלעם הרשע,

הוא נמצא שם איפה שראינו, ברותחת שמה,

ועדיין הוא, מנסים לקלף ממנו את כל התינופת,

ועדיין זה לא עוזר.

אבל אנחנו צריכים להשתדל לא להדביק לעצמנו משהו שיצטרכו להסיר לנו אותו אחר כך.

אז לכן כדאי לעבוד,

לקלף עם המוסר פה בעולם הזה,

ונזכה להיות בחיי העולם הבא. אמן ואמן.

תודה רבה רבה, ותודה רבה.

מוזיקה

מוזיקה

יהודי היקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה, אינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק או לדלפן למספר 036-77779 וגם לפקסס ל-03-36765320.

כתוב תנו באינטרנט

www.שופר.net ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה מ-500 הרצאות של הרב אמנון יצחק שוניטה.

ולכן ניתן לרכוש משרדי שופר בעברית ובצפייה.

שחרור אונים

אנציקלופדיות

ספר עולם התשובה

ניתן להוריד הרצאות ונגן mp3

כל הדף המעיד על עצמו כאדם של אמת,

וחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.