הגאולה בפתח א

- - - לא מוגה! - - - 

‫‫‫‫‫

‫‫‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫

צהריים טובים בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמה וירוויח

מעשה ברבי מאיר

שהיה יושב ודורש בליל שבת

ואישה אחת הייתה בדרשה

כשהלכה לביתה

מצאה נר שלא כבה.

אמר לה בעלה, היכן היית עד עכשיו?

אמרה לו, שומעת הייתי לרבי מאיר דורש.

אמר לה, בכך וכך אין את נכנסת לביתי

עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר.

נגלה אליהו זכו לטוב על רבי מאיר,

אמר לו, הרי בשבילך יצאה אישה מביתה.

הודיעו אליהו זכו לטוב על חיי המעשה.

מה עשה רבי מאיר?

הלך וישב לו בבית המדרש.

באה אותה אישה להתפלל,

אמרה לו אותה אישה,

רבי מאיר. רבי מאיר הלך וישב בבית המדרש. באה אותה אישה להתפלל, אמר לה, יודעת את ללחוש לה עין?

אמרה לו, לא.

אמר לה,

ריקיקי שבעה פעמים בפניי וייטב לי.

עשתה כן.

אמר לה, לכי,

אמרי לבעלך,

אתה אמרת שתרוג פעם אחת

והיא ירקקה שבע פעמים.

אמרו לו תלמידיו,

רבי,

כך מבזים דברי תורה.

אילו היית אומר לנו, היינו מביאים אותו,

ומלקין אותו על הספסל,

ומחזירין לו אשתו.

אמר להם, לא יהיה כבוד מאיר גדול מכבוד כהונו.

ומה עם השם הקדוש שנכתב בקדושה?

אמר הכתוב שימחה על המים להטיל שלום בין איש לאשתו.

כבוד מאיר, לא כל שכן.

אז שומעים מפה מעשה נורא.

שרבי מאיר היה מוכן

לסבול ביזיון כזה ולא חס ולא חמל על התורה שלו ועל הכבוד האישי שלו

בשביל להשכין שלום בין איש לאשתו, שנגרם

בגין זה שישבה אצלו בדרשה בליל שבת ואחריו לבוא הביתה.

מה אנחנו לומדים מכאן? דבר נפלא.

הרי לכאורה התלמידים טענו טענה גדולה.

למה היה מבזה רבי מאיר את עצמו כל כך?

אפשר היה להשיב את האישה לבעלה בדרך אחרת.

צריך להלקות את הבעל,

ועל ידי שמלקים את הבעל

על האכזריות והליצנות

בשלום על ישראל.

ואז הוא יקבל אותה הביתה אחרי שקיבל מכות.

אז גם רבי מאיר לא השיב להם שזו אינה עצה טובה והגונה.

הוא לא האשים להם.

אלא התשובה הייתה שהוא למד קל וחומר מהשם הקדוש.

הפירוש

שגם כאן בעניין סוטה שמובא בפרשה,

הרי יכול היה הקדוש ברוך הוא לצוות שיבדקו המים אותה בלי מחיקת שמו הקדוש.

יש בעיה לקדוש ברוך הוא לטכס עצה איך יבדקו את המים בלי למחות

את שמו הקדוש.

אלא הורה לנו הקדוש ברוך הוא בתורתו שכדי להטיל שלום בין איש לאשתו

כדאי שיבדקו המים את הסוטה במחיקת שמו יותר משיבדקוה בלי מחיקת שמו.

עד כדי כך רוצה הקדוש ברוך הוא להראות כמה חשוב להטיל שלום בין איש לאשתו.

וממילא למד רבי מאיר מזה קל וחומר שיעשה את מה שעשה ולא לחוש לביזיון התורה של עצמו אפילו במקום

שהיה יכול לעשות חצה אחרת.

ומה מאוד יש לנו להתבונן בזה?

כי חנון ורחום השם ערך אפיים וגדל חסד

שהאישה הזאת

אפילו אם תצא נקייה מההשקעה הזו כטהורה

ולא נטמעה

אבל מכל מקום סוטה היא

הרי בעלה קינא לה שלא תסתר עם איש

והיא לא שמעה לו

ונסתרה עם איש

אלא לא קלקלה ממש

אז מובן איזה יראת שמיים יש לה

לאותה אישה

וכמה היא שקועה בתאווה

ובכל זאת מכיוון שהיא מותרת באופן זה לבעלה

אמר הקדוש ברוך הוא יימחה שמי על המים

כדי להתירה ולעשות שלום בינה לבין בעלה

והרי אנחנו נצטווינו ללכת בדרכיו והלכת בדרכיו

נמצא שהמעשה הזה של רבי מאיר

הוא לא מידת חסידות

אלא זה הדין

והלכת בדרכיו

אז כמו שהקדוש ברוך הוא מוכן למחות את שמו

על המים

גם אתה,

אפילו אם אתה תלמיד חכם

צריך למחות את כבודך בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו

כיוצא בזה מצאנו בחכמים זיכרונם ברכה וידעת כי אדוני אלוהיך האל הנאמן

רבנן אמרה

מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקדוש ברוך הוא

פירוש

כשתסתכל ותתבונן במידת נאמנות של בשר ודם

עד כמה הוא נאמן

תדע אמונתו של הקדוש ברוך הוא

שנאמן לשלם שכרן של ישראל עושה רצונו

ומעשה ברבי פנחס בן יאיר

שהיה דר בעיר אחת בדרום

והלכו אנשים להתפרנס שם

והיו בידם שני שאים של סעורים

והפקידו את אותם שני שאים אצל רבי פנחס בן יאיר

ושכחו אותם והלכו להם

והיה רבי פנחס בן יאיר

זורע אותם בכל שנה ושנה

ועשה אותם גורן וכונסן.

מאחר שבע שנים באו אותם האנשים לתבוע את שתי השיאים

מיד הכיר אותם

ואמר להם בואו ותלו אוצרותיכם

הרי

מאמונתו של בשר ודם

אתה יודע אמונתו של הקדוש ברוך הוא

מה הוא עשה בעצם, רבי פנחס בן יאיר?

את כל עבודות הזריעה והקצירה הוא לקח את השני שאים האלה

והלך וזרע אותם

ואחר כך קצר אותם

ובוודאי

שרבי פנחס בן יאיר

היה מטפל בעצמו

ומשגיח על העוסקים במלאכה

שהרי אמרו בגמרא רוצה לאבד מעותיו

ישכור פה עלים בעלי ישב עמהן

אז ודאי שהוא עמד ופיקח

ורבי פנחס בן יאיר הרי קיבל עליו

לשמור ולא ימחלו חס ושלום בשמירה

על פי דין

לא היה צריך לזרוע

היה יכול למכור

את השני שאים ולהניח את הכסף

עד שיבואו לדרוש

אבל כיוון שנהג לפנים משורת הדין

וטיפל עם הפיקדון לזרוע ולקצור

פשוט שהוא לא עזב לאחרים חילם

ושבר על הפיקדון

ובוודאי יותר משלו

מגיעה שנה שנייה

הוא קצר את התבואה

למה שזרה בכל השדה

דש

עשה גורן

ואחר כך

זרה שוב את כל התבואה שבגורן בקצר,

בדש

כל שנה מחדש

וכמובן שהוא היה צריך להרבות יותר קרקעות

כיוון שברוך השם התבואה

הביאה פירות

והיה צריך לזכור יותר פועלים

בטרחה יותר גדולה

וזה במשך שבע שנים

צריך לאגור לתוך המחסנים, את האוצרות

יש להתפעל מזה נוראות

במקום למכור אותם, שתי שיאים, ולהניח הכסף ודיו

טרח טרחות עצומות בכל שנה

יש להבין כמה פועלים התאספו לו בכל שנה, כמה שדות נוספות היה צריך

כמה גרנות היה עושה בזריעת כל התבואה שצמחה ובקצירתה

והיה חוזר לעשות כן שנה אחר שנה

ולכמה אוצרות היה צריך להכניס

את כל העושר על הזה

ומה הייתה העבודה הרבה,

כמה הייתה בכל אלו,

והכול כדי לעשות חסד עם הפועלים שהפקידו את אותם שני שיאים.

אפשר להבין מה תהיה שמחתם של אותם שניים שהגיעו וקיבלו אוצרות כאלה אדירים.

הנה, מה שעשה רבי פנחס בן יאיר לזרוע את פיקדון הפועלים,

מאיפה הוא למד לעשות זאת?

והלכת בדרכיו.

והלכת בדרכיו.

מצינו שהקדוש ברוך הוא עושה כן.

כאשר אנו אומרים בתפילה, זורע צדקות

מצמיח ישועות,

פירוש שהקדוש ברוך הוא זורע את הצדקות שעושה האדם,

בין בסור מרע

ובין מעשה טוב.

הקדוש ברוך הוא זורע את הפעולות האלה ומצמיח על ידי זה ישועות לאדם.

ומובן כי הקדוש ברוך הוא שהוא בלי גבול ובלי תכלית,

אז גם הזריעה שלו היא בלי גבול ובלי תכלית.

אין לו הגבלה של שטח ופועלים.

הקדוש ברוך הוא כשזורע מצמיח ישועות

וממילא אנחנו מבינים מראה בו הישועות הצומחות וגדלות מזריעה כזו

בלי גבול ובלי תכלית.

מזה למד רבי פרחס בן יאיר

שגם הוא יעשה כן לזרוע

ולהצמיח טובות וחסדים

ועל זה אמרו חכמים מאמונתו של בשר ודם

אתה למד אמונתו של הקדוש ברוך הוא.

איך הקדוש ברוך הוא נאמן

לקחת את כל הצדקות,

לזרוע אותן ולהצמיח לנו ישועות.

זאת אומרת, מה אנחנו רואים מפה? אנחנו רואים שצריכים ללכת בדרכי השם יתברך.

והלכת בדרכיו.

אברהם אבינו, עליו השלום,

הוא התבונן בדרכי השם יתברך.

והיה משתדל מאוד

לעשות כמו שהקדוש ברוך הוא עושה.

מאיפה למד אברהם אבינו

לזון ולפרנס את כל ההולכי דרכים,

ואפילו עובדי עבודה זרה?

מניין למד את זה אברהם אבינו?

הוא הסתכל בבריאה.

וראה שהקדוש ברוך הוא מזריח חמה

לכל העולם,

כולל לעובדי עבודה זרה.

הוא ראה שהוא נותן מזון

לכל העולם,

כולל

עובדי עבודה זרה.

נותן משקה

לכל העולם,

כולל

עובדי עבודה זרה.

והלכת בדרכיו.

מהו?

חפתיו.

אז הוא התחיל לתת לאכול,

ולשתות,

ולהזריח

את אור השכל של עובדי עבודה זרה.

והיה עוצר אותם בדרכם, מכניסם לאוהל,

משקה,

זן,

והוא אומר להם, ברכו לאל-עליון.

ויקרא בשם השם.

והיה מקריא את שם השם בפי כל הבריות.

והוא הבין שהתכלית זה שיכירו את השם יתברך

ושיעבדו אותו.

אז הוא עזר.

בשביל שכל העולם יכירו

את הקדוש ברוך הוא

ויעבדו אותו.

הוא לא יסתפק בעבודה העצמית שלו.

הוא עשה זאת

שיכירו וידעו כל יושבי תבל.

כמו שאנחנו אומרים כל יום.

רק לא עושים את זה כל יום.

אומרים כל יום.

הוא צריך לעשות כל יום.

אברהם אבינו זה מה שעשה.

כמה חביבה הייתה העבודה הזאת אצל הקדוש ברוך הוא.

בעל בית הלוי אומר

שאברהם אבינו היה

עקר ושרה עקרה.

ולמה?

למה?

אז הוא אומר,

כיוון שהקדוש ברוך הוא כל כך חשק בעבודתו של אברהם ושל שרה,

שלא רצה שיהיה להם ילדים, שיפריעו אותם ממלאכת שמיים.

זאת אומרת,

אם יהיו ילדים, יהיו מטופלים בילדים, על חשבון זה לא יוכלו לצאת לפעילות.

אז שלא יהיו להם ילדים.

עדיף לעשות גרים.

זאת אומרת, נדחתה לידתו

של יצחק אבינו,

העולה התמימה

למשך עשרות שנים רבות,

רק בשביל שהוא יספיק לעשות.

עוד עובדי עבודה זרה מאמינים.

והוא שואל עוד שאלה.

שרה,

לא היה לה בית ולד.

אין לה רחם.

עקרה הייתה.

אז אם היא עקרה,

למה צריך לקחת לה גם את הרחם?

הוא אומר, אם הייתה לה רחם,

הייתה מחפשת עצות

של הפריה מלאכותית.

אבל כשאין גם רחם, אין עצות.

אז הוא דאג שלא יהיה שום סיבה שיהיו טרודים סביב הנושא הזה.

זה מדהים.

אתם יודעים מה זה יצחק אבינו?

מאיר את כל העולם, ממשיך דרכו של אברהם.

תמתין, תמתין.

יש עוד זמן. קודם כל אברהם,

נו, כמה שיותר, כמה שיותר.

כמה שיותר כמות של אנשים שיכירו את הבורא עולם.

וזה נקרא, ואהבת את השם אלוקיך.

זו האהבה האמיתית.

מי שרוצה לזכות במצוות עשה את דאורייתא בשלמות של ואהבת,

זה לא מספיק שיהיה אוהב,

אלא גם שיהיה מאהיב את הקדוש ברוך הוא על הבריות.

ככה פוסק הרמב״ם במצווה שלישית

בספר המצוות.

שלהיות כמו אברהם אבינו,

שעליו נאמר, ואת הנפש אשר עשו בחרן.

זה מצוות אהבת השם.

אי אפשר לאהוב לבד, ושאחרים לא יאהבו.

מי שהוא אוהב, דואג שכולם יאהבו.

כי אם הוא אוהב את השם והוא יודע מה רצונו,

אז הוא עושה את זה על כל הצדדים.

אז אברהם אבינו ידע מה לעשות.

וכתוב שיצחק אבינו לא נתברך

בזכות עצמו,

עד שאחז בדרכי אביו ויקרא בשם השם.

לפני כן,

לא נתברך.

פעם אחת השם בירך אותו ועבר לו,

עקב אשר

שמע אברהם בקולי,

ופעם אחת בעבור אברהם עבדי.

אבל לא בירך אותו בזכות עצמו.

למה?

בגלל שהוא עדיין לא אחז

באותה דרך של אברהם אבינו,

ולא הקרא את שם השם בפי הבריות.

ושלושת האבות

פעלו בשביל להקריא שם השם בפי כל הבריות.

זאת אומרת, יש לנו תפקיד בעולם. העם היהודי יש לו תפקיד.

התפקיד שלנו זה להכיר את הקדוש ברוך הוא לכל העולם כולו.

כמו שאנחנו אומרים בתפילות,

בראש השנה, ביום הכיפורים,

וידע כל פעול, כי אתה פעלתו,

ויבין כל יצור, כי אתה יצרתו.

ויאמר,

כל אשר הנשמה ואפו,

השם אלוקי ישראל מלך

ומלכותו בכל משלה.

זה אלוקי ישראל בייחוד,

וזה העולם צריך להכיר.

אז קודם כול אנחנו צריכים להיות דוגמה.

ודבר שני, אנחנו צריכים להדגים.

אנחנו צריכים לפעול, שעם ישראל ידעו את הדברים האלה,

ושעם ישראל ידעו להפעיל את זה כלפי אומות העולם.

אבל מה לעשות,

שעם ישראל בעצמו לא מכיר כל כך את מעלתו ואת ייחודו.

לא מכירים. מה נעשה שאנחנו לא מכירים?

זה לא יאומן כמה שאנחנו לא מכירים.

ואני בתקופה האחרונה חוזר על זה מספר פעמים בדרשות,

בשביל שיכירו לפעמים.

ברכות ישראל את מעלתם

הרב חיים קרייזווירט זכר צדיק לברכה רבה של אנטוורפן שהיה יהודי תלמיד חכם עצום

צדיק

ואיש חסד גדול

פעם אחת סיפר

שהוא התחבט מאוד במשך שנים רבות

מה הייתור שיש במשנה

באבות

המשנה אומרת חביב אדם שנברא בצלם

חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר כי בצלם אלוקים

ברא את האדם

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום

חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר בנים אתם לשם אלוקיכם

והוא שואל

מה זה חיבה יתרה נודעת להם?

אם תגיד במשנה חביבין ישראל שנקראו בנים למקום,

שנאמר,

בנים אתם לשם אלוקיכם,

מה חסר מהמשנה?

למה צריך להגיד עוד פעם לחזור, חיבה יתרה נודעת להם?

מה הביאור?

שנים רבות

לא מצא טעם שהתיישב על ליבו.

הוא אומר עד שהיה מעשה.

טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה,

כשאבק השרפה היה בחלל העולם,

ניגש אליו יהודי זקן

עם שקית וניירות בתוכה, ואמר לו כבוד הרב,

אני חושש מהמלחמה,

שמא לא אשרוד,

אז אני מניח בידך

את הירושה והצוואה שלי

שאם חלילה יקרה משהו,

תחפש מי מצאצאי ותיתן לו.

המלחמה עברה והיהודי איננו.

הרב חיים התחיל לחפש

25 שנה ולא מצא

אף אחד מבני משפחתו.

פעם אחת הוא מספר, עליתי על הרכבת,

והנה באחת התחנות עלה יהודי מבוגר,

התיישב לידי,

מוסמכסטר, מוסמכסטר.

החלפנו מילים.

בסוף השיחה, כשאני שומע את כל התלאות והצרות והייסורים שעברו על האיש,

שואל אותו, אמור לי, מי אתה, מהיכן אתה?

והנה הוא נוקב בשם המשפחה

זהה

למשפחה של הנהרג.

שאל אותו, אתה במקרה מכיר את פלוני אלמוני?

אמר לו, מה השאלה?

זה אבי.

אמר לו, אם כך, יש לי בשבילך ירושה.

כמובן שהוא וידא

ואמת

שזה הבן שלו,

מסר בידו את הירושה

עם הצבא.

היהודי פותח, והוא רואה שיש

כסף בבנק בשווייץ.

אז הוא אומר לרב, כבוד הרב, אבל כסף אפילו לנסוע לשווייץ,

אמר לו, אין בעיה, אני אלווה אותך

ואתה תחזירני.

הגיע לבנק בשווייץ ומצא שם שלושת רבעי מיליון דולר,

שזה היה סכום גדול מאוד באותה תקופה.

שאל הרב חיים קרייסוויר, זכר צדיק לברכה,

שאלה,

האם היהודי הזה שנסע איתו ברכבת

היה עני או עשיר?

עני מן הדעת.

מה זה עני מן הדעת?

אז מה הוא היה?

אז הוא היה עני או עשיר?

עשיר.

היה עשיר.

אז למה הוא הסתובב בלי כלום?

הוא לא ידע שיש לו.

זאת אומרת, הוא היה עשיר,

אבל בעצם הוא היה עני,

כיוון שהוא לא ידע שהוא עשיר.

היות ולא נודע לו שהוא עשיר,

אז הוא נשאר עני.

אמר הרב חיים קרייסוויר, ועכשיו הבנתי את המשנה.

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום,

חיבה יתרה זה רק אם נודעת להם.

אם לא נודע להם שהם חביבים לפני המקום,

אז מה זה מועיל בכלל,

מה שאתה חביב אצל המקום?

חביבין ישראל שנקראו בנים, אם אתה לא יודע שאתה הבן של הקדוש ברוך הוא,

מה זה מועיל לך?

החיבה היתרה זה דווקא אם נודעת להם.

אם לא, זה לא מועיל, אתה ככל גויי הארצות.

ובשביל להבין זאת,

מעשה נוסף.

הרב אליעזר בן דוד,

בהיותו בדרום אמריקה,

הלך ברחובה של עיר,

ולקראתו מגיע גוי

שעוצר אותו ואומר לו, סליחה,

אתה יהודי?

אמר לו, כן.

איך אתה יודע?

אמר לו, מה זה? איך אני יודע? אני קראתי עליכם בתנ״ך.

אמר לו, מה קראת עלינו?

אמר, כתוב שאתם הבנים של הקדוש ברוך הוא.

אמר לו, נו.

אמר לו, מה נו?

אני פעם ראשונה שהולך ברחוב,

ולקראתי בא הבן של הקדוש ברוך הוא.

מה זה נו?

יש מישהו מאיתנו שהולך ברחוב וחושב שהוא הבן של הקדוש ברוך הוא?

אז הוא אומר לו, נו.

אז הוא אומר לו, תשמע,

כל הזמן שקראתי תנ״ך,

היה לי ציורים, מה זה הבן של הקדוש ברוך הוא?

איך נראים הבנים של הקדוש ברוך הוא? איך הם חיים?

מה הם חושבים?

מה הם מדברים?

מה?

הבן של הקדוש ברוך הוא.

ועכשיו,

יש לי הזדמנות, פעם ראשונה שאני לפני הבן של הקדוש ברוך הוא.

אני רוצה לשאול אותך שאלה.

כשאני הולך ברחוב,

אני יודע על מה אני חושב ועל מה אני מסתכל.

מעניין אותי,

אתה הבן של הקדוש ברוך הוא, כשאתה הולך ברחוב,

על מה אתה חושב ועל מה אתה מסתכל?

הרב אליעזר בן דוד אמר, הגוי הזה לימד אותי

מי אני,

מה זה יהודי.

אנחנו הולכים עם הרגשה שאנחנו הבנים של הקדוש ברוך הוא? אנחנו הייצוגיים של הקדוש ברוך הוא?

כמה יהודים הסתכלו על החתונה של שני גויים בריטים שהתחתנו לא מזמן?

מתוך השני מיליארד שצפו בחתונה.

הבן של מלך, מלכו של עולם, מסתכל

על שני גויים שמתחתנים.

ולא כדת משה וישראל.

נו.

אז אנחנו יודעים את הערך שלנו? אנחנו לא יודעים את הערך שלנו.

אם היינו יודעים את הערך שלנו, היו מסתכלים בשטויות?

היינו מסתכלים בטמבלוויזיה?

היינו משתתפים בתוכניות?

בהיכל הבושה והחרפה?

היינו מה?

היינו מאזינים לרדיו בכלל?

בן של מלך יש לו זמן לשטויות?

לשמוע רכילות וליצנות וקשקושים? בשביל זה הוא נהיה הבן של מלך?

חביבין ישראל, אומרת התנ״ך, חביבין ישראל,

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום.

חיבה יתרה, אבל שנודעת להם. לא נודע לנו, לכן אין לנו,

אין לנו בכלל הבנה.

נפוליאון היה ישן רק שעה ביממה.

למה?

הוא אמר,

כל זמן שאני ער אני נפוליאון.

כשאני ישן אני ככל האדם.

עד

כשנהייתי נפוליאון,

אני אלך לישון?

אתה בן של מלך,

ואתה יכול כל כך הרבה לזכות.

ואתה הולך לישון,

שומע רדיו,

רואה את הטלוויזיה, מקשקש עם אנשים,

מבזבז את הזמן.

מה אדם יכול להספיק בחיים שלו?

ואנשים מבזבזים את הזמן.

בן של מלך.

אתם מבינים את המושג הזה, בן של מלך? תתחילו לעכל.

בן של מלך, מלכו של עולם.

בעין של הקדוש ברוך הוא פקוחה עלינו, על כל אחד ואחד.

בפרשת הנשיאים הקריבו כולם קורבן.

נחשון בן עמינדב,

ואחר כך כל הנשיאים.

אז למה צריך לפרט את כולם?

תגיד. וכן כולם.

כנל, אנחנו אומרים, כנל.

למה צריך לפרט את כולם?

להגיד לך.

שכל אחד ואחד אצל הקדוש ברוך הוא נחשב

בפני עצמו אפילו אם עשה אותו דבר כמו חברו.

אין דבר כזה כלל, כלל הציבור.

כלל הציבור זה כלל,

אבל שבתוך הכלל יש פרט ופרט,

והקדוש ברוך הוא על כל אחד מסתכל בנפרד.

אין לנו החשבה מספקת בשביל לדעת הערך של החיים שלנו ושל הזמן.

אין לנו.

תראו מה עשה רבי פנחס בן יאיר.

לקח שני שיאים

וריבה אותם, וריבה אותם, וריבה אותם, וריבה אותם,

וריבה אותם, וריבה אותם, וריבה אותם,

שבע שנים.

אני אמרתי שבע פעמים, אבל הוא שבע שנים.

אז זו עבודה.

והוא תנא קדוש, יש לו זמן לבזבז עכשיו בשביל לשבת שמה,

להסתכל על פועלים, לשמור עליהם,

לדאוג לכל ממון של חברו,

הוא צריך לדאוג לו ככה, אפרוט את זה, שלום, קח את הכסף, שים בצד,

וזהו, אתה רוצה לתת להם בקשיש, תוסיף להם עוד קצת, יאללה.

לא.

זורע צדקות,

מצמיח ישועות,

אדון הנפלאות,

והלכת בדרכיו.

הקדוש ברוך הוא נתן לנו זמן, זמן.

אנחנו צריכים להיות חכמים לרבות את הזמן,

לרבות את הזמן.

האם אפשר לרבות את הזמן?

יש לנו בעיה, קודם כל, אנחנו לא יודעים לנצל את הזמן,

מה שיש לנו.

ואנחנו מבזבזים את הזמן,

ולא מנצלים את הזמן.

מי לומד פה 18 שעות?

יש פה בכולר מישהו שלומד 18 שעות?

עוד לא.

מי לומד 17 שעות?

16. 16 שעות.

יש?

16. 15. 14. 13 שעות.

12 יש.

יש גם 15.

ברוך השם,

הגאון למד 22 שעות.

הוא ניצל את הזמן עד תום. לא היה לו שום דבר מה לעשות בחיים. הוא צריך ללמוד תורה. מה יש עוד לעשות?

מה יש עוד לעשות?

היה לו אישה, היה לו ילדים.

אבל הוא למד 22 שנה.

אחותו פגשה אותו אחרי 50 שנה.

אחרי 50 שנה באה אחותו אליו.

אמר לה, שלום עליכם.

נתראה בעולם הבא.

אין זמן.

מה הסיפורים?

נשמע סיפורים.

עולם הבא יש זמן.

עכשיו אין זמן.

צריך להספיק.

וברגע שראה שער לבן שמתחיל את צאן, הוא נכנס ללחץ.

הגביר עוד יותר את הלימודים.

אנחנו כבר מלאים שערות לבנות ועוד לא בוער לנו כלום.

זאת אומרת,

אנחנו לא יודעים להעריך את הזמן.

אבל יש אפשרות גם להגדיל את הזמן.

אפשר להוסיף זמן.

אפשר להוסיף חיים.

איך מוסיפים חיים?

מישהו יודע איך אפשר להוסיף חיים?

זיכוי הרבים.

איך מוסיפים חיים לזיכוי הרבים?

אתה לומד, הוא לומד. הם לומדים? זיכוי הרבים מוסיף חיים.

זאת אומרת, אם אני נותן שיעור ושומעים אותי עשרות, מאות, אלפים של אנשים,

אז השעה של הלימוד נכפלת.

כפול האנשים.

אם זה שיעור מתועד,

אז כפי השומעים, המאזינים והצופים,

זה מוסיף חיים.

אם אתה מדפיס 20 מיליון דיסקים, קלטות והכול ומחלק בחינם,

אתה מוסיף חיים.

אם לומדים ממך אנשים ועושים גם כן דיסקים והכול,

כל מיני רבנים,

אתה מוסיף חיים.

אם אתה מייצר שיטות ואנשים לומדים מהן,

אתה מוסיף חיים.

אתה יכול לחיות בלי גבול, כמה שאתה רוצה.

תחליט רק כמה אתה רוצה.

כמה אתה רוצה לחיות, כמה אתה רוצה להאריך ימים, כמה אתה רוצה שיהיו לך זכויות, אתה קובע.

אדם אבל עצלן,

עצלן.

מה שהוא עושה הוא מסתפק, הוא מסתפק, מסתפק.

אם הוא היה רואה רווחים,

כל דף

מקבל בסדר עולה,

דף ראשון, אלף דולר,

עוד דף, אלפיים דולר,

עוד דף, ארבע אלף דולר,

עוד דף, שש עשרה אלף דולר,

וככה היה הולך וגודל,

הוא היה לומד בשקיקה, חבל על הזמן.

מה זה? הוא לא זז.

אז מי יזיז אותו מהלימוד? מי יזיז אותו מהלימוד?

אבל גם בלי הכסף שאמרתי,

זה ככה.

רק הוא לא רואה את זה.

מה זה זורע צדקות?

מצמיח אישועות.

הקב'-הוא לוקח את הדף

ומצמיח ממנו עוד ועוד, ועד שתגיע למעלה,

וואו, וואו, וואו, מה מחכה לך.

אם הם באו אחרי שבע שנים וקיבלו עוד צרות,

מה אתה תקבל

על כל דף ודף שהקב'-הוא זרע אותו בגן עדנו,

ומצמיח לך, כמו שכתוב בספרים,

כמה ישועות, כמה טובות, כמה הנאות יהיו לך לחייא עונם הבא.

וכמה שאתה לומד יותר,

זה עוד יותר, זה לא לימוד של עוד דף,

זה תוספת על הקודם,

וכן הלאה.

זה רק אם אתה לומד לבד,

ואם אתה דואג שילמדו אחרים, אפילו אם אתה לא מלמד אותם,

אתה דואג שילמדו.

אתה מביא אותם ללמוד, אתה דואג שילמדו.

אתה מפרסם שיעורי תורה,

אתה תורם להפצת תורה,

אתה מדביק מודעות,

אתה עושה משהו העיקר שיגיעו לשיעורי תורה.

אתה מדביק במעליות הלכות.

אז כל מי שעולה במעלית חייב לקרוא.

לפני שהוא לוחץ על הכפתור הוא רואה שתיים-שלוש הלכות,

קרא אותם,

זיכוי הרבים.

חסר פטנטים?

מה אפשר לעשות בשביל לזכות ולזכות את הרבים?

וזה מניות שהולכות וגודלות לאין שיעור, לאין שיעור.

ואחד רואה את הרעיון שלך, אתה אפילו לא יודע, ואומר, אתה יודע מה אני אעשה בסביבתי.

והוא הולך ועושה, והוא ראה את זה,

אורח מארצות הברית וראה את זה, והלך לארצות הברית ועשה את זה,

והוא עשה ככה וזה ככה.

אתה לא יודע כמה אתה יכול להרוויח.

אבל תתחיל לזוז.

בן אדם חושב רק על עצמו,

ולא חושב כמו אברהם אבינו על כל העולם כולו.

כי האדם ממעיט את חלקו, אומר, מה אני? מי אני? מי מכיר אותי? אני פה פרדס חנה, ספון לי בשכונה, מי יודע עליי?

אין דבר כזה.

אתה בן של מלך.

אתה יודע מה זה בן של מלך?

אבא שלך זה המלך.

מה שתבקש מהמלך, הוא ייתן לך.

אבא שלך,

ביקשת אבל פעם על דבר כזה?

אם לא ביקשת, אז מה אתה רוצה?

מאיפה תקבל?

ביקשת על דירה, ביקשת על חובות, ביקשת על בריאות, ביקשת על זה.

על זה לא ביקשת.

אם היית מבקש והיית פועל,

הקדוש ברוך הוא היה נותן.

כי כל דבר

שהאדם מבקש ודורש ברוחניות מהקדוש ברוך הוא,

השם מבטיח שהוא נותן.

נותן, נותן.

נותן.

כשאני חזרתי בתשובה,

הייתה לי תוכנית כלשהי?

שום תוכנית.

למדתי ולמדתי ולמדתי ולמדתי. לא היה לי מדריך ולא מורה ולא כלום, לא שום דבר.

לא הכרתי חרדים בכלל, לא ידעתי שיש כאלה.

ואיך למדתי?

עם אנציקלופדיה ומילון אבן שושן.

כי לא ידעתי מושגים.

אז הייתי צריך לפתוח את המילון שיסביר לי את המושגים. מה זה גמרא?

מה זה משנה?

מאיפה אני יודע מה זה?

אז אני צריך לפתוח את המילון שיסביר לי מה זה המילה הזאת, משנה.

אולי זה משנה.

מה זה?

וככה התחלתי ללמוד.

אבל ברגע שהתחלתי ללמוד,

קיבלתי על עצמי שמה שכתוב אני מקיים.

אז כל הפסוקים כפשוטם,

התחלתי לקיים.

כל מה שלמדתי כפשוטו, בלי בלאגן.

בלי לומדס.

מה שכתוב אני מקיים.

הגעתי להלכה למדינה.

ישנה, דע מה שתשיב לאפיקורוס.

אז לא ידעתי מה זה אפיקורוס.

הלכתי למילון אבן שושן

וראיתי מה זה אפיקורוס.

אז אחר כך הייתי צריך

דע מה שתשים לאפיקורוס, אז הייתי צריך לדעת מה הוא שואל.

אז הייתי צריך לדעת מה הוא שואל.

אחרי שידעתי מה הוא שואל,

אז הייתי צריך לדעת מה להשיב.

אז התחלתי ללמוד מה להשיב.

וככה התחלתי לדבר עם אנשים

הם שאלו ואני משיב, הם שאלו ואני משיב, הם שאלו ואני משיב, וככה מאחד לאחד

מקבוצה לקבוצה, מהרצאה להרצאה, מאיצטדיון לאיצטדיון

תכננתי את זה?

לא.

אבל בדרך שאדם רוצה ללכת, בעמול הכין אותו

איך אנשים הולכים עיוורים?

עיוורים.

אתה רואה אנשים יורדים לכביש ונדרסים.

אז מה בן אדם יגיד?

צריך להציל אותם או שזה דרך הטבע? פשוט כל מי שיורד לכביש צריך להידרס.

מה אתם אומרים? איך צריך להתנהג?

להציל את האנשים האלה או לא להצילו? להגיד, שמע, פה בשכונה כולם יורדים לכביש ונדרסים.

אין טעם להסביר להם.

אתה רואה אנשים נוסעים בשבת,

נדרסים.

אף אחד לא אומר להם שום דבר.

פה כולם נוסעים בשכונה, מה אני אגיד להם? מה יש לי להגיד להם?

מה, אבל אתה יכול להציל אותם.

מישהו עולה בדעתו ללכת להציל אותם?

להגיד להם משהו?

מה הם יודעים?

אם הם היו יודעים, הם היו נוסעים.

הם לא יודעים.

סימן שחסר להם משהו בידיעה.

אם אתה רואה מישהו שותה רעל,

אז מה אתה אומר? הוא רוצה למות?

אתה תגיד לו?

אתה אומר, מה, הוא לא יודע מה הוא שותה?

אתה תראה אחד שותה אקונומיקה. אתה תחיל לו או לא תחיל לו?

הם לא יודעים.

אלה שחזרו בתשובה, למה חזרו בתשובה? אם הם ידעו שאסור לנסוע בשבת,

למה המשיכו?

למה הפסיקו עכשיו?

סימן שהם לא ידעו. הוא אומר, לא ידעתי.

לא ידעתי מה זה חומרת שבת, לא ידעתי מה הדין. הוא לא יודע.

הוא יודע שיש שבת,

הוא יודע שהדתיים אומרים לא לנסוע,

הוא יודע שהוא נוסע, הוא יודע שאבא שלו נסע.

והוא לא מבין מה רוצים ממנו. אתה רוצה ככה, תיסע, לא תיסע, אני רוצה ככה, אסע, לא אסע, מה אתה רוצה?

הוא לא מבין.

השאלה אם אנחנו צריכים להגיד, לא להגיד.

מה אתם אומרים?

אנחנו הבנים של אברהם או לא?

אם אברהם לקח עבודה עבודה זרה והשקיע מממונו

בשביל שיגידו פעם אחת

תודה לאל,

אז מה אנחנו מדברים? אם אנחנו מזרעו אנחנו צריכים להמשיך, לא?

אז זאת אומרת,

בפרט מי שרואה

ורואה שהאחר לא רואה,

צריך להורות לו את הדרך,

צריך להאיר לו את הדרך.

אבל

בן של מלך היה צריך לדאוג שכל האחים

לא יבזו את המלך.

אם אתה אוהב את אבא,

אתה צריך לדאוג

שאחרים לא יבזו את אבא.

למה אתה לא יכול?

מה זה סתם ברחוב? מה זה סתם ברחוב? אתה יכול לבוא אליו לכתובת בבית ולשים לו דיסק, למשל.

אתה יכול לשים לו איזה חוברת או קונטרס.

אתה יכול לחפש עצות.

אז עושים כל הזמן עד שמביאים אותם.

לא מוותרים.

בפרט בשכונה קטנה זה הכי קל.

למה?

זה לא אנשים מפוזרים שהולכים ובאים, אתה לא רואה אותם עוד פעם.

הם נמצאים באותו מקום.

אני הייתי בשכונת כרם התימנים.

הפכתי את כל השכונה.

אני הייתי לבד.

היחידי.

תפסתי עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד חוג בית ועוד חוג בית ועוד חוג בית ועוד חוג בית ועוד חוג בית ועוד שיעור ועוד שיעור ועוד שיעור ועוד זה.

נהיה בלאגן.

כל השכונה התהפכה.

בזמן שאני הייתי בשכונה,

היו זורקים רימונים על המשטרה, כשהייתה מגיעה המשטרה

היו זורקים רימונים עליהם.

אני אחרי כמה שנים קיבלתי תעודת הצטיינות מהמשטרה,

כשניקיתי את השכונה מהפשע.

כן,

לא ביקשתי מהם, הזמינו אותי.

לא ידעתי על מה, חשבתי שאני

נקרא לחקירה.

מכל מקום זה הפך את השכונה.

במקום

שהיו מוכרים בסמטאות מה שמכרו עד אז,

היו מוכרים סידורים,

תפילין, מהודרות,

מושגים חדשים נכנסו לשכונה.

ערב שבת היינו יוצאים מבית הכנסת כולם עם טליתות.

שבת, קודש,

כל החבר'ה הולכים,

החבר'ה, לא סתם חבר'ה,

החבר'ה,

עם טליתות.

אח שלי היה בבית שאן,

היה לו גם בעלי תשובה שם.

אז עשינו שבתות חילופין.

אז פעם אחת הגענו לשם עם איזה 70 חבר'ה מכרם התימנים.

לקחו מתנ״ס שם,

ועשינו סעודות עם הבעלי תשובה של שם ושלנו,

וכל בני העיר באו אחרי הרוחות

לשמוע דרשות.

אחר כך הם החזירו גומלין, באו לכרם התימנים.

כולם עם טליתות, כמו מלאכי השרת.

מה זה אפשרי?

אם בן אדם מחליט

שהוא מתמקד בשכונה לעשות ולפעול,

הוא יכול.

זה אחד.

ואם שניים יתחברו, חבל על הזמן.

ואם קבוצה, מי יכול עליהם?

מי יכול עליהם? כוח חבורה עדיף.

אבל אנשים עצלנים,

אנשים זלזלים בכוחות שהשם העניק להם, ואומרים, מה כוחי? מה אני אדבר?

אני לא מורגל בדיבורים, לא יודע בשיחות,

לא יודע מה לענות, לא יודע מה זה.

חיוך רק, חיוך.

אתה ממיס את הבן אדם עם חיוך,

עם חיבוך,

עם הטבה, עם נתינה, עם חסד.

אתה, אין, לא יכולים לעמוד מולך.

וכשאתה בא מבפנים באמת,

כמה עם הפנים לפנים,

כן לב האדם לאדם, הוא מרגיש בדיוק.

אם אתה אמיתי, הוא מרגיש בדיוק.

אתה צריך להיות מוכן לספוג אולי קצת עלבונות מכמה אנשים שעדיין העזות שולטת בהם.

אבל זה מחיר שמשתלם.

למה? כפום צערא אגרא, לא טוב?

לא טוב?

נגיד, אתה עובד חנווני.

ובן אדם מדבר איתך יפה, אז אתה מקבל נגיד 100 שקלים.

ובן אדם שלא מדבר איתך יפה, אתה מקבל 1,000 שקלים. מה אתה תחפש, כאלה שמדברים איתך יפה או אלה שמדברים איתך יפה?

כפום צערא אגרא, מה הבעיה?

מה יש?

אסור להתבזות לכבוד התורה?

אל תדהדר בפני מלך.

אפילו כהן גדול,

יום הכיפורים, מרים את הדשן ביד.

אדם צריך לראות איך הוא מנצל את החיים,

איך הבן מלך יוצא לפועל,

איך הבן מלך ניכר בכל מקום שהוא הולך.

בן של מלך.

זאת אומרת, כל בן אדם מאיתנו צריך לראות איך הוא עושה עם עצמו שהוא יהיה מנוצל יותר מסך השעות שהוא משקיע עד היום.

ואפשר להפוך עולם.

אפשר להפוך עולם.

תראו, בכל מקום ומקום יש אנשים, והם בודדים.

אצל החילונים קוראים לזה משוגע לדבר.

אצלנו קוראים לזה אדם שמוסר את נפשו.

אדם שמוסר את נפשו על דבר

יכול להגיע לדברים אדירים.

יש דוקטור אחד, דוקטור רוטשילד,

היה לו ג'וק בראש,

הוא יקים בית חולים

בבני ברק.

מי חולם דברים כאלה?

שנים.

רץ, זלזלו, צחקו,

נה, נה, נה, נה, נה, העמיד, מעייני הישועה.

מיליונים, מיליונים, מיליונים, מיליונים, מיליונים דולרים.

אין.

אבל הוא החליט.

טוב, תיקח פרויקט קטן, תפתח חנות קטנה לחסד, משהו.

בית חולים.

יש הגבלה? אין הגבלה.

יהודי.

גם חנניה צ'ולק,

החליט.

עזר מציון, סניפים, פאפם, טאטאם, טאדי, טאטאם.

בן אדם אחד.

כשבן אדם מחליט

שהוא רוצה,

אין גבול ליכולת, אין גבול ליכולת, אין גבול ליכולת.

אז הוא חושב שאין לו כישורים, לא צריך כישורים.

צריך רק רצון.

את הכישורים והכישרונות נותן הקדוש ברוך הוא.

את ההצלחות וסיעתא דשמיא זה רק הקדוש ברוך הוא.

הרבה אנשים חכמים מנסים לעשות דברים בחוכמתם ולא מצליחים.

הרבה אנשים עם כישרונות

לא מצליחים.

או שמנצלים את כישרונותיהם והם לא מרוויחים מזה וכן הלאה.

הקדוש ברוך הוא נותן סיעתא דשמיא.

מי זה גדולי הדורות שלנו?

אנשים פשוטים.

לא למדו באקדמיה

ולא למדו בשום מקום, רק למדו תורה.

וכל העולם עומד עליהם,

כולל אמריקה וסין ואירופה והכול הכול עומד עליהם.

מאזן הזכויות של עם ישראל

קובע הכול.

מנהיגי הדור, עיני העדה, קובעים הכול.

כל תנודה שלהם

מזיזה עולם ומלואו.

כל דמעה שלהם משפיעה על כל העולם.

למה?

בן של מלך.

אנחנו צריכים להיות מודעים למעלה שלנו.

אדם הולך עם אוצרות,

ולא יודע.

אם בן אדם היה יודע עכשיו שיש לו ירושה,

נודע לו עכשיו שיש לו ירושה 100 מיליון דולר,

איך הוא יתנהג מהרגע?

הוא יישאר אותו דבר

או שהוא ישתנה במשהו?

עוד לא הגיעה לידו הירושה, אבל הוא כבר נודע לו

שיש לו את הירושה בבנק.

מה?

יקנה וילה.

יקנה וילה.

נו, זה בן של מלך?

ישר חושב על חומר. עשר מניות.

עשר מניות.

עשר מניות במאה מיליון דולר זה הרבה.

התחלת במעלה.

כן, התחלת הון.

יהודים יקרים,

יהודים יקרים,

אתם עשירים יותר מזה לאין שיעור.

תורה ציווה לנו משה מורשה ירושה,

ירושה, מורשה, ירושה, ירושה, ירושה.

חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה,

חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה,

שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם.

תורתי היא אל תעזובו.

לא לעזוב, רגע, לא לעזוב,

לא לעזוב.

מה זה כלי חמדה?

זה כלי שברא איתו הקדוש ברוך הוא את השמיים ואת הארץ.

הכלי החמדה הזה נמצא פה על המדפים.

כל סודות העולם

בעולם הבא,

הכול נמצא בפנים.

הכול נמצא בפנים.

אתם יודעים איזה דברים אלה?

אבל לא נודע להם.

יודעים שיש ספר, לומדים כי צריך ללמוד,

גומרים את הלימוד, הולכים לאכול,

הולכים לישון,

הולכים לסידורים,

לומדים.

יודעים מה הערך?

יודעים את הערך של עצמנו?

מי מכם חושב

שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו מאוד מאוד?

מאוד מאוד.

לא כשאר הבנים הרגילים, כן?

הקדוש ברוך הוא אוהב את כל ישראל.

אבל הוא אוהב אותו מאוד מאוד.

אתה חושב שהקדוש ברוך הוא אוהב אותך מאוד מאוד?

זה משמח שאתה חושב ככה.

אני בטוח.

אני לא אמרתי שלא,

אבל תסביר לי למה אתה חושב שהוא אוהב אותך.

אני לא שם חודשים ברחומה, תשעה חודשים ובכל מיני בית חולים ולא מארגל ומדבר.

עכשיו אני גר פה בישראל,

וחזמתי לפני ארבע שנים

עם אישה אינדיה,

ויש לי בן, יש לי ילדה ויש לי שישה חודשים,

וכואב לי היד כל היום, ואני לומד כוח תואר.

הוא לא יהודי?

אני חושב שהוא אוהב אותך מאוד.

אבל אני אשאל אותך שאלה.

כן?

האם אתה חושב שהקדוש ברוך הוא

כל יום אומר, תביאו לי את הדיוקן של?

ישראל. ישראל. ישראל. מה שם המשפחה? ישראל בן זוהר. לומברזו.

לומברזו? לומברוזו.

אתה חושב שהקדוש ברוך הוא אומר, תביאו לי עכשיו את הדיוקן של ישראל, לומברוזו?

מה את הדיוקן?

את הציור שלך לפניו?

לא חשוב.

מי חושב פה שהקדוש ברוך הוא רוצה לראות אותו כל יום? כל יום הוא רוצה, תביאו לי עכשיו את הדיוקן,

את התמונה, את הציור, את הדיוקן של הבן אדם שנמצא למטה.

כן.

המלאכים מביאים את הדיוקן של אותו אדם ומציגים אותו לפני הקדוש ברוך הוא,

שהוא מזכה את הרבים והקדוש ברוך הוא מסתכל על הדיוקן שלו

ומסרים בידו לאותו אדם שמזכה את הרבים ומסרים בידו את השבעים מפתחו לכל האוצרות

שיכול להיכנס בגנזים של המלך ולקחת

כי זה מה שהרב עושה וכמובן אותו הרב אוהב בעזרת השם. אשריך, אשר.

אני אקריא לכם מה אומר הזוהר הקדוש

״כרוזה נפיק וקרעי ואמר״

יש כרוז שיוצא וקורא ואומר

עליונים ותחתונים

תעידו עדות

מיהו זה שעושה נפשות ומזכה את החייבים״

אז קודם כל

מבקשים עדות

עדים

יש עדים שיודעים מי זה שעושה נפשות ומזכה את החוטאים?

אותו כתר

של מלכות על ראשו

הוא

שנראה למעלה עכשיו לפני המלך הקדוש ברוך הוא והשכינה

שערי המלך והשכינה שואלים עליו

זה כל יום בנפילת אפיים

כשיש נפילת אפיים בבית הכנסת

באותה שעה

בשמיים הכרוז מכריז

מי הם העדים שיעידו מי האיש הזה?

כיוון שהקדוש ברוך הוא והשכינה הם רוצים

ושואלים עליו

באותו זמן מזדמנים

שני עדים

מלאכים שנקראים עיני השם

שהם משוטטים בכל העולם

והם קיימים מאחורי הפרגוד

והם מעידים את העדות הזאת שהם יודעים מי זה האיש הזה

ואומרים

אנו מעידים על פלוני בן פלוני

ובמאמר מוסגר אומר הזוהר הקדוש

זכאי חלקו של אביו

שהרי אומרים פלוני

בן פלוני

זכאי חלקו של אביו

שהוא נזכר בגינו לטוב

ואומרים זה האיש שעושה נפשות למטה

נפשות של החייבים

של החוטאים

שהיו בצד של הסטרא אחריו

ואז מתכבד הקדוש ברוך הוא

ושמח בשמחה שלמה

אין שמחה לקדוש ברוך הוא יותר מהשמחה הזאת

האור החיים הקדוש אומר

אדם כי יקריב מכם קרבן

אדם כי יקריב מכם מהפחותים שבכם

אומר בלשון שלו האור החיים הקדוש

שהשם מתאווה

שיחזירו את הבנים שלו.

אם יש תאווה לקדוש ברוך הוא כביכול במושגים שלנו,

זה להחזיר את הבנים שלו.

ופה אנחנו רואים שכתוב שזה שמחה שלמה שיש לקדוש ברוך הוא.

באותה שעה

מזדמן ממונה אחד מהמלאכים שהוא גזבר על הדיוקנאות של הצדיקים, על הדמויות שלהם.

ורומז הקדוש ברוך הוא לאותו ממונה

ומביא את הדיוקן של אותו אדם שעושה נפשות של החייבים

ומעמיד אותו לפני הקדוש ברוך הוא והשכינה.

אומר רבי שמעון בר יוחאי

ואני מעיד עלי שמיים וארץ

שבאותה שעה מוסרים לאותו דיוקן

שבעים מפתחות

של כל הגנזים של הקדוש ברוך הוא

באותה שעה מברך הקדוש ברוך הוא

לאותו דיוקן

בכל הברכות שבירך לאברהם אבינו כשעשה נפשות של חוטאים.

שמעתם?

כל הברכות. איזה ברכות?

ועשך לגוי גדול

ואהבה רכך

ואהבה גדלה שמך

ואהיה ברכה.

ואברכך מברכך ומקללך האור

ונברחו בך כל משפחות האדמה.

וזה כל יום

בנפילת אפיים.

והקדוש ברוך הוא מזמין

לארבעה מחנות עליונים

ונוטלים

את הדיוקן הזה והולכים איתו

והוא עולה ל-70

עולמות גנוזים

שלא זוכה שום אדם בעולם

אחר

לראותם

חוץ

מאלו

שגנוזים

לאותם

שעושים נפשות של חייבים.

זאת אומרת,

זה רק למי שמחזיר בתשובה.

ואם היו יודעים בני אדם

כמה תועלת וזכויות

הם זוכים בגין זאת,

היו רודפים אחרי החוטאים

כמי שרודף אחרי חיים,

וגם היו רודפים אחרי המחזירים בתשובה כרודפים

אחרי חיים,

כדי להתדבק בהם ובמעשיהם.

ויש עוד מאמר בתרומה, קודם לכן,

שמביא את הדברים בהתר הרחבה.

עכשיו,

הזוהר הקדוש מסביר חילוק

בין מי שנותנים כסף

לעניים

או בין מי שנותנים כסף לחזרה בתשובה.

הוא אומר, מסכנה זכי לבני נאשא

העני הוא מזכה לבני אדם בכמה טובות,

בכמה גנזים עליונים,

מה שאדם נותן לעני,

אבל זה אינו כמי שמזכה

את החוטאים.

מה בין זה לזה?

מי שמשתדל אחרי העניים לתת להם לאכול,

הוא משלים להם חיים לגופם,

לגופם, וגורם להם להתקיים.

והוא זוכה בזכות זה לכמה טובות

בעולם ההוא.

ומי שמשתדל אחר החוטאים,

הוא מושלם יותר.

הוא גורם שהסטרה האחרה של אלוהים אחרים נכפית

ולא שולטת.

אתם יודעים מה זה לכפות את הסטרה האחרה וחילותיה?

לא לתת לה לפעול?

ומעביר לה מהשלטון שלה.

כי אם אתה לוקח בן אדם מהצד ההוא ומעביר אותו לכאן,

ניצחת את הסטרה האחרה.

והוא גורם

להתעלות בעיקר של הקדוש ברוך הוא על כיסא כבודו.

אין דבר שמכבד את הקדוש ברוך הוא יותר מזה שבמקום בנים חוטאים,

שזה חילול השם,

הם חוזרים בתשובה

ונהיה קידוש השם.

ועוד דבר הוא אומר על זוהר הקדוש,

שהוא גם עושה לאותו חייו נפש אחרה.

זאת אומרת, מי שמחזיר בתשובה

הוא מוריד לאדם הזה נפש חדשה,

את חיית המתים ממש.

לכן רבי יונתן אייבשיץ,

זכר צדיק וקדוש ברוך הוא אומר,

שאדם שמחזיר בתשובה מעלתו שהוא מחיה מתים יותר מאליהו הנביא ואלישוח,

שהם החיו את הגופים

והוא מחיה את הנשמות.

זאת אומרת

שזאת המעלה הגדולה ביותר.

עכשיו רבי יונתן אייבשיץ אומר

שזה מה שכתוב בגמרא שצדיקים מחיים מתים

בכל רגע.

מה זה מחיים מתים בכל רגע?

אדם שמחזיר בתשובה הוא מחיה מתים בכל רגע.

אתה מחיה אחד וההוא החיה את השני ואחד חזר בתשובה והחזיר את ההוא וההוא החזיר את ההוא וככה זה הולך ומשתלשל

ונהיה מיליון וחצי חוזרים בתשובה.

זאת אומרת,

כל אחד יכול לפעול.

אז אתה יכול לפעול בבית,

במשפחה, אצל השכנים, בעבודה,

בכל מקום.

כל רגע נתון

אתה יכול לפעול.

אין שבח במעלה יותר גדולה מזאת.

עכשיו מי שזכה כבר ללמוד תורה,

אז ודאי שיש לו מה למכור.

יש לו מה להעניק,

יש לו מה ללמד,

יש לו מה להסביר,

יש לו מה להדריך,

יש לו מה לכוון,

יש לו להפנות.

אז למה הוא לא משתמש עם כל הכלים?

הרי כל הכלים שהקדוש ברוך הוא ברא בעולמו נועדו למטרה הזו.

אברהם אבינו הוא האדם השלם,

האדם הגדול בענקים,

כי זה מה שהוא עשה כל הזמן.

ועליו אמר הקדוש ברוך הוא, בראתי את העולם.

אלה תולדות הארץ,

השמיים והארץ.

בעיברעם,

אל תקרא בעיברעם אלא באברהם.

כל תולדות שמיים וארץ

זה בזכות אברהם.

והמדרש אומר

שהקדוש ברוך הוא רצה לברוא את אברהם הראשון,

לא האדם הראשון.

ולמה הוא לא ברא את אברהם הראשון?

שאם היה בורא את אברהם הראשון והיה מקלקל,

מי היה מתקן?

לכן הוא ברא את אדם הראשון, שאם יקלקל, אברהם יתקן.

שמעתם על מה העולם עומד? על מי שמתקן.

מי שמתקן.

כי בלי שיהיה מי שיתקן,

אין קיום לעולם.

נוח ניסה לתקן,

לא הצליח לתקן, חרב העולם.

נוח יחזיר אחת בתשובה.

נוח,

איש צדיק תמים היה בדורותיו,

120 שנה.

לא הצליח להחזיר יהודי אחד בתשובה.

לא יהודי, אבל

לא הצליח.

אז מה קרה?

לא מצליח.

אין עולם.

עושים מחדש.

אין מתקן.

מה מחזיק את העולם?

המתקן.

צריך לתקן עולם במלכות שדי. אתם אומרים את זה כל יום.

לתקן עולם במלכות שדי.

אז התפקיד של בן של מלך זה לתקן עולם במלכות שדי.

כל אחד מאיתנו צריך להשתדל לתקן עולם במלכות שדי.

אז יש כאלה

שעושים ופועלים.

יש כאלה משום מה לא פועלים.

אבל זה אומר שהם יכולים בצד לשבת? לא.

אתה לא יכול?

תתמוך.

תפעל.

תתרום.

תעשה משהו.

תהיה חלק מה.

אין דבר כזה שאתה תעמוד מנגד.

כל בן אדם יכול לתרום חלקו בכל דרך.

בכוחו, בעונו, בממונו.

בכל דבר הוא יכול לעשות.

אין דבר כזה שבן אדם ישב בטל ויעשה רק לעצמו ולנפשו.

אם למדת תורה הרבה,

אל תחזיק טובה לעצמך.

כי לשם כך נוצרת.

אתה צריך לפעול כל הזמן,

ללא הפוגה.

ולהרבות שנים וחיים בזכויות לאין שיעור.

והקדוש ברוך הוא לוקח את כל הצדקות שאנחנו עושים וזורע אותן

ומצמיח ישועות

לכלל העולם, לכלל ישראל

ולכלל אלה שעוסקים במצווה,

שזכות אבותם מסייעתם של כל כלל הציבור.

זאת אומרת, אדם זוכה

לסיעתא דשמיא בכפולות,

כל הזמן, כפי מה שהוא פועל.

שזכות אבותם מסייעתם.

זאת אומרת,

אתה פועל, יש לך סיעתא דשמיא.

אתה מחזיר עוד יהודים, אתה מקבל עוד יותר סיעתא דשמיא.

אתה מחזיר עוד יותר, אתה מקבל עוד יותר סיעתא דשמיא.

גם האבות של אלה שכבר לא נמצאים כאן, נמצאים למעלה, גם מסייעים לך.

זאת אומרת,

אדם צריך להאמין.

אל תסתפק במועט.

אתה בן של מלך.

אפילו דרום אמריקאי

שקרא עליך בתנ״ך מתפעל.

והוא רק קרא תנ״ך.

מעניין, הוא קרא תנ״ך והבין.

ואנחנו קוראים כל שנה את כל התורה וחוזרים עוד פעם ועוד לא יודעים שאנחנו בן של מלך.

והוא מבין,

והוא מבין

שבן של מלך שהולך ברחוב לא מסתכל ולא חושב אותו דבר כמו גוי.

אלא מתוך רגילות שאנחנו רגילים למצבנו

לא מכירים בחרכנו.

צריך מישהו מהצד לבוא להגיד לנו מי אנחנו.

עד שלא מעוררים את היהודי הוא לא מבין, לא תופס.

למה אנשים מתחזקים יותר בחוץ לארץ מבארץ?

כי הגוי מזכיר לו מי הוא.

אז יותר קל לו.

אבל פה היהודי השני מוריד אותו עוד. הוא אומר לו, מה אתה, אתה השתגעת?

כמה אתם מגזימים?

מוריד אותו, מדכא אותו.

אדם צריך לא להתפעל מהסביבה.

הוא צריך להפעיל את הסביבה.

הוא צריך שהסביבה תתפעל ממנו.

הוא צריך להיות דוגמה ומודל.

הוא צריך להיות בן של מלך.

איך עורך דין הולך?

אבו תנוז, מרגיש, חביבי, חצי עולם שלו.

איך שופט הולך?

בכלל, הוא לא רואה אף אחד.

אפילו שוטר.

אה? שואל אותך שאלות כאילו...

אתה כבר צריך לשלם את הרפורט.

למה אתה לא מרגיש בן של מלך?

צריכים להתבונן, רבותיי, בנקודות שעוררנו פה.

אבל שלא יישארו דרשה. היה דרשה, היה יפה, נחמד, היה רעיונות יפים. לא, לא באתי לספר לכם סיפורים.

לא משעמם לי.

אני באתי להפעיל אתכם.

שאתם תתפעלו מהיום ולא תסתפקו במה שאתם עושים.

וגם משלומת 15 שעות,

אז ודאי שיש לו להעניק כל כך הרבה לעם ישראל.

אחרי שהוא לומד כל כך הרבה,

אם אני הייתי זוכה היום ללמוד כל יום 15 שעות, הייתי מפציץ את העולם.

מפציץ את העולם.

זאת אומרת, זה 15 שעות ללמוד ביום, השתבח הבורא.

זה כמעט כמו שהייתי לומד פעם.

פעם הייתי לומד כמעט כמו הגאון מוילנא.

כל הזמן, בלי הפסקה.

עד שהתחלתי לאט לאט בפעילות, וכבר השם יעזור לי.

אבל בשביל זה אני הולך והולך והולך והולך והולך והולך והולך ומדבר ומדבר ומדבר ומדבר ומדבר.

ואני מוציא קצת ממה שלמדתי, קצת ממה שלמדתי.

אז מי שלמד יותר ממני

יכול להפוך את כל העולם כולו.

למה? לא חבל על הבזבוז הזה? כל התורה רק בשבילו?

אתה יודע כל כך הרבה, תעניק, תיתן.

הכל מעשי.

אל תלך לבית.

תכתוב חברות.

אתה.

תכתוב חברות.

תקליט את עצמך.

תן למישהו שיכתוב לך את מה שאתה מדבר.

תעשה מזה, תעשה קונטרסים קטנים, תעשה כל מיני רעיונות.

אין בן אדם אחד.

כולם יכולים לעסוק.

לכל אחד יש קישורים.

תיקח דיסק של הרבים.

אפשרי.

אבל מי אמר שהתורה שלך לא יכולה להשפיע על מי שאני לא יכול?

יש אנשים שקשורים על פי הסוד,

קשורים בנשמה שלך, לא קשורים בנשמה שלי.

ואני לא אוכל להשפיע עליהם. לא יכול.

כל אדם יש לו שורשים בענפים.

שורש הנשמה שלך קשור למספר אנשים.

שלי למספר אנשים.

כל אחד מישהו אחר.

יש אחד,

אני אדבר איתו, לא יכול לסבול בכלל איך אני מדבר.

לא יכול לשמוע אותי אפילו.

הוא לא שייך לשורש הנשמה שלי. לא שייך.

אבל אתה,

הוא יגיד, אוה, זה אני אוהב אותו. זה מדבר יופי. זה מותק. זה אני אוהב אותו.

והוא לא מבין אפילו למה זה.

הוא שייך אליך, הוא לא שייך אליי.

אז טפל בשבילך. מה, אני צריך לטפל בשבילך גם?

כל אחד,

יש לו כישורים שלו, יש לינקים.

כל אחד מקושר למישהו אחר.

אין דבר כזה שאדם לא יכול לפעול.

אין דבר כזה.

נכון,

הגאווה זו הסכנה הכי גדולה שיכולה להיות לאדם שהכל ילך לסטרה אחריו.

אבל מי שלומד באמת,

לשם שמיים,

הוא מבין את הגנאי

שבגאווה.

פירושו של דבר,

אם בן אדם באמת מבין מה זה גאווה,

אז הוא לא יתגאה.

הרי כולנו סולדים מהגאווה.

כשאנחנו רואים אדם גאוותן,

הוא לא מרגיש שהוא גאוותן.

אבל איך אנחנו מסתכלים עליו?

איכס.

איכס.

איך הוא לא מתבייש?

אז אם תאמין שזה איכס לבד, למה אתה צריך שאני אגיד לך איכס?

תבין לבד.

מה?

לא הבנתי. אז מה הם קוראים לך רב?

ואם אומרים לך צדיק, בוא צדיק רגע, בוא צדיק, בוא צדיק. אז מה אתה צדיק?

לא, הם יגידו לך בוא צדיק.

אתה יודע, היום אומרים בוא נשמה,

בוא אחי,

בוא צדיק,

בוא זה. אז מה, אם אומרים, זה כבר אומר שאתה כזה?

אז מה אתה אומר?

אתה חי עם זה, אתה עובר, אתה חי עם זה בבגורס.

בשביל זה אתה צריך ללמוד מוסר כל היום, בשביל להחזיר אותך למצב שלך. אם אתה טעית וגוועת בלבך,

אתה צריך להוריד אותך, להגיד לך.

אין דבר כזה ראוי, כולם צריכים לעבוד. מה אתה חושב, שמישהו שנולד הוא נולד ראוי?

צריך לעבוד. כולנו ראויים לכל ממלכת כהנים וגוי קדוש,

בלי יוצא מן הכלל. קדושים אתם לה' אלוקיכם,

בלי יוצא מן הכלל. בלי יוצא מן הכלל.

חוץ משוטה חרש וקטן,

כולם באותה מתכונת ואותו סיכוי.

אתה רוצה, תעבוד.

עובדים גם בשביל לזכות, ועובדים גם בשביל ענווה. עובדים גם בשביל זה, ועובדים גם לתת. עובדים, הכול צריך לעבוד.

שום דבר לא בא בחינם.

אז אם אתה יודע מה הסכנות,

אז אתה מצב טוב, לפחות אתה יודע איך להתגונן.

אז אם אתה יודע שיש גנות בגאווה,

ושהקדוש ברוך הוא מתעב כל גבל לב,

אז אתה תעבוד על הגאווה כל הזמן.

ומי יודע אם העבודה שלך נכונה כלום? ומי יודע אם לימוד התורה שלך נשמע?

זה מה שאני אומר. אז אל תלמד. הרבה גדולים העידו. אז אל תלמד.

אני לומד כדי להיכנס. לא, אל תלמד.

כי מי יודע?

יש מישהו שיכול להעיד שהוא לומד נשמה? מישהו יכול להעיד? אפילו גדול הדור לא יכול להעיד. אז חייבים ללמוד או לא חייבים? חייבים ללמוד. אז חייבים גם לזכות את הרבים.

אז תזכה את הרבים ותעבוד על הענבה.

אין מה לעשות.

יעיד, לא יעיד, זה לא מועיל. צריך לעבוד.

מה הקשר? מישהו אמר שתפרסם את עצמך?

תעבוד!

שמעתי, אבל מה הקשר? תעבוד!

תעבוד!

שמעתי, תעבוד!

אם השם ירצה לפרסם אותך, יפרסם, אם הוא לא ירצה, הוא לא יפרסם.

תעבוד!

לעבוד את השם חייבים, עם פרסום, בלי פרסום.

רבי נקודתית רבנו, שהיום בעולם התורה עצמו, מי שמתנכל לך זה מילך, או אצלך. אתה רוצה להתקדם,

אתה רוצה להתקדם, אתה רוצה לקחת איזושהי כיתה, איזושהי קבוצה, שרק אתה מכיר אותם.

הרב פלוני, תיזהרו ממנו, הנה הוא גבה ליבו, הנה הוא זה,

זהו לא,

מורידים לך את כל האוויר, אתה אומר, טוב, אני לא רוצה לעזוב,

לא רוצה, אין לי כוח, למלחמות אין לי כוח.

אם אתם... זה סימן שהוא צדק, הרב האושר, אמר שגבה ליבו. למה? העליבו אותו, אז הוא הפסיק.

אם הוא לא היה גבה לב,

היה ממשיך שישפילו, למה לא?

שישפילו, שיגידו.

אז מה, אני אפסיק?

הסדרה אחת.

יש לו הרבה שליחים, עם כובע, בלי כובע, עם זקן, בלי זקן,

יש לו מכל הסוגים.

אתה יודע שאתה עובד באמת, תעבוד באמת.

אתה צריך שיאשרו אותך.

אתה צריך שיאשרו אותך. אם כוונתך לשמיים, תעבוד.

רק בתורה אני אומר, אתה עובד לשמיים, אתה עובד לשמיים, לא בנקוי ערבים. מי אמר שלא?

אין דבר כזה. בכל עבודת השם אתה צריך לעשות לשמה.

בכל מצווה אתה צריך לעשות לשמה.

מה פתאום רק בלימוד תורה? בכל מצווה.

בכל מצווה.

רבינו, אנחנו באים לתשובה, זה מפעיל אותנו מהר. המהלך הזה מפעיל אותנו מהר. החוסר פרגון, ולהפך,

הלחשוב שהנה תראה מה נהייתם, אתה רב ואתה מי שתדבר בך, ואיך אתה יושב עם שיר דוגמה, אנשים שאוהבים לשתות, ואתה דרך זה רוצה לקרב אותם מחוגי בית.

אז אני מזמין אותך,

הרב פלוני, לא נת השם, תפסיק עם זה, אתה פוגע לי במהלך שלי, אני פה אחראי על העיר.

תקשיב, תקשיב, תקשיב. תקשיב רגע, תקשיב.

קודם כל יגדיל תורה ויאדיר.

כל מקום שאפשר לפעול, צריך לפעול.

לפעול גם צריך לפעול נכון.

אם אתה יושב בחבורת שיכורים ודברים ויש פריצות והכול, אף אחד לא יתיר את זה, זה גם בלי קשר, אתה מבין?

אבל אם אתה עושה מה שמותר על פי התורה, ואתה עושה את זה עם כוונה אמיתית וטהורה,

ואתה לא פוגע באחרים, מה זה פוגע באחרים? בדרך הזאת שאתה רוצה להגיד שיעור, והוא אומר שיעור,

אין בזה שום איסור. יגדיל תורה ויאדיר.

לקחת את התלמיד ההוא, הוא שולח לך מסר, למה לקחת את התלמידים מתבלבלים וטהורה, הוא גונב לי מלחמה עולה עכשיו, מן הסתם הוא ככה.

אם התלמיד הזה נבנה אצל פלוני,

אין טעם שאתה תיכנס כרגע.

יש מספיק כאלה שלא מטפלים בהם, טפל באחרים.

לא החוכמה, אם בן אדם

רוצה לקחת תלמידים של אחר על מנת לבנות לעצמו שם,

או לבנות לו כולל,

או לבנות לו משהו אחר, זה ודאי פסול.

זה לחיות על חשבון השני.

ההוא בנה, קורא דגר ולא ילד.

אבל מה הנקודה?

הנקודה זה לקחת מי שאין, מי שלא מטפלים.

מי שמטופל, תניח,

תמשיך הלאה. יש עוד לא מטופלים, תטפל בהם.

לא יכול להיות שאחד מטפל בפצוע במלחמה,

בא עוד דוקטור עליו ובא עוד דוקטור עליו.

וכל האחרים שוטטים דם.

כל אחד ילך למי שאפשר לפנות כמה שיותר נפגעים.

כן?

יש מצבים שאתה מתעשה דיוץ, פחות בוגר בית, ואתה גם בקטע של תחום של שלום בית והדרכת חתנים, כאלו עוד.

יש מצב שאתה יושב בשיעור והאישה גם כן, והבת רוצים לשמוע.

זה מותר לנו את זה?

מה הפירוש בשיעור? מה זה בשיעור?

אתה יושב פה עם שולחן של גברים ועוד שולחן של נשים ליד.

נו. והתקדמים, בשבתות, בקערה ובצניעות.

האם מותר לשבת במצב כזה, להעביר שיעור כזה?

אם מותר בחוג בית להעביר שיעור, כן מותר, אבל צריך לדעת מה מדברים,

ושלא להגיד דברים שלא צריך להשמיע אותם במצבים כאלה,

לא להיכנס יותר מדי לפרטים.

יש פרטים מסוימים שרק רבניות יכולות להגיד, וגברים לא יכולים להגיד.

אבל באופן הכללי אפשר להגיד. באופן של שמירת שבת, של צניעות.

שמירת שבת, ודאי שאפשר להגיד.

זה כמו הרצאות, בדיוק כמו הרצאות.

אבל מה?

כמובן שכל הנוכחים יהיו בצניעות, ולא תהיה אווירה של הוללות והפקרות,

ויותר מדי גס בהם. שלא יהיה מצב שכבר אדם מכיר יותר מדי.

תודה רבה. איזה סיפור שאתה יכול לקחת סיפור אפילו כשאתה נפגע?

יש לי פה סיפור, יש לי פה בהחזרה ושאלה. לא. מקום שאתה הולך להיפגע, לא. אתה לא יתירו לך להיפגע.

לא.

רק מקום שאתה יודע שאתה לא תיפגע.

כן.

כשאתה לומד תורה עוזר במכל העולם.

כן.

כשאדם לומד פה בישראל תורה, יכול להחזיר מישהו בצרפת בתשובה.

זאת אומרת, מה עם הכוח הזה? שעצם זה שאדם לומד תורה,

זה גם מחזיר בתשובה, זה גם זיכוי הרבים.

קודם כל, מה שאדם לומד יכול להשפיע במקום אחר, זה נכון.

אבל זה מדובר בתורה לשמה ממש.

תורה לשמה ממש, כמו תורה של החזון איש.

שהחזון איש שלמד תורה גרם שכל העולם הגיע לסביבו.

וגם הוא כותב את זה באיגרת שלו.

ומדויק שם בדבריו שזה אחד שעושה לשמה ממש, שלומד תורה ממש,

בגיעה אמיתית.

אדם כזה, השפעתו גדולה בכל העולם כולו.

אבל גם אדם שעוסק בתורה צריך לעסוק גם כן בזיכוי הרבים.

שהרי כל גדולי הדורות האחרונים לפחות,

אמרו שצריכים לצאת לפעילות גם פעמיים ושלוש בשבוע בשביל לקרב רחוקים.

והרב שך, זכר צדיק ברכה, היה צועק על זה מאוד,

והיה אומר בשעת פזר כנס, ובשעת כנס פזר.

והיה אומר שצריכים בתקופות מסוימות, כשהעם שומע ומקבל,

צריכים לבוא ולהרים אותם.

אנחנו לא נמצאים בדור שהעם לא רוצה לשמוע.

העם צמא בכל מקום.

אז צריכים הפוך. כל מי שישבו תורה צריך להקרין החוצה.

לא צריך לדפוק בדלתות.

אבל אם עושים איזה שיעור, אם עושים את זה ככה, אם נפגשים עם מישהו,

אתה הולך למכולת פעם, ראית איזה מישהו?

איפה כבודו גר? אתה פה? אתה שכן? אתה זה? מתחיל שיחה פה ושם.

תגיד לי, אתה למדת פעם? איפה למדת? אתה רוצה ללמוד אולי פעם איזה רבע שעה ככה? פעם בשבוע?

ולאט לאט אתה רואה את הנכונות, ואתה יכול לחבר בן אדם.

יש כאלה שיודעים לרכז אנשים למקום מסוים, יש ככה ויש ככה.

לא חסר דרכים.

אבל אם בן אדם יפקח עיניים מסביב שאפשר להציל יהודים,

הוא יציל יהודים.

אם בן אדם מתעלם, בא לקנות רק את הגילה והלך הביתה,

זהו, נשאר רק עם לבניה.

ברוב עולם התורה הם לומדים רק גמרא, לא נותנים בישיבות להכניס שום דבר, ואין מה למכור ולדבר.

אדם שלומד כל העולם גמרא אלושי צריך ללמוד.

בסדר גמור, כי יש לה... רבי חיים ויטל כתב בהקדמה לעץ החיים, ועוד הרבה כתבו אחריו, שכל הבעיה נמצאת בתוך לומדי התורה, שלא לומדים את פנימיות התורה ואין להם מה למכור.

לא צריך ללמוד את פנימיות התורה בשביל למכור. פנימיות התורה דווקא לא מוכרים. לא מוכרים, אבל צריך לדעת דבר אחד.

זה שלומדים גמרא זה הבסיס בשביל שהאדם ייבנה, שיבין בלימוד ושיוכל להתקדם ולדעת

איך לומדים.

אני, כשהייתי בישיבה, לא נתנו לי לפתוח חומש אפילו. בסדר גמור, עכשיו הזמן שלך. כשהייתי בישיבה לומדת חומש ומרשי שלוש סדרים גמרא. מאה אחוז. איך אני אחזיר את עצמי בתשובה לפני שאני אחזיר אנשים אחרים? קודם כל, אין בעיה, אתה יכול תמיד בין הסדרים ללמוד מה שאתה רוצה. בין הסדרים צריך לישון.

אתה צריך לישון, מי שרוצה לא יושב. לא, אבל בשביל זה, זה כמו שנגיד לבן אדם שיעבוד. אל תגיד לי, אני יודע בדיוק מה זה.

יש כאלה שלומדים בין הסדרים, יש כאלה שיושנים בין הסדרים. טוב, אני יצאתי מישיבה אחרי איזה עשר שנים, בור ועם הארץ.

בסדר גמור, זכית. לא ידעתי חומש ורשי.

זכית, זה לא בור ועם הארץ. רבנים גדולים בתוך הישיבה לא נשאים לי לדעת מי זה רשי. יש אנשים שיודעים חומש והם בור ועם הארץ. זה לא אומר שהם יודעים חומש אז אתה יודע משהו. צריך לדעת גם את הגמרא, ובלאו הכי מיש לומד גמרא, הוא גם לומד את החומש.

כי כל הגמרא מבוססת על החומש והיא מסבירה את כל הפסוקים והמצוות על פי החומש,

ומי שלמד גמרא יודע חומש.

אבל לא למדת עם רשי, בסדר, אז לא למדת עם רשי. תלמד עכשיו עם רשי. לא, דבר על רשי על החומש. רשי על החומש, אז תלמד עכשיו. ובפנימיות התורה וכל מיני משלים. אז פנימיות, ישר הגעת כבר למרכבה.

אנחנו עכשיו צריך ללמוד את היסודות. למדת את היסודות. כל החיים לומדים רק את היסודות שם.

מאה אחוז, אבל הישיבה נגמרת בתאריך מסוים, אתה לא יודע.

עכשיו תמשיך לבד.

אבל את היסודות נתנו לך. חייבים ללמד אותך את היסודות,

ואחר כך אתה תלמד.

אבל בן אדם שילמד פנימיות התורה והוא לא למד גמרא, הוא עם הארץ. הוא צריך גם זה וגם זה. אבא של עם הארץ.

זאת אומרת, בלי ללמוד את הגמרא ואת הפלפול ואת הלמדנות ואת כל הדברים,

איך יכול בכלל להתעסק בפנימיות התורה?

זה לא לקרוא סתם.

יש היום הרבה ספרים שמתעסקים בפנימיות התורה וכתוב אפילו בהקדמה, לדוגמה לספר ליקוטי מוהרן, לדוגמה,

כן, סמי לוקח דוגמה, לא ברסלב ולא שום דבר, כן? כן.רשע הכי גמור יכול ללמוד בספר הזה והספר הזה מפוצץ בפנימיות התורה.

ללמוד זה לקרוא.

לקרוא אפשר לקרוא, אין שום בעיה. לא, אפשר גם... לא, אי אפשר כלום.

אי אפשר להבין שום דבר.

מי שחושב שהוא מבין הוא טיפש מטופש.

‫שמע, זה לפחות הפשט של הספר. ‫- אתה לא, לפחות כלום. כלום אתה לא יודע. ‫אתה יודע רק קרוא, זהו, תקרא, זהו. ‫אתה תבין מה שאתה קראת ותו לא. ‫אתה לא מבין שום דבר.

‫מי שיודע מה זה פנימיות התורה,

‫זה עמוק עמוק מי המצאנו.

‫הפשט של פנימיות.

‫זה לכסות, אתה מבין, ‫לגלות תפע ולכסות אלפיים טפחים.

‫זה אי אפשר להבין בכלל,

‫ובדור הזה אני לא יודע ‫אם יש מי שיודע בכלל ללמוד ‫את תורת הנסתר,

וכבר אמר את זה הרמב״ם בזמנו. לא, לא תורת הנסתר, הספרים. מה זה פנימיות התורה? מה זה פנימיות התורה? התחברו ספרים שהפעמים שלהם אמרו שמותר לקרוא בהם. בסדר, לא... הדוגמה, אליקוטי מוארן כרכו את הערבים מקומרנא, שמעתי, שמעתי. ואין שום בעיה. זה לקרוא. רבי למלך, מלא חסידים. זה לקרוא, לקרוא, לקרוא. זה לא להבין את פנימיות התורה, זה לקרוא. מושגים. מה שכתוב בספר עצמו. מושגים, בדיוק. זה מקדש הרבה יותר מגמרא, וזה עושה פעולות... זה לא מק

שאומרים, מקדש, מקדש. צריך להבין מה זה מקדש יותר.

גם להבין את המושג קדושה, צריך להבין אותו.

זה לא מקדש, ומקדש יותר, וזה, וזה, וזה.

ועוד מעט יגידו, הגמרא זה שפחה, והוא גבירה, ויבינו את זה כמו שרוצים להבין.

אדוני, אנשים טיפשים לא יודעים בין ימינן לשמאלן.

צריך ללמוד בתמימות.

אתה תגיד פשט.

הגאון מווילנה אמר שאת כל הזמן...

את תואר הקדוש ואת כל הסוד הוא מצא בתוך הגמרא

הוא עצמו אז מה זה פשט? זה לא פשט זה לא פשט אז אתה יודע לדקלם אבל זה לא פשט זה פשט למי שחושב שזה פשט ומי שיודע כל סודות התורה כל מה שניתן לעם ישראל זה הגמרא

כל התורה נמצאת בגמרא אין תורה בלי הגמרא זאת אומרת אין תורה בלי הגמרא אתה יכול להבין תורה בכלל

בלי הגמרא.

אמונה לא שייכת.

אדוני, אתה לא מבין, אתה רואה איזה בעיה. אתם יושבים בכולל,

ואתם לא...

מה?

מתוק, מתוק. בגמרא יש את הכל, בכל מכל כול.

הכל בלול, הכל בלול בבבלי.

הכל, הכל.

לא חסר שום דבר משם.

גם אם לא היה כתוב הזוהר הקדוש,

כולו נמצא בפנים למי שהיה זוכה לדעת.

הכל בפנים.

מוסר.

אין מוסר יותר גדול מהגמרא.

מוסר אלוקי, אבל למה אתה רוצה? מוסר אלוקי, מוסר אלוקי.

השגחה פרטית, אני מבין. השגחה פרטית. אם אתה רק לומד את רבי שמעון,

הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם, יש מוסר יותר מזה?

זכה מלחתור על סדר אחרים, יש עוד מוסר? מה צריך ספר?

אחרי שקראתי את זה ידעתי הכל.

אחרי זה, רק זה, רק זה ידעתי הכל.

לא צריך רבנו בחייה חובת הלבבות,

לא צריך כלום.

אם אתה יודע מה הוא אמר והבנת ואתה מאמין,

שלום,

גמרת את כל הסיפור.

אבל מה, הבן אדם לא,

מה, איך, אבל הרבה עשו, לא עלתה,

פי, אה, איך אני, ילדים, איזה, עשרה,

ואיזה, ואיזה, וזה, וזה, וזה, וזה, חובות.

לא, אתה מאמין?

אם אתה מאמין,

רבי שמעון בר יוחאי אומר לך,

ככה זה.

ועל פי מה הוא אמר את זה?

על פי פסוק בתורה,

ואספת דגניך,

איך?

ואכלת ושבעת, איך?

אז מה לא,

חיבורה אבכון בן גלותה.

מה? זה גם מדבר על חיבור הזוהר, ומדובר על הפנימיות. תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה. אז איפה, איפה אנחנו, תודה רבה.

אז צריך שאתה חושב שאתה תעזוב את הגמרא ותלמד את זה. זה לא לעזוב את הגמרא. תודה רבה, אדוני.

מה שאמר רבי שמעון בר יוחאי, גם צריך להבין.

הבנת?

כי יש אנשים שלומדים גם בחיצוניות.

גם כשהם לומדים את הפנימיות הם בחיצוניות.

וגם את כל ההקדמות שכתב אמרחו.

כל ההקדמות לא קיימות בהן בכלל.

אז על מה מדברים בכלל?

צריך להיות קודם כול בן אדם

לפי ההקדמה.

אחרי שהוא יהיה כמו ההקדמה יכול להתחיל ללמוד. וזה על פי מי שילמד אותו כמו שצריך.

היום זה הכול חיצוניות. דיבורים, ציטוטים, קשקושים.

אף אחד לא עובד על עצמו באמת להיות מה שהתורה מבקשת ממנו.

מי בכלל עבד

של הקדוש ברוך הוא? עבד ממש,

שמוסר את נפשו יומם בלילה לקדוש ברוך הוא.

אז אתה קורא כל הזמן, כי לי בני ישראל עבדים עבדאים

אלף פעמים, ועם רשי,

ועם כל המפרשים, אז מה? ונהיית עמד לשם?

לא, אז אתה יודע פירוש, אז מה אם אתה יודע פירוש?

אתה לא יודע פירוש, יודע זה מקיים.

ידיעה בלי קיום זה לא ידיעה.

ידיעה בלי קיום זה לא ידיעה.

אם אני יודע שבכוס הזה יש רעל ואני שותה,

לא ידעתי שיש פה רעל.

כי אם ידעתי,

לא שתיתי.

אם אני יודע שהולכים למקום פלוני נדרסים והלכתי ונדרסתי אפשר להגיד שידעתי?

לא ידעתי.

ידיעה זה קיום.

אם לא רואים את זה מקוים אין פה ידיעה בכלל.

אתה יכול ללמוד תורה מקר עד להודעה חדשה ואתה לא יודע את התורה.

תופסי התורה לא ידעוני אומר הפסוק.

תופסי התורה

לא ידע עוני.

לדעת זה לקיים. מי שמקיים בפועל את התורה ברמח איברים ושסה גידים ללא הפוגה, ללא לאות,

זה יודע תורה.

אפילו אם הוא לא החכם הכי גדול.

זה יודע תורה.

מי שמעשיו מרובים מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת.

אברהם אבינו לא למד בישיבה.

הוא ידע את כל התורה.

זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת לא סיסמאות ולא ספרים ולא הקדמות ולא קשקושים.

אם אתה לא עובד על עצמך להפך להיות מה שהתורה אומרת,

אבל פסוק אחר פסוק,

לא לדלג.

לעשות מה שהתורה אומרת לא תגיע להיות שום דבר.

אתה יכול להיות באצטלת רבנן,

ואתה תגיע לשמיים, אתה לא נחשב לכלום.

איך כל החיים שלי למדתי תורה ובחיים לא התרגשתי מתורה לפני שפתחתי ספרי פנימיות התורה.

כשפתחתי פנימיות התורה הרגשתי שאני חוזר בתשובה ממש,

חוזר בתשובה כפשוטו, הרי אני לא מגזים ולא בשביל הדרשה הזאת ושטויות, חוזר בתשובה כפשוטו,

אחרי שהייתי בישיבות שנים ולמדתי רק פשט.

כשנגעתי בספרי, לדוגמה, אם נכנסתי נכנסתי לדוגמה בברסלר,

כשנגעתי בספרים שם פשוט היו פעמים שלמדתי תורה מתוך דמעות.

פשוט חזרתי בתשובה, לעולם לא ידעתי, פשוט ממש חזרה בתשובה, לא צריך להאריך במילים. נפלא מאוד, אני מכיר הרבה אנשים שהגיעו לדרגה יותר גבוהה ממך, והם חושבים שהם היום המשיח והם נמצאים בגאה. אני לא מדבר על דרגה, אני מדבר להתחיל... אני אומר לך, מפנימיות התורה הם הגיעו לשמחה והשפעה כזאת, שהרגישו שהם משיח,

וכל חודש בערך בא אליי אחד כזה,

וחלק מהם נמצאים בגאה, מרגיעים אותם, אתה מבין? מרוב הפנימיות.

לא, לא, הם מתעסקים ביחד עם ההלכות ועם הגמרא והכול. בקיצור, תקשיב, תקשיב, כל אחד יכול להתלהב ממה שהוא רוצה.

התורה לא מבקשת שיתלהבו ממנה,

התורה רוצה שיקיימו אותה.

אתה מקיים את כל התורה?

כן או לא?

אני חושב ש... אתה מקיים את כל התורה אחרי הפנימיות.

אני אגיד לרב לא בכן ולא. תענה. אני אענה לרב לא בכן ולא. למה לא? אני חושב שמה שקרה... למה לא?

כי אני יודע את התשובה וגם אתה יודע אותה. לא, מה שכתוב בספרים,

שבשביל לקיים את התורה ולהגיע לכל ההתלהבות מהתורה והקיום עצמו מה שהרב אמר עבד השם זה גופא בעצמו תלוי בזה שילמדו את פנימיות התורה תודה רבה תודה רבה תודה רבה תודה רבה אני לא למדתי את כל פנימיות התורה ואני הגעתי למה שהגעתי עדיין בלי פנימיות התורה אתה דורש רק את פנימיות התורה אתה מה אכפת לך מה אני דורש אבל אני אומר לך אני לא למדתי את כל פנימיות התורה

ואני הגעתי למה שהגעתי עדיין בלי פנימיות התורה.

אז אם אני הצלחתי מכל מה שלמדתי פה ושם, פה ושם, ולא מסודר, אתה שומע?

הגעתי למה שהגעתי.

אז זה רק בגלל שהבנתי שמה שכתוב צריך לקיים קודם.

מה שכתוב צריך לקיים.

בלי עכשיו מתלהב, לא מתלהב, משפיע עליי, מתאים לי, אוהב את זה, לא אוהב את זה. מה קשור?

תורה זה ספר הוראות.

תורה, הוראה,

מה עושים?

זה צריך לקיים, זה צריך לקיים, זה צריך להיזהר, זה צריך לקיים, זה צריך לקיים, זה צריך להיזהר, זה צריך לקיים, ככה צריך.

התורה מהפכת אותך לבד, אתה לא צריך לתכנן כלום.

אם אתה עושה מה שהיא אומרת,

היא לוקחת אותך ועושה ממך מה שהיא רוצה.

אבל שלומד ספר אורחיים, אני מרגיש הרבה יותר תלושה. מאה אחוז, אז אתה מתפעל מספרים, בסדר, כל הכבוד.

אנחנו רוצים שהשם יתפעל ממך, שאתה עבד.

אם עוד לא הפכת להיות עבד, אתה יכול להתלהב כל הזמן.

יש אנשים שמתלהבים ממוזיקה,

הוא אומר לך, אתה יודע מה,

מה שהזוהר עושה זה כלום לעומת הזמר הזה, מה שעושה לי. אז מה?

אז מה? אבל אי אפשר להשוות את הזמר, אז עכשיו נהפוך את הזמר יותר מהזוהר? אי אפשר להשוות זמר לפנימיות, ספרי פנימיות התורה, זה חולין, אתה אומר כי אם התוצאה זה מה אני מתלהב,

אז זה כן בדיוק אותה דוגמה, אתה נהפכת לאיש אחר, שואל,

נהפכת לאיש אחר, אתה לא עונה,

נהפכת לאיש אחר? אתה לא עובר שום עבירות?

לא, זה כבר אין סוף.

אה, הבנתי, הבנתי. בצדקות אין סוף. אז תדע לך שאתה... היו זמנים, שגם הספרים האלה הביאו אותי למקומות כאלה. אתה, תקשיב, בשביל שאתה תלמד פנימיות התורה,

אתה צריך להיות אדם שפורש מעבירות ואדם שמקיים מצוות, זה תנאי ראשון.

הבנת?

לא כל אחד מתעסק.

אני לא רוצה להגיד לך דברים קשים, מה נאמר על אנשים שהם עוסקים בדברים כאלה ונוגעים בפנימיות התורה.

זה כמו בן אדם ייכנס חוץ מכבוד המקום ומכבודכם עם צואה לתוך בית המקדש.

אתה מבין?

זה לא כל אחד, אתה מבין, יכול להתעסק במה שהוא רוצה.

הוא אוחז בידו שרץ ונכנס למקווה.

זה לא עובד ככה, מותיק.

אתה צריך ללמוד גמרא ולהיכנס... לא דומה, לא דומה.

לא דומה, אמרתי.

תקרא את ההקדמות של המערכות ותבין. לא דומה.

עכשיו אתה צריך להבין דבר אחד.

אדם צריך לדעת, תורה צריכה להפוך אותי.

אם היא הפכה אותי,

סימן שלמדתי תורה.

אם היא לא הפכה אותי, קראתי,

התעניינתי.

מה אני צריך ללמוד בישיבות יותר מאיזה שמונה שנים כדי שתהפוך אותי? בן אדם נכנס לאוניברסיטה ואתה פרופסור. אתה שומע מה אתה מדבר. אתה מדבר דברי כפירה.

אתה לא שם לב. אתה לומד בסוף, מדבר דברי כפירה.

דברי כפירה.

אתה יוצא נגד ישיבות ונגד הישיבות ומה תועלת בישיבות ומי צריך ישיבות ולמה צריכים ללמוד יום? ובאוניברסיטה גם לומדים וגם, לאן הגעת? הרב, לא יוצא מול אף אחד חס ושלום. אם זה נמשך לכיוון כזה אני רוצה... בוודאי, זה מה שאתה מדבר כבר רבע שעה. לא יוצא מול אף אחד. אני מדבר על עצמי. עצמך אמרתי לך. אם התורה תיראה בך שאתה... מה אני צריך יותר לעשות מאשר להיות בישיבות

ועדיין להרגיש שאחרי שפתחתי ספרים אחרים

לא קבלה, לא מדבר עשר ספירות, לא שום דבר. אני לא יודע כלום בזה. בחיים שלך לא למדת תורה. אני מדבר על ספרים של פנימיות. בחיים שלך לא למדת תורה. כי אם היית לומד תורה,

היא הייתה משפיעה עליך. אם היא לא השפיעה עליך, לא למדת אותה מעולם.

מעולם.

אני כשלמדתי,

למדתי פסוק, הוא השפיע עליי מיד.

מיד. לא כולם כאלה.

אז זאת אומרת, לא למדת תורה, זה מה שאני מסביר לך.

אז זה לא אשמה בגמרא, זה אשמה בך.

אבל ישבתי על הסטנדר ולמדתי. אז מה, תשב על הסטנדר, יש אנשים נרדמים גם עליו. לא, לא, לא נרדמתי.

ישבתי ולמדתי שנים על גבי שנים. מאה אחוז. וההתלהבות הזאת, האש הזאת, אז אתה, אצלך מדידה, התלהבות, התלהבות, וכל החברים שלי היו כאלה גם כן. יש גם מזמרים, אז מה?

התלהבות זה לא קנה מדידה.

יש שאלה, אפשר לעשות, כן, בבקשה.

תן לו, תן לו, בבקשה.

אתה רק תקרא זוהר.

אם תקרא זוהר, אתה בטל.

אני, כמו שאני, איך אומרים, אני לא, אני אומר, עזוב, כולם לא מראתי מה לעשות, לא גמרא, לא תורה,

לא שום דבר. רק תקרא זוהר. זוהר וזה הכול.

בסדר גמור.

האיש הזה טיפש.

תגיד לו שיש לו חותמת ממני.

מה אתה אומר? כן.

הלאה.

באמת תודה רבה. יהיה בריא.

לא ללמוד זוהר, אם אני לא יודע מה יגיד גמרא וכל האלה. אתה תלמד הלכות קודם כל, לדעת מה יעשה ישראל.

אם תלמד זוהר ותחלל שבת, בגלל שאתה לא ידעת, לא, חס וחלילה. לא, בגלל שלא ידעת.

לא בגלל שאתה רוצה לחלל. לא, כי הוא אומר, אם אתה לומד זוהר, יש לך את הכול, אתה לא צריך שום דבר. בטח, יש לך את הכול. יש לך גם כסף בבנק. בטח, הכול יש.

כן. עכשיו, עוד שאלה קטנה. הגמרא שרבנו אמר ללמוד אותו, מה הכבוד?

מה זה גמרא בדיוק?

מה זה גמרא בדיוק? תבוא פה לכולל,

ילמדו איתך קצת קטע קטן, ותבין מה זה. מה זה משנה, מה זה גמרא, לאט לאט,

ואז תבין במעשה.

בסדר?

בסדר. תודה, מוטי.

תודה רבה רבה. תן ליהודי פה. תן ליהודי פה. תן ליהודי כאן.

אני מאמין בקדוש ברוך הוא. מגיל 13 אמונה דבקה.

אני לא עושה את כל המצוות שאמורים, ואלוהו מקפיד ברמה, אבל בגדול, מאמין אמונה, מדבר איתו כל שנייה, כל דקה, כל רגע.

ביום שבת, כשאני אומר ברכת המזון,

אני צריך להגיד רצה ואחלצנו.

אל תשכיחנו לנצח, אל תזניחנו לעד. במילים אחרות, אני מודה במה שישו ומוחמד טוענים, שהקדוש ברוך הוא היה עם, הקדוש ברוך הוא התגלה אליהם ובא אלינו.

העמרה הזאת של רצה ואחלצנו עושה לי קצת בלאגן,

כי אני לא מרגיש לרגע אחד שהקדוש ברוך הוא שכח אותי, הוא עזב אותי.

ואני אמור להגיד את זה בברכת המזון, ואני לא אומר את זה, למרות שאני יודע... מה זה קשור לישו ולמוחמד ול... לא, כי אני אגיד לך מה זה קשור לישו ולמוחמד.

הם באים עם סיפור שהקדוש היה עם, קראו לו עם ישראל. ברור, נו, אז מה? הוא התגלה אליהם ובא אלינו. נו. אז אני אומר, וברצה ואחלצנו, אנחנו במין מודים כזה באמרה. אנחנו לא מודים שהוא... אתה חיברת על זה למקום לא טוב. לא, נתתי רק דוגמה, זה לא חיברתי.

אני לא אמור להגיד את זה כי לעולם הוא לא עזב אותי והוא לא שכח אותי, ואני לא יכול להגיד את זה, כי אני לא חושב שהקדוש ברוך הוא שכח אחד מאיתנו, או שהוא בכלל שוכח.

אנחנו שוכחים, הוא לא שוכח.

אני אשאל אותך שאלה יותר חשובה.

אני אשאל אותך שאלה. תקשיב, מותק, תקשיב. אתה אומר שאתה מאמין בקדוש ברוך הוא בגיל 13 אמונה תמימה ושלמה.

אבל אתה לא עושה, אתה לא עושה את הכל עדיין.

אבל אתה לא עושה את הכל עדיין.

איך יכול להיות מאמין ולא עושה מה שהקדוש ברוך הוא אומר? איך זה הולך ביחד?

זה לא פשוט לבוא ולהגיד אני עושה הכל ואני אגיד על הכביש הבא. אני אמרתי לך להגיד, אני שואל, איך מאמין

לא עושה.

יש פה יש הרבה אנשים שלבושים עם זקנים והם לא מאמינים אני מאמין במציאות כזאת כמה שאתה מאמין בקדוש ברוך הוא ככה הוא איתך אני מתוך 100% קדוש ברוך הוא מאמין 80% 80% הוא איתי תודה אז זה אדם אחר מאמין יש אנשים שרגילים להתפלל לא מאמינים הם רק רגילים להתפלל אני מדבר איתך מתוך אמונה אמיתית דבקה ברמה שאי אפשר לתאר אותה שמעתי שמעתי אז עכשיו תשאל אותי אם אני עושה או לא עושה שמעתי שמעתי שמעתי אתה באמונה

האמונה דבקה והכל טוב יפה, אבל האמונה הזאת לא שווה הרבה אם לא עושים את מה שהקדוש ברוך הוא אומר. אני עושה את מה שאתה נקרא מפעל להחזיר חזרה בתשובה ברבים. כן. הבולדוזר. יש אנשים שעושים את זה בדרך אחרת איפה שאתה... אבל עושים, עושים, אבל עושים. אני לא יכול להגיד על עצמי עכשיו. למה? אתה מבקש ממני להגיד על עצמי כי אני כן עושה. אני עושה כל הזמן, אני עושה. אני כל בוקר דואג לעשות. שנייה, שנייה. אז זה לא נעים לדבר על עצמך. שנייה, שנייה, שנייה. אתה המלצת על עצמך,

אמרת שאתה מאמין, מגיל 13. אמונה, איבדתי את ההורים שלי, וההורים, אבא בשמיים, זה כל הזמן, רק איתו דיברתי. למה אתה לא עושה מה שאבא בשמיים מבקש? הוא עושה את המציאום שאני יכול. למה לא כל מה שהוא מבקש? כי אתה יכול הכול, אחרת הוא לא מבקש.

אוקיי, אתה רוצה להביא אותי להגיד שאני מתוך אמונה של 100% מאמין 80%? מציאות כזאת אתה רוצה? פחות אני אגיד לך. לא, אני בכוונה אומר 80%. אני אגיד פחות. תגיד יש אחוז. מה זה משנה?

אני אגיד לך אפילו יותר מזה, אתה לא מאמין.

יכול להיות. אני אגיד לך למה.

אם אתה מאמין שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה,

ובתורה הוא כתב בדיוק

מה שכר על מצווה ומה העונש על עבירה,

אם אתה מאמין מאה אחוז... אתה מדבר איתי על שוק? אני לא מאמין בדבר הזה. יש אנשים... אז אתה לא מאמין בתורה. לא, אני מאמין בתורה, אני לא מאמין. בתורה כתוב. בן אדם צריך להשאיר בן אדם. אבל בתורה כתוב.

תענה רק שאלה, כתוב או לא כתוב?

התורה לא שלי, היא שלך, אתה קיבלת אותה לבד באוסטרליה.

היא לא שלי, ואני לא מאיים עליך ואני לא אומר לך כלום.

פתחת את התורה וקראת שבתורה כתוב שיש שכר על מצווה ככה,

ויש עונש על עבירה ככה. תנו גם מסתכל על זה כביזנסג, אתה מסתכל על זה. עוד פעם אתה עושה מזה? אתה עושה שכר, אתה מדבר כי יש שכר אני מדבר על דרך ארץ. אז לא הבנתי, אז הקדוש ברוך הוא סוחר? לא. אז הוא עשה ביזנסג, זה מה שהוא כתב.

נו, מה נו?

נו, הוא גם אמר כי בתורתכם שעשועיי, נגיע כי מחשבותיכם לא מחשבותיכם, מה אתה אומר על זה, אולי אתה סתם עכשיו מחרט אותנו?

’ לא הבנת, אני אסביר, אני אסביר.

קודם כל, אמרת דברים יפים.

אמרת, יאללה, אמרת, תורתך שעשועיי, אז מה יש, מה הבעיה? אז רגע, רגע, מה הבעיה עם תורתך שעשועיי? מה עם שעשועיי? בשבעים פנים אל תוכל לקחת את זה לאן שאתה רוצה? הבנתי, הבנתי, אבל בשבעים פנים...

בשבעים פנים

אתה טוען שיהיה ארבע אחוז, זה העניין שלך, אתה רנטגן, בסדר, מותר לך. אני לא רנטגן. אני ניצרתי שלוש פעמים ממקרי רצח שניסו לחסל אותי וזה לא עבד אף פעם, אני לא מאמין. יפה מאוד. זאת אומרת שהיא נדבקה לא בגלל המקרים האלה. אתה יודע למה יצאת?

אתה יודע למה יצאת מהמקרים האלה?

בשביל שתגיע לדרשה פה

ושיהיה לך צ'אנס סוף סוף לחזור בתשובה,

תן לי רגע.

כותב ספר תורה עכשיו, אל תדעת להתפרגל,

רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע.

רגע, אני עדין. לא, אתה לא עדין. עדין מאוד.

אתה מקיים מצווה של כתיבת... מרגיש מולך גם כן בעיה ברורה קודם לפני כן. כן.

ישבתי, נהניתי לשמוע אותו. יצאתי, גם אצלך אין צניעות, יש מרצי

של ילדי, ונורבאז, אני גם אוכל לראות בך. אין שום בעיה.

אני לא יכול לבוא לראות באנשים. אין שום בעיה, אין שום בעיה.

אתה רוצה שאני אענה לך? לא, אני רק אקשיב, סליחה אגב. תודה רבה, תודה רבה.

אז קודם כל, תורתך שעשועי, אין עם זה שום בעיה שעשועי, למה לא?

אם אדם אומר תורתך שעשועי, מקבל עונש.

למה? תורה היא לא שעשועים.

זמירות הילה לחוקיך,

זה לא הולך ככה.

כתוב, צריך להבין מה כתוב.

דבר שני, אתה צריך להבין

שכל מה שכתוב צריך לקיים. לא מחשבותיי מחשבותיכם, הכוונה עליך.

אם אתה חושב שאתה מאמין מאה אחוז כי אתה דבוק בשם מגיל שלוש עשרה, אז תדע שלא מחשבותיי הם מחשבותיך.

אם אתה חושב שזה מספיק. אני גם רוצה צוחק. נכון. אז אומר הקדוש ברוך הוא שזה לא מועיל.

אדם צריך לקיים את התורה כלשונה.

אמרתי קודם כל, את מה שאמרתי תתקיים.

זה שיש עוד 70 פשטים ועוד 70 דרשים וכולי,

זה בסדר, אבל זה לא פוסל.

לך זה לא בסדר, כי אני חייב לחשוב כמוך, ואין, לא, לא. שאין שני אנשים חושבים אותו דבר. לא, לא. הכל פשרות. לא. אתה יורד בהם. אין אחד, אין אחד,

אין אחד,

אין אחד שלא יודע מה מצוות התורה אומרות,

כיוון שיש שולחן ערוך.

זה הקנה מידה שבודק.

מציל נפש אחת בישראל הציל את כל זה. מדברים על מצווה אחת. נכון.

אתה הופך אותנו לרשאים בשנייה, לא מאמינים, לא יודע. לא, לא קשור, לא קשור, לא קשור.

לא קשור.

כל בוקר אני עושה, מי הבוקר עושה חסדים, לא רוצים לדבר על עצמו. מצוין, אתה יכול לעשות.

אתה יכול לעשות.

אתה יכול לעשות, אז מה?

אתה יכול לעשות, אז מה?

אין הוא עשה יותר מבחן ממני.

למה יש נוח איש צדיק בדורותיו?

למה הקדוש ברוך הוא דאג להגיד בדורותיו?

אם הוא הכניס את המילה בדורותיו,

זאת אומרת שאנחנו אמורים להסתכל גם על הדור הזה שמגיעים ולומדים תורה ונהנים ואיך אומרים? ללמוד אותה, לראות אותה, לקבוע בה, לחוש אותה וישבעים פנים לתורה ויש מלא דתיים, פרסלב, בני דשא, שיש שני אחד בשני ואני שואל בבית כנסת חבר'ה אם יש פיקוח נפש

בן אדם חייב עכשיו כסף

פיקוח נפש

ויש שתי תיקים, תיק של ערבי

גוי ותיק של יהודי בשתיהם יש אלף שקל אתה חייב את הכסף מי מי תיקח? מהגוי או מהערבי?

אז הרבה אומרים מהגוי יימח שמו אני אומר לא התורה שאני מבין אני אקח מהיהודי

היהודי אנחנו ערבים זה לזה אנחנו נסתדר מול אבא בשמים הגוי אנחנו לא ערבים אליו.

הגוי זה סיפור אחר אני לא אתן לו פתח לבוא לקדוש ברוך הוא ולדבר אנחנו אמורים להיות אור לגויים אנחנו לא יודעים לעשות את זה

אני מסתכל על התורה קצת מקטע אחר, לא מהלימוד הקשה.

הדור הזה זה משהו אחר, זה הסוף.

משיח בא מאהבת חברים.

זהו, קיבלת את הדרשה, בסדר. כן, זהו, רק אחת. זה הכיוון. אמרת, שטחת לי שאני אדבר, ובסוף לקחת עוד פעם את הדיבור. בסדר. תן לי גם קצת.

אני לא יורה, אני לא יורה. אני לא מעבריינים עותק. אני עם הדתיים.

אני לא יורה באף אחד.

בסדר, אין לי שום בעיה.

עכשיו אני אסביר לך עוד פעם.

הנקודה שאני ואתה צריכים לקיים את התורה לפי שולחן ארוך.

אברהם אבינו היה צדיק יותר מכולנו.

אף על פי כן הוא אמר ארבע מילים לא במקום לקדוש ברוך הוא, הוא העניש את הצאצאים שלו ארבע מאות שנה.

במה אדע כי עירה שנה? אמר לו ידוע תדע כי גר יזרעך ארבע מאות שנה.

אז אם הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים

בצורה כזאת,

אז זה לא מועיל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל.

הוא הציל עולם מלא, לא הציל נפש.

הוא הציל עולם מלא, אברהם אבינו,

ולא הועיל לו על ארבע מילים.

אז זה לא מגן עליי אם אני מציל. נגיד אני אציל אנשים עכשיו בלי סוף,

אבל אני אחלל שבת במלאכה אחת רק.

אני רק עשה מלאכת בורר אחת בשולחן.

זה הכול.

פעם אחת אני אוציא את הבצל מהסלט,

לא מתאים לי לאכול אותו, שמתי אותו בצד.

זה הכול.

חיללתי שבת.

מה עם כל מה שעשיתי מצוות?

מגיע לך שכר,

אבל מגיע לך גם על זה עונש.

אל תערבב.

זה שאנחנו ככה ואני ככה עושה חסדים.

הקדוש ברוך הוא על כל דבר בודק.

אין דבר כזה.

אתה לתת אלף צדקות ואתה חייב למישהו מאה שקל, אז אתה פטור? זה לא שווה. אתה חייב.

חייב הכול.

לכן אדם שאומר אני מאמין,

שלא יחשוב לרגע

שהאמונה שהוא בונה לעצמו והקרבה שלו לאלוקים והאהבה שלו לאלוקים התחסה לו על משהו. מה זה ישמעאל שמע אותם האלה? זוג עם גויים, בחור.

לא תפילה, לא שום דבר, לא נטילת ידיים, לא כלום. בחור, שמע אותם הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא עם כל אחד ואחד מאיתנו. אז מה? לא, אז אני אומר, היום הוא כבר פה למטה, הכי למטה בעולם. נכון. חורים לא תגנוב. נכון. פעם הייתה לך אופציה, היום הכול כבר מצולם. היום כבר אתה גלפת בסופר, אחרי שבוע יקראו לך, יגידו לך,

הוא נותן לנו את זה כבר בכפייה.

בהתחלה אמרנו נעשה ונשמע,

אחר כך כפה עליהם הר כגיגית,

עכשיו אנחנו בכפייה הר כגיגית. הוא יורד למטה, הכול מצולם,

הכול מתועד, בדיקות דנ.איי, מוריד לך אופציות בלי שאתה רוצה. הילדים שלי כבר יגדלו על הרבה פחות אופציות ממה שהיה לך ולי היה לעשות.

הוא כאן, הכול כבר פה,

ואני לא חושב שצריך להשתגע. צריך לראות את נוח איש צדיק בדורותיו. הדור הזה,

צריך להסתכל עליו קצת אחרת,

לא בתוקפנות הזאת, ולא בזה, כי יש נשמות

שמחוברות לקדוש ברוך הוא ברמה שאתה לא יכול להבין אותן בלי תפילה ובלי כלום, אבל מחוברות וכל דקה וכל שנייה.

כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, הוא ברא אותו בלי תפילה.

הוא לא היה צריך את התפילה שלנו בשביל לברוא אותו. כאילו אנחנו מגבילים אותו עם התפילה שלנו.

ובשביל זה הבאתי לך את זה, כי תורתכם שעשועי לי.

ממחשבותיכם לא ממחשבותיי.

זה אחד. אני מבסוט, יש לך תורת, שמע, אם לא הייתה תורה שלנו יכול להיות שזו הייתה חלופה טובה. לא, לא, יש לנו תורה והנה, אז תשמור עליה, אז תשמור עליה, ואנחנו שומרים עליה, וכל אחד בדרך שלו, לא בדרך שלו. שנייה, סליחה, אחד, לא, לא, חבר'ה, שנייה, רק נגיד משהו. כן. במילים אחרות, אחד מוכן לבוא לדרוש פה,

אחד מוכן ללכת לדרוש בערובת סוסים,

וצריך לבוא לערובת סוסים עם קובה ועם נעלב בוקרים. זה לך לא יתאים, כבוד הרב.

אז גם יש שם יהודים, אחים, אנחנו ערבים זה לזה, בכל זאת, המשקל של כל עם ישראל יהיה איתם ביחד.

אז צריך להסתכל גם על זה, להביא את הכיוונים האלה. זהו, ושם אני מתכוון. שמעתי, אבל אין כמה דרכים.

אתה לא יכול להמציא דרך חדשה, יש דרך אחת צלולה,

וכולנו צריכים ללכת באותה דרך. לכי לך בעקבי הצאן וראי את גדיעותייך אל משכנות הרועים, הרועים, אבותינו הקדושים שהלכו, והראו לנו את הדרך. אפשר להעתיק את הדוב הזה,

אנחנו לא יכולים להעתיק את הדור הזה.

אתה לא יכול, אתה יוצא מהאוטו, אתה רואה ביקיני.

נוח, אם היה רואה ביקיני, אולי לא יודע, היה משתגע. אני לא יודע, זה משהו אחר. זו מציאות אחרת, אתה לא בוחר אותה. אין מערות גם חרובים להתחבות בהן היום.

אין גם מציאות כזאת.

מאה אחוז. אז צריך להסתכל על הדור הזה, כמו הוא, ולמעוט את המילה שאמר ודורותיו. יש לנו רמז מהקדוש ברוך הוא.

אנחנו גם בדור הסוף עכשיו. עכשיו תקשיב. פה, משיח כאן, בחדר.

תקשיב. עכשיו הנקודה היא ככה.

אם כל מה שאתה אומר, ושהדור הזה יש לו מגבלות וגם סגירות,

והקדוש ברוך הוא כופה אותנו וכל התיאורים,

הדור הזה יכול להביא משיח.

זאת אומרת, זאת אומרת,

שאנחנו יכולים וראויים,

אבל אנחנו חייבים לשמור על התורה. בלי לשמור על התורה לא נזכה.

רק אם נשמור על התורה. אין ויכוח בכלל. אנחנו לא רק נשמור, לעשות אותה גם.

די, זה מה שביקשתי.

זה ויכוח. זה הכול. מה אם רצה וחלצנו אתה, קצת יש לי שם בעיה. כבר עניתי לך שם, אבל אין שום בעיה. איך ענית לי? אין שום בעיה.

אל תשכחנו לנצח, אל תזניחנו לעד, כי אל מלך קדוש וקדוש אתה. מה יהיה? אבל הוא אמר, לא אוכל להחליף אתכם באומה אחרת. נכון. אז זה איך אנחנו. נכון. זה לא מסתדר. אבל אנחנו יכולים לגרום לעצמנו צרות, כי אנחנו שוכחים אותו, ממילו אנחנו נשכחים,

אפילו שהוא רוצה. תוספי, אסור להגיד את זה.

למה אנחנו אומרים בברכה וחרף אדוני בחים, אומרים את זה בשקט?

אתם אומרים שקט. אומרים בשקט, שלמה לא יבואו מזידים ויגידו. אז למה אנחנו נותנים לגיטימציה שם? אל תשכיחנו לנצח, אל תזניחנו לעד, זה קצת לא בסדר. אמרתי, אין שום בעיה עם זה.

אין שום בעיה עם זה, ולא לכולם יש את הנוסח הזה. יש כאלה שלהם את הנוסח הזה.

אתם עניתי למה לא אומרים את זה.

מה? אז אני לא יכול. לא, תלוי אם אתה ספרדי ואומרים את זה, אתה צריך להגיד את זה. אני לא רגיל להגיד את זה. אני לא רגיל, לא אמרתי את זה. אמרתי, קראתי את זה פעם והבנתי ולא רוצה להגיד את זה. לא אומר את זה. בואו נקצר. תקטע לי אישור לזה, יהיה עוד יותר אחמד.

לא, איך אני אתן לך אישור נגד?

הוא אומר, יש כאלה שלא אומרים את זה. לא, לא יכול. זה אישור של התשובה, ככה. כן. אבל אני אומר לך, בעזרת השם, תשמע, אם תנצל את האמונה שלך בלקיים את מה שכתוב, תאמין לי, אתה יכול להיות אחד המשפיעים הגדולים.

אבל אם תקיים,

אם תקיים, חביבי, אתה יכול להשפיע על אנשים אחרים.

למה? יש לך את זה בפנים, בבריל.

יש לך את זה. אתה יורה, איך אמרת?

יורה. תודה.

בסדר, תודה רבה לכם. מחילה, סליחה, באמת מחילה. אין שום בעיה, אין שום בעיה.

כן,

שאלה נוספת, הבחורצ'יק שם עד הסוף.

אמרו לי פעם, כאילו, שאיזה בן אדם אמר לי שהארי

היה שותה חלב נוכרי,

אז הוא מתיר לאכול חלב נוכרי, כי הוא אומר, אם הארי שתה,

אז גם אני שותה.

מותר בכלל, כאילו, לזה?

הרב מכיר סיפור כזה?

אני לא מכיר סיפור כזה.

אה?

אני לא מכיר סיפור כזה. לא יודע, ככה הבן אדם אמר לי. אולי הוא מתכוון לאריה מגן חיות.

הוא עזר חלב לבייה.

כן.

שותה חלב לבייה, כן. אז אסור להקשיב לו, נכון?

לא שותים חלב נוכרי, מותר.

תודה.

כן, הנה פה.

ישראל, ישראל.

מה קורה,

מואסים,

כשאדם גר בשכונה חילונית שהמעמד הסוציו-אקונומי שלה הוא מהבינוני ומעלה?

שמה?

המעמד הסוציו-אקונומי של השכונה הזאת, שהמעמד שלה הוא בינוני ומעלה,

ורובם לא מעוניינים לשמוע אותך לדבר דברי תורה, או רוצים להתעניין, כי אצלם הכול בסדר, הכול הולך לשורה.

זאת אומרת, יש להם את בית הבית ויש את הפרנסה,

יש ישראל, יש ילדים, הכול בסדר, מתנהג כמו שצריך,

ולכן אתה גם כן לא יכול להגיד להם מה לא בסדר, מה הם לא צריכים בכלל את התורה או המצוות, שהכול בתנאייה כשורה.

ולעומת זאת, הם יכולים להטיח כלפיי,

הנה אתה שומר תורה ובצוות, אתה נשוי,

אבל אין לך ילדים ואין לך פרנסה ושבע, אז הם חיים בוא נאמר בצמצום או לא במעמד כל כך גבוה,

אז מה ניתן לעשות בשבוען כזאת? ומצד שני גם כן... קודם כל, פשוט מאוד, שמי שמקבל,

מי שמקבל

שכר בעולם הזה זה לא מראה שהוא בן העולם הבא

כי אם משלמים לו פה והכל בסדר אז זה חשש גדול

כל זמן שראיתי שרבי פשטנו לא לוקה

ויינו לא מחמיץ

אז רבי עקיבא חשש לריבו

אדרבה, אם טוב להם יותר מדי זה מקום לחשש

אם לך לא כל כך טוב

זה סימן טוב שבין השמיים רוצים לתקן ולהשלים כמה דברים שאתה תתעורר

אז זה דבר אחד. דבר שני, אפשר לתת להם חומרי הסברה

וחומרי הסברה יגיעו אליהם בדרך עקיפה, לא במישרין

ויתכן שהם יתבוננו.

בדרך עקיפה אני עושה את זה, רק יש גם כן בעיה שהרבה מהבתים שם הם גם בתי צמדי קרקע ואני הולך בלילה אבל מצד שני יש לי כמעט לכל אחד כלב וכשאני הולך בשקט

פתאום איזה כלב נובח עליי בהפתעה ואני לא יודע מאיפה זה בא, מוביל אותי

יש אפשרות לתת לדבר שעושה את זה. כן, אבל בכל זאת אני מחלק את החומר בהסברה.

שאלה נוספת באותו עניין,

שגם כן כתוב אוי לרשע ואוהי לשכנו ומצד שני גם כן באבוד, התנא באבוד, אומר שאיני דר אלא במקום תורה

ושלא מלווים לאדם אלא תורה ומצוות, מעשים טובים.

אז אם אני כבר גר בשכונה כזאת שהיא חדשה ורובה ככולה חילונית, גמורה,

האם אני צריך להישאר לדור שם, או שעדיף לי לנסות להשפיע, לחלק חומר הסברה ומצד שני גם כן להעתיק את מקום מגוריי למקום תורה? אם אתה יכול להשפיע,

תשפיע. אם אתה לא יכול ואתה מושפע מהם לרעה, אז ודאי שתעבור.

עדיף לעבור.

אם אתה מושפע גם.

כן.

למה זמן לחשבן את העניין הזה של ביטול תורה, לצאת מהכולל,

את המטרה הזאת של לחזק? אני שאלתי פעם אחד מגדולי ישראל,

לא פעם, לפני חודש,

הרגשתי בפנים שאני רוצה לחזק.

אז שאלתי אותו אם לצאת לחזק יהודים אחרים.

הוא אמר לי להמשיך ללמוד בכולל.

אבל באיזשהו מקום הוא נתן לי להרגיש שמה שאני עושה בכול, יושב ולומד,

זה הזיכוי הרבים הכי גדול שיש.

וזה ודאי. ואם אני אצא לחזק, זה ספק.

זאת אומרת, אין ספק מוציאים את זה ודאי.

לא שאני אומר, אני אומר את זה במילים שלי. אמרתי שגדולי ישראל אמרו במפורש שצריך לצאת ולחזק

בדור הזה שיש את העם הצמא.

כמה זמן?

זה ממש לצאת.

מה שאתה יודע שלא יזיק לך בלימוד ויכול להשפיע על אחרים.

הרב יכול לברך את אחי, הוא בחור בשיבה שקצת חולה. שמו?

יהונתן בן שרה.

יהונתן בן שרה,

רפואה שלמה, בריאות והצלחה.

אמן.

כן.

חיה חגית בת שרה, רפואה שלמה. הרב רוצה להגיד דברים לסיום?

תן לו בבקשה כאן.

אנחנו מודים לכבוד הורינו ורבנו,

לזכאי הרבים,

שהקדוש ברוך הוא יחזק אותו להמשיך להגדיל תורה ולאדירה

בארץ ובעולם.

וזיכוי הרבים יעמוד לרב,

שיראה בעזרת השם כל בנייך לימודי השם,

יזכה לזרע חיה וקיימת, דילה יפסוק ודילה יבטון,

מפתגמי אורייתא.

היות שהילדים הרכים הגיע סעות,

הוא רוצה רק לקבל ברכתו של הרב,

בואו תקבלו ברכתו של הרב.

זה מילדי התלמוד תורה.

תתנוי על הרב, תקבלו ברכה.

ילדים צדיקים.

לקהל הקדוש שנמצאים כאן,

אני רק רוצה לספר בפני הרב

על העניין של הדוגמה האישית

שאדם צריך להשתדל, וככה האדם זוכה,

בזיכוי הרבים.

באחד מהנסיעות,

הסיפור היה לפני כ-15 שנה,

כשהייתי שבת, הייתי כמה ימים בלוס אנג'לס,

ונתבקשתי להגיע שבת לסן דייגו.

והדרכים לשם היו בדרכים,

הרבה ניסים שהיו בדרך

עד שהגעתי.

והנה כשהגעתי אמרו לי שאם לא הייתי מגיע, באותו מקום שהתארחתי לא היה להם מניין.

הם היו תשעה ואני הייתי עשירי.

ביום שבת בבוקר קבעו תפילה מאוחרת.

יצאתי בבוקר,

קמתי מוקדם, הייתי לומד, והתפילה הייתה מאוחרת.

ואז רציתי לראות, קצת להתפעל ממעשה השם והתברך שיש שם באזור.

ובאותו מלון שהתארחתי,

הייתי מתבונן,

איך אני אצא החוצה

להתפעל מדרכי השם

ממעשה השם והתברך שם בסן דייגו?

החלטתי שאם אני יוצא לכמה רגעים,

אני יוצא בלבוש שלי.

לא בלבוש אחר,

אלא עם חליפה וכובע.

והנה, כשאני עומד בחוץ, הולך ליד שפת הנהר,

והנה עוצר מישהו עם רכב

ואומר לי, שבת, שבת שלום.

מסתכל עליו,

והוא עדיין האוטו דלוק.

הוא אומר לי, אני יהודי.

אמרתי לו, אבל

מה ראה אותך לעצור בשבת?

שבת קודש.

דיברתי איתו באנגלית.

אמר לי, ראיתי דמות של יהודי

בלבוש היהודי.

עצרתי, עוררת בי את היהודי שבי.

לכן עצרתי להגיד שבת שלום.

אמרתי לו, אבל שבת ואסור לנסוע.

לאן פניך מועדות?

הוא אומר לי, יש עוד אלפיים קילומטר לאוקולומה.

נסיעה ארוכה.

אמרתי לו, אם עצרת וראית בי דמות יהודית,

אנחנו מתפללים עוד מעט כאן, במקום סמוך.

תבוא ותתפלל איתנו.

רבותיי, היהודי הזה שמר את אותה שבת

ונשאר כל השבת.

זו השתדלות מה שהרב דיבר

על הדמות

שאדם עשה הכול בתמימות

ולא

התבייש מפני עמלקים עליו.

הרב קרייסוויץ, שהרב הזכיר, זכותו תגן עלינו.

הזדמנתי איתו,

נחתתי לילה אחד, הייתי צריך ללון במיאמי,

וחיפשתי להתפלל מעריב,

ואז הזדמנתי למקום ששם זכיתי לדבר עם הרב קרייסוויץ,

ואת עליו השלום.

ולאחר ערבית שדיברנו כאן על הזכות שיש כאן בעיר,

כששמע מכל מה שעבר כאן בעיר,

אמר לי, תראה, אני באתי כאן לטיפולים רפואיים.

ואם תהיה לי הזכות,

אני מוכן לרוץ איתך

בכל העולם

שתקום עיר תורה בפרדס חנה.

לא עבר זמן קצר והרב עליו השלום נפטר.

אנחנו היום פונים,

זכות, כיוון שהרב הזכיר את הרב קרייס בפרדס חנה,

את הזכות שהרב יהיה שותף איתנו כאן,

מוכנים להתבטל כעפר רגליו,

שכאן תקום עיר של תורה.

כאן יהיה מוקד זיכוי הרבים לכל האזור.

זה כל מאוויינו וכל רצוננו

לאפשר להגדיל תורה ולאדירה.

הרב בא אלינו ברכה גדולה

שהרב הביא יחד עימו,

ומבקשים את זכות העשייה להמשך

להגדיל תורה ולאדירה.

כל מה שיידרש מאיתנו יומם ולילה

לא ישבוטו לעשות רצונו להתברך.

ברוכים הבאים, כבוד הרב.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.