מת בתוך כספת ב

- - - לא מוגה! - - - 

פעם הייתה אספה, ככה הזמינו את העורכי הדין וישבו.

איזה דיון חשוב. אז המלצר שם היה לצג קצת. הוא לא היה את אלה עם העניבות, וזה, וזה,

הוא אמר שהוא יביא להם עוגה והוא חילק אותה לאחת עשרה פרוסות.

הם עשר, עשרה אנשים, הוא חילק לאחת עשרה. אז כל אחד לקח לו לתוך הצלוחית וזה, שם לו עוגה,

אבל נשארה אחת באמצע, וזו לא הייתה עוגה סתם, זו העוגה היקרה משהו משהו. עכשיו כולם אכלו וכל אחד מסתכל על האיש נשארה, אבל מי יכול לקחת דבר כזה?

מי יכול לקחת? זה לא נעים, הרי תמיד אומרים, אל תיקח את האחרון, תשאיר תמיד, אף פעם אל תיקח את האחרון.

מה הוא עשה?

הוא הלך כיבת האור, ופתאום שמעו,

הוא הדליק את האור, מה ראו? ראו שבן אדם אחד תקע את המזלג בתוך העוגה,

ותשעה תקעו לו ביד את המזלג.

שיש אור, כולם תרבותיים, שנהיה חושך בהמות.

אז מי זה מלך אמיתי?

מי שמושל בעצמו ויכול לנתק מעליו את כל התאוות.

אדם כזה זה מלך, אדם כזה קדוש ופרוש,

אבל כל השאר שאינם יכולים הם עבדי התאוות,

עבדים לתאוות.

בתורה נכתב

הלשון נדר ונזירות שלושים פעמים בפרשה,

כי סתם נזירות

זה שלושים.

גם נזיר יהיה,

לשם יהיה, זה שלושים.

וכך כתב בעל הטורים.

כן כתב, ולכאורה,

יום שלושים כשאדם גומר את נזירותו,

אז ראוי לכרות אותו קדוש.

למה?

כי הוא משתוקק הרבה לשתות יין,

וכובש את רצונו,

קדוש הוא.

זאת אומרת, זה שהוא פורש מן התאוות שלו,

בזה הוא נהיה קדוש.

נזיר ממה? נזיר מיין.

אבל ביום ראשון

התשוקה עדיין לא מרובה לשתות,

והוא לא צריך להיקרא קדוש, לכאורה.

לכן נכתב שלושים פעמים.

למה נכתב שלושים פעמים?

כנגד שלושים יום,

כי אחרי שגמר את הנזירות של שלושים יום,

נתעלו כל הימים בקדושה האחרונה של יום השלישים.

זאת אומרת,

מתי שהוא סיים,

אז כל יום מצטרף לו עוד יום, ובגמר השלושים יום

כולם הפכו להיות כיום שלושים בקדושה אחת.

עוד כתב בעל הטורים שם, וזה לשונו,

לומר לך שאם תשרה עליו שכינה מחמת נזירו,

אז קדוש יהיה.

זאת אומרת,

אחרי שהוא גמר את הנזירות, ייתכן שתשרה עליו השכינה מחמת הנזירות.

מפה אנחנו רואים

מה גודל הכבוד שזוכה נזיר.

נכתבה עליו פרשה שלמה להודיע כי בכל השלושים יום

חלה עליו קדושה עליונה של יום שלושים שהוא הקשה ביותר.

והודיע הכתוב עוד שראוי שתשרה עליו שכינה.

ונשאלת השאלה,

מה הרעש הגדול הזה,

אדם כי יפליא,

אדם, איש או אישה כי יפליא לנדור נדר,

מה פה הפלא?

אלא רוב העולם הולכים אחר תאוותם,

ודבר פלא הוא לשבור את התאווה.

וכך כתב החכם

הרב אברהם אבן עזרא,

זיכרונו לברכה.

דע

כי כל בני האדם עבדי התאוות

והמלך באמת,

שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו,

כלשהו חופשי מן התאוות.

אז מי זה מלך אמיתי?

מי שמושל

בעצמו ויכול לנתק מעליו את כל התאוות.

אדם כזה זה מלך.

אדם כזה קדוש ופרוש.

אבל כל השאר שאינם יכולים הם עבדי התאוות.

עבדים לתאוות.

הביטו וראו את הרעש הגדול שהרעישה תורה

על מי שנבדל מן היין רק שלושים יום.

ולמה עשה זאת? כי היין מאבד את הדעת.

וכן בא אבן עזרא מפורש

והנה לא עשה רק שמירה שלא לבלבל הדעת משכרות.

הוא כבר שכרו כל כך מרובה אפילו רק על שלושים יום.

אז מי שעמל לצאת מתרדמה של שטות,

תרדמה של שטות,

זה יותר מצוי משכרות.

כי כאשר יפוג היין ישוב לדעתו.

אבל תרדמה של שטות שאדם נטבע בה באבן מצולה כל ימיו.

מי שמייגע את עצמו להימלט ממנה ולהיפוך,

לא עורר את דעתו לחשום מחשבות, להשכיל להיטיב כמה פעמים שלושים.

היש קץ לכבודו וגודלו לפי חשבון הנזיר שכתבנו?

כי קדושת יום שישים תקדש כפלי כפליים כל ימי השלושים הראשונים.

וכן האחרונים.

בכל שכן האחרונים.

ולפי חשבון זה עוד להשתומם.

מה אמרנו?

אמרנו שאם בן אדם

מבין את הגנאי של השכרות,

כדי לא להתבזות

ולא להגיע למצב של שכרות,

שאז נכנס יין יצא סוד.

ואדם אומר בעצם מה שיש לו בפנים,

רק לפני היין זה היה מכוסה.

כשהיין פותח את הכול, אז הוא אומר בדיוק מיהו ומה הוא חושב.

אז לכן,

אם אדם רק נזהר מהבושות, כמו שאומרים, ממה שעלול להיות משכרות, שלושים יום רק,

הוא כבר נקרא קדוש וראוי להשראת שכינה,

ונקרא כמו כהן גדול.

אדם שנמצא בתרדמת של שטות,

כל החיים שלו,

הוא בכלל לא מתעורר לעבודת הבורא, שום דבר לא לתכליתו,

חי את יומו בתרדמת של שטות.

אין הגדרה יותר טובה מזאת, תרדמת של שטות.

אם בן אדם יכול לעורר את עצמו מתרדמת השטות,

הרי זה לאין ערוך, הוא יותר קדוש,

יותר ראוי להשראת שכינה,

ולכל המעלות שאמרנו בנזיר.

כי נזיר זה רק שלושים יום.

מתרדמת שטות זה כל החיים.

אז אם על שלושים יום אתה קדוש,

שישים יום כמה?

ושלושה חודשים בתוכנית דיבור ללמוד תורה?

יוא חביבי!

אז לצאת מתרדמת של שטות,

אין לזה שיעור, כמה אתה זוכה.

גם ביין,

גם אם אתה משתכר,

אז אתה הולך לישון ואתה קם בסוף מפוכח.

זאת אומרת, זה לא קבוע שאתה שיכור, רק אם תיקח עוד פעם.

אבל תרדמת של שטות, אתה באותו מצב כל הזמן.

אז המצב יותר גרוע.

אז מפה התורה ולמת אותנו כשאדם מתעורר

ופורש מהתאוות.

הרי מה זה שתייה?

זה שכרות לרגע ככה. הנה, עכשיו מתו ארבעה פלסטינים פה ליד, בים המלח.

מצאו אצליהם אלכוהול ווודקה, עכשיו תאונה עם אוטובוס.

אז כל ארבעה התרסקו, מתו.

נו, וודקה של כמה שלוקים,

ונוסעים קצת מהר,

ולא שמים לב,

ועולים למעלה,

או יורדים למטה, תלוי.

מכל מקום,

אדם צריך להבין,

השתייה זה רק תאווה של זמן קצר.

אבל היא יהרת אסון.

למה היא יכולה לעשות דברים איומים ונוראים?

מכל מקום אנחנו רואים מה אמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

הרועה סוטה בקלקולה,

יזיר עצמו מן היין.

הרועה סוטה בקלקולה, תקשיבו טוב.

יש אישה שסטתה מעל בעלה.

זאת אומרת, היא נחשדת,

היא הסתודדה עם מישהו.

בעלה אמר לה לא לדבר עם פלוני,

ואחר כך ראה שהיא יצאה מאיזשהו מקום איתו.

אז הוא הבין שהיה פה

איזה קשר.

אישה כזאת היא חשודה.

אז צריכים לבדוק אותה במים המעררים וכו' וכו'.

בכל אופן, הרואה סוטה בקלקולה.

היו מוציאים אותה

מיד בית המקדש,

והיו שם עושים לה טקס מיוחד וכו' וכו'. ביזיון גדול בשביל להצילה, שהיא תודה ולא תמות.

אבל מכל מקום הרואה סוטה בקלקולה.

מה אומרים חכמים? יזיר עצמו מן היין.

מה זה יזיר עצמו מן היין? על מי מדברים?

על שיכור קבוע? לא.

אומרים יזיר עצמו מן היין, כל הרואה סוטה בקלקולה.

אפילו משה רבנו,

אפילו אהרן הכהן,

הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין.

מה הוראו לנו חכמים בזה?

העיקר הנדרש מאיתנו זה לקבל עול מצוות.

הפירוש הוא להיות

ירא חטא.

מה זה ירא חטא?

להתרחק שבעים שערים מן החטא.

אתם שומעים?

יש חטא,

תתרחק.

תתרחק, כמה להתרחק?

שבעים שערים תתרחק.

אל תתקרב כלל-כלל לחטא.

זה כמו מגנט.

ברגע שתהיה קרוב,

אתה עלול להיתפס.

שלא תבוא לידי עבירה.

מה זה לידי עבירה?

היא תתפוס אותך ביד לידי עבירה.

שלא תבוא לידי עבירה. לא לידה רק, היא תתפוס אותך ביד.

לכן הרואה סוטה בקלקולה, כשהוא רואה את החטא,

צריך להזיר עצמו מן היין.

ונשאלת השאלה, מי שאינו רואה סוטה לא צריך להזיר את עצמו מן היין.

מה?

רק מי שרואה סוטה בקלקולה.

הלא בלאו הכי היין משחית את הדעת,

אלא הכוונה לייעץ לאדם שתהיה כוונתו בנזירות,

להיות בורח מן העבירה,

שבעים שערים.

פירוש לא לשתות בכלל.

יזיר עצמו מן היין,

פירושו יהיה נזיר.

ועל ידי זה הוא מתנתק מן היין בכלל.

למה?

פן יימשך וישתה הרבה ויבוא לידי עבירות.

והקדושה יותר גדולה זה שירגיל את עצמו להיות ירא חטא.

היינו קבלת עול המצוות,

שזה בא אחרי קבלת מלכות שמיים בשלמות.

אז אדם, כשמקבל עליו עול מלכות שמיים,

מיד אחרי זה הוא צריך לקבל עליו את עול המצוות,

לקיים אותן בדקדוק.

ולימדה אותנו התורה לחשוב תמיד איך להתרחק מן החטא

ולהתעלות

בקדושה יותר מסתם נזיר.

אפילו שבסתם נזיר זה גם כן,

כמו שלמדנו,

שהנזיר נקרא קדוש.

עכשיו נבין את הגודל העניין של מי שלומד מוסר.

לדוגמה, כל ספר מסילת ישרים זה מה השם שואל מעמך כי אם לי יראה.

כל הספר מתייסד על זה ועל ברייתא דרבי פנאס בן יאיר,

ומשם רואים איך אדם יכול לעלות במדרגות עד רוח הקודש.

אני מעביר עכשיו בהרצאות מדי פעם, כל פעם קטע, שיעור, שיעור, שיעור, שיעור, עד שנסיים בעזרת השם את המסילת ישרים.

אבל זה משהו מדהים, אדם רואה את זה,

אמרו שהגאון מווילנה קרא את כל הספר כולו,

וכשקרא את כל הספר כולו,

אמר שאם הוא היה חי בזמן שהיה רמחל זכר צדיק וברכה,

היה קורא אותו מורו וריבו והיה הולך רגלי להקביל את פניו.

והגאון מווילנה לפני שהיה יוצא לרחוב היה קורא 13 פעמים שער הזהירות

לפני שהיה יורד לרחוב.

והגאון היה מלאך.

הוא אמר שכל מסילת ישרים אין מילה אחת מיותרת.

הוא אמר רק יש מקום אחת שהוא מצא אות אחת מיותרת

בכל הספר.

הגאה של ספר תורה.

מדהים.

אז אם מעיד הגאון מווילנה על זה,

ואם הרמחל אמר את זה, איך מגיעים,

אז ודאי שהוא הגיע.

למה? הוא היה אומר.

הוא היה אומר. ככה כתוב במשנה. מה זה הוא היה אומר?

הוא קודם היה, ואחר כך הוא אומר.

הוא היה אומר.

אם הוא לא היה, מה אתה אומר?

מי שלא היה ככה ולא יודע ולא עבר את זה, מאיפה הוא יכול להגיד כזה דבר?

איך אתה יכול להגיד איך מגיעים לרועה קודש אם לא עברת את זה? אתה יכול להגיע.

מה, אתה מוכר לאנשים מה שאתה לא יודע?

אלא מאי?

כמה אנחנו צריכים להבין את העסק של המוסר.

כמה צריך לחשוב ולהתבונן כראוי עד

שירגיש את פחד הדין הגדול,

ובפרט להיות ירא חטא.

כמה פרשיות נזיר יש בזה לפי חשבון המבואר

למעלה אשרי חלקו.

ואנחנו בשיעורים שנתנו בבית כנסת בשכונה אצלנו בבני ברק,

החלטנו להיות נזירים.

אז תקופה מסוימת,

חלק גדול, עשרות עשרות אנשים,

קיבלו על עצמם להיות נזירים.

אז מה ביקשתי מהם?

ביקשתי מהם, וגם אני עשיתי כך,

לאכול רק כל חמש שעות,

ולשתות ולאכול ביחד תמיד.

ומהחמש שעות

עד החמש שעות הבאות

אין לשתות ולאכול או לנשנש כלום.

אכלת, שתית, שלום. מכאן, בעוד חמש שעות,

שקט.

לא מכניסים לבטן כלום.

לא אכילה ולא שתייה.

יעברו חמש שעות, תאכל כמה שאתה צריך.

גמרת, סגרת עם ברכת המזון,

להתראות בעוד חמש שעות.

שהתאווה לא תשלוט באדם.

מה התאווה עושה? כל הזמן מנשנש, לוקח,

תביא זה, תביא זה, תביא זה,

שם לידו זה,

מכניס זה סוכריה, מסטיק, זה פה. העיקר כל הזמן,

תאווה, תאווה, תאווה, תאווה, תאווה. זה לא נצרך.

זה רק תאווה.

יצר הרע רוצה לשעבד את הבן אדם.

אבל בן אדם יודע, אני מנותק.

היו לי הרצאות.

גמרנו. אם אכלתי ארוחת ערב,

עד למחרת, אני לא יכול לאכול שום דבר, לא לשתות.

דבר שלוש שעות, לא שותה.

למה?

החלטנו, נזירות.

חבל על הזמן.

עשה את זה נהג משאית,

שבשבילו זה בחום, אתם יודעים, ולהעמיס, ועמד בזה.

משהו מדהים.

אבל בן אדם מרגיש שהוא לא עבד.

הוא בן חורין, שהוא מחליט משהו, וחלקים.

עכשיו החלטנו קבוצה של אנשים שאנחנו מתפללים בנץ.

אז מתפללים בנץ,

למרות שהולכים לישון באחת-שתיים בלילה,

ואחרי זה מתחיל יום, הרווחת יום גדול.

הנה היום קמנו בנץ,

מיד אחרי זה הלכנו לים המלח,

עשינו שם טבילה כמו שצריך,

חזרנו,

התקלחנו,

ארוחת בוקר, שיעור תורה, חיים טובים.

כשקמים מוקדם, יש לך עולם ומלואו.

אבל יש אנשים סוחטים את השינה.

אפילו שר השינה רוצה לחזור למעלה, לא נותנים לו. תשער, תשער.

מרדימים את שר השינה. במקום שהוא ירדימו אותך, מרדימים אותו.

בשביל מה צריך את זה? סתם תאוות, תאוות שינה,

תאוות אכילה, כל מיני תאוות. סתם.

סתם. תעשה מה שנכון.

תעשה מה שנכון וזהו.

ובכן, צריך להתלמד מוסר בהשכלה יתרה עד שיהיה לאדם פחד של יום הדין

וירגיש שהוא דואג לאחריתו באמת.

וגם להרגיל עצמו להסב כל דבר לשם שמיים.

ואז, יכתבו עליו בשמיים כמה פרשיות של נזיר.

יגידו לו, אתה היית נזיר.

אתה היזרת עצמך מן התאוות האלה והאלה והאלה והאלה והאלה והאלה. פרשת נזיר.

חכמים שאלו,

למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה?

לומר לך שכל הרואה סוטה וקלקולה יזהיר.

עצמם מנהיין.

והאמת,

מסתבר ששתי הפרשיות האלה היו צריכות להיות רחוקות זו מזו,

כיוון שהאישים שמדובר עליהם רחוקים מן הקצה אל הקצה.

מצד אחד הסוטה עומדת

בצד של הגנות והשחתה,

והיא גורמת לחילול שם שמיים על ידה,

שבגללה הכהן הגדול מוחק

הכהן מוחק בגללה את השם הקדוש והנורא,

בשעה שהוא בא לברר את עניינה.

מצד שני הנזיר בכלל נמצא ברומא, מעלה נשגבה,

עד שהתורה קוראה לו בשם קדוש,

ואמרה עליו נזר אלוהיו על ראשו.

אם כן, למה נסמכו?

הן לא צריכות להיות קרובות זו לזו?

אבל חכמים, תשימו לב, מגלים לנו סודות גדולים.

למה הן נסמכו קרובות אחת לשנייה בתורה?

לחשוף לנו מה מתחולל בנפשנו ובקרבנו.

לומר לך,

כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.

מהטבע של האדם, כשהוא רואה גנות בחברו,

מיד הוא מתנשא עליו ואומר, אשראי שאין בי מהמידות הרעות שלו.

ישר הוא קודם כל מרגיע את עצמו שהוא בכלל לא דומה לזה עכשיו שנתפס בכלכלתו.

אבל לא זו הדרך, אומרים חכמים.

אומרים דווקא, רואה סוטה בקלקולה לא יתנשא מעליה. גם הוא צריך לברוח עכשיו רחוק, רחוק, רחוק,

שיבדוק אם אין בו שמץ מן המידה המגונה.

ולכן אמרו חכמים, כל הפוסל במומו פוסל.

זאת אומרת,

כל הפוסל, מה פירוש?

הוא ראה מום בחברו,

והוא מתנשא ופוסל את המום.

אמרו לנו חכמים, הלו,

אם אתה פוסל, אז במום שלך אתה פוסל.

זאת אומרת, אתה בעל מום בדיוק כמוהו.

אם ראית אדם מחלל שבת, נגיד יצא לנו חלילה לראות

חילול שבת.

למה זה עבר לידינו?

למה אנחנו צריכים לראות דבר כזה?

כדי שנבדוק בעצמנו,

אולי יש לנו גם אחוז מסוים, אם לא של חילול שבת,

אז של זלזול בשבת.

ואם בדק בעצמו ומצא שכן יש לו איזה זלזול, משהו, נגיד הוא מקבל שבת, תמיד מאוחר.

ברגע האחרון, זה זלזול בכבוד שבת?

כי צריך להתרחק מהאיסור, צריך להתכונן לקראת שבת.

אז אם בן אדם, דוגמה בקטע הזה, מזלזל,

עכשיו חייב אדם כזה לטבוע את עצמו על הזלזול הזה יותר ממחלל שבת בפרהסיה.

למה הוא צריך לטבוע את עצמו יותר ממחלל שבת בפרהסיה?

כיוון שהוא, יש לו 99% של שמירת שבת.

חסר לו מה?

רק אחוז אחד.

ואף על פי כן,

לא היה כוח ב-99% שהוא מקיים את השבת ומכבד אותה כדי לתקן את הזלזול של האחוז אחד.

אז אם 99% של קדושה לא הביאו אותך לעוד אחוז אחד,

יש עליך תביעה הרבה יותר גדולה ממי שאין לו אפילו אחוז אחד בשמירת שבת.

כאילו, אם הגעת כבר עד כאן, מה הבעיה? עוד טיפונת של הטיפונת.

אז זאת אומרת, התביעה עליו היא יותר גדולה.

לכן אמרו החכמים, תמיד אתה רואה איזה משהו,

מראים לך איזה משהו,

אל תמהר לדון טעות ולהגיד, וואי וואי וואי, תראה איזה אנשים זה. לא, תבדוק את עצמך לפני למה בשמיים בודקים אותך.

איך אתה מדבר, ואיך אתה זה, וישפטו אותך לפי המילים שלך.

לפי מה שאתה דנת אחרים, ככה ידונו אותך.

לכן מי שמוסר את דינו של חברו לשמיים,

בודקים קודם כל בפנקסיו.

יש אחד בא ואומר, פלוני עשה לי ועשה לי ועשה לי.

מגיע לו ככה וככה, מוסר דינו לשמיים.

שבשמיים יטפלו בו, ישלמו לו, ייתנו לו, ובואו.

אמרו לי, הגיע מברק דחוף.

מישהו היה את המברק?

פלוני אלמוני.

מה דחוף כל כך עכשיו לעשות משפט מיידי על הבוקר?

בואו נבדוק מי זה הבן אדם בעצמו.

פותחים את התיק שלו על הפנים, יותר גרוע מהו.

אז דנים אותו קודם.

אז אדם צריך להיזהר.

כל הפוסל במומו פוסל.

אמרו החכמים, רואה, סוטה בקלקולה,

אל תגיד, ראית איזה אישה? בושה, בושה, איזה בושה.

תבדוק את עצמך, מותיק. רוץ מהר,

סלק את כל בקבוקי היין מהבית מהר, וכולי וכולי. למה אתה עלול להגיע לזה גם?

כי היין משקר, מביא לקלות ראש ומביא לידי ערווה.

אז תיזהר. לך, לך, לך, לך, אל תדבר עליה. לך, סלק את היין מאצלך קודם. קודם, קודם, קודם, קודם.

‫בפרשה הזאת של הנזיר מוזכרות כמה מעלות.

כן?

בעניינים חשובים ועמוקים.

אנשים חושבים שזה מדובר רק על נזיר ויין וכולי.

והוא לא יודע שעניין הנזיר כולל בתוכו כמה וכמה פרטי עניינים.

איש

או אישה

כי יפלי לנדור נדר נזיר להזיר להשם.

כתב האיבן עזרא יפריש או יעשה דבר פלא,

כי רוב העולם

הולכים אחר תאוותם.

האיבן עזרא יודע בדיוק מי אנחנו.

אז הוא אומר,

רוב בני האדם בעולם הולכים אחר תאוותם. זאת אומרת,

התאווה דגה אותם ומושכת אותם אחריה, והם עבדים שלה, עבדים נרצעים.

הוא מבוער את כוונתו, זיכרונו לברכה,

שכל ההתפעלות שמצאנו בנזיר,

שהחשיבה אותו התורה הקדושה והגדירה מעלתו כמעלת כהן גדול,

זה לאו דווקא בנזיר,

אלא מה הסיבה של הדבר?

כיוון שנזיר עושה דבר פלא.

מה הפלא?

מפריש עצמו מתאוותו בזמן שרוב העולם הולכים אחר תאוותם.

סתם דוגמה ניתן עכשיו, אנחנו נמצאים פה במלון, ויש אוכל טוב וטעים,

ומגישים הרבה הרבה סוגי מאכלים וסלטים והכול.

נו,

כמה אנשים יכולים להזהיר את עצמם, להגיד, זה טעים מאוד, אני לא אוכל. זה מאוד מאוד טעים, אני לא אוכל.

זה כולם אוכלים, אני לא אוכל.

זה ככה, ככה, הוא ייקח מציות, הוא יאכל.

כמה אנשים מסוגלים לעשות את זה? טוב, נגיד ארוחה הלך לך.

שלוש ארוחות.

שבוע?

חודש?

שנה?

כמה אנשים יכולים להזיר את עצמם?

לפניהם הכל נמצא,

רק לשלוח את היד, והופ, הטעבה בפנים.

כמה אנשים יכולים לנתק את עצמם?

כמה אנשים יכולים לנתק את עצמם מסיגריות?

טעבה.

טעבה.

טעבה.

מעלה עשן כלשהו.

כל הזמן, מעלה עשן.

נו,

מה זה?

טעבה.

כמה אנשים?

כמה אנשים יכולים לשלוט בעצמם?

אומר האבן עזרא, בן אדם, הוא עבד,

לתאוות שלו.

לכן התורה מתפעלת ואומרת, איש או אישה

זה פלא,

כי יפליא, יפליא.

פלא.

מה פלא?

שלושים יום הוא מסתלק מיין.

פלא.

כמו כהן גדול, קדוש,

שכינה על ראשו, פי כמה מעלות.

מה?

טעבה אחת.

סתם ככה זה מגונה.

לשתות יין על מנת להשתכר.

פלא.

בא בשעה שמתחזק,

אז בוחר בדרך כלל בן אדם להתחזק בדברים שגם אחרים מתחזקים.

נגיד אנשים מתחזקים בתפילה, אז גם הוא מחליט שהוא מתחזק בתפילה.

אנשים מחליטים להתחזק ברכת המזון,

גם הוא ברכת המזון.

אבל כמה אנשים מתחזקים במקום שכל העולם רפויים בו.

כמה אנשים.

הקושי הגדול שבעבודה הוא להפריש את עצמו ולהתחזק בעניינים שבני אדם מתרשלים בהם.

וזה דבר פלא.

מפני שרוב בני אדם הולכים אחרי התאוות.

ומעט הכל העושה דבר פלא ושובר את תאוותיו נעשה קדוש בקדושת נזיר וכהן גדול.

כי בני אדם הולכים בטבע אחרי ההרגלים שלהם וההרגלים של חבריהם.

אז זאת אומרת אדם שעומד כנגד הזרם השוטף של רוב בני האדם ופורש מתאוותו זוכה לסיעתא דשמיא וגדולה מעלתו בעיני הקדוש ברוך הוא עד הגיעו למדרגת כהן גדול שהיא המדרגה העליונה ביותר.

יוצא יהודים יקרים, אם יש למישהו תלונות

למה הוא נולד ישראלי

ולא נולד לוי

ולא נולד כהן

אז שיהיה לו ברור שהוא יכול להיות יותר גבוה מכהן

הוא יכול להיות כהן גדול

מה הוא צריך לעשות בשביל להיות כהן גדול? לבוא בגלגול ולהיוולד לכהן? לא.

הוא צריך לזרוק את היין מהבית

ואם הוא לא שותה שלושים יום הוא כמו כהן גדול

טוב או לא טוב?

וזה רק טעמה אחת

ואם זה שתיים

ואם זה שלוש ואם זה ארבעה דברים

ואם זה לא חודש

אלא חודשיים ואם זה שנה ושנתיים

ואם הוא פרוש מה המעלה שלו

ואם הוא מתעורר ומתרדם את השטות

יא חביבי

כהן גדול עם כל המעלות של כהן גדול

וחשוב ונרצה אצל הקדוש ברוך הוא ככהן גדול

אתם יודעים כהן גדול

היה לו פתחון פה אצל הקדוש ברוך הוא

לבקש בשם כל ישראל.

אתה יכול לזכות לדבר כזה.

במה?

שאתה פורש מתאוות.

דבר נוסף שאנחנו רואים,

שלא הנזיר מקבל את המעלה רק בתום הנזירות,

אלא מיד עם קבלת הנזירות הוא זוכה שנקרא קדוש.

כבר זוכה לחזר מהשם יתברך ברגע שמתחיל.

והעיקר זה להתגבר על התאוות

בדברים שרוב בני האדם אינם נזרים בהם.

לדוגמה,

אדם שמנתק את עצמו מהשירים והמוזיקה

המותרים, אני מדבר עכשיו,

הם זמרים כשרים,

אשרה ואשרי חלקו.

אמנם הוא לא עושה שום טובה,

כי יש גזירת החורבן, וזה הלכה.

אבל כיוון שהרבה אנשים לא פורשים מזה,

והוא פורש מזה,

נוטל שכר כנגד כולם, ויש לו מעלה גדולה.

הוא מזהיר את עצמו מהמוזיקה.

יין זה מותר גם כן.

יין מותר.

לא להשתכר, אבל יין מותר.

ומזהיר עצמו מן היין מה זוכה?

פה,

מוזיקה זה מותר, אבל בזמנים שמותר, בשעת מצווה,

ועל ידי זמרים הגונים ומלחינים הגונים וכולי.

אבל אם בן אדם יש לו גם גזירת החורבן וזה אסור, ואם זה עוד זמרים פסולים שמחטיא רבים, עוד יותר גרוע,

ואחרים נגיד מזלזלים,

והוא שומר,

זה מה שאנחנו מדברים עכשיו.

שבן אדם הזה יש לו מעלה גדולה של נזיר.

כי העולם כאילו מלגלג ועושה בהרמת ראש ובגאון נגד ההלכה,

והוא מרחיק עצמו מהם.

אצל הקדוש ברוך הוא נחשב ככהן גדול.

אצל הקדוש ברוך הוא הוא נזיר.

הוא קדוש.

הוא פרוש.

וכל המוזיקה הזאת, במקום של איסור,

זה חטא.

והוא מזיר את עצמו מן החטא.

כמו הרועה סוטה בקלקולה,

הזיר עצמו מן היין.

למה הזיר את עצמו מן היין?

יין מותר לשתות, מה אתה מתנפל על היין? כן, אבל היין עלול להביא אותך.

אבל מה זה קשור אליי?

לא.

אם אתה ראית כבר חטא למה זה הביא אנשים אחרים,

אתה צריך להתרחק עוד 70 שערים.

אם אתה רואה את כלי הראש וכלי הדעת,

שקוראים לזה היתר,

ועושים עבירות עם זה,

אתה צריך להתרחק עוד יותר.

בשום אופן. להיות סטרילי לגמרי מלשמוע ולהקשיב וכולי.

זאת אומרת, אתה תקנה לך מעלה של נזיר.

מעלה של קדוש.

אומר הגאון מווילנה, תשמעו דבר מדהים.

ועד יום מותו צריך האדם להתייסר.

אתם שומעים?

אדם לא בא פה לעולם להיענות ולבלות.

הוא אומר, הגאון מווילנה, שעד יום המוות

אדם צריך להתייסר.

מה זה להתייסר?

אומר, לא בתעניות ולא בסיגופים.

במה צריך להתייסר?

ברסן פיו ותאוותו.

שני דברים צריך להתייסר.

לסתום את הפה

ותאוות.

אז זה לסתום את הפה, תרתי.

לסתום את הפה מלדבר דברי הבל ולשון הרע ודיבה,

ולסתום את הפה מלהכניס תאוות.

אבל לא רק הפה, גם תאוות אחרות.

בזה צריך להתייסר.

כי זה ייסורים של האדם, הוא רוצה לחיות כמו בהמה.

בן אדם, לצערנו הרב, רוצה לחיות כמו בהמה.

שהכל מותר, בלי הגבלות, בלי מעצורים, בלי שום דבר.

אומר הגאון מבינה, לא מותק, אנחנו באנו לעולם הזה בשביל לצאת מפה קדושים.

כי קדוש אני, אומר הקדוש ברוך הוא.

אז אנחנו צריכים להתייסר.

מה האיסורים?

האיסורים האלה הם חיוביים.

כי כמה שאתה נמנע מתאוות, אתה חי יותר טוב. אתה מלך.

אתה לא מוגבל. אתה אומר, יואו, אין זה, יואו, מה אתה אומר, אין?

מה נעשה?

מה נעשה?

אל תעשה כלום.

תהיה נוטרל, לא צריך שום תאוות.

גם אם יש לחם ומים, טוב מאוד, מה אתה רוצה?

הרי אחרי סנטימטר אחד בחיך, הכל אותו דבר.

אם אתה אוכל סברינה

או בטטה,

זה בדיוק אותו דבר.

מתי?

אחרי הסנטים, שזה עבר את הטעם.

אחרי זה יורד, זה רק ממלא פול בפנים,

עושה גז, אם יוצא.

אבל את כל התשלום שאתה משלם וכל העבודה,

זה על הסנטימטר בחיך ששם טועמים את הטעם. זה הכל.

קוראים לזה תאווה?

על זה אתה עובד יומם ולילה ומשלם תבין ותקילין.

אבל אם מילאת את הבטן, מה זה משנה?

אתה טועם תמיד את הדלק לפני שאתה מלא את המכונית? לא, העיקר שיהיה מלא וייסע.

אם אתה מלא את הבטן והגוף נוסע, מה אכפת לך מה מילאת?

איזה אוקטן?

אוקטן 20. מה זה משנה, עקר נוסע?

דיזל, סולר, מה זה משנה?

נוסעים, העיקר נוסעים.

לא, אני רוצה לבחון את האוקטן.

הוא רוצה, הוא אנין טעם, הוא רוצה לטעום.

למה הקדוש ברוך הוא עשה איתם הטעם? בשביל להתעיין?

בשביל שתדע לברך טוב.

בשביל הברכה, לא בשביל הטעם. בשביל להתקדש.

בבקשה.

אם זה בשביל זה והברכה באמת תשתנה בין מנגו לבטטה,

אז באמת זה היה כדאי.

אבל אם זה לא השתנה,

אז זה בעיה, נשאר רק הטבע.

שנותנים את ההופעות שלהם במעורב.

כן. איך זה עובד כשזה משפיע על אדם כמו אכנאי? איך זה?

עריות, אתה יודע מה זה עריות?

זה הכל, אתה רואה, סוטה בקלקולה,

יזהיר עצמו מן היין.

להישאר במקום שנמצאת סוטה,

ודאי שאסור.

אפילו כשאתה כבר בבית,

ובמקרר יש לך יין,

אומרים לך תוציא את היין, תשמע, תרחיק את עצמך מן היין. איפה היא ואיפה אתה?

אם אתה נמצא במקום העבירה,

ששעירים ירקדו שם,

ויש איסור עריות ממש, מחטאת הרבים, חילול השם והכול,

מה זה אכנאי?

אכנאי זה קטן.

זה מאורת צפעונים.

גם הריקודים הם כמו נחשים.

אתה מבין? גם הזמר נחש.

בעיה?

ובכן,

רואים מפה

את הדבר הזה עד כמה צריך האדם להיזהר, נכון?

עכשיו,

פעם

נאמר

לאיש צדיק הוא בעל מוסר גדול.

פעם נאמר

לאיש צדיק הוא בעל מוסר גדול. זאת אומרת, אדם נקי, נקי, נקי.

איש צדיק

הוא בעל מוסר גדול, לא שמעביר מוסר רק לאחרים,

הוא בעצמו בעל מוסר גדול, כן?

היה זה בזמן של יום טוב.

ניגש אליו מישהו ואמר לו,

מדוע אתה לא שותה מעט יין שרף?

כדי לשמוח עם כל ש...

הרבים

הוא ראה שהוא לא שותה כולם, לחיים לחיים, לחיים לחיים, לחיים לחיים

והוא רואה שהוא לא שותה, שאל אותו למה אתה לא שותה קצת יין שרף,

לא הרבה, קצת יין שרף עם הרבים

אמר לו כי ירא אנוכי לשתות

שמעתם מה הוא אמר לו?

הוא לא אמר אני לא אוהב

כי ירא אנוכי לשתות.

מה הכוונה?

הכוונה,

מה שאמרו בגמרא.

בגמרא אמרו בשלושה דברים אדם ניכר.

בכוסו,

בכיסו ובכעסו.

אתה רוצה להכיר בן אדם?

בשלושה דברים.

בכוסו,

בשתייה,

בכיסו,

הוא נותן צדקה? לא נותן? מה קורה?

בכעסו.

האם הוא עצבני או לא?

כן.

רוצה לומר.

האדם

בו

ובחובו

מושחתו בו.

באדם כל מיני שחיתות נמצאים.

שמעתם?

אדם

כל מיני שחיתות נמצאים בו.

אבל יש הרבה כיסויים שהאדם מתכסה תחתיהם.

זאת אומרת, כשאנחנו פוגשים בן אדם, הוא יכול להיות נימוסי,

בעל דרך ארץ, מדבר יפה, איזה בן אדם נפלא,

איזה אנשים טובים,

זה פה-פה-פה.

תקופה מסוימת אנחנו חיים בהרגשה ובאשליה שבאמת פה מה שאנחנו מכירים זה משהו-משהו, כן?

כמו לדוגמה, יש דוגמה יותר בולטת וברורה כמו הגרמנים.

מי שבא לגרמניה לפני שהיה המלחמה,

איזה עם, איזה פאר, איזה ניקיון,

איזה דרך-ארץ,

דנקישה, ביטישה,

הכל זה משהו-משהו-משהו.

אבל מושחתו בו, השחיתות הכי גדולה נמצאת באדם.

אבל יש לו הרבה כיסויים, הרבה כיסויים.

כתוב,

חכמים זיכרונם לברכה אמרו,

תשמעו איך הם דנו, חכמים זה לא יאומן כי יסופר.

שלושה בני אדם, בדקן הקדוש ברוך הוא,

ומצען קיתון של מי רגליים.

יא חביבי, איזה ביטוי, איזה ביטוי.

קיתון של מי רגליים.

כלי שעושים בו צרכים.

שלושה. בדק אותם הקדוש ברוך הוא,

מהצדיקים,

ומבצע אותם

כלי

של מי רגליים.

אחד מהם היה חזקיה המלך, שהיה ראוי להיות משיח.

וואו וואו וואו וואו, אי שדה, אי שדה, אי שדה.

זאת אומרת,

הרי גם כאלה שהם בשיא המדרגה,

אין ביטוח על הפנימיות שלהם. אין ביטוח.

אדם שמכיר את עצמו,

תקשיבו טוב.

אדם שמכיר את עצמו, יודע על עצמו, תקשיבו טוב,

שאינו אלא בית הכסה מכוסה.

מי שמכיר את עצמו טוב, יודע שהוא בית הכיסא מכוסה.

אתם יודעים מה זה בית הכיסא מכוסה?

כן.

יש רק כיסויים, פותחים, רואים הכל מה יש בפנים.

לא פתחו את המים.

שמעתם?

אדם שמכיר טוב את עצמו,

יודע שהאדם הוא בית הכיסא מכוסה.

אתם יודעים,

אתם הולכים היום, נגיד, לשדה התעופה.

בשדה התעופה לפעמים צריכים להיכנס לאיזשהו מקום, לעשות מה שצריך.

אתה רואה חנויות, זה הכל שיש וזה וזה,

וכשאתה מגיע למקום הזה, עוד יותר שיש ועוד יותר משוכלל ועוד ו...

ומה יש בפנים? תכנס לזה בפנים, זה נראה כמו בית מלון.

פותח כל דלת, מה יש?

צועה ושתן.

אז יש כיסוי, רק הכיסוי נראה שיש והכול, אבל מה יש בפנים?

מה התוכן?

מה התוכן?

זה התוכן.

יש מאמר, תשמעו, של חכם.

חכם אמר מאמר.

כדאי לאמץ אותו ולזכור אותו.

אני חושב שכדאי לחבר על זה שיר.

החכם אמר ככה.

חטאיי

לא יריחון,

כולם ממני יברחון.

זה החכם אמר, לא הטיפש.

יעני עם הטיפש, אוי ואוי.

חכם אמר.

חטאיי לא יריחון,

כולם ממני יברחון.

חכם.

לא הבנתי.

באיזה ספר זה?

חכמת המצפון.

אז הוא אומר, כשאדם מתכסה,

כשאדם מתכסה,

אתה תראה אותו כולו פר והדר.

כולו פר והדר.

אבל אם הוא יתגלה לפניך, כולו קיטון של מי רגליים.

זאת אומרת,

כשאומרים לנו שימצאו את האדם בהתגלותו קיטון מרגליים, לא אומרים לנו שתמצא פה ושם רגבים של גדולים או של קטנים,

אלא קוראים לו כלי של לילה.

גרף של רעי.

פעם היה סיר לילה לקטנים, נכון?

כששמים שם זה, זהו.

אבל מה?

האדם מתכסה כולו בכיסויים עבים מאוד,

בחיצוניות פר והדר,

אבל ברגע של התפוצצות,

כשהמכסה של בית הכסה נפתח,

כל הריח יוצא החוצה.

מה הכוונה?

תשמעו,

איש מוסר

פוחד לשתות יין שרף.

מה אמר שם הצדיק בבעל המוסר הגדול?

ירא אנוכי לשתות.

למה?

הוא פוחד שיתגלה קלונו.

שמעתם?

ירא אנוכי לשתות.

למה?

שלא יתראה בכל קלונו.

רגע, אבל ביין, יין ישמח לבב אנוש.

יש בזה צדדים של טוב.

וגם אותו יום שדיברו איתו, זה היה יום טוב.

אבל הוא אומר לו, ירא אנוכי.

אני מכיר את עצמי

ואינני כלל בטוח בהתגלותיי.

אתם יודעים, כשנותנים לצדיקים לשתות,

צדיקים באמת, צדיקים.

נגיד דוגמה.

אם היינו רואים את הרב קנייבסקי, נגיד,

בפורים,

שהוא שותה הרבה.

נגיד.

נגיד, אני לא יודע אם הוא שותה, אבל נגיד.

אם הוא היה שותה הרבה, מה אתם חושבים?

שאם הוא היה שותה, אני מדבר שטויות?

אתם יודעים מה הוא היה אומר?

הוא היה מגלה סודות התורה.

מה שהוא לא מרשה לעצמו להגיד,

היין היה פותח ומגלה את הסודות. ומה הוא היה מגלה?

את סודות התורה שהוא יודע.

אבל בן אדם ריק מתוכן,

כשהוא מתגלה,

הוא מגלה את כל הסודות שהוא חולם עליהם, חושב עליהם, מדבר עליהם.

מה שהוא לא יכול היה להגיד, בפירוש, הוא אומר.

תראו כל המסלולים ברגע שהם מדברים,

וואלה, כתבו, וואלה, וואלה.

הוא כבר מרגיש שהוא טראזן ולא יודע מה, ואדם גדול וחזק, והוא יראה לכולם, והוא יחנך את כולם.

זאת אומרת, בחיים שלו, כשהוא בלי קוניאק, בלי זה,

הוא לפחות חושב את עצמו ראש הממשלה.

ואם הוא היה במקום שר הביטחון, הוא היה עושה אחרת. ואם הוא היה ככה, הוא היה עושה... הוא מנהל את העולם פשוט.

רק מתי שהוא שותה, הוא מגלה לנו מה הוא מסוגל.

יש מזל שיש כיסויים. אם לא היו כיסויים, לא היינו יכולים להישאר בשום מקום.

יש מזל שיש כיסוי, כן.

איי, איי, איי, איי, איי.

כשאדם עובר עבירה, אמרו חכמים,

אומר שלא יראני אדם.

אז זאת אומרת,

אדם הולך לעבור עבירה, נכון?

כשהוא הולך לעבור עבירה, אנחנו מדברים על אדם דתי, כן?

אנחנו מדברים על אדם שהוא חסיד, שהוא צדיק, שאני לא יודע מה, הוא נראה כזה, בקיצור, הוא עם כל התלבושת.

והוא הולך לעשות עבירה.

כשהוא הולך לעשות עבירה מהפירוש,

הוא כבר סילק את הקדוש ברוך הוא מהדרך.

אין לו שום בעיה שהקדוש ברוך הוא רואה אותו ומצלם אותו. אין לו שום בעיה.

למה זה פעם יהיה, פעם הוא יראה לו את זה, זה, עכשיו לא בוער לו.

עכשיו הוא רוצה לעשות עבירה.

אבל מה החשש שלו?

שלא יראה אותו אדם.

זאת אומרת, אדם נכנס לחדר,

רוצה לבצע עבירה,

סוגר את הדלת

עם מנעול למטה ולמעלה,

מכבה את האור, סוגר את החלונות,

והולך לעשות עבירה.

זאת אומרת, איפה הקדוש ברוך הוא?

השארת אותו מחוץ לדלת?

מה, סגרת לו את התריס, הוא לא יראה?

אתה יודע שהקדוש ברוך הוא רואה ומצלם באינפרה אדום.

ואצלו כחשיכה כהורה.

יראו לך את זה.

בסוף הדבר הכל עתיד להתגלות.

אין לו בעיה עם זה.

אבל אם הוא ישמע פתאום מפתח בדלת,

קופץ מהחלון.

מה קרה?

שלא יראני אדם.

איזה אדם?

גם כן, בטח זה מכוסה, עוד אחד כמוך.

מי עומד בחוץ?

צדיק.

מי עומד? אחד כמוך.

שלא יראני אדם.

מה זה שלא יראני אדם?

שלא יראה שאני בטח זה מגולה.

כשאני בטח זה מכוסה, אין לי בעיה.

כי הוא לא יודע, הוא לא מריח.

אבל אם הוא ייכנס ויתפוס אותי,

וואי וואי וואי, אז בית הכיסא יהיה גלוי ומסריח.

ואז כל הזמן יראו אותו בתמונה הזאת.

אז אנחנו בטח זה או לא בטח זה?

אין מה לעשות, חבר'ה. או שעובדים על זה,

להתנזר מהתאוות, להיות נזיר,

או שנמשיך עם הכיסויים

עד שהם יתגלו יום אחד.

אם לא פה, שם.

אבל אם בן אדם יבטל את התאוות, יעבוד עליהן, יזהיר את עצמו מהן,

לא יהיה עבד לתאוות,

אז גם אם יפתחו את בית הכסה, אין שום בעיה, זה בית הכסה חדש.

חדש, נקי, אין שום בעיה.

בטח זה חדש,

אין שום בעיה.

אין ריח, הכל בסדר.

וזה העניין של הרועה סוטה בקלקולה, יזהיר עצמו מן היין שהוא מביא לידי ניאוף.

יין מגלה את האדם מכיסויו.

עכשיו אנחנו הולכים להסביר.

האדם ניכר בשלושה דברים, אמרנו.

בכוסו, בכיסו ובכעסו.

מה אלה?

שלושה.

כיסויים שמסירים אותם על ידי כוסו,

כיסו וכעסו.

אלה מסירים את הכיסוי.

יין מגלה את האדם מכיסויו.

אדם מכוסה, אתה לא יודע מה יש בליבו.

שותה יין.

הרסן, הרסן,

שהוא היה אדם מרוסן,

מעכב, הרסן שעיכב את הטבעים שלו, מלצאת מן החבוי אל הגלוי,

מן הכוח אל הפועל.

כשמסירים את הרסן

על ידי היין,

כל הכוחות הפנימיים שלו יוצאים בלי שליטה החוצה.

ועכשיו הוא כבר לא רחוק ממעשה הסוטה בעצמו.

לכן, יזיר עצמו מן היין.

כי עם יין הוא יגיע למעשה סוטה. איך היא הגיעה גם? איך היא קלקלה מעשיה? גם כן עם יין.

ללא הכיסוי,

קיטון של מי רגליים.

באדם הוא בטח שא.

כשהוא נפתח,

הרי אכן לא מעצור.

והריח הולך למרחקים.

אז מה עבודת האדם?

לשמור את הרסן שלא יינתק ממנו.

בלי רסן הוא יגיע לידי ניאוף,

בדיוק כמו הסוטה.

לכן אמרו לנו חכמים, תיזהר. תיזהר.

היא הסירה מעצמה את הרסן.

היא שתתה יין.

תראה לאן הגיעה.

תיזהר.

תזיר את עצמך מן היין.

אם לא, אתה תגיע לאותו מקום.

למה? כי האדם הוא בטח שא מכוסה כרגע.

והיין פותח את זה.

אז אדם ניכר בכוסו.

שמעתם מה אמרו חכמים? עכשיו תראו כמה מדויק הלשון.

אדם ניכר בכוסו.

מה זה ניכר?

קודם הוא היה נסתר.

עכשיו הוא ניכר.

עכשיו מכירים את מעשיו.

עכשיו יודעים מה תוכיותו.

קודם הוא לא היה ניכר. קודם חשבנו שהוא כזה וכזה וכזה.

מתי שהוא שתה, הבנו בדיוק מי הוא.

זאת אומרת, אדם ניכר בכוסו.

אלה המצבים שמסירים על האדם את הכיסוי.

וכל הכיסוי של האדם זה הרסן.

שמרסן את הכוחות הפראיים לבצבץ ולהסריח.

כשאדם נמצא במנוחה

ואין בקרבו התרוצצות מיוחדת,

גם אם מצרו הוא רע,

אבל הכוחות עדיין מכווצים והפעולות עדיין נכונות.

המשא ומתן עם הבריות

הולך על דרך מי מנוחות.

זה כשהכיסוי עובד.

אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו.

אם לא על פניך יברכך.

ככה נאמר על איוב.

כשהשטן אמר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, זה לא חוכמה שאיוב צדיק כזה גדול בארץ.

זה בגלל שאתה לא נוגע בו.

בגלל שאין לו ניסיונות. הוא עשיר וטוב לו והכול. למה שלא יהיה צדיק?

אבל נראה אותך תיגע בו.

תתחיל ככה לתת לו חוליים, מכות, ייסורים.

מחלות, צרות.

בואו נראה אם הוא יעמוד.

נראה אם הוא לא חלילה ייכלל. נראה.

אותו דבר כל בן אדם מאיתנו. אדם נחמד, נחמד, נחמד.

אבל גע בו.

תעקוף אותו.

דלג מעליו.

בקטנה משהו.

תחזיר לו כסף פחות.

תחרטט אותו.

תראה איך הבן אדם עם כל הג'יפה יוצא.

מאיזה דיבורים.

ויכול להגיע למכות. ויכול להגיע לאיפה לו. מה קרה? מה קרה?

קטנות. דברים קטנים. קטנים. קטנים. קטנים. קטנים. קטנים. קטנים. קטנים.

בחוסו.

בחוסו.

בן אדם יכול להגיע לבית מלון.

בבית מלון.

בית מלון. זה שם. בית מלון.

אבל יש לאדם ציפייה.

בית מלון.

מה זה בית מלון? מקום שלנים שם.

בית מלון. ונגיד שהוא מגלה איזה מזלג או סכין או משהו לא נקי בדיוק.

יכול להקים שערורייה והכל כאילו שומו שמיים, כאילו מצאו חזיר באוכל.

מי שלא יודע, בבית מלון, בדרך כלל לא נקי שום דבר.

למה? יש מכונות הדחה.

ובמכונות הדחה, אם שמים מספיק חומר או לא, לא תמיד יוצא הכי נקי. גם בבית אם תעשה מכונת הדחה.

אז יש עוד חומר ששמים והכול.

ויש לפעמים שצריכים ככה להבריק את הכלים והכול. לא כל מקום עושים את זה וכו' וכו'.

אבל בשביל זה להקים זעקה גדולה והלבנת פנים ודברים כאלה ואחרים,

לאן בן אדם מגיע? אתה יכול לאבד את העולם הבא שלך ברגע בשביל מסלג וסכין.

אחד הגיע אחרי שכולם גמרו כבר לאכול את העוגות.

בא, הבטיחו עוגות! הבטיחו עוגות! איפה העוגות?

היה עוגות.

היה עוגות! היה מגשים!

אבל כל אחד לקח צלחת לחדר!

לא לקח עוגה! לא פרוסה! לא שתיים!

לקח צלחת!

למה הוא חושב על התאווה שלו?

והוא לא חושב שיש אחרים.

אז מי השם?

הבית מלון?

הציבור המתארח

אבל על זה להקים צעקות וכו' וכו',

אדרבה, אתה רואה שכולם בלועים?

תגיד, אני לא כמוהם.

תאכלו, תיהנו.

אתה רואה אחד לוקח צלה אחת מלאה?

אתה אומר לו, למה אתה לוקח מעט? קח עוד, קח הנה, קח, תעזור לו.

תעזור לו.

אתה רוצה שאני אעזור לך עד לחדר?

אין בעיה.

צריך להיות חכם.

לא על כל דבר עושים שערוריות, אדם צריך להיות קצת.

למה? כי אדם ניכר בחוסו ובצלחתו ובמזלגו.

זאת אומרת,

רואים איפה אדם ניכר, מה קרה? עד עכשיו היית בסדר, הכל היה יפה.

מה קרה?

זהו, הגיע לכוס.

הכוס זה כל הכלים, כן? זה לא דווקא כוס.

אבל שמה ניכר, שותה, לא שותה, איך?

מה אמרו?

ההנהגה ניכרת כשנוגעים בו.

כשנוגעים בו, פשששששששששששששששששששששששששא הירימו עכשיו מבית החסה את הכיסא,

את הכיסוי.

עכשיו מריחים בדיוק מהבן אדם.

חכמים גילו לנו

שככה הם פני הדברים?

תכניס את הבן אדם למצב של כעס,

תכעיס אותו באיזה משהו,

אז כל הכוחות המכווצים

יקפצו עליך, חבל על הזמן.

זאת אומרת, הבן אדם הזה היה דרוך כמו קפיץ.

מרוב שהוא שומר את עצמו לא לכעוס, לא לכעוס, לא לכעוס, לא לכעוס,

זה כאילו אתה עכשיו הבאת אותו למצב שהוא חייב להשתחרר.

בא בן אדם שעושה את הטעות הראשונה והוא מוציא עליו את כל הקפיץ, בום.

אין פשרות.

בלי פרופורציה בכלל למקרה, בלי פרופורציה בכלל למקרה.

אז אדם ניכר בכעסו.

יש אנשים, לדוגמה,

שדרכו עליהם.

מאלה שדרכו עליהם אומרים, אוי, סליחה.

יש כאלה שדורכים על ההוא ואומרים לו, מה אתה עומד פה?

אז זאת אומרת,

אדם ניכר בכעסו.

איפה השליטה של הבן אדם?

איפה הבן אדם פה?

אלא הבן אדם נמצא עם כיסויים כל הזמן.

מתי אתה יכול לגלות אותו?

בכעסו.

וגם בכיסו.

בממון. אם אתה נוגע לו בממון, יא חביבי.

אם אתה רק נוגע לו בממון.

אם הוא חושב שסידרת אותו בממון.

אם הוא חושב שהוא לא קיבל את הערך על הממון.

אם יא חביבי, פתאום כל בית אכסה נפתח ואתה רואה כמה שווה הממון.

והאדם מאבד על ידי זה המון.

כי הוא מאבד את האדם.

אז אומרים חכמים, זיכרונם לך, אדם ניכר בשלושה דברים. תזכרו את זה.

עכשיו, אם נחשוב מה זה השלושה דברים,

זה הקנאה,

התאווה והכבוד שמוציאים את האדם מן העולם.

איך זה?

כוסומה זה תאווה.

כיסומה זה

קנאה.

למה?

בן אדם לא רוצה לתת יותר.

אם הוא ייתן יותר,

מה פתאום שיהיה לו יותר ממה שיש לי?

הקמצנות

זה גם כן שייך לשורש, לקנאה.

למה?

מקמץ לעצמו שיהיה לו יותר מאחרים.

הכל הוא שומר לעצמו.

אבל אם הוא מוכן לתת לאחרים,

אז כאילו יתרבה לאחרים על חשבונו.

זה רק אחת שהוא לא קנאי יעשה.

אחת שהוא קנאי לא יעשה ככה.

לכן הוא קמצן.

אז הקנאה.

בכבוד,

מה זה? כעסו.

על מה הוא כועס?

פגעו לו, בכבוד.

אז היסוד הזה שאמרו לנו חכמים זיכרונם לך, אדם ניכר בשלושה, בכוסו, בכיסו ובכעסו,

זה שלושת המידות שמוציאים את הבן אדם מן העולם.

הקנאה,

הטעמה והכבוד.

אם כן,

מזהירים אותנו חכמים,

הרואה סוטה בקלקולה, יזהיר עצמו מניין. זאת אומרת,

כל מקום שנראה פגם בקלקול באחרים,

מה עלינו לעשות?

להרחיק את עצמנו 70 שערים מהם ולהמציא אנחנו סייגים וגדרים שלא נגיע למצב השפל שראינו אותם.

זאת אומרת, אם אתה רואה שהדבר שהוא עשה מגונה,

תבדוק בעצמך אם אתה לא התנהגת כמוהו פעם באיזו סיטואציה,

ואם כן, אתה לא יותר טוב ממנו, שלא תהיה פוסל במומו פוסל.

דבר שני,

תראה איך אתה מרחיק את עצמך מהדברים הפסולים האלה, שאתה מבין שהם פסולים.

כי אחרת, מה עשית?

אתה בדיוק כמוהו.

והראו לך את הגנאי שבו,

כדי שהוא יהיה המראה שלך,

ותרוויח.

אבל אם אתה לא רואה את זה ככה,

אז אתה עלול להגיע לאותם מצבים.

לכן הזהירו אותנו להזיר עצמו מן היין, ולאו דווקא יין, אלא כל דבר.

אז דבר ראשון, אדם צריך לשים רסן לכוח המידות שלו,

ולשים כיסויים לבור הטינוף והשיקוץ, שלא ייפתח ויהיה סריח,

ואז קדוש יהיה.

וצריך לעבוד על זה שלא נהיה תאוות, בעלי תאוות, עבדי תאוות.

זאת אומרת, אם נסיר אותם, נהיה מלכים אמיתיים, נהיה כהנים גדולים, נהיה קדושים.

שכינה תשרה עלינו.

אז הפרשה הזאת שאנחנו לומדים, פרשת נזיר,

כל התורה כולה היא כדמיון הנזיר.

ביסוד כל התורה היא להורות ולחנך את האדם להתרחק מדברים שמשקצים.

דברים המשקצים כך טבעם,

כי הם מבאישים וגם מביעים את סרחונם החבוי באדם.

כמו שכתוב בקהלת, זבובי מוות יבאיש,

יביע שמן רוקח.

כשהחבוי מתגלה,

אין סכנה כסכנתו.

ואז האדם מוכן לכל הקלקולים.

הראב״ד

קרא לספרו ספר בעל נפש,

שזה יסוד של כל התורה, שיישאר האדם בעל נפש, שלא יהיה בהמי.

תורת השם היא תמימה,

ומה הנקודה שלה?

משיבת נפש

עדינה בטהורה מכל שיקוץ וטינוף.

אז למדנו, יהודים יקרים, דבר חשוב ביותר.

אנחנו חיים בשקר.

אם לא נברר לעצמנו

להתבונן תוך-תוך היותנו,

להביט ולחשב את החשבון האמיתי על פי ספרי המוסר

של גדולי הדורות

שיחשפו בפנינו,

כמו שחשפנו מעט מזעיר כרגע,

מי אנחנו באמת

בלי הכיסויים

אם לא נסלק את מה שחבוי מלמטה, כל מה שמסריח?

הרי יחשפו את זה למעלה לעיני חול.

גם אם פה בעולם הזה הצלחנו להסתיר מכולם,

אין נסתר לפני הקדוש ברוך הוא.

ושם הביזיון הוא נצחי.

לכן כל מה שאדם

יכול לתקן בעולם הזה,

בינו לבין עצמו, בינו לבין קונו,

לא בינו לבין החברה,

שם הכל זה שקר, הכל זה כיסויים.

אבל אם יכול לתקן את הדבר הזה,

זה הדבר הגדול.

כשרבקה נבחנה,

נבחנה בגמילות החסד שלה.

נבחנה בגמילות החסד שלה.

שהיא לא רק תשקה את אליעזר,

אלא גם לגמליך אשקה.

זאת אומרת,

ילדה קטנה כזאת,

שאפילו שהוא מסכים שהיא תשקה,

הייתה צריכה להגיד, אתה לא מתבייש,

אתה אדם מבוגר, אני כזאת קטנה זעתותית.

אתה גבר, אתה יכול לדלות ולהשקות, יש לך כוח.

אני קטנה, קטנטונת.

ואתה נותן לי עכשיו להשתעבד לגמלים שלך?

מילא בן אדם, אבל צריך לשקות את הגמלים שלך?

בשמחה היא עושה את זה.

בשמחה.

הרי אנחנו כל דבר בודקים אם בן אדם שאל אותנו בכנות או לא,

האם הוא מנצל אותנו או שהוא רוצה שאני אהיה פראייר?

כל דבר בודקים,

בודקים, שאני לא אצא פראייר, כמו שאומרים.

שלא ינצלו אותי.

נגיד אחד אומר לך,

סליחה, אתה כבר שם, אם אתה יכול להביא לי בבקשה מפית,

נגיד הוא בא והביא לך מפית.

אתה תגיד לו עכשיו,

אוי, שכחתי סליחה, עוד מפית, לא זכרתי להגיד לך עוד מה, אתה יכול להביא לי עוד מפית?

כמה אנשים ילכו?

נגיד הוא חזר,

אומר לו אה אתה גם רוצה, תביא לו בבקשה עוד מפית,

מה יקרה עכשיו?

אבוד הבן אדם.

למה?

זה נקרא פראייר,

הוא מנצל אותי.

מה אתה חושב שאני פה, מה אני?

מלצר.

זאת אומרת,

הבן אדם יש לו כיסויים, כאילו הוא עושה חסד.

פעם ראשונה הוא מחייך, מביא את המפית עם חיוך.

בכבוד הוא דובר לך, בכבוד.

פעם שנייה,

יש, עלינה,

עלינה,

פעם שלישית,

הוא כבר מוציא לו כמה מילים טובות,

מעבר על הזמן.

אז הכל כיסויים, הכל כיסויים.

אין פה אמת,

וזה רק בדבר אחד. תארו לכם שאר הדברים.

מה לעשות? אנחנו חיים בתרמית.

אדם צריך להתעורר, יש לנו בעיה.

לימדו אותנו לכסות, לימדו אותנו להגיד לא נעים, לא יפה,

אל תעשה, לא לפני אנשים.

כשאנשים מסתכלים עליך, אל תעשה.

חכה רגע והוא ילך, ילך, או עכשיו תאכל, עכשיו תיקח.

כן, שים בכיסים, שים בכיסים, קח.

אבל לא לפני אנשים, לא לפני אנשים.

אפילו עורכי דין

הם אנשים מאוד אינטליגנטים,

תרבותיים,

‫יש להם כל אחד תיק, מלא עין הרע.

‫פעם הייתה אספה,

‫ככה הזמינו את העורכי דין ‫וישבו, וזה דיון חשוב.

‫אז המלצר שם היה ליצן קצת.

‫הוא לא אהב את אלה עם עניבות ‫והזה וזה.

‫אז הוא אמר שהוא יביא להם עוגה,

‫והוא חילק אותה לאחת עשרה פרוסות.

‫הם עשר, עשרה אנשים, ‫הוא חילק לאחת עשרה.

‫אז כל אחד לקח לו לתוך הצלוחית ‫והזה, שם לו עוגה,

‫אבל נשארה אחת באמצע, ‫אבל זו לא הייתה עוגה סתם, ‫זו עוגה יקרה משהו-משהו.

‫עכשיו כולם אכלו,

‫וכל אחד מסתכל על האיש נשארה, ‫אבל מי יכול לקחת דבר כזה?

‫מי יכול לקחת? זה לא נעים. ‫הרי תמיד אומרים, אל תיקח את האחרון, ‫תשאיר תמיד. ‫אף פעם אל תיקח את האחרון.

‫אכול ועותר.

מה הוא עשה?

‫הוא הלך כיבת האור.

‫ופתאום שמעו, אההה!

‫הוא הדליק את האור, מה ראו?

‫ראו שבן אדם אחד תקע

‫את המזלג בתוך העוגה,

‫ותשעה תקעו לו ביד את המזלג.

‫כשיש אור, כולם תרבותיים, ‫שני החושך, בהמות.

‫אז זה ככה המצב. ‫המצב זה קיטון של מי רגליים.

‫אם אדם לא יתקן את עצמו, ‫לא יבחן את עצמו, ‫לא ילמד ספרי מוסר,

‫וישקיע לראות באמת איפה הוא,

‫המצב חמור, חבר'ה. ‫אנחנו יכולים לחיות עם כיסויים, ‫הכול טוב ויפה, ‫אבל איפה אנחנו?

‫ואיפה מה שאנחנו נדרשים? ‫והנה פרשה קטנה,

פרשת נזיר, מראה לנו את הכוח.

‫אומר אבן עזרא,

‫דבר אל בני ישראל, ‫ואמרת עליהם, איש או אישה, ‫כי יפליא לנדור,

‫כי יפליא.

‫אומר אבן עזרא, זה פלא, פלא.

‫אדם סותם את הפה שלו ‫לשתות שלושים יום יין,

פלא. קדוש, קדוש, קדוש.

‫זה כהן גדול, ראוי שתשרא עליו שכינה.

‫מה עשה?

‫החליט חודש לא אוכל מסתיקים.

‫זהו. מה קרה?

קדוש!

‫כי אנחנו לא יודעים מה זה הכוח.

‫להחליט לפרוש.

‫להחליט לפרוש.

‫לא כשלא בא לי,

כשבא לי.

‫לכן אמרו חכמים,

‫שאם אדם אוכל והוא מתאווה לאוכל,

מתאווה,

‫אם הוא מפסיק

שתיים-שלוש ביסים לפני הסוף ‫שהוא רוצה לסיים, מפסיק, ‫זה כאילו טענה יום תענית שלם.

‫יום תענית שלם, שמעתם?

‫אתה אוכל עוגה,

‫בא לך לגמור אותה ועוד מבקש תוספת. ‫אתה לא, משאיר חתיכה.

‫לא אוכל עד הסוף.

‫לא גומר את הארתיק עד הסוף.

‫לא גומר את הגלידה עד הסוף.

‫זה נחשב יום תענית שלם.

‫אתם רואים מה זה? ‫שבן אדם מגביל את עצמו קצת אפילו, קצת,

‫כמה מחשיבים את זה בשמיים.

‫קצת, קצת, אנחנו אפילו לא מבינים.

‫אומר הגאון מווילנה,

‫אדם צריך לייסר את עצמו ‫עד יום מותו.

‫לא בסיגופים ותעניות,

‫אלא ברסן פיו ותאבותיו.

‫תרסן את הפה שלך ‫ותרסן את התאוות שלך,

‫ואתה תהיה קדוש עליון,

‫והיא תהיה לך סייעתא דשמיא ‫כמו כהן גדול.

‫נו, זה לא כל כך מסובך.

‫אם הרופא יגיד לנו,

‫שתשמע, אתה, יש לך סוכרת, ‫אם אתה תמשיך לאכול עכשיו מתוק ‫את זה ואת זה ואת זה,

‫יכולים חס ושלום להגיע למצב ‫שיכרתו לך רגליים, ‫ואתה יודע, יכול להיות לך אחר כך בעיניים, ‫יהיהיה לך ככה וככה,

‫מפחיד אותו, שלום, הבן אדם, ‫גמרנו לו, אתה אוכל? ‫לא, לא, אני לא יכול, לא. ‫תאכל, תתען, לא, לא, לא, לא, לא, ‫עזוב אותי, לא, לא, לא, לא.

‫לא, לא.

מי אמר לו? הרופא.

‫והרופא בעצמו יש לו סוכרת.

‫אבל אם אומר לו רופא, ‫כל בשר הוא מפליא לעשות.

‫אל תתאוות,

‫כי אתה תהרוג את עצמך,

‫גם בעולם הזה וגם בעולם הבא,

‫לא שומעים לו.

‫לא שומעים לו.

‫קדושים תהיו,

‫אל תהיי נבל ברשות התורה. ‫יש דברים שהתורה מתירה. ‫מתירה, אומרת, ‫אתה יכול לאכול בשר כמה שאתה רוצה.

‫אבל היא אומרת, אל תהיי נבל, ‫לא אמרתי לך כמה לאכול. ‫התורה לא אמרה, תשמע, ‫כל יום תאכל 30 גרם בשר, 40 גרם עופות, זה, ‫לא אמרה התורה, ‫אמרה מה שמותר אתה יכול לאכול.

לא הגבילה.

אבל אמרה דבר אחד כללי ועיקרי.

קדושים תהיו, פרושים תהיו. פרושים,

תפריש את עצמך גם מדבר מותר.

אל תהי נבל ברשות התורה.

כי אם התורה מתירה לאכול בשר, יכול האדם להיות זולל וסובה כל היום,

כמו בבית מרזח.

כל היום אוכל ושותה, אוכל ושותה, אוכל ושותה.

הוא לא אוכל דבר אסור, הוא אוכל דבר מותר.

הוא גם מברך,

הוא אומר שהוא מרבה בברכות,

סעודת המינים,

רק המינים כל היום.

אין שום בעיה.

הלו,

אל תהיה נבל ברשות התורה, תיזהר.

תיזהר.

אפשר לאכול מה שמותר ולהיות נבל.

אז התורה מבקשת מאיתנו לא לנבל את עצמנו.

אנחנו צריכים להיות קדושים.

פרשת נזיר

זה נקודת הארה בחיים שלנו, התורניים.

איך להסתכל על עצמנו.

אז אם חשבנו שאנחנו בני אדם בסדר,

גילו לנו היום שלא.

איפה תיבחנו?

בכוסו, בכיסו או בכעסו. זה רק דוגמה, כן?

אבל אלה דוגמאות בולטות. למה אמרו ניכר?

כי שמה מסירים את הכיסוי.

זהו.

שם אתה כבר לא יכול לעמוד. כי אם אתה קמצן,

רק ייקחו לך בממון על המקום את עמייתו.

אם אתה תשתה,

על המקום כבר ידעו מי אתה.

אם אתה קסן,

על המקום ידעו מי אתה. עד איפה אתה יכול להגיע?

אין. שם אתה לא יכול לעצור.

כי זה מסיר את הכיסויים.

אז לכן אמרו לנו חכמים, זה לא רק בזה, זה בכל דבר.

אבל בן אדם צריך לדעת

שכך אמרו חכמים על גדולי הצדיקים, על חזקיה.

חזקיה המלך. אמר הערב הקדוש ברוך הוא.

בדקתי אותו, מצאתי אותו,

קיתון של מי רגליים.

אתם שומעים דבר כזה?

לא יאומן כי יסופר.

לא יאומן כי יסופר.

אז מה אנחנו?

מה אנחנו?

על כן צריכים לעשות עבודה,

ללמוד מוסר כל יום שעה לפחות.

כל יום ללמוד שעה. כל יום. כל יום.

כי זה החיים שלנו. אם לא נברר את החיים שלנו, נתקן את עצמנו.

ברגע שנגיע לעולם האמת, מסירים את הכיסוי וכל הריח עולה.

המלאכים יברחו.

אני מודה לכם על ההקשבה,

ואני מקווה שאפשר יהיה לפתוח את הכיסוי אחרי 120 שנה,

ויגלו שם דברים טובים.

אם נעמוד, להוציא את כל הג'יפי עכשיו,

ולהכניס במקום זה דברים של קדושה ורוחניות.

למי שיש שאלות, בבקשה.

אנחנו יודעים כאשר הנזיר גומר את הנזירות שלו,

הוא עמי קורבן.

חז״ל אומרים לו, לא די לך, שיש לך את המצוות האלה,

מה אתה מוסף על עצמך?

משמע שעם ישראל, הדת היהודית,

היא לא בעלת נזירות.

אומרים שאין את זה.

אז עוד דבר, בן אדם הולך,

כתוב עתיד אדם שייתן דין וחלק שבועון,

על כל מה שראתה אינו ולא לקח.

משמע שנזירות היא לא כל כך טובה.

טוב, אתה רוצה לראות את זה כמו שאתה רוצה,

אבל התורה אומרת שיש קדוש ויש חוטא.

מה פירוש?

אם אדם עושה נזירות בשביל לפרוש מן החטא,

אז מה גרם לו להיות נזיר?

החטא.

עכשיו,

אם בן אדם רוצה לפרוש לא בגלל חטא,

אדם רוצה לפרוש לעשות דברים של קדושה, פרישות,

לא בגלל חטא שהוא עשה,

לא בגלל חטא שהוא עשה,

זה נקרא קדוש.

זאת אומרת,

כל מה שאדם פורש,

האדם מתקדש יותר,

נדבק יותר באלוקים,

מתרחק יותר מהעבירות והאיסורים.

זה נקרא קדושה.

אבל אדם שפורש,

עושה עצמו נזירות או נודר נדר,

כל זה רק בגלל

חטא שהוא עשה,

וכדי להתרחק מן החטא הוא מזהיר את עצמו,

זה בחינה אחרת, זה שתי בחינות שונות.

תלוי מה הסיבה שגרם לו להיות פרוש.

זה שכתוב שצריך לברך על כל דבר, ולא לראות דברים של הקדוש ברוך הוא אומר, ולא לשבח אותו על זה.

לא בגלל שאתה צריך לאכול את זה ולטעום, כאילו שלא יהיה גם טעם זה, אלא שתשבח את השם על כל בריאה ובריאה.

כי הקדוש ברוך הוא רוצה שתכיר את טובו, כמה נתן לך,

כמה העניק לך.

היה יכול להסתפק, לתת לך כמה דברים, אתה מבין, בצל ושום, ויאללה, תאכל ונגמור.

הקדוש ברוך הוא עשה לך הכול בחן, בחסד וברחמים,

בשביל שתראה ותשבח לקדוש ברוך הוא ותראה שהכול מידו.

אז זו בחינה לא בגלל שהאדם צריך להתנזר או להתנזר, הקדוש ברוך הוא הפוך.

אדם צריך כמה שיותר להתקרב לרוחניות ולהתרחק מן העולם הזה.

אדם שיכול גם לעלות את העולם הזה איתו,

זה כבר מדרגה עוד יותר גדולה.

זאת אומרת, זה כאילו אתה יוצק יין על המזבח.

כשאדם נותן סעודה לאכול לצדיקים, זה כאילו מקריב קורבן על המזבח,

כי הם יודעים שהאכילה תהיה באמת לשם השם.

לעלות את זה למדרגות של חי,

לברך על זה כמו שצריך,

לברור את הניצוצות,

לעשות תיקון במאכל, יש כל מיני בחינות,

אבל זה לא כל אחד יודע לעשות.

מכל מקום, אתה רואה שהקראנו עכשיו קרוב לשעה,

כמה זה חשוב להיות נזיר.

מה הפשט ש... אני חושב שאתה מביא את זה שם,

שאומרים לו, לא דייך שיש לך כבר את המצוות האלה. לא דייך שאסרה עליך תורה. ומה אתה מוסיף על עצמך? זאת אומרת, הלוואי שאנחנו נצליח לעמוד

במה שאסרה תורה. הבעיה שאנשים,

אפילו מה שאסרה תורה, לא עומדים והולכים להיות נזירים. זאת אומרת, הם, לא, הם הלכו כאילו לקצה

כשהם עוד לא בהתחלה.

לא דייך מה שאסרה עליך תורה, אז אתה עוד הולך?

זה מדובר כשבני אדם בכלל, לתמיד, לא הגיעו למדרגה של אסרה תורה והם מקיימים, הם כבר הולכים, איך קוראים לדבר כזה?

בן אדם.

הלוואי שכל בן אדם יגיע. אוקיי, מה שהרב מדבר, זה כאילו אפילו עמך ישראל שיקחו...

ודאי שעמך ישראל, ודאי.

אבל מצד שני, הרב אומר שבאים אליו בתביעה. לא הבנתי. אז לכן אמרנו, כשאדם רואה דבר שגורם לאנשים דברים אסורים,

אז הורו אותנו חכמים, אדרבה, להיכנס לזה כדי להתרחק מן האיסור.

על ידי שאני מתנזר ממשהו,

זה לא מהסיבה של דרגת הפרישות, שאני רוצה להיות פרוש אחרי שעברתי,

כבר עבדתי על עצמי על כל המידות הראויות.

אלא זה מדובר כדי שאני אתנזר, כדי שאני לא אגיע למה שהיא עושה, למה שהם עושים.

אז זו חובה להתרחק.

אני אשאל אותך שאלה.

לו יצוייר שאתה נמצא במקום מסוים ויש ריח רע,

אתה תתקרב למקום או תתרחק?

תתרחק. אז זה מה שדיברנו.

היות ויש דברים כאלה שאתה כבר רואה בעיניים, שומע, שמועם, מבין שיש דברים.

צריך להתרחק או לא? ודאי.

אז לכן אדם צריך להתרחק.

התורה, לדוגמה, אומרת

שבן אדם צריך להיזהר מהאיסורים שהתורה אמרה, נכון?

אבל בעל תשובה מצווה שהוא יוסיף עוד גדרים וסייגים. למה? כי הוא יודע בעצמו איפה הוא חלש ואיפה הוא נכשל.

אז הוא צריך להתרחק עוד יותר.

לא מספיק מה שאסרה עליו תורה, הוא צריך להוסיף.

אז זה תלוי במי מדברים.

הכלל הזה,

שלא דייך שאסרה עליך תורה, אתה בא עוד למנוע מעצמך?

זה כשאדם עוד לא שלם.

אבל תקרא ספר מסילת ישירים.

אדרבה, הוא אומר, אחרי שאתה יודע לקיים את המצוות,

אתה צריך לפרוש, אתה צריך להגיע למדרגות יותר ויותר גדולות, וכל מה שאתה עושה יותר זה דרגה.

מתחילים בנקיות, ואחר כך ככה עולים הלאה הלאה.

אז זאת אומרת, האדם צריך לזה, אבל לא יקפוץ ישר פתאום, הוא נהיה נזיר באיזה דבר, וחושב שבזה הוא חיפר את הכול.

הבנת?

נגיד אחד ילך ויקנה כיפה לבנק כמו אלה שקונים עד פה, וכתוב עליהם כל מיני דברים.

אז הוא חושב כבר, זהו, חצי משיח.

אבל הוא עושה עבירות, מכר עד להודעה חדשה.

ולא יודע הלכות ולא יודע דינים, כלום.

והוא הולך למקומות אסורים ופסולים,

וכולי וכולי. נו, אז מה?

היו במג'יק וואן עכשיו באונייה,

היה שם ברסלבר אחד עם פאות והכול,

ומתופף ורוקדות נשים, הכול, ופה ושם,

הוא מתופף.

עם כיפה גדולה על הראש והכול, אז מה?

אז על זה פה הוא חסיד, כאילו,

מספיק כיפה כזאת שתיראה מכל צד, לא, הוא שם עד פה,

כמו סיר על הראש,

עד כאן,

וזהו. ועכשיו הוא חושב, מי יודע מה הוא כבר נראה, וזהו.

לא, זה לא הולך ככה.

צריך לעשות מה שהתורה אומרת,

כשאתה עושה מה שהתורה אומרת, צריך לעלות הלאה. אבל אם אתה רואה שאתה עלול להיכשל,

כן, כן, כן, מהר תהיה נזיר.

כן, כן, אל תגיד, לא, אני נזיר, אני תניק, לא, לא, לא, לא, לא.

אתה, אדרבה, תרוץ הפוך,

תרוץ, תברח, כמו מריח מסריח, בורחים טבעית,

לא מתעכבים, שלום.

אפילו אנשים רואים אחד את הורחקים, אומרים, אל תלך, אל תלך, מסריח, מסריח, לך, לך, לך, לך. עוזרים אחד לשני, תתרחק, תרחק, למה מצוות וחבירות לא מתרחקים אחד את השני?

כי גם הוא לא אכפת לו להיות בריח.

הבנת?

כן, תודה. תהיה בריא?

כן.

התשובה לשאלה שלו, למוצע, בעצם השאלה שלו. כן.

אותו חזל שאומרים, לא יודע איך, הם אומרים, הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן העין, כמו שהרב אמר, שתי זרים.

הוא רק הציג את הצד אחד, כביכול. נכון, אמרתי ש... אותו חזל אומרים את הצד השני גם כן, שהרואה סוטה בקלקולה, זאת אומרת, זה לפי הדרגה של האדם, לא... זאת אומרת, יש מצב שהחזל ממליצים לו להיות,

ואז אנחנו נזיר.

יהודי יקר, יהודיה יקרה,

מתור התנועות קדושה,

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה, אינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10, בני ברק,

או לטלטלטל למספר 03-677779 וגם לפקסס ל-03-67065320.

כתוב תנו באינטרנט,

www.supar.net ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה מ-500 הרצאות של הרב אמנון יצחק שביטה.

ולכן, ניתן לרכוש משרדי שופר בעברית ובצפייה.

שחרור אונים

אנציקלופדיות

ספר עולם התשובה

ניתן להוריד הרצאות לנגן mp3.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת,

מחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.