תחבושת בלבן

- - - לא מוגה! - - - 

איך אדם מתפוצץ כשהוא רואה את הבעל חוב שלו שמתבכיין שאין לו מה לאכול, יוצא עכשיו, קונה בשר 80-90-100 שקל ועושה על המנגל,

על הכסף שהוא חייב לו?

איך הוא מרגיש?

הוא חייב לו, והוא הולך לקונה מכונית פאר.

איך הוא מרגיש?

הקב'- ברוך-הוא אומר, אתם יודעים כמה אתם חייבים לי? מה אתם אוסרים? הולכים לטייל, הולכים לבלות על חשבוני. לוקחים את כל הטובות שנתתי לכם. במקום להחזיר את החוב, הולכים לוקחים את זה למה שאתם רוצים.

שוכחים שאתם בעלי חוק, יש לכם זמן לכול חוץ מהחוק.

איך מסתכל עלינו בעל החוק?

אין קונצי. קיבלת רגע, מה עשית ישאלו? על כל רגע ישאלו מה עשית?

כמו שבן אדם קיבל כסף מבעל הבית, הוא אומר, על כל פרוטה אני רוצה חשבונית, אני רוצה קבלה, מה קנית?

מה עשית עם הכסף שנתתי לך?

מה עשית עם החיים שנתתי לך? נתתי לך חיים, מה עשית?

כי אם נותנים לך כוס כזה ושופכים לך רק פה 10%,

מה כמוהו, זה מעליב.

אם השם נתן לך נשמה כזה קודם ומילאת אותה ככה,

הוא יגיד לך, מה עם זה?

שבמה נתתי לך את כל הנשמה הגדולה הזאת ובסוף ניצלת 40%?

מה תענה?

צהריים טובים, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הדברים היום יהיו לרפואת שרה רסיה בת מרים, רפואה שלמה מהרה,

ולעילוי נשמת המנוח גיתי בן גשה.

לרפואת הרך הנולדת חיים בן מירב ומרדכי אנזמי,

ולהצלחת כל המשפחה שיזכו לעלות בתורה ויראת שמיים מהרה.

כן, אנחנו נלמד חומר קצת כבד,

מה שמתאים ליום,

ונקווה שהריכוז שלכם פורה,

ונגיע למסקנות.

ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם.

יסוד היסודות, שבעל חוב פורע.

מישהו בעל חוב הוא פורע, זה יסוד היסודות.

ואם אין לו לפרוע,

אז הוא נופל לפני רגלי המלווה,

מתחנן ואומר, עבדך אני בכל אשר לי לך הם.

העיקר שייתן לו אפשרות להחזיר את החוב.

אבל בעל חוב שלא יפרע כפשוטו,

זה אין בכלל.

כשבן אדם חייב, יגיד אני לא חייב בכלל,

זה לא קיים.

חוץ מהנוכלים שהם מתכוונים מלכתחילה כך.

ואם רואים בעל חוב שלא פורע חובו,

אין זה כפשוטו שלא פורע,

אלא הוא לא מחזיק את עצמו בכלל כבעל חוב.

והוא לא חייב כלום.

אז למה היא אפרעה?

וזאת היא התביעה

על אומות העולם.

שבע המצוות שקיבלתם,

היכן קיימתם?

תביעה של הקדוש ברוך הוא.

אתם בעלי חוב או לא בעלי חוב?

שבע המצוות שקיבלתם, היכן קיימתם?

וכשהם מקיימים,

הרי זו ראייה גדולה שהם אינם בעלי חובות.

הם לא מרגישים שהם בעלי חוב,

לכן הם לא מקיימים.

כי המחזיק עצמו לבעל חוב, הוא יפרע בכל האופנים ובכל המצבים.

וכשאתם אינכם בעלי חובות,

תורה מאליכם.

יש טענה לאומות העולם שהם יטענו שהם רוצים תורה כמו שאנחנו קיבלנו. שבע המצוות קיימתם? לא קיימתם. הרגשתם שאתם בעלי חוב? לא.

פרעתם משהו? לא.

ביקשתם לפרוע? לא.

תורה, על מה אתם מבקשים?

ראשית התורה היא שנושאים ונותנים הם בעלי חובות.

ואתם כי אינכם ממין החייבים,

ודאי לא תוכלו לקבל את התורה.

והתורה היא רק לכלל ישראל מוכנה.

הם יקבלוה והם יקיימוה,

כי הם אנשים הנעשים בעלי חובות.

העדות לזה היא

שעם ישראל קיים בכל הניסיונות הקשים של נמרוד, לבן, נבוכדנצר וחבריהם לרעה.

זאת אומרת, לא רק נמרוד בעצמו, אלא כמו נמרוד.

בדורות של כפירה,

בדורות של לבן, דורות של שקרנים, רמאים ונוכלים,

בדורות של נבוכדנצר,

של עובדי עבודה זרה, של חריצים,

כן טבע חייו שפורע עד הפרוטה האחרונה בכל המצבים גם הכי קשים,

ולהם ודאי נאה ויעל לקבל את התורה הקדושה.

אז דווקא לעם ישראל שמרגישים שהם בעלי חוב.

על הדרך הזה נבין את לשון חובת הלבבות, שתמיד מקפיד לומר, חייב אתה לבוראיך.

חייב אתה לבוראיך זה מדויק בתכלית,

כי עיקר היסוד הוא רק אם מחויבים,

אם נעשים בעלי חוב,

כי בזה נשלם כל העניין של בעל חוב פורע.

ובחובת הלבבות,

בשער עבודת האלוקים,

פרק ה',

ויאמר לנפש, יש דו-שיח

בין הנפש לשכל,

ויאמר לנפש,

האם יתברר אצלך ויתקיים בדעתך שאת חבולה בטובות בוראיך וקנויה ברוב חסדיו ועוצם חנותיו?

השכל שואל את הנפש.

הנפש זה החלק הרוחני הנשמה,

הנפש זה החלק הבהמי יותר אגוף,

והחלק התחתון שבאדם.

אז שואל השכל,

ויאמר לנפש, האם יתברר אצלך

זה דבר מבורר אצלך

והתקיים בדעתך, וזה דבר מקוים אצלך בדעתך,

שאת חבולה בטובות בוראיך, הכוונה ממושכנת,

שאת ממושכנת כנגד כל הטובות שאת מקבלת מהבורא,

וקנויה, את הפכת להיות קניין אצלו ברוב חסדיו ועוצם חנותיו, שהוא חונן אותך?

האם זה ברור לך או לא ברור לך?

זו מציאות של בעל חוב.

בעל חוב הוא חבול וקנוי למי שהלווה הוא מי שנתן לו.

ממש חבול וקנוי בתכלית.

מחוץ ועד צרוך נעל, אין איתו,

כי הכל כנוי ממש לבוראו.

זאת אומרת,

היודעת את כי הינך בעלת חוב?

כי את מחויבת?

שואל השכל את הנפש, את יודעת את זה?

בתומר כן, כן, הנפש מודעת,

מודה, כן.

אמר לה השכל,

האם דעתך לפרוע קצת מה שאת חייבת לבורא?

שאלה לגיטימית, לא?

כי זו הבחינה,

אם את בעלת חוב,

אם את מתכוונת ובדעתך לפרוע מה שאת חייבת לבורך,

אז זה מראה שאת בעלת חוב, את מודה בחוב.

אם אתה לא בורע כלום, אז אתה לא בעל חוב.

אתה מכחיש,

אתה כופר.

אמרה הנפש כן.

הנפש אומרת כן, אני חייבת.

אמר לה השכל,

ואיך ייתכן זה עם רפיון כוספך אליו?

איך את יכולה לבצע את מה שאת אומרת לי כרגע עם זה שאת מתרפה בכיסופים שלך אליו?

אמרה הנפש, כוספי, חזק,

וצערי גדול לפרוע מה שתשיג ידי.

מודה הנפש ואומרת שלא תחשוב שאני רפויה ומתרפא,

אלא הכיסופים שלי חזקים והצער שלי גדול, ואני רוצה לפרוע כל מה שתשיג ידי.

אמר לה השכל,

אם יהיה כוספך לו אחר ידיעה ברורה בעוצם מה שאת חייבת לאלוהים מן הגמול ומעוט מה שיש ביכולתך ממנו,

וכי בהתרפאותך בו ומפלתך ובהשתדלותך בו הצלתך וחיותך,

כוספך אמת וחפצך נחוץ ואם לאו הוא שקר.

אומר השכל לנפש, רגע בואי אני אברר לך את הדברים שיהיו ברורים על מה אנחנו מדברים.

את אומרת שאת רוצה באמת, ואת חזקה ברצון שלך באמת לשלם מחובותי לקדוש ברוך הוא.

בואי אני אתן לך הגדרה אם תעמדי בהגדרה הזאת

הנה דברייך אמת אבל אם לא כל מה שאני מדברת זה רק מן השפה ולחוץ.

אז הוא אומר לה ככה

אם יהיה כוספך לו

מה שאת כוספת

לקדוש ברוך הוא, אחר ידיעה ברורה שזה ברור אצלך

בעוצם מה שאת חייבת לאלוקים, עד כמה את חייבת לאלוקים?

מן הגמול לשלם את מה שאת חייבת

ואת גם מודעת, מודעת למיעוט מה שיש ביכולתך ממנו

זאת אומרת לא הכל אנחנו יכולים להחזיר כפי מה שאנחנו מקבלים

אבל עוד בסוגריים את צריכה לזכור

אם את יודעת את זה או לא יודעת

כי בהתרפאותך בו מפלתך,

האם ברור לך שאם תתרפאי מלהחזיר את החובות שלך לבורא שם תהיה מפלתך?

ובהשתדלותך בו הצלתך וחיותך

ומהצד השני אם את תשתדלי מאוד מאוד את מודעת לזה שרק בזה תהיה הצלתך וחיותך

אם זה ככה שאת מודעת לכל הדברים האלה

אז זה נחשב שכוספך אמת וחפצך נחוץ ואם זה לא ככה אז זה שקר גמור שאת משקרת את עצמך

זאת אומרת כל רגע שאנחנו לא מנצלים בחיינו לשלם חובותינו לקדוש ברוך הוא ואנחנו מתרפים מלשלם את החובות

ולא כוספים ממש אלא על הדרך יוצאים ידי חובה במצוות הכרחיות וכולי

ולא מבינים שבהתרפאות זה המפלה שלנו ורק בהשתדלות המרבית זה הצלתנו

אז אנחנו חיים בבלוף בשקר

והדברים נוראים מאוד

הלא כבר השיבה הנפש כי כוספי חזק וצערי גדול

הרי כולנו הם ישאלו אותנו אתה רוצה לעבוד את הבורא? בטח

אתה רוצה ללמוד תורה? בוודאי

אתה רוצה לקיים קרות? בטח בדקדוק מה השאלה?

כן אבל בוא נסתכל מהבוקר עד הערב

כמה אנחנו רצים לעבודת השם באיזה שמחה באיזה זריזות באיזה איך אנחנו נראים באמת

האם אנחנו לא יותר מתרפים? זאת אומרת עושים אבל בתרפות עושים עושים לא לא עושים עושים

אבל עושים את זה ככה באיזי לאט לאט ככה לוקחים את זה לאט לאט ככה לא בבהילות לא בחיפזון מה שאפשר לא מטריחים יותר מדי

ודאי שלא מתמסרים עד כלות הנפש

חס ושלום שלא נתמוטט

אבל

כל אחד יבחן את עצמו האם ההצהרה שאמרה פה הנפש

שהיא כוספת מאוד כוספי חזק וצערי גדול האם זה באמת חל עלינו?

ואחרי זה השכל מוכיח אותה ואומר לה כן כן הכל יפה כל מה שאמרת נפלא מתי אני אראה אם זה נכון?

אם אני אראה שתביני שכל התרפות זה מפלה ואם כל התחזקות

זה הצלה

דהיינו להתחזק כל הזמן לעשות יותר ויותר ויותר

והדברים נוראים מאוד

הלוא זאת כבר מדרגת דוד המלך שכוספו חזק וצערו גדול

והלוא הוא אמר נחשפה וגם קלטה נפשי

בכל זאת עדיין ישנה שאלה

אם פירעון הזה בא מצד חייו?

זאת אומרת יש כאלה חושבים שהם עושים מעשה חסידות שהם עושים יותר מאחרים

שהם משתדלים יותר זה כאילו יותר מהחיוב

הוא לא מרגיש שהוא חייב

חייב זה לקיים את המצוות שכתובות בשולחן ערוך אבל די יצאתי ידי חובה עשיתי מה אתה רוצה?

די למדתי קצת היום מה אתה רוצה?

זאת אומרת האם אתה מרגיש שאתה עושה למעלה מן החיוב

או שאתה עדיין חייב?

אז אומר כאן בכל זאת עדיין ישנה שאלה אם פירעון זה מצד חייו?

אם זה בא אחר ידיעה ברורה בעוצם מה שאת חייבת לאלוהים מן הגמול?

אם את בעלת חוב כי אז זה טוב

כי כל משא ומתן מחזיקים רק עם בעל חייו

אם אתה עושה את זה מצד שאתה בעל חוב אתה אומר

ודאי שעוד לא יצאתי ידי חובתי

הנה מה טוב יש על מה לשאת ולתת איתך יש על מה לדבר אנחנו מדברים באותו מישור

הקדוש ברוך הוא המעניק הוא הנותן הוא החונן הוא הכל ואתה בכל רגע נעשה בעל חוב גדול יותר כי כל רגע אתה מקבל יותר

ועל זה אתה צריך לפרוע עוד יותר

כמה אדם שזוכה לעשות הוא נהיה בעל חוב יותר גדול

כי אם השם נותן לך לעשות יותר

אז אתה תקבל ממנו שכר הרבה יותר ועל זה שהוא נותן לך הרבה יותר

הוא מאפשר לך כלים פה בעולם הזה יותר לבצע את מה שאתה באמת רוצה

אתה נהיה בעל חוב על הגמול שהוא נותן לך יותר ויותר

כמו שרבנו סעדיה גאון היה חוזר בתשובה כל יום על אתמול

כי אתמול הוא עבד את השם פחות ממה שהוא הכיר אותו היום

היום הוא למד יותר הכיר אותו כמו שהיום

אתמול הוא הכיר אותו פחות

אז הוא עבד אותו לפי הכרה של אתמול

ולא לפי הכרה שראויה להיות היום

אז הוא חזר בתשובה על אתמול כי הוא חייב מאתמול

ואנחנו מרגישים שאנחנו בעלי חוב בכלל

הרי אנחנו צריכים לעשות את המצוות, נכון הבנתי, צריך לקיים את המצוות, צריך להיות דתי, דתי. אני דתי, דתי, מה אתה רוצה, אני דתי?

אבל בעל חייו, מי מרגיש שהוא בעל חייו?

להיות בעל חייו לא בנקל מגיעים לזה

הוא כבר הקדים חובת הלבבות שם למנות הרבה כללים שהם תנאים להגעת האדם להתהוות בעל חייו

וכתב כך

אך הדברים אשר יגיע בהם האדם לעניין ההערה השכלית

המחייבת את האדם בעבודה

שהתברר אצלו מה שנטע בורא בשכל בשבח האמת

וגנות הכזב

ובחור בצדק

וסור מעוול

וגמול בעלי הטובה בטוב

והודותם

אומר חובת הלבבות

יש כללים רבים ותנאים להגיע להיות בעל חוב

חלק מן הדברים שהוא אמר

הדברים שיגיע בהם האדם לעניין ההערה השכלית שתהיה לו התעוררות שכלית בכלל להבין על מה מדברים ומה צריך לעשות

זו שתחייב את האדם בעבודה כמו שהשם אומר שצריך לעבוד אותו

אז הדבר ראשוני מקדמי

שיתברר אצלו

שיתברר אצלו פירושו של דבר יהיה ברור מסולט לגמרי ברור

מה שנטע בורא בשכל זה נטיעה בשכלו של כל אדם

כל בר דעת צריך שיהיה לו את מה שהוא אומר עכשיו

בשבח האמת וגנות הכזב

אדם צריך ללכת ולשבח כל הזמן את האמת ולהתדבק בה בלא הפסקה

ולגנות את הכזב לא רק להתרחק ממנו אני לא שייך לזה

לגנות את הכזב

זה על פי שכל כשאדם רואה דבר שראוי לשבח משבח

רואה דבר שצריך לגנות מגנה

וזו נטיעה בשכל פשוטה

הרבה אנשים מתחמקים מזה

גם מלשבח וגם מלגנות

למה? לשבח זה מתנגש להם עם המידות שלהם

אם אני משבח את ההוא אני מרים אותו על חשבוני

רוב האנשים מעדיפים להתכבד בקלון חברו

אז לשבח כל דבר שהוא אמת, כל דבר שהוא נכון, כל דבר שהוא ראוי,

לא כולם ממהרים לשבח

כדאי לשבח או לא? יצא לי מזה משהו או שאני רק מגדיל אותו ואני נשאר במקומי

ולגנות את הכזב, למה להסתבך עם אנשים? למה צריך לגנות אותם?

כולם רואים כמוני וזהו, נגמר הסיפור, למה צריך להגיד את זה?

וזו נטיעה שכלית, זה מינימום התחלתי, כמו שאומרים

שיתברר אצלו מה שנטע בורא בשכל בשבח האמת וגנות הכזב

ובחור בצדק וסור מעוול

אדם חייב לבחור תמיד בדברים שהם צודקים,

צדיקים,

ולהתרחק ולסור מעוול.

יש עוול שהוא נראה לגיטימי כזה,

גם מעוול לגיטימי,

גם מצד של היתרים כאלה ואחרים.

כמו שאומר ארמחל במסילת ישרים בשער הנקיות,

שאדם מתרחק גם מכל תאוות כאלה ואחרות שיש עליהן היתרים,

כביכול יש היתרים.

בורח מכל ההיתרים.

שיתברר אצלו משנתה הבורא בשכל בשבח האמת וגנות הכזב ובחור בצדק וסור מעוול.

ועוד דבר,

וגמול בעלי הטובה בטוב והודותם.

אתה צריך לגמול לבעלי הטובה, אלה שעשו לך טובה,

אתה צריך לגמול להם בטוב.

לא כמו כפויה הטובה שכופים על הטובה ומתעלמים ממי שיטיב להם.

אלא זה דבר, נטיעה בשכל שצריך לגמול לבעלי הטובה בטוב הודותם,

להודות להם.

אז כל זה אומר חובת הלבבות,

מזה הופך להיות בן אדם בעל חייו.

זה אחד מהתנאים

כדי שאדם יהיה בעל חייו.

אז השם משפיע עליך כל כך הרבה טובה.

חיות, חיים, הכל, כלים, אמצעים, בשביל שאתה תוכל

להשתכר לחיי העולם הבא.

ואיפה הבעל חוב פה? איפה אתה שאתה מחזיר לו על זה? מה אתה מחזיר לו?

הרי אפילו את החיובים המינימליים שבהם תקנה את חיי העולם הבא שלך,

הרי האמצעים שמביאים את האדם לעולם הבא זה קיום המצוות, כמו שאומר הרמחן.

אז אם אתה לא עושה אותם כמו שצריך,

ואתה מתחמק או מתרפא מהם, איך תגיע לזה?

ועל זה שהשם נותן לך את ההזדמנות והאפשרויות,

ואתה מתרפא מהם, מראה שאתה לא בעל חוב.

אחרי כי אדם קונה כל אלו המעלות והמידות טובות

על שבח האמת וגנות הכזב,

כי אז דווקא ירכוש לו המעלה בנפש להיות איש בעל חייו.

רק אחרי זה.

כי מידת מחויב זו היא מעלה בעצם הנפש.

להיות בעל חוב זה מעלה בעצם הנפש, זה לא הכרה שכלית בלבד.

זה המהות של הבן אדם.

האם הוא מרגיש שהוא בעל חוב או לא מרגיש שהוא בעל חוב לקדוש ברוך הוא.

ולא זוכים למעלה הזאת של להיות בעל חוב רק אחרי

קניית המעלות הרבות הנזכרות

ומעלת מחויב היא תכלית המעלות

המשלימה וכוללת את כל קומת האדם.

כי החייב פורע,

החייב משלם עד הטיפה האחרונה.

נוקב יורד עד התהום ממש,

עד מסירות נפש ממש.

האיש הזה שהגיע למעלה זו לא ישקוט ולא ינוח עד אם כילה לעשות.

זאת אומרת הוא לא ייתן רווח לעצמו רגע אחד בחייו שלא להשלים את החובות שיש לו כלפי בוראו על כל הטובות והגמולות שנותן לו בכל רגע ורגע.

זאת אומרת כל מהותו הופכת להיות בעל חוב.

הוא לא עושה טובות.

הוא לא חסיד.

הוא פשוט בעל חוב.

תשמעו דבר מהמם ומדהים.

לא יאומן כי יסופר.

הרמב״ן מסביר

בבראשית א' כ' ט',

מה הטעם שהותר אכילת בשר לנוח.

לא יאומן כי יסופר.

בעבור. בעבור שנוח הציל מהם לקיום המין,

היות ונוח הציל את הבעלי החיים כדי לקיים את המין הזה בעולם,

נתן הקדוש ברוך הוא רשות לנוח ובניו לשחוט ולאכול,

כי קיומם בעבורו,

בגלל שבזכותו הם קיימים,

הוא יכול לשחוט ולאכול אותם.

שמעתם?

למה מותר לאכול?

אתה הצלת אותם.

הם קיימים בזכותך,

אז אתה יכול לאכול אותם גם.

מה זה אומר?

הנה מטעם עניין חייו לבד.

זאת אומרת כל בעלי החיים נהיו בעלי חוב לנוח.

בעצם זה שהוא החיה אותם וקיים את מינם.

ומטעם כי בעלי החיים נשארו מחויבים על העובדה של קיומם,

על המציאות שהם קיימים.

עליהם לפרוע,

מה זה לפרוע?

עם עצם חיותם,

כי חיותם בעבורו.

בגלל מי אתם חיים?

בגללי אומר נוח.

אז אני יכול לאכול אתכם גם בגלל שקיימתי אתכם.

אתם רואים עד איפה החוב של בעל חייו?

שאפשר לאכול אותו גם.

עד כדי כך הוא הסוד של עניין של חייו.

מצד חייו לבד פורעים בנפשם ממש.

החייו פורע עד תמצית דמו עד הטיפה האחרונה.

מפה במובן פשוט שאנחנו מחויבים במסירות נפש לקדוש ברוך הוא כבעלי חוב.

אם בעלי החיים,

בגלל שקיים אותם נוח,

הם כבר ראויים למאכלו.

בגלל שהוא קיים אותם הם נהיו בעלי חוב.

אז אנחנו שמקוימים על ידי הקדוש ברוך הוא לא מחויבים למסור את נפשנו עד טיפת הדם האחרונה.

הרי אנחנו בעלי חוב.

כל קיומנו ממנו.

היוצא מדברנו כי גמול בעלי הטובה בטוב, או גמול בעלי הטובה בטוב ואודותם הוא מהמידות הנטועים בשכל.

ונקנה זה אחרי יתר המעלות.

מתי קונים את זה?

כשאנחנו יודעים לגמול לבעלי הטובה בטוב,

מתי אנחנו מגיעים לזה?

אחרי שקונים את יתר המעלות, כשבח את האמת וכנות את הכזב.

ומידה זו היא ממדרגת המדברים,

דהיינו בני האדם.

ואשר אין לו מידה זו,

מי שלא הגיע למידה הזו נופל ממדרגת המדברים.

כי זה מושכל ראשון שנטע הקדוש ברוך הוא בשכלו של האדם.

מה שקראנו בחובת הלבבות.

ודינו בעולם הבא,

מה דינו שהוא לא מרגיש שהוא בעל חום ולא הגיע למדרגה הזו?

דינו בעולם הבא הרעה שאין למעלה ממנה,

משום שאיבד כל עצמיותו.

וזה העניין,

אשר אומות העולם אבדה תקוותם להתעלות במעלות התורה.

כי אחרי שלא קיימו שבע מצוות בני נוח,

הרי כי אין להם שום שייכות במידת חייו.

כי חייו פורע.

והם חייבים בסך הכל שבע מצוות ולא מקיימים.

אז אין להם בכלל מדרגת חייו.

והם לא קיימו, אז הם אינם מסוג החייבים.

למה קוראים להם בבחינת בהמה?

הם ירדו מדרגת מדברים.

אם בן אדם לא מכיר בחוב שלו.

והאלף של התורה הוא להתהוות חייו, להיות חייו.

זה סגולת ישראל על כל העמים.

כי בעצם מציאותם הינם בעלי חייו.

ועל כן פורעים ומשלמים עד מצוי הנפש.

ושום קשיים שבעולם אין עומדים נגדם.

או יהודי או צלוב.

יהודי לא מתפשר.

יהודי אמיתי לא מתפשר.

או יהודי או צלוב.

אין ביניים.

ומבואר פשוט עכשיו גם המאמר של חכמים זיכרונם לברכה.

שלחו מטעם.

איזה הוא בן העולם הבא?

ענוותן ושפל ברך

שייף עיל שייף ונפיק וגריס בו רייתא תדירא ולא מחזיק תבותא לנפשא.

כי האיש החייב, כל מעשיו בחיובים הוא עושה.

ולא משום חסידות וצדקות.

ואיך יחזיק תבותא לנפשא.

הרי הוא בסך הכל בעל חוב שפורע את חובו.

דינא אחי

ומחויב הוא לעשותם.

כל מה שאנחנו נצטרכים לעשות זה מצד הדין ומחויבים לעשות.

וסוג הבעלי חייבים שלמים הם בתכלית.

והם בני עולם הבא בוודאי.

אתה רוצה להיות בן העולם הבא בוודאי?

אתה צריך להיות מאלה שהם נכנסים למדרגת בעל חוב.

שהם יודעים שהם בעלי חוב לקדוש ברוך הוא.

ועל זה צריך להחזיק תבותא למוסר.

אי אפשר להיות בעל חייו בלי ללמוד מוסר.

הנה עכשיו רק קטע קטן של חובת הלבבות, קטע קטן קטן מסביר לנו עד כמה זה.

והרמב״ן קטן קטן מסביר לנו כמה זה.

ואם לומדים ספרי מוסר,

דפים על דפים, פרקים על פרקים,

אדם מתהפך לאדם באמת.

אנחנו חושבים שאנחנו מדרגת אדם,

אבל אנחנו רואים שאם אתה לא מרגיש שאתה בעל חוב וחייו ואתה עדיין מתרפא במלאכתך, זה שקר.

ואתה יורד מדרגת מדבר.

אז לכן צריך להחזיק תיבות על המוסר.

איך אפשר לטבות בעל חייו בלי מוסר?

אין שום דרך בזה.

וכל יסוד המוסר זה לעבד את האדם שיגיע להיות חייו בדברים.

ותכף, עם ראשית לימוד המוסר, הופך להיות אדם מייד לבעל חייו.

תכף ומייד הוא חודל מלבית על מעשיו,

כי מילתא דצדקותא וחסידותא.

אנחנו חושבים שאנחנו עושים קצת יותר דברים מאחרים, אז אנחנו צדיקים וחסידים.

לא, חייב.

כל מה שאנחנו עושים, שתבינו, יש אנשים שחושבים

שהם מרבים במצוות ועושים.

אז הם כאילו כבר עברו את הגדר של החוב.

זה לא נכון.

כי את האדם דנים לפי ההכרה שלו.

והראיה,

שעל פי ההכרה שלך עשית מעל כולם.

אבל זה לא ראיה שעשית את כל מה שאתה יכול לעשות לפי ההכרה שלך.

זה שאתה עברת את כולם,

זה מורשת הבעל הכרה.

הראיה, שעברת את כולם.

אבל זה לא מורשת, עשית כבר כל מה שאתה יכול לעשות לפי ההכרה שלך.

אז ממילא אל תשווה את עצמך ביעץ לאחרים לומר,

אני פטור כבר, אני עושה מעל ומעבר.

לא.

כי כל אדם צריך למלא את הפונקציה שנתנו לו.

את החלק לעולם הבא שלו.

מה זה החלק לעולם הבא שלו?

זה התכלית שלו בעולם הזה לגלות כבוד שמיים בעולם.

ואתה יודע באמת מה התפקיד שלך וכמה אתה מסוגל?

רק כשנגיע לשם אנחנו נדע.

עד הגיע מקדשי אל אבינה לאחריתם.

אבל בינתיים, כל זמן שאתה מתרפא,

ודאי שאתה יורד ממדרגת מדבר.

אם אתה עושה את כל מה שביכולתך,

הלוואי ואולי.

אין הנחות.

אין הנחות.

בעל חוב זה בעל חוב. אתה מקבל צריך לשלם.

אתה מקבל צריך להחזיר.

אתה מקבל אתה צריך להכיר טובה.

אתה לא עושה חסדים. אל תעשה חסדים.

זה חיובי.

מה מטעה יצרת האדם שהוא עושה למעלה למעלה ממה שהוא צריך

בהשוואה לאחרים?

פה זה הטעות.

פה נופלים.

ופה המוסר מעמיד.

מה חייב אדם?

בכל דבר ממש מוצאים דינים וחיובים.

אשריו של מי שמגיע להיות בעל חייו,

דדה בה הכל בה.

מי שזוכה שיש בו מידה זו של בעל חייו,

הכל נמצא בו.

ויותר מזה אין.

זוהי העבדות האמיתית.

זוהי העבדות האמיתית. כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם בעלי חוב.

כשאדם קונה עבד,

אז העבד קנוי לו לכל מלאכה והוא צריך לעשות כל מה שבעל הבית אומר לו.

הוא לא עושה טובה.

הוא קנוי לו.

אמר השכל לנפש, את יודעת שאת חבולה בטובות שקיבלת מהקדוש ברוך הוא?

את יודעת שאת ממושכנת על זה?

את לא עושה טובה.

אז עיקר העיקרים זה להיות בעל חייו. החייו פורע ועובד וזה כל האדם.

עכשיו אני רוצה לחזור לכם עוד פעם רק על המאמר בין השכל לבין הנפש,

להזכירכם.

בתירוץ המשא ומתן הזה,

וכל אחד יבדוק את עצמו איפה הוא מונח עכשיו לאור מה שדיברנו.

ואז ייזכר מה הוא צריך לעשות עוד.

בחובת הלבבות, בשוער עבודת האלוקים בפרק ה'

ויאמר לנפש האם יתברר אצלך ויתקיים בדעתך שאת חבולה בטובות בוראך וקנויה ברוב חסדיו ועוצם חנותיו?

זאת אומרת, האם את יודעת כי הנך בעלת חוב ומחויבת את?

אז הנפש אומרת כן.

אמר לה השכל,

האם דעתך לפרוע קצת מה שאת חייבת לבורא?

כי אם כן זה מראה שהיא בעלת חוב.

מה אמרה?

אמרה הנפש כן.

אמר לה השכל, ואח ייתכן זה עם רפיון כוספך אליו?

אם אני רואה שאת לא כוספת מספיק, כמו שאמר דוד המלך,

קלטה וגם נחשפה נפשי,

קלטה

כל הזמן,

כמו בכיליון עיניים,

ממתין כל הזמן איך אפשר לעשות עוד ועוד ועוד ועוד ועוד לשלם חוב.

אז הוא אומר, איך ייתכן זה עם רפיון כוספך אליו?

אז הנפש אומרת לא.

אומרת לו, הנפש כוספי חזק, וצערי גדול לפרוע מה שתשיג ידי.

היא מצטדקת הנפש.

לא תחשוב עלי חלילה דברים לא טובים. אני כוספת כוסף חזק,

והצער שלי גדול לפרוע מה שתשיג ידי.

לא כהתחמקות, מה שתשיג ידי, אם אני אשיג ואם זה. מה שתשיג, כל מה שתשיג ידי, הכל אשם.

אמר לה השכל, ברור למה שהיא אומרת.

אמר לה השכל, אם יהיה כוספך לו,

אחר ידיעה ברורה בעוצם מה שאת חייבת לאלוהים מן הגמול,

ומעוט מה שיש ביכולתך ממנו,

וכי בהתרפאותך בו מפלתך, ובהשתדלותך בהצלתך וחיותך,

אז כוספך אמת וחפצך נחוץ,

ואם לאו הוא שקר.

פאם פאררה.

עכשיו כל אחד יבדוק עם עצמו האם יש לו התרפאות

או יש לו השתדלות בלתי פוסקת.

וזה המבחן אם אדם נשאר עוד בדרגת מדברים או ירד ממנה.

וכל העולם הבא שלנו תלוי בזה,

ועל זה תהיה התביעה עלינו.

למה לא עשית ככל אשר היה ביכולתך?

בהלו אתה בעל חוב.

למה אתה לא פורע חובות?

קיבלת, תשלם. למה אתה לא משלם?

יש מעשה מה בן אישך ידוע,

שמלך ביקש שיביאו לפניו כל אחד מה שיש בידו.

אז אחד הביא לו כד

שהיה בו שאה,

והוא הוסיף מעל זה, גדש מעל השאה.

אז המלך אמר למלא לו את זה אבנים טובות ומרגליות.

והיה אחר שהביא עשרה כדים של שאה,

אבל הניח אחד חלקי עשר בכל אחד שלא יישפך.

אז המלך אמר למלא לו את זה חצץ.

שאלו את המלך העבדים, מדוע המלך עושה כך?

הלא זה שהביא שאה, הביא שאה בקצת.

וזה הביא כמעט תשעה שאים בקצת.

אז למה זה יקבל? אבנים טובות ומרגליות וזה חצץ.

אמר, זה העריך אותי ביותר ממה שיש לו.

וזה העריך אותי בפחות ממה שיש לו.

ככה ידונו אותנו, אומר הבן איש חי.

ידונו אותך מה אתה היית יכול להכיל,

מה היית יכול לעשות,

ויראו, עשית כיפי, עשית יותר, עשית פחות. זה המבחן.

אבל בעל חוב שיודע שכל זמן שהוא לא גמר את החוב, הוא בעל חוב,

והוא לא מפסיק יומם ולילה בשביל להשיג את מה שצריך לשלם כחוב,

ידונו אותו.

איך אדם מתפוצץ? כשהוא רואה את הבעל חוב שלו, שמתבכיין שאין לו מה לאכול,

יוצא עכשיו ועושה על המנגל.

קונה בשר 80-90-100 שקל והולך, עושה לו על המנגל, וקונה כמה קילו, ומזמין חברים והכל, ועושה מנגל על הכסף שהוא חייב לו.

איך הוא מרגיש?

הוא חייב לו והוא הולך קונה מכונית פאר, איך הוא מרגיש?

וכן הלאה.

הקדוש ברוך הוא אומר, אתם יודעים כמה אתם חייבים לי? מה אתם אוסרים? הולכים לטייל, הולכים לבלות, על חשבוני.

לוקחים את כל הטובות שנתתי לכם במקום להחזיר את החוב.

הולכים לוקחים את זה למה שאתם רוצים.

שוכחים שאתם בעלי חוב.

יש לכם זמן לכל חוץ מהחוב.

כן, מדי פעם אתם פורעים כאילו, לסתום את הפה כאילו.

איך

מסתכל עלינו בעל החוב?

אז אדם צריך להתבונן בזה ולהחליט איך הוא רוצה לחיות,

כבעל חוב או כאומות העולם,

שהם אפילו שבע מצוות לא מקיימים.

למה?

הוא לא חייב כלום.

כי בעל חוב פורע זה כלל.

אם אתה לא פורע,

אז אתה כופר בחוב.

כופר בחוב, אז אנחנו מתעסקים עם כופר.

יש פה כבר בעיה, מתעסקים עם כופר.

מי שכופר בחוב, זה בעיה.

שמעתם פעם על המושג כופר?

זה כופר.

כופר בתורה וכופר בחוב, זה כופר.

עוד קטע קטן.

בקהלת כתוב

מה יתרון לאדם בכל עמלו שעמול תחת השמש?

אמר רבי בנימין בן נביא

ביקשו לגנוז ספר קהלת

שמצאו בו דברים נוטים לצד מינות.

אמרו כך היה ראוי שלמה לומר

שמח בחור בילדותיך ויתבך ליבך בימי בחורותיך?

ככה ראוי לו לומר.

משה אמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

ושלמה אומר והלך בדרכי ליבך ובמראה עיניך אלא הותרה רצועה לית דין ולית דיין.

אז ביקשו לגנוז

ספר קהלת.

כיוון שאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלוהים במשפט אמרו יפה אמר שלמה אז לא גנזו את הספר.

אבל אתם רואים

אפילו אם שלמה המלך החכם מכל אדם

כותב ספר

והוא נבחר על ידי הקדוש ברוך הוא לשבת על כיסא השם

מה ששום אדם לא זכה זכה שלמה המלך

ובנה את בית המקדש והכל כתב ספר אבל אם יש דברים שהם נוטים נוטים נוטים לצד מינות לא מינות חס ושלום נוטים לצד מינות ייגנז

אבל אחרי שראו ברור שעל כל אלה יביאך אלוהים במשפט

שכל זה הוא אמר אם אתה תלך בדרך הזאת וזאת וזאת אז אתה תשלם על זה

אז אמרו אה זה בסדר

אז משאירים את הספר

עוד נאמר שם אמר רבי שמואל בר נחמני ביקשו לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטים לצד מינות

אמרו

כך שלמה היה צריך לומר מה יתרון לאדם בכל עמלו

יכול אפילו בעמלה של תורה במשמע?

מה זה?

כל עמל שאדם עמל אין בו שום יתרון ולא נותר מזה שום דבר?

מה?

יכול להיות שהוא מתכוון גם על התורה?

שגם מי שעמל בתורה אין לו שום יתרון?

חזרו ואמרו אילו אמר בכל עמל מה יתרון לאדם בכל עמל ושתק

היינו אומרים אפילו בעמלה של תורה במשמעו

ואז באמת הייתה בעיה וצריכים לגנוז

האינו אומר אלא בכל עמלו הוא אומר

בעמלו הוא שאינו מועיל אבל בעמלה של תורה מועיל

לכן הוא אומר

מה יתרון לאדם בכל עמלו שלו?

מזה לא נותר לו כלום.

עבדת בנית קנית נסעת הלכת

יש לך אין לך כל זה לא יישאר לו כלום

אבל זה בעמלו לא בעמל כללי בעמלו

אבל בעמלה של תורה לא אמר

אמר רבי יהודה יש עוד דיוק בדבריו של שלמה המלך

והוא אמר את זה בכוונה

מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמל תחת השמש

תחת השמש אין לו יתרון

למעלה מן השמש יש לו יתרון

כיוון שהתורה היא למעלה מן השמש אז יש לו יתרון כל הדברים שהם רק נמצאים פה קיימים פה ונותרים פה זה אין לו עמל

זה אין לו יתרון

המאמר הזה מלמד אותנו את חין ערכה של התורה

שכל חללו של עולם אינו דומה למילה אחת של התורה

למה?

כי התורה למעלה מן השמש אז כל חלל העולם מתחת לשמש לא מגיע לחין

ערכה של אות אחת ומילה אחת מן התורה ואם שלמה המלך אמר שהיה לו הכל, שהיה לו הכל

אמר מה יתרון לאדם בכל עמלו שעמל תחת השמש בוודאי לא דיבר ולא נתכוון כלל לעמלה של תורה כי זה נחשב למעלה מן השמש

זה מה שאמרו בגמרא

רבא רמי כתיב

כי גדול עד שמיים חסדך וכתיב כי גדול מעל שמיים חסדך

אז פעם עד שמיים פעם מעל שמיים הכיצד?

כאן בעושים לשמה וכאן בעושים שלא לשמה עד שמיים זה לא לשמה מעל שמיים זה לשמה

הפירוש תמיד מידתו של הקדוש ברוך הוא היא מידה כנגד מידה

אם עושה האדם שלו לשמה מטעמים של כבוד וכדומה,

זאת אומרת כל מה שעושה זה בשביל כבוד וכדומה,

כי חסר לו הלשמה מטעמי עצלות,

הרי בגלל זה הם דברים גשמיים שמגיעים רק עד שמיים.

ומטעם זה גם החסד של הקדוש ברוך הוא מגיע רק עד שמיים.

אבל אם הוא עושה לשמה שהפעולות של האדם מגיעות מעל השמיים,

למען מי שציווה עליהם,

אז גם החסד של הקדוש ברוך הוא מגיע מעל שמיים.

והנה במדרש אמרו

אין אורח חיים

אלא ייסורים

ואורח חיים תוכחות מוסר.

אין אורח חיים אלא ייסורים,

כמו שכתוב ודרך חיים תוכחות מוסר.

והנה מה התחלת הפסוק הזה?

כי נר מצווה ותורה אור

ודרך חיים תוכחות מוסר.

המלבי מבאר כי אפילו אם יש בידו נר שיעיר לו,

עדיין ייתכן שאינו הולך בדרך הנכונה.

אתה יכול להעיר,

אבל מי אמר שאתה על המסלול הנכון?

להעיר אין בעיה, אתה תראה את הדרך, אבל מי אמר שהדרך שאתה הולך נכונה?

ואם אינו הולך בדרך הנכונה,

היינו דרך חיים,

שזה תוכחות מוסר,

לא יועילו לו גם האור וגם הנר.

ומי המוליך אותו בדרך חיים?

תוכחות מוסר.

רק תוכחה יכולה ומסוגלת להביאו לדרך הנכונה.

ועל ידי שיקבל תוכחה מן המוסר,

ילך בדרך החיים.

אם לא, כל אחד בוחר לו את הדרך.

איך אומרים אנשים? כל אחד והדרך שלו.

מה זה כל אחד והדרך שלו?

יש רק דרך אחת, דרך התורה.

לא, יש לו דרך משלו.

דרכי מוות.

ואחריתה דרכי מוות.

כל איש,

כל דרך איש ישר בעיניו.

ואחריתה דרכי מוות.

מה פירוש? הוא האיש אומר הדרך שלי.

היא שרה בעיניי. אדוני, אתה תלך בדרך שלך, אני לא בדרך שלי.

אל תבלבל לי את המוח.

אז אומרים לנו מראש, אחריתה דרכי מוות.

מה זה דרכי? התחלת עם דרך, הגעת לדרכי?

הוא אומר כן.

באחרית אתה תצטרך לחזור בגלגול עוד פעם.

כי לא הלכת בדרך הנכונה.

אחרי שתמות יחזיר אותך עוד פעם, עוד דרך.

בדרך האמיתית ללכת הפעם.

אומר המלבים, יפה שיש לך נר ויש לך אור, כי נר, מצווה ותורה אור.

אבל שתדע, זה עדיין לא אומר שאתה הולך בדרך הנכונה.

ודרך האימה,

תוכחות מוסר. היא תעמיד אותך לדרך הנכונה ואז יואיל לך האור והנר.

זה יכול לצטוח בכיוון השני.

יש אנשים שלוקחים את התורה ומפרשים אותה למה שהם רוצים,

אותה תורה.

ומה שאנו לומדים מזה למעשה,

שעלינו להתחזק ולהתבצר בלימוד המוסר בכמות ובאיכות.

אי אפשר לפחות פחות משעה ומוסר ביום, אי אפשר להיבנות, אי אפשר להיבנות בשום אופן.

ומדובר גם על מי שלומדים תורה תדיר.

חייב אדם ללמוד מוסר כל יום שעה ובאיכות, לא רק בכמות אלא גם באיכות, בעיון.

שעל זה הכוונה מה שנאמר דרך חיים תוכחות מוסר.

וידוע מי שלומד מסכת גיטין מאמר החכם אומר גט העולם הזה קידושין לעולם הבא.

מתי יכול אתה להתקדש לחיי העולם הבא רק אם תיתן גט פיטורין לעולם הזה?

אם לא תיתן גט לעולם הזה אין קידושין לעולם הבא.

חייב קודם גט, אתה רוצה להתקדש? בבקשה.

ואפשר לומר כי גירושין כאלה אי אפשר לעשות ולבצע על ידי 12 שורות.

ב-12 שורות לא גומרים את הגט עם העולם הזה.

גט עם אישה אפשר ב-12 שורות לגמור.

אבל גט מהעולם הזה אי אפשר ב-12 שורות.

שכן לא בקלות אפשר לתת גט פיטורין לעולם הזה כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמסך בכוחות נפשך והמעורב במזג רוחך.

איך אתה מעורבב ואתה חתיך חד?

חד אמרתא.

הכל ביחד מעורבב.

לשחרר אותו זה סיפור.

וכדי לגרש שונא כזה,

זקוקים לעבודה רבה ומאומצת ביותר.

ברוח הזו פרש א-סבא זכר צדיק וברכה מכלם את המשנה.

הלומד זקן, למה הוא דומה?

לדיו כתובה על נייר מחוק.

פרש א-סבא כי כל זמן שיש לאדם בליבו ובנפשו

רשימות מן העולם הזה איננו ראוי לקבל ולקלוט רשימות התורה.

אם אתה מתרשם ומתפעל מן העולם הזה זה יבוא על חשבון ההתרשמות וההתפעלות שלך מן העולם הבא.

למה?

כי אותו דף תופס גם את זה וגם את זה.

אותו לב מעורבב גם מציורים של העולם הזה ומעט מהציורים של העולם הבא.

יותר יש לנו ציורים של העולם הזה. עולם הבא,

עוד לא עשינו ציור שאנחנו נחשוף אליו.

אם היה לנו ציור שאנחנו יודעים שזה הציור, זה הציור, אם זה הציור אני עובד ללא לאות.

אם היה לנו ציור כזה לא היינו מפסיקים רגע.

כל ציור שהיה בדרך היינו זורקים.

אבל אין לנו.

למה אנחנו נמשכים לעולם הזה? כי יש לנו מלא מלא ציורים של העולם הזה,

וזה על חשבון הציורים של העולם הבא.

אז לכן אינו יכול ואינו קולט את רשימות התורה.

אז קודם צריך למחוק את רשימות העולם הזה,

שהוא בבחינת נייר מחוק,

כי אם אתה מוחק אז זה כבר נייר מחוק,

ולכן נשתדל האדם להיות במדרגה של הלומד ילד.

אם אנחנו יכולים לגדל ילדים,

שמההתחלה לא הייתה להם הרשימות של העולם הזה,

שלא יצטרכו לנייר מחוק,

אלא נייר חדש,

כדי שיניח לחדור לרשימות העולם הבא ולא העולם הזה,

אז יכול להצליח.

אין אבדה כאבדת הזמן,

אמרו חכמים, וגם בעולם הזה אומרים time is money,

זמן זה ממון.

אנחנו יודעים שאין אבדה כאבדת הזמן לענייני הרוח מחיי העולם הבא,

שכל רגע טומן בחובו נצח נצחים,

אבל הטיפשים מבינים שהזמן שווה שקלים.

והנה אנחנו רואים אנשים עובדים,

תמורת עשרים וחמש שקל לשעה,

והם מבסוטים.

זה הרבה, זה לא שכר מינימום.

והם מבסוטים.

אז הם מוכרים שעה של החיים שלהם בשביל עשרים וחמש שקל.

אתה מאמין שבן אדם מוכר עשרים וחמש שקל שעה מהחיים?

אתה יודע מה אפשר לעשות בשעה?

אדם שלומד שעה, מה הוא זוכה?

נצח נצחים לאין סוף וגבול.

ביליונים של ביליונים מצוות.

ומישהו אחר מבסוט מוכר את השעה בעשרים וחמש שקל.

אם יש לאדם שעה אחרונה של חייו,

ובשביל להאריך את החיים אומרים לו חצי מיליון דולר, זה הדירה שלך, המכונית שלך, והעסק שלך, והזה, והזה, והזה,

ואנחנו נשתדל להצליח בניתוח, ואז תוכל לחיות עוד קצת.

הוא ייתן או לא ייתן?

בין מה שייתן.

אם לא ייקחו לו גם בלי שייתן.

אז הוא ייתן.

אז מה הוא נתן?

את כל מה שהוא חסך כל ימי חייו, בכל שעות ימי חייו, בשעה האחרונה.

מה הוא מבין?

ששעה אחת האחרונה בחייו שווה את כל חייו שעבד וטרח.

אז איך אתה ייקוקו כל ימי חייך, היה לך שעות על גבי שעות לאין ספור,

ואתה הלכת, בזבזת את זה עשרים וחמש שקל?

או היית בטל, או היית בטל לגמרי.

מה, אז מה יעשה הם בלי?

מה יעשה? יושב, ילמד, והקדוש ברוך הוא יעשו ויפרנס אותו בעוני ובדוחק,

ואם יעשה את זה באמת לשמה,

כל המקיים את התורה מעוני, סופו מקיימה מעושר.

לא לעבוד.

לא לעבוד בהחלט, אם הוא בעל מדרגת ביטחון.

כמו שראוי להיות,

כמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי,

אם הוא יכול, בבקשה. אם לא, שיעבוד וישלם על זה על השעה האחרונה.

למה לא?

אבל קדוש צריך לזון ולפרנס את הבית. צריך לזון ולפרנס, ונכון, אתה הצינור המשפיע על הזון ולפרנס,

ואתה יכול לעשות זה בדרך של רבי שמעון בר יוחאי, או בדרך של רבי ישמעאל.

נכון, והיא אמרה שקצת עלת בידם.

אתה רוצה להיות מהקצת או מהרבה, תחליט.

אבל זה קשה להיות בעל ביטחון כזה. אל תהיה בעל ביטחון, תהיה בעל עבודה, למה לא?

נכון, לא חייבו אותך? אם אתה רוצה, תעבוד כמו פלח כל ימי חייך.

וזהו.

לא, אבל יש שם גם אומרים שמי שעובד הוא גם ילמד אחרי זה ובאמת ייצג לדעת שהוא יקבל ויטי כמו שהגורים מתאבל בשמיים. אני לא יודע מי אומר את זה אבל תלוי מי שמשתדל באמת ומי שיש לו ברירה או לא אבל ישאלו אותו למה לא היית בעל ביטחון הרי אפשר לקרוא את שער הביטחון בחובת הלבבות

במשך חודש חודשיים ואחרי שהיית לומד את זה טוב בעיון ומחליט שזה אמת לאמיתה אין שום סיבה שלא היית מאמין ובוטע בשם במאה אחוז.

היו תנאים שעבדו, אה? אמרתי שלא, אמרתי שכן. היו תנאים שעבדו. אמרתי שלא, אמרתי שכן.

אז מה אתה רוצה? תהיה כמוהם. אני רוצה להיות כמו רבי שמעון בר יוחאי.

זה שיודע שלמרות כל מה שהוא יגיע, ביגיע כפיו זה רק מהשם יתברך ולא מיגיע כפיו.

זה ירא שמיים.

שאחרי שהוא עובד כמו פלאח הוא מבין שהוא לא פעל מאומה.

זה גדול הנהנה מיגיע כפיו.

למה?

שהוא מבין אפילו שאני הבאתי את הכסף כאילו אני לא הבאתי את הכסף כי זה בפועל זה מדרגה יותר גדולה.

הרב, וכל אחד בטוח שהוא ראוי לשבת ככה. כל אחד ראוי להיות כמו האדם הראשון בגן עדן וזו הייתה תוכנית ותכלית של הקדוש ברוך הוא בבריאת האדם שיהיה מלאכי השרת צולעים לו בשר ומשכין אותו יין.

בגלל שהוא חטא אז החטא קיפח את הפרנסה וההשתדלות היא קללה.

בזיעת אפיך תאכל לחם

ואם אתם רוצים לעבוד וולקאם למה לא אמר הרמב״ם לולא המשתגעים האלה העולם לא היה קיים תודה רבה לכם אמרתי לכם אני רוצה להיות כמו רבי שמעון בר יוחאי ואתם תהיו כמו רבי ישמעאל אין בעיה

יש שתי דרכים כל אחד יבחר מה שהוא רוצה

אבל כל בן אדם ודאי גם כשהוא עובד מחפש את העבודה הכי קלה והמרוויחה ביותר

הוא לא מחפש להיות פלח ועובד קשה ושעות הרבה נכון?

אז למה אתה לא מחפש עם שתי ברירות או לעבוד או לא לעבוד את הלא לעבוד

כי אין לך ביטחון אז תעמוד על ביטחון מה הבעיה?

אחד מתלונן אני לא יכול להרים אשתי שולחת אותי למכורת

בכושר אני יכול להביא 5 קילו שולחת אותי להביא 20 קילו

אתה רוצה באמת להביא ולא להתלונן לך למכון כושר תתאמן תביא 50 קילו

אבל אתה רוצה להתלונן אתה לא רוצה להביא מהמכולת

זה שאתה לא רוצה להביא מהמכולת זה גורם לך להתלונן

רבי ישמעאל לא היה רבי נכון? היה לא אבל לא כמו רבי שמעון

לא כולם בעלי אותה דרגה מה לעשות יש דרגות שונות אצל כל הצדיקים

משה רבנו לא הגיע למדרגה של האבות הקדושים מה לעשות?

מה לעשות? הוא היה משה רבנו

מה לעשות?

חזקי

המלך לא הגיע לדרגתו של דוד המלך, מה לעשות?

כל הנביאים לא הגיעו לדרגה של ישעיה הנביא, מה לעשות?

אנחנו רוצים לשאוף למקסימום, ביקשו מאיתנו לשאוף למקסימום

אין בעיה, אם אתה כבר הגעת לשם תמשיך

אם לרבי ישמעלה עוד לא הגעת, אתה בעיה חמורה?

לא לעצור, לא לעצור חבר'ה, לא לעצור, להמשיך, אנחנו בעלי חובות

צריך להמשיך כל הזמן

הרב, זה לא יותר של רבי שמעון, הרב

זה לא יותר של רבי שמעון, הרב הפריצות, במלאגה של רחובות, בשנתי חוצה, בכל מקום שנמצא נכון, ובדור הזה יבוא משיח, איך זה? יבוא בסדר, איך זה? כי, כי, כי, כי, כי, זהו

אז לכן כל בן אדם שעושה את מה שהוא יכול, ייחשב בדור הזה כאילו בזמן התנאים כמו שאמר הארי הקדוש למארחו אם היית בדור של התנאים, היית מגדולי התנאים מה זה אם? גם אנחנו אם נדע בדיוק מה גודל עבודתנו בדור כזה אז נדע מה הייתה מדרגתנו אם היינו בדורות קודמים רק אין לנו תארי שיגיד

אבל אנחנו מחויבים להגיע לשיא הדרגות,

הרי התורה לא נפסקה, היא לא אומרת שיש ירידה בדורות אז יש ירידה במצוות ויש ירידה בהלכות ויש ירידה,

התורה נשארה אותה תורה גם לדור האחרון, איך זה יכול להיות?

מה השם לא יודע שיש ירידת הדורות?

הוא יודע שיש ירידת הדורות אבל הוא לא שינה כלום,

אז אנחנו נדרשים כמו בראשית הדורות

מה לעשות?

אנחנו יוצרים את ירידת הדורות.

אבל עצם זה שאמרו לנו החכמים שהוא יכול לבוא משיח בדור שכולו זכאי ובדור שכולו חייב,

משמע שיכול להיות בדור האחרון כולו זכאי.

איך?

לא חשבנו על זה.

אנחנו חושבים דווקא, על הכולו חייב אנחנו חושבים.

ומה רק כולו זכאי שזה אפשרות גם?

לא חושבים.

כי מה יותר קל? להיות חייב.

למה אתה מת?

למה להיות בעל חום?

בסוף כולם אוכלים,

כולם שותים,

כולם מאריכים ימים וכולם מתים.

השאלה היא, מה יוצאים מפה?

היה אחד אמר לחפץ חיים אני מחכה, מתי יבוא המשיח?

למה? שיבטל כבר יצר הרע.

ואז אני אעשה את כל מה שהשם רוצה בלי שום בעיה, יצרה לא הפריעה לי, אני אעשה את הכול. אז זה לא חוכמה.

נכון שזה לא חוכמה, בוודאי.

אז אמר לו,

זה כמו אחד חנווני שהתלונן שהמחיר של הקמח ירד.

אז אמר לו מישהו,

תשמע,

אבל אם המחיר ירד יהיו הרבה יותר קונים.

אמר לו, כן, אבל רווח לא יהיה הרבה.

כשהקמח ביוקר יש רווח הרבה.

כשהמחיר ירד יש הרבה קונים, עבודה הרבה ורווח מעט.

אמר החפץ חיים, אותו דבר.

כשיבוא לא יהיה הרבה רווח.

מלך המשיח, כי אני הצררה.

אבל עכשיו כפום צערה אגרה עכשיו אתה עושה. ואדרבה, בדור כזה ירוד כמו שתיארת?

כל מצווה, כל דקדוק,

כל השתדלות, כל בעל חוב.

וואי, וואי, וואי, כמה זה שווה לעילה ולעילה ולעילה.

אז אדרבה, נצל שהדור כזה,

כמו שאתה אומר. נצל!

במקום שאין אנשים,

היה איש.

אבל אנחנו עצלנים, נרפים אתם, נרפים. מחפשים תירוצים.

מה, אשתי מבקשת ממני שאני ארים לה 20 קילו, בכל זאת אני ארים לה 5 קילו.

לך למכון.

תתאמן!

תהיה ג'אדה!

מה זה אתה נחנך?

כל הזמן מתבכיין. אז מה אתה רוצה? שהיא תרד?

אדם צריך להבין, יש לנו כוחות אדירים.

הרי במקום שאנחנו רואים, שאנשים רואים שיש איזה רווח מועט,

איך הם מוכנים לקרוע את עצמם?

ואם יש איזה מציאה, איך הם רצים?

ואם זה יהיה מוקדם, מוקדם,

הם ממתינים.

אבל אנחנו נרפים, זה הכל בחיינים. בחיינים.

בחיינים. הם עושים חיים קלים. קלים, כן.

נכון, בחיים לוקחים אותם בקלות אחר כך.

בלי שום דבר.

הרב, מי עושה את העבודה?

המשתגעים, המשתגעים.

אל תדאג, תמיד יהיו משתגעים.

לא, הם לא היו משוגעים, העולם לא היה מתקן. נכון, אז אנחנו אומרים להם תודה.

מודים להם.

רק אני לא רוצה להיות מהמשוגעים,

אני רוצה להיות מהחכמים.

אבל הרב, אם אין קמח, אין תורה.

נכון.

חידוש גדול אמרת.

אתה ראית מישהו שחי אפילו עני בלי קמח?

נכון, ראית עני שחי בלי קמח?

אחי עני חי עם קמח?

נו, ואיפה התורה?

אז לכולם יש קמח, ואיפה התורה?

נו, תענה.

יש הרבה אשמים שיש להם הכול ולא...

אז מה אתה רוצה ממני? שאני אאשים אותם? אני מאשים אותם. לא, לא. אז מה אתה רוצה שאני אעשה? אם הם רוצים ללמודות, הוא צריך שיהיו כסף.

כסף? אמרת קמח.

עכשיו נהיה כסף.

קמח ייתנו לך. בכולל נותנים קמח, לא יותר.

כל כולל נותן כסף בשביל קמח.

לא יותר.

צריך לשלם חשמל, מים, שכר דירה.

באתי שם ברפור.

הגאון מווילנה אפילו שהיה לו חשמל היה עם נר.

אם באתי שם ברחובות.

מה?

כי שם ברפור, אבל אתה רוצה... למה ברחוב? יש מערות.

אביי ורבא למדו במערה.

יצאו אביי ורבא.

מה הבעיה?

הדור שלנו לא... הדור שלנו על הפנים. כן, יש להם מכולת.

הם הולכים למכולת. הוא אומר שלא תישאר הרבה זמן.

אדוני,

בכל מצב אתה יכול להגיע לשיא השיאים שהקדוש ברוך הוא ביקש.

בכל מצב.

השאלה... מה זה לא במערה?

בכל מצב.

בכל מצב.

אני לא רוצה לתאר לך עכשיו

מה עברו בזמן השואה ואיך חיו, שזה תת-אנושיות לגמרי, והתקיימו במשך שנים ויצאו משם חיים גם. אדוני אמר שהשם רוצה את זה ממני ככה. אמרתי?

הוא לא רוצה ממך שום דבר. הוא רוצה שתהיה בעל חוב ותקיים את כל מה שהוא רוצה. אבל הוא יכול גם לקיים את זה לאט-לאט.

לאט-לאט?

טוב, אם אני אחייב לך מ-1,000 דולר, אני אשלם לך לאט-לאט כל יומיים שקל.

לא, בדיוק שקל, אבל כבר זמן... אני אשלם לך כל יומיים שקל.

לאט-לאט.

לאט-לאט. אבל בזמן שיש פנוי, מנצלים אותו ל... מה זה בזמן שיש פנוי? כי יש בן אדם עובד. מי תפס לך את הזמן? השם אבל רוצה שאני אפרנס את ה... הוא לא רוצה שום דבר. הוא רוצה שאתה תקיים את כל התורה כלשונה וככתבה בשיא השיאים שלה,

ותרתום את אשתך גם כן לזה,

ושתהיו שני הצדיקים כמו אברהם ושרה.

זה מה שהוא רוצה.

מה אתה חושב, שהוא רוצה שתהיה כמו אבוטבול?

הוא רוצה כמו שרב אברהם.

למה שהוא ירצה פחות?

למה שהוא ירצה פחות?

אותה תורה הוא אמר, לכולנו אותו דבר.

אז למה יש... חוץ מכהן ולוי שיש קצת שינוי,

מה הם צריכים עוד לעשות?

נו,

כל ישראל חייבים באותן מצוות בדקדוקם, בקיומם, במלואם,

ולהיות בעלי חוב.

אז למה היה ישחק חוץ וזבולון בתורה? למה חלק ירצו לעבוד רק כדי לפרנס את זה? מאה אחוז! אתה... אין לך... אין בעיה.

אתה רוצה להיות יששכר, אתה רוצה להיות זבולון, אמרתי לך.

מה זה אני רוצה? אדוני, אדוני,

יש סוגי עבודות בחיים שצריכות להתמלא על ידי אנשים כאלה ואחרים.

כל אחד מלביש את עצמו לאיזה משבשת שהוא מעוניין.

זה הכל.

עכשיו ישאלו אותך,

תגיד לי,

אתה, למה בחרת בזה ולא בזה? תסביר.

תסביר. אם ההסבר התקבל, נפלא.

אם לא התקבל, אכלת אותה.

הימרת, לא טוב.

היה אחד ילד,

ילד שאבא שלו ואימא שלו באמצע הלילה אמרו שהם עכשיו

מתכוונים להוציא אותו מהתלמוד תורה ולשלוח אותו לאן

להיות שוליה לנגר.

למה?

הוא לא מצליח, ילד טוב,

יהודי נפלא, הכל, אבל לא מצליח, לא נקלט, לא נקלט. מה לעשות? אז מה, סתם נשאיר אותו?

שבסוף הוא יצא לרחוב והכל?

שיישאר יהודי ירא שמיים ונשים אותו אצל שוליה ונשתה לו איזה שיעור כזה שיחזיק, וזה הכל.

הוא שמע את זה בלילה.

רץ ממיטה בוכה אומר לא לא לא תנו לי עוד תנו לי עוד ניסיון עוד ניסיון עוד ניסיון די ניסינו הרבה דיברנו איתך דיברנו על לבך הכל זה לא הולך מה נעשה אי אפשר לשנות את זה זה המציאות אמר לא אני רוצה עוד ניסיון אחרון

נתנו לו ניסיון אחרון והוא הלך הלך עלה עלה עלה עלה עד שנהיה הנציב מוולוג'ין

לפני שהוא נפטר

בכה, החזיק את הספרים שלו ואמר

הייתי מגיע עכשיו לעולם האמת

והיו שואלים אותי מי אתה?

אני פלוני אלמוני. ומה עסקת?

אני הייתי נגר.

מוציאים לי את הספרים שלי ואומרים לי אתה מכיר את הספרים האלה?

והייתי אומר לו אני לא לומד,

אני איש מקצוע, אני מהמשתגעים האלה.

היו אומרים אתה יודע שאתה היית צריך להוציא את הספרים האלה בעולם?

מה הייתי עונה להם?

מה הייתי עונה להם אם לא אותה שיחה ששמעתי אותה ונטלתי את חיי בידיי וקיבלתי על עצמי לעשות את הכל?

אז מילד לא מוצלח אפשר להגיע לנציב מוולוז'ין

והוא אומר שהתביעה עליו הייתה

למה הוא לא היה כזה?

אז הוא היה אומר מה?

אני רציתי ללמוד, ההורים שלי שלחו אותי להיות נגר.

היו מאשימים אותו לא עשית את הכל.

ההורים שלך פסקו שאתה צריך להיות כך בגלל מה?

בגלל שאתה לא עשית הכל.

הרעש אחר כך עשית הכל.

אם היית עושה קודם הכל, מי היה אומר לך ללכת לעבוד?

בגלל שלא עשית הכל, טעו בך הוריך.

אבל החיוב הוא עליך.

אז מי יכול להגיד,

אני כבר עשיתי כל מה שאני יכול.

אנחנו צריכים לחיות בפחד.

אם אנחנו לא חיים בפחד וחיים עם תירוצים,

תירוצים בשמיים לא מתקבלים. אין תירוצים שם, זה עולם האמת, לא עולם החרטוט.

פה אתה יכול לבלף את עצמך, את אשתך, את הילדים, את השכונה, את כולם.

אין שום בעיה, ידעו, לא ידעו, יאמינו, לא יאמינו, זה לא משנה.

עברת נגיד.

אבל אתה מגיע לשם,

אומרים לך בוא תראה איזה כלי, איזה נשמה קיבלת.

בוא תראה איזה נשמה.

מה עשית?

מה אמרת? לאט לאט, לאט לאט. מה קרה?

נרפים, עצלים, למה?

לא יהיה לנו פתחון פה, לא יעזור. כל התירוצים שלכם יפים. תגידו רבי יוחנן הסנדלר, תגידו רבי יהושע הפחמי,

ותגידו את כל השמות שאתם מכירים,

אבל יראו לכם מי אתם.

אמר רב זושה,

אני לא פוחד שיתבעו אותי למה אני לא משה רבנו,

אבל אני פוחד שיתבעו אותי למה לא הייתי רב זושה.

כי רב זושה יש לו את המאה אחוז שהוא צריך מלא.

על זה יתבעו אותי.

אי אפשר להגיע לזה עם העונה?

אתה אם תמלא את המאה אחוז שלך אין עליך טענה.

אבל מאה אחוז שתבין זה גם לא הסוף.

זה ההבדל בין נוח לאברהם.

נוח מילאת עצמו מאה אחוז.

נוחי צדיק.

צדיק ככל הצדיקים.

אבל לא כמו אברהם.

אם היה הבדל של אברהם לא נחשב לכלום.

כי אברהם עשה יותר מהמאה אחוז.

הוא כבר לא עשה בשביל עצמו, הוא השפיע על כל העולם כולו.

זאת אומרת אדם

צריך לבחון אותו גם לא רק במצב של המאה אחוז שלו,

אלא באפשרויות מעבר לזה אם היה יכול.

האם ביקש עוד כלים לעבודת הבורא או לא?

איך הוא יכול לדעת?

אני אומר לך שכל אחד יכול להיות יותר ממני.

שמע, איך הוא יודע הרבה פחד? שמעת?

אני אומר לך שכל אחד יכול להיות יותר ממני. ואני אומר לך שאני יכול יותר ממני להיות פי 20. וכל הפחד שלי זה שיתבעו אותי על מה שעוד יכולתי ואני לא הספקתי או לא עשיתי או לא הבנתי או טעיתי או טעיתי את עצמי או אני לא יודע מה.

אבל איך אדם ידע אם הוא עושה את המקסימום שלו או לא עושה את המקסימום שלו? אם עברת אותי אז אתה בדרך.

אם לא עברת אותי אתה עוד רחוק. לא הייתי עשירית ממך. אדוני, אני התחלתי בגיל 24 כחילוני בלי ידיעה בכלל, לבד, בלי מדריך.

אני גם בעד תשובה עליו. תודה.

אבל אם אני יכולתי להגיע למה שהגעתי מהרצון שלי לעשות מה שהקדוש ברוך הוא מבקש

למה כל אחד שגדל ככה

עם כל גדולי הדורות ומכיר ויודע ולמד הפוך וישר והכול למה הוא לא יכול להיות? לא הבנתי למה הוא לא יכול להיות? לא כל אחד יש לו תואר רצון. איזה רצון. זהו הכל תלוי ברצון. יש אף אחד שיכול עד אחת בלילה ללמוד ויש שם מספיק בא במנהל ערבית אפילו שיעור של שעה ומאמר למישהו לא זה הרבה בשבילי. נכון ועל זה כתוב

ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו שזה שונה פרקו מאה וזה מאה ואחד זה של מאה נקרא לא עבדו ממש לא עבדו למה לא עבדו? מאה לא טוב לא עבדו כי אם הפסקת במקום שיכולת עוד אז עבדת את עצמך ולא עבדו

אתה מחליט איפה אתה מפסיק

אם יאמר העבד לריבו הכל אני עושה חוץ מדבר זה כבר פרק עול אדוניו מעליו נגמר

אה אתה בעל הבית להגיד גם כן ולא?

אה אז אתה כבר לא עבד של הקדוש ברוך הוא אתה פרקת את עול האדום

אם יאמר הכל אני עושה חוץ מדבר אחד

כבר פרק עול אדוניו

אתם חיים בפנם דתיים יעני דתיים

עלק דתיים כולם סוחבים זקן וכולם זה ושטריימלך והכל

איפה עבודת האלוקים? איפה בלי הפסקה? איפה?

זה יתבעו אותנו

אבל צריך לעבוד בשביל להתקיים כבודו ולהביא פרנסה הביתה לא צריך שום דבר

יש שתי פרנסות כתוב בספרי המוסר

יש פרנסת העולם הזה ויש פרנסת העולם הבא

פרנסת עולם הזה מזומנת לאדם,

פרנסת עולם הבא לא מזומנת לאדם

ומה שהאדם ודאי צריך לעבוד לפרנסתו זה פרנסת העולם הבא

היא גם פרנסת אשתו

למה?

אם הוא בן תורה ולמד תורה יקום בתחיית המתים וגם היא,

אם הוא לא למד גם היא לא תקום.

אז זאת אומרת,

מה? זאת אומרת רק לו, לא לכל משפחתו, מה?

הפרטה שלו, של עצמו, זאת אומרת רק לו. לא. לא. לא. לא.

הוא הצינור שדרכו יורד למשפחתו ולכל. כתוב שעיניהם של בני המשפחה

לבעל והבעל עיניו לשמיים והקדוש ברוך הוא משפיע על דרכו. הוא רק צינור.

הוא לא מפרנס.

כי אם הוא ילך הם יחיו.

אבל הוא חייב לעבוד יום-יום. הוא חייב לעבוד את השם יום-יום. יום-יום. שלוש פעמים. בלי הפסק. לא שלוש פעמים. יום-יום.

מהבוקר עד הלילה. זה מעבודת השם. אתה לא יודע, אני עבדתי ארבעים שנה בחוץ. אני לא אשם. אני לא אשם.

אתה יכול לחזור בתשובה ולהגיד, טעיתי, שעבדתי ארבעים שנה.

לא טעיתי. אפשר להשתנות הרעיון? אני לא טעיתי. אתה לא טעית? בסדר. אחרי 120 שנה, תאריך ימים. נראה אחר כך. אני אגיד להם שאני לא טעיתי? אתה יכול להגיד.

הרבה יגידו.

הרבה יגידו. אתה יודע, הרבה יגידו.

אתה יודע מי ידון אותך?

כן. רבי אליעזר.

אנחנו לא בטוח. אתה מכיר את רבי אליעזר? רבי אליעזר הגדול. לא, לא. רבי אליעזר בן חרסון, שהיה לו אלף אוניות בים ואלף מדינות ביבשה שאבא שלו הוריש לו והיה לוקח מקלו ותרמילו והולך ממקום למקום ללמוד תורה.

אז יגידו, מה אני לא יכול? מה אני זה? פרנסה.

הוא אומר, הוא היה לו.

עזב הכל כמי שאין לו והלך ללמוד תורה.

זאת אומרת, הוא עשיר והלך כעני והלך ללמוד תורה.

מה אתה תוכל להגיד?

טוב, אנחנו לומדים לו.

אני אמרתי שלא? בסדר. בסדר.

על מה שלומדים, אתה יודע, כשאדם מגיע למעלה,

מלבישים אותו בחלוקה דה רבנן.

מה זה החלוקה דה רבנן?

זה מסך התורה והמצוות שלו.

עכשיו כל מה שהוא עשה,

מורידים מזה מה שהוא לא עשה,

מה שהוא לא למד,

מה שהוא לא קיים מצוות,

מה שזה,

ובן אדם בסוף אומרים לו תיכנס למלתחה, תלבש את החלוקה,

יוצא החוצה, יהיו אנשים שיצאו עם גרביים רק.

כי זה הגודל בסך הכל של מה שהוא עשה.

כי תיקח מיממה, תוריד מזה את כל הנפח,

קח רק ת...

בשעה שהוא למד או שעתיים. אז יש ברוטו ויש נטו.

זה ברוטו ונטו, כן.

אני אקח מפה איזה חליפה מפה.

אתה יכול לקחת חליפה מפה, אין בעיה.

מכל מקום, רבותיי, שלא נחיה בשקר,

זו האמת, ורק תוכחות מוסר יעמיד אותנו על האמת.

ואף פעם לא מאוחר.

אדם יכול להחליט שמרגע זה ולהבא הוא

בעל חוב שרוצה להחזיר לקדוש ברוך הוא כל רגע בחזרה לקדוש ברוך הוא מלא,

מלא בתורה, בירת שמיים, במצוות, בכל.

אין קונצים.

אין קונצים.

קיבלת רגע, מה עשית ישאלו. על כל רגע ישאלו מה עשית.

כמו שבן אדם קיבל כסף מבעל הבית, הוא אומר לו על כל פרוטה אני רוצה חשבונית, אני רוצה קבלה. מה קנית?

מה עשית עם הכסף שנתתי לך?

מה עשית עם החיים שנתתי לך?

נתתי לך חיים?

מה עשית?

בגלל יהיה תחף.

מה?

בגלל יהיה תחף. שם אי אפשר ואין גמחים.

שם חביבי אתה בא לאחר הכל ואתה צריך למסור דין מחשבון.

גדולי ישראל אומרים לפי מה שאתה שואל.

אם אתה תגיד שאתה רוצה לדבוק בתורה וחשקה נפשך בתורה אז אתה תהיה כמו בן זומה.

אבל אם אתה לא אומר ככה ואתה אומר תשמע יש לי קשיים ואשתי עושה ככה וככה ואנחנו לא גומרים את החודש ואתה מתבכיין

אז הוא יגיד לך אוקיי אז תצא לעבודה.

מה לעשות? מה שאתה שואל.

אתה אומר לרופא כואב לי פה אז הוא בודק פה.

אתה אומר לי כואב לי פה אז הוא בודק כאן. לא אומר לו כואב לי כאן הוא בודק לך את הרגל.

מה שאתה אומר בודקים.

אומרים לך לפי מה שאתה אומר.

אבל אתה הבכרית

אם היית רוצה באמת להיות מושלם ושלם אז היית עושה את כל זה. פעם נכנסתי לעשיר באנגליה ותראה וזה אנחנו עובדים

קשה בשביל הכסף, וזה, ופה ושם, וזה לא... אמרתי לו, חביבי,

אל תספר לי סיפורים.

אתה, אם היית לומד ארבע שעות כל יום חובת הלבבות, שער הביטחון,

אחרי זה היית רואה שאתה לא צריך הרבה שעות לעבוד.

אם היה לך ביטחון,

אז לא היית צריך לעבוד.

כי העבודה לא עשתה אותך עשיר.

בגורל שלך, הקדוש ברוך הוא מחניק לך כסף. זה בא רק בדרך כזאת,

שאתה חושב שכוחי ועוצם ידי, וזה אפיקורסות.

אתה תשלם על זה.

אתה תשלם על זה שאתה חושב שאתה עם הקומבינות והביזנס שלך עשית.

אתה תשלם על זה כאפיקורוס.

אבל אתה צריך להבין שאם כבר יש לך ברכה, אתה בכלל לא צריך לעבוד.

ואם אין לך ביטחון, תלמד ביטחון.

אתה לא יודע ללמוד.

בכסף שלך תביא מישהו שלבד אותך.

לא, יש, לא יכול ללמוד בלי כסף, בלי לשלם כסף. ודאי. אבל אמרתי, אם אין לך ביטחון,

כי הוא חושב שהוא עם הקומבינות מנהל את העסק,

אז בוא, תלמד ביטחון.

אלא אנשים משקרים את עצמם, פשוט אוהבים את זה, הם אוהבים לשבת ליד הקופה, לספור את הכסף, לראות איך זה נכנס,

איך מדווחים להם, הם נהנים, זה העולם הזה שלהם,

מזה הם חיים.

אבל אם בן אדם היה מוצא את ערבות ומתיקות התורה, כמו שהוא אומר,

היה משתגע ומתלהט אחרי התורה,

שכל חפצי העולם הזה לא שווים לעומר אור החיים הקדוש.

אבל אנשים לא יושבים ולא באמת וגם לא כפורע חוב.

אנשים לומדים כי יש להם פחד שבסוף יטבעו אותם וכו' וכו'.

אדם היה צריך לשבת ללמוד בגלל שזה הדבר הכי טוב בעולם שהשם נתן.

הדבר הכי טוב בעולם. אם הוא נותן לך את הדבר הכי טוב, מה אתה מניח אותו ולוקח פחות טוב?

כי לקח טוב נתתי לכם.

ושמחתם בכל הטוב, ואין טוב אלא תורה.

ושמחתם בכל הטוב.

אם אתה שמח מבפלה ואתה שמח משיח ואתה שמח

מזה ולא שמח מבת תורה אתה בבעיה אתה בעל חי.

איך מגיעים לאהבת התורה?

על ידי שעוסקים בה. כל דבר שעוסקים בו מתאהבים בו.

אני משקה את העציץ כל יום אני מתאהב בו.

נופל עליה כואב לי.

למה? אני מחובר אליו כי אני עמל עליו.

כל דבר שמתעסקים בו מתאהבים בו.

ממילא אם אתה עוסק עם השם כל הזמן אז ואהבת את השם אלוקיך אבל אם אתה עוסק אותו והולך לטייל כל היום עוסס,

אתה אוהב את הטבע אתה אוהב את הנוף אתה אוהב את הזה אתה אוהב את הקשקושים

אדם צריך את כל חייו לתת לשם וכשהוא נותן הוא המקבל אין מקבל יותר גדול ממי שנותן בלי סוף עד שתיפול

אף פעם לא תגיד די

לקבוע עתים בתורה זה המינימום

כמו שצריך לנשום

ישאלו אותך אם תורת די תהיה תורה זה ישאלו אותך אם קבעת פירושו אם גזלת זמן מיצריך הרע זמן קבוע ולא יעבור באותם שעות כל הזמן שאפילו אם ייכנס לך רווח גדול לא תפסיק בשבילו זה יורה שאכן התורה הייתה חשובה לך מכל קנייני העולם הזה אבל אם לא

אז זה סימן שאצלך התורה זה ערעי והעולם הזה הוא קיים והוא הקובע תסתכל בסימן קנון ה קנון ו ושולחן ערוך

זאת אומרת קביעות עתים לתורה זה לפחות מראה שהבן אדם התורה חשובה אצלו יותר מכל

אבל אם בן אדם לא עושה כן מה יבוא?

מה יספר?

מה יגיד?

מה זה?

התורה זה בהזדמן?

הרמב״ם עבד? הרמב״ם עבד? כן בהתחלה הוא לא עבד

היה לו אח עשיר שהיה מממן אותו עד שאחיו נפטר ואז לא הייתה לו ברירה הוא היה בארץ זרה והיה צריך להתפרנס ולא הייתה מציאות רק על נס לסמוך

הוא אומר

זה משהו אחר מה שאומר הרמב״ם שאדם לא יתלה את עצמו על קופת צדקה ויאמר אני אלמד בשביל מה אני צריך קוראים לו לעבוד אם אני יכול ללמוד ולקבל כסף

והוא יחיה על חשבון הצדקה זה שמכוון כך

לחיות על חשבון הצדקה לא ללמוד תורה לשמה אלא ככה זה יש לו תלונה לרמב״ם.

להגיד לאדם שיעבוד וילמד אחרי זה אחרי העבודה שלו או שייכנס לכולל ויגיע למצב של איזון מהצדקות גם אם אתה לומד בכולל בסך הכל אתה לומד שבע שעות

ויש לך עדיין שבע עשרה שעות

שאיתם אפשר לעשות מה שאתה רוצה. מתי הוא ישראל?

חוץ מהעבודה הוא חייב

הרב בארי אני שומע נו אני שומע קודם כל תלמד שבע שעות ואחר כך יהיה לך עוד זמן במדרגה שלך כאילו ואחר כך שיהיה לך ביטחון תוכל לצמצם בעבודה

כי אם אתה מאמין שהפרנסה מאשם אז למה צריך שמונה שעות?

בגלל שההסתדרות קבעה?

לא,

לא חייבים שמונה שעות בשביל שתתפרנס.

לא חייבים, בן אדם עם חמש-שש ילדים, אבל... עם שמונים,

עם שמונים, מה הקשר?

המפרנס זה אחד, מי מפרנס כל העולם?

שש מיליארד, שבע מיליארד?

הקדוש ברוך הוא, זה אותו מפרנס, את האחד, את העשר, את האלף, את המיליארדים, מי המפרנס? הוא?

ההסתדרות... אז מה? חסר לו כמה סנדוויצ'ים לילדים שלך? חמישה שיהיו בריאים? זה הכול.

רק אליך לא תגיע אספקה.

אז אין לו בעיה לשלוח לך.

לא חסר דרכים שהקדוש ברוך הוא ישלח לאדם הכול. כמו שהוא שולח חיים,

הוא שולח מזון. מאן די אהב חיה, יאהב מזונה.

בין במישרין בין בעקיפין.

אם אתה תולה בעצמך,

אז אתה תצטרך להשיג בעצמך.

אם אתה תולה על השם השלך, על השם יהבך,

הוא יכלכלך.

והרבה סיבות יש לפני המקום ברוך הוא לתת לך.

אתה לא צריך לעזור לו.

לא דוחפים קטר עם שישים קרונות, עוזרים לו.

הוא לא צריך, הקטר יכול לסחב אותך גם כן.

הקדוש סוחב את כל העולם, קטן עליו אתה.

תביא עוד שמונים ילדים, מה הבעיה?

היה אחד שהלך לעשות

הכנסת כלה לבת שלו,

חצרי ילדים.

הלך לאנגליה, שבועיים לא מצא כלום, בכה, בכה, בכה.

מישהו ריחם עליו, למה אתה בוכה? הוא אמר, שבועיים אני פה,

אם אני לא מצליח להביא כסף לא תהיה חופה וכו'.

אמר לו, תשמע, יש עוד אחד עשיר שאם לא היית אצלו,

אבל הוא קצת לא נורמלי.

הוא או שהוא נותן סכום או שהוא זורק אותך עם גידופים וחירופים.

אם אתה רוצה, תנסה. אמר, מה יש לי להפסיד? הלך אליו.

הגיע לשם, אמר, אחד שם רגליים על השולחן עם פייפ ככה, סיגר, זה, פשופ, פשופ, פשופ, פשופ, אמר לו, שלום, שלום. אמר לו, כן, מי אתה? אמר לו, אני פה, פה, שם, בארץ ישראל, יש לזה.

אמר לו, כמה ילדים יש לך?

אמר לו, יש לי 11 ילדים. התחיל לצעוק עליו, נבל ברשות התורה, נבל.

אתה מביא ילדים ולא חושב מאיפה תפרנס אותם, ואחר כך אתה בא לחפש כסף?

נבל ברשותו.

שפך את דמו.

הבן אדם הסתובב, בא ללכת,

זהו.

פתאום עלה ונצנץ במוחו משהו, הסתובב אליו, אמר לו, סליחה רגע, יש לי רק שאלה אחת.

כמה ילדים לך יש?

אמר לו, אני יש לי אחד.

אמר לו, אתה יודע מה ההבדל בינינו?

שלושה שותפים באדם,

הקדוש ברוך הוא אבא ואימא, כל אחד נתן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא לקח אותי שותף אחת עשרה פעם, אותך רק פעם אחת.

ובא ללכת, אמר לו בוא בוא בוא בוא בוא רגע בוא רגע בוא, בשביל השותף שלך אני אתן לך בוא, כמה?

כמה אתה צריך? אמר לו שישים אלף דולר, הוציא צ'ק, נתן לו שישים אלף דולר, אמר לו עוד פעם שהשותף שלך צריך לחתן מישהו, תבוא אליי.

הבנת? מי הביא לו את הרעיון, אתה חושב?

השותף.

השותף הביא לו. מי שינה את הראש לטיפש הזה?

השותף.

כשיש לך שותף, אל תדאג.

אם אתה רוצה לעזוב את העבודה, אחרי זה תגמור תורה.

אם אתה תהיה בעל ביטחון כזה נפלא מאוד?

למה לא?

אם אתה בעל ביטחון,

לא אם אתה מתלהב.

אז אתה אומר להתחיל קודם כל ללמוד על עבודת הביטחון, לעבוד על... אתה קודם כל תנצל את כל שעות הזמן

ללמוד תורה קודם כל.

אחרי שניצלת את כל שעות הזמן הפנויות ללמוד תורה ולא למרוח ולא להתרפוט,

אחרי זה

תלמד שער הביטחון,

טוב טוב הדק הדק, ואז תוכל לצמצם לאט לאט לאט לאט לאט,

עד שתוכל להיות כמו רבי שמעון בר יוחאי, בלי שום ספק כלל וכלל.

ויש כאלה הרבה היום בדור הזה,

יש 66 אלף אברכים בארץ

שסומכים על הקדוש ברוך הוא.

שמעת?

אז אם בדור הזה יש כל כך הרבה כאלה שלומדים,

אלה מהרשומים, המפורסמים,

יש כאלה שלומדים גם בלי ללכת לכולל.

אבל אם יש כמות כזאת, נו אתה גם יכול להצטרף אליה. אתה מכיר עץ שמצמיח כסף? מה? אתה מכיר עץ שמצמיח כסף? יש עץ שמצמיח כסף, קוראים לו עץ חיים מלמחזיקים בה.

זה מצמיח את הכסף הכי טוב. אני אף פעם לא קמתי בבוקר ומצאתי חבילה של דולרים מעל המדש.

ודאי שלא.

ודאי שלא. למה שתמצא, יש לך ביטחון? לא.

רבי יהודה היה עני. אתה יודע מה זה עני?

רבי יהודה.

רבי יהודה בר אל-עי היה עני. הוא היה לובש חלוק, הוא ואשתו.

הוא ואשתו חלוק אחד. תאר לך איזה עני.

פעם גזרו לבוא לבית המדרש, הייתה בצורת, שיבוא להתפלל, ידעו שהתפילה שלו מתקבלת.

הוא לא בא.

אז אמרו, בטח,

אין לו מעיל כי אשתו בטח יצאה לשוק. הוא לא יכול לבוא בלי המעיל.

אז שלחו להביא לו מעיל.

אז כשהוא פתח את הדלת, שמע למה אנחנו מזמינים אותו ולמה חושבים שהוא לא בא, אמר, וכי אני חסר.

הרים את השטיח המחצלת שהייתה לו וראו שם זהב וכסף, מה שאתה אומר, דולרים, מיד המיטה.

ראו.

ואז הוא סגר את זה, ואחר כך אשתו באה, הוא לקח את המעיל והוא בא.

אז יקנה עומק. אני לא הבנת, לא היה לו.

לא היה לו, זה היה מעשה נס, לכבודו.

רק הוא היה כזה בעל ביטחון להראות,

אתם חושבים שאני חסר?

הנה, אה, תראה.

רבי שמעון בר יוחאי לא מילא את הבקעה, הם מלאים דינרים דינרים.

אמר להם, אם אתם רוצים ליטול את העולם הזה, קחו, אבל לא יהיה לכם עולם הבא.

בבקשה.

אין שום בעיה. לא סומכים על ידי סבא. נכון, לא סומכים על הנס.

לכן לומדים.

איך בא לך ראייה?

איך בא לך שמיעה?

נולדתי עם זה. נולדת? גם עם זה נולדת.

גם נולדתי עם זה. נולדת?

אתה באת עם שקית אוכל מהבטן?

כן.

הכינו לך אימא שתניק אותך?

הכינו לך אימא שתביא לך חלב?

כן או לא? כן. אז היה לקדוש ברוך הוא מי שיביא לך? כן. ועד היום מביאים לך?

השם הביא לך. השם הביא לי את זה, השם הביא לי.

זה השם הביא לי.

אתה יכול להשתדל ללמוד תורה והוא יביא לך יותר כי מגיע לך יותר אם אתה לומד, אם אתה ילד לא לומד מגיע לך פחות

אבא שהבן שלו לומד קונה לו עוד ונותן לו עוד

ילד שיוצא לרחוב אומר לו תסתדר לבד

השתדלות צריך לעשות, להשתדל פחות

הוא אמר לי שאין אפשר גם לעבוד וגם ללמוד יפה מי אמר שלא?

אמרתי שלא אפשר? תשמע נגנים תורניים

שיעורי תורה ותוכנין איתך לעשות כל מיני עבודים. ודאי מישהו אמר שלא אבל בסוף ישאלו אותך אם מיצית את כל כוחותיך או לא זה הכל אם תהיה לך תשובה טובה מצוין אם לא שמעת ממני שיחה לא ניצלת אותה ואכלת אותה

אז תחליטו מה שאתם רוצים

לעבוד עשר שעות ללמוד עשר שעות כל זמנים נפלא מאוד אשריך

מישהו אמר זה לא טוב כל מה שתוסיף זה נפלא אבל עדיין נשאלו אותך האם מילאת את הכל

מה תענה?

עכשיו אני אתה רואה הביאו לי כוס

תאר לך עכשיו שהכוס הזאת היא כזאת וממלאים לי הלכו קנו בקבוק גדול ומילאו לי את זה ככה עד פה

זה מעליב או לא מעליב?

זה ניסיון לפגיעה ממש

כי אם נותנים לך כוס כזה ושופכים לך רק פה 10%

מהכמות זה מעליב

אם השם נתן לך נשמה באיזה כזה גודל ומילאת אותה ככה

הוא יגיד לך מה עם זה?

שמה נתתי לך את כל הנשמה הגדולה הזאת ובסוף ניצלת 40%?

מה תענה?

אני אעשה את מה שיותר עובד שאני לומד אני שוקע בלימוד ואני חושב בדיוק על מה שאני שומע אז תחת כל הידיים עוד כמה דברים

אני אמרתי לך שזה לא טוב מצוין אם אתה משלב את שניהם תוך כדי ולא מפסיד גם מלימוד התורה זה נפלא ומצוין אני מדבר על 40% ו-100% מה אתה עונה?

זה יכול להיות 100% גם כן 100% אם זה 100% אז זה מצוין אז מה אנחנו מתווכחים אבל מזה שאתה חושש אני מבין שזה לא 100%

לא משה, למה לחשוש?

אז למה אתה צריך להסביר אם אתה 100%?

אני שומע כאלה ששואלים להפסיק לעבוד ולהתחיל ללמוד אני אומר להם שאפשר גם וגם בזמנים אתה חושב שכל בן לך אפשר שבן אדם נגיד אחד הוא פקיד בבנק

והוא יושב ויש לו עכשיו אוזניות הוא שומע שיעור תורה ואומרים לו תביא בבקשה את הצ'ק הזה זה זה זה זה אומר לו רגע חכה הרב מדבר רק שנייה אני לא יכול לדבר אפשר ככה לנהל את החיים?

אז אתה עובד בעבודה שאתה יכול לשמוע באוזניים משהו

אבל לא כל אחד יכול לעשות את הפטנט הזה

אבל הנקודה 100% או לא 100% זה הכל

אם השאיפה ל-100% יש סיכוי שתגיע אם אין שאיפה בכלל 100% ולא הצלת מטרה שאליה אתה רוצה להגיע לא תגיע לכלום כי נרפים אתם נרפים זה הכל אתה עושה את המינימום המתחייב לפי דעתך ואתה חושב שזה מספיק יש לך סיפורים סיפורים זה מתאים לפה בעולם האמת אין סיפורים

הרב אולי למה הרוח שאתה עושה בעבודה יותר גדולה ממה שאתה לומד

נגיד שאתה בא לניסיונות ואתה מנצל את מה שעשית רק תגיד מי חייב אותך בזה ואיפה יש מצווה כזאת בתורה ואז אנחנו נדבר

היות ואין מצווה כזאת ואסור לאדם להסתבך בניסיונות ואסור לו לעשות כל מיני דברים כאלה אז לכן אין בזה שום מצווה

עכשיו בואו נמשיך רק נסיים את המאמר

ובעזרת השם יתברך אם יהיה לכם עוד משהו נגיד

מכל מקום אמרנו שאדם צריך להשתדל ללמוד עוד בצעירותו כשהנייר לא מחוק

ואמרנו שאין אבידה כאבידת הזמן

ואמרנו שהפתגם הנפוץ אצל האנשים זמן הוא ממון

ולפי מושגי ההמון יש לנצל את הזמן להשיג ממון שבאמצעותו ממלאים את ההצטרכות והתאוות בעניין הגשמי

אבל בואו נראה את השקפת חכמים זיכרונם

לברכה על הזמן וערכו אמרו חכמים זיכרונם לברכה יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה אתם שומעים?

לפי מה שהוסיפו ביארו בעלי המוסר אם יצרפו את כל תענוגי העולם הזה אם תיקח את כל האנשים מהאדם הראשון עד היום את כל ההנאות שלהם בחייהם ביחד עם כל בעלי החיים הכל

רק תענוגים תענוגים תענוגים כל תענוגי העולם הזה תאסוף מהאדם הראשון עד עכשיו תקבץ את כולם ותן לבן אדם אחד

זה לא מגיע אפילו לקורת רוח

של שעה אחת בעולם הבא

לא ישווה לזה כל מה שאדם יאסוף כל ימי חייו ועוד אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים

בעולם הזה מכל חיי העולם הבא אז תקשיבו את ההפוך על ההפוך

שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה כמה שווה יותר מכל חיי העולם הבא שזה נצח נצחים ששעה אחת של קורת רוח בעולם הבא זה כל הנאות העולם הזה מבראשית

ושעה אחת של תשובה כמה שווה אז איך אדם מבזבז שעה בשביל 25 שקל

איך אדם יכול להיות טיפש אם יש לו הזדמנויות פס כאלה בכל שעה לקנות חיי העולם הבא כולו ששווי של קורת רוח אחת שם זה כל ענות העולם הזה מהאדם הראשון. ובשבת כבודו כל שעה זה פי אלף. נכון.

זה החוכמה. נכון ועוד אמרו יפה שעה אחת בתשובה מעשים טובים בעולם הזה וכל העולם הבא.

אם להשקפה הזאת יכולים אנחנו לעמוד על הערכת חכמים זיכרונם לך את יוקר הזמן ומה אפשר להשיג אם מנצלים כראוי את הזמן

עוד מצינו תשמעו מה זה

כשאדם מנצל את יוקר הזמן של ימי הנעורים הצעירים שבינינו פה ישמעו

כשאמרו חכמים משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע

רשי פירש ולמה נאמר ומסרה ליהושע ולא לאלעזר ואלפנחס ולא לשבעים זקנים המתנבאים במחנה למה זכה דווקא יהושע

שלא רצה למוסרה אלא למי שהיה ממית עצמו מנעוריו באוהלי החוכמה וקנה שם טוב בעולם

וזה יהושע שנאמר יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל

ואף על פי שכתוב על פנחס שתורת אמת הייתה בפיהו

וכן כל המעלות שהיו בו שבגללן זכה לבריתי שלום ושהציל את כלל ישראל מכיליון רחמנא נצלן

עם כל המעלות שהיו בו כיוון שלא מצינו עליו עדות שהיה ממית עצמו מנעוריו באוהלי החוכמה כמו שמצינו אצל יהושע לא יכול היה לזכות שתימסר התורה על ידו שמעתם

כמה ימי הנעורים קובעים בחיי האדם

ולכן בני תורה שזכו ללמוד ולקבל תורה בימי הנעורים עליהם להכיר בזכות הגדולה שנפלה בחלקם ולנצל את ההזדמנות שבאה לידם ולא לבטל חס ושלום את הזמן הזה שהוא החשוב ביותר בחייהם

וזאת עלינו לדעת כי אפילו אם האדם כבר זכה לידיעת התורה במידה רבה וקדושה

הרי בכל זאת אם איננו גודר את עצמו מניסיונות איננו יכול להיות בטוח בתורתו

יש אנשים מלאים וקדושים בתורה אבל אם הוא לא יעמוד בניסיונות הוא יכול לאבד הכל הכל הוא יכול לאבד

בעיקר הניסיון בזמננו בכלל ולגבי בן תורה בפרט הוא שרוצים לחיות חיי נוחות ורווחה

למה הולכים לעבוד?

לא בגלל שהוא רוצה לפרנס את אשתו ואת ילדיו בלבד

רוצה קצת נוחות ורווחה רוצה קצת יותר שיהיה לו רווחה

ונהייה כזו, נהייה כזו עלולה לגרום לו שישכח את כל תורתו

מה לנו יותר ממה שמצינו בגמרא?

אמר רבי חלבו

חמרה דפורגיאטה ומאיה דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל

רבי אלעזר בן ערך

ייקלע להטב

אם משיך בתריו יעקר תלמודיה

כי הדר אטה קם למקרה בספרה

בעל למקרה החודש הזה לכם אמר החירש היה ליבם

בעור הבנן עלי בהדר תלמודיה

שכח מרוב הטוב והעונג שהיה לו רבי אלעזר בן ערך את כל תורתו

עד שהיו צריכים להתפלל עליו חכמים שיחזור לו

ומי לנו גדול מרובי אלעזר בן ערך שעליו מצינו מסכת אבות כי הוא הגדול מבין חמשת תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי

והוא היה מכריע את כולם

ובכל זאת אם מקלה לפורגיאטה ודיומסת שהם מקומות

ושם נמשך אחר יין של המקום ומימיו חיי תענוגים אלו גרמו לו

שישכח את תלמודו עד כדי כך שלא יכול היה לקרוא כהוגן אפילו פסוק בחומש

כל שכן לאנשים כמונו שאם תהיה לנו נטייה לחיי מותרות ותענוגים

עלולים לנו לגרום לעצמנו לשכוח את הכל

וחכמים זיכרונם לברכה אמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה

לכן שומה עלינו להתחזק ולחזק את היסוד הזה של יפה

שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא וכל שכן מכל תענוגות העולם הזה.

עכשיו שהבנו את כל זה לא נותר לנו אלא להחליט

האם אנחנו בעלי חוב או לא בעלי חוב.

הנה אנחנו בדרגת מדברים או שירדנו מהמדרגה הזאת.

כל אחד יחליט ואני אומר לכם

מאה אחוז תובעים מאיתנו לא פחות

אם היו רוצים שנעשה פחות היינו נותנים לנו תשעים אחוז שזה מאה אחוז

תשובה ומעשים טובים כתוב

לא אמרו שזה רק תורה תשובה ומעשים טובים

תכלית חוכמה תשובה ומעשים טובים

אחרי שאתה לומד את התורה ואחרי שאתה מקיים אותה

עדיין תשובה ומעשים טובים, מה היוצא מהלימוד?

לימוד כלימוד בלבד, בלא בלי אולמתם ועשיתם,

גם אולמתם אתה לא מקבל.

צריך לקיים את מה שלומדים,

צריך שיצא מזה תשובה ומעשים טובים.

אם יוצא מתכלית החוכמה זה,

הגעת למה שהשם רוצה.

אין דבר כזה שאדם בשעה אחת ימלא פונקציה של 24 שעות.

יש עוד שעה, מה אתה עושה בשעה אחרת?

מה אתה עושה בשעה אחריה?

שמעתי מה אתה עושה. מה אתה עושה 24 שעות?

אתה מקשר את עצמך לשם בכל מעשה ומעשה שאתה נמצא בו.

הכל נפלא.

בשמיים מודדים האם אתה מילאת את הפונקציה שאתה צריך במשך 24 שעות כל ימי חייך.

אבל בזה אתה עובר את מה שאתה אומר. אתה אומר ככה אי רצון אבל לא כולם אומרים אותו דבר ולא כולם אומרים לאחד ולאגד בשעה אחת את הכל ויש דרכי עבודה שונות

בכל עם ישראל בכל התקופות ובכל הדורות.

לשאוף, הוא הדבר של גורל.

לשאוף

ל-24 שעות התבודדות ואחד גורל. שמעתי, אתה חוזר על אותו דבר כל פעם ואני אומר לך.

וזה אנחנו עוברים על שורש כל המידות, זה עיקר האמונה.

חזרת על זה עוד פעם וראיתי ברסלבים עכשיו באונייה,

לדוגמה שמתבודדים עם נשים וגם מתופפים באונייה עכשיו באמת ג'יק וואן,

חסיד עם ציצית מצמר והכל, חסיד ברסלב.

מה זה, הוא תלמיד של רבנו.

למה רבנו אמר שגם מי שיהיה בגיהנום הוא יוציא אותו מהפאות שלו למעלה?

כי הוא הבין שגם חסידי ברסלב יכולים להיות בגיהנום והוא יצטרך להוציא אותם עם הפאות,

עם הפאות.

זאת אומרת חסיד ברסלב יכול להיות גם עם פאות בגיהנום.

איך הוא הגיע לשם אם הוא עשה שעה וכינס את הכל והאמונה ויותר?

מה שרבנו אמר ומה שהוא התכוון ומה

שחסידי ברסלב עושים זה שני דברים אולי נפרדים.

אז לכן זה שאתה חושב שאתה עושה זה עדיין לא אומר.

אז בואי נברר לך את המדמה של התורה.

הבנתי, שמעתי, אתה רוצה להגיד לנו את כל תורת רבי נחמן עכשיו?

אנחנו מכירים ויודעים, אני מסביר לך.

בשמיים תבוא עם איזה תורה של מי שאתה רוצה ואתה תגיע בסוף לשם,

ישאלו אותך אם קיימת את הכל ועשרים וארבע שעות. על זה ישאלו אותך, תענה להם את התשובה הזאת.

תביא להם את רבי נחמן, תגיד להם, תביא גם את רבי נחמן,

ושם יבדקו אותך, שם יש רנטגל.

הוא שאמר שעמד באי אתמול שאלו שהוא לא ערך לתיכון הזה. יפה מאוד. בסדר גמור, אין בעיה.

אמרתי לך לא לסמוך?

אבל לא רק זה, גם את התורה ללמוד איתם. אמרתי לך לא לסמוך?

יש אנשים שקוראים את התיקון הכללי ועוברים על הברית עם התיקון הכללי.

אז מה?

אז מה אתה אומר? אז הוא אמר, אז הוא אמר, ומי שיעשה את כל מה שהוא אמר,

כמו שהוא אמר, ויעשה 100% את ה-100% אין טענה.

אבל יש אנשים שיודעים רק לצטט את רבי נחמן וחיים התמין בריקודים ובמחולות, גם בדיסקוטקים, אז מה?

תודה רבה, הבנתי אותך, כן. מה שאנחנו אומרים, בעצם אנחנו לא רוצים לעבוד.

אבל אם כולנו נהיה בישיבה, מה יהיה עם כל אחינו היהודים שלצערנו לא בדיוק מתקנים תורה מסוות? מה שאני אומר, הערבים נעשים שלנו. בעצם, תשאיר לי אותם, בסדר? אני אטפל בהם.

דבר נוסף,

אתה צריך להבין, דור המדבר היו במדבר.

מדבר זה המקום שלא נמצא שום דבר.

וארבעים שנה היו במדבר, והשם הוכיח שאם הוא רוצה לכלכל את בני ישראל מיליונים, אין לו בעיה.

הוא מוריד דמן מן השמיים, הוא נותן בעירה של מרים, הוא נותן את כל הטעמים,

הוא נותן ערני כבוד, הוא נותן הכל, אין לו בעיה.

זה שלא העולם, הוא עושה מה שהוא רוצה.

במדבר דווקא, במקום הכי הכי לא יישוב,

שמה הקדוש ברוך הוא הראה שאפשר להכיל את הגן עדן העליון,

פה בעולם הזה.

אם אנחנו נהיה כאלה בעלי ביטחון,

ויחן ישראל נגד ההר, אם נהיה כולנו בלב אחד,

נעשה ונשמע, נהיה כאלה שרוצים לדבק בקדוש ברוך הוא שזו התכלית האמיתית?

אין לקדוש ברוך הוא בעיה לתת ולעתיר ולהשפיע.

השאלה אם אנחנו מאמינים בו או לא,

מאמינים או לא,

מאמינים ובוטחים גם, לא רק מאמינים,

צריך להיות גם בוטחים,

כי לא כל המאמין בוטח,

אבל הבוטח מאמין.

רבי חנניה בן הקשייא אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל.

לפיכך ירבה להם תורה ומצוות,

שנאמר ה' החפץ למעצת כה יגדיל תורה ויאדיר.

יהודי יקר, יהודייה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולאמת את האמונה, אינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

או לדלבן למספר 03-1948,

677-7779 וגם מפקסס ל-03-6765320.

כתובתנו באינטרנט www.שופר.net ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה מ-500 ההוצאות של הרב אמנון יצחק שביטה.

ולכן, ניתן לרכוש משרדי שופר בעבידו בצפייה.

שחרור אונים

אנציקלופדיות

ספר עולם התשובה.

ניתן להוריד הרצאות ונגן mp3.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת,

מחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.