לא היה צבא תהיה בריא - חלק ב

- - - לא מוגה! - - - 

בעזרת השם יתברך. אנחנו נתחיל את השיעור

הקבוע שלנו.

חסדי השמיים נתחיל קצת בהלכות שבת.

יודע מה שהר' סיימפ כותב בהקדמה?

שכל ישראל,

כל יהודי ויהודי צריך ללמוד הלכות שבת כמה וכמה פעמים בשם ההערות ושווה, שהוביל בהקדמה, ר' חפץ חיים,

בהקדמה למשתר המורה בחלק ג',

בשם הרבי נתן אבשיס, שכל מי שלא שם לא לומד את ההלכות של שבת,

אז יכול חס ושלום בנקל להגיע לידי חילולי שבת.

אז לכן, הדבר הראשון שצריך אדם ללמוד,

אם הלכת הרבתה לשבת, יש הרבה הלכות בשבת קודש, הרבה דברים נוראים שתלויים בחוט השערה,

וכל אחד ואחד צריך לדעת שאת ההלכות האלה, צריך ללמוד אותן היטב היטב היטב היטב היטב. ראיתי בהקדמה לפסקי תשובות,

ששם האבא שלו מביא לו הסכמה.

אז הוא אומר ביאללה, מביא לבן שלו הסכמה.

הוא אומר שעל פסקי תשובות, ושמחתי מאוד, בני, עכשיו הוא כבר הרחיב את זה, עשה מהדורה יותר מפוארת גם על שבת,

אבל גם בספר הראשון שהוא הוציא על שבת, הספר הטוב שלו והמתומצת,

הוא אמר לו, שמחתי מאוד שהספר הראשון שאתה מוציא זה ספר הלכות שבת, כי ידוע שהשבת היא תלויה, דברים שתלויים בחוט השערה, יש הרבה הלכות ודברים שכל יהודי וילי צריך לדעת אותם.

שבת קודש בעלתה מאוד מאוד גבוהה, הגמרא אומרת,

אפילו אם עבד הגמרא בשבת קודש ח עמוד א', אפילו אם עבד אדם עבד עבודה זרה כדור אנוש

ושמע שבת כדחתה,

בוחלים לו הכל עוונותיו, שנאמר שומר שבת מחללו.

אל תקרא מחללו אלא מחול לו.

לומדת הגמרא מכאן לומדים שאם אדם שמר השבת אחת כהלכתה,

בוחלים לו הכל עוונותיו.

אז רבותינו בעלי המוסר, כולם שואלים, אנחנו לא כולם שומרים שבת,

אז ברגע שיש מחילת העבירות, אדם כבר צריך להיות נקי?

הרי כל האיסורים שמגיעים לנו זה בגלל העבירות, הרי אין איסורים בלעוון, הגמרא מסריקה דף ה',

שהגמרא אומרת שאין איסורים בלעוון.

אז אם שומרים שבת כהלכתה ומקיימים את השבת כדי בייק כמו שצריך,

אז לכאורה יש כבר מחילת עבירות. אם יש מחילת עבירות, אז הכל נקי, אנחנו מסודרים.

אז למה לא רואים שברוך השמש כבר שפע?

אז תרצים שכנראה חסר בה כהלכתה.

כל השומר שבת כהלכתה,

אז הוא זוכה שנבחלים כל עוונותיו וזוכה להחלם למצרים,

הוא זוכה לנסות להיות ניצל בשיפוט מלכויות,

והתענקת על ה' אלוקיך ורכבתיך במוטי הארץ,

וחזי חלק עובר על פי ה' דיבר,

קבל המון המון דברים. איפה כל הזמן? לא רואים אותם.

כנראה שחסר בהלכתה.

ידוע, הרב יצחיים עושים שם שיש סייעתא דשמיא.

גם כשאדם עכשיו לא מתבורר.

אדם מתחיל עכשיו סימן רש בן בית, דיני עונג שבת, נדבר על זה קצת היום. מתחיל עכשיו.

ואחרי צעיים יש כבר סייעתא דשמיא שהוא לא ייכשל בבורר. אה, הוא לא עוסק בבורר.

עצם העובדה שאדם עוסק במלכות שבת,

זו כבר סייעת הנשמיא הגדולה והאדירה שתהיה לך סייעת נשמיא כזאת גדולה שאתה לא תיכשל לא בבורר ולא במבשל ולא בכל המנחות שיש בשבת קודש. לכן,

הטוב ביותר בהלכות זה להתחיל גם בשיעורי תורה, בדרך כלל מה שמתחילים כולם זה עניינים של כל יחוד שבת, דברים שנעימים וטובים, הרבה סוגיות, הרבה יסודות.

אדם שנכנס גם ללימוד ולומד למסכת שבת עם ההלכות,

אז יש שם הרבה הרבה יסודות שצריך ללמוד אותם ושזה עוזר לכל השאס. בעזר השם,

מתחיל בעזר השם את השיעור שלנו בדיני עונג שבת,

אשתדל לעשות את זה נושאים נושאים ככה, מנוססתים על הסדר,

שככה נכלול הרבה הרבה מהלכות בדבר אחד עם רעיונות שבנויים אחד על השני.

ידוע המצווה הראשונה שיש בשולחן העור שם ברשמ״ב,

זה המצווה של כבוד ועונג שבת.

דבר שנקרא כבוד שבת,

זה נקרא, כמו שאומרת הגמרא מסר בצד ז עמוד ב.

היה אומר זאת לכבוד שבת.

היה רואה עוד בימה אחרת,

היה לוקח את הראשונה, אוכל אותה,

אוי, לוקח את השנייה, זאת לכבוד שבת.

כל מה שהיה רואה, זאת לכבוד שבת.

בסוף אני אדבר ואגיד גם איזה וורד על הנקודה הזאת של שמיים,

אבל קודם כל, זה כבוד שבת. כבוד שבת אומרים שאתה אמרו על בסימן ראשון ב',

זה מהדברים שנעשים קודם השבת.

דברים שנעשים קודם השבת נקראים בגדר כבוד השבת.

יש דברים שנעשים בשבת עצמה,

הם נקראים עונג שבת.

הדבר שאני אוכל ושותה, אכילה, שתייה,

שנה ושבת תענו, כל הדברים הללו שאדם עושה במתנגדות בנשמה, גוף והנשמה,

הדברים הללו זה נקרא עונג שבת. כבוד שבת זה אני מכין לשבת, ויש עונג שבת.

רב ניסים קרליץ' כותב בספר החוט השני בשם החזון איש.

מה הדין לבן אדם עכשיו למש בגד?

שהבגד הזה חם לו.

יש לו בגד, הוא לובש עכשיו בגד.

הבגד הזה מאוד מאוד רם לו. הבגד חמים מאוד, היה עמוס, כן, לבש איזה אחד יהודי שלא רגיל ככה,

תפס איזה חסיד במאה שערים, ראה את הקפוטה שלו, הוא אומר, שמע, אני יכול את הקפטן, אני יכול לקחת את הזה,

לקחת סתם את זה, עכשיו הוא נחנק, קיץ בלי מזגן,

יושב שם עקולה מזיעה, אבל העיקר שיש לי בגד של שבת.

האם זה נקרא שהוא קיים כבוד שבת או לא?

אז בשם החזון איש מובא שאם אדם לא מקיים עונג שבת, נדמה לי גם אם אין כבוד שבת. ככה החזון איש. החזון איש אומר שכל דבר שאין בו משום עונג שבת,

אין בו גם משום כבוד שבת. ככה אומר החזון איש. רב ניסים קרן רוצה להגיד שפורטן. הפשט הפשוט בחזון איש, הפשט הפשוט בחזון איש,

זה הכוונה כן.

מה שווה כבוד שבת אם אתה לא מתענג?

מה, העיקר להגיד לי שיש לך חליפה לשבת ואתה סובל איתה מחום?

זה לא העיקר, העיקר זה ליהנות גם בשבת קודש עצמה.

אז לכן בפשוט בחזון איש, אין עונג, אין. אבל רב ניסים אומר שזה לא פשטות בחזון איש.

אומר רב ניסים, קריאלית, זה הפשטות בחזון איש היא

שאם עכשיו בן אדם אומר, שמע, אני אוריד את החליפה, חם לי.

אולי כשאני מוריד את החליפה, יש לי עבירה.

אם אני מוריד עכשיו את החליפה, זו עבירה.

אני עכשיו אוריד את החליפה, יוריד פה כבוד שבת, זו עבירה.

אומר אמניסים, זה מה שהתקבל לחזון איש. זאת לא עבירה.

ברחמת שאתה מקפיד עכשיו שתהיה לי עונג שבת.

אם אתה מקפיד עכשיו שהעונג שבת יתקיים,

אז זה לא נקרא עבירה. אומנם פגעת בכבוד השבת,

אבל כל מקום שפוגעים בכבוד השבת בשביל עונג שבת, זה לא נקרא איסור. זאת אומרת, זה לא שלפי החזון איש,

אם שמתי עכשיו את החליפה הגדולה הזאת בהחמה,

לא יצאתי לכבוד כבוד שבת. כבוד שבת קיים.

רק אם אתה פוחד להוריד אותם לגבול בקבוצות שבת, אל תפרד, כי יש לך את הסברה של עונג שבת. זו הטענה של אמליסים קרן את זה בחזוני. זה יפה, אבל הפסד הפשוט בחזוני, כן, הפסד הפשוט לכאורה,

שאין לי לה לצבול בשבת. בסדר, אסור לצטער, יש שולחן ערוך.

בסימן רפי חטא, מלכות שבת,

שמה שאסור לבכות ואסור לבקש בקשות וכל מיני דברים כאלו,

שאסור בשבת קודש לעשות אותם.

אבל זה נידון בשולחן ערוך.

אבל ברעיון, ככה, הפשט בחזוני, שאומר מישהו רוצה להסביר אחרת. זה יסוד. אבל לפני שדנים בכלל לגבי מצוות עונג שבת, ומה בכלל עונג שבת, מה לא,

בואו נדון במצווה הזאת, בכלל המצווה הזאת היא בדורת ובדרבנן.

אז כתוב בתורה,

ושמרו בני ישראל את השבת,

לעשות את השבת לדורותיו בברית עולם,

כמו שאנחנו רואים בקידוש בבוקר.

אומר התרגום יונתן,

לעשות את השבת למעבד תפנוקי שבתה.

כמה אומר התרגום?

כשאמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת אומר התרגום למעבד תפנוקי שבתה. תפנוקי זה להתפנק,

תפנוקים, תעלוגים.

אז בתרגום פה מובא שהוא מסביר את זה לתורה.

לעשות את השבת, למעבד תפנוקי,

התרגום מסביר על התורה של לעשות מה הכוונה?

להתפנן, לשבת בכיף, בניחותא,

לאכול ממתקים, לאכול ממתקים, שתומי אדנים,

שמחת השם וברוסכם, אתה יכול לשבת בשום הדעת וכל הכיף שלך תשב תאכל תישן,

זו מצווה גדולה. הגמורה אומרת שבשבת כולם מודים שצריך גם לכם להתענג.

כן, גם שם יש כאלה פוסקים שאומרים שיהפוך. בשבת קודש, לאכול כמה שיש,

ומיד נרוץ אחרי זה. יש לה קדוש, אנחנו נדבר בזה עוד.

שאפילו שהשבת היא עונג, לא כל השבת.

חלק קטן מהשבת.

אבל הרעיון בשבת אפשר להתענג הרבה.

מסביר התרגום בינתיים.

בתורה, לעשות את השבת זה למימת תפלוקי שבתה.

תפלוקי שבתה זה הכוונה, המצווה, לעשות את השבת. ככה אומר התרגום.

התרגום מסביר תפלוקי בפסוק, הוא מסביר שזה דאורייתא. כך טוען התרגום בינתיים. ויש עוד הרבה פוסקים.

הרבה פוסקים שטוענים שמצוות עונג שבת מצוותה היא מהתורה.

היא לא מצוותה בדרבנן, היא מצוותה היא מהתורה. מה נפקא מיניה? נפקא מיניה גדולה. יש הרבה נפקא מינות.

אנחנו נדבר עליהם כאן על המלאכת נפקא מיניה פשוטה קודם כל. שאדם עכשיו אוכל את סדת שבת,

שיש עניין לעשות לשם ייחוד ולכוון.

לקיים שאני עושה מצוות דאורייתא או מצוות דרבנן.

לפי המנדא אמר שאומר, לפי התרגום הנתן של תנת דאורייתא,

לכוון שיש כאן מצווה מהתורה. זה אחד.

יש רמב״ם,

ברמב״ם הזה הרבה פוסקים רצו לומר שהרמב״ם טוען שעונג שבת הוא לא מהתורה מדרבנן.

כותב הרמב״ם

מצווה מדברי סופרים לכבדו ולנגו.

אומר הרמב״ם, יש מצווה מדברי סופרים

לכבדו ולנגו.

לכבד את השבת ולענג אותה. אומר הרמב״ם בדברי סופרים.

דברי סופרים פירושה דרבנן, הפשטות בדברי סופרים דרבנן.

יש כמה הגדרות של דברי סופרים, יש הלכה למשל מסיני,

ששם יש תשובה, ויביאו בחלק א', תשובה א', שם הוא עודן, אם הלכה למשל מסיני זה דאורייתא דרבנן.

כל מיני דברים כאלה של כוונות, אבל דברי הסופרים הפשט, הפשוט, המנהג הפשוט דברי סופרים הפשט דרבנן, דברי סופרים זה דרבנן.

אז אם הרמב״ם טוען שדברי סופרים זה עונג שבת לבגוד שבת,

אז לכאורה זו סתירה בין התרגום לבין הרמב״ם.

בתרגום בינתיים כתוב שזה תאורייתא, הרמב״ם אומר דברי סופרים זה רבנן.

וידוע שעמודי ההוראה, אחד מעמודי ההוראה, מי הוא הרמב״ם? אז לכאורה בשולחן ערוך הוא לא כותב אם זה דברי תאורייתא רבנן, אבל בשולחן ערוך משמע

ידוע שהשולחן ערוך אחד מעמודי ההוראה שלו זה הרמב״ם.

אם יש מחלוקת בין התרגום לנתן לבין הרמב״ם,

בוודאי שאנחנו נפסוק בהלכה למעשה כמו הרמב״ם.

אז לכאורה יוצא לנו הלכה למעשה שפוסקים בזה, אם הרמב״ם לא מגלה דעתו ויש תרגום, אז אין לך איננו, ולמה לא? לך כמו התרגום הזה לדור רייתא.

אבל בגלל שהרמב״ם אומר את זה דברי סופרים, לכאורה עולק שבת הוא מדרבנן ולא מהתורה.

ככה לכאורה על פני הדברים. אלא שגם על זה יש תשובה, ראיתי בימי עומר, יש תשובה גם ב...

זה בעצם עצמו זה מובא באבן העזר בלמ״ג. באבן העזר, זה סליחה לא בלמ״ג,

במ״ב.

במ״ע. גמ‏די עדות של אבן העזר, באבן העזר וקידושין, אבן העזר וב״ב וגם במחוז המשפט בסימן ל״ג,

גם שם מובא העסוק הזה. הרמב״ם כותב

שקידושי אישה, קידושי אישה זה מדברי סופרים.

אם אדם מקדש אישה בכסף,

זה מדברי סופרים.

כתוב במשנה במסגרת קידושין.

האישה מתקדש בשתי דרכים,

והשטר זה מהתורה, כמו שאומרת הגמרא.

כסף, אומרת הגמרא ואמרת לו, איפה גמרא כסף?

קריכה קריכה משדה עפרון.

יש גזירה שווה שלומדים שגם כסף,

האישה נקלד בו.

גזירה שווה, פירושו, גזירה שווה מהתורה.

לומדים את זה מהתורה.

כותב הרמב״ם,

אם אדם מקדש אישה בכסף,

הקידושים הללו זה נקרא מדברי הסופרים.

לכאורה הרמב״ם משנה.

כל המשטרה מדברת על שלושת דרכי הכילנים.

זה בסדר כי הכילים הרגילים זה מהתורה.

אפשר להם פשוט, כשהמשטרה מדברת על שתיים מהתורה, אחת בדרבנן, לא מצאנו.

כשהמשטרה מדברת על הקניינים,

המשטרה מדברת על הכל.

כל הקניינים שכולם הם מהתורה.

אז למה הרמב״ם נוקט לי עכשיו שהקניין הזה של כסף,

הוא הופך להיות דרבנן?

למה הרמב״ם בדבר הסופרים?

אז בית שמואל שם איר,

וגם בבית יסף שם מצאתי כתוב, אביזה בית שמואל מביץ וגם שם מביא איזה

אסמא בל״ג בחוק של המשפט.

הוא אומר שהפשט בדברי הרמב״ם לא הפשט... הרמב״ם הבין את הרמב״ם בפשטות כן, שזה את הרבנון.

הרמב״ם הבין את הרמב״ם שזה את הרבנון.

אבל אומר אסמא, בגלל בית שמואל, לא! זה לא הפשט דברי...

דה רבנן,

אלא זה דה אורייתא.

אה, אבל אנחנו כותבים דברי סופרים.

הסופרים שהם דה רבנן, הם למדו את זה בתורה.

זאת אומרת, עכשיו אצלנו שגם הרמב״ם וגם התרגור עולים בקנה אחד.

כמו שלגבי חופה וקידושין ולגבי דיני עדות בל״ג וחוז המשפט,

אני מסביר שהכוונה לדברי סופרים זה לא פשט דברי סופרים דה רבנן,

אלא הכוונה הסופרים שהם רבנן, שהם חכמים,

הם הסבירו פשט בתורה,

בגלל שזה לא פסוק מפורש בתורה,

אלא זה נלמד על דרך גזירה שווה, קריכה קריכה משדה עפרון.

זה נלמד על דרך גזירה שווה,

בחמת כן קרא לזה הרמב״ם, זה דברי סופרים, כי הם הסבירו את זה בתורה,

אבל האמת שהמשקל שלו הוא משקל דאורייתא,

אז ודאי הדין דאורייתא.

אז יוצא שאין מחלוקת.

גם הרמב״ם, שכולם תלו דברים בדברי הרמב״ם,

שהרמב״ם טוען שאני לזה יהודי מדי רבנן,

עכשיו יצאנו לפי עמית שמונה, לפי המצאתי קיטוי בית יוסף ולפי האסמה,

ועל פי ספרים, גם הרבה האחרונים ככה טוענים להלכה למעשה ברמב״ם, שככה נוקטים להלכה.

פתחי תשובה שם בחוסר משפט

אומר שככה נוקטים להלכה למעשה, לגבי קרובי האם שם, הוא נוקט ככה נוקטים להלכה למעשה,

שגם ברמב״ם זה יהיה דאורייתא.

אז אם שם ברמב״ם דברי סופרים פירושו דאורייתא,

אפשר להגיד גם כאן, גם בלבכות שבת,

שגם דברי סופרים של חודשבת,

גם זה דאורייתא. אז ככה יצא לנו להלכה למעשה.

להלכה למעשה,

רוב ככל הפוסקים נוקטים שהעונג שבת עניינו דאורייתא. ביעור הלכה ומשתי צדדים,

בעובדיה בחזון עומדיה,

בקלות יוסף הוא לא משהו שהוא סגר שם.

בחזון עומדיה חלק א' על שבת,

שם משהו שסגר.

במסלומס אני אומר ברמב״ם, ושם ראיתי שיש נידון,

האם דאורייתא דרבנה שם מודע לגבי כל מיני גזירות שעשו על עונג שבת,

האם יש להם משקל דאורייתא דרבנה, אז גם משהו שהוא יסתפק בזה. הביעור הלכה זה כתוב מפורש בביתא.

יש באמת בהתחלה בנידון שלו, לא שם, תכף אני אגיד אותו.

אבל הנקיטה להלכה זה כמו דעת רוב הראשונים.

שדעת רוב הראשונים שעונג שבת מצוותה היא מהתורה.

זה לגבי עונג.

עונג,

מצווה מהתורה. עונג שבת, מצווה מהתורה. ככה בינתיים אנחנו סוגרים,

זוהי ההלכה.

יש עוד מצווה בשבת, שנקראת מצוות שמחה בשבת.

מצוות שמחה בשבת זה ברחוק את הפוסקים. אם יש מצוות שמחה בשבת, יש מצווה לשמוח,

או אין מצווה לשמוח. לכאורה בירושלמי ישנה סתירה.

ירושלמי אומר,

למה לא נושאים נשים במועד?

שואל ירושלמי, למה לא מתחתנים במועד?

למה לא עושים אשר מתחתנים במועד?

הגמרא נמצאת גם בבבלי, מועד קטן דף ט' שם הגמרא שואלת למה הוא לא הגמרא? כמה טעמים שמחת בחגיך ולא באשתך?

כן, שיש עניין על עוד הרגל,

עוסק במצווה של עלייה לרגל פטור מהמצווה, כל מיני דברים כאלה

שעומדת שם הגמרא. זאת אומרת, לא אסור להתרתן במועד.

כל מי שמתרע בסעודה,

שאדם לא ירצה לחסוך סעודה וכולי, כל מיני טעמים שהגמרא אומרת.

הטעם העיקרי שהתקבל בשס בבלי,

שלא מערבבים שמחה בשמחה. וגם בירושלמי זה כתוב.

טעם הגדול בירושלמי וגם בבבלי שכתוב, למה לא מתחתנים בחול המועד?

לא מערבבים שמחה בשמחה.

אי אפשר לערף שמחת חתן וכלה,

אם שמחת המועד וסמכתם בחגיך. לא רק בשמחה שמחה. זה ירושלמי אחד.

יש עוד ירושלמי, שם ירושלמי שואל,

למה לא מתחתנים בשבת?

שואל ירושלמי, למה לא מתחתנים בשבת?

אומר ירושלמי למה לא מתחתנים בשבת?

גזירה שמה יכתוב.

אם תבואו להתחתן בשבת, יבואו לכתוב את הכתובה,

יעשו גזירה שמה יכתוב.

וזה יהיה נראה כמו דרך מקר וממקר, ומקר וממקר עצמו זו גזירה שמה יכתוב, כמו שמובא בשולחן העורך ובסימן שינוואר,

שזה גם גזירה שמה יכתוב,

אז לכן בירושלמי בגלל זה אסור להתחתן בשבת.

למה עזב הירושלמית את הטעם של חול המועד?

בחול המועד כתוב,

בחול המועד מה כתוב?

שלום אסור להתחתן במועד,

ושמחת בחגיך ולא במשתך.

אם בשבת ישנה גם מצוות שמחה,

למה ירושלמי קופץ לי לגזירה דה רבנן? איזה גזירה דה רבנן?

שם יכתוב, מקח ומכר,

וכל המקח ומכר בעצמו זה עוד גזירה דה רבנן שם יכתוב. בשביל מה ירושלמי קופץ?

תגיד לי, פשוט,

זה טעם יותר חזק,

שאין מערבי שמחה משמחה. אתה יודע למה אסור להתחתן בשבת?

כי שמחת חטא בקלה היא שמחה גדולה, שמחה מאוד מאוד גדולה. מסופר שהחטא והסופר

היה לו בבית המדרש, היה לו נס גדול,

שהיה פחות, נכנסים הרבה תלמידים,

וממש מצומצם. כי מדומה שזה היה מקום,

בית המדרש של החטא והסופר.

פטרבור, פרשנגבור, משהו כזה, אחד הערות,

שם היה מקום בישיבה ל-300 איש, ונכנסו 500 תלמידים. כל יום.

למדו את כל הש״ס בעיון עם החטא והסופר.

500 תלמידים היו נכנסים לחטא והסופר לבית המדרש, יום יום. אתם יודעים מה זה ללמוד עם החטא והסופר בעיון? זה היה עצום ורב.

טוב, הגיעו לבית המדרש של החטא והסופר,

יום יום עם החטא והסופר בעצמו כל דף,

סוגיות, עיונים.

גן עדן עליון, כאן בעולם הזה.

אחרי שסיימו את הש״ס אחרי כאיזה 13 שנה בעיון,

עשו סעודה גדולה,

תראו לכם איזה שמחה להשתתף בכזאת שמחה גדולה של סיום הש״ס עם מודמי,

באור האומה חטא וסופר. חטא וסופר כל כך היה בחדוות הדעת,

היה כל כך מרומם לקח את הכוס

תוך כדי השמחה של הזימוש של ברכת המזון.

אמר ברוך אלוקינו שהשמחה במונו שאכלנו משלו,

ובתצבה הגדולה אתם מתחילים.

מרוב שהוא שמח שהשמחה במונו ובתזבה הגדולה אתם מתחילים, ככה אמר חטא וסופר.

אהבת התורה הייתה כל כך מלבו.

חטא וסופר נרדם בלילה,

איזה כיף להרדם אחרי לילה כזה.

ממש תענוג לישון, אחרי זה היה כזה של סיום הש״ס, כזה סיום השכל.

והנה בחלום באים אליו מהשמיים.

אמרו לו רבנו חתן וסופר הקדוש והטהור,

עשית טעות חמורה.

היום זעזעת את העולמות העליונים.

חבל, חבל, אל תוסיף, למה הוספת?

אמר לה, שמחה גדולה?

אמרו לו, כן,

אבל בשמיים אין כמו שמחת חתן וכלה.

שמחת חתן וכלה בשמיים זה הכי גבוה מהכול.

אנחנו תמיד יודעים שמה פתאום, תורה זה בא על הכול וכו',

אבל כנראה שהחתן והכלה יש עבודה על המידות. קשה לחיות עם אישה וקשה לחיות עם בעל,

אז זה נקרא תורה עם מידות. תורה עם מידות ביחד, זה לא סתם, שאלו פעם את הסטייפלר על איזה שידוך.

אמרו לו, כבוד הרב, מה אתה אומר לבחור ההוא? הוא אומר, אני יודע,

אף פעם הסטנדר לא ביקש להחליף טיטול. אני יכול לדעת מה עראת שמאים שלו?

כשהסטנדר מבקש להחליף איזה טיטול, אני יכול לדעת מה?

יכול לדעת מה קורה איתו?

שיגידו לי, מידות, תכל'ס, זה מגיע למידות. היום יש איזה נועה כזה שאומרים שבן תורה אמיתי לא צריך הדרכת חתנים, וזה טעות, יסודית, הפוך. כל אחד צריך הדרכה, מידות, אתה יודע איך להתנהג.

אז כנראה שזו מצווה כזאת גדולה שיושבים,

יש גמרא בסוג איטינה, גמרא אומרת,

שכל מי שמגרש את אשתו הראשונה אפילו מזבח מוריד עלות וורט. כל אחד שמגרש את אשתו הראשונה,

המזבח מוריד מאוד.

אז פעם שמעתי מאיזה אחד בוחר שהוא ארבע. הייתי סוף בחנות,

אמר לי, הרב, תגיד לי וורט. אמרתי לו, תגיד לי אתה.

תגיד אתה.

אמר, וורט, נהניתי ובחרתי אותו.

הוא אומר, מה קשור שהמזבח מוריד מאוד? מה קשור?

מה, חסר עבירות? מה, אנשים, זוג לא מסתדרים. מה יש? לא מסתדרים. שמה התורה כזאת תורת גיטין?

זוג לא מסתדר. הלכו על פי דעת תורה, כי בלי דעת תורה זה אסור. הלכו לדעת תורה, והרב אמר, שמע, מרים ידיים.

פה אין תקנה, זה יבוא בורא עולם, לא יעזור כאן, כביכול, חס ושלום.

פה אין תקנה, החבר'ה האלה עבודים,

צורים, אין מה לעשות.

אז למה מזבח מוריד מאוד? מה אתה בוכה?

מה אתה בוכה?

אני פעם אחד מגדולי ישראל,

שהוא החליט שאישה לא מתאימה לו. התחתן לך בהתחלה, החליט שאישה לא מתאימה לו.

אלא היה שורה שהיא לא עומדת בקריטריונים שלו. כמובן, הכל מידי התורה.

אז הוא בא פעם על הבית דין.

אז אחד הדיינים רצה ככה, הוא לא ידע שעומד מולו גדול דור.

אמר לו, אתה יודע, עכשיו אתה מתגרש, מזבח מוריד דמעות.

אמר, עדיף שהמזבח יבכה ולא שאני אבכה. עדיף שהוא יבכה ושלא אני אבכה עד כדי כך.

טוב, המשיכה, המשכנו הלאה.

אז שואלים, למה דווקא מזבח? מה יש במזבח?

למה מזבח מוריד דמעות על גירושין? מה נקודה?

אמרי ורבותיי, יש פה יסוד עצום. יסוד, צריך ללמוד אותו ולדעת אותו. יסוד עצום.

כל יום שאדם חי עם אישה בבית, זה קורבנות.

היא זורקת מילה, הוא צריך לשתוק.

הוא זורק מילה, היא שותקת.

היא צועקת, זה קורבן.

כל יום, ולא, יאללה, בשביל השלום, אני רוצה שקט בראש,

שחררי, סליחה, תני לי שקט.

קורבן. כל יום זה קורבן.

מה, עכשיו עושים גט?

אז כל הקורבנות היו לו חס ושלום חולין בעזרה?

כל הקורבנות היו לו גבוהו לבטלה? לכן המזבח מוריד דמעות.

המזבח רואה שחס ושלום סוג מתגרש.

מוריד דמעות. מה עם כל הקורבנות שאתם עושים ונתתם לי?

עכשיו לא היו קורבנות, וכל הקורבנות למפרד, ברור לבטלה, עד כדי כך.

ולכן כנראה כדושמו כל כך שמח שאמרו לך, אתה מסמר בשמיים. נכון שסיימת את כל השס.

אבל השמחה במונו, זה רק החתן והכלה. איזה דבר גדול.

אז לכן בירושלמי היה צריך להיות כתוב, למה לא מתחתנים בשבת קודש?

כי יש שמחת חתן וכלה.

שמחת חתן וכלה לא צריך לדעה.

עזוב, שבת היא שבת, אבל יש פה שמחה. לא מערבים שמחה בשמחה.

כן, הגמרא אומרת את זה בשלמה המלך,

וזה עכשיו באמת כתב תפסיד עמוד א' של שלמה המלך, וממנו לומדים שהוא עשה חול המועד,

ואחרי זה, סליחה, עשה קודם כל את חלוקת המצווה במשכן,

ואחר כך עשה את החול המועד. הוא לא ערבב אותם ביחד.

אז גם פה בשבת קודש, למה ירושלמי הולך ללא? אתה יודע למה?

גזירה שמה יכתוב.

פעם יותר פשוט, אין מערבים שמחה בשמחה.

מכאן לכאורה לומדים שלפי הירושלמי אין מצוות שמחה בשבת.

זה שירושלמי קפץ לאיזה טעם,

לטעם ששמה יכתוב,

מכאן לומדים שאין מצוות שמחה בשבת. המצווה בשבת,

תאכל, תשבע, תהנה,

תלמד, תתפלל,

אבל אין מצוות שמחה לשמוח. אין.

תמיד יש מצווה, שמחה, כן, ומצווה גדולה להיות משמחה.

זה בעצם תחת אשר לא עבדת השם ככה, משמחה.

משמחה היא מעלה גדולה בעבודת המצוות, ראיתי בשם סמך חסידים,

שאומר שיש שני דברים

שהם לא מצווה ולא עבירה, אבל בעצם הם השורת של הכול.

זה לא ספר חסידים המפורסם, זה ספר של סיפורי חסידים. עכשיו ראיתי את האמרה הזאת, בשם הבעל שם דוקי דומה.

הוא אומר, מיקווה

זה לא עבירה, זה לא מצווה.

לא כתוב שחייב לצבול, אחרי שהם ביטלו תקנת עזרא לא חובה לצבול כל יום במקווה.

השבט הלוי בחלק ו', פשוט שבט הלוי, שם הוא רוצה להגיד שבתקנת עזרא היה צווי דינים, דין של קדושה ודין של איסור ללמוד תורה בלי מקווה,

כן, בתקנת עזרא. והוא אומר שהדין של הקדושה לא יתבטל, ככה השבט הלוי אוחז.

אבל הלכה למעשה לא חובה ללכת למקווה כל יום.

אבל אומר הבעל שם טוב, זו לא חובה,

אבל אם אדם עושה אותו יכול להגיע לכל החובות, לכל המצוות. מיגווה זאת לא מצווה מפורשת.

אבל אם אדם טובל במיגווה ואומר בעל שם טוב, הוא יכול להביא אותו לכל המצוות.

כן, אמר פעם הבעל שם טוב,

אם מיגווה עושה מגוי יהודי, מה הוא יכול לעשות מיהודי?

אם מיגווה עכשיו, גוי עכשיו מגיע עכשיו, גוי עכשיו צריך לטבול.

גוי עכשיו צריך לטבול ולמול ולעשות פרית מילה.

רק כתוב בגמרא כבר אומרת, מל ולא טבל כאילו לא מל.

כן, אם אדם טבל ולא מעל, זה מעכב, אומרת הגמרא ששתיהם מעכבים.

אומר הבעל שם טוב,

אם מיקווה הופך גוי ליהודי,

מה הוא יכול לעשות ביהודי? יש דיבור של רבינתן בברסלב בספר נקוטה הלכות,

שם אומר רבינתן בברסלב,

שאם אדם מקפיד כל יום ללכת למיקווה טהרה לתאר את הנשמה שלו, אומר רבינתן בברסלב, כשם שאתה הקפדת בחיים,

כל יום לתאר את הנשמה,

ככה קדוש ברוך הוא לא יוציא אותך מהעולם עם נשמה מלוכנכת.

ידאגו שאתה תיפטר מהעולם עם תשובה.

אם אתה דאגת כל יום ללכת למיקווה, לא סתם של המקלחת,

אלא כל יום דאגת ללכת למיקווה, כל יום הלכת למיקווה בשביל הנשמה,

אומר רבינתן, יתלו אותך מהעולם הזה,

רק אחרי שתעשה תשובה שלמה לסייעת נשמע גדולה.

אתה דואג לטהרה, תקבל גם טהרה מלוכנית.

בקיצר רבי ישראל, זה אחד.

הדבר השני, הוא אומר, זה עצמות.

העצמות,

לא כתוב בתורה במפורש, אל תהיה עצום,

אבל העצמות מביאה לכל העבירות.

אדם שהוא עצום, מנוע פניך רעות ואתה אין לך חולה?

אומר רבי מיכה, אין זה כי אם רוע לב.

כשאדם סתם עצום זה רוע לב, אבל אתה לא מאמין שהכל הוא טובה, שהכל מל השמיים.

העצמות לא כתוב בתורה, אל תהיה עצום, לא כתוב במפורש,

אבל זה בעצם שורש לכל העבירות,

שהאדם עצום. והשמחה אותו דבר, ובשמחה תצאו וכל הצרות.

אדם ששובת השם בשמחה תמיד שמח, תמיד הולך, תמיד בא.

הכל כבר רץ, כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון.

כשיש שמחה אז הכל יוצאים, כל הגלויות, כל הצרות, הכל נעלם ונמחק. זה הנקודה הזאת. בקיצור, אז לכאורה, למה ללכת לכזה טעם?

למה לקפוץ לכזה טעם? למה? אתה קופץ לטעם של השם יכתוב, יש לך טעם של שמחה.

כנראה שהירושלמי לומד שאין מצוות שמחה בשבת.

בזה שהוא קפץ לטעם אחר ועזב את הטעם היקרי של השמחה. זה אחד.

אז בירושלמי זה מקום אחד.

יש ירושלמי אחר,

שלכאורה מה שממנו הוא קצת סתירה.

ירושלמי,

מה הדין לגבי סעודת פורים שחל בשבת?

אנחנו יודעים הרי שיש פורים משולש,

פורים שחל בשבת, זה לא יכול להיות כאן במרכז,

זה רק בירושלים.

קיצור, מספורות חומה.

פורים שחל בשבת, מה עושים?

סליחה על ט״ו בשבת, מה עושים? אז בהלכה רבי שחנוך נפסק, יום שישי עושים את קריאת המגילה ואת המטרות האביונים, בשבת קוראים את קריאת התורה של פורים וכו' וכו',

ומשלוח מולדת וסעודת פורים, שזה ביחד עושים אותה ביום ראשון.

ככה כתוב.

טוב, אם ככה כתוב, נסגר הסיפור, הכול בסדר.

אז למה לא נעשה את הסעודה בשבת?

למה לא עושים את הסעודה בשבת?

אומר ירושלמי, אתה יודע למה עושים את הסעודת בשבת?

יש לה מצוות שמחה מהשמים. רגע,

הרי אתה ירושלמי קפצת לטעם איזה שעה אדם קפצת,

שמך טוב, אז מה אתה מנהל את המצווה הזאת?

אז לכאורה זו סתירה בירושלמי.

הרי ירושלמי אומר למה לא עושים סעודת פורים בשבת?

כתוב, וסתם רואה שם שהוא מביא בשם אמרינו חביב שכן היה עושה.

אבל הוא אומר בירושלמי למה לא עושים סעודה בשבת?

כי השבת שמחה ועומדת במדינה, אז לכן לא עושים.

למה? הרי אתה בעצמך טוען שאין? לכאורה. לכאורה זה סתירה.

אפשר ליישם את זה, אבל ברעיון, לכאורה זה שתת צווי דין. מה שיוצא הלכה למעשה,

שאין מצוות שמחה ביוחדת בשבת. המצווה העיקרית בשמת קודש היא לא מצוות שמחה, היא מצוות עונג.

ואומר לך דן, עכשיו לפי זה מה היעדים.

תארו לכם עכשיו אני מביא עכשיו איזה מישהו עכשיו לבית שלי, יעשה לי עבודה, תקל לי את המזגן.

מביאו אותו אליי הביתה, בואו תקל לי את המזגן.

טוב, כמה עולה התיקון? 300 שקל.

300 שקל זה בדיוק, הכסף זה לצורכי שבת. צריך את זה לצורכי שבת, מה עושים?

300 שקל זה בדיוק, 300 שקל לאן יתיר אותנו לצורכי שבת, מה עושים עכשיו?

אני חייב לתת לו, או שאני יכול לשמור את הכסף לשבת? הוא צריך את הכסף.

יש בתורה דבר שנקרא לא תלין פעולת שכיר.

אדם שבא לעשות זכר עבודה, אסור לו באמת להלין את הפעולה שלו, להלין את השכר.

עשה עבודה, תן לו את הכסף.

כן, זה דבר גדול מאוד, שאדם יודע, את החובות שלי, אני פורע, שער, לא עושה בלאגן.

הגיע בן אדם, עשה אחר עבודה, בא, התאמץ, השקיע,

הבאת איזה דרשן, בא, נתן דרשה, כל מיני דברים כאלה, לא, אני אשלם לך מחר, מחרתיים,

לא צריך לדעת.

אומר ועושה, במקום,

אתה עשה לך סוכר, אין לו, כן, הוא מוכר, לא אכפת לו, לא מפריע לו.

אבל יש אנשים באמת באו לעשות עבודה בימי שישי, הוא בא, עזב את אשתו, עזב את הילדים, באמצע ההכנות, בא לעשות עבודה במזגן,

נותן לו כסף.

אבל כאן, מסכן, הבן אדם עכשיו יש לו מכיר מיוחד, זה הכסף האחרון שלו לעונג שבת.

זה הכסף היחידי שלו לעונג שבת.

האם כאן עכשיו אני יכול לוותר על המצווה של בימות יתן שכרו ולדלג עליה בשביל לקיים מצוות עונג שבת, או שלא?

כאן תן קודם כל את הכסף לבן אדם, עונג שבת, אחרי זה תסתדר.

זו השאלה שנשאלת.

אומר רבי יור הלכה, תלוי. אם זה דה רבנן,

זה נכון קודם כל תלוי במה עונג שבת דה רבנן.

אם זה דה רבנן מה הדין?

בטח שבוודאי שישלם כסף לפעיל,

לפועל.

כי אם זה דה רבנן, הרי כאן יש מצוות עשה מהתורה,

בימות יתן שכרו.

יש לך מצוות עשה מהתורה לתת שכר לבן אדם.

אז מה, בגלל עונג שבת שהוא דה רבנן,

אלה שטוענים שהוא דה רבנן,

אני מתאר על המצווה הזאת? בוודאי שלא.

אבל אם זה דה רבנן, אחריה שתדון, מה יותר חזק?

עונג שבת שהוא מהתורה, שהוא חזק ביותר מצוות עשה?

או שלא, מצוות עשה של בימות יתן שכרו,

זו המצווה. כן, צריך להיכוון על המצווה, את אומרת,

החפץ חיים, החפץ חיים פעם מצאה עם החתן שלו, עם איזה עגלון.

אז החתן שלו שילם לעגלון.

אמר לו החפץ חיים, כיוונת?

אמר לו, לא. אומר, הפסדת 17 מצוות.

אם היית רק מכוון,

החפץ חיים עשה איזה חשבון,

שרק לתת כסף עכשיו לעגלון הזה, 17 מצוות. אתה נותן לו כסף לעגלון,

קיוונת? לא. הפסדת עכשיו 17 מצוות.

בכוונה היחידה שאדם מכוון יכול 17 מצוות להשיג.

נו, אז מה יותר חזק עכשיו? העונג שבת, ה-300 שקל שיש לי לדגים ולבסר,

לבנבורים, חלות, יין, קוגל, כל אחד לפי כבודו ומעטו, כל אחד לפי עניינו.

האם בדבר הזה אני מתאר על הכסף הזה וייתן את זה לפעיל, לפועל, או שלא?

תעשה עונג שבת יותר טוב על עונג שבת. אז ביור ההלכה אומר שיש עצה להגיד לו, תשמע, אני לא קיבלתי את העבודה, כי במזגן זה לא שייך,

אבל דוגמה, הוא אומר לך, תשמע, הכנתי לך עכשיו את הנעליים.

ביקשתי לתקן את הנעליים ולתיקנתי לך את הנעליים.

כל זמן שלא קיבלת את הנעליים, עדיין לא התחייבת לשלם לו, כך אומר הביור ההלכה.

אז אתה לא חייב לקחת ואז לא התחייבת,

אז לא נכנסת בכלל לפלומבה הזאת, כך אומר רבי הוראה, זה אחד.

אבל יש עצה יותר טובה.

יש, עזוב את העצה.

שאלה, מה עושים, מה יותר חזק?

אומר רבי הוראה,

ודאי שהיא תשלם לו כסף.

למה תשלם לו כסף?

כי יש הבדל.

הרי מצוות עונג שבת, איזה מצווה זאת? עשה או לא תעשה?

מצוות עשה.

אין מצוות לא תעשה, לא תנהג חולין בשבת מדאורייתא, אין דבר כזה.

לא תנהג סבל בשבת מדאורייתא, לא.

מדין תורה היינו צריכים להתפלל לתפילת חול, עם כל הדמעות וכל הסלח לנו.

רבנן גזרו שאסור ללדת בצער, כן? אסור לבכות בשבת, וזה הדין דה רבנן.

כמו שאמרתי לכם בשולחן אנחנו נכניסים לנו משפיע חטא, לפי הגמרא במשרת תענית שזה אסור.

אבל זה לא דאורייתא.

אין לא תעשה, הכוונה, אסור לך להיות עצוב בשבת. אין כזה דבר.

יש מצוות עשה לענק את השבת.

אבל ביומות יתן שכרו זה לא רק עשה.

זה יש ביומות יתן שכרו, וגם לא תלין פעולת שכיר ידחה עד בוקר.

אז יש גם עשה וגם לא תעשה, ויש כלל.

אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה. השבת קודש היא רק עשה אחד,

אבל לא תלין פעולת שכיר זה שתיים, זה גם לא תעשה ועשה.

אז ודאי שפעולת שכיר זה עולה. בסדר? זה הביאור על אחר כך סוגר. יש, ראיתי נידון על זה יפה מאוד.

יש חוברת שלקראת עליבת די לחטא. אתם מוציאים אותה בישיבת נער שלום.

שם ראיתי נדון יפה של נראה לי הרב אירבך, זה נראה לי ראש כולל שם, אחד מהרבנים, הרב אירבך קוראים לו.

לא נראה לי שהוא, הרב מרדכי זלמן אירבך, רב מרדכי זלמן אירבך, רב מרדכי אירבך, משהו כזה.

הוא אומר שמה שלכאורה יש לו שאלה.

הרי יש דין בפעולת שכיר, החינוך כותב,

שבן אדם עכשיו היה אליי הביתה,

עשה לי כמו שאמרתי להם את העבודה במזגן. עכשיו סתם ביום חול.

אני עכשיו, יש לי רק אוכל מזון, רק לאוכל שלי, אני עכשיו נשאר לי 50 שקל רק לחיות.

אני חייב לשלם לו או לא?

אז מה כתוב, לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר.

מה הכוונה איתך? כל זמן שאיתך יש לך מלחיות.

כשיש לך מלחיות, תן לו גם מלחיות.

אבל כשאתה אין לך מלחיות, הוא אומר לחינוך, אתה לא חייב לשלם לו.

לא תלין פעולת שכיר איתך,

החינוך עושים במצווה תקפח,

כתוב לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר, מה הכוונה איתך?

שאתה בסדר, שאתה מרגיש טוב,

שאתה מרגיש טוב,

שאתה בסדר גמור, אז הכל בסדר גמור.

שאתה מרגיש טוב, שאתה חי, יש לך את הכסף שלך והכל בסדר, מצוין.

אבל אם אתה מסכן,

משפט לחם צריך עכשיו להוציא לו,

אתה לא עובר למצווה, ותגיד לו, תשמע רבינו אני מצטער,

כבודו יכול לשנוח וזה, מחילה.

פה אתה לא עובר על העניין. ככה כתוב שם בחינוך.

עכשיו, לפי זה מה יצא לנו? יצא,

שאם הבן אדם הזה פוגעים לו כאן בחיים,

זו אחריות שלו, זה מה שנשאר לו.

הוא לא מתחייב בכלל במצווה של בימות נסחרו והוא לא עובר על הלב של לא תעניין פעולת שכיר. הוא לא עובר על זה.

אז אם הוא לא עובר על הלב של פעולת שכיר,

למה? כי התורה לא גזרה על אדם שאין לו מה לאכול.

כי, שמע, לא עד כדי כך, בן אדם צריך לחיות.

אז בדבר שהוא רוחני לא כל שכן.

אם הלחם שהוא גשמי,

הלחם גשמי, אומרים לי, שמע, אתה לא ראה לשלם לפועל אם אין לך מה לאכול בבית.

כי יש לך את המחיה שלך.

על דבר שהוא גשמי,

אומרת לי התורה, מסביר לי החינוך פשט בתורה,

על דבר שהוא גשמי, מה הדין? אתה לא חייב לשלם.

אז כאן אני מפסיד כאן מצווה רוחנית.

אני מפסיד כאן עכשיו אורות של עונג שבת,

מצווה רוחנית גבוהה מאוד.

אתה מפסיד כאן מצווה רוחנית,

זה נקרא החיים האמיתיים.

אם על הלחם של האדם הוא פטור,

אז אולי נאמר שלא שייך בכלל לא תלין בדבר שהוא רוחני,

כי זה הפסד. אלא אם כן הוא אומר, אלא אם כן נגיד שזה לא נקרא הפסד,

זה רק נקרא מניעת רווח, אבל מניעת רווח לא יצאו. ככה הוא שואל.

השאלה ברורה, השאלה פשוטה.

השאלה, אם אני לא מתחייב בפעולת שכיר

בלחם שיש לי, אני לא מתחייב בפעולת שכיר על הלחם שיש לי,

אז גם על המצוות אתה עכשיו גורם לי. הרי לפי היסוד הזה, זה אותו יסוד גם בבית תפילין, בנולב.

יש לי עכשיו 100 שקל, או לנולב או לשלם להפועל שתיקן את המזגן. מה הדין?

לפי זה יוצא שאני צריך לתת את זה להפועל. למה?

אני מפסיד פה עכשיו את החיים שלי.

כמו שאדם שאין לו לחם ואתה אומר לו, אתה פטור,

גם אדם שאין לו את המצווה, אתה פטור. עכשיו אני מפסיד את החיים שלי.

זו המצווה שלי, מה אתה רוצה? אתה לוקח את הרוחניות? הרי המצווה זה מזון רוחני.

כל השבת, אומר הזוהר, כל השבת כולה היא מזונה לנשמתים. כל השבת כולה זה מזון של הנשמה. הרי הצדיקים,

עיקר, זה, כל הכוונות, עיקר הטיוסים שלהם, זה שומע את הרב אדס אתמול, הוא דיבר על ל״ג בעומר.

אז הוא אמר שבגלל שעכשיו השבת, יוצא מוצאי שבת,

ל״ג בעומר,

ותוך כל העשור הזה הוא אומר שיוצא איזה ארבע פעמים בשבת קודש.

על מוצאי שבת יוצא ההילון השנה. אז הוא ביקש לאחר את ההדלקות, ואם אפשר בכלל לדחות את זה ביום אחר.

ככה הרב אדס ככה אתמול עורר ככה בזה. הוא אומר, הרי אם בשבת

שחל שבת ויש פקיעת שופר בראש השנה,

וראש השנה שחל בשבת ויש שופר ומבטלים את זה, או לולב ויום דומה ומבטלים את זה, אז את זה לא נדחה.

הוא הביא שם הזוהר, שרשב״י בעצם נגבר רק בל״ד,

כי היה שם אש ולא היה אפשר לגבור. כשבאו לגבור אותו ברוב שהיו אורות,

היה אש ולא יכולו לגבור, אז רק בל״ד. לכן הוא ביקש, ככה הוא אמר.

אז הוא אמר שאנשים אמרו שהוא פגע כביכול ברשב״י.

אז הוא אמר, רשב״י בשלום, אני כל הזמן ראשונים מדבר על הרשב״י, והכול. הוא אומר, רק מה, אתה, אתה,

הרי מה יותר טוב, ל״ג בעומר או שבת? הוא אומר, אין בעיה.

תפתח את הזוהר, תפתח את האריזה, ותראה כוונות של ל״ג בעומר, ותראה את הכוונות של השבת.

מה יש יותר, כוונות שבת או כוונות של ל״ג בעומר?

שלום דרס! יש חשיבות גדולה. השבת, הכול הכוונות, כול העילאים, כולה זה, כן, לפי חבר ככה, שהוא ככה יודע סון טוב, הוא לומד סון חזק, לא שאני זוכר בסוד ואני יכול לדעת אם הוא יודע טוב.

לפי מה שאני רואה שמחזיקים ממני, מישהו ככה אוכל סטור.

אז שאלתי אותו פעם על הכוונות, הוא אמר לי, הכוונות של שבת הם העולמות.

אז באותו, הוא מכוון? הוא אמר לי, אני מכוון עד הדג.

כשאני מגיע כבר לדג, ושם אני אלמם בכוונות.

שם כבר כנראה הוא הופך, כוונת גל של עצמות הוא הופך את ה...

הופך את הגל, מעלה אותו למעלה, אז לא תוריד אותו בסיאנס אפילו, את הדג הזה. אי אפשר להוריד אותו. הוא אומר, עד שמגיע הדג וישתבש לו.

אבל יש דברים עילאיים, שבת כולה מזון הנשמה.

אז לפי זה עכשיו יוצא טוב,

מה, למה אני אוותר על השבת קודש שלי? למה אני אוותר על השופר,

על הלולב של איזה מאה שקל שצריך לתת עכשיו לבן אדם הזה? למה אני אוותר?

איזה סוד הוא כזה.

אז זו השאלה שהוא שואל. הוא שואל לכאורה ככה על הביאור הלכה. למה הביאור הלכה אמר לשלם לפועל? הרי פה זה המזון שלי.

זה המזון הרוחני שלי. אם זה המזון הרוחני,

אז ודאי שלכאורה אני אצטרך לשלם לכסף למצווה,

ולהגיד לפועל תבוא מחר ואז אני אשלם לך. ככה לכאורה.

אלא שהוא אומר שצריך ליישב את זה על פי איזה חזון איש.

וראיתי שהחזון איש הזה מביא את הרב ניסים קרליסט.

חזרו לי שזה מביא את הרב ניסיון קריאלי סמכות השני, הוא עושה שם איזה חשבון לגבי לבוא עליו ואני פורע, אני כבר אדבר על זה אם יהיה לי זמן.

אם לא אז בגלל זה בשבוע הבא.

אבל נגיד מה הוא אומר.

ידוע שהגמרא אומרת, בניי,

לבו עליי ואני פורע.

בניי,

שבת קודש מגיעה, אתה תקוע,

הלוואות.

לבו עליי, קדשו קדושת היום, אני מחזיר.

קח, ממי שאתה רוצה הלוואות גמ״ח עם גלגולים, שאר הגלגולים, קח. העיקר תעשה עונג שבת משובח.

אני מחזיר.

אני פורע.

עונג שבת,

כל המנג את השבת זוכה נחלה בלי מצרים.

בגמרא יש סתירה,

לכאורה, כמה צריך לנג את השבת.

פעם אחת כתוב שעונג שבת, אדם צריך לנג אותו כפי יכולתו.

גמרא מסרט שבת, כל המנג את השבת זוכה נחלה בלי מצרים,

דף קפח.

שם מה כתוב?

כפי יכולתו.

הגמרא שאומרת ראשי שומים, בצלעים, היום מה זה ראשי שומים, בצלעים? היום זה דברים כאלה, יותר ככה שיש היום, ראשי שומים, בצלעים, אנחנו אומרים מהכדור הקודם, אנחנו אוכלים את זה. בלי פעם אחרונה נגע באיזה ראשון ובזל, אבל זה מה שבאים היום, כשאתה אומר, כותב, ורשת נסיב ב' וגם ברשת נסיב ב', זה מה שאוהבים פעם, זה מה שאכלו.

היום זה דברים אחרים שאנשים אוהבים.

השבת, צריך לנג אותם מאשר בן אדם הכי אוהבים.

המאכל האהוב עליך, שימו אותו לשבת קודש.

וכפי יכולתו, כמה שאתה יכול, תפוצה את הבית, כמה שאתה יכול. זו גמרא אחת. מצד שני יש עוד גמרא, הגמרא אומרת,

כיצד מצוות עונג שבת,

שלוש סעודות וקסדה ארסנא. איזה דג קטן.

שלוש סעודות פלוס דג קטנצ'י כזה, ככה עם שמן שזה לא משהו רציני,

משהו על ידי מה, דג עם שמנו,

הציר שלו, זהו.

רגע, קודם אמרת לי להתפנק,

פה אתה אומר לי לא, שלוש סעודות מספיק ועוד איזה משהו קטן תוספת. והביאור הלכה מביא בגן אברהם שמספיק אפילו לחם וסלטים שאוספת על השלוש סעודות, אפילו לחם וסלטים זה גם מספיק.

ביאור הלכה דוחה על בגן אברהם וזה, אבל ככה הוא טוען, שם בגן אברהם,

שאם אדם מוסיף על השלוש סעודות עוד איזה משהו קטן, לחם וסלטים, או אפילו לחם וסלט,

זה נקרא עונג שבת גם.

זה הדין השני.

הדין השלישי,

אמר הרב עקיבא,

עשה שבתך חול ואני אצטרך לבריות. הופלאק, מה קרה פה?

פעם ראשונה אמרת לי, כפי יכולתו, שפע.

פעם שנייה, אדון אומר לי, שלוש סעודות, קסנר סמבה.

פעם השלישית, לא, לא, לא, שבת בבית.

תאכל לחם יבש,

מה שיש לך, העיקר שאל תבוא לשכנים, לא לבקש בקשות,

בלי שירת הבקשות. שירת הבקשות תבוא לשיר, אבל לא לבקש מהשכנים מה שצריך.

הסתירה, השתמרו על רשב הבן בהתחלה, התזמור, התזמור, התזמור של חשבון אחר קצת, והוא הולך להביא אותו.

אבל המשתמש ברורה אומר פשוט,

איך מיישבים את המאמר חז״ל האלה, איך מיישבים.

אומר המשתמש ברורה, הכול לפי הדרגה של האדם.

אם אדם יש לו כסף, לפי יכולתו, שפע.

אם אדם יש לו ממוצע,

שם לו סעודות, תוספת קטנה.

אם אדם יש לו רק שתי סעודות,

אם אדם יש לו רק שתי סעודות,

וכסף של סעודה שלישית אין לו,

מרן בסימן הצדיק בית שסודתה שלישית צריכה פת.

כן, לכאורה זה סודר את מרן באבן העזר, יש איזה יישוב לדעת, הרב משה לוי מיישב את זה בברכת השם, הרבה דברים חלקוו.

אבל, בהזדמנות אחרת נדבר על זה,

אבל המצווה הגדולה לאכול סודתה שלישית זה עם לחם.

רק בגלל שיש פוסקים שאומרים שלא חובה לחם,

אז היא לא הכי חשובה, כי יש פוסקים שאומרים שלא חובה, שאפשר לצאת במזונות,

שאפשר לצאת בפירות למי שאתה מוכן כותב שמה.

אז בגלל שיש פוסקים שככה כותבים,

אז בחמת כן,

עזוב, בסודיה שלישית תוותר. אם יש רק שתי סעודות ואתה עדיין לא נפלת לצדקה, אל תקבל לצדקה. אבל אם אין לך בכלל כלום,

אז ודאי שתבקש מהסעודה מהגבאים כמה? כבר שלוש. בסדר? אז קודם כל, מה שרבי עקיבא אמר זה מובן.

אומר רבי עקיבא, מה שאמר רבי עקיבא, מה שאמר רבי עקיבא, עשה שם עצמך חול ואל תצטרך לבריות,

זה רק בן אדם שיש לו רק שתי סעודות ואת השלישית אין לו.

אומרים לו את השלישית, אל תלך לצדקה, עזוב, תישאר בלי.

אבל אם אין לו כלום, אל תקבל מהכל.

זאת אומרת, רואים מכאן כמה שבן אדם יכול, תזדרז,

שיהיה לו לשבת קודש. כמה שאתה יכול, לפי היכולת.

ואם אני מיליונר, אז מה הדין?

שפע.

סליחה, יש גמרא,

וגם שורה לאורפוויזיה להלכה בסימן תרנא לגבי ארבעת המדינות.

במצוות אדם רשאי לבזבז עד שליש.

הרי יש עכשיו איזה משהו שעולה 100 שקל.

אני רוצה להוסיף של המצווה, הידור, כמה?

של הידור.

כשר עולה כך וכך 100 שקל. אני רוצה גם להדיר, עד כמה?

עד שליש מהסכום של הכשר.

המבזבז, א.

מבזבז יותר מחומש.

בסדר, מובן, סביר. לא יותר מזה.

למה? אסור לבן אדם לבזבז יותר מדי כסף. מה אתה מבזבז?

הרי כל אחד ואחד, הגמרא במסכת ביצה, הגמרא מפורסמת במסכת דף ט״ז עמוד א' למעלה, שהגמרא אומרת, לזונותיו של אדם קצובים למראש השנה ודראש השנה.

לכן כתוב בספרים שאדם צריך לצמצם את עצמו.

אולי לא כתבו לך, אדם בא, לוקח בהיפר,

גורף מדפים.

האישה מגייסת וחושבת שזה בגנים. את הבגנים שלו בעלה לא מגייסת ואתה תביא את זה עם מגייסת כל הזמן.

אז כתוב בזה, זה בעיה.

אדם צריך לדעת, להיזהר, אולי לא כתבו לך,

אולי אתה גומר את המינון שלך.

אז צריך להיזהר.

אז גם במצוות לא ימזבז יותר מחומש.

ובמצוות עד שליש. מה הולך כאן? אז למה בשבת קודש?

כפי יכולתך, כפי יכולתך. מה העניין?

למה כפי יכולתך? למה?

למה?

ויש עוד גמרא, הגמרא מס' פנישין, הגמרא אומרת שלפדיון הבן,

אם אדם רוצה לפדות את הבן שלו,

גם צריך להוסיף כמה שיכול, אפילו יותר מחמש סלעים,

וכמה ש... בלי שיעור, וגם לעלייה לארץ ישראל.

אם אדם רוצה לעלות לירושלים, במצווה של ירושלים, הוא רוצה לעלות לרגל,

והוא צריך חמורים,

והצריך איזה הסעה, וצריך איזה מישהו שייקח אותו, איזה חמור צמוד, בין וו, חמור בין וו. צריך איזה הסעה רצינית ככה לירושלים,

תבזבז כמה שיותר. אבל אסור לבזבז יותר מחומש. לא, לא, על זה לא נאמר. למה? החסונאי שואל שם.

הוא שואל בציר חיום, למה שאתם מבזבזים יותר?

והחסונאי שמתארץ, פדיון הבן-הוא אומר, בגלל שזה דבר שתלוי ב... שאדם מחייב לעשות אותו. הוא משובט לקרקעות, ההודעה הזאת משובטת לקרקעות, אז כאילו זה חלק מהקרקע,

אז שווים יותר מחומש. זה אחד.

מה לגבי העלייה לרגל?

אני עכשיו עולה לרגל. עולה לי הרבה יותר מאשר חז״ל ציוו אותי. חז״ל אומרים לי, אתה רוצה לבזבז על מצוות?

לא יותר מחומש.

אז למה הגמרא אומרת לי, בקידושין, אתה מבזבז אפילו יותר מחומש?

אתה עולה לרגל כמה שיותר. למה? הרי אסור לבזבז יותר מחומש.

למה? מה התייחדה מצוות עלייה לרגל לירושלים שיותר?

אומר החסונאי שאתה יודע למה?

כי עלייה לרגל לא שזה חובה.

בן אדם הרי רוצה לעלות לרגל. מה יש ברגל?

רוצה לראות את הכוהנים, את הלווים, את ירושלים, את תפארתה.

זו לא רק המצווה,

זה הרצון של האדם.

יש לבן אדם התענגות ועונג.

זו מצווה, עלייה לרגל זו מצווה.

אבל אנשים יולים לרגל לא רק בשביל הזה. הגמרא הרי אומרת שביטלו שם את חמבי טבריה ואת הפירות גינוסר, אנשים היו ערכים בשביל ככה לנפנף שם ליד פירות גינוסר וליד חמבי טבריה. יושבים שם ורוצים לראות איפה זה גיהנום,

בינתיים מנפנפים קצת, להיזכר גם בתנורים של גיהנום שם ליד חמבי טבריה,

רוצים ככה שיהיה הלוכל ומייסן.

אז הגמרא אומרת שהם ביטלו את הכול, ביטלו את זה.

לא, אז אתה רואה בן אדם שולחו, וגם בטבשלו,

אני לא רוצה לחמת דבריה, לא פירות גילוסר,

אבל פירות גילוסר זה לא סתם פירות, כן? הגמרא בברוכות לימדאל נאוד א', הגמרא אומרת,

כשהיו אוכלים פירות גילוסר,

היו אוכלים, היה להם נהייה פנים שמנות כל כך עם שמן,

זבוב היה עולה, היה גולש, כן? הזבוב היה גולש.

היה עולה, זה בצער, מרוב שהיו אדמומיים מהשמנוניות של הפירות,

מהשמנות של הפירות, זה היה עולמות.

טוב,

אבל אדם שעולה לירושלים הזאת, בלי פירות, בלי חמאי טבריה, בלי שריה, עולה לנטל ירושלים. גם כאן זה כיף, תפארתה, קדושה.

האוויר, הכוהנים, פעם זה היה מחזה נורא, נורא ואיום, קדושה.

אומר, חזוני, כשאדם רוצה ללכת,

מה אני אגיד לו, אל תבזבז יותר בחומש?

במצווה אני אומר לו, תשמע, אני לא מצווה לך יותר בחומש.

בחומש.

אבל כאן הבן אדם רוצה.

אדם שרוצה, מה אני אגיד לו, לא, לא, אתה מבזבז?

הוא רוצה, אם אני עכשיו רוצה לקנות אוטו.

חז״ל יגידו, אל תבזבז? לא.

חז״ל דיברו על מצוות.

כאן זו לא רק מצווה,

זו מצווה שיש בה גם ענת הגוף, ענת הנשמה, ענת הנפש.

אומר לך, זאת אומרת, על זה לא נאמר, אל תבזבז אותו בחומש.

על מצוות שיש בהן הנאה,

אומר לך, זאת אומרת, זה לא נאמר, אל תבזבז.

ובאנו עכשיו מה שאלנו?

מה שאלנו?

מה הוא שאל הרב הזה, הרב אורי ברך, מה הוא שאל על הביור הלכה?

הרי כתוב בחינוך

שכל מצווה היא כמו, הרי כתוב בחינוך שאם יש לי לחם,

מה שנשאר לי בבית זה רק הלחם, יש לי רק לחם בבית,

באו אומרים לי, תשמע, אתה לא חייב לשלם לפועל,

כי אין לך מה לאכול.

אז מה הוא שאל?

מצוות זה נקרא אין לי מה לאכול.

אתה צודק איזה מצוות שהן נטו מצווה, אבל מצווה שיש בה עונג, מצווה שיש בה הנאה,

זה לא בכלל זה, זה בכלל אוכל.

מצווה שיש בה הנאה היא לא בכלל בגדר המצוות האלה שאמרנו.

היא מצווה שהיא שונה לגמרי.

מצווה שיש בה הנאה היא לא נקראת החיות של האדם.

כי יש לך הנאה גם גופנית במצווה הזאת. אתה אוכל ואתה נהנה,

ואז יש לך הנאה גופנית מהדבר הזה. ככה הוא מביא שם הרב.

עוד פעם, תאסור על התרוץ במהירות.

רבי ראובן הלכה העסיק,

יש לי כסף או לפועל או לבקשבת,

תן לה פועל.

למה? כי זה מצווה,

אתה עובר על לא תלמד פעולת שכיר, יש בזה עשה ולא תעשה. ככה אומר רבי ראובן הלכה.

שואל הרב הזה בעלוני בחוברת,

על ידי לחדא, הוא מביא על פי החינוך שהחינוך כותב,

שכל דבר שזה החיות שלי, זה מה שנשאר לי בבית,

אני לא מחויב לתת לו מהחיות שלי. אז לכאורה למה לא להגיד שהמצוות הן גם החיות של האדם?

תראה את זה לחינם אם מצוות זה חיות של האדם, אבל איזה מצוות שהן נטו מצווה,

אבל אם זה מה שיש בה הנאה, לא.

והדברים שלו הם יפים, הם מבוססים מאוד.

הרי אני עכשיו לא יצאתי ידו חובת ספיית העומר. אני יכול להוציא מישהו?

יצאתי אפילו ידו חובה. קידוש. אני עכשיו עשיתי קידוש.

אני יכול עכשיו להוציא מישהו אחר בקידוש? יכול. מי שיצא מוציא.

אפילו שאני יצאתי ידו חובה בקידוש, כן, מחלוקת בפוסקים, אם דווקא מוציא את הלא בקיא,

או גם אתה בקיא, המחלוקת של שחנוך על פי הבהאג,

פרי חדש מקיל בזה, ביור הלכה מקיל בזה, בסימן רשע עין בית, רשע עין בית, רשע עין גיבל, רשע עין בית אני חושב. לא, לא, רשע עין גיבל, סליחה. רשע עין גיבל, ביור הלכה והרדבז, שמקילים בזה ברשע עין גיבל.

שמקילים בזה, אני יכול אפילו, אני עכשיו יצאתי את החובת קידוש,

אני יכול לקדש לך אפילו שאתה יודע לקרוא.

לפי השולחן ערוך רק אם אתה לא יודע לקרוא.

אבל לפי ה... בהאג, לפי הביור הלכה והרדבז,

אפילו שהבן אדם יודע לקרוא, אני יכול לקדש לו אפילו שכבר קידשתי.

למה?

מי שיצא מוציא במצוות אנחנו כולנו ערבים

במצוות כולנו ערבים זה לזה מי שיצא מוציא

טוב מי שיצא מוציא אז אני יכול עכשיו לבוא ולפתור אותך באמוצי בלי שאני אוכל?

לא למה? כי פה הוא אוכל

אבל בשבת קודש יש מצווה לאכול

בברכת המצוות אדם מוציא לחובת החבר שלו אפילו אם הוא לא אוכל

כן? דוגמה אני עכשיו יכול לעשות בורי פרי הגפן ולא לטעום אני יכול

אני יכול עכשיו לעשות עכשיו ספירת העומר וחבר שלי בכלל לא סופר

לא צריך, אבל באוכל, סתם ברכת עניינים, אני לא אוכל מאשר כל יום בדבורו ורושותי, אין דבר כזה.

אני לא יכול, ואני לא שותה, אין דבר כזה.

חייב שאני גם אשתיה, כי זה ברכות עניינים.

לכאורה, שואל הפריל מגדים, יש גם מגן אברהם שם,

גם בסעודות שבת.

אדם עכשיו אכל בסעודת שבת, מפוצץ. יש לו חבר, לא יודע למה איך הוא מוציא.

יכול לפתור את הרבה מוציא שהוא לא אוכל? לא, למה זה מצווה?

כמו שבמצוות אני יכול להוציא אותך,

כמו שבקידוש אני יכול להוציא אותך, למה כאן לא?

התשובה, כי כאן זה עניינים של עונג. למה אוכלים סעודות שבת?

בגלל העונג. קידוש על היין זה לא בגלל העונג.

קראת לשבת עונג, זה במקום קריאה שם יהיה עונג, זה בקידוש במקום סעודה.

קידוש על היין זה דין,

במחלוקת הראשונים, על היין זה דוריית דוד רבנן.

אבל קידוש על היין זה לא בגלל עונג. אבל סעודות שבת הם בכלל בהן בכלל עונג.

אז מה אני אומר לך, דבר שהוא עונג? איי, אבל זו מצווה לא. מצווה שנכנס בעונג, לא שייך.

לכן אי אפשר לפתור את הבן אדם מסרודות, כי מצווה שייך בעונג לא שייך.

אז היסוד שלו הוא יסוד מוצק ורופף וכל הדברים הללו. זה החלק,

העניין של העונג שבת. אז לכן, עכשיו מובן גם בגמרא, הגמרא אומרת, בניי,

יש לכם בעיה בשבת, לבוא עלי ואני פורח.

סוג קדושת היום, קחו כסף, הלוואות, מה זה? הוא נותן שם לנו הלוואות.

אדם צריך להלוות על שבת, הלוואות, הגמרא מגנה אדם שקדמה לוואים אחרים.

כן, לובה רשע ולא ישלם וצדיק כונן ונותן. צדיק, לפני שהוא לוקח להלוואה,

הוא עושה כונן לאדם דעת, מתי אני יכול להחזיר את ההלוואה?

לובה רשע ולא ישלם, רשע הוא לא חושב יש לי לשלם ממני לשלם,

אבל צדיק כונן ונותן, צדיק יש לו כונן דעת,

יש לו דעת, מאיפה אני אתן לו? הוא מחשבן.

להלוואות זה לא סתם, זה לא דבר פשוט.

אז מה פתאום הגמרא אומרת, שמע, לבו עלי ואני פורע, חופשי? יש תירוץ של הבעל שם טוב, שהוא מדרץ.

פעם אחת כתוב, עשה שם אתך חול ואז יצטרך לבריות.

פעם אחת כתוב, לא, מה פתאום, לבו עלי ואני פורע.

לבו עלי ואני פורע, סתירה.

פעם אחת אתה אומר לי, עשה שם אתך חול.

מה שהלוי קודם, אנחנו תעשו על פי הפשט, על פי המשנה ברורה.

אבל מה, שגמרא אחת אומרת, עשה שם אתך חול, חול.

הוא מרשתי, והוא אומר, מה פתאום? לבוא עליי, קטשו קדושת איוב, אני פורע.

אומר הבעל שם טוב, זו לא סטירה.

כשאתה בא לדבר על העונג שלך, עשה שבתך,

אתה רוצה שיהיה טשונד בבטן,

אתה רוצה שיהיה קוגל בבית, אתה רוצה שיהיה כל מיני עונג שלך, שבתך,

עזוב, תוותר על זה. שבתך, אז תעסק בחול, אל תעסק בחול. אם אין לך כסף, תישאר בבית.

אל תעשה את זה, עשה שבתך, חול.

אבל אם אתה רוצה לענק את השבת לבוא עליי, אתה רוצה קדושה.

רוצה מזון של הנשמה לבוא, אתה רוצה שיהיה בבית שפע בשביל הקדושה לבוא עליי, אז אתה יכול להוציא, לבוא עליי ואין לי פורע. אם זה קשור עליי, זה מה שאומר אשלה.

אשלה הקדוש שואל, כתוב בגמרא שהזכרנו בהתחלה, קבי.

שכל המענק את השבת זוכה נחלה בלי מצרים. איפה הריבונו שלה? איפה הכל? איפה? אומר אשלה, לא כתוב כל המתענג בשבת.

כל המענק את השבת, תן לשבת להתענג ממך.

כל המתענג אותה, לא כתוב כל המתענג בשבת.

תענג אותה, שאתה תענג אותה, השבת נועם על שמור תח,

ואשביעי עונג ירוחו, שהשבת יתענג ממך.

אז תקבל החלב למצרים, תקבל שפע,

שאתה לא יודע מאיפה זה מגיע.

עכשיו מובן הגמרא, הגמרא אומרת לבוא עלי ואני פורע. מה, לבזבז כמה שיותר? אסור לבזבז יותר מדי.

המצווה הזאת זה לא קשור, זו לא מצווה בלבד, זו גם הנאה.

מצווה שיש בה הנאה היא לא מגידה מה שאמרנו במצוות אל לבזבז יותר מחומש, כי יש בזה גם הנאה.

ברמה שיש בזה גם הנאה, לכן הבן אדם יכול לבזבז כמה שרוצה.

כי זה עניין שלך, אבל כתוב בפוסקים שלא יותר מדי, גם לשבת לא להיסחף,

שיש שפע, אבל לא צריך עכשיו לעשות קניות כבר עד שבת בראשית, כן? עד שבת בראשית, כי אנחנו הולכים ולחוצים וכונים וקונים,

גם אם שהכול יהיה ברוגע.

יש עוד, אני סוגר את זה בעוד שתי הלכות קטנות.

יש עוד עניין שהופיעים חלות לשבת, אבל יש לה ברכות, אז זה מסגרנו פחות או יותר, זה עניין של כבוד שבת. יש עוד הרבה,

אבל אנחנו לא נגמור עם זה, כן, יש עוד הרבה, אבל זה פחות או יותר פני הדברים.

יש עוד תקנת עזרא שיהיו מחפשים בחמישי בשבת לגבי כבוד השבת.

הבגדים שמחפשים אותם,

יש תקנה לחמש בחמישי, יש בזה בחוק את מגן אברהם ואליהו רבא.

לפי המגן אברהם, למה מחפשים ביום חמישי? יש תקנת עזרא. כלומר, במסרד בבא קמא דף פב מתקנת עזרא, שהם מחפשים את הבגדים בשבת ביום חמישי.

בגדים לשבת מחפשים ביום חמישי. מה התקנה?

יש בזה שתי דעות למה ביום חמישי ולא בשישי.

דעת המגן אברהם שיהיו פנויים ביום שישי.

כן, פעם לעשות כביסה זה לא היה פשוט בכלל לעשות יום כביסה, שיהיו פנויים ביום שישי.

כך אומר המגן אברהם.

אליה רבא אומר לו, מה פתאום? שיהיה בגדים מיוחדים לשבת. שיהיה ניכר שם בגדים לכבוד שבת,

לכן יש שינן לחמש ביום חמישי. זאת אומרת, איזו מחלוקת על מה היא תקנה למה בחמישי.

האם שאני אהיה פנוי ביום שישי או לא,

שיהיה לי מה לבנות לשבת.

מגיע לאברהם אומר שתהיה פנוי, אליה רבא אומר לא, זה לא פנוי, זה עניין

של הבגדים לכבוד שבת. מה נפקא מינא? האם יש שינן דווקא בחמישי או גם ביום רביעי?

אם זה עניין של נהיה בנוי, מצידי גם תכבס בשלישי רביעי, אין בעיה.

אבל אם זה עניין של להראות לכבוד שבת, אז דווקא בחמישי שזה יראה לכבוד שבת.

זה נקודה אחת.

יש עוד נפקא מינה. נפקא מינה, מה דין רכונות הכניסה של היום?

במשמרת שבת ניחתם,

כותב בשם רב סתום אורבך,

שמסתפק מה דין רכונות הכניסה של היום.

הרי ביום שישי אסור לכבס. כתוב בשכונות שישי מתקנת עזרה שלא מכבסים ביום שישי.

האם זה הולך גם לכבוד כביסה שלנו,

או שזה הולך רק אז? אז, לרדת לכביסה, זה לרדת לנהר, זה באמת פוגע בצורכי שבת.

אבל היום בימינו זה כפתור אחד על החוץ והכל בסדר הגמור. אז מה העניין?

התשובה היא,

יש לזה כמה וכמה תירוצים. קודם כל זה נפקא מינה.

אם אני אומר לזה מצד לא יהיה פנוי, מה הבעיה? אתה שם כפתור אחד, אתה פנוי, אין בזה בעיה.

וגם לפי עלייה רבה זה בסדר. אז פה אין שום בעיה, אין נפקא מינה.

אלא שרב ניסים קרליץ טוען בחוץ השני שזו גזירה שלא זזה מהמקום.

רב שלמה זלב לאורבך יסתפק בזה, לא יכריע.

רב ניסים קרליץ אומר, מה פתאום?

רב ניסים אומר, אפילו אם זה לא נקרא לו פלוג.

זו הגזירה, אסור לכבס בלי דמיונות, בלי בלבולים.

כפתור, רימון, פרח, לא משנה.

מה חזל אמרו לך?

אסור לך לכבס ביום שישי, רק בחמישי.

לא, אבל היום זה כפתור, זה משהו אחר.

אל תעשה חוכמות בגזירות חזל. אסור, אסור גם זה. ככה אומר רב ניסים קרליץ, סברה, בעצמו.

אבל בסברה רב עובדיה הוא מביא שם סוללה שמותירים.

רב עובדיה מתפאר, רב שלומזן אורבך, הוא לא מתפאר,

אבל הוא אומר, ממש להסתפק בו.

יש מלא אחרונים שמקלים בעניין ואומרים שבזה לא גזירו, וזה גם תקנה,

זה לא בדיוק דירה בעניין הגדול, זה תקנה.

אז לכן הלכה למעשה, היום בימינו,

דעת הרב שלומזן אורבך נשאר בספק. רב ניסים מחמיר, דעת הרב עובדיה להקל בשופי,

שאפשר לחמץ להם ביום שישי במכונה ולאכול שעל הכפתור,

והכל בסדר גמור. בסדר? בשבוע הבא אנחנו נמשיך את ההלכות, נגיד עכשיו איזה משהו מוסרי.

אם כבר דיברנו על שבת,

נגיד לי משהו שקשור לשבת קודש.

ידוע שאנחנו רואים מזמור שיר ליום השבת טוב לאודות להשם.

מזמור שיר ליום השבת טוב לאודות להשם.

שאלו רבותינו בעלי המוסר, וכי רק בשבת טוב לאודות להשם?

מה, ביום חול לא כתוב לאודות להשם? רק בשבת קודש טוב לאודות להשם?

ביום חול לא?

התשובה היא שבשבת

יש פה דעה אחרת לגמרי.

מביאים רבותינו בעלי המוסר, למשל, נמרץ על העניין.

שני האנשים שהיו בשוק,

חיו בשוק, חגרים בשוק.

היה להם עסק, העסק הזה היה צריך לשגשג ולא שגשג.

טוב, מגיעים,

בעדון של השוק,

הוא יש לו שם הלוואות.

ראש הממשלה צריכים דחוף הלוואה.

הלוואה דחופה.

אומר להם, אדוני, אין בעיה, אני אביא לכם הלוואה. כמה אתם צריכים? כל אחד אלף דולר.

ביקש, זה לא יותר מזה.

תראה לי, זה אלף דולר, זה אלף דולר, סגרו את העניין. עוד חודש פירעון.

מגיעים אחרי חודש, בא הראשון,

בא הראשון,

אומר הראשון, הנה הבאתי לך את האלף דולר, ישועה כוח גדול, תודה רבה, השם יברך אותך, ברכה בימיך, יקבל ישועות.

זה אחד.

כל טוב, סגרו את העניין, סגר, לחץ יעד, תודה רבה.

השני אמר, תודה רבה, הנה אלף דולר, שאפו, תודה רבה, אבל,

אבל,

אני צריך עוד הלוואה קטנה.

אבל, אני צריך עוד משהו קטן, עוד איזה 500 הלוואה.

צריך עוד הלוואה, תודה רבה, אבל צריך עוד משהו קטן.

מוריי ורבותיי, מה ההבדל בין שניים הללו? מה ההבדל?

ההבדל בין שניהם,

זה נתן לו דעה גמורה, זה לא נתן לו דעה גמורה.

הראשון באמר יישר כוח, תודה רבה, נסגר, הודעה גמורה.

זה היה הראשון.

השני, זאת לא הייתה הודעה גמורה אצלו.

השני, זאת לא הייתה הודעה שהיא מאה אחוז הודעה גמורה. זו הודעה חצויה, זו לא הודעה גמורה.

נמוריי ורבותיי, זה יסוד אדיר.

ביום אחרון אנחנו מתפללים ומודים להשם ברח, היל הגדול, הגיבור והנורא, העליון, וכל מלכסים טובים, כהני הכול. הודעות, הודעות, הודעות, הודעות. אבל נגמר, אתה קדוש, יאללה.

אתה יכול לנהל את המדעת? תן דעת. תחזיר בתשובה.

תשמע קולנו, תן פרנסה, ברך עלינו.

שפע.

רוצים שיהיה טוב.

תודו או תבקשו.

גם מודים, גם מבקשים. יש הודעה.

ביום ראשון ישנה הודעה, אבל ההודעה היא לא שלמה.

מוריי ורבותיי, בשבת קודש הכל הודעה שלמה.

האל הגדול הגיבור והנורא, אתה גיבור וכו' וכו', האל הקדוש,

אתה אחד ושיבך אחד. אתה קידש את היתר משפיעים. ההודעה הממשיכה זו הודעה שלמה. לכן מזמור שיר ליום השבת,

נטו, נטו הודעה. עולמות הגיבור ועולמות.

מוריי ורבותיי, אם נתמקד טוב בדבר הזה,

יש פה רעיון עמוק מאוד, רעיון עמוק ונפלא, עמוק ונפלא, וכמה חיזוק אפשר להוציא מהרעיון הזה לגבי שבת קודש.

יש חיזוק גדול,

שהשבת קודש, תדע לתת לו לדעה, השאלה ששואלים על פי הזוהר. הזוהר אומר ששבת קודש זה שנת רצון.

בזוהר נדליש בדינשם שערי שמים פתוחים.

כשאדם יושב על השולחן בשבת קודש, אז כתוב שכאילו הוא יושב עכשיו בהיכל הדמלכה,

יושב כאילו בהיכל המלך.

אם אני יושב בהיכל המלך, יושב עכשיו בהיכל הדמלכה, בשבת קודש,

אז אולי זה הזמן עכשיו לבקש בקשות.

אני עכשיו רוצה לבקש בקשות.

אני נמצא אצל המלך, סוף סוף הגעתי למלך.

הרי הזוהר אומר שאדם עכשיו יושב בשבת קודש לאכול על השולחן,

הוא נהנה מחלת דמלכה, יושב עכשיו אצלו כמו הכהנים שזולחים בשולחן גבוה,

כך האדם בשבת קודש על השולחן אצל ברור העולם בשולחן גבוה.

תן לי ברורה למה אתה עכשיו איתי קרוב אליי.

נקודה קטנה, בקשה קטנה,

סגור את המינוס, זה הכול, לא הרבה. סגור לי את המינוס ותנפח אותו, הרבה עוד איזה מיליון.

בקטנה, לא רציני.

מה הבעיה? הקדוש ברוך הוא נמצא כאן. שבת קודש, שערי שמיים פתוחים, כתוב ברבנו אריזה על השפע שיורד בשבת,

ביום חול נתיב טיב, אבל בשבת שפע גדול יורד. אומר הרב פינקוס, אנשים, מגיע פסח,

בואו ננצל את הפסח. מגיע כיפור, בואו ננצל את הכיפור. אומר הרב פינקוס, שבת, שבת קודש.

אין עצבנו יותר עילאים ממנה, תנצל אותה כמה שאתה יכול.

כל דקה בשבת, כל דקה בשבת.

הרי במיגור,

בית ישראל ממיגור,

לא היה יושל בשבת, לא היה יושל בכלל, קוראו לו.

אפלו גישן, אמר, כתוב, ושמרו בני ישן את השבת. שומר ישן משמירה, אין כזה דבר, שומר נרדם בשמירה, יש דבר. ושמרו בני ישן את השבת. פעם ראיתם שומר של נרדם בשמירה?

הוא אמר, אפילו יהודים טובים שהכרתי לא היו יושנים בשבת.

ואני לא יהודי טוב, קל וחומר שאני לא יישן בשבת, ככה אומר עצמו, רב ישראל.

הוא אומר, יהודים טובים לא יושנים בשבת קודש.

אני לא יהודי טוב, לא כלשהי. הם יהודים טובים יכולים לנוח, לא נחים.

אני יהודי לא טוב, ככה בענווה אמר על עצמו, ולא ישן.

הוא, כשהיה ילד קטן, אמא שלו ראש, הוא לומד בלילה, בליל שישי, יום חמישי בלילה, לומד הרבה, מרביץ תורה,

לומד כל הלילה.

היה לו רצף בלימוד, משהו מוביל על רעיון, בית ישראל מגור,

בלימוד, בהצמדה, רצף, רצף, רצף, ללא הפסק.

סיפרתי להם שהוא היה,

כשהיה ילד קטן,

אז בתשעת הימים אסור לשתות יין.

אבל הספרדים טוענים, והפרנוח טוען שיין אסור לשתות, אבל יין של קידוש ואבדלה מותר. אשכנזים מחמירים, הרמב״ם מחמיר ביין של אבדלה, לא שותים בתשעת הימים. תשעת הימים של תשע באב,

הרמב״ם אומר, אתה לא שותה יין, לא שותים את היין של האבדלה.

למה גם בזה מחמירים? זה כבר לא שבת קודש, זה כבר יום חול, כביכול, מוצאי שבת, לא שותים. מי שותה? הקטן.

נותנים לילד קטן לשתות.

אבא של בית ישראל ויגרום אמר לבית ישראל, אתה הפעם שותה.

אני מסיים את היין, אתה שותה מהיין.

כאב לו מה, ניגוש לשבת? מה, אתה נותן לי לשתות את היין של הזה? למה? הרי תשעת היום אני גם רוצה להחמיר.

מה הוא עשה הצדיק הזה? ילד בגיל 11. נכנס לאתור החדר שלו משעה עשר בבוקר אחרי התשעון. נכנס בעשר, סיים מסכת פסחים עד מוצא שבת. מוצא שבת אמר אבא, עכשיו אני יכול לשתות יין גם מלכתחילה.

זה סיום הסרט, עכשיו אני יכול לשתות.

הקדושה שהייתה לו בעומק של העמל היה עמל ועמל שהוא התחתן עם החמיב, הרב ביטרמן.

היה החתן של השפת אמת.

הוא התחתן איתו, אז הוא אמר לו,

החמיב ראה שהוא גאון,

אמר לו, בוא נלמד קצת חברותא.

הוא אמר לו, תבקש אישור מהבת שלך מאשתי,

אני בוחן שנה שלמה ללמוד ממך. ביקשו אישור מהבת,

אמרה, שלוש שנים מפצידי. אמרו, תפסו את העמירה.

שלוש שנים הסתגרו באיזה חדר, הוא אמר, בקושי יצאנו לברכות על קריאת התורה.

שלוש שנים, הוא אומר, למדנו את התורה ביגיעה,

לא מקופיה, אלא ביגיעה.

הוא אומר, הבנו כל סברה, הוא אומר, כל התורה בעיון, כל השס בעיון למדנו ביחד. פלא פלאים, איזה התמדה ברצף של תורה שהיה להם, זה עולמות על גבוה עולמות. הרב סלמון מוצפי אמר,

הרב בן ציון מוצפי אמר,

על אבא של הרב סלמן, שהוא זוכר איך היה מגיע צדיק,

רב ציון ברכה,

היה מגיע ללמוד עם הרב סלמן.

היו לומדים ב-1700,

הוא אומר, כמעט כל יום עד מ-1700,

חמש שעות רצוף.

הוא אומר, ובלי, אתה לא, אין הפסקה באמצע כולם, אין כלום.

אמר פעם רב סלמן מוצפי שללמוד,

אם ישנו אותו בעולם הבא, מה אתה מעדיף?

עוד עולם הבא, עוד שעה עם הרב ציון ברכה ללמוד, אמר, אני אלמד עם רב ציון ברכה.

כמה הוא אמר, העונג שלהם שהיה להם בלימוד התורה, הוא אמר,

אני מעדיף ללמוד תורת שעה.

גאון, גאון אדיר, זהו, אמר שאם יש לי תלמיד,

זה רב צילברכה, ככה אמר

רב סלום מצפי, שאם יש לי תלמיד עמידי, זה רב צילברכה היה כדור שליון.

בקיצור, למדו התמדה, רצף, רצף נתמדה, רצף בתורה, רצף בירת שמיים. יש רצף, יש הכול.

הם ישבו שלוש שנים בבית ישראל מגור ויחמים,

חכמים ישבו ולמדו שלוש שנים בצוף. אז מה זה קשור לשבת?

אז אמא שלו ראתה שבליל שישי, ביום חמש ובלילה,

הוא לא יושן. הוא לומד, לומד, לומד. אמר לו, שמע, אתה ילד צעיר, תלך לישון? אמר לאמא, בוא, את דעת התורה. אני אשאל את דעת התורה, אני אשאל את אבא. אמרו לאבא, אבא אמר, לא נורא.

ליל שישי יש עניין. ליל שישי, יש עניין.

טוב,

ליל שישי, ליל שישי.

כל התוצאות גם בליל שבת, מרביץ, לא יושן.

אמרו לאבא, אמר ליל שישי, אבל לא ליל שבת, לא ליל שבת.

אמר לה אמא, תראי, קל וחומר. אם אבא אמר ליל שישי, יש עניין לא לישון. את יודעת מה זה שבת, אמא?

את יודעת מה זה שבת?

לא תשאל אותו, לא. מילת דעתם בקל וחומר, לא תרך וכתב להקרא, לא צריך. תשאלו, עזבי.

זה הפלפולים של לילת הצעיר הזה והיה יושב, כל העבודה נצופה.

רבא אורת אגם, יש בספר שנקרא הרבי הקדוש.

מסופר על אברהם רטה שאצלו עבודת השבת קודש הייתה רצוף

מיום חמישי בלילה עד מוצאי שבת, בלי עין לעצור.

עבודה רצופה.

וכל השבת צעקות, שירה, זמרה, לימוד, גם על הרב שפירא.

כן, גם על הרב שפירא מספרים.

הרב שפירא היה לו שירים באורגה, ראיתי בבעלון ליגבי דת עם שירה.

הוא היה יכול שירים בשבת סתם, ותופס שיר, אמר אביי, שר אותו איזה חצי שעה.

חצי שעה, ועולים כולם לגבולים. שבת זה עולם אחר לגמרי, שבת זה נועם על שבות, זה עולם

גבוה מעל גבוה, אפשר להתאפס בעולמות בשבת קודש כמה שיותר, ולומדים ולומדים ולומדים. שבת היא גבוהה מאוד.

אז אם השבת כזאת גבוהה,

תן לי לבקש בקשה.

תן לי לבקש בקשה.

כל כך הרבה אורות, כל כך הרבה שפע, תן לי בקשה לבקש.

מוריי ורבותיי, יש תירוץ.

למה בשבת קודש אנחנו לא מבקשים בבקשה? יש תירוץ על פי משל נמרץ.

היי, היה סיעודי אחד שנורר.

הוא היה עושה שנורר, בכל המקומות שנורריסט.

עושה שנורר.

יום אחד אמרו לו, תשמע,

לך לחוץ לארץ, שם יש כסף טוב.

הוא מגיע לחוץ לארץ, שם לעשות שנורר.

והוא מתחיל לעשות.

בפרק הראשון, אלף דולר. הוא, אלפיים דולר. שלושת מאפים. בקשר לארץ ישראל, אמרו לו, תשמע,

הוא אומר להם שהוא בונה איזה דולר. לא ראיתי מעולם כאלה סכומים. בצ'ק אחד? עד שאתה מוציא פה איזה כזה דבר.

צריך לשאול באיצקוביץ' איזה שבועיים, ככה בשביל להוציא כזה צ'ק.

כן, ככה לעשות את זה יש דורך.

הוא אומר ככה, אתה עובר ככה בבית כנסת אחד, אתה עובר לך אלף דולר בצ'ק, איזה כיף.

החבר שלו שולח, איפה אתה נמצא? אמר לו, בעיר כך וכך. אמרו לו, טיפש!

עובדים עליך! שם בשבילם זה כמו חמש אגורות.

אלה מיליארדרים! תפקש יותר. אמר לו, מה אני אעשה? הוא אומר, סומך על החוכמה שלך.

טוב, מה עשה?

הלך לשם, אמר, יש לי מה לעשות.

הוא נזכר שהוא גר בבת ים.

ופעם, יש איזה מיליונר אחד שגר שם, שפעם היה גר בבת ים. אמר, בוא, אני אגיד לו שזה דופק בדלת, מי אתה? הוא אומר, כן, אני חבר שלך בבת ים. הוא אומר, מי, אתה מבת ים?

שנים עזבתי, עשרים שנה היינו בבת ים, בואו נכנס,

כנס! תגיד לי, מה אנחנו בבת ים? מה יש בבת ים? נו, מה, הכל בסדר שמה?

נו, יש תורה, איזה? היו שתיים חרדים, דברים, מה זה? נפתחה ישיבה כאן.

נו, אל תשאל איזה עיר של תורה, מלא רבנים,

בואו ככה סתם דבר, זכנים, רבנים, הגיעו ככה.

והוא אומר, מה אתה אומר? יואו! קיצור, התיידדו, נהיו חברים טובים. הוא אומר, תשמע, עכשיו תאכל לצי צהריים.

אחת של צהריים, הגיע כבר סביאלת ערבית, עד שהם ישבו לאכול,

בואו לערבית, פה ערבית, ארוחת ערב, מה אחרי זה ילך? ארוחת בוקר. קיצור, נהיו חברים טובים.

יצא אחרי ארוחת בוקר,

הוא כביכול עשה עצמו נטו בבית בשביל החבר.

יוצא החוצה מהבית, הוא אומר, רגע, סליחה, לפני שאני עוזב אותך, אני שיקור עוד חיבוקים, הקפצות באוויר.

לפני שאני עוזב אותך,

נזכרתי שיש לי, אני לא פה סתם,

לא, אליך באתי נטו בגלל החברות, ברור, רק בגלל החברות, אבל נזכרתי שיש לי איזה שליח מצווה ויש לי איזה מצווה שאני צריך ככה, אתה יודע, יש לי איזה כולל,

כולל מאוד מאוד מפואר, שלוש וחצי אברכים, יש לי כולל מאוד מאוד מפואר, מאוד מאוד מפואר,

ואני רוצה לעשות להראות כאילו אוהבים אפשר. לא, לא, לא, לא, לא, עכשיו כבר חברים?

עכשיו זה לא סתם צ'ק של, עכשיו זה צ'ק של חברים? בוא תקבל צ'ק, קיבל צ'ק מנופח, צ'ק מנופח, צ'ק מכובד.

גם נמשל.

מה נמשל?

במוצאי שבת קודש, כותב הטור, וסימא רצה לקראת.

איך שיוצא השבת, אלוהינו ולאבותינו.

תפילה.

האחל עלינו את ששת ימי המעשה,

הבאים לקראתנו לשלום,

חסוכים וכו' וכו'.

הובטח לנו השם לא קל בזה השבוע, ובכל שבו בשבוע,

שערי הורה, שערי ברכה, שערי גילה, שערי דיצה.

מה זה כיפור? די, שחרר. מה, כל מוצאי שבת כיפור?

מה זה כיפור?

מה זה?

רבותיי ורבותיי, מוסיף רב לוי יצחק ברדיצ'ה ואומר שמקובלני יש תפילה ביידיש,

שמי שיגיד את הבקשה הזאת, אלוהינו עברה, יצחק ויעקב,

הנה יש שבת קשר עוברת,

שיבוא על השבוע הבא לאמונה שלמה, אמונת חכמים, אהבת חברים,

דזיקות הבורא ברוך הוא, אומר רב לוי יצחק.

מי שיגיד את הבקשה הזאת,

אומר רב לוי יצחק,

אני בטוח שיצליח ויזכה לכל מבוקשו, בוודאי,

אם ירצה השם.

כן, הרסת הכל, אחד אין לו ילדים עשרים שנה, בא לרב, הרב, תברך, תגזור.

יהי רצון, בעזרת השם, שבטיה, שבטיה יהיה לך.

בעזרת השם, הרסת הכל, בעזרת השם אני גם יכול להגיד את זה. רציתי שהרב יגזור, שהרב יגיד.

גם כאן, מה אומר רב לוי יצחק?

מובטח לו, אני בטוח, לא סתם בטוח, בוודאי.

אז מה זה אם ירצה השם בסוף?

מה בסוף אתה הורס את זה אם ירצה השם? אם זה, תמיד ידוע.

מה זה בסוף אם ירצה השם?

אמרי ורבנותיי זה יסוד עצום, יסוד עצום, הרב, אך זה עולמות,

עולמות, עולמות.

היסוד הוא כזה.

אומר רב לוי יצחק,

כל השבת קודש אסור לבקש בקשות כמו אותו שנורר.

התפקיד שלנו בשבת,

להיות חברים בשמת ברכה.

רק הודעה.

שירים, וי תענג ותענוגי, ותידפש כה איך סור.

לא אוהם שר וסוי, אוי אוי אוי אוי. רק חיבור.

שבת זה רק חיבור.

עמותות של אהבה, רק חיבורים.

רעיון וזונה דין איש ביתין, השבת קודש, נועם על שמות,

עונג הרוחות, עדן הנפשות להתעדן באהבתך ואירתך,

אוי אוי אוי שעבס קודש, נפשי חולת אהבתך.

רק זה, חיבור, חיבור. תחבר, תחבר. עוד כבישה,

עוד לימוד,

עוד חיבור אצל השם אתברך. עוד לימוד, עוד פיסה אצל השם אתברך.

עוד חיבור. שבת זה רק להתחבר.

לא תבקש כלום, לא פרנסה.

אבל תראה איזה מינוס, מבורר לנו פה יוצאים בשולחן. שתוק, סתום, לא לוקש כלום.

איך שיוצא השבת, תפגיז.

שערי הוראה, שערי ברכה, שערי גילה, שערי ליצה.

אומר רב לוי יצחק, אני מבטיח לך שתקבל. עכשיו הקודש בוקר הוא מוציא אותך מהשבת, אתה כבר חבר שלו.

זה לא שנורי שמבקש את זה ככה, זה חברים כבר שנותנים צ'ק.

אומר רב לוי יצחק, אני בטוח, בתנאי אחד,

אם ירצה השם, מה פשט אם ירצה השם? לא ירצה או לא ירצה, לא הפשט.

אם ריצית את השם, אם בשבת תפסת את המזרון,

קרעת אותו מהנחירות בקונצרט,

נחירות, נחירות, הולך, יושן, שם פיג'מה מיום שישי עד מוצאי שבת,

לא תקבל כלום.

לא תקבל, אגורה לא תקבל.

מה, השבת הזאת זה ביזיון לשבת?

ביזיון לשבת קודש? שבת באה לישון?

אבל אם ריצית את השם, התפילות בדבקו רץ.

לא יהיה דיבורך בשבת,

כי דיבורך ברחול כותב האדמור מנשחרז ואיום רחול מתפעלים קצת יותר מהר ומראים לכול אל העבודה.

לא יהיה דיבורך דיבור תורה ותפילה בשבת כמו בחול, הכל בנעימה, הכל בניגון,

בירת שמים, כמה שיותר ללמוד, כמה שיותר להגיע.

ללמוד, ללמוד וללמוד וללמוד ולהתחבר לקודש ברוך הוא בתפילות, בעולמות.

אומר הרבי מנשחרז, אם יהודי יש לו נשמה של יהודי טהור,

יכול לעשות נשמת קול חי שעה וחצי.

אל תנסו את זה בבית כנסת כי עוד מעט יהיה דרוגים עליכם. לא לנסות בבית הכנסת, אבל נשמת קול חי שעה וחצי.

אומר יהודי, יש לו נשמה יהודית,

מגיע נשמת קול חי שעה וחצי. אומר נשמת קול חי.

אחרי שאתה חבר עם הקודש ברוך הוא, ריצית אותו, אני מבטיח, אומר הרב לוי יצחק, אבל אם לא, אני לא מבטיח שום דבר כזה.

אם לא, אין הבטחה של כלום.

איזה יסוד, איזה מתנה יש לנו.

השבת

רק להתאחד עם בורא עולם, זה הכל, לא עושים כלום. הרבה אנשים אומרים, תשמע, יום שבת, מה המסע?

וואו, כבד, כבד, הרי הרב, נפל כבד, וואו, לא נגמר, כבוד איזה בספר חסידים.

כשהשבת תהיה את ארוכה,

עם הארץ בוכה.

תמיד חכם שמח, יש עוד, אפשר עודף.

יש עוד איזה כמה משנאות. עוד שיעור אפשר לעשות.

אפשר להזריק פה עוד שיעור, לתת כאן עוד שיעור.

כשהשבת, אפשר להכניס עוד איזה משהו.

וואי ורבותיי, זה יסוד אדיר, זה יסוד אדיר.

יש לך עוד שעה להכניס.

ואמר, יספיסקיין, וואי, איך נעביר את זה? וואי, הכל נגמר, לא נגמר. וואו, מה זה, כזאת שבת ארוכה?

וואי, כי היא הוציאה את הנשמה עד שיוצאת?

וואי ורבותיי, ודאי שאדם כזה או אחר רוצה לשם לבקש בבקשה.

כלום לא יקבל!

יש לך מתנה.

מתנה טובה יש לי בית מנזיו ושבת שמם.

אני מבקש שתמסור אותה על עם ישראל. לך וצא, בשר להם.

יש מתנה עם נשמה יתרה, יכול לקבל הכול.

כותב רבא אהרון רטה,

כתוב, שבת משוש ליבנו נהפך לאבל בחולנו. מה אפשר?

אומר רבא אהרון רטה, שבת משוש ליבנו.

שבת,

שהייתה משוש ליבנו, פעם היית אומר לימודי, שבת זה היה משוש ליבו.

היום זה נהפך לאבל.

אנשים קשה להם בשבת. למה? כי הם מתנהגים בשבת כמו בחול, בחולנו, כמו בחול.

זה הפך לאבל, למה? כי אצלנו מתנהגים בזה כמו בחול. הכל רגיל, הכל אותו דבר.

וואי ורבותיי, זה היסוד. כמה שיותר לנצל, וכל אחד לפי הבחינה שלו.

יש הרבה אנשים מסתכלים על האדמו״רים. אתה מגיע לאדמו״ר, עושה קידוש, טרות, עבור עולמות. מי אני? מה אני?

טעות עכשיו.

תן את כל הכוחות שלך. את כל הכוחות שלך תן.

נספר סיפור, ובזה נסיים, שקשור גם לשערי הוראה, שערי ברכה,

וגם למוצאי שבת.

אחד האדמו״רים פעם,

מסעודת מלווימלכה,

עשה טיש מלווימלכה.

ושמה הגיעו לעניין של השערי הוראה, שערי ברכה, שאמרתי, עכשיו זה יסוד גדול.

האדמו״ר התחיל לגלגל את העיניים, גלגולים, גלגולים, גלגולים.

אמר להם, רבי ישי, שעת רצון.

נתקו את הידיים בקוגלים, נתקו את הידיים עכשיו מהדגים, עזבו הכל. שעת רצון, תפסו פינה, תפילות, תפילות!

כל אחד תפס את הגרטל, את הגלגל.

נפסו פינה.

מה זה, נערים את הקיר.

נערים את הקירות.

הרבה אמר שעת רצון?

יהיה או לא יהיה, הרבה אמר.

מה זה, מפרקים, לוקחים בקירות, תפילות, תחינות.

שכנים מתלוננים, ראו שזו תפילה, אמרו, תשמע, הרבה כנראה אמר, חסיד ימות יעשה מה שהדמור אומר, ככה צריך, דעתי ראה.

מתפללים, מתפללים, מתפללים.

הרבה אמר, זהו, עד כאן, עד כאן! נגמר שעת רצון.

הורידו את הכובעים, נראה את זה, עזוב.

טוב, חסרו, הגיע איזה חסיד אחד לרבה, לידו.

אמר לו, כבוד הרב, תפס אותו כך,

אני רוצה שתגיד,

אם אתה יודע באמת מה השעת רצון, אז אתה בטח יודע איזה תפילה קיבלו ואיזה לא.

אני רוצה שהרב יספר פה

אם קיבלו את התפילה שלי או לא.

שני הגבאים

כבר חשבו איזה תרגיל הם עושים לו,

מקום כפור, כבר תכננו באיזה חלון הוא עף.

כן, אחד אמר, לדעתי מהשמאלית, הוא בנוי לצורה של החלון השמאלי, לדעתי,

אחד אמר לו, לדעתי מהמדרגות,

מה, איזה יופי, תראה שם כזה, גלגל כזה, עגול כזה, אימא כזה.

הוא אמר כמו, זה יפה, אתם מתנפחים את הרבולינה, רוצה שבת זה נחמד ככה, חיים של חילוץ עצמות לתחילת השבוע, יפה.

לא רק כדי שמתווכחים, האדמור אמר, חבר'ה, תפסיקו.

לא להתווכח, אני מוכן.

תעזרו אותו בשקט, כל האחסינים שמעו, מתקרבים, מה, יש אקשן היום.

בוא נתפלל, מה רצה, בוא נראה, באמת, מה הוא אומר לזה. אמר האדמור, אני מוכן לספר מה אמורים לך בשמיים.

מה קיבלו? תנאי אחד.

מה התנאי?

התנאי אחד.

התנאי הוא שאני מספר מה ביקשת.

מספר מה ביקשת.

סגרנו עניין. אני גם אומר לך מה אמרו לך בשמיים.

אמר הרב, אני מוכן. תספר.

מה זה רבותיי אמר?

אמר לו הרב,

התחלת את התפילה ככה,

בואו העולם,

סתם בר שמך, בגלל שבשמיים ידך הפתוחה.

אתה יודע, אני מת ללמוד תורה. מת!

לא יכול בלי תורה.

אבל לא לומד דקה.

אני רוצה ללמוד, אבל פרנסה כל כך קשה, וואו, אתה יודע, זה מטריד אותי, זה מפוצץ אותי.

רב ברורה, אתה כותב את טהרת הקודש.

אנשים שאומרים ככה, זה טיפשות.

אין אדם שאין לו זמן מיותר.

לכולם יש להם זמן.

אחד בא אליי ביסור סלאנט ומוסר, אמר לו, כבוד הרב יש לי רק חמש דקות, מה אני ללמד?

מוסר, הלכה, גמרא, אמר לו, תלמד מוסר.

כי כשתלמד חמש דקות מוסר, תראה שיש לך הרבה יותר מחמש דקות ביום.

אז תלמד, תלמד, תלמד מוסר. יש הרבה, אדם יש לו הרבה יותר. תלמד חמש דקות מוסר, תראה כמה זמן יש לך.

אוכל ארבע שעות, ישן שלוש שעות,

אז ברור שלא נשאר זמן לתורה, כן, מסכן, מתי נותן לו זמן לתורה?

נותן לו זמן לתורה, מסכן, וכל כך מסכן וכל כך טרוד וכל כך עסוק, כל כך מסכן.

לכל אחד יש זמן לתורה. הוא אמר, ברור רע, אנשים טוענים פרנסה, שב תלמד, סיימת את העבודה, לך,

זהו, נגמר.

לפני שאנשים טעודים באמת, ופעם זה לא היה פשוט, זה לא עובד שכיר.

צריך ללכת, להבין, כאן, אבא בוא, בשמיים אני טעוד, אני רוצה תורה באמת.

אז מה אני רוצה לחגור עולם? יש לי בקשה קטנה, בקשה קטנה.

אנא, אני רוצה ללמוד באמת, תבחן אותי, בחלונים לבזות,

אני נכנס לכולל. איזה כולל שתרצה?

רק דבר אחד אני מבקש. דבר אחד אני מבקש.

עשיר, אתה יודע מה? כמו רוטשילד.

לא הרגשתי ככה משהו בשמיים.

רוטשילד.

כן, הוא מוכן גם לאמן של רוטשילד, לנכד של רוטשילד. מוכן, רוטשילד.

אחסידי וארוך בוא נחשכה, בחור.

איזה בקשה, זה לא עושה, הוא אמר, אני בחווין לבזות. אז זאת אומרת שבן אדם,

הוא באמת רוצה תורה.

הוא אומר, חברה, בחור רציני.

מעניין מה הוא ביקש עוד.

אומר האדמו, אתה המשכת וביקשת, אמרת, ריבונו של עולם, אחרי, בעזרת השם, אחרי שתיתן לי.

אחרי שתיתן לי, בעזרת השם יתברך.

אנשים מתכננים, אחרי, ואחרי,

קבל קונה, אבל לא משנה, אחרי שתיתן לי.

כן, הבן ישראל מפורסם, הוא אומר שיש הרבה אנשים שמדמיינים גבולות.

הוא יעשה זה, יבין את הבית הזה, וייקח לזה ההוא, וימכור את הבית הזה,

ואת הזה יעשה בהשכרה,

וזהו יעשה לעסקים, ובזה ישים שם איזה ספינה, ושם הוא יעשה למצופים וכל ה...,

אומר הבן ישראל, מה זה דומה, לבן אדם שהיה מוכר ביצים.

אז הוא היה מעביר ביצים ברחוב.

איך היה שם את הביצים שלו? היה מביא הרבה את הבניות, היה שם את הביצים על הראש.

אז הוא אומר, תראה מה זה, אני מוכר ביצים, אולי כדאי שאני אעזוב את העסק.

הוא אומר, תוך כדי שהוא ילך למכור את הביצים.

יש לו ביצים על הראש, והוא אומר, חבל,

איש, אני עובד בביצים כמו איזה תרמח,

אני יכול לעשות עסק יותר טוב.

אולי כדאי שאני אפתח חנות לאיזה מכשירים, כלי כתיבה אולי,

והכלי כתיבה, העסק, והוא תוך כדי הליכה,

העסק ישגשג והעסק יפרח ואחרי זה יראו שבאמת אני באמת כזה מוכשר אז יעבירו אותי אז באמת למלכות

ויאמרו שיש לי משרד במלכות אז יגידו שיש לי משרד במלכות אז יגידו שיגשג כל המלכות פורחת ואז יעשו לי מעמד כזה גדול

במעמד הגדול יעמידו את המלך מולי ואני אבוא אליו אחרי כל ההישגים שלי ואז אני אעשה לו ככה הוא עשה ככה עם ראש ונפל לו את כל הביצים

דוח כדי התכנון שמתכנן. עזוב, תשבור בינתיים על הביצים, אחרי שאתה תוריד, מה שקיים בינתיים לתבור, עשו חשבן, אני אעשה ככה, ויעשה ככה, ויעשה ככה, ויעשה ככה, ויעשה ככה, ובסוף לא יוצא שום דבר.

כל אחד יבוא לדרבות מחשבות בלביש, תעשה, מה יש לך עכשיו?

תתפוס אותו עכשיו, לא אני אבוא, יש הרבה אנשים, שמע, בבוקר הם מעירים אותו ב... תקום לתפילה,

לא, לא, בנץ, יש עניין, לא, מה, אני אבוא בנץ, להתפעל מהר?

עזוב,

מה, עזוב, אני רוצה לבוא מישהו בדעת, תפילה של שבע, אני אקום רגע, אעשה לימוד,

תפילת תפילה, מקווה, טוב,

בערב עוד יום יש שבע.

האדמו״ר מבויאן מתפעל, לא, סתם דוגמא,

האדמו״ר המתפעל, לא מתחיל לברקות ישר על פני שמונה.

יש עניין הרי, אני רוצה לקבל תפילתי לאדמו״רים,

זאת אומרת, יש עניין יותר גדול,

יש עניין, יש עניין, יש זה,

בסוף העניינים האלה, בעצם, מנחה וערבית שיהיו מחוברים, הוא הולך ללימוד ככה ותופס איזה

תפילין, עושה גם ערבית על הדרך, ספירת העומר, וחוזר עם התפילין מספירת העומר.

עזוב, מה שיש לך תפוס, לא קדושה, אני רוצה כאן, מה שיש תפוס.

לעזור לחסיד הזה. חבר'ה, חסיד ארגונה של העולם, אחרי שתיתן לי את כל הכסף,

אחרי שיהיה כל הכסף,

אז הוא מכניס אותי לכולל, נכון? אבל אתה יודע שיש לי בעיה ברורה, לא כל העת, המון, המסך הזה, מחוק מזמן,

מחוק מזמן, לא נכנס כלום חוץ מקצת מחיה, כסף, משהו, מבין כלום.

יודעים, תפסו פעם

מוח של איזה גוי.

גוי, מה יש לו בחיים? גוי. גוי

שעובד ככה, עבד, מה יש לגוי? כלום אין לו בחיים.

אז פעם אחד היהודים המדענים

רצה לבדוק מה יש להם. הוא אמר כל היום אוכל עבודה, אוכל עבודה, אוכל עבודה.

היהודי,

גם כשהוא עובד, אז הוא אומר, הוא מתכנן על החופשה שהוא יעשה.

עובד, עובד, אבל שמע, יש לי איזו חופשה עוד שבועיים, נוסע לחופשה שהוא גם יודעים להתקשר הביתה לאשתו. גוי, גוי נטו, עבודה, עבודה, עבודה, עבודה, אוכל עבודה, אוכל עבודה, אוכל עבודה, אוכל עבודה, אוכל עבודה, ככה.

היה איזה מדען יהודי, רצה לבדוק מה קורה במוח של הגוי.

יום אחד הביאו לו איזו גופה של גוי, כן? זאת דוגמה, כן? הביאו לו איזו גופה.

ולא כל הגוי שגויים שהם כביכול משכילים ונאורים, וואי, זה גוי אחד שהוא תקוע בעבודות.

תפס לו את הראש, חתך אותו, הוא עשה ניצוח.

ראה שיש רק חוט אחד.

גזר את החוט, נפלו אוזניים.

כאילו, גם החוט היחיד שהיה,

זה היה מחזיק את האוזניים, כן?

הוא אמר לבורא עולם החסיד הזה, ריבונו של עולם,

תחנן לפניך,

תחנן.

אתה יודע, אני נכנס לכולל, מוח מצומצם, לא קולט, לא קולט.

מה עושים, אבא? מה עושים?

אז אני אבקש ממך בקשה, ריבונו של עולם, לפחות תן לי מוח, לפחות!

למה? בוא, לא.

הגול מבינה.

הגול מבינה. לא רוצה עכשיו משהו כמו, הגול מבינה.

החסידים אמרו, בואנה, זה אדמו״ר הבא. אז זה בקשות, אדמו״ר הבא.

ואז הוא אומר, ריבונו של עולם, ומי כמוך יודע מה זה תורה בלי תפילה?

תורה בלי תפילה שמעה משהו?

תורה בלי תפילה שמעה משהו? לא שמעה כלום!

אז ריבונו של עולם, אני מתחנן לפניך, ריבונו של עולם.

תפילה של רבי נחמן גרסנר.

איך עשיתי אומרים מה עורר האדמו״ר זה? ריבונו של עולם, תפילה בלי אהבת ישראל

של הבבא סאלי.

קדושת העיניים של רבי יעקב מוחצירה.

אבל הוא רוצה אהבה, זה של בית ישראל בגור.

פאות דלי של הרגוצ'ובר.

משהו. הוא ביקש כל הבקשות. נעליים של,

אתה יודע, של,

של,

אתה יודע מה, בורקס. לא משנה, תן נעליים!

וואי, וואי, וואי, עמותה, איזה בקשות. הכול רוחני.

וואי.

כל הסיזים בהרצה, הגבאים, התביישו, וואי. על מי דיברנו פה? תראי איזה בקשות. האדם הזה כוסף ונחשק להשם.

על מי דיברנו?

כולם יצאו הצידה.

אז בואו, הוא אמר, עכשיו אני יכול להגיד מה ענו לך בשמיים?

הוא אמר, כן.

הוא אומר, בשמיים צעקו.

אם יהיה לך כסף של רוטשילד

ומוח של הגאון מווילנה

ותפילה של מלאכם ברסלר

והמסירות נפש בעבודת השם של הבד...

היה השם טוב

ואהבת ישראל שם לוי יצחק ברדיצ'ו

ובבבא סאלי בקדושה שלו מרבי יקום וחצירה

מי צריך אותך?

כבר היה גאון מוילנאי הזה

מי צריך אותך? אנחנו רוצים אותך? אנחנו רוצים דוד, הוא ושמעון לב, אותך צריך אותך עם כל הכוחות? אותך רוצים.

חי, אבל זה לפעמים לא הולך.

לפעמים לא הולך, מה נעשה?

אמריי ורבותיי, גם כשלא הולך צריך לבכות להשם, לפחות תזכה אותי להיות חלק ממך.

חלק ממך, וזה סיימתי, אז זה ברסלב אחד.

חזר בתשובה אחרי יומיים, אחרי יומיים. הוא אמר, אני רוצה להיכנס לפונוביץ'.

אני רוצה להיכנס לפונוביץ', אני רוצה להגיע לפונוביץ'.

אמרו לו, שמע, פונוביץ' זה לא פשוט לי, כי אני אומר לו, אני רוצה להגיע לשיעור הכי גבוה בפונוביץ'. אמרו לו, שמע, זה לא פשוט, זה חכה לאט לאט, ישיבה קטנה, אתה יודע, אחרי זה ישיבה שמתחילים ואחרי זה, ירוץ על ישיבה אחרת. לא, אני רוצה פונוביץ'.

בקיצור, טוב, הבן אדם רוצה פונוביץ', מה נעשה?

בא להראש ישיבה, אמר לו, מה אתה רוצה פונוביץ'? אמר לו, כן, הרב יסיף חנות תהיה רב עירה, אני שולט, אני שולט.

בקושי יודע לקרוא, וזה שולט, עוד לא חזר בתשובה.

כמה חודשים טרי?

טוב, אמר לו, הרב יתבוא מחר ב-10. אמר לו, הרב של הישיבה, הראש ישיבה, אמר לו, תבוא, מחר ב-10 בבוקר, נעשה רב מבחן.

טוב, מגיע ברסלב אחד, טוב, מגיע חי פונוביץ', מגיע אחד, טלית כחולה,

כיפה לבנה, אני זה, זה, זה, כיפה לבנה כזאת עם שמה ישראל, וזה, באמת, ירד דירה,

ככה ברסלב ככה, בעל תשובה כזה, עם כל האש, אתה רואה אש בעיניים שלו.

עבודת השם יפה מאוד, אבל הלימוד עדיין הוא לא למד הרבה, הוא חזר בתשובה לפני קצת זמן.

נכנס לישיבה, ראש ישיבה, אמר לו, תשמע, אני אבחן אותך שאתה רוצה לבוא בשיעור ולראות בכלל אם אתה אוכל זמן,

אני, אני, תתחיל את השיעור אחרי זה מבחן, מתחיל את השיעור, טוב, פתאום באמצע השיעור הוא מצביע, כולם יקראו מצחוק, ועכשיו צחוקים, חבל על הזמן, הוא מצביע.

מה שאמרת אפשר להפוך, זה לא מסתדר עם קצות החושן, זה לא מסתדר עם הרשב״ה פה, יש רן מפורסם בעוקצין,

איזה עוקצין הוא אמר, נהיה לו עוקץ בגוף, מאיפה זה בא לי עכשיו?

על מה אתה מדבר? מאיפה אתה יודע את זה?

טוב, הוא אומר, כן, חקירה מפורסמת, זה סבא של סבא שלי פעם כתב ספר, ואחרי זה הוא מצאת את זה בגניזה, ובגניזה שם הוא דוחה את סבא של סבא שלך.

אז משמיים שלחו אותי לטרות אותך,

ההוא נלחץ, הוא אומר, חבר'ה, השיעור נסגר, אני צריך לבחון אותו, כי נראה לי קצת הוא דבר שטויות.

סתם הוא יפרפר אותו, כן, דוגמה ככה, זה סיפור.

כן, בקיצור, אני מביא אותו אליו.

טוב, מגיע אליו,

אתה באמת כזה בקיא, תגיד לי, מה כתוב בגמרא במסגרת סותאקר, ככה, כמה כתוב, די די די די? אמר לו,

שבת...

אמר לו, תשמע, אין שום בעיה, אתה תהיה פה, בתנאי, בתנאי,

שאתה לא תדבר יותר מדי, כי אחרי זה יוצאים אותי וישימו אותך. חבל.

אתה תהיה פה, תגיד לי, אני אעשה לך את זה, תהיה פה, כמה, היית לך מסכורת אותה מכולם, רק כאן תדבר הרבה, בסדר? תהיה פה.

יצאו החוצה, שאלו אותו תלמידים, תגיד לי, שאלו אותו הרב,

איך הגעת לבגר? בינינו, באמת ככה למדת, בינינו! אז הוא אמר, לא, לא, האמת לא, בחיים לא למדתי, אבל אתמול בלילה ישבתי ובכיתי להשם, ובלילה שלנו נמצאים לימוד תורה.

פתח לי, הרי בבטל של אמא שלי למדתי, נכון?

יש לי את זה במוח, רק שכחתי.

נתן לי מכה ומלאך.

פתח לי שאני אזכור את הכול, מתחנן. כל הלילה נרות לצדיקים, קופץ באוויר,

טולטת פיות ככה ורוקד להשם, כל הלילה.

נכבדתי בבוקר, אחרי הצביעה, וואלה, כל התורה מעיראק.

אמרו לו, אה, לא מחזיקים ממך, לא מחזיקים מבכיינים.

אצל הליטאים אין דבר כזה, אתה לא אומר,

לא מחזיקים מבכיינים. לך, אנחנו כן מחזיקים מבכיינים. הלוואי, נבקה ונשיג השגות, כן, כן, גם בליטאים מחזיקים מבכיינים.

זה מה שאומרים רבי מלאכי מפרסלב.

על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו, על נהרות בבל, נהר זה מים, אין מים על התורה שנאמר, אוי, קול צמא לכל המים.

אדם רוצה ללמוד תורה, על נהרות בבל, רוצה ללמוד תלמוד בבלי, רוצה לעמוד בתורה,

מה יעשה? קודם כל ישיבו שתלמד, גם ישבנו, אבל קשה היה לשבת לבד. גם בכינו להשם, תבכה להשם,

נתחבר אל השם, יתברך, תבכה להשם ותתראה שישיג. הגמרא אומרת מסורת מידה דף עמוד בית.

מה יעשה אדם ויחכם? אמרת הגמרא, הרבה בישיבה.

אמרת הגמרא, הרבה ישבו.

כשאנשים ישבו בישיבה אחרי זה ישבו במקום אחר, הרבה שנים.

כן, הרבה ישבו, ולא אתה בידה. הרבה ישבו, הרבה ישבו, לא אתה.

מה יעשו?

אומרת הגמרא, התפלל למי שהחוכמה שלו.

לשבת בישיבה לבד לא מספיק. צריך לבכות להשם, זכי אותי להתקרב אליך.

זה בדיוק מה שאמרנו, גם ישבנו, ישבנו גם בחינוך, גם את זה וגם את זה. נזכה להתחבר בהשם יתברך.

להתחבר בהשם יתברך בתורה הקדושה עם כל הכוחות רבי ישראל, כל הכוחות בשבת קודש, בייחוד שזה הזמן

של העלייה הגבוהה ביותר שאדם יכול להתעלות. השבת תנו המנשמות, נזכה בעזרה השם יתברך, להתחבר להשם יתברך, להתחבר לתורה הקדושה,

נצל לכל אחד ואחד את הכוח שיש לו, אתה יכול לעשות את הסבא מכל המאה עושה תורה גדולה,

אם אין אני למי לי, אתה בעצמך תעשה לא סבא ולא סבתא,

אין הדבר תלוי אלא מי. כל אחד ואחד יקח את החיזוק הזה ויתעלה בתורה ועבירת שמיים, ללמוד ולמד, לשמור ולעשות, וכן ירצו ונאמר אמן.