לא היה צבא תהיה בריא - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו לשמיים.

מי שמקפיד, מקפידים עליו.

מי שמתאכזר, מתאכזרים אליו.

זאת אומרת, איך שאתה מתנהג,

איך שהתכונות שלך קראת, תקבל.

תקן את המידות שלך.

תזהה איזה מידות שלך, הן לא טובות.

קח ספרי מוסר, תתחיל לבחון ולבדוק מי אתה.

ותראה שהספרים מכירים אותך בדיוק.

אני רוצה שתוכל, אם אתה יכול, בבקשה, שיש אלוהים בשמיים. שם ציצית וחוזר בתשובה? לא. הבנתי. ראית את המצלמה הזאת? כן. יכול להיות שהיא נהייתה לבד בבוקר? אני לא יודע מי עשה, סוני.

או,

ואם לא הייתה יודע שזה סוני,

אז היית חושב שזה נעשה מעצמו?

אבל את זה אני יכול לראות.

אין לי אפשר להתווכח עם טכנולוגיה. ודאי. אתה מסכים איתי? לא. למה לא?

כי אני אראה לך שאפשר להתווכח.

להתווכח. אני חושב שאתה יכול להתווכח?

בטח. איך אתה יכול להתווכח איתו? אני קובע לו מה, אם לא, אני מוחק.

כן. תקשיב, אני לא האמנתי שתענה לי על תשובות כאלה. מה זה עכשיו? התחזקתי קצת.

עכשיו תסבירי לי עכשיו איך בנו את הפירמידות של מצרים.

זה הכל?

כן.

עכשיו זה כבר יחייב אותך אבל ללכת עם ציצית. כיפה כבר אתה לוקח.

אני אומר לך, אני לא מאמין שצריך... קצת אתה נכנסת, אני לא מאמין.

מה אתה אומר שמישהו נולד עם מעול? עם ברית מילה כאילו, כבר... את יודעת מה לעשות לו?

זה אומר שצריכים רק להקיז לו דם, ובזה נגמר הסיפור.

אני נולדתי עם מעול, מה זה המטרה עליי?

זה אומר שיש לך סיכוי גדול להיות כמו נוח.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה לרפואת חיים אברהם ישעיהו בן בילה פולט,

בבקשה לענות אמן.

תודתנו לרכז התרבות התורנית של המועצה הדתית מרחבים, בני שמעון,

רבי יניב קלימי,

ולפעילה גברת ליאור שרעבי.

רפואה שלמה לשרה ראסיה בת מרים בתוך שאר חולי עמו ישראל,

לעילוי נשמת גיתי בן גשא,

לעילוי נשמת רבי מרדכי ורפאל בן באיה,

לרפואת מרדכי בן לונה.

בציון בן חיה, השם יזכהו ברווח גדול,

יזכה לעשות חסדים, יפתח ליבו בתלמוד תורתו,

ויזכה לנחת מהילדים ואשתו.

רפואה שלמה והריון קל ותקין, לידה קלה בזמנה,

צניעות מידות טובות, יראת שמיים טהורה,

חיה בצמחה, פרנסה טובה, בריאות, חיים טובים וארוכים.

וייתם לי קדושים, כי קדוש אני,

אני אדוני,

ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי.

כתב הרמב״ם

בהפרש שבין החסיד ובין הכובש את יצרו,

מה ההבדל בין אדם שנקרא חסיד, מוגדר חסיד,

לא לפי המלבוש,

חסיד בעבודת הבורא יתברך שמתחסד עם כונו,

מה ההבדל שיש בין חסיד לבין כובש את יצרו?

זה לשון הרמב״ם.

אמרו הפילוסופים שהמושל בנפשו,

הוא מתאווה לפעולות הרעות

ויכבוש את יצרו.

זאת אומרת,

מי שמושל בנפשו,

אז יש לו יצר הרע,

יש לו תאוות,

הוא מתאווה לפעולות רעות,

אבל הוא כובש את יצרו.

אבל החסיד,

הוא נמשך בפעולתו ויעשיה טובות,

והוא מתאווה ונחשף אליהן.

החסיד,

אין לו בכלל בעיה.

הוא נמשך מעצמו וממהותו אל הפעולות הטובות, עושה אותן, כוסף אליהן ומתאווה להן.

בכלל אין לו נטייה לרע.

ובהסכמה מן הפילוסופים, ככה אומר הרמב״ם,

שהחסיד יותר חשוב ויותר שלם מן המושל בנפשו.

מי שהוא חסיד ולא נמשך בכלל לדברים רעים,

ועושה מעשים טובים ונחשף אליהם תמיד,

הוא יותר חשוב ויותר שלם מן המושל בנפשו,

מפני שתשוקתו לרע היא טכונה רעה בנפש.

מי שמושל בנפשו צריך ממשלה למשול,

זאת אומרת, הנפש לא נמשכת לרע, וזה תכונה רעה.

החסיד לא נמשך לרע, אז זה יותר טוב ויותר שלם.

ככה אומרים הפילוסופים,

אומר הרמב״ם.

ממשיך הרמב״ם,

וכבר אמר שלמה המלך עליו השלום, כיוצא בזה,

נפש רשע עיוותה רע.

הנפש של הרשע מתאווה לרע.

ואמר שלמה המלך בשמחת החסיד במעשה הטוב,

שהחסיד הוא תמיד שמח במעשים טובים,

פסוק

שמחה לצדיק עשות משפט

ומחיתה לפועלי האבן.

זאת אומרת, הצדיק שמח כשהוא עושה משפט דרכי היושר.

זהו הנראה מדברי הנביאים נאות

למה שזכרו הפילוסופים.

זאת אומרת,

עד כאן הדברים מתאימים בין מה שאמרו הפילוסופים למה שנראה מדברי הנביאים, כמו שהשמענו את דברי שלמה המלך.

וכאשר חקרנו את דברי החכמים, בזה העניין,

עכשיו אומר הרמב״ם,

אבל כשחקרנו את דברי החכמים, בזה העניין,

נמצא להם שם מתאבל העבירות ונחשף להם,

הוא יותר חשוב.

כאילו יש מחלוקת, כאילו יש מחלוקת בין חכמים לבין הנביאים והפילוסופים.

והביאו בזה את הדברים הבאים, איזה דברים?

אמרו, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

אז רואים שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

משמע שמישהו יותר גדול, היצר יותר גדול, משמע שיש לו כל הזמן התאוויות כאלה והוא מתגבר.

אבל יצרו גדול איתו.

וגם אמרו, לפום צערא אגרא.

לפי הצער, ככה שכר.

פירושו של דבר שיש לו צער, הוא מתנגד.

הוא מתנגד למה שהיצר מונע ממנו או מפתה אותו,

ועל הצער שהוא מתגבר הוא יקבל שכר יותר.

משמע שהוא עדיין לא חסיד.

ויותר מזה,

מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בתורת כהנים קדושים,

רמב״ן שמעון בן גמליאל אומר,

לא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב,

אי אפשי ללבוש עטנז,

אי אפשי לבוא על הערווה,

אלא אפשי.

ומה עשי שאבי שבשמיים גזר עליי?

אז יש לנו מאמר שאומר את הדברים בצורה ברורה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר,

לא יאמר אדם אי אפשר לאכול בשר בחלב,

אי אפשר ללבוש עטנז,

אי אפשר לבוא על הערווה,

אלא אפשר.

ומה העשה שאבי שבשמיים גזר עליי?

לפי המובן מהפשט של שני המאמרים,

בתחילת המחשבה הם סותרים זה את זה.

ואין העניין כן.

זה נראה שסותרים,

אבל אין העניין כן.

אבל שניהם אמת,

ואין מחלוקת ביניהם.

והוא,

שהרעות

הם העניינים המפורסמים אצל כל בני האדם שהן רעות.

שפיכות דמים,

גניבה,

גזלה,

הונאה וכיוצא באלה.

כולם יודעים שאלה דברים מפורסמים שהם רעים,

והם המצוות השכליות.

דהיינו לא לגנוב, לא לגזול, לא לשפוך דמים, זה מצוות שכליות.

ואין ספק

שהנפש אשר כוספת לדבר מהם ומשתוקקת עליהם

היא נפש חסרה.

זה ברור שהנפש הזאת יש בה פגם, היא חסרה.

והנפש החשובה לא תתאווה לאחד מאלה הרעות כלל.

זה ברור.

אבל הדברים שאמרו עליהם החכמים,

שהכובש את יצרו מהם, הוא יותר חשוב,

זה בתורות השמעיות.

קודם זה היה השכליות.

לא לשפוך דמים זה שכלי.

לא לרצוח, לא לגנוב,

לא להונות, זה שכלי.

שם כולם מסכימים, גם שלמה המלך וגם הפילוסופים.

ונראה שהחכמים כאילו חלקו.

מתברר שלא. הם דיברו במשהו אחר בכלל.

הם דיברו על

המצוות שהן לא שכליות.

בתורות השמעיות הם דיברו.

ובואו נבחן את חוכמתם, עליהם השלום,

ובמה שהם המשילו.

הם לא אמרו,

אל יאמר אדם, אי אפשר להרוג,

אי אפשר לגנוב,

אי אפשר לכזב.

אבל הביאו דברים שימעים כולם.

מה הביאו?

שימעים זה שקיבלנו אותם

על פי משה רבנו מפי הגבורה?

איזה דברים?

שימעים שלמדנו מפי השמועה. מה הם?

בשר בחלב.

מישהו היה מעלה בדעתו למה יהיה אסור בשר בחלב?

זה לא דבר שכלי.

לבישת שעטנז.

זה לא דבר שכלי.

עריות.

זה לא דבר שכלי.

זה לקיום המין, כאילו.

ואלו המצוות, וכיוצא בהם אשר קרא אותם השם יתברך, חוקות, אלה חוקים.

עד כאן לשון הזהב של רבנו הרמב״ם. זאת אומרת,

אומר הרמב״ם,

ניתן היה להבין שהנביאים והפילוסופים מסכימים בדעה אחת שהחסיד הוא עדיף. על מי?

על מי שכובש את יצרו.

אחר כך ראינו שחכמים, זיכרונם לברכה, אמרו

שמי שמתגבר על יצרו הוא עדיף.

אז אומר הרמב״ם, מישוב לדבר. לא. כל הדברים אמת.

הראשונים שאמרנו דיברו במצוות שכליות, שזה פשוט. אם בן אדם נחשף לדברים רעים שהשכל דוחה אותם,

אז נפשו חסרה והוא גרוע יותר מן החסיד שלא נמשך.

אבל מה שהחכמים דיברו זה במצוות השמחיות, מה שנקרא חוקים.

ושם אם הוא מתגבר,

שם ניכר המעלה שלו הגדולה.

למה? כי השכל דוחה את הדברים.

מעתה,

כיוון שלמדנו היסוד שבמשפטי השם יתברך,

היסוד שבמשפטי השם יתברך,

לא יאמר האדם,

יש לי רצון לעבור עליהם, אבל מה אעשה?

אלא שאנו גם כן נבין ונשכיל בהם.

אם כן, אבל נתבונן במשפטי התורה.

הנה, לפי משפט השכל,

אינו דומה אם עני הוא שגנב או עשיר שגנב.

על פי משפטי התורה,

אנחנו צריכים להבין,

גנב, בין אם הוא עני ובין אם הוא עשיר שווים.

שאם אחד גנב כיכר לחם בגלל שהוא רעב

והוא גנב גם ממישהו בעצמו עשיר,

אין לבסוטו על כך.

ככה אנחנו מבינים, על פי שכל.

מסכן, עני, אין לו מה לאכול.

וממי גנב ממי שלא מרגיש בכלל או עשיר?

אז היינו אומרים, לא צריך למסוט אותו.

אף על פי כן, אם יביאו אותו למשפט על גנבתו,

יחייבו אותו לשלם כפל.

אם הוא גנב,

10 שקל, 20. 100, 200. אלף, אלפיים, 100, 200 אלף.

יחייבו אותו.

כפל.

אם זו הייתה מידה במשפט עם גנב כזה,

נו, אז עכשיו על פי שכל.

אם עשיר גנב מעני,

כמה הוא צריך להתחייב?

הרבה יותר, היינו אומרים, נכון?

אתה, לא חסר לך כלום.

ועוד הלכת לקחת מעני המסכן,

אז ודאי שהיינו צריכים לחייב אותו הרבה יותר.

אבל בדין תורה אין חילוק.

מי הגנב

וממי הוא גנב?

שניהם ישלמו אותו דבר כפל, כפול.

גם אם אחד

אכל כזית נבלה,

שיעור של 30 גרם לערך נבלה,

והיו עדים

ויתרו בו,

מה הדין? מלקין אותו.

ואין חילוק אם הוא אכל את זה משום שהוא רעב מאוד ולא היה לו שום דבר אחר לאכול,

או אם זה ציור אחר,

שזה שאכל את הנבלה היה לפניו בשר כשר ואכל בשאט נפש כזית נפלה.

בשני המקרים הללו הדין שווה להלקותו.

אחד אכל בלית ברירה,

אחד אכל להכעיס,

שניהם מקבלים אותו עונש

על פי דין תורה.

והינה, בשכל של האדם אין להשוות ביניהם בכלל.

אי אפשר לתת אותו עונש לשני סוגים כאלה.

אבל מצד שני,

לקיום העולם בדין ובמשפט אי-אפשר אחרת.

אי אפשר אחרת.

אלא לעשות חוקים קבועים גם למשפטים.

התורה קבעה חוק קצוב לכל עבירה ולכל עובר עבירה בקצה האחרון,

שאפילו עני מדוכא, גנב פרוטה מעשיר גדול חיובו לשלם כפל.

זאת אומרת, אם הוא גנב פרוטה מעשיר גדול חיובו לשלם כפל.

ואפילו עשיר גדול שגנב מעני,

אף על פי כן הדין לא משתנה ואינו משלם אלא כפל.

ואל נטמע שלפי זה נמצא שאנחנו מענישים בעונש קל מאוד את העובר עבירה במצב שהוא חמור הרבה.

שאם עשיר הוא בעל נכסים יגנוב דבר חשוב וחיוני של העני חברו וגם קרובו,

איך אנחנו יכולים להסתפק בעונש שישלם כפל וינוכה מעוון הזה?

אדם כזה הוא אכזרי ביותר. למה ייפטר ויתהלך בשוק רק בתשלום של כפל ותו לא?

על התמיהה הזו יש תשובה.

מה התשובה?

בדין שמיים האדם הזה לא מנוכה עדיין, הוא לא גמר את החשבון.

והוא עתיד ליתן את הדין על אכזריות ליבו במה שנוגע לחברו שגנב ממנו.

הדיינים נתמנו למלא חסרונו במה שמשתלם כפל ודי.

לדיינים אין סמכות יותר להוציא ממנו, לענוש אותו,

רק מה שהתורה אמרה.

ולנגנב,

ודאי אין זה נוגע כלל אם הגנב אכזרי או לא.

הוא יכול לצעוק מפה עד להודעה חדשה ולהגיד, ראית איזה מנוול, מה הוא עשה לי? ראית חוזה? ולא חסר לו כלום, הוא עשה לי דווקא, והוא עזוב פה פה פה פה פה.

תגיד מה שאתה רוצה. בסוף מה תקבל?

כפל.

אז מה עם כל העוולות שהוא עשה?

יש דין שמיים.

בארץ הדיינים יכולים לפסוק רק מה שהתורה הרשתה להם.

מה שנשאר...

בשמיים סוגרים חשבון

לא דווקא עד שמגיעים לשם

אפשר גם כאן, אפשר גם כאן.

מצינו בדוד המלך

כשבא אליו נתן הנביא במעשה של בת שבע כתוב שם וישלח השם את נתן אל דוד

ויבוא אליו ויאמר לו

שני אנשים היו בעיר אחת

אחד עשיר ואחד רש

לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאוד

ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה

ותגדל עמו ועם בניו יחדיו

מפיתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב

ותהי לו כבת

ויבוא חלק לאיש העשיר

ויחמול לקחת מצונו ובקרו לעשות לאורח הבא לו

ויקח את כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו

אז יש אחד עני שקנה כבשה אחת שהייתה כמו הבת שלו, גודלת עם הילדים שלו

והעשיר השכן שלו בא אליו איזה אורח

ולא רצה לבזבז

מהכבשים שלו, הלך לקח את הכבשה של הרש

והכיל בה את האורח.

את המשל הזה אמר לו נתן לדוד בנבואה

ושאל אותו מה דינו של העשיר הזה?

מה הדין שלו?

אם היה נתן הנביא לדבר ככה לבית דין,

היו עונים לו אתה עד אחד

והתורה אמרה לו, יקום עד אחד באיש

ואין חילוק אם הוא נביא או לא.

כך דין תורה.

אז גם אם יבוא הנביא ויעיד על המעשה הזה והוא אחד,

אומרים לו סליחה,

אתה לא יכול להעיד, נגמר הסיפור.

ואפילו אם יהיו שני עדים

בדבר.

אז יחייבו אותו כפי דין תורה לשלם ארבע כבשות ותו לא.

אבל מעניין, תראו מה כתוב בפרשה הזו.

וייחר אף דוד באיש מאוד ויאמר אל נתן חי אדוני כי בן מוות האיש עושה זאת

ואת הכבשה ישלם ארבעתיים

עקב אשר עשה את הדבר הזה בעל אשר לא חמל

את הכבשה ישלם ארבעתיים מדין תורה על הגניבה,

ובן מוות הוא על האכזריות שלו.

אז פה דוד המלך אומר שני דינים,

דין תורה ודין שמיים.

על פי תורו הוא חייב ארבע.

אבל על פי דין שמיים בן מוות הוא על אכזריות.

ויש להתבונן למה חייב אותו מיתה עבור גניבה.

איפה מצינו דין מיתה על עבירה של גניבה?

אלא דוד חייב אותו מיתה לא מדין בית דין,

אלא מדין שמיים.

במשפט שמיים לא מתחשבים רק על המעשה,

אלא גם על התכונה שיש לאדם בלב.

ולכן אפשר לאדם שעבור מידת אכזריות שבו ייענש במשפט שמיים בעונש מוות.

ומצינו הלכה מחודשת במלך,

מה שאין כאן בסנהדרין,

שמלך מותר לו לשפוט ולהעניש כמו משפט שמיים.

לכן דוד המלך אמר גם את העונש של דין שמיים.

כי מלך בשונה מסנהדרין יכול לדון כמו בדיני שמיים.

למדנו שבמשפט שמיים מענישים על תכונת האדם ועל הנטייה שבלבו.

והעונש הזה חמור הרבה יותר ממעשה העבירה.

וכמו שמצינו בדוד,

שעל מעשה הגניבה חייב אותו לשלם ארבעתיים,

אבל על האכזריות שבדבר אמר, כי בן מוות הוא.

ועכשיו, רבותיי, שימו לב.

כך גם במידות שבאדם.

אם יש באדם אכזריות,

אם יש בו גאווה וכדומה,

אף אם לא פעל במעשה,

לא התאכזר ממש

ולא התגאה על בני אדם.

אבל מכיוון שיש לו בליבו נטייה לאכזריות,

וכן בגאווה, אפילו אם הוא רק גבה לב,

כמו שכתוב בפסוק, תועבת השם,

כל גבה לב.

יענש האדם על התכונה הרעה שבליבו.

אכן, משפט זה הוא רק ביד השם יתברך,

ולא נועד לבני אדם כלל.

כי האדם יראה לה עיניים והשם יראה ללבב.

לכן כתוב, כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמיים.

מי שמקפיד, מקפידים עליו.

מי שמתאכזר, מתאכזרים אליו.

זאת אומרת, איך שאתה מתנהג, איך שהתכונות שלך קראת, תקבל.

בלי קשר למעשים.

אפילו אם התכונה קיימת ועוד לא פועלת.

כמו שאליהו הפסיד את,

אליאב, הפסיד את המלוכה שהיה צריך למלוך במקום דוד המלך.

בגלל שהיה לו גאווה,

נפסל מלהיות מלך.

בשמא תאמר,

למה אענש?

מה אשמתי שהשם ברא אותי בתכונה רעה כזאת? אני עצבני, מה אני אעשה? אני עצבני, ככה נולדתי. מה אתה רוצה ממני?

אדרבא, בוא תיקח ממני את זה.

אם תאמר למה אענש, מה אשמתי שהשם יתברך, ברא אותי בתכונה רעה כזאת, לא מחוכמה שאלת על זה.

הלוא לתכלית הזאת נבראת לשרש אחר התכונות והנטיות הרעות שלך ולהחליף אותן בטובות. זוהי העבודה שבאנו לעשות פה,

לתקן את המידות שלנו.

כתוב שהתורה מעדנת.

אז אמר סטייפלר, זכר צדיק וברכה, שהתורה מעדנת את האדם,

פירושו של דבר שהוא לא יהיה רוצח, שהוא לא יהיה גנב, שהוא לא יהיה נואף.

היא מעדנת אותו.

אבל היא לא מתקנת עדיין את המידות שלו. על המידות צריך לעבוד וללמוד הרבה ספרי מוסר כל יום בשביל שהמידות יתוקנו.

זאת אומרת,

אדם נברא לשרש ולעקור את התכונות והנטיות הרעות ולהחליף בטובות.

יכול אדם לעשות כך, מחויב לעשות כך,

ושום אמתלל לא טועין לו.

זה לא קל, נכון.

זה ללכת נגד הטבע שכבר אתה ככה, טבוע בך הדבר.

אבל יש באדם את הכוח להתגבר ולהיות בן חיל ולמלא את השליחות שהוא בא בשביל זה לעולם.

ואם הוא עושה כן,

אז הקדוש ברוך הוא לא בא בטרוניה עם בריאותיו.

יוצא, רבותיי, שיש לנו עבודה גדולה.

העבודה הזאת היא תיקון המיטות.

לכן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, כפום צערא אגרא,

אדרבה, השם מסתכל.

כמה קשה לך, כמה אתה מצטער בשביל לתקן את המידות הרעות,

ככה הוא משלם לך.

לכן, אמרו, כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו.

אז לפי החכמים, הכובש את יצרו גדול מאוד.

למה?

כי הוא מכניע את יצרו הרע גם בדברים השמעיים, לא רק השכליים.

אם כן, יש לנו עבודה נכבדה, ואם מישהו חושב

שרק קיום המצוות ולימוד התורה יספיקו,

צריך לדעת שזה לא מספיק.

צריך לתקן את המידות.

ומי שישמע את ההרצאה שנתתי אתמול בירושלים על הנושא שחביב אדם נברא בצלם

וחביבין ישראל שנקראו בנים למקום

וכלי חמדה שניתן להם,

מי שישמע את זה יבין מה תפקידנו בעולמנו ביחס לאומות העולם.

חובה לשמוע את ההרצאה הזאת ולהפיץ אותה לאחרים.

כי היא היסוד והמעלה והסגולה של עם ישראל על כל האומות.

יש שידור חוזר באתר שופר.net, הרצאה מירושלים אתמול,

לא להפסיד,

שלשום, סליחה.

עכשיו בואו אני אראה לכם מה קורה כשאדם לא מתקן את המידות

ולא שומע בקול החכמים,

וחושב שהוא חכם,

ובגלל שהוא לא מתגבר על מידותיו אפילו פעם אחת בחייו,

מה יכול לעלות בגורלו?

מה יכול לעלות בגורלו?

שנינו בפרקי אבות,

והביא מתחמם כנגד אורם של חכמים,

והביא זהיר בגחלתם שלא תיקבע,

שנשיכתן נשיכת שועל,

בעקיצתן עקיצת עקרב,

בלחישתן נחישת שרף,

בכל דבריהם כגחלי אש.

אז מזהירים אותנו שלא לקוות בגחלת של חכמים.

חכמים, תלמידי חכמים, גדולי תורה, לא להתעסק, להיזהר מאוד מאוד מאוד.

זאת אומרת, צריך להיזהר הרבה בכבודם של תלמידי חכמים,

שכן, אם יפגע בכבודם,

עלול להיענש על כך בצורה קשה,

ואין תרופה למכתו.

והנה, אף על פי שיש מצווה גדולה לכבד כל מי שעוסק בתורה,

מכל מקום עיקר המכוון בדברים האלה על תלמידי חכמים ממש.

מעשה שהיה לפני 200 שנה

ברבי משה בנו של רבי פנחס מקוריץ,

ובניו רבי שמואל אבא ורבי פנחס,

שהם התאמנו והתמחו במלאכת הדפוס,

אביהם היה בעל דפוס בעיר קוריץ,

ויעצו להם לייסד לעצמם בדפוס בעיר סלוויטה,

ולהדפיס שם את כל ספרי התלמוד, את השס,

בהוד והדר.

כמו שנאמר, זה אלי ואנביהו

התנאה לפניו במצוות.

כשניגשו רבי משה ובניו למלאכת קודש זו,

פנו לגדולי הדור ממזרח וממערב שיכתבו להם הסכמה.

מה הם ביקשו?

שבמשך עשר שנים מיום הדפסת התלמוד בדפוס סלוויטה לא יוכל שום אדם להדפיס את השס,

כי תהיה בכך הסגת גבול.

וכן הסכימו גדולי הרבנים,

ומתוכם הגאון רבי עקיבא איגר,

וחתם סופר,

ועוד רבנים.

ואז זכו רבי משה ובניו והדפיסו את כל השס במשך חמש שנים ברוב פאר והדר.

רבו הקופצים לקנות את השס המהודר,

ובמשך שנים אחדות נמכרו כמעט כל העותקים.

בשנת תקצד חשבו רבי משה ובניו לחזור ולהדפיס את השס

במהדורה נוספת

בבית הדפוס שלהם.

אך נודע להם כי רבי מנחם מן מהעיר וילנה,

אבי משפחת רם,

שהשס,

שאנו לומדים בו היום במהדורת אותת המשפחה,

יחד עם שותפיו מהעיר הורדונה,

ניגש גם הוא להדפיס את השס בווילנה,

על אף שלא עברו עדיין עשר שנים מיום ההדפסה,

בעיר סלויטה.

המדפיסים של סלויטה פנו לגדולי הדור,

וביניהם הגאון רבי עקיבא איגר,

עם דרישה שיכריזו איסור על יסוד הסכמתם הראשונה על דפוס וילנה.

איך הם יכולים לחרוג ממה שנחתם?

שלא יעזו להדפיס את השס עד שיעברו עשר שנים.

והגאון רבי עקיבא איגר,

אשר למוצא פיו היו מייחלים כל בני הגולה,

לאחר ששמע את טענות שני הצדדים,

פסק הלכה למעשה.

מאחר שמדפיסי סלויטה

מכרו כמעט את כל העותקים שהדפיסו,

וגם שהמדפיס מווילנה מוכן לקנות את כל העותקים שנשארו בדפוס סלויטה,

אין מדפיסי סלויטה יכולים לעכב את ההדפסה בווילנה.

והרשות בידי משפחת רם להדפיס מחדש את כל השס בעיר וילנה,

להגדיל תורה ולאדירה.

אומנם היו כמה רבנים שהצדיקו את מדפיסי סלויטה,

אבל דברי הגאון רבי עקיבא איגר הכריעו את הכף לטובת מדפיסי וילנה.

נו,

ומה קורה דבר כזה שמקבלים פסק נגד הרצון שלך?

לכאורה היה להם ביד מכתב הסכמה לעשר שנים,

פתאום אחרי כחמש שנים רוצים להדפיס,

והרב הגאון,

הרב איגר אומר שזכותם שלהם,

למה? אתם גמרתם את כל ההדפסה,

ומה שנותר הוא מוכן לקנות.

אז מה, תעכבו את העולם בגלל שאתם רוצים להרוויח עוד?

יגדיל תורה ויאדיר.

אבל הם לא הסכימו.

רבי משה ובנם דפיס סלויטה ברעותם שיש כמה רבנים שעומדים לימינם, כמו שתמיד, בדרך כלל, אנשים נתלים בכמה רבנים בשביל לעבור על איזה דברים,

שגו ושמעו לעצת אנשים בלתי מוגנים,

ותשמעו מה עשו.

פרסמו ברבים

שאין לסמוך על ההיתר של רבי עקיבא איגר למדפיסי וילנה,

כי הוא כבר זקן, בא בימים.

בכל מעשיו הוא עושה על פי רצון בנו, רבי שלמה איגר,

שהיטה את לבבו לפסוק לו כהוגן.

אז מאשימים בעלילה כאילו יש לו בן שכל פעם מבלבל לו את המוח, וככה הוא הטה את ליבו.

רבי עקיבא איגר, בשומעו כל זאת, רטה חד מאוד, ודברים אלה הוציאוהו מגדר ענוותנותו מפני כבוד התורה,

שנראים הדברים כאילו הטו את לבבו של הרב לפסוק כנגד דתה של התורה.

ומתוך כך פרצה גם מחלוקת נוראית.

על כן הביע דעתו במכתב

וזה לשונו.

דעת תורה זה יום ד' טבת תקצ״ו,

וזה הלשון.

מאוד הומה ליבי על העזות והחוצפה של מדביסי סלוויתא ודבריהם דברי נאצה הם.

לא בלבד על בני הגאון שהיטה את ליבי,

ככה הם אומרים,

אלא גם עליי,

שיכולים לפתות אותי לפסוק שלא כדין.

ובאמת,

שכל ההסכמות ששלחו אליי מדביסי סלוויתא,

לא מצאתי בהם שום ממש לזכותם,

אפילו על אחד מאלף.

ומה הם רוצים? ללכת בחוזקה.

אינני מוחל להם כלל וכלל,

כי על ביזיון התורה אי אפשר למחול.

עקיבא בן משה גינז,

זיכרונו לברכה, ככה הוא חתם.

עד כאן לישון מכתבו.

ואז עמד הרב מול ההיכל,

היכל הקודש,

ואמר מתוך צער ועוגמת נפש,

ריבונו של עולם,

תורתך אני לומד,

ועל פי תורתך אני פוסק.

אפילו אם אני מוחל על כבודי,

על כבוד תורתך, אתה לא תמחול.

והיה הדבר כשגגה היוצאת

מלפניה שלי.

בימים ההם אירע

מעשה נורא ואיום,

מעשה שהיה כך היה.

פועל אחד

בבית הדפוס בסלויטה,

שהיה כורך את ספרי התלמוד של סלויטה,

מתוך שכרות וקלות דעת,

תלה את עצמו בבית הדפוס ומת.

המשכילים בתקופה

היו משכילים שהיו נגד לומדי התורה,

שבית הדפוס היה לצנינים בעיניהם,

מפני שממנו יצא אור התורה לכל העולם על ידי הדפסת ספרי הקודש,

השתמשו במקרה זה במלשנות,

בה מומר מיכאל בן דרסקי,

שם רשאי מרכב,

שנודע כי איש צר ואויב בישראל,

הגיש דלטוריה, לשון הרע, לפני ראש המשטרה בפטרבורג,

והטיל על מדפיסי סלויטה את האחריות לרצח.

שני משומדים שהתגוררו בפטרבורג,

גרינברג וליבסקי, שם רשאי מרכב,

הוסיפו עוד על עלילה זו

כי המדפיסים בסלויטה הדפיסו ספריהם בלי רישיון הצנזור המבקר,

ומפני שהכורך, זו העלילה,

רצה להלשין עליהם באוזני השלטון,

לכן מהרוח עם המדפיסים רצחו אותו.

זאת אומרת, נתנו הסבר וטעם למה זה נעשה.

שלטונות רוסיה, גם הם ראו שיש להם מציאה.

מרוב שנאת ישראל שלהם,

ואסרו באזיקים את האחים,

את האב רבי משה לא אסרו מפני זקנתו.

ועם חקירה מסועפת יום-יום במשך שלוש שנים,

כשהם מוטלים בבית הסוהר עם שודדים ורוצחים,

בעינויים קשים ומרים,

ניתן פסק דין אכזרי מבית המשפט ברוסיה.

וזה הפסק.

האחים

יעברו בין שתי שורות של חיילים רוסים שכל אחד שוט בידו,

ועל האחים לקבל

1,500 מכות בשוטים,

ואם יישארו בחיים,

יוגלו לסיביר לכל חייהם.

בערב ראש חודש אלול תקצט בוצע פסק הדין האכזרי הזה.

על כיכר רחבה עמדו שתי שורות חיילים,

שורה מול שורה.

כל שורה בת 250 חיילים,

בידם שוטים,

ובתוך המעבר הצער שבין החיילים

כל אחד מהאחים היה צריך לעבור שלוש פעמים.

ולספוג את המכות והצלפות.

השוטרים ניגשו אל אחד האחים,

פשטו את מלבושם,

וגם את כותונתו לעורו.

רק הכיפה הלבנה נשארה על ראשו,

כי זו הייתה בקשתו היחידה

שמילאה הרשות הרוסית.

בלחש הפקיד את רוחו בידי אלוהיו,

ידיו אסורות, גופו ערום,

ואת גבו נתן נמקים.

והשוטים הורמו והורדו והצליפו על גבו הערום.

ופתאום עמד מלאכת,

והשוטים מוסיפים להכות על גבו.

כיפתו הלבנה

צנחה מעל ראשו מהמכות,

ידיו כבולות באזיקים,

והוא לא יכול הרימה.

ובגילוי ראש לא רצה ללכת ארבע אמות.

כמו שכתוב בשולחן ערוך, סימן ב',

הלכה זן.

לא ילך ארבע אמות בגילוי הראש.

שוטו של אחד החיילים פגע בעינו הימנית,

ונשאר תבלול בעינו כל ימי חייו.

הוא הרגיש אחד מן החיילים בדבר,

הרים לו את כיפתו וחבש אותה לראשו המוכה.

ואז הלך הלאה.

שלוש פעמים עבר דרך שורות החיילים

ונשאר בחיים.

ואחר שלקחו לבית החולים

העבירו את האח השני,

שגם הוא קיבל 1,500 מכות בשוטים.

הגזרה הזו החישה את קיצו של אביהם,

ובשנת ת'ר' הלך לעולמו.

ואחרי השתדלויות רבות

מצד חסיד קוריץ וסלויטה,

קיבלו האחים חנינה מאת ניקולאי העריץ הרשע, השם רשעים ירכב,

והחליפו להם את גלות סיביר במאסר עולם במוסקבה.

רק לאחר מותו של ניקולאי, מה שמו,

כשעלה אלכסנדר השני על כיסא מלכות רוסיה בשנת תרטז קרא לאחים דרור.

והאחים הללו הצדיקו עליהם את הדין שקיבלו את העונש על שפגעו בכבודו של הגאון רבי עקיבא איגר,

והיו חוזרים על המשנה והביא מתחמם כנגד אורם של חכמים והבא זהיר בגחלתם שלא תקווה שנשיכתן נשיכת שועל

בעקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן נחישת שרף

בכל דבריהם כגחלי אש.

מי גרם?

המידות הרעות.

כשלא מתקנים את המידות הרעות זה עולה ביוקר בחיים.

הרבה צרות,

הרבה מחלות,

הרבה ייסורים שאדם סובל, הוא לא יודע למה.

זה רק בגלל המידות הרעות שיש לו,

כי משלמים לו מידה כנגד מידה.

איך שהוא דן, דנים אותו.

איך שהוא דן, אחרים דנים אותו.

כשבא נתן הנביא אל דוד המלך,

בסוף הוא אמר לו,

את המשל והנמשל על בת שבע,

לקחת את כבשת הרש.

זה נקרא משל כבשת הרש.

כמו שאדם דן, כך דנים אותו.

אבל אם אדם עובד על המידות שלו,

כמה הוא יכול להנצל?

מעשה הפוך.

היה אב אחד שציווה את בנו בצוואה,

שאם יהיה לו כעס,

ילין את כעסו

לילה אחד.

זאת אומרת, אם יקרה שהוא יכעס,

לא יחליט מה שהכעס כרגע אומר לו לעשות,

ילך לישון, ללון,

ולמחרת יחליט.

הבן הזה יתחתן.

והמצב היה דחוק.

אשתו הייתה מעוברת.

הוא היה צריך לצאת לדרך ארוכה,

לכמה שנים.

הוא חשב לחזור מוקדם, אבל חזר מאוחר.

אחרי שבע עשרה שנים הוא חוזר הביתה בלי להודיע.

עולה חרש למעלה,

מגיע לדלת,

ושומע את אשתו מדברת

עם גבר.

והיא אומרת לו, אני אוהבת אותך.

ועוד מילות חיבה.

ישר שלף את חרבו

ובא להיכנס

ולעשות את מה שהכעס עכשיו אמר לו.

ונזכר פתאום בצבא של אביו.

שאמר לו, תלין עם הכעס לילה אחד.

עצר בעצמו והלך.

למחרת חזר הביתה,

ומה התברר לו?

שזה שהיא אמרה לו, אני אוהבת אותך.

זה היה הבן שלו,

שהוא לא ראה אותו כי הוא השאיר אותה מעוברת.

אם הוא היה נכנס באותו רגע, הוא היה הורג את שניהם.

וגם הוא היה הולך

לכל ימיו בבית האסורים.

בגלל מה?

כעס של רגע.

ממה נרצחים הרבה אנשים?

ממה נהרגים?

כעס של רגע.

המידה,

היא גורמת לאדם את הצרות.

הקנאה,

התאווה והכבוד, מה זה? זה מידות.

מוציאים את האדם מן העולם.

אם אתה רוצה להיות מאושר,

עולם הזה וגם עולם הבא.

תקן את המידות שלך,

תזהה איזה מידות שלך הן לא טובות.

קח אורחות צדיקים,

קח מסילת ישרים,

קח שערי תשובה,

קח ספרי מוסר, תתחיל לבחון ולבדוק מי אתה.

ותראה שהספרים מכירים אותך בדיוק.

כל דף יגלה לך את מה שהתעלמת.

וככה תוכל לתקן את עצמך אם אתה שואף אמת וחפץ חיים.

אבל אם בן אדם יניח את עצמו ויסתפק בזה שיש לו כמה מעשים טובים וכמה גמילות חסדים וכל מיני קשקושים,

בשמיים לא מתלהבים מזה.

זה הרבה עושים

וגם עושים מאינטרסים.

הרי לא כולם נשארים שמיים ממש.

נו, אז מה כן יציל אותנו?

רק תיקון המידות. שאדם יעבוד על מידותיו לתקן אותן כמה שאפשר, ומשלמים לו כפום צהרה אגרה.

עכשיו הבנו את המאמר של הרמב״ם,

מה אמרו הפילוסופים

ומה אמרו הנביאים ומה אמרו החכמים.

למי שיש שאלות,

בבקשה.

ערב טוב, הרב. ערב טוב. אני פגשתי את הרב באופקים,

שהרב היה בהרצאה,

והרב בירך את הבן שלי בן שנתיים, שהוא נכה.

קיבלנו על עצמנו שלושה חודשים, הרב זוכר?

קיבלנו על עצמנו שערי תשובה,

ובא לי שילמד שעתיים בתענית דיבור. כן. ואני צריכה להגיד לרב שבאמת יש שיפור,

אומנם הוא לא כל כך משמעותי,

יותר ביכולת שלו, השיפור. אני באמת רוצה שהרב יברך אותו עוד פעם, ובאמת אני מוכנה לקבל על עצמי הכול, שבאמת יהיה שיפור משמעותי.

מה השם שלו?

יוסף חיים בן גאולה.

יוסף חיים בן גאולה, השם ירפא אותו ברפואה שלמה ומושלמת מהרה.

אמן. תעשו מניה לתקליטור התורני.

בהצלחה.

כן.

אני רוצה לשאול אם,

אני רוצה שתוכיח, אם אתה יכול, בבקשה, שיש אלוהים בשמיים.

הבנתי. ואם אני אוכיח לך, אתה תוריד את העגיל ותסתפר כמו בן אדם.

כן. מבטיח.

כן. שם ציצית וחוזר בתשובה? לא.

למה לא?

כי אני מפחד מהדת.

מה פירוש? אבל אם יש אלוקים, אתה כבר לא צריך לפחד.

אבל יש לי דוד גם שהתחרפנו מהדת.

אפילו שלא נסתכל על ימי שלו. אני, יש לי כמה דודים והם לא התחרפנו.

לי יש אחד, והוא התחרפן.

אז מספיק, אחד אצלכם, לא יהיו שניים.

אה?

אם אחד כבר התחרפן, השני כבר לא.

אני לא חושב שאני מחרפן. אני רוצה שתוכיח לי, אם אתה יודע.

אני יודע, אני יודע. תוכיח ונראה מה יהיה.

מה יהיה? זה מה שאני שואל, מה יהיה? מה מה יהיה? נראה אם אני אאמין לך, אם אני אראה שההוכחה שלך ממש,

ממש, ממש, אני אגיד וואללה, אתה צודק וזה.

אני אעשה לי כיפה כל יום.

יפה. יפה מאוד.

אז הנה אני אוכיח לך עכשיו, אתה מקשיב טוב, כן? כן.

תגיד לי,

מי בראת העולם לדעתך?

אני שואל אותך, אני לא יודע.

לא.

אתה שאלת אותי שאלה שאני אוכיח שיש אלוקים.

אני שאלתי שאלה אחרת.

מי בראת העולם? אני לא יודע.

אתה לא יודע?

לא.

אתה חושב שזה נהיה לבד או שמישהו ברא?

אתה גם לא יודע, כמו שאני לא יודע. לא הבנתי.

עכשיו אתה קובע מה אני יודע, אז בשביל מה שאלת אותי?

אני שואל אתכם, תענה לי, תענה לי ותענה לי. אני מפחד בסוף שאני אראה שאתה התחרפנת ולא ההוא.

תקשיב טוב.

כן. שואל אותך עוד פעם, תענה רק למה שאני שואל ואל תענה בשבילי.

תענה רק בשבילך.

עוד פעם,

מה אתה חושב, שהעולם נוצר מעצמו על ידי מישהו?

מה אתה עונה לו? שקט אתה.

לא להתערב.

כן.

לא יודע, באמת שאני לא יודע. מה לא יודע? אני אשאל אותך שאלה. אני לא יודע. אם אתה נכנס לארמון,

אתה רואה ארמון, מסודר הכול.

מה אתה תגיד, שמישהו בנה אותו, הוא נהיה לבד מפיצוץ?

לא יודע.

אה, אתה גם לא יודע.

לא יודע מה, אתה רואה ארמון פתאום, ארמון חדש? מה זה? אני אפילו לא יודע מה זה יהיה. הבנתי. ראית את המצלמה הזאת?

איזה זאתי? כן.

כן.

יכול להיות שהיא נהייתה לבד בבוקר? אני לא יודע אם היא עשתה אסוני.

או,

ואם לא היית יודע שזה סוני,

אז היית חושב שזה נעשה מעצמו?

אבל את זה אני יכול לראות.

את העולם אתה לא רואה?

אבל העולם אני רואה, אבל לא יודע מי עשה אותו.

אבל אתה יודע שמישהו עשה אותו.

אני יודע.

אתה יודע שיש מי שעשה אותו. אני לא יודע.

אתה יודע מה אומרים? שאלוהים זה מכני.

עזוב מילים מה אומרים, שאלת אותי שאלה.

הלו,

תראה, הוא שלח לך רק זבוב קטן, תראה איך אתה מסתבך.

תגיד לי רגע,

שואל אותך שאלה.

מישהו עשה, אנחנו לא יודעים מי, אבל מישהו עשה.

המנורה הזאת יכולה להיות לבד.

אבל אותה אני רואה, אם אני יודע מי עשה אותה, אני יכול לברר באינטרנט. עזוב, ואם אתה לא יודע לברר, אז מה, הנה את העכבר הזה, אתה יודע מי עשה?

אני יכול לברר. אתה יכול לברר, גם זה אתה יכול לברר, תכף אני מברר לך, אבל זה ברור שמישהו עשה.

כן.

זה ברור שמישהו עשה.

כן.

במחשב זה מישהו עשה.

כן, אולי חברה. למי יש שכל יותר, לך או למחשב?

לאדם, לא ל... לאדם. כן.

זאת אומרת, אם אתה מוכרח שמישהו עשה את זה,

אז מוכרח שמישהו עשה את האדם.

אבל אתה לא יודע מי עשה את האדם. לא יודעים, לא יודעים, בטח שלא יודעים. גם זה לא יודעים. אבל מישהו עשה.

אבל את זה יודעים ואת זה מה שאני לא יכול. גם זה לא יודעים, הוא מת מזמן.

אני שואל, אבל מישהו עשה.

כן. מישהו עשה.

עכשיו אני אשאול אותך שאלה.

זה שעשה יש לו שכל יותר?

זה שעשה,

כל דבר זה שעשה,

כל דבר. כל מי שעשה משהו

זה שעשה, יש לו שכל יותר ממה שהוא עשה?

כן. תמיד.

כן. הוא לא יכול לתת בדבר שכל יותר ממה שיש לו.

אבל יש הוכחות. כן או לא? כן, כן. זאת אומרת,

תמיד מי שעשה הוא גדול מהנעשה, ממי שעשוי. נכון מאוד. נכון? כן.

העולם גדול?

כן. גדול מאוד?

כן. גדול?

כן.

גלקסיות?

כן, אין סוף. אין סוף.

רגע,

אדם יכול לעשות כזה דבר?

לא. לא.

אבל בני אדם נמצאים פה?

כן, אבל אתה לא יודע שאירועים עשה את זה. אבל אני לא אמרתי שמות. למה אתה מכניס שמות?

טוב.

עכשיו,

האדם נברא,

ומי שברא אותו יותר חכם ממנו ודאי.

נכון. נכון.

עכשיו, כשהוא ברא,

איפה הוא שם את כל בני האדם?

פה, בכדור הארץ.

וכמה עוד יש כוכבים וגלקסיות? אין סוף, אמרת.

יעני, זה קטן עליו.

מה שהוא עושה פה זה קטן עליו, זה כמו גרגיר חול בתוך הים, נכון?

כן. כלום, כלום, כלום.

הבריאה הזאת, העולם הזה,

זה חכם? זה חכם מה שרואים פה? זה חכם. גאוני. כל הגוף של האדם בנוי. משהו. אני, אתה יודע, אפילו מבחין.

עכשיו תגיד לי משהו.

כן.

זה שברא את כל העולם, הוא צריך להיות יותר גדול מהעולם, נכון?

בגודל לא.

גם בשכל, גם בגודל, לא?

נגיד אחד קטן. להיגיון, כן. נגיד אחד קטן, שתי מטר.

נגיד שזה אחד חכם עם שתי מטר.

הוא יכול ללכת באוויר ולהגיע למעלה לבנות גלקסיות?

לא.

לא.

זאת אומרת, מוכרח שהוא גדול מכל העולם והוא חכם מכל הברואים, נכון?

כן. וגם מוכרח שהוא לא מוגבל.

מוכרח. נכון?

עכשיו,

איך אתה רוצה לקרוא לו? ברור שיש אחד כזה, אני לא יודע מי זה עכשיו. איך נקרא לו?

יש, לא, לא. תבחר את השם.

אם אני אבחר?

תבחר שם מה שאתה רוצה.

אין מישהו אחד שלא עובר בחוץ אלוהים, כי אנחנו יודעים מי זה אלוהים, אני מאמין פה. אז בוא נקרא לו ג'קי בשבילך, בסדר?

כן. ג'קי, יאללה.

יש לי עוד שאלה.

רגע, עוד לא גמרנו?

לא גמרנו.

אתה יודע מה? אני אומר שאלה שאלה. אני תמיד האמנתי שיש לי אלוהים,

אומרים שיש לי הוכחה אמיתית.

ועכשיו הבנת?

כן. יופי. יש לי עוד שאלה, אחי, זה שאני לא הבנתי אותה עד היום.

כן.

תסביר לי בבקשה שאומרים, נכון, לפני כמה זמן נוצר העולם?

העולם נוצר לפני 5,700 פלוס,

והמדענים אומרים 15 מיליון או מיליארד.

לא. 65 מיליון. כמה שאתה רוצה.

אתה יודע מה? אני נותן לכם עכשיו הוכחה.

הוכחה. הוכחה טכנולוגית שזה,

אי אפשר להתווכח עם טכנולוגיה.

בוודאי. אתה מסכים איתי? לא.

למה לא?

כי אני אראה לך שאפשר להתווכח.

להתווכח.

אני חושב שאתה יכול להתווכח?

בטח. איך אתה יכול להתווכח איתו?

אני קובע לו מה, אם לא, אני מוחק.

אה? אבל זה לא. עזוב. מה לא?

זה לא. נגיד עכשיו... אני שולט על המחשב, לא הוא עליי.

עכשיו,

מרכבת נכנסת בכלל, אין אף אחד שזה.

זה נושא הפול גז, ואתה קשור לתוך המסלול שלה, אין לך מה לעשות. אתה יכול להגיד לה לא לעצור?

אתה לא יכול. זה רכבת? כן.

אני לא מדבר עם רכבות.

אתה מתחכם. מה זה מתחכם?

אתה אומר שאני יכול להגיד לה תעצור. אתה שאלת, ואני יכול להגיד לה תעצור.

אז למה עכשיו...

אני אראה לך ביוטיוב סרט שאישה שכבה בשביל להידרס, הרכבת עברה, היא קמה והלכה.

מה אתה אומר?

ואם היא קשורה בשרשרות של 500 טון,

ואי אפשר, אי אפשר לשחרר אותה.

אי אפשר לשחרר אותה. אז יכול להיות שהרכבת לא תגיע.

הרכבת תגיע במיון אחוז. אם הרכבת תגיע ותעלה עליה,

אז מסתבר שהיא תידרס למוות.

תודה רבה.

עכשיו תסבירי לי עכשיו איך בנו את הפירמידות של מצרים.

זה הכול.

כן.

אני אגיד לך איך בנו. כן.

עכשיו זה כבר יחייב אותך אבל ללכת עם ציצית. כיפה כבר אתה לוקח.

אמא שלך לא מרשה לי.

אמא שלך לא מרשה לי? לא. אז אני אתן לה כיסוי ראש והיא תסכים.

אני מסביר לך, תקשיב.

כן.

לפני זה. אתה רוצה שאני אסביר? לפני זה, שנייה. כן. אין מכונות כיום, אני אומר לך מה עכשיו, אין מכונות כיום שיכולה להרים אבן אחראי מהפירמידות. אני יכול. אני יכול בלי כלום עם כל החבר'ה של ביטחה.

זה לא צחוק. לא צחוק, לא צחוק. שאלת אותי ואני אענה.

כן.

תשמע,

אני לוקח אבן גדולה מאוד.

אני יכול לדבר?

כן. יופי.

אבן גדולה מאוד.

אני לוקח קורות

של עץ כמו עמודי חשמל. ראית?

אם אני שם את זה על זה, אז אני יכול לדחוף ולגלגל את זה כל הזמן עד מקום שאני רוצה שאני אשים.

כן. בסדר? כן.

למעלה. אפשר לדבר למעלה, למעלה. למעלה, הבנתי, למעלה. כן.

עכשיו, מה אני עושה? אחרי ששמתי, וזה נהיה נגיד חמש מטר עכשיו, האבן הזאת חמש מטר.

בהרבה יותר.

אני אמרתי עכשיו אבן חמש מטר.

טוב, זה אותה במידה.

אמרתי, אבן ראשונה חמש מטר.

כן, נו.

עכשיו אני מביא חול.

מלט אלפים חול.

ואני שם חול בשיפוע,

אבל בשיפוע ארוך-ארוך.

שהזווית היא קטנה.

לא ככה.

חול ככה, שכמעט זה ישר.

עוד פעם שם את כל הקורות.

עוד פעם שם אבן גדולה.

דוחפים 100-200 איש ככה, כמו שצריך, ומושכים מהצד השני גם כן.

וכולם יחד, איי יופ, איי יופ, ככה מגלגלים.

עד שזה מגיע בזווית,

שמים על האבן השנייה.

עד פה בסדר?

אתה, אתה, זה לא כמו שאתה חושב. עד פה בסדר, כמו שאני חושב, כן.

אבל זה, כמו שאני חושב.

כמה באנו כאלה? חמש? אפשר לדבר?

כן. הלאה.

היה להם עם של עבדים מלא, מלא, מיליונים.

אין שום בעיה. אתה יודע, בסין בנו עכשיו בניין עשר קומות

גדול וענק בשבוע.

גמור, גמור לגמרי.

אתה יודע איך הם עשו את זה? יש שם כל כך הרבה פועלים.

צ'יק צ'אק.

עכשיו תקשיב.

עוד פעם עושים שיפוע, מגדילים אותו עוד פעם.

ואז עוד פעם מגלגלים וככה מעלים למעלה, למעלה, למעלה, בדיוק אחד אחרי השני.

אתה יכול לעשות את זה מכמה כיוונים, מארבע רוחות,

ואתה יכול לבנות במקביל,

וטיק טק, תוך כמה שנים

יש לך את הפירמידות.

מה אתה אומר?

מה אתה אומר?

שיטה או לא שיטה? שיטה שאתה חשבת עליה. זה לא מה שהם חשבו עליה.

אתה שכחת שמי שבנו אותה זה היהודים ואני יהודי?

אה, אתה לא יודע שזה היהודים.

היהודים, הם בנו פתאום את רעמסס. יש לי מלא שאלות שהרבנים שבאים למושבים לא עונים לי עליהן. אבל על אלה עניתי לך בינתיים. כן, בינתיים. אז עכשיו בוא ניקח קודם כול כיפה ומה שהבטחת ואת החגילים.

לא, אני אביא לך את שלי. בוא, בוא, בוא, בוא, בוא. תן תעגילים קודם, תעגילים. הבטחת?

תעמד, תעגילים.

היי, הוא שם את זה בכתב תורה.

תהיה בריא.

רק רגע, רק רגע, חכה.

הנה כיפה לבנה שלי הולכות טהורה.

בבקשה.

רוצה להביא לחבר שלך גם?

קח.

אני רוצה שיהיה לך ממנו מתנה.

ציצית.

עוד שאלה, לך.

עוד שאלה, תן לי.

עכשיו זה שבת, עכשיו שומרים שבת.

רגע, רגע, עוד שאלה. לפני זאת, הרב, כבוד הרב,

אני קצת התחזקתי, רק שתדע. תודה רבה.

אני יכול

לברך מישהו?

בשמחה.

את יעקב בן דינה?

למה?

מה?

לרפואת יעקב בן דינה. יעקב בן דינה, רפואה שלמה מהירה.

עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו, לשבח אותך.

קודם כול, יש בך נקודת האמת.

כי בן אדם שמודה על האמת

ומקבל על עצמו מה שהוא מתחייב,

זו נקודה מאוד חשובה

ביהדות וביהודי.

ואני אומר לך, שאם אתה תתחיל ללמוד כל יום שעה,

תשמע רגע, תשמע, תשמע.

אתה רוצה להיות חכם?

אני חושב שאני קצת חכם עכשיו.

אני חושב שאני חכם, לא... אני רוצה שתהיה עוד קצת.

אני רוצה שתהיה עוד קצת. אני רוצה שתעזור לי,

אני רוצה שתעזור לי שתוכל לענות תשובות לאחרים באזור הדרום.

כן.

אם אני אסדר לך מישהו שילמד איתך שעה ביום,

פה, פה, באזור.

לא, לא, לא. מה לא, לא? אתה מפחד שתתחרפן?

לא, אני... אתה יודע מה אני רוצה? להיות מסורתי.

לשמור על שבת ומתחדש. יופי, נתחיל!

נתחיל. לא, אני לא תמים, אני יודע שאני יכול להיכנס לזה בתוך צ'יק, עכשיו הכנסת אותי קצת. בגלל שאתה אמיתי.

לא, כן. ורגע,

וזה מעלה, ואתה מעלה.

זה מעלה, אל תבזבז אותה.

אל תישאר חפיף אם אתה יכול להיות מצטיין. אתה יודע מה? יש לי עוד סיבה.

ההורים שלי חילונים, אבא שלי הוביל בשבת.

היו.

מה היו? חילונים.

מה זה היו? עכשיו אתה תחזיר אותם.

אני אלמד אותך איך לעשות. לא, ניסיתי. אני אלמד אותך. אני אלמד אותך. אני אעזור לך.

מה אתה רוצה?

אני לוקח אותך פרויקט אישי.

אני אעזור לך.

אנחנו נחזיר את ההורים שלך בתשובה.

אני נותן לך הערב כבר מתנה,

אנציקלופדיה, שיש בה 400 סרטים שלי,

בתוך תקליטור, אתה מכניס למחשב.

אתה שואל אותי כל שאלה, כמו ששאלת עכשיו,

אני עונה לך בסרט.

אני כותב את השאלה ואתה עונה לי? כן, בסרט, הנה. ואם יש לי שגיאות כתיב?

אז אתה תעשה עוד פעם.

בסדר? יכול לשאול עוד שאלה? עוד שאלה. בבקשה.

תקשיב, אני לא האמנתי שתענה לי על תשובות כאלה. אני מה זה עכשיו, התחזקתי קצת.

ברוך השם.

אני עכשיו עוד.

אתה רואה? הכול הסתדר לך. אתה רואה? הכול הסתדר.

עד שישאל, אני רוצה לשאול שאלה.

אם אפשר שהרב ייתן קצת דיבורים על סימנים של גאולה ומה שצפוי, בעזרת השם.

סימנים של גאולה יש בסוף מסכת סוטה, וזה כבר נאמר אלפי שנים. הכול מתקיים כבר בימינו. המלכות תיהפך למינות,

בית ועד יהפך לזנות, חוכמת סופרים תשרח,

בן קם באביב, בת בימה, כלה בחמותה, אויבי איש, אנשי ביתו,

חוצפה ישגה וכו' וכו' וכו'.

אנחנו רואים שכל המהפכות שנעשות מסביבנו כרגע מובילות לזה שמשטרים מתחלפים,

הסכמים מתבטלים,

בריתות חדשות נחרטות,

וכמו שזה נראה, הכול מכוון נגדנו.

הלחץ של אומות העולם, אפילו אלה שאיתנו,

הופך להיות נגדנו,

והם מוכנים לוותר עלינו ולשים אותנו על המוקד בשביל להרוויח את המיליארד ותשע מאות מיליון אסלאמיסטים מוסלמים.

כל מדינת ישראל

ועם ישראל.

וההכרעה מתקרבת,

וככל שההכרעה מתקרבת אנחנו נצטרך להתמודד עם זה.

אבל יש לנו פתרון קל וקשה.

לחזור בתשובה זה קל וקשה,

כי זה לא מצריך עבודה של שנים,

זו החלטה של רגע.

אם מחליטים ברגע אחד לשוב בתשובה,

מתקנים הכול.

כמו שהיה בימי

המן ואחשוורוש,

כשחזרו בתשובה נהפכה גזרה על האויבים.

שלא נשכח את זה ברגע הקריטי.

עדיף שהיינו זוכרים את זה לפני ולא היינו מצטרכים לכל מה שנצטרך לעבור.

אבל הכול מראה, לפי הפסוקים, לפי המציאות,

לפי הזמן והתאריך,

שהכול מתקרב במהירות ובצעדים שאף אחד לא פילל ולא מילל.

כל אחד מהעריצים שהיה מסביבנו שלט בעמו ללא מצרים 20, 30, 40 שנה ללא הפסקה.

ופתאום ביום אחד

כולם מתמוטטים.

והיום ניסו לרצוח את ארדואן

ונכשלו.

אבל רואים

שהדברים כל הזמן גועשים מסביבנו.

שלא לדבר על איתני הטבע, כמו שהם אוהבים לקרוא לזה. כשהקדוש ברוך הוא מביאים מאות הוריקנים באזורים מסוימים,

ושיטפונות, ושרפות, וכל מיני מרעין בישין,

כל זה בא להראות שהעולם הזה בשביל הקדוש ברוך הוא זה כמו פיסת נייר שעושים איתה ככה איך שרוצים.

בכל הגויים כעין וכאפס וכתוהו.

זה מה שהולך להיות בקרוב.

יש מנוס ממלחמה או שזה יהיה בשביל אחר כך? אין מנוס ממלחמה, חייבת להיות מלחמה.

זאת אומרת שזה כבר לא תלוי בתשובה.

מלחמה חייבת להיות, תוצאותיה תלויות בתשובה.

מלחמה כוללת של היהודים בכל מקרה, או דווקא של הגויים?

שלגויים בינם לבין עצמם, ומופנית אחר כך כולם עלינו.

גם אם תהיה תשובה.

גוג ומגוג חייבת להיות בכל מקרה.

היא מכוונת בעיקר להם,

אבל מי שיכולים להיספות בה זה גם ראשי ישראל, שלא ישובו בתשובה.

תודה על השאלה.

שאומרים שב-2012 גם לפי הדת ייחרב העולם, זה נכון? לא לפי הדת,

לפי האנשים.

כן.

רציתי לשאול, מה עם גלעד שליט?

למה לא מחזירים אותו הביתה?

הם רוצים, אבל לא מצליחים.

הם רוצים.

צריך סייעתא דשמיא, וזה עדיין לא הגיע.

כן. יש לי שאלה קצת פסיכולוגית.

כאילו, אני לא שמעתי כל כך את ההרצאה,

אבל אני באה מבית חרדי מאוד,

ואני חזרתי בשאלה.

אבל מצד שני, אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את הדת,

אז למה אני לא דתייה?

פשוט יש לך תאוות ואת לא מתגברת עליהן. זה היה נושא השיחה, ואת בדיוק יצאת, לכן לא שמעת. לא, אבל אם בן אדם אוהב משהו,

אז הוא הולך איתו.

אז כאילו, איפה אני נמצאת שאני לא הולכת עם זה?

פשוט מאוד, במקום שאת אוהבת יותר.

טוב, תודה.

אדם לא יכול לכבוש את הרצון שלו שהוא רוצה לכבוש אותו אם יש לו רצון יותר גדול מזה שכובש אותו.

אין דבר העומד בפני הרצון.

מה כן עומד בפני הרצון?

רצון יותר חזק.

אם הרצון של האדם מצד אחד זה לישון ולאכול ולשתות,

יש לו עוד רצון,

להיות עשיר,

אז אי-אפשר לישון ולאכול ולשתות ולהיות עשיר.

צריך לקום לעבוד.

אם הרצון לאכול ולשתות יותר חזק,

אז הוא לא יהיה עשיר,

כי הוא יישן ויאכל וישתה.

אם הרצון להיות עשיר יותר חזק, אז הוא יוותר על השינה ועל האכילה והשתייה והוא ירוץ לעבודה כל הזמן.

אז הנה יש שני רצונות.

מה שיותר חזק,

זה מה שגורם.

אם אוהבים את הדת,

אבל אוהבים גם דברים אחרים,

אם בסוף לא נמשכים לדת,

סימן שדברים אחרים אוהבים יותר.

הבנת?

לא הבנת.

בשידור חוזר תוכלי לשמוע את זה עוד פעם.

מה בחורצ'יק יחזור לך להבין?

כן, שאלה נוספת.

כבוד הרב, אני מעט נרגשת.

אני נמצאת כאן באופן מיוחד אחרי שהייתי עם בעלי שמונה ימים בבית החולים. לצערי, הוא עדיין שם.

אני מבקשת, מתחננת,

יותר נכון שתתפלל עבור בעלי,

כי הוא באמת צריך נס מאוד גדול ורחמי שמיים.

בעלי בן 34. לפני כשנה וחצי חלה במחלת הסרטן.

אחרי תקופה ממושכת של טיפולים וניתוח התבשרנו שאין תאים סרטניים בגופו.

חגגנו מסיבת הודיה בבית.

שבוע לאחר מכן התבשרנו שנשלחו גרורות לעצמות.

בעלי עכשיו נמצא בבית החולים בגלל חום גבוה,

והרופאים לא מצליחים לטפל בחום הזה, כנראה כתוצאה מזיהום בדם.

לגבי הטיפולים, הכימותרפיה, עדיין לא ברור אם זה כן מצליח או לא,

אבל עם חזרת המחלה אני מתבשרת כל יום מחדש בבשורות לא טובות,

לצערי.

ואני רוצה במעמד הקדוש הזה לקחת על עצמי לכסות את שיער הראש.

חשוב מאוד.

ואני רוצה שתתפלל בשביל בעלי ושכולם יצעקו אמן ותברך אותו לרפואה שלמה ובריאות איתנה ואריכות ימים.

יש לנו ילד בן ארבע וחצי ואני לא יודעת מה מספרים ומה אומרים לילד בן ארבע וחצי,

למה אבא לא חוזר הביתה ואיזו מחלה יש לאבא.

אנחנו רצינו להביא עוד ילד ולהרחיב את המשפחה ופתאום לשמוע שיש גרורות בעצמות וכל יום להתבשר מחדש בבשורות רעות ולהיות חזקה למענו ולמען המשפחה ולהיות שם בבית החולים

ולחייך ולחזק כשמבפנים הנפש עגומה ומתייסרת.

אני ממש מתחננת, כבוד הרב, שתתפלל לקדוש ברוך הוא. תגידי לי משהו, אתם שומרים תורה ומצוות?

בעלי חזק יותר ממני.

אני לאחרוניי חזקתי. אתם שומרים שבת, טהרת משפחה? כן. טהרת משפחה?

כן.

כן.

אני מקווה שכך, אבל צריך לשמור גם את כל הדינים הנלווים לכך.

מכל מקום, כשרות אתם שומרים? כן. מקפידים על בדצים בלבד? כן. בשר חלק בלבד? כן.

בסדר. תקבלי עלייך צניעות גמורה ותגידי לבעלך, במצב שלו, אם הוא יכול להאזין

לפחות לשעתיים דברי תורה כל יום, אם יותר עדיף,

במשך שלושה חודשים רצוף.

ואת תלמדי ספר שערי תשובה של רבנו יונה במשך שלושה חודשים רצוף,

כל יום חצי שעה.

וצניעות גמורה ממש, כולל גרביים, כולל הכול, ואחד למעלה סגור כמו שצריך.

ואנחנו נברך, ובעזרת השם הציבור יענה עמם, והם קווים שנתבשר. בשורות טובות.

בבקשה, תעביר לה.

כן, מגיע לה מחיאות כפיים על זה.

מה השם שלו?

שוהם רפאל בן אסתר.

שוהם רפאל בן אסתר.

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה,

ויעתיק את המחלה ממנו למועמר קדאפי.

בשורות טובות.

תודה רבה, כבוד הרב.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. אחותי מדברת מלו יורק, היא רוצה לדבר עם כבוד הרב, אם אפשר. בבקשה.

שלום, כבוד הרב.

שלום, שלום.

שמי טלי, אני מדברת מניו יורק.

בשביל אח שלי אנחנו מוקשבים הרבה להרצאות שלך ואני רוצה לבקש ברכה מהרב.

אני מאוד רוצה לחזור לישראל, לגור בישראל, וזה היה לי לא כל כך רופא.

מה השמות?

אני יכולה לעשות

בכדי לחזור לישראל.

מה השמות שלהם?

טלי בת איילה.

טלי בת איילה ושרון בן חנה תזכו לעלות לארץ ישראל במהירות ובנקל,

והשם יהפוך לבבו לשוב הביתה בקלות ובשמחה.

אמן.

אחר כך תגיד לה שבעלה ילמד שעתיים תורה בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף,

והיא חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה כל יום.

שלושה חודשים רצוף, בסדר?

תודה.

מה השם שלך?

איליי. איליי?

כן.

אני רוצה שתסביר, אם אתה...

הרב, אני רוצה שתסביר לי בבקשה איך אני רואה אנשים שמתפללים כל יום, כל בוקר, כל צהריים, ערב,

כל מי מתפללים וחיים בעוני כבד.

קודם כל שתדע לך שמי שעני הוא עשיר,

ומי שעשיר עני.

אני לא יודע, בעושר, אבל גם את זה אין.

אני אסביר לך, לא בעושר.

בעושר.

בעושר, אני אסביר לך.

אני מדבר ברור בעיין ובאלף.

אין בעיה אצלי להאמין.

תקשיב.

כן.

איך אנחנו מגדירים עני,

אדם שיש לו או אדם שאין לו?

אדם שאין לו.

נכון.

איך אנחנו מגדירים עשיר,

אדם שיש לו או אדם שאין לו?

אתה יכול לראות עשיר, אבל לא כאילו להיות עשיר.

איך אנחנו מגדירים עשיר, אדם שיש לו? יש לו כסף, כן. שיש לו. הרבה.

עכשיו, אם אנחנו רואים שעשיר ממשיך לעבוד כל הזמן,

אז זה סימן שיש לו או אין לו?

הוא רוצה שיהיה לו יותר ממה שיש לו. אז אין לו.

אז אין לו, חסר לו.

אין לו. אין לו, חסר לו.

אם אנחנו רואים עני שלא עובד בכלל,

אז סימן שחסר לו או לא חסר לו?

אבל אתה... רק שתענה לשאלה. זה מה שאתה חושב.

תענה לשאלה.

אין לו.

אין לו.

אז מה?

אין לו או יש לו?

לעני יש.

יש.

יש לו.

אם הוא לא רוצה יותר, אם הוא לא רוצה יותר,

אני שואל אותך שאלה.

אבל...

עילאי. כן.

אני אוכל עכשיו ארוחה.

וכשאני אוכל את הארוחה, אני אוכל פי חמש ממך.

אבל אתה אוכל מעט ממני,

ואתה אומר שאתה שבע.

אני יכול להגיד לך שאתה לא שבע כי אכלת פחות ממני?

אתה ענה לשאלה. זה כן, זה בהגיון של האוכל, אבל בדיוק... רגע, זה הבנת? כן. אבל... תן לי להסביר.

תסביר.

עני ועשיר

זה לא מה שאתה רואה אותו.

זה מה המצב שלו באמת.

אבל אתה מסכים איתי שהוא יכול להרשות לעצמו והוא לא יכול להרשות לעצמו? הוא לא רוצה להרשות לעצמו, עני. אם הוא רוצה להרשות לעצמו והוא לא רוצה. אז הוא גם עני. אמרנו, מי שאין לו וחסר לו, הוא עני, אבל אם לא חסר לו, הוא עשיר.

אדם שהוא אברך והוא לא רוצה לעבוד, נגיד,

הוא רוצה להתפלל כמו שאמרת כל הזמן והוא לא רוצה ללכת לעבוד להשתגע כל הזמן.

הוא אומר, אני עשיר,

מספיק לי מה שיש לי. אם הייתי רוצה עוד הייתי הולך לעבוד, לא רוצה,

לא רוצה עוד, לא רוצה.

זה אדם עשיר. היום מישהו לא רוצה כסף היום?

כן. מי?

אלה שדיברת עליהם. אבל איפה אנשים לא רוצים כסף באמת?

שאלת אותם.

אני אשאל אותם.

מי אלה? מי אלה?

אתה אמרת שיש כאלה, ראית אותם כל הזמן מתפללים.

לא, אני אמרתי שיש כאלה עניים, שאני רואה שאני מכיר אותם אישית שהם עניים. אתה מכיר ואתה חושב שהם עניים, אבל לא שאלת אותם. לא, לא, לא. אני יודע בוודאות שהם עניים.

לא עניים. לפי המושגים של משרד התעשייה והמסחר, כן.

כן?

הנה הייתה עבודה שהם עניים.

אבל זה לא קובע.

מה לא קובע?

זה לא קובע מי עשיר ומי עני.

אבל לפי הלבוש, לפי שמשהו יכול להרשות לעצמו. הלבוש, אני מכיר עשירים שהולכים מרופץ בכוונה שלא ייזהו שם עשירים.

זה עין הרע, פחדים. אתה רואה? אז מה יצא לו מזה?

מה זה מה יצא לו מזה? שהוא עשיר ונראה כמו עני ואתה מרחם עליו. לא, נגיד עכשיו אני, לא אני, אני אברך עם 11 ילד.

נכון.

כמה מרוויח?

2,000 שקל.

אני אשאל אותך שאלה עכשיו.

אני אשאל אותך שאלה.

אבל אני שאלתי קודם. זו התשובה שלי, השאלה.

כן.

אם בן אדם מסוגל להביא 11 והעשיר מביא רק 2, מי יותר עשיר?

מה?

מה, מה, מה, לא הבנתי לשאלה שלך. מי שמביא 11 ילדים,

כן, לא נוראים לך. הלו?

כן, כן, כן. ואחד מביא רק 2,

מי יותר עשיר?

אני לא הייתי מורכב. סליחה. עוד פעם.

אחד שיכול להביא 11 ילדים, כמו שאתה אומר, סימן שיש לו על מי לסמוך.

זה לא, זה לא, יש, יש לו על מי לסמוך. אני רוצה להגיד לך ככה לפני כולם.

זה פשוט שכאילו, זה כאילו רוצה,

אני לא צריך,

אין לי מה להגיד.

זה לא בגלל שיש לו מה לסמוך. אני רואה שיש לך עוד מידה אחת טובה,

שאתה לא רוצה להעליב את האברכים ולהגיד שהם רוצים לחיות על חשבון אחרים.

כל הכבוד לך.

אני אומר לך, אתה יכול להיות בחור, חמר על הזמן,

רק תלמד כל יום שעה מה שאמרתי.

אתה מסודר, תזכור, יש לך מידות טובות.

עכשיו אני אגיד לך משהו.

אף אחד מהעשירים לא יהיה מוכן לסמוך

על הממשלה שתביא לו ל-11 ילדים אוכל.

בואי לכתוב. לא תמצא, תקשיב, עשיר אחד מהמושגים שלך עשיר.

מיליונר. מיליונר.

שיהיה מוכן, תקשיב,

לוותר על כל מה שיש לו עושר,

לחיות,

תן לי לדבר, עם 11 ילדים על חשבון הממשלה.

כי אם זה נקרא לנצל את הממשלה,

העשירים היו קופצים על זה.

אם אפשר לחיות על חשבון הממשלה בלי לעבוד, למה לא?

אבל אף אחד מהעשירים לא עושה את זה. זה סימן שהם מבינים שמי שחי כך הוא עני.

לכן הם לא עושים את זה.

אבל אלה שעושים את זה,

לא בגלל שהם סומכים על הממשלה, גם הם יודעים שאין מה לסמוך.

על מי הם כן סומכים?

על השותף השלישי.

יש שלושה שותפים באדם.

הקדוש ברוך הוא שנותן את הנשמה,

האבא והאימא שנותנים בשר עצמות וגידים.

הם שותפים.

אז הם יכולים להביא מה שהם יכולים להביא.

ואת השאר מי משלים?

השותף השלישי.

עכשיו יש לך עוד שאלה.

כן.

למה נספו שש מיליון יהודים טריים,

אני אומר לך, הילדים שעדיין לא נשמעו אוויר,

נרצחו?

או. סתם, סתם, לחינם. שמעתי, שאלה יפה. לחינם. שאלה יפה. לא לחינם. אמרת שאלוהים זה... אין לחינם, אין לחינם. היה לחינם?

אין.

אין.

שאלה בבקשה.

דור המבול, נספה כל הדור, לא לחינם.

למה?

עברו עבירות.

לא, אני מדבר איתך על נשים,

תינוקות שעדיין...

הלא, הלא, גם בדור המבול היו תינוקות, כולם נספו.

למה?

כי ההשפעה של ההורים משפיעה על הילדים, והילדים ממשיכים אחר כך והלאה. רגע,

אפשר לדבר? כן.

יש מידה אחת שהיא לא טובה אצלך.

אין לך סבלנות.

לא, כי זה תשובות שאני יודע כבר איך לענות לך עליהן.

אז אם אתה יודע הכול, תענה לי.

לא, אני שואל אותך, כי אתה יודע מה מביא. אז תן לי לענות, אז מה אתה מפריע לי? לא, אתה עונה תשובות שאני לא מסכים איתן, אז אני אומר לך... אה, לא מסכים זה משהו? אבל תקשיב עד הסוף.

אני יכול לשאול אותך איפה שאתה עומד? כל הזמן אתה שואל אותי, בבקשה.

יש שתי הורים, זוג הורים, שהם הכי חילונים שאתה יכול לדמיין לך.

אחי.

ויש להם ילד שחרר בתשובה. זאת אומרת שהוא לא טהור,

הוא לא חזר בתשובה, אז הוא לא יכול... זה כמו שאתה אמרת.

שכל הדור, בגלל שכל הדור ככה, אז הילדים האלה יזבלו.

גמרת?

כן.

בדור המבול כתוב כי מלאה הארץ חמס, כולם היו חומסים.

כולם מתו, לא היה שם בעל תשובה כזה.

הבנת?

אלה שהיו בסדר, ניצלו בטבע.

אלה שלא היו בסדר, מתו.

את פה בסדר?

אני אומר לך, רבנים.

רבנים מתו. רבנים. אני מדבר עכשיו על דור המבול.

על השואה אני מדבר איתך, אני מדבר איתך על השואה. על מה אני מדבר? על השואה. אתה תראה רבן מת ביום הבבול.

איך הוא בא? הוא עשה משהו? לא הבנתי. להתפלל לאלוהים. בוא אני אסביר לך, שמעת על עשרת הרוגי מלכות?

אה?

אה?

עשרת הרוגי מלכות, שמעת עליהם?

לא.

רבי עקיבא, שמעת עליו?

כן.

שמעת? זה 24,000 ש...

שהיה לו תלמידים 24 ימים. שהם רבו עם עצמם.

לא רבו, לא משנה.

אבל אתה שמעת, רבי עקיבא.

אתה יודע איך הוא מת?

חתכו אותו חתיכות.

מי חתך אותו?

הגויים.

מה בסדר? למה יש גויים ואין רק יהודים? אני יכול לדבר?

הוא היה צדיק גדול כמו משה רבנו.

איך עדכו אותו לחתיכות?

באיזה סכין ואו משהו.

מה זה איך?

אז אני מסביר. אז למה הוא לא עצר אותם? אם הקדוש ברוך הוא

אפשר את זה,

יש לו חשבון למה.

אבל אתה עכשיו חושב... עד פה הבנת? כן.

עכשיו אני רוצה שתבין. אבל אתה לא רוצה שאני אסיים את התשובה.

אבל אתה עכשיו סיימת את התשובה שסיימת. עוד לא.

אז תמשיך.

אז רואים שיש גדולי עולם שמתו במיתות משונות,

וה' רצה שכך ימותו בגלל חשבונות קודמים וגלגולים שהיו קודם,

והחשבון מדוקדק

על המיליגרם.

ולא היו להם שאלות למה זה קרה להם.

עכשיו שתבין,

חורבן בית ראשון,

חורבן בית שני,

חורבן ביתר,

מתו מיליונים יהודים, שחטו אותם, הרגו אותם, רצחו אותם, הכול.

הם ידעו על מה זה. אין הוכחות לזה.

אה, עכשיו התחלת עוד פעם. יש הוכחות לשואה, יש עיסונים, יש שם. הלו, הלו, הלו, הלו, יש תשעה באב?

שמעת על זה? כן. למה עושים תשעה באב?

בגלל שחרבו שני בתי מקדש באותו יום.

אבל מאיפה? אני יודע שזה לא סתם עוד מישהו שכאילו התלמידים שלו נהרגו.

מה, אתה לא מבין?

מבין. אתה חושב שעם ישראל נולד ככה מנאלחאווה?

לא, אתה לא, לא. אין היסטוריה, אתה חושב? לא יודעים מה היה? אני בבית המקדש, יש עכשיו הוכחות, כותל מערבי, אני מאמין. אני שואל אותך שאלה, עם ישראל יצא ממצרים או לא?

יצא, אבל לא הרבה שנה היא הלכה שם.

זה לא הגיוני. מה, ירד להם ציפורים מהשמים?

אני חושב שזה בהיגיון קצת, זה כאילו... יש לך היגיון? כן.

הבנתי. אתה יודע שבתקופה האחרונה, לפני שנה בערך,

ירדו דגים מהשמים בכמה מדינות?

אם זה מצולם...

מצולם? ביוטיוב, תיכנס.

אז מפעים דגים משם עם מטוסים.

אה, מטוסים? הבנתי.

אחרי כל מה שמשה עשה, לא הכניסו אותו.

זה לא הגיוני, כאילו, הוא מסכן. למה? בגלל שלא למדת. אם היית לומד שעה כל יום... למדתי בגלל שהוא נותן להם לעשות עגל זהב או שהוא עשה חטאים, אני לא זוכר.

אתה לא זוכר.

לא, אני זוכר. אז איך אתה רוצה לדעת?

אני אשאל אותך, זה בגלל... אתה חייב להתחיל מחדש.

אוקיי. שעה כל יום לימוד תורה.

איך אתה תדע? אתה תתבלבל. עכשיו יגדלו לך ילדים, תבלבל אותם גם כן עם הדברים. אתה רואה,

יש אצלנו ידעה שנקראת הקראים.

כן. הם מאמינים רק בתנ״ך שהיה פעם. הם אומרים שמדור לדור זה משתנה, כמו בדיחה.

כן.

נכון, הקראים משתנים מדור לדור והם בדיחה.

נכון.

אילי, אתה חייב ללמוד

כל יום שעה.

תאמין לי,

אני מוציא ממך בחור משהו-משהו.

תזכור, אתה תחזיר בתשובה אנשים.

כל יישובי הדרום ייהנו ממך.

וכשתראה את הסרט הזה אחר כך, עוד עשר שנים,

אתה תביא את הסרט הזה דוגמה איך היית ואיך אתה היום.

אני מפחד.

תסמוך עליי.

כי אני רוצה ליהנות מהכם. אני ממש רוצה... אני נהנה יותר ממך.

אני רוצה לחזור ממך. אני נהנה יותר ממך. בכיף, אני מאמין לך. אז תהיה כמוני.

אבל אתה מבוגר, לא... אני בחינם נהנה.

אה? אני בלי לעבוד.

מה בלי לעבוד? נהנה.

וכי תעשתה בלי לעבוד השם.

אתה רואה? תבנה שם. הנה, הבנת. תבנה שם.

כל העולם ייתן לך, יכבד אותך,

מה שאתה רוצה. לא טוב?

דקה, טוב, אני, אתה יודע לך, אני מבטיח,

אני לא... אני, אני, יש איזה סלנג

שנשבע לי כל פעם.

כן. חמור מאוד, כן.

זהו, אני עכשיו מבטיח.

לא נשבע.

כן.

אני אומר לך, אני לא מאמין שצריך...

קצת נכנסת, אני לא מאמין.

לא, מה אמרת? אמרתי לכולם, אני מפחד.

אמרתי לו, תיזהר. אמרתי לו, לא.

לא. כן. להראין אברהם אותי, תיזהר להיכנס בתשובה. אני פחדתי מהם, כשיש לי דוד כזה, שלא הסתכל על אמא שלו, אז פחדתי מחברים שלי קוראים. מה יש לו להסתכל עליה? הוא מכיר אותה. כל פעם צריך להסתכל.

אבל תהיה קצת הגיוני, הוא רואה את אמא שלו עושה ככה.

לא, סתם, אתה מגזים.

אין דבר כזה. מה פתאום? אחד כזה, אם הגיע לדרגה כזאת, הוא באמת התחרפן.

מה, מה, מה הוא יהיה? הוא התחרפן. נו, מה שאמרתי לך, אני מפחד גם. אבל זה צריך כבר טיפול פסיכיאטרי.

אבל זה רב אחד, הביאו את הטיפול הזה והוא התהפך.

לא, לא. אז גם הרב צריך טיפול כזה. כן. הרב, אני מסכים איתך. כן. שעה, שעה תורה, נשמה.

אילי, שעה תורה.

אילי, שעה תורה.

אילי,

שעה בעזרת השם.

אם אנחנו נעמוד בקשר, אני לא מוותר עליך.

אתה חייב להיות משהו.

תן לו, תן לו שקט בלי נדר. תן לו.

בלי נדר.

או, זה אהבתי, מחיאות כפיים.

אבל זאת, אם היא בסוף,

היא עכשיו תעלה בעוד שאלה. בבקשה.

אז ככה, מה שאמרת לי מקודם, אני עונה את זה גם לעצמי,

וכולם עונים לי את אותו דבר.

אבל מה שאני לא מצליחה זה מה יגרום לי לחזור בתשובה.

הרצון האמיתי ללכת בדרך האמת ולזכות בשכר האמיתי היחידי,

כל השאר זה דמיון.

אם זה לא בא מכוח התורה ומכוחו של הקדוש ברוך הוא,

אין מי שישלם לך שכר,

ורק עונש יהיה.

אם תלכי בדרך השם, היחידי שאליו מגיעים בסוף זה אליו.

זה קשור. אני מתכוונת, כאילו,

מה יכול לגרום לי באמת להידבק בזה ולרצות להיות כאילו חרדית?

הרצון האמיתי.

תקשיבי טוב. אבל יש לי רצון, אני לא יודעת אם הוא אמיתי או לא. יש לי רצון. אמרתי לך שהוא לא מספיק.

אמרתי לך שיש לך רצון. אז אני אחכה עד שיהיה לי רצון מספיק, ואחר כך נחזור בתשובה? לא.

אם תשמעי את התשובה שלי אז תביני שאם יהיה לך רצון זה שאני מדבר על האמיתי,

שאפילו שהוא לא חזק כרגע אבל הוא אמיתי,

יש דבר שמקבלים עליו שכר אמיתי ויש שכר מדומה.

יש הנאה רגעית שחולפת ולאחריה יש עונש,

ויש דבר שאפילו כרגע לא מרגישים שכר ולא מרגישים תענוג,

אבל מקבלים עליו שכר אמיתי.

לדוגמה,

יש אפשרות ללכת לשפת הים,

להשתזף ולסחות ולהיענות כל יום.

סוף החודש אין מה לאכול.

ויש שיטה אחרת, ללכת לעבוד,

כרגע זה קצת קשה,

סוף החודש מקבלים חבילה נאה שאפשר לעשות את מה שרוצים,

אבל באמת יש לנו משהו.

זאת אומרת, לפי הדוגמה,

אפשר להחליט שהרגע מתאים לי, מתאים לי, בא לי, בא לי, בא לי וכו' כרגע,

אבל כשעברו הרגעים האלה והשנים,

פתאום אני, התברר שאין לי כלום,

שום דבר ולא עוד,

אלא שאני אגיע אחר כך לעולם האמת, כי כולם יוצאים מפה,

אז עם מה אני בא ומה אני אסביר?

הרי יגידו לך, ידעת את האמת,

הכרת אותה,

היה לך רק קשה,

העדפת בינתיים חיים יותר קלים,

שלא מחייבים כלום,

אבל שכר אמיתי לא קיבלת,

הנאה אמיתית אינך כי את מסתפקת בדרך כל הזמן,

ממילא,

מה תוכלי לומר להצדקתך? כלום.

תמיד, עולם הבא. אני לא מדברת עכשיו על עולם הבא. אני מדברת... עולם הבא זה קרוב מאוד. אז אני לא מאמינה בו עדיין. נגיע לזה. לא צריך להאמין, בן לדן חשב

שהוא יישאר בעולם הזה עוד קצת, אבל שני כדורים הוכיחו לו שעוברים מהר מאוד מפה ולים, אפילו לדגים.

הוא חשב שיאכלו אותו סרדינים? במקום שהוא יאכל סרדינים,

סרדינים אכלו אותו.

אז מה, הוא חשב על זה?

מישהו יכול להבטיח שיחיה מחר?

אף אחד לא יכול.

אז אם אדם מכין את עצמו לקראת הדבר הוודאי,

הדבר הוודאי זה המוות,

אם הוא מכין את עצמו, אז שרב.

אבל אם לא הוא הכין, פתאום הוא נעלם.

עכשיו הוא עומד מול האמת הקשה והנוראה,

שלא ניתנת כבר לתיקון.

אז צריך להיות הגיוני.

הרי גם כשחיים בחיים דתיים, חיים,

ולא עוד.

מישהו דתי באמת חי יותר טוב כי הוא בלי ספקות בכלל.

הוא יודע בדיוק מה הוא עושה ולמה הוא עושה.

ומה הוא יקבל, הוא גם יודע.

אני מרגישה שהרצון שלי הוא כן אמיתי איפשהו.

אבל הנה התחלתי לשמור שבת וכל פעם אני חוזרת. אני אגיד לך למה, בחברה שאת נמצאת ועם החברים שאת נמצאת לא תוכלי.

אבל אני אתן לך דוגמה, אני כן יש לי חברים מלא חברים שהם שומעים שבת. לא תוכלי אמרתי,

אבל אני אתן לך דוגמה.

אם תעשי מה שאני אומר ואת לא תעשי וזה יראה לך שהרצון שלך לא אמיתי,

אם היית הולכת לחודש,

חודשיים לירושלים, למדרשייה לבנות.

הייתי.

חודשיים, מתי היית?

הייתי יותר מחודשיים.

מתי היית?

אה?

מתי היית?

מתי הייתי? כן. כשהייתי יותר קטנה. באיזה? בכיתה ט'. באיזה?

מה זה באיזה? איך קוראים למדרשייה?

משהו יונה, ברחוב יונה שם.

איי, איי, איי, ככה היית במדרשייה?

נכון, כי זה לא מעניין.

אני רוצה שזה יעניין אותי בשבילי ש...

רק שלחו אותך לרחוב ולא נכנסת.

זה הבעיה. לא, אני באמת הייתי, אחותי פה, אתה יכול לשאול אותה.

הבנתי.

אבל אם תלכי עכשיו, כשאת בוגרת ורוצה, כמו שאת אומרת,

למשך חודש-חודשיים למדרשייה בירושלים, שאני אכוון אותך,

אני מבטיח לך שעם הרצון שלך, אפילו כמו שאת מציינת, ולא מלא לגמרי,

את תגיעי לשלמות והכרה, מה את רוצה לפחות.

כבד עליי. ידעתי.

אמרתי לך מראש,

בגלל שאת רוצה דברים אחרים כרגע,

ובחינם אי אפשר לקבל עולם הזה ועולם הבא.

צריך לעבוד על זה, לעמול על זה,

וקצת להתייגע.

אז להישאר ככה וזהו?

זה מה שאת החלטת.

אפשר ברכה?

בטח, שתזכי להבין מה שאמרתי ותעשי.

ועוד.

אפשר עוד אחת? עוד אחת שתשכיל לשוב בתשובה אמיתית. לא, שאני מבקשת, לא שאתה. בבקשה, מאי?

רפואה שלמה לאבא שלי.

שמו? אבל בלי לקבל על עצמי כל מיני. ברור, חס ושלום.

מה שמו? יהודה בן טובה.

יהודה בן טובה. רפואה שלמה. השם ירפאהו ברפואה שלמה. אמן.

כבוד הרב. כן?

אבא שלי יש לו מחלת פסוריאזיס, מחלת עור, מגיל מאוד צעיר.

כן. למעט 80%, 90% כל הגוף.

שומר תורה ומצוות?

הוא לא יציב.

מסורתי.

תגיד לו שיעשה תשובה אמיתית שלמה וילמד כל יום שעתיים בתענית דיבור.

שלושה חודשים רצוף,

בעזרת השם לא יצטרך אפילו את ים המלח.

תודה.

תהיה בריא.

אני רציתי לשאול את השאלה קצת,

אולי פרובוקטיבי, אני לא יודע. החבר שלי ביקש לשאול אותך.

יש לו בן שרוצה להתגייס לצבא,

כאילו, והוא חייב להתגייס השנה.

השאלה היא שאבא שלו מפחד שלא ישתתף בגירושים.

מה אתה תגיד על זה? עוד פעם? סליחה, לא הבנתי. שלא ישתתף בגירושים של היהודים שהולכים עכשיו באלימות מאוד נוראה.

הילד רוצה להתגייס והוא רוצה לעגן את העם שלו וכו' וכו'.

אבל אבא שלו מפחד שלא ישתתף במצב שעכשיו הולך במדינה,

שלא ישתתף בגירושים.

הבנתי.

אז עכשיו מה השאלה?

האם הילד יתגייס או לא יתגייס?

כן.

אבא לא יודע מה לעשות עם הילד. כאילו, הילד רוצה לצבא, אבא לא רוצה שילך.

תראה,

בצבא יש דבר כזה של אנשים שאם המצפון שלהם לא נותן להם לעשות משהו, אז הם טוענים את הטענה הזאת,

ויש ועדה שמחליטה האם הטענה הזאת קבילה או לא קבילה.

לדוגמה, 25% מהשמאלנים לא מתגייסים לצה״ל מטענות מצפון,

לא לגרש יהודים,

לא לגרש ערבים.

אז בשביל זה פוטרים אותם.

אז אם פוטרים אותם מלא לגרש ערבים,

שזה נקרא בעלי מצפון,

יכול להיות שהטענה שלו גם לא לגרש יהודים תתקבל, ואם לא, הוא יכול להגיש בגץ.

להגיד מה ההבדל בין אלה שהולכים בגלל שהם פציפיסטים לעומת אלה שהם פציפיסטים כלפי יהודים.

יש ועדה מיוחדת, ויש טופס שממלאים.

הוועדות היום, אתה יודע מה זה ועדות.

אבל יש בגץ.

מה זה בגץ?

בגץ זה בית ג' צדיק.

לא, בגץ אתה אומר, לא בדץ.

לא בדץ, בגץ. בגץ. בית ג' צדיק. הבנתי אותך. כן.

הבגץ הוא לא שווה כלום.

לא, הוא שווה.

אני אגיד לך מה הבעיה לבגץ.

בגץ יש לו קושי לעשות אפליה,

כי כולם רואים,

והוא צריך להיות כאילו, אתה מבין, בסדר, פייר.

אז אם אתה מבין מישהו שמשתחרר מסיבה כזאת,

ובאה חרם טענה דומה,

אין סיבה לא לשחרר אותו.

אלא אם כן הם יגידו שגויים ערבים הם יותר טובים מיהודים. הם צריכים להגיד את זה.

אם הם לא יגידו, לא. זה מה שהתכוון.

לא הבנתי.

לא הבנת. זה במשתמע יכולים להבין.

אבל כשהם יצטרכו לקבוע פסיקה בעניין,

אז זה בעיה.

לפסוק ככה זה בעיה, כי זה יהיה כתוב.

הבנת?

תודה. תהיה בריא.

אני, נו, אני התחלתי להתחזק בזמן האחרון, וזה.

כן. ואני שומר מצוות והכל, הפסק דרך למסיבות מורבבות והכל.

והתחלתי, נו, אני כאילו, ויש לידי בכיתה ילד,

שאין, הוא לא שומר שבת, לא כלום, אין לו אלוהים, לא כלום.

יש לו אלוקים, רק הוא...

הוא לא מאמין, כאילו, הוא לא... הוא בחופש אצלו, כן. כן, לא מאמין.

כן. והוא מצליח, וכל מה שהוא עושה, הוא מצליח.

וכל מה שאני נוגע, אין לו, הולך לי, לא מצליח.

קודם כל, זו סיבה לשמחה.

למה?

מי שמצליח כל הזמן בעולם הזה והוא לא שומר תורה ומצוות, משלמים לו שכר עכשיו ועונש מלא אחר כך.

ומי שעכשיו לא מצליח כל כך,

והוא שומר על התורה והמצוות,

משלמים לו עכשיו על קצת עבירות שהוא עושה, ויש לך קצת, נכון? אתה רואה את הטלוויזיה בזה. כן, אבל... רגע, רגע, רגע, רגע.

ואז לעולם הבא, כשתגיע, הכול יהיה בסדר.

אז כדאי לך להמשיך ככה.

יש לי עוד שאלה.

בבקשה.

מה אתה אומר, שמישהו נולד עם מעול, עם ברית מילה, כאילו כבר,

שלא צריכים לעשות לו? זה אומר שצריכים רק להקיז לו דם, ובזה נגמר הסיפור.

אני נולדתי עם מעול, מה זה אומר כאילו עליי? זה אומר שיש לך סיכוי גדול להיות כמו נוח.

תודה, כבוד הרב. תהיה בריא.

נוח נולד מעול.

מתי לדעתך יגיע המשיח?

מה עלינו לעשות?

הוא כבר נמצא, כל הזמן הוא נמצא, רק הוא לא יכול להתגלות בגלל שאנחנו לא מקבלים את פניו.

איך נקבל?

בתשובה.

היום, אם בקולו תשמעו, אני מגיע, הוא אומר.

עכשיו יש לי עוד שאלה.

חברה שלי,

אני יוצא עם בחורה לא יהודייה כבר הרבה זמן.

כן. והיא תעבור גיור בקרוב.

כן.

אני רוצה לדעת בוודאות למה אומרים שאין לגוי נשמה,

שיש לו רק נפש.

איך אתה יכול להסביר לי את זה?

זה מאוד מעניין אותי.

יש להם נשמה, אבל בדרגה נמוכה מנשמה של יהודי.

באמית?

באמה?

זה מה שאתה מנסה להגיד לי?

משהו כעין זה.

הבנתי. תודה רבה.

כן. יש לי שאלה אליך. אני נוהג ביום הזיכרון לעמוד בתפירה ולהגיד תהילים.

ויש כאלה שאומרים שעמידה ביום הזיכרון זה מנהג הגויים.

האם זה מפריע, כאילו, אני חושב שאם אני מתייחד עם הזוכרים, עם מי שנפטר,

שאני עומד ואומר תהילים.

יש בעיה עם זה?

אני אגיד לך, הרב גלינסקי,

שאלו אותו פעם את השאלה הזאת והיה מעשה איתו.

הרב גלינסקי, מתו בשואה

כ-200 מבני משפחתו.

נרצחו.

ופעם אחת הייתה צפירה

והוא המשיך ללכת.

אז מישהו צעק לו, הלו, הלו, תעמוד, צפירה.

אז הוא אמר לו, אני לא דתי.

אז ההוא לא הבין, אמר לו, מה זה אתה לא דתי? מה זה קשור לדת?

יש צפירה, תעמוד.

הוא אומר לו, אבל אני לא דתי.

אז הוא אומר, אני לא מבין מה אתה עונה לי.

הוא אומר לו, תגיד לי, אתה שומר שבת?

אמר לו.

אמר לו, למה?

הוא אומר לו, אני לא דתי. הוא אומר לו, גם אני לא דתי.

אתה, יש לך את החוקים שלך ואני, יש לי את החוקים שלי.

אתה לא דתי ואני לא דתי.

ודבר שני,

הוא אמר לו,

המשפחה שלי כולה נספתה בשואה,

ומזה שאני אעמוד

זה לא יועיל להם שום דבר.

אבל זה שאני אגיד בשבילם משניות וקדיש,

זה יכול להועיל להם, ולא צריך לעמוד בשביל זה.

ויש כאלה שאומרים, לא תעמוד על דם רעך.

תהיה בריא.

יש לי שאלה?

יש לי עוד שאלה.

כן. תודה רבה.

אנחנו כמו בסבירת העומר עכשיו,

מוזיקת הרקע שיש לך כאן מסביב, בין השאלות,

אין בעיה הלכתית עם זה?

תראה, אני לא ממליץ עליה.

שמו אותה בלי רשותי.

אבל אין איסור בזה, אם זה כזה דבר, רק בשביל לעודד את הקהל להחזיק אותם, מה שנקרא, ערנים,

ולא ביובש.

יש לנו צד להתיר בזה.

אבל אני מעדיף שגם זה לא יהיה.

אבל ראש חודש היום, יש כאלה שאומרים שבראש חודש זה יותר קל,

ולכן הפזמונאי של הנוהלית

שהוא שם קצת.

כן. אפשר ברכה בבקשה?

כן.

זה רק השל קיימה.

תלמד שעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף,

ואשתך חצי שעה, ספר שערי תשובה של רבנו יונה,

שלושה חודשים רצוף.

זה מקובל?

אין בעיה.

מה השמות שלכם?

שירה בת ליאור.

שירה בת ליאור.

וירון בן ברכה.

אז למה אמרת את השם של האבא ואתה של האימא?

השם של האימא זה השם של ליאור. אימי שגם מארגנת פה את ה... שם של אימא שקוראים לה ליאור?

כן. אש האדם, איפה זה? זה מהטמון? מאיפה זה?

אם היא שהקימה את הערב הזה, גם היא פה.

אבל לא הבנתי, ליאור זה לא שם של אישה.

זה, זה לא תל אביבי.

זה כאילו אחד אומר,

קוראים לי לי פנס,

לי בטריה,

לי אור,

לי חושך,

לי חשמל,

לי בית,

לי גויאבה.

מה זה? כבוד הרב.

אפשר להצמיד לכל מילה, לי, מה שרוצים?

כבוד הרב, זה חמותי, לא יפה.

מה לא יפה? אני רוצה שהיא תחליף את השם. מה לא יפה?

זה לא שם.

זה לא שם, היא חייבת להחליף.

היא שואלת לאיזה שם להחליף.

לאיזה שם להחליף?

אני אגיד לך,

הדסה.

נכון שרצית את זה פעם?

את רואה? הנה, הדסה והדסה, ראית?

קדימה.

תודה, תודה.

תודה רבה.

רגע, אני רוצה לברך אתכם.

אז עכשיו תגיד את השמות של האבא של שניכם.

אה, אוקיי.

רק שלא נשמע שקוראים לאבא ליאורה.

כן.

בדקתי את זה לפני כן, זה בסדר. מה השם שלך ושם האבא?

ירון בן זכריה.

ירון בן זכריה.

ושירה בת זרע.

ושירה בת זרע.

השם יזכה אתכם לזרע חי וקיים מהרה.

אמן. אמן. תודה רבה, כבוד הרב.

כבוד הרב, אם אפשר לתת לה גיס,

הוא רוצה ברכה לזרע שבעבר קיימה.

אותו דבר, שעתיים וחצי לאישה, בסדר?

רצוף?

רצוף, רק רצוף.

שעתיים רצופות ושלושה חודשים רצוף,

כולל שבת וחגים.

מה השמות? אליאב בן רחל.

אליאב בן רחל.

ושר האורנית בת מזל. ושר האורנית בת מזל. תזכו לזרע חי וקיים מהרה.

כן.

הרב, יש לי שאלה קטנה וקצרה.

מותר להסתפר בראש חודש?

לא מסתפרים בראש חודש.

למה?

ככה אני רוצה.

עכשיו,

יהודים יקרים, שימו לב,

הספרדים לא מסתפרים. עכשיו תקשיבו רגע.

הנקודה היא ככה,

אנחנו רוצים לזכות אתכם בזכויות גדולות מאוד, הזדמנות פס.

יש לנו מבצע גדול.

אחרי המבצע הגדול שעשינו קודם, שנקרא אנציקלופדיה,

שחילקנו מיליון ו-750,000 תקליטורים ברחבי הארץ,

בשביל שאנשים יקבלו את כל התשובות על השאלות בעניין התשובה,

כמו שנתנו לאילאי.

עכשיו אנחנו הולכים לחלק מיליון ו-750,000 תקליטורים תורניים,

שיש בתוך התקליטור את כל התנ״ך, תורה, גמרא,

משנה,

עם פירוש

קליל שאפשר ללמוד בקלות, גם מי שלא מכיר.

וספרי הלכה רבים,

וספרים מחזקים ספרי מוסר,

עם תמונות שאומרות את ההלכות בדיוק.

יש מנוע חיפוש בתקליטור,

שכל שאלה ששואלים, לוחצים, מקבלים על זה תשובה.

המבצע הזה יסגור את הזכויות שנזקקות לעם ישראל,

גם תקליטור של תשובה לכולם וגם תקליטור של תורה לכולם, שלא יהיה בית בישראל שאין בו גם תקליטור של תשובה וגם של תורה,

שכל בן אדם יוכל ללמוד, ולא צריך ספרייה גדולה

עם מאות ואלפי ספרים,

שאף אחד לא פותח רק מתמלא אבק.

פה זה הופך להיות שמיש, שברגע אתה רוצה לדעת דבר, לדוגמה,

איפה מרומז השם של ביטחה,

אתה לוחץ ביטחה ואתה מקבל פסוק.

כי כה אמר ה' אלוקים קדוש ישראל בשובה ונחת תבשעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ולא אביתם.

ברגע אחד אתה לוחץ, אתה יודע הכול.

איפה זה כתוב? בספר ישעיה, פרק ל'.

מכל מקום, כל דבר, כל שאלה, בכל עניין ונושא, אתה יכול על המקום לקבל.

זה יחולק חינם לכל היהודים.

רגע, בשביל לעשות את המבצע הנפלא הזה,

אנחנו מזכים את הציבור בכל מקום ומקום

להיות שותפים במניית זכות.

כשאדם רוכש את המניה הזאת מכספי מעשר בעשרה תשלומים, 400 שקלים בלבד לחודש, עשרה תשלומים,

ויש לו זכויות של ביליונים, ביליונים, ביליונים,

שעות תורה, דפי גמרא,

תורה, משניות, ספרי מוסר, הלכות,

שכל זה בהצטרף יש לו חלק בזה והוא שותף בזה.

זכויות שאם אדם יעבוד כל ימי חייו,

הוא וכל משפחתו להשיג,

אי אפשר להשיג.

רק במקרה הזה.

יהודי יקר, יהודיה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,

אינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר רחוב מתיתיהו 10 בני ברק או לטלטל למספר 03-677779 וגם לפקסס ל-03-36765320.

תורתנו באינטרנט

www.שופר.net ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה מ-500 ארצות

של הרב אמנון יצחק שביטה ולכן ניתן לרכוש משרדי שופר באיזה ובצפייה.

שחרור אונים

אנציקלופדיות

ספר עולם התשובה ניתן להוריד הרצאות לנגן mp3

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת וחובתו לבדוק,

כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.