עוד מעט יהיה מכבטה - חלק ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הרב ירמיה

ובלא תראו בחוקות הגוי, אשר אני משלח מפניהם.

הרב חיים קרייסווירט,

זכר צדיק וברכה, רבה של הנטוורפן,

שהיה יהודי תלמיד חכם וצדיק וחסיד,

בעל חסד גדול,

בדרשה שנתן בבית הכנסת

אמר שעשרות שנים מסתפק במשנה

חביב אדם

שנמרע בצלם

אלוקים,

חיבה יתרה נודעת לו שנמרע בצלם אלוקים, שנאמר

כי בצלם אלוקים ברא את האדם,

חביבי ישראל שנקראו בנים למקום,

חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום,

כשנאמר בנים,

אתם נשם אלוקיכם.

יש המשך.

מה היה קשה לו?

הוא אומר, מה התוספת הזאת שהטנק כותב

חיבה יתרה נודעת להם?

אם כתוב חביבין ישראל שנקראו בנים למקום,

תגיד שנאמר,

באים, אתם לא שומעים אותכם.

מה הצריכות הרגיל?

חיבה יתרה נודעת להם?

מה זה הנודעת להם?

מה התוספת הזאת? מה זה התוספת?

הוא אומר, ולא עמדתי על זה,

עד שהגיע לידי מעשה.

והמעשה שהיה ככה היום.

טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה,

כשעבר כשרפה כבר היה בחלל העולם.

הגש אליו יהודי זקן

עם שקית ניילון במסמכים,

ופנה לרב ואמר,

חוששני מן המלחמה.

ולכן, אני מבקש להפקיד ביד הרב

את המסמכים המעידים,

השניים,

סכום הגון,

בבנק בשווייץ,

ובמידה יקרה מה שאני חושש,

השרם ייתן את זה לאחד מצאצאיים.

ואכן, כך קרו הדברים.

בערב הוא חיפש במשך עשרים וחמש שנים

כיאל ונין ונכד

של הנפטר ולא מצא.

יום אחד הוא מספר, נסעתי באונייה.

לא במיקוון,

באונייה.

לא, סליחה, זה היה ברכבת.

נסעתי ברכבת.

וכשנסעתי ברכבת,

התיישב לידי פתאום יהודי.

והיהודי הזה

מגולל את כל ההיסטוריה שלו וכמה קשה לו וכו' וכו'.

ובסוף הדברים אני שואל אותו, מאיפה אתה? מה שמך? וכו'.

הוא אומר לך שם משפחה,

לשם המשפחה

של הנפטר.

אז הוא שואל אותו, תאמר לי, האם אתה מכיר

את פלוני אלמוני? הוא אומר לו, ודאי,

זה היה אבא שלי.

אז הוא אמר לו, אם כן, אתה יורש

ואבא שלך הפקיד בידי את המסמכים

המאפשרים לך לגשת לבנק בשווייץ, לקבל את כל מה שיש לו.

אז אומר לו האיש, כבוד הרב, תודה רבה.

אבל אין לי כסף לטוס איש בזה.

אז אמר לו הרב, אני אלווה לך ואתה תעזיר לי.

הגיע לבנק ומצא שם שלושה מיליון דולר,

שלאותה תקופה זה היה סכום גדול מאוד.

אלא רב חי,

רבו ישראלי,

האם הוא היה עשיר או עני?

מה אתם אומרים, הוא היה עשיר או היה עני?

אין לכם ניסיון בזה?

עשיר.

הוא היה עשיר.

יפה מאוד.

ההפך ממה שאמר רב חיים.

רב חיים אמר, הוא היה עני.

במציאות

הוא היה עשיר.

כי הוא יורש כבר מלפני עשרים וחמש שנה.

במציאות.

אבל הוא היה עני.

למה הוא היה עני?

כי לא נולדה עלו

שהוא עשיר.

ועכשיו הבנתי את המשנה.

חביבים ישראל שנקראו בנים למקום.

חיבה יתרה נודעת להם. אם זה נודע להם, אז הם חביבים.

אבל אם זה לא נודע להם בכלל,

אז הם כמו הגויים.

בלי הידיעה שאנחנו הבנים של הקדוש ברוך הוא, שאנחנו חביבים בפני הקדוש ברוך הוא,

מה זה מועיל שהמציאות היא כך,

אם לא נודע לנו ואנחנו מדלכים כמו גויים.

האם כמו גויים, תרבות של גויים, הבנה של גויים,

לא רואים חילוק בינינו לבינם,

חוץ מהשמות והחיובים?

אז הוא אומר, הכל תלוי בנודעת להם.

וזה מבהיל על הרעיון.

עכשיו, כדי להמחיש זאת,

הרב אליעזר מנדבי סיפר שפעם הוא התהלך

ברחובות דרום אמריקה

באחת המדינות.

ופתאום עוצר אותו גוי ואומר לו, סליחה,

אתה יהודי?

אז הוא אומר לו, כן, איך אתה יודע?

הוא אומר לו, אני קראתי עליכם.

איפה קראת?

הוא אומר, בתנ״ך.

ומה קראת?

הוא אומר, קראתי שאתם הבנים של הקדוש ברוך הוא.

אז זו פעם ראשונה שאני הולך ברחוב ואני פוגש את הבן של הקדוש ברוך הוא,

בא לקראתי.

בא לנו,

אמר לו, תראה, יש לי שאלה, אני גוי.

כשאני הולך ברחוב, אני יודע מה אני חושב,

אני יודע על מה אני מסתכל.

מעניין אותי

כשהבן של הקדוש ברוך הוא הולך ברחוב,

על מה הוא חושב ועל מה הוא מסתכל.

הבנתם?

הגוי מבין

איך יהודי, הבן של הקדוש ברוך הוא,

צריך להתנהל.

והיהודי, לא נודע לו.

הוא לא זוכר בכלל שהוא יהודי.

כרגע שאנחנו יושבים פה,

בחורי ישיבות לעשרות

נמצאים באונייה בספירת העומר.

רקדו שם אתמול על הסיפור.

עושים חיים במושגים של הקולים.

ירדו לקפריסין עכשיו מטיילים.

בכל מיני דברים כאלה.

בלי שום חשבון, בלי יהדות, בלי כלום.

חלק נכנסו לשירותים.

הסירו את הציציות ואת הבגדים.

לבשו טי-שירט שחור,

מכנסיים קצרים וקובע הקסקט.

שמו קצת שמן על הפאות להסתיר אותם מאחורי האוזן.

ועכשיו הם ככל הגויים.

על זה היה מסתפק כל הזמן ארכאי סגירות.

מה התוספת של התנא נודעת להם?

הכל תלוי בנודעת להם.

אתה יודע שאתה יהודי? אתה יודע מה זה אומר?

אתה יודע מה הזכות שלך?

אתה יודע מה חלקך?

אתה לא יודע.

עכשיו את החתונה,

כשהביטו עליה שני מיליארד בני אדם, ככה אומרים. שני מיליארד בני אדם, ככה אומרים.

שניים התחתנו.

יש שניים שהתחתנו.

בריטים.

משפחה חשובה.

ווינדסון.

יש אומרים שהכלה היא יהודייה.

כן,

אז בטח.

המלכות האנגלית יכול להיות בסוף שהמלכה תהיה יהודייה

הביאו על זה ראיון מהמשפחה של האימא והסבתא וכו'

אבל שני מיליארד בני אדם ראו שזוג התחתן, למה?

כי הם הבן של, הבן של, כשהבן של מישהו חשוב מתחתן

וזה בן מלך או מלכה וירטואלי, וירטואלי

כי זה רק איזה מינוי כזה שהחליטו שפלון יהיה מלך

ומאז זה ממשיך

ואז במילה כל הזה יצאים, יש לנו הבן של שני מיליארד מסתכלים על החתונה

אתה הבן של הקדוש ברוך הוא

והביא לו אתה לא מסתכל על עצמך

אבל אתה מסתכל על כאלה

מה זה אומר?

שהמצב שלנו על הפנים

יש לנו מתנה ואנחנו לא יודעים מה יישמע

אנחנו בכלל לא מבינים כלום

יש הרבה אנשים שמתאוננים שאין להם כסף

יש הרבה דרכים שקשה להם מאוד ובצדק

אבל להגיד שאין להם כסף

עומד

להגיד שאין להם כסף

זה אסור להגיד

אסור להגיד

פעם בא אליי אב ובנו כבן 17

ואמרתי שהם נוסעים לנטוע בגרמניה

מה קרה? אני שואל

הוא אומר צריך למתח את הילד להשתיל לו אצבעות

למה?

אז הוא אומר לילד

נולד עם שלוש אצבעות חסרות בכל יד האמצעיות

והילד מוציא את הידיים על רמי, רק בועל מסיירת

הוא הגיע לגיל שכולם מושיטים לו יד לשלום והוא לא יכול להוציא שתי אצבעות

הרגשה לא נעימה בכלל

אז הם חייבים לנסוע לגרמניה לעשות השתלת אצבעות

שאלתי אותו, תגיד לי,

כמה עולה הניתוח?

אז הוא אמר לי

חצי מיליון דולר

חצי מיליון דולר זה ספק אם הוא יצליח או להשתיל לו והאצבעות יתפקדו כראוי

בוודאי שהוא לא יצליח לעשות ככה כמו שאנחנו עושים בקלות

אז כשאדם הולך לקווץ נדבות יש כאלה שמים שקית של חלב, יש כאלה שמים שקית של זה

אבל לפני שהם שמים את השקית שידרו שמחזיקים בהן חצי מיליון דולר ואוספים שקל על שקל

חצי מיליון דולר יש לנו חצי מיליון דולר לא יודעים,

לא יודעים, גם עליכם

עולה השתלת כבד

300 חצי מיליון דולר

השתלת כבד

ואז הוא אומר, אני מתפרע, הנה תסתכל, מכניס את היד לכיס, מוציא לך אותו, אתה אומר ריק?

הוא אומר, כן כן, אבל תכניס רגע עוד פעם, תכניס, תיגע ימינה ימינה,

מה יש לך שמה? חצי מיליון דולר בפנים? כבד?

יש לך כבד, חצי מיליון דולר,

בלי ניתוח.

מה אתה עשיר גדול?

עשיר, עיניים, שיניים, רגליים, ידיים. יש לך עשיר אתה, מה אתה רוצה?

מה אתה רוצה?

לא נודע להם.

לא יודעים, אדם חי ולא יודע בכלל מה יקרה פה.

כלום לא יודע.

רק מסתכל על אחרים, מה יש להם? מה יש לו? בכלל לא יודע, איזה כלום, מה יש זה, אין לי כלום,

ככה אנשים חיים.

אם אדם היה יודע מה ערכו,

הוא היה מגיע למחוזות שהוא לא מפלל אפילו.

אבל זה אם הוא היה יודע את ערכו.

זו הקדמה,

ואני אתן לכם עוד הקדמה,

ונגיע להבנה של אותן משניות שהסתפק בהן

הרב חיים קרייזגרץ.

זכר צדיקה.

אז על הפסוק,

ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם.

האדם אינו עומד תמיד על סעיף אחד.

פוסע הוא מסעיף לסעיף וממצב למצב.

אדם לא מסמל לעצמו מטרה שאליה הוא רוצה להגיע.

פסוק החסידות הוא שורש העבודה התמימה שהתברר לאדם.

מה תכליתו בחייו, ואל מה ישים בתום גמתו כל ימי חייו.

אדם אין לו תכלית שהוא מכוון אליה להגיע אליה.

פעם הוא כאן, פעם הוא ככה, פעם הוא בעלייה,

פעם הוא בירידה,

פעם הוא ככה, פעם הוא לא יודע מה הוא רוצה בעצם, לא יודע.

אין הרבה אנשים שמסמנים מטרה וכל הזמן לא משנה מה יקרה הם צועדים לקראתה.

אין.

אלה שהצליחו לעשות זאת נקראים היום גדולי ישראל.

כי הם דבקו באותה מטרה שהציבו לעצמם מתחילה.

אבל כל האחרים פעם אומרים לו, אתה יודע, אולי אני אצא ככה, או אני אעשה ככה, או אני אעבוד ככה, או אני אעשה ככה, או אני אעשה ככה.

אין לו מצב שהוא עניב עליו.

קופץ מעניין לעניין כל הזמן.

ובזה משונה האדם יתר הנבראים

כי כל הנבראים נבראו למיניו

כל מין למיניו

וכל אחד יודע את תפקידו

ואף אחד לא רוצה להשתנות

ואף אחד לא משנה מעצמו

אין מצב שצפרדע רוצה להיות עכבר ועכבר רוצה להיות חתור וחתור רוצה להיות אריה ואריה רוצה להיות כבש

אין מצב כזה.

למה הוא ככה ולמה הוא ככה? תראה איך יש לו, תראה איך אין לו, תראה זה, תראה זה. אין דבר כזה.

כל אחד חי למיניהו, כולם מתנהגים אותו דבר,

כולם פועלים אותו דבר,

זהו.

נקבע מצבם וזהו.

אבל האדם כל פעם לא יודע מה הוא רוצה להיות, כזה, כזה,

כמו, כמו, לא, כן, כן.

לא יודע,

לא יודע, לא החליט.

פוסע על הסעיפים תמיד.

יורד פעמים, עולה פעמים,

אבל מה כן? בחיצוניות אנחנו משתווים לבהמות.

יש לנו כמה דברים שאנחנו דומים להם, אוכל ושותה, פרה ורבה, ישן.

אנחנו שונים בהם קצת, הולכים על שתיים בינתיים,

ומדברים בלשון הקודש, יש לנו שפה,

ויש לנו דעת.

אז זה שלושה דברים שאנחנו משנים עם בעלי חיים.

וגם זה אפשר לבדוק אצל כל העניינים, יש לו את כל זה.

אבל מכל מקום,

בשאר הדברים אנחנו דומים אליהם.

עכשיו, גם בסוג בני אדם,

לכאורה אנחנו לא מובדלים זה מזה. לכאורה כשמסתכלים על בני אדם, כל בני האדם בעולם,

לא ניכר כל כך, הבדל גדול.

כל האומות שוות בתמונתם. כמובן שכל בן אדם שונה מחברו, אבל בסך הכללי התמונה,

אם בעלי החיים רואים אותנו, אז הם רואים אם זה בן אדם, הם רואים אם זה בן אדם, כן? כמו שאנחנו רואים בהמה, רואים אם זה בהמה.

אז התמונה שלנו, פחות או יותר,

היא לא חלוקה.

ונשאלת השאלה, כשמסתובבים עם ישראלים,

ישראלים,

בניו יורק,

אפשר להבדיל בינם לבין האמריקאים.

בלוס אנג'לס,

אפשר להבדיל ביניהם? לא, בלי כיפה, בלי זקן, סתם, ישראלים, ישראלים.

אפשר לאפשר,

זה נראה כבר אותו דבר.

ואם הוא מדבר עוד אנגלית רהוטה וזה וזה, אז בכלל.

לכן האדם לא מוחלט בידיעתו את עצמו.

כיוון שהוא רואה שהוא לא שונה מהרבה בעולם.

הוא לא מוחלט בידיעתו את עצמו.

ובלא ספק,

אם היו הבהמות הולכות על שתיים והיה להם תמונת אדם,

מן הסתם היינו הולכים איתם שלובי זרועות.

כמו שאנחנו הולכים עם הגויים ברחוב.

היי, איך אתם?

כן.

אתם ממשיכים? כן, כן, כן.

מה?

מרגישים איזה הבדל?

כן.

שהוא מדבר אנגלית יותר טוב ממני, זה הכול.

אם היינו בציור אחר, בתמונה אחרת, במשאל הבני אדם,

אז היינו אולי מרגישים שאנחנו שונים מהם,

ושאנחנו לא משתמשים.

לא מסתובבים להם בשום אופן.

לשלנו יש מטרה אחרת בכלל בחיים.

לנו, ליהודים,

יש מטרה אחרת בחיים.

אנחנו נושאי דגל התורה,

אנחנו חילו של הקדוש ברוך הוא.

אנחנו הדוגמה והמופת לאנושות.

מאצלנו, מציון תצא תורה, כותב הרשם מירושלים.

אנחנו בכלל, מבטנו, מגמתנו, שונה לגמרי.

אצלנו עיקר העיקרים זה העולם הבא, לא העולם הזה.

מי שחי עולם הזה הוא כמו גוי,

הוא כמו התכלית של הגוי,

שאין לו ולא כלום,

הוא רק הנאות הרגע מחיי העולם הזה.

לכן הם משקיענים גדולים בעולם הזה.

לכן עדה,

אין לנו ידיעה מוחלטת בזה.

אין לנו, עוד לא החלטנו שאנחנו כאלה.

רק לפעמים יש מחשבות כאלה.

מה, ואילו אם הן טובות,

בכל זאת זה רק בגדר מחשבה שאפה כמו חלום.

לפעמים יש לנו התעוררות שלנו באמת,

אנחנו יהודים ואנחנו זה.

עובר פעם בכזה חלום כזה.

אבל זה לא המהות שלנו.

המהות שלנו זה שאנחנו לא חיים לצערנו במבט האמיתי של מה שנברא היהודי למעלה.

ואם נביט בעצמנו באמת, חוץ מהבגדים, כן? בלי בגדים.

במחשבות,

בהתנהגות, בבית,

בריהוט, בנברשות,

בפלאפונים,

באינטרנט,

ב-TV,

בכל הדברים,

אז אנחנו באמת באמת יותר דומים להם מאשר דומים ליהודים.

כי כבר לא יודעים מה זה יהודי, מה זה יהודי, איך צריך להיות יהודי.

איך צריך להיות בית של יהודי?

תיכנסו אצל הרב חיים טניאסקי, תראו בית של יהודים.

שטות.

שטות.

הרב שני המנוח, הרב שפירא, זה רציתי להגיד לך.

היה לו עד היום האחרון מיטה של הסוכנות שהוא ישנה בו.

מיטות בזק,

עם מזרונים של קש של פעם, אני חושב, אני חושב,

ככה משהו שאתה יושב ושוקעים כזה.

היה לו כיסא נוח,

כיסא נוח,

ושולחן פשוט שבפשוטים, לא פורמייקה ולא בטיח,

עם מגירות כאלה ערות מקרי, שפותחים את זה.

חדר קטן של שתיים על שתיים בקושי,

זה היה החדר,

ועוד שני חדרים קטנים יחסית.

מצווחון קטנטן לבן-בסת,

ועוד מרפסונת קטנה של אולי שישים סנטים על מטר וקצת.

ושם הוא חי.

צביעה פשוטה של פעם, אתם יודעים, כשהיו עושים לך עם רולר כזה, עושים פסים כזה על הקיר, כזה של פסים של פעם.

ומשם יצא גאון בישראל,

שהחזון איש, זה רציתי לברך כלל, אמר, זה הבן שלי לעולם הבא,

כי החזון איש היה חסוך בנינו.

כשנכנסת לשם, ראית בית יהודי,

אנחנו כבר לא חיים בבתים של יהודים.

התפיסה שלנו, ההסתכלות שלנו על המרחב מסביבנו היא כבר שונה לחלוטין.

נו, אז זה בחיצוניות ובבנימיות.

כמה אנשים יש להם שאיפות נטו רק להיות עבדים של הקדוש ברוך הוא

ולא עבדי החומר?

כמה משקיעים יותר כהכנה לחיי העולם הבא מאשר לעולם הזה?

מה תופס את הראש שלנו באמת רוב היום?

האם זה סוגיות החיים של עכשיו,

או בעיות החיים של אחר כך?

אם לא מתכוננים?

מה תופס אותנו?

כל העניין עשה חשבון.

במה הראש מלא?

מה הוא חושב? כמו ששאל הגוי

את הרב אליעזר.

מה הבן של הקדוש ברוך הוא חושב ומסתכל כשהוא עולה פרחה?

שששש, איזה תפיעה הזאת יחד.

סתם גוי בדרום אמריקה.

קרא רק תנך והבין יותר ממה שהסבירו לנו.

אחרי כל שיחות המוסר וכל מה שלמדנו כל מה חיינו,

והגוי הזה קלע לסערה במשפט אחד.

אם שומעים את זה בבית דין של מעלה,

אתה מתכווץ.

אין טעם להמשיך את הדיון.

זה אמת לאמיתה.

הבן של,

הבן של הקדוש ברוך הוא,

לא בית המלוכה ווינצור.

וחכמים, זיכרונם לברכה, הזהירו אותנו מאוד, חוץ ממה שהתורה אמרה,

ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם.

כל מה שאני משלח אותו זה בשביל שלא תלכו בחוקות הגוי, אז אני מפנה לכם את הדרך.

ועוד הזהירו אותנו חכמים, זיכרונם לברכה,

עוד יותר מהתורה להרחיק אותנו,

אפילו ממשא ומתן איתם,

שלא ניכנס לדעות ולמחשבות שלהם,

ושלא נאכל את פיתם, שלא ניקח את ביתם ויין וכולי.

עוד, עוד הרחקות עשו חכמים,

כי ידעו שיש לנו בעיה עם זה.

אנחנו בנקל נוכל לראות שאנחנו בעצם שווים להם,

אולי פחות.

עכשיו,

חכמים ידעו שבטבענו אנחנו לא מבדילים את עצמנו מהם, אנחנו פוסחים תמיד בסעיפים,

לפעמים כך ולפעמים אחרת,

עד שאנחנו לא יודעים ידיעה מוחלטת ממהותנו ומטרתנו,

לזור ערבה.

למה היינו מאושרים אם לא היינו יודעים ידיעה מוחלטת

בלי שום הרהורים ומחשבות?

כיוון שאנחנו מסתפקים כל הזמן,

אז אנחנו לא מחליטים סופית.

ואני אתן לכם מבחן עכשיו,

מבחן אמיתי,

נראה אם תצליחו במבחן או לא.

שאלה,

אילו הייתה ניתנת לכם היום אפשרות של שיחת גוביינה

אחת עם הקדוש ברוך הוא.

ואתם יכולים לשאול את הקדוש ברוך הוא, לא נבקש,

רק לשאול שאלה אחת.

לשאול את הקדוש ברוך הוא שאלה אחת.

מה הייתם שואלים אותו?

שאלה אחת.

מה התיקון?

מה עוד?

מתי יבוא המשיח?

מתי יבוא המשיח, כן.

מה אתה מצפה ממני?

כן.

זהו, רק שלושה ימים עם טלפון, סיעת גוביינה?

מה אפשר לעשות למען השכינה הקדושה?

מה אפשר לעשות למען השכינה הקדושה?

מה אפשר לעשות למען גדולות דת?

מה? מה התפקיד שלי בעולם? מה התפקיד שלי בעולם?

מה זה עוזר? אני בן מלך ואני לא יודע.

מה זה עוזר שאתה בן מלך ולא יודע? מה אתה שואל את הקדוש ברוך הוא או את מי אתה שואל?

ברוך הוא.

שמתם לב חמש שאלות מתוך,

חמש שאלות הן היו בדיוק מה שטענתי עכשיו,

שיש לכם ספק בכלל מה אתם עושים פה.

חמש השאלות היו מה התיקון? מה הוא רוצה ממני? מה אני צריך לעשות?

אז בשביל מה הוא נתן את התורה?

ומה הוא הסביר בכל התורה?

ולמה קוראים את הפרשיות כל פעם מחדש?

ולמה יש את הגמרא ויש את המשנה ויש את ההלכות?

מה, מה, מה, מה, מה, מה?

מה כל זה?

ועדיין אנחנו שואלים מה אני צריך לעשות? מה אתה רוצה ממני? מה, התפקיד שלי? מה? הלו. למה? זה שאלות רלוונטיות על מלא, כבוד הרב. ודאי שהן רלוונטיות, אבל הן מראות שעד עכשיו אתה לא יודע מה לעשות,

כי אתה עדיין עם השאלה.

לא, בעשייה שלך. אם אתה לא יודע מה התפקיד שלך,

אז איך אתה ממלא אותו?

לא, הבעשייה. אתה לא ממלא אותו. הבלבולים בתוך העשייה. הבלבולים בתוך הבלבולים, נכון?

זה הבלבולים, בלבלה. אז יש שאלות. בטח יש.

שאלות, הן לא צריכות להיות, כי ליהודים, בטח שכתוב, כתוב, כתוב, כתוב, כתוב, מי שקרא פעם אחת רק מסילת ישרים יודע,

מי שקרא פעם אחת רק שערי תשובה יודע,

מי שקרא ארוחות צדיקים כבר יודע,

מי שקרא בראשית כבר יודע,

מי שקרא על אברהם אבינו כבר יודע,

מה זה לא יודע?

בגן אמרו לכם,

בתלמוד תורה אמרו לכם,

בבר מצווה בדרשה אמרו לכם.

אמרתם גם אתם.

כתבו לכם אמנם,

והכל אמרתם.

מה בבר פירוש?

ואתם עדיין מסתפקים.

אתם רואים מה שאמרתי?

שאדם הולך בעולם ואין לו ידיעה מוחלטת מה הוא צריך לעשות.

הוא שאמרנו.

חוץ מאחד שיש לו בעיה מתי יבוא המשיח, כי הוא כבר הכין הכול.

הוא פשוט רק מחכה לו, כי עברה על הזמן, למה צריך לחכות?

באחד שהוא לא יודע מה זה שווה בכלל שהוא בן של מלך אם הוא לא יודע.

אז הוא דילג על הפסוק בנים אתם לה' אלוקיכם, ודילג על המשנה והאבות, ודילג על הרבה דברים, והוא לא ידע בכלל שהוא הבן של מלך.

אבל גדולי ישראל מדי יודעים

מה...

מדי, מדי.

אמרתי שגדולי ישראל, אלה הבודדים שיש להם מטרה ויודעים לאן הם צריכים להגיע, והם כל הזמן בדרך,

ולכן הם הגיעו לתחנה שצריך להגיע.

הם יודעים, ודאי שהם יודעים, אחרי זה הם נהיים גדולי ישראל. אז למה הם לא מזרזים את העם? בוודאי שהם מזרזים, מה פירוש?

מה הוא עושה פה על הגדול?

לא יודע מה.

תודה רבה.

לא יודע מה הוא מבין שאני עושה פה.

אבל בסך הכללי,

בן אדם צריך להבין שיש לו מטרה,

ואם הוא לא יודע אותה, אז הוא באמת פעם כך, פעם כך, פעם לא זה.

בגלל שיש לו חוסר ודאות וספקות, אז הוא אומר, שמע,

אני יודע, למדתי היום שבע שעות, בקושי ככה, פה ושם, יאללה, עכשיו נלך נתרייח,

נלך לתפנן, נלך לטייל.

מה זה?

אם הוא יודע שיש לו מטרה,

הוא היה הולך ומבזבז את הזמן על שטויות?

אבל יצר הרע.

אה, קראת לזה יצר הרע, אז בוא אני אגלה לך סוד.

יצר הרע נועד להביא אותך למטרה נחשפה להיות גדול הדור.

כשאדם הולך ללמוד אגרוף,

אז ישר כשהוא נכנס, יש לו שק,

ואומרים לו, תרביץ, והוא מרביץ לשק,

והשק כל פעם חוזר בחזרה,

והוא נותן עוד אחד, הוא חוזר עוד פעם, השק

כל הזמן מתנגד לאגרוף.

אבל בינתיים מה קורה?

השריר מתנפח,

היד מתחזקת,

ואתה נהיה מתאגרר.

ככה יצר הרע. הוא בנגד, אתה נותן לו אחת, הוא חוזר בחזרה, אתה נותן לו שתיים,

הוא חוזר בחזרה,

ככה אתה מתחזק,

אתה נהיה צדיק.

כי אתה עובר את הניסיונות,

מתגבר עליו,

והוא קטן עליך עכשיו.

לכן כל הגדול מחברו,

יצרו גדול ממנו,

לכן נותנים לו שק יותר גדול.

למה השרירים שלו כבר טפחו?

צריך להמשיך.

אז יצר הרע זה טוב,

זה המאמן כושר שלך,

זה מי שהופך אותך להיות צדיק. איך תהיה צדיק עם הניסיונות?

במה עמדת שתקבל תואר כלשהו?

מה עשית?

אכלת, שתית, נס קפה עם עוגה?

מה עשית?

הניסיונות בונים את הבן אדם.

זאת אומרת, בן אדם מתהלך בעולם יהודי,

הבן של הקדוש ברוך הוא,

ועדיין לא יודע, הוא צריך להרים טלפון לקדוש ברוך הוא, לשאול אותו,

תגיד, מה אני עושה פה? סליחה, אני לא זוכר.

למה שלחת אותי? מה, מה, מה?

מה? אה, אה, אה, הזכרתי, כן, אמרו לי את זה פעם, נכון, נכון. סליחה, סליחה, כבוד הקדוש ברוך הוא, סליחה שתרעתי אותך. סליחה, שלום.

מה, צריך כל יום להזכיר לכם בשביל מה באתם לעולם?

כשלא לומדים ספרי מוסר כל יום, שעה,

שוכחים את הסיבה שבאנו.

אתה יכול לדעת את כל הגמרא, תלמוד, פוסקים, ראשונים, אחרונים,

ויכול להיות שאתה שכחת בכלל,

למה אתה פה?

לא יאומן כי יסופר.

אני אומר לך ללמוד.

משהו ציווה בהר סיני זה משהו ציווה.

הוא אמר, בראתי יצר רע, בראתי תורת טבלין לו.

אומר החפץ חיים

בפרק א', בשולחן ערוך.

מה אומר?

שהתבלין

ליצר הרע זה תורת המוסר.

מה זה התבלין?

איך מורידים את היצר הרע?

רק עם תורת המוסר.

אז אדם יודע, הנה כתוב לו במפורש,

זאת אומרת שבן אדם צריך

ללמוד מוסר כל יום, שעה,

מינימום.

ואני לא מדבר עכשיו על אחד שהוא לא למד כלום,

אני מדבר גם על תלמידי חכמים,

כיוון שגדולי החכמים

היו לומדים מוסר תמיד.

תמיד.

הסבא מנוורדוק היה לומד ארבע שעות מוסר כל יום.

הוא אחד מגדולי המוסר,

ספר מדרגת האדם,

והוא בעצמו היה לומד, מעיד על עצמו, ארבע שעות.

נגד דעת ריבו,

שאמר לנו שהוא לא צריך.

והוא אמר שבלי זה הוא לא היה נהפך למה שהוא היה.

כל יום צריך תזכורת, מה אתה עושה פה.

אם לא תזכור כל יום, אם המוסר לא יחשוף לפניך,

אחזק במוסר

על טרף.

נצריה, כי היא חייך, אומר שלמה המלך.

נצריה, תשמור על זה, כי זה חייך.

אם אומרים לך, אם לא תיקח את הכדורים האלה, אתה מת.

אם יום אחד תפספס את הכדורים, אתה מת.

אין בן אדם שלו לא ספר בכל כיס,

ועוד בן אדם לידו שומר.

כי אם חס ושלום,

הוא יפספס פעם אחת, הוא מת.

זה מה שאומר לו שלמה המלך.

אחזק במוסר.

אל טרף, אל תרפה מזה בכלל.

עד כדי כך נצריה, כי היא חייך.

אז בן אדם אומר, מי ביקש ממני ללמוד מוסר?

הנה עובדה,

מרימים טלפונים לקדוש ברוך הוא באמצע היום,

ולא זוכרים מה עושים פה.

אבל כנראה כל מיני דובר לשון הרעות.

נכון,

נכון, ואז מה?

הטחש, רבנים שהם לומדים על תחום, אלקונים.

רבנים שיודעים לדבר, יודעים על מה הם מדברים ולמה מותר להם ולמה אסור להם, ואם תקרא,

אני שומע את הרמזים שלך, וזה לשון הרע בעצמו, אבל מכל מקום

אתה צריך להבין שצריך עוד ללמוד הרבה בשביל לדעת על מי מותר ועל מה מותר,

וצריך ללמוד שערי תשובה ועוד הרבה ספרים, וגם את השולחן ערוך,

וגם את הלשון הרע של החפץ חיים, ואז תדע שאתה, שלא מדבר על מה שמדבר ההוא שאתה מדבר עליו,

אתה בעצם חוטא ונושא עוון.

מכל מקום,

אחרי הצעת כל הדברים האלה, רבותיי,

נפתח לנו פתח להבין את מאמרם זיכרונם לברכה.

כתוב,

חביב אדם שנברא בצלם,

חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם.

זאת אומרת,

כל בני האדם נבראו בצלם אלוקים.

כל בני האדם

נבראו בצלם אלוקים.

חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם.

אחר כך המשנה באבות אומרת, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום.

חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום.

אחר כך יש עוד חלק,

חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה.

חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה.

שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם,

תורתי אל תעזבו.

עכשיו שימו לב,

התאספו כל החכמים

ויבהלו וישתוממו לראות

איך כללו חכמים זיכרונם לברכה בדברים קצרים אלה כל כך הרבה עניינים.

כל מה שדיברנו עכשיו,

ופתחנו רק קצת את היריעה,

זה נכלל הכל פה.

ושימו לב מה כתוב.

חביב אדם שנברא בצלם,

מי יוכל למלל רוב האהבה והחיבה

כי נברא בצלם אלוקים?

אתם יודעים מה זה? הקדוש ברוך הוא ברא את האדם בצלמו.

אתם מבינים בכלל מה מדברים?

ראיתם צפרדח נרד?

הייתם רוצים לראות ככה?

הייתם רוצים להיות במהות כזאת? בביצות כל היום?

ראיתם מקק?

הייתם רוצים להיות כאלה אם ככה?

תודה.

תודה.

אבל אתה לא יודע שגם התבנית של האדם

היא בצלם אלוקים.

זה לא ידעת.

אז תדע שיש גם צלם אלוקים.

וזה לא הבחינה כלפי מהותו יתברך,

אלא כלפי מהויות עליונות

שככה סדר הדברים בעולם העליון.

אז תדע שיש דבר כזה.

אז עכשיו,

חביב אדם שנברא בצלם, מי יוכל למלל רוב אהבה וחיבה כי נברא בצלם אלוקים?

אין לשוער ואין להעריך, כמובן.

וגילו לנו עוד

חכמים, זכרונו לברכה, פה דבר מדהים

בתוך המשנה.

מה גודל עורלת הלב?

מה גודל עורלת הלב?

כי אף

כי נברא האדם בצלם אלוקים,

אין די זאת לפני האדם

ברוב גסותו ועכירותו.

זאת אומרת, מצד החומר של האדם,

לא מצד החלק הרוחני שבו,

יש באדם

עורלת לב,

דהיינו סטימותא,

האדם סתום, ערל,

אפילו שהוא נברא בצלם אלוקים.

אין די זאת לפני האדם, ברוב גסותו ועכירותו.

ואדם בעיקר ולא יבין,

נמשל כבהמות נדמו.

ממש חי חיי בהמה.

רק הצורה שונה בין הבהמה לבינו,

אבל חייו חיי בהמה.

סוף סוף

משתווה בכל פעולותיו ליתר בעלי החיים,

רק יש לו מגרעת אחת,

כשהם יודעים מה הם עושים.

כמו שהצפרדע אמרה לדוד המלך שהשירה שלה יותר טובה מכל ספר התהילים שלו,

כי היא ממלאת את יעודה בעולם בדיוק כמו שהשם רצה ממנה.

אז זה שירה.

כשהכל נעשה כרצון הבורא זו הרמוניה בדיוק כמו שהוא רוצה.

ואתה, עם כל מה שאתה עשית,

עדיין אתה נתון לשינויים כל רגע, כי יש לך בחירה.

אז היא אמרה לו, אני שרה שירה

יותר ממך.

אז זאת אומרת, הם יודעים את תכליתם. למה היה מתעקש למשה רבנו ואומר לו, אני עושה את רצון קוני,

ואתה, למה שאני אבטל מפניך?

נהר גיניי,

אמר רבי פרחס בן יאיר,

אני ודאי עושה,

אתה ספק עושה,

הם יודעים מה הם עושים.

אנחנו?

לא בטוח.

אז תמיד הולך האדם נבוך במחשבתו מהו,

מה תמונתו, מה מטרתו, מה חובתו בעולמו.

ולמה אנשים מסתפקים, שואלים את הקדוש ברוך הוא, מה אני צריך לעשות?

למה הם מסתפקים?

כי הם פוחדים שהם יעשו יותר ממה שהם צריכים, כי הם יכולים לנוח.

למה לטרוח יותר?

אפשר לנוח.

מי אמר שאני חייב את כל זה? אולי תגיד לי ספציפית, נקודתית,

מה אתה רוצה ממני, שאני לא אתבלבל יותר מדי.

בסוף אני עושה גם זה, גם זה, גם זה, גם זה, בסוף אתה תגיד, זה בכלל לא התיקון שלך.

התיקון שלך היה להיות רק כזה.

חבל שעבדת סתם.

כולם חוששים שמטריחים את עצמם יותר מדי.

ואין לו לאדם ידיעה מוחלטת מה הוא עושה בעולם.

זה הבעיה.

ידיעה מוחלטת, שימו לב.

ידיעה כללית, יש.

הנה, יודעים מה לשאול.

יודעים מה לשאול.

כולם שאלו על אותו כיוון נכון,

רק לא יודעים ידיעה מוחלטת אם באמת זה רציני מה שאתה ביקשת, כאילו זה

זה והגית בו יומם ולילה כמשמעו או שהכוונה רק לגדולי ישראל ואני פטור.

האם ביטול תורה זה הכוונה, אתה מבין, תראה, אתה יודע שאני חלש, לא יכול,

אני לא נבראתי עם אפשרויות לשבת,

כמו, אני לא יודע מה, לא יכול.

אני,

יש לי טמפרמנט ככה תוסס.

אני יותר פעלתן.

כמה מחשבות חושב אדם כדי לעשות כלי

כמו כף או קערה?

בהתחלה, תוכנית, הנה הכוס הזאת.

נראה שזה פשוט, תביא לי את הכוס, מוזגים, שותים, אין שום בעיה.

כן, אבל כמה השקיעו מחשבה.

עד שזה נהיה.

עד שלקחו את החול ועד ששרפו אותו בתנור ועד שעשו את זה ועד שעשו את הכלי שעושה את הקישוטים ועד שעשו את הזוויות ואת העובי

ואת הנפח ואת התחתית והכול.

זה עבודה, זה תוכנית, זה תכנון, זה הנדסה.

ואחרי שזה מוכן,

יש עוד משהו לחשוב על זה?

כל המחשבות שהיו לפני קיום הכלי,

בטלו ברגע שנייה כלי. אבל לא צריך לחשוב, יש כוס.

זהו, יש.

כמה תכננו עד שנהייתה מצלמה כזאת

לפני שני דורות, שלוש?

לא היה דבר כזה ולא חשבו על זה.

פתאום חשבו שאפשר לצלם, ועכשיו הראו אותי בארצות הברית על המקום.

זה לקח המון זמן.

היום מה אומרים? תביאו את המצלמה.

זהו, נגמר הסיפור.

הכל ברור.

אין כבר שאלות, נכון?

טובה,

כפולה ומכופלת למקום עלינו,

שהבורא בעצמו אשר בראנו,

הוא מודיע אותנו ידיעה מוחלטת, שימו לב,

טובה, כפולה ומכופלת.

חביב אדם שנברא בצלם אלוקים, נכון? חביב אדם שנברא בצלם אלוקים.

אחר כך כתוב חיבה יתרה נודעת לו.

מה זה שאלנו?

אז טובה, כפולה ומכופלת למקום עלינו,

שהבורא בעצמו, שבראנו,

הוא מודיע אותנו ידיעה מוחלטת,

כי בצלם אלוקים ברא אותנו.

הוא מודיע לנו, אני בראתי אתכם בצלם אלוקים.

עכשיו,

אם הוא ברא אותנו בצלם אלוקים,

מה יש לנו עוד לחשוב? מה מטרתנו וחובתנו?

כי הוא הודיע לנו

שאותנו הוא ברא למיניהו.

למיניהו.

את העוף הוא ברא למיניהו.

את החיה, למינה.

עשב, למינו.

ואנחנו כמו מי?

למיניהו.

אנחנו מימינו.

חלק אלוקה ממעל.

אנחנו בצלם אלוקים.

אנחנו צריכים להפיץ את המטרה שלו.

אנחנו חלק אלוקה ממעל.

זה סתם בן אדם, כל בן אדם, גם סיני.

כל בן אדם בעולם.

והוא הודיע לנו את זה,

שהוא ברא את האדם בצלם אלוקים.

אתם מבינים מה מדברים אתכם?

איזה טובה.

הקדוש ברוך הוא אומר, אני בראתי אותך

בצלם אלוקים.

נפלא או לא נפלא? לא ידענו את זה עד היום.

קראנו על זה, לא ידענו את זה.

לא ידענו שאנחנו למינו.

עכשיו תראו מה אמר חכמים, זיכרונם לברכה, מה אמרו.

מה אמרו?

והלכת בדרכיו.

מה הכוונה?

והלכת בדרכיו.

מה, אני אלוקים?

כן, כן, כן.

מהו חנון?

אף אתה חנון.

מה זה הפתה חנון?

אני והוא? זה דומה?

כן.

והלכת בדרכיו.

מהו רחום?

אף אתה רחום.

לא רחמן, רחום.

מהות הרחמים.

מקור הרחמים.

לא פעולת רחמנות.

מהות של רחום כמו שהוא מהות של רחום.

תקראו ספר ותומר דבורה ותראו שזו הכוונה.

כל שלוש עשרה מידות של הקדוש ברוך הוא הרמ״ק אומר שאנחנו צריכים להתנהג עם הבריות כמו שהקדוש ברוך הוא מתנהג.

והלכת בדרכיו.

זה אלי ואנווהו.

זה אלי ואנווהו.

זה אלי ואנווהו.

ואני הוא.

שמעתם?

בצלם אלוקים עשה את העדיו.

יפה או לא יפה?

במה לא?

במה לא?

אמרתי.

במידותיו.

נכון.

נכון.

האלוקים עשה את האדם ישר

זאת אומרת, אם היית נשאר ישר על מתכונת שברא אותך אלוקים

ולא מחשב חשבונות רבים,

אתה היית על מתכונת אלוקית.

אתה יודע שהרמב״ם אומר שאם תינוק לא ידברו איתו במשך שבע שנים

כלל הוא לא ישמע שום שפה ולא ידברו איתו,

אחרי שבע שנים הוא ידבר לשון הקודש.

מאיזה טעם?

כי האלוקים ברא את האדם ישר.

איך נברא האדם?

בתוך האדם יש build-in, נבנה בתוכו הכול,

חוץ ממצפון. הרי אתה רואה שרוב בני האדם משדרים אותו תדר,

פחות או יותר כל העולם,

למעט הנהגות שאימצו בני האדם,

כולם יודעים מה זה טוב, מה זה לא טוב, מה זה יפה, מה זה לא, מה זה מכוער, מה זה לא.

זה לא רק מצפון, זה דרך ארץ והכול, ומצפון והכול,

ומוסר והכול והכול.

בישרות שברא הקדוש ברוך הוא בני האדם,

כולם מבינים באותו סיסטם.

אחר כך אימצו להם בני האדם כל מיני דברים, מנהגים וטבעים וכו' וכו',

וכל מאכל משנה כבר את בני האדם וכו' וכו', יש הרבה דברים שאחר כך מצטרפים.

אבל בתדר כולנו משדרים פחות או יותר אותו דבר.

רק מה,

יש כאלה בשביל לעשות מה שהם רוצים, מוצאים הצדקות.

למשל קיצונית ההצדקה, כן, של היטלר, יימח שמו וזכרו,

שאמר, גם אני לא עובר על לא תרצח,

לא תרצח זה בני אדם,

רק יהודים זה לא בני אדם.

אז גם לא היה אתה מבין כאילו

הוא השתמש בזה ובין שזה מפריע.

אז מה הוא אמר?

הוא אמר, כן, אבל אתם לא בני אדם. מי שלא בני אדם, אז זה עליו לא נאמר.

זאת אומרת,

בקו המפולס כולנו שבים בצלם אלוקים.

זה בני האדם שנבראו במתכונתם מתחילה.

אחר כך נדבר על זכות הבחירה, יש לנו...

זה דבר נוסף, שיש בינינו את היכולת היחידה בעולם לבחור כמו הקדוש ברוך הוא, נכון.

יש עוד דברים,

אבל בינתיים אנחנו פה,

שבצלם אלוקים עשה את האדם והודיע לנו, וזו טובה כפולה ומכופלת,

ואין למיניהו יותר גדול מזה.

אז זה מעלה שהיינו צריכים עכשיו לקום ולרקוד על זה שזכינו להיות בצלם אלוקים.

זה שלב אחד שאומרת המשנה.

עכשיו יש שלב שני.

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום.

פה יש כבר מדרגה נוספת.

הלא כל חיי האדם לא תשבע עין לראות.

רוב העושר וסגולות הנפלאות בחלק גורלנו שנקראנו בנים למקום.

אז עצם זה שאנחנו הבנים של הקדוש ברוך הוא,

אין דבר יותר גדול מזה.

אבל אין לנו ציור מזה, זו הבעיה שלנו. אנחנו לא מעריכים את ערכנו.

מעשה שהיה.

רב משולח

שהגיע למקיקו,

נכנס אצל אחד הגבירים,

והוא ראה אותו שהוא מחייך ושמח.

שאל הגביר, מה אתה שמח? כבר עשית קופה נאה היום?

אמר לו, דווקא לא,

אבל אני תמיד שמח.

אמר לו, אני עשיר ולא תמיד שמח,

אני מוכן לשלם לך בהתאם.

אם תגלה לי,

איך אתה יכול להיות כל הזמן שמח?

אמר לו, בבקשה.

לו יצויר שניסים מקיקו היה אוסף עכשיו 40 מיליון מקסיקנים בכיכר במקסיקו סיטי,

והיה מכריז

שהלילה

הוא יבחר את הסגן שלו מתוך ההמון.

וכולם היו מתאספים,

וכל אחד ודאי עושה כל תצדקה בשביל שהוא ימשוך את עינו

של הנשיא,

וכולם מתרכזים במתח, כי זו הזכייה הכי גדולה שיכולה להיות,

כי נשיא מקיקו תמיד זה בין החמישה העשירים הכי גדולים בעולם,

והסגן שלו יהיה בעשירייה הפותחת.

אז ממילא כדאי להיבחר.

והנשיא יושב על הבמה ומשוטט באצבעו,

וכמו שהוא עובר עם היד, ככה דפיקות הלב של הנשים עולות ויורדות,

ובסוף הוא מצביע על אחד והוא אומר לו, תעלה אליי.

אותו בן אדם,

לחץ דם,

190 על 140,

פוסע לכיוון הבמה, 80 מיליון עיניים תקועות בגבו,

אם הוא לא ימות מהעין הרע עד שהוא יגיע לבמה הוא יהיה מאושר באדם.

למה?

הוא נבחר להיות הסגן של נשיא מקסיקו.

שווה או לא שווה?

שווה.

אומר לו עכשיו, אתה יודע למה אני שמח?

כי אני,

מתוך 6 מיליארד בני אדם בעולם,

הצביע עליי הקדוש ברוך הוא ואמר לי,

אתה הבן שלי,

ומה יותר גדול,

סגן נשיא מקסיקו או הנשיא בעצמו או אובמבה בכללו

או אני שאני בנו,

אז איך אני לא אלך שמח כל יום?

מה אנחנו לא נודע לנו בכלל הדבר הזה? אנחנו כל הזמן נמצאים

במצב של בדיקה

יואו היום, לא הלך טוב, כן, כן, פתיה, פתיה, כל הזמן נבטים, מה זה פעם, מה השבוע הזה על הפנים,

השם יעזור לו לכבש ראש חודש, מתי ראש חודש? ראש חודש. אה, אולי מראש חודש, בעזרת השם, יום רביעי החמישי, נראה, אולי נתחיל דף חדש,

אייר, אולי יהיה משהו ככה טוב, בעזרת השם נפלא על זה.

כל רגע אתה צריך לרקוד, אחד אתה בצלם אלוקים למיניהו,

אחר כך אתה הבן של הקדוש ברוך הוא,

אז איך אתה לא שמח על כל רגע?

תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה

ובטוב לבב, מרוב קול.

אה, מה אתה עוד רוצה?

יש לך קול, אתה הבן של הקדוש ברוך הוא, אתה יורש,

אתה יורש, כל העולם ניתן לך בירושה.

כל העולם ניתן לך בירושה.

תורה ציווה לנו משה, מורשה, ירושה.

קיבלנו ירושה. מה זה תורה?

תורה זה כלי חמדה.

מה זה כלי חמדה?

כלי שהקדוש ברוך הוא ברא איתו את העולם.

כלי שהקדוש ברוך הוא, יש לך בעיית הנוסחה איך בוראים את העולם,

אתה מאזיק,

ואתה לא, לא קורא אפילו, לא קורא.

לא קורא.

יש לך מלנת אלפים ספרים, רק זה אתה לא קורא.

ואם אתה קורא זה רק קצת יותר חובה.

לא, היום לא למדתי.

יואו, עשו, ביטול תורה. קביעו, יאללה, משתחרר, גמרנו. יופי, ברוך השם, אבותכם.

ספר יצירה,

אברהם אבינו,

ספר יצירה.

אתה יכול לברוא עולם ומלואו.

יהודים, אתם יודעים מה זה יהודי?

מה הכוח שיש לו ביד?

יהודי אחד יכול להשפיע על כל העולמות, לטוב ולמוטב.

רבי חיימי וולוז'ין אומר, מה שטיטוס עשה זה חרטא ברטא, זה רק פוגע עד עולם העשייה.

אבל בן אדם יהודי,

שטו בשמיים פיהם ולשונם בארץ תיה לך,

אדם פוגע גם בקדוש ברוך הוא, רחמנא נצלן.

הפושעים בי די כא, אומר הזוהר הקדוש.

הכוח של יהודים מגיע עד אינסוף.

ואדם לא יודע להערכת עצמו.

מסתכל במראה, אה, זה אותו אחד מאתמול.

לא, זה לא אותו אחד מאתמול.

זה היה צריך להיות משהו אחר.

כמו שרבנו סעדיה גאון אומר, היה חוזר בתשובה כל יום על אתמול.

למה?

כי אתמול הוא עבד את הקדוש ברוך הוא פחות מהיום.

למה?

כי הוא עבד אותו לפי מה שהוא הכיר אותו אתמול.

עם כל מה שהוא הכיר אותו אתמול.

אבל היום הוא למד יותר,

והתברר שהיום הוא יודע יותר, הוא מכיר את הקדוש ברוך הוא יותר.

מה שאתמול הוא לא הכיר. אז אתמול הוא עבד אותו פחות ממה שראוי.

חזר בתשובה על זה.

ואנחנו מה?

איפה המטרה? איפה ה-X שאנחנו רוצים להגיע אליו?

מה התכלית?

מה המטרה?

אז הודיעו לנו חכמים, זכרו לברכה, כי טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו, וחיבה יתרה נודעת לנו שנקראנו בנים למקום.

אז עוד הקדוש ברוך הוא הודיע לנו בעצמו, אתם בניי.

אז עתה,

מה טוב חלקנו, מה נעים גורלנו?

אז מה יש לנו לחשוב? מה מטרתנו בעולם, אחרי שהוא הודיע לנו במפורש?

אתם הבנים שלי!

נו, אז איך אנחנו צריכים להתנהג?

איך אנחנו צריכים ללכת ברחוב? על מה צריכים לחשוב? על מה להסתכל?

אתם רוצים לראות עד כמה אנחנו במצב על הפנים?

תשמעו.

הוא בא במדרשים.

מלך אחד

היה לו בן קטן, וכבר במעלליו התנכר נער,

היה עושה בלאגן,

ויצא שם לא טוב למלך מהילד הזה.

אז הוא החליט לרסן אותו,

וכבר בקטנותו לא המתין הרבה,

שלח אותו לאי רחוק ומרוחק, הפקיד עליו שומרים ועבדים,

שיטפלו בו לפי נוסחה מוכנה.

צריך לענות את גופו,

צריך להצליף בו מכות,

צריך לתת לו לאכול מעט ולשתות מעט,

צריך להביא אותו למצב שבכלל כל התנגדות לא תהיה לו. הכנעה, להביא אותו להכנעה.

וככה, במשך שנים, לפי הגיל, טיפלו בו, ככל שבגר קיבל יותר, וככה דיכאו אותו ממש.

והיו נותנים לו מעט ולא משלמים לו בזמן ולא נותנים לו זה, עובד,

ובדברים הכי מאוסים, ברפת ובזה, בדיר, ופה, ובשטיפת כלים וכל זה, דברים רק מאוסים.

ולא נותרו לישון חלילה על פרדייס וזה, רק,

רק על קש וזה.

במאמר מוסגר, בן לדן מת היום

רק בגלל שהוא החליט לישון על מסדרון פרדייס.

אם היה נשאר במערות ולא הולך לחבילה הזאת שהוא הסתתר,

הוא היה עוד חי.

אבל הוא רצה לנוח, חלאס, כמה הוא יכול ללכת עם אקדח ורובה וזה?

אמר, הוא ילך לנוח, נתנו לו מנוחת עולמים.

אז רואים שהעולם הזה הורג, העולם הזה הורג ממש.

אנשים, אם אתה נכנס לבית יפה לארמון, הורגים אותך.

אבל אם אתה היית נשאר במערה, מי היה יכול למצוא אותך? מי התלכלך?

מכל מקום,

אז המלך הזה דאג ככה. אחרי שנים הוא שאל, נו, מה קורה עם הבן? אמרו לו, הבן,

מתאים לחזור.

אמר המלך, טוב, תשימו כרוז ככה,

כל הסביבה שלו,

שיהיה כתוב שהמלך מכריז.

כל מי שיגיע ביום פלוני, בחודש פלוני, בשעה פלונית

אל בית המלכות, יוכל לבקש בקשה אחת מהמלך.

אז אמרו לו, תשמע, אתה במצב קשה, כל החיים שלך, ופה ושם, החיים שלך בדיכאון והכול.

הנה, יש הזדמנות פז. הוא אומר, מי?

מי ילך? מי ידבר? מי זה? איפה יש לי נסיעות? אמרו לו, אנחנו נסתף. מה, הוא לא יקבל אותי? תלכי אני נרח? הוא יקבל אותי? מה פתאום?

וניסו וזה וזה.

הוא לא רוצה. אמרו, אנחנו ניקח אותך, אנחנו נלביש אותך, נלחץ אותך, נלחץ אותך, הכל נעשה העיקר, תלך, אולי הוא יוציא אותך מהפרוך שאתה נמצא.

בסוף הסכים, לקחו אותו ופה ושם, הגיע לשם, נכנס, כולו רועד,

רואה את המלך יושב על כיסא רם,

וכולו רועד ככה, פניו נפולות,

חושש,

והמלך שואל אותו, כן,

מי אתה?

אז הוא אומר לו, אני פלוני, אלמוני,

מאיפה אתה? מספר לו. מה מעשיך? מספר לו את ההוויות שלו, מה עובר עליו כל יום, וזה וזה.

מה אתה אומר?

ומה עם ההורים שלך? וזה לא יודע, אני יתום, אני לא יודע, אני לא כלום, אני לא יודע, אני מאז שאני קטן, אני כל הזמן רק עובד, וזה לא זוכר כבר כלום, לא זוכר מי, מה, כלום לא זוכר.

הוא אומר לו, טוב, ומה אתה רוצה? הוא אומר, תעשה לי טובה, המלך.

שחרר אותי מהעבודה הזאת, סדר לי רק עבודה שמשלמים בה זמן ונותנים לישון על מזרון נורמלי.

זה הכל.

אין לי שום דרישות, אדוני המלך, רק זה, סדר לי.

זהו.

אומר לו, זה הכל מה שאתה רוצה?

אתה בטוח לא רוצה משהו יותר?

לא, לא, לא, רק זה אני רוצה.

זהו, שיהיה לי שקט. די, לא יכול, לא יכול, לא יכול. די, די, לא יכול.

התחיל המלך לבכות.

המלך בוכה,

והילד הזה שואל את המלך, למה כבודו? אני אמרתי משהו שכבודו בוכה?

אמר לו, כן.

אמר לו, אתה לא מכיר אותי? הוא אומר, כן, אני מכיר, אתה המלך.

אמר לו, ומי אתה? הוא אומר, אני, זה אני.

הוא אומר לו, אתה לא יודע שאתה הבן שלי?

הוא אומר לו, לא.

אתה לא זוכר שאני שלחתי אותך כשהיית ילד קטן, היית פה מסתובב כאן, עושה בלאגנים וזה וזה,

ושלחתי אותך לאי פה, ושאתה לא זוכר?

תאמיני לי, אני כבר לא זוכר מה היה איתי, אני לא יודע, לא זוכר, לא זוכר.

הוא אומר לו, על זה אני בוכה.

אם היית זוכר שאתה הבן של מלך,

אז היית מכין את עצמך לחזור לבית המלכות

ואז מי יהיה היורש שלי אם לא אתה?

ואז יהיה לך הכל בכל מכל כול

איך אני לא אבקש הילד שלי מבקש רק שאני אחליף לו עבודה?

אומרים חכמים לזכרונך, זה אנחנו.

מה אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא?

סדר את המשכנתה,

סדר את הארנונה,

סדר לי עבודה יותר טובה שעוד אלפיים שקל זהו, ומספיק לי, תאמין לי, אני אסתדר.

עם זה אני בדוחק, בקושי, כי הוא אומר, תן לי עוד אלפיים שקל, אני מסודר.

זה מה שמבקשים.

אין לנו בקשות.

לא מטריחים את הקדוש ברוך הוא. על זה הוא בוכה.

במסתרים תבכה נפשי מפני גאווה,

מפני שניטלג אהבתן של ישראל.

הקדוש ברוך הוא בתוך תוכו בוכה.

מה הילדים שלי מבקשים?

טיפה עבודה, דירה יותר מורחבת,

קצת פה, שם, נשפר את המכונית באיזה שנתיים,

ותתן, זהו.

זהו.

אין לנו דרישות.

מה זה עם צנוע?

שום דרישות.

והקדוש ברוך הוא, יש לו תביעות.

בנים אתם לשם אלוקיכם. בנים.

איפה הבנים?

איפה הבנים?

תראו מה עושים עם החתונה של שניים בעולם.

מה עושים?

שני מיליארד מסתכלים.

מה קרה?

הם תחתנו.

לא כדת משה וישראל.

והעולם משתומם.

כי זה הבן של וינזור.

והבן של הקדוש ברוך הוא,

איזה חתונה?

זמרים פסולים,

תזמורת מעפנה,

כל עוד דציבלים בלי סוף,

שירים של גויים,

חרית ברית.

מה זה?

זה חתונה?

זה חתונה יהודית?

זה שמחה אמיתית?

זה שמחה של יצר הרע.

זה לא שמח חתן כלל, שמח על עצמך.

איפה קדושה?

איפה טהרה?

איפה צניעות? איפה דברי תורה? יום גדול, קדוש, קידושין.

עכשיו מתפוקקים עוונותיו.

אפלה של גויים.

טרנס.

זה ככה נראה יהודי.

בנים אתם לקדוש ברוך הוא. לא גויים. בנים.

אין הערכה.

ויש עוד קטע אחרון במשנה.

אילו נתן לנו את קדוש ברוך הוא את התורה, ולא הודיענו טיב חמדתה.

לא די לנו.

אם היה לנו רק את התורה, בלי לדעת מה זה התורה.

רק החוכמות שיש בתורה, משפטים צדיקים כאלה, אין בכל העולם.

התורה מדברת לכל יהודי ולכל גוי בעולם, מהבוקר עד הערב, כל יום, כל השנה, כל החיים, בכל התנאים, בכל המצבים,

בכל הסיטואציות, עד סוף הדורות הכל כתוב מראש פרט אחר פרט לכל מצב.

מי יכול להקיף חוכמה כזאת אנושית ולא צריך שינוי?

הפוך, אסור שיהיה שינוי.

זה מתאים עד סוף הדורות.

תראו חוקים של בני אדם,

כל פעם, כל קדנציה,

מוסיפים חוקים, משנים חוקים, מבטלים חוקים, כי מה שהיה קודם לא טוב, לא מספיק,

לא ככה, לא ככה.

בכל עם ולשון כל הזמן מוסיפים חוקים, מורידים חוקים, מוסיפים חוקים, ובתורה הזאת לא מוסיפים, לא מורידים.

הכל נשאר מתאים לכל החיים, לכל העולם, לכל הזמנים.

אז רק אם יש נוסחה כזאת שעובדת בכל מצב,

כבר היינו צריכים ללקוח ברחובות שקיבלנו את החוכמה הכי גדולה שיש בעולם.

אבל יותר מזה,

חמלה גדולה ויתרה חמל עלינו,

כי הודיענו כי לקח טוב נתתי לכם.

איזה לקח?

כלי חמדה שנברא בו העולם.

יא חביבי, אתה מחזיק ביד שלך ספר

שבו נברא העולם.

ספר שבו נברא העולם.

עכשיו אני שואל אתכם שאלה.

אם בן אדם היה מוצא

תרופה לסוכרת,

תרופה לסוכרת,

נו,

איזה פרסום היה עושה לזה?

איזה רעש היה בעולם.

נפטרה מחלת הסוכרת.

אה?

דבר גדול, נכון?

אם מישהו היה מוצא עכשיו תרופה לסרטן,

לכל סוגי הסרטן,

מה קורה?

תאי הסרטן מתרבים,

המציאו תרופה שכל מה שמתרבה מתבטל.

כל מה שמתרבה מתבטל. ממילא אין יותר.

והנה, אני נותן להם רעיון סטארט-אפ.

יאללה.

ומה היה האדם הזה? מי לא היה מדבר עליו?

ומי לא היה קורא את המחקר הזה?

וזה שתי תרופות לשתי מחלות.

בספר התורה הזה יש בו את כל התרופות לכל המחלות, יש בו את השכר, יש בו הכל, הכל והכל מקולקול.

והיה אם שמע ותשמע בכל השם אלוקיך וישר בעיניו תעשה,

והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו,

כל המחלה, לא שתיים,

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני אהיה שם רופאיך.

אנחנו מגיעים לפני שמגיעה המחלה ויודעים איך למנוע את המחלות.

וגם אם חלילה אדם נתקל במחלה והסיר השם ממך כל חולי.

אז זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא בתורה נותן לנו מזור לכל מתווה.

אז הקדוש ברוך הוא נותן לנו ספר הספרים, לא סתם.

ואנשים רואים אותו רק כעול שמחייב ללמוד.

ושואלים הרבה, מה נפקא מן המית אין לי מזה? נו, אז אני אלמד, אז מה? מה אני אהיה מזה? מה? מה אני אהיה מהנדס? עורך דין? מה אני אהיה רב? ראש ישיבה? מה? בחייאת אני? לא נראה לי שאני אהיה ראש ישיבה? אני לא יודע אם...

יפה, שאלה יפה, אני אגיד לך אותה בחוץ.

עכשיו,

אילו נתן לנו את התורה ולהודיענו טבע חמדתה, אין די לפנינו?

חמלה גדולה ויתרה חמל עלינו, כי הודיענו,

כי לקח טוב נתתי לכם,

כלי חמדה שבו נברא העולם.

ועתה,

כמה מעלות טובות למקום עלינו,

אחרי שהמתנה שלו, שהודיעה לנו, כי לקח טוב נתתי לכם,

וזה נפלא מאוד.

אם נותנים לאדם מרגלית והוא לא יודע מה טיבה,

הוא יכול להשליך אותה בשוק בלי לדעת מה הוא איבד,

כי הוא לא יודע.

אבל אם גילו לו מה טיבה,

זו טובה הרבה יותר גדולה ממה שנתנו לו,

כי נתינה בלי ידיעה,

לאו נתינה שמע. הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו.

הקדוש ברוך הוא נתן מתנה לעם ישראל שבת,

קרא למשה והודיע לו, לך בהודעת ישראל.

זאת אומרת, השם הודיע לנו חיבה יתרה נודעת להם.

אחד, שהם בצלם אלוקים, שתיים,

שהם בנים לקדוש ברוך הוא, שלוש,

שקיבלנו גם כלי חמדה שנברא העולם.

איזה חיבה יתרה כשהודיע לנו בכבודו ובעצמו הקדוש ברוך הוא את כלל המתנות שהוא נתן לנו.

אז עכשיו,

אם יש לכם עוד אסימון לעשות שיחת טלפון אחת לקדוש ברוך הוא,

לדבר איתו,

מה הייתם רוצים להגיד לו?

סליחה על הטלפון הקודם.

הבנתי, כבוד הרב.

הבנתי.

הקדוש ברוך הוא, הבנתי.

מהיום אני יודע שאני בצלם אלוקים למיניהו.

אני יודע שאני הבן שלך, שאין למעלה מזה,

ואני יודע שגם נתת לי את הכלי שלך,

שאיתו ברדת את העולם, נתת לי אותו ביד.

מי מפקיד את המפתחות של הכספת?

מי מפקיד?

כל הכספת של העולם

נמצאת ביד של היהודי.

אז תהיה חכם, תשתמש עם זה.

תהיה הבן של הקדוש ברוך הוא, תראה לעולם מי אתה.

תתחיל לחשוב נכון, תתחיל להשתמש נכון.

זה לא עול, זה זכות.

קיבלנו זכות לעבוד את הבורא יתברך.

יהי רצון

שנזכה בעזרת השם

להיות אלה

שיאירו בעולם וידריכו את העולם ומציון תצא תורה ודבר השם מירושלים.

אמן.

רבי חנניה בן עקשיה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך,

חרבה להם תורה ומצוות,

שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדל תורה ויאדיר.