דיסק שמע - ביאור הנהגת הקב"ה בקריעת ים סוף

רחובות 26-4-11

זיכה אותנו היום הקב"ה להקביל את פניו של יהודי שזכויותיו אין לשער ואין לתאר, בכל פינה, לא רק בארץ הקודש, אלא בארבע כנפות הארץ. מחזיר יהודים בלב שלם, וכבר כמה אלפים ורבבות החזיר בתשובה שלמה לקב"ה. הדבר הזה הוא לא פשוט, לגמרי לא פשוט.

אני אגיד רק כמה מילים, הגמרא מספרת לנו במסכת חולין, אנחנו עומדים עכשיו למחרת קריעת ים סוף, יום אחרי קריעת ים סוף, שהיה רבי פנחס בן יאיר, ויש אומרים שהיה חתנו של רשב"י ויש אומרים שהיה חותנו של רשב"י, והנה רבי פנחס בן יאיר יצא לדרכו - לפדות שבויים, להציל אותם, הגמרא אומרת שבויים כולו איתני בו, גם סכנת חיים, גם רעב, גם בזיונות, גם הכל, הדברים הכי גרועים בעולם, והוא יוצא לדרכו והנה הוא פוגע בנהר ששמו גינאי - שם הנהר, והוא פונה לנהר ואומר נהר, תחלק לי את המים שלך, תן לי לעבור, הנהר זורם באיתנות לא יכול לעבור, אי אפשר לעבור את הנהר. אומר תעצור תן לי לעבור, אני הולך לעשות רצון קוני, אומר רבי פנחס בן יאיר, לפדות שבויים, ומשום כך יש לי את הזכות שאתה תבקע את מימיך. אומר לו הנהר, אתה הולך לעשות רצון קונך, נכון, אבל ספק כן ספק לא, אם תבוא לשם והוא לא ירצה לפדות את האדם שהוא שבה אותו, לא תצליח, מה אתה יכול לעשות, אני אומר, אומר לו הנהר, עושה רצון קוני, כל הנהרות הולכים אל הים, הקב"ה גזר עלי שכל הזמן המים יזרמו ויזרמו ואני מזרים מים, אז למה אני צריך להיבקע בשבילך? אז הוא בא ואמר לו תדע לך, אם אתה לא שומע בקולי אני אגזור עליך שלא יעברו בך מים לעולם, די, לא יהיה הנהר הזה, לא יהיה. הנהר שמע את דבריו הולך לעשות רצון קונו, חלק את המים, רבי פנחס בן יאיר עובר. הלך איתו עוד אדם שלא ספיק לעבור, אז אומר רבי פנחס בן יאיר לנהר, תחלק את המים עוד פעם בשביל האדם הזה שגם הולך לעשות רצון קוננו. חלק פעם שניה, פעם ראשונה קריעת ים סוף, פעם שניה קריעת ים סוף. הלך איתם גוי שהתלווה אליהם בדרך, אמר רבי פנחס בן יאיר לנהר תחלוק את המים גם בשבילו, למה הולכים בן אדם לא שלא יגיד היהודים לא מסתכלים על מי שהולך איתם, לכן, תחלוק איתם - שלש פעמים חלק את המים. שואל רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש, בפרשת בשלח, שואל שאלה עצומה, כשישראל עומדים על שפת ים סוף ולא יודעים  מאין יבוא עזרם ואז זועקים אל ה' ואז הקב"ה אומר למשה רבינו מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו, שיסעו לתוך המים, לאן לנסוע, מה לנסוע, ואז נחשון בן עמינדב נשיא יהודה, נשיא שבט המלכות בישראל, נשיא של דוד המלך, וכל הדורות של המלכים, אז בא ונכנס לתוך המים והמים מעמיקים והולכים כמה שאתה מתקדם ונכנס יותר עמוק, הגיעו מים עד מתניו, מגיע מים עד הכתפים, מגיע מים עד הסנטר, מגיע מים כבר עד הפה, הוא כבר כמעט לא יכול לדבר, ואז נחשון בן עמינדב זועק, אנא ה' הגיעו מים עד נפש טבעתי ביוון מצולה, אני טובע, עכשיו נבקעו המים, אם יש מסירות נפש אז המים נבקעים ומצילים את עם ישראל, וישראל עברו בתוך הים בחרבה, והמים להם לא רק לא חימה, אלא חומה מימינם ומשמאלם, המים שומרים עליהם כמו חומה בצורה, המים שנבקעו במסירות נפש.

שואל רבינו חיים בן עטר, שואל שאלה עצומה, אומר כאן לא כתוב שהוא התפלל רבי פנחס בן יאיר, כאן הוא בא ואומר לנהר תחלוק, דיבר איתו קשות, והוא חולק את מימיו, למה לא נאמר שהתפלל, זעק, התפלל צעק, לא כלום. אז הוא אומר ככה, ההבדל בין רבי פנחס בן יאיר בתקופה שלו לבין יציאת מצרים היא אחת, בני ישראל יצאו ממצרים, שבוע אחד רק יצאו ממצרים, עוד ששה שבועות תעמודנה לא רק הרגליים יעמדו למרגלות הר סיני, הראש יהיה עם הקב"ה, יראו את הקב"ה אותיות כתובות באויר, רואים את התורה נכתבת באויר כשהקב"ה מדבר אנכי הויה אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, הולכים לקבל תורה אבל עדיין לא קיבלו אותה. כשעדיין לא קיבלו תורה אז אין להם עדיין את הזכות הזאת, צריכים הרבה זעקות והרבה תחינות והרבה תפילות. רבי פנחס בן יאיר הוא איש שכולו תורה, כולו תורה, זה מה שאין לו בחייו כלום אלא תורה, כיון שהוא כולו תורה אז תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, שבמידה ועם ישראל יוושע, הוא יוושע ע"י שאתם תחלקו את המים שלכם, וכשעם ישראל צריך לבוא באחד מעם ישראל שהוא יחיד ומיוחד מגדולי התנאים האלוקיים, צריך לבוא ולעבור, אז הים נבקע בשבילו גם כן, בלי שהוא צריך לבוא ולזעוק, בגלל שהקב"ה התנה את זה עם מעשה בראשית, הבריאה נבראה בשביל תורה. כל העולם קיים בשביל תורה, בלי תורה מה חיינו, מי אנחנו, מה אנחנו בכלל עולם הזה.

אז באמת אנחנו מקדמים בברכת ברוך הבא, יודעים כמה טרדות שכבוד תורתו ממש אין לשער ואין לתאר, הוא יחזור לראות רק את הסיפור הזה בפורת יוסף שבא ומחכים למוצא פיכם, שיהיה ס"ד בעזרת ה'.

הרב: אמן אמן.

צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

אנחנו נלמד חומר שהוא קצת כבד, אבל אני סומך עליכם שתהיו מרוכזים.

מיסודות אמונתנו, שהשי"ת מתנהג איתנו כפי מעשינו, מיטיב לטובים או להיפך חס ושלום. ועוד לימדונו רבותינו, שכאשר אין אנו זוכים בדין, אנו מתפללים אל השי"ת שיפתח לנו שערי רחמים, כי זה רצון ה' שנתקרב אליו ע"י תפילתנו. שכל הווייתנו ומילוי צרכנו הם בידיו יתברך, ובזה אנו זוכים שהשי"ת מנהיגנו במידת הרחמים.

נחזור על הכותרת. היסודות של האמונה שלנו שהקב"ה משלם טוב לטובים וההיפך לרעים, זה יסוד אחד. עוד דבר אחד אנחנו יודעים מרבותינו, כשאנחנו לא זוכים בדין, על פי דין אנחנו לא ראויים לזכות, אז אנחנו מתפללים לקב"ה שיפתח לנו שערי רחמים כי זה רצון ה' שנתקרב אליו ע"י תפילתנו, שכל הווייתנו ומילוי צרכינו הם בידיו יתברך. אז הרצון של הקב"ה מהתפילות שלנו, זה שנזכור שכל החיים שלנו וכל מילוי הצרכים שלנו זה בידי השי"ת, ובזה אנו זוכים שהשי"ת מנהיג אותנו במידת הרחמים. דהיינו, אם ההכרה שלנו שבאמת הכל תלוי רק בקב"ה, כל הווייתנו ומילוי צרכינו, אנחנו ראויים למידת הרחמים במקום שעל פי דין אנחנו לא ראויים לזכות.

אולם מצאנו שבקריעת ים סוף, הקב"ה התנהג עם עם ישראל בהנהגה אחרת ולא רצה שיתפללו אליו.

על הפסוק "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", ביארו חז"ל, כד איתקריב פרעה להאגרא קרבא בהוא בישראל, בההוא זימנא לא בעי קודשא בריך הוא דיטהרון ישראל הטהרותא לתתא כלל. אז הזוהר הקדוש אומר, שפרעה קרב להלחם עם ישראל, באותו זמן לא רצה הקב"ה שעם ישראל יעוררו בתפילות מלמטה דהא הואה נקדימו והתראו אתערותא לעילא וזכותא דליהון קאים קמיה - כיון שהאבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב הקדימו כבר והתפללו לפני הקב"ה למעלה, והזכות שלהם כבר קיימת לפניו, ולא רצה ולא בעי קודשא בריך הוא לישראל היטהרון לתתא כלל, אבל הקב"ה לא רצה שישראל יתפללו בכלל, ונשאלת השאלה מה יש אם גם ישראל יתפללו, להוסיף נגיד זה לא יוסיף, לגרוע - מה זה יגרע? אבל רואים שהקב"ה לא רצה שיתפללו כלל, הדא הוא דכתיב ה' ילחם לכם ואתם תחרישון - תחרישון ודאי ולא תתערון  מילא דלא יצטריך להו, שום מילה לא להוציא, שום תפילה לא להתפלל, פשוט מאד שקט, דממת אלחוט, ואתם תחרישון, מה קרה פה? נמצא שציווי השי"ת לבני ישראל שלא להתפלל ואתם תחרישון, אבל משה רבינו הוסיף להתפלל. שוב אמר לו הקב"ה, מה תצעק אלי, וביאר רש"י, למדנו שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה עלי הדבר תלוי ולא עליך. אין צורך בתפילתך, גם משה רבינו מתבקש להחריש. ואנחנו צריכים לבאר מהי ההנהגה הזאת של השי"ת שבאה רק מהתערותא דלעילא ולא רצה בתפילתם של ישראל.

עוד מבואר מחז"ל, בזוהר הקדוש פרשת בשלח, על הפסוק "דבר אל בני ישראל ויסעו", אומר הזוהר, ויסעו - מלהסגאה מילין לאו מילא דצלותא השתא אלא בעתיקא תליא מילתא, אז הזוהר הקדוש מסביר מה זה ויסעו, "דבר אל בני ישראל ויסעו" - לא שיסעו עכשיו ויתקדמו בשטח, אלא שיסעו מלהרבות בתפילות כי זה לא זמן של תפילה עכשיו, אלא הכל תלוי בעתיקא - הכל תלוי בהקב"ה. זה הפירוש הפשוט. כלומר אין הכוונה לנסיעה במובן גשמי אלא במובן רוחני של שינוי בהנהגה, שהשי"ת אינו מתנהג עמהם פה בהנהגה התלויה במעשיהם ובתפילתם, אלא עליהם לנסוע מהנהגה זו. ז"א פה מודיעים שמתחלפת ההנהגה. פה השי"ת מנהיג אותם בהנהגת עתיקא שהיא אינה תלויה במעשים שלהם של עם ישראל כלל, אלא איזו הנהגה זו? למען תכלית הבריאה, שהיא גילוי כבודו ויחודו יתברך. יש הנהגה שהיא התכלית של הבריאה כולה, והיא צריכה להביא את כל העולם להכרה באחדותו יתברך, מה זה אומר? שהקב"ה אחד יחיד ומיוחד ושכל הבריאה כפופה לו, וכל הבריאה היא תחת הממשלה היחידית שלו, ואין דבר שזז בעולם בלעדי ידיעתו ורצונו של הקב"ה. והכל מחובר, למרות שיש לבני האדם בחירה בכל רגע נתון, אבל יש הנהגת התכלית, זה נקרא הנהגת היחוד, הנהגת עתיקא, ההנהגה הזו היא מובילה את העולם אל היחוד הגמור שבסוף, מה שאנחנו אומרים כל יום פעמיים שמע ישראל ה' אלקינו כרגע, הוא אלקינו כרגע כי רק אנחנו מכירים בו, ה' אחד - יהיה בסופו של דבר על כל העולם שכולם יכירו באחדותו יתברך, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. זו תכלית ההנהגה וההנהגה התכליתית שהקב"ה החליף כרגע.

אלא למען תכלית הבריאה שגילוי כבודו ויחודו יתברך ובתכלית הזו תופס עם ישראל את המקום המרכזי, הן בעבודת ה' שלהם, שכל מטרתה זה גילוי כבודו יתברך, והן בקבלת השכר - כי גילוי היחוד מלבד היותו מטרת הבריאה הוא גם השכר הנצחי לעתיד לבוא. ז"א השכר הגדול שיהיה באחרית הימים, זה שכולם יכירו את ה' למקטנם ועד גדולם. ואז יתבאר ויתבהר כל מה שעבר בעולם בכל רגע נתון בכל מערכות החיים, ואז יראו איך הקב"ה הנהיג את עולמו במופת שלא ניתן בשכל הגיוני כיום להבינו.

אני רק אתן דוגמא. אם לדוגמא יש מיליארד אבנים קטנות, שיש עליהם צבעים, ומפזרים אותם ככה במערבל, מסובבים מסובבים מסובבים פתאום פותחים את המערבל, כל המיליארד נשפכות והן מתמגנטות כולן לפאזל אחד שמשקף תמונה ברורה חד משמעית, זה דבר שיתכן? מיליארד אבנים מעורבבות נשלכות, מתחברות כל אבן לחברתה, כל המיליארד, והן מתחברות בדיוק בתמונה חד ערכית. מכניסים עוד פעם ועושים שוב את אותו תהליך, משליכים אותם ועוד פעם זה חוזר על עצמו, שייך דבר כזה על פי שכל?

אז אצל הקב"ה צריך להבין, שבהנהגת התכלית כל רגע ורגע, תקשיבו טוב, כל רגע ורגע מה שקורה בעולם זה תחת שליטה של הקב"ה. מה זה אומר תחת שליטה? כל בן אדם חושב בכל רגע נתון מאות מחשבות, מאות מחשבות עוברות לו בראש. כן, לא, בעד, נגד, יפה, לא יפה, רואה, מעניין, לא מעניין, כל מיני  מחשבות, מחליט, החלטות, חוזר בהם, לא כדאי כן כדאי, כל הזמן יש לו, והוא כל פעם עושה מעשים, לפעמים חוזר בהם, לפעמים מקיים אותם, כל רגע נתון. והבחירה שלו וההחלטות שלו, הן לא רק חלות עליו, הן גם מתיחסות למישהו אחר, הוא מחליט להפגש עם פלוני אז ההוא כבר מכין את עצמו לפגישה, פתאום הוא מתחרט אז הוא תקע את ההוא, הוא ביטל לו איזה פגישות אחרות, ונהיה מזה סיפור גדול, וזה רק שני אנשים בענין אחד. וככה תקחו את כל העולם כולו, שש מיליארד בני אדם, וכולם בכל רגע נתון יש להם החלטות כאלה ואחרות, והקב"ה בכל רגע נתון לוקח את כל ההחלטות של בני האדם בכל רגע נתון, ולא נותן להם לזוז מהתכלית שהוא רוצה להגיע אליה ברגע הנתון שהוא יחליט שיתגלה כבוד מלכותו. אתם מבינים מה אני מדבר? ז"א שש מיליארד בני אדם כל רגע נתון, עשרים וארבע שעות בלי הפסקה, אבל יש אנשים שמכריזים שהם עושים נגד ה', מה הוא אומר? לעשות כך, עושים הפוך. מה אומר, לא לעשות כך - דווקא, כל דבר הם עושים, האם הם משבשים במשהו? שום דבר. הם בדיוק עם הבחירה שלהם מביאים את התכלית בדיוק כמו שה' רצה, לא יכולים לשנות מאומה. הם בוחרים, הם מחליטים, בכל רגע נתון, אבל הם לא יכולים לחרוג ממה שהקב"ה כיוון אל התכלית שצריכה להגיע, זה גילוי יחודו יתברך. זה הקדמה למה שאנחנו תיכף נראה איך היתה הנהגת התכלית ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף.

אז הקב"ה שינה את ההנהגה, ביקש מעם ישראל וממשה רבינו לא להתפלל כי עכשיו הוא משנה את התכלית, את ההנהגה לתכלית. זוהי גם המשמעות של המילה "עתיקא" שזה מילשון העברה ושינוי, עתיקא - להעתיק דבר ממקום למקום ומעניין לענין, והקב"ה העתיק ושינה את ההנהגה מהנהגת המשפט של שכר ועונש כגמול על מעשינו, להנהגת היחוד שאינה תלוי במעשינו. אז ככה, יש הנהגת משפט, כמוש הקדמנו בהתחלה, שלטובים  נותנים טוב, לרעים נותנים רע, לא לפי ההבנה שלנו, לפי הצדק האלוקי ומכל מקום הקב"ה החליט שהנהגת המשפט מפסיקה לפני קריעת ים סוף, ועוברים להנהגה חדשה - הנהגת עתיקא - הנהגת היחוד, לא לפי מעשינו, הנהגה שלא תלוי במעשינו. תיכף נראה למה צריך לעשות זאת.

נמצא, שאת ניסי קריעת ים סוף עשה השי"ת בהנהגת התכלית למען שמו, וכך אמרו חז"ל במכילתא, וחכמים אומרים למען שמו עשה עמהם, אף על עצם היציאה ממצרים אמרו חז"ל, "וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים", ידע הקב"ה שעליו לגאלם למען שמו. אז שוב רואים, מה ידע? שצריך לגאלם למען שמו, וכך אומר ע"י יחזקאל הנביא, "ואעש למען שמי". אז רואים, יש פה הנהגה שנקראת עתיקה הנהגת היחוד אל התכלית, וזה נקרא למען שמו. זאת ההנהגה.

ורבינו הרמח"ל בדעת תבונות, במקומות רבים מסביר את הנקודה הזאת, והוא אומר, שיש שתיים, שתי הנהגות, אחת - זו הנהגה שהיא נקראת מידת המשפט, ואחת זה מידת השליטה והממשלה היחידית. מידת המשפט היא מידת הטוב ורע שבה תלויים כל עניני הטובות והרעות בכל תולדותיהם, ומידת הממשלה היחידית, היא מידת תיקון כל הנבראים בכוחו יתברך אע"פ שמצד עצמם לא היו ראויים לזה, והיא הסובבת והולכת בהעלם בכל דרכי המשפט עצמו. ז"א אנחנו כיום רואים שיש הנהגת המשפט, מה זה? שהקב"ה משלם על פי דין, מי שמגיע לו עונש מקבל עונש, מי שמגיע לו שכר מקבל שכר, ולא תמיד זה כך, יש רשעים שמקבלים שכר ולא מקבלים עונש, ויש צדיקים שמקבלים עונש ולא מקבלים שכר, וזה גם על פי משפט, כי לרשעים משלמים שכר בעולם הזה ממילא הם צריכים לקבל את השכר פה ואת העונש שם, וצדיקים לא רוצים עונש שם לכן הם צריכים לקבל כאן ושם יקבלו את השכר. מכל מקום, כל הבריאה כרגע מונהגת במידת המשפט, דהיינו על פי המשפט וצדק, כל אחד לפי מה שמגיע לו. אבל בתוך כל ההנהגה הזו של מידת המשפט כרוך בתוכה בהעלם גם הנהגת היחוד, הנהגת התכלית, כדי שלא יהיה סטיה בין הנהגת המשפט להנהגת התכלית להביא את העולם אל תכליתו. רק הנהגת המשפט גלויה, והנהגת היחוד היא סמויה.

עכשיו, ההנהגה הנסתרת הזו, היא הנהגה שנקראת עתיקה - שבה הקב"ה מסבב את הכל אל התכלית של גילוי היחוד, כי מעומק עצתו יתברך הוא לגלגל מעומק סיבותיו ועומק חכמה כל כך, עד שמתוך הטוב ורע עצמו נגיע סוף סוף לדבר הזה שיהיה הכל נשלם, ויהיה הוא יתברך שמו מגלה יחודו, שיתגלה שכל מה שנעשה בבריאה הוביל השי"ת כרצונו ואז יראו כל העולם שהוא היה והינו השליט היחיד ואף אחד לא יכול היה לעכב או להסית במשהו את העולם מלהגיע לתכליתו בזמן שהקב"ה נקב. אפילו מעשה הרשע שעושה במזיד, כנגד רצון ה', שבודאי הקב"ה יעניש אותו על בחירתו הרעה, אבל בפועל אין הרשע יכול לעכב את רצון ה' מלהתבצע. אדרבא, הקב"ה משתמש במעשים של הרשע כמסייע למילוי רצונו בצורה מושלמת יותר. איפה יש לנו ראיה הכי טובה? פרעה. פרעה הרשע יוכיח, שרצה למנוע מהשי"ת מלגאול את ישראל, ובכך הוא סיבב שמשה רבינו הגואל יגדל על ברכיו, והיה בזה טובה גדולה למשה כי למד אצל פרעה גינוני ונימוסי מלכות כדי לדעת איך להיות מלך ומנהיג ישראל בעתיד. ז"א לא רק שהוא גידל אותו ושמר עליו, הוא גם לימד אותו תכסיסי מלוכה כדי שיוכל להנהיג את עם ישראל מבלי שידע. והוא חשב בזה שהטביע את הילדים, ודאי הוא כבר הטביע את המנהיג שלהם.

האבן עזרא אומר, אולי סיבב ה' שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה עליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים. האבן עזרא מסביר, הרי יכול הקב"ה שמשה רבינו לא יגדל אצל פרעה, יגדל במקום אחר. למה דווקא שם? מהסיבה הזאת שיהיה לו נפש של מנהיג כיון שהוא למד ונמצא בסביבה של מנהיגות, ולא יהיה במקום של בית עבדים ונפשו תהיה שפלה ולא יוכל לצאת כמנהיג.

לעתיד לבוא, יתברר שהשי"ת השתמש בכל מעשה הרשעים במשך הדורות לקירוב הגאולה והשלמת הבריאה ותיקונה, והנה למשל אנחנו נמצאים כרגע בנסיבות כאלה ואחרות שמראים לנו שינוי דרמטי מסביבנו, שפתאום כל המנהיגים שהורגלנו עשרות בשנים לחיות בצילם, כגון מובארק, אסאד, אחמאדי בכל החבר'ה, פתאום כולם מנפנפים אותם. ותראו איך הקב"ה לוקח מעשה של אחד, ששרף את עצמו בתוניסיה, ומזה נהיה מהפכה בתוניסיה, ומזה היא עברה למצרים, וסילקה כבר את מובארק, ומזה למועמר קדאפי, ומזה לאסאד, ובדרך לעבדאללה, וככה זה ילך לארדואן ואחמאדי ופתאום כל האויבים המוצהרים והמושבעים, העם שלהם מנפנף אותם. אבל זה עדיין לא הזמן לשמוח, כי יש לקב"ה מכוון בזה, והנהגת התכלית יש פה כוונה. השאלה מהי. האם יעלו פונדמנטליסטיים איסלמיסטיים שהם שונאי ישראל יותר, כמו במצרים שעשו סקר ואמרו ש-54% לא שמחים עם הקשרים שיש עם ישראל, ומעדיפים שלא יהיה קשרים, דהיינו גם השלום מיותר למצרים, לעם המצרי, בסוריה אומרים עדיף כיבוש ישראלי מאסאד, בדיוק הפוך, מועמר קדאפי שמה רוקד לו ברחובות כאילו הוא המנהיג הנצחי, ובקיצור הצגה, הצגה מסביב, מה משמעותה? לאן זה מוביל? אבל ברור שזה קשור אלינו כי הכל מסביב, ואנחנו באמצע ממתינים לראות מה הקב"ה מתכנן. בינתיים רחוק יותר, הקב"ה עושה הוריקנים, צונאמי, שריפות, בלגנים, כל יום במקום אחר 6.3 רעידת אדמה, פעם פה פעם שם, בטקסס רק מיליון דונם שריפה, זה הכל, שישים ושתיים הוריקנים אחד אחרי השני, הוריקנים עצבנים. מה קרה? הקב"ה מנער את העולם. ועוד דבר, רואים שאירופה נחלצת למורדים בלוב ורוצה לעזור ואמריקה מחליטה לעזור, כל הכבוד להם, ממש מתחשבים, ומה הם הצליחו לעשות עד עכשיו? כלום. אז כל אירופה וארה"ב על מועמר קדאפי כזה לא יכולים, אני רגוע. למה אני רגוע? כתוב ששבעים אומות העולם צריכים לבוא על ישראל, נו, אז זה מה שהם יודעים לעשות למועמר קדאפי אז אני רגוע.

אבל מכל מקום, לא שעל צה"ל אני סומך, כן, על אבני אלגביש של הקב"ה אני יותר סומך. אבל הקב"ה הרי הבטיח לנו שהוא יראה לנו נפלאות יותר מיציאת מצרים, ואנחנו נראה יותר מהעשר מכות, שהעשר מכות זה יהיה רק יומן, הקדמה, לעומת מה שיהיה, ואני כבר מריח את זה בשטח לאור מה שקורה, ומכינים אותנו לתמונות, התמונות מתחילות ככה להופיע, זה עובר ממקום למקום, והגויים הורגים את עצמם, חרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה, מדהים. אפשר להגיד כמעט כבר ימות משיח. אבל אנחנו בדרך הנכונה. אז יש הנהגת התכלית, אנחנו לא יודעים בדיוק איך הקב"ה מסדר אבל ברור לנו שבכל מצב, אפילו קטסטרופלי שאנחנו רואים, אפילו קטסטרופאלי ביותר, אנחנו צריכים להיות רגועים, כי ה' לא יעזוב את עם ישראל לעולם כי הם התכלית, כל התכלית בנויה על עם ישראל. מאיפה לומדים את זה? מקריעת ים סוף, המצב היה קטסטרופלי, הים מקדימה, מאחורה כמה היו? כמה היו מצרים? יש שאומרים על כל אחד 300 מצרים, אז ז"א כמיליארד מצרים, אתם יודעים מה ה מיליארד רודפים אחרי כמה מיליונים? זה רק מהנשימות שהם נושמים אפשר להיחנק. ובכל אופן, פחד אדיר, אז עם ישראל מתפללים, מתפללים, מתפללים, מתפללים, אז ה' אומר שששש ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, אבל אני אלחם לכם בתנאי שאתם תחרישון, שקט, שקט, ומשה גם אתה שקט, שקט, לא להתפלל, זה בעיה שלי לא שלך אני אסדר את הכל. מה קרה פה? אתם יודעים מה זה להשתיק את עם ישראל? בן אדם רועד מפחד, מאחוריו מיליארד, אומרים לו שקט, איך הוא יכול לא להתפלל, אתה יכול להגיד לנשים הצדקניות שלא יתפללו? בלבלבלבלב לא יכולות להפסיק, לפחות להגיד שמע ישראל שמע ישראל שמע ישראל שמע ישראל, הקב"ה אומר לא, תחרישון, שקטן. קול דממה דקה, הקב"ה מנהל את העולם, אומר עכשיו זה עלי, הנהגת עתיקה תכלית היחוד, עכשיו אני מוביל את העם אל המקום שאני רוצה איך שאני רוצה, אבל בתנאי - שקט.

טוב, אז לעתיד לבוא עד מעט, אנחנו נראה בדיוק אותו דבר, זה יחזור על עצמו, זה יחזור על עצמו, שימו לב, יתברר שהשי"ת השתמש בכל מעשי הרשעים במשך הדורות לקירוב הגאולה והשלמת הבריאה ותיקונה, ולפעמים השי"ת אינו רוצה שנתפלל לפניו ונהיה שותפים בהנהגתו. הרי ידוע שבתפילות שלנו אנחנו משנים, למעלה למטה, מזיזים מלאכים, משפיעים, אנחנו חזקים מאד. שמעתם, הרב קוק שליט"א אמר, שרבי פנחס בן יאיר בשעה שהוא אומר חלוק, בלי הקדמות, בלי תפילות, בלי כלום, עוצר חלוק מימיך אם לא אני מייבש אותך, חייב לשמוע לו. צדיק גוזר - חייב לשמוע לו. אז ז"א אומר הקב"ה לא, אבל יש פעמים שאני לא רוצה שתהיו שותפים בהנהגה. לכן לא רצה בעת קריעת ים סוף בתפילתם של ישראל ואפילו לא בתפילת משה, כל זה כדי לגלות לנו שהישועה לא נתרחשה בזכות תפילתם. תזכרו את זה את הקטע הזה, הגאולה התרחשה לא בזכות תפילתם, לכן צריכים להיות בשקט, אלא מכח הנהגת עתיקה למען שמו, ומכך נלמד, שיש והשי"ת מנהיג את הבריאה שלא לפי הנהגת שכר ועונש, אלא רק מכח הנהגת היחוד, להביא את הבריאה לתכליתה. מפה ניתן להבין מה שאמרו חז"ל, מתי יבוא משיח - או בדור שכולו חייב או בדור שכולו זכאי, לפי זה בדור שכולו זכאי זה ברור, לפי שכר ועונש, אז אנחנו זכאים - מגיע לנו, אבל בדור שכולו חייב איך אנחנו זוכים, לא מגיע לנו, זה יהיה לפי הנהגת עתיקה למען שמו. אז מכל מצב כשיגיע הרגע, אז בין אם נהיה זכאים בין אם נהיה חייבים - הגאולה חייבת לבוא.

על פי היסוד הזה, שאת ניסי קריעת ים סוף עשה ה' יתברך באיתערותא דלעילא עתיקא ולא בגלל זכויותיהם של ישראל, עכשיו נבין דבר מדהים שכולנו ידענו ולא חיברנו אותו נכון. אמרו חז"ל, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעיה הנביא. אז אפילו שפחה כנענית זכתה לראות ראיה נבואית בהירה, יותר ממה שהשיג יחזקאל הנביא במעשה מרכבה. למה שהיא תזכה? למה שיזכו כל ישראל? למה שיזכו עוללים עוברים, מה פתאום שהם יזכו כולם להיות נביאים במדרגה יותר גבוהה מהנביאים, מה פתאום? הרי כל נביא ונביא צריך לתקן את עצמו בתורה ובתיקון המידות עד הגעת השלמות, משה רבינו שתיקן את מידותיו בשלמות, ונחנו מה, הוא ראה באספקלריה מאירה, לא היה שום חוצץ והוא ראה את מהות הנבואה, אבל את מהות הנבואה, אבל הנביאים לא זכו לזה, כי הם לא הצליחו לתקן לגמרי לגמרי את מידותיהם והיו חסרים משהו, ממילא הם ראו רק באספקלריה שאינה מאירה. משל למה? שיש לנו זכוכית והיא נקיה אנחנו רואים בעדה החוצה ומה שאנחנו רואים אנחנו בעצם רואים את מהות הדבר שאנו מסתכלים עליו. אבל אם הזכוכית קצת מלוכלכת אז יש לנו השתקפות של עצמנו גם במראה, ואנחנו לא רואים רק, אז זה כבר אספקלריה שלא מאירה, אם המידות הן לא חלקות לגמרי - יש בזה. אז איך יכול להיות ששפחה כנענית הגיעה למדרגה בלי תיקון המידות, בלי תורה בלי כלום, לשיא הנבואה? איך זה ולמה זה? כי הקב"ה רצה להראות שהוא נותן מתנת חינם, פירושו של דבר לא לפי שכר ועונש, אלא בהנהגת עתיקה, בהנהגת תכלית היחוד, להראות לעם ישראל שאם ה' רוצה גם כשהם לא זכאים הוא יכול לתת להם את המקסימום שבמקסימום. אתם שומעים איזה דבר מדהים זה, זה לא יאומן כי יסופר. הקב"ה אם הוא מחליף סוויצ' כמו שאומרים, עובר מהנהגה להנהגה, דהיינו  מבליט את ההנהגה של עתיקה ומקטין - מעמעם את הנהגת המשפט, פתאום אנחנו יכולים לזכות בכל, כל מה שרצה הקב"ה.

אז הקב"ה עשה את זה בשבילנו, בשביל שאנחנו נוכל לדעת שיש הנהגה כזאת שנקראת הנהגת עתיקה.

עכשיו נוסיף עוד ביאור, כי יש לשאול למה היה צריך להיות החלפה של הנהגה זו ללמד את עם ישראל את ההנהגה הזאת דווקא בקריעת ים סוף. למה לא קודם לכן? אז קודם כל למדנו שה' לימד אותנו שיש הנהגה כזאת, הוא לא רצה שנתערב, והוא אמר שהזכויות של האבות הקדושים למעלה הועילו, ואתם חייבים להיות בשקט כדי שתוכלו לראות שהתפילה שלכם לא הביאה לגאולה, אלא הגאולה נעשתה בהנהגת היחוד.

עכשיו אנחנו שואלים שאלה, מדוע היה צורך בהנהגת עתיקה כדי להציל את ישראל בקריעת ים סוף,  עכשיו יבואר למה זה שם, כי באותה שעה השר של מצרים טען בבי"ד של מעלה שבני ישראל רשעים כי חטאו בעבירות החמורות, עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים כמו המצרים, ומדוע מגיע להם להנצל ולמצרים לטבוע? ומכיון שהוא צדק בטענתו לכן היה בלתי אפשרי להנהיגם בהנהגת המשפט הרגילה, כי אז הקב"ה היה חלילה מעוות את המשפט. אז אי אפשר ללכת בהנהגת המשפט. הקטרוג שלו היה נכון. אז היה הכרח להצילם מכח הנהגת היחוד למען התכלית.

וכן אמרו ז"ל, מהול אליה קנש קודשא בריך הוא לפסלדיליה ודן דיניהו לישראל, ואלמלא דאקדימהו אבאן עליהו דישראל לא אישתיזיבו מן דינא, ז"א אם לא הקדימו האבות הקדושים להתפלל למעלה, אנחנו לא היינו ניצלים. נו, ולמה דווקא האבות הקדושים הם כן יכולים להתפלל ואנחנו למטה לא? משום שהאבות הקדושים עבדו כל ימי חייהם על הנהגת היחוד - להביא את כל העולם להכיר שה' אחד שולט בעולמו. קונה שמים וארץ, כל הפרסום של אברהם יצחק ויעקב בעולם שיש אל אחד מנהיג לכל הברואים. אז כיון שהם שייכים לתכלית היחוד אז לכן הם יכולים לבקש, והם מבקשים שתהיה ההנהגה הזאת, וכיון שהם עוררו את הזכויות למעלה משתנית ההנהגה ואז עם ישראל עובר למצב של הנהגת היחוד.

הרי מצד הדין והנהגת המשפט לא היו ראויים להנצל, אלא מכח הנהגת עתיקה, אבל קשה, מה הקושי? רש"י, רש"י אומר בשמות י"ד, כדאי זכות אבותיהם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם את הים. אייי, רש"י לכאורה מקלקל את הכל, עד שהוצאתי את הגרון התאמצתי ושכנעתי פתאום הוא אומר לא, זה גם בזכותם. זכות האבות וזכות האמונה של עם ישראל שיצאו ממצרים, וגם צידה לא לקחו להם, יצאו באמונה, זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר, מה אומר רש"י? אומר כדאי זכות אבותיהם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם את הים. אז יוצא, שזה בזכויות, גם של עם ישראל שעמדו לפני הים. אז בזכות אמונתם נקרע להם הים ונעשו להם כל הניסים. אם כן לכאורה הדברים סותרים זה לזה.

אלא ודאי שהנהגת היחוד המסבבת הכל למען התכלית, אינה תלויה במעשינו. עוד פעם, ודאי שהנהגת היחוד המסבבת הכל למען התכלית, אינה תלויה במעשינו, רק במטרה שהשי"ת קבע לבריאה מראש - גילוי יחודו יתברך לכל, רק זה. אך כדי שהנהגה זאת תצא לפועל יש צורך שנכיר ונאמין בהנהגה הזו. אם אנחנו מאמינים בהנהגה הזו שהקב"ה יכול להוביל אותנו ולקחת אותנו, גם לא על פי שכר ועונש, אם נאמין בזה ונלך אחריו בעצימת עיניים, כמו שעם ישראל הלכו, זכאים או לא זכאים, חייבים או לא חייבים, אם מאמינים בהנהגה הזאת היא פועלת, מה שאתה מאמין יכול לעזור לך, מה שאתה לא מאמין אתה לא ראוי, כי כל ההנהגה של השי"ת עם בריותיו היא כדי ללמדנו אותה, כל ההנהגה זה ללמד אותנו את ההנהגה כדי שנרגיש שאנחנו זקוקים לה, ועי"כ נתחזק באמונתנו בהשי"ת שהוא שליט ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, ובזכות האמונה ה' יתברך מפעיל את ההנהגה מידה כנגד מידה. אז עלינו להאמין שיש להשי"ת הנהגה להיטיב ולתקן שלא ידח ממנו נדח, והוא מפעיל אותה אפילו כאשר אנחנו לא ראויים, וכאשר נאמין בה יפעיל אותה השי"ת. אז לכן מה שאמר רש"י לא סותר, כי זה מחייב שהיו צריכים להיות מאמינים, אם לא היו מאמינים בהנהגה לא היו  יכולים להשתמש בה, אז זכות האבות והאמונה בהנהגה הזו. את ההנהגה הזו גילה להם השי"ת בקריעת הים, כשציוה להם אל משה לא להתפלל, ואתם תחרישון - ללמד אותם שיאמינו שיש מצבים שהקב"ה גואל אותם אך ורק למען שמו וגילוי יחודו ולא כגמול על מעשיהם, אלא שמהם נדרש רק דבר פעוט יחסית, מהו? להאמין בהנהגה הזו שהשי"ת הוא השליט היחיד ואינו כפוף לשום הגבלה ויכול להיות גואל ומושיע בלי זכות כלל של ישראל, כלל. כמו שאז היה שלא היה להם עדיין זכות, זכות לצאת ממצרים כן, זכות לצלוח את הים - לא, כי הקטרוג עבר ועוזה היה צודק כי הם לא ראויים יותר מהמצרים. אז מה עזר? הנהגת היחוד, בלעדיה לא היינו קיימים.

זה מעומק הכוונה של התורה בפסוקים ויאמן העם, ויאמינו בה', כי לא רק שהאמינו ביכולת השי"ת להוציא אותם מעבדות פרעה למצרים, אלא שהגיעו למדרגת אמונה שהשי"ת יגאל אותם למען שמו כפי שנשבע לאבות הקדושים. אפילו בלי איתערותא דלתתא כלל, וע"י שהאמינו בכך, כי הם שתקו, החרישו, אכן הפעיל השי"ת את הנהגת היחוד והושיעם.

אז סוף סוף למדנו דבר אחד חשוב, על הפסוק מה זה ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. עצם הקריעה, הזכות לעבור, הזכות שהם ישארו בחיים והמצרים ימותו, זה לא היה בזכות המעשים של עם ישראל אלא רק שהאמינו שה' יעשה את זה בהנהגת היחוד שלו.

וזה דבר מדהים ונותן לנו המון המון המון בטחון, לא תקוה, בטחון ממש, שבכל מצב שלא יהיה אפילו שנהיה הפחותים שבפחותים והגרועים שבגרועים, אפילו הכי, הקב"ה בהנהגת התכלית יביא אותנו לגאולה השלמה. השאלה רק מי ישאר, כי במצרים שמונים אחוז נשארו שם, ורק עשרים אחוז יצאו, ואתם יודעים שכתוב הן גאלתי אתכם אחרית כראשית, מה בראשית שמונים אחוז לא יצאו עשרים אחוז כן יצאו, אוי ואבוי גם באחרית. ולפי המצב העכשווי בכמות היהודים הנמצאים בעולם, המצב מתאים למספרים האלה. כמה יש שומרי תורה ומצוות ביחס לכאלה שמנותקים לגמרי, אז אנחנו קרובים. אבל גאולה תבוא, השאלה אם בן אדם רוצה לצאת ממצרים או רוצה להשאר שם. מצרים היום זה לא דווקא מצרים, כן, זה אמריקה, זה אירופה, זה רמת אביב, זה כל המקומות שיש מצרים. מצרים זה לא חו"ל, זה חוץ לה'. כל מה שאתה חוץ לה' אתה עדיין במצרים, אתה סגור, משועבד, עבד לעבד, עבד ליצרך הרע, אתה עדיין משועבד לא יצאת ממצרים. גם אם קראת את ההגדה אתה קורא אותה במצרים. בשביל לצאת ממצרים צריך להחליט שאנחנו עבדים של ה' ולא עבדים של פרעה נבוכדנצר ויצר הרע, אם נשארנו גם פה וגם פה אז אנחנו עדיין לא עבדי ה', למה אמרנו הלל, הללויה הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה. אז אדם צריך לדעת, אין ברירה, אי אפשר לרקוד בשני מקומות, חייבים לדעת או אנחנו עם ה' או אנחנו בלי ה' חס ושלום.

ואני אספר לכם מעשה שהיה בקום המדינה. בקום המדינה היתה שאלה, היה ציבור חרדי בארץ, והציבור החרדי בארץ נתבקש ע"י הציונים, נתבקש לעבוד גם בשבתות, בפרדסים, בתורנות, בשמירות, בכל מיני ענינים. ואם לא - היה צנע, אם לא אז לא נותנים להם את התלושים למרגרינה, לשמן, לעוף, היה צנע, מי שלא זוכר את התקופה בשנות ה-50, 51 היה צנע, אז לא היה. מה יעשו? לא ידעו מה לעשות, זה היה ענין של פיקוח  נפש. אז הם שאלו שאלה, והשאלה נשאלה, שלחו מכתב לרב אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד, לא ב-51 כמובן, לפני כן, והמצב היה קשה בישוב היהודי, ושאלו את השאלה מה לעשות, אז הוא השיב להם תשובה, התשובה היתה כך: אני אספר לכם מה פסק החפץ חיים זצ"ל לעיר מסוימת ומזה אתם תחליטו מה שתחליטו.

המעשה היה כך, היתה עיר, ובעיר הזאת היה בחירות, ולקראת הבחירות עמדו שני אנשים שהציגו את מועמדותם. והיה שקט, אז היהודים אמרו אנחנו לא מתערבים, לא בוחרים לא שום דבר. אבל לקראת סוף הבחירות כיון שהמצב היה שקול, אז הם היו זקוקים לקול היהודי. אז כל אחד בא ונתן דרשה אצל היהודים, אמר אם תבחרו בי איטיב לכם, ואם לא תבחרו בי ואני אבחר - אני ארע לכם. עכשיו היה להם איום משני הצדדים, והם לא ידעו איך להכריע. הלכו לח"ח זצ"ל, ואמרו לו כבוד הרב מה עושים? אמר להם תבחנו מי יש לו סיכוי הכי גדול להבחר ותבחרו בו. עצה טובה או לא? עצה טובה. אמר להם ועכשיו אתם לפי הפסק של הח"ח תחליטו, מה ההחלטה צריכה להיות? או שאתם נמצאים בצד של הציונים שדורשים מכם לעבור על דת, או שאתם נמצאים בצד של הקב"ה. מי שאתם חושבים יותר חזק תלכו איתו. או שאתם עם הציונים נגד ה', או שאתם עם הקב"ה נגד הציונים, תחליטו. ואז הציבור החליט מה שהחליט ולכן אנחנו פה. ז"א אדם צריך להחליט באיזה צד הוא, רק בצד של הקב"ה אתה בצד החזק, כשאתה לא בצד הזה אפילו כל אומות העולם יתמכו בך - אתה הצד החלש.

והנה אומות העולם תמכו במובארק, מי הידיד הכי  טוב של מובארק? אובמבה, ואובמבה נתן לו תקצבי של מיליארדים, אבל ברגע שהוא הרגיש שזה לא טוב לאמריקאים, למרות שהוא טעה, למרות שהוא הרגיש שזה זה, ובאותו רגע הוא אמר לו, אתה צריך לעזוב ועכשיו. ככה עושים לידיד? ככה עושים לידיד? אין ידיד, אין דבר כזה ידיד, אין ידיד. יש נדיד - שנודד ממקום למקום.

אנחנו יודעים, יש רק אחד שהוא נאמן בדברו, וקיים במאמרו, ומה שהוא אומר, ברוך אומר ועושה, זה הקב"ה. הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד, הכל בידו, הכל תחת שליטתו, שום דבר לא יכול לחרוג מהמסגרת שהוא הכתיב, הבריאה הולכת לכיוון שהוא רוצה, צריך רק קצת סבלנות ואיפוק ואנחנו נזכה לראות מה שראו אבותינו הקדושים ויציאת מצרים והכל, לא בכדי אנחנו מזכירים זכר ליציאת מצרים כל הזמן, וחייבים בזכירה זו כל יום פעמיים, ביום ובלילה לזכור את יום צאתך מארץ מצרים. למה? שמה הפכנו להיות עבדי ה' ולא עבדי יצר הרע וחילותיו.

אבל מה הבעיה שלנו? הבעיה שלנו שאנחנו לא מכירים את עצמנו. אנחנו לא מכירים ולא מעריכים.

הרב חיים קרייזוירט זצ"ל, רבה של אנטוורפן, היה ת"ח עצום בקיא בש"ס כולו, איש חסד רב פעלים שעזר לכל מי שרק אפשר. זכיתי להכירו אישית.

יש מעשה ממנו שהוא פעם דיבר בבית הכנסת, ואמרו לציבור המתפללים בדרשה, שבמשך שנים רבות היתה לו קושיה על המשנה שאומרת "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר "כי בצלם אלקים עשה את האדם", חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם"". והוא אמר, לא עמדתי על מה שאמר התנא, חיבה יתרה נודעת להם, מה המילים האלה נודעת להם צריכות להיות פה תקועות בתוך דברי התנא? חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, בסדר, שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם". למה צריך להוסיף התנא חיבה יתרה נודעת להם? מה התוספת הזאת נודעת להם? אז הוא אומר, ולא עמדתי על פירוש זה עד שארע מעשה.

טרם פרוץ המלחמה - מלחמת העולם השניה, כשאבק השריפה כבר היה מורגש ברחובות, ניגש אליו יהודי זקן עם שקית מנילון מסמכים בתוכה וביקשו לשמור אותה אצלו, שאם חלילה במלחמה הוא יהרג, שיתן את זה לאחד מצאצאיו. מה יש שם? יש שם את המסמכים המעידים שיש לו כסף רב בבנק בשוויץ. לאחר המלחמה הרב חיים קרייזוירט החל לחפש את צאצאיו, ובמשך עשרים וחמש שנים לא הצליח לאתר אותם. יום אחד בנסעו ברכבת, מתיישב לידו יהודי שמדבר איתו ווס מכסטע ווס מכסטע, מתחילים לדבר, וככה מן הון להון הגיעו לזה שהוא עובר כאלה צרות ובעיות בחיים, בסוף השיחה שואל אותו בנימוס מה שמך? והנה הוא אומר לו את השם ושם המשפחה של הנהרג. אמר לו האם אתה מכיר את פלוני אלמוני ממקום פלוני? אמר לו כן, זה אבי המנוח. אמר לו אם כך, יש לי מטמון בשבילך, אביך הפקיד בידי מסמכים שיש לך ירושה בבנק בשויצריה. אמר לו אבל אין לי כסף לנסוע אפילו לשויץ, אמר לו זאת לא הבעיה, אני אלווה לך ואתה תחזיר לי. הגיע לשוויץ ובבנק פותחים לו את החשבון, והוא מוצא שם שלשת רבעי מיליון דולר דאז, שזה סכום עתק. עומד הרב חיים קרייזוירט ושואל את הקהל, רבותי, הוא היה עשיר או הוא היה עני? מה אתם אומרים, הוא היה עשיר או הוא היה עני? זה שאלה מאד מפולפלת אני רואה, קשה לכם להשיב. הוא היה תפרן, כן.

ובכן, יהודים יקרים, הוא היה עני אף על פי שהוא היה עשיר. למה הוא היה עני? כי לא נודע לו שהוא עשיר. אומר עכשיו הבנתי את המשנה. המשנה אומרת, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה  - אם זה נודעת להם, אם נודעת להם המעלה שהם הבנים של הקב"ה - אז יש להם את המעלה, אבל אם לא נודעת להם מה זה מועיל? אז הם בצלם אלקים כמו הגויים. צריך את הנודעת להם, זה הבעיה שלנו, הבעיה שלנו שלא נודע לנו שאנחנו הבנים של הקב"ה.

איך אני יודע שלא נודע לנו שאנחנו הבנים של הקב"ה? אני אספר לכם שני סיפורים.

אחד - הרב אליעזר בן דוד סיפר על עצמו שהיה בדרום אמריקה, וכשהוא היה בדרום אמריקה, פתאום עצר אותו גוי באמצע הרחוב ואמר לו תגיד לי סליחה, אתה יהודי? אז הוא אמר לו כן, אני יהודי. איך אתה יודע שאני יהודי? אז הוא אומר לו אני קראתי עליכם בתנ"ך. אומר לו מה קראת עלינו בתנ"ך? הוא אומר לו שאתם הבנים של הקב"ה. אז הוא אומר לו נו, ואז מה, אז הוא אומר מה זה אז מה? אני פעם ראשונה בחיים שלי רואה את הבן של הקב"ה הולך ברחוב. מה זה אז מה? אומר אבל יש לי שאלה, אני גוי, כשאני הולך ברחוב אני יודע על מה אני חושב, אני יודע על מה אני מסתכל, מעניין אותי כשהבן של הקב"ה הולך ברחוב על מה הוא חושב, על מה הוא מסתכל. אתם מבינים שאנחנו לא יודעים שאנחנו הבנים של הקב"ה? הגוי יודע מה הבן של הקב"ה צריך להיות ואיך הוא צריך להתנהג, ואנחנו לא יודעים. האם אנחנו שמחים כל הזמן? לא. "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" יש עונש גדול על זה, ואבדת את אויביך רח"ל. ז"א אנחנו חייבים להיות כל הזמן בשמחה, אם לא, אם לא יש לנו בעיה חמורה. מה הבעיה? בעיה שלא נודעת להם. איך אני יודע?

מעשה, היה יהודי אחד משולח או שנורר, או שדר, איזה לשון שתרצו, לא חשוב מה האחוזים. קיצורו של דבר, הוא הגיע למקיקו, וכשהוא הגיע למקיקו הוא נכנס אצל אחד מהעשירים והיה לו בבת שחוק על שפתיו כשהוא נכנס. אז העשיר הסתפק אם זה הוא צוחק עלסמך מה שהוא חושב שהוא יקבל או על סמך מה שהוא קיבל כבר, אז הוא שאל אותו למה אתה שמח? אתה עשית קופה יפה היום, בטח הא? אמר לו לא, דווקא לא. אז למה אתה שמח? אמר לו אני תמיד שמח, אין רגע שאני לא שמח. אמר לו תשמע, אני עשיר ולא חסר לי כל, ואני לא תמיד שמח. אני מוכן לשלם על זה שאתה תגלה לי את הסוד איך אפשר להיות שמח כל הזמן. נו, אומר לו אותו יהודי, אומר לו תשמע, לו יצוייר שנשיא מקיקו מחליט לכנס את ארבעים מיליון תושבי העיר מקסיקו סיטי, ולאסוף אותם לכיכר העיר, ושמה הוא מחליט להכריז שאחד מכל אלה שהוא יצביע עליו הוא יהיה הסגן שלו, אתה מתאר לעצמך איזה מתח יש באויר, איך כולם מחכים אם אחד הוא יצביע עליו, הרי זה יהיה המאושר בעולם, כי בין החמישיה הראשונים של העולם תמיד נמצא נשיא מקיקו, כי שמה השוחד זה דבר עובר מיד ליד, וזה מגיע תמיד לנשיא, אז אם זה סגן נשיא נו, אז הוא ישב טוב, הוא ישב טוב. אז זה שמחה גדולה, לא? והנה פתאום מתח, דריכות, הנשימה נעתקת, כולם מחכים והנשיא מותח את כולם ועובר ככה מקצה לקצה ככה וככה וככה וככה, ופתאום הוא מצביע על אחד ועושה ככה, אני? כן. תעלה. ווי ווי ווי, הוא יוצא משם, שמונים עיניים קנאיות תקועות בגבו, אם הוא לא ימות מעין הרע עד הבמה הוא המאושר, המאושר שבאדם. למה? נשיא מקיקו בחר בו להיות הסגן. נכון או לא נכון? אמר לו נכון. אמר לו מה זה להיות סגן נשיא מקיקו, זה גורנישט מיט גורנישט. מתוך שש מיליארד בני אדם בעולם ה' הצביע עלי, ואמר לי אתה הבן שלי. בא לכאן. נו, אני צריך להיות שמח כל היום מהבקר עד הערב או לא? אם נפוליון ישן רק שעה ושאלו אותו למה אתה ישן שעה, אתה קיסר, אתה יכול לישון הרבה יותר, הוא אמר טפשים, כשאני ישן אני ככל האדם, רק כשאני ער אני נפוליון, אז עד שנהייתי נפוליון אני אלך לישון? אז אדם זכה להיות הבן של הקב"ה וכל הזמן מחפש את הכרית. אדם צריך להבין, אם זכינו להיות הבנים של הקב"ה, צריך לדעת מה עושים עם זה. הבן של הקב"ה יש לו דיבור עם הקב"ה, מה שהוא מבקש מהקב"ה ברוחניות הקב"ה נותן. נו, ומה אנחנו מבקשים? מה אנחנו מבקשים?

יש משל שמובא במדרש, שמלך היה לו בן, וההתנהגות שלו לא היתה הולמת את בית המלוכה. אז מה הוא עשה איתו? ראה שהוא יותר מידי משתולל ומבזה את המלכות, הגלה אותו לעיר החוק ושמה ציוה את עבדיו ושריו, בלי שהוא ידע כמובן, שיענו אותו, ישעבדו אותו, יתנו לו עבודות הכי גרועות, הכי קשות, הכל שממש יתמרמר מהחיים. אחרי שנים ברר מה קורה איתו, אמרו לו שכבר הוא בשפל המדרגה, גמרנו לגמרי. ושמו אותו אצל בן אדם שכל הזמן היה משגיח עליו, עריץ כזה שהיה נותן לו מכות השכם והערב, ומלאכות קשות. טוב, מה יעשה המלך בשביל להחזיר אותו? הוציא כרוז בכל הערים שביום פלוני בחודש פלוני כל מי שיגיע אל המלך ויבקש בקשה, אשר יבקש - יקבל. וכמובן דאגו שאותו בן יגיע אל בית המלכות וכו', והוא  נכנס כולו רועד מפחד, רואה את המלך, והמלך רואה אותו ואומר לו אני רואה שאתה ממש שרוי בדכאון גדול, אני רואה אותך בצער גדול, אולי תספר לי את הקורות אותך, אומר אני נמצא במקום פלוני בזה, ואני כל זמן בצער, וחי בזה, ואין לי אבא אין לי אמא, אין לי שום דבר וכל הזמן מדכאים אותי וכל הזמן יש לי צער ויש לי בעל הבית קשה והכל והכל, אומר לו נו, והגעת אלי מה אתה מבקש? אמר שהמלך ישחרר אותי מהעבודה הזאת. שהמלך ישחרר אותי, לא רוצה לעבוד, תן לי כל עבודה רק לא העבודה הזאת, אם המלך יכול לסדר לי עבודה שאני אוכל לעבוד בלי הלקאה, בלי קושי, בלי כלום, זה מה שאני מבקש, אין לי שום בקשה, אתה לא רוצה עוד? לא לא, רק זה תוציא אותי מהברוך הזה, זה הכל. התחיל המלך לבכות, אז הבן שואל אותו, למה אתה בוכה? אומר לו אתה לא מכיר אותי? אומר אני מכיר, כבודו המלך, אומר לו אתה לא יודע שאתה הבן שלי? לא, לא זוכר, אתה זוכר שהיית קטן ואתה היית קצת שובב ועושה פה כל מיני זה וזה וזה ואני שלחתי אותך למקום הזה, פתאום הוא מתחיל ככה להזהר, בוכה, אז למה אתה בוכה? אומר לו הבן שלי במקום שתגיד אני רוצה להיות הבן עוד פעם, לבוא לשבת בארמון, להיות כמו שהמלך וללמוד תכסיסי מלוכה והכל, מה אתה מבקש, תשחרר אותי מהברוך הזה תן לי עבודה יותר טובה. זה לא מסופר עליו, זה מסופר עלינו. מה אנחנו  מבקשים מהקב"ה, תסתכלו בתפילות שלכם, תעשה לי טובה תרגיע את השכן שלי, תוציא אותי מהבלגן הזה אני לא יכול עם השכנים האלה, תפתור לי את הבעיה של החובות, תפתור לי את הבעיה של המשכנתא, תפתור לי את הבעיה הזאת, דברים קטנים, מדברים על דברים קטנים, במקום להגיד אני רוצה להיות הבן שלך, אני רוצה להיות דוגמא וסמל ומופת, אני רוצה להיות בן של מלך. מה אנחנו מבקשים? כל מה שאנחנו מבקשים בקטנות, קטנות, מושגים, קטנות דמוחין, דברים, זה המצב, זה המצב רבותי.

אבל ברוך ה' יש לנו תחנות בחיים, כל שנה יש תחנות, תחנה של פסח נותנת לנו את המושגים של הגלות ושל הגאולה, איך אפשר להיות משוקעים במ"ט שערי טומאה ויכולים בן רגע לצאת משם לגאולה ולעלות למ"ט שערי קדושה ולקבל את התורה ולהגיע למצב הכי הכי נעלה של דור המדבר שלא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו. איך אפש